שגיאות נפוצות של כותבי תוכן

ככל שמדובר באנשים בוגרים, אין דבר שיכול לגרום לסיפוק גדול יותר ולעונג צרוף יותר, מאשר לתפוס אויב מר ורשע, או אפילו טוב יותר מכך, חבר יקר ואהוב, בשגיאה לשונית. לנו, בני האדם, קיים הצורך להרגיש שאנחנו עליונים, נישאים, וטובים יותר מן הסביבה שלנו. אם גם אתם חווים תחושות דומות כאשר אתם עוסקים בכתיבה של תוכן, או בקריאה של תוכן, המאמר הזה הוא בשבילכם.

במאמר הזה אני רוצה לסקור כמה מן השגיאות הנפוצות שמאפיינות כתיבה של תוכן בחיי היום יום. אשים את הדברים על השולחן כבר עכשיו. אין כאן כל כוונה ללמד אתכם את תורת ההברות, התנהגות של שוואים נחים ושוואים נעים, הבדלים בין דגשים קלים וחזקים, משמעויות של עיצורים פוצצים וחוככים, תופעות של היבדלות, פירוק צרור שואים נעים, תשלומי דגש, שיכול עיצורים, העבודה שדין חטף כדין שווא נע, מקרים שבהם מתבצעת הנמכת תנועה לפני אות גרונית, ועוד תופעות מרתקות אחרות שמתרחשות בשפה העברית.

כאן אנחנו נהיה ממוקדים בדבר אחד: להפוך את כתיבת המאמרים שלנו לאיכותית יותר, ולהימנע משגיאות נפוצות. בסופו של יום, אנחנו מעוניינים שהקוראים יהנו לקרוא את התוכן האיכותי שאנחנו כותבים, ושגם מנועי החיפוש יחשיבו את התכנים שלנו למקצועיים, לא עילגים בצורה יוצאת דופן ואיכותיים.

ישנם, כמובן, אינספור סוגים של שגיאות לשוניות שכותבי תוכן משלבים בכתיבה היומיומית. חשוב גם לזכור, כי שפה היא כלי מתפתח, משתנה, דינמי וחי. יחד עם זאת, כתיבה בסיסית צריכה לכלול שמירה על כללי בסיס, שבלעדיהם, היא הופכת לבעייתית במיוחד.

למאמר בנושא: 10 טיפים לעבודה מול כותבי תוכן

אילו סוגים עיקריים של שגיאות לשוניות קיימים? בואו נצלול פנימה.

שימוש לקוי באותיות אית"ן

בדרך כלל, השגיאה הנפוצה ביותר, המתייחסת לשימוש באותיות אית"ן, היא שימוש בתחילית י' במקום התחילית א', כאשר מדובר בגוף מדבר.

ועכשיו בעברית: אל תגידו: "אני ישמור את הקובץ למקרה שנצטרך אותו שוב." אמרו במקום זאת "אני אשמור את הקובץ למקרה שנצטרך אותו שוב."

ש במקום כש

עוד טעות נפוצה היא בלבול בין אות השימוש ש', ובין הביטוי כש.

בואו נעשה כאן סדר: ש = אשר. כש = כאשר.

עכשיו בעברית: אל תגידו: "שאני אצא מן הבית, אפגוש אותך." במקום זאת אימרו: "כשאצא מן הבית, אפגוש אותך"

אם ועם

שגיאה לא פחות חמורה מן השתיים שהצגתי עד כה, היא הבלבול בין מילת הקישור "אם" ומילת היחס "עם".

"אם" היא מילת קישור המתייחסת לתנאי. משהו קורה בתנאי שמשהו אחר קורה.

"עם" היא מילת יחס המציינת שיתוף. משהו מתבצע בשיתוף של גורמים שונים.

לכן אל תאמרו: "אגדיר את תגיות המטא עם את לא תעשי זאת קודם." במקום זאת, אימרו: "אגדיר את תגיות המטא אם את לא תעשי זאת קודם."

כמו כן, אל תאמרו: "אני אבדוק אם רמי שזה בסדר מבחינתו." במקום זאת, אימרו: "אני אבדוק עם רמי שזה בסדר מבחינתו."

פסיק לפני וו החיבור

האם מותר שיבוא פסיק לפני ו"ו החיבור?

התשובה, למרבה ההפתעה היא: תלוי.

כאשר מדובר במשפט פשוט, אשר מונה עצמים או מושגים, לא צריך לבוא פסיק לפני ו"ו החיבור.

למשל: דני קנה שלושה מצרכים במכולת: קמח, סוכר ומלח.

כאשר מדובר במשפט מאוחה, אשר בו מתקיימים מספר משפטים עצמאיים, לפני ו"ו החיבור יבוא פסיק, אשר יפריד בין החלקים השונים.

לדוגמה: "דני עדכן את תגיות המטא באתר, ודנה שיפרה את היררכיית הכותרות."

כאן ן"ן החיבור חיברה, למעשה, בין שני חלקי משפט עצמאיים, שעומדים בפני עצמם.

לאן מצמידים את סימני הפיסוק?

באופן כללי, סימני פיסוק אמורים להיות מוצמדים למילה שלפניהם, ואחריהם אמור לבוא רווח או אמורה לבוא פסקה חדשה. כך, למשל, הפסיקים במשפט הזה מוצמדים למילה שבאה לפניהם.

אילו סימני פיסוק בכל זאת לא מוצמדים למילה שלפניהם?

הקו המפריד, הסוגר הימני ופותח המרכאות – כל אלו אינם מוצמדים למילה שלפניהם, ולפניהם יבוא רווח.

לכן, נכון יהיה לכתוב משפט עם סוגריים באופן הבא: "זהו משפט עם סוגריים (וזוהי הדוגמה לסוגריים כאלו)."

ההבדל בין קו מפריד למקף

רבים נוטים להתבלבל בין שני סימני פיסוק הפוכים בתפקידם – הקו המפריד, והמקף.

תפקידו של הקו המפריד הוא להפריד, ואנחנו פוגשים בו בהזדמנויות שונות, כמו משפט ייחוד.

הנה דוגמה לשימוש בקו מפריד: סל הכביסה – הילד מילא אותו עד אפס מקום.

תפקידו של מקף הוא, כאמור, הפוך, כלומר, לחבר. לרוב משתמשים בו בצירופי ביטוי המורכבים משתי מילים. למשל: אי־ודאות. שימו לב – על מנת לכתוב את התו הזה, תצטרכו לעשות שימוש בלחיצה על כפתור ה־ALT הימני, יחד עם כפתור המקף.

ציווי מול עתיד

עוד שיבוש לשוני שמתרחש מעת לעת, הוא הערבוב בין זמן עתיד לזמן ציווי בעברית. כאשר כותב תוכן רוצה להורות לקוראים שלו לבצע פעולה מסוימת, הוא לעיתים עושה שימוש בלשון עתיד, במקום בציווי. לכן, כדי לשמר את העברית שלכם תקינה, כיתבו: "היכנסו לתפריט הבית, ובחרו את הפעולה הרצויה."

אל תכתבו: "תיכנסו למסך הבית, ובחרו את הפעולה הרצויה."

במידה ש או במידה ו

שגיאה נוספת שכותבי תוכן מרבים לעשות היא השימוש בביטוי "במידה ו" על מנת לציין תנאי. הביטוי "במידה ו" אינו ביטוי תקני בעברית, אך חשוב גם להבין שהביטוי התקין "במידה ש" אינו מתייחס לתנאי, אלא לתיאור מידה. לדוגמה: "הכינו את הדגם במידה שתייצג אתכם כראוי."

מכם ולא ממכם

כאן לא נתעכב יתר על המידה בהסברים. אל תכתבו "ממכם". זה עילג ולא תקני. כתבו במקום זאת "מכם".

למלא ולא למלות, וידוי לעומת וידוא

כותבי תוכן ואנשים שונים נוטים להתבלבל בין גזרת נל"א לגזרת נל"י בכל הקשור להטיית שורשים שונים.

במקרה הזה, חשוב לזכור כי גזרת נל"א נוטה כגזרת השלמים.

כך, למשל, כיתבו "למלא" – כפי שהייתם כותבים "לשמר".

השורש של המילה למלא הוא מ.ל.א – ובמקרים מסוימים, הא' השורשית נחה, ולכן השורש כולו משתייך לגזרת נל"א, שכאמור, נוטה כגזרת השלמים.

עוד שיבוש שנוטים לבצע כאשר עוסקים בשורשים כאלו, הוא החלפה של גזרת נל"א בגזרת נל"י.

אם אתם כותבי תוכן, שעוסקים ביצירת תכנים לאתר של רוצח שכיר, עליכם יהיה לכתוב "וידוא הריגה", ולא "וידוי הריגה".

וידוי היא הפעולה שהרוצח השכיר יבצע רק לאחר הרצח, אם יגיע לכנסיה הקרובה.

לשכור או להשכיר ללוות או להלוות לשאול או להשאיל

כאן מדובר בטעויות נפוצות מאוד, שהשתרשו בשפה הכתובה בגלל התדירות הרבה שאנחנו פוגשים בהן בשפה המדוברת.

לשכור משמעו לשלם עבור שימוש לזמן קצוב בנכס מסוים.

להשכיר היא פעולת קבלת הכסף, ומסירת החזקה לשוכר.

ללוות פירושו לקחת כסף.

להלוות זה לתת כסף.

לשאול זה לקחת לזמן קצוב.

להשאיל זה לתת לזמן קצוב.

אל תיפלו כאן: זה לא מכבד אתכם ככותבי תוכן.

כפילות

לא מעט פעמים בשפה העברית, אנחנו עושים שימוש בביטויים לא תקניים שבהם ישנה חזרתיות על המשמעות, מה שמייתר חלק מן הביטוי.

המילה "כדוגמת" מורכבת משני ביטויים. הראשון הוא "כ" והשני הוא "דוגמת". לשני הביטויים משמעות דומה, ולכן אין כל צורך בהם יחד.

הביטוי "בערך כ…" גם הוא אינו תקין. הסיבה לכך דומה: לביטוי "בערך" ולביטוי "כ" משמעות זהה.

כפילות לא תקנית כזו יכולה גם לבוא לידי ביטוי באמצעות שימוש בתו ומילה בעלי משמעות זהה. לדוגמה: 28% אחוז, או 5$ דולרים.

ימים כלילות

סביר להניח שאם אתם קוראים את השורות האלו, אתם בני אדם, ולא ינשופים. אם זה אכן המצב, הביטוי "לילות כימים" הוא הביטוי שצריך להנחות אתכם, משום שאתם מתכוונים, למעשה, לעבודה כל כך קשה, שבה אפילו בלילה, זמן המנוחה, עבדתם בהיקפים הדומים לאלו של עבודת היום.

הביטוי "ימים כלילות" עלול דווקא להצביע על כך שאתם אנשים עצלנים וחסרי מעש.

לא חבל לשרוף את השם שלכם ככה? להזמנת תכנים איכותיים דרך מערכת האונליין שלנו לחצו כאן.