על הפרק
בפרק זה, נצלול אל מאחורי הקלעים של נופש חברה – מתפקיד המנכ"ל ועד לוגיסטיקה כמו הסעות, תוך קבלת טיפים מעשיים לקידום שיתוף פעולה ותקשורת בין העובדים. גלו מה באמת קורה כש"המנכ"ל חותך בצל" ואיך להפיק את המיטב מהאירוע הארגוני.
תמלול הפרק המלא
עשהאל: היי חברים יקרים, מה המצב, פרק 48 כבר כאן. בפרק הזה דיברנו על מה קורה כשהמנכ״ל חותך בצל. מה באמת קורה בנופש חברה. אז, יחד עם עדי אלעזר, פרק 48, מתחילים.
גדלתי בשומרון. קשב וריכוז, המון. כדורגל, מקום ראשון. העיקר, לא לישון. אני בן 10 – הלם. סבא עשה קסם. איך בעצם? 12 – שלוקים קרים. מכירות של החיים. המצב אנוש? היצע וביקוש. 13 – פליירים כל היום. בקור. בחום. קברתי בחול. פוטרתי. למדתי. אמון מעל הכול. 16 – קוסם אמיתי. עסק פגזי. 70 אלף שקל בחודשי השיא. קוסם זה לשחק. לשחק זה לשווק. מקל הקסמים התפרק. עורכי דין. התחלתי לשווק. בפודקאסט שלי אשתף מניסיוני, לשווק ולמנכ״ל ממש כמו עשהאל. בלי פילטר או עריכות. אין סודות. שימו אוזניות. פרק של השמחות.
טוב, אז פרק 48, בפרק הזה אנחנו הולכים לדבר על כשהמנכ״ל חותך בצל, מה באמת קורה בנופש חברה. אז האמת שהטיימינג הוא לא פחות ממושלם, כי במקרה, מחר אנחנו יוצאים לנופש חברה, הכל כבר סגור, הכל כבר חתום. אז לטובת הפרק הזה נמצאתי את אי עדי אלעזר, סמנכ״לית כספים בחברה, מה שלומך? בסדר, מה איתך? בסדר גמור, מצוין, אני כבר ככה רואה שאנחנו בשלבי רעיון מ…
עדי: כן, חודש וחצי.
עשהאל: וואו וואו, עוד חודש וחצי את מתכוונת ללידה. לא חודש וחצי של היריון, אלא חודש וחצי, לא יודע, כן. לסוף. כן. אוקיי, בסדר, ואיך את חווה את התקופה, את יודעת, את גם כאילו בפעילות מאוד מאוד עצימה בחברה, וגם כזה, תוך כדי יש לך… ההריון הזה, איך זה מרגיש שהשילוט הזה?
עדי: זה קצת יותר לחוץ מבדרך כלל, כי יש המון בדיקות ודברים כאלה. אבל בסוף עושים מה שצריך לעשות, כאילו, ו… יש לי תמיכה מהבית, יש לי את ריצ'ארד, יש לי את… יש לי גם תמיכה מפה. אני מנסה להעביר כמה שיותר דברים הלאה כרגע. כי כשאני לא אהיה פה שלושה חודשים, מישהו צריך להמשיך לנהל את העניין הזה של החברה.
עשהאל: יאללה, לכיפאק. ובפרק הזה אנחנו הולכים בעצם לדבר על כל הנושא הזה של נופש חברה, של למה אנחנו עושים את זה, של איך הנופשים הקודמים הרגישו, איך הנופש הזה עומד להרגיש, ועוד ועוד. אבל לפני שאנחנו נתחיל בפרק עצמו, אני רוצה בעצם להגיד תודה רבה לכל המאזינים ומסתדרים. גם הצופים שצופים ומאזינים ומשאירים לנו גם תגובות. עושים לנו לייקים ודרוגים ועניינים, באמת לא מובן מאליו, זה גם באמת נותן את הדלק שאנחנו כל כך זקוקים לו. קיבלנו הרבה פידבקים על הפרק האחרון עם ג'נספארק וכל זה, וגם על הפרק שאחד לפני, על פרק 46. אני ככה לא עכשיו אתחיל להקריא את כל התגובות של כולם, אז בחרתי שתי תגובות שאני ככה הכי התחברתי אליהן וככה הרגשתי שבאמת הן נחמדות, ואותן אני אקריא. אז בחור בשם ברוך, ל-WebCreators. אה, מגניב. כן, אז שם גם הכרתי אותו לדעתי. אז הוא כתב לי בוואטסאפ אישי כזה, הוא כתב לי, היי אלוף, עכשיו סיימתי לשמוע את פרק 46, וואו, פרק מטורף, תודה. בתכלס, הוא יכל לסיים את הפרק ולא להגיד כלום, ולהפיק בדיוק את אותה תועלת, וגם לדעת שהוא יכול לשמוע את הפרק הבא, ואף אחד לא ידע שהוא שומע והכול בסדר, אבל הוא בחר לעשות אחרת, הוא בחר להפיץ אהבת חינם, הוא בחר לשתף, הוא בחר להרים,
עדי: הפודקאסטים כאילו. משהו שהחבר'ה אוהבים. אז יאללה.
עשהאל: תגידו ואנחנו פה. ממש ככה. התגובה השנייה קצת יותר ארוכה ואני אקריא אותה ברשותך. חבר בשם מנחם רושם ככה: רוצה להגיד לך תודה, רוב העולם שומר סודות לעצמו ומפחד שיגלו אותם. אנשים אפילו מפחדים לעשות לייק בתור תודה או סתם לכתוב תודה. חברים, יש פה חומר פגזי, יש דברים שעשהאל מלמד, אני הולך ליישם ובום, תוצאות. מותר להגיד תודה ומותר לפרגן. כן, במחשבה קטנונית, לא הייתי רוצה שהמתחרים שלי יכירו אותך. של הפרק, ואמרתי לו, תקשיב, אלה הנקודות של הפרק, הייתי שמח שתעזור לי למצוא שם לפרק, והוא נתן לי שם שמות ממש ממש ממש טובים, ואני חושב שהשם שבחרתי, אז גם, הוא באמת מוצלח, ושוב, זה בזכות ג'יין ספארק, אז מי שלא שמע את הפרק על ג'יין ספארק, פרק 47, יותר ממוזמן לשמוע אותו. השם של הפרק הנוכחי זה בעצם כשהמנכ״ל חותך בצל, מה באמת קורה בנופש חברה. או משהו כזה, שנה, שנתיים, לא יודע כמה. היה לנו בעצם, הייתה איזושהי מישהי שהיא לקוחה של החברה, זאת אומרת, היא מכירה את החברה, צופה, מאזינה, עוקבת וכאלה, ויש לה בעצם יכטות בחוף, במרינה, בהרצליה, והיא ככה הגיעה אליי למשרד, וככה באמת מאוד התרגשה, ואמרה מילים יפות והכול, ובעצם סיכמנו על איזושהי עבודה שאנחנו נעבוד בשבילה, כל אמרתי יאללה סבבה זורם איתך וכאילו בשלב מסוים אז הייתי צ… כאילו קיבלתי איזושהי הפלגה יעני הפלגה שאני יכול להשתמש בה ולא כל כך הבנתי מה אני אמור לעשות עם ההפלגה הזו כי אני אישית לא אוהב הפלגות אז הצעתי כזה לאחד החבר'ה פה בסוכנות שומע אתה רוצה לצאת להפלגה כי ידעתי שאותו בחור שהצעתי לו הוא גם כזה בן אדם שמאוד אוהב את הים וזה אמר לי כן אני רוצה הוצאתי אותו להפלגה את המקום ושלא נצטרך להתחנן פה לאנשים לעשות את התפקיד שלהם. בצהל יש גם דברים אחרים שאנחנו לא עוברים פה, יש את…
עדי: הטירונות, את כל הריצות. האלה זה מה שבאמת מגבש את האנשים שם. כל ה… אפשר לקרוא לזה האירוע נגד המפקדים נקרא לזה כזה, הגיבוש כנגד…
עשהאל: אדם ודברים שפה לא, זה לא קיים כי אנחנו לא בצבא. אני מסכים איתך ולכן באמת זה יותר נדרש כאן, הפעילויות המגבשות האלה, כי אין פה את החלק המובנה הזה, כמו שאמרת, של כל מיני דברים שעושים בצבא, כמו כל מיני ימי עיון כאלה שהולכים ללטרון או כל מיני דברים מהסוג הזה. לכן במקום עבודה כן מאוד מאוד כדאי, אני ממליץ, לייצר את הגיבוש האפשרי. אם עכשיו, שוב, שיווק של אותה חברה לכל דבר ועניין, גם ברמת ה"בואו להיות לקוחות שלנו" וגם ברמת ה"בואו לעבוד איתנו". כשאני עכשיו רוצה לגייס עובדים, אז אני גם ברמת המודעות שלי יכול להראות את הנופש שעשינו, להראות בעצם במילים אחרות שוואלה, אנחנו כאילו עובדים קשה ואנחנו גם מפנקים ואנחנו גם עושים דברים שהם מעבר. וגם כשעכשיו לצורך העניין יש לי עובד ברעיון עבודה, אז הרעיון הוא דו-כיווני, את הדברים ואני גם חושב שזה עובד הרבה הרבה יותר טוב. האנשים גם מקבלים את ה…
עדי: שהם לא אמנות. חברה מקבלים הרבה יותר פיד. חיצוניים מאשר מנכ״ל החברה לגבי ימי גיבוש לצורך העניין. הם אומרים לך, היום גיבוש הזה היה יותר טוב, היום גיבוש הזה היה פחות… הם לא יבואו ויגיעו למנכ״ל של החברה, תקשיב, היה חרא של יום חופש, ובגלל זה הם לא,
עשהאל: שהאנשים פה אוהבים יחסית לאנשים אחרים בתור העובדים של האחרים בחברה. מסכים איתך, ובאמת, נקרא לזה, צריך להכיר בזה. נכון. שבסוף אין מה לעשות. השיחות שמתקיימות כנראה בתוך החדרים של הצוותים, זה לא את השיחה כמו שלצורך העניין אני עכשיו עושה את השיחה הזאת בתוך החדר שלהם. זאת תהיה שיחה אחרת וזה באמת נכון. נופש זה דבר ש… זה לא עכשיו מקום של סדנה להתפתחות אישית, ואני אסביר שנייה את הנקודה הזו. אם הנופש, או אם הנקרא לזה האנשים בחברה, מה שהם היו רוצים בנופש זו התפתחות אישית, אני מניח שרובם היו עצמאים ולא שכירים בחברה. זאת אומרת, בסוף צריך להכיר בזה, למה בן אדם בא לעבוד בחברה מסוימת. ואם הוא היה רוצה כל כך את ה… להיות מושלם ולעשות דברים בצורה נכונה ואיך אני יכול להתפתח ואיך אני יכול לעשות את המקסימום ואיך אני יכול ואיך אני יכול הרבה מהפעמים אז הוא פשוט לא היה בחברה ולכן אני לא רוצה עכשיו לגרום לאנשים להרגיש באיזה יום עיון שמסווים אותו באמצעות נופש כי זה בווילה אלא אני רוצה לתת לאנשים באמת ליהנות וליהנות זה אומר מה שלצורך העניין את ואני עושים כשאנחנו בשעות הפנאי שלנו לצורך העניין סתם אני אומר את זה כי אני יודע שזה מה שהולך להיות בנופש גם לצורך העניין לשתות אלכוהול זה ליהנות יום כיף, יום שבו פשוט נהנים מהחיים. ולומדים כל מיני דברים כאלו ואחרים. יום שבו אין דאגות פשוט. כן. מבחינתם. מהמם, אחלה הגדרה. כן. יותר מזה, אני כן הייתי רוצה, כאילו, להרוויח את זה שאנשים קצת יותר יכירו אחד את השני כחלק מהיום הזה. מצד שני, אם עכשיו נעשה סבב שכל אחד בא ומספר על הילדות שלו ואיפה הוא למד ואיפה הוא עשה… הוא עבר בדרך לצורך העניין, אז שוב, זה יחזור להיות פחות כיף. לכן, אם אני כבר רוצה שיהיו שיתופים אישיים, אז שווה לעשות את זה דרך גיימיפיקציה. זאת אומרת, לחשוב איך נגיד עושים איזשהו משחק, לדוגמה, ואז מי שלצורך העניין מפסיד או מנצח, צריך לשתף איזשהו משהו, או לצורך העניין לעשות נגיד משחק של אמת ושקר, שכל אחד בא ואומר, משפט אחד שהוא אמיתי ומשפט אחד שהוא שקר,
עדי: טובים. יש לך משהו להוסיף על הנקודה הזו? כן, אתה צריך גם, כאילו, אנחנו ביום כיף של החברה. אז יש איזשהי הגדרות, יש שם איזשהי הגדרות של lose כאלה, אבל לא כל הזמן שאנחנו נמצאים בחופש, בנופש הזה, צריך להיות lose מוגדר. לפעמים אתה צריך את הזמן לתת לאנשים לדבר אחד עם השני, קצת להיות בבריכה, קצת ליהנות. אפילו לא חייבים להיות בבריכה, מי שרוצה שלא יהיה בבריכה. כאילו, את הגמישות הזאת, כי בסוף זוכרים את הדברים האלה.
עשהאל: אז אוי, הכריחו אותי בנופש להיכנס לבריכה, איזה לוקף היה לי. אז לא, כמה שיותר חופשיות ולאפשר לאנשים לעשות מה שבא להם לעשות בזמנים החופשיים, וכשיש זמן של פעילות, אז לכנס אותם בחזרה ולעשות איזו פעילות ביחד. אני חושב שהמילה חופש היא באמת מדויקת פה. אנשים בסוף צריכים להרגיש בחופש, לאו דווקא בנופש, אלא בחופש. חופש לבחור, חופש לעשות מה שהם רוצים, חופש להשתתף בנופש, חופש לא להשתתף בנופש, יש לו את ההתאמה האישית שלו, אבל בסוף יש גם אוטובוס שיוצא וחוזר. זה חלק מלהרגיש שאתה עובד ב… חברה שהיא חברה רצינית שהיא חברה רצינית שהיא חברה רצינית.
עדי: ילדים גדולים. כן, חשוב להדגיש שמי שבאמת רוצה לבוא ברכב, אז… לא, אנחנו מאפשרים את זה, אנחנו רוצים…
עשהאל: שיהיה לאנשים את האפשרות גם ללכת באמצע, אם הם לא יכולים, לצורך העניין, מישהו נוסע לחו"ל יום אחרי או משהו בסגנון, אז הוא רוצה את הכמה שעות שלו להתארגן על הדברים וללכת לישון מוקדם, אז לאפשר, פשוט לאפשר, מה שאפשר לאפשר, לאפשר. חופש, חופש, חופש. בדיוק. חופש לבחור, חופש להיות, חופש ל… ממש, באמת, כאילו, לתת את החופש ואת המרחב הזה, בסוף היום הזה, ומי שהיה אחראי לסגור את הווילה, בסופו של יום היה שם כמה פספוסים, התאריך או משהו בסגנון הזה. שורה תחתונה, בסוף הגענו למצב שאנחנו צריכים להחליף וילה בזמן קצר, והווילה… ושבאמת סגרנו, אז הוא אמר, בסדר, הכל טוב, אבל אתם יכולים להגיע רק ב-11 ולא ב-9 כמו שהיה בווילה הקודמת. אז תמיד צריך לדעת להפיק את המיטב מכל סיטואציה. אז נגיד בסיטואציה הזו, אז להפוך את הלימון ללימונדה. אז מה עשינו? אמרנו, אוקיי, בשעה 9 בבוקר כולם יגיעו למשרד, מושלם לנצח ולכן כדאי מאוד מאוד לוודא שאנחנו מודולריים ושאנחנו יודעים איך להפוך לימון ללימונדה. באופן כללי בנופש, אני כמנכ"ל החברה, את כסמנכ"לית החברה, ויש פה עוד מנהלים בארגון, אנחנו רוצים להיות אלה שמנקים, שמסדרים, שעוברים אחרי כולם, כי ביום-יום אני יש לי ציפייה מהחבר'ה שלי לתת את ה-110% שלהם לטובת החברה, לטובתי, לטובתך, להישמע למשימות, שהוא שונה בתכלית מהנופש הנוכחי. למה? כי האנשים הם אנשים שונים. ושמה למשל, כולם מאוד רצו לנע. בחברה הנוכחית עכשיו, בצוות הנוכחי, החבר'ה, אם יש משהו שהוא קונצנזוס, זה שהם לא רוצים לנע. ולכן אין טעם להכריח אנשים ולהגיד להם, אנחנו עושים לנע, ומי שלא מתאים לו, אז לא יודע מה, שלא יגיע, או שלא יישן, או ש… תסתדרו. אין למה, אין למה, פשוט, באמת אין למה. אפשר פשוט לשאול בצורה מכובדת ודמוקרטית, לא רוצים שיהיה לנה, רוצים ככה, רוצים ככה, ומה שבסוף החבר'ה מחליטים או רואים לנכון…
עדי: אז זה מה שבעצם עושים. את רוצה להוסיף משהו על זה? כן. אני… אפשר לדעת, כאילו, לעשות את הבחירות הדמוקרטיות האלה, ולפי הבחירות האלה גם להבין שיש דברים שונים בין בן אדם לבן אדם. יש אחד ש… רק תיקח אותי ללינה. חופש, אני רוצה עכשיו להיות בלינה בחופש, ויש אחד שיגיד לך, לא, אני רוצה עד שש בערב להיות בבית, אני רוצה להיות עם הילדים שלי, אני רוצה להיות עם הכלב. אני מוצאת אותי בחתול שלי, אז… גם בתוך החברה. לא משנה אם היום יש איזה… שהוא קונצנזוס כללי שאנשים לא רוצים להישאר לישון.
עשהאל: יש אנשים שוואלה מתאים להם לישון, אבל אנחנו נלך על הרוב כי זה פשוט המצב, כי אנחנו לא נעשה משהו, כולם, הרוב לא רוצים. אין גם שום סיבה. נכון. אנחנו רוצים לתת להם את החופש לבחור ולהוביל את יום החופש, יום הנופש הזה, ובסוף גם, את יודעת, תיאורטית אם כולם פה היו אומרים, אנחנו מעדיפים, לא יודע מה, להגיע למשרד באותו יום ולעשות כיף במשרד ושלא תהיה עבודה, היינו מאפשרים את זה, כאילו אנחנו לא נצמדים להגדרות ולדברים כאלו. הרגשי לחברה, בעצם הכישור הרגשי של העובדים לחברה, הוא נבנה באמצעות חוויות משותפות. זה מאוד מזכיר גם יחסים בין בני אדם. בסוף אתה, נקרא לזה, אתה יש לך חבר שאתה מגדיר אותו כחבר טוב שלך, וחבר נפש שלך, וחבר הילדות שלך, בגלל כל החוויות שעברתם ביחד. מה זה משחק אותה? אין לו מושג מכלום? בשלב מסוים, כאילו, קצת היה לנו איזה ויכוח קטן, ואז הוא דיבר אליי לא יפה. ולא עניתי לו. לא עניתי לו בכלל. בכלל, לא כן, לא לא, ולא למה לא. למה? כי מה לי ולא. מה הוא מעניין אותי בכלל? מה אכפת לי שידבר מה שהוא רוצה? שיגיד ככה? יגיד, יקלל אותי? זה לא מעניין אותי, כאילו. לא בא לך לבזבז את האנרגיות על הדבר הזה. אין לי כלום במשותף איתו, אין לנו חוויות משותפות מעולה. עכשיו בא וקצת מתלהם כמו איזה תרנגול, אני אפילו, אני אומר לך, אפילו לא עניתי לו, לא אמרתי לו, תדבר יפה, לא אמרתי לו, טוב, רע, פשוט הסתובבתי ולא עניתי לו כלום. כי אמרתי את זה בלב, מה אני צריך את השטות הזאתי? מה אני צריך, מה זה יעזור לי השיח הזה איתו בחלילה? היית עונה לו, זה היה מסלים, אז יצא טוב. אין למה, הוא לא… הוא לא מרגש אותי, אין לנו כלום ביחד, אז כאילו בסוף, עם מי כן יש לי ביחד דברים עם אנשים שחוויתי איתם חוויות, אז ככה.
עדי: היום, עובד. שאלה לי אליך. כן. הנופש הראשון שעשינו, הרי היו לנו איזה שני נופשים בטבריה, לדעתי, אם אני לא טועה. אוקיי. בתחושה שלך, איך את… אתה בראשון מול השני, מעניין אותי לדעת. אז בוא ניזכר.
עשהאל: זה עם ערן שני וזה עם הסוסים והכל, ומה היה השני, תזכירי לי? השני… היינו עם… בבריכה כזה וים עם הפתקים ו… זה השני? כן. נכון, נכון, נכון, נכון. אז אני חושב שהראשון היה הרבה יותר טוב, והרגשתי הרבה יותר טוב בו, כי בנופש השני הרגשתי שכאילו כל האטרקציות שתכננו ושעשינו, יצאו כמסי כמסה כזה. כאילו, זה שבסוף החלק של הפתקים… החברה הזה שעשינו, בסוף הוא היה באמת ההצלחה ש… אותו נופש, זה רק מראה שכאילו שאר הנופש אז כנראה לא היה…
עדי: אבל זה לתחושתך. כן. כן. בתחושתי דמונה. כי יכול להיות שלאנשים… הם הרגישו משהו אחר. נכון, חד משמעית. כן, אז לתחושתי, בנופש הראשון באמת, גם כשעבדנו, ועבדנו חצאי ימים שם, למיטב זיכרוני, נכון. הרגשתי הרבה יותר בחופש מהנופש השני, כי את הנופש השני פשוט ארגנתי בקצרה. זה לבד שזה חלק ממה שאמרנו גם שהמנהלים.
עשהאל: מפרפרים והשאר נהנים, ובסוף גם הרגשתי שהדבר הכי כיף זה היה דבר שלא אני ארגנתי. אז התבאסתי קצת, אבל בסופו של דבר זה מה יש. אני תמיד מבדל את עצמי ושם את עצמי רגע בצד עם מה אני מרגיש ומה אני חושב, כי הנופש הזה בינינו עכשיו, פייר אני אומר לך, הוא בטח לא בשבילי. לי אין טעם בנופש. אם תאורטית זה היה אפשרי, הייתי שמח אני לבוא לפה מחר למשרד, לתת יום עבודה של שקט מוחלט והכול סבבה. אני כמובן הולך לנופש, זה מאוד מלמד אותי. ואתמול הייתה סיטואציה שאפילו רשמתי לעצמי בטלפון כזה בחצי מילה לדבר על זה בפודקאסט, אז הנה אני מדבר על זה בפודקאסט. הייתה בעצם סיטואציה, נותרו 14 דיירים, אוקיי? והיה איזשהו דייר שהייתה לו דילמה. הוא היה צריך לבחור, תקשיבי טוב, בין האם הוא מעדיף שבאותו שבוע יהיה תקציב מותרות לכל הבית, תקציב מותרות זה אומר שבמקום לחיות מאלף… הם חיים מאיזה ארבע וחצי חמש אלף שקל. זה ההבדל בין אם יש לך אבטיחים ואננסים במקרר, לבין אם יש לך לחם עם חלב, והסוכר גם נגמר באמצע השבוע ואי אפשר לשתות קפה. זה ההבדל. זאת אומרת, אין, זה לא שכאילו תקציב בסיסי. מספיק ותקציב מותרות הוא ממש ממש מפנה. 1900 שקל מה מספיק בקושי למשפחה. לשבוע. זה קושי למשפחה מספיק. מ-14 אנשים לשבוע. מטורף. זה ממש מעט, אני אומר לכם. זה ברמה שהם תמיד בסוף מסיימים את הקפה. שהם סופרים אם להביא שתי אריזות אורז או שלוש אריזות אורז. כן, זו הרמה, וכשיש לך תקציב… אתה כל השבוע רק חוגג ומביא קרמבויים ומביא גרעינים ומביא דברים של שלוקים וכל מיני חרטוטים שחלק מהדיירים שם רוצים בעצם. עכשיו, הייתה בעצם דילמה. או שאתה לוקח תקציב מותרות לכל הבית באותו שבוע, או שאתה בוחר חמישה דיירים בלבד מתוך… לחמישה האלו, כל אחד מהם יקבל מכתב מהבית, אחרי שהם כבר איזה 80-90. לא ראו את הבית ולא שמעו ולא כלום, וכולם מסתפקים בתקציב בסיסי. זאתי הדילמה. ועכשיו אני שואל אותך. זה רק חמישה. כן, מתוך ארבעה עשר. ועכשיו אני שואל אותך, מה את חושבת שהיה נכון לאותו בן אדם לעשות? ואני מזכיר, בסוף המטרה הסופית של דייר בבית האח הגדול זה לנצח. זאת אומרת, הוא רוצה בסוף להיות ראשון. ואיך מנצחים? ואתה רוצה בגדול, כאילו, גם אם אתה מועמד, כאילו, האידיאל לצורך העניין זה שלא יעמידו אותך להדחה, וככה לא תוכל תאורטית שהקהל לא יבחר שתמשיך. וכמובן שגם אפשר ללכת לגישה של מה שנקרא, אין בעיה, תעמידו אותי להדחה והקהל יציל אותי, יבחר שאני כאילו ממשיך את צורך העניין. אבל זה כאילו החוקים. אבל אם ניכנס רגע לראש של אותו בן אדם, מה את חושבת שהוא היה צריך לבחור בתקציב מותרות? חמישה מכתבים לחמישה דיירים וכל הבית בתקציב בסיסי. וואו, זאת שאלה קשה. זו שאלה מאוד פשוטה למי שמכיר… את מה שאמרתי לפני זה בסעיף שדיברנו עליו. כן. תראה, אם הוא רוצה שכל הבית יו…
עדי: אז אני מניחה שהתקציב מותרות, אבל זה מאוד מאוד פשוט. אם יש קליקות לצורך העניין, ואני, כנראה יש קליקות. אז… הייתי אולי בוחרת… שהייתי אולי בוחרת לתת את הפתקים האלה ל… ואז הם יכולים להצביע לי. אני נשארת כאילו. אה… זה וואו. אה… לא יודעת, אני חושבת שאם זה ברמת הלשרוד ולא שורדים בגלל הדבר הזה, אולי כן הייתי מביאה לכולם את האוכל, אבל זאת התחושה שלי.
עשהאל: האם את זוכרת, לצורך העניין מההיסטוריה מהעבר, מישהו שהביא לך אוכל באיזושהי כמות, באיזושהי צורה?
עדי: אוכל מאוד שווה, או משהו כזה. קודם כל, סבתא תמיד מכינה את האוכל הכי שווה. כן. עכשיו היא כבר פחות מכינה, אבל… תודה אוכל של סבתא.
עשהאל: בוכה כי הוא קיבל אוכל? בוכה כי הוא קיבל אוכל? התרגש, הוא בהתרגשות כזו? לא, לא. אבל כשאנחנו אומרים אנשים זוכרים רגשות, למה אנחנו מתכוונים? מה זה רגשות? המכתבים מהבית, אני מבינה. וכן, אבל אז זה יכול להיות…
עדי: בסיטואציה בעייתית, של למה הבאת לא, ולא הבאת לי, ולא הבאת לה, וכזה. אז אני אספר לך בסוף מה הוא בחר ומה אני חושב. אוקיי. הוא בחר במכתב.
עשהאל: אוקיי? וכשהוא בחר במכתבים, כל הבית עשה עליו עליהום ברמה מטורפת, ברמה מטורפת, אבל אחרי זה… עוד כמה שעות אחרי זה, הגיעו המכתבים, וכל חמשת הדיירים, שאגב הוא בחר חצי מהדיירים בקליקה שלו וחצי דווקא מהקליקה השנייה, כאילו הוא אמר אני הולך לפי מי שיש לו ילד בבית או דברים כאלה, הוא בחר במכתבים, וכל מי שקיבל את המכתבים, וכולם אמרו, מה זה מכתבים? מה צריך את זה? תביא אוכל, אין לנו סיגריות, אין לנו אבטיח, אין לנו שלוקים, אין לנו זה. בסוף, כל מי שדיבר ככה וקיבל מכתב, הלך אליו, ביקש סליחה, אחרי שהוא כמובן בחר. רגש מי יודע כמה מהמכתב ואמר לו תודה עצומה מכל הלב שהוא לא הקשיב לו ושהוא בחר במכתבים כי הוא לא יכל לחשוב על שום דבר תאורטית בעולם שהיה מוציא ממנו את כמות הרגש שהמכתב הזה הוציא ממנו. אז תמיד גם בשיווק אגב וגם בכל דבר אנחנו תמיד צריכים לזכור שאנשים זוכרים את איך הם הרגישו ולא עכשיו את הלצורך העניין את מה היה או את העובדות שקרו או אז אני טוען שחמשת האנשים שקיבלו את המכתב, זוכרים רגשות ולא עובדות, ואני אומר לך שחמשת האנשים שהוא נתן להם את המכתבים, כנראה לא יעמידו אותו להדחה עד סוף התוכנית. ככה אני חושב. ולא רק זה… גם אם הוא יעצבן אותם. גם אם הוא יעצבן אותם. ברמה… אנשים זוכרים רגשות. אתה לא יכול לנתק את זה שהבן אדם הזה אשכרה הלך נגד כל הבית, חטף אש ברמה הכי מטורפת שיש, וגם לקח אחריות על האש הזו, ובכל זאת בחר שעדי תקבל מכתב מאימא שלה. באף ערוץ. לעומת זאת, אם אני עכשיו בא ואני אומר, אני יודע לעשות SEO לעורכי דין, אז כנראה שאני מאוד מקצועי בדבר הספציפי הזה. עדיף תמיד לבחור את המיעוט, ובאמת שאנשים יתחברו, מאשר ללכת ולנסות להיות משהו שהוא יותר כללי. בקיצור, זו תופעה פסיכולוגית מאוד מאוד חשובה, ולכן אנחנו גם רוצים שבנופש אנשים יחוו רגשות חיוביים. זה חיוביות. חיוביים, היית בסדר. רגשות הרגשות. רגשות חיוביים. אוקיי, רגשות חיוביים, זה חשוב. בנופש הרבה יותר אנשים גם הם כאילו נוצר כזה מרחב בטוח להביע דעה, רעיונות ודברים כאלה, ולכן הרבה פעמים בנופש אנחנו נראה אנשים שהם יותר פתוחים מהיום-יום. נופש זה גם דבר שהוא מאוד מאוד חיובי כלפי הלקוחות שלנו. אז גם זה דבר שהוא מאוד מאוד חיובי מול הלקוחות. כמובן שצריך לוודא שמשאירים איזה מייל אוטומטי של היי אנחנו בחופשה, שלא אנשים לא יקבלו מענה ולא ידעו מה קורה, גם בוואטסאפ וכאלה, אבל בסופו של יום נופש זה גם דבר חשוב מבחינת הלקוחות. בואו נדבר רגע על נקודת המבט של המשפחות, אוקיי? נניח שאני עכשיו אשתו של אחד העובדים פה, והעובד בא ואומר לי, אה, שומעת? אני מחר, יש לי נופש חברה. בסוף אבל, זה קצת כמו ויראליות. מה הופך לויראלי? משהו שבן אדם כאילו מתגאה לספר לחבר שלו לפני שהוא ישמע את זה במישהו אחר. אותו דבר גם פה. שאתה עכשיו בא ואתה אומר לאשתך או לבעלך, וואלה יש לי מחר נופש חברה, אז אני ככה אגיע קצת יותר מאוחר הביתה לצורך העניין. ונותן אווירה חיובית. דבר מאוד מאוד חשוב שגם, אני שם לב שגם אני אישית מקפיד עליו, גם כשאנחנו עושים פה את הפעילויות גיבוש בתוך המשרד, ולאו דווקא עכשיו נופש חיצוני, זה שאנחנו לא משאירים אף אחד לבד. הרבה פעמים אני לפעמים, כאילו, אני רואה את אחד החבר'ה נגיד, הלו"ז יהיה מאוד מעוות. ער ודינמי והכל, אבל מצד שני… אם ידעו פחות או יותר מה קורה. אחרי מה? כי הרבה פעמים פתאום רואים שכבר… רוצים לעשות משהו, אבל לא בדיוק יודעים מה נשאר, או מה צריך, או… אז כן כדאי שיהיה…
עדי: איזה שהוא לוז. אני נתקלתי באנשים שאמרו לי, איזה באסה שהטריוויה שאנחנו הולכים לעשות היא לקראת סוף היום, כי אני פשוט לא יכול להישאר עד סוף היום.
עשהאל: אז זה דווקא כן דבר שגם יכול להעשיר את האנשים ולמשוך את האנשים על לוז. מגניב לגמרי, אני מסכים. להקצות פרסים, גביעים, מזכרות, מגנטים, בסוף זה מה שזוכרים. זאת אומרת, אתה יכול לעשות איזה נופש שאתה רוצה, כמו חתונה קצת. אתה עושה איזה חתונה, חתונה, חתונה, בסוף מה נשאר לך? מגנטים על המקרר, ואולי איזה אלבום תמונות במדף שמעלה אבק. כאילו, זה בסוף מה שנשאר לך. ולכן, עוד כמה דקות, הוא יפתח את זה, הוא ישים את זה על איזה מין ברושור יפה כזה, ויגיד לך… עשר דולר. כן, איזה עשר דולר? חמישים דולר, שבעים דולר, איזה עשר… על תמונה? כן, על תמונה. אחת? אנחנו שילמים… לא חושב שהיה אי פעם שקנינו בפחות מ-40-50 דולר. די. כן, ברור, זה היה מחירים. אחרת איך הוא התפרנס? זה כמו הפרחים האלה שבאים ביום אהבה ו… כן, כן. אז בר תמיד צוחקת, נחפש אותו. אנחנו אלה שנרים את היד ונגיד לו… יש לצלם אותנו. ותמיד בר אומרת, מה, איזה פראייר אתה, אם היינו עכשיו לוקחים סתם מצטלמים ומפתחים את זה בתמונה, זה היה עולה לנו, לא יודע, כמה עשרות שקלים במקרה הקיצוני, וחבל, ופה ושם. ואז אני שואל את בר שאלה פשוטה. תראי לי תמונות שפיתחנו בעצמנו, תראי לי רק, תראי לי, אין, כמעט לא קיים. בודדים, באמת, תמונה מפה, תמונה משם, כזה מין שתי תמונות שיש לך בבית כזה, על איזה מדפים, שבאמת עשינו את זה, וכשעברנו ליד איזה קניון והיה שם מקום לעשות את זה, אבל בסוף, זה מה שזוכרים מהדברים האלו. אנחנו עכשיו היינו בארצות הברית, היינו במופע של אוו, לצורך העניין. כמובן, בתחילת המופע הגיע הצלם, אנחנו חיפשנו את הצלם, הצטלמנו וידענו שבסוף המופע נצא ותחכה לנו המזכרת וירצו כסף. לקחו הרבה כסף, לקחו איזה, אני לא יודע, 100 דולר אפילו, יש מצב, לא יודע, 80 דולר, 100 דולר, על כולה שתי תמונות. אבל זה לא מעניין, כי בסוף, לעשות את זה אז אנחנו פנינו אליו וקנינו את כל התמונות כי אני מה… במזכרות. בסוף, אחרי שמסתיים לך הטיול בארצות הברית, אתה שוכח הכל. הדבר היחיד שיזכיר לך את הטיול ושאתה תצליח ליהנות עוד מהרגשות החיוביים שחווית לאורך הטיול, זה התמונות האלו. זה מה שאני אוהבת שריצ'רד עושה, הוא… הוא לוקח את כל התמונות שיש לשנינו, אנחנו, יש לנו דרייב משותף של…
עדי: הוא לוקח את התמונות, מעלה אותם לפייסבוק, שאני בחיים לא הייתי עושה את זה, לא הייתי מעלה אותם לפייסבוק, אבל הוא, יש תיקייה לכל תיאור.
עשהאל: ואם לא הייתה את התיקייה הזאת לכל טיול, גם לא הייתי מגיעה לתמונות האלה עוד פעם. אז אני ממש אוהבת שהוא עושה את זה. זה קצת כמו אותו דבר שפה זה בלי עלויות, אבל העלות היא זמן, אז כאילו… לחלוטין, זה כמו שזוגות שיודעים מה הם עושים, אז הם פותחים קבוצת וואטסאפ לטיול. נכון. ואז הם סולחים את התמונות שמה, והכל מרוכז, ואפשר לדבר שמה כל מה שקשור ל… לאותו נופש.
עדי: וכאלה. זה גם קורה אם נגיד אתה יוצא לחול עם חברים, ואז אתה חייב לפתוח קבוצה, אין ברירה.
עשהאל: שלכם, שאני מדברת על הכל. נכון מאוד. בואו נדבר על עובדים שלא רוצים להשתתף בנופש, אז מה…
עדי: שכדאי לעשות איתם? תראה העובדים שלה רוצים להשתתף בנופש זה קודם כל הייתי. להבין למה, אם יש לה איזושהי בעיה שאפשר לסדר או לתקן או ל… זה לא הראשון. אבל לא בקטע של ללחוץ, אלא בקטע של פשוט להבין מה הבעיה מבחינתם, אולי יש משהו שאני יכולה לעשות לטובתם. אבל אם הם לא… ובאמת זה ברמה של כאילו… או משהו לא מתאים לי מבחינת דתית או לא מתאים לי מבחינת האמונה שלי, אז לא הייתי עכשיו מכריחה אותם לבוא, הייתי אומרת…
עשהאל: הבא הבא, אתם אל תבואו באותו יום, לכו תהנו, תעשו לעצמכם יום חופש אפילו, וזהו, זה כאילו. בדיוק. אני מנסה לא לחנך בימי נופש את האנשים פה, ואם בן אדם, בצורך העניין, מכל סיבה לא רוצה להשתתף, אני אומר לו, אין בעיה, יהיה לך יום חופש על חשבון המערכת, תהנה באותו יום, תראה שאתה מצליח לצבור אנרגיה, תעשה משהו כיפי, וזה הכל. אני ממש לא מנסה ולא רוצה להיכנס. עובד שזה חייב וזה חשוב וזה זה, כאילו איך זה גם ייראה? נגיד שבסוף הצלחת לגרום לו להגיע למרות שהוא לא רצה, מה את חושבת, זה ייראה טוב? זה ייראה כמו בדיחה. הוא יעשה לך גם פרצופים. כן, כן, אז כדאי פשוט לאפשר את זה, שוב, נופש זה מלשון חופש, החופש לבחור, החופש להיות איפה שאתה רוצה, זה כולה יום אחד, זה לא כזה הרבה זמן, בקיצור, אז זה חשוב. חשוב מאוד להימנע מתכנון מופרז של הנופש. זאת אומרת, אתה לא רוצה עכשיו שזה יהיה ממש ברמת, נקרא לזה, כל רגע מה עושים ואיך עושים, זה כמו שסיפרתי על הנופש השני שסיפרת, שהזכרת, שאני אישית פחות התחברתי, כי הרגשתי שהיה לו"ז מאוד מאוד כזה ברור של אטרקציה אחרי אטרקציה אחרי אטרקציה אחרי אטרקציה וכאלה, ובסוף הגענו לווילה כאלה שפוכים וגמורים, וגם לא הרגשנו שזה כזה היה כיף, איך הם פחות או יותר הרגישו, ואז אם הם הרגישו דבר… הם כנראה ימשיכו לאזכר את החוויה הזו גם לאורך זמן וגם האווירה במשרד כמו שסיפרתי. סיפור עם ה… על השייט, אז על אותו מודל, גם האווירה במשרד בסוף אמורה…
עדי: להשתפר, להשתדרג. עד היום הם מזכירים את הסדנת קוקטיילינג. פה כאילו זה בין הימי גיבוש הכי טובים שהיו פה וזה היה רק להביא מי. ומבחינתי זה היה אפס. חוץ מלבוא ולשלם לו בסופו של דבר, ועד היום זה עולה כל פעם אחת.
עשהאל: אני שומעת את זה כל פעם מכל מיני כיוונים, ובגלל זה גם אנשים הרבה שאומרים לי, תזמיני בחוץ משהו, תזמיני בחוץ משהו, כי הם רואים את זה כחוויה מאוד חיובית. איזה כיף. כיף לשמוע. אנחנו נסיים בנקודה האחרונה, אבל בעיניי הכי חשובה. זו נקודה ככה שהיא הרבה יותר כללית מהפרק הזה, אבל היא גם נכונה לפרק הזה. גם בנופש חברה אפשר להצטיין. תמיד אותו עובד שעושה… טובה ביום-יום פה במשרד זה גם יהיה אותו עובד שאחרי שכולם יסיימו לאכול, אוטומטית יפתח שקית ויכניס את הדברים, את הזבל לתוך השקית. ותמיד זה גם יהיה אותו עובד שכשמישהו יצטרך לוותר על משהו כי יש רק עשרה ואנחנו אחד עשר או אני לא יודע מה, אז הוא זה שיוותר. ובסופו של יום, בן אדם שמצטיין בעבודה שלו לצורך העניין זה כנראה גם בן אדם שמצטיין בזוגיות שלו ובחברים שלו מהבית ובחינוך ובאיזה בסוף, להצטיין זו דרך חיים. זה לא עכשיו אני מצטיין בזה, אבל אני גרוע בזה. לא, אני מצטיין בכל דבר שאני רוצה להצטיין בו. בכל דבר שאני עובר בחיים שלי, אני רוצה להיות מצטיין בו. ולכן, אפילו אם עכשיו היינו מתחילים לימודי שפה, היינו לומדים פה צ'רקסית, או אני לא יודע מה, מי שטוב ביום-יום שלו, ומי שמצטיין ביום-יום שלו, את היית רואה שגם בצ'רקסית הוא מצטיין, והוא רוצה לדעת, והוא עושה גם שעות בבית, שואל אותו בעצם, ואז יש עובדים שאומרים, לא יודע, אין לי, לא נראה לי שאני יכול לחשוב על דבר כזה וכאלה, ויש כאלה שיש להם משהו שהוא מאוד מוצק בחיים שלהם. לדוגמה, יש כאן עובד חדש שמגיע ביום ראשון הקרוב ומצטרף אלינו לצוות. אגב, זה כזה כמו טסט לשנה, כאילו הוא פספס את הנופש בכמה ימים, אבל לא נורא. לא נורא. בקיצור, יש כאן איזה עובד שהולך להצטרף אלינו ביום ראשון הקרוב, מצטיין בלחבר שקעים בצורה הכי טובה לקיר, לא אכפת לי מה. עצם זה שאתה כל כך מצטיין במשהו ספציפי בחיים שלך, סימן שאתה יודע מה זה עבודה קשה, סימן שאתה יודע מה זה התמדה, סימן שאתה יודע מה זה לתעדף דברים מסוימים בחיים שלך על פני דברים אחרים, כי אתה יודע להסתכל. הגדולה ולא רק על מה עושה לי דופמין באותה שנייה. יש כאילו הרבה הרבה דברים שאני יכול ללמוד מזה שכשאני רואה בן אדם שהגיע לאיזה נקודה מאוד מאוד גבוהה בתחום מסוים בחיים שלו, אני יכול להקיש מזה ולהגיד שכאילו… שהוא יכול להגיע לרמה הזו גם בעוד הרבה מאוד תחומים בחיים, כולל בתחום העבודה. ולכן אני מקבל ואני אוהב לקבל את האנשים האלו אלינו למשרד. אתה יכול להגיד את זה גם על אנשים שלצורך העניין. לא באמת נהנו ממה שהם עשו, אבל הם עדיין הצליחו לסיים בהצטיינות נגיד. לצורך העניין, תואר. וואלה, נכנסת, הגעת לתואר, וואלה, בסוף לא נהנית כמו שחשבת שתהנה. יכול להיות, כאילו, יש איזושהי חוויה כזאת בראש, אתה מגיע איתה, ובסוף יצא עם חוויה אחרת לגמרי. בסוף, אם הבן אדם סיים את התואר וסיים אותו בהצטיינות, למרות שהוא לא נהנה, אז זה גם אחד מהדברים. נכון מאוד, זה על מודל, של האנשים מהסוג הזה אני אביא, כאילו גם להם אני אציע לשמוע את הפודקאסט וכן הלאה. אז בבקשה, בבקשה להקדיש את הדקה וחצי האלה, האלו, ופשוט לתת לנו איזושהי ביקורת. עדי, אני רוצה להגיד לך תודה רבה שהצטרפת אליי לפרק הזה, ואנחנו נתראה בפרק הבא. יאללה, ביי.
עשהאל: היי חברים יקרים, מה המצב, פרק 48 כבר כאן. בפרק הזה דיברנו על מה קורה כשהמנכ״ל חותך בצל. מה באמת קורה בנופש חברה. אז, יחד עם עדי אלעזר, פרק 48, מתחילים.
גדלתי בשומרון. קשב וריכוז, המון. כדורגל, מקום ראשון. העיקר, לא לישון. אני בן 10 – הלם. סבא עשה קסם. איך בעצם? 12 – שלוקים קרים. מכירות של החיים. המצב אנוש? היצע וביקוש. 13 – פליירים כל היום. בקור. בחום. קברתי בחול. פוטרתי. למדתי. אמון מעל הכול. 16 – קוסם אמיתי. עסק פגזי. 70 אלף שקל בחודשי השיא. קוסם זה לשחק. לשחק זה לשווק. מקל הקסמים התפרק. עורכי דין. התחלתי לשווק. בפודקאסט שלי אשתף מניסיוני, לשווק ולמנכ״ל ממש כמו עשהאל. בלי פילטר או עריכות. אין סודות. שימו אוזניות. פרק של השמחות.
טוב, אז פרק 48, בפרק הזה אנחנו הולכים לדבר על כשהמנכ״ל חותך בצל, מה באמת קורה בנופש חברה. אז האמת שהטיימינג הוא לא פחות ממושלם, כי במקרה, מחר אנחנו יוצאים לנופש חברה, הכל כבר סגור, הכל כבר חתום. אז לטובת הפרק הזה נמצאתי את אי עדי אלעזר, סמנכ״לית כספים בחברה, מה שלומך? בסדר, מה איתך? בסדר גמור, מצוין, אני כבר ככה רואה שאנחנו בשלבי רעיון מ…
עדי: כן, חודש וחצי.
עשהאל: וואו וואו, עוד חודש וחצי את מתכוונת ללידה. לא חודש וחצי של היריון, אלא חודש וחצי, לא יודע, כן. לסוף. כן. אוקיי, בסדר, ואיך את חווה את התקופה, את יודעת, את גם כאילו בפעילות מאוד מאוד עצימה בחברה, וגם כזה, תוך כדי יש לך… ההריון הזה, איך זה מרגיש שהשילוט הזה?
עדי: זה קצת יותר לחוץ מבדרך כלל, כי יש המון בדיקות ודברים כאלה. אבל בסוף עושים מה שצריך לעשות, כאילו, ו… יש לי תמיכה מהבית, יש לי את ריצ'ארד, יש לי את… יש לי גם תמיכה מפה. אני מנסה להעביר כמה שיותר דברים הלאה כרגע. כי כשאני לא אהיה פה שלושה חודשים, מישהו צריך להמשיך לנהל את העניין הזה של החברה.
עשהאל: יאללה, לכיפאק. ובפרק הזה אנחנו הולכים בעצם לדבר על כל הנושא הזה של נופש חברה, של למה אנחנו עושים את זה, של איך הנופשים הקודמים הרגישו, איך הנופש הזה עומד להרגיש, ועוד ועוד. אבל לפני שאנחנו נתחיל בפרק עצמו, אני רוצה בעצם להגיד תודה רבה לכל המאזינים ומסתדרים. גם הצופים שצופים ומאזינים ומשאירים לנו גם תגובות. עושים לנו לייקים ודרוגים ועניינים, באמת לא מובן מאליו, זה גם באמת נותן את הדלק שאנחנו כל כך זקוקים לו. קיבלנו הרבה פידבקים על הפרק האחרון עם ג'נספארק וכל זה, וגם על הפרק שאחד לפני, על פרק 46. אני ככה לא עכשיו אתחיל להקריא את כל התגובות של כולם, אז בחרתי שתי תגובות שאני ככה הכי התחברתי אליהן וככה הרגשתי שבאמת הן נחמדות, ואותן אני אקריא. אז בחור בשם ברוך, ל-WebCreators. אה, מגניב. כן, אז שם גם הכרתי אותו לדעתי. אז הוא כתב לי בוואטסאפ אישי כזה, הוא כתב לי, היי אלוף, עכשיו סיימתי לשמוע את פרק 46, וואו, פרק מטורף, תודה. בתכלס, הוא יכל לסיים את הפרק ולא להגיד כלום, ולהפיק בדיוק את אותה תועלת, וגם לדעת שהוא יכול לשמוע את הפרק הבא, ואף אחד לא ידע שהוא שומע והכול בסדר, אבל הוא בחר לעשות אחרת, הוא בחר להפיץ אהבת חינם, הוא בחר לשתף, הוא בחר להרים,
עדי: הפודקאסטים כאילו. משהו שהחבר'ה אוהבים. אז יאללה.
עשהאל: תגידו ואנחנו פה. ממש ככה. התגובה השנייה קצת יותר ארוכה ואני אקריא אותה ברשותך. חבר בשם מנחם רושם ככה: רוצה להגיד לך תודה, רוב העולם שומר סודות לעצמו ומפחד שיגלו אותם. אנשים אפילו מפחדים לעשות לייק בתור תודה או סתם לכתוב תודה. חברים, יש פה חומר פגזי, יש דברים שעשהאל מלמד, אני הולך ליישם ובום, תוצאות. מותר להגיד תודה ומותר לפרגן. כן, במחשבה קטנונית, לא הייתי רוצה שהמתחרים שלי יכירו אותך. של הפרק, ואמרתי לו, תקשיב, אלה הנקודות של הפרק, הייתי שמח שתעזור לי למצוא שם לפרק, והוא נתן לי שם שמות ממש ממש ממש טובים, ואני חושב שהשם שבחרתי, אז גם, הוא באמת מוצלח, ושוב, זה בזכות ג'יין ספארק, אז מי שלא שמע את הפרק על ג'יין ספארק, פרק 47, יותר ממוזמן לשמוע אותו. השם של הפרק הנוכחי זה בעצם כשהמנכ״ל חותך בצל, מה באמת קורה בנופש חברה. או משהו כזה, שנה, שנתיים, לא יודע כמה. היה לנו בעצם, הייתה איזושהי מישהי שהיא לקוחה של החברה, זאת אומרת, היא מכירה את החברה, צופה, מאזינה, עוקבת וכאלה, ויש לה בעצם יכטות בחוף, במרינה, בהרצליה, והיא ככה הגיעה אליי למשרד, וככה באמת מאוד התרגשה, ואמרה מילים יפות והכול, ובעצם סיכמנו על איזושהי עבודה שאנחנו נעבוד בשבילה, כל אמרתי יאללה סבבה זורם איתך וכאילו בשלב מסוים אז הייתי צ… כאילו קיבלתי איזושהי הפלגה יעני הפלגה שאני יכול להשתמש בה ולא כל כך הבנתי מה אני אמור לעשות עם ההפלגה הזו כי אני אישית לא אוהב הפלגות אז הצעתי כזה לאחד החבר'ה פה בסוכנות שומע אתה רוצה לצאת להפלגה כי ידעתי שאותו בחור שהצעתי לו הוא גם כזה בן אדם שמאוד אוהב את הים וזה אמר לי כן אני רוצה הוצאתי אותו להפלגה את המקום ושלא נצטרך להתחנן פה לאנשים לעשות את התפקיד שלהם. בצהל יש גם דברים אחרים שאנחנו לא עוברים פה, יש את…
עדי: הטירונות, את כל הריצות. האלה זה מה שבאמת מגבש את האנשים שם. כל ה… אפשר לקרוא לזה האירוע נגד המפקדים נקרא לזה כזה, הגיבוש כנגד…
עשהאל: אדם ודברים שפה לא, זה לא קיים כי אנחנו לא בצבא. אני מסכים איתך ולכן באמת זה יותר נדרש כאן, הפעילויות המגבשות האלה, כי אין פה את החלק המובנה הזה, כמו שאמרת, של כל מיני דברים שעושים בצבא, כמו כל מיני ימי עיון כאלה שהולכים ללטרון או כל מיני דברים מהסוג הזה. לכן במקום עבודה כן מאוד מאוד כדאי, אני ממליץ, לייצר את הגיבוש האפשרי. אם עכשיו, שוב, שיווק של אותה חברה לכל דבר ועניין, גם ברמת ה"בואו להיות לקוחות שלנו" וגם ברמת ה"בואו לעבוד איתנו". כשאני עכשיו רוצה לגייס עובדים, אז אני גם ברמת המודעות שלי יכול להראות את הנופש שעשינו, להראות בעצם במילים אחרות שוואלה, אנחנו כאילו עובדים קשה ואנחנו גם מפנקים ואנחנו גם עושים דברים שהם מעבר. וגם כשעכשיו לצורך העניין יש לי עובד ברעיון עבודה, אז הרעיון הוא דו-כיווני, את הדברים ואני גם חושב שזה עובד הרבה הרבה יותר טוב. האנשים גם מקבלים את ה…
עדי: שהם לא אמנות. חברה מקבלים הרבה יותר פיד. חיצוניים מאשר מנכ״ל החברה לגבי ימי גיבוש לצורך העניין. הם אומרים לך, היום גיבוש הזה היה יותר טוב, היום גיבוש הזה היה פחות… הם לא יבואו ויגיעו למנכ״ל של החברה, תקשיב, היה חרא של יום חופש, ובגלל זה הם לא,
עשהאל: שהאנשים פה אוהבים יחסית לאנשים אחרים בתור העובדים של האחרים בחברה. מסכים איתך, ובאמת, נקרא לזה, צריך להכיר בזה. נכון. שבסוף אין מה לעשות. השיחות שמתקיימות כנראה בתוך החדרים של הצוותים, זה לא את השיחה כמו שלצורך העניין אני עכשיו עושה את השיחה הזאת בתוך החדר שלהם. זאת תהיה שיחה אחרת וזה באמת נכון. נופש זה דבר ש… זה לא עכשיו מקום של סדנה להתפתחות אישית, ואני אסביר שנייה את הנקודה הזו. אם הנופש, או אם הנקרא לזה האנשים בחברה, מה שהם היו רוצים בנופש זו התפתחות אישית, אני מניח שרובם היו עצמאים ולא שכירים בחברה. זאת אומרת, בסוף צריך להכיר בזה, למה בן אדם בא לעבוד בחברה מסוימת. ואם הוא היה רוצה כל כך את ה… להיות מושלם ולעשות דברים בצורה נכונה ואיך אני יכול להתפתח ואיך אני יכול לעשות את המקסימום ואיך אני יכול ואיך אני יכול הרבה מהפעמים אז הוא פשוט לא היה בחברה ולכן אני לא רוצה עכשיו לגרום לאנשים להרגיש באיזה יום עיון שמסווים אותו באמצעות נופש כי זה בווילה אלא אני רוצה לתת לאנשים באמת ליהנות וליהנות זה אומר מה שלצורך העניין את ואני עושים כשאנחנו בשעות הפנאי שלנו לצורך העניין סתם אני אומר את זה כי אני יודע שזה מה שהולך להיות בנופש גם לצורך העניין לשתות אלכוהול זה ליהנות יום כיף, יום שבו פשוט נהנים מהחיים. ולומדים כל מיני דברים כאלו ואחרים. יום שבו אין דאגות פשוט. כן. מבחינתם. מהמם, אחלה הגדרה. כן. יותר מזה, אני כן הייתי רוצה, כאילו, להרוויח את זה שאנשים קצת יותר יכירו אחד את השני כחלק מהיום הזה. מצד שני, אם עכשיו נעשה סבב שכל אחד בא ומספר על הילדות שלו ואיפה הוא למד ואיפה הוא עשה… הוא עבר בדרך לצורך העניין, אז שוב, זה יחזור להיות פחות כיף. לכן, אם אני כבר רוצה שיהיו שיתופים אישיים, אז שווה לעשות את זה דרך גיימיפיקציה. זאת אומרת, לחשוב איך נגיד עושים איזשהו משחק, לדוגמה, ואז מי שלצורך העניין מפסיד או מנצח, צריך לשתף איזשהו משהו, או לצורך העניין לעשות נגיד משחק של אמת ושקר, שכל אחד בא ואומר, משפט אחד שהוא אמיתי ומשפט אחד שהוא שקר,
עדי: טובים. יש לך משהו להוסיף על הנקודה הזו? כן, אתה צריך גם, כאילו, אנחנו ביום כיף של החברה. אז יש איזשהי הגדרות, יש שם איזשהי הגדרות של lose כאלה, אבל לא כל הזמן שאנחנו נמצאים בחופש, בנופש הזה, צריך להיות lose מוגדר. לפעמים אתה צריך את הזמן לתת לאנשים לדבר אחד עם השני, קצת להיות בבריכה, קצת ליהנות. אפילו לא חייבים להיות בבריכה, מי שרוצה שלא יהיה בבריכה. כאילו, את הגמישות הזאת, כי בסוף זוכרים את הדברים האלה.
עשהאל: אז אוי, הכריחו אותי בנופש להיכנס לבריכה, איזה לוקף היה לי. אז לא, כמה שיותר חופשיות ולאפשר לאנשים לעשות מה שבא להם לעשות בזמנים החופשיים, וכשיש זמן של פעילות, אז לכנס אותם בחזרה ולעשות איזו פעילות ביחד. אני חושב שהמילה חופש היא באמת מדויקת פה. אנשים בסוף צריכים להרגיש בחופש, לאו דווקא בנופש, אלא בחופש. חופש לבחור, חופש לעשות מה שהם רוצים, חופש להשתתף בנופש, חופש לא להשתתף בנופש, יש לו את ההתאמה האישית שלו, אבל בסוף יש גם אוטובוס שיוצא וחוזר. זה חלק מלהרגיש שאתה עובד ב… חברה שהיא חברה רצינית שהיא חברה רצינית שהיא חברה רצינית.
עדי: ילדים גדולים. כן, חשוב להדגיש שמי שבאמת רוצה לבוא ברכב, אז… לא, אנחנו מאפשרים את זה, אנחנו רוצים…
עשהאל: שיהיה לאנשים את האפשרות גם ללכת באמצע, אם הם לא יכולים, לצורך העניין, מישהו נוסע לחו"ל יום אחרי או משהו בסגנון, אז הוא רוצה את הכמה שעות שלו להתארגן על הדברים וללכת לישון מוקדם, אז לאפשר, פשוט לאפשר, מה שאפשר לאפשר, לאפשר. חופש, חופש, חופש. בדיוק. חופש לבחור, חופש להיות, חופש ל… ממש, באמת, כאילו, לתת את החופש ואת המרחב הזה, בסוף היום הזה, ומי שהיה אחראי לסגור את הווילה, בסופו של יום היה שם כמה פספוסים, התאריך או משהו בסגנון הזה. שורה תחתונה, בסוף הגענו למצב שאנחנו צריכים להחליף וילה בזמן קצר, והווילה… ושבאמת סגרנו, אז הוא אמר, בסדר, הכל טוב, אבל אתם יכולים להגיע רק ב-11 ולא ב-9 כמו שהיה בווילה הקודמת. אז תמיד צריך לדעת להפיק את המיטב מכל סיטואציה. אז נגיד בסיטואציה הזו, אז להפוך את הלימון ללימונדה. אז מה עשינו? אמרנו, אוקיי, בשעה 9 בבוקר כולם יגיעו למשרד, מושלם לנצח ולכן כדאי מאוד מאוד לוודא שאנחנו מודולריים ושאנחנו יודעים איך להפוך לימון ללימונדה. באופן כללי בנופש, אני כמנכ"ל החברה, את כסמנכ"לית החברה, ויש פה עוד מנהלים בארגון, אנחנו רוצים להיות אלה שמנקים, שמסדרים, שעוברים אחרי כולם, כי ביום-יום אני יש לי ציפייה מהחבר'ה שלי לתת את ה-110% שלהם לטובת החברה, לטובתי, לטובתך, להישמע למשימות, שהוא שונה בתכלית מהנופש הנוכחי. למה? כי האנשים הם אנשים שונים. ושמה למשל, כולם מאוד רצו לנע. בחברה הנוכחית עכשיו, בצוות הנוכחי, החבר'ה, אם יש משהו שהוא קונצנזוס, זה שהם לא רוצים לנע. ולכן אין טעם להכריח אנשים ולהגיד להם, אנחנו עושים לנע, ומי שלא מתאים לו, אז לא יודע מה, שלא יגיע, או שלא יישן, או ש… תסתדרו. אין למה, אין למה, פשוט, באמת אין למה. אפשר פשוט לשאול בצורה מכובדת ודמוקרטית, לא רוצים שיהיה לנה, רוצים ככה, רוצים ככה, ומה שבסוף החבר'ה מחליטים או רואים לנכון…
עדי: אז זה מה שבעצם עושים. את רוצה להוסיף משהו על זה? כן. אני… אפשר לדעת, כאילו, לעשות את הבחירות הדמוקרטיות האלה, ולפי הבחירות האלה גם להבין שיש דברים שונים בין בן אדם לבן אדם. יש אחד ש… רק תיקח אותי ללינה. חופש, אני רוצה עכשיו להיות בלינה בחופש, ויש אחד שיגיד לך, לא, אני רוצה עד שש בערב להיות בבית, אני רוצה להיות עם הילדים שלי, אני רוצה להיות עם הכלב. אני מוצאת אותי בחתול שלי, אז… גם בתוך החברה. לא משנה אם היום יש איזה… שהוא קונצנזוס כללי שאנשים לא רוצים להישאר לישון.
עשהאל: יש אנשים שוואלה מתאים להם לישון, אבל אנחנו נלך על הרוב כי זה פשוט המצב, כי אנחנו לא נעשה משהו, כולם, הרוב לא רוצים. אין גם שום סיבה. נכון. אנחנו רוצים לתת להם את החופש לבחור ולהוביל את יום החופש, יום הנופש הזה, ובסוף גם, את יודעת, תיאורטית אם כולם פה היו אומרים, אנחנו מעדיפים, לא יודע מה, להגיע למשרד באותו יום ולעשות כיף במשרד ושלא תהיה עבודה, היינו מאפשרים את זה, כאילו אנחנו לא נצמדים להגדרות ולדברים כאלו. הרגשי לחברה, בעצם הכישור הרגשי של העובדים לחברה, הוא נבנה באמצעות חוויות משותפות. זה מאוד מזכיר גם יחסים בין בני אדם. בסוף אתה, נקרא לזה, אתה יש לך חבר שאתה מגדיר אותו כחבר טוב שלך, וחבר נפש שלך, וחבר הילדות שלך, בגלל כל החוויות שעברתם ביחד. מה זה משחק אותה? אין לו מושג מכלום? בשלב מסוים, כאילו, קצת היה לנו איזה ויכוח קטן, ואז הוא דיבר אליי לא יפה. ולא עניתי לו. לא עניתי לו בכלל. בכלל, לא כן, לא לא, ולא למה לא. למה? כי מה לי ולא. מה הוא מעניין אותי בכלל? מה אכפת לי שידבר מה שהוא רוצה? שיגיד ככה? יגיד, יקלל אותי? זה לא מעניין אותי, כאילו. לא בא לך לבזבז את האנרגיות על הדבר הזה. אין לי כלום במשותף איתו, אין לנו חוויות משותפות מעולה. עכשיו בא וקצת מתלהם כמו איזה תרנגול, אני אפילו, אני אומר לך, אפילו לא עניתי לו, לא אמרתי לו, תדבר יפה, לא אמרתי לו, טוב, רע, פשוט הסתובבתי ולא עניתי לו כלום. כי אמרתי את זה בלב, מה אני צריך את השטות הזאתי? מה אני צריך, מה זה יעזור לי השיח הזה איתו בחלילה? היית עונה לו, זה היה מסלים, אז יצא טוב. אין למה, הוא לא… הוא לא מרגש אותי, אין לנו כלום ביחד, אז כאילו בסוף, עם מי כן יש לי ביחד דברים עם אנשים שחוויתי איתם חוויות, אז ככה.
עדי: היום, עובד. שאלה לי אליך. כן. הנופש הראשון שעשינו, הרי היו לנו איזה שני נופשים בטבריה, לדעתי, אם אני לא טועה. אוקיי. בתחושה שלך, איך את… אתה בראשון מול השני, מעניין אותי לדעת. אז בוא ניזכר.
עשהאל: זה עם ערן שני וזה עם הסוסים והכל, ומה היה השני, תזכירי לי? השני… היינו עם… בבריכה כזה וים עם הפתקים ו… זה השני? כן. נכון, נכון, נכון, נכון. אז אני חושב שהראשון היה הרבה יותר טוב, והרגשתי הרבה יותר טוב בו, כי בנופש השני הרגשתי שכאילו כל האטרקציות שתכננו ושעשינו, יצאו כמסי כמסה כזה. כאילו, זה שבסוף החלק של הפתקים… החברה הזה שעשינו, בסוף הוא היה באמת ההצלחה ש… אותו נופש, זה רק מראה שכאילו שאר הנופש אז כנראה לא היה…
עדי: אבל זה לתחושתך. כן. כן. בתחושתי דמונה. כי יכול להיות שלאנשים… הם הרגישו משהו אחר. נכון, חד משמעית. כן, אז לתחושתי, בנופש הראשון באמת, גם כשעבדנו, ועבדנו חצאי ימים שם, למיטב זיכרוני, נכון. הרגשתי הרבה יותר בחופש מהנופש השני, כי את הנופש השני פשוט ארגנתי בקצרה. זה לבד שזה חלק ממה שאמרנו גם שהמנהלים.
עשהאל: מפרפרים והשאר נהנים, ובסוף גם הרגשתי שהדבר הכי כיף זה היה דבר שלא אני ארגנתי. אז התבאסתי קצת, אבל בסופו של דבר זה מה יש. אני תמיד מבדל את עצמי ושם את עצמי רגע בצד עם מה אני מרגיש ומה אני חושב, כי הנופש הזה בינינו עכשיו, פייר אני אומר לך, הוא בטח לא בשבילי. לי אין טעם בנופש. אם תאורטית זה היה אפשרי, הייתי שמח אני לבוא לפה מחר למשרד, לתת יום עבודה של שקט מוחלט והכול סבבה. אני כמובן הולך לנופש, זה מאוד מלמד אותי. ואתמול הייתה סיטואציה שאפילו רשמתי לעצמי בטלפון כזה בחצי מילה לדבר על זה בפודקאסט, אז הנה אני מדבר על זה בפודקאסט. הייתה בעצם סיטואציה, נותרו 14 דיירים, אוקיי? והיה איזשהו דייר שהייתה לו דילמה. הוא היה צריך לבחור, תקשיבי טוב, בין האם הוא מעדיף שבאותו שבוע יהיה תקציב מותרות לכל הבית, תקציב מותרות זה אומר שבמקום לחיות מאלף… הם חיים מאיזה ארבע וחצי חמש אלף שקל. זה ההבדל בין אם יש לך אבטיחים ואננסים במקרר, לבין אם יש לך לחם עם חלב, והסוכר גם נגמר באמצע השבוע ואי אפשר לשתות קפה. זה ההבדל. זאת אומרת, אין, זה לא שכאילו תקציב בסיסי. מספיק ותקציב מותרות הוא ממש ממש מפנה. 1900 שקל מה מספיק בקושי למשפחה. לשבוע. זה קושי למשפחה מספיק. מ-14 אנשים לשבוע. מטורף. זה ממש מעט, אני אומר לכם. זה ברמה שהם תמיד בסוף מסיימים את הקפה. שהם סופרים אם להביא שתי אריזות אורז או שלוש אריזות אורז. כן, זו הרמה, וכשיש לך תקציב… אתה כל השבוע רק חוגג ומביא קרמבויים ומביא גרעינים ומביא דברים של שלוקים וכל מיני חרטוטים שחלק מהדיירים שם רוצים בעצם. עכשיו, הייתה בעצם דילמה. או שאתה לוקח תקציב מותרות לכל הבית באותו שבוע, או שאתה בוחר חמישה דיירים בלבד מתוך… לחמישה האלו, כל אחד מהם יקבל מכתב מהבית, אחרי שהם כבר איזה 80-90. לא ראו את הבית ולא שמעו ולא כלום, וכולם מסתפקים בתקציב בסיסי. זאתי הדילמה. ועכשיו אני שואל אותך. זה רק חמישה. כן, מתוך ארבעה עשר. ועכשיו אני שואל אותך, מה את חושבת שהיה נכון לאותו בן אדם לעשות? ואני מזכיר, בסוף המטרה הסופית של דייר בבית האח הגדול זה לנצח. זאת אומרת, הוא רוצה בסוף להיות ראשון. ואיך מנצחים? ואתה רוצה בגדול, כאילו, גם אם אתה מועמד, כאילו, האידיאל לצורך העניין זה שלא יעמידו אותך להדחה, וככה לא תוכל תאורטית שהקהל לא יבחר שתמשיך. וכמובן שגם אפשר ללכת לגישה של מה שנקרא, אין בעיה, תעמידו אותי להדחה והקהל יציל אותי, יבחר שאני כאילו ממשיך את צורך העניין. אבל זה כאילו החוקים. אבל אם ניכנס רגע לראש של אותו בן אדם, מה את חושבת שהוא היה צריך לבחור בתקציב מותרות? חמישה מכתבים לחמישה דיירים וכל הבית בתקציב בסיסי. וואו, זאת שאלה קשה. זו שאלה מאוד פשוטה למי שמכיר… את מה שאמרתי לפני זה בסעיף שדיברנו עליו. כן. תראה, אם הוא רוצה שכל הבית יו…
עדי: אז אני מניחה שהתקציב מותרות, אבל זה מאוד מאוד פשוט. אם יש קליקות לצורך העניין, ואני, כנראה יש קליקות. אז… הייתי אולי בוחרת… שהייתי אולי בוחרת לתת את הפתקים האלה ל… ואז הם יכולים להצביע לי. אני נשארת כאילו. אה… זה וואו. אה… לא יודעת, אני חושבת שאם זה ברמת הלשרוד ולא שורדים בגלל הדבר הזה, אולי כן הייתי מביאה לכולם את האוכל, אבל זאת התחושה שלי.
עשהאל: האם את זוכרת, לצורך העניין מההיסטוריה מהעבר, מישהו שהביא לך אוכל באיזושהי כמות, באיזושהי צורה?
עדי: אוכל מאוד שווה, או משהו כזה. קודם כל, סבתא תמיד מכינה את האוכל הכי שווה. כן. עכשיו היא כבר פחות מכינה, אבל… תודה אוכל של סבתא.
עשהאל: בוכה כי הוא קיבל אוכל? בוכה כי הוא קיבל אוכל? התרגש, הוא בהתרגשות כזו? לא, לא. אבל כשאנחנו אומרים אנשים זוכרים רגשות, למה אנחנו מתכוונים? מה זה רגשות? המכתבים מהבית, אני מבינה. וכן, אבל אז זה יכול להיות…
עדי: בסיטואציה בעייתית, של למה הבאת לא, ולא הבאת לי, ולא הבאת לה, וכזה. אז אני אספר לך בסוף מה הוא בחר ומה אני חושב. אוקיי. הוא בחר במכתב.
עשהאל: אוקיי? וכשהוא בחר במכתבים, כל הבית עשה עליו עליהום ברמה מטורפת, ברמה מטורפת, אבל אחרי זה… עוד כמה שעות אחרי זה, הגיעו המכתבים, וכל חמשת הדיירים, שאגב הוא בחר חצי מהדיירים בקליקה שלו וחצי דווקא מהקליקה השנייה, כאילו הוא אמר אני הולך לפי מי שיש לו ילד בבית או דברים כאלה, הוא בחר במכתבים, וכל מי שקיבל את המכתבים, וכולם אמרו, מה זה מכתבים? מה צריך את זה? תביא אוכל, אין לנו סיגריות, אין לנו אבטיח, אין לנו שלוקים, אין לנו זה. בסוף, כל מי שדיבר ככה וקיבל מכתב, הלך אליו, ביקש סליחה, אחרי שהוא כמובן בחר. רגש מי יודע כמה מהמכתב ואמר לו תודה עצומה מכל הלב שהוא לא הקשיב לו ושהוא בחר במכתבים כי הוא לא יכל לחשוב על שום דבר תאורטית בעולם שהיה מוציא ממנו את כמות הרגש שהמכתב הזה הוציא ממנו. אז תמיד גם בשיווק אגב וגם בכל דבר אנחנו תמיד צריכים לזכור שאנשים זוכרים את איך הם הרגישו ולא עכשיו את הלצורך העניין את מה היה או את העובדות שקרו או אז אני טוען שחמשת האנשים שקיבלו את המכתב, זוכרים רגשות ולא עובדות, ואני אומר לך שחמשת האנשים שהוא נתן להם את המכתבים, כנראה לא יעמידו אותו להדחה עד סוף התוכנית. ככה אני חושב. ולא רק זה… גם אם הוא יעצבן אותם. גם אם הוא יעצבן אותם. ברמה… אנשים זוכרים רגשות. אתה לא יכול לנתק את זה שהבן אדם הזה אשכרה הלך נגד כל הבית, חטף אש ברמה הכי מטורפת שיש, וגם לקח אחריות על האש הזו, ובכל זאת בחר שעדי תקבל מכתב מאימא שלה. באף ערוץ. לעומת זאת, אם אני עכשיו בא ואני אומר, אני יודע לעשות SEO לעורכי דין, אז כנראה שאני מאוד מקצועי בדבר הספציפי הזה. עדיף תמיד לבחור את המיעוט, ובאמת שאנשים יתחברו, מאשר ללכת ולנסות להיות משהו שהוא יותר כללי. בקיצור, זו תופעה פסיכולוגית מאוד מאוד חשובה, ולכן אנחנו גם רוצים שבנופש אנשים יחוו רגשות חיוביים. זה חיוביות. חיוביים, היית בסדר. רגשות הרגשות. רגשות חיוביים. אוקיי, רגשות חיוביים, זה חשוב. בנופש הרבה יותר אנשים גם הם כאילו נוצר כזה מרחב בטוח להביע דעה, רעיונות ודברים כאלה, ולכן הרבה פעמים בנופש אנחנו נראה אנשים שהם יותר פתוחים מהיום-יום. נופש זה גם דבר שהוא מאוד מאוד חיובי כלפי הלקוחות שלנו. אז גם זה דבר שהוא מאוד מאוד חיובי מול הלקוחות. כמובן שצריך לוודא שמשאירים איזה מייל אוטומטי של היי אנחנו בחופשה, שלא אנשים לא יקבלו מענה ולא ידעו מה קורה, גם בוואטסאפ וכאלה, אבל בסופו של יום נופש זה גם דבר חשוב מבחינת הלקוחות. בואו נדבר רגע על נקודת המבט של המשפחות, אוקיי? נניח שאני עכשיו אשתו של אחד העובדים פה, והעובד בא ואומר לי, אה, שומעת? אני מחר, יש לי נופש חברה. בסוף אבל, זה קצת כמו ויראליות. מה הופך לויראלי? משהו שבן אדם כאילו מתגאה לספר לחבר שלו לפני שהוא ישמע את זה במישהו אחר. אותו דבר גם פה. שאתה עכשיו בא ואתה אומר לאשתך או לבעלך, וואלה יש לי מחר נופש חברה, אז אני ככה אגיע קצת יותר מאוחר הביתה לצורך העניין. ונותן אווירה חיובית. דבר מאוד מאוד חשוב שגם, אני שם לב שגם אני אישית מקפיד עליו, גם כשאנחנו עושים פה את הפעילויות גיבוש בתוך המשרד, ולאו דווקא עכשיו נופש חיצוני, זה שאנחנו לא משאירים אף אחד לבד. הרבה פעמים אני לפעמים, כאילו, אני רואה את אחד החבר'ה נגיד, הלו"ז יהיה מאוד מעוות. ער ודינמי והכל, אבל מצד שני… אם ידעו פחות או יותר מה קורה. אחרי מה? כי הרבה פעמים פתאום רואים שכבר… רוצים לעשות משהו, אבל לא בדיוק יודעים מה נשאר, או מה צריך, או… אז כן כדאי שיהיה…
עדי: איזה שהוא לוז. אני נתקלתי באנשים שאמרו לי, איזה באסה שהטריוויה שאנחנו הולכים לעשות היא לקראת סוף היום, כי אני פשוט לא יכול להישאר עד סוף היום.
עשהאל: אז זה דווקא כן דבר שגם יכול להעשיר את האנשים ולמשוך את האנשים על לוז. מגניב לגמרי, אני מסכים. להקצות פרסים, גביעים, מזכרות, מגנטים, בסוף זה מה שזוכרים. זאת אומרת, אתה יכול לעשות איזה נופש שאתה רוצה, כמו חתונה קצת. אתה עושה איזה חתונה, חתונה, חתונה, בסוף מה נשאר לך? מגנטים על המקרר, ואולי איזה אלבום תמונות במדף שמעלה אבק. כאילו, זה בסוף מה שנשאר לך. ולכן, עוד כמה דקות, הוא יפתח את זה, הוא ישים את זה על איזה מין ברושור יפה כזה, ויגיד לך… עשר דולר. כן, איזה עשר דולר? חמישים דולר, שבעים דולר, איזה עשר… על תמונה? כן, על תמונה. אחת? אנחנו שילמים… לא חושב שהיה אי פעם שקנינו בפחות מ-40-50 דולר. די. כן, ברור, זה היה מחירים. אחרת איך הוא התפרנס? זה כמו הפרחים האלה שבאים ביום אהבה ו… כן, כן. אז בר תמיד צוחקת, נחפש אותו. אנחנו אלה שנרים את היד ונגיד לו… יש לצלם אותנו. ותמיד בר אומרת, מה, איזה פראייר אתה, אם היינו עכשיו לוקחים סתם מצטלמים ומפתחים את זה בתמונה, זה היה עולה לנו, לא יודע, כמה עשרות שקלים במקרה הקיצוני, וחבל, ופה ושם. ואז אני שואל את בר שאלה פשוטה. תראי לי תמונות שפיתחנו בעצמנו, תראי לי רק, תראי לי, אין, כמעט לא קיים. בודדים, באמת, תמונה מפה, תמונה משם, כזה מין שתי תמונות שיש לך בבית כזה, על איזה מדפים, שבאמת עשינו את זה, וכשעברנו ליד איזה קניון והיה שם מקום לעשות את זה, אבל בסוף, זה מה שזוכרים מהדברים האלו. אנחנו עכשיו היינו בארצות הברית, היינו במופע של אוו, לצורך העניין. כמובן, בתחילת המופע הגיע הצלם, אנחנו חיפשנו את הצלם, הצטלמנו וידענו שבסוף המופע נצא ותחכה לנו המזכרת וירצו כסף. לקחו הרבה כסף, לקחו איזה, אני לא יודע, 100 דולר אפילו, יש מצב, לא יודע, 80 דולר, 100 דולר, על כולה שתי תמונות. אבל זה לא מעניין, כי בסוף, לעשות את זה אז אנחנו פנינו אליו וקנינו את כל התמונות כי אני מה… במזכרות. בסוף, אחרי שמסתיים לך הטיול בארצות הברית, אתה שוכח הכל. הדבר היחיד שיזכיר לך את הטיול ושאתה תצליח ליהנות עוד מהרגשות החיוביים שחווית לאורך הטיול, זה התמונות האלו. זה מה שאני אוהבת שריצ'רד עושה, הוא… הוא לוקח את כל התמונות שיש לשנינו, אנחנו, יש לנו דרייב משותף של…
עדי: הוא לוקח את התמונות, מעלה אותם לפייסבוק, שאני בחיים לא הייתי עושה את זה, לא הייתי מעלה אותם לפייסבוק, אבל הוא, יש תיקייה לכל תיאור.
עשהאל: ואם לא הייתה את התיקייה הזאת לכל טיול, גם לא הייתי מגיעה לתמונות האלה עוד פעם. אז אני ממש אוהבת שהוא עושה את זה. זה קצת כמו אותו דבר שפה זה בלי עלויות, אבל העלות היא זמן, אז כאילו… לחלוטין, זה כמו שזוגות שיודעים מה הם עושים, אז הם פותחים קבוצת וואטסאפ לטיול. נכון. ואז הם סולחים את התמונות שמה, והכל מרוכז, ואפשר לדבר שמה כל מה שקשור ל… לאותו נופש.
עדי: וכאלה. זה גם קורה אם נגיד אתה יוצא לחול עם חברים, ואז אתה חייב לפתוח קבוצה, אין ברירה.
עשהאל: שלכם, שאני מדברת על הכל. נכון מאוד. בואו נדבר על עובדים שלא רוצים להשתתף בנופש, אז מה…
עדי: שכדאי לעשות איתם? תראה העובדים שלה רוצים להשתתף בנופש זה קודם כל הייתי. להבין למה, אם יש לה איזושהי בעיה שאפשר לסדר או לתקן או ל… זה לא הראשון. אבל לא בקטע של ללחוץ, אלא בקטע של פשוט להבין מה הבעיה מבחינתם, אולי יש משהו שאני יכולה לעשות לטובתם. אבל אם הם לא… ובאמת זה ברמה של כאילו… או משהו לא מתאים לי מבחינת דתית או לא מתאים לי מבחינת האמונה שלי, אז לא הייתי עכשיו מכריחה אותם לבוא, הייתי אומרת…
עשהאל: הבא הבא, אתם אל תבואו באותו יום, לכו תהנו, תעשו לעצמכם יום חופש אפילו, וזהו, זה כאילו. בדיוק. אני מנסה לא לחנך בימי נופש את האנשים פה, ואם בן אדם, בצורך העניין, מכל סיבה לא רוצה להשתתף, אני אומר לו, אין בעיה, יהיה לך יום חופש על חשבון המערכת, תהנה באותו יום, תראה שאתה מצליח לצבור אנרגיה, תעשה משהו כיפי, וזה הכל. אני ממש לא מנסה ולא רוצה להיכנס. עובד שזה חייב וזה חשוב וזה זה, כאילו איך זה גם ייראה? נגיד שבסוף הצלחת לגרום לו להגיע למרות שהוא לא רצה, מה את חושבת, זה ייראה טוב? זה ייראה כמו בדיחה. הוא יעשה לך גם פרצופים. כן, כן, אז כדאי פשוט לאפשר את זה, שוב, נופש זה מלשון חופש, החופש לבחור, החופש להיות איפה שאתה רוצה, זה כולה יום אחד, זה לא כזה הרבה זמן, בקיצור, אז זה חשוב. חשוב מאוד להימנע מתכנון מופרז של הנופש. זאת אומרת, אתה לא רוצה עכשיו שזה יהיה ממש ברמת, נקרא לזה, כל רגע מה עושים ואיך עושים, זה כמו שסיפרתי על הנופש השני שסיפרת, שהזכרת, שאני אישית פחות התחברתי, כי הרגשתי שהיה לו"ז מאוד מאוד כזה ברור של אטרקציה אחרי אטרקציה אחרי אטרקציה אחרי אטרקציה וכאלה, ובסוף הגענו לווילה כאלה שפוכים וגמורים, וגם לא הרגשנו שזה כזה היה כיף, איך הם פחות או יותר הרגישו, ואז אם הם הרגישו דבר… הם כנראה ימשיכו לאזכר את החוויה הזו גם לאורך זמן וגם האווירה במשרד כמו שסיפרתי. סיפור עם ה… על השייט, אז על אותו מודל, גם האווירה במשרד בסוף אמורה…
עדי: להשתפר, להשתדרג. עד היום הם מזכירים את הסדנת קוקטיילינג. פה כאילו זה בין הימי גיבוש הכי טובים שהיו פה וזה היה רק להביא מי. ומבחינתי זה היה אפס. חוץ מלבוא ולשלם לו בסופו של דבר, ועד היום זה עולה כל פעם אחת.
עשהאל: אני שומעת את זה כל פעם מכל מיני כיוונים, ובגלל זה גם אנשים הרבה שאומרים לי, תזמיני בחוץ משהו, תזמיני בחוץ משהו, כי הם רואים את זה כחוויה מאוד חיובית. איזה כיף. כיף לשמוע. אנחנו נסיים בנקודה האחרונה, אבל בעיניי הכי חשובה. זו נקודה ככה שהיא הרבה יותר כללית מהפרק הזה, אבל היא גם נכונה לפרק הזה. גם בנופש חברה אפשר להצטיין. תמיד אותו עובד שעושה… טובה ביום-יום פה במשרד זה גם יהיה אותו עובד שאחרי שכולם יסיימו לאכול, אוטומטית יפתח שקית ויכניס את הדברים, את הזבל לתוך השקית. ותמיד זה גם יהיה אותו עובד שכשמישהו יצטרך לוותר על משהו כי יש רק עשרה ואנחנו אחד עשר או אני לא יודע מה, אז הוא זה שיוותר. ובסופו של יום, בן אדם שמצטיין בעבודה שלו לצורך העניין זה כנראה גם בן אדם שמצטיין בזוגיות שלו ובחברים שלו מהבית ובחינוך ובאיזה בסוף, להצטיין זו דרך חיים. זה לא עכשיו אני מצטיין בזה, אבל אני גרוע בזה. לא, אני מצטיין בכל דבר שאני רוצה להצטיין בו. בכל דבר שאני עובר בחיים שלי, אני רוצה להיות מצטיין בו. ולכן, אפילו אם עכשיו היינו מתחילים לימודי שפה, היינו לומדים פה צ'רקסית, או אני לא יודע מה, מי שטוב ביום-יום שלו, ומי שמצטיין ביום-יום שלו, את היית רואה שגם בצ'רקסית הוא מצטיין, והוא רוצה לדעת, והוא עושה גם שעות בבית, שואל אותו בעצם, ואז יש עובדים שאומרים, לא יודע, אין לי, לא נראה לי שאני יכול לחשוב על דבר כזה וכאלה, ויש כאלה שיש להם משהו שהוא מאוד מוצק בחיים שלהם. לדוגמה, יש כאן עובד חדש שמגיע ביום ראשון הקרוב ומצטרף אלינו לצוות. אגב, זה כזה כמו טסט לשנה, כאילו הוא פספס את הנופש בכמה ימים, אבל לא נורא. לא נורא. בקיצור, יש כאן איזה עובד שהולך להצטרף אלינו ביום ראשון הקרוב, מצטיין בלחבר שקעים בצורה הכי טובה לקיר, לא אכפת לי מה. עצם זה שאתה כל כך מצטיין במשהו ספציפי בחיים שלך, סימן שאתה יודע מה זה עבודה קשה, סימן שאתה יודע מה זה התמדה, סימן שאתה יודע מה זה לתעדף דברים מסוימים בחיים שלך על פני דברים אחרים, כי אתה יודע להסתכל. הגדולה ולא רק על מה עושה לי דופמין באותה שנייה. יש כאילו הרבה הרבה דברים שאני יכול ללמוד מזה שכשאני רואה בן אדם שהגיע לאיזה נקודה מאוד מאוד גבוהה בתחום מסוים בחיים שלו, אני יכול להקיש מזה ולהגיד שכאילו… שהוא יכול להגיע לרמה הזו גם בעוד הרבה מאוד תחומים בחיים, כולל בתחום העבודה. ולכן אני מקבל ואני אוהב לקבל את האנשים האלו אלינו למשרד. אתה יכול להגיד את זה גם על אנשים שלצורך העניין. לא באמת נהנו ממה שהם עשו, אבל הם עדיין הצליחו לסיים בהצטיינות נגיד. לצורך העניין, תואר. וואלה, נכנסת, הגעת לתואר, וואלה, בסוף לא נהנית כמו שחשבת שתהנה. יכול להיות, כאילו, יש איזושהי חוויה כזאת בראש, אתה מגיע איתה, ובסוף יצא עם חוויה אחרת לגמרי. בסוף, אם הבן אדם סיים את התואר וסיים אותו בהצטיינות, למרות שהוא לא נהנה, אז זה גם אחד מהדברים. נכון מאוד, זה על מודל, של האנשים מהסוג הזה אני אביא, כאילו גם להם אני אציע לשמוע את הפודקאסט וכן הלאה. אז בבקשה, בבקשה להקדיש את הדקה וחצי האלה, האלו, ופשוט לתת לנו איזושהי ביקורת. עדי, אני רוצה להגיד לך תודה רבה שהצטרפת אליי לפרק הזה, ואנחנו נתראה בפרק הבא. יאללה, ביי.
ידע שיווקי, עדכוני SEO ו-GEO, ומגמות דיגיטל - ישירות אליכם
ניתן להסיר בכל עת. ללא ספאם, מובטח.
