על הפרק
פרק 46 צולל לעומק ה-ADHD, לא רק כקשיים אלא ככוח על יזמי. למד כיצד אישיות כמוך, לצד כלים כמו מיינדפולנס, ספורט וארגון, יכולים להפוך את יכולות הקשב שלך למנוע הצלחה. גלה טכניקות להפוך משימות למשחק, לנצל מוטיבציה שלילית ולהבין כמה חשוב לקיים מערכות יחסים תומכות.
תמלול הפרק המלא
עשהאל: היי חברים יקרים, מה המצב פרק 46 כבר כאן, בפרק הזה דיברנו על יכולות קשב וריכוז, יחד איתי ליאור מורד, פרק 46, מתחילים!
גדלתי בשומרון. קשב וריכוז, המון. כדורגל, מקום ראשון. העיקר, לא לישון. אני בן 10 – הלם. סבא עשה קסם. איך בעצם? 12 – שלוקים קרים. מכירות של החיים. המצב אנוש? היצע וביקוש. 13 – פליירים כל היום. בקור. בחום. קברתי בחול. פוטרתי. למדתי. אמון מעל הכול. 16 – קוסם אמיתי. עסק פגזי. 70 אלף שקל בחודשי השיא. קוסם זה לשחק. לשחק זה לשווק. מקל הקסמים התפרק. עורכי דין. התחלתי לשווק. בפודקאסט שלי אשתף מניסיוני, לשווק ולמנכ״ל ממש כמו עשהאל. בלי פילטר או עריכות. אין סודות. שימו אוזניות. פרק של השמחות.
עשהאל: היי חברים יקרים, מה המצב? טוב, אז פרק 46 כבר כאן, ובפרק הזה אנחנו הולכים לדבר על יכולות קשב וריכוז ADHD. במיוחד לנושא הזה הבאתי את האיש והאגדה, ליאור מורד, מה קורה ליאור?
ליאור: שלום, שלום, כיף להיות פה, נראה לי פעם ראשונה שלי בפודקאסט.
עשהאל: באמת? נראה לי. בושה וחרפה, כמה שנים אתה כבר ב…
ליאור: אה… שנתיים.
עשהאל: יפה, יפה, אהבתי. אולי לא פעם אחרונה. אז מה התפקיד?
ליאור: אני מנהל מחלקת SEO, מי שלא מכיר עדיין.
עשהאל: יפה, אהבתי, ואתה קצת מבין ב-IDHD, יש לך נגיעה, משהו. וואו, האמת,
ליאור: אף פעם לא אובחנתי, אבל תמיד, תמיד אצל… שיש בי משהו משהו ב… אני מאבחן אותך רשמית, אבל אני גם לא מסכים, אני לא חושב שיש לי לגמרי ADHD. בוא, תספר רגע, איך אתה תופס ADHD? כי אתה כן אובחנת.
עשהאל: אופי רשמי. כן. בגלל… בבית ספר או חיצוץ? תראה, בדרך כלל ADHD מאבחנים בגיל צעיר. זאת אומרת, פחות נהוג עכשיו בגיל 30-40, לא יודע כמה, לעשות אבחון, למרות שזה אפשרי וזה הכל סבבה, פשוט בדרך כלל יוצאים מנקודת הנחה ש- ADHD זה משהו שלאותו בן אדם היה צריך להיות כבר מגיל קטן. זה לא משהו שמתפתח כשאתה גדל. ולכן, בדרך כלל, כשעכשיו נגיד בן אדם הולך ורוצה לקחת מרשם של ריטלין, אטנט או קונצרטה או דברים כאלה, שירי הרשקו, ספר מעולה בעיניי. שהעברת לי ו…
ליאור: ולא סיימתי אותו. לא יאומו.
עשהאל: הגעתי לאמצע אפילו. לא יאומן, אגב, זה גם עניין של ADHD, שלא לסיים משימות עד הסוף, אבל לא משנה. אבל בכל מקרה, בספר היא באמת מסבירה בצורה מאוד מאוד יפה, שבסוף מה זה ADHD? זה בסך הכל אומר שאם יש עכשיו בן אדם, נקרא לזה שאין לו את היכולת המופלאה הזו שנקראת ADHD, אז בעצם הדופמין שלו פשוט נספג במוח בצורה טבעית ורגילה והכול סבבה. בן אדם שיש לו ADHD, לעומת זאת, בן אדם שאין לו ADHD והוא בן אדם ככה שהמוח שלו כן סופג את הדופמין כמו שצריך, אז יכול להיות שגם יהיה לו פחות אנרגיה, יכול להיות שיהיה לו פחות מוטיבציה לעשות דברים, כי כשאתה לא רגוע ואתה כל הזמן באיזה תחושה של אני חייב להשיג את הריגוש הבא, אז אתה בתנועה, אתה משיג את המטרות, אתה זז, אתה חי, ולכן כאילו בסוף אין יותר ואין פחות, בסך הכל צריך כל אחד להכיר את עצמו ולדעת איפה הוא נמצא בסקאלה הזו. עכשיו,
ליאור: התמודדות או איזה כאילו זה נקרא הפרעה.
עשהאל: מי החליט? אני רק אומר איך קוראים לזה. מי החליט? בסדר, גם בר אומרת שככה קוראים לזה. מי החליט? אתה יודע, אולי אגודת הפסיכולוגים… אז אני אישית פחות מתחבר לחוקים, או להחלטות, או ל… בעיניי, זה עניין מאוד דומה לזה שפעם היו מתייחסים גם למזרחים כאל איזושהי אפליה מסוימת. מה זה, זה מזרחי? את מתחתנת עם מזרחים? מה, מזרחית תתקבל לאולפנה הזו? כל מיני שטויות במיץ עגבניות שבעבר היו הרבה יותר פופולריות, והיום,
ליאור: דברים כהפרעה כי… מגביל אותך בדברים מסוימים אז אולי זה מגביל ילד להשתתף בדברים חברתיים להשתתף בבית ספר בשיעור ובהרבה מקרים יש בזה מן הצדק זאת אומרת אנשים עם ADHD באמת מוגבלים בלעשות לא בלעשות דברים או יותר בלקחת חלק בדברים שאנשים נורמטיביים או בלי הפרעה לצורך העניין כן משתתפים או לצורך העניין אז אותה הפרעה כביכול מגבילה אותך בלסיים את המשימות. אתה אומר, רגע, אני מסתכל על זה בצורה אחרת. אני לא מסתכל על זה כחיסרון, אני מסתכל על זה כיתרון, כיכול. קל לי דברים ולא מגבילה אותי,
עשהאל: וכמה דברים זה כן מגביל אותך? לא. אז זה רק מעצים אותך? אני חושב ש… כן, אני חושב… זה בגלל דרך ההסתכלות שלך על זה? לא בגלל דרך ההסתכלות, זה בגלל העובדות. או בגלל שלמדת להתמודד עם זה, ועכשיו זה מעצים אותך? אני לוקח את מה שאתה אמרת. אתה למשל אמרת שנגיד, סתם, עכשיו אנחנו נעשה פה שיעור על פיזיקה קוונטית, או אני לא יודע על מה, משהו באמת לא מעניין אותי בשום צורה, ואז אתה בא ואתה אומר, אתה המוגבל, או אתה יש לך הפרעה, אתה לא יכול לשבת ולהקשיב. ומקשיב יותר מכולם. אני פשוט חושב שלבוא ולהגיד, ילד, בן אדם שיש לו ADHD אז הוא מוגבל כי הוא לא יכול לשבת נגיד באיזה שיעור שלא מעניין אותו אז זאת המגבלה שלו, לא, הוא חכם. בזמן שאחרים מבזבזים את זמנם בדברים שלא מעניינים אותם ובכל זאת יודעים לשבת ולהשקיע באיזה זמן ולבזבז את זמנם, אני עושה רק מה שמעניין אותי. אם אני יושב ואני בשיעור שלא מעניין אותי, זה לא בגלל שיש לי הפרעה אני קם והולך, זה פשוט כי יש לי שכל ואני אומר לעצמי, היי,
ליאור: רגל ככה הייתה נראית הילדות שלי. אבל זה לא משרת אותך או את רוב האנשים זה לא משרת בחיים האמיתיים. למה? כי בסוף אנחנו צריכים, נכון, כי אנחנו נדרשים להתמודד עם החיים. ואנחנו לפעמים נדרשים לעשות דברים שאנחנו לא מאוד מעוניינים לעשות כל הזמן, כדי באמת לעבוד, כדי ללמוד.
עשהאל: כדי להשתלב בחברה? זה נכון. אז בעצם אתה מתאר, כל דבר, אני אפרוש מכל דבר שלא מתאים לי ולא מעניין אותי, ואתה יכול למצוא את עצמך מחוץ למשחק פשוט. אבל רגע, אתה צודק, אני באמת אפרוש מכל דבר שלא מעניין אותי ולא מתאים לי, אבל אני ארכז את הפוקוס של הזמן שהתפנה לי, מה שנקרא, במה שכן מעניין אותי. ועכשיו אנחנו מגיעים לנקודה.
ליאור: ה-ADHD השכילו להפוך את זה, לזהות את המוגבלות הזו שלהם ולהפוך אותה ליכולת מועצמת ומשתמשים בה, מתמודדים איתה באופן שאתה מתמודדת. אתה, אסאל, מתמודד עם היכולת הזאת באופן שלא… אנשים מ-D&G שכן מתמודדים בה. הרבה נכנעים לאותה הפרעה או לא מבחינים אותה, ולכן הם באמת מוגבלים אחרי. אני טוען אבל שזה בגלל שעושים להם שיווק. ברגע שאומרים לו, יש לך הפרעה…
עשהאל: יש לך הפרעת קשב וריקום. אבל בן אדם שלא מצליח להחזיק… בגלל ההפרעה הזו. אז איך אתה יכול להגיד שהיא לא… מה זאת אומרת שהיא הלכת וימצא? מה מעניין? או, העניין. שיהיה פה אוטומטיה. שמעניין אותו, זה לא הפרעה. אז אני חושב שיש פה תהליך. אני חושב שכן, זה כן הפרעה. זה הפרעה בגלל שהחברה מגדירה את זה הפרעה. זה לא הפרעה. בן אדם אוהב לעשות, נגיד סתם דוגמה, בן אדם אוהב לבשל אוכל, והוא לא אוהב לשבת עכשיו ולעבוד בדיגיטל או במכירות או באין לא יודע מה, אז שילך ויעבוד באוכל. כאילו, מסכים איתך. כמה אנשים אתה מכיר שעובדים בעבודה שלא מעניינת אותם? או, 98%. בכמויות, גם אצלנו בסוף יש, אני בטוח, אבל מישהו שיש לו ADHD, אם הוא עושה מה שלא מעניין אותו, הוא פשוט לא יעשה אותו. אתה אומר, זה המצפון הזה מבפנים, שמפריע לו פשוט לשבת, כי אז זה יגרום לו להיות בחיפוש תמידי אחר אותו זה. שאלה אם באמת מוצאים. אלה שמקלים את ימיהם בחיפוש תמידי. כי יש שם איזה משהו לדעתי ב… איך זה נקרא, שהם לא עשירים בחלקם. זאת אומרת שבסוף בן אדם צריך להיות גם במודעות כלפי החיים. וזה שעכשיו אתה עובד בעבודה שהיא סבבה, ואני לא עכשיו כל היום, לא יודע מה, שותים אלכוהול, או אין לי מושג לכל אחד מה שהוא אוהב, ועושים איזה שיגעון, זה לא אומר שזה לא משהו שאתה אוהב, פשוט צריך להיות גם בפרופורציה של מה זה להיות עשיר בחלקך, של אם מצאתי עבודה שטוב לי בה וסבבה, אבל יש גם איזה כמה דברים שצריך לעשות שהם לא הכי מסתדרים.
עשהאל: בקדומים, בכיתות א' עד ג', אם אני לא טועה, משהו כזה. ושם כבר, זה היה מאוד מאוד ברור שיש ADHD. אחרי זה המשכנו לבית שמש, והייתי בבית ספר אהבת ישראל, מכיתה ד' עד ו'. שם שוב זה כבר היה גיל שאני יותר אפוי וככה יותר עם רצונות. ההורים שלי היו מגיעים כבר קבוע לפגישות כאלה עם המורה, ועם המנהל, ועם העובדת הסוציאלית, וכל מיני סיפורי סבתא, גם המורה שלי אמרה לי ביסודי, יש לו פוטנציאל אבל הוא לא מממש אותו. כי את מדברת דברים משעממים, תדברי דברים מעניינים, אני אקשיב. משפט שליווה אותי אבל לאורך כל ה… כן, כי פשוט אנשים משעממים ואז הם מאשימים את התלמידים שהם משתעממים. לא תהיה משעמם, אני לא אשתעמם, זה קצת כמו הפודקאסט הזה למשל. שיותר נכנסתי כבר לעולם של הקסמים, ובמקביל לזה שכמה שאמרו עליי שאני תלמיד גרוע, ושאני לא ככה, ושאני לא ככה, וכל מיני סיפורי סבתא, ידעתי שבקסמים אני ממש מצליח. זאת אומרת, אני הלכתי נגיד לכנס באנגליה, או כנס באגודת הקוסמים בחולון אז, וכאלה, והייתי יושב 7-8 שעות ברצף, מתרגם דברים מאנגלית, או מסכם הרצאות, או כאילו הייתי עושה כל מה שצריך, אפילו בשפה זרה. כאילו, סך הכל תעודת הבגרות שלי היא ממוצע של איזה מאה ומעלה. כאילו, היה לי באמת אחלה של תעודת בגרות. פשוט, לא הרגשתי שאני לומד כלום. הרגשתי שאני לא יודע שום דבר חוץ ממתמטיקה. מתמטיקה כל כך אהבתי, שבגיל 17 קניתי רכב, רק כדי שאני אוכל לנסוע לשיעורי מתמטיקה ולחזור הביתה. אז כאילו בכיתה ז'-ח', כמו שאמרתי, בשעלבים, כל… שנה, ארבעה חצאי שנה, באמת, כאילו, אמצע כיתה זין. אמצע כיתה ח', סוף כיתה ח', עליתי לוועדת הדחה או משהו בסגנון, שזה אומר שההורים שלי מגיעים, אני מגיע, מגיעה איזה יועצת, כל מיני אנשים שם בבית הספר, ואז מתחיל באיזושהי מריבה שלי בכלל אין say, אני אפילו לא שואלים את דעתי, אני רק יושב, פשוט שומע אנשים מדברים, כן, ממש ככה, ותמיד תמיד זה הסתיים בזה שהיועצת אומרת, אז בכיתה ט' עוד סחבתי את השנה הזו באמת בקושי רב עם כל השעמום הטוטלי שהלך שמה, וזהו, בסוף כיתה ט' אני אמרתי שזהו, שלא מתאים לי, המסגרת הזאת יותר לא מתאימה לי, שוב, כי באמת השתעממתי, השתעממתי במקצועות הקודש, השתעממתי במקצועות החול, השתעממתי במקצועות שאין מה לאכול. דברים שממציאים לך, כל מיני נושאים שאתה אומר… איך הגעת לעניין של הקוסמות ולהבין שזה מעניין אותי? כי בגיל מאוד קטן, זה אפילו חלק מהפתיח של הפודקאסט, בגיל מאוד קטן, סבא שלי עשה לי איזשהו קסם עם אדום שחור כזה, ואני כאילו נגנבתי ברמה שמצאתי את עצמי ביוטיוב של אותו לילה, כל היום וכל הלילה, ימים שלמים, שבועות שלמים, שנים שלמות שחלפו. מנסה לפענח את ה… כן. איך זה עובד. ולא כל כך מהר הגעתי לפתרון של הקסם שהוא הראה לי, אבל באמת הקסמים היו הגושפנקה שלי, לדעת שאני לא פגום ולא דפוק, אלא זה רק עניין של מה מעניין אותי ומה לא מעניין אותי.
עשהאל: בתקופת הצבא, אז אני חייב להגיד שה-ADHD, היכולת הזו מאוד מאוד מאוד תרמה לי. כל מה שקשור לזריזות, אני הייתי מקום ראשון בכל המחזור, מחזור הגיוס שלי, זאת אומרת בשני הצוותים, בכל מה שקשור לספרינטים, כאילו היה לנו… ביחידה ותמיד הייתי מגיע ראשון גם בגיבוש וזה מאוד מאוד תרם לי כל הנושא של הזריזות וכל זה., אז זה ככה גם כן היה נחמד, בוא נדבר רק ככה על איזה נקודה מזווית אחרת, אז כשאני עכשיו למשל, לפני כמה ימים היה לנו פה ראיון עבודה, ומי שהגיע פה לראיון אז היה מאוד… מאוד ניכר, שהוא יש לו יכולות ADHD, זאת אומרת, לא היה אפשר לפספס את זה, אני גם מזהה את זה מקילומטר כבר וכאלה. ומה שחשוב זה שכשאני עכשיו ניגש לראיון עבודה עם בחור שיש לו ADHD, אני חייב לוודא שאני יודע מה אני רוצה מאותו בן אדם. זה לא בן אדם עכשיו שאני יכול להגיד לו, בכללי צריך, לא יודע מה, להיות, להצמיח את הארגון בהצלחה, זה פחות יעבוד. הוא צריך משהו שהוא באמת ידע מה הוא צריך לעשות, מה המטרה, מה מוגדר כהצלחה, ממש הרגשה של שליטה במציאות ושל אני יודע שאני מסוגל ושאני יכול ושהכול קורה. זה באמת עניין של לרכז את הכל במקום אחד. אני אישית גם מאוד מאוד עוזר לי לרכז את הדברים בצורה ויזואלית. אני לא בן אדם עכשיו שיכול לעשות איזה Drive ואיזה Monday ושהכול רשום שם, לא. אני צריך שזה יהיה רשום לי על הקיר, אני צריך שזה יהיה רשום לי בצורה ויזואלית, זה משהו שמאוד מאוד עוזר לי. גם יומן, אז אין דבר כזה להיות בן אדם שיש לו את היכולת המופלאה הזאת שנקראת קשב וריכוז, מאוד מאוד מאוד תורם לי, מאוד מאוד תורם לי.
עשהאל: גיליתי את זה בשלב מאוד מאוחר בכלל כשהייתי בסיני. כשהייתי בסיני, אז בשדה תעופה, לפני שעברנו את הגבול, אז היינו באיזה קניון באילת או משהו כזה, אני כבר לא זוכר. באיזשהו לפני שעברנו את הגבול, נכנסנו לסטימצקי והיה שם כמה ספרים, והיה ספר שנקרא "מיינדפולנס למתחילים", כריכה כזאת כחולה לדעתי, עם כיתוב אדום אולי או משהו כזה. אני אקח את זה, זה מסתדר לי עם סיני, זה אמור להיות בסדר. ואז אני בא ואני קורא והוא אומר תרגילים שצריך לעשות וכאלה, ועשיתי, וזה היה פשוט mind blown, אין מה להגיד, זה היה פשוט כיף ברמות קשות. אז מאז אני באמת ככה משתדל לעשות מיינדפולנס כמה שיותר, אני מאוד מאוד נהנה מזה. חוץ מזה יש את הנושא של שיאצו, שזה מה שאני עושה כבר תקופה יחסית משמעותית בשנה האחרונה, כל פעם הולך. לי בדיקת קינים, לא יודע מה אתה עושה לי, אתה עושה לי טיפופים באוזן, לא אכפת לי. עצם זה שיש לך את הקיבוע ביומן, שאתה עכשיו שעה נמצא במקום שבו… לעצמך את השקט ואתה שם את הטלפון בצד ולא על רטט אלא על אפס, על שקט לגמרי כאילו ואתה מתנתק לשעה, שעה וחצי ואתה עושה נשימות ואתה מתרכז בהווה, זה משהו שמאוד מאוד מאוד מאוד עוזר לי ומוציא לי דופמין ומאזן אותי וזה פשוט כיף ברמות קשות. וספורט, אז ספורט כאילו זה משהו שגם מגיל קטן כבר אני מתעסק בו. כמו שאמרתי, גם כשהייתי נגיד בשעלבים, אז תמיד היה לי הסכם עם כל הבית ספר בערך, האחרון לפחות, אני כבר לא מתייחס ל… אז זה לא רק בגלל הניצחון. לא, זה לא התחרותיות. לא רק ההישגיות. לא, זה לא התחרותיות. עצם העיסוק בספורט הוא כמו ריפוי בעיסוק בשבילך. כן, חד משמעית. ההוצאת אנרגיה. כן, כן. יכול להיות שיש בך הרבה אנרגיה עצורה, ואתה צריך פשוט כל פעם לתעל אותה. בדיוק ככה. ממש ממש ככה. כן, אז זה נחמד לי, אני עושה ספורט עד עצם היום הזה, פעם בשבוע אני משחק כדורגל, אתמול שיחקתי כדורגל, אבל הבחנתי אותך, ליאור. אני מגיע עכשיו לאגם, נגיד, בטבע, זה קרה לאחרונה. אם אני רואה שלט אסור להיכנס למים, סימן שאין בעיה להיכנס למים. למה? קודם כל מטיל ספק. זה האמת, למה? כי אם באמת כל כך היה מסוכן להיכנס למים, אז היו מגדרים את זה, לא היו נותנים לך בכלל את האפשרות של האם אתה רוצה להיכנס או לא. אבל אם אתה רואה מקום כל כך יפה, פסטורלי, הכל סבבה, ויש שלט, נא לא להיכנס. ג'טבלו שזו חברת התעופה שעכשיו היינו בארה״ב וטסנו איתה 200 מיליון פעם, חברה מאוד גדולה, מאוד רצינית, אז גם הוא מאובחן עם ADHD ועוד ועוד ועוד. יש את הקטע של איך משווקים את הנושא של ADHD, זאת אומרת שדיברנו על זה בתחילת הפרק של האם אני מתייחס לזה כאל וואו, יש פה… האם זו יכולות קשב וריקו? או שזו הפרעה?
ליאור: אז אם אני חוזר לנקודת ההתחלה שלנו ואחרי כל הסיפורים שסיפרנו, אני חושב… הפרעה זו מילה קשה, אבל בואו נשאיר מהדוגמה, נשתמש בזה, שזה כן מוגבלות, זה כן משהו שיכול להפריע לך בחיים, אבל התהליך שאתה עובר בלהיות מודע לעצמך, להיות מודע לדבר הזה, לראות איפה זה פוגש אותך בחיים, ובאמת לדעת איך להתמודד עם זה, כמו לבחור את הדברים שמעניינים אותך ולהתרכז רק בהם ולהצליח בהם, זאת אומרת, רק הצלחות וכמובן לרכוש עוד כלים שעוזרים לך להיות נוכח להתפקס כמו שאמרת עם המיינדפולנס והשיאצו וכו' וכו' וכו' וספורט. המודעות הזאת ואתה יודע ליישם על עצמך את הכלים האלה שבאמת עוזרים לך להתמודד או אז זה הופך ליכולת מופלאה. אז אני באמת חושב שזה עניין של… האם אתה יכול להגיד באופן גורף שכל האנשים ADHD הם כאלה מוצלחים וזה? לא, לצערי לא. יש הרבה שזה באמת פוגע להם ביכולת להשתלב. כמובן שיש גם עוצמות ורמות ל-ADD.
עשהאל: אני חושב שאולי יש לי פחות ממך, ויש אנשים עם עוצמה הרבה יותר חזקה משלך לצורך העניין. ואני חושב שהעבודה, התהליך של כל בן אדם על עצמו, יכול היה להפוך את זה ממוגבלות ליכולת מופלאה. אני לא חושב שצריך להפוך את זה ממוגבלות ליכולת, כי זו לא מוגבלית מלכתחילה, זה הופך להיות מוגבלות בגלל השפה שאנשים סביבנו משתמשים. ברגע שאנשים סביבנו חושבים שזה שאני לא מצליח להתרכז בשיעור, שלי לא יודע על מה הוא מדבר, וגם אותו זה לא מעניין, ואני רואה שזה לא מעניין אותו, אז אני מסיק את המסקנות יחסית מהר. אז כאילו כל אחד, אתה יודע, הדעות זה בסדר, זה אפשר לחשוב קצת שונה, וזה ממש בסדר. היה לי לאחרונה איזה קטע ששמעתי את עמית סגל בערוץ 14, שהוא ככה הנחה איזה פאנל, ואני התקשרתי אליו ב-103 FM למחרת, כאילו, שיש לו את התוכנית. ומאוד מאוד רציתי להגיד לו ש… שהוא חתיך, כאילו, שזה לא חכם להציג את זה כ… להגיד, יש לי איזה הפרס, בואו תהיו בשקט. כאילו אחי, זה מטומטם לגמרי, למה? כי אני אישית מקשיב לך, רק כי יש לך את היכולת הזו. אם לא היה לך את ה-IDHD, אתה היית משעמם לי את הצורה, והייתי, אני גם לא מתחבר לדעות שלך כזה, וכאילו, אבל אני שומע אותך כי אתה באמת מעניין אותי, כי אתה מדבר דברים בתקשורת כמו שאני אוהב, במהירות, בזיגזוג מנושא לנושא והכל, אז בזכות היכולת שלך, אני שומע אותך, וכשאתה עכשיו בא ואתה אומר, יש לי איזה הפרעה, זה קצת לירוק לבאר שאתה שותה ממנה, הפרעה זה בעיה שלך, בזכות היכולת הזו, אתה מעניין אותי, ולא רק זה, גם איזה מין שירות אתה עושה לילד שלך, הרי הילד שלך נניח זה בדרך כלל תורשתי, אז גם הוא יהיה לו כנראה ADHD, את היכולת הזו, ואז מה, הוא גם צריך להסתובב בעולם בידיעה שהוא איזה מוגבל. אפילו בטלוויזיה אמר שיש לו הפרעה, אז כאילו, זה… זה דבר שהוא חכם, ואני מאוד מאוד מאמין בזה שאנחנו אלה שמייצרים את המציאות ואת מה טוב ומה רע. אתה אומר בעצם…
ליאור: , כוחו של שיווק לצורך העניין, ואם היינו חיים בעולם מה שנקרא מתוקן ואידילי, אז וכולם התחילו להתייחס לזה, כמו שאתה אומר, לא כמוגבלות אלא כיכולת, אולי באמת נצמיח פה דורות של אנשי די.אג' די.איי מוצלחים, ברור, ברור, שאולי יובילו גם את העולם. חד משמעית, בסוף בן אדם היום לא אמור להתבייש בזה, הוא לא אמור להתבייש בזה, הוא אמור לשים את זה בקורות חיים שלו.
עשהאל: בשורה הראשונה, יש לי יכולות קשב וריכוז ו… הבנתי, אני תותח. כאילו ככה זה אמור להיות בעיניי. ברגע שזה לא ככה, זה כי שיווקית מישהו פה משחק קצת עם ההגדרות, ויש לו אינטרס שאולי תחשוב שככה, ותצטרך תרופה, או תצטרך אני לא יודע מה. אגב, זה לא שאני נגד תרופות כאלו ואחרות, כבר אני אדבר על זה גם, אני אישית קראתי את הספר של שירלי הרשקו, כמו שאמרתי, ובספר הזה היא בעצם מאתגרת את החשיבה ואומרת, גם אם עד היום הסתדרת ממש טוב בלי רטלין, אטנט, קונצרט, הדברים כאלה, בוא תנסה, אולי זה כאילו מאוד ירגיש לך כיף ואתה פתאום תקלוט שאתה יכול הרבה יותר בקלות להשיג את מה שאתה כבר משיג היום וכאלה. אני אמרתי, יאללה, בוא ננסה. באמת התחלתי לקחת אטנט. התחלתי לקרוא את הספר שלה עד היום, וזה מאוד מאוד מאוד חיובי. כדור ביום? כן, כן, בתחילת בבוקר, כל יום, כל אל שישי. בשבת אני מאוד מאוד מאוד מ… כן? פיקס. מה זה פיקס? באיזה שעה אתה… כאילו, כמה שעות אתה ישן? רגיל, לא יודע, תשע, כמה שאני רואה. אם יצא הוריד נכשרה. אם אפשר, גם 12, מה? אם אפשר ביום שבת, נגיד… ההירדמות עצמה חלה? אין שום בעיה. כן, אין שום בעיה. לא מרגיש בכלל את הדברים האלה. אם אתה מדבר על תופעות לוואי של הכדור… אני תמיד פחדתי לנסות, כי יש לי גם… יש לי בעיות שינה, אז אתה יודע. איזה להכניס משהו כזה לחיים שלך, שעוד יותר ישבש את הזה, אז תמיד נמנעתי. אבל איך אתה אומר? לא רחוק היום, אולי אני באמת גם… אגב, היחיד שאני יכול להגיד לך שזה קצת משנה, זה שיש לי קצת פחות תיאבון. זהו. רק בתיאבון. אבל מבחינת התיאבון גם את זה פתר. אז גם מבחינת התיאבון פתרתי את זה, ויש היום אוכל בעבודה, אז אני כבר לא צריך עכשיו שיבוא לי לצאת לאכול איזה שווארמה או ל… תיאבון. מעניין. אתם קובעים משהו ובסוף זה לא קורה, אז איך להתמודד עם זה? הנה שלוש דרכים לדוגמה. למה להתייחס לדברים בצורה הזו? למה לא לדבר במילים הרבה יותר מדהימות? היה אפשר לצורך העניין את אותו סרטון לעשות בצורה של… זכית שבן הזוג שלך יש לו את היכולות קשב וריכוז, איזה כיף זה שכשאת גמורה יש לו עדיין כוח לעשות, לא יודע מה, להוציא את הבגדים מהמייבש, מהמכונת כניסה ולהעביר למייבש. את רוצה בכל זאת עכשיו גם לראות איך את הופכת את היתרון האדיר הזה של קשב וריכוז למשהו שהוא גם מושלם גם לחיים שלך? הדברים שלא חשבת עליהם לבד. כאילו, לא לדבר על זה כאל בעיה, לדבר על זה כאל פיצ'ר, לדבר על זה כאל משהו שהוא כאילו… איך את כאילו מצליחה ב… יכולת הזו ל-1,2,3. לדעתי השפה היא באמת מה שגורמת לרוב ה… לתפיסה, לתפיסה של אנשים ולדימוי העצמי של אנשים. אה, כשלבנאדם יש ADHD, הוא בדרך כלל תמיד ירגיש שהוא צריך להתקדם לאנשהו. תמיד כאילו להתקדם. זה שום דבר לא יספק אותו. כאילו בסוף הוא תמיד יסתכל על ה-2% שלא עובד, ולא על 98% הדברים שכן עובד. ולכן אגב, זו הסיבה שאנשים עם ADHD מאוד מתאים להם לנהל עסקים. 20 דקות. אז זאת הסיבה, אז כאילו, גם בהקשר הזה, תמיד להבין שיש לנו את העניין הזה של לאמוד זמנים, ואם עכשיו אני חושב שזה ייקח 2 דקות, או אם אני חושב שנגיד עכשיו יש איזה, נגיד, מאוד היה, בעבר היה לי מאוד קשה עם זה שהייתי מנסה להגיע בזמן לדברים ולא מצליח. זה היה תקופה יחסית שהייתי קטן. ואז החלטתי שפשוט מבחינתי להגיע בזמן זה להגיע חצי שעה לפני. זה היה עכשיו אני נזכר. בקסמים זה כאילו היה, רק כשהייתי קוסם אז הייתי עושה אירועים בבתים של אנשים, ואז הייתה יומולת נגיד שמתחילה בארבע, אז צריך להגיע בשלוש. אי אפשר לא להגיע בשלוש. לדעתי צריך להגיע בשתיים וחצי ואז כן איחרתי והגעתי בשתיים וחצי אז מול עצמי תמיד התייחסתי לזה כאל איחור. תשאל את עדי, היא הייתה עובדת איתי גם בתקופה של הקסמים והייתי ממש כועס שהגענו ב-2.40 והייתה… אתה יודע, בשלוש היה צריך להגיע, ואני הייתי אומר לה, לא, שתיים וחצי. 2.40 זה כבר 10 דקות איחור. ככה צריך להתייחס בעיניי לדברים, כי הייתי פשוט במודעות. אני לא אתייחס לדברים בצורה הזו, יהיה לי באמת מורכב להצליח לעשות את הדבר הזה.
עשהאל: הנקודה בעיניי הכי חשובה והכי כואבת והכי מלמדת, הכי חשובה בכל הסיפור הזה של יכולות קשב וריכוז, זה שבסוף המחנה המשותף של אנשים שיש להם… יכולות קשב וריכוז, והוא גם האתגר בסיפור, זה שזה מגיע עם הרבה דימוי עצמי נמוך יחסית. זאת אומרת, משהו בזה שהדופמין לא נספג טוב במוח, ואתה מרגיש קצת שונה מכולם, ואתה מרגיש שאתה קצת באיזה מיעוט ובאאוטסיידריות או משהו כזה, מאוד יכול להוביל את הבן אדם לחשוב שיהיה לו בעצם דימוי עצמי נמוך. והדימוי העצמי הנמוך הזה בעיניי זה אין. החולרה הכי גדולה לאנשים שיש להם את היכולת המופלאה הזו שנקראת קשב וריכוז. ואנחנו חייבים לעבוד על הסיפור הזה של הדימוי העצמי, ובעיניי הדימוי העצמי הזה הוא משתפר כשמבינים כמה דברים מאוד מאוד בסיסיים. דבר ראשון, אין סיכוי שכל העולם יאהב אותנו. אין טעם בכלל לנסות אפילו. בשלב מסוים כשמפסיקים לנסות שכולם יאהבו אותנו, א', פתאום יותר אנשים אוהבים אותנו. בדיוק, כמשהו, כן, ובית, כשלא מנסים שכולם יאהבו אותנו, אז כשאתה כבר מישהו שאתה אוהב ושיש לך חיבור איתו, זה הופך להיות הרבה יותר חזק מאשר שאתה כאילו מחובר לכולם. אז כאילו, זו נקודה שמאוד מאוד חשוב להבין, לא כולם יאהבו אותנו, ודבר ש… אי אפשר שיהיה אכפת לנו ממה כל אחד חושב. אי אפשר. אין. אני לא יכול לא לעשות דברים או לשנות את ההתנהגות שלי או להיות יותר מופנם או יותר שקט או יותר, אני קורא לזה יותר מצומצם, בגלל שעכשיו ההוא יחשוב עליי שכך וכך והאי תחשוב עליי שכך וכך. צריך להפסיק עם זה. פשוט צריך להבין שבחיים באופן כללי, השליחות שלנו כבני אדם בעיניי… מול עצמנו, מה אנחנו צריכים להשיג בעולם בשביל עצמנו, של הגוף שקיבלנו, זה לקבל את עצמנו כמו שאנחנו, ולאהוב את עצמנו כמו שאנחנו. ובן אדם עכשיו שהולך ואומר לעצמו, יואו, אני לא מספיק טוב כי אני מכור ל… לא יודע, אני כל ערב שותה שתי בירות וזה לא טוב. לא, אחי, זה לא טוב כי אתה החלטת שזה לא טוב. יכול להיות שזה נהדר, יכול להיות שזה מצוין, מה רע? כאילו, אתה עושה חיים משוגעים. אז מישהו אחר, במקום לשתות שתי בירות, שאני בחיסרון של 20 נקודות, כאילו, אז המוטיבציה השלילית היא דבר שבסופו של יום אני מתייחס אליו כאל משהו חיובי, גם בצבא. וזה כבר נקודת זמן שהייתי… נקרא לזה בגיל שאני כבר יכול להתייחס לעצמי יותר ברצינות ויותר כזה עד היום שיש הרבה השפעה וכאלה. בצבא אני זוכר שמאוד מאוד היה חשוב לי, בגלל שלא הרגשתי שאני מצטיין בתקופת הצבא, לא הרגשתי שאני בשליש העליון, הייתי שחקן אמצע ומטה אפילו, וחברתית אפילו הייתי שליש תחתון, כאילו, אתה יודע, מקצועית הייתי סבבה, חברתית לא הסתדרתי, במילים יפות. לא הייתי, אתה יודע, היה, תמיד אני אוהב, אני חשוב לי לדייק את הדברים, כי שלא הפוקוס בטעות יגיע אליי, כי היו כמה חבר'ה בצוות שהיו הרבה יותר, הרבה יותר בעיתונאים. ממני אז תמיד אני כאילו אומר הם צריכים ראשונים את ההכרה בעוול שעשו להם בצבא וביחס שהם קיבלו מהצוות אני גם לא מרגיש שהייתי קיבלתי איזה יחס מדהים או שהייתי באיזה מקום שהייתי רוצה להיות אבל לא גרוע כמו אחרים שבאמת שכשנגיד עכשיו טסנו למסע ברומניה היה לאחרונה איזה מסע ברומניה שעשינו. שלוש שנתיים. כלום, השחרור היה לפני עשר שנים. לפני שנתיים שעשינו את הסיפור ברומניה, זה הפתיע אותי איך היו אפילו כמה חבר'ה שכן הגיעו למסע, למרות שהם היו ממש בלואו של הלואו כל הצוות. אמרתי לעצמי, בואנה, אני לא הייתי מגיע בחיים אם הייתי במקומם. היה גם חבר'ה שבחרו לא להגיע, שזה היה גדול עליהם. כן, אבל בסופו של יום, אני, היה לי רצון מאוד מאוד מאוד גדול ורציני, עם מוטיבציית שיא ברמה הכי גבוהה שנראה לי הייתה לי בחיי, שכשהשתחררתי אמרתי לעצמי, אני חייב להוכיח לעצמי, לא רק לעצמי, גם לאנשים מהצוות ולאנשים שקשורים לצבא, שהם טעו לגביי, שהם אלה שפספסו, שזה שהם לא נתנו לי להוביל ולראות את הדברים שלי ב… חיובית אז הטעות הייתה אצלם בחצי מילה איפה הם נגיד כאילו איפה היה הפער נגיד סתם דוגמה אני הייתי הולך ועושה כאלה הייתי מדפיס סיכומי שיעורים מהצבא שעשו לנו נגיד על נשק או על דברים כאלה אז הייתי מדביק את זה נגיד מאחורי השירותים כאלה בתאים כאילו כדי שכאילו בן אדם שעכשיו בשירותים יוכל ללמוד עוד קצת על איך יורים או איך שוכבים נכון מבחינת ירי וכל זה ואז במקום כאילו אז על מה הם נתפסו? לא יודע. כמו מתחנף למפקדים או משהו כזה. עכשיו, את אותה פעולה עם מישהו אחר בצוות שהוא קצת יותר דומיננטי וקצת יותר מקובל היה עושה. היו מתייחסים לזה מדהים, כי זה היה במקביל דברים כאלו. אבל אז כאילו זה כבר איפה הנקודות של איפה הרגשתי את הפחות. אבל בסוף, בזכות הסיפור הזה, היה לי את המוטיבציה ואת הרצון ואת הרעב להקים את כל מה שעשיתי. זה הסיפור.
עשהאל: בן אדם שנגיד יש לו ADHD. הדברים שמוצאים לו דופמין, שמייצרים לו את ההנאה שהוא רוצה, הוא יצליח להתמיד בהם וליהנות מהם בהתמדה מדהימה. רק צריך באמת למצוא את הדברים שמעניינים אותנו, שאנחנו אוהבים לעשות. ולכן, ולכן, בואו נדבר נגיד על שינה. אני המון פעמים, לא שאני לא יכול ללכת לישון, אני יכול ללכת לישון מתי שאני רוצה, אבל בגלל שפתאום אתה מגיע בערב אחרי העבודה ואתה פתאום מתחיל לעשות דברים שהם כיפים ושאתה אוהב והכל, נגיד סתם אתן לך דוגמה, אני יושבת עכשיו ולשחק שחמט חמש שעות ברצף. חמש שעות ברצף, לשחק שחמט. כאילו, אני בשנה האחרונה שיחקתי יותר מאלפיים משחקי שחמט. רק כדי שתבין את הפרופורציה, יש 365 ימים, זה אומר שכל יום שיחקתי בממוצע, שבעה-שמונה משחקים, משהו, שבעה משחקים. זה פוגע לך בשינה, אתה אומר. אני פשוט אומר שכשאני יושב ולא הולך לישון כי אני מעדיף לשחק שחמט, זה כי אני מאוד אוהב ליהנות. את המטרות הגבוהות יותר מול העיניים, ולא להיות בן אדם שכאילו, רק מה שעכשיו עושה לי טוב, אני עושה. לא. צריך גם בשלב מסוים לפתח את החוש הזה של להגיד, רגע, אני רוצה שיהיה לי עסק מצליח, נכון? אז עסק מצליח, חלק מלהשיג את זה, זה לישון בשעות נורמליות, נכון. כדי שמחר אני אוכל לקום לעבודה ולהגיע בשעה טובה ולהיות ערני ולהיות… מאוד אוהב לעשות את מה שאני… מה שחשוב לי, אז אני מצליח להתמיד בזה. בעל עסק בעצימות כזו. לי את היכולות האלו. אם אני רוצה להצמיד הרגלים, אגב, יש לך, ליאור, אתה מרגיש שיש לך, אם נגיד אתה רוצה לסגל עכשיו לעצמך…
ליאור: אתה מרגיש שזה בא לך בקלות? ממש לא. מה זה, נתקלתי באיזה… סיימת שפשוט צריך להתחיל בצעדים קטנים ולאט לאט להגדיל ולעשות באמת, לשמור על דברים בעקביות לצורך העניין. טוב, לא התמדתי בזה אבל הייתה לי תקופה שרציתי לעשות מקלחות קרעות. אז השאיפה היא להגיע לדקה מקלחת קרה בכל יום, לפחות דקה ברצף של מקלחת קרה בסיום כל מקלחת או משהו כזה. אז אני מאוד מאוד רגיש לקור. פשוט אני זוכר שהיה איזה שבועיים שככה התחלתי ביום הראשון להשפריץ על עצמי לא יודע מה חמש שניות שבע שניות של מים קרים וככה כל יום הגדלתי את המינון כל פעם. עד שאתה מגיע לדקה. וואלה, הגעתי לדקה, אבל ככה, שוב, מבחירה לא התמדתי בזה כי אני לא אוהב את העניין ש… אבל כן, הטמעה של הרגלים. באמת מאמין שיש שיטה? ADHD ADHD קל יותר.
עשהאל: אני באמת מאמין שיש שיטה, צריך לעשות אותה בהדרגתיות ובעקביות. למה אבל שתרצה לעשות משהו שלא עושה לך טוב? אתה אומר, אני לא אוהב… או, זה בדיוק העניין עם המקלחת הכרה, זה בדיוק זה. אז למה שתעשה את זה? אבל… כי נחשפתי לזה, לא משנה… איזה מטרה גדולה זה מקדש. אני חושב שבכללי להיות עקב…
ליאור: בדברים יש בזה מן החיוביות להטמיד. לעשות פעולה, כמו לעשות ספורט לצורך העניין. לא, אני איתך, אז למה, כאילו, סבבה, אם המטרה היא להיות בן אדם… זה יותר להתמודד מול עצמך ולא לוותר לעצמך. את התכונה הזו שלא לוותר, גם בדברים לא נוחים לך. אני מסכים, זה מאוד דומה גם לספורט. אממה, ברור שבסוף אני כן בוחר ואני…
עשהאל: את הדברים שפחות נוחים לי, באמת ויתרתי בסוף. עובדה שלא התמדתי. אבל מתוך הבחירה אמרתי, רגע, זה באמת פחות עושה לי טוב, ואני לא רוצה, לא מוכן להשקיע בזה. יכול להיות שאני נבחר בדברים אחרים שפחות עושים לי טוב, אבל אני אראה בהם יותר ערך, ואני כן נבחר להתמיד בהם. אני מבין. אני כן מתחבר לזה שבן אדם צריך, אני קורא לזה, מטרה גדולה יותר שאני רוצה להשיג ואותה אני כן רוצה. יש לי מטרה גדולה, אני אגיד סתם דוגמה, אם אתה היית אומר שהמטרה שלך, אז אני ממציא באמת, כאילו, תוך כדי שאני מדבר, זה לעשות מקלחת קרח עם פיטר פן במשך שתי דקות, עוד חצי שנה. הגיע לארץ ויש לך איזה פגישה איתו, אז היית באמת מתמיד בזה כדי להגיע למצב שאתה מסוגל בכלל לשבת שתי דקות. אבל אם באמת כל המטרה זה רק… ללמוד לעשות דברים למרות שאני לא אוהב אותם, זה הדברים בדיוק שדווקא אנשים שיש להם יכולת קשר וריכוז, זה לא יעבוד אצלם, הם צריכים באמת שזה יהיה אמיתי, הם צריכים את האמת. צריך לשים מטרה, צריך KPI, מה שנקרא. כן, שזה מדיד. אז אני אישית, אגב, כשאני רוצה להטמיע הרגל חדש בחיים שלי, אני תמיד מצמיד אותו להרגל קיים. לדוגמה, אם אני עכשיו רוצה כל בוקר, לפני שאני הולך לעבודה, לעשות מקלחת, ואז לצחצח שיניים אני כל היום מצחצח, זה כבר קורה, זה רוטינה שאני עושה אותה המון המון שנים, אז אני פשוט אומר, אה, רגע, אבל אי אפשר לצחצח שיניים, צריך להיכנס למקלחת, אוי, יש לי, יש לי כוח, יאללה, נו, נעשה את זה זריז, טק, טק, טק, טק, טק, יוצא, מצחצח שיניים. אז כאילו, תמיד להצמיד את זה פשוט להרגל קיים, מעניין. זה פשוט עובד הרבה יותר בקלות, וכאילו, זה קצת מזכיר גם את הקטע של לנהל יומן, הרי תאורטית, כן אבל להגיד, מה אכפת לי, אז אני לא אעשה את זה. אבל זה הבסיס שבן אדם צריך לסגל לעצמו, כדי שהוא יוכל לצאת לדרך ולחיים של חיים… שאם אני שמתי את זה ביומן, אז כבר התחייבתי ואני חייבתי. צריך לדעת לעשות דברים, גם אם אתה לא עף עליהם, כי המטרה הסופית היא הרבה יותר חשובה, ואתה כן עף עליה. נגיד, הרי מה הרעיון של לעשות מקלחת כל בוקר מבחינתי? כאילו, מה המטרה הגדולה לצורך העניין בזה? זה כי במקום להגיע עכשיו לעבודה, קצת כזה להתאפס לראות מה קורה במחשב וזה אם אני מגיע אחרי שהתקלחתי במקרה שלי אני מדבר לא יודע אם זה אצל כולם אני מרגיש שכבר פתחתי אני כבר באמצע היום מה שנקרא ואז אני מגיע ואני חד ואני חזק ואני עף. אז זה פשוט טוב יותר בשבילי, וזו מטרה שהיא מעולה מבחינתי, אז אני כאילו כן חשוב לי לעשות את זה, אבל בסוף זה חייב להיות עם איזושהי מטרה מעניינת. כשיש לי ADHD, הדבר הכי חשוב זה שיהיה מישהו שיאמין. זה המשחק, אנשים שיש להם יכולת קשר לריכוז, הם בסך הכל צריכים… שיאמין בו, בהם. אני באופן אישי, היה לי תמיד את אימא שלי, שבאמת לאורך כל הדרך תמיד הרגשתי שהיא מאמינה בי, והיא תמיד ככה נתנה לי את התחושה שאני מוצלח, וכאילו זה היה מצחיק, אפילו כשהיינו מגיעים לשימוע בשעלבים, או באור עציון, אז כאילו היא כן מצד אחד… פקדה מול הצוות החינוכי והכל, אבל איך שהיינו יוצאים משם… היא איתה אומרת לי, כאילו, יאללה, שחרר, זה סתם שטויות, זה עם י"ב והכל טוב, כאילו, זה הכל שטויות אחת, הכל שטויות. ואימא שלי מגיעה ממערכת החינוך, אימא שלי היא מורה, כאילו, אבל היא מבינה שזה לא מגדיר אותך, וזה לא באמת עכשיו אומר שאם אתה הוצאת ציון כזה או ציון כזה, אז אתה תהיה ככה או תהיה ככה. באופן כללי, כל הסיפור של יכולות קשב וריכוז זה גם… בפרונט, בחזית. תמיד לחשוב על דברים, במה אני כן טוב, במה אני כן מוצלח, ולא לתת לסיפור הזה של הנטייה הטבעית שלנו לשפוט את עצמנו ולהגיד, להסתכל על 2% שלא עובד במקום על 98% שעובד. אני באופן אישי מנהל רשימה, אני קורא לזה רשימת עושר, באלף, של בעצם באיזה נקודות בחיים שלי, באיזה שעה, באיזה יום. הרגשתי מאושר. ואז, אפילו בתקופה כזאת שאני אולי קצת פחות בטוב, אולי קצת פחות זוכר את זה, אני באמת פותח את הטלפון ופשוט קורא לעצמי דברים ואומר לעצמי… לא אומר, רושם סיטואציה כזה. אני אתן לך דוגמאות.
ליאור: והבת שלי…
עשהאל: הראשונה, סתם. הנה, דוגמה מעולה, כן. אז אני אתן ככה, תשמע, זה בעיניי, כן, אני עושה את זה כבר הרבה מאוד זמן. יש לי הרבה כבר רשום, אני לא יודע אם אני אוכל להגיד הכל, אבל… בוא נמצא את זה רגע., שנייה אני אנסה למצוא את זה, טוב אני לא אלאה פה את החבר'ה למרות שזה באמת כן. לדעתי מעניין, שנייה אחת אולי בכל זאת נמצא את זה. בסדר, זה מהמקום הזה של לאמן את המוח, לחשוב חיובי. כן. כשאתה מתעד רגעים חיוביים ומאושרים, אז כאילו… פשוט צריך לזכור. עוזר לך להתפקס באמת על… צריך לזכור שבסוף רוב הדברים הם דברים טובים. טוב, אני כרגע לא מוצא את זה בשלוף, אני גם באמת לא יודע למה, אבל בכל מקרה, אתה יכול פשוט לדמיין שרשום ממש תאריכים ושעות, וממש בצורה מאוד מדויקת של מה חוויתי באותו נראה, לא יודע מה, עירוני, זה לא מעניין אותי. אני מעניין אותי שהדברים יהיו פרקטיים. אם אני עכשיו צריך שתהיה לי פה מלחייה, שהיא לא תהיה בתוך איזה מדף פנימי, כי ככה זה נראה יותר טוב, אלא שהיא תהיה על השיש, כי בשיש אני צריך כל הזמן את המלחייה, ולא רוצה ל… אז אני שם את זה על השיש, ולא אכפת לי איך זה נראה. כי זה פשוט הרבה יותר פרקטי. לעשות שלושת הגדולים בתחילת כל יום, זה בעצם אומר שאני רושם לעצמי בתחילת היום, מה יעשה לי טוב? איפה אני רואה את עצמי עוד שלוש שנים? איפה אני רואה עוד חמש שנים? הדברים האלה ברגע שהם ויזואליים הם מאוד מאוד עוזרים. שוב, זה מהמקום הזה של סדר וארגון, אנחנו רוצים שהכול יהיה מולנו בצורה מסודרת. ולוח אבנים גדולות ויזואלי, שזה בעצם אומר מה הדברים הכי חשובים לי בחיים. זאת אומרת, אני עושה נגיד סתם מדרגות של חמישה מדפים נגיד, ואז אני שם למעלה את הדברים שהכי חשובים לי, לדוגמה ההורים שלי, הילדה שלי, אשתי, נגיד סתם דוגמה, אם רשמתי את זה… דפתא שלי שהיא כבר בגיל… מתקדם ב… הכי עליונה, לדוגמה שהיא הכי חשובה לי, אז אני צריך לשאול את עצמי, רגע, כמה זמן אני מקדיש? אז כאילו משהו פה לא בסדר, אז צריך לשנות טיפה את סדר העדיפויות. אז לוח אבנים גדולות זה דבר שהוא גם מאוד מאוד יכול לעזור. ליאור, יש משהו שתרצה להוסיף, לספר?
ליאור: כל דבר שרק תרצה לשתף אולי מהחוויה שלך. אני חייב לציין שמההיכרות איתך, הראית לי עוד זווית של, אני חושב שה-ADHD בסוף זה מעין מטרה, מטרייה כזאת של תכונות. אצל הרבה אנשים שמעידים על עצמם שיש להם ADHD, אבל באמת פגשתי המון אנשים בחיים ולכל אחד מספר איזה זווית קצת אחרת ואתה לגמרי הראת לי זווית שאני לא יכול להזדהות איתה עד הסוף. יש דברים שאני כן מזדהה איתך וחולק איתך ויש דברים שאני לא וזה מאוד מעניין לראות באמת איך הדרך, איך אתה מתמודד איתם ואיך אתה מוצא בהם את העוצמה דווקא ולא את… את המוגבלות, אז גם כיף, גם מעורר השוואה. מעורר השראה וגם מעורר השוואה אפרופו כי המקום הזה שאני… עצמי אליך בנקודות מסוימות, עוזר לי גם להתמודד עם הדברים האלה, עם ההיבטים האלה בעצמי. אז תודה, ובסדר. יש נקודות שאנחנו נהיה חלוקים, אבל זה גם בסדר. אני ממש ממש מקווה שאנשים ששמעו את הפרק הזה בפודקאסט,
עשהאל: כן יצליחו לעשות את מה שאתה עשית, וכן בסוף לקבל מזה איזושהי השראה, כי בסוף המטרה של הפודקאסט הזה זה לעזור ולתת ולהיות בהשפעה מסוימת ובנתינה מסוימת, ובסוף, אתה יודע, זה קצת כמו אם אני רואה שלושה אנשים קופצים במטוס, אין לי בעיה לקפוץ גם. כי מה זאת אומרת? שלושה אנשים קפצו לפניי, אז אני לא יכול לקפוץ, אז אני יכול לקפוץ, הכל בסדר, בטח למטה יש טרמפולינה, או נסתדר מה שנקרא, אבל אז אותו דבר, בסוף בן אדם בא ואומר, היי, יש פה בן א אנחנו אלה שמגדירים לעצמנו את הגבולות שלנו, וכשזה קצת כמו נמלה שאתה עושה לה עיגול, ואז היא לא יוצאת מהעיגול, כי היא חושבת שאי אפשר לצאת מהעיגול. אני חייב לעשות את זה, זה בינתיים רק בתיאוריה, אני שומע. יש נמלה על דף, אתה עושה לה עיגול, ואתה רואה שהיא כאילו כזה הולכת כל הזמן ליד הגבול של הזה, ולא מצליחה לצאת, כי היא מדמיינת שהיא בעצם תקועה בתוך הגבול הזה ששמנו לה. אז זה קצת דומה לכל מה שקשור ליכולות קשר וריכוז, ואני ככ כמו ילד מפונק שמקבל כאלה מתנות יפות וגם מתלונן עליהן, אלא שיגיד לעצמו, וואלה, קיבלתי את המתנה הכי גדולה שאפשר לקבל ואני עף עליה ואני הולך למנף אותה ולעשות את זה בצורה הכי טובה שאפשר ובואו נקבל את עצמנו באמת כמו… אנחנו כולם, כל אחד ואחד הוא עולם מלא, ואתה יודע, כשאתה שומע על מישהו ש… לא יודע, הנה, השבוע או שבוע שעבר, בבניין שלי יש מישהו שהתאבד, קפץ כאילו מהחלון, בן אדם בן 50, שותף בבן אדם סופר מצליח, אני חייב להגיד, ממש, באינטרנט קראתי, יש עליו ממש, הוא היה ממש בחור רציני והכול, ובסוף בן אדם כאילו אשכרה מתאבד, כנראה כי הוא לא הרגיש טוב עם עצמו. בסוף זה מתנקז לזה שהוא הרגיש, אני מניח, אז אני ממש ממש שמח לראות שחבר'ה ככה עושים את הדבר הכי קטן בעולם שאני ביקשתי בחזרה כדי לעזור לי, לנו, בחזרה. אני ממש מבקש שמי שיכול להיכנס לספוטיפיי ולדרג אותנו, חמישה כוכבים, זה יהיה מאוד מאוד מוערך. ככה אנחנו בעצם מפיצים את הבשורה, מפיצים את הטוב, מפיצים את ההשפעה, וזה הכול. אז אנחנו נתראה בפרק הבא. תודה שהאזנתם, יאללה ביי. ביי.
עשהאל: היי חברים יקרים, מה המצב פרק 46 כבר כאן, בפרק הזה דיברנו על יכולות קשב וריכוז, יחד איתי ליאור מורד, פרק 46, מתחילים!
גדלתי בשומרון. קשב וריכוז, המון. כדורגל, מקום ראשון. העיקר, לא לישון. אני בן 10 – הלם. סבא עשה קסם. איך בעצם? 12 – שלוקים קרים. מכירות של החיים. המצב אנוש? היצע וביקוש. 13 – פליירים כל היום. בקור. בחום. קברתי בחול. פוטרתי. למדתי. אמון מעל הכול. 16 – קוסם אמיתי. עסק פגזי. 70 אלף שקל בחודשי השיא. קוסם זה לשחק. לשחק זה לשווק. מקל הקסמים התפרק. עורכי דין. התחלתי לשווק. בפודקאסט שלי אשתף מניסיוני, לשווק ולמנכ״ל ממש כמו עשהאל. בלי פילטר או עריכות. אין סודות. שימו אוזניות. פרק של השמחות.
עשהאל: היי חברים יקרים, מה המצב? טוב, אז פרק 46 כבר כאן, ובפרק הזה אנחנו הולכים לדבר על יכולות קשב וריכוז ADHD. במיוחד לנושא הזה הבאתי את האיש והאגדה, ליאור מורד, מה קורה ליאור?
ליאור: שלום, שלום, כיף להיות פה, נראה לי פעם ראשונה שלי בפודקאסט.
עשהאל: באמת? נראה לי. בושה וחרפה, כמה שנים אתה כבר ב…
ליאור: אה… שנתיים.
עשהאל: יפה, יפה, אהבתי. אולי לא פעם אחרונה. אז מה התפקיד?
ליאור: אני מנהל מחלקת SEO, מי שלא מכיר עדיין.
עשהאל: יפה, אהבתי, ואתה קצת מבין ב-IDHD, יש לך נגיעה, משהו. וואו, האמת,
ליאור: אף פעם לא אובחנתי, אבל תמיד, תמיד אצל… שיש בי משהו משהו ב… אני מאבחן אותך רשמית, אבל אני גם לא מסכים, אני לא חושב שיש לי לגמרי ADHD. בוא, תספר רגע, איך אתה תופס ADHD? כי אתה כן אובחנת.
עשהאל: אופי רשמי. כן. בגלל… בבית ספר או חיצוץ? תראה, בדרך כלל ADHD מאבחנים בגיל צעיר. זאת אומרת, פחות נהוג עכשיו בגיל 30-40, לא יודע כמה, לעשות אבחון, למרות שזה אפשרי וזה הכל סבבה, פשוט בדרך כלל יוצאים מנקודת הנחה ש- ADHD זה משהו שלאותו בן אדם היה צריך להיות כבר מגיל קטן. זה לא משהו שמתפתח כשאתה גדל. ולכן, בדרך כלל, כשעכשיו נגיד בן אדם הולך ורוצה לקחת מרשם של ריטלין, אטנט או קונצרטה או דברים כאלה, שירי הרשקו, ספר מעולה בעיניי. שהעברת לי ו…
ליאור: ולא סיימתי אותו. לא יאומו.
עשהאל: הגעתי לאמצע אפילו. לא יאומן, אגב, זה גם עניין של ADHD, שלא לסיים משימות עד הסוף, אבל לא משנה. אבל בכל מקרה, בספר היא באמת מסבירה בצורה מאוד מאוד יפה, שבסוף מה זה ADHD? זה בסך הכל אומר שאם יש עכשיו בן אדם, נקרא לזה שאין לו את היכולת המופלאה הזו שנקראת ADHD, אז בעצם הדופמין שלו פשוט נספג במוח בצורה טבעית ורגילה והכול סבבה. בן אדם שיש לו ADHD, לעומת זאת, בן אדם שאין לו ADHD והוא בן אדם ככה שהמוח שלו כן סופג את הדופמין כמו שצריך, אז יכול להיות שגם יהיה לו פחות אנרגיה, יכול להיות שיהיה לו פחות מוטיבציה לעשות דברים, כי כשאתה לא רגוע ואתה כל הזמן באיזה תחושה של אני חייב להשיג את הריגוש הבא, אז אתה בתנועה, אתה משיג את המטרות, אתה זז, אתה חי, ולכן כאילו בסוף אין יותר ואין פחות, בסך הכל צריך כל אחד להכיר את עצמו ולדעת איפה הוא נמצא בסקאלה הזו. עכשיו,
ליאור: התמודדות או איזה כאילו זה נקרא הפרעה.
עשהאל: מי החליט? אני רק אומר איך קוראים לזה. מי החליט? בסדר, גם בר אומרת שככה קוראים לזה. מי החליט? אתה יודע, אולי אגודת הפסיכולוגים… אז אני אישית פחות מתחבר לחוקים, או להחלטות, או ל… בעיניי, זה עניין מאוד דומה לזה שפעם היו מתייחסים גם למזרחים כאל איזושהי אפליה מסוימת. מה זה, זה מזרחי? את מתחתנת עם מזרחים? מה, מזרחית תתקבל לאולפנה הזו? כל מיני שטויות במיץ עגבניות שבעבר היו הרבה יותר פופולריות, והיום,
ליאור: דברים כהפרעה כי… מגביל אותך בדברים מסוימים אז אולי זה מגביל ילד להשתתף בדברים חברתיים להשתתף בבית ספר בשיעור ובהרבה מקרים יש בזה מן הצדק זאת אומרת אנשים עם ADHD באמת מוגבלים בלעשות לא בלעשות דברים או יותר בלקחת חלק בדברים שאנשים נורמטיביים או בלי הפרעה לצורך העניין כן משתתפים או לצורך העניין אז אותה הפרעה כביכול מגבילה אותך בלסיים את המשימות. אתה אומר, רגע, אני מסתכל על זה בצורה אחרת. אני לא מסתכל על זה כחיסרון, אני מסתכל על זה כיתרון, כיכול. קל לי דברים ולא מגבילה אותי,
עשהאל: וכמה דברים זה כן מגביל אותך? לא. אז זה רק מעצים אותך? אני חושב ש… כן, אני חושב… זה בגלל דרך ההסתכלות שלך על זה? לא בגלל דרך ההסתכלות, זה בגלל העובדות. או בגלל שלמדת להתמודד עם זה, ועכשיו זה מעצים אותך? אני לוקח את מה שאתה אמרת. אתה למשל אמרת שנגיד, סתם, עכשיו אנחנו נעשה פה שיעור על פיזיקה קוונטית, או אני לא יודע על מה, משהו באמת לא מעניין אותי בשום צורה, ואז אתה בא ואתה אומר, אתה המוגבל, או אתה יש לך הפרעה, אתה לא יכול לשבת ולהקשיב. ומקשיב יותר מכולם. אני פשוט חושב שלבוא ולהגיד, ילד, בן אדם שיש לו ADHD אז הוא מוגבל כי הוא לא יכול לשבת נגיד באיזה שיעור שלא מעניין אותו אז זאת המגבלה שלו, לא, הוא חכם. בזמן שאחרים מבזבזים את זמנם בדברים שלא מעניינים אותם ובכל זאת יודעים לשבת ולהשקיע באיזה זמן ולבזבז את זמנם, אני עושה רק מה שמעניין אותי. אם אני יושב ואני בשיעור שלא מעניין אותי, זה לא בגלל שיש לי הפרעה אני קם והולך, זה פשוט כי יש לי שכל ואני אומר לעצמי, היי,
ליאור: רגל ככה הייתה נראית הילדות שלי. אבל זה לא משרת אותך או את רוב האנשים זה לא משרת בחיים האמיתיים. למה? כי בסוף אנחנו צריכים, נכון, כי אנחנו נדרשים להתמודד עם החיים. ואנחנו לפעמים נדרשים לעשות דברים שאנחנו לא מאוד מעוניינים לעשות כל הזמן, כדי באמת לעבוד, כדי ללמוד.
עשהאל: כדי להשתלב בחברה? זה נכון. אז בעצם אתה מתאר, כל דבר, אני אפרוש מכל דבר שלא מתאים לי ולא מעניין אותי, ואתה יכול למצוא את עצמך מחוץ למשחק פשוט. אבל רגע, אתה צודק, אני באמת אפרוש מכל דבר שלא מעניין אותי ולא מתאים לי, אבל אני ארכז את הפוקוס של הזמן שהתפנה לי, מה שנקרא, במה שכן מעניין אותי. ועכשיו אנחנו מגיעים לנקודה.
ליאור: ה-ADHD השכילו להפוך את זה, לזהות את המוגבלות הזו שלהם ולהפוך אותה ליכולת מועצמת ומשתמשים בה, מתמודדים איתה באופן שאתה מתמודדת. אתה, אסאל, מתמודד עם היכולת הזאת באופן שלא… אנשים מ-D&G שכן מתמודדים בה. הרבה נכנעים לאותה הפרעה או לא מבחינים אותה, ולכן הם באמת מוגבלים אחרי. אני טוען אבל שזה בגלל שעושים להם שיווק. ברגע שאומרים לו, יש לך הפרעה…
עשהאל: יש לך הפרעת קשב וריקום. אבל בן אדם שלא מצליח להחזיק… בגלל ההפרעה הזו. אז איך אתה יכול להגיד שהיא לא… מה זאת אומרת שהיא הלכת וימצא? מה מעניין? או, העניין. שיהיה פה אוטומטיה. שמעניין אותו, זה לא הפרעה. אז אני חושב שיש פה תהליך. אני חושב שכן, זה כן הפרעה. זה הפרעה בגלל שהחברה מגדירה את זה הפרעה. זה לא הפרעה. בן אדם אוהב לעשות, נגיד סתם דוגמה, בן אדם אוהב לבשל אוכל, והוא לא אוהב לשבת עכשיו ולעבוד בדיגיטל או במכירות או באין לא יודע מה, אז שילך ויעבוד באוכל. כאילו, מסכים איתך. כמה אנשים אתה מכיר שעובדים בעבודה שלא מעניינת אותם? או, 98%. בכמויות, גם אצלנו בסוף יש, אני בטוח, אבל מישהו שיש לו ADHD, אם הוא עושה מה שלא מעניין אותו, הוא פשוט לא יעשה אותו. אתה אומר, זה המצפון הזה מבפנים, שמפריע לו פשוט לשבת, כי אז זה יגרום לו להיות בחיפוש תמידי אחר אותו זה. שאלה אם באמת מוצאים. אלה שמקלים את ימיהם בחיפוש תמידי. כי יש שם איזה משהו לדעתי ב… איך זה נקרא, שהם לא עשירים בחלקם. זאת אומרת שבסוף בן אדם צריך להיות גם במודעות כלפי החיים. וזה שעכשיו אתה עובד בעבודה שהיא סבבה, ואני לא עכשיו כל היום, לא יודע מה, שותים אלכוהול, או אין לי מושג לכל אחד מה שהוא אוהב, ועושים איזה שיגעון, זה לא אומר שזה לא משהו שאתה אוהב, פשוט צריך להיות גם בפרופורציה של מה זה להיות עשיר בחלקך, של אם מצאתי עבודה שטוב לי בה וסבבה, אבל יש גם איזה כמה דברים שצריך לעשות שהם לא הכי מסתדרים.
עשהאל: בקדומים, בכיתות א' עד ג', אם אני לא טועה, משהו כזה. ושם כבר, זה היה מאוד מאוד ברור שיש ADHD. אחרי זה המשכנו לבית שמש, והייתי בבית ספר אהבת ישראל, מכיתה ד' עד ו'. שם שוב זה כבר היה גיל שאני יותר אפוי וככה יותר עם רצונות. ההורים שלי היו מגיעים כבר קבוע לפגישות כאלה עם המורה, ועם המנהל, ועם העובדת הסוציאלית, וכל מיני סיפורי סבתא, גם המורה שלי אמרה לי ביסודי, יש לו פוטנציאל אבל הוא לא מממש אותו. כי את מדברת דברים משעממים, תדברי דברים מעניינים, אני אקשיב. משפט שליווה אותי אבל לאורך כל ה… כן, כי פשוט אנשים משעממים ואז הם מאשימים את התלמידים שהם משתעממים. לא תהיה משעמם, אני לא אשתעמם, זה קצת כמו הפודקאסט הזה למשל. שיותר נכנסתי כבר לעולם של הקסמים, ובמקביל לזה שכמה שאמרו עליי שאני תלמיד גרוע, ושאני לא ככה, ושאני לא ככה, וכל מיני סיפורי סבתא, ידעתי שבקסמים אני ממש מצליח. זאת אומרת, אני הלכתי נגיד לכנס באנגליה, או כנס באגודת הקוסמים בחולון אז, וכאלה, והייתי יושב 7-8 שעות ברצף, מתרגם דברים מאנגלית, או מסכם הרצאות, או כאילו הייתי עושה כל מה שצריך, אפילו בשפה זרה. כאילו, סך הכל תעודת הבגרות שלי היא ממוצע של איזה מאה ומעלה. כאילו, היה לי באמת אחלה של תעודת בגרות. פשוט, לא הרגשתי שאני לומד כלום. הרגשתי שאני לא יודע שום דבר חוץ ממתמטיקה. מתמטיקה כל כך אהבתי, שבגיל 17 קניתי רכב, רק כדי שאני אוכל לנסוע לשיעורי מתמטיקה ולחזור הביתה. אז כאילו בכיתה ז'-ח', כמו שאמרתי, בשעלבים, כל… שנה, ארבעה חצאי שנה, באמת, כאילו, אמצע כיתה זין. אמצע כיתה ח', סוף כיתה ח', עליתי לוועדת הדחה או משהו בסגנון, שזה אומר שההורים שלי מגיעים, אני מגיע, מגיעה איזה יועצת, כל מיני אנשים שם בבית הספר, ואז מתחיל באיזושהי מריבה שלי בכלל אין say, אני אפילו לא שואלים את דעתי, אני רק יושב, פשוט שומע אנשים מדברים, כן, ממש ככה, ותמיד תמיד זה הסתיים בזה שהיועצת אומרת, אז בכיתה ט' עוד סחבתי את השנה הזו באמת בקושי רב עם כל השעמום הטוטלי שהלך שמה, וזהו, בסוף כיתה ט' אני אמרתי שזהו, שלא מתאים לי, המסגרת הזאת יותר לא מתאימה לי, שוב, כי באמת השתעממתי, השתעממתי במקצועות הקודש, השתעממתי במקצועות החול, השתעממתי במקצועות שאין מה לאכול. דברים שממציאים לך, כל מיני נושאים שאתה אומר… איך הגעת לעניין של הקוסמות ולהבין שזה מעניין אותי? כי בגיל מאוד קטן, זה אפילו חלק מהפתיח של הפודקאסט, בגיל מאוד קטן, סבא שלי עשה לי איזשהו קסם עם אדום שחור כזה, ואני כאילו נגנבתי ברמה שמצאתי את עצמי ביוטיוב של אותו לילה, כל היום וכל הלילה, ימים שלמים, שבועות שלמים, שנים שלמות שחלפו. מנסה לפענח את ה… כן. איך זה עובד. ולא כל כך מהר הגעתי לפתרון של הקסם שהוא הראה לי, אבל באמת הקסמים היו הגושפנקה שלי, לדעת שאני לא פגום ולא דפוק, אלא זה רק עניין של מה מעניין אותי ומה לא מעניין אותי.
עשהאל: בתקופת הצבא, אז אני חייב להגיד שה-ADHD, היכולת הזו מאוד מאוד מאוד תרמה לי. כל מה שקשור לזריזות, אני הייתי מקום ראשון בכל המחזור, מחזור הגיוס שלי, זאת אומרת בשני הצוותים, בכל מה שקשור לספרינטים, כאילו היה לנו… ביחידה ותמיד הייתי מגיע ראשון גם בגיבוש וזה מאוד מאוד תרם לי כל הנושא של הזריזות וכל זה., אז זה ככה גם כן היה נחמד, בוא נדבר רק ככה על איזה נקודה מזווית אחרת, אז כשאני עכשיו למשל, לפני כמה ימים היה לנו פה ראיון עבודה, ומי שהגיע פה לראיון אז היה מאוד… מאוד ניכר, שהוא יש לו יכולות ADHD, זאת אומרת, לא היה אפשר לפספס את זה, אני גם מזהה את זה מקילומטר כבר וכאלה. ומה שחשוב זה שכשאני עכשיו ניגש לראיון עבודה עם בחור שיש לו ADHD, אני חייב לוודא שאני יודע מה אני רוצה מאותו בן אדם. זה לא בן אדם עכשיו שאני יכול להגיד לו, בכללי צריך, לא יודע מה, להיות, להצמיח את הארגון בהצלחה, זה פחות יעבוד. הוא צריך משהו שהוא באמת ידע מה הוא צריך לעשות, מה המטרה, מה מוגדר כהצלחה, ממש הרגשה של שליטה במציאות ושל אני יודע שאני מסוגל ושאני יכול ושהכול קורה. זה באמת עניין של לרכז את הכל במקום אחד. אני אישית גם מאוד מאוד עוזר לי לרכז את הדברים בצורה ויזואלית. אני לא בן אדם עכשיו שיכול לעשות איזה Drive ואיזה Monday ושהכול רשום שם, לא. אני צריך שזה יהיה רשום לי על הקיר, אני צריך שזה יהיה רשום לי בצורה ויזואלית, זה משהו שמאוד מאוד עוזר לי. גם יומן, אז אין דבר כזה להיות בן אדם שיש לו את היכולת המופלאה הזאת שנקראת קשב וריכוז, מאוד מאוד מאוד תורם לי, מאוד מאוד תורם לי.
עשהאל: גיליתי את זה בשלב מאוד מאוחר בכלל כשהייתי בסיני. כשהייתי בסיני, אז בשדה תעופה, לפני שעברנו את הגבול, אז היינו באיזה קניון באילת או משהו כזה, אני כבר לא זוכר. באיזשהו לפני שעברנו את הגבול, נכנסנו לסטימצקי והיה שם כמה ספרים, והיה ספר שנקרא "מיינדפולנס למתחילים", כריכה כזאת כחולה לדעתי, עם כיתוב אדום אולי או משהו כזה. אני אקח את זה, זה מסתדר לי עם סיני, זה אמור להיות בסדר. ואז אני בא ואני קורא והוא אומר תרגילים שצריך לעשות וכאלה, ועשיתי, וזה היה פשוט mind blown, אין מה להגיד, זה היה פשוט כיף ברמות קשות. אז מאז אני באמת ככה משתדל לעשות מיינדפולנס כמה שיותר, אני מאוד מאוד נהנה מזה. חוץ מזה יש את הנושא של שיאצו, שזה מה שאני עושה כבר תקופה יחסית משמעותית בשנה האחרונה, כל פעם הולך. לי בדיקת קינים, לא יודע מה אתה עושה לי, אתה עושה לי טיפופים באוזן, לא אכפת לי. עצם זה שיש לך את הקיבוע ביומן, שאתה עכשיו שעה נמצא במקום שבו… לעצמך את השקט ואתה שם את הטלפון בצד ולא על רטט אלא על אפס, על שקט לגמרי כאילו ואתה מתנתק לשעה, שעה וחצי ואתה עושה נשימות ואתה מתרכז בהווה, זה משהו שמאוד מאוד מאוד מאוד עוזר לי ומוציא לי דופמין ומאזן אותי וזה פשוט כיף ברמות קשות. וספורט, אז ספורט כאילו זה משהו שגם מגיל קטן כבר אני מתעסק בו. כמו שאמרתי, גם כשהייתי נגיד בשעלבים, אז תמיד היה לי הסכם עם כל הבית ספר בערך, האחרון לפחות, אני כבר לא מתייחס ל… אז זה לא רק בגלל הניצחון. לא, זה לא התחרותיות. לא רק ההישגיות. לא, זה לא התחרותיות. עצם העיסוק בספורט הוא כמו ריפוי בעיסוק בשבילך. כן, חד משמעית. ההוצאת אנרגיה. כן, כן. יכול להיות שיש בך הרבה אנרגיה עצורה, ואתה צריך פשוט כל פעם לתעל אותה. בדיוק ככה. ממש ממש ככה. כן, אז זה נחמד לי, אני עושה ספורט עד עצם היום הזה, פעם בשבוע אני משחק כדורגל, אתמול שיחקתי כדורגל, אבל הבחנתי אותך, ליאור. אני מגיע עכשיו לאגם, נגיד, בטבע, זה קרה לאחרונה. אם אני רואה שלט אסור להיכנס למים, סימן שאין בעיה להיכנס למים. למה? קודם כל מטיל ספק. זה האמת, למה? כי אם באמת כל כך היה מסוכן להיכנס למים, אז היו מגדרים את זה, לא היו נותנים לך בכלל את האפשרות של האם אתה רוצה להיכנס או לא. אבל אם אתה רואה מקום כל כך יפה, פסטורלי, הכל סבבה, ויש שלט, נא לא להיכנס. ג'טבלו שזו חברת התעופה שעכשיו היינו בארה״ב וטסנו איתה 200 מיליון פעם, חברה מאוד גדולה, מאוד רצינית, אז גם הוא מאובחן עם ADHD ועוד ועוד ועוד. יש את הקטע של איך משווקים את הנושא של ADHD, זאת אומרת שדיברנו על זה בתחילת הפרק של האם אני מתייחס לזה כאל וואו, יש פה… האם זו יכולות קשב וריקו? או שזו הפרעה?
ליאור: אז אם אני חוזר לנקודת ההתחלה שלנו ואחרי כל הסיפורים שסיפרנו, אני חושב… הפרעה זו מילה קשה, אבל בואו נשאיר מהדוגמה, נשתמש בזה, שזה כן מוגבלות, זה כן משהו שיכול להפריע לך בחיים, אבל התהליך שאתה עובר בלהיות מודע לעצמך, להיות מודע לדבר הזה, לראות איפה זה פוגש אותך בחיים, ובאמת לדעת איך להתמודד עם זה, כמו לבחור את הדברים שמעניינים אותך ולהתרכז רק בהם ולהצליח בהם, זאת אומרת, רק הצלחות וכמובן לרכוש עוד כלים שעוזרים לך להיות נוכח להתפקס כמו שאמרת עם המיינדפולנס והשיאצו וכו' וכו' וכו' וספורט. המודעות הזאת ואתה יודע ליישם על עצמך את הכלים האלה שבאמת עוזרים לך להתמודד או אז זה הופך ליכולת מופלאה. אז אני באמת חושב שזה עניין של… האם אתה יכול להגיד באופן גורף שכל האנשים ADHD הם כאלה מוצלחים וזה? לא, לצערי לא. יש הרבה שזה באמת פוגע להם ביכולת להשתלב. כמובן שיש גם עוצמות ורמות ל-ADD.
עשהאל: אני חושב שאולי יש לי פחות ממך, ויש אנשים עם עוצמה הרבה יותר חזקה משלך לצורך העניין. ואני חושב שהעבודה, התהליך של כל בן אדם על עצמו, יכול היה להפוך את זה ממוגבלות ליכולת מופלאה. אני לא חושב שצריך להפוך את זה ממוגבלות ליכולת, כי זו לא מוגבלית מלכתחילה, זה הופך להיות מוגבלות בגלל השפה שאנשים סביבנו משתמשים. ברגע שאנשים סביבנו חושבים שזה שאני לא מצליח להתרכז בשיעור, שלי לא יודע על מה הוא מדבר, וגם אותו זה לא מעניין, ואני רואה שזה לא מעניין אותו, אז אני מסיק את המסקנות יחסית מהר. אז כאילו כל אחד, אתה יודע, הדעות זה בסדר, זה אפשר לחשוב קצת שונה, וזה ממש בסדר. היה לי לאחרונה איזה קטע ששמעתי את עמית סגל בערוץ 14, שהוא ככה הנחה איזה פאנל, ואני התקשרתי אליו ב-103 FM למחרת, כאילו, שיש לו את התוכנית. ומאוד מאוד רציתי להגיד לו ש… שהוא חתיך, כאילו, שזה לא חכם להציג את זה כ… להגיד, יש לי איזה הפרס, בואו תהיו בשקט. כאילו אחי, זה מטומטם לגמרי, למה? כי אני אישית מקשיב לך, רק כי יש לך את היכולת הזו. אם לא היה לך את ה-IDHD, אתה היית משעמם לי את הצורה, והייתי, אני גם לא מתחבר לדעות שלך כזה, וכאילו, אבל אני שומע אותך כי אתה באמת מעניין אותי, כי אתה מדבר דברים בתקשורת כמו שאני אוהב, במהירות, בזיגזוג מנושא לנושא והכל, אז בזכות היכולת שלך, אני שומע אותך, וכשאתה עכשיו בא ואתה אומר, יש לי איזה הפרעה, זה קצת לירוק לבאר שאתה שותה ממנה, הפרעה זה בעיה שלך, בזכות היכולת הזו, אתה מעניין אותי, ולא רק זה, גם איזה מין שירות אתה עושה לילד שלך, הרי הילד שלך נניח זה בדרך כלל תורשתי, אז גם הוא יהיה לו כנראה ADHD, את היכולת הזו, ואז מה, הוא גם צריך להסתובב בעולם בידיעה שהוא איזה מוגבל. אפילו בטלוויזיה אמר שיש לו הפרעה, אז כאילו, זה… זה דבר שהוא חכם, ואני מאוד מאוד מאמין בזה שאנחנו אלה שמייצרים את המציאות ואת מה טוב ומה רע. אתה אומר בעצם…
ליאור: , כוחו של שיווק לצורך העניין, ואם היינו חיים בעולם מה שנקרא מתוקן ואידילי, אז וכולם התחילו להתייחס לזה, כמו שאתה אומר, לא כמוגבלות אלא כיכולת, אולי באמת נצמיח פה דורות של אנשי די.אג' די.איי מוצלחים, ברור, ברור, שאולי יובילו גם את העולם. חד משמעית, בסוף בן אדם היום לא אמור להתבייש בזה, הוא לא אמור להתבייש בזה, הוא אמור לשים את זה בקורות חיים שלו.
עשהאל: בשורה הראשונה, יש לי יכולות קשב וריכוז ו… הבנתי, אני תותח. כאילו ככה זה אמור להיות בעיניי. ברגע שזה לא ככה, זה כי שיווקית מישהו פה משחק קצת עם ההגדרות, ויש לו אינטרס שאולי תחשוב שככה, ותצטרך תרופה, או תצטרך אני לא יודע מה. אגב, זה לא שאני נגד תרופות כאלו ואחרות, כבר אני אדבר על זה גם, אני אישית קראתי את הספר של שירלי הרשקו, כמו שאמרתי, ובספר הזה היא בעצם מאתגרת את החשיבה ואומרת, גם אם עד היום הסתדרת ממש טוב בלי רטלין, אטנט, קונצרט, הדברים כאלה, בוא תנסה, אולי זה כאילו מאוד ירגיש לך כיף ואתה פתאום תקלוט שאתה יכול הרבה יותר בקלות להשיג את מה שאתה כבר משיג היום וכאלה. אני אמרתי, יאללה, בוא ננסה. באמת התחלתי לקחת אטנט. התחלתי לקרוא את הספר שלה עד היום, וזה מאוד מאוד מאוד חיובי. כדור ביום? כן, כן, בתחילת בבוקר, כל יום, כל אל שישי. בשבת אני מאוד מאוד מאוד מ… כן? פיקס. מה זה פיקס? באיזה שעה אתה… כאילו, כמה שעות אתה ישן? רגיל, לא יודע, תשע, כמה שאני רואה. אם יצא הוריד נכשרה. אם אפשר, גם 12, מה? אם אפשר ביום שבת, נגיד… ההירדמות עצמה חלה? אין שום בעיה. כן, אין שום בעיה. לא מרגיש בכלל את הדברים האלה. אם אתה מדבר על תופעות לוואי של הכדור… אני תמיד פחדתי לנסות, כי יש לי גם… יש לי בעיות שינה, אז אתה יודע. איזה להכניס משהו כזה לחיים שלך, שעוד יותר ישבש את הזה, אז תמיד נמנעתי. אבל איך אתה אומר? לא רחוק היום, אולי אני באמת גם… אגב, היחיד שאני יכול להגיד לך שזה קצת משנה, זה שיש לי קצת פחות תיאבון. זהו. רק בתיאבון. אבל מבחינת התיאבון גם את זה פתר. אז גם מבחינת התיאבון פתרתי את זה, ויש היום אוכל בעבודה, אז אני כבר לא צריך עכשיו שיבוא לי לצאת לאכול איזה שווארמה או ל… תיאבון. מעניין. אתם קובעים משהו ובסוף זה לא קורה, אז איך להתמודד עם זה? הנה שלוש דרכים לדוגמה. למה להתייחס לדברים בצורה הזו? למה לא לדבר במילים הרבה יותר מדהימות? היה אפשר לצורך העניין את אותו סרטון לעשות בצורה של… זכית שבן הזוג שלך יש לו את היכולות קשב וריכוז, איזה כיף זה שכשאת גמורה יש לו עדיין כוח לעשות, לא יודע מה, להוציא את הבגדים מהמייבש, מהמכונת כניסה ולהעביר למייבש. את רוצה בכל זאת עכשיו גם לראות איך את הופכת את היתרון האדיר הזה של קשב וריכוז למשהו שהוא גם מושלם גם לחיים שלך? הדברים שלא חשבת עליהם לבד. כאילו, לא לדבר על זה כאל בעיה, לדבר על זה כאל פיצ'ר, לדבר על זה כאל משהו שהוא כאילו… איך את כאילו מצליחה ב… יכולת הזו ל-1,2,3. לדעתי השפה היא באמת מה שגורמת לרוב ה… לתפיסה, לתפיסה של אנשים ולדימוי העצמי של אנשים. אה, כשלבנאדם יש ADHD, הוא בדרך כלל תמיד ירגיש שהוא צריך להתקדם לאנשהו. תמיד כאילו להתקדם. זה שום דבר לא יספק אותו. כאילו בסוף הוא תמיד יסתכל על ה-2% שלא עובד, ולא על 98% הדברים שכן עובד. ולכן אגב, זו הסיבה שאנשים עם ADHD מאוד מתאים להם לנהל עסקים. 20 דקות. אז זאת הסיבה, אז כאילו, גם בהקשר הזה, תמיד להבין שיש לנו את העניין הזה של לאמוד זמנים, ואם עכשיו אני חושב שזה ייקח 2 דקות, או אם אני חושב שנגיד עכשיו יש איזה, נגיד, מאוד היה, בעבר היה לי מאוד קשה עם זה שהייתי מנסה להגיע בזמן לדברים ולא מצליח. זה היה תקופה יחסית שהייתי קטן. ואז החלטתי שפשוט מבחינתי להגיע בזמן זה להגיע חצי שעה לפני. זה היה עכשיו אני נזכר. בקסמים זה כאילו היה, רק כשהייתי קוסם אז הייתי עושה אירועים בבתים של אנשים, ואז הייתה יומולת נגיד שמתחילה בארבע, אז צריך להגיע בשלוש. אי אפשר לא להגיע בשלוש. לדעתי צריך להגיע בשתיים וחצי ואז כן איחרתי והגעתי בשתיים וחצי אז מול עצמי תמיד התייחסתי לזה כאל איחור. תשאל את עדי, היא הייתה עובדת איתי גם בתקופה של הקסמים והייתי ממש כועס שהגענו ב-2.40 והייתה… אתה יודע, בשלוש היה צריך להגיע, ואני הייתי אומר לה, לא, שתיים וחצי. 2.40 זה כבר 10 דקות איחור. ככה צריך להתייחס בעיניי לדברים, כי הייתי פשוט במודעות. אני לא אתייחס לדברים בצורה הזו, יהיה לי באמת מורכב להצליח לעשות את הדבר הזה.
עשהאל: הנקודה בעיניי הכי חשובה והכי כואבת והכי מלמדת, הכי חשובה בכל הסיפור הזה של יכולות קשב וריכוז, זה שבסוף המחנה המשותף של אנשים שיש להם… יכולות קשב וריכוז, והוא גם האתגר בסיפור, זה שזה מגיע עם הרבה דימוי עצמי נמוך יחסית. זאת אומרת, משהו בזה שהדופמין לא נספג טוב במוח, ואתה מרגיש קצת שונה מכולם, ואתה מרגיש שאתה קצת באיזה מיעוט ובאאוטסיידריות או משהו כזה, מאוד יכול להוביל את הבן אדם לחשוב שיהיה לו בעצם דימוי עצמי נמוך. והדימוי העצמי הנמוך הזה בעיניי זה אין. החולרה הכי גדולה לאנשים שיש להם את היכולת המופלאה הזו שנקראת קשב וריכוז. ואנחנו חייבים לעבוד על הסיפור הזה של הדימוי העצמי, ובעיניי הדימוי העצמי הזה הוא משתפר כשמבינים כמה דברים מאוד מאוד בסיסיים. דבר ראשון, אין סיכוי שכל העולם יאהב אותנו. אין טעם בכלל לנסות אפילו. בשלב מסוים כשמפסיקים לנסות שכולם יאהבו אותנו, א', פתאום יותר אנשים אוהבים אותנו. בדיוק, כמשהו, כן, ובית, כשלא מנסים שכולם יאהבו אותנו, אז כשאתה כבר מישהו שאתה אוהב ושיש לך חיבור איתו, זה הופך להיות הרבה יותר חזק מאשר שאתה כאילו מחובר לכולם. אז כאילו, זו נקודה שמאוד מאוד חשוב להבין, לא כולם יאהבו אותנו, ודבר ש… אי אפשר שיהיה אכפת לנו ממה כל אחד חושב. אי אפשר. אין. אני לא יכול לא לעשות דברים או לשנות את ההתנהגות שלי או להיות יותר מופנם או יותר שקט או יותר, אני קורא לזה יותר מצומצם, בגלל שעכשיו ההוא יחשוב עליי שכך וכך והאי תחשוב עליי שכך וכך. צריך להפסיק עם זה. פשוט צריך להבין שבחיים באופן כללי, השליחות שלנו כבני אדם בעיניי… מול עצמנו, מה אנחנו צריכים להשיג בעולם בשביל עצמנו, של הגוף שקיבלנו, זה לקבל את עצמנו כמו שאנחנו, ולאהוב את עצמנו כמו שאנחנו. ובן אדם עכשיו שהולך ואומר לעצמו, יואו, אני לא מספיק טוב כי אני מכור ל… לא יודע, אני כל ערב שותה שתי בירות וזה לא טוב. לא, אחי, זה לא טוב כי אתה החלטת שזה לא טוב. יכול להיות שזה נהדר, יכול להיות שזה מצוין, מה רע? כאילו, אתה עושה חיים משוגעים. אז מישהו אחר, במקום לשתות שתי בירות, שאני בחיסרון של 20 נקודות, כאילו, אז המוטיבציה השלילית היא דבר שבסופו של יום אני מתייחס אליו כאל משהו חיובי, גם בצבא. וזה כבר נקודת זמן שהייתי… נקרא לזה בגיל שאני כבר יכול להתייחס לעצמי יותר ברצינות ויותר כזה עד היום שיש הרבה השפעה וכאלה. בצבא אני זוכר שמאוד מאוד היה חשוב לי, בגלל שלא הרגשתי שאני מצטיין בתקופת הצבא, לא הרגשתי שאני בשליש העליון, הייתי שחקן אמצע ומטה אפילו, וחברתית אפילו הייתי שליש תחתון, כאילו, אתה יודע, מקצועית הייתי סבבה, חברתית לא הסתדרתי, במילים יפות. לא הייתי, אתה יודע, היה, תמיד אני אוהב, אני חשוב לי לדייק את הדברים, כי שלא הפוקוס בטעות יגיע אליי, כי היו כמה חבר'ה בצוות שהיו הרבה יותר, הרבה יותר בעיתונאים. ממני אז תמיד אני כאילו אומר הם צריכים ראשונים את ההכרה בעוול שעשו להם בצבא וביחס שהם קיבלו מהצוות אני גם לא מרגיש שהייתי קיבלתי איזה יחס מדהים או שהייתי באיזה מקום שהייתי רוצה להיות אבל לא גרוע כמו אחרים שבאמת שכשנגיד עכשיו טסנו למסע ברומניה היה לאחרונה איזה מסע ברומניה שעשינו. שלוש שנתיים. כלום, השחרור היה לפני עשר שנים. לפני שנתיים שעשינו את הסיפור ברומניה, זה הפתיע אותי איך היו אפילו כמה חבר'ה שכן הגיעו למסע, למרות שהם היו ממש בלואו של הלואו כל הצוות. אמרתי לעצמי, בואנה, אני לא הייתי מגיע בחיים אם הייתי במקומם. היה גם חבר'ה שבחרו לא להגיע, שזה היה גדול עליהם. כן, אבל בסופו של יום, אני, היה לי רצון מאוד מאוד מאוד גדול ורציני, עם מוטיבציית שיא ברמה הכי גבוהה שנראה לי הייתה לי בחיי, שכשהשתחררתי אמרתי לעצמי, אני חייב להוכיח לעצמי, לא רק לעצמי, גם לאנשים מהצוות ולאנשים שקשורים לצבא, שהם טעו לגביי, שהם אלה שפספסו, שזה שהם לא נתנו לי להוביל ולראות את הדברים שלי ב… חיובית אז הטעות הייתה אצלם בחצי מילה איפה הם נגיד כאילו איפה היה הפער נגיד סתם דוגמה אני הייתי הולך ועושה כאלה הייתי מדפיס סיכומי שיעורים מהצבא שעשו לנו נגיד על נשק או על דברים כאלה אז הייתי מדביק את זה נגיד מאחורי השירותים כאלה בתאים כאילו כדי שכאילו בן אדם שעכשיו בשירותים יוכל ללמוד עוד קצת על איך יורים או איך שוכבים נכון מבחינת ירי וכל זה ואז במקום כאילו אז על מה הם נתפסו? לא יודע. כמו מתחנף למפקדים או משהו כזה. עכשיו, את אותה פעולה עם מישהו אחר בצוות שהוא קצת יותר דומיננטי וקצת יותר מקובל היה עושה. היו מתייחסים לזה מדהים, כי זה היה במקביל דברים כאלו. אבל אז כאילו זה כבר איפה הנקודות של איפה הרגשתי את הפחות. אבל בסוף, בזכות הסיפור הזה, היה לי את המוטיבציה ואת הרצון ואת הרעב להקים את כל מה שעשיתי. זה הסיפור.
עשהאל: בן אדם שנגיד יש לו ADHD. הדברים שמוצאים לו דופמין, שמייצרים לו את ההנאה שהוא רוצה, הוא יצליח להתמיד בהם וליהנות מהם בהתמדה מדהימה. רק צריך באמת למצוא את הדברים שמעניינים אותנו, שאנחנו אוהבים לעשות. ולכן, ולכן, בואו נדבר נגיד על שינה. אני המון פעמים, לא שאני לא יכול ללכת לישון, אני יכול ללכת לישון מתי שאני רוצה, אבל בגלל שפתאום אתה מגיע בערב אחרי העבודה ואתה פתאום מתחיל לעשות דברים שהם כיפים ושאתה אוהב והכל, נגיד סתם אתן לך דוגמה, אני יושבת עכשיו ולשחק שחמט חמש שעות ברצף. חמש שעות ברצף, לשחק שחמט. כאילו, אני בשנה האחרונה שיחקתי יותר מאלפיים משחקי שחמט. רק כדי שתבין את הפרופורציה, יש 365 ימים, זה אומר שכל יום שיחקתי בממוצע, שבעה-שמונה משחקים, משהו, שבעה משחקים. זה פוגע לך בשינה, אתה אומר. אני פשוט אומר שכשאני יושב ולא הולך לישון כי אני מעדיף לשחק שחמט, זה כי אני מאוד אוהב ליהנות. את המטרות הגבוהות יותר מול העיניים, ולא להיות בן אדם שכאילו, רק מה שעכשיו עושה לי טוב, אני עושה. לא. צריך גם בשלב מסוים לפתח את החוש הזה של להגיד, רגע, אני רוצה שיהיה לי עסק מצליח, נכון? אז עסק מצליח, חלק מלהשיג את זה, זה לישון בשעות נורמליות, נכון. כדי שמחר אני אוכל לקום לעבודה ולהגיע בשעה טובה ולהיות ערני ולהיות… מאוד אוהב לעשות את מה שאני… מה שחשוב לי, אז אני מצליח להתמיד בזה. בעל עסק בעצימות כזו. לי את היכולות האלו. אם אני רוצה להצמיד הרגלים, אגב, יש לך, ליאור, אתה מרגיש שיש לך, אם נגיד אתה רוצה לסגל עכשיו לעצמך…
ליאור: אתה מרגיש שזה בא לך בקלות? ממש לא. מה זה, נתקלתי באיזה… סיימת שפשוט צריך להתחיל בצעדים קטנים ולאט לאט להגדיל ולעשות באמת, לשמור על דברים בעקביות לצורך העניין. טוב, לא התמדתי בזה אבל הייתה לי תקופה שרציתי לעשות מקלחות קרעות. אז השאיפה היא להגיע לדקה מקלחת קרה בכל יום, לפחות דקה ברצף של מקלחת קרה בסיום כל מקלחת או משהו כזה. אז אני מאוד מאוד רגיש לקור. פשוט אני זוכר שהיה איזה שבועיים שככה התחלתי ביום הראשון להשפריץ על עצמי לא יודע מה חמש שניות שבע שניות של מים קרים וככה כל יום הגדלתי את המינון כל פעם. עד שאתה מגיע לדקה. וואלה, הגעתי לדקה, אבל ככה, שוב, מבחירה לא התמדתי בזה כי אני לא אוהב את העניין ש… אבל כן, הטמעה של הרגלים. באמת מאמין שיש שיטה? ADHD ADHD קל יותר.
עשהאל: אני באמת מאמין שיש שיטה, צריך לעשות אותה בהדרגתיות ובעקביות. למה אבל שתרצה לעשות משהו שלא עושה לך טוב? אתה אומר, אני לא אוהב… או, זה בדיוק העניין עם המקלחת הכרה, זה בדיוק זה. אז למה שתעשה את זה? אבל… כי נחשפתי לזה, לא משנה… איזה מטרה גדולה זה מקדש. אני חושב שבכללי להיות עקב…
ליאור: בדברים יש בזה מן החיוביות להטמיד. לעשות פעולה, כמו לעשות ספורט לצורך העניין. לא, אני איתך, אז למה, כאילו, סבבה, אם המטרה היא להיות בן אדם… זה יותר להתמודד מול עצמך ולא לוותר לעצמך. את התכונה הזו שלא לוותר, גם בדברים לא נוחים לך. אני מסכים, זה מאוד דומה גם לספורט. אממה, ברור שבסוף אני כן בוחר ואני…
עשהאל: את הדברים שפחות נוחים לי, באמת ויתרתי בסוף. עובדה שלא התמדתי. אבל מתוך הבחירה אמרתי, רגע, זה באמת פחות עושה לי טוב, ואני לא רוצה, לא מוכן להשקיע בזה. יכול להיות שאני נבחר בדברים אחרים שפחות עושים לי טוב, אבל אני אראה בהם יותר ערך, ואני כן נבחר להתמיד בהם. אני מבין. אני כן מתחבר לזה שבן אדם צריך, אני קורא לזה, מטרה גדולה יותר שאני רוצה להשיג ואותה אני כן רוצה. יש לי מטרה גדולה, אני אגיד סתם דוגמה, אם אתה היית אומר שהמטרה שלך, אז אני ממציא באמת, כאילו, תוך כדי שאני מדבר, זה לעשות מקלחת קרח עם פיטר פן במשך שתי דקות, עוד חצי שנה. הגיע לארץ ויש לך איזה פגישה איתו, אז היית באמת מתמיד בזה כדי להגיע למצב שאתה מסוגל בכלל לשבת שתי דקות. אבל אם באמת כל המטרה זה רק… ללמוד לעשות דברים למרות שאני לא אוהב אותם, זה הדברים בדיוק שדווקא אנשים שיש להם יכולת קשר וריכוז, זה לא יעבוד אצלם, הם צריכים באמת שזה יהיה אמיתי, הם צריכים את האמת. צריך לשים מטרה, צריך KPI, מה שנקרא. כן, שזה מדיד. אז אני אישית, אגב, כשאני רוצה להטמיע הרגל חדש בחיים שלי, אני תמיד מצמיד אותו להרגל קיים. לדוגמה, אם אני עכשיו רוצה כל בוקר, לפני שאני הולך לעבודה, לעשות מקלחת, ואז לצחצח שיניים אני כל היום מצחצח, זה כבר קורה, זה רוטינה שאני עושה אותה המון המון שנים, אז אני פשוט אומר, אה, רגע, אבל אי אפשר לצחצח שיניים, צריך להיכנס למקלחת, אוי, יש לי, יש לי כוח, יאללה, נו, נעשה את זה זריז, טק, טק, טק, טק, טק, יוצא, מצחצח שיניים. אז כאילו, תמיד להצמיד את זה פשוט להרגל קיים, מעניין. זה פשוט עובד הרבה יותר בקלות, וכאילו, זה קצת מזכיר גם את הקטע של לנהל יומן, הרי תאורטית, כן אבל להגיד, מה אכפת לי, אז אני לא אעשה את זה. אבל זה הבסיס שבן אדם צריך לסגל לעצמו, כדי שהוא יוכל לצאת לדרך ולחיים של חיים… שאם אני שמתי את זה ביומן, אז כבר התחייבתי ואני חייבתי. צריך לדעת לעשות דברים, גם אם אתה לא עף עליהם, כי המטרה הסופית היא הרבה יותר חשובה, ואתה כן עף עליה. נגיד, הרי מה הרעיון של לעשות מקלחת כל בוקר מבחינתי? כאילו, מה המטרה הגדולה לצורך העניין בזה? זה כי במקום להגיע עכשיו לעבודה, קצת כזה להתאפס לראות מה קורה במחשב וזה אם אני מגיע אחרי שהתקלחתי במקרה שלי אני מדבר לא יודע אם זה אצל כולם אני מרגיש שכבר פתחתי אני כבר באמצע היום מה שנקרא ואז אני מגיע ואני חד ואני חזק ואני עף. אז זה פשוט טוב יותר בשבילי, וזו מטרה שהיא מעולה מבחינתי, אז אני כאילו כן חשוב לי לעשות את זה, אבל בסוף זה חייב להיות עם איזושהי מטרה מעניינת. כשיש לי ADHD, הדבר הכי חשוב זה שיהיה מישהו שיאמין. זה המשחק, אנשים שיש להם יכולת קשר לריכוז, הם בסך הכל צריכים… שיאמין בו, בהם. אני באופן אישי, היה לי תמיד את אימא שלי, שבאמת לאורך כל הדרך תמיד הרגשתי שהיא מאמינה בי, והיא תמיד ככה נתנה לי את התחושה שאני מוצלח, וכאילו זה היה מצחיק, אפילו כשהיינו מגיעים לשימוע בשעלבים, או באור עציון, אז כאילו היא כן מצד אחד… פקדה מול הצוות החינוכי והכל, אבל איך שהיינו יוצאים משם… היא איתה אומרת לי, כאילו, יאללה, שחרר, זה סתם שטויות, זה עם י"ב והכל טוב, כאילו, זה הכל שטויות אחת, הכל שטויות. ואימא שלי מגיעה ממערכת החינוך, אימא שלי היא מורה, כאילו, אבל היא מבינה שזה לא מגדיר אותך, וזה לא באמת עכשיו אומר שאם אתה הוצאת ציון כזה או ציון כזה, אז אתה תהיה ככה או תהיה ככה. באופן כללי, כל הסיפור של יכולות קשב וריכוז זה גם… בפרונט, בחזית. תמיד לחשוב על דברים, במה אני כן טוב, במה אני כן מוצלח, ולא לתת לסיפור הזה של הנטייה הטבעית שלנו לשפוט את עצמנו ולהגיד, להסתכל על 2% שלא עובד במקום על 98% שעובד. אני באופן אישי מנהל רשימה, אני קורא לזה רשימת עושר, באלף, של בעצם באיזה נקודות בחיים שלי, באיזה שעה, באיזה יום. הרגשתי מאושר. ואז, אפילו בתקופה כזאת שאני אולי קצת פחות בטוב, אולי קצת פחות זוכר את זה, אני באמת פותח את הטלפון ופשוט קורא לעצמי דברים ואומר לעצמי… לא אומר, רושם סיטואציה כזה. אני אתן לך דוגמאות.
ליאור: והבת שלי…
עשהאל: הראשונה, סתם. הנה, דוגמה מעולה, כן. אז אני אתן ככה, תשמע, זה בעיניי, כן, אני עושה את זה כבר הרבה מאוד זמן. יש לי הרבה כבר רשום, אני לא יודע אם אני אוכל להגיד הכל, אבל… בוא נמצא את זה רגע., שנייה אני אנסה למצוא את זה, טוב אני לא אלאה פה את החבר'ה למרות שזה באמת כן. לדעתי מעניין, שנייה אחת אולי בכל זאת נמצא את זה. בסדר, זה מהמקום הזה של לאמן את המוח, לחשוב חיובי. כן. כשאתה מתעד רגעים חיוביים ומאושרים, אז כאילו… פשוט צריך לזכור. עוזר לך להתפקס באמת על… צריך לזכור שבסוף רוב הדברים הם דברים טובים. טוב, אני כרגע לא מוצא את זה בשלוף, אני גם באמת לא יודע למה, אבל בכל מקרה, אתה יכול פשוט לדמיין שרשום ממש תאריכים ושעות, וממש בצורה מאוד מדויקת של מה חוויתי באותו נראה, לא יודע מה, עירוני, זה לא מעניין אותי. אני מעניין אותי שהדברים יהיו פרקטיים. אם אני עכשיו צריך שתהיה לי פה מלחייה, שהיא לא תהיה בתוך איזה מדף פנימי, כי ככה זה נראה יותר טוב, אלא שהיא תהיה על השיש, כי בשיש אני צריך כל הזמן את המלחייה, ולא רוצה ל… אז אני שם את זה על השיש, ולא אכפת לי איך זה נראה. כי זה פשוט הרבה יותר פרקטי. לעשות שלושת הגדולים בתחילת כל יום, זה בעצם אומר שאני רושם לעצמי בתחילת היום, מה יעשה לי טוב? איפה אני רואה את עצמי עוד שלוש שנים? איפה אני רואה עוד חמש שנים? הדברים האלה ברגע שהם ויזואליים הם מאוד מאוד עוזרים. שוב, זה מהמקום הזה של סדר וארגון, אנחנו רוצים שהכול יהיה מולנו בצורה מסודרת. ולוח אבנים גדולות ויזואלי, שזה בעצם אומר מה הדברים הכי חשובים לי בחיים. זאת אומרת, אני עושה נגיד סתם מדרגות של חמישה מדפים נגיד, ואז אני שם למעלה את הדברים שהכי חשובים לי, לדוגמה ההורים שלי, הילדה שלי, אשתי, נגיד סתם דוגמה, אם רשמתי את זה… דפתא שלי שהיא כבר בגיל… מתקדם ב… הכי עליונה, לדוגמה שהיא הכי חשובה לי, אז אני צריך לשאול את עצמי, רגע, כמה זמן אני מקדיש? אז כאילו משהו פה לא בסדר, אז צריך לשנות טיפה את סדר העדיפויות. אז לוח אבנים גדולות זה דבר שהוא גם מאוד מאוד יכול לעזור. ליאור, יש משהו שתרצה להוסיף, לספר?
ליאור: כל דבר שרק תרצה לשתף אולי מהחוויה שלך. אני חייב לציין שמההיכרות איתך, הראית לי עוד זווית של, אני חושב שה-ADHD בסוף זה מעין מטרה, מטרייה כזאת של תכונות. אצל הרבה אנשים שמעידים על עצמם שיש להם ADHD, אבל באמת פגשתי המון אנשים בחיים ולכל אחד מספר איזה זווית קצת אחרת ואתה לגמרי הראת לי זווית שאני לא יכול להזדהות איתה עד הסוף. יש דברים שאני כן מזדהה איתך וחולק איתך ויש דברים שאני לא וזה מאוד מעניין לראות באמת איך הדרך, איך אתה מתמודד איתם ואיך אתה מוצא בהם את העוצמה דווקא ולא את… את המוגבלות, אז גם כיף, גם מעורר השוואה. מעורר השראה וגם מעורר השוואה אפרופו כי המקום הזה שאני… עצמי אליך בנקודות מסוימות, עוזר לי גם להתמודד עם הדברים האלה, עם ההיבטים האלה בעצמי. אז תודה, ובסדר. יש נקודות שאנחנו נהיה חלוקים, אבל זה גם בסדר. אני ממש ממש מקווה שאנשים ששמעו את הפרק הזה בפודקאסט,
עשהאל: כן יצליחו לעשות את מה שאתה עשית, וכן בסוף לקבל מזה איזושהי השראה, כי בסוף המטרה של הפודקאסט הזה זה לעזור ולתת ולהיות בהשפעה מסוימת ובנתינה מסוימת, ובסוף, אתה יודע, זה קצת כמו אם אני רואה שלושה אנשים קופצים במטוס, אין לי בעיה לקפוץ גם. כי מה זאת אומרת? שלושה אנשים קפצו לפניי, אז אני לא יכול לקפוץ, אז אני יכול לקפוץ, הכל בסדר, בטח למטה יש טרמפולינה, או נסתדר מה שנקרא, אבל אז אותו דבר, בסוף בן אדם בא ואומר, היי, יש פה בן א אנחנו אלה שמגדירים לעצמנו את הגבולות שלנו, וכשזה קצת כמו נמלה שאתה עושה לה עיגול, ואז היא לא יוצאת מהעיגול, כי היא חושבת שאי אפשר לצאת מהעיגול. אני חייב לעשות את זה, זה בינתיים רק בתיאוריה, אני שומע. יש נמלה על דף, אתה עושה לה עיגול, ואתה רואה שהיא כאילו כזה הולכת כל הזמן ליד הגבול של הזה, ולא מצליחה לצאת, כי היא מדמיינת שהיא בעצם תקועה בתוך הגבול הזה ששמנו לה. אז זה קצת דומה לכל מה שקשור ליכולות קשר וריכוז, ואני ככ כמו ילד מפונק שמקבל כאלה מתנות יפות וגם מתלונן עליהן, אלא שיגיד לעצמו, וואלה, קיבלתי את המתנה הכי גדולה שאפשר לקבל ואני עף עליה ואני הולך למנף אותה ולעשות את זה בצורה הכי טובה שאפשר ובואו נקבל את עצמנו באמת כמו… אנחנו כולם, כל אחד ואחד הוא עולם מלא, ואתה יודע, כשאתה שומע על מישהו ש… לא יודע, הנה, השבוע או שבוע שעבר, בבניין שלי יש מישהו שהתאבד, קפץ כאילו מהחלון, בן אדם בן 50, שותף בבן אדם סופר מצליח, אני חייב להגיד, ממש, באינטרנט קראתי, יש עליו ממש, הוא היה ממש בחור רציני והכול, ובסוף בן אדם כאילו אשכרה מתאבד, כנראה כי הוא לא הרגיש טוב עם עצמו. בסוף זה מתנקז לזה שהוא הרגיש, אני מניח, אז אני ממש ממש שמח לראות שחבר'ה ככה עושים את הדבר הכי קטן בעולם שאני ביקשתי בחזרה כדי לעזור לי, לנו, בחזרה. אני ממש מבקש שמי שיכול להיכנס לספוטיפיי ולדרג אותנו, חמישה כוכבים, זה יהיה מאוד מאוד מוערך. ככה אנחנו בעצם מפיצים את הבשורה, מפיצים את הטוב, מפיצים את ההשפעה, וזה הכול. אז אנחנו נתראה בפרק הבא. תודה שהאזנתם, יאללה ביי. ביי.
ידע שיווקי, עדכוני SEO ו-GEO, ומגמות דיגיטל - ישירות אליכם
ניתן להסיר בכל עת. ללא ספאם, מובטח.
