פרק 30 – ההוא שאיים עליי בסטירה!

עשהאל: היי חברים יקרים, מה המצב? פרק 30 כבר כאן, בפרק הזה, דיברנו על ההוא שרצה להעיף לי סטירה. וואי, איך הוא דיבר אליי? אתם לא מאמינים? אבל אתם הולכים לשמוע את השיחה שלנו, כי הקלטתי אותה במיוחד בשביל הפרק הזה. אז פרק 30, יחד עם עמית, מתחילים.

גדלתי בשומרון. קשב וריכוז, המון. כדורגל, מקום ראשון. העיקר, לא לישון. אני בן 10 – הלם. סבא עשה קסם. איך בעצם? 12 – שלוקים קרים. מכירות של החיים. המצב אנוש? היצע וביקוש. 13 – פליירים כל היום. בקור. בחום. קברתי בחול. פוטרתי. למדתי. אמון מעל הכול. 16 – קוסם אמיתי. עסק פגזי. 70 אלף שקל בחודשי השיא. קוסם זה לשחק. לשחק זה לשווק. מקל הקסמים התפרק. עורכי דין. התחלתי לשווק. בפודקאסט שלי אשתף מניסיוני, לשווק ולמנכ״ל ממש כמו עשהאל. בלי פילטר או עריכות. אין סודות. שימו אוזניות. פרק של השמחות.

טוב, אז פרק 30 מתחילים. איתי נמצא עמית שווימר. עמית, מה נשמע?

עמית: אני נהדר. עשהאל, מה שלומך?

עשהאל: בסדר גמור. אני ככה מרגיש מצולק קרבות אחרי השבוע האחרון. אתה כבר תשמע למה. זה פרק שהולך להיות ככה באמת לא צפוי.

עמית: יאללה.

עשהאל: אולי הג'ו’יטסו שלך יהיה רלוונטי, וככה אני אבקש איזה גיבוי, סתם.

עמית: אוקיי.

עשהאל: אבל בכל מקרה, היה פה באמת מקרה מעניין. אני אספר ככה בכמה מילים מה היה. אחר כך אני אשמיע איזושהי הקלטה נחמדה. ואחרי זה אנחנו נתייחס לכל הדברים. והכי חשוב זה מה אפשר ללמוד מזה. כי בתכל'ס זה לא באמת מרגש אותי או מעניין אותי להראות שאמרו לי ככה או שזה לא מעניין. מה שמעניין זה מה אפשר ללמוד מזה.

עמית: אז מה קרה?

עשהאל: אז אני אגיד לך מה קרה. אנחנו, יש לנו את דיגי פארם, ואנחנו תמיד תמיד תמיד העסקנו מ-2018 ועד היום, מתכנת. לפעמים זה היה מתכנת אחד, לפעמים שניים, לפעמים זה היה צוות שמתכנתים. כמובן בהתאם לגדילה בדיגי פארם, היה לנו באמת הכל מהכל. ומה שקרה זה שאני הייתי במילואים בפברואר, מרץ 2025, משהו כזה, ובאחד ה… ככה, באחת המשמרות, אז היה לי קצת יותר משמרת ריקה, שפנויה כזה, אתה יודע, פחות משמרת רועשת, יום שישי צהריים כזה וזה, ואמרתי לעצמי, יאללה, אני רוצה לבחון את האפשרות להחליף את המתכנתים הקיימים שלנו, פשוט המתכנתים הקיימים שלנו, בוא נגיד שהיה שם איזשהו שינוי בגלל מילואים של המתכנת הקבוע, שלא חזר, וזה יצר מצב שאני לא מרוצה מהשירותים שאנחנו מקבלים. אז אמרתי, יאללה, בוא נחליף אותם. מפה לשם, או לפחות בוא נבחן את האפשרות. מפה לשם, אני ככה, אחד המקומות שאני הכי אוהב לפרסם בהם, זה אקספלייס, אקספלייס ואפוורק. ההבדל זה שאקספלייס זו פלטפורמה מאוד מאוד טובה למציאת פרילנסרים שהם מישראל, ואפוורק זה משהו יותר בינלאומי, אתה יכול להביא שם מאוקראינה, מבנגלדיש, מכל מיני מקומות מהסוג הזה. ובאקספלייס, אז כזה עשיתי סינון לפי כל השפות התכנות שצריך לדעת כדי לעבוד על דיגיפאום, וגם עשיתי, שמבחינת מחיר, זאת אומרת, אני לא מוכן עכשיו לשלם אין סוף, בטח לא, אתה יודע, לא 300, לא 250, אלא אני חיפשתי יותר משהו באזור ה-150 שקלים לשעה, שזה גם מה שאני משלם, כאילו, ששילמתי עד עכשיו לבית התוכנה המקורי, הקיים, כאילו. זה לא שבעבר לא שילמתי יותר, הכי הרבה ששילמתי אי פעם לדעתי היה 200, 220, משהו כזה, אבל כאילו בתקופה האחרונה, בשנתיים האחרונות, שנה וחצי האחרונות, אז היינו משלמים בערך 150 שקל לשעה. אז חיפשתי מישהו כזה, ואחרי שיצרתי את כל הסינונים באקספלייס, שהוא יודע Node.js והוא יודע React והוא יודע ככה והוא יודע ככה, נותרתי בערך עם שבעה מועמדים רלוונטיים, שבעצם מתוך כל השבעה היה רק אחד שהוא גם היה פרילנסר, ולא עכשיו איזה צוות, כי אני לא חיפשתי לעבוד עם איזה חברה כזה של צוות, אלא חיפשתי עם הבן אדם האחד הזה, שאם אני אתן לו עכשיו את החצי משרה ב-150 שקל לשעה, אז אני יודע מול עצמי שזה יוצא לו אחלה. כאילו, וואלה, הבן אדם מקבל ממני, לא יודע, התקציב שלנו היום זה איזה 16-17 אלף בחודש, ואני רק חצי משרה, סבבה, יכול להיות לא טוב. בקיצור, פניתי לבחור הזה, רק אליו, לא פניתי לאף אחד אחר, וכתבתי לו כאילו הודעה של מה המצב, ואני מחפש, יש לנו פרויקט כזה וכזה, ואני מחפש מתכנת שבקי בשפות האלו והאלו, ואם אתה בעניין ואתה יודע, אז אני אשמח שנדבר. והבן אדם הגיב לי תוך ממש כמה דקות, הכל כאילו רלוונטי, אני מבחינתי אי אפשר לעשות אפילו פגישת זום ממש עכשיו, זה היה ביום שישי, ובואו נדבר כאילו, עכשיו אני מזכיר, המחיר השעתי שהוא רשם באקס פלייס, ואגב, אנחנו ניתן גם לאותו בחור שם במה, אני לא אגיד את שמו, ואנחנו נקרא לו רועי, רועי, זה לא השם שלו, וככה אנחנו נקרא לו. אז אותו רועי, באקס פלייס, בפרופיל שלו, הוא רושם שיש לו המון שנות ניסיון, ושהוא בקי והכול, אבל הוא רושם שזה 150 שקל לשעה. אז אמרתי, בואו נפנה אליו. פניתי אליו, ואחרי חצי שעה, 40 דקות, שהוא מסביר לי על השירות שהם נותנים, ושיש לו צוות, ואחד הוא מעצב, ואחד הוא מתכנת, ועל כל דבר שאני אומר לו זה לא בעיה, והיינו עושים את זה ממש בכמה דקות, ובאמת הכל נשמע כאילו מאוד מאוד מאוד מבטיח ונחמד, והכול, אבל בשלב מסוים, כאילו בהתחלה הכל היה בסדר, ואז בשלב מסוים אני אומר לו, אוקיי, מבחינת העלות אז אני מניח כאילו זה 150 שקל לשעה, ואז הוא אומר לי, מה פתאום? אני אומר לו, מה, מה פתאום? רועי, זה מה שרשום לך בפרופיל, כאילו, פניתי אליך, אתה יודע, כי זה מה שרשום. אז הוא אומר לי, לא, תקשיב, זה לא רלוונטי מה רשום ב-X-Place, כי אני לא באמת הגשתי לך הצעה, זה רק כזה כללי, וזה לא שעכשיו אמרת לי מה הפרויקט, ואז הגשתי לך בקשה כזו, אלא, אז אני אומר לו, לא, אחי, אתה רשמת, הנה, אני מראה לך ממש בפרופיל שלך את השירותים שאתה מוכן לתת ב-150 שקל לשעה, רשום שם בדיוק את כל השפות שאני צריך ואת הכל, ואני מצפה למחיר הזה. אז הוא אומר לי, תקשיב, אנחנו מדברים פה על אנשים שיש להם תואר שני בארכיטקטורה, ומלא מלא דיבורים, וכאילו, באמת 90% מהזמן הוא מדבר, ואני בקושי מצליח להשחיל מילה פה, מילה שם, אבל מצד שני, בגלל שהוא הציג הרבה מערכות והרבה דוגמאות והרבה דברים כאלה, ואם נשים את זה רגע על השולחן, הוא גם קצת הזכיר לי את עצמי באיזשהו מקום, באיך אני עושה את המכירות, ומראה פרויקטים והצלחות ודברים כאלה, אז אמרתי לעצמי, אני בכל זאת לא רוצה לפספס את זה, למרות שהפער פה הוא מאוד גדול בין מה שחשבתי לבין מה שקורה, הוא בסופו של יום לא באמת היה מוכן שנדבר על הנושא של ה-150 שקל לשעה, מבחינתו כאילו המחיר זה 330 לשעה.

עמית: למעלה מכפול, הזוי לגמרי הפרק.

עשהאל: זה מטורף, הרי אם הוא היה רושם 330, אני לא הייתי פונה אליו בכלל.

עמית: ברור שלא.

עשהאל: אני פה 40 דקות איתו בזום, הבן אדם אומר לי, 330. אני אומר לו, אחי, אתה רשמת? הוא אומר לי בחברה, איזה תל אביב הוא מקבל?

עמית: זה הזוי לגמרי, אני בטוח שאתה לא הראשון שעלה איתו לכזאת שיחה.

עשהאל: זה כאילו נראה קצת שיטה,

עמית: כנראה.

עשהאל: שיטה מסוימת, אבל בוא נוסיף את זה רגע בצד, כי זה לא המהות של הפרק. ואז אני בא ואומר לו, אני את הסכום הזה מעולם לא שילמתי, ואני גם לא מתכוון לשלם. לא רק זה, אם הייתי מחפש פרילנסר ב-330 או ב-300 שקל לשעה, אז היה לי הרבה יותר אופציות. בכלל לא הייתי פונה אליך, הייתי פונה לעשרה אנשים שונים, ובוחר את האחד המתאים לי. כשאתה רוצה 300 שקל לשעה, מאוד קל למצוא מתכנת מעולה עם מלא ניסיון. כשאתה רשמת שזה 150 שקל לשעה, אז אני חשבתי שאני מקבל פה משהו מאוד מאוד טוב, במחיר שהוא נמוך, ולכן זה היה נשמע כמו משהו אטרקטיבי שאני רוצה לקדם. ברגע שאמרת לי שאתה רוצה 330 לשעה, אז זה פחות רלוונטי. עכשיו, כל פעם בשיחה שהעליתי את הנקודה של העלות השעתית שהייתה רשומה ב-Expase אל מול העלות שהוא רוצה, אז הוא בכלל לא התייחס למה שאני אומר, הוא כאילו דילג על זה, הוא כאילו אמר, בוא לא נדבר על המחיר הזה כי הוא באמת לא רלוונטי, הוא לא ריאלי, הוא לא קשור לכלום, הוא לא במציאות, הוא לא… עכשיו, אתה רשמת את זה, לא אני, אבל בשורה התחתונה, תאמין או לא, עמית, אתה לא תאמין, הוא אמר לי, טוב, נעשה לך הנחה, קח 300 שקל לשעה. אני אמרתי לו, אחי, רשמת 150, אני לא אתעקש איתך על 150 כי נתת פה דוגמאות יפות ואני כן רוצה שנבחן את העבודה המשותפת והכול, המקסימום שאני מוכן לשלם לך זה 250 שקל לשעה. ואז הוא אומר לי, איך הוא אמר את זה? הוא אמר שזה כאילו נמוך מדי, אבל 290 בהחלט כאילו, בסוף, אחרי הרבה דיבור, 290 יאללה. ובסופו של יום אני סיכמתי איתו, לא אולי ולא בערך, אני סיכמתי איתו על 270. עכשיו, רק כדי להבין את המציאות. אני תכננתי לשלם 150 לשעה.

עמית: כמעט כפול, אתה יוצא לשם.

עשהאל: בסוף אני הסכמתי ל-270 שקל לשעה. אני חשבתי שאני אקבל פרחים, ושאני אהיה הלקוח הכי טוב שהוא גייס בתקופה האחרונה. אני גם לא עליתי לו כסף, לא עליתי לו כסף. כאילו, אני פניתי אליו דרך אקספלייס, אפילו לא דרך המרקט פלייס שלהם, הרי הם רוצים כאילו בגדול שאתה תזכור את שירותיו דרך אקספלייס, ואני פניתי אליו.

עמית: ואז ה-150 שקל נשמר.

עשהאל: יפה, וגם אני עשיתי את זה, כאילו, בקטע של כזה, למצוא את הטלפון שלו, ולמצוא את באופן ישיר וכאלה. ואז אתה אומר לעצמך, רגע, אני יושב, נותן את הנשמה שלי פה ללקוחות, ואין מציאות כזאת עכשיו שאני, נגיד, אמכור את השעה פה, או שלי, נגיד, לא יודע, של מישהו, בסכום שהוא הרבה יותר גבוה ממה שרשום באתר שלי, למשל, וגם עוד אתן תחושה לצד השני שהוא גם איזה קמצן, או שהוא גם קיבל פה איזה דיל החלומות, כאילו, בכלל לא, אחי, אני תכננתי לשלם 150 לשעה, לאורך כל הפרזנטציה הייתי בטוח שזה מה שאני אשלם, ובסוף דפקת אותי עם מחיר מטורף. מפה לשם, אני אמרתי, שמע, אני רוצה לבחון את הדברים, זה לא נראה לי הגיוני, וכאלה. יום, יומיים למחרת, עלינו עוד פעם לעוד זום, שבזום הזה, אני כבר, כאילו, הזום כבר לא הלך כל כך טוב, זאת אומרת, באותו זום, ברגע שכבר היה את הקטע של הפער במחיר, אז כאילו כבר השיח, נקרא לזה כבר, אם בהתחלה הוא לא היה קשוב אליי בכלל, אז עכשיו כבר זה היה ברמת האפס קשר, כאילו, בכלל לא היה אפילו בלופ איטי. עכשיו, אני כאילו כבר הגעתי לכזו סחרחורת, שאני אומר לעצמי, איך יכול להיות שאני בשיח פה עם בן אדם, שאני רוצה לקחת ממנו שירותים, שים לב, עמית, אני פה בחברה עושה סלטות באוויר כדי לגייס ריטיינרים של 6,000 בחודש, 7,000, 4.5,000, אני יכול להיפגש, לעשות שיווק שיעלה לי עשרות אלפי שקלים בחודש, אני יכול להעסיק פה צוות של מכירות ולשים תקציב פייסבוק של עשרות אלפי שקלים בחודש, ואחרי כל זה גם לקבל אותו לפגישה פרונטלית, שאני משקיע בו בחנייה, ואני משקיע בכיבוד, ואני משקיע בכל ההצגה פה כדי שיהיה ברמה הכי גבוהה שיש, וגם אחרי כל זה אני צריך להתחנן אליו בגדול לעשות הרבה מאמצים, נקרא לזה, שהוא יסגור פה את העסקה. הבן אדם, דיברתי איתו על ריטיינר של 16.5,000 שקל, הוא לא שילם שקל כדי לגייס אותי, הוא קיבל אותי דרך, באמת, כמו בקסם, יעני, אני הסכמתי, אמרתי בוא, יאללה, סבבה, 250 מתחילים לעבוד, מה שנקרא, ובסוף גם ל-270 הסכמתי, ואחרי כל זה, הנה אנחנו כאן,

עמית: למה?

עשהאל: כי הבן אדם פשוט לא יודע להקשיב לאנשים, הוא לא מקשיב, הוא נמצא באיזשהו טראנס כזה שהוא נכנס אליו והוא מתחיל להסביר על השירותים שלו ואיך הדברים עובדים, והוא לא מבין שיש גם לקוח שצריך להקשיב לו. אז ניסיתי גם לעזור לו בשיחת הזום השנייה, ואמרתי לו, תקשיב, רועי, למה אתה לא שואל אותי את השאלה היחידה שחסרה לי פה, כאילו שהיא המתבקשת? למה לא שאלת אותי מההתחלה, שאלה איך אני יכול לעזור לך? כאילו, אתה נותן לי, הוא התחיל לדבר איתי למשל על לעצב מחדש את כל המערכת, ואני כזה, רועי, למה לא שאלת אותי אם אני צריך לעצב מחדש? כי אני בכלל דיברתי, יש לי תשעה פייזים, תשעה שלבים בפיתוח שאני רוצה לעשות בדרך הזו, ואתה הלכת לפייס שמונה, ולא שאלת אותי בכלל אם יש איזה סדר או אם יש משהו, אז הוא שומע את כל זה, והוא אומר לי, לא, זה כי אתה לא בדיוק מנהל את העניינים, אני מנהל את העניין, אני מחליט מה בפיתוח צריך לעשות, אז אני אומר לו, אבל לא הבנתי, אני משלם לך כסף כדי שתקשיב לי את החלומות. אז מה הכוונה שאתה מחליט? כאילו, זה לא שאני מתערב לך עכשיו באיך לכתוב את הקוד, אני לא איש של קוד, אני לא יודע איך נכון לכתוב את הקוד, אני לוקח אותך בגלל זה, אבל ברמת המלמעלה, מה צריך שיקרה, או מה סדר העדיפויות, או כאלה, אני הלקוח, ברור שאני צריך להחליט את זה, או לקבל לך, כאילו, זה ברור. והוא מתעקש שלא, הוא אומר, מה זאת אומרת? אנחנו נגיד מצליח לעשות. עכשיו, זה הגיע לאיזה חוסר קשב ללקוח ברמה כזו, תקשיב טוב, שזה כבר קצת הזכיר לי את עצמי בסיטואציות מסוימות בחיים שלי. שגם אני יכול להגיד לך שמצאתי את עצמי יושב עם לקוח, שמסביר לי מה הבעיה ומה הוא רוצה בעצם שנפתור לו, ואני לא מקשיב לו מספיק. לא מקשיב. מודה. ועם הזמן, ככל שהשתפרנו וככל שלמדנו יותר, פתאום למדתי איך כן להקשיב ללקוח, איך כן להיות קשוב אליו. זאת הייתה שיחת הזום השנייה. ואז אחרי שיחת הזום השנייה שהסתיימה בצורה כאילו של, שמע, אנחנו נתחיל כאילו ב-270 לשעה כמו שביקשת, ואני אמרתי לו, אני אומר לך שאם ככה תיראה התקשרות, אם ככה אני עכשיו אצטרך להילחם על כל דבר, זה יסתיים מאוד מהר. כי אני כאילו לא, זה לא הקטע שלי. אני לא באתי להליך פה עם אנשים, ואתה נותן לי שירות אז תן את השירות בכיף ובאהבה, ואז כאילו לפני שבאתי ורציתי כאילו בפגישה השלישית שהייתה, לבוא ולהגיד לו, שומע כאילו, מה שנקרא, בוא נתחיל או משהו כזה, כי אמרתי לו שאני רוצה לבדוק איזה משהו לגישה, לתת לו וכאלה, אז הוא שלח לי בעצם איזושהי הודעה, משהו בסגנון בוואטסאפ של, בסוף החלטתי שאני לא רוצה לעבוד איתך, או משהו בסגנון הזה. אז אני אמרתי, אוקיי, כאילו, בסדר, לא רוצה לעבוד, לא רוצה לעבוד, הכל טוב, לא ציפיתי לקבל כזו הודעה, אבל סבבה.

ואז אמרתי לו, בוא נעלה שנייה לזום, כאילו, נעשה איזה קלוז’ר לדבר, תסביר לי רגע מה הבעיה, יכול להיות שזה קשור למחיר ואני לא יודע מה, כאילו, בוא נדבר על זה רגע. הוא אומר לי, בסדר, עולה איתי לזום. ואז בזום, אני העליתי, אמרתי לעצמי, טוב, אני לא מצליח לדבר עם הבן אדם, זו בעיה חמורה, בגדול, בדיעבד אני כבר הייתי צריך לסיים את האירוע מזמן, אבל אמרתי, אני לא מצליח לדבר איתו, בוא לפחות נעלה את עדן, עדן היא המנהלת של דיגיפרם אצלנו בחברה, אמרתי, נעלה אותה, היא בסגנון תקשורת הרבה יותר מכיל, הרבה יותר שקט, הרבה יותר קשוב, וכאילו, יכול להיות שבגלל שהוא ואני מאוד דומיננטיים, אז זה לא מסתדר, והשיח שלנו הוא שיח חירשים. אבל אם אני אתן לעדן לעלות מולו, אני אוכל לראות האם עם עדן הוא כן קשוב. כי יכול להיות שעם עדן הוא פתאום יהיה מאוד קשוב, אז אני אגיד לעצמי, אני הבעיה, אם אני אזוז הצידה, באמת לא תהיה בעיה, אבל רועי ואני לא מצליחים לעשות את זה בצורה אפילו הגיונית, נקרא לזה ככה. ואז בשיח עם עדן ראיתי שאני לא הבעיה, כנראה הוא הבעיה.

כי הוא התחיל את השיח עם עדן בזה שעדן בא ואומרת לו, אני רוצה לעבור איתך על תשעת השלבים שלנו בפיתוח, כדי שכאילו, גם אני אמרתי לו, אני מעלה את עדן, שתעבור איתך על תשעת השלבים שאנחנו צריכים, ואתה תגיד לנו מה דעתך, והאם זה הגיוני וכל זה. ואז פתאום אני קולט שהוא רואה את עדן, הוא אומר לה, מה המצב? הוא מתחיל לעשות את הספיץ’ שלו כמו שהוא עשה לי בשיחה הזום הראשונה. עכשיו באמת, 40 דקות. אז בחמש דקות הראשונות לא התערבתי, בעשר דקות לא התערבתי, ברבע שעה לא התערבתי, אבל גם עדן שולחת לי כבר בוואטסאפ במקביל לשיחה איתו, תגיד, מה מהות השיחה? כי כאילו, נראה לי שאת כל זה כבר עשיתם, מה אני צריכה לשאול? כאילו, הוא לא נותן לי להשחיל מילה. אז אמרתי לו בחזרה, תמצאי את הדרך לעצור אותו באלגנטיות, לא יודע, בדרכך שלך, כי אני לא הצלחתי, ולהגיד לו, רגע, אני רוצה לעבור איתך לפייזים. אז היא בדרכה שלה מוצאת את הדרך לעשות את זה, והיא אומרת לו, תקשיב, יש לנו כאילו תשעה פייזים שהכנו, אני רוצה לעבור איתך לדברים. והוא אומר לה, לא, לא, אני יודע מה צריך, את לא צריכה לעבור איתי על הפייזים, אנחנו נחליט מה הפייזים. ואני כזה, אפשר לפחות רק להראות לך את הפייזים שתשמע על מה מדובר? כי אתה כאילו, נשמע שאתה באמת לא מבין…

עמית: יכול להיות שיסכים גם איתך, לך, אתה יודע.

עשהאל: לא מבין את זה. הזוי. והוא אומר לי, לא, לא. עכשיו, בשלב מסוים כבר אמרתי לעדן, טוב, תודה רבה עדן, ככה הורדתי אותה מהקו, ואז דיברתי, ואז כשדיברתי איתו, זה כבר הגיע לרמות כאלה שאני מול עצמי, אמרתי לעצמי שאין סיכוי שאני אעבוד איתו, גם אם זה יהיה בחינם. גם בחינם אני כבר לא הולך לעבוד איתו, אבל זה השלב רק ללמוד מהסיטואציה. ידעתי שעוד כמה דקות זה יסתיים, והכול בסדר, ניפרד כידידים, הכול טוב, אבל אמרתי, אני לא מוכן לפספס את הדבר הזה בלי ללמוד את השיעור. וזה אסלים לרמות כאלו שאני רוצה, אני באותו שלב, אז החלטתי לעשות הקלטה דרך הטלפון, רק של הסאונד, ואני רוצה להשמיע לך, בתור אחד שלא שמע את ההקלטה, את החמש דקות האחרונות של השיחה, יחד עם כל המאזינים שלנו כמובן, להשמיע את ההקלטה בלי פרטים מזהים וכל זה, אבל אני רוצה שתשמע איך היו נשמעות חמש הדקות האחרונות של השיחה, כדי שתבין כמה חמור זה היה וכמה דברים אפשר ללמוד מהחמש דקות האלו, אז שתהיה האזנה נעימה. טוב, אז במחשבה שנייה אנחנו לא נשמיע את השיחה כמו שהיא, אנחנו פשוט נעשה תמלול מדויק, אחד לאחד, ממש, כולל כל המילים. יובל תעזור לי בזה, אני אהיה החלק שלי, את תהיי החלק של הבחור המיודענו הנחמד, וזה הכול. אז את יכולה להתחיל.

(יובל, בתפקיד "רועי"): אני אומר לך, אני לא טועה, אני לא מפספס בדברים האלה.

עשהאל: טוב, אם זו השיחה ולזה זה יידרדר, מי אני שיגיד אחרת.

(יובל, בתפקיד "רועי"): ברור שזה השיח, בוא'נה, אתה חתיכת חוצפן. אתה מבין שאתה צריך להגיד לי תודה שאתה בכלל מדבר איתי?

עשהאל: אז קודם כל תודה.

(יובל, בתפקיד "רועי"): באמת?

עשהאל: אני הייתי אומר תודה אם היית נותן לי להשחיל מילה, לצערי אני רק מקשיב ומקשיב ומקשיב.

(יובל, בתפקיד "רועי"): כי אתה מושך את הדבר… למה לעדן אני נותנת לדבר?

עשהאל: האמת שגם עדן לא דיברה, וזה בדיוק מה שהפליא אותי, שלמה אתה לא אומר לה פשוט דברי מה הצריכה.

(יובל, בתפקיד "רועי"): אחי, תקשיב, אתה לא יודע לעבוד.

עשהאל: טוב.

(יובל, בתפקיד "רועי"): יש פה בעיה שאתה לא יודע לעבוד, אתה לא מכיר אנשים שעבדו איתי. אני מכיר הרבה אנשים שעבדו איתך, ובגלל זה לא רציתי לעבוד איתך.

עשהאל: אתה יכול לתת שמות?

יש אנשים שאמרו שהם לא מוכנים לעבוד איתך, אתה קולט?

עשהאל: אוקיי, אני לא מכיר אפילו בן אדם אחד כזה בעולם, אבל בסדר גמור, מי אני?

אבל אני כן, אתה לא מכיר את האנשים שאני עבדתי איתם, אתה מבין מה הבעיה?

עשהאל: אני מאחל לעצמי שאני אשתפר ושאנשים ירצו לעבוד איתנו.

אתה לא יודע להוריד את הראש, זו הבעיה. אתה לא יודע להוריד, אתה רוצה לנהל. הסיבה שאני לא נותן לך לדבר בהקשרים מסוימים זה בגלל שאתה מנסה למשוך את הרכבת. אתה אומר לי זוז, זוז, זוז מההגה, אבל אתה לא יכול, לא מספיק מוכשר בתחום בשביל לקחת את ההגה. אתה מוכשר בתחום אחר, זאת הבעיה, אוקיי? זאת הבעיה, ואולי בגלל זה אתה רוצה לנהל, לתלות תעודות על הקיר, זה לא יעזור לך. גם אם תהיה שמפניה וגם אם יהיו תעודות על הקיר, זה לא יעזור לך. אתה חייב פשוט להבין את זה. אני שמח שאתה מחייך, מאוד שמח, זה חשוב לך איך.

עשהאל: וואלה, לא שיניתי את הארבעה שלי מאז שהתחלנו לדבר, אני גם רואה אותך בחלון שחור.

(יובל, בתפקיד "רועי"): לא, לא, לא, לא. אני אומר לך את האמת, יש פה ממש, יש לך בעיה בלדעת להוריד את הראש. רואים את זה.

עשהאל: אני לא חושב שאני צריך לעבוד עם מישהו שרוצה שאני אוריד את הראש. מה זה הביטוי הזה? כאילו, מאיפה הבאת את הדבר הזה?

(יובל, בתפקיד "רועי"): להוריד את הראש זה לא להוריד לך את הראש. להוריד את הראש זה אומר לדעת שאתה הולך לרופא, לא להיכנס לו לתוך העבודה.

עשהאל: אבל הרופא אפילו לא שאל אותי מה הבעיה שלי, הוא לא שאל כלום, הוא התחיל להסביר לי שאני צריך מערכת חדשה, או חידוש, או… מה הבעיה פשוט לשאול עשהאל, איך אני יכול לעזור לך? לא, לא, אני יודע מה אתה צריך, כי אני יודע! אתה יודע, אוקיי, אז אוקיי, אם אתה יודע הכל, אז אולי זאת הבעיה? לא שהלקוח בסך הכל צריך.

(יובל, בתפקיד "רועי"): אני יודע מה אתה צריך, אבל תקשיב, אתה יודע מה זה משנה סדורה? יש פה סדר דברים שהם אבן על אבן, שאלה הדברים האלה פועלים, ואת הסדר הזה אני מכיר, ואתה לא. אתה בינתיים נכשלת עם כל המתכנתים הקודמים, חוץ מאלכס, ו ואני לא?

עשהאל: תגיד, שאלת אם נכשלתי עם המתכנתים או שהנחת את זה?

(יובל, בתפקיד "רועי"): אני לא שאלתי.

עשהאל: לא שאלת כלום עד עכשיו. אתה רק מניח, אתה לא שאלת אותי שום שאלה.

(יובל, בתפקיד "רועי"): אני מסביר לך למה, אבל אני מסביר לך מה הבעיה. זה יחזור על עצמו, נשמה, אתה לא מבין מה הבעיה. כמו שאתה יודע לבוא למישהו שהוא בנה את שיבא של ישראל בעצמו בתוכנה, ולבוא אליו ללמד אותו איך דברים עובדים, אני מתכנת מגיל שבע, אתה מבין?

עשהאל: tune match תסביר לי איפה נכנסתי איתך למשהו שלימדתי אותך תאורטית? אפילו לא משנה באיזה הקשר. מה לימדתי אותך? לא לימדתי אותך מילה, לא נכנסתי לך לטכני, כי אני לא יודע את הטכני שלך.

תקשיב, אסאל, אני יכול להחזיר לך על אותו משקל. אני חושב שעם עדן יהיה אפשר לעבוד. איתך פשוט אי אפשר לעבוד.

עשהאל: מצוין, אני אומר את אותו דבר עליך, וכשאתה אומר את זה, אז אוקיי, אבל כשאני אומר את זה…

אני רוצה לשאול אותך שאלה, אסאל, אתה מסוגל להיעלם?

עשהאל: מה לעשות?

להיעלם, להיעלם.

עשהאל: אני חושב שלא הייתי נוכח מול המתכנתים בעשר שנים האחרונות.

אז אתה ממש מפריע. אם תעיף את עצמך מהתחום, אם תעיף את עצמך מהסיפור, אני אחזיר לך את מה שאמרת לי רק הפוך.

עשהאל: בדיוק, אבל כשאתה אומר את זה אני אומר שאתה צודק, כשאני אומר את זה אתה מסביר לי דברים.

(יובל, בתפקיד "רועי"): כי אתה טועה.

עשהאל: טוב, אז אם רק אתה צודק, למרות שאנחנו אומרים את אותו הדבר, אז אוקיי.

(יובל, בתפקיד "רועי"): ואני יכול להוכיח, נראה את זה מאוד מהר.

עשהאל: טוב, אז תוכיח.

(יובל, בתפקיד "רועי"): אני אומר לך שבן אדם עם הראש הפוך אומרים, בגלל זה אומרים, הפוסל במומו פוסל. אתה יודע מה זה אומר, במום שלו הפוסל מנסה לפסול אחרים. כי כשבן אדם עומד עם הראש הפוך, הוא חושב שהעולם הפוך. זה אתה, זה הפרצוף שלך, זה אתה.

עשהאל: טוב.

(יובל, בתפקיד "רועי"): מה שאתה צריך להבין, זה נכון. אתה יכול להתהפך, אחי, אבל אם אני עובד איתכם, אתה חייב לעוף לי מהפרצוף. אי אפשר לעבוד איתך, אף אחד לא יסכים לעבוד איתך.

עשהאל: אני אמרתי בדיוק את אותו דבר, וכשאתה, תראה, אני אפילו לא מצליח להשחיל מילה, תראה כמה אתה מדבר, אתה לא נותן לי להכניס מילה אחת, מילה אחת אני לא מצליח.

(יובל, בתפקיד "רועי"): כי אתה לא אומר מילה אחת לעניין, תגיד דברים לעניין, אני אתן לך לדבר.

עשהאל: אוקיי, טוב, בסדר גמור.

(יובל, בתפקיד "רועי"): אתה צריך להבין, אחי, אני מגיע מאגרוף תאילנדי, אם נגיד היית פה, אתה מקבל סטירה לפנים, אתה בן אדם מעצבן בצורה בלתי נסבלת.

עשהאל: טוב, זה נראה לי ככה משהו, משפט מאוד מאוד חיובי להגיד ללקוחות, אבל בכיף.

(יובל, בתפקיד "רועי"): אני אומר את זה, ואתה ממש מעצבן, אתה יכול בבקשה לשחרר, שחרר, שחרר, אתה לא יכול לנהל פה.

עשהאל: אין לי משהו חכם להגיד אחרי שמישהו אומר לי שאם הוא היה רואה אותי, הוא היה נותן לי סטירה לפנים.

(יובל, בתפקיד "רועי"): לא, זה יצא, לא לבכות עכשיו כמו אל דקטה לנו, מה, אתה לא מגיע מזה. מה לעשות, צוחקים איתך, תקשיב. אני מהצד שלי ראיתי את עדן, ראיתי מה היא נותנת, היא מאוד מתאימה לתחום הזה. אתה פשוט לא צריך, אתה לא צריך אפילו לראות, אתה לא צריך אפילו, אסור לך לדבר עם אנשים, אני אומר לך את האמת.

עשהאל: בסדר גמור.

(יובל, בתפקיד "רועי"): לא, באמת, אני אומר לך את האמת. אני חושב שאתה צריך לשים את עדן בפרונט. אפשר להביא פה אחלה פרודקט, אבל אתה צריך, אתה לא יכול להיות בפרונט. אתה צריך פשוט לדעת לשחרר, ויגיע היום שאני אראה לך את המוצר, ואתה תגיד לי, וואלה, טעיתי.

עשהאל: אני חושב שהיום הזה לא יגיע, ואני מאחל לך תודה רבה על כל הטיפים.

(יובל, בתפקיד "רועי"): בכיף נשמה, בכיף שמחתי, תצליח הבא.

עשהאל: אז יובל, תודה רבה על תמלול השיחה, והשיחה הזו הייתה ממש אחד לאחד, אנחנו הקראנו פה מתוך דפים, נכון שלא התפרצנו אחד לשנייה בדברים, כי בשיחה יש מלא מלא התפרצויות, ואז זה גם נשמע לא משהו, אז טוב שתמללנו את זה, אבל זו הייתה השיחה, אני יודע שזה נשמע מפתיע, אני יודע שזה נשמע ביזארי, זו הייתה השיחה.

עמית: תקשיב, זו אחת ההקלטות הכי הזויות שאני שמעתי, קודם כל, זו שיחת מכירה, האסה ואל תעשה, יותר נכון, אל תעשה ואל תעשה בשיחת מכירה.

עשהאל: אתה מבין שהוא כבר סגר, כאילו כבר סגרנו ריטנר של 16.5 אלף בחודש, לפי 270 שקל לשעה, והוא חרבן את זה על אגו?

עמית: זה על יותר מאגו, זה על טמטום בעיקר, זה הזוי לגמרי, בן אדם כבר סגר, כבר ראית לקוח, הוא התחיל לקלל, לנבל את הפה, לאיים, מה זה נכון?

עשהאל: רשמתי פה את ההיילייטס מהשיחה, אוקיי? שיחה של 5 דקות ו-20 שניות, שאני הקלטתי לפחות. חוצפן, אני מכיר אנשים שעבדו איתך ולא מוכנים לעבוד איתך, שזה כזה מין משפט שמי שבאמת רוצה להגיד אותו לטובת, נגיד, שתשתפר או משהו, אז הוא אומר, מי? לא יודע, אני אתן משהו קונקרטי, אני שואל אותו, מי? הוא אומר לי, לא זה אנשים. אוקיי, אתה בא, זה רק בשביל לרדת עליי ברמה האישית? לא הבנתי את הקטע, אתה בא למכור לי משהו, אז תגיד, אתה תודה שאני, כאילו, זה שני הצדדים, צריכים להגיד תודה באותה מידה.

לא יודע להוריד את הראש, תעודות על הקיר, כי כאילו, עשיתי את הזום, אז הוא רואה את התעודות מאחורה, אז הוא אומר, לא יעזרו לך כל התעודות על הקיר, זה כזה סתם לרדת על בן אדם ברמה האישית. נכשלת עם כל המתכנתים, עשהאל, אתה מסוגל להיעלם, אתה ממש מפריע, כשבן אדם עם הראש הפוך, לא אומר מילה אחת לעניין, היית מקבל סטירה לפנים, אתה בלתי נסבל, אתה לא יכול לנהל את זה, כמו ילדה קטנה, צוחקים איתך, אתה אסור לך לדבר עם אנשים. אלה משפטים, כל אלה משפטים שנאמרו בחמש דקות האחרונות של השיחה, אני רק מבטא שאתה מבין, אחרי שאני כבר סגרתי איתו, ריטיינר של 16.5 אלף שקל, לפי 270 שקל לשעה, אני אישית בשביל לסגור כזה ריטנר צריך לעשות הרבה יותר ממה שהוא עשה. וכל זה על בסיס זה שהבן אדם לא מוכן להקשיב. הוא רק רוצה לדבר. רק רוצה לדבר. עכשיו, אני הייתי במקום הזה, אני אומר לך, אני מדבר על הפרק הזה לא בגנותו של רועי, רועי זה בעיה שלו, הוא יצייר לחיות עם עצמו, הוא צריך, הוא זה שבסוף נדפק הכי הרבה מההתנהלות שלו. אני מדבר על מה אנחנו יכולים ללמוד מהסיפור הזה לעצמנו. ויש הרבה דברים שאפשר ללמוד, אז אני אגיד כמה דברים. דבר ראשון, כשאני הכרתי את רועי בהתחלה, התחלה, התחלה, בזום הראשון, הוא ניסה למצוא איתי איזה חבר משותף שאנחנו מכירים כדי לייצר מקרב כזה או אחר. ואז הוא אמר לי, תגיד, אתה מכיר את גרישה? אני כזה, כן, בטח, מה זאת אומרת? ואז הוא אמר לי, יפה, אני נותן לו שירותי פיתוח כאלו ואחרים. אמרתי, מגניר, באותה שנייה שלחתי וואטסאפ לגרישה, מה המצב אחי, תגיד, אתה מכיר את רועי כך וכך? אז הוא כותב לי, כן. אני שואל אותו, מה פיתחתם ביחד? תוך כדי השיחה, מה פיתחתם ביחד? אז הוא אומר לי בחזרה, אנחנו לא פיתחנו כלום, הוא לוקח ממני פשוט שירותי SEO. אמרתי תגיד רועי, אתה יכול להראות לי פרויקט שאתה פיתחת בשביל גרישה? אז הוא אומר לי, שכאילו, אין לו את זה כרגע, אבל הוא יארגן לי, יבדוק לי וכאלה. ובפגישה השנייה שאמרתי לו אתה יכול לארגן לי איזה משהו של גרישה, אז הוא אמר לי, שבסוף הוא לא באמת פיתח לו, הוא רק עובד איתו ביחד, או משהו בסגנון הזה. הוא אפילו לא אמר לי שהוא רק צורך ממנו שירותים, אבל הוא כאילו מסמס את זה כזה באיזה קטע, כאילו שזה לא נחשב.

עמית: כן.

עשהאל: עכשיו, המסר הוא שכשבן אדם משקר במשהו אחד, בדרך כלל הוא גם משקר בעוד דברים, וזה רק עניין של מתי תתפוס אותו. זה שהוא רשם באקספייס 150, ולא משנה כמה ניסיתי לעמת אותו עם זה, ולהגיד לו, אחי, כשאני אומר לך שאני מסכים ל-270 או 250 אפילו, זה לא כי אני לא מוכן לשלם הרבה לשעה, זה כי אתה רשמת 150, ובגלל זה פניתי אליך, אז אתה צריך לקחת אחריות על הדבר הזה. יותר מזה, תראה משהו מטורף. בשיחה האחרונה שעכשיו שמעת, בתחילת השיחה, אז אמרתי לו, שישים לב שכאילו קבענו בסוף 270, אבל שישים לב שכאילו זה קצת מרגיש לי כמו שיטה. ככה הוא בעצם מגייס לקוחות. למה? כי אמרתי לו, כשאני אמרתי לך שרשום 150 בשיחה הראשונה, ואמרת לי, מה פתאום, ואז הראתי לך, אז אתה אמרת לי שאתה לא מכיר את זה ואתה תשנה את זה, אבל לא שינית את זה עד עכשיו, עברו כבר כמה ימים ולא שינית. אז במקום להגיד לי, וואלה, אתה צודק, אני אשנה את זה, הוא יצא עליי, הוא פשוט אמר לי משהו בסגנון של, מה, באת לעשות לי סדר בעסק, להחליט לי איך אני אעבוד, אם אני אגבה ככה או אגבה ככה, אני כזה, טוב, כאילו, מצטער שהעליתי את הנקודה, חשבתי שאתה באמת רוצה לייצר פה מחיר הוגן והכול, אז גם זה משהו שהיה צריך להציף לי את זה הרבה יותר מהר. בסופו של יום, כשאני רוצה לגייס ריטיינר של 16.5 אני בדרך כלל אצטרך לעשות משהו כמו 3-4 פגישות פרונטליות, שיווק באלפי שקלים רבים, והבן אדם אשכרה פספס 16.5 אלף שקל ריטיינר, ואתה יודע יפה מאוד שאנחנו לקוחות מצוינים, היינו יותר מארבע שנים בהתקשרות עם המתכנת הראשון, ואחרי זה עוד שנתיים עם הבית תוכנה השני, ועכשיו עוד שנתיים עם הבית תוכנה הזה. כאילו, אם נעשה רגע, נגיד אפילו שנה, לא שנתיים, הבן אדם פספס פה בין 300 ל-400 אלף על שנה. ואנחנו בדרך כלל לוקחים יותר משנה, ואם הוא היה טוב, אז גם היינו מגדילים את כמות השעות והכל. זה פשוט הזוי. קשב ללקוח, זה הסיפור המרכזי בפרק הזה, המסר המרכזי, שאני עכשיו עולה לשיחה עם לקוח, במקום לדבר כל כך הרבה, להקשיב ללקוח, לקוח יקר, איך אני יכול לעזור לך? פשוט לשאול את השאלה הבסיסית הזאת. אם הוא לא סיפר מספיק, לשאול את השאלה, ספר לי עוד.

עמית: ככל גם כשתדבר, בסופו של דבר יש לך יותר מקומות לטעות. אין מה לעשות,

עמית: אתה יכול להגיד פה מילה נכונה, בסופו של דבר אנחנו מסתכלים על זה בתור מכירה. אתה יכול לטעות את המילה פה, כמו, במקרה פה הוא נפל פשוט על התנהגות בזויה. זה בדיוק המקום שהוא היה טעות. אם הוא היה בא ואומר לך, עשהאל בוא תספר לי מה אני צריך. היית יכול לדבר איתו עשר דקות, רבע שעה, והוא אגיד לך, יבוצע.

עשהאל: נכון.

עמית: וזהו, וזה המכירה.

עשהאל: וזה פשוט. אתה מבין שזה…

עמית: נטו על בזבוז, בזבוז.

עשהאל: זה פשוט הזוי, כי בהמשך של הסיפור, ועוד מעט נגיע לזה, אז אתה תשמע בעצם כאילו כמה הוא פספס. עוד מעט נגיע להמשך של הסיפור, לאיך בעצם המשיך משם, אבל בסוף הוא פשוט, באמת לדעתי הוא פספס פה גם עסקה מאוד אטרקטיבית.

עמית: ברור.

עשהאל: למכור 80 או 60, לא זוכר כמה, 16.5 אלף שקל, לפי 270 שעה, לדעתי זו עסקה מאוד אטרקטיבית בשבילו, אבל לא משנה. דבר נוסף, הוא אמר שם משהו יפה. הוא אמר את המשפט, אתה, אסור לך לדבר עם אנשים. אני לא יודע אם היום זה נכון עד כדי כך, כי בעבר הרגשתי הרבה יותר ככה, בעבר כזה אמרתי לעצמי בלב, אם אני לא הייתי עושה את המכירות ומישהו אחר היה עושה, לדעתי, האחוזים היו הרבה יותר טובים כי אני לא תמיד הכי נעים ואני מאוד דומיננטי ואין לי תמיד סבלנות ואני לפעמים כן רפטטיבי וכאילו יש הרבה דברים שאפשר להגיד גם עליי שהם מאוד דומים על מה שאני חוויתי ממנו. היום כבר פחות, כי באמת היום הבנתי שאם אני לא אקשיב ללקוחות ולא אתן להם לדבר ולא אבין את הלמה שלהם לפני שאני נותן את הלמה שלי ואת ההצעה שלי, לא תהיה עסקה פשוט. אז היום אני הרבה יותר מתנהל אחרת, כבר בתקופה האחרונה, הרבה זמן וכאלה. עדיין אני יכול להגיד לך שהנקודה הזו אני כן מסכים איתו אם אני הייתי מצליח למצוא דרך שלא אני אעשה את השיחות SEO או את המכירה ועדיין זה היה עובד כמו שצריך זה היה הדבר הנכון לעשות ובקטע הזה אני דווקא מסכים איתו עזוב שיש דרך להגיד דברים אבל אני כן מסכים עם המסר של מה שהוא אמר שימוש בכוח לרעה זו הנקודה שהכי חרתה לי גם זו הנקודה שבאותה שנייה הבנתי שאין דרך חזרה וזה הכל כזה בגדר אפשר לקחת איזה שיחה כזאת שכבר הסתיימה מבחינתי וזה רק ללמוד עכשיו עוד דברים או לתת לו רגע לחפור לעצמו את הבור יותר עמוק שזה יהיה ברור כזה של אין סיכוי שאנחנו מתקדמים אבל זה שהבן אדם אומר אני למדתי אגרוף תאילנדי ואם היית לידי הייתי נותן לך איזה סטירה שמע אני לא יודע מאיפה להתחיל כאילו זה ברמת אלימות זה ברמת לפנות כאילו ולתבוע אותו זה ברמת עכשיו גם יש לי שאלה שסתם מעניינת אותי מה הוא יודע עליי? איך אתה כאילו מעז להגיד כאלה דברים?

עשהאל: לא יודע גם יכול להיות שאני איזה נח נחמה אף פעם והכל בסדר אבל איך אתה יודע עם מי אתה מדבר לא יודע בן אדם אחר יכול לשלוח לו זה קצת מצחיק כי שלחתי את ההקלטה לאיזה חבר וכזה כמו שיתפתי אותו בזה אז הוא כותב לי בחזרה משהו בסגנון של וואלה הוא דיבר לא יפה ואם אתה רוצה שנדאג שגם אחרים ידברו איתו לא יפה תגיד לי או משהו כזה. אמרתי לו חזרה מה פתאום אחי זה איפה אני אפילו לא קרוב לאזורים האלה אבל מאיפה הוא יודע הרי אם זה הבן אדם אחר שהוא קצת חמור מוח וכאלה לא יודע הבן אדם יש עליו אפשר למצוא הכל עליו בפייסבוק שלו הכל פתוח יש לו אתר אינטרנט עם הכתובת של הבית שלו עם הכל. אני לא יודע איך הבן אדם מרגיש בנוח, וחוץ מזה, גם אם הוא כבר כן מרגיש, גם אם הוא אלוף העולם באגרוף, או אני לא יודע, הוא מישהו שהוא איזה תותח שמסתובב עם נשק, או אני לא יודע מי הוא, מה זה השימוש לרעה בכוח הזה? כשהולכים ולומדים אומנויות לחימה כמו ג'י ג'יצו, כמו ג'ודו, כמו קראטה, החוקים הראשונים, החינוך הראשון שבית הספר הזה מנסה לתת לך, ואני אשמח שתרחיב על זה, זה כמה אנחנו משתמשים בזה רק להגנה עצמית ורק ללעשות טוב. בן אדם כאילו אומר לי, למדתי גוף תאילנדיה, אני אתן לך סטירה? תגיד מה זה, זה משהו שהוא מקובל בעולמות האלה?

עמית: אז אני אגיד לך ככה, אני עושה בעיקר ג'וג’יטסו, לא אגרוף תאילנדי. אבל אתה יודע, אני רואה אותם, גם את ההאבקות, וגם אותם בין לבין. קודם כל, לא שמעתי בן אדם אחד שיבוא ויתנדב לתת מכות בסיטואציה כזאת, זה לא מה שקורה, זה האנשים הכי רגועים ושולטים על עצמם. מי שבא ואומר, אני יודע משהו, אני לא הולך לפוצץ לך מכות. זה לא קורה, זה האנשים הכי רגועים והכי לא יוציאו את המילים האלה. מי שאומר ככה, אז בנאדם שכנראה לא, גם אם אתה תבוא אליו באגרוף תאילנדי, כנראה הוא לא יודע הרבה אגרוף תאילנדי, זה האלף.

עשהאל: יש משפט, איך הוא הולך? איך הוא הולך? נובח, לא נושך.

עמית: זה בדיוק ככה, זה בדיוק פה, לא, עוד לא שמעתי, פגשתי סוגי אנשים, וגם, זה לא להתקפה, זה רק לברוח. אנחנו, אחד הדברים הראשונים שאומרים לנו בג'יוג'יצו, ואני זה שחוטף, לא זה שמחטיף עדיין. עוד לא הגעתי לזה, ואני, בעיקר מרביצים לי. אבל אם קורה משהו, אז אם, רק במקרה קיצוני אתה מגיף, עדיף תמיד תברח מה, לך תדע מה יש לבן אדם, לך תדע, איך אתה מאיים על בן אדם בסתירה בטלפון, כאילו גם הכי טוב, הכי קל להיות דרך הזום או דרך הטלפון לאיים. אין מה לעשות, כולנו, כמו בפורטנייט.

עשהאל: בשיחה השלישית, אגב, הוא לא עלה עם מצלמה, בראשונה והשנייה הוא עלה עם מצלמה, בשלישית כבר היה גדול עליו המצלמה.

עמית: בגלל זה הוא יכול לאיים, לא רואים אותו.

עשהאל: ממש הזוי, אבל בכל מקרה, אני יצאתי ממש, כאילו המחשבה שעברה לי בראש זה, אני כרגע מדבר איתך ממילואים. בשביל מי אני עושה את המילואים האלה? בשביל אנשים כמוך, כאילו? אתה הרי מרכיב את הפסיפס הזה שנקרא העם הישראלי, היהודי. אם זה האנשים שאני מגן עליהם, אני כזה אומר את זה בלב,

עמית: מה אני עושה פה?

עשהאל: עזבתי ילדה בת 11 חודשים למשך המון המון זמן, עזבתי את העסק שלי, עזבתי הכל, הכל, ובאתי. ולא באתי אחרי שלא קראו לי מהשביעי לעשירי, מהשביעי לעשירי עשתי יותר מ-200 ימים כבר, בלי הסבב הזה. לא מדבר על הסבב הזה שהוא גם לא היה יומיים, זה היה 60 יום ועוד 15 ימים אחרי זה.

עמית: כן כאילו,

עשהאל: אתמול, תבין, אתמול סיימתי את היום האחרון, זאת הרמה. אז אני לא מצליח להבין באיזה קטע בן אדם מרשה לעצמו להתבטא ככה, הרי בסוף ברור לכולם שההחלטה מצד שני הצדדים בשלב הזה של השיחה כבר הייתה ברורה. ההחלטה שלי הייתה שאני לא הולך לעבוד איתו. ההחלטה שלו, והוא גם אמר את זה בכל דרך אפשרית, זה שהוא לא הולך לעבוד איתי. אנחנו עלינו לשיחה זום האחרונה, אחרי שהוא רשם לי שהוא לא הולך לעבוד איתי, שהוא החליט לוותר או משהו כזה. אז מה זה עוזר לך עכשיו להתבטא בצורה כזו? מה יקרה לעסק שלך? אם למשל, אני אחליט שאני מפרסם את זה באיזשהו, בפורומים של הקהילות שלי, יחד עם השם שלו ואומר אמת דיברתי ואין עם זה שום בעיה כאילו ומבקש מאנשים להיכנס ללא יודע מה לרשום לו איזה ביקורת כזו או אחרת. אני יכול לעשות את זה הרי זה חוקי אין לי בעיה. אני יכול להעלות גם בביקורת את ההקלטה של השיחה הזו ולהגיד רוצים לשמוע את נותן השירות הזה מדבר קחו בבקשה.

עמית: אתה יכול לפנות למשטרה להגיד הוא מאיים עליי פה במכות.

עשהאל: אני יכול לעשות הכל.

עמית: זה הזוי לגמרי.

עשהאל: אבל השאלה שלי אם התקבלה ההחלטה כבר אז מה הוא הרוויח מזה? זה קצת מזכיר את זה שדיברנו על זה כבר במספר רב של פרקים, אני אגיד את זה שוב, שיש דברים שאתה לא מאיים בהם. נגיד אתה לא אומר לעובד, עמית, אם לא יודע מה, אני אפטר אותך. אחי, אם אתה רוצה לפטר את העובד, פשוט תגיד לו, יש לך שימוע מחר. אתה לא צריך להגיד לו, אני אפטר אותך, אני אעשה. זה לא, אתה היחיד ש… אתה רק מפסיד באירוע הזה.

עמית: זה תחזיק אותי כזה, זה מוזר. זו פשוט סיטואציה מוזרה. למה אין… מה האנד גיים פה, מה הוא רצה להשיג, לקלל עכשיו? חוץ מלפרוק עצבים, גם על בן אדם לא נכון, בן אדם שבא רק אומר, תן לי להשחיל מילה,

עמית: לא קילל אותך, לא מבין את הסגנון מכירה הזה.

עשהאל: ממש ככה.

עמית: לא מבין.

עשהאל: אבל הכי גרוע שתדע, יותר מהאיומים, יותר מהדיבור, יותר מההשפלות, יותר מהירידה לפרסים האישיים, שיש פה מלא כאלה. הכי גרוע זה החוסר קשב ללקוח. אני שם בצד את הכול. הבן אדם, שלוש שיחות זום עשה איתי, לא הקשיב לי עד רגע זה. הוא לא יודע מה אני צריך בכלל.

עמית: הוא שמע מה המוצר?

עשהאל: הוא יודע מה המוצר כי כתבתי לו באקספליס בהתחלה מה המוצר. אני אומר לך, עמית, הבן אדם עד עכשיו לא יודע איך הוא צריך לעזור לי בכלל. הוא לא יודע, והוא לא מבין שאם אתה לא תקשיב ללקוח שלך, לא תהיה עסקה, לא משנה כמה טוב תהיה, כמה תראה מערכות אחרות וכמה… כאילו, זה פשוט לא עוזר. לקוחות הם גם מריחים את הרפטטיביות הזו. ברגע שאתה כל הזמן מנסה לחזור לאיזה טקסט שאתה זוכר בעל פה, הלקוח כבר מבין שאתה לא נותן לו משהו מותאם אישית, וכל לקוח רוצה דווקא לקבל את ההצעה שהיא מותאמת אישית. לכן אם אתה מתחיל את השיחה ב, איך אני יכול לעזור לך, הרבה יותר קל לייצר מכירה, הרבה יותר קל לייצר חיבור, הרבה יותר קל לגרום לזה להרגיש הרבה יותר טוב. עוד דבר, בזום השלישי, אז אחרי שהוא אמר לי שהוא לא רוצה לעבוד איתי, ואני אמרתי לו, אז בוא נעלה רגע לזום, נדבר שנייה, נסגור את הדברים, אתה יודע, נקבל החלטה סופית, אבל בוא, כאילו, אם סיכמנו עד עכשיו שאנחנו מתחילים לעבוד, ופתאום אתה אומר, אני לא רוצה לעבוד איתך, אז לפחות בוא תסביר לי רגע מה הוא מי. אז כאילו, כשעליתי איתו לזום הזה, אז פתאום הוא דופק משהו, הוא התחיל את הזום ב, תראה, אתה רוצה לשלם 270 לשעה, בפועל אני מסכים רק ל-290, ואחרי שהסכמנו על זה, אני מוכן להמשיך לדבר, והמשיך בעצם את השיחה. זאת אומרת, הוא השחיל את הקטע של ה, זה כבר לא 270, זה 290, בלי לקבל את ההסכמה שלי. אני לא אמרתי מילה, כי כבר אמרתי לעצמי, תשמע, זה כל כך הזוי, זה כל כך הזוי, זה כבר מגיע גם ל-290 שקל שעה, תגיד, הוא לא שמע על זה שיש משבר בתחום? שהמתכנתים היום זה כבר לא ב-2020, לא יודע כמה, 2020, שכל מתכנת כל אחד היה עושה אקזיט על איזה חרטא?

עמית: נכון.

עשהאל: כל מתכנת היה מרוויח מי יודע כמה כסף על כלום, כאילו, רק כי הוא למד אתמול קורס פייתון ב… נקרא לזה אפילו בלי תעודה? כאילו, זה כבר לא שם. הבן אדם מקבל אישור ל-270 ומשחיל את ה-290, כאילו אני לקוח מפגר, כאילו אני לא שמעתי את זה, לא התחברתי לזה בכלל. אני כן אגיד, וכבר אמרתי את זה לפני, שבסוף הוא מאוד הזכיר לי גם את עצמי בסיטואציות מסוימות, הרבה יותר בעבר מאשר בהווה, אבל אני מסתכל עליו ואני אומר לעצמי, וואלה, אני מקווה מאוד שאני לא נראה ככה כשאני עולה מול הכוח. ממש מקווה ומאחל לעצמי לא להיראות ככה. וגם אם אני נראה ככה, אז בואו נשנה את זה. כי זה לא נראה טוב, אני אומר את זה בלשון המעטה. הוא גם מאוד מאוד, לכל אורך הזומים, מאוד היה בטוח כזה שרק הוא יכול לעזור לי. שאם זה לא הוא, אני אף פעם לא אמצא מתכנת ברמה הזו. עכשיו, הוא גם לא המתכנת. יש לו מתכנת, יש לו מעצב, יש לו איש…

עמית: הוא אפילו לא המתכנת, הוא רק המנהל של הצוות.

עשהאל: הוא בעל הבית כזה, הוא כאילו קורא לזה כזה, אני הארכיטקטור, אני כזה מלמעלה וזה. עכשיו, אין לי בעיה, יכול להיות שהוא תותח על במה שהוא עושה, אבל אתה לא יכול בסופו של יום להתבטא בצורה כמו שאתה מתבטא מול לקוחות, כי גם אם בסוף לא מתאים לך, אתה יכול להגיד בנימוס. תקשיב, חבר, זה פחות מתאים לי. גם אני סירבתי ללקוחות מסוימים בסיטואציות כאלו ואחרות, אבל בנימוס,

עשהאל: בצורה שאני יודע איך העולם עובד. היום ב-2025 אין לך את הפריבילגיה לדבר איך שאתה רוצה ללקוחות. אין לך, כי זה לא כמו פעם. תזכור שפעם, נגיד במלחמת יום כיפור, יכול להיות שהיו מחדלים הרבה יותר גדולים ממה שאנחנו יודעים, אבל לא היה פייסבוק וכל שנייה שבן אדם יכול להגיד, תראו, הטנקים כבר הגיעו לפה ותראו מה. לא היה, אז אנשים הרגישו הרבה יותר ביטחון, הרבה פחות, מי שהיה צריך לדעת ידע, אבל הרוב לא ידעו. היום הכל כבר נמצא בסושיאל, הכל ברשת, הכל ביוטיוב, הכל בפייסבוק, הכל באינסטגרם. אתה לא יכול לברוח מדברים, וכשאתה מדבר ומתנהל בצורה הזו, אתה מייצר לעצמך פשוט רשימה של אנשים שלא רק שלא ימליצו עליך, ממש ידברו עליך.

עמית: סיכון מקצועי. פשוט סיכון מקצועי. כעיקרון, אם אתה לא בן אדם כזה, אבל אם בן אדם, אתה יודע, נפלת לו לא טוב, אתה יכול לגרום לזה שהוא יקבל עבודה עכשיו שנה, שנתיים, רק על ה… מי ירצה לעבוד עם בן אדם שאתה יודע שאולי בתוך-תוכו הוא מקלל אותך כל יום בלילה. זה לא עובד ככה עם אנשים. נכון.

עשהאל: אגב, באופן כללי יש מין כלל כזה שאומר שאם במהלך, אם אני יושב נגיד בשיחת מכירה, ואני מתעניין באיזשהו שירות מסוים, ואני מרגיש לא בנוח במהלך השיחה, לא משנה למה, מרגיש לא בנוח, אז אתה לא אמור לקנות. אתה אמור להבין שזה לא המקום בשבילך. למה? כי אם הרגשת לא בנוח, יש פה איזושהי בעיה. אתה לא אמור להרגיש לא בנוח לבקש או לדרוש או לקבל שירות כזה או אחר. זה לא אמור לקרות. זה לא הקטע. אם מישהו עכשיו בא לתת לך שירות, אז הכוונה היא, המילה שירות, היא נולדה מהשורש שרת. לשרת. ולשרת זה דבר מאוד חיובי. אני הלכתי והייתי עובד במלצרות באולם קדמה הרבה מאוד זמן, לא בשביל הכסף, כי מאוד אהבתי לתת שירות. הייתי מגיע לשולחנות כאלה שחוגגים חתונה, והייתי עושה כל שביכולתי לעשות להם שירות הרבה מעל ומעבר. הייתי מחליף לכל אחד באלכוהול, הייתי רואה מה הם שותים, מביא להם פעם ראשונה. כל אחד שהיה מגיע אפילו לחצי של הכוס, בום, עושה לו חילוף לאחד חדש, אחד יותר קר, אחד עם קרח. הייתי שם להם קרח בצד, הייתי הולך לאחמד במטבח, עושה איתו דיל, תעשה לי, איך זה נקרא, קערת, פלטת ירקות עם כל מיני דברים מיוחדים, עם לבבות דקל, דברים שהיו כאלה במחסן מאחור רק לאנשים מסוימים, והייתי עושה איתו חצי-חצי בטיפ. הייתי יום אחד, נגיד, אורח ביקש ממני חביתה. הוא אמר, אני רוצה חביתה. הלכתי למטבח, ביקשתי חביתה, אמרו לי, אין, מה עשיתי?

עמית: הכנת חביתה.

עשהאל: יפה, הלכתי והכנת חביתה בעצמי. למה לא? מה אכפת לי? כאילו, מה בא להכין את החביתה? והבאתי אל האורח חביתה. אתה יודע מה הוא הביא לי? איך אני שביא את החביתה?

עמית: טיפ יפה.

עשהאל: 100 שקל, שטר חום. זה היה הצבע אז.

עמית: בזמנו.

עשהאל: כן, הביא לי שטר חום, אני לא אשכח את זה. וזה, כאילו, בסוף…

עמית: החביתה היקרה בעולם, יכול להיות.

עשהאל: בסוף, לתת שירות זו זכות.

עמית: ברור.

עשהאל: ולא כל אחד צריך לעבוד בתחום השירות, אם הוא לא רוצה לתת שירות.

עמית: מסכים איתך במאה אחוז.

עשהאל: אז כאילו, העניין הזה הוא באמת, בן אדם צריך לאהוב את מה שהוא עושה, ולא להרגיש כאילו באיזו זירה. נרגשתי בזירת אגרוף, לא בשיחת נחימה.

עמית: ככה הוא לוקח את זה, כאילו, באיגרוף תאילנדי. הוא בא, שולח מהלומות. חוסר היגיון שווה.

עשהאל: ממש ככה. אגב, יותר מזה, כמו שאמרתי, הוא ניסה לצייר איזשהו סוג של מצג כזה, שרק הוא הפתרון לבעיה שלי, ואם זה לא הוא, אף אחד בעולם לא יתחיל לתת לי כאלה שירותים, וכאלה סיפורים, וכאלה. עכשיו, בתי הקברות מלאים עד אפס מקום באנשים שלא היה להם תחליף.

עמית: נכון.

עשהאל: לא היה להם תחליף. הנה, אני אתמול במילואים, אז היינו ב… אתמול היה היום השני של הסדנת איבוד חוויות לחימה, שעשו לנו בסוף הקו כזה, וזה בסוף התקופה, והיינו בטבריה, במלון ליאונרדו קלאב, או משהו בסגנון הזה. ואז החבר שלי לחדר, בחור ממש טוב, הוא בחור דתי, והוא לקח אותי לבית קברות שנמצא בטבריה, שיש שם מלא מלא מלא צדיקים, ממש, לא יודע, מנחם מנדל, וכל מיני כאלה, ממש, אבוחצרה, כאילו, אנשים ממש, שרובם, אגב, הם לפני 500 שנה היו חיים, 400 שנה, 1700, וכאלה, ממש מעניין, כאילו. ואז אתה הולך, ועל כל מצבה ומצבה, על כל קבר וקבר, ואני מדבר איתך על קברים מטורפים, כאילו, שהשקיעו בהם המון כסף, כי זה הצדיקים באמת רציניים, לפי מי שמאמין והכול, אני יכול להגיד לך שכל צדיק וצדיק הזה, יש לו ממש, כאילו, עולם ומלואו של מה הוא עשה, של מה הוא, כאילו, איך הוא תרם לעם ישראל, מה הוא ידע, מה הוא עשה עם אלוהים, ואתה אומר, רגע, אבל היום הוא מת, והכול רגיל, והוא גם מת, והכול בסדר, והנה עם ישראל קיים, ויש רבנים חדשים, אז כאילו, אף פעם לא ללכת למלכות הזאת של אם זה לא אני, אין עוד אף אחד, תמיד יש תחליף, תמיד, לכל אחד, לי יש תחליף, לך יש תחליף, לעדי יש תחליף, וגם ללקוח, לבחור הזה יש תחליף, לאותו רועי, וסבבה, סיימתי את הסיפור מול אירועים, אחלה. אמרתי לעצמי, טוב, עד עכשיו לא פתחתי הצעה שאני אומר מה אני רוצה בעצם, ואנשים מציעים לי הצעות, אלא אני באקספלייס הלכתי לפי הקיימים, ואמרתי, אני אלך להוא ואלך להוא לפי מה הם חשבו שהם בשפות שהם מכירים. אמרתי, יאללה, בואו נעשה פרויקט, נעלה פרויקט כאילו, באקספלייס, נסביר בדיוק מה אני רוצה, מה התקציב שלי והכול. העליתי את המודעה הזו, עלה לי לדעתי אולי 100 שקל, או 30 שקל, אני כבר לא יודע, או 30 או 100 שקלים, משהו כזה, לפרסם פרויקט כאילו, ולהיות בה מודגשים או משהו כזה, וקיבלתי עד עכשיו, כאילו ביום הראשון שפרסמתי את זה, קיבלתי 18 הצעות, אם אני לא טועה, כן, ואני מסתכל על ההצעה הראשונה שקיבלתי, והיא נראית לי ממש ממש טובה, ואני נכנס להצעה השנייה, ואני רואה שזו בדיוק אותה הצעה, רק שהוא שינה את המחיר. בפעם הראשונה הוא רשם 200 שקל נגיד, ובפעם השנייה הוא רשם 220. אמרתי, אוקיי, מעניין, אבל הוא נראה כאילו טוב והכול, ואני הולך להצעה השלישית, ורואה גם, ממש רלוונטי, ורביעי, וחמישי, ואז אמרתי לעצמי, יש פה המון, יהיה קשה כאילו לעשות פה סדר, ביקשתי מעדן, שעל בסיס פרמטרים יבשים של 1,2,3, תעשה לי סינון. ואז בסוף נשארנו עם חמישה מתכנתים. אמרתי, אני לא רוצה להיכנס פה ללופ אינסופי של בדיקות, בוא נדבר עם הראשון, הוא דווקא הכי היה נראה לי מוצא חן בעיניי והכול. פניתי לבן אדם הראשון, התקשרתי אליו כזה. שמע, עמית, איזה בן אדם אדיב. כאילו, מזכיר את יורי, נגיד, בבניית אתרים.

עמית: רק רוצה לעבוד ושיגידו לו לראות את התוצר. כן,

עשהאל: עכשיו, אין בעיה, הוא מקבל את ה-30,000 בחודש, אני לא אומר שלא.

עמית: בסדר גמור.

עשהאל: כי שווה כל שקל, אני בפנים, אני בעד, הכל טוב, אבל רואים שהבן אדם נועד לעבוד בתחום נתינת השירות. ואם אתה לא בן אדם שאוהב לתת שירות, אל תעבוד בתחום הזה, כי זה לא הולך להשתפר. ככה זה הולך להיראות, לקוחות הולכים לעלות מולך. אם אתה מגייס לקוחות מאקספליסט ואתה רושם שאתה לוקח 150, אני לא הראשון ולא האחרון שהולך להתלונן על זה. אתה צריך להיות מודע לזה, אתה צריך להתייחס לטענה ולא לעשות לה סקיפ, לדלג, כאילו לא שמעת את מה שאמרתי. בסופו של יום, עשיתי שיחה ראשונית עם אותו מתכנת ראשון, והיה מאוד מאוד נעים, איזה קשב, בוא תספר לי איך אני יכול לעזור לך. פתאום הוא מספר לי, אני אומר לו, תספה קצת על עצמך. אה, פתאום יש פה משהו חבל על הזמן? בהתחלה הייתי שלוש שנים בסטארט-אפ כזה וכזה, אחר כך הפכתי להיות ה-CTO בסלו פארק, אחר כך הייתי ככה וככה וככה, יש לי עשר ומשהו שנות ניסיון, עניינים, ואתה שומע איזה אדיב הוא, אתה שומע איך הוא מדבר לעניין, אתה אומר לו, בוא נפתח רגע את הגיט ביחד, הוא יושב איתך, הוא רואה את הגיט, הוא נותן לך כבר הערות, נותן לך מה הוא חושב שככה וככה, והכל התנהל בצורה כל כך כיפית ברמת התקשורת, ברמת הסגנון, ברמת ה… שאפילו, אמרתי לעצמי כזה בלב, בוא נראה איך הוא יגיב לטענה שהיא טענה לגיטימית. הרי אני צריך להגיד לו, תשמע, חבר, אתה יצאת בהתחלה לפי 200 שקל לשעה, אחר כך 220, אז למה אני שלח את השתי הצעות? אז זה מה שאמרתי לו. תראה את ההבדלים. הוא אומר לי, באלה המילים. הוא אומר לי, ישראל, 200 זה מחיר שנוכל לסגור? אני אומר לו, כן. הוא אומר לי, אז קיבלת. כאילו, תראה, זה סימפל. הרי גם הבחור ההוא, ה-270, הוא לא הסכים לא משנה מה. בסוף, אחרי מיליון מלחמות ואי-נעימות ומה שאתה רוצה, הוא אמר לי, בסדר. אבל אם אתה יודע שזה בסדר, ואתה יודע יפה מאוד בינינו עכשיו, עמית, הנה הבחור ההוא, הוא לוקח 200 והוא מבסוט רצח, הוא נראה לי הרבה יותר, כאילו, לפחות טוב כמו ההוא, וההוא אפילו לא בדקתי אותו,

עמית: אבל

עשהאל: הוא נראה לי ממש לעניין, וממש מבין, ומתקתק, ובחור רציני, אבל אם הוא לוקח 200 והוא לקח 270, הוא לא היה מרוויח כסף? הוא היה מרוויח כסף בוודאות, אני אומר לך את זה, אין לך היום הרבה אנשי מקצוע שאתה יכול לשלם, שאתה תשלם להם 270 שקל לשעה, וזה גם לא תוכל להרוויח כסף מזה. זה לא סביר, זה לא סכומים של 70 שקל שאתה אומר, בואנה, מספיק שיש לו סוציאלי וזה, זה כבר יכול באמת לא להשתלם. אז לכל אחד בסוף יש תחליף.

עמית: ברור.

עשהאל: אין דבר כזה. אני לא עושה עסקים ממקום שאני מרגיש לא בנוח. אותו דבר גם עם עובדים, ואותו דבר גם עם עוד מיליון ואחת דברים. אם אני יושב עם עובד בחדר ואני מרגיש לא בנוח להגיד לו דברים, לא מרגיש בנוח מהתגובות שלו, אז זה לא עובד נכון בשבילי. אותו דבר עם ספקים, אותו דבר עם לקוחות, אותו דבר עם הכל. ההרגשה צריכה להיות נעימה. זה קצת מזכיר לי, יש איזה לקוח שסגר פה עסקה שבוע, או שבוע שעבר, משהו כזה, ואז על ההתחלה, יום ראשון של ההתקשרות, הוא שלח הודעה לצוות, שבעיניי לא הייתה מכבדת. רשם משהו בסגנון של למה לוקח כל כך הרבה זמן לעשות כך וכך, ורק התחלנו באותו יום, כן? אני מצפה, לא יודע, איזה משהו. אז ישר התקשרתי אליו, אמרתי לו, משה היקר, עכשיו אנחנו נקבל החלטה ביחד או שאנחנו ממשיכים את ההתקשרות הזאתי, אבל אנחנו מתנהלים בצורה נעימה אחד עם השני, או שאנחנו מסיימים את זה בזה הרגע ואני מחזיר לך את הכסף ששילמת, כי אני לא מוכן להמשיך את ההתקשרות בצורה שלא נעים לי ולא נעים לך, לא מתאים לי. אני הרי לא עובד איתך בהתחייבות, נכון? אתה אין לא נעים מתאים לך, אתה יכול להגיד לי עשהאל סיימנו, הכל בסדר. אבל אם אנחנו עובדים ביחד זה צריך להרגיש נעים לשני הצדדים, ואין מצב שאני מרגיש לא בנוח כשאתה פונה אליי או להפך. אז זה על אותו מודל. בסוף אנחנו חייבים להרגיש בנוח עם האנשים שאנחנו עובדים איתם. ואם אני עולה מול בן אדם והבן אדם רב איתי, לא יודע, מאיים עליי בסתירה, אומר לי מה, שאני חוצפן, שהוא מכיר אנשים שלא מוכנים לעבוד איתי, שבוא, זה קצת חוטא לאמת, כי כאילו, לא יודע, זו קצת אמירה מצחיקה, זה כמו להיכנס לחנות תכשיטים ולהגיד להם, אני מכיר מלא אנשים שלא מוכנים לקנות מכם. קודם כל זה סימן טוב, כי אם אתה מכיר מלא שלא, אז בטח יש מלא שכן, על כל אחד כזה יש הרבה יותר שכן, ודבר שני, מה מטרת ה…

עמית: למה נכנסת? למה נכנסת?

עשהאל: מה באת? אז תגיד, פשוט תגיד, כאילו, פחות מתאים לי, שיהיה בהצלחה. מה יש לנפנף בעני, אפטר אותך בעני, יש מלא אנשים שלא מוכנים לעבוד, מה זה עוזר? איך זה מקדם את השיח? זה רק להעליב אותי, כאילו, ואני גם לא נעלב ממך, אז כאילו, בוא תמצא משהו שהוא קצת יותר מקדם מישהו מאיתנו. קיצור, זה היה מאוד מאוד מאוד מוזר, אבל זה באמת לימד אותי על הסיפור הזה של להקשיב ללקוח. גם אתה, כשאתה נותן את השירות לקוחות בדיגיפארם, אני בטוח במאה אחוז, הנה, יש לנו מקרה, ממש יש כמה מקרים כאלה, שבן אדם כאילו בא, והוא יכול לבקש ממך משהו מסוים, ואתה יכול לבוא ולהגיד לו, תשמע, אני חושב שיותר נכון לך משהו אחר, אבל אם בסוף הבן אדם יגיד לך, אח שלי, זה מה אני רוצה, זה מה אני רוצה, אתה לא תגיד לי עכשיו למה, אז אתה תגיד לו, אין שום בעיה, זה מה שאתה רוצה, זה מה שאני אתן לך. כאילו, זה כזה מין משהו שהוא כזה סוג של קצת obvious, ואם אתה… אני יכול להמליץ,

עמית: יכול לתת עצה, בסופו של דבר, עשה אחרון של הלקוח, אין מה לעשות, תמיד זה יהיה ככה.

עשהאל: נכון, ואתה יודע, עשינו גם פרק של הלקוחות צמאים לשב בשקט, אז חד משמעית, אין סתירה בין הדברים. אגב, פשוט, השב בשקט צריך להרוויח את זה.

עמית: נכון.

עשהאל: צריך שהלקוח יגיד לעצמו, בואנה, הם כאלה תותחים, והם באמת כאלה אדיבים, וכאלה נעימים, וכאלה שאני סומך עליהם, ואז מהמקום של הסומך עליהם, כן. אז אני, אם הוא אומר לי לא, אני לוקח את זה ברצינות. לא התכוונתי באותו פרק, נקרא לזה, להתחיל לקלל את הלקוחות ולהגיד להם שאם הם ידברו עוד מילה, או לא יודע מה, אז יקבלו סתירה. זה פחות היה הכיוון.

עמית: הוא לא כתב שורת קוד אחת, כבר הוא נותן לך הסברים, הוא לא מכיר אותך, זה הזוי לגמרי.

עשהאל: אתה מבין שהוא גם הפסיד? כאילו, הוא עשה איתי שלוש פגישות זום, הוא קצת למד כנראה עלינו, הוא כאילו גם היה מושקע מהצד שלו.

עמית: נכון.

עשהאל: והוא פשוט חרבן את זה על כבוד, על אגו. זה לא יאומן. ואני, כשראיתי אותו מול העיניים שלי משתולל ומדבר כמו שהוא מדבר, והכול, ראיתי מול נגד עיניי את עצמי בסיטואציות מסוימות, בעבר בעיקר, וקלטתי איך זה נראה מהצד, וזה נתן לי שיעור מדהים. ולכן, כמו שאני תמיד נוהג להגיד, שנגיד,

עמית: סתם דוגמה,

עשהאל: נגיד האקסיט שלי, אני לא מצטער שהיינו ביחד, להפך, למדתי מהתקופה הזאתי כל כך הרבה, ומכל תקופה, מכל דבר שעשיתי בחיים, למדתי, ולכן אני לא כועס על אותו רועי, גם לא קוראים לו רועי, כן, אבל, אני לא כועס עליו, אין לי כלום איתו, אין לי עניין איתו, לא אכפת לי שימשיך את החיים שלו, הכול בסדר, אני לא הולך לדבר על זה, זה לא מעניין אותי.

עמית: כן.

עשהאל: אני בסך הכול בא ואומר, שווה ללמוד מהעניין הזה, שווה לי להגיד איך אני לא מפספס את השיעור, כי החוויה לא הייתה חוויה נעימה, ברור, אבל אין מצב שאני מפספס את השיעור. עמית, התייחסות שלך לדברים.

עמית: קודם כל מדהים, לא ידעתי שזה קולח בשיחות, זה לא דבר שאני שמעתי, אני מכיר אותך כבר עוד מעט שנתיים, זה הזוי מבחינתי, שמישהו ידבר ככה, זה פשוט לא הגיוני, בתור אחד שנותן שירות, מאוד אוהב לתת שירות, זה נראה לי לא הגיוני, אני לא מאמין בדרך הזאתי, הכל חייב להיעשות, אם אתה לא עושה את זה עם חיוך, אתה עושה את זה לא נכון ולא מהסיבות הנכונות. מבחינתי, קודם כל למדנו מזה, ואני למדתי מזה, קודם כל שיש אנשים קצת, לא הייתי אומר משוגעים, כי זה לא טוב, אבל קצת קצרים ברוח, צריך לנשום עמוק, להיות סבלני, שירות לקוחות זה תחום מאוד מאוד קשוח, כי בסופו של דבר צריך לשמור דברים מעצבנים, אבל תמיד להיות עם חיוך, ותמיד להיות רחב, ולהקשיב, שזה הכי חשוב.

עשהאל: אמת ויציב. חשוב לי להגיד גם שיש אנשים שלא ידברו ככה, ככה זה מוגזם לכל הקרות, אבל יש אנשים שכן יכולים להעמיד בן אדם במקום, אני עשיתי את זה לפני חודש, והלקוח סגר את העסקה, זה רק מראה כמה זה שונה זה היה, אבל כן אפשר כאילו ללכת על קו של אני המקצוען, אני אומר מה צריך, אבל אתה חייב לבסס את זה על המון המון המון קשב ללקוח. זאת אומרת, אחרי שהקשבתי לך, והבנתי מה אתה רוצה, ומה המטרות, ומה הוואי שלך, ומה ההוא שלך, ומה הצוות שלך, ומה אנחנו צריכים להשיג, ומה כבר עד היום לא עבד לך, ולמה אתה משנה, וכל הסיפור הזה, אז אני יכול לבוא ולצייר לך איזושהי תוכנית של זו הדרך שאני מאמין בה. ואם אני ממש ככה נחוש בדעתי, אני גם יכול להגיד לך שאני לא מוכן לעבוד בדרך אחרת, אני מוכן לעבוד רק על התוכנית שאני ציירתי כאן. זה קרה לי, כזה סוג של עליתי מול מנכ״ל של חברה יותר גדולה משלנו, מנכ״ל של חברה של איזה 60 עובדים, או משהו כזה, ועלתה יחד איתו איזה מישהי שהיא וואו, כאילו איזה מישהי שכנראה מנהלת את כל המחלקה הבינלאומית בחברה, או משהו כזה, ואז אתה היית צריך לראות איך הבעל הבית, המנכ״ל, הבעלים, מדבר בצורה מאוד מאוד מאוד מסוימת, כוחנית, שתלטנית, לא מבין מקצועית בכלל, אבל מדבר כזה בלי בעיה שהוא לא מבין, למרות שהוא לא מבין שהוא לא מבין. פשוט מדבר, לא יודע, יורה. כאילו הוא יודע מה צריך והוא באמת לא בכיוון, גם אם אני מקשיב לו עכשיו שלוש שעות, ואחרי שאני מקשיב לו כל כך הרבה, אז אני אומר לו, תשמע, אני חייב להגיד שאני חושב שהדרך הכי טובה לטפל בבעיה זה פשוט אם אתה תיקח צעד אחורה ותיתן לאותה בחורה להיות בפרונט, ולמה? ואז הסברתי לו בצורה נעימה את הפער, את הדברים, את למה זה חייב להיות בצורה הזו, למה הוא, אגב, הוא ענה לי על זה כל כך יפה, שזה רק הסביר לי כמה הוא הבין את הנקודה. אחרי שהסברתי לו למה אני חושב שהדרך שלנו היא כן נכונה והכל, אבל כדאי לקחת סטפ הצידה, כי השירות פה הוא משהו שהוא מאוד תקשורתי, והתקשורת, אתה כאילו בן אדם כזה שרואים שהוא יותר אדום, יותר מלמעלה, יותר, וזה פשוט לא יעבוד בינינו, אבל עם העובד שלך זה יכול לעבוד, וואו, כאילו. והוא ענה לי על זה חזרה, נו עשהאל, אתה רואה למה אני רווק בן 39?

עמית: כאילו,

עשהאל: יש לו מודעות עצמית.

עמית: גם אני,

עשהאל: שעליתי מול אותו רועי, שם בדוי, אז גם אני העליתי את עדן, כי אני במודעות עצמית, שיכול להיות שהבעיה היא בי, לא בטוח שהבעיה היא אצל רועי. אז אמרתי, נעלה את עדן ונראה איך השיח ביניהם, ושראיתי שגם כאן אין שיח, זה כבר הדליק לי את כל הנורות ואת כל הפיוזים. במקרה, אגב, של אותו לקוח, שאני כן סגר איתנו והכול, אז השיח שלי עם הבחורה היה מהמם, היה, אני הכי הקשבתי בעולם, וגם זה כאילו היה מאוד מאוד יפה לראות איך כל השיח. אני פשוט באתי גם מאוד ממקום מקצועי, זאת אומרת, הוא הציג לי איזושהי בעיה שקשורה לניהול מוניטין, איזושהי בעיה מאוד מאוד חמורה, ואז, כשבאתי וציירתי לו את הפתרון שאני רוצה לתת לאירוע, התגובה שלו הייתה, איזו יצירתיות כאילו, זאת אומרת, הוא לא חשב על זה בשום עולם ובשום מקום ובשום, וזה היה אחרי שהקשבתי לו המון. אז אני לא אומר שיש לי בעיה עם נותן שירות או עם עסק, שהגישה היא, אנחנו הדוקטור, אנחנו נותנים את הפתרון ואתה לא מתערב, אין לי בעיה עם זה, אבל זה חייב לבוא אחרי קשב מסוים, לא יכול להיות שאתה לא שומע, איך יכול להיות שאתה לא שואל, איך אמרתי לו יפה, אתה רופא, סבבה, אבל לא שאלת מה כואב לי, לא שאלת מה הבעיה שלי, רק באת ואמרת, זה, צריך הרדמה מלאה, להוריד גפיים ולהשאיר, אבל למה? אני בכלל לא נפצעתי בגפיים, מה קורה?

עמית: כואב לי הראש!

עשהאל: כן, אני אחראי, תוריד לו את הרגליים. מה קורה איתך, אחי? כאילו, איזה מין בן אדם היה רוצה ללכת לכזה רופא? הקשב פה הוא המשחק, לא סגנון התקשורת. אין לי בעיה עם סגנון התקשורת שלו, יכול לדבר איך שהוא רוצה למי שהוא רוצה, זה לא עניין שלי, חלק יאהבו, חלק לא יאהבו. אתה יודע, יש אנשים שהיו שומעים אותו אומר, אני אתן לך סטירה לפנים, והיו מתגלגלים מצחוק ואומרים, אין אותך אני אוהב, רק איתך אני רוצה לעשות עסקים. יש גם כאלה. אתה יודע, אני משחק כדורגל, בטח סיפרתי את זה גם באיזה פרק אחר, אני משחק כדורגל, יש שם בחור שכל פעם שהוא עושה משהו לא טוב במשחק, הוא מקלל את אימא של עצמו בצורה שאתה לא מאמין. איזה קללות, אני לא הייתי מוכן שידברו ככה על נמלה ברחוב, איזה קללות, אין, אימא שלי, וזה, ואתה אומר לעצמך, מה קורה פה? אבל אז אתה מבין שהוא פשוט… שהוא באיזה חוסר שפיות במהלך שהוא משחק כדורגל, אדם לא מגיע למוח והוא מדבר שטויות, אבל זה שלו, הוא לא אומר את זה על מישהו אחר, הוא לא מקלל, הוא שומר את זה לעצמו, אז אני אומר, אין לי בעיה עם סגנון התקשורת של אותו נותן שירות. יש לי בעיה עם חוסר הקשב, ולכן הייתי רוצה ללמוד מהדבר הזה שאנחנו נהיה קשובים ללקוח. כשלקוח עכשיו בא ואומר לי, סתם אפילו בדיגיפארם, לקוח בא ואומר שלום, אני מתעניין בקשר לקניית כישורים לאתר שלי. אז אם אני עונה לו, אין בעיה, נעים מאוד, אנחנו חברת דיגיפארם, אנחנו הקישורים הכי טובים, כדאי לך לקנות מאיתנו, יש לנו את ההוכחות, יש לנו את הזה, אז אתה לא מקשיב לו. הדבר הנכון שצריך לעשות זה, אוקיי, בוא תספר קצת על עצמך ועל העסק שלך. מה המטרה ברכישת הכישורים? אתה יודע מה זה כישורים? אתה יודע מה אתה קונה? איך שמעת על זה? קנית בעבר? להתעניין בו, יש פרק גם, אגב, שנקרא תתעניין יא מעצבן את הרגש שלי עם קובי שאנחנו מדברים על איך לעשות את ההתעניינות הזו, אבל חייבת לבוא התעניינות וחייב לבוא קשב. אם אין קשב ואין התעניינות, אין עסקה, אין מכירה, אין כלום למעשה, יש רק בזבוז זמן של שני הצדדים. אז עמית שווימר, אני מאוד רוצה להודות לך על ההשתתפות בפרק הזה. תודה רבה לך. אני גם רוצה להגיד לקהל המאזינים שלנו שאתם מוזמנים גם להפיץ את הפודקאסט וגם להעביר אותו לחברים. מי שרוצה, אנחנו גם תמיד מגייסים, תמיד תמיד תמיד מגייסים, אין אצלנו מצב שאנחנו לא מגייסים, ולכן מי שרוצה להגיש ככה את מועמדותו יכול להיכנס לאתר הסוכנות שלנו, לחפש פשוט עשהאל קידום אתרים או כל דבר כזה או אחר בגוגל שיוביל אותו אלינו, לרדת לחלק הכי תחתון באתר, יש שם העמוד שנקרא דרושים, למלא את המשרה שהוא רוצה להתמיין אליה. אנחנו יותר מנסמך ככה לעבות את הצוות ולהביא כאן עוד אנשים טובים, אנשים שמבינים מה הם עושים ורוצים לתת ולא מדברים עם לקוחות, כמו ששמענו בפרק הזה.

עמית: אנשים קשובים.

עשהאל: אנשים קשובים, בדיוק. אז זה הכל. עמית, תודה רבה.

עמית: תודה רבה לך, עשהאל.

עשהאל: נתראה בפרק הבא, יאללה ביי.

עשהאל: היי חברים יקרים, מה המצב? פרק 30 כבר כאן, בפרק הזה, דיברנו על ההוא שרצה להעיף לי סטירה. וואי, איך הוא דיבר אליי? אתם לא מאמינים? אבל אתם הולכים לשמוע את השיחה שלנו, כי הקלטתי אותה במיוחד בשביל הפרק הזה. אז פרק 30, יחד עם עמית, מתחילים.

גדלתי בשומרון. קשב וריכוז, המון. כדורגל, מקום ראשון. העיקר, לא לישון. אני בן 10 – הלם. סבא עשה קסם. איך בעצם? 12 – שלוקים קרים. מכירות של החיים. המצב אנוש? היצע וביקוש. 13 – פליירים כל היום. בקור. בחום. קברתי בחול. פוטרתי. למדתי. אמון מעל הכול. 16 – קוסם אמיתי. עסק פגזי. 70 אלף שקל בחודשי השיא. קוסם זה לשחק. לשחק זה לשווק. מקל הקסמים התפרק. עורכי דין. התחלתי לשווק. בפודקאסט שלי אשתף מניסיוני, לשווק ולמנכ״ל ממש כמו עשהאל. בלי פילטר או עריכות. אין סודות. שימו אוזניות. פרק של השמחות.

טוב, אז פרק 30 מתחילים. איתי נמצא עמית שווימר. עמית, מה נשמע?

עמית: אני נהדר. עשהאל, מה שלומך?

עשהאל: בסדר גמור. אני ככה מרגיש מצולק קרבות אחרי השבוע האחרון. אתה כבר תשמע למה. זה פרק שהולך להיות ככה באמת לא צפוי.

עמית: יאללה.

עשהאל: אולי הג'ו’יטסו שלך יהיה רלוונטי, וככה אני אבקש איזה גיבוי, סתם.

עמית: אוקיי.

עשהאל: אבל בכל מקרה, היה פה באמת מקרה מעניין. אני אספר ככה בכמה מילים מה היה. אחר כך אני אשמיע איזושהי הקלטה נחמדה. ואחרי זה אנחנו נתייחס לכל הדברים. והכי חשוב זה מה אפשר ללמוד מזה. כי בתכל'ס זה לא באמת מרגש אותי או מעניין אותי להראות שאמרו לי ככה או שזה לא מעניין. מה שמעניין זה מה אפשר ללמוד מזה.

עמית: אז מה קרה?

עשהאל: אז אני אגיד לך מה קרה. אנחנו, יש לנו את דיגי פארם, ואנחנו תמיד תמיד תמיד העסקנו מ-2018 ועד היום, מתכנת. לפעמים זה היה מתכנת אחד, לפעמים שניים, לפעמים זה היה צוות שמתכנתים. כמובן בהתאם לגדילה בדיגי פארם, היה לנו באמת הכל מהכל. ומה שקרה זה שאני הייתי במילואים בפברואר, מרץ 2025, משהו כזה, ובאחד ה… ככה, באחת המשמרות, אז היה לי קצת יותר משמרת ריקה, שפנויה כזה, אתה יודע, פחות משמרת רועשת, יום שישי צהריים כזה וזה, ואמרתי לעצמי, יאללה, אני רוצה לבחון את האפשרות להחליף את המתכנתים הקיימים שלנו, פשוט המתכנתים הקיימים שלנו, בוא נגיד שהיה שם איזשהו שינוי בגלל מילואים של המתכנת הקבוע, שלא חזר, וזה יצר מצב שאני לא מרוצה מהשירותים שאנחנו מקבלים. אז אמרתי, יאללה, בוא נחליף אותם. מפה לשם, או לפחות בוא נבחן את האפשרות. מפה לשם, אני ככה, אחד המקומות שאני הכי אוהב לפרסם בהם, זה אקספלייס, אקספלייס ואפוורק. ההבדל זה שאקספלייס זו פלטפורמה מאוד מאוד טובה למציאת פרילנסרים שהם מישראל, ואפוורק זה משהו יותר בינלאומי, אתה יכול להביא שם מאוקראינה, מבנגלדיש, מכל מיני מקומות מהסוג הזה. ובאקספלייס, אז כזה עשיתי סינון לפי כל השפות התכנות שצריך לדעת כדי לעבוד על דיגיפאום, וגם עשיתי, שמבחינת מחיר, זאת אומרת, אני לא מוכן עכשיו לשלם אין סוף, בטח לא, אתה יודע, לא 300, לא 250, אלא אני חיפשתי יותר משהו באזור ה-150 שקלים לשעה, שזה גם מה שאני משלם, כאילו, ששילמתי עד עכשיו לבית התוכנה המקורי, הקיים, כאילו. זה לא שבעבר לא שילמתי יותר, הכי הרבה ששילמתי אי פעם לדעתי היה 200, 220, משהו כזה, אבל כאילו בתקופה האחרונה, בשנתיים האחרונות, שנה וחצי האחרונות, אז היינו משלמים בערך 150 שקל לשעה. אז חיפשתי מישהו כזה, ואחרי שיצרתי את כל הסינונים באקספלייס, שהוא יודע Node.js והוא יודע React והוא יודע ככה והוא יודע ככה, נותרתי בערך עם שבעה מועמדים רלוונטיים, שבעצם מתוך כל השבעה היה רק אחד שהוא גם היה פרילנסר, ולא עכשיו איזה צוות, כי אני לא חיפשתי לעבוד עם איזה חברה כזה של צוות, אלא חיפשתי עם הבן אדם האחד הזה, שאם אני אתן לו עכשיו את החצי משרה ב-150 שקל לשעה, אז אני יודע מול עצמי שזה יוצא לו אחלה. כאילו, וואלה, הבן אדם מקבל ממני, לא יודע, התקציב שלנו היום זה איזה 16-17 אלף בחודש, ואני רק חצי משרה, סבבה, יכול להיות לא טוב. בקיצור, פניתי לבחור הזה, רק אליו, לא פניתי לאף אחד אחר, וכתבתי לו כאילו הודעה של מה המצב, ואני מחפש, יש לנו פרויקט כזה וכזה, ואני מחפש מתכנת שבקי בשפות האלו והאלו, ואם אתה בעניין ואתה יודע, אז אני אשמח שנדבר. והבן אדם הגיב לי תוך ממש כמה דקות, הכל כאילו רלוונטי, אני מבחינתי אי אפשר לעשות אפילו פגישת זום ממש עכשיו, זה היה ביום שישי, ובואו נדבר כאילו, עכשיו אני מזכיר, המחיר השעתי שהוא רשם באקס פלייס, ואגב, אנחנו ניתן גם לאותו בחור שם במה, אני לא אגיד את שמו, ואנחנו נקרא לו רועי, רועי, זה לא השם שלו, וככה אנחנו נקרא לו. אז אותו רועי, באקס פלייס, בפרופיל שלו, הוא רושם שיש לו המון שנות ניסיון, ושהוא בקי והכול, אבל הוא רושם שזה 150 שקל לשעה. אז אמרתי, בואו נפנה אליו. פניתי אליו, ואחרי חצי שעה, 40 דקות, שהוא מסביר לי על השירות שהם נותנים, ושיש לו צוות, ואחד הוא מעצב, ואחד הוא מתכנת, ועל כל דבר שאני אומר לו זה לא בעיה, והיינו עושים את זה ממש בכמה דקות, ובאמת הכל נשמע כאילו מאוד מאוד מאוד מבטיח ונחמד, והכול, אבל בשלב מסוים, כאילו בהתחלה הכל היה בסדר, ואז בשלב מסוים אני אומר לו, אוקיי, מבחינת העלות אז אני מניח כאילו זה 150 שקל לשעה, ואז הוא אומר לי, מה פתאום? אני אומר לו, מה, מה פתאום? רועי, זה מה שרשום לך בפרופיל, כאילו, פניתי אליך, אתה יודע, כי זה מה שרשום. אז הוא אומר לי, לא, תקשיב, זה לא רלוונטי מה רשום ב-X-Place, כי אני לא באמת הגשתי לך הצעה, זה רק כזה כללי, וזה לא שעכשיו אמרת לי מה הפרויקט, ואז הגשתי לך בקשה כזו, אלא, אז אני אומר לו, לא, אחי, אתה רשמת, הנה, אני מראה לך ממש בפרופיל שלך את השירותים שאתה מוכן לתת ב-150 שקל לשעה, רשום שם בדיוק את כל השפות שאני צריך ואת הכל, ואני מצפה למחיר הזה. אז הוא אומר לי, תקשיב, אנחנו מדברים פה על אנשים שיש להם תואר שני בארכיטקטורה, ומלא מלא דיבורים, וכאילו, באמת 90% מהזמן הוא מדבר, ואני בקושי מצליח להשחיל מילה פה, מילה שם, אבל מצד שני, בגלל שהוא הציג הרבה מערכות והרבה דוגמאות והרבה דברים כאלה, ואם נשים את זה רגע על השולחן, הוא גם קצת הזכיר לי את עצמי באיזשהו מקום, באיך אני עושה את המכירות, ומראה פרויקטים והצלחות ודברים כאלה, אז אמרתי לעצמי, אני בכל זאת לא רוצה לפספס את זה, למרות שהפער פה הוא מאוד גדול בין מה שחשבתי לבין מה שקורה, הוא בסופו של יום לא באמת היה מוכן שנדבר על הנושא של ה-150 שקל לשעה, מבחינתו כאילו המחיר זה 330 לשעה.

עמית: למעלה מכפול, הזוי לגמרי הפרק.

עשהאל: זה מטורף, הרי אם הוא היה רושם 330, אני לא הייתי פונה אליו בכלל.

עמית: ברור שלא.

עשהאל: אני פה 40 דקות איתו בזום, הבן אדם אומר לי, 330. אני אומר לו, אחי, אתה רשמת? הוא אומר לי בחברה, איזה תל אביב הוא מקבל?

עמית: זה הזוי לגמרי, אני בטוח שאתה לא הראשון שעלה איתו לכזאת שיחה.

עשהאל: זה כאילו נראה קצת שיטה,

עמית: כנראה.

עשהאל: שיטה מסוימת, אבל בוא נוסיף את זה רגע בצד, כי זה לא המהות של הפרק. ואז אני בא ואומר לו, אני את הסכום הזה מעולם לא שילמתי, ואני גם לא מתכוון לשלם. לא רק זה, אם הייתי מחפש פרילנסר ב-330 או ב-300 שקל לשעה, אז היה לי הרבה יותר אופציות. בכלל לא הייתי פונה אליך, הייתי פונה לעשרה אנשים שונים, ובוחר את האחד המתאים לי. כשאתה רוצה 300 שקל לשעה, מאוד קל למצוא מתכנת מעולה עם מלא ניסיון. כשאתה רשמת שזה 150 שקל לשעה, אז אני חשבתי שאני מקבל פה משהו מאוד מאוד טוב, במחיר שהוא נמוך, ולכן זה היה נשמע כמו משהו אטרקטיבי שאני רוצה לקדם. ברגע שאמרת לי שאתה רוצה 330 לשעה, אז זה פחות רלוונטי. עכשיו, כל פעם בשיחה שהעליתי את הנקודה של העלות השעתית שהייתה רשומה ב-Expase אל מול העלות שהוא רוצה, אז הוא בכלל לא התייחס למה שאני אומר, הוא כאילו דילג על זה, הוא כאילו אמר, בוא לא נדבר על המחיר הזה כי הוא באמת לא רלוונטי, הוא לא ריאלי, הוא לא קשור לכלום, הוא לא במציאות, הוא לא… עכשיו, אתה רשמת את זה, לא אני, אבל בשורה התחתונה, תאמין או לא, עמית, אתה לא תאמין, הוא אמר לי, טוב, נעשה לך הנחה, קח 300 שקל לשעה. אני אמרתי לו, אחי, רשמת 150, אני לא אתעקש איתך על 150 כי נתת פה דוגמאות יפות ואני כן רוצה שנבחן את העבודה המשותפת והכול, המקסימום שאני מוכן לשלם לך זה 250 שקל לשעה. ואז הוא אומר לי, איך הוא אמר את זה? הוא אמר שזה כאילו נמוך מדי, אבל 290 בהחלט כאילו, בסוף, אחרי הרבה דיבור, 290 יאללה. ובסופו של יום אני סיכמתי איתו, לא אולי ולא בערך, אני סיכמתי איתו על 270. עכשיו, רק כדי להבין את המציאות. אני תכננתי לשלם 150 לשעה.

עמית: כמעט כפול, אתה יוצא לשם.

עשהאל: בסוף אני הסכמתי ל-270 שקל לשעה. אני חשבתי שאני אקבל פרחים, ושאני אהיה הלקוח הכי טוב שהוא גייס בתקופה האחרונה. אני גם לא עליתי לו כסף, לא עליתי לו כסף. כאילו, אני פניתי אליו דרך אקספלייס, אפילו לא דרך המרקט פלייס שלהם, הרי הם רוצים כאילו בגדול שאתה תזכור את שירותיו דרך אקספלייס, ואני פניתי אליו.

עמית: ואז ה-150 שקל נשמר.

עשהאל: יפה, וגם אני עשיתי את זה, כאילו, בקטע של כזה, למצוא את הטלפון שלו, ולמצוא את באופן ישיר וכאלה. ואז אתה אומר לעצמך, רגע, אני יושב, נותן את הנשמה שלי פה ללקוחות, ואין מציאות כזאת עכשיו שאני, נגיד, אמכור את השעה פה, או שלי, נגיד, לא יודע, של מישהו, בסכום שהוא הרבה יותר גבוה ממה שרשום באתר שלי, למשל, וגם עוד אתן תחושה לצד השני שהוא גם איזה קמצן, או שהוא גם קיבל פה איזה דיל החלומות, כאילו, בכלל לא, אחי, אני תכננתי לשלם 150 לשעה, לאורך כל הפרזנטציה הייתי בטוח שזה מה שאני אשלם, ובסוף דפקת אותי עם מחיר מטורף. מפה לשם, אני אמרתי, שמע, אני רוצה לבחון את הדברים, זה לא נראה לי הגיוני, וכאלה. יום, יומיים למחרת, עלינו עוד פעם לעוד זום, שבזום הזה, אני כבר, כאילו, הזום כבר לא הלך כל כך טוב, זאת אומרת, באותו זום, ברגע שכבר היה את הקטע של הפער במחיר, אז כאילו כבר השיח, נקרא לזה כבר, אם בהתחלה הוא לא היה קשוב אליי בכלל, אז עכשיו כבר זה היה ברמת האפס קשר, כאילו, בכלל לא היה אפילו בלופ איטי. עכשיו, אני כאילו כבר הגעתי לכזו סחרחורת, שאני אומר לעצמי, איך יכול להיות שאני בשיח פה עם בן אדם, שאני רוצה לקחת ממנו שירותים, שים לב, עמית, אני פה בחברה עושה סלטות באוויר כדי לגייס ריטיינרים של 6,000 בחודש, 7,000, 4.5,000, אני יכול להיפגש, לעשות שיווק שיעלה לי עשרות אלפי שקלים בחודש, אני יכול להעסיק פה צוות של מכירות ולשים תקציב פייסבוק של עשרות אלפי שקלים בחודש, ואחרי כל זה גם לקבל אותו לפגישה פרונטלית, שאני משקיע בו בחנייה, ואני משקיע בכיבוד, ואני משקיע בכל ההצגה פה כדי שיהיה ברמה הכי גבוהה שיש, וגם אחרי כל זה אני צריך להתחנן אליו בגדול לעשות הרבה מאמצים, נקרא לזה, שהוא יסגור פה את העסקה. הבן אדם, דיברתי איתו על ריטיינר של 16.5,000 שקל, הוא לא שילם שקל כדי לגייס אותי, הוא קיבל אותי דרך, באמת, כמו בקסם, יעני, אני הסכמתי, אמרתי בוא, יאללה, סבבה, 250 מתחילים לעבוד, מה שנקרא, ובסוף גם ל-270 הסכמתי, ואחרי כל זה, הנה אנחנו כאן,

עמית: למה?

עשהאל: כי הבן אדם פשוט לא יודע להקשיב לאנשים, הוא לא מקשיב, הוא נמצא באיזשהו טראנס כזה שהוא נכנס אליו והוא מתחיל להסביר על השירותים שלו ואיך הדברים עובדים, והוא לא מבין שיש גם לקוח שצריך להקשיב לו. אז ניסיתי גם לעזור לו בשיחת הזום השנייה, ואמרתי לו, תקשיב, רועי, למה אתה לא שואל אותי את השאלה היחידה שחסרה לי פה, כאילו שהיא המתבקשת? למה לא שאלת אותי מההתחלה, שאלה איך אני יכול לעזור לך? כאילו, אתה נותן לי, הוא התחיל לדבר איתי למשל על לעצב מחדש את כל המערכת, ואני כזה, רועי, למה לא שאלת אותי אם אני צריך לעצב מחדש? כי אני בכלל דיברתי, יש לי תשעה פייזים, תשעה שלבים בפיתוח שאני רוצה לעשות בדרך הזו, ואתה הלכת לפייס שמונה, ולא שאלת אותי בכלל אם יש איזה סדר או אם יש משהו, אז הוא שומע את כל זה, והוא אומר לי, לא, זה כי אתה לא בדיוק מנהל את העניינים, אני מנהל את העניין, אני מחליט מה בפיתוח צריך לעשות, אז אני אומר לו, אבל לא הבנתי, אני משלם לך כסף כדי שתקשיב לי את החלומות. אז מה הכוונה שאתה מחליט? כאילו, זה לא שאני מתערב לך עכשיו באיך לכתוב את הקוד, אני לא איש של קוד, אני לא יודע איך נכון לכתוב את הקוד, אני לוקח אותך בגלל זה, אבל ברמת המלמעלה, מה צריך שיקרה, או מה סדר העדיפויות, או כאלה, אני הלקוח, ברור שאני צריך להחליט את זה, או לקבל לך, כאילו, זה ברור. והוא מתעקש שלא, הוא אומר, מה זאת אומרת? אנחנו נגיד מצליח לעשות. עכשיו, זה הגיע לאיזה חוסר קשב ללקוח ברמה כזו, תקשיב טוב, שזה כבר קצת הזכיר לי את עצמי בסיטואציות מסוימות בחיים שלי. שגם אני יכול להגיד לך שמצאתי את עצמי יושב עם לקוח, שמסביר לי מה הבעיה ומה הוא רוצה בעצם שנפתור לו, ואני לא מקשיב לו מספיק. לא מקשיב. מודה. ועם הזמן, ככל שהשתפרנו וככל שלמדנו יותר, פתאום למדתי איך כן להקשיב ללקוח, איך כן להיות קשוב אליו. זאת הייתה שיחת הזום השנייה. ואז אחרי שיחת הזום השנייה שהסתיימה בצורה כאילו של, שמע, אנחנו נתחיל כאילו ב-270 לשעה כמו שביקשת, ואני אמרתי לו, אני אומר לך שאם ככה תיראה התקשרות, אם ככה אני עכשיו אצטרך להילחם על כל דבר, זה יסתיים מאוד מהר. כי אני כאילו לא, זה לא הקטע שלי. אני לא באתי להליך פה עם אנשים, ואתה נותן לי שירות אז תן את השירות בכיף ובאהבה, ואז כאילו לפני שבאתי ורציתי כאילו בפגישה השלישית שהייתה, לבוא ולהגיד לו, שומע כאילו, מה שנקרא, בוא נתחיל או משהו כזה, כי אמרתי לו שאני רוצה לבדוק איזה משהו לגישה, לתת לו וכאלה, אז הוא שלח לי בעצם איזושהי הודעה, משהו בסגנון בוואטסאפ של, בסוף החלטתי שאני לא רוצה לעבוד איתך, או משהו בסגנון הזה. אז אני אמרתי, אוקיי, כאילו, בסדר, לא רוצה לעבוד, לא רוצה לעבוד, הכל טוב, לא ציפיתי לקבל כזו הודעה, אבל סבבה.

ואז אמרתי לו, בוא נעלה שנייה לזום, כאילו, נעשה איזה קלוז’ר לדבר, תסביר לי רגע מה הבעיה, יכול להיות שזה קשור למחיר ואני לא יודע מה, כאילו, בוא נדבר על זה רגע. הוא אומר לי, בסדר, עולה איתי לזום. ואז בזום, אני העליתי, אמרתי לעצמי, טוב, אני לא מצליח לדבר עם הבן אדם, זו בעיה חמורה, בגדול, בדיעבד אני כבר הייתי צריך לסיים את האירוע מזמן, אבל אמרתי, אני לא מצליח לדבר איתו, בוא לפחות נעלה את עדן, עדן היא המנהלת של דיגיפרם אצלנו בחברה, אמרתי, נעלה אותה, היא בסגנון תקשורת הרבה יותר מכיל, הרבה יותר שקט, הרבה יותר קשוב, וכאילו, יכול להיות שבגלל שהוא ואני מאוד דומיננטיים, אז זה לא מסתדר, והשיח שלנו הוא שיח חירשים. אבל אם אני אתן לעדן לעלות מולו, אני אוכל לראות האם עם עדן הוא כן קשוב. כי יכול להיות שעם עדן הוא פתאום יהיה מאוד קשוב, אז אני אגיד לעצמי, אני הבעיה, אם אני אזוז הצידה, באמת לא תהיה בעיה, אבל רועי ואני לא מצליחים לעשות את זה בצורה אפילו הגיונית, נקרא לזה ככה. ואז בשיח עם עדן ראיתי שאני לא הבעיה, כנראה הוא הבעיה.

כי הוא התחיל את השיח עם עדן בזה שעדן בא ואומרת לו, אני רוצה לעבור איתך על תשעת השלבים שלנו בפיתוח, כדי שכאילו, גם אני אמרתי לו, אני מעלה את עדן, שתעבור איתך על תשעת השלבים שאנחנו צריכים, ואתה תגיד לנו מה דעתך, והאם זה הגיוני וכל זה. ואז פתאום אני קולט שהוא רואה את עדן, הוא אומר לה, מה המצב? הוא מתחיל לעשות את הספיץ’ שלו כמו שהוא עשה לי בשיחה הזום הראשונה. עכשיו באמת, 40 דקות. אז בחמש דקות הראשונות לא התערבתי, בעשר דקות לא התערבתי, ברבע שעה לא התערבתי, אבל גם עדן שולחת לי כבר בוואטסאפ במקביל לשיחה איתו, תגיד, מה מהות השיחה? כי כאילו, נראה לי שאת כל זה כבר עשיתם, מה אני צריכה לשאול? כאילו, הוא לא נותן לי להשחיל מילה. אז אמרתי לו בחזרה, תמצאי את הדרך לעצור אותו באלגנטיות, לא יודע, בדרכך שלך, כי אני לא הצלחתי, ולהגיד לו, רגע, אני רוצה לעבור איתך לפייזים. אז היא בדרכה שלה מוצאת את הדרך לעשות את זה, והיא אומרת לו, תקשיב, יש לנו כאילו תשעה פייזים שהכנו, אני רוצה לעבור איתך לדברים. והוא אומר לה, לא, לא, אני יודע מה צריך, את לא צריכה לעבור איתי על הפייזים, אנחנו נחליט מה הפייזים. ואני כזה, אפשר לפחות רק להראות לך את הפייזים שתשמע על מה מדובר? כי אתה כאילו, נשמע שאתה באמת לא מבין…

עמית: יכול להיות שיסכים גם איתך, לך, אתה יודע.

עשהאל: לא מבין את זה. הזוי. והוא אומר לי, לא, לא. עכשיו, בשלב מסוים כבר אמרתי לעדן, טוב, תודה רבה עדן, ככה הורדתי אותה מהקו, ואז דיברתי, ואז כשדיברתי איתו, זה כבר הגיע לרמות כאלה שאני מול עצמי, אמרתי לעצמי שאין סיכוי שאני אעבוד איתו, גם אם זה יהיה בחינם. גם בחינם אני כבר לא הולך לעבוד איתו, אבל זה השלב רק ללמוד מהסיטואציה. ידעתי שעוד כמה דקות זה יסתיים, והכול בסדר, ניפרד כידידים, הכול טוב, אבל אמרתי, אני לא מוכן לפספס את הדבר הזה בלי ללמוד את השיעור. וזה אסלים לרמות כאלו שאני רוצה, אני באותו שלב, אז החלטתי לעשות הקלטה דרך הטלפון, רק של הסאונד, ואני רוצה להשמיע לך, בתור אחד שלא שמע את ההקלטה, את החמש דקות האחרונות של השיחה, יחד עם כל המאזינים שלנו כמובן, להשמיע את ההקלטה בלי פרטים מזהים וכל זה, אבל אני רוצה שתשמע איך היו נשמעות חמש הדקות האחרונות של השיחה, כדי שתבין כמה חמור זה היה וכמה דברים אפשר ללמוד מהחמש דקות האלו, אז שתהיה האזנה נעימה. טוב, אז במחשבה שנייה אנחנו לא נשמיע את השיחה כמו שהיא, אנחנו פשוט נעשה תמלול מדויק, אחד לאחד, ממש, כולל כל המילים. יובל תעזור לי בזה, אני אהיה החלק שלי, את תהיי החלק של הבחור המיודענו הנחמד, וזה הכול. אז את יכולה להתחיל.

(יובל, בתפקיד "רועי"): אני אומר לך, אני לא טועה, אני לא מפספס בדברים האלה.

עשהאל: טוב, אם זו השיחה ולזה זה יידרדר, מי אני שיגיד אחרת.

(יובל, בתפקיד "רועי"): ברור שזה השיח, בוא'נה, אתה חתיכת חוצפן. אתה מבין שאתה צריך להגיד לי תודה שאתה בכלל מדבר איתי?

עשהאל: אז קודם כל תודה.

(יובל, בתפקיד "רועי"): באמת?

עשהאל: אני הייתי אומר תודה אם היית נותן לי להשחיל מילה, לצערי אני רק מקשיב ומקשיב ומקשיב.

(יובל, בתפקיד "רועי"): כי אתה מושך את הדבר… למה לעדן אני נותנת לדבר?

עשהאל: האמת שגם עדן לא דיברה, וזה בדיוק מה שהפליא אותי, שלמה אתה לא אומר לה פשוט דברי מה הצריכה.

(יובל, בתפקיד "רועי"): אחי, תקשיב, אתה לא יודע לעבוד.

עשהאל: טוב.

(יובל, בתפקיד "רועי"): יש פה בעיה שאתה לא יודע לעבוד, אתה לא מכיר אנשים שעבדו איתי. אני מכיר הרבה אנשים שעבדו איתך, ובגלל זה לא רציתי לעבוד איתך.

עשהאל: אתה יכול לתת שמות?

יש אנשים שאמרו שהם לא מוכנים לעבוד איתך, אתה קולט?

עשהאל: אוקיי, אני לא מכיר אפילו בן אדם אחד כזה בעולם, אבל בסדר גמור, מי אני?

אבל אני כן, אתה לא מכיר את האנשים שאני עבדתי איתם, אתה מבין מה הבעיה?

עשהאל: אני מאחל לעצמי שאני אשתפר ושאנשים ירצו לעבוד איתנו.

אתה לא יודע להוריד את הראש, זו הבעיה. אתה לא יודע להוריד, אתה רוצה לנהל. הסיבה שאני לא נותן לך לדבר בהקשרים מסוימים זה בגלל שאתה מנסה למשוך את הרכבת. אתה אומר לי זוז, זוז, זוז מההגה, אבל אתה לא יכול, לא מספיק מוכשר בתחום בשביל לקחת את ההגה. אתה מוכשר בתחום אחר, זאת הבעיה, אוקיי? זאת הבעיה, ואולי בגלל זה אתה רוצה לנהל, לתלות תעודות על הקיר, זה לא יעזור לך. גם אם תהיה שמפניה וגם אם יהיו תעודות על הקיר, זה לא יעזור לך. אתה חייב פשוט להבין את זה. אני שמח שאתה מחייך, מאוד שמח, זה חשוב לך איך.

עשהאל: וואלה, לא שיניתי את הארבעה שלי מאז שהתחלנו לדבר, אני גם רואה אותך בחלון שחור.

(יובל, בתפקיד "רועי"): לא, לא, לא, לא. אני אומר לך את האמת, יש פה ממש, יש לך בעיה בלדעת להוריד את הראש. רואים את זה.

עשהאל: אני לא חושב שאני צריך לעבוד עם מישהו שרוצה שאני אוריד את הראש. מה זה הביטוי הזה? כאילו, מאיפה הבאת את הדבר הזה?

(יובל, בתפקיד "רועי"): להוריד את הראש זה לא להוריד לך את הראש. להוריד את הראש זה אומר לדעת שאתה הולך לרופא, לא להיכנס לו לתוך העבודה.

עשהאל: אבל הרופא אפילו לא שאל אותי מה הבעיה שלי, הוא לא שאל כלום, הוא התחיל להסביר לי שאני צריך מערכת חדשה, או חידוש, או… מה הבעיה פשוט לשאול עשהאל, איך אני יכול לעזור לך? לא, לא, אני יודע מה אתה צריך, כי אני יודע! אתה יודע, אוקיי, אז אוקיי, אם אתה יודע הכל, אז אולי זאת הבעיה? לא שהלקוח בסך הכל צריך.

(יובל, בתפקיד "רועי"): אני יודע מה אתה צריך, אבל תקשיב, אתה יודע מה זה משנה סדורה? יש פה סדר דברים שהם אבן על אבן, שאלה הדברים האלה פועלים, ואת הסדר הזה אני מכיר, ואתה לא. אתה בינתיים נכשלת עם כל המתכנתים הקודמים, חוץ מאלכס, ו ואני לא?

עשהאל: תגיד, שאלת אם נכשלתי עם המתכנתים או שהנחת את זה?

(יובל, בתפקיד "רועי"): אני לא שאלתי.

עשהאל: לא שאלת כלום עד עכשיו. אתה רק מניח, אתה לא שאלת אותי שום שאלה.

(יובל, בתפקיד "רועי"): אני מסביר לך למה, אבל אני מסביר לך מה הבעיה. זה יחזור על עצמו, נשמה, אתה לא מבין מה הבעיה. כמו שאתה יודע לבוא למישהו שהוא בנה את שיבא של ישראל בעצמו בתוכנה, ולבוא אליו ללמד אותו איך דברים עובדים, אני מתכנת מגיל שבע, אתה מבין?

עשהאל: tune match תסביר לי איפה נכנסתי איתך למשהו שלימדתי אותך תאורטית? אפילו לא משנה באיזה הקשר. מה לימדתי אותך? לא לימדתי אותך מילה, לא נכנסתי לך לטכני, כי אני לא יודע את הטכני שלך.

תקשיב, אסאל, אני יכול להחזיר לך על אותו משקל. אני חושב שעם עדן יהיה אפשר לעבוד. איתך פשוט אי אפשר לעבוד.

עשהאל: מצוין, אני אומר את אותו דבר עליך, וכשאתה אומר את זה, אז אוקיי, אבל כשאני אומר את זה…

אני רוצה לשאול אותך שאלה, אסאל, אתה מסוגל להיעלם?

עשהאל: מה לעשות?

להיעלם, להיעלם.

עשהאל: אני חושב שלא הייתי נוכח מול המתכנתים בעשר שנים האחרונות.

אז אתה ממש מפריע. אם תעיף את עצמך מהתחום, אם תעיף את עצמך מהסיפור, אני אחזיר לך את מה שאמרת לי רק הפוך.

עשהאל: בדיוק, אבל כשאתה אומר את זה אני אומר שאתה צודק, כשאני אומר את זה אתה מסביר לי דברים.

(יובל, בתפקיד "רועי"): כי אתה טועה.

עשהאל: טוב, אז אם רק אתה צודק, למרות שאנחנו אומרים את אותו הדבר, אז אוקיי.

(יובל, בתפקיד "רועי"): ואני יכול להוכיח, נראה את זה מאוד מהר.

עשהאל: טוב, אז תוכיח.

(יובל, בתפקיד "רועי"): אני אומר לך שבן אדם עם הראש הפוך אומרים, בגלל זה אומרים, הפוסל במומו פוסל. אתה יודע מה זה אומר, במום שלו הפוסל מנסה לפסול אחרים. כי כשבן אדם עומד עם הראש הפוך, הוא חושב שהעולם הפוך. זה אתה, זה הפרצוף שלך, זה אתה.

עשהאל: טוב.

(יובל, בתפקיד "רועי"): מה שאתה צריך להבין, זה נכון. אתה יכול להתהפך, אחי, אבל אם אני עובד איתכם, אתה חייב לעוף לי מהפרצוף. אי אפשר לעבוד איתך, אף אחד לא יסכים לעבוד איתך.

עשהאל: אני אמרתי בדיוק את אותו דבר, וכשאתה, תראה, אני אפילו לא מצליח להשחיל מילה, תראה כמה אתה מדבר, אתה לא נותן לי להכניס מילה אחת, מילה אחת אני לא מצליח.

(יובל, בתפקיד "רועי"): כי אתה לא אומר מילה אחת לעניין, תגיד דברים לעניין, אני אתן לך לדבר.

עשהאל: אוקיי, טוב, בסדר גמור.

(יובל, בתפקיד "רועי"): אתה צריך להבין, אחי, אני מגיע מאגרוף תאילנדי, אם נגיד היית פה, אתה מקבל סטירה לפנים, אתה בן אדם מעצבן בצורה בלתי נסבלת.

עשהאל: טוב, זה נראה לי ככה משהו, משפט מאוד מאוד חיובי להגיד ללקוחות, אבל בכיף.

(יובל, בתפקיד "רועי"): אני אומר את זה, ואתה ממש מעצבן, אתה יכול בבקשה לשחרר, שחרר, שחרר, אתה לא יכול לנהל פה.

עשהאל: אין לי משהו חכם להגיד אחרי שמישהו אומר לי שאם הוא היה רואה אותי, הוא היה נותן לי סטירה לפנים.

(יובל, בתפקיד "רועי"): לא, זה יצא, לא לבכות עכשיו כמו אל דקטה לנו, מה, אתה לא מגיע מזה. מה לעשות, צוחקים איתך, תקשיב. אני מהצד שלי ראיתי את עדן, ראיתי מה היא נותנת, היא מאוד מתאימה לתחום הזה. אתה פשוט לא צריך, אתה לא צריך אפילו לראות, אתה לא צריך אפילו, אסור לך לדבר עם אנשים, אני אומר לך את האמת.

עשהאל: בסדר גמור.

(יובל, בתפקיד "רועי"): לא, באמת, אני אומר לך את האמת. אני חושב שאתה צריך לשים את עדן בפרונט. אפשר להביא פה אחלה פרודקט, אבל אתה צריך, אתה לא יכול להיות בפרונט. אתה צריך פשוט לדעת לשחרר, ויגיע היום שאני אראה לך את המוצר, ואתה תגיד לי, וואלה, טעיתי.

עשהאל: אני חושב שהיום הזה לא יגיע, ואני מאחל לך תודה רבה על כל הטיפים.

(יובל, בתפקיד "רועי"): בכיף נשמה, בכיף שמחתי, תצליח הבא.

עשהאל: אז יובל, תודה רבה על תמלול השיחה, והשיחה הזו הייתה ממש אחד לאחד, אנחנו הקראנו פה מתוך דפים, נכון שלא התפרצנו אחד לשנייה בדברים, כי בשיחה יש מלא מלא התפרצויות, ואז זה גם נשמע לא משהו, אז טוב שתמללנו את זה, אבל זו הייתה השיחה, אני יודע שזה נשמע מפתיע, אני יודע שזה נשמע ביזארי, זו הייתה השיחה.

עמית: תקשיב, זו אחת ההקלטות הכי הזויות שאני שמעתי, קודם כל, זו שיחת מכירה, האסה ואל תעשה, יותר נכון, אל תעשה ואל תעשה בשיחת מכירה.

עשהאל: אתה מבין שהוא כבר סגר, כאילו כבר סגרנו ריטנר של 16.5 אלף בחודש, לפי 270 שקל לשעה, והוא חרבן את זה על אגו?

עמית: זה על יותר מאגו, זה על טמטום בעיקר, זה הזוי לגמרי, בן אדם כבר סגר, כבר ראית לקוח, הוא התחיל לקלל, לנבל את הפה, לאיים, מה זה נכון?

עשהאל: רשמתי פה את ההיילייטס מהשיחה, אוקיי? שיחה של 5 דקות ו-20 שניות, שאני הקלטתי לפחות. חוצפן, אני מכיר אנשים שעבדו איתך ולא מוכנים לעבוד איתך, שזה כזה מין משפט שמי שבאמת רוצה להגיד אותו לטובת, נגיד, שתשתפר או משהו, אז הוא אומר, מי? לא יודע, אני אתן משהו קונקרטי, אני שואל אותו, מי? הוא אומר לי, לא זה אנשים. אוקיי, אתה בא, זה רק בשביל לרדת עליי ברמה האישית? לא הבנתי את הקטע, אתה בא למכור לי משהו, אז תגיד, אתה תודה שאני, כאילו, זה שני הצדדים, צריכים להגיד תודה באותה מידה.

לא יודע להוריד את הראש, תעודות על הקיר, כי כאילו, עשיתי את הזום, אז הוא רואה את התעודות מאחורה, אז הוא אומר, לא יעזרו לך כל התעודות על הקיר, זה כזה סתם לרדת על בן אדם ברמה האישית. נכשלת עם כל המתכנתים, עשהאל, אתה מסוגל להיעלם, אתה ממש מפריע, כשבן אדם עם הראש הפוך, לא אומר מילה אחת לעניין, היית מקבל סטירה לפנים, אתה בלתי נסבל, אתה לא יכול לנהל את זה, כמו ילדה קטנה, צוחקים איתך, אתה אסור לך לדבר עם אנשים. אלה משפטים, כל אלה משפטים שנאמרו בחמש דקות האחרונות של השיחה, אני רק מבטא שאתה מבין, אחרי שאני כבר סגרתי איתו, ריטיינר של 16.5 אלף שקל, לפי 270 שקל לשעה, אני אישית בשביל לסגור כזה ריטנר צריך לעשות הרבה יותר ממה שהוא עשה. וכל זה על בסיס זה שהבן אדם לא מוכן להקשיב. הוא רק רוצה לדבר. רק רוצה לדבר. עכשיו, אני הייתי במקום הזה, אני אומר לך, אני מדבר על הפרק הזה לא בגנותו של רועי, רועי זה בעיה שלו, הוא יצייר לחיות עם עצמו, הוא צריך, הוא זה שבסוף נדפק הכי הרבה מההתנהלות שלו. אני מדבר על מה אנחנו יכולים ללמוד מהסיפור הזה לעצמנו. ויש הרבה דברים שאפשר ללמוד, אז אני אגיד כמה דברים. דבר ראשון, כשאני הכרתי את רועי בהתחלה, התחלה, התחלה, בזום הראשון, הוא ניסה למצוא איתי איזה חבר משותף שאנחנו מכירים כדי לייצר מקרב כזה או אחר. ואז הוא אמר לי, תגיד, אתה מכיר את גרישה? אני כזה, כן, בטח, מה זאת אומרת? ואז הוא אמר לי, יפה, אני נותן לו שירותי פיתוח כאלו ואחרים. אמרתי, מגניר, באותה שנייה שלחתי וואטסאפ לגרישה, מה המצב אחי, תגיד, אתה מכיר את רועי כך וכך? אז הוא כותב לי, כן. אני שואל אותו, מה פיתחתם ביחד? תוך כדי השיחה, מה פיתחתם ביחד? אז הוא אומר לי בחזרה, אנחנו לא פיתחנו כלום, הוא לוקח ממני פשוט שירותי SEO. אמרתי תגיד רועי, אתה יכול להראות לי פרויקט שאתה פיתחת בשביל גרישה? אז הוא אומר לי, שכאילו, אין לו את זה כרגע, אבל הוא יארגן לי, יבדוק לי וכאלה. ובפגישה השנייה שאמרתי לו אתה יכול לארגן לי איזה משהו של גרישה, אז הוא אמר לי, שבסוף הוא לא באמת פיתח לו, הוא רק עובד איתו ביחד, או משהו בסגנון הזה. הוא אפילו לא אמר לי שהוא רק צורך ממנו שירותים, אבל הוא כאילו מסמס את זה כזה באיזה קטע, כאילו שזה לא נחשב.

עמית: כן.

עשהאל: עכשיו, המסר הוא שכשבן אדם משקר במשהו אחד, בדרך כלל הוא גם משקר בעוד דברים, וזה רק עניין של מתי תתפוס אותו. זה שהוא רשם באקספייס 150, ולא משנה כמה ניסיתי לעמת אותו עם זה, ולהגיד לו, אחי, כשאני אומר לך שאני מסכים ל-270 או 250 אפילו, זה לא כי אני לא מוכן לשלם הרבה לשעה, זה כי אתה רשמת 150, ובגלל זה פניתי אליך, אז אתה צריך לקחת אחריות על הדבר הזה. יותר מזה, תראה משהו מטורף. בשיחה האחרונה שעכשיו שמעת, בתחילת השיחה, אז אמרתי לו, שישים לב שכאילו קבענו בסוף 270, אבל שישים לב שכאילו זה קצת מרגיש לי כמו שיטה. ככה הוא בעצם מגייס לקוחות. למה? כי אמרתי לו, כשאני אמרתי לך שרשום 150 בשיחה הראשונה, ואמרת לי, מה פתאום, ואז הראתי לך, אז אתה אמרת לי שאתה לא מכיר את זה ואתה תשנה את זה, אבל לא שינית את זה עד עכשיו, עברו כבר כמה ימים ולא שינית. אז במקום להגיד לי, וואלה, אתה צודק, אני אשנה את זה, הוא יצא עליי, הוא פשוט אמר לי משהו בסגנון של, מה, באת לעשות לי סדר בעסק, להחליט לי איך אני אעבוד, אם אני אגבה ככה או אגבה ככה, אני כזה, טוב, כאילו, מצטער שהעליתי את הנקודה, חשבתי שאתה באמת רוצה לייצר פה מחיר הוגן והכול, אז גם זה משהו שהיה צריך להציף לי את זה הרבה יותר מהר. בסופו של יום, כשאני רוצה לגייס ריטיינר של 16.5 אני בדרך כלל אצטרך לעשות משהו כמו 3-4 פגישות פרונטליות, שיווק באלפי שקלים רבים, והבן אדם אשכרה פספס 16.5 אלף שקל ריטיינר, ואתה יודע יפה מאוד שאנחנו לקוחות מצוינים, היינו יותר מארבע שנים בהתקשרות עם המתכנת הראשון, ואחרי זה עוד שנתיים עם הבית תוכנה השני, ועכשיו עוד שנתיים עם הבית תוכנה הזה. כאילו, אם נעשה רגע, נגיד אפילו שנה, לא שנתיים, הבן אדם פספס פה בין 300 ל-400 אלף על שנה. ואנחנו בדרך כלל לוקחים יותר משנה, ואם הוא היה טוב, אז גם היינו מגדילים את כמות השעות והכל. זה פשוט הזוי. קשב ללקוח, זה הסיפור המרכזי בפרק הזה, המסר המרכזי, שאני עכשיו עולה לשיחה עם לקוח, במקום לדבר כל כך הרבה, להקשיב ללקוח, לקוח יקר, איך אני יכול לעזור לך? פשוט לשאול את השאלה הבסיסית הזאת. אם הוא לא סיפר מספיק, לשאול את השאלה, ספר לי עוד.

עמית: ככל גם כשתדבר, בסופו של דבר יש לך יותר מקומות לטעות. אין מה לעשות,

עמית: אתה יכול להגיד פה מילה נכונה, בסופו של דבר אנחנו מסתכלים על זה בתור מכירה. אתה יכול לטעות את המילה פה, כמו, במקרה פה הוא נפל פשוט על התנהגות בזויה. זה בדיוק המקום שהוא היה טעות. אם הוא היה בא ואומר לך, עשהאל בוא תספר לי מה אני צריך. היית יכול לדבר איתו עשר דקות, רבע שעה, והוא אגיד לך, יבוצע.

עשהאל: נכון.

עמית: וזהו, וזה המכירה.

עשהאל: וזה פשוט. אתה מבין שזה…

עמית: נטו על בזבוז, בזבוז.

עשהאל: זה פשוט הזוי, כי בהמשך של הסיפור, ועוד מעט נגיע לזה, אז אתה תשמע בעצם כאילו כמה הוא פספס. עוד מעט נגיע להמשך של הסיפור, לאיך בעצם המשיך משם, אבל בסוף הוא פשוט, באמת לדעתי הוא פספס פה גם עסקה מאוד אטרקטיבית.

עמית: ברור.

עשהאל: למכור 80 או 60, לא זוכר כמה, 16.5 אלף שקל, לפי 270 שעה, לדעתי זו עסקה מאוד אטרקטיבית בשבילו, אבל לא משנה. דבר נוסף, הוא אמר שם משהו יפה. הוא אמר את המשפט, אתה, אסור לך לדבר עם אנשים. אני לא יודע אם היום זה נכון עד כדי כך, כי בעבר הרגשתי הרבה יותר ככה, בעבר כזה אמרתי לעצמי בלב, אם אני לא הייתי עושה את המכירות ומישהו אחר היה עושה, לדעתי, האחוזים היו הרבה יותר טובים כי אני לא תמיד הכי נעים ואני מאוד דומיננטי ואין לי תמיד סבלנות ואני לפעמים כן רפטטיבי וכאילו יש הרבה דברים שאפשר להגיד גם עליי שהם מאוד דומים על מה שאני חוויתי ממנו. היום כבר פחות, כי באמת היום הבנתי שאם אני לא אקשיב ללקוחות ולא אתן להם לדבר ולא אבין את הלמה שלהם לפני שאני נותן את הלמה שלי ואת ההצעה שלי, לא תהיה עסקה פשוט. אז היום אני הרבה יותר מתנהל אחרת, כבר בתקופה האחרונה, הרבה זמן וכאלה. עדיין אני יכול להגיד לך שהנקודה הזו אני כן מסכים איתו אם אני הייתי מצליח למצוא דרך שלא אני אעשה את השיחות SEO או את המכירה ועדיין זה היה עובד כמו שצריך זה היה הדבר הנכון לעשות ובקטע הזה אני דווקא מסכים איתו עזוב שיש דרך להגיד דברים אבל אני כן מסכים עם המסר של מה שהוא אמר שימוש בכוח לרעה זו הנקודה שהכי חרתה לי גם זו הנקודה שבאותה שנייה הבנתי שאין דרך חזרה וזה הכל כזה בגדר אפשר לקחת איזה שיחה כזאת שכבר הסתיימה מבחינתי וזה רק ללמוד עכשיו עוד דברים או לתת לו רגע לחפור לעצמו את הבור יותר עמוק שזה יהיה ברור כזה של אין סיכוי שאנחנו מתקדמים אבל זה שהבן אדם אומר אני למדתי אגרוף תאילנדי ואם היית לידי הייתי נותן לך איזה סטירה שמע אני לא יודע מאיפה להתחיל כאילו זה ברמת אלימות זה ברמת לפנות כאילו ולתבוע אותו זה ברמת עכשיו גם יש לי שאלה שסתם מעניינת אותי מה הוא יודע עליי? איך אתה כאילו מעז להגיד כאלה דברים?

עשהאל: לא יודע גם יכול להיות שאני איזה נח נחמה אף פעם והכל בסדר אבל איך אתה יודע עם מי אתה מדבר לא יודע בן אדם אחר יכול לשלוח לו זה קצת מצחיק כי שלחתי את ההקלטה לאיזה חבר וכזה כמו שיתפתי אותו בזה אז הוא כותב לי בחזרה משהו בסגנון של וואלה הוא דיבר לא יפה ואם אתה רוצה שנדאג שגם אחרים ידברו איתו לא יפה תגיד לי או משהו כזה. אמרתי לו חזרה מה פתאום אחי זה איפה אני אפילו לא קרוב לאזורים האלה אבל מאיפה הוא יודע הרי אם זה הבן אדם אחר שהוא קצת חמור מוח וכאלה לא יודע הבן אדם יש עליו אפשר למצוא הכל עליו בפייסבוק שלו הכל פתוח יש לו אתר אינטרנט עם הכתובת של הבית שלו עם הכל. אני לא יודע איך הבן אדם מרגיש בנוח, וחוץ מזה, גם אם הוא כבר כן מרגיש, גם אם הוא אלוף העולם באגרוף, או אני לא יודע, הוא מישהו שהוא איזה תותח שמסתובב עם נשק, או אני לא יודע מי הוא, מה זה השימוש לרעה בכוח הזה? כשהולכים ולומדים אומנויות לחימה כמו ג'י ג'יצו, כמו ג'ודו, כמו קראטה, החוקים הראשונים, החינוך הראשון שבית הספר הזה מנסה לתת לך, ואני אשמח שתרחיב על זה, זה כמה אנחנו משתמשים בזה רק להגנה עצמית ורק ללעשות טוב. בן אדם כאילו אומר לי, למדתי גוף תאילנדיה, אני אתן לך סטירה? תגיד מה זה, זה משהו שהוא מקובל בעולמות האלה?

עמית: אז אני אגיד לך ככה, אני עושה בעיקר ג'וג’יטסו, לא אגרוף תאילנדי. אבל אתה יודע, אני רואה אותם, גם את ההאבקות, וגם אותם בין לבין. קודם כל, לא שמעתי בן אדם אחד שיבוא ויתנדב לתת מכות בסיטואציה כזאת, זה לא מה שקורה, זה האנשים הכי רגועים ושולטים על עצמם. מי שבא ואומר, אני יודע משהו, אני לא הולך לפוצץ לך מכות. זה לא קורה, זה האנשים הכי רגועים והכי לא יוציאו את המילים האלה. מי שאומר ככה, אז בנאדם שכנראה לא, גם אם אתה תבוא אליו באגרוף תאילנדי, כנראה הוא לא יודע הרבה אגרוף תאילנדי, זה האלף.

עשהאל: יש משפט, איך הוא הולך? איך הוא הולך? נובח, לא נושך.

עמית: זה בדיוק ככה, זה בדיוק פה, לא, עוד לא שמעתי, פגשתי סוגי אנשים, וגם, זה לא להתקפה, זה רק לברוח. אנחנו, אחד הדברים הראשונים שאומרים לנו בג'יוג'יצו, ואני זה שחוטף, לא זה שמחטיף עדיין. עוד לא הגעתי לזה, ואני, בעיקר מרביצים לי. אבל אם קורה משהו, אז אם, רק במקרה קיצוני אתה מגיף, עדיף תמיד תברח מה, לך תדע מה יש לבן אדם, לך תדע, איך אתה מאיים על בן אדם בסתירה בטלפון, כאילו גם הכי טוב, הכי קל להיות דרך הזום או דרך הטלפון לאיים. אין מה לעשות, כולנו, כמו בפורטנייט.

עשהאל: בשיחה השלישית, אגב, הוא לא עלה עם מצלמה, בראשונה והשנייה הוא עלה עם מצלמה, בשלישית כבר היה גדול עליו המצלמה.

עמית: בגלל זה הוא יכול לאיים, לא רואים אותו.

עשהאל: ממש הזוי, אבל בכל מקרה, אני יצאתי ממש, כאילו המחשבה שעברה לי בראש זה, אני כרגע מדבר איתך ממילואים. בשביל מי אני עושה את המילואים האלה? בשביל אנשים כמוך, כאילו? אתה הרי מרכיב את הפסיפס הזה שנקרא העם הישראלי, היהודי. אם זה האנשים שאני מגן עליהם, אני כזה אומר את זה בלב,

עמית: מה אני עושה פה?

עשהאל: עזבתי ילדה בת 11 חודשים למשך המון המון זמן, עזבתי את העסק שלי, עזבתי הכל, הכל, ובאתי. ולא באתי אחרי שלא קראו לי מהשביעי לעשירי, מהשביעי לעשירי עשתי יותר מ-200 ימים כבר, בלי הסבב הזה. לא מדבר על הסבב הזה שהוא גם לא היה יומיים, זה היה 60 יום ועוד 15 ימים אחרי זה.

עמית: כן כאילו,

עשהאל: אתמול, תבין, אתמול סיימתי את היום האחרון, זאת הרמה. אז אני לא מצליח להבין באיזה קטע בן אדם מרשה לעצמו להתבטא ככה, הרי בסוף ברור לכולם שההחלטה מצד שני הצדדים בשלב הזה של השיחה כבר הייתה ברורה. ההחלטה שלי הייתה שאני לא הולך לעבוד איתו. ההחלטה שלו, והוא גם אמר את זה בכל דרך אפשרית, זה שהוא לא הולך לעבוד איתי. אנחנו עלינו לשיחה זום האחרונה, אחרי שהוא רשם לי שהוא לא הולך לעבוד איתי, שהוא החליט לוותר או משהו כזה. אז מה זה עוזר לך עכשיו להתבטא בצורה כזו? מה יקרה לעסק שלך? אם למשל, אני אחליט שאני מפרסם את זה באיזשהו, בפורומים של הקהילות שלי, יחד עם השם שלו ואומר אמת דיברתי ואין עם זה שום בעיה כאילו ומבקש מאנשים להיכנס ללא יודע מה לרשום לו איזה ביקורת כזו או אחרת. אני יכול לעשות את זה הרי זה חוקי אין לי בעיה. אני יכול להעלות גם בביקורת את ההקלטה של השיחה הזו ולהגיד רוצים לשמוע את נותן השירות הזה מדבר קחו בבקשה.

עמית: אתה יכול לפנות למשטרה להגיד הוא מאיים עליי פה במכות.

עשהאל: אני יכול לעשות הכל.

עמית: זה הזוי לגמרי.

עשהאל: אבל השאלה שלי אם התקבלה ההחלטה כבר אז מה הוא הרוויח מזה? זה קצת מזכיר את זה שדיברנו על זה כבר במספר רב של פרקים, אני אגיד את זה שוב, שיש דברים שאתה לא מאיים בהם. נגיד אתה לא אומר לעובד, עמית, אם לא יודע מה, אני אפטר אותך. אחי, אם אתה רוצה לפטר את העובד, פשוט תגיד לו, יש לך שימוע מחר. אתה לא צריך להגיד לו, אני אפטר אותך, אני אעשה. זה לא, אתה היחיד ש… אתה רק מפסיד באירוע הזה.

עמית: זה תחזיק אותי כזה, זה מוזר. זו פשוט סיטואציה מוזרה. למה אין… מה האנד גיים פה, מה הוא רצה להשיג, לקלל עכשיו? חוץ מלפרוק עצבים, גם על בן אדם לא נכון, בן אדם שבא רק אומר, תן לי להשחיל מילה,

עמית: לא קילל אותך, לא מבין את הסגנון מכירה הזה.

עשהאל: ממש ככה.

עמית: לא מבין.

עשהאל: אבל הכי גרוע שתדע, יותר מהאיומים, יותר מהדיבור, יותר מההשפלות, יותר מהירידה לפרסים האישיים, שיש פה מלא כאלה. הכי גרוע זה החוסר קשב ללקוח. אני שם בצד את הכול. הבן אדם, שלוש שיחות זום עשה איתי, לא הקשיב לי עד רגע זה. הוא לא יודע מה אני צריך בכלל.

עמית: הוא שמע מה המוצר?

עשהאל: הוא יודע מה המוצר כי כתבתי לו באקספליס בהתחלה מה המוצר. אני אומר לך, עמית, הבן אדם עד עכשיו לא יודע איך הוא צריך לעזור לי בכלל. הוא לא יודע, והוא לא מבין שאם אתה לא תקשיב ללקוח שלך, לא תהיה עסקה, לא משנה כמה טוב תהיה, כמה תראה מערכות אחרות וכמה… כאילו, זה פשוט לא עוזר. לקוחות הם גם מריחים את הרפטטיביות הזו. ברגע שאתה כל הזמן מנסה לחזור לאיזה טקסט שאתה זוכר בעל פה, הלקוח כבר מבין שאתה לא נותן לו משהו מותאם אישית, וכל לקוח רוצה דווקא לקבל את ההצעה שהיא מותאמת אישית. לכן אם אתה מתחיל את השיחה ב, איך אני יכול לעזור לך, הרבה יותר קל לייצר מכירה, הרבה יותר קל לייצר חיבור, הרבה יותר קל לגרום לזה להרגיש הרבה יותר טוב. עוד דבר, בזום השלישי, אז אחרי שהוא אמר לי שהוא לא רוצה לעבוד איתי, ואני אמרתי לו, אז בוא נעלה רגע לזום, נדבר שנייה, נסגור את הדברים, אתה יודע, נקבל החלטה סופית, אבל בוא, כאילו, אם סיכמנו עד עכשיו שאנחנו מתחילים לעבוד, ופתאום אתה אומר, אני לא רוצה לעבוד איתך, אז לפחות בוא תסביר לי רגע מה הוא מי. אז כאילו, כשעליתי איתו לזום הזה, אז פתאום הוא דופק משהו, הוא התחיל את הזום ב, תראה, אתה רוצה לשלם 270 לשעה, בפועל אני מסכים רק ל-290, ואחרי שהסכמנו על זה, אני מוכן להמשיך לדבר, והמשיך בעצם את השיחה. זאת אומרת, הוא השחיל את הקטע של ה, זה כבר לא 270, זה 290, בלי לקבל את ההסכמה שלי. אני לא אמרתי מילה, כי כבר אמרתי לעצמי, תשמע, זה כל כך הזוי, זה כל כך הזוי, זה כבר מגיע גם ל-290 שקל שעה, תגיד, הוא לא שמע על זה שיש משבר בתחום? שהמתכנתים היום זה כבר לא ב-2020, לא יודע כמה, 2020, שכל מתכנת כל אחד היה עושה אקזיט על איזה חרטא?

עמית: נכון.

עשהאל: כל מתכנת היה מרוויח מי יודע כמה כסף על כלום, כאילו, רק כי הוא למד אתמול קורס פייתון ב… נקרא לזה אפילו בלי תעודה? כאילו, זה כבר לא שם. הבן אדם מקבל אישור ל-270 ומשחיל את ה-290, כאילו אני לקוח מפגר, כאילו אני לא שמעתי את זה, לא התחברתי לזה בכלל. אני כן אגיד, וכבר אמרתי את זה לפני, שבסוף הוא מאוד הזכיר לי גם את עצמי בסיטואציות מסוימות, הרבה יותר בעבר מאשר בהווה, אבל אני מסתכל עליו ואני אומר לעצמי, וואלה, אני מקווה מאוד שאני לא נראה ככה כשאני עולה מול הכוח. ממש מקווה ומאחל לעצמי לא להיראות ככה. וגם אם אני נראה ככה, אז בואו נשנה את זה. כי זה לא נראה טוב, אני אומר את זה בלשון המעטה. הוא גם מאוד מאוד, לכל אורך הזומים, מאוד היה בטוח כזה שרק הוא יכול לעזור לי. שאם זה לא הוא, אני אף פעם לא אמצא מתכנת ברמה הזו. עכשיו, הוא גם לא המתכנת. יש לו מתכנת, יש לו מעצב, יש לו איש…

עמית: הוא אפילו לא המתכנת, הוא רק המנהל של הצוות.

עשהאל: הוא בעל הבית כזה, הוא כאילו קורא לזה כזה, אני הארכיטקטור, אני כזה מלמעלה וזה. עכשיו, אין לי בעיה, יכול להיות שהוא תותח על במה שהוא עושה, אבל אתה לא יכול בסופו של יום להתבטא בצורה כמו שאתה מתבטא מול לקוחות, כי גם אם בסוף לא מתאים לך, אתה יכול להגיד בנימוס. תקשיב, חבר, זה פחות מתאים לי. גם אני סירבתי ללקוחות מסוימים בסיטואציות כאלו ואחרות, אבל בנימוס,

עשהאל: בצורה שאני יודע איך העולם עובד. היום ב-2025 אין לך את הפריבילגיה לדבר איך שאתה רוצה ללקוחות. אין לך, כי זה לא כמו פעם. תזכור שפעם, נגיד במלחמת יום כיפור, יכול להיות שהיו מחדלים הרבה יותר גדולים ממה שאנחנו יודעים, אבל לא היה פייסבוק וכל שנייה שבן אדם יכול להגיד, תראו, הטנקים כבר הגיעו לפה ותראו מה. לא היה, אז אנשים הרגישו הרבה יותר ביטחון, הרבה פחות, מי שהיה צריך לדעת ידע, אבל הרוב לא ידעו. היום הכל כבר נמצא בסושיאל, הכל ברשת, הכל ביוטיוב, הכל בפייסבוק, הכל באינסטגרם. אתה לא יכול לברוח מדברים, וכשאתה מדבר ומתנהל בצורה הזו, אתה מייצר לעצמך פשוט רשימה של אנשים שלא רק שלא ימליצו עליך, ממש ידברו עליך.

עמית: סיכון מקצועי. פשוט סיכון מקצועי. כעיקרון, אם אתה לא בן אדם כזה, אבל אם בן אדם, אתה יודע, נפלת לו לא טוב, אתה יכול לגרום לזה שהוא יקבל עבודה עכשיו שנה, שנתיים, רק על ה… מי ירצה לעבוד עם בן אדם שאתה יודע שאולי בתוך-תוכו הוא מקלל אותך כל יום בלילה. זה לא עובד ככה עם אנשים. נכון.

עשהאל: אגב, באופן כללי יש מין כלל כזה שאומר שאם במהלך, אם אני יושב נגיד בשיחת מכירה, ואני מתעניין באיזשהו שירות מסוים, ואני מרגיש לא בנוח במהלך השיחה, לא משנה למה, מרגיש לא בנוח, אז אתה לא אמור לקנות. אתה אמור להבין שזה לא המקום בשבילך. למה? כי אם הרגשת לא בנוח, יש פה איזושהי בעיה. אתה לא אמור להרגיש לא בנוח לבקש או לדרוש או לקבל שירות כזה או אחר. זה לא אמור לקרות. זה לא הקטע. אם מישהו עכשיו בא לתת לך שירות, אז הכוונה היא, המילה שירות, היא נולדה מהשורש שרת. לשרת. ולשרת זה דבר מאוד חיובי. אני הלכתי והייתי עובד במלצרות באולם קדמה הרבה מאוד זמן, לא בשביל הכסף, כי מאוד אהבתי לתת שירות. הייתי מגיע לשולחנות כאלה שחוגגים חתונה, והייתי עושה כל שביכולתי לעשות להם שירות הרבה מעל ומעבר. הייתי מחליף לכל אחד באלכוהול, הייתי רואה מה הם שותים, מביא להם פעם ראשונה. כל אחד שהיה מגיע אפילו לחצי של הכוס, בום, עושה לו חילוף לאחד חדש, אחד יותר קר, אחד עם קרח. הייתי שם להם קרח בצד, הייתי הולך לאחמד במטבח, עושה איתו דיל, תעשה לי, איך זה נקרא, קערת, פלטת ירקות עם כל מיני דברים מיוחדים, עם לבבות דקל, דברים שהיו כאלה במחסן מאחור רק לאנשים מסוימים, והייתי עושה איתו חצי-חצי בטיפ. הייתי יום אחד, נגיד, אורח ביקש ממני חביתה. הוא אמר, אני רוצה חביתה. הלכתי למטבח, ביקשתי חביתה, אמרו לי, אין, מה עשיתי?

עמית: הכנת חביתה.

עשהאל: יפה, הלכתי והכנת חביתה בעצמי. למה לא? מה אכפת לי? כאילו, מה בא להכין את החביתה? והבאתי אל האורח חביתה. אתה יודע מה הוא הביא לי? איך אני שביא את החביתה?

עמית: טיפ יפה.

עשהאל: 100 שקל, שטר חום. זה היה הצבע אז.

עמית: בזמנו.

עשהאל: כן, הביא לי שטר חום, אני לא אשכח את זה. וזה, כאילו, בסוף…

עמית: החביתה היקרה בעולם, יכול להיות.

עשהאל: בסוף, לתת שירות זו זכות.

עמית: ברור.

עשהאל: ולא כל אחד צריך לעבוד בתחום השירות, אם הוא לא רוצה לתת שירות.

עמית: מסכים איתך במאה אחוז.

עשהאל: אז כאילו, העניין הזה הוא באמת, בן אדם צריך לאהוב את מה שהוא עושה, ולא להרגיש כאילו באיזו זירה. נרגשתי בזירת אגרוף, לא בשיחת נחימה.

עמית: ככה הוא לוקח את זה, כאילו, באיגרוף תאילנדי. הוא בא, שולח מהלומות. חוסר היגיון שווה.

עשהאל: ממש ככה. אגב, יותר מזה, כמו שאמרתי, הוא ניסה לצייר איזשהו סוג של מצג כזה, שרק הוא הפתרון לבעיה שלי, ואם זה לא הוא, אף אחד בעולם לא יתחיל לתת לי כאלה שירותים, וכאלה סיפורים, וכאלה. עכשיו, בתי הקברות מלאים עד אפס מקום באנשים שלא היה להם תחליף.

עמית: נכון.

עשהאל: לא היה להם תחליף. הנה, אני אתמול במילואים, אז היינו ב… אתמול היה היום השני של הסדנת איבוד חוויות לחימה, שעשו לנו בסוף הקו כזה, וזה בסוף התקופה, והיינו בטבריה, במלון ליאונרדו קלאב, או משהו בסגנון הזה. ואז החבר שלי לחדר, בחור ממש טוב, הוא בחור דתי, והוא לקח אותי לבית קברות שנמצא בטבריה, שיש שם מלא מלא מלא צדיקים, ממש, לא יודע, מנחם מנדל, וכל מיני כאלה, ממש, אבוחצרה, כאילו, אנשים ממש, שרובם, אגב, הם לפני 500 שנה היו חיים, 400 שנה, 1700, וכאלה, ממש מעניין, כאילו. ואז אתה הולך, ועל כל מצבה ומצבה, על כל קבר וקבר, ואני מדבר איתך על קברים מטורפים, כאילו, שהשקיעו בהם המון כסף, כי זה הצדיקים באמת רציניים, לפי מי שמאמין והכול, אני יכול להגיד לך שכל צדיק וצדיק הזה, יש לו ממש, כאילו, עולם ומלואו של מה הוא עשה, של מה הוא, כאילו, איך הוא תרם לעם ישראל, מה הוא ידע, מה הוא עשה עם אלוהים, ואתה אומר, רגע, אבל היום הוא מת, והכול רגיל, והוא גם מת, והכול בסדר, והנה עם ישראל קיים, ויש רבנים חדשים, אז כאילו, אף פעם לא ללכת למלכות הזאת של אם זה לא אני, אין עוד אף אחד, תמיד יש תחליף, תמיד, לכל אחד, לי יש תחליף, לך יש תחליף, לעדי יש תחליף, וגם ללקוח, לבחור הזה יש תחליף, לאותו רועי, וסבבה, סיימתי את הסיפור מול אירועים, אחלה. אמרתי לעצמי, טוב, עד עכשיו לא פתחתי הצעה שאני אומר מה אני רוצה בעצם, ואנשים מציעים לי הצעות, אלא אני באקספלייס הלכתי לפי הקיימים, ואמרתי, אני אלך להוא ואלך להוא לפי מה הם חשבו שהם בשפות שהם מכירים. אמרתי, יאללה, בואו נעשה פרויקט, נעלה פרויקט כאילו, באקספלייס, נסביר בדיוק מה אני רוצה, מה התקציב שלי והכול. העליתי את המודעה הזו, עלה לי לדעתי אולי 100 שקל, או 30 שקל, אני כבר לא יודע, או 30 או 100 שקלים, משהו כזה, לפרסם פרויקט כאילו, ולהיות בה מודגשים או משהו כזה, וקיבלתי עד עכשיו, כאילו ביום הראשון שפרסמתי את זה, קיבלתי 18 הצעות, אם אני לא טועה, כן, ואני מסתכל על ההצעה הראשונה שקיבלתי, והיא נראית לי ממש ממש טובה, ואני נכנס להצעה השנייה, ואני רואה שזו בדיוק אותה הצעה, רק שהוא שינה את המחיר. בפעם הראשונה הוא רשם 200 שקל נגיד, ובפעם השנייה הוא רשם 220. אמרתי, אוקיי, מעניין, אבל הוא נראה כאילו טוב והכול, ואני הולך להצעה השלישית, ורואה גם, ממש רלוונטי, ורביעי, וחמישי, ואז אמרתי לעצמי, יש פה המון, יהיה קשה כאילו לעשות פה סדר, ביקשתי מעדן, שעל בסיס פרמטרים יבשים של 1,2,3, תעשה לי סינון. ואז בסוף נשארנו עם חמישה מתכנתים. אמרתי, אני לא רוצה להיכנס פה ללופ אינסופי של בדיקות, בוא נדבר עם הראשון, הוא דווקא הכי היה נראה לי מוצא חן בעיניי והכול. פניתי לבן אדם הראשון, התקשרתי אליו כזה. שמע, עמית, איזה בן אדם אדיב. כאילו, מזכיר את יורי, נגיד, בבניית אתרים.

עמית: רק רוצה לעבוד ושיגידו לו לראות את התוצר. כן,

עשהאל: עכשיו, אין בעיה, הוא מקבל את ה-30,000 בחודש, אני לא אומר שלא.

עמית: בסדר גמור.

עשהאל: כי שווה כל שקל, אני בפנים, אני בעד, הכל טוב, אבל רואים שהבן אדם נועד לעבוד בתחום נתינת השירות. ואם אתה לא בן אדם שאוהב לתת שירות, אל תעבוד בתחום הזה, כי זה לא הולך להשתפר. ככה זה הולך להיראות, לקוחות הולכים לעלות מולך. אם אתה מגייס לקוחות מאקספליסט ואתה רושם שאתה לוקח 150, אני לא הראשון ולא האחרון שהולך להתלונן על זה. אתה צריך להיות מודע לזה, אתה צריך להתייחס לטענה ולא לעשות לה סקיפ, לדלג, כאילו לא שמעת את מה שאמרתי. בסופו של יום, עשיתי שיחה ראשונית עם אותו מתכנת ראשון, והיה מאוד מאוד נעים, איזה קשב, בוא תספר לי איך אני יכול לעזור לך. פתאום הוא מספר לי, אני אומר לו, תספה קצת על עצמך. אה, פתאום יש פה משהו חבל על הזמן? בהתחלה הייתי שלוש שנים בסטארט-אפ כזה וכזה, אחר כך הפכתי להיות ה-CTO בסלו פארק, אחר כך הייתי ככה וככה וככה, יש לי עשר ומשהו שנות ניסיון, עניינים, ואתה שומע איזה אדיב הוא, אתה שומע איך הוא מדבר לעניין, אתה אומר לו, בוא נפתח רגע את הגיט ביחד, הוא יושב איתך, הוא רואה את הגיט, הוא נותן לך כבר הערות, נותן לך מה הוא חושב שככה וככה, והכל התנהל בצורה כל כך כיפית ברמת התקשורת, ברמת הסגנון, ברמת ה… שאפילו, אמרתי לעצמי כזה בלב, בוא נראה איך הוא יגיב לטענה שהיא טענה לגיטימית. הרי אני צריך להגיד לו, תשמע, חבר, אתה יצאת בהתחלה לפי 200 שקל לשעה, אחר כך 220, אז למה אני שלח את השתי הצעות? אז זה מה שאמרתי לו. תראה את ההבדלים. הוא אומר לי, באלה המילים. הוא אומר לי, ישראל, 200 זה מחיר שנוכל לסגור? אני אומר לו, כן. הוא אומר לי, אז קיבלת. כאילו, תראה, זה סימפל. הרי גם הבחור ההוא, ה-270, הוא לא הסכים לא משנה מה. בסוף, אחרי מיליון מלחמות ואי-נעימות ומה שאתה רוצה, הוא אמר לי, בסדר. אבל אם אתה יודע שזה בסדר, ואתה יודע יפה מאוד בינינו עכשיו, עמית, הנה הבחור ההוא, הוא לוקח 200 והוא מבסוט רצח, הוא נראה לי הרבה יותר, כאילו, לפחות טוב כמו ההוא, וההוא אפילו לא בדקתי אותו,

עמית: אבל

עשהאל: הוא נראה לי ממש לעניין, וממש מבין, ומתקתק, ובחור רציני, אבל אם הוא לוקח 200 והוא לקח 270, הוא לא היה מרוויח כסף? הוא היה מרוויח כסף בוודאות, אני אומר לך את זה, אין לך היום הרבה אנשי מקצוע שאתה יכול לשלם, שאתה תשלם להם 270 שקל לשעה, וזה גם לא תוכל להרוויח כסף מזה. זה לא סביר, זה לא סכומים של 70 שקל שאתה אומר, בואנה, מספיק שיש לו סוציאלי וזה, זה כבר יכול באמת לא להשתלם. אז לכל אחד בסוף יש תחליף.

עמית: ברור.

עשהאל: אין דבר כזה. אני לא עושה עסקים ממקום שאני מרגיש לא בנוח. אותו דבר גם עם עובדים, ואותו דבר גם עם עוד מיליון ואחת דברים. אם אני יושב עם עובד בחדר ואני מרגיש לא בנוח להגיד לו דברים, לא מרגיש בנוח מהתגובות שלו, אז זה לא עובד נכון בשבילי. אותו דבר עם ספקים, אותו דבר עם לקוחות, אותו דבר עם הכל. ההרגשה צריכה להיות נעימה. זה קצת מזכיר לי, יש איזה לקוח שסגר פה עסקה שבוע, או שבוע שעבר, משהו כזה, ואז על ההתחלה, יום ראשון של ההתקשרות, הוא שלח הודעה לצוות, שבעיניי לא הייתה מכבדת. רשם משהו בסגנון של למה לוקח כל כך הרבה זמן לעשות כך וכך, ורק התחלנו באותו יום, כן? אני מצפה, לא יודע, איזה משהו. אז ישר התקשרתי אליו, אמרתי לו, משה היקר, עכשיו אנחנו נקבל החלטה ביחד או שאנחנו ממשיכים את ההתקשרות הזאתי, אבל אנחנו מתנהלים בצורה נעימה אחד עם השני, או שאנחנו מסיימים את זה בזה הרגע ואני מחזיר לך את הכסף ששילמת, כי אני לא מוכן להמשיך את ההתקשרות בצורה שלא נעים לי ולא נעים לך, לא מתאים לי. אני הרי לא עובד איתך בהתחייבות, נכון? אתה אין לא נעים מתאים לך, אתה יכול להגיד לי עשהאל סיימנו, הכל בסדר. אבל אם אנחנו עובדים ביחד זה צריך להרגיש נעים לשני הצדדים, ואין מצב שאני מרגיש לא בנוח כשאתה פונה אליי או להפך. אז זה על אותו מודל. בסוף אנחנו חייבים להרגיש בנוח עם האנשים שאנחנו עובדים איתם. ואם אני עולה מול בן אדם והבן אדם רב איתי, לא יודע, מאיים עליי בסתירה, אומר לי מה, שאני חוצפן, שהוא מכיר אנשים שלא מוכנים לעבוד איתי, שבוא, זה קצת חוטא לאמת, כי כאילו, לא יודע, זו קצת אמירה מצחיקה, זה כמו להיכנס לחנות תכשיטים ולהגיד להם, אני מכיר מלא אנשים שלא מוכנים לקנות מכם. קודם כל זה סימן טוב, כי אם אתה מכיר מלא שלא, אז בטח יש מלא שכן, על כל אחד כזה יש הרבה יותר שכן, ודבר שני, מה מטרת ה…

עמית: למה נכנסת? למה נכנסת?

עשהאל: מה באת? אז תגיד, פשוט תגיד, כאילו, פחות מתאים לי, שיהיה בהצלחה. מה יש לנפנף בעני, אפטר אותך בעני, יש מלא אנשים שלא מוכנים לעבוד, מה זה עוזר? איך זה מקדם את השיח? זה רק להעליב אותי, כאילו, ואני גם לא נעלב ממך, אז כאילו, בוא תמצא משהו שהוא קצת יותר מקדם מישהו מאיתנו. קיצור, זה היה מאוד מאוד מאוד מוזר, אבל זה באמת לימד אותי על הסיפור הזה של להקשיב ללקוח. גם אתה, כשאתה נותן את השירות לקוחות בדיגיפארם, אני בטוח במאה אחוז, הנה, יש לנו מקרה, ממש יש כמה מקרים כאלה, שבן אדם כאילו בא, והוא יכול לבקש ממך משהו מסוים, ואתה יכול לבוא ולהגיד לו, תשמע, אני חושב שיותר נכון לך משהו אחר, אבל אם בסוף הבן אדם יגיד לך, אח שלי, זה מה אני רוצה, זה מה אני רוצה, אתה לא תגיד לי עכשיו למה, אז אתה תגיד לו, אין שום בעיה, זה מה שאתה רוצה, זה מה שאני אתן לך. כאילו, זה כזה מין משהו שהוא כזה סוג של קצת obvious, ואם אתה… אני יכול להמליץ,

עמית: יכול לתת עצה, בסופו של דבר, עשה אחרון של הלקוח, אין מה לעשות, תמיד זה יהיה ככה.

עשהאל: נכון, ואתה יודע, עשינו גם פרק של הלקוחות צמאים לשב בשקט, אז חד משמעית, אין סתירה בין הדברים. אגב, פשוט, השב בשקט צריך להרוויח את זה.

עמית: נכון.

עשהאל: צריך שהלקוח יגיד לעצמו, בואנה, הם כאלה תותחים, והם באמת כאלה אדיבים, וכאלה נעימים, וכאלה שאני סומך עליהם, ואז מהמקום של הסומך עליהם, כן. אז אני, אם הוא אומר לי לא, אני לוקח את זה ברצינות. לא התכוונתי באותו פרק, נקרא לזה, להתחיל לקלל את הלקוחות ולהגיד להם שאם הם ידברו עוד מילה, או לא יודע מה, אז יקבלו סתירה. זה פחות היה הכיוון.

עמית: הוא לא כתב שורת קוד אחת, כבר הוא נותן לך הסברים, הוא לא מכיר אותך, זה הזוי לגמרי.

עשהאל: אתה מבין שהוא גם הפסיד? כאילו, הוא עשה איתי שלוש פגישות זום, הוא קצת למד כנראה עלינו, הוא כאילו גם היה מושקע מהצד שלו.

עמית: נכון.

עשהאל: והוא פשוט חרבן את זה על כבוד, על אגו. זה לא יאומן. ואני, כשראיתי אותו מול העיניים שלי משתולל ומדבר כמו שהוא מדבר, והכול, ראיתי מול נגד עיניי את עצמי בסיטואציות מסוימות, בעבר בעיקר, וקלטתי איך זה נראה מהצד, וזה נתן לי שיעור מדהים. ולכן, כמו שאני תמיד נוהג להגיד, שנגיד,

עמית: סתם דוגמה,

עשהאל: נגיד האקסיט שלי, אני לא מצטער שהיינו ביחד, להפך, למדתי מהתקופה הזאתי כל כך הרבה, ומכל תקופה, מכל דבר שעשיתי בחיים, למדתי, ולכן אני לא כועס על אותו רועי, גם לא קוראים לו רועי, כן, אבל, אני לא כועס עליו, אין לי כלום איתו, אין לי עניין איתו, לא אכפת לי שימשיך את החיים שלו, הכול בסדר, אני לא הולך לדבר על זה, זה לא מעניין אותי.

עמית: כן.

עשהאל: אני בסך הכול בא ואומר, שווה ללמוד מהעניין הזה, שווה לי להגיד איך אני לא מפספס את השיעור, כי החוויה לא הייתה חוויה נעימה, ברור, אבל אין מצב שאני מפספס את השיעור. עמית, התייחסות שלך לדברים.

עמית: קודם כל מדהים, לא ידעתי שזה קולח בשיחות, זה לא דבר שאני שמעתי, אני מכיר אותך כבר עוד מעט שנתיים, זה הזוי מבחינתי, שמישהו ידבר ככה, זה פשוט לא הגיוני, בתור אחד שנותן שירות, מאוד אוהב לתת שירות, זה נראה לי לא הגיוני, אני לא מאמין בדרך הזאתי, הכל חייב להיעשות, אם אתה לא עושה את זה עם חיוך, אתה עושה את זה לא נכון ולא מהסיבות הנכונות. מבחינתי, קודם כל למדנו מזה, ואני למדתי מזה, קודם כל שיש אנשים קצת, לא הייתי אומר משוגעים, כי זה לא טוב, אבל קצת קצרים ברוח, צריך לנשום עמוק, להיות סבלני, שירות לקוחות זה תחום מאוד מאוד קשוח, כי בסופו של דבר צריך לשמור דברים מעצבנים, אבל תמיד להיות עם חיוך, ותמיד להיות רחב, ולהקשיב, שזה הכי חשוב.

עשהאל: אמת ויציב. חשוב לי להגיד גם שיש אנשים שלא ידברו ככה, ככה זה מוגזם לכל הקרות, אבל יש אנשים שכן יכולים להעמיד בן אדם במקום, אני עשיתי את זה לפני חודש, והלקוח סגר את העסקה, זה רק מראה כמה זה שונה זה היה, אבל כן אפשר כאילו ללכת על קו של אני המקצוען, אני אומר מה צריך, אבל אתה חייב לבסס את זה על המון המון המון קשב ללקוח. זאת אומרת, אחרי שהקשבתי לך, והבנתי מה אתה רוצה, ומה המטרות, ומה הוואי שלך, ומה ההוא שלך, ומה הצוות שלך, ומה אנחנו צריכים להשיג, ומה כבר עד היום לא עבד לך, ולמה אתה משנה, וכל הסיפור הזה, אז אני יכול לבוא ולצייר לך איזושהי תוכנית של זו הדרך שאני מאמין בה. ואם אני ממש ככה נחוש בדעתי, אני גם יכול להגיד לך שאני לא מוכן לעבוד בדרך אחרת, אני מוכן לעבוד רק על התוכנית שאני ציירתי כאן. זה קרה לי, כזה סוג של עליתי מול מנכ״ל של חברה יותר גדולה משלנו, מנכ״ל של חברה של איזה 60 עובדים, או משהו כזה, ועלתה יחד איתו איזה מישהי שהיא וואו, כאילו איזה מישהי שכנראה מנהלת את כל המחלקה הבינלאומית בחברה, או משהו כזה, ואז אתה היית צריך לראות איך הבעל הבית, המנכ״ל, הבעלים, מדבר בצורה מאוד מאוד מאוד מסוימת, כוחנית, שתלטנית, לא מבין מקצועית בכלל, אבל מדבר כזה בלי בעיה שהוא לא מבין, למרות שהוא לא מבין שהוא לא מבין. פשוט מדבר, לא יודע, יורה. כאילו הוא יודע מה צריך והוא באמת לא בכיוון, גם אם אני מקשיב לו עכשיו שלוש שעות, ואחרי שאני מקשיב לו כל כך הרבה, אז אני אומר לו, תשמע, אני חייב להגיד שאני חושב שהדרך הכי טובה לטפל בבעיה זה פשוט אם אתה תיקח צעד אחורה ותיתן לאותה בחורה להיות בפרונט, ולמה? ואז הסברתי לו בצורה נעימה את הפער, את הדברים, את למה זה חייב להיות בצורה הזו, למה הוא, אגב, הוא ענה לי על זה כל כך יפה, שזה רק הסביר לי כמה הוא הבין את הנקודה. אחרי שהסברתי לו למה אני חושב שהדרך שלנו היא כן נכונה והכל, אבל כדאי לקחת סטפ הצידה, כי השירות פה הוא משהו שהוא מאוד תקשורתי, והתקשורת, אתה כאילו בן אדם כזה שרואים שהוא יותר אדום, יותר מלמעלה, יותר, וזה פשוט לא יעבוד בינינו, אבל עם העובד שלך זה יכול לעבוד, וואו, כאילו. והוא ענה לי על זה חזרה, נו עשהאל, אתה רואה למה אני רווק בן 39?

עמית: כאילו,

עשהאל: יש לו מודעות עצמית.

עמית: גם אני,

עשהאל: שעליתי מול אותו רועי, שם בדוי, אז גם אני העליתי את עדן, כי אני במודעות עצמית, שיכול להיות שהבעיה היא בי, לא בטוח שהבעיה היא אצל רועי. אז אמרתי, נעלה את עדן ונראה איך השיח ביניהם, ושראיתי שגם כאן אין שיח, זה כבר הדליק לי את כל הנורות ואת כל הפיוזים. במקרה, אגב, של אותו לקוח, שאני כן סגר איתנו והכול, אז השיח שלי עם הבחורה היה מהמם, היה, אני הכי הקשבתי בעולם, וגם זה כאילו היה מאוד מאוד יפה לראות איך כל השיח. אני פשוט באתי גם מאוד ממקום מקצועי, זאת אומרת, הוא הציג לי איזושהי בעיה שקשורה לניהול מוניטין, איזושהי בעיה מאוד מאוד חמורה, ואז, כשבאתי וציירתי לו את הפתרון שאני רוצה לתת לאירוע, התגובה שלו הייתה, איזו יצירתיות כאילו, זאת אומרת, הוא לא חשב על זה בשום עולם ובשום מקום ובשום, וזה היה אחרי שהקשבתי לו המון. אז אני לא אומר שיש לי בעיה עם נותן שירות או עם עסק, שהגישה היא, אנחנו הדוקטור, אנחנו נותנים את הפתרון ואתה לא מתערב, אין לי בעיה עם זה, אבל זה חייב לבוא אחרי קשב מסוים, לא יכול להיות שאתה לא שומע, איך יכול להיות שאתה לא שואל, איך אמרתי לו יפה, אתה רופא, סבבה, אבל לא שאלת מה כואב לי, לא שאלת מה הבעיה שלי, רק באת ואמרת, זה, צריך הרדמה מלאה, להוריד גפיים ולהשאיר, אבל למה? אני בכלל לא נפצעתי בגפיים, מה קורה?

עמית: כואב לי הראש!

עשהאל: כן, אני אחראי, תוריד לו את הרגליים. מה קורה איתך, אחי? כאילו, איזה מין בן אדם היה רוצה ללכת לכזה רופא? הקשב פה הוא המשחק, לא סגנון התקשורת. אין לי בעיה עם סגנון התקשורת שלו, יכול לדבר איך שהוא רוצה למי שהוא רוצה, זה לא עניין שלי, חלק יאהבו, חלק לא יאהבו. אתה יודע, יש אנשים שהיו שומעים אותו אומר, אני אתן לך סטירה לפנים, והיו מתגלגלים מצחוק ואומרים, אין אותך אני אוהב, רק איתך אני רוצה לעשות עסקים. יש גם כאלה. אתה יודע, אני משחק כדורגל, בטח סיפרתי את זה גם באיזה פרק אחר, אני משחק כדורגל, יש שם בחור שכל פעם שהוא עושה משהו לא טוב במשחק, הוא מקלל את אימא של עצמו בצורה שאתה לא מאמין. איזה קללות, אני לא הייתי מוכן שידברו ככה על נמלה ברחוב, איזה קללות, אין, אימא שלי, וזה, ואתה אומר לעצמך, מה קורה פה? אבל אז אתה מבין שהוא פשוט… שהוא באיזה חוסר שפיות במהלך שהוא משחק כדורגל, אדם לא מגיע למוח והוא מדבר שטויות, אבל זה שלו, הוא לא אומר את זה על מישהו אחר, הוא לא מקלל, הוא שומר את זה לעצמו, אז אני אומר, אין לי בעיה עם סגנון התקשורת של אותו נותן שירות. יש לי בעיה עם חוסר הקשב, ולכן הייתי רוצה ללמוד מהדבר הזה שאנחנו נהיה קשובים ללקוח. כשלקוח עכשיו בא ואומר לי, סתם אפילו בדיגיפארם, לקוח בא ואומר שלום, אני מתעניין בקשר לקניית כישורים לאתר שלי. אז אם אני עונה לו, אין בעיה, נעים מאוד, אנחנו חברת דיגיפארם, אנחנו הקישורים הכי טובים, כדאי לך לקנות מאיתנו, יש לנו את ההוכחות, יש לנו את הזה, אז אתה לא מקשיב לו. הדבר הנכון שצריך לעשות זה, אוקיי, בוא תספר קצת על עצמך ועל העסק שלך. מה המטרה ברכישת הכישורים? אתה יודע מה זה כישורים? אתה יודע מה אתה קונה? איך שמעת על זה? קנית בעבר? להתעניין בו, יש פרק גם, אגב, שנקרא תתעניין יא מעצבן את הרגש שלי עם קובי שאנחנו מדברים על איך לעשות את ההתעניינות הזו, אבל חייבת לבוא התעניינות וחייב לבוא קשב. אם אין קשב ואין התעניינות, אין עסקה, אין מכירה, אין כלום למעשה, יש רק בזבוז זמן של שני הצדדים. אז עמית שווימר, אני מאוד רוצה להודות לך על ההשתתפות בפרק הזה. תודה רבה לך. אני גם רוצה להגיד לקהל המאזינים שלנו שאתם מוזמנים גם להפיץ את הפודקאסט וגם להעביר אותו לחברים. מי שרוצה, אנחנו גם תמיד מגייסים, תמיד תמיד תמיד מגייסים, אין אצלנו מצב שאנחנו לא מגייסים, ולכן מי שרוצה להגיש ככה את מועמדותו יכול להיכנס לאתר הסוכנות שלנו, לחפש פשוט עשהאל קידום אתרים או כל דבר כזה או אחר בגוגל שיוביל אותו אלינו, לרדת לחלק הכי תחתון באתר, יש שם העמוד שנקרא דרושים, למלא את המשרה שהוא רוצה להתמיין אליה. אנחנו יותר מנסמך ככה לעבות את הצוות ולהביא כאן עוד אנשים טובים, אנשים שמבינים מה הם עושים ורוצים לתת ולא מדברים עם לקוחות, כמו ששמענו בפרק הזה.

עמית: אנשים קשובים.

עשהאל: אנשים קשובים, בדיוק. אז זה הכל. עמית, תודה רבה.

עמית: תודה רבה לך, עשהאל.

עשהאל: נתראה בפרק הבא, יאללה ביי.

ידע שיווקי, עדכוני SEO ו-GEO, ומגמות דיגיטל - ישירות אליכם

ניתן להסיר בכל עת. ללא ספאם, מובטח.