על הפרק
בפרק זה נצלול לעולם המוטיבציה, נבחן את ההבדלים בין מוטיבציה פנימית וחיצונית, ונבין איך כסף משפיע עליה. נלמד כלים פרקטיים לדרבון עובדים, נחקור את הפסיכולוגיה מאחורי הצלחה, ונגלה איך לנהל סיכונים ולקחת החלטות שיקדמו אתכם. האזינו כדי לגלות איך להגשים חלומות ולהשיג את מטרות העסק שלכם.
תמלול הפרק המלא
עשהאל: חברים יקרים, ברוכים הבאים לפרק מספר 4 בפודקאסט. היום נדבר על מוטיבציה – כלי עוצמתי שיוצר את ההבדל, ועל איך היא משפיעה על חיינו. נצלול למוטיבציה פנימית וחיצונית, נשתף חוויות אישיות ונדבר על האמונה ביכולת שלנו ושל אחרים. פעם חשבתי שאגיע לאן שהיכולות שלי יאפשרו, היום אני יודע שאגיע רק לאן שאני מאמין שאני מסוגל.
עשהאל: הרבה אנשים חושבים שאמונה ומוטיבציה אינן פרקטיות, אך אני סבור שההפך הוא הנכון. היכולת להאמין בעצמך, בצוות שלך, ולהפיח בהם אמונה חשובה לאין שיעור מללמוד עוד שיטת שיווק או מכירה. בשנים הראשונות לעסק שלי, האמנתי שהיכולות שלי הן שיקבעו את גבול ההצלחה. אבל הצבא לימד אותי אחרת. מפקד טוב, שיודע להוציא ממך את המקסימום, גורם לך לגלות כוחות שלא ידעת שקיימים בך. לכן, היכולת לייצר מוטיבציה לעצמך ולאחרים היא קריטית.
עשהאל: כל אדם יכול להיות בעל מוטיבציה פנימית או להזדקק למוטיבציה חיצונית. אנשים עם מוטיבציה פנימית יכולים להניע את עצמם בעצמם. אני נמנה עליהם, בעיקר כי כמנכ״ל חברה אין הרבה מי שידחוף אותך. אני זה שצריך לפרגן ולהניע את יובל וים, אבל פחות מקבל זאת בעצמי. עם זאת, מוטיבציה חיצונית מוציאה ממני את האקסטרה. דוגמה בולטת היא בכדורגל: כשחבר בקבוצה בא ומאמין בי, זה משחרר יכולות שלא ידעתי שיש לי. מוטיבציה חיצונית מוגבלת, והיכולת להניע את עצמך היא קריטית.
ים: הנושא הזה רלוונטי לכל אחד מאיתנו בעבודה ובחיים. מוטיבציה פנימית קלה יותר כשאוהבים משימה, אך כשמדובר במשימות פחות אהובות, צריך שהמוטיבציה הפנימית תהיה חזקה. אני כן חושב שבתור מנכ״ל אתה מקבל מוטיבציה חיצונית מההצלחות של הארגון ומהפידבקים מהלקוחות.
עשהאל: אני רוצה להרחיב על דבריך. אני באמת מתאמץ לא רק למען הצלחת העסק, אלא גם כדי לקנות לעצמי דברים שמשפרים את איכות החיים. אם לא הייתי משתמש בכסף שהרווחתי, לא הייתה לי מוטיבציה. אני מאמין שצריך ליהנות מהכסף ולהשתמש בו. אם אתה מרוויח כסף ולא מוציא אותו, זה כאילו עבדת סתם. הכסף הוא כלי שנועד להביא ערך, והשימוש בו נותן מוטיבציה.
ים: אני מסכים. עושר הוא לא רק כמה כסף יש לך, אלא היכולת לא להתלבט על דברים קטנים כמו תוספת להמבורגר או קורסה שנייה. זה מה שנותן לך מוטיבציה.
עשהאל: אם בן אדם לא מבין שהמטרה של כסף היא להוציא אותו וליהנות ממנו, אז זה יכול מאוד לפגוע במוטיבציה שלו. חשוב להרגיש טוב ביום-יום ולחגוג הצלחות קטנות.
עשהאל: קל לזייף מוטיבציה עד שהיא הופכת לאמיתית. לדוגמה, במשרד אני יכול להגיד לראש צוות שהבעיה שלו תיפתר בעשר דקות עם סטופר, גם אם אין לי מושג איך לעשות זאת. המטרה היא לגרום לו להאמין בעצמו. האמונה היא הדבר החשוב, והיא מדבקת. אני לא עוצר כשאני עייף, אני עוצר כשאני מסיים. אנשים שמוותרים כי משהו לא כיף מסגלים לעצמם הרגלים לא נכונים. ילדים צריכים לדעת שלא הכל כיף, ושצריך לבצע משימות גם כשהן לא נעימות.
עשהאל: במשחק כדורגל שהייתי בו אתמול, הקבוצה שלי הפסידה ארבעה משחקים ברצף. הייתי צריך להפיח בהם רוח חדשה. אמרתי להם שאין לנו בעיה של יכולת, אלא של רצון. רצון זה אומר שכשאני שומר על שחקן, אני חושב שאם הוא יעבור אותי הבית שלי יישרף. האמונה הזאת היא שמביאה לניצחון. בגלל האמונה הזו, שחקנים שהיו אנמיים פתאום התחילו לרוץ ולתפקד. זה לא קשור לכוח פיזי, אלא לכוח מנטלי. האמונה והמוטיבציה מדבקות, וכמנהל, רמת האנרגיה שלך חייבת להיות גבוהה יותר משל העובדים שלך.
עשהאל: אני תמיד אומר לחבריי שהורים לא צריכים ללמד את הילדים שלהם איך להיות מושלמים, אלא ללמד אותם דבר אחד: לרצות ולהיות מוכנים לשלם את המחיר כדי להשיג את מה שהם רוצים. ילד שמשתולל ומשתטח על הרצפה בקניון, לדעתי, הוא ילד שיגיע רחוק. הוא מראה שיש לו רצון, והוא מוכן לעשות הכל כדי להשיג את מטרתו. לעומתו, אנשים שלא יודעים לרצות לא יגיעו לשום מקום. כשילדה באה ואומרת לאבא שלה שהיא רוצה לעשן, זה לא משנה מה הוא יחליט, אלא זה שהוא יבין שהילדה שלו יודעת לרצות. לכן, היכולת לרצות היא הדבר הכי חשוב.
ים: אני חושב שזה תלוי בהורים ובגנטיקה של הילד. לא לכל ילד יש את האופי הזה, וזה בסדר.
יובל: מה שקורה לאורך הדרך זה מה שחשוב.
עשהאל: יש דברים שמובילים אותנו לעשות מעשים קיצוניים, כמו תינוק שרוצה במבה ומוכן לשכב על הרצפה כדי להשיג אותה. לפעמים זה עובד. בילדותי, רציתי כל כך להגיע לכנסי קוסמים בתל אביב, עד כדי כך שלא טרחתי לבדוק אוטובוסים. הכנס היה נמשך עד חצות, ואני הייתי נשאר עד הרגע האחרון, מרוכז ומוקסם. הייתי מוכן לעשות הכל כדי להגיע לשם, כולל לשקר, להשתמש בכסף שלא יועד לכך, ולפעמים אפילו לישון מתחת לגשר. לא ראיתי בזה שום בעיה, כי המטרה הייתה חשובה יותר מהקושי. היום, במבט לאחור, אני מבין שהיו דרכים הגיוניות יותר, אבל באותה תקופה הייתי מוכן לשלם כל מחיר.
ים: אני חושב שקשה מאוד לפתח מוטיבציה פנימית יש מאין. כפי שאמרת, זה כנראה הגיע ממקום כלשהו, לא נולדת עם הרצון להיות קוסם. גם אצלי, בספורט, זה הגיע מהסביבה – חברים, אחים. כשהמוטיבציה החיצונית הופכת לפנימית, אתה מוכן להשקיע ולהיות מעורב. אתה מפתח כלים שלא היו לך קודם, לומד איך להתמודד עם קושי ואי נוחות, וזה מכין אותך לאתגרים הבאים. כלים כמו לקום מוקדם לאימון או לישון מתחת לגשר, הופכים לטבע שני.
עשהאל: כשעבדתי כקוסם, יכולתי להעביר הופעות על טייס אוטומטי. הייתי כל כך מיומן, שלא הייתי זוכר כלום מההופעה ברגע שהיא הסתיימה. הרגשתי שזה מקצוע קל וחשבתי לעצמי, "איך יכול להיות שאין עוד קוסמים?" הרי הביקוש גדול, וכל קוסם מינימלי מצליח להופיע בתדירות גבוהה. פעם הצעתי לאחי הצעיר, שהיה בין עבודות, לעבוד כקוסם. הוא רצה להרוויח 20 אלף שקל בחודש. אמרתי לו שהרווחתי פי שניים ושלושה מכך, והצעתי לו את כל הציוד והידע שלי. אחי היה מוכן לעשות "הכל", אבל ברגע האמת, הוא נסוג.
ים: זה כמו בכדורגל, כששני שחקנים נמצאים במרחק שווה מהכדור, אבל רק אחד לוקח אותו. זה רגע האמת שבו רוב האנשים בוחרים לסגת. אם אתה רוצה להצליח ולהיות שונה, אתה צריך להיות מוכן לעשות דברים שאחרים לא מוכנים לעשות. זו הסיבה שחברת נדל"ן שבנתה את מגדלי עזריאלי תאון, למשל, עשתה משהו שאף אחד לא היה מוכן לעשות בגלל הסיכון וההשקעה העצומה. בסוף, מי שלוקח את הסיכון הזה, הוא זה שמצליח.
עשהאל: זה מזכיר לי קידום אורגני. בממומן, כל אחד יכול להקים קמפיין מחר, אבל באורגני אתה צריך לקחת סיכון ולהשקיע שנה שלמה מבלי לראות תוצאות מידיות. אתה מממן את זה במשך חודשים, אבל דווקא בגלל הסינון הזה, רוב האנשים לא עושים זאת. זה מה שהופך את מי שעושה זאת למיוחד בנוף. אני לא מחפש שהדברים יהיו הכי מאתגרים בעולם. גם בקידום אורגני וגם בקסמים, זה מבוסס על היכולת להיכנס לראש של הלקוח ולהבין מה הוא רוצה. זה לא לנסות להמציא את הגלגל מכל כיוון, אלא פשוט לעשות את מה שצריך בצורה נכונה.
עשהאל: בנוגע למוטיבציה של עובדים, אני מודע לכך שלפעמים אני עלול לגרום לעובדים להרגיש "מוקטנים", כשאני אומר שמשימה היא "קלה". אבל אני באמת חושב שהיא קלה, ועם הזמן, אני רוצה לעבוד עם אנשים שיצליחו להידבק באנרגיה הזו, להבין שזה קל ולהביא את זה לקצה. כשראש צוות אומר לי "לא הספקתי", אני מבהיר לו שזו תשובה שאני לא מוכן לקבל. אני מאמין שהקושי אינו בעשייה הפיזית, אלא באנרגיה המנטלית – בלהכניס את המשימה לתשומת הלב. אם יש לך מספיק מוטיבציה, אתה תעשה את מה שצריך.
יובל: אני מבין את הגישה הזו, אבל אני חושב שזה יכול לגרום לאנשים להרגיש קטנים ומיותרים. אני חושב שהקושי הוא לא העשייה עצמה, אלא האנרגיה המנטלית שנדרשת כדי להכניס משהו לתשומת לב.
עשהאל: אני מסכים עם זה. הקושי הוא לא ללכת לחדר כושר או לשטוף כלים, אלא להכניס את זה לתשומת הלב ולהגיד "עכשיו אני עושה את זה". המוטיבציה היא מה שמניעה אותך לעשות את זה, וכשאין מספיק ממנה, אתה מוותר. אתמול, אחרי פגישה מתישה, הרגשתי מרוקן מאנרגיה, אבל אמרתי לעצמי, "עכשיו אני מתחיל מחדש, עם אנרגיות שיא", והלכתי לכדורגל. האמונה והמילים שאתה אומר לעצמך הן חזקות.
ים: זה כמו שאמרת לי להחליף את המילה "היפר" ב"אנרגיה גבוהה". ברגע שאתה אומר לילד שהוא "היפר", אתה מקטין אותו, אבל כשאתה אומר שהוא בעל "אנרגיה גבוהה", אתה נותן לו מקום.
עשהאל: בדיוק. כשההורים שלי החליטו לקרוא לאחי העצלן "יהושע הזריז", הוא השתנה והפך לילד פעיל. המילים והאמונה שינו אותו. אני רואה את זה גם בעצמי – כששמים אותי עם אנשים שמפרגנים ומעודדים, אני משחק טוב יותר, כי האמונה והמוטיבציה הפנימית שלי מתחזקות. אני לא גדלתי בבית מפונפן, ואני לא מרגיש צורך במותגים או במכוניות יקרות. הכסף לא מניע אותי.
עשהאל: היום, אני מבין שאני עושה את מה שאני עושה כדי להרגיש מוצלח מול עצמי. זה כמו שחקן שחמט שמגיע לדירוג גבוה – הוא לא אלוף העולם, אבל הוא מרגיש שהוא שחקן שחמט מיומן. תמיד יש דרגות גבוהות יותר, אבל המטרה שלי היא להרגיש שאני טוב במשהו. אם הייתי רוצה להגיע ל-20 מיליון שקל בעובר ושב, כבר הייתי מגיע. אבל זה לא מה שמניע אותי. אם תהיה לי סיבה ברורה וגדולה יותר לצמוח, כמו בכדורגל, זה ימריא פי אלף יותר מהר. ההתנהגויות הלא-הגיוניות בעסק, כמו כנסים וקבינטים ללא תשלום, נובעות מהרצון להרגיש שאני עושה משהו משמעותי, ולא רק בשביל הכסף. כשאני עומד מול אנשים ומדבר והם תופסים את מה שאני אומר, זה נותן לי תחושה של הצלחה. זהו מדד מוצלח מול עצמי, וזה מה שבאמת חשוב.
עשהאל: כולם, שעובדים בחברות בצורה כזו או אחרת, חווים את המצב הזה. גם כשאנחנו היום עושים "קבינט" או איזשהו דיון, זה בעיקר כדי להשיג את המטרה שלשמה התכנסנו. אני רוצה שיקשיבו לי, שכן יפרגנו ויגידו שוואלה, זה חכם. כי במהלך החיים שלי, וגם היום, יש הרבה סיטואציות שאתה מרגיש "מה, אני טיפש? איך יכול להיות שאני רואה את הדברים בצורה כזו וכולם רואים אותם אחרת?". אתה לא מבין כמה דברים בחיים שכל מי שסביבי חושב א' ואני חושב ההפך. לא רק שזה לא נכון, זה אידיוטי. זה אידיוטי כמו לקנות דירה או מיליון נושאים אחרים, שאתה כבר לא יודע אם אתה אידיוט או שכל העולם אידיוט.
ים: איזה גילוי נאות על לקנות דירה?
עשהאל: איזה גילוי נאות אתה רוצה שאני אתן? שקניתי דירה? נכון. זאת הייתה, כאילו, מה זה פזיזות? תפסו אותי ברגע הלא נכון. כמו לקנות כזה, לביצה על חוט. רק במימדים קצת יותר משמעותיים. אבל קודם כל, בדיעבד היום לא הייתי קונה אותה, דבר ראשון. ודבר שני, יכול להיות שגם הרכישה של הדירה זה על אותו מקום כזה של לבוא, למרות ששילמתי 25% מהכסף, אבל שאתה יושב עם בן אדם ואתה יכול לבוא, וכשהוא יגיד לך, "יש לי דירה ברמלה", ואז אתה אומר לו "אה, יש לי דירה בבת ים", ואז הוא שואל אותך כמה חדרים, אתה אומר לו שישה, וכל הסיפור. ואז הוא מגלה לאט לאט עם השאלות, שוואלה, יש פה בית אמיתי, רציני. אני גדול. אז אולי זה יגרום לי להרגיש טוב כזה. אני מניח שזה פחות או יותר על אותם אזורים, אבל בסוף זו חרא מוטיבציה, זו מוטיבציה גרועה. זו מוטיבציה שמובילה אותך להרוויח 100,000 שקל בחודש במקרה הכי טוב. כי אם אתה מרוויח 100,000 בחודש, אתה כבר בטופ 5% לפחות במדינה או בעולם. אז כאילו, זו מוטיבציה פשוט גרועה, ויש לי תפקיד עם עצמי למצוא משהו שיחזיק אותי בצורה הרבה יותר חזקה ומשמעותית. כי היום זה הרבה יותר יושב על מוטיבציות שבעיניי הן לא מספיק חזקות, לא מספיק נכונות ולא מספיק גם מדויקות. יש הרבה דברים בשנה האחרונה שאני פתאום מגלה על עצמי. רק אז אתה מבין את גודל הפער, שאתה אומר לעצמך "בוא'נה, אם כך וכך, אז לא פלא שכך וכך". כי בוא נגיד שבן אדם, אם נגיד סתם דוגמא, עכשיו היית אומר לי "תשמע, יש לי טיפול שצריך לעבור, צריך 5 מיליון שקלים". גם זה קשור לדירה, אבל לא משנה. צריך 5 מיליון שקלים לטיפול. פתאום הייתה לי מוטיבציה להרוויח כסף, "בוא נעזור לו, בוא נביא כסף". זו גם הקורלציה לדירה. אני זוכר שאחד השיקולים לקנות את הדירה התפוקה הזאת היה שאמרתי לעצמי "זה ייתן לי מוטיבציה להרוויח כסף". כי עכשיו אני אהיה בחובות של מיליונים, אז אני ארצה כמה שיותר מהר לסגור את זה. כי באמת הגעתי כבר לאיזה מצב שזה פשוט לא משמעותי בשום צורה. זה לא משנה אם החברה תרוויח ככה או ככה, כל עוד המילה "תרוויח" היא בתחילת המשפט, אני קונה. אז כל אחד בסוף נפגש איפה שיש לו יותר ואיפה שיש לו פחות מוטיבציה.
עשהאל: אולי בתוכנית שאני מנסה להתקבל, יעזרו לי למצוא את המוטיבציה הזו, מי יודע. למרות שלדעתי אני לא אתקבל, הם קידשו אותי שם אחי, הם קידשו אותי ברמות שחזרתי גמור. אבל מי יודע, אולי הם דווקא ככה, דווקא היה יותר עניין אותם, הם רצו כזה לשים אותי באיזו…
יובל: הראיונות האלה והדברים האלה זה לגרום לך להרגיש ככה דווקא. ההפוך על הפוך הזה. נגיד אורון שהוא הלך לאיזשהו ראיון עבודה, אז הוא עושה ראיון מקצועי, עבר אותו, אמרו לו, "וואלה, אתה יודע, אני רוצה לעשות את הראיון ה-HR". והוא אמר לעצמו, "שטויות, מה זה הראיון ה-HR? בטח, יאללה, אני בהתפסותך גם לא מוכן". והוא אומר, "תקשיבי, היא גם הראתה אותי בראיון הזה, היא גם הראתה אותי". אני הזעתי, כאילו. אני אומר, "בוא'נה, מה אני עברתי שם עכשיו?". וכאילו, זה מה שהם רוצים להשיג ממך. הוא אומר, "היא פשוט מקצוענית, המטרה הזאת, זה התפקיד. היא נועדה בשביל לדעת מה לשאול אותך, כדי להגיע ככה לתשובות שהיא רוצה לשמוע". וכאילו, יכול להיות שזו איזו טקטיקה להוציא ממך משהו אחר.
עשהאל: מעניין. אני פשוט הרגשתי שזה כבר הפך לקצת אישי, ולא הצלחתי להבין מה עובר על ה… לא יודע, לא יודע איך להסביר את זה, "ואדם אומר לי, אתה לא אותנטי איתי". עכשיו, אחי, אני לא מסתדר עם אנשים לא אותנטיים. אני בבית כל היום שומע, רק כמה, כאילו, תמנן, ואל תגיד לאבא שלך בצורה ישירה ככה, תגיד לו את זה בעקיפין, שכך וכך. ואז מישהו בא ואומר לי "אתה לא אותנטי איתי". וקיצר, זה היה, נקרא לזה, מאוד ככה, מעורר מחשבה. אני יצאתי משם, ממש, לא חשבתי שאני אזיע ככה, לא חשבתי שאני אתאמץ ככה. וכל זה, אחרי זה עוד יש כדורגל. אגב, גם בכדורגל, תמיד מגיעים למשחקים האחרונים. בהתחלת הערב כולם כוכבים, לכולם יש כוח, כולם זה, ואז נשארים שלושה משחקים אחרונים, כולם יודעים, "עוד שלושה משחקים, הדבר הזה מסתיים".
ואז אני הכי אוהב לצעוק, להגיד, "עכשיו עלינו למגרש. מי שעייף, שיאפס את עצמו, עכשיו התחלנו. מי שעייף, יש לו בעיה. הוא שתי דקות משחק, מתעייף, כנראה שהוא לא בכושר". כאילו, מה זה? זה גם כזה מין אמירה שמאוד יכולה לתת כוח. ואגב, הדבר שהכי הייתי רוצה, זה דווקא שמישהו אחר ייקח את התפקיד הזה, ושזה שאני אקבל את זה. אבל לצערי, איכשהו יוצא מצב שהרבה פעמים אני מסתכל ימין-שמאלה, ורואה פשוט שאין את הבן אדם הזה שיעשה את זה. ותמיד גם כשאני לוקח את האחריות במגרש, אז אני לא לוקח אותה בכוח. אני בא, באים לעשות כזה מי שוער בקבוצה, יש שבעה שחקנים, באים לעשות מי שוער, ואז אני אומר, "חבר'ה, מישהו פה רוצה להנהיג את הקבוצה? אני מוכן אם כולם מסכימים שאני אניג, אבל אם אני מנהיג, אז זה לא שני אנשים אומרים מה עושים. אני אומר, אתה אומר, 'כן, המפקד', זהו. לא לקשקש לי עם 'היציאה למגן מימין הוא טוב או לא טוב'". ומה גרוע? שכשאנחנו משחקים עם שחקנים שאני מכיר, אז הם באמת מקשיבים לי, כי הם יודעים שזה נכון, שאנחנו ננצח. אני לא כזה גרוע, אני שחקן בסדר בכדורגל. אבל כשאני משחק עם חדשים, אז נגיד הג'וני הזה, הוא לא היה לוקח להקשיב לי.
הוא לא מקשיב לי, כאילו. ושם זה מייצר את האתגר. זה לאו דווקא כי הוא שחקן פחות טוב, זה פשוט כי הוא לא תופס את זה בקטע טוב. זה קצת מזכיר גם את השם של הפודקאסט שהסברתי, שאני רוצה אנשים שמתייחסים אליי בצורה חיובית, ואז מבחינתם, כמו הסיילס, זה דבר מאוד חיובי. מה הבעיה? זה כמו להגיד, "תהיה עשיר כמו אלון מאסק". נו, מישהו יש בעיה? כאילו, לא. למה יש לך בעיה עם המשפט? כי אתה לא באמת חושב שאלון מאסק הוא איזו הצלחה גדולה. אז כאילו, זה בסוף עניין שלך. אותו דבר גם פה. בסוף, כשאתה לא מקשיב למה שאני אומר לך, זה כאילו אין לך, לצערי, אין לך עדיין שום הערכה, אתה לא באמת חושב על הדברים שהם חיוביים. אז זה עובד רק כשאני נמצא בסביבה של אנשים שמאפשרים לי להנהיג ולעשות. ואגב, בחברה מסחרית, זה המזל שלי, שזה לא דמוקרטיה, אתה מבין? אם חברה הייתה דמוקרטיה, היה לי הרבה יותר קשה. אני לא חושב שהייתי מצליח לרתום את הארגון בצורה הזו ולדרוש דרישות מסוימות, כי כאילו, בארגון זה, אני חייב להגיד, זה הרבה הנחות. בגלל זה גם כשאני הולך לכדורגל, אני מתייחס לזה כאל אתגר מול עצמי, והרבה פעמים אני גם נכשל באתגר הזה, אני חייב להגיד. אבל אני אומר לעצמי, גם השבוע רוב הסיכויים, 99%, תקבל קבוצה שהיא לא מדהימה, שיהיו אתגרים. והחוכמה היא, בוא תראה איך אתה מצליח להנהיג את הקבוצה ולהוביל אותה לניצחונות, ולא להגיע למצב שאתה רק רב עם כולם.
כי ההבדל בין לריב עם כל הקבוצה שלך לבין להנהיג את הקבוצה שלך, אתה לא מבין כמה הוא דק. זה ברמה שאני גם לא יכול להיות נחמד במוטיבציה ובמהלך הזה. נגיד, אני עכשיו, אני תמיד משרת בלם. אני, מבחינתי, בלם זה התפקיד הכי חשוב. זה כמו בשחמט, המלכה, זה הכי חשוב. יש לך את האלה הקרובים אליך, שהם ככה יותר הסוסים, והאלה בצד ימין הצדדים, זה יותר כזה הרצים, ויש לך את השניים שהתחלת למטה, שהם הצרים, והשוער זה המלך, כאילו. וככה זה פחות או יותר צריך לעבוד. אגב, אני טוען שיש היום המון המון קורלציה בין שחמט לבין כל הדברים האלו, גם עסק, גם כדורגל, זה פשוט בדיוק זה.
כי נגיד, סוס הוא הרבה יותר טוב בטווח הקצר. רץ הוא הרבה יותר טוב בטווח הרחוק. אז רץ זה אנשים שרצים באגפים. סוס זה אנשים שנמצאים כבר באמצע, ואז אתה מביא להם את הכדור, והם יכולים אפילו להביא את זה לשער. כי רק סוס יכול לעשות שני צעדים ולצד שני. נגיד, אם סוס מהם על, איך זה נקרא, על מלך, אתה חייב להזיז את המלך או להרוג את הסוס. אתה לא יכול כאילו לשים משהו שיחסום. זה כמו אנשים שנמצאים באמצע, שאם הכדור הצליח להגיע לשחקן כושר, נגיד, תקיף, זה כבר שלב שכדור יכול להיכנס לשער. אז כאילו, יש המון המון קורלציה בין שחמט לבין כדורגל. אבל בסוף בכדורגל, ההבדל בין להנהיג לבין להיות סנוב על כל הקבוצה שלך, הוא הכי קטן בעולם, וזה תלוי בך. שלא האנשים פה יתחילו לחשוב שלא, "יש לי קבוצה גרועה". לא, אתה פשוט הנהגת בצורה שלא התאימה על האנשים סביבך. אז תפתח את העיניים. כי אם היום למשל, אני סתם, יש את ג'וני למשל מאתמול, והוא עשה לי הרבה בעיות. נגיד הוא עכשיו שומר מישהו, ואז אני אומר לו, "אחי, איך הוא עבר אותך? מה יש לך? מה קורה?".
כאילו, אז זה לא יהיה בנחמדות. אני לא אבוא ואגיד לו, "שמע, ג'וני, אתה תותח, למרות שעכשיו קיבלנו גול ואתה, הכל בגללך כאילו, אבל אתה תותח, ואני מאמין בך שפעם הבאה תצליח". זה לא עובד ככה. אצלי זה כאילו, בוא נגיד שההשתדלות שלי היום, זה למנן קללות, לא לקלל כאילו. לדבר לא יפה, אבל לא לקלל לפחות. ויכול גם לצאת לי קללה בטעות. כאילו, אני לא אתפלא אם פתאום מאתמול נגיד, אני יכול להגיד לג'וני, "ג'וני, כאילו, איזה קללה נמרצת, אתה עוף לפה כבר, יא זה", כאילו, זה בשנייה יכול לצאת לי. כי אין מה לעשות. כשאתה רוצה להוביל, אתה רוצה להנהיג, אתה לא יכול להיות כאילו, חייב גם שיהיה לך איזה צעד נקרא לזה שהוא לא צפוי, שהוא כזה, ותחשוב גם כשאני עושה את זה, אני עם שלושה מתוך שבעה אנשים בקבוצה, ואני גם אחד, שלא מכירים אותי, אף פעם לא ראו, וכאילו מבחינתם הם באים להשלים לאיזה משחק, והם באים, ויש איזה מישהו לא מפסיק לצעוק עליהם. כאילו, זה מאוד מורכב להגיע למצב שאתה מצליח להנהיג שם את האירוע.
עשהאל: אבל לסיום אני אגיד, פעם חשבתי שאני אהיה מסוגל להגיע עד איפה שאני יכול, היום אני בטוח לא חושב שאני מצליח להגיע או שכל אחד יכול להגיע לאיפה שהוא מאמין שהוא מסוגל להגיע. אם מישהו יגיד לעצמו, "היום אני כותב שלושים מאמרים", הוא יצליח לכתוב שלושים מאמרים. אם הוא יגיד "אני גם מסוגל לכתוב עשרה מאמרים", נחש מה? הוא גם יהיה צודק, הוא יהיה מסוגל לכתוב עשרה מאמרים. זה האמת כאילו. אם היית מצליח לייצר לבן אדם הזה איזושהי מוטיבציה, ולבוא ותגיד לו, "מעכשיו כל מאמר, אתה יוצא שעה יותר מוקדם", או איזשהו מה שמעניין אותו בן אדם, אני לא יודע מה.
פתאום הכל היה נפתח, והכל היה קורה. אז כאילו, אתה יודע, בסוף גם התפקיד שלנו כמנהלים פה בחברה, שלך ושלי בעיקר, זה כן להצליח לייצר את המוטיבציה. אז גם כשעובד אין לו מוטיבציה, אתה צריך לגרום לזה שתהיה לו מוטיבציה. מצד שני, בסוף, גם עובד צריך לדעת, שבסוף, כשבן אדם אין לו מוטיבציה פנימית, אז יניעו אותו פעם אחת, יניעו אותו פעם שנייה, יניעו אותו פעם שלישית, אבל בסוף, כמו הבחור שאתמול הסתיימה פה, אני קורא לזה, ההתקשרות הסתיימה, הוא התפטר, כי הבין שזה פשוט לא יכול לעבוד. אם זה פעם, פעמיים, אז מתישהו זה מסתיים. אין חגיגה. אז צריך בסוף, המוטיבציה הזו היא לא רק בשביל להגיע להישגים יותר גבוהים, זה גם בסוף לטובת הבן אדם עצמו. אגב, אני אישית גם, כמו שמול עצמי אני היום בעסק, ואני לא עושה את זה רק בשביל כסף. אני חושב שגם בן אדם שעובד היום, באיזושהי מסגרת, אני ממליץ לפחות, שזה לא יהיה רק על בסיס כמה כסף אני מרוויח, כי בסוף תמיד זה נתקע.
כמו אצלי, זה יכול להתקע בקטע של, או להרגיש מאוד רע עם עצמך, שאם אתה מודד את עצמך רק על בסיס מה אתה מרוויח, ואתה עדיין לא מרוויח את הכספים שהיית רוצה להרוויח, אז אתה נחשב כאילו לא טוב בעצמך. או שבכלל, מתישהו תרוויח את מה שאתה רוצה להרוויח, ואתה תגלה שזה לא הופך אותך כמעט בשום צורה ליותר שמח ומאושר. דווקא אני חושב שבן אדם היום שמסתובב בעולם, ואומר לעצמו, אולי אין לי הרבה כסף, אבל בוא'נה, אני חינכתי כבר 2,500 תלמידים בכיתות שלי, שאני מורה כאילו כבר איקס זמן, וזה לא תמיד רק כסף. למרות שכסף זה דבר חשוב וטוב, ובאמת גם מראה על תגמול וזה, אני לא נגד, אבל המוטיבציה היא זו שתחליט על ביצועים, גם של עובד, גם של עסק, וגם של בן אדם בחיים שלו.
עשהאל: יובל, מילה לסיום. מה שאת רוצה ככה לשתף אולי? מה שבא לך?
יובל: לא נראה לי שיש לי משהו בשלוף, האמת, אבל אחלה פרק. נהניתי להקשיב לסיפורים, מאמינה שגם המאזינים התחברו, וזהו.
ים: על הכיפאק, קיים. לסיים עם המשפט שאמרת שאתה לא נגד כסף, זה טוב לדעת.
עשהאל: מה זאת אומרת אני לא נגד כסף?
ים: זה מה שאמרת, "לא נגד כסף", טוב לדעת שאתה לא נגד כסף, שזה בסדר מבחינתך.
עשהאל: זה בסדר גמור מבחינתי. פשוט לפעמים קצת קשה להסביר לאשתי נגיד, כאילו איך יכול להיות שכסף הוא לא החשוב, אבל הוא מסמל את ההצלחה. אתה יותר תבין אותי, כי אתה חי פה יום יום, אבל זה באמת ככה, לא הייתי בכלל, אין לי שום חלום, לא יודע, להוציא מלא כסף בחודש, וכאילו, וואטאפאק, איך אפשר, איך אפשר. יש אנשים שקונים דברים מאוד יקרים, ואז הם בלופ מטורף, כי תחשוב, בן אדם נוסע על פורש. פורש, לא פחות ולא יותר. לקח מיליון שקל, אלא על הכביש. ביטוחים, מי יודע כמה זה עולה. אצלך, אצלי באוטו, אם יש שריטה מצד ימין בגלגל, הנה, דודו, אבא של בר, לאחרונה ראה אותי, אומר לי "מה זה הצבע פה הצהוב? מישהו גירד אותך". אני כזה, "לא יודע, לא אכפת לי בכלל, מה אכפת לי?". אם זה היה קורה באיזה רכב יותר יקר, עם הרבה נכסים, הרבה דאגה.
פתאום זה מה זה? תפתח עם מצלמות. אני פתאום, מדד העושר שלי נפל, מי יודע, לאיזה תיאום. ככה זה עובד. מה שנקרא. אז אני רק רוצה להודות, שהייתם איתנו בפרק הזה, כמו בכל הזדמנות, אני אגיד, שאם למישהו יש שאלות, אם מישהו יש לו משהו שהוא רוצה להגיד לי באופן אישי, אז אני בטוח, עם קצת מוטיבציה ורצון, הוא יצליח, או היא תצליח, למצוא את פרטי הקשר שלי, וניצור איתי קשר באיזושהי פלטפורמה, איפה שרק יבחר. אני ככה, באמת, אוהב לשמוע, ולהגיב, ולהיות חלק מההתפתחות של כל אחד ואחת מהמאזינים של הפודקאסט, וזה הכל. אז תודה רבה שהקשבתם, ונתראה בפרק הבא.
עשהאל: חברים יקרים, ברוכים הבאים לפרק מספר 4 בפודקאסט. היום נדבר על מוטיבציה – כלי עוצמתי שיוצר את ההבדל, ועל איך היא משפיעה על חיינו. נצלול למוטיבציה פנימית וחיצונית, נשתף חוויות אישיות ונדבר על האמונה ביכולת שלנו ושל אחרים. פעם חשבתי שאגיע לאן שהיכולות שלי יאפשרו, היום אני יודע שאגיע רק לאן שאני מאמין שאני מסוגל.
עשהאל: הרבה אנשים חושבים שאמונה ומוטיבציה אינן פרקטיות, אך אני סבור שההפך הוא הנכון. היכולת להאמין בעצמך, בצוות שלך, ולהפיח בהם אמונה חשובה לאין שיעור מללמוד עוד שיטת שיווק או מכירה. בשנים הראשונות לעסק שלי, האמנתי שהיכולות שלי הן שיקבעו את גבול ההצלחה. אבל הצבא לימד אותי אחרת. מפקד טוב, שיודע להוציא ממך את המקסימום, גורם לך לגלות כוחות שלא ידעת שקיימים בך. לכן, היכולת לייצר מוטיבציה לעצמך ולאחרים היא קריטית.
עשהאל: כל אדם יכול להיות בעל מוטיבציה פנימית או להזדקק למוטיבציה חיצונית. אנשים עם מוטיבציה פנימית יכולים להניע את עצמם בעצמם. אני נמנה עליהם, בעיקר כי כמנכ״ל חברה אין הרבה מי שידחוף אותך. אני זה שצריך לפרגן ולהניע את יובל וים, אבל פחות מקבל זאת בעצמי. עם זאת, מוטיבציה חיצונית מוציאה ממני את האקסטרה. דוגמה בולטת היא בכדורגל: כשחבר בקבוצה בא ומאמין בי, זה משחרר יכולות שלא ידעתי שיש לי. מוטיבציה חיצונית מוגבלת, והיכולת להניע את עצמך היא קריטית.
ים: הנושא הזה רלוונטי לכל אחד מאיתנו בעבודה ובחיים. מוטיבציה פנימית קלה יותר כשאוהבים משימה, אך כשמדובר במשימות פחות אהובות, צריך שהמוטיבציה הפנימית תהיה חזקה. אני כן חושב שבתור מנכ״ל אתה מקבל מוטיבציה חיצונית מההצלחות של הארגון ומהפידבקים מהלקוחות.
עשהאל: אני רוצה להרחיב על דבריך. אני באמת מתאמץ לא רק למען הצלחת העסק, אלא גם כדי לקנות לעצמי דברים שמשפרים את איכות החיים. אם לא הייתי משתמש בכסף שהרווחתי, לא הייתה לי מוטיבציה. אני מאמין שצריך ליהנות מהכסף ולהשתמש בו. אם אתה מרוויח כסף ולא מוציא אותו, זה כאילו עבדת סתם. הכסף הוא כלי שנועד להביא ערך, והשימוש בו נותן מוטיבציה.
ים: אני מסכים. עושר הוא לא רק כמה כסף יש לך, אלא היכולת לא להתלבט על דברים קטנים כמו תוספת להמבורגר או קורסה שנייה. זה מה שנותן לך מוטיבציה.
עשהאל: אם בן אדם לא מבין שהמטרה של כסף היא להוציא אותו וליהנות ממנו, אז זה יכול מאוד לפגוע במוטיבציה שלו. חשוב להרגיש טוב ביום-יום ולחגוג הצלחות קטנות.
עשהאל: קל לזייף מוטיבציה עד שהיא הופכת לאמיתית. לדוגמה, במשרד אני יכול להגיד לראש צוות שהבעיה שלו תיפתר בעשר דקות עם סטופר, גם אם אין לי מושג איך לעשות זאת. המטרה היא לגרום לו להאמין בעצמו. האמונה היא הדבר החשוב, והיא מדבקת. אני לא עוצר כשאני עייף, אני עוצר כשאני מסיים. אנשים שמוותרים כי משהו לא כיף מסגלים לעצמם הרגלים לא נכונים. ילדים צריכים לדעת שלא הכל כיף, ושצריך לבצע משימות גם כשהן לא נעימות.
עשהאל: במשחק כדורגל שהייתי בו אתמול, הקבוצה שלי הפסידה ארבעה משחקים ברצף. הייתי צריך להפיח בהם רוח חדשה. אמרתי להם שאין לנו בעיה של יכולת, אלא של רצון. רצון זה אומר שכשאני שומר על שחקן, אני חושב שאם הוא יעבור אותי הבית שלי יישרף. האמונה הזאת היא שמביאה לניצחון. בגלל האמונה הזו, שחקנים שהיו אנמיים פתאום התחילו לרוץ ולתפקד. זה לא קשור לכוח פיזי, אלא לכוח מנטלי. האמונה והמוטיבציה מדבקות, וכמנהל, רמת האנרגיה שלך חייבת להיות גבוהה יותר משל העובדים שלך.
עשהאל: אני תמיד אומר לחבריי שהורים לא צריכים ללמד את הילדים שלהם איך להיות מושלמים, אלא ללמד אותם דבר אחד: לרצות ולהיות מוכנים לשלם את המחיר כדי להשיג את מה שהם רוצים. ילד שמשתולל ומשתטח על הרצפה בקניון, לדעתי, הוא ילד שיגיע רחוק. הוא מראה שיש לו רצון, והוא מוכן לעשות הכל כדי להשיג את מטרתו. לעומתו, אנשים שלא יודעים לרצות לא יגיעו לשום מקום. כשילדה באה ואומרת לאבא שלה שהיא רוצה לעשן, זה לא משנה מה הוא יחליט, אלא זה שהוא יבין שהילדה שלו יודעת לרצות. לכן, היכולת לרצות היא הדבר הכי חשוב.
ים: אני חושב שזה תלוי בהורים ובגנטיקה של הילד. לא לכל ילד יש את האופי הזה, וזה בסדר.
יובל: מה שקורה לאורך הדרך זה מה שחשוב.
עשהאל: יש דברים שמובילים אותנו לעשות מעשים קיצוניים, כמו תינוק שרוצה במבה ומוכן לשכב על הרצפה כדי להשיג אותה. לפעמים זה עובד. בילדותי, רציתי כל כך להגיע לכנסי קוסמים בתל אביב, עד כדי כך שלא טרחתי לבדוק אוטובוסים. הכנס היה נמשך עד חצות, ואני הייתי נשאר עד הרגע האחרון, מרוכז ומוקסם. הייתי מוכן לעשות הכל כדי להגיע לשם, כולל לשקר, להשתמש בכסף שלא יועד לכך, ולפעמים אפילו לישון מתחת לגשר. לא ראיתי בזה שום בעיה, כי המטרה הייתה חשובה יותר מהקושי. היום, במבט לאחור, אני מבין שהיו דרכים הגיוניות יותר, אבל באותה תקופה הייתי מוכן לשלם כל מחיר.
ים: אני חושב שקשה מאוד לפתח מוטיבציה פנימית יש מאין. כפי שאמרת, זה כנראה הגיע ממקום כלשהו, לא נולדת עם הרצון להיות קוסם. גם אצלי, בספורט, זה הגיע מהסביבה – חברים, אחים. כשהמוטיבציה החיצונית הופכת לפנימית, אתה מוכן להשקיע ולהיות מעורב. אתה מפתח כלים שלא היו לך קודם, לומד איך להתמודד עם קושי ואי נוחות, וזה מכין אותך לאתגרים הבאים. כלים כמו לקום מוקדם לאימון או לישון מתחת לגשר, הופכים לטבע שני.
עשהאל: כשעבדתי כקוסם, יכולתי להעביר הופעות על טייס אוטומטי. הייתי כל כך מיומן, שלא הייתי זוכר כלום מההופעה ברגע שהיא הסתיימה. הרגשתי שזה מקצוע קל וחשבתי לעצמי, "איך יכול להיות שאין עוד קוסמים?" הרי הביקוש גדול, וכל קוסם מינימלי מצליח להופיע בתדירות גבוהה. פעם הצעתי לאחי הצעיר, שהיה בין עבודות, לעבוד כקוסם. הוא רצה להרוויח 20 אלף שקל בחודש. אמרתי לו שהרווחתי פי שניים ושלושה מכך, והצעתי לו את כל הציוד והידע שלי. אחי היה מוכן לעשות "הכל", אבל ברגע האמת, הוא נסוג.
ים: זה כמו בכדורגל, כששני שחקנים נמצאים במרחק שווה מהכדור, אבל רק אחד לוקח אותו. זה רגע האמת שבו רוב האנשים בוחרים לסגת. אם אתה רוצה להצליח ולהיות שונה, אתה צריך להיות מוכן לעשות דברים שאחרים לא מוכנים לעשות. זו הסיבה שחברת נדל"ן שבנתה את מגדלי עזריאלי תאון, למשל, עשתה משהו שאף אחד לא היה מוכן לעשות בגלל הסיכון וההשקעה העצומה. בסוף, מי שלוקח את הסיכון הזה, הוא זה שמצליח.
עשהאל: זה מזכיר לי קידום אורגני. בממומן, כל אחד יכול להקים קמפיין מחר, אבל באורגני אתה צריך לקחת סיכון ולהשקיע שנה שלמה מבלי לראות תוצאות מידיות. אתה מממן את זה במשך חודשים, אבל דווקא בגלל הסינון הזה, רוב האנשים לא עושים זאת. זה מה שהופך את מי שעושה זאת למיוחד בנוף. אני לא מחפש שהדברים יהיו הכי מאתגרים בעולם. גם בקידום אורגני וגם בקסמים, זה מבוסס על היכולת להיכנס לראש של הלקוח ולהבין מה הוא רוצה. זה לא לנסות להמציא את הגלגל מכל כיוון, אלא פשוט לעשות את מה שצריך בצורה נכונה.
עשהאל: בנוגע למוטיבציה של עובדים, אני מודע לכך שלפעמים אני עלול לגרום לעובדים להרגיש "מוקטנים", כשאני אומר שמשימה היא "קלה". אבל אני באמת חושב שהיא קלה, ועם הזמן, אני רוצה לעבוד עם אנשים שיצליחו להידבק באנרגיה הזו, להבין שזה קל ולהביא את זה לקצה. כשראש צוות אומר לי "לא הספקתי", אני מבהיר לו שזו תשובה שאני לא מוכן לקבל. אני מאמין שהקושי אינו בעשייה הפיזית, אלא באנרגיה המנטלית – בלהכניס את המשימה לתשומת הלב. אם יש לך מספיק מוטיבציה, אתה תעשה את מה שצריך.
יובל: אני מבין את הגישה הזו, אבל אני חושב שזה יכול לגרום לאנשים להרגיש קטנים ומיותרים. אני חושב שהקושי הוא לא העשייה עצמה, אלא האנרגיה המנטלית שנדרשת כדי להכניס משהו לתשומת לב.
עשהאל: אני מסכים עם זה. הקושי הוא לא ללכת לחדר כושר או לשטוף כלים, אלא להכניס את זה לתשומת הלב ולהגיד "עכשיו אני עושה את זה". המוטיבציה היא מה שמניעה אותך לעשות את זה, וכשאין מספיק ממנה, אתה מוותר. אתמול, אחרי פגישה מתישה, הרגשתי מרוקן מאנרגיה, אבל אמרתי לעצמי, "עכשיו אני מתחיל מחדש, עם אנרגיות שיא", והלכתי לכדורגל. האמונה והמילים שאתה אומר לעצמך הן חזקות.
ים: זה כמו שאמרת לי להחליף את המילה "היפר" ב"אנרגיה גבוהה". ברגע שאתה אומר לילד שהוא "היפר", אתה מקטין אותו, אבל כשאתה אומר שהוא בעל "אנרגיה גבוהה", אתה נותן לו מקום.
עשהאל: בדיוק. כשההורים שלי החליטו לקרוא לאחי העצלן "יהושע הזריז", הוא השתנה והפך לילד פעיל. המילים והאמונה שינו אותו. אני רואה את זה גם בעצמי – כששמים אותי עם אנשים שמפרגנים ומעודדים, אני משחק טוב יותר, כי האמונה והמוטיבציה הפנימית שלי מתחזקות. אני לא גדלתי בבית מפונפן, ואני לא מרגיש צורך במותגים או במכוניות יקרות. הכסף לא מניע אותי.
עשהאל: היום, אני מבין שאני עושה את מה שאני עושה כדי להרגיש מוצלח מול עצמי. זה כמו שחקן שחמט שמגיע לדירוג גבוה – הוא לא אלוף העולם, אבל הוא מרגיש שהוא שחקן שחמט מיומן. תמיד יש דרגות גבוהות יותר, אבל המטרה שלי היא להרגיש שאני טוב במשהו. אם הייתי רוצה להגיע ל-20 מיליון שקל בעובר ושב, כבר הייתי מגיע. אבל זה לא מה שמניע אותי. אם תהיה לי סיבה ברורה וגדולה יותר לצמוח, כמו בכדורגל, זה ימריא פי אלף יותר מהר. ההתנהגויות הלא-הגיוניות בעסק, כמו כנסים וקבינטים ללא תשלום, נובעות מהרצון להרגיש שאני עושה משהו משמעותי, ולא רק בשביל הכסף. כשאני עומד מול אנשים ומדבר והם תופסים את מה שאני אומר, זה נותן לי תחושה של הצלחה. זהו מדד מוצלח מול עצמי, וזה מה שבאמת חשוב.
עשהאל: כולם, שעובדים בחברות בצורה כזו או אחרת, חווים את המצב הזה. גם כשאנחנו היום עושים "קבינט" או איזשהו דיון, זה בעיקר כדי להשיג את המטרה שלשמה התכנסנו. אני רוצה שיקשיבו לי, שכן יפרגנו ויגידו שוואלה, זה חכם. כי במהלך החיים שלי, וגם היום, יש הרבה סיטואציות שאתה מרגיש "מה, אני טיפש? איך יכול להיות שאני רואה את הדברים בצורה כזו וכולם רואים אותם אחרת?". אתה לא מבין כמה דברים בחיים שכל מי שסביבי חושב א' ואני חושב ההפך. לא רק שזה לא נכון, זה אידיוטי. זה אידיוטי כמו לקנות דירה או מיליון נושאים אחרים, שאתה כבר לא יודע אם אתה אידיוט או שכל העולם אידיוט.
ים: איזה גילוי נאות על לקנות דירה?
עשהאל: איזה גילוי נאות אתה רוצה שאני אתן? שקניתי דירה? נכון. זאת הייתה, כאילו, מה זה פזיזות? תפסו אותי ברגע הלא נכון. כמו לקנות כזה, לביצה על חוט. רק במימדים קצת יותר משמעותיים. אבל קודם כל, בדיעבד היום לא הייתי קונה אותה, דבר ראשון. ודבר שני, יכול להיות שגם הרכישה של הדירה זה על אותו מקום כזה של לבוא, למרות ששילמתי 25% מהכסף, אבל שאתה יושב עם בן אדם ואתה יכול לבוא, וכשהוא יגיד לך, "יש לי דירה ברמלה", ואז אתה אומר לו "אה, יש לי דירה בבת ים", ואז הוא שואל אותך כמה חדרים, אתה אומר לו שישה, וכל הסיפור. ואז הוא מגלה לאט לאט עם השאלות, שוואלה, יש פה בית אמיתי, רציני. אני גדול. אז אולי זה יגרום לי להרגיש טוב כזה. אני מניח שזה פחות או יותר על אותם אזורים, אבל בסוף זו חרא מוטיבציה, זו מוטיבציה גרועה. זו מוטיבציה שמובילה אותך להרוויח 100,000 שקל בחודש במקרה הכי טוב. כי אם אתה מרוויח 100,000 בחודש, אתה כבר בטופ 5% לפחות במדינה או בעולם. אז כאילו, זו מוטיבציה פשוט גרועה, ויש לי תפקיד עם עצמי למצוא משהו שיחזיק אותי בצורה הרבה יותר חזקה ומשמעותית. כי היום זה הרבה יותר יושב על מוטיבציות שבעיניי הן לא מספיק חזקות, לא מספיק נכונות ולא מספיק גם מדויקות. יש הרבה דברים בשנה האחרונה שאני פתאום מגלה על עצמי. רק אז אתה מבין את גודל הפער, שאתה אומר לעצמך "בוא'נה, אם כך וכך, אז לא פלא שכך וכך". כי בוא נגיד שבן אדם, אם נגיד סתם דוגמא, עכשיו היית אומר לי "תשמע, יש לי טיפול שצריך לעבור, צריך 5 מיליון שקלים". גם זה קשור לדירה, אבל לא משנה. צריך 5 מיליון שקלים לטיפול. פתאום הייתה לי מוטיבציה להרוויח כסף, "בוא נעזור לו, בוא נביא כסף". זו גם הקורלציה לדירה. אני זוכר שאחד השיקולים לקנות את הדירה התפוקה הזאת היה שאמרתי לעצמי "זה ייתן לי מוטיבציה להרוויח כסף". כי עכשיו אני אהיה בחובות של מיליונים, אז אני ארצה כמה שיותר מהר לסגור את זה. כי באמת הגעתי כבר לאיזה מצב שזה פשוט לא משמעותי בשום צורה. זה לא משנה אם החברה תרוויח ככה או ככה, כל עוד המילה "תרוויח" היא בתחילת המשפט, אני קונה. אז כל אחד בסוף נפגש איפה שיש לו יותר ואיפה שיש לו פחות מוטיבציה.
עשהאל: אולי בתוכנית שאני מנסה להתקבל, יעזרו לי למצוא את המוטיבציה הזו, מי יודע. למרות שלדעתי אני לא אתקבל, הם קידשו אותי שם אחי, הם קידשו אותי ברמות שחזרתי גמור. אבל מי יודע, אולי הם דווקא ככה, דווקא היה יותר עניין אותם, הם רצו כזה לשים אותי באיזו…
יובל: הראיונות האלה והדברים האלה זה לגרום לך להרגיש ככה דווקא. ההפוך על הפוך הזה. נגיד אורון שהוא הלך לאיזשהו ראיון עבודה, אז הוא עושה ראיון מקצועי, עבר אותו, אמרו לו, "וואלה, אתה יודע, אני רוצה לעשות את הראיון ה-HR". והוא אמר לעצמו, "שטויות, מה זה הראיון ה-HR? בטח, יאללה, אני בהתפסותך גם לא מוכן". והוא אומר, "תקשיבי, היא גם הראתה אותי בראיון הזה, היא גם הראתה אותי". אני הזעתי, כאילו. אני אומר, "בוא'נה, מה אני עברתי שם עכשיו?". וכאילו, זה מה שהם רוצים להשיג ממך. הוא אומר, "היא פשוט מקצוענית, המטרה הזאת, זה התפקיד. היא נועדה בשביל לדעת מה לשאול אותך, כדי להגיע ככה לתשובות שהיא רוצה לשמוע". וכאילו, יכול להיות שזו איזו טקטיקה להוציא ממך משהו אחר.
עשהאל: מעניין. אני פשוט הרגשתי שזה כבר הפך לקצת אישי, ולא הצלחתי להבין מה עובר על ה… לא יודע, לא יודע איך להסביר את זה, "ואדם אומר לי, אתה לא אותנטי איתי". עכשיו, אחי, אני לא מסתדר עם אנשים לא אותנטיים. אני בבית כל היום שומע, רק כמה, כאילו, תמנן, ואל תגיד לאבא שלך בצורה ישירה ככה, תגיד לו את זה בעקיפין, שכך וכך. ואז מישהו בא ואומר לי "אתה לא אותנטי איתי". וקיצר, זה היה, נקרא לזה, מאוד ככה, מעורר מחשבה. אני יצאתי משם, ממש, לא חשבתי שאני אזיע ככה, לא חשבתי שאני אתאמץ ככה. וכל זה, אחרי זה עוד יש כדורגל. אגב, גם בכדורגל, תמיד מגיעים למשחקים האחרונים. בהתחלת הערב כולם כוכבים, לכולם יש כוח, כולם זה, ואז נשארים שלושה משחקים אחרונים, כולם יודעים, "עוד שלושה משחקים, הדבר הזה מסתיים".
ואז אני הכי אוהב לצעוק, להגיד, "עכשיו עלינו למגרש. מי שעייף, שיאפס את עצמו, עכשיו התחלנו. מי שעייף, יש לו בעיה. הוא שתי דקות משחק, מתעייף, כנראה שהוא לא בכושר". כאילו, מה זה? זה גם כזה מין אמירה שמאוד יכולה לתת כוח. ואגב, הדבר שהכי הייתי רוצה, זה דווקא שמישהו אחר ייקח את התפקיד הזה, ושזה שאני אקבל את זה. אבל לצערי, איכשהו יוצא מצב שהרבה פעמים אני מסתכל ימין-שמאלה, ורואה פשוט שאין את הבן אדם הזה שיעשה את זה. ותמיד גם כשאני לוקח את האחריות במגרש, אז אני לא לוקח אותה בכוח. אני בא, באים לעשות כזה מי שוער בקבוצה, יש שבעה שחקנים, באים לעשות מי שוער, ואז אני אומר, "חבר'ה, מישהו פה רוצה להנהיג את הקבוצה? אני מוכן אם כולם מסכימים שאני אניג, אבל אם אני מנהיג, אז זה לא שני אנשים אומרים מה עושים. אני אומר, אתה אומר, 'כן, המפקד', זהו. לא לקשקש לי עם 'היציאה למגן מימין הוא טוב או לא טוב'". ומה גרוע? שכשאנחנו משחקים עם שחקנים שאני מכיר, אז הם באמת מקשיבים לי, כי הם יודעים שזה נכון, שאנחנו ננצח. אני לא כזה גרוע, אני שחקן בסדר בכדורגל. אבל כשאני משחק עם חדשים, אז נגיד הג'וני הזה, הוא לא היה לוקח להקשיב לי.
הוא לא מקשיב לי, כאילו. ושם זה מייצר את האתגר. זה לאו דווקא כי הוא שחקן פחות טוב, זה פשוט כי הוא לא תופס את זה בקטע טוב. זה קצת מזכיר גם את השם של הפודקאסט שהסברתי, שאני רוצה אנשים שמתייחסים אליי בצורה חיובית, ואז מבחינתם, כמו הסיילס, זה דבר מאוד חיובי. מה הבעיה? זה כמו להגיד, "תהיה עשיר כמו אלון מאסק". נו, מישהו יש בעיה? כאילו, לא. למה יש לך בעיה עם המשפט? כי אתה לא באמת חושב שאלון מאסק הוא איזו הצלחה גדולה. אז כאילו, זה בסוף עניין שלך. אותו דבר גם פה. בסוף, כשאתה לא מקשיב למה שאני אומר לך, זה כאילו אין לך, לצערי, אין לך עדיין שום הערכה, אתה לא באמת חושב על הדברים שהם חיוביים. אז זה עובד רק כשאני נמצא בסביבה של אנשים שמאפשרים לי להנהיג ולעשות. ואגב, בחברה מסחרית, זה המזל שלי, שזה לא דמוקרטיה, אתה מבין? אם חברה הייתה דמוקרטיה, היה לי הרבה יותר קשה. אני לא חושב שהייתי מצליח לרתום את הארגון בצורה הזו ולדרוש דרישות מסוימות, כי כאילו, בארגון זה, אני חייב להגיד, זה הרבה הנחות. בגלל זה גם כשאני הולך לכדורגל, אני מתייחס לזה כאל אתגר מול עצמי, והרבה פעמים אני גם נכשל באתגר הזה, אני חייב להגיד. אבל אני אומר לעצמי, גם השבוע רוב הסיכויים, 99%, תקבל קבוצה שהיא לא מדהימה, שיהיו אתגרים. והחוכמה היא, בוא תראה איך אתה מצליח להנהיג את הקבוצה ולהוביל אותה לניצחונות, ולא להגיע למצב שאתה רק רב עם כולם.
כי ההבדל בין לריב עם כל הקבוצה שלך לבין להנהיג את הקבוצה שלך, אתה לא מבין כמה הוא דק. זה ברמה שאני גם לא יכול להיות נחמד במוטיבציה ובמהלך הזה. נגיד, אני עכשיו, אני תמיד משרת בלם. אני, מבחינתי, בלם זה התפקיד הכי חשוב. זה כמו בשחמט, המלכה, זה הכי חשוב. יש לך את האלה הקרובים אליך, שהם ככה יותר הסוסים, והאלה בצד ימין הצדדים, זה יותר כזה הרצים, ויש לך את השניים שהתחלת למטה, שהם הצרים, והשוער זה המלך, כאילו. וככה זה פחות או יותר צריך לעבוד. אגב, אני טוען שיש היום המון המון קורלציה בין שחמט לבין כל הדברים האלו, גם עסק, גם כדורגל, זה פשוט בדיוק זה.
כי נגיד, סוס הוא הרבה יותר טוב בטווח הקצר. רץ הוא הרבה יותר טוב בטווח הרחוק. אז רץ זה אנשים שרצים באגפים. סוס זה אנשים שנמצאים כבר באמצע, ואז אתה מביא להם את הכדור, והם יכולים אפילו להביא את זה לשער. כי רק סוס יכול לעשות שני צעדים ולצד שני. נגיד, אם סוס מהם על, איך זה נקרא, על מלך, אתה חייב להזיז את המלך או להרוג את הסוס. אתה לא יכול כאילו לשים משהו שיחסום. זה כמו אנשים שנמצאים באמצע, שאם הכדור הצליח להגיע לשחקן כושר, נגיד, תקיף, זה כבר שלב שכדור יכול להיכנס לשער. אז כאילו, יש המון המון קורלציה בין שחמט לבין כדורגל. אבל בסוף בכדורגל, ההבדל בין להנהיג לבין להיות סנוב על כל הקבוצה שלך, הוא הכי קטן בעולם, וזה תלוי בך. שלא האנשים פה יתחילו לחשוב שלא, "יש לי קבוצה גרועה". לא, אתה פשוט הנהגת בצורה שלא התאימה על האנשים סביבך. אז תפתח את העיניים. כי אם היום למשל, אני סתם, יש את ג'וני למשל מאתמול, והוא עשה לי הרבה בעיות. נגיד הוא עכשיו שומר מישהו, ואז אני אומר לו, "אחי, איך הוא עבר אותך? מה יש לך? מה קורה?".
כאילו, אז זה לא יהיה בנחמדות. אני לא אבוא ואגיד לו, "שמע, ג'וני, אתה תותח, למרות שעכשיו קיבלנו גול ואתה, הכל בגללך כאילו, אבל אתה תותח, ואני מאמין בך שפעם הבאה תצליח". זה לא עובד ככה. אצלי זה כאילו, בוא נגיד שההשתדלות שלי היום, זה למנן קללות, לא לקלל כאילו. לדבר לא יפה, אבל לא לקלל לפחות. ויכול גם לצאת לי קללה בטעות. כאילו, אני לא אתפלא אם פתאום מאתמול נגיד, אני יכול להגיד לג'וני, "ג'וני, כאילו, איזה קללה נמרצת, אתה עוף לפה כבר, יא זה", כאילו, זה בשנייה יכול לצאת לי. כי אין מה לעשות. כשאתה רוצה להוביל, אתה רוצה להנהיג, אתה לא יכול להיות כאילו, חייב גם שיהיה לך איזה צעד נקרא לזה שהוא לא צפוי, שהוא כזה, ותחשוב גם כשאני עושה את זה, אני עם שלושה מתוך שבעה אנשים בקבוצה, ואני גם אחד, שלא מכירים אותי, אף פעם לא ראו, וכאילו מבחינתם הם באים להשלים לאיזה משחק, והם באים, ויש איזה מישהו לא מפסיק לצעוק עליהם. כאילו, זה מאוד מורכב להגיע למצב שאתה מצליח להנהיג שם את האירוע.
עשהאל: אבל לסיום אני אגיד, פעם חשבתי שאני אהיה מסוגל להגיע עד איפה שאני יכול, היום אני בטוח לא חושב שאני מצליח להגיע או שכל אחד יכול להגיע לאיפה שהוא מאמין שהוא מסוגל להגיע. אם מישהו יגיד לעצמו, "היום אני כותב שלושים מאמרים", הוא יצליח לכתוב שלושים מאמרים. אם הוא יגיד "אני גם מסוגל לכתוב עשרה מאמרים", נחש מה? הוא גם יהיה צודק, הוא יהיה מסוגל לכתוב עשרה מאמרים. זה האמת כאילו. אם היית מצליח לייצר לבן אדם הזה איזושהי מוטיבציה, ולבוא ותגיד לו, "מעכשיו כל מאמר, אתה יוצא שעה יותר מוקדם", או איזשהו מה שמעניין אותו בן אדם, אני לא יודע מה.
פתאום הכל היה נפתח, והכל היה קורה. אז כאילו, אתה יודע, בסוף גם התפקיד שלנו כמנהלים פה בחברה, שלך ושלי בעיקר, זה כן להצליח לייצר את המוטיבציה. אז גם כשעובד אין לו מוטיבציה, אתה צריך לגרום לזה שתהיה לו מוטיבציה. מצד שני, בסוף, גם עובד צריך לדעת, שבסוף, כשבן אדם אין לו מוטיבציה פנימית, אז יניעו אותו פעם אחת, יניעו אותו פעם שנייה, יניעו אותו פעם שלישית, אבל בסוף, כמו הבחור שאתמול הסתיימה פה, אני קורא לזה, ההתקשרות הסתיימה, הוא התפטר, כי הבין שזה פשוט לא יכול לעבוד. אם זה פעם, פעמיים, אז מתישהו זה מסתיים. אין חגיגה. אז צריך בסוף, המוטיבציה הזו היא לא רק בשביל להגיע להישגים יותר גבוהים, זה גם בסוף לטובת הבן אדם עצמו. אגב, אני אישית גם, כמו שמול עצמי אני היום בעסק, ואני לא עושה את זה רק בשביל כסף. אני חושב שגם בן אדם שעובד היום, באיזושהי מסגרת, אני ממליץ לפחות, שזה לא יהיה רק על בסיס כמה כסף אני מרוויח, כי בסוף תמיד זה נתקע.
כמו אצלי, זה יכול להתקע בקטע של, או להרגיש מאוד רע עם עצמך, שאם אתה מודד את עצמך רק על בסיס מה אתה מרוויח, ואתה עדיין לא מרוויח את הכספים שהיית רוצה להרוויח, אז אתה נחשב כאילו לא טוב בעצמך. או שבכלל, מתישהו תרוויח את מה שאתה רוצה להרוויח, ואתה תגלה שזה לא הופך אותך כמעט בשום צורה ליותר שמח ומאושר. דווקא אני חושב שבן אדם היום שמסתובב בעולם, ואומר לעצמו, אולי אין לי הרבה כסף, אבל בוא'נה, אני חינכתי כבר 2,500 תלמידים בכיתות שלי, שאני מורה כאילו כבר איקס זמן, וזה לא תמיד רק כסף. למרות שכסף זה דבר חשוב וטוב, ובאמת גם מראה על תגמול וזה, אני לא נגד, אבל המוטיבציה היא זו שתחליט על ביצועים, גם של עובד, גם של עסק, וגם של בן אדם בחיים שלו.
עשהאל: יובל, מילה לסיום. מה שאת רוצה ככה לשתף אולי? מה שבא לך?
יובל: לא נראה לי שיש לי משהו בשלוף, האמת, אבל אחלה פרק. נהניתי להקשיב לסיפורים, מאמינה שגם המאזינים התחברו, וזהו.
ים: על הכיפאק, קיים. לסיים עם המשפט שאמרת שאתה לא נגד כסף, זה טוב לדעת.
עשהאל: מה זאת אומרת אני לא נגד כסף?
ים: זה מה שאמרת, "לא נגד כסף", טוב לדעת שאתה לא נגד כסף, שזה בסדר מבחינתך.
עשהאל: זה בסדר גמור מבחינתי. פשוט לפעמים קצת קשה להסביר לאשתי נגיד, כאילו איך יכול להיות שכסף הוא לא החשוב, אבל הוא מסמל את ההצלחה. אתה יותר תבין אותי, כי אתה חי פה יום יום, אבל זה באמת ככה, לא הייתי בכלל, אין לי שום חלום, לא יודע, להוציא מלא כסף בחודש, וכאילו, וואטאפאק, איך אפשר, איך אפשר. יש אנשים שקונים דברים מאוד יקרים, ואז הם בלופ מטורף, כי תחשוב, בן אדם נוסע על פורש. פורש, לא פחות ולא יותר. לקח מיליון שקל, אלא על הכביש. ביטוחים, מי יודע כמה זה עולה. אצלך, אצלי באוטו, אם יש שריטה מצד ימין בגלגל, הנה, דודו, אבא של בר, לאחרונה ראה אותי, אומר לי "מה זה הצבע פה הצהוב? מישהו גירד אותך". אני כזה, "לא יודע, לא אכפת לי בכלל, מה אכפת לי?". אם זה היה קורה באיזה רכב יותר יקר, עם הרבה נכסים, הרבה דאגה.
פתאום זה מה זה? תפתח עם מצלמות. אני פתאום, מדד העושר שלי נפל, מי יודע, לאיזה תיאום. ככה זה עובד. מה שנקרא. אז אני רק רוצה להודות, שהייתם איתנו בפרק הזה, כמו בכל הזדמנות, אני אגיד, שאם למישהו יש שאלות, אם מישהו יש לו משהו שהוא רוצה להגיד לי באופן אישי, אז אני בטוח, עם קצת מוטיבציה ורצון, הוא יצליח, או היא תצליח, למצוא את פרטי הקשר שלי, וניצור איתי קשר באיזושהי פלטפורמה, איפה שרק יבחר. אני ככה, באמת, אוהב לשמוע, ולהגיב, ולהיות חלק מההתפתחות של כל אחד ואחת מהמאזינים של הפודקאסט, וזה הכל. אז תודה רבה שהקשבתם, ונתראה בפרק הבא.
ידע שיווקי, עדכוני SEO ו-GEO, ומגמות דיגיטל - ישירות אליכם
ניתן להסיר בכל עת. ללא ספאם, מובטח.
