פרק 17 – לצאת גדול על כסף קטן וקטן על כסף גדול – לומדים לבנות ארגון חזק!

עשהאל: היי חברים יקרים, מה המצב? פרק 17 כבר כאן. בפרק הזה יובל ואני פיצחנו מדוע אנחנו מוציאים כל כך הרבה כסף על דברים שאין להם סיכוי להכניס כסף לארגון, בטח לא באופן ישיר. אז אם מעניין אתכם לדעת למה אנחנו מוציאים כל כך הרבה כסף, ומה בכל זאת יוצא לנו מזה, האזנה נעימה. פרק 17, מתחילים.

גדלתי בשומרון. קשב וריכוז, המון. כדורגל, מקום ראשון. העיקר, לא לישון. אני בן 10 – הלם. סבא עשה קסם. איך בעצם? 12 – שלוקים קרים. מכירות של החיים. המצב אנוש? היצע וביקוש. 13 – פליירים כל היום. בקור. בחום. קברתי בחול. פוטרתי. למדתי. אמון מעל הכול. 16 – קוסם אמיתי. עסק פגזי. 70 אלף שקל בחודשי השיא. קוסם זה לשחק. לשחק זה לשווק. מקל הקסמים התפרק. עורכי דין. התחלתי לשווק. בפודקאסט שלי אשתף מניסיוני, לשווק ולמנכ״ל ממש כמו עשהאל. בלי פילטר או עריכות. אין סודות. שימו אוזניות. פרק של השמחות.

עשהאל: אוקיי, טוב. אז שלום לכולם. פרק 16-17. כמה זה כבר יובל? 17-17. אז פרק 17 ממש כאן. ובפרק הזה אנחנו נדבר על כל מה שקשור לדברים שאנחנו עושים בארגון, שאין להם שום הצדקה ישירה. זאת אומרת, אתה לא יכול להגיד שהוצאת פה כסף והכנסת באופן ישיר כסף בזכות אותה הוצאה. אבל המטרה היא בעצם לפרק את זה ולהצליח כן להסביר למה בכל זאת אנחנו בארגון בוחרים כן להשקיע בדברים מסוימים, למרות שהם לא באמת צפויים להחזיר כסף באופן ישיר לארגון. כי האמונה שלנו אומרת שבסופו של יום אם נעשה מספיק פעולות מהסוג הזה זה כן יחזיר משהו אחר לארגון. אולי לא כסף באופן ישיר אבל דברים אחרים לא פחות חשובים שגם עליהם אנחנו נפרט. חשוב לי להגיד לפני שאני מתחיל את הפרק שבסופו של יום זה פרק שהוא מיועד לאנשים יוצאי דופן. כי רוב האנשים כשהם ישמעו את הדברים שאנחנו עושים כאן בארגון הם יגידו לעצמם זה בזבוז כסף. בזבוז כסף. זה כאילו ככה זה נשמע. כי זה לא לעשות מכירות זה לא לעשות שיווק זה לא זה משהו שהוא ככה לא פה ולא פה מה שנקרא. אז אנחנו ככה נתחיל קצת לפרט על מה אנחנו מדברים ואז גם נספר למה אנחנו עושים את זה וכמה אנחנו ממליצים לעשות את זה וכאלה. אז דבר ראשון בוא נדבר רגע על כל העיצוב בכניסה כשאנחנו נכנסים היום למשרדים שלנו ישר איך שפותחים את הדלת יש קיר גדול בפרונט שבעצם יש עליו מיתוג שלם שממש צבענו שם בטון מכורסם או משהו כזה והטבענו בתלת מימד את הלוגויים שלנו ושמנו מדפים כאלה מעוצבים ושמנו עליהם ספרים מסוימים וכל מיני דברים שהחברה יצרה לאורך השנים ושלחה ללקוחות, חנוכיות. בקיצור, ככה נראית הכניסה.

בשלב מסוים החלטנו שזה מה שנקרא לא מספיק והוספנו שם גם סלון. זאת אומרת, הבאנו ספה חדשה כמו שצריך, מקום שאפשר לשבת. ופשוט זה גם נראה מאוד מאוד חיובי ומאוד טוב וגם יש לזה ערך. אנשים, אתה יודעת, בן אדם עכשיו רוצה לעשות הפסקה קצרה, הוא רוצה בבוקר קצת לשבת על קפה עם איזה חבר או משהו בעבודה, אז הוא יכול לשבת. ואחרי זה אמרנו, אוקיי, בואו נעשה משהו יותר יפה. ואז בעצם הבאנו לאחרונה צמחייה מלאכותית לכניסה. וכשאני אומר צמחייה מלאכותית אני מתכוון יותר כמו שרואים בקניון ולא כמו באייס או משהו כזה. אז כאילו צמחייה מלאכותית רצינית עכשיו רק שיסבר את האוזן עלות של צמחייה נגיד כמו שעשיתי בכניסה שם רק כאילו החלק ההוא בקטנה זה 7.5 אלף שקל עלות של ספה זה סדר גודל של 4.5 אלף שקל העיצוב של המשרד הכניסה וכל זה למיטב זיכרוני זה סדר גודל של 15 עד 20 אלף שקלים וזה כלום זה רק ההתחלה כן יש עוד הרבה דברים יש גם את הצמחייה הנופלת שעשינו ועוד מיליון גם הצמחייה הנופלת זה עוד 2,500 שקל וכאילו הכל בסוף מצטט לסכומים משמעותיים אממה בסופו של יום היום כשאני נכנס למשרד שלי כשאני כשאת כשכל אחד אחר מהעובדים פה כשלקוח לקוח הנה היום היו פה כבר שני לקוחות עוד מעט יגיע גם השלישי אז לקוח שעכשיו מגיע למשרד והוא אמור להיפגש איתנו והוא נכנס למשרד שנראה בצורה מסוימת אז הוא מקבל רושם מסוים וכשהמקום נראה בצורה אחרת כשחוסכים ושפחות משקיעים אז הרושם הוא אחר אין טוב ואין רע זה פשוט עניין של כל אחד איך הוא בוחר בעצם להיראות לכל אחד אתה יכול לבחור מה שהוא רוצה. אני גם מאוד מאמין בהדרגה. זה לא חייב להיות עכשיו שביום הראשון אני הולך ומוציא 40 אלף שקל על העיצוב של הכניסה שלי, לא. אני עושה את זה בהדרגה, אני מכניס את הדבר הראשון ועושה את הדבר השני והשלישי, וזה דבר שהוא נהדר. למה אנחנו בכלל עושים את זה? למה שנרצה לעשות, הנה, נתתי דוגמה מצוינת, כניסה למשרד שהיא כל כך מפוארת, שבאמת נכנסים ויש אווירה טובה. אז יש כל מיני סיבות. אני אתחיל קודם כל מהסיבה שקשורה אלייך, יובל, שכל הוויזואל הזה הוא מאוד מאוד מאוד חיובי לשיווק. אנחנו כאן במשרד לצורך העניין מייצרים סרטונים או כל מיני מדיות שאנחנו בעצם עושים עליהם פרסום ממומן ברשתות החברתיות לצורך העניין, וברגע שאפשר לעשות סרטון, שהסרטון נראה טוב, שהרקע יפה, שיש צמחים ברקע, שיש ספה ברקע, שיש עיצוב, שרואים שהמקום גדול, רואים שהמקום מפואר, יפה וכל זה, מה לעשות? המחיר לליד פשוט יורד. וזה מסוג הדברים שאחד יקרא להם בזבוז כסף, והשני יקרא להם שזה מאוד משתלם דווקא. אז זה כל אחד בתפיסה שלו. ויש גם את הקטע של מתי אני אעשה את זה. עכשיו, כשאני אומר אני אעשה את זה עוד חצי שנה, אוקיי, אז עוד חצי שנה תוציא את הכסף, אבל אם היית עושה את זה היום ולא עוד חצי שנה, היית נהנה מאותו עניין בחצי שנה שעכשיו חלפה. אז כאילו יש גם עניין של טיימינג. אני תמיד, אם נגיד אנחנו עכשיו עוברים משרדים, או שאני עכשיו עושה איזשהו מהלך, אני מבין שבאותו חודש הרווחיות של החברה תרד. אבל אני עושה את זה כי זה צעד אחד אחורה בשביל עוד רגע לעשות שלושה צעדים קדימה. זה חלק מהמשחק וזה מתחבר מאוד לפרק של קודם יוצאים, אחר כך נכנסים. אז זה מאוד מאוד חיובי לשיווק, זה גם מאוד מאוד חיובי לגיוס עובדים. אם עכשיו אני למשל, הנה, אתמול היו פה שני ראיונות עבודה. אגב, שניהם היו לדעתי טובים ושניהם יקבלו גם הצעת עבודה שזה מאוד מיוחד. אז לצורך העניין עכשיו בן אדם מגיע לפה ושוקל האם הוא רוצה להצטרף לחברה או לא. הרי ראיון עבודה זה ראיון שהוא דו-כיווני. אני בודק אם מתאים לי לגייס את העובד והעובד בודק אם מתאים לו לעבוד אצלי. אז ברגע שיש לי פה אווירה יותר טובה, הוויזואל יותר יפה, המקום נראה יותר מפואר, ועוד לא נגענו ברוב הדברים. אז פשוט העובד יותר רוצה לעבוד פה, ואז יש לו סיבה טובה יותר לקחת את ההצעה שלי כי גם המקום באמת נראה טוב גם העובדים הקיימים היום אתה יודע עובדים נמצאים כאן אבל עובדים זה לא דבר שהוא לנצח יש עובד שנותן חמש שנים יש אחד שנותן שנה ויש אחד עשר שנים אבל בסוף לכולם יש סוף מה שנקרא אז בשביל שהעובדים יהיו כמה שיותר זמן בארגון ויהיו חלק גם זו גם המטרה שאפשר להשיג באמצעות השקעה בדברים האלו מסביב. יש עוד כל מיני סיבות ואנחנו נגיע אליהן אני נתתי שלוש סיבות מרכזיות על למה לעשות את כל הטררם הזה אבל אני רוצה רגע להמשיך עם עוד קצת דוגמאות לדברים שעשינו בארגון שאפשר בעצם להבין עד הסוף מהם למה אני מתכוון. אז נגיד יש לנו ברחבי המשרד כל מיני כמו קנבסים כאלה עם משפטי מחץ שהעובדים בחרו נגיד סתם אני מעל העמדה שלי רשום לי בגדול אני לא עוצר כשאני עייף אני עוצר כשאני מסיים לדוגמה זה משהו שהוא יותר באופי שלי אני יכול להגיד שאפשר להסתכל בחדר של המכירות שרשום ההפך מלשכוח לרשום לדוגמה זה כל מיני דברים כאלה שמייצרים בסוף אווירה של עשייה אווירה של מוטיבציה גבוהה אווירה של כולנו ביחד בעניין הזה וגם זה בסוף זה דברים שאני זוכר אז נגיד בשביל לייצר כזה קנבס מה צריך לעשות היינו צריכים לחשוב על המשפט להוציא אותו לייצוב אצל מעצב זה עולה כסף מחזירים מזמינים אותו באיזושהי צורה זה עולה כסף זה מגיע לפה המשלוח עולה כסף הכל עולה כסף וגם אחרי שזה נשבר אחרי כמה שנים או וואטאבר צריך להזמין חדש וגם זה עולה כסף כאילו בסוף להכל יש משמעות כלכלית וזה בדרך כלל עולה כסף אז זו עוד דוגמה לדברים שאתה מוציא כסף אבל בפועל הם לא מחזירים לך כסף באותה שנייה אלא הם משהו שהוא הרבה הרבה יותר נקרא לזה לאורך זמן וקצת יותר קשה למדוד את זה ואז כל אחד מחליט מה מתאים לו ומה לא מתאים לו אגב אני אתן גם הערה כזאת לגבי הסלון בכניסה חשוב מאוד גם למצוא את האיזון בדברים האלה כי אם פתאום יש עכשיו סלון אז יכול להיות מצב שפתאום עובדים ישבו שם מהבוקר עד הלילה ורק יקשקשו והעבודה תיפגע לכן צריך גם לדעת מצד אחד לתת ולפנק מצד שני גם לשים גבולות מסוימים נגיד סתם דוגמה בסלון הזה אז אנחנו הגדרנו שעד השעה 9 בבוקר אם מישהו רוצה לשבת 20 דקות ולעשות קפה בסדר גמור אין בעיה תפתח את היום שלך ברגל ימין אני בטוח שזה ישפיע על כל היום שלך לטובה אבל אחרי השעה 9 ועד השעה לפחות סוף ארוחת צהריים אחת וחצי לכל הפחות לא עושים הפסקות מאף סוג לא יושבים בס סלון ולא עושים הפסקה ולא כלום כי כשעובדים עובדים כשנכים נכים אז מאוד חשוב שמצד אחד כשנכים שיהיה איפה לנוח שיהיה כיף שיהיה סבבה ומצד שני כשעובדים אז עובדים וההגדרות האלה מאוד מאוד מאוד חשובות את רוצה לספר את הסיפור של התמונות?

יובל: אני ספציפית למשל על הסלון אני מרגישה שההערכה הזאת גם מרגישים אותה בהדדיות זאת אומרת ברגע שהחלטנו שבשעת האישה אנחנו חוזרים ונותנים את הכל על המחשב ועובדים ובאמת אז זה מכל הלב אני שומעת בבוקר לפעמים, כשאני גם על העמדה, אני שומעת אותם, צוחקים, פותחים את הבוקר באמת בכיף, ועוד מישהו נכנס, וגם יש משהו נחמד, ולהיכנס למשרד, ווואלה, כל הצוות יושב, ומדברים, וזה נותן את האנרגיה, את הבוסט הזה לבוקר, ומרגישים את זה, וזה שגם יש את ההבנה ההדדית הזאת, זה לדעתי עוד איזושהי גושפנקה להסכם המשותף הזה, כאילו שיש בין העובד לחבר'ה פה. בין, אז למעסיק.

עשהאל: מהמם. שימי לב רק שתנסי לדבר יותר קרוב למיקרופון,

יובל: סליחה, אני רגילה להיות מאחורי הקלעים, חבר'ה.

עשהאל: סורי, סורי, על הכיפאק. את רוצה לספר טיפה על התמונות שטלינו פה ברחבי המשרד?

יובל: כן, אז יש לנו פה תמונות ממש מגניבות, האמת, מאחד מימי הגיבוש שעשינו, מיום הגיבוש של רוצנה המיליון, שבעצם חילקו אותנו לקבוצות, והיו לנו משימות פה בכל רחבי תל אביב, עשינו תמונות מהממות, ווואלה, היא יוזמה סופר-מגניבה של תמונות שלנו, שבדרך כלל אפשר לראות אצל עובדים תמונה של הבעל, של הילדים, של האישה, אבל לראות פתאום את החבר'ה שעובדים פה, ולראות כאילו את העובדים, יש לזה קסם אחר לדעתי, ומרגישים את זה גם כן באווירה לגמרי.

עשהאל: מסכים לגמרי. תלינו פה ככה לאורך רחבי המשרד כל מיני תמונות שלנו, של הצוותים, וזה באמת באמת דבר שהוא חיובי. אני גם ארחיב את הנקודה של העמדות עצמן. בגדול השאיפה היא שכל אחד ואחד מהעובדים שמרכיבים את הארגון, שכל אחד ירגיש בבית, ירגיש בנוח, וככל שבן אדם מתייחס לעמדה שלו יותר כאל משהו שהוא אישי שלו, ככה זה יותר חיובי. אז אם אני נגיד רואה מישהו שעכשיו הביא איזה מגנט מאיזה חתונה עם אשתו או עם משהו כזה, או איזושהי תמונה של הילד או דברים כאלה, זה דבר שהוא מאוד מאוד חיובי, זה מייצר את המשפחתיות הזאת, וזה דבר נהדר. חוץ מזה, בואו נדבר על ארוחות הצהריים. אנחנו כבר תקופה יחסית ארוכה, כל יום יש לנו בארגון פה שף שמגיע ומבשל ארוחת צהריים לכולם, עם התחשבות בטבעונים ובכל מיני דברים כאלה, וכשרות, וגלוטן, ולא יודע מה. אז כאילו גם זה, זה עוד פעם, זה פסיליטי שאנחנו נותנים פה, כי המטרה בסופו של יום, זה כמו שאמרתי, יש מספר מטרות, אבל בסוף אני יודע היום בוודאות שכשאני משקיע בדברים האלו, של התנאים, של הפסיליטי, של האווירה במשרד, יש לזה בסופו של יום ערך מאוד מאוד גדול, וזה עושה את העבודה. אז גם עצם זה שאנחנו עושים פה גם את הערוכה, וגם שכולם יושבים ביחד, וואלה, כולם יושבים ביחד חצי שעה כל יום, וזה ממש ממש דבר שהוא חיובי. מה את חושבת על ארוחות צהריים באמת בהקשר הזה? את חושבת שזה עושה את העבודה? מה דעת איך?

יובל: אני חושבת שכן, כי קודם כל, לפי הווליום של החבר'ה, אפשר להבין, אנחנו לא יושבים כזה כמו צנונים וכל אחד בשלו, בצלחת שלו, יש שיח, יש גיבוש, כולם מאוד אחד עם השני, עושים את הברייק הזה, ולא בסוף להתכנס רגע לטלפון ולברוח לרשתות החברתיות, או להשלים איזה הודעה או איזה אייטם, באמת יושבים אחד עם השני, ומדברים על מה היה איתך, איך היה הסופה שלך, ומפה עד דעות פוליטיות, ועד, כאילו, באמת.

עשהאל: ואם יש אלוהים או אין אלוהים?

יובל: ממש, כן.

עשהאל: ממש ככה. סיכומי יום חמישי, אז זה גם פורום כזה שיושבים כולם במשך איזה שעה, לפעמים גם יותר, מדברים קצת על השבוע, מחברים את כולם למה שהיה בחברה בכל המחלקות, יש כזה מלא פעמים, מחלקת מכירות יודעת בדיוק מה קורה, מי יצטרף, מי לא, והתפעול אפילו,

יובל: לא יודע,

עשהאל: שבוע הבא מתחילים להם לקוחות חדשים, ועוד ועוד, גם זה דבר מאוד מאוד חשוב. שבוע, יום חמישי האחרון, גם צפינו בחלק השני של איזה סרט, שככה, באמת רציתי להעביר איזשהו מסר. עכשיו, גם כאן, בסוף לשבת במשך שעתיים ולצפות בסרט 25 אנשים, כנראה שזה לא דבר כלכלי מדהים, כאילו, זה לא יצאה כלכלית טובה, אבל אני כן מאמין בלב שלם שבסוף, כשאתה באמת מגיע למקום של לתת, ובאמת אתה אומר לעצמך, בואנה, יש לי פה בארגון אנשים שאני מרגיש שהם לא מבינים עד הסוף מה זה כסף בכלל, הם לא מבינים את זה. אז בוא נשב ונראה כולם ביחד את הסרט של עולם הזמן, שיסביר לנו בצורה טובה יותר מה זה כסף. זה לא ישפר לי את ההכנסות של הארגון, זה לא ייתן לי יותר מדי באופן כללי, אבל זה כן משהו שאני עושה, כי אני יודע שיש חוקים בטבע, כשאתה נותן אתה מקבל, כשאתה דוחף אתה מקבל בחזרה כוח והתנגדות, וכאילו, זה ככה עובד, יש שני צדדים למטבע. ברגע שאתה דואג לעשות את הדברים בצורה לא פחות ממדהימה ובאמת במקום של אכפתיות, אז גם הצד השני יהיה מוכן לעשות את אותו דבר בשבילך. אז גם זה עוד דוגמה ככה נחמדה, ואגב, זה הכל דברים מהשבוע,

יובל: כן?

עשהאל: כאילו, זה באמת קלק, כי כשארגון חי את האווירה הזו, והוא מבין את החשיבות בלעשות דברים, גם אם הם לא מכניסים באותה שנייה כסף לארגון, אבל זה דבר שהוא של צמיחה, אז זה דבר שהוא באמת מבורך.

יובל: גם רואים כמה שזה באמת נושא שהוא קריטי לך, שאנחנו נבין עד הסוף, לצורך העניין, ולתת את הערך המוסף הזה, וזה עקבי, זאת אומרת, זה לא ש… לא יודעת, שבוע שעבר קמת באיזה מצב רוח, אני רוצה שהעובדים יבינו עד הסוף את העניין של הכסף. אני זוכרת ששנה שעברה, לצורך העניין, ים עשה לנו הרצאה מרתקת, באמת, על השקעות, על כאילו פיננסים והכול, וגם אחר כך היה כמובן פורום של תתייעצו ותדברו איתי, ושלח לנו את מה שהוא חושב, כמובן, לא המלצות זה, אבל באמת, זה משהו שהוא מושרש, שמרגישים אותו והוא עקבי, זה לא איזה ג'ננה רגעית כזו.

עשהאל: כיף לשמוע, משקיעים בזה באמת הרבה. כל מה שקשור להשתלמויות מקצועיות, בין אם זה עכשיו שאנחנו עושים פה שני שיעורי CO בשבוע, זה גם דברים שהם מלאי ערך, אנחנו הזמנו היום סדנה של שלושה מפגשים, כל מפגש שלוש-ארבע שעות, שבה אנחנו בעצם, לא ספציפית מי שבארגון שלי כבר יודע לעשות PPC מדהים, אני מדבר כרגע על כל הארגון כהעשרה. מגיע לכאן בן אדם ועושה סדנה של שלוש-ארבע שעות כפול שלושה מפגשים, ואחרי זה גם תמיכה וליווי וכל זה, והוא מלמד את כל הארגון לעשות קידום ממומן בגוגל. למה? כי מבחינתי אין מצב שיש לי פה בן אדם שיושב ועושה SEO ולא יודע לעשות PPC, אין מצב שמישהו פה יושב ועושה קידום אורגני ולא יודע לעשות קידום ממומן, ולו ברמה התאורטית. אז גם זה, זה מה שעולה הרבה מאוד כסף, זה עולה אלפי שקלים, אבל עושים את זה כי אני מאמין שזה דבר שהוא חיובי בטח ובטח לטווח הארוך. ימי גיבוש, כמו שאמרת, אז הנה עכשיו יש לנו את הסדנה שאת מובילה, שעוד מעט נראה לי זה ביום רביעי, לא? מחר. אז מחר, הנה בבקשה, תספרי לה מה יש לנו מחר, כי אני בעצמי גם לא כזה יודע.

יובל: האומה מחכה לנו מחר, חבל על הזמן. יש לנו סנאט קוקטיילים, סופר מגניבה, זה לא איזה משהו כזה שיש איזה ברמן אחד שמסביר על היסטוריית הג'ין והכל, זה ממש כולם ביחד, זה משהו שהוא מאוד, אני מרגישה שאנחנו אוהבים לעשות פה דברים שכולם לוקחים חלק, אז זה ממש כאילו באופי הזה, והוא מביא מוזיקה והוא מצלם, יצאו לנו תמונות ממש מגניבות, כבר יש לי רעיון לסרטונים, אז בהמשך אנחנו גם נשלח, אנחנו נעלה את זה לרשתות, זה חבל על הזמן. זהו, זאת תהיה הולכת לצדנה. ממש מטורפת.

עשהאל: על הכיפאק. אני רק יכול לקוות שבכלל שומעים את המיקרופון שלך, למה לדעתי לא שומעים אותו. תראי את הקווים הארוכים אצלי, ואצלך זה פשוט לא קורה. לא יודע בדיוק מה הבעיה, אבל שווה לוודא. בכל מקרה זה לא כזה קריטי. אחלה. אוכל ושתייה במטבח, אז תמיד יש כאן שתייה ואוכל, אני לא כזה בקיא, כי אני לא כזה אכלן, אבל שיש שתייה מכל הסוגים, ולא יודע, בטח דברים בסיסיים, אני מניח שיש דגנים, או גבינה צהובה, או פירות וירקות, או דברים כאלה. שוב, זה דברים שפשוט אנחנו שמים פה, שיהיה, כי מה לעשות, בן אדם כאילו, שהוא יודע שהוא יוצא מהבית, והוא אומר לעצמו, אוקיי, אז אני אוכל היום ארוחת צהריים, ובערב אני אוכל איזה תפוח ובננה ואיזה קינדר בואנו, אין לי מושג מה, ואני אשתה איזה משהו בעבודה, וקצת קפה, וקצת נספרסו, וקצת כאלה. והוא פשוט יודע מול עצמו שזה סוגר לו את הפינה, ופתאום זה כזה נותן לו עוד איזה, באמת סוגר לו את הפינה, ונותן לו עוד איזה סיבה ככה באמת להיות במוטיבציה גבוהה, ולהבין שהארגון אכפת לו ממנו, ושהוא חשוב, וכל זה. גם עמדות עבודה, אז לאחרונה ככה החבר'ה פה התחילו לבקש, חלקם לפחות, עמדות עבודה מתכווננות של עמידה, כאילו עובדים הרבה שעות וזה, אז לבוא ולקנות עכשיו לעובד עמדה מתכווננת, זה עולה יותר מעמדה רגילה, אפילו בהרבה, לפעמים גם יותר מפי שתיים, אבל אם נעשה את זה, אז נקבל עובדים מסוג מסוים, מסוג שאנחנו רוצים, ולא עובדים שכאילו מרגישים שלא רואים אותם בכלל, ושכל בקשה נענית בשלילה. אגב, זה גם יכול להיות בקשות אפילו יותר מצחיקות מזה. נגיד, לאחרונה מי שביקשה ממני, תיצבע את הקיר שיש לי בחדר, מאחוריי, או כל מיני דברים כאילו. הנה, כל מיני דברים כאלה שאי אפשר לצפות אותם, אבל כאילו התשובה של ארגון שהוא חזק, ארגון שהוא מאמין בדרך הזו, היא צריכה קודם כל להיות כן. קודם כל כן, אחרי זה לחשוב האם יש סיבה למה לא, אבל דבר ראשון צריך להיות כן. לכל אחד פה יש שלושה מסכים ומחשב חזק, זה גם אינטרס בסופו של יום של הארגון,

יובל: כאילו,

עשהאל: שיש לעובד שלושה מסכים ומחשב חזק אז המחשב לא נתקע אז הפרודקטיביות עולה העובד גם לא מתעצבן כל היום כשהמחשב תקוע והמחשב ככה, אז זה גם כן דבר שהוא חשוב. באופן כללי, הגישה שלי תמיד אומרת להיות גדול על כסף קטן וקטן על כסף גדול. זאת אומרת שאם עכשיו מישהו בא ומבקש ממני לצבוע את הקיר, ואני אומר לעצמי בראש, רגע, אבל בסוף זה כולה שלוש מאות שקל,

יובל: כאילו,

עשהאל: זה מה שזה יעלה. יבוא, יצבע, ירצה שלוש מאות שקל, כחלק מהעוד דברים שהוא יעשה באותו יום כנראה, אז זה יצא נגיד שלוש מאות שקל לבודד את מה שפה הוא עשה, יאללה, בכיף כאילו. אבל אם עכשיו מישהו בא ואומר לי, בוא נקנה בשלושים אלף איזה משהו, לא יודע מה, רוב הסיכויים שאני אגיד לא, כי אני מאוד מאוד דוגל בה, להיות לארג' על כסף קטן וקטן על כסף גדול. זה ככה באמת טיפ, מבחינתי שהוא טיפ טוב. חוץ מזה, לאחרונה עשינו כאן כל מיני קירות חדשים, ממש עשינו כמו סוג של תיחום של חדרים בתוך חלל גדול שהיה פה בעבר, ששוב פעם, המטרה היא שעובד יוכל להיכנס לחדר ולהרגיש שקט ופרטיות, ושיכול באמת להיות מרוכז. לצפות משמונה עובדים לעבוד באופן ספייס, ושהכול יתפקד ויתקתק, זה קצת בקשה בעייתית. אבל אם אני עכשיו בא ומפצל להם את זה לארבעה חדרים, ובכל חדר שיש שני אנשים, פתאום זו בקשה מאוד מאוד לגיטימית. גם זה בסוף עניין של לייצר אווירה נכונה בארגון שרואים את העובדים שרוצים בטובתם. גם עניין של ניקיון, אז אנחנו פה במשרד יחסית גדול, וקנינו לאחרונה מכונת ניקיון, מכונת שטיפה כזאת ממש ממש גדולה ומתקדמת, כדי שבאמת יהיה פה הרבה יותר נקי. הבאנו גם חברת ניקיון, שעושה עבודה הרבה יותר משמעותית והרבה יותר טובה, והיא גם הרבה יותר יקרה ממה שהיה פה לפני. שוב, בסוף המטרה היא שבאמת יהיה טוב, נקי וכיף. חשוב לי להגיד, אחד הדברים הכי חשובים שיש זה לדעת להציב גבולות. אנחנו אף פעם לא רוצים להגיד כן על כל הבקשות. תמיד אנחנו נרצה שיהיה כן ושיהיה לא, כי אם אין לא, אז הכן לא מוארך. חייב שיהיה גם לא כקונטרה. אני אגיד עכשיו משהו שלא כולם התחברו אליו, אבל זאת האמת שלי וזאת הגישה שלי. אני לא מאמין שכולם שווים. אין שוויון מבחינתי. זה שיש פה 25 עובדים, זה ממש לא אומר שאם שניים יבקשו בקשה, שניהם יגידו כן או שניהם אני אגיד לא. ממש לא. מבחינתי כל אחד הוא אינדיבידואל. אם יש אחד שמגיע לו, הוא יקבל את ה-כן. אם יש אחד שלא מגיע לו, הוא יקבל את ה-לא. ויותר מזה, אני גם כאילו מצפה למשהו מסוים. זאת אומרת, אם נגיד עכשיו אני, אם אני למשל עכשיו מקבל איזושהי בקשה, אוקיי? ונגיד שאישרתי את הבקשה הזו. יש לי ציפייה שאותו עובד שעכשיו אני משקיע בו ייתן בחזרה. זה לא יכול להיות מצב שאני כאילו משקיע והכול רגיל והכול… לא, זה צריך להיות הדדי ולא כולם שווים. אם נגיד עכשיו אני רואה, סתם דוגמה, לא רק בקשה, זה יכול להיות גם סתם, אני רואה בן אדם סתם, לא יודע, יושב ויוצא לסיגריה פעם שלישית באותו דקה, לא יודע מה, באותה שעה, בסדר? משהו קיצוני, אני בכוונה נותן את זה כי זה לא באמת קורה, אבל אני ממציא פה איזה מין מקרה. אז אם אני רואה שהבן אדם, ההספקים שלו טובים, הוא נותן בראש כשהוא עובד, אין בעיה שהוא נח הוא נח אבל כשהוא עובד אז הוא עובד ושהלקוחות שלו מרוצים ומקבלים מענה ואין לו הרבה נטישות והכול בסדר, אז יאללה סבבה שיעשה את ההפסקות שלו ויעשה לו מה שהוא רוצה, זה פחות מעניין אותי. אני מאוד מאוד חשוב, אני מול עצמי, אני לא רוצה להגיע למצב שיש לי עובד שאני לא מרוצה ממנו, שהלקוחות לא מרוצים ממנו, שהוא לא מגיע להספקים טובים והוא עושה לי את ההפסקות או את הבקשות הקיצוניות האלה או כל מיני דברים כאלה. לא כולם שווים, מי שמגיע לו, מקבל, מי שלא מגיע לו, לא מקבל. אם אני רואה עובד שאני לא מרוצה מההספקים שלו, אני אעיר לו על דברים מסוימים. אם אני רואה עובד שאני כן מרוצה מההספקים שלו, אני לא אעיר לו על דברים מסוימים. כאילו, לא כולם שווים. אני בסוף, מה שאני מקבל זה מה שאני נותן, ולהפך זה חייב לעבוד. בואו נדבר על עוד כמה סיבות למה אנחנו בכלל עושים את כל זה, אז התחלנו לגעת בכמה סיבות בתחילת הפרק. עוד כמה דברים. דבר ראשון, רוב הדברים האלו, רוב החברות לא יסכימו לעשות. זאת אומרת, רוב החברות לא ייתנו לעובדים כזה פסיליטי, כזה קשב, כזו נכונות לבצע את מה שהם מבקשים וכאלה. ולכן, אם אתה עושה את מה שהרוב לא עושים, אתה כבר ממוצע במקום מעולה. חוץ מזה, חלק מהדברים שציינתי, יש להם גם ממש ערך ישיר. נגיד הסדנאות המקצועיות שאמרתי, וואלה, זה יגרום לעובדים להיות יותר מקצועיים. וואלה, זה יגרום ליותר עובדים להצליח לתת שירותי PPC. אז דבר שהוא גם כן חיובי, כל ההוצאות האלה גם בסוף זה גם הוצאות מוכרות. אני לא אומר שעדיף, זאת אומרת, עדיף לא להוציא ושלא יהיה מוכר,

יובל: כאילו,

עשהאל: אבל אם אתה כבר מוציא, לפחות זו הוצאה מוכרת. ואני אגיד את זה ככה באמת לסיום, מעסיק, מהניסיון שהיא לפחות, מעסיק שדואג לעובדים שלו, ברגע האמת, כשהוא יצטרך שהעובדים יהיו על הגריל בשבילו, אז הם יהיו שם. ואם בסוף אתה משקיע כל כך הרבה בעובד ואתה רואה שהוא לא שם בשבילך על הגריל, זה אומר דרשני, דרשני מכל הכיוונים. אגב, לא רק מהצד של העובד, אבל זה כן אומר דרשני. יובל, יש משהו שאת רוצה שנוסיף, שנספר, עוד איזשהו פסיליטי, משהו ככה שאת חושבת שאנחנו עושים היום שבאמת לא מייצר כסף ברמה הישירה, אבל הוא כן מייצר את האווירה שאנחנו רוצים ואת השמחה הזו ואת החדוות עשייה?

יובל: אני חושבת שבעיקרון עברנו על הרבה נקודות שאנחנו עושים, אבל בעיקרון מה שבסוף נותן את החדווה הזאת, זה כמו שאמרת שאתה כן לארג' על הדברים שכמה שאפשר אתה אומר את הכן, כמובן יש את הגבולות וזה לא עכשיו כל אחד בא ומגיש בקשה כל שני וחמישי, אבל התחושה הזאת שיש מי שמקשיב, שאפשר לבקש, שאפשר גם אולי לקבל ויעריך כאילו שמעריכים את מה שאתה עושה ורואים אותך, זה עושה את כל ההבדל ווואלה אחלה טיפ.

עשהאל: אז אני אתן ככה גם כן עוד איזה משהו אחרון לסיום, עוד איזושהי דוגמה. אני למשל עכשיו באתר של הסוכנות, אני מנסה לייצר כזה סוג של מדור שבו בעצם עובדים יכולים לייצר תוכן איכותי מאוד, מה שהם באמת מחדשים, שהם מסבירים, איזה וידאו, איזה משהו, ואז בעצם כל עובד יכול להעלות את התוכן שלו לתוך האתר של הסוכנות, וכמובן יהיה רשום שהוא זה שכתב, וזה יעלה בגוגל על השם שלו וכל מיני כאלה, כשהמטרה היא באמת, פשוט שבן אדם שכבר נותן פה את התקופה שהוא נותן פה, בין אם זה עכשיו שלוש שנים, חמש שנים, עשר שנים, לא משנה, לכל דבר יש התחלה ויש סוף. אני רוצה שלאורך הזמן שהוא עובד אצלי, שהוא לא יבזבז את הזמן, שהוא ירגיש שהוא בהתפתחות, שהוא ירגיש שהוא עכשיו נהיה ברנד יותר חזק בפני עצמו גם, שכשמחפשים עכשיו את השם שלו בגוגל, יש לו נוכחות טובה יותר, שהוא באמת מרגיש שהוא מתקדם, שיש לו פתאום יותר הוכחות למה הוא עשה בתקופה הזו, זה ממש דבר שהוא חיובי מבחינתי, נקרא את התחושה שרואים אותו ושגם אם הוא יהיה חלק מהארגון לא רק שהוא יכול להצליח, הוא יכול להצליח בגדול ואפילו חלק מהחבר 'ה אני קורא להם יזמים פנים ארגוניים. זאת אומרת שהם יכולים להיות בראש של יזם ועדיין להיות חלק מהארגון, אין סתירה בכלל, יש מלא יתרונות בלהיות חלק מארגון וכמובן גם שלהפך, אבל בסוף אני כבעל הארגון רוצה לוודא שהארגון שלי הוא ממצב את עצמו במקום גבוה ביחס ל-facility וביחס ליחס שהוא נותן לעובדים. וכמו שאמרתי בתחילת הפרק, הרעיון הוא לייצר אווירת עשייה שבעצם גם אם אני עכשיו נמצא במילואים, שעוד מעט הנה יש לי מילואים בקרוב, גם כשאני אהיה במילואים אני רוצה לדעת שהעסק מתפקד, וזה דבר שאתה יכול להשיג רק אם באמת יש לך חיבור אמיתי של כל הארגון, שכולם ממוקדים לאותה מטרה, כולם רוצים את אותה הצלחה וכולם מוכנים לעשות מה שצריך כדי להגיע אליה. אז זה בגדול הסיפור להיום, אני ממש מקווה שנהנתם. תודה רבה ליובל.

יובל: תודה רבה לך.

עשהאל: יאללה ביי.

עשהאל: היי חברים יקרים, מה המצב? פרק 17 כבר כאן. בפרק הזה יובל ואני פיצחנו מדוע אנחנו מוציאים כל כך הרבה כסף על דברים שאין להם סיכוי להכניס כסף לארגון, בטח לא באופן ישיר. אז אם מעניין אתכם לדעת למה אנחנו מוציאים כל כך הרבה כסף, ומה בכל זאת יוצא לנו מזה, האזנה נעימה. פרק 17, מתחילים.

גדלתי בשומרון. קשב וריכוז, המון. כדורגל, מקום ראשון. העיקר, לא לישון. אני בן 10 – הלם. סבא עשה קסם. איך בעצם? 12 – שלוקים קרים. מכירות של החיים. המצב אנוש? היצע וביקוש. 13 – פליירים כל היום. בקור. בחום. קברתי בחול. פוטרתי. למדתי. אמון מעל הכול. 16 – קוסם אמיתי. עסק פגזי. 70 אלף שקל בחודשי השיא. קוסם זה לשחק. לשחק זה לשווק. מקל הקסמים התפרק. עורכי דין. התחלתי לשווק. בפודקאסט שלי אשתף מניסיוני, לשווק ולמנכ״ל ממש כמו עשהאל. בלי פילטר או עריכות. אין סודות. שימו אוזניות. פרק של השמחות.

עשהאל: אוקיי, טוב. אז שלום לכולם. פרק 16-17. כמה זה כבר יובל? 17-17. אז פרק 17 ממש כאן. ובפרק הזה אנחנו נדבר על כל מה שקשור לדברים שאנחנו עושים בארגון, שאין להם שום הצדקה ישירה. זאת אומרת, אתה לא יכול להגיד שהוצאת פה כסף והכנסת באופן ישיר כסף בזכות אותה הוצאה. אבל המטרה היא בעצם לפרק את זה ולהצליח כן להסביר למה בכל זאת אנחנו בארגון בוחרים כן להשקיע בדברים מסוימים, למרות שהם לא באמת צפויים להחזיר כסף באופן ישיר לארגון. כי האמונה שלנו אומרת שבסופו של יום אם נעשה מספיק פעולות מהסוג הזה זה כן יחזיר משהו אחר לארגון. אולי לא כסף באופן ישיר אבל דברים אחרים לא פחות חשובים שגם עליהם אנחנו נפרט. חשוב לי להגיד לפני שאני מתחיל את הפרק שבסופו של יום זה פרק שהוא מיועד לאנשים יוצאי דופן. כי רוב האנשים כשהם ישמעו את הדברים שאנחנו עושים כאן בארגון הם יגידו לעצמם זה בזבוז כסף. בזבוז כסף. זה כאילו ככה זה נשמע. כי זה לא לעשות מכירות זה לא לעשות שיווק זה לא זה משהו שהוא ככה לא פה ולא פה מה שנקרא. אז אנחנו ככה נתחיל קצת לפרט על מה אנחנו מדברים ואז גם נספר למה אנחנו עושים את זה וכמה אנחנו ממליצים לעשות את זה וכאלה. אז דבר ראשון בוא נדבר רגע על כל העיצוב בכניסה כשאנחנו נכנסים היום למשרדים שלנו ישר איך שפותחים את הדלת יש קיר גדול בפרונט שבעצם יש עליו מיתוג שלם שממש צבענו שם בטון מכורסם או משהו כזה והטבענו בתלת מימד את הלוגויים שלנו ושמנו מדפים כאלה מעוצבים ושמנו עליהם ספרים מסוימים וכל מיני דברים שהחברה יצרה לאורך השנים ושלחה ללקוחות, חנוכיות. בקיצור, ככה נראית הכניסה.

בשלב מסוים החלטנו שזה מה שנקרא לא מספיק והוספנו שם גם סלון. זאת אומרת, הבאנו ספה חדשה כמו שצריך, מקום שאפשר לשבת. ופשוט זה גם נראה מאוד מאוד חיובי ומאוד טוב וגם יש לזה ערך. אנשים, אתה יודעת, בן אדם עכשיו רוצה לעשות הפסקה קצרה, הוא רוצה בבוקר קצת לשבת על קפה עם איזה חבר או משהו בעבודה, אז הוא יכול לשבת. ואחרי זה אמרנו, אוקיי, בואו נעשה משהו יותר יפה. ואז בעצם הבאנו לאחרונה צמחייה מלאכותית לכניסה. וכשאני אומר צמחייה מלאכותית אני מתכוון יותר כמו שרואים בקניון ולא כמו באייס או משהו כזה. אז כאילו צמחייה מלאכותית רצינית עכשיו רק שיסבר את האוזן עלות של צמחייה נגיד כמו שעשיתי בכניסה שם רק כאילו החלק ההוא בקטנה זה 7.5 אלף שקל עלות של ספה זה סדר גודל של 4.5 אלף שקל העיצוב של המשרד הכניסה וכל זה למיטב זיכרוני זה סדר גודל של 15 עד 20 אלף שקלים וזה כלום זה רק ההתחלה כן יש עוד הרבה דברים יש גם את הצמחייה הנופלת שעשינו ועוד מיליון גם הצמחייה הנופלת זה עוד 2,500 שקל וכאילו הכל בסוף מצטט לסכומים משמעותיים אממה בסופו של יום היום כשאני נכנס למשרד שלי כשאני כשאת כשכל אחד אחר מהעובדים פה כשלקוח לקוח הנה היום היו פה כבר שני לקוחות עוד מעט יגיע גם השלישי אז לקוח שעכשיו מגיע למשרד והוא אמור להיפגש איתנו והוא נכנס למשרד שנראה בצורה מסוימת אז הוא מקבל רושם מסוים וכשהמקום נראה בצורה אחרת כשחוסכים ושפחות משקיעים אז הרושם הוא אחר אין טוב ואין רע זה פשוט עניין של כל אחד איך הוא בוחר בעצם להיראות לכל אחד אתה יכול לבחור מה שהוא רוצה. אני גם מאוד מאמין בהדרגה. זה לא חייב להיות עכשיו שביום הראשון אני הולך ומוציא 40 אלף שקל על העיצוב של הכניסה שלי, לא. אני עושה את זה בהדרגה, אני מכניס את הדבר הראשון ועושה את הדבר השני והשלישי, וזה דבר שהוא נהדר. למה אנחנו בכלל עושים את זה? למה שנרצה לעשות, הנה, נתתי דוגמה מצוינת, כניסה למשרד שהיא כל כך מפוארת, שבאמת נכנסים ויש אווירה טובה. אז יש כל מיני סיבות. אני אתחיל קודם כל מהסיבה שקשורה אלייך, יובל, שכל הוויזואל הזה הוא מאוד מאוד מאוד חיובי לשיווק. אנחנו כאן במשרד לצורך העניין מייצרים סרטונים או כל מיני מדיות שאנחנו בעצם עושים עליהם פרסום ממומן ברשתות החברתיות לצורך העניין, וברגע שאפשר לעשות סרטון, שהסרטון נראה טוב, שהרקע יפה, שיש צמחים ברקע, שיש ספה ברקע, שיש עיצוב, שרואים שהמקום גדול, רואים שהמקום מפואר, יפה וכל זה, מה לעשות? המחיר לליד פשוט יורד. וזה מסוג הדברים שאחד יקרא להם בזבוז כסף, והשני יקרא להם שזה מאוד משתלם דווקא. אז זה כל אחד בתפיסה שלו. ויש גם את הקטע של מתי אני אעשה את זה. עכשיו, כשאני אומר אני אעשה את זה עוד חצי שנה, אוקיי, אז עוד חצי שנה תוציא את הכסף, אבל אם היית עושה את זה היום ולא עוד חצי שנה, היית נהנה מאותו עניין בחצי שנה שעכשיו חלפה. אז כאילו יש גם עניין של טיימינג. אני תמיד, אם נגיד אנחנו עכשיו עוברים משרדים, או שאני עכשיו עושה איזשהו מהלך, אני מבין שבאותו חודש הרווחיות של החברה תרד. אבל אני עושה את זה כי זה צעד אחד אחורה בשביל עוד רגע לעשות שלושה צעדים קדימה. זה חלק מהמשחק וזה מתחבר מאוד לפרק של קודם יוצאים, אחר כך נכנסים. אז זה מאוד מאוד חיובי לשיווק, זה גם מאוד מאוד חיובי לגיוס עובדים. אם עכשיו אני למשל, הנה, אתמול היו פה שני ראיונות עבודה. אגב, שניהם היו לדעתי טובים ושניהם יקבלו גם הצעת עבודה שזה מאוד מיוחד. אז לצורך העניין עכשיו בן אדם מגיע לפה ושוקל האם הוא רוצה להצטרף לחברה או לא. הרי ראיון עבודה זה ראיון שהוא דו-כיווני. אני בודק אם מתאים לי לגייס את העובד והעובד בודק אם מתאים לו לעבוד אצלי. אז ברגע שיש לי פה אווירה יותר טובה, הוויזואל יותר יפה, המקום נראה יותר מפואר, ועוד לא נגענו ברוב הדברים. אז פשוט העובד יותר רוצה לעבוד פה, ואז יש לו סיבה טובה יותר לקחת את ההצעה שלי כי גם המקום באמת נראה טוב גם העובדים הקיימים היום אתה יודע עובדים נמצאים כאן אבל עובדים זה לא דבר שהוא לנצח יש עובד שנותן חמש שנים יש אחד שנותן שנה ויש אחד עשר שנים אבל בסוף לכולם יש סוף מה שנקרא אז בשביל שהעובדים יהיו כמה שיותר זמן בארגון ויהיו חלק גם זו גם המטרה שאפשר להשיג באמצעות השקעה בדברים האלו מסביב. יש עוד כל מיני סיבות ואנחנו נגיע אליהן אני נתתי שלוש סיבות מרכזיות על למה לעשות את כל הטררם הזה אבל אני רוצה רגע להמשיך עם עוד קצת דוגמאות לדברים שעשינו בארגון שאפשר בעצם להבין עד הסוף מהם למה אני מתכוון. אז נגיד יש לנו ברחבי המשרד כל מיני כמו קנבסים כאלה עם משפטי מחץ שהעובדים בחרו נגיד סתם אני מעל העמדה שלי רשום לי בגדול אני לא עוצר כשאני עייף אני עוצר כשאני מסיים לדוגמה זה משהו שהוא יותר באופי שלי אני יכול להגיד שאפשר להסתכל בחדר של המכירות שרשום ההפך מלשכוח לרשום לדוגמה זה כל מיני דברים כאלה שמייצרים בסוף אווירה של עשייה אווירה של מוטיבציה גבוהה אווירה של כולנו ביחד בעניין הזה וגם זה בסוף זה דברים שאני זוכר אז נגיד בשביל לייצר כזה קנבס מה צריך לעשות היינו צריכים לחשוב על המשפט להוציא אותו לייצוב אצל מעצב זה עולה כסף מחזירים מזמינים אותו באיזושהי צורה זה עולה כסף זה מגיע לפה המשלוח עולה כסף הכל עולה כסף וגם אחרי שזה נשבר אחרי כמה שנים או וואטאבר צריך להזמין חדש וגם זה עולה כסף כאילו בסוף להכל יש משמעות כלכלית וזה בדרך כלל עולה כסף אז זו עוד דוגמה לדברים שאתה מוציא כסף אבל בפועל הם לא מחזירים לך כסף באותה שנייה אלא הם משהו שהוא הרבה הרבה יותר נקרא לזה לאורך זמן וקצת יותר קשה למדוד את זה ואז כל אחד מחליט מה מתאים לו ומה לא מתאים לו אגב אני אתן גם הערה כזאת לגבי הסלון בכניסה חשוב מאוד גם למצוא את האיזון בדברים האלה כי אם פתאום יש עכשיו סלון אז יכול להיות מצב שפתאום עובדים ישבו שם מהבוקר עד הלילה ורק יקשקשו והעבודה תיפגע לכן צריך גם לדעת מצד אחד לתת ולפנק מצד שני גם לשים גבולות מסוימים נגיד סתם דוגמה בסלון הזה אז אנחנו הגדרנו שעד השעה 9 בבוקר אם מישהו רוצה לשבת 20 דקות ולעשות קפה בסדר גמור אין בעיה תפתח את היום שלך ברגל ימין אני בטוח שזה ישפיע על כל היום שלך לטובה אבל אחרי השעה 9 ועד השעה לפחות סוף ארוחת צהריים אחת וחצי לכל הפחות לא עושים הפסקות מאף סוג לא יושבים בס סלון ולא עושים הפסקה ולא כלום כי כשעובדים עובדים כשנכים נכים אז מאוד חשוב שמצד אחד כשנכים שיהיה איפה לנוח שיהיה כיף שיהיה סבבה ומצד שני כשעובדים אז עובדים וההגדרות האלה מאוד מאוד מאוד חשובות את רוצה לספר את הסיפור של התמונות?

יובל: אני ספציפית למשל על הסלון אני מרגישה שההערכה הזאת גם מרגישים אותה בהדדיות זאת אומרת ברגע שהחלטנו שבשעת האישה אנחנו חוזרים ונותנים את הכל על המחשב ועובדים ובאמת אז זה מכל הלב אני שומעת בבוקר לפעמים, כשאני גם על העמדה, אני שומעת אותם, צוחקים, פותחים את הבוקר באמת בכיף, ועוד מישהו נכנס, וגם יש משהו נחמד, ולהיכנס למשרד, ווואלה, כל הצוות יושב, ומדברים, וזה נותן את האנרגיה, את הבוסט הזה לבוקר, ומרגישים את זה, וזה שגם יש את ההבנה ההדדית הזאת, זה לדעתי עוד איזושהי גושפנקה להסכם המשותף הזה, כאילו שיש בין העובד לחבר'ה פה. בין, אז למעסיק.

עשהאל: מהמם. שימי לב רק שתנסי לדבר יותר קרוב למיקרופון,

יובל: סליחה, אני רגילה להיות מאחורי הקלעים, חבר'ה.

עשהאל: סורי, סורי, על הכיפאק. את רוצה לספר טיפה על התמונות שטלינו פה ברחבי המשרד?

יובל: כן, אז יש לנו פה תמונות ממש מגניבות, האמת, מאחד מימי הגיבוש שעשינו, מיום הגיבוש של רוצנה המיליון, שבעצם חילקו אותנו לקבוצות, והיו לנו משימות פה בכל רחבי תל אביב, עשינו תמונות מהממות, ווואלה, היא יוזמה סופר-מגניבה של תמונות שלנו, שבדרך כלל אפשר לראות אצל עובדים תמונה של הבעל, של הילדים, של האישה, אבל לראות פתאום את החבר'ה שעובדים פה, ולראות כאילו את העובדים, יש לזה קסם אחר לדעתי, ומרגישים את זה גם כן באווירה לגמרי.

עשהאל: מסכים לגמרי. תלינו פה ככה לאורך רחבי המשרד כל מיני תמונות שלנו, של הצוותים, וזה באמת באמת דבר שהוא חיובי. אני גם ארחיב את הנקודה של העמדות עצמן. בגדול השאיפה היא שכל אחד ואחד מהעובדים שמרכיבים את הארגון, שכל אחד ירגיש בבית, ירגיש בנוח, וככל שבן אדם מתייחס לעמדה שלו יותר כאל משהו שהוא אישי שלו, ככה זה יותר חיובי. אז אם אני נגיד רואה מישהו שעכשיו הביא איזה מגנט מאיזה חתונה עם אשתו או עם משהו כזה, או איזושהי תמונה של הילד או דברים כאלה, זה דבר שהוא מאוד מאוד חיובי, זה מייצר את המשפחתיות הזאת, וזה דבר נהדר. חוץ מזה, בואו נדבר על ארוחות הצהריים. אנחנו כבר תקופה יחסית ארוכה, כל יום יש לנו בארגון פה שף שמגיע ומבשל ארוחת צהריים לכולם, עם התחשבות בטבעונים ובכל מיני דברים כאלה, וכשרות, וגלוטן, ולא יודע מה. אז כאילו גם זה, זה עוד פעם, זה פסיליטי שאנחנו נותנים פה, כי המטרה בסופו של יום, זה כמו שאמרתי, יש מספר מטרות, אבל בסוף אני יודע היום בוודאות שכשאני משקיע בדברים האלו, של התנאים, של הפסיליטי, של האווירה במשרד, יש לזה בסופו של יום ערך מאוד מאוד גדול, וזה עושה את העבודה. אז גם עצם זה שאנחנו עושים פה גם את הערוכה, וגם שכולם יושבים ביחד, וואלה, כולם יושבים ביחד חצי שעה כל יום, וזה ממש ממש דבר שהוא חיובי. מה את חושבת על ארוחות צהריים באמת בהקשר הזה? את חושבת שזה עושה את העבודה? מה דעת איך?

יובל: אני חושבת שכן, כי קודם כל, לפי הווליום של החבר'ה, אפשר להבין, אנחנו לא יושבים כזה כמו צנונים וכל אחד בשלו, בצלחת שלו, יש שיח, יש גיבוש, כולם מאוד אחד עם השני, עושים את הברייק הזה, ולא בסוף להתכנס רגע לטלפון ולברוח לרשתות החברתיות, או להשלים איזה הודעה או איזה אייטם, באמת יושבים אחד עם השני, ומדברים על מה היה איתך, איך היה הסופה שלך, ומפה עד דעות פוליטיות, ועד, כאילו, באמת.

עשהאל: ואם יש אלוהים או אין אלוהים?

יובל: ממש, כן.

עשהאל: ממש ככה. סיכומי יום חמישי, אז זה גם פורום כזה שיושבים כולם במשך איזה שעה, לפעמים גם יותר, מדברים קצת על השבוע, מחברים את כולם למה שהיה בחברה בכל המחלקות, יש כזה מלא פעמים, מחלקת מכירות יודעת בדיוק מה קורה, מי יצטרף, מי לא, והתפעול אפילו,

יובל: לא יודע,

עשהאל: שבוע הבא מתחילים להם לקוחות חדשים, ועוד ועוד, גם זה דבר מאוד מאוד חשוב. שבוע, יום חמישי האחרון, גם צפינו בחלק השני של איזה סרט, שככה, באמת רציתי להעביר איזשהו מסר. עכשיו, גם כאן, בסוף לשבת במשך שעתיים ולצפות בסרט 25 אנשים, כנראה שזה לא דבר כלכלי מדהים, כאילו, זה לא יצאה כלכלית טובה, אבל אני כן מאמין בלב שלם שבסוף, כשאתה באמת מגיע למקום של לתת, ובאמת אתה אומר לעצמך, בואנה, יש לי פה בארגון אנשים שאני מרגיש שהם לא מבינים עד הסוף מה זה כסף בכלל, הם לא מבינים את זה. אז בוא נשב ונראה כולם ביחד את הסרט של עולם הזמן, שיסביר לנו בצורה טובה יותר מה זה כסף. זה לא ישפר לי את ההכנסות של הארגון, זה לא ייתן לי יותר מדי באופן כללי, אבל זה כן משהו שאני עושה, כי אני יודע שיש חוקים בטבע, כשאתה נותן אתה מקבל, כשאתה דוחף אתה מקבל בחזרה כוח והתנגדות, וכאילו, זה ככה עובד, יש שני צדדים למטבע. ברגע שאתה דואג לעשות את הדברים בצורה לא פחות ממדהימה ובאמת במקום של אכפתיות, אז גם הצד השני יהיה מוכן לעשות את אותו דבר בשבילך. אז גם זה עוד דוגמה ככה נחמדה, ואגב, זה הכל דברים מהשבוע,

יובל: כן?

עשהאל: כאילו, זה באמת קלק, כי כשארגון חי את האווירה הזו, והוא מבין את החשיבות בלעשות דברים, גם אם הם לא מכניסים באותה שנייה כסף לארגון, אבל זה דבר שהוא של צמיחה, אז זה דבר שהוא באמת מבורך.

יובל: גם רואים כמה שזה באמת נושא שהוא קריטי לך, שאנחנו נבין עד הסוף, לצורך העניין, ולתת את הערך המוסף הזה, וזה עקבי, זאת אומרת, זה לא ש… לא יודעת, שבוע שעבר קמת באיזה מצב רוח, אני רוצה שהעובדים יבינו עד הסוף את העניין של הכסף. אני זוכרת ששנה שעברה, לצורך העניין, ים עשה לנו הרצאה מרתקת, באמת, על השקעות, על כאילו פיננסים והכול, וגם אחר כך היה כמובן פורום של תתייעצו ותדברו איתי, ושלח לנו את מה שהוא חושב, כמובן, לא המלצות זה, אבל באמת, זה משהו שהוא מושרש, שמרגישים אותו והוא עקבי, זה לא איזה ג'ננה רגעית כזו.

עשהאל: כיף לשמוע, משקיעים בזה באמת הרבה. כל מה שקשור להשתלמויות מקצועיות, בין אם זה עכשיו שאנחנו עושים פה שני שיעורי CO בשבוע, זה גם דברים שהם מלאי ערך, אנחנו הזמנו היום סדנה של שלושה מפגשים, כל מפגש שלוש-ארבע שעות, שבה אנחנו בעצם, לא ספציפית מי שבארגון שלי כבר יודע לעשות PPC מדהים, אני מדבר כרגע על כל הארגון כהעשרה. מגיע לכאן בן אדם ועושה סדנה של שלוש-ארבע שעות כפול שלושה מפגשים, ואחרי זה גם תמיכה וליווי וכל זה, והוא מלמד את כל הארגון לעשות קידום ממומן בגוגל. למה? כי מבחינתי אין מצב שיש לי פה בן אדם שיושב ועושה SEO ולא יודע לעשות PPC, אין מצב שמישהו פה יושב ועושה קידום אורגני ולא יודע לעשות קידום ממומן, ולו ברמה התאורטית. אז גם זה, זה מה שעולה הרבה מאוד כסף, זה עולה אלפי שקלים, אבל עושים את זה כי אני מאמין שזה דבר שהוא חיובי בטח ובטח לטווח הארוך. ימי גיבוש, כמו שאמרת, אז הנה עכשיו יש לנו את הסדנה שאת מובילה, שעוד מעט נראה לי זה ביום רביעי, לא? מחר. אז מחר, הנה בבקשה, תספרי לה מה יש לנו מחר, כי אני בעצמי גם לא כזה יודע.

יובל: האומה מחכה לנו מחר, חבל על הזמן. יש לנו סנאט קוקטיילים, סופר מגניבה, זה לא איזה משהו כזה שיש איזה ברמן אחד שמסביר על היסטוריית הג'ין והכל, זה ממש כולם ביחד, זה משהו שהוא מאוד, אני מרגישה שאנחנו אוהבים לעשות פה דברים שכולם לוקחים חלק, אז זה ממש כאילו באופי הזה, והוא מביא מוזיקה והוא מצלם, יצאו לנו תמונות ממש מגניבות, כבר יש לי רעיון לסרטונים, אז בהמשך אנחנו גם נשלח, אנחנו נעלה את זה לרשתות, זה חבל על הזמן. זהו, זאת תהיה הולכת לצדנה. ממש מטורפת.

עשהאל: על הכיפאק. אני רק יכול לקוות שבכלל שומעים את המיקרופון שלך, למה לדעתי לא שומעים אותו. תראי את הקווים הארוכים אצלי, ואצלך זה פשוט לא קורה. לא יודע בדיוק מה הבעיה, אבל שווה לוודא. בכל מקרה זה לא כזה קריטי. אחלה. אוכל ושתייה במטבח, אז תמיד יש כאן שתייה ואוכל, אני לא כזה בקיא, כי אני לא כזה אכלן, אבל שיש שתייה מכל הסוגים, ולא יודע, בטח דברים בסיסיים, אני מניח שיש דגנים, או גבינה צהובה, או פירות וירקות, או דברים כאלה. שוב, זה דברים שפשוט אנחנו שמים פה, שיהיה, כי מה לעשות, בן אדם כאילו, שהוא יודע שהוא יוצא מהבית, והוא אומר לעצמו, אוקיי, אז אני אוכל היום ארוחת צהריים, ובערב אני אוכל איזה תפוח ובננה ואיזה קינדר בואנו, אין לי מושג מה, ואני אשתה איזה משהו בעבודה, וקצת קפה, וקצת נספרסו, וקצת כאלה. והוא פשוט יודע מול עצמו שזה סוגר לו את הפינה, ופתאום זה כזה נותן לו עוד איזה, באמת סוגר לו את הפינה, ונותן לו עוד איזה סיבה ככה באמת להיות במוטיבציה גבוהה, ולהבין שהארגון אכפת לו ממנו, ושהוא חשוב, וכל זה. גם עמדות עבודה, אז לאחרונה ככה החבר'ה פה התחילו לבקש, חלקם לפחות, עמדות עבודה מתכווננות של עמידה, כאילו עובדים הרבה שעות וזה, אז לבוא ולקנות עכשיו לעובד עמדה מתכווננת, זה עולה יותר מעמדה רגילה, אפילו בהרבה, לפעמים גם יותר מפי שתיים, אבל אם נעשה את זה, אז נקבל עובדים מסוג מסוים, מסוג שאנחנו רוצים, ולא עובדים שכאילו מרגישים שלא רואים אותם בכלל, ושכל בקשה נענית בשלילה. אגב, זה גם יכול להיות בקשות אפילו יותר מצחיקות מזה. נגיד, לאחרונה מי שביקשה ממני, תיצבע את הקיר שיש לי בחדר, מאחוריי, או כל מיני דברים כאילו. הנה, כל מיני דברים כאלה שאי אפשר לצפות אותם, אבל כאילו התשובה של ארגון שהוא חזק, ארגון שהוא מאמין בדרך הזו, היא צריכה קודם כל להיות כן. קודם כל כן, אחרי זה לחשוב האם יש סיבה למה לא, אבל דבר ראשון צריך להיות כן. לכל אחד פה יש שלושה מסכים ומחשב חזק, זה גם אינטרס בסופו של יום של הארגון,

יובל: כאילו,

עשהאל: שיש לעובד שלושה מסכים ומחשב חזק אז המחשב לא נתקע אז הפרודקטיביות עולה העובד גם לא מתעצבן כל היום כשהמחשב תקוע והמחשב ככה, אז זה גם כן דבר שהוא חשוב. באופן כללי, הגישה שלי תמיד אומרת להיות גדול על כסף קטן וקטן על כסף גדול. זאת אומרת שאם עכשיו מישהו בא ומבקש ממני לצבוע את הקיר, ואני אומר לעצמי בראש, רגע, אבל בסוף זה כולה שלוש מאות שקל,

יובל: כאילו,

עשהאל: זה מה שזה יעלה. יבוא, יצבע, ירצה שלוש מאות שקל, כחלק מהעוד דברים שהוא יעשה באותו יום כנראה, אז זה יצא נגיד שלוש מאות שקל לבודד את מה שפה הוא עשה, יאללה, בכיף כאילו. אבל אם עכשיו מישהו בא ואומר לי, בוא נקנה בשלושים אלף איזה משהו, לא יודע מה, רוב הסיכויים שאני אגיד לא, כי אני מאוד מאוד דוגל בה, להיות לארג' על כסף קטן וקטן על כסף גדול. זה ככה באמת טיפ, מבחינתי שהוא טיפ טוב. חוץ מזה, לאחרונה עשינו כאן כל מיני קירות חדשים, ממש עשינו כמו סוג של תיחום של חדרים בתוך חלל גדול שהיה פה בעבר, ששוב פעם, המטרה היא שעובד יוכל להיכנס לחדר ולהרגיש שקט ופרטיות, ושיכול באמת להיות מרוכז. לצפות משמונה עובדים לעבוד באופן ספייס, ושהכול יתפקד ויתקתק, זה קצת בקשה בעייתית. אבל אם אני עכשיו בא ומפצל להם את זה לארבעה חדרים, ובכל חדר שיש שני אנשים, פתאום זו בקשה מאוד מאוד לגיטימית. גם זה בסוף עניין של לייצר אווירה נכונה בארגון שרואים את העובדים שרוצים בטובתם. גם עניין של ניקיון, אז אנחנו פה במשרד יחסית גדול, וקנינו לאחרונה מכונת ניקיון, מכונת שטיפה כזאת ממש ממש גדולה ומתקדמת, כדי שבאמת יהיה פה הרבה יותר נקי. הבאנו גם חברת ניקיון, שעושה עבודה הרבה יותר משמעותית והרבה יותר טובה, והיא גם הרבה יותר יקרה ממה שהיה פה לפני. שוב, בסוף המטרה היא שבאמת יהיה טוב, נקי וכיף. חשוב לי להגיד, אחד הדברים הכי חשובים שיש זה לדעת להציב גבולות. אנחנו אף פעם לא רוצים להגיד כן על כל הבקשות. תמיד אנחנו נרצה שיהיה כן ושיהיה לא, כי אם אין לא, אז הכן לא מוארך. חייב שיהיה גם לא כקונטרה. אני אגיד עכשיו משהו שלא כולם התחברו אליו, אבל זאת האמת שלי וזאת הגישה שלי. אני לא מאמין שכולם שווים. אין שוויון מבחינתי. זה שיש פה 25 עובדים, זה ממש לא אומר שאם שניים יבקשו בקשה, שניהם יגידו כן או שניהם אני אגיד לא. ממש לא. מבחינתי כל אחד הוא אינדיבידואל. אם יש אחד שמגיע לו, הוא יקבל את ה-כן. אם יש אחד שלא מגיע לו, הוא יקבל את ה-לא. ויותר מזה, אני גם כאילו מצפה למשהו מסוים. זאת אומרת, אם נגיד עכשיו אני, אם אני למשל עכשיו מקבל איזושהי בקשה, אוקיי? ונגיד שאישרתי את הבקשה הזו. יש לי ציפייה שאותו עובד שעכשיו אני משקיע בו ייתן בחזרה. זה לא יכול להיות מצב שאני כאילו משקיע והכול רגיל והכול… לא, זה צריך להיות הדדי ולא כולם שווים. אם נגיד עכשיו אני רואה, סתם דוגמה, לא רק בקשה, זה יכול להיות גם סתם, אני רואה בן אדם סתם, לא יודע, יושב ויוצא לסיגריה פעם שלישית באותו דקה, לא יודע מה, באותה שעה, בסדר? משהו קיצוני, אני בכוונה נותן את זה כי זה לא באמת קורה, אבל אני ממציא פה איזה מין מקרה. אז אם אני רואה שהבן אדם, ההספקים שלו טובים, הוא נותן בראש כשהוא עובד, אין בעיה שהוא נח הוא נח אבל כשהוא עובד אז הוא עובד ושהלקוחות שלו מרוצים ומקבלים מענה ואין לו הרבה נטישות והכול בסדר, אז יאללה סבבה שיעשה את ההפסקות שלו ויעשה לו מה שהוא רוצה, זה פחות מעניין אותי. אני מאוד מאוד חשוב, אני מול עצמי, אני לא רוצה להגיע למצב שיש לי עובד שאני לא מרוצה ממנו, שהלקוחות לא מרוצים ממנו, שהוא לא מגיע להספקים טובים והוא עושה לי את ההפסקות או את הבקשות הקיצוניות האלה או כל מיני דברים כאלה. לא כולם שווים, מי שמגיע לו, מקבל, מי שלא מגיע לו, לא מקבל. אם אני רואה עובד שאני לא מרוצה מההספקים שלו, אני אעיר לו על דברים מסוימים. אם אני רואה עובד שאני כן מרוצה מההספקים שלו, אני לא אעיר לו על דברים מסוימים. כאילו, לא כולם שווים. אני בסוף, מה שאני מקבל זה מה שאני נותן, ולהפך זה חייב לעבוד. בואו נדבר על עוד כמה סיבות למה אנחנו בכלל עושים את כל זה, אז התחלנו לגעת בכמה סיבות בתחילת הפרק. עוד כמה דברים. דבר ראשון, רוב הדברים האלו, רוב החברות לא יסכימו לעשות. זאת אומרת, רוב החברות לא ייתנו לעובדים כזה פסיליטי, כזה קשב, כזו נכונות לבצע את מה שהם מבקשים וכאלה. ולכן, אם אתה עושה את מה שהרוב לא עושים, אתה כבר ממוצע במקום מעולה. חוץ מזה, חלק מהדברים שציינתי, יש להם גם ממש ערך ישיר. נגיד הסדנאות המקצועיות שאמרתי, וואלה, זה יגרום לעובדים להיות יותר מקצועיים. וואלה, זה יגרום ליותר עובדים להצליח לתת שירותי PPC. אז דבר שהוא גם כן חיובי, כל ההוצאות האלה גם בסוף זה גם הוצאות מוכרות. אני לא אומר שעדיף, זאת אומרת, עדיף לא להוציא ושלא יהיה מוכר,

יובל: כאילו,

עשהאל: אבל אם אתה כבר מוציא, לפחות זו הוצאה מוכרת. ואני אגיד את זה ככה באמת לסיום, מעסיק, מהניסיון שהיא לפחות, מעסיק שדואג לעובדים שלו, ברגע האמת, כשהוא יצטרך שהעובדים יהיו על הגריל בשבילו, אז הם יהיו שם. ואם בסוף אתה משקיע כל כך הרבה בעובד ואתה רואה שהוא לא שם בשבילך על הגריל, זה אומר דרשני, דרשני מכל הכיוונים. אגב, לא רק מהצד של העובד, אבל זה כן אומר דרשני. יובל, יש משהו שאת רוצה שנוסיף, שנספר, עוד איזשהו פסיליטי, משהו ככה שאת חושבת שאנחנו עושים היום שבאמת לא מייצר כסף ברמה הישירה, אבל הוא כן מייצר את האווירה שאנחנו רוצים ואת השמחה הזו ואת החדוות עשייה?

יובל: אני חושבת שבעיקרון עברנו על הרבה נקודות שאנחנו עושים, אבל בעיקרון מה שבסוף נותן את החדווה הזאת, זה כמו שאמרת שאתה כן לארג' על הדברים שכמה שאפשר אתה אומר את הכן, כמובן יש את הגבולות וזה לא עכשיו כל אחד בא ומגיש בקשה כל שני וחמישי, אבל התחושה הזאת שיש מי שמקשיב, שאפשר לבקש, שאפשר גם אולי לקבל ויעריך כאילו שמעריכים את מה שאתה עושה ורואים אותך, זה עושה את כל ההבדל ווואלה אחלה טיפ.

עשהאל: אז אני אתן ככה גם כן עוד איזה משהו אחרון לסיום, עוד איזושהי דוגמה. אני למשל עכשיו באתר של הסוכנות, אני מנסה לייצר כזה סוג של מדור שבו בעצם עובדים יכולים לייצר תוכן איכותי מאוד, מה שהם באמת מחדשים, שהם מסבירים, איזה וידאו, איזה משהו, ואז בעצם כל עובד יכול להעלות את התוכן שלו לתוך האתר של הסוכנות, וכמובן יהיה רשום שהוא זה שכתב, וזה יעלה בגוגל על השם שלו וכל מיני כאלה, כשהמטרה היא באמת, פשוט שבן אדם שכבר נותן פה את התקופה שהוא נותן פה, בין אם זה עכשיו שלוש שנים, חמש שנים, עשר שנים, לא משנה, לכל דבר יש התחלה ויש סוף. אני רוצה שלאורך הזמן שהוא עובד אצלי, שהוא לא יבזבז את הזמן, שהוא ירגיש שהוא בהתפתחות, שהוא ירגיש שהוא עכשיו נהיה ברנד יותר חזק בפני עצמו גם, שכשמחפשים עכשיו את השם שלו בגוגל, יש לו נוכחות טובה יותר, שהוא באמת מרגיש שהוא מתקדם, שיש לו פתאום יותר הוכחות למה הוא עשה בתקופה הזו, זה ממש דבר שהוא חיובי מבחינתי, נקרא את התחושה שרואים אותו ושגם אם הוא יהיה חלק מהארגון לא רק שהוא יכול להצליח, הוא יכול להצליח בגדול ואפילו חלק מהחבר 'ה אני קורא להם יזמים פנים ארגוניים. זאת אומרת שהם יכולים להיות בראש של יזם ועדיין להיות חלק מהארגון, אין סתירה בכלל, יש מלא יתרונות בלהיות חלק מארגון וכמובן גם שלהפך, אבל בסוף אני כבעל הארגון רוצה לוודא שהארגון שלי הוא ממצב את עצמו במקום גבוה ביחס ל-facility וביחס ליחס שהוא נותן לעובדים. וכמו שאמרתי בתחילת הפרק, הרעיון הוא לייצר אווירת עשייה שבעצם גם אם אני עכשיו נמצא במילואים, שעוד מעט הנה יש לי מילואים בקרוב, גם כשאני אהיה במילואים אני רוצה לדעת שהעסק מתפקד, וזה דבר שאתה יכול להשיג רק אם באמת יש לך חיבור אמיתי של כל הארגון, שכולם ממוקדים לאותה מטרה, כולם רוצים את אותה הצלחה וכולם מוכנים לעשות מה שצריך כדי להגיע אליה. אז זה בגדול הסיפור להיום, אני ממש מקווה שנהנתם. תודה רבה ליובל.

יובל: תודה רבה לך.

עשהאל: יאללה ביי.

ידע שיווקי, עדכוני SEO ו-GEO, ומגמות דיגיטל - ישירות אליכם

ניתן להסיר בכל עת. ללא ספאם, מובטח.