על הפרק
בפרק זה, מנכ"ל בעל 10 שנות ניסיון חולק תובנות פרקטיות לבניית וניהול ארגון, החל מקבלת החלטות ועד לעבודת צוות. תלמדו על סוגי מנכ"לים, יומן המנכ"ל, וכיצד לראות את החיובי בכל מצב כדי להוביל להצלחה.
תמלול הפרק המלא
עשהאל: ברוכים הבאים לפרק החמישי של הפודקאסט. היום נדבר על תפקיד המנכ"ל, תפקיד שממלא כל בעל עסק, גם אם הוא לא מודע לכך. מנכ"ל הוא כמו הרמטכ"ל של הצבא או ראש הממשלה של המדינה – הוא אחראי על הביצוע והתפקוד היומיומי של הארגון. בעוד שחברות גדולות ממנות מנכ"לים מנוסים, רוב העסקים הקטנים מנוהלים על ידי אנשים שהקימו אותם, והם המנכ"לים האמיתיים. ההבנה של התפקיד הזה ודיוק הפעילות היומיומית משפיעים ישירות על כל הארגון. אני הולך לשתף מניסיוני, מתוך עשר שנות עשייה, כדי לעזור לכם לקצר את הדרך ולהימנע מטעויות. איתי בפודקאסט יובל, אחראית השיווק אצלנו, וים בן צבי, סמנכ"ל פיתוח עסקי.
ים: אני חושב שהתפקיד של המנכ"ל משתדרג כל הזמן. לומדים עוד דברים מכל עובד, מכל עסקה שמצליחה או נופלת. אני מסכים עם מה שאמרת – שפתאום קוסמטיקאית שהעסיקה עובדת אחת, נהפכת תוך שנתיים למנכ"לית. אנשים לא נולדים מנכ"לים, הם נהיים כאלה.
עשהאל: אפקט האקורדיון מתאר את תהליך הצמיחה וההתכווצות הטבעי של ארגון. תחילה אני הייתי עושה הכל לבד, כמו את השיווק. לאט לאט, התפקיד הזה עבר ליובל, והיום היא עושה אותו בגבורה. אותו תהליך קורה כעת במכירות. אני מנסה להתנתק מהן ולהעביר אותן למישהו אחר, כדי שאוכל לעסוק במשימות יעילות יותר לטובת הארגון. צריך להכיר את התהליך הזה ולא להיבהל ממנו, הוא חלק מהצמיחה של כל עסק.
עשהאל: בצבא, הלוחם עובר הכשרה שמפתחת איתנות ומכונות שלמות. במקום לתת לו סקיל מקצועי, בונים אדם חזק מנטלית שיודע להתמודד עם קשיים. זה משהו שלדעתי חסר לאנשי הייטק מסוימים. בעוד שהם מקצועיים, אני מאמין שכוח מנטלי חזק יותר עוזר להתמודד עם קשיים בזוגיות או ביחסים חברתיים. אם עשית שבוע מלחמה, אז שום דבר בעבודה לא יכול לאתגר אותך. אני חושב שלוחמים מקבלים יכולות יוצאות דופן. הם מפתחים אמונה עצמית שהם יכולים לעשות הכל, וזה כוח חזק יותר מכל כישורים מקצועיים.
יובל: אני חושבת שבסוף זה מאוד תלוי בילד. אם הוא יזם בבסיס שלו, אז לפעמים דווקא המסלול הלא מובנה של הלוחם מאפשר לו לפתח את היזמות. לוחם לומד עמידה בזמנים, מוטיבציה וניהול אנשים, דברים שהם חשובים לכל מנהל.
ים: יש הבדל בין לוחם בגדוד ללוחם ביחידה מובחרת. לוחמים ביחידות מובחרות מקבלים יכולות יוצאות דופן והם יודעים לעבוד בצוות. 8200 זה קצת דומה ליחידות מובחרות כי האנשים שם הם אנשים איכותיים מלכתחילה, ולכן הם מצליחים.
עשהאל: יומן של מנכ"ל לא יכול להכיל חורים. הוא צריך להיות מתוכנן מראש בצורה של סלוטים (משבצות זמן). לדוגמה, אם אני צריך לעשות שיחות מכירה, אני לא מחכה שיתאם לי מישהו, אלא מכניס שני אירועים קבועים ליומן בכל יום, ורק בתוכם יכולות להיקבע הפגישות. אסור לחכות לדברים שיקרו, צריך לייצר את המשבצות ולצקת לתוכן את המשימות. כך עושים סדר בארגון.
עשהאל: אני רוצה לדבר על כמה עקרונות חשובים. הדבר הראשון הוא תעדוף משימות. יש לרשום את המשימות ולדרג אותן לפי שני קריטריונים: האם המשימה חשובה והאם היא דחופה. מנכ"ל טוב צריך לעבוד על משימות שהן חשובות אבל לא דחופות. אם משימה דחופה, זה סימן שהיא לא תועדפה נכון מראש. לדוגמה, קניית ספה למשרד היא משימה לא חשובה ולא דחופה. כמנכ"ל, אני לא אמור לבזבז על זה שלוש שעות מהיום שלי, אלא להעביר אותה למישהו אחר.
הדבר השני הוא שכר ותגמול. מנכ"ל צריך להיות זה שמרגיש את העשייה הכי אינטנסיבית והכי גבוהה, ולכן הוא צריך להיות מתוגמל בהתאם. אם המנכ"ל לא מתגמל את עצמו ונהנה ממה שהוא עושה, הוא עלול לאבד את הדלק שיניע אותו. בעבר, כשרציתי לקנות ספת מסאז' שהייתה יקרה, אשתי לא הבינה זאת. אבל עבורי, זו לא הייתה הוצאה פזרנית, אלא סמל לזה שכבשתי מטרה ושהגעתי למקום שבו אני יכול לממש חלומות ילדות. זה נתן לי דרייב להמשיך.
עשהאל: גם לאלה מצפה למשהו אחר, עובדה שככה גם ההכנסות של הארגון מתחלקות, וזה הגיוני. אבל רוב החבר'ה בארגון, אני מאמין, כשהם מגיעים הביתה הם מתרכזים בדברים אחרים, לא בעבודה. וזה תקין, זה טוב. לא הייתי רוצה שמישהו פה ב-8:00 בערב יחשוב עם עצמו "רגע, הלקוח שלי…". זה פשוט לא בריא, זה לא נכון. אבל אני, כמנכ"ל החברה, הנה כחלק מלספר קצת איך זה נראה – שמע, לא אשקר לך, אני גם ביום שבת עובד. מה זה עובד? המוח שלי עובד 24/7 על הנושא הזה. המחשבות שלי רוב הזמן קשורות לעבודה. קבוצת הוואטסאפ שלי עם עצמי, שגם על זה נדבר אם נספיק, אני כמעט אף פעם לא כותב בה בזמן עבודה. זה רק משעה 8:00 בערב וצפונה שאני בבית, ואז מתחיל לי החלק היצירתי שלי. אני מתחיל לחשוב על דברים שחסרים, ופתאום אני מצליח לראות את התמונה בצורה יותר בהירה ושם אני מכניס בעצם את השיבוצים, את המשימות שלי שאני רוצה לבצע במהלך אותו שבוע או חודש. אז בתור מנכ"ל, אתה עובד מאוד קשה. לא משנה מי יספר לך סיפורים, בסוף, אם לרועי יש בעיה בשעה 8:30 בערב, הוא יודע יפה מאוד למי להתקשר. אז זה חייב להיות מתגמל.
נגיד אצל חיפה ופריז, אחים שלי היו משוכנעים שלא נצליח, וברור שהיינו במשחק. לא עניין אותי כלום, והכל טוב, ומה שקרה – קרה. אני שכחתי מזה. היום למשל אני לא מצטער על זה בכלל. אני מבסוט על זה, אני חושב שמי שלא הלך למשחק וזה מרגש אותו, אז הוא פשוט חתיכת יצור, כי החיים מתישהו נגמרים, אחי, ואין כיסים בתכריכים. אתה בסוף קוברים אותך, אחי, עוטפים אותך בסדין שאין לו שום כיס. כל הכספים שלך במקומות אחרים, ובוא נגיד שהחיים בסוף זה רצף של חוויות ולא שום דבר אחר. הכסף פשוט אמור להפוך את זה ל-nice to have, שזה יהיה נחמד ושלא צריך להתחנן לאנשים. זה תמיד מדהים אותי. הנה, אתמול הייתי, מה קניתי ב-85 שקל? אתמול אחרי הכדורגל, הלכתי עם מייקל לילו ואז אני בא ואני כאילו מצד אחד משחק אותה אבא, מצד שני אני באמת מתרגש מזה.
אנשים לא יבינו את זה, אולי אתם תצליחו קצת כי אתם מכירים אותי יותר טוב, אבל אני בא למוכר בילו ואני אומר לו מה, כאילו אם אני אבקש ממך עכשיו נגיד תכין לי קפה הפוך אתה אשכרה תכין לי קפה הפוך? מאיפה תביא חלב, מאיפה תביא קפה? ואז הוא אומר לי "בטח, הנה פה יש מכונה". עכשיו, אני רואה את המכונה וזה לא נתפס בעיניי שיש את היכולת היום להגיע לתחנת דלק ולהגיד לו "תעשה לי קפה", לקחת את הטלפון שלך, שיעשה איזה ביפ, ולצאת עם הקפה. אני עושה את זה כי אני רוצה לוודא שאני מרגיש את המשמעות של כסף בחיים שלי. כי אם אני מנכ"ל החברה ואני עובד ובשישי אני עובד ובשבת אני עובד, ובאמת כמעט לא עובר סוף שבוע שאני לא מגיע למשרד אפילו רק להרגיש את המקום, אז זה לא הגיוני שאתה תהיה בכזאת רמת עצימות כלפי העבודה ואז כשאתה רוצה לפנק את עצמך באיזה משהו אתה לא יכול. זה לא נתפס בעיניי הקטע הזה שאתה אשכרה יכול ללכת למסעדה למשל, לשבת, יפנקו אותך, ואז אתה קם והולך, זה כאילו וואו, מטורף.
עשהאל: אגב, גם הלקוחות שלנו שמקבלים את השירותים שלנו זה בדיוק אותו דבר מבחינתם. הם באים, מקבלים צוות, מקבלים עבודה והכל, ומבחינתי הם לא באים אחרי זה לפה לתת לנו טיפ או לעשות לנו פה שטיפת כלים. אני מבין שהעולם עובד בצורה הזו, זו המשמעות של כסף, אבל מנכ"ל צריך לדעת לפנק את עצמו, ומנכ"ל גם צריך לדעת בעיניי לפחות לתת. חלק מהסיפור, אני חושב שהשימוש הכי טוב של כסף של בן אדם זה גם להיות באיזשהי נתינה מסוימת. זה קצת מזכיר לי את הקטע של תמיד לי ולבר נגיד יש הרבה חילוקי דעות על כל הנושא של חתונות. אתה הולך לחתונה, לפי מה אתה שם צ'ק? לפי כמה כסף יש לך? לפי כמה מקובל? ותמיד יש לנו את הפער הזה, שהיא כאילו תמיד זה מפתיע אותה מחדש, זה כאילו לא ייאמן. למה אני רוצה? כי באמת זה פשוט עושה לי טוב, זה כיף לי, ואף אחד לא יגיד לי מה אני צריך לעשות עם הכסף שלי, זכותי לעשות מה שבא לי.
אני מאוד אוהב שיש לי. אם אני אבוא אליך, ים, אני אשים לך 500 שקל בכיס, אגיד לך זה מתנה ממני, אתה תסתכל עליי כמו משוגע. אנשים לא אוהבים שמביאים להם 500 שקל ביד, אבל אם פתאום יש איזשהו אירוע שמחה ואתה באמת אוהב את הבן אדם שהתחתן, בעיניי בן אדם צריך לתת לפי כמה יש לו ולא לפי כמה נהוג. כי בסוף אם אתה הולך לפי כמה נהוג, את מי אתה דופק? את מי שמתחתן. הוא היה יכול לקבל יותר והוא בסוף לא קיבל. זה גם מבחינתי הנתינה הזאתי, זה חלק מלהיות מנכ"ל שירוויח כנראה יותר משאר החבר'ה בארגון, ואני מצפה ממנו גם שכמו שיש משפחה שהיא במצוקה והיא תשים 100 שקל באירוע, אתה צריך להיות זה שמאזן כלפי הצד השני. אז כאילו הנתינה הזאתי ולהיות במוד של שפע, תודעת שפע של אם אני אשים פה עכשיו כסף זה לא ייגמר. אני לא חושש בכלל שייגמר כי אני עובד מאוד קשה, אני מייצר. רוב החיים שלי עבודה, אז אם מהזמן שנשאר, מה-20-30% שנשאר בחיים האלה שאתה לא עובד, שאתה בתור מנכ"ל שבאמת רוב הזמן שלך זה עבודה, אז אם אתה לא עושה בהם באמת את מה שאתה אוהב, אז למה שתהיה? מתישהו ייגמר האוויר, ייגמר החמצן, אז לדעת לפנק את עצמך זה דבר שהוא מאוד מאוד חיובי.
עשהאל: בכל תחילת יום אני בדרך כלל עושה את זה בסוף יום, סוף שבוע, כאילו נגיד בסוף שבוע, במוצאי שבת, אני מסדר את הלוז שלי קדימה לשבוע הקרוב. בדרך כלל כבר יש מלא משבצות מתואמות אבל לעשות את הסדר. נגיד הרבה פעמים יכול להיות לי משבצת של הקלטת פרק בפודקאסט שעולה על משבצת של בכלל לשבת עם רואה החשבון, ולא תמיד הדברים יכולים להתקיים ביחד, אי אפשר, אז לעשות את הסדר של להזיז אימונים, להזיז שעות, להזיז עניינים. אני בסוף שבוע עושה את זה, כל האירועים שיש לי לשבוע שלאחר מכן אני פשוט מסדר אותם. ואז גם כמעט כל יום אני בלילה מסתכל על הלוז שיש לי למחרת כדי לדעת מה אני צריך לעשות והאם הכל הגיוני, ואז גם כן עושה לזה סדר, קצת משנה, קצת מזיז, אבל בסוף הכל צריך להיות ביומן. היומן לא אמור להיות בנוי מחלונות ריקים, זה הדבר הכי גרוע שיש. ברגע שיש יומן ויש חלון ריק, אני מבחינתי אומר אם אני רואה מנכ"ל שיש לו חלון ריק בלוז, זה אומר שאין לו משימות, זה אומר שהוא סיים את כל המשימות, כל הארגון אחרי האקזיט, מה שנקרא.
כל הרעיון הוא לשבץ משימות. נגיד אתה עכשיו יודע שיש לך משימה, אני סתם ממציא, להקליט עוד סרטון לשיווק ממומן בפייסבוק, זה לא יקליט את עצמו. זה יקליט רק אם תכניס לך בלוז, אוקיי, יש לי משימה, הנה חצי שעה מהשעה הזו עד השעה הזו ביומן, עם זימון למי שאחראי, מי שצריך להיות, והכל, עושים, מצלמים סרטונים לשיווק ורק כשמכניסים את הדברים בצורה הזו ליומן, ואני יודע מה אני הולך לעשות באותו יום, רק אז הדברים פשוט קורים ובצורה גם של התמדה. לאחרונה שמעתי מישהו מדבר על כמה זה קשוח להיות ראש הממשלה במדינת ישראל, איזה לוז מטורף, והוא אומר שב-8:00 בבוקר הוא כבר אחרי חצי יום, בזמן שאתה בקושי רק התעוררת או כבר הגעת לעבודה הוא כבר כאילו בטירוף. ואז זה גרם לי לחשוב שפתאום אני קולט שבסוף לראש הממשלה יש לו לוז, מישהו מסדר לו לוז.
הוא לא צריך כל היום להתחיל לחשוב איך הוא מפתח את מדינת ישראל. יש לו לוזים, משבצות מאוד מאוד ברורות, והוא לא קובע כלום. מה הוא קובע? כאילו עכשיו אתה הולך לשם, נפגש עם הרמטכ"ל, ממשיך למכון וייצמן, ממשיך לטקס ביד ושם, ממשיך לאיזה טקס פה, ישיבה עם ההוא, קבינט פה. והוא לא באמת עכשיו באיזה שליטה מדהימה על הלוז שלו. מנכ"ל כן אמור לבחור מה הוא רוצה לעשות ברמת העשייה, אבל בסוף הוא צריך להיות מאוד עסוק, הוא צריך להיות עם משבצות. ואגב חשוב גם להפריד בין המילה בעלים למנכ"ל. מנכ"ל זה הבן אדם שמוביל את הארגון, שהוא מבחינתי הבן אדם שעובד הכי קשה בארגון, חובה, אין דבר כזה. דוגמה אישית תמיד ראשון בהכל. אבל בעלים זה כבר משהו אחר ולא צריך לבלבל בין השניים. בעלים זה כבר בן אדם שכאילו כמו משקיע, שם את הכסף, אז הוא ממש לא אמור להיות זה שעובד. רק רציתי לוודא שלא מבלבלים בין השניים.
עשהאל: כל מנכ"ל לדעתי, לא רק מנכ"ל אלא כל אחד צריך לדעת לנהל את הדברים בצורה שנוחה לו. נגיד, יש לי באופן אישי נגיד קבוצת וואטסאפ עם עצמי, אבל במקביל גם יש לי Keep של גוגל שבעצם אני יכול להכניס שמה משימות ואז לעשות "V" ויכול כאילו מה שבא לי. ואז אם יש לי למשל עכשיו משימה מתמשכת כזה, למשל רעיונות לפרקים בפודקאסט או רעיונות לנקודות שאני רוצה לדבר עליהם בפודקאסט, אז אני לא אעשה את זה בוואטסאפ עם עצמי, אני אעשה את זה ב-Keep שבעצם אני יכול להוסיף שמה עוד הערה ועוד הערה, ממש ריבועים כאלה של "עשיתי לא עשיתי", "צילמתי לא צילמתי". אז צריך כאילו קצת להכיר את הנושא של קבוצת וואטסאפ עם עצמך שזה דברים שהם יותר מיידיים. אני אישית ה-Keep שלי שם כאילו גם ב-Widget, בדף הבית של הטלפון שלי, ואז זה ממש נוח לי. יש גם את האפשרות של Monday ועוד ועוד, כל ה-Trello, כל מיני אופציות כאלו. בסוף כל מנכ"ל צריך לבדוק מה נוח ומה עובד לו, אבל הסדר והארגון הם ממש ממש חשובים. יש קטע שמנכ"ל צריך לדעת להיות עם יישום יותר מהיר ממהיר. הכוונה היא שאם עולה לי מחשבה, אני אתן נגיד מחשבה מהיום בבוקר.
היום בבוקר ראיתי פוסט שפרסמנו בקבוצה של בפייסבוק שלנו שאומר שצלם המגנטים גם כן מוכן למפגש שאנחנו עושים מחר, קבינט, ואז אמרתי בראש "רגע, סגרנו עם צלם בכלל?". אני לא יכול לבנות על הזיכרון שלי כי יש לי הרבה דברים בראש ש-אני אגיע למשרד ואני אשאל, מה הבעיה? לא. זה נגיד דוגמה לדבר שאתה ישר אמור לרשום לעצמך הודעה בוואטסאפ של עצמך כי אני אומר וואטסאפ כי זה הכי זמין. אתה כמובן גם נועץ את הקבוצה עם עצמך. מי שלא יודע איך פותחים קבוצה עם עצמו אז פשוט מוסיפים מישהו, לא משנה מי, ופותחים איתו קבוצה, ואז מוציאים אותו מהקבוצה, וקוראים לקבוצה "עצמי", נועצים אותה וזה אחד הדברים היותר נוחים. אז אם יש עכשיו משהו שקרה הרגע ואני רוצה שנייה לרשום את זה איפשהו, אני רושם את זה בקבוצת הוואטסאפ. אבל אם יש לי דברים נגיד שהם יותר מערכתיים, שכל הזמן יש לי עוד ועוד ועוד על אותו נושא, אני בדרך כלל אעבוד עם Keep.
עשהאל: אם למשל עכשיו אני רוצה לעשות בקרה לאיזה מחלקה או לאיזה עובד ואני רוצה לדעת על מה הם עובדים, אז בדרך כלל נשתמש ב-Monday או ב-Sheets של גוגל המשותף. בסוף לכל מנכ"ל יש את הדרך שלו לנהל את הדברים, אבל הוא חייב לוודא שרעיונות לא חולפים עליו או מחשבות לא חולפות על פניו. זה לא יכול לעבוד בצורה הזו. אם קרה משהו במהלך היום ואתה אומר "וואלה, חשוב", אז צריך לרשום את זה ולדעת ליישם את זה. עכשיו יכול להיות יום שלם שאני ארשום לעצמי מלא דברים בלילה או בבוקר, ואני אגיע לעבודה, אני אצא מהעבודה ואני אקלוט שאפילו לא מצאתי פנאי 10 דקות לשבת ולעבור על הדברים שכתבתי לעצמי. ואם כבר דיברנו על הנושא הזה, בוא נשאל את ים, למה בסוף קורה שאני לא מוצא אפילו 10 דקות לעשות את המשימות מהוואטסאפ?
ים: אתה עושה דברים דחופים ולא חשובים.
עשהאל: אם היה Slot יומי או Slot של מהשעה 12:00 עד 12:30 כל יום, שבו אתה פותח את קבוצת הוואטסאפ עם עצמך, פותח את המייל שלך, עונה לכל האנשים, אז זה לא היה מתאדה. זה אשכרה לא קורה כי זה פשוט לא משובץ ביומן. ואני חייב להגיד שבסוף כל העניין של להיות מנכ"ל הוא מבוסס על זה שאתה עובד לפי היומן שלך. אם אתה בסוף בן אדם שקובע לעצמך דברים ביומן ולא עומד בהם, אין לי איך לעזור לך נשמה, תמצא משרה בתוך ארגון קיים ואולי תהיה טוב בה. אבל זה לא יכול, יש דרישות סף מינימליות כמנכ"ל, אתה לא יכול לא לעמוד בהן. אחת מהדרישות זה לדעת לעבוד לפי לוז. נגיד ראש הממשלה הוא לא יכול להגיד "לא, אני לא רוצה ללכת לגנץ". מה זה "רוצה"? מה זה "בא לי לא בא לי"? להיות מנכ"ל של החברה זה לא רק "בא לי" ו"לא בא לי". אני לא בטוח שאתמול ב-9:00 בערב שהייתי צריך לתת מענה לאחד הלקוחות שלנו, זה היה הדבר שהכי רציתי לעשות באותו רגע, אבל זה לא עובד לפי "בא לי" ו"לא בא לי". אם אתה רוצה לקבל תגמול גבוה יותר, שיכול גם לאפשר לך אולי שנים של הרבה פחות מאמץ כלכלי, אז אתה חייב לדעת גם כשאתה עובד לתת, לתת. אל תהיה בטלן. להצליח זה לא כזה מסובך, אנחנו מוקפים באנשים שמצליחים.
עשהאל: בוא נדבר על סדר של היומן מבחינת צבעים. יומן לא יכול להיות רק משובץ עם כל האירועים, הוא חייב גם להיות עם איזשהו משהו שיסדר את זה. אני תמיד מנסה לקחת את הקונוטציות מעולם הצבעים. למשל ירוק, ירוק זה כאילו "סע", זה כאילו פנוי. נגיד אם יש עכשיו Slot שאני סוגר לעצמי מ-11:00 עד 12:30, חלון פתוח לפגישת SEO, אני אצבע את החלון הזה בצבע ירוק, כי מבחינתי זה כאילו פנוי. ואז אם יש פגישה שנקבעה אבל זו פגישה שלא צפויה להכניס עוד כסף לחברה, שזה בסדר, זה פשוט צריך לקרות, אבל זה לא חשוב כמו דברים אחרים, אז אני תמיד מכניס אותו בצבע כתום, כמו זור, הוא כזה באמצע, הוא חשוב, הוא נחמד. אבל אם תהיה לי אופציה לעשות משהו שיכול להכניס כסף במקום החלון הזה, אז אני אזיז את החלון הזה. תמיד כמנכ"ל אנחנו צריכים לתעדף את המשימות שמכניסות כסף לארגון, הארגון בסוף זה לא פילנתרופיה. ואם יש לי עכשיו אפשרות לעשות מכירה או לעשות עוד משהו שיכניס כסף לארגון, כנראה שצריך לתעדף את זה. אז אם למשל עכשיו יש לי פגישה שהיא לא הולכת להכניס כסף לחברה, אני שם אותה בכתום. אם יש פגישה שכן צפויה להכניס כסף לארגון, אני צובע אותה בצבע אדום. ואז אם אני רואה אדום בתחילת היום, אני לא צריך אפילו לקרוא את המשבצות כי זה לא באמת משנה. יש פגישת SEO, אני אלמד אותה לפני כמובן, אבל בסוף זו פגישה שלקוח מגיע והוא שוקל לקחת את השירותים שלנו. אז הצבעים האלה עושים לי מאוד מאוד סדר.
עוד צבעים, כל מיני. נגיד יש צבע סגול, צבע סגול זה אומר משימה שקוראת אבל היא ברקע. נגיד סתם מתקינים לי דלת בבית, אז יש את בר בבית והיא תנהל את זה, אבל אני צריך לידיעה שזה התאריך שזה קורה, אז אני שם את זה בצבע סגול. ואז כמובן שכולם מכירים את השפה המשותפת של הצבעים, איש המכירות, המזכירה וכולם מכירים. ברגע שאני מסתכל על הלוז שלי ואני רואה שיש הרבה משבצות סגורות ביומן אבל מלא סגולים, אני אומר לעצמי סבבה, זה לא באמת אומר כלום, זה כאילו מבחינתי כמעט יום ריק. אפור זה כאילו משבצת שאני בכלל לא בלופ, כמו נגיד אם אני הולך לאיזה משהו מ-3:00 בצהריים, אז אני מ-3:00 בצהריים שם משבצת אפורה ואומר "עשהאל בהרצליה", כאילו שאני מנותק מלוז לגמרי, שאין אפילו אופציה לקבוע לי כלום כי אני לא נמצא פיזית.
עשהאל: אפילו אם יש לי עכשיו עובד שהוא במילואים, אני רוצה לדעת את זה, אז אני מכניס לעצמי את זה ביומן מתאריך כזה עד תאריך כזה ואני אשים את זה בצבע סגול כי זה מה שקורה ברקע. אלה הצבעים המרכזיים שאני באופן אישי משתמש בהם, וזה פשוט גורם ליומן להיראות הרבה יותר טוב. אני אפילו יכול היום להסתכל ברמה השבועית על שבוע ולדעת האם השבוע זה הולך להיות פרודוקטיבי לטובת ההכנסות של העסק או שזה הולך להיות שבוע שאנחנו פשוט הולכים לקשקש והכל זה פגישות כתומות כאלה. נגיד אוקטובר, זה היה באמת חודש שאני מגדיר אותו כלא טוב. היה מלא חגים ומלחמה, ובסוף בקצה זה היה חודש שהוא לא היה טוב לסוכנות. מצד שני, אם החודש הזה היה בחצי הראשון של השנה הוא היה נחשב חודש מצוין. פשוט אנחנו מתקדמים פה מחודש לחודש ופתאום אחרי שיש לך חודשים טובים, אחד נהיה בינוני כזה, אז זה נראה לך כמו שהלכת אחורה. אבל מבחינתי באוקטובר לדוגמה, לא היינו מספיק פרודוקטיביים.
כשאני ראיתי את היומן ברמה החודשית והסתכלתי על הצבעים מולי, ראיתי שיש פה בקושי משבצות אדומות, אז אני מבין שכדאי באותו חודש להתעסק בלייצר פודקאסט, או לייצר איזה קבינט, או לעבוד על להכין את ה"בלאק פריידי", משימות שהם קצת אחרות כי אני מבין שכסף באותו חודש לא יהיה בצורה יוצאת דופן. אז לדעת להכין את עצמך על בסיס ראייה מרחבית של איך היומן שלי נראה בחודש הקרוב, בשבוע הקרוב, זה דבר שהוא מאוד מאוד חשוב. כמובן שאנחנו נרצה לשתף את היומן שלנו של הגוגל עם איש מכירות, מזכירה וכל זה כדי שבאמת הם יוכלו לראות את הדברים.
עשהאל: לצערי הדבר הזה הכנסתי אותו רק בתקופה האחרונה, שאני חושב שמנכ"ל אתה עושה כל שבועיים אני רוצה אירוע מחזורי שחוזר על עצמו. פגישה עם מחלקת שיווק, פגישה עם מחלקת מכירות, פגישה עם ראשי צוותים של ה-SEO, פגישה של כל החברה. בסוף לקבע את זה ברמת יומן, אירוע שהוא מחזורי. אני לא מתעסק בתדירות, מבחינתי אפילו פעם בחודש זה הרבה יותר טוב מכלום. אבל בסוף המנכ"ל, רמת ההשפעה שהוא יכול לתת מול עצמו, משימות שהוא תופר בעצמו, היא מסוימת מאוד, היא ממש מוגבלת. וברגע שהמנכ"ל מנתב מעצמו את האנרגיות ולהפיח את האנרגיה בכל הארגון, בממש מחלקות וצוותים שלמים, אז באמת זה ייראה טוב. כי לא משנה כמה מסי הוא שחקן טוב, אם לא יהיה לו את השחקנים סביבו שימסרו לו, שיבינו אותו, הוא לא באמת שווה יותר מדי.
וזה בדיוק אותו דבר גם פה. בסוף אני יכול יום שלם להסתגר בחדר פה במשרד שלי, לתפור הכי הרבה משימות שאני מסוגל ביום שלם ולהספיק משהו מסוים, ואני יכול גם להגיע לפה ב-9:00 בבוקר ולצאת ב-3:00 בצהריים ולעשות דברים שיהיו פי 1000 יותר פרודוקטיביים מכל היום הקודם. למה? כי במקום להתעסק רק במה עשהאל עושה, אני יכול ללכת להיפגש עם שלוש, ארבע, חמש מחלקות, לדבר, להבין, לעשות בקרה, לשנות כמה דברים, ופתאום יש לך עכשיו 20 אנשים שהעלו את התפוקה שלהם היומית ב-25% כל אחד. ולכן מנכ"ל תמיד צריך לוודא שהמשימות שהוא עושה הן משימות של אחד להמונים ולא אחד לאחד. אז גם זה חשוב שיהיו את הפגישות האלו. אני אפילו אגיד ממש ברמת ה- "צריך באמת לשבץ את זה ביומן". כל אחד, לא משנה בסיטואציה שהוא נמצא, נגיד אם אני עכשיו פרילנסר שעובד לבד, האם יש לך למשל פגישה חודשית עם הלקוח הכי גדול שלך? האם יש לך פגישה שבועית לצורך העניין עם איזה מישהו שאתה מוציא לו חלק מהעבודות שנעשה סקירה? המנכ"ל בסוף צריך לוודא שזה לא מעמיס לו לוז בצורה משוגעת לגמרי, אבל זה כן חייב להתקיים שהוא נפגש עם אנשים משפיעים בארגון ודואג שהרוח המפקד תעבור לכולם. זה יהיה משהו שהוא הרבה יותר אפקטיבי מאשר מנכ"ל שפשוט יושב ועושה את הכל בעצמו.
עשהאל: אני טוען שכל מנכ"ל צריך לפחות בן אדם אחד בעולם שהוא איש אמון שלו. איש אמון זה אומר שהוא כמו השותף שלו בעסק, מישהו שאין לך שום בעיה שייכנס לחשבון הבנק שלך, שיתנהל ברמת להעביר כספים, ברמת לדעת דברים מסוימים. בן אדם צריך למצוא את זה. עכשיו זה אחד החלקים הכי מאתגרים של איך מנכ"ל אמור למצוא עכשיו מישהו שיהיה איש אמון שלו, זה מאוד מאוד מורכב. מה שעובד לי, מה שעבד לי הכי טוב עד היום, זה לא אם הבן אדם הזה הוא הכי מוכשר או הכי לא, זה לא שם. זה עניין של ותק והתמדה. בן אדם שעושה איתך דרך חמש שנים, זה שונה. לא משנה אם הוא יותר או פחות מוכשר ממי שעושה איתך דרך שנה. בסוף רק עצם זה שבן אדם עושה דרך איתך משותפת תקופה ארוכה, זה לכשעצמו כבר מציב את הבן אדם במקום אחר לגמרי בכל מה שקשור בינך לבינו, בכמה אתה יכול לסמוך עליו ואיך אתה מתייחס והכל. זה קצת דומה לזה שיש לך חתול והחתול הזה בפועל לא עושה כלום בבית, אבל אתה אוהב אותו מאוד כי הוא כבר שבע שנים איתך. נוצר איזשהו חיבור כזה רגשי ואפשר כבר לסמוך אחד על השנייה. אז כל אחד צריך שיהיה לו את הבן אדם הזה שהוא יכול לבוא ולשמש ממש להשתמש בו כאיש סוד ולגלות לו דברים ולבקש דברים מסוימים שהם בעייתיים לבקש מאחרים.
אני חושב שגם כל מנכ"ל צריך איזשהו עוזר אישי. לא רוצה להקצין, רק אומר שבסוף מנכ"ל לא יכול שאם יש לו משימות אז רק הוא מבצע אותן, אלא הוא צריך שיהיה לו למי להציל את המשימות. חשוב שגם מנכ"ל ידע להעביר שיחה. לא יכול להיות מצב שנגיד מנכ"ל עכשיו עושים הרמת כוסית והוא לא יודע לדבר שלוש דקות. זה לא הגיוני, מה הבעיה? פשוט תספר על החברה באופן כללי, תגיד "חבר'ה, השנה הייתה לנו שנה בסדר", תמצא מה להגיד שלוש דקות. ואפילו גם את זה אל תעשה, תבקש ממישהו אחר שייעשה. תגיד "יובל, בואי תני לנו חמש דקות ככה, איזה כמה מילים על ראש השנה ועל החברה", אבל תדאג שזה יקרה. הוא צריך לדעת לעשות את זה, זה כמו שמנכ"ל צריך לדעת לעשות שיחה עם בן אדם, צריך לדעת להתנהל בעולם. בסוף המנכ"ל הוא ממש ממש חשוב שהוא ידע להעביר כמה דקות של תוכן כזה או אחר בכל פורום, ולא משנה אגב מה הפורום או מתי הפורום.
עשהאל: זה כאילו קצת מצחיק כי כל הפרקים פה אנחנו באים ומקליטים ועושים, אבל בתכלס כל פרק פה, מתי אנחנו מכינים על מה נדבר? וואלה, כשאני מתפנה פה דקה לפני הפרק. אני פשוט יודע ש-מה לעשות, מנכ"ל שעכשיו עושה פורום, מכנס את החבר'ה שלו וצריך לדבר, אם לא תדע לדבר בצורה מספיק כריזמטית ומדויקת וגם הגיונית, אז אנשים פחות יקשיבו לך. לא צריך איזה הכנה מאוד מאוד גדולה לפרק, פשוט צריך לבוא ולהגיד מה הנושא ולהתחיל פשוט לתת בראש מתוך דברים שקרו לך ביום יום. סיכום שבועי, זה מה שמנכ"ל מאוד מאוד יכול לעשות עם כל החברה. אנחנו עושים את זה בימי חמישי, סיכום חודשי גם, משהו שממש חשוב, לבוא להגיד "חבר'ה, היה לנו חודש כזה וכזה, היעדים היו כאלה, עמדנו, לא עמדנו", מאוד חשוב. סיכום רבעוני, סיכום חצי שנתי, סיכום שנתי. פגישות אישיות, בסוף גם מנכ"ל, אז אוקיי, יש הרבה עובדים, נגיד יש 25 עובדים, אז זה בדיוק הגאונות של שיבוץ ביומן.
כי אם אתה תרצה לרכז את זה ליומיים שאתה אומר "היומיים האלה עכשיו אני עושה פגישות עם כל הארגון", אז יופי, אז הלכו שני ימים קומפלט. אתה לא תסיים גם ביומיים את ה-25 עובדים. זה צריך להיות בצורה שאתה אומר אם יש לי 25 פגישות, בוא נעשה כל חודש שתי פגישות, ואז כל שנה יוצא שדיברתי עם כל בן אדם פה לפחות פעם אחת. זה כל העניין של תכנון מראש.
עשהאל: היכולת גם של לדעת להיות ספונטני ולהגיד "עכשיו אני רוצה להביא ספה ולחזור ושיהיה פה", זו גם יכולת חשובה, אבל הרבה יותר נכון לעבוד שכשזה לא דחוף, זה הרבה הרבה יותר חיובי. חוץ מזה, מנכ"ל גם לפעמים יכול פשוט, אני אומר את זה כי דיברתי עם הרבה חברים שלי שגם הם מנכ"לים חברות, מנכ"ל כן יכול לבחור להצטרף לפגישה שהיא חשובה. נגיד יש פגישת מכירה שעכשיו יושבים ומדברים עם גוף מאוד גדול שלמנכ"ל יש ממש רצון ואינטרס גדול שהחברה תקבל את אותו גוף כלקוח, אז זה בסדר להצטרף למכירה. כאילו בסוף מנכ"ל לא אמור לעשות את המכירות, אבל זה בסדר להצטרף למכירה כזו. צריך לראות שמנכ"ל שבוחר להצטרף לאיזשהי פגישה או להוביל פגישה, שזה החריג ולא שאת כל הלוז שלו זה מלא במכירות, כי אז אתה כבר לא באמת מנכ"ל, אתה איש מכירות. וזה לפעמים גם בסדר, כי אם תרצה בסוף הפרק, אם יהיה לנו זמן למרות שהפרק הזה יהיה קצת יותר ארוך מהרגיל, אתה יכול לשאול אותי "מה הנקודה שהכי השפיעה עליך כמנכ"ל בשנה האחרונה?".
ואז אתה תראה שהתשובה שלי תהיה כזו שפתאום אולי זה יפתח כזה קטע של "וואלה, אולי כן דווקא זה היה נכון לעשות מכירות". זה עניין של גישה. זה קצת מזכיר גם את ה-CEO הזה שפגשנו בארוחת ערב, שהוא כאילו מצד אחד מאוד מוצלח ומאוד זה ומצד שני הוא לא יודע לעשות בעצמו הרבה דברים. יש מלא דברים שהוא אומר "שמע, אני לא הייתי יכול לעשות את זה, אני לא יודע לעשות את זה", אבל יש דברים אחרים שהוא ידע לעשות והוא מאוד זה גורם לו להיות מוצלח. מנכ"ל מאוד מאוד רצוי שהוא יהיה, ככל שהלוז של המנכ"ל יותר קשיח ובלי הפתעות וגם כמה שפחות עמוס, ככה זה יותר טוב כי אז זה גורם למנכ"ל להיות מסוגל לשלוט במה שהוא עושה בחלונות שהם כביכול עדיין נחשבים פנויים, כי אז הוא משבץ לעצמו את המשימות שהוא רוצה לעשות והוא לא כל היום רק נותן תגובות לדברים שקורים אלא הוא ממש מניע את הדברים ברמתו וזה גם כן משהו מאוד מאוד חשוב.
עשהאל: צריך לדעת לקבל החלטות כמנכ"ל. לא יכול להיות מנכ"ל שלא יודע לקבל החלטה. עכשיו גם אם ההחלטה היא לא טובה, צריך לדעת להגיד "זו ההחלטה" ולא להתחבא מאחורי כל מיני דברים. כמו המפקד בצבא שנתן לי שבת ואז אני אומר לו "אבל למה?" הוא אומר לי "תשמע, אני לא הייתי נותן לך את השבת, אבל המפ אמר לי תן לו שבת". מה זה החרא הזה? תגיד כמו גבר, תגיד "אחי, יש לך שבת כי נתתי לך שבת, זה מה יש". קצת אחריות בקיצור. עוד עניין, הרבה פעמים כשאתה מנכ"ל חברה אז לקוחות פונים אליך כי אצלנו זה קורה בעיקר בגלל שאני בסוף הרבה פעמים עשיתי את שיחות המכירה. בכל מקרה שלקוח פונה אליי והוא מסביר לי נגיד משהו שלא עבד טוב, אז ברור שאני רוצה להיות בשיח מקדם ושיח של לתת ללקוח בסוף מענה והכל, אבל תמיד מול הלקוח אני אצטרך בסוף לגבות עד כמה שניתן את הצוות שלי. זאת אומרת, אני לא יכול להגיד "הם לא מקצועיים, הם גרועים", כי זה עובד שלך בארגון.
מצד שני כשאתה מדבר עם העובד עצמו, אז אני אבוא ואני אתן לו בראש, אני אגיד לו "תקשיב, לא יכול להיות מצב ש-XY". צריך לדעת לשחק את המשחק בצורה הנכונה מול כל אחד מהצדדים. עוד משהו שהוא מאוד חשוב שאני שמח שאף פעם לא חטאתי בו אבל תמיד ראיתי אחרים חוטאים בו, מנכ"לים אחרים, ואמרתי לעצמי "וואו, איזה טיפש המנכ"ל הזה". מנכ"ל אף פעם לא מאיים על עובד "אני אפטר אותך". אף פעם. לא משנה מה קורה. אם אתה רוצה לפטר בן אדם, אז פשוט תפטר אותו. מה אתה רוצה? מה יש לך להודיע? אם אתה רק מנסה להפחיד אותו, אז למה? אתה סתם מרסק אותו. הדבר הכי חשוב לעובד בסוף, שבגללו הוא עובד אצלך, זה יציבות. אנחנו כחברה, למשל, כש הייתה הקורונה, לא חילטנו אף אחד. ואנשים שסביבנו חילטו מחלקות שלמות. אני יודע על ארגון נגיד שחילט 80-90% מהעובדים, ממש חברת דיגיטל מקבילה אלינו. לאחרונה, באוקטובר 23, מעולם לא חילטנו ולא אמרנו לאנשים אין עבודה או אין כסף כי היציבות פה זה ערך מאוד גדול.
עשהאל: עובד ומנכ"ל הם כמו עסק: אני הלקוח של העובד, שקונה ממנו את הזמן, האנרגיה והמחשבה שלו. אם אני מרוצה, אני ממשיך את ההתקשרות, ואם לא – אני מסיים אותה, בדיוק כמו לקוח. חשוב לזכור שלמנכ"ל יש גם רצונות ושאיפות, ואם אתה, כעובד, מרסק את מה שחשוב לו, הוא לא יהפוך לטוב יותר, אלא יתפטר. לכן, צריך להיות חכם ולא לפעול רק מתוך רגש.
עשהאל: כמלצר צעיר באולם האירועים "קדמה" בנבי אילן, פגשתי את דודו בן נעים, מנהל האירוע, והבנתי מהי "יראה". הוא היה הראשון שהכרתי שדאג לנו בצורה מטורפת, אפילו שלח הודעות כשהייתי חולה, דאג שנקבל אוכל ראוי ונלחם בשבילנו. מצד שני, פחדתי ממנו פחד מוות, בזכות הנוכחות הפיזית והסמכותיות שלו. הוא יצר שילוב מושלם של מנהל שאוהבים וסומכים עליו, אך גם מכבדים ופוחדים מפניו. בעיניי, מנכ"ל צריך לאהוב את האנשים שעובדים איתו באמת, ולצד זה, לדעת להציב גבולות ברורים.
עשהאל: יש שתי גישות לניהול: הראשונה היא סמכות. בגישה זו המנכ"ל מתנהל בצורה שלילית ודורשנית, שואל "למה לא עשיתם?" ולא "האם סיימתם?". הוא מתלונן תמיד כדי להשיג יותר, ומצפה שהעובדים יזוזו מפחד. גישה זו יכולה לעבוד לטווח קצר, כפי שרואים בצבא, שם יש תקופה מוגבלת והצורך באכיפה מידית. אך בטווח הארוך, היא הרסנית.
הגישה השנייה היא מנהיגות. אני מאמין שמנכ"ל צריך לפעול מתוך דוגמה אישית. כמו הורה שלא דורש מילדיו לקפוץ מגובה, אלא קופץ בעצמו ומראה להם את הדרך. מנכ"ל טוב הוא הראשון שמנקה את הכלים בכיור, הראשון שמרים ארגזים, הראשון שעושה את המשימות הלא-נעימות. בניגוד למפקדים ששולחים את החיילים קדימה בזמן שהם נשארים מאחור בבונקר, מנהיג אמיתי הולך בראש.
ים: יש הבדל בין התנהלות מול פרילנסר שאתה דורש ממנו את המקסימום כדי "לעקוף" תורים של לקוחות אחרים, לבין התנהלות מול עובד שכיר בארגון. לטעמי, הגישה הניהולית של סמכות, גם אם היא יכולה לעבוד עם פרילנסרים, אינה הדרך הנכונה להתנהל עם עובדים.
יובל: אני מסכימה עם הגישה שמנהיגות בדוגמה אישית היא הדרך הטובה ביותר.
עשהאל: לעולם אל תשפוט את הלקוחות שלך. אין לך באמת דרך לדעת מי מרוויח ומי לא. אינסטלטורים או בעלי קיוסקים יכולים להרוויח יותר ממנכ"לים בהייטק. תמיד תן ללקוח לדבר ותבין מה הצרכים והרצונות שלו, ולא תשפוט אותו על פי מראה או תדמית. גיליתי את זה כשלפני זמן קצר חשבתי שסטודיו לצביעת קרמיקה הוא עסק קטן, וגיליתי שמדובר ברשת מצליחה עם צוות גדול.
עשהאל: מנכ"ל טוב אינו יושב במשרד כל היום. תפקידו הוא להיות שר החוץ של החברה, לצאת החוצה, לפגוש אנשים משפיעים, ולייצר קשרים. רק מפגישה אחת כזו שהייתה לי השנה עם מנכ"ל אחר יצאו דברים ששינו את העסק משמעותית. מנכ"ל טוב מזהה הזדמנות והולך אחריה, גם אם זה אומר לעזוב הכל ולנסוע לפגוש לקוח פוטנציאלי.
עשהאל: מנכ"ל מקבל החלטות לא נעימות ולכן לא צריך לצפות שכל הארגון יאהב אותו. אם אני פוגש חמישה אנשים, אני מצפה שאחד יאהב אותי והרוב לא. זה בסדר. מי שמעריך אותך יפרש את הדברים שאתה אומר לטובה, גם אם הם נשמעים קשים, בעוד שאחרים יראו בהם ביקורת. המטרה היא להשפיע על הארגון כולו, גם אם זה לא תמיד נוח.
עשהאל: תמיד עדיף לצייר את הדברים כפשוטים וקלים לביצוע. גם אם משימה קשה, אמור שהיא קלה, כי זה מפיח אנרגיה של עשייה בעובדים. זה לא עניין של שקר, אלא של אנרגיה שמועברת. הגישה הזו משפרת שיתוף פעולה ומצב רוח.
עשהאל: מנכ"ל טוב הוא כמו בלם בקבוצת כדורגל. הוא לא רק דואג לעשות את העבודה שלו טוב, אלא גם מוודא שכל הקבוצה פועלת כמו שצריך. הוא מכוון, מסדר, ומוודא שכולם משחקים במקום הנכון. זה ההבדל בין להיות מוכשר בתפקיד ספציפי לבין להיות מנכ"ל, שתפקידו הוא לייצר השפעה על כל הארגון.
ים: הפרק היה אישי ומעניין. הייתי רוצה לראות איך הגישות האלה יושמו בפועל, ולדבר על התנהלות מול מנהלים או שותפים. באופן כללי, מה שאני מעריך בעבודה שלך כמנכ"ל זה שיותר מכולם חשוב לך שהעסק יצליח. אני פחות מתחבר לגישה של "הכל קל", אבל אני לא רואה שזה פוגע בנו משמעותית.
יובל: אני מסכימה עם ים. יהיה מעניין לעשות פרק המשך אחרי שהתוכניות החדשות ייושמו. אני מעריכה את ההרתמות שלך לקבוצה, את הדאגה וההקשבה לעובדים.
עשהאל: אני שמח שהייתם איתי. אני מאחל לכל מנכ"ל להצליח במה שהוא עושה.
עשהאל: ברוכים הבאים לפרק החמישי של הפודקאסט. היום נדבר על תפקיד המנכ"ל, תפקיד שממלא כל בעל עסק, גם אם הוא לא מודע לכך. מנכ"ל הוא כמו הרמטכ"ל של הצבא או ראש הממשלה של המדינה – הוא אחראי על הביצוע והתפקוד היומיומי של הארגון. בעוד שחברות גדולות ממנות מנכ"לים מנוסים, רוב העסקים הקטנים מנוהלים על ידי אנשים שהקימו אותם, והם המנכ"לים האמיתיים. ההבנה של התפקיד הזה ודיוק הפעילות היומיומית משפיעים ישירות על כל הארגון. אני הולך לשתף מניסיוני, מתוך עשר שנות עשייה, כדי לעזור לכם לקצר את הדרך ולהימנע מטעויות. איתי בפודקאסט יובל, אחראית השיווק אצלנו, וים בן צבי, סמנכ"ל פיתוח עסקי.
ים: אני חושב שהתפקיד של המנכ"ל משתדרג כל הזמן. לומדים עוד דברים מכל עובד, מכל עסקה שמצליחה או נופלת. אני מסכים עם מה שאמרת – שפתאום קוסמטיקאית שהעסיקה עובדת אחת, נהפכת תוך שנתיים למנכ"לית. אנשים לא נולדים מנכ"לים, הם נהיים כאלה.
עשהאל: אפקט האקורדיון מתאר את תהליך הצמיחה וההתכווצות הטבעי של ארגון. תחילה אני הייתי עושה הכל לבד, כמו את השיווק. לאט לאט, התפקיד הזה עבר ליובל, והיום היא עושה אותו בגבורה. אותו תהליך קורה כעת במכירות. אני מנסה להתנתק מהן ולהעביר אותן למישהו אחר, כדי שאוכל לעסוק במשימות יעילות יותר לטובת הארגון. צריך להכיר את התהליך הזה ולא להיבהל ממנו, הוא חלק מהצמיחה של כל עסק.
עשהאל: בצבא, הלוחם עובר הכשרה שמפתחת איתנות ומכונות שלמות. במקום לתת לו סקיל מקצועי, בונים אדם חזק מנטלית שיודע להתמודד עם קשיים. זה משהו שלדעתי חסר לאנשי הייטק מסוימים. בעוד שהם מקצועיים, אני מאמין שכוח מנטלי חזק יותר עוזר להתמודד עם קשיים בזוגיות או ביחסים חברתיים. אם עשית שבוע מלחמה, אז שום דבר בעבודה לא יכול לאתגר אותך. אני חושב שלוחמים מקבלים יכולות יוצאות דופן. הם מפתחים אמונה עצמית שהם יכולים לעשות הכל, וזה כוח חזק יותר מכל כישורים מקצועיים.
יובל: אני חושבת שבסוף זה מאוד תלוי בילד. אם הוא יזם בבסיס שלו, אז לפעמים דווקא המסלול הלא מובנה של הלוחם מאפשר לו לפתח את היזמות. לוחם לומד עמידה בזמנים, מוטיבציה וניהול אנשים, דברים שהם חשובים לכל מנהל.
ים: יש הבדל בין לוחם בגדוד ללוחם ביחידה מובחרת. לוחמים ביחידות מובחרות מקבלים יכולות יוצאות דופן והם יודעים לעבוד בצוות. 8200 זה קצת דומה ליחידות מובחרות כי האנשים שם הם אנשים איכותיים מלכתחילה, ולכן הם מצליחים.
עשהאל: יומן של מנכ"ל לא יכול להכיל חורים. הוא צריך להיות מתוכנן מראש בצורה של סלוטים (משבצות זמן). לדוגמה, אם אני צריך לעשות שיחות מכירה, אני לא מחכה שיתאם לי מישהו, אלא מכניס שני אירועים קבועים ליומן בכל יום, ורק בתוכם יכולות להיקבע הפגישות. אסור לחכות לדברים שיקרו, צריך לייצר את המשבצות ולצקת לתוכן את המשימות. כך עושים סדר בארגון.
עשהאל: אני רוצה לדבר על כמה עקרונות חשובים. הדבר הראשון הוא תעדוף משימות. יש לרשום את המשימות ולדרג אותן לפי שני קריטריונים: האם המשימה חשובה והאם היא דחופה. מנכ"ל טוב צריך לעבוד על משימות שהן חשובות אבל לא דחופות. אם משימה דחופה, זה סימן שהיא לא תועדפה נכון מראש. לדוגמה, קניית ספה למשרד היא משימה לא חשובה ולא דחופה. כמנכ"ל, אני לא אמור לבזבז על זה שלוש שעות מהיום שלי, אלא להעביר אותה למישהו אחר.
הדבר השני הוא שכר ותגמול. מנכ"ל צריך להיות זה שמרגיש את העשייה הכי אינטנסיבית והכי גבוהה, ולכן הוא צריך להיות מתוגמל בהתאם. אם המנכ"ל לא מתגמל את עצמו ונהנה ממה שהוא עושה, הוא עלול לאבד את הדלק שיניע אותו. בעבר, כשרציתי לקנות ספת מסאז' שהייתה יקרה, אשתי לא הבינה זאת. אבל עבורי, זו לא הייתה הוצאה פזרנית, אלא סמל לזה שכבשתי מטרה ושהגעתי למקום שבו אני יכול לממש חלומות ילדות. זה נתן לי דרייב להמשיך.
עשהאל: גם לאלה מצפה למשהו אחר, עובדה שככה גם ההכנסות של הארגון מתחלקות, וזה הגיוני. אבל רוב החבר'ה בארגון, אני מאמין, כשהם מגיעים הביתה הם מתרכזים בדברים אחרים, לא בעבודה. וזה תקין, זה טוב. לא הייתי רוצה שמישהו פה ב-8:00 בערב יחשוב עם עצמו "רגע, הלקוח שלי…". זה פשוט לא בריא, זה לא נכון. אבל אני, כמנכ"ל החברה, הנה כחלק מלספר קצת איך זה נראה – שמע, לא אשקר לך, אני גם ביום שבת עובד. מה זה עובד? המוח שלי עובד 24/7 על הנושא הזה. המחשבות שלי רוב הזמן קשורות לעבודה. קבוצת הוואטסאפ שלי עם עצמי, שגם על זה נדבר אם נספיק, אני כמעט אף פעם לא כותב בה בזמן עבודה. זה רק משעה 8:00 בערב וצפונה שאני בבית, ואז מתחיל לי החלק היצירתי שלי. אני מתחיל לחשוב על דברים שחסרים, ופתאום אני מצליח לראות את התמונה בצורה יותר בהירה ושם אני מכניס בעצם את השיבוצים, את המשימות שלי שאני רוצה לבצע במהלך אותו שבוע או חודש. אז בתור מנכ"ל, אתה עובד מאוד קשה. לא משנה מי יספר לך סיפורים, בסוף, אם לרועי יש בעיה בשעה 8:30 בערב, הוא יודע יפה מאוד למי להתקשר. אז זה חייב להיות מתגמל.
נגיד אצל חיפה ופריז, אחים שלי היו משוכנעים שלא נצליח, וברור שהיינו במשחק. לא עניין אותי כלום, והכל טוב, ומה שקרה – קרה. אני שכחתי מזה. היום למשל אני לא מצטער על זה בכלל. אני מבסוט על זה, אני חושב שמי שלא הלך למשחק וזה מרגש אותו, אז הוא פשוט חתיכת יצור, כי החיים מתישהו נגמרים, אחי, ואין כיסים בתכריכים. אתה בסוף קוברים אותך, אחי, עוטפים אותך בסדין שאין לו שום כיס. כל הכספים שלך במקומות אחרים, ובוא נגיד שהחיים בסוף זה רצף של חוויות ולא שום דבר אחר. הכסף פשוט אמור להפוך את זה ל-nice to have, שזה יהיה נחמד ושלא צריך להתחנן לאנשים. זה תמיד מדהים אותי. הנה, אתמול הייתי, מה קניתי ב-85 שקל? אתמול אחרי הכדורגל, הלכתי עם מייקל לילו ואז אני בא ואני כאילו מצד אחד משחק אותה אבא, מצד שני אני באמת מתרגש מזה.
אנשים לא יבינו את זה, אולי אתם תצליחו קצת כי אתם מכירים אותי יותר טוב, אבל אני בא למוכר בילו ואני אומר לו מה, כאילו אם אני אבקש ממך עכשיו נגיד תכין לי קפה הפוך אתה אשכרה תכין לי קפה הפוך? מאיפה תביא חלב, מאיפה תביא קפה? ואז הוא אומר לי "בטח, הנה פה יש מכונה". עכשיו, אני רואה את המכונה וזה לא נתפס בעיניי שיש את היכולת היום להגיע לתחנת דלק ולהגיד לו "תעשה לי קפה", לקחת את הטלפון שלך, שיעשה איזה ביפ, ולצאת עם הקפה. אני עושה את זה כי אני רוצה לוודא שאני מרגיש את המשמעות של כסף בחיים שלי. כי אם אני מנכ"ל החברה ואני עובד ובשישי אני עובד ובשבת אני עובד, ובאמת כמעט לא עובר סוף שבוע שאני לא מגיע למשרד אפילו רק להרגיש את המקום, אז זה לא הגיוני שאתה תהיה בכזאת רמת עצימות כלפי העבודה ואז כשאתה רוצה לפנק את עצמך באיזה משהו אתה לא יכול. זה לא נתפס בעיניי הקטע הזה שאתה אשכרה יכול ללכת למסעדה למשל, לשבת, יפנקו אותך, ואז אתה קם והולך, זה כאילו וואו, מטורף.
עשהאל: אגב, גם הלקוחות שלנו שמקבלים את השירותים שלנו זה בדיוק אותו דבר מבחינתם. הם באים, מקבלים צוות, מקבלים עבודה והכל, ומבחינתי הם לא באים אחרי זה לפה לתת לנו טיפ או לעשות לנו פה שטיפת כלים. אני מבין שהעולם עובד בצורה הזו, זו המשמעות של כסף, אבל מנכ"ל צריך לדעת לפנק את עצמו, ומנכ"ל גם צריך לדעת בעיניי לפחות לתת. חלק מהסיפור, אני חושב שהשימוש הכי טוב של כסף של בן אדם זה גם להיות באיזשהי נתינה מסוימת. זה קצת מזכיר לי את הקטע של תמיד לי ולבר נגיד יש הרבה חילוקי דעות על כל הנושא של חתונות. אתה הולך לחתונה, לפי מה אתה שם צ'ק? לפי כמה כסף יש לך? לפי כמה מקובל? ותמיד יש לנו את הפער הזה, שהיא כאילו תמיד זה מפתיע אותה מחדש, זה כאילו לא ייאמן. למה אני רוצה? כי באמת זה פשוט עושה לי טוב, זה כיף לי, ואף אחד לא יגיד לי מה אני צריך לעשות עם הכסף שלי, זכותי לעשות מה שבא לי.
אני מאוד אוהב שיש לי. אם אני אבוא אליך, ים, אני אשים לך 500 שקל בכיס, אגיד לך זה מתנה ממני, אתה תסתכל עליי כמו משוגע. אנשים לא אוהבים שמביאים להם 500 שקל ביד, אבל אם פתאום יש איזשהו אירוע שמחה ואתה באמת אוהב את הבן אדם שהתחתן, בעיניי בן אדם צריך לתת לפי כמה יש לו ולא לפי כמה נהוג. כי בסוף אם אתה הולך לפי כמה נהוג, את מי אתה דופק? את מי שמתחתן. הוא היה יכול לקבל יותר והוא בסוף לא קיבל. זה גם מבחינתי הנתינה הזאתי, זה חלק מלהיות מנכ"ל שירוויח כנראה יותר משאר החבר'ה בארגון, ואני מצפה ממנו גם שכמו שיש משפחה שהיא במצוקה והיא תשים 100 שקל באירוע, אתה צריך להיות זה שמאזן כלפי הצד השני. אז כאילו הנתינה הזאתי ולהיות במוד של שפע, תודעת שפע של אם אני אשים פה עכשיו כסף זה לא ייגמר. אני לא חושש בכלל שייגמר כי אני עובד מאוד קשה, אני מייצר. רוב החיים שלי עבודה, אז אם מהזמן שנשאר, מה-20-30% שנשאר בחיים האלה שאתה לא עובד, שאתה בתור מנכ"ל שבאמת רוב הזמן שלך זה עבודה, אז אם אתה לא עושה בהם באמת את מה שאתה אוהב, אז למה שתהיה? מתישהו ייגמר האוויר, ייגמר החמצן, אז לדעת לפנק את עצמך זה דבר שהוא מאוד מאוד חיובי.
עשהאל: בכל תחילת יום אני בדרך כלל עושה את זה בסוף יום, סוף שבוע, כאילו נגיד בסוף שבוע, במוצאי שבת, אני מסדר את הלוז שלי קדימה לשבוע הקרוב. בדרך כלל כבר יש מלא משבצות מתואמות אבל לעשות את הסדר. נגיד הרבה פעמים יכול להיות לי משבצת של הקלטת פרק בפודקאסט שעולה על משבצת של בכלל לשבת עם רואה החשבון, ולא תמיד הדברים יכולים להתקיים ביחד, אי אפשר, אז לעשות את הסדר של להזיז אימונים, להזיז שעות, להזיז עניינים. אני בסוף שבוע עושה את זה, כל האירועים שיש לי לשבוע שלאחר מכן אני פשוט מסדר אותם. ואז גם כמעט כל יום אני בלילה מסתכל על הלוז שיש לי למחרת כדי לדעת מה אני צריך לעשות והאם הכל הגיוני, ואז גם כן עושה לזה סדר, קצת משנה, קצת מזיז, אבל בסוף הכל צריך להיות ביומן. היומן לא אמור להיות בנוי מחלונות ריקים, זה הדבר הכי גרוע שיש. ברגע שיש יומן ויש חלון ריק, אני מבחינתי אומר אם אני רואה מנכ"ל שיש לו חלון ריק בלוז, זה אומר שאין לו משימות, זה אומר שהוא סיים את כל המשימות, כל הארגון אחרי האקזיט, מה שנקרא.
כל הרעיון הוא לשבץ משימות. נגיד אתה עכשיו יודע שיש לך משימה, אני סתם ממציא, להקליט עוד סרטון לשיווק ממומן בפייסבוק, זה לא יקליט את עצמו. זה יקליט רק אם תכניס לך בלוז, אוקיי, יש לי משימה, הנה חצי שעה מהשעה הזו עד השעה הזו ביומן, עם זימון למי שאחראי, מי שצריך להיות, והכל, עושים, מצלמים סרטונים לשיווק ורק כשמכניסים את הדברים בצורה הזו ליומן, ואני יודע מה אני הולך לעשות באותו יום, רק אז הדברים פשוט קורים ובצורה גם של התמדה. לאחרונה שמעתי מישהו מדבר על כמה זה קשוח להיות ראש הממשלה במדינת ישראל, איזה לוז מטורף, והוא אומר שב-8:00 בבוקר הוא כבר אחרי חצי יום, בזמן שאתה בקושי רק התעוררת או כבר הגעת לעבודה הוא כבר כאילו בטירוף. ואז זה גרם לי לחשוב שפתאום אני קולט שבסוף לראש הממשלה יש לו לוז, מישהו מסדר לו לוז.
הוא לא צריך כל היום להתחיל לחשוב איך הוא מפתח את מדינת ישראל. יש לו לוזים, משבצות מאוד מאוד ברורות, והוא לא קובע כלום. מה הוא קובע? כאילו עכשיו אתה הולך לשם, נפגש עם הרמטכ"ל, ממשיך למכון וייצמן, ממשיך לטקס ביד ושם, ממשיך לאיזה טקס פה, ישיבה עם ההוא, קבינט פה. והוא לא באמת עכשיו באיזה שליטה מדהימה על הלוז שלו. מנכ"ל כן אמור לבחור מה הוא רוצה לעשות ברמת העשייה, אבל בסוף הוא צריך להיות מאוד עסוק, הוא צריך להיות עם משבצות. ואגב חשוב גם להפריד בין המילה בעלים למנכ"ל. מנכ"ל זה הבן אדם שמוביל את הארגון, שהוא מבחינתי הבן אדם שעובד הכי קשה בארגון, חובה, אין דבר כזה. דוגמה אישית תמיד ראשון בהכל. אבל בעלים זה כבר משהו אחר ולא צריך לבלבל בין השניים. בעלים זה כבר בן אדם שכאילו כמו משקיע, שם את הכסף, אז הוא ממש לא אמור להיות זה שעובד. רק רציתי לוודא שלא מבלבלים בין השניים.
עשהאל: כל מנכ"ל לדעתי, לא רק מנכ"ל אלא כל אחד צריך לדעת לנהל את הדברים בצורה שנוחה לו. נגיד, יש לי באופן אישי נגיד קבוצת וואטסאפ עם עצמי, אבל במקביל גם יש לי Keep של גוגל שבעצם אני יכול להכניס שמה משימות ואז לעשות "V" ויכול כאילו מה שבא לי. ואז אם יש לי למשל עכשיו משימה מתמשכת כזה, למשל רעיונות לפרקים בפודקאסט או רעיונות לנקודות שאני רוצה לדבר עליהם בפודקאסט, אז אני לא אעשה את זה בוואטסאפ עם עצמי, אני אעשה את זה ב-Keep שבעצם אני יכול להוסיף שמה עוד הערה ועוד הערה, ממש ריבועים כאלה של "עשיתי לא עשיתי", "צילמתי לא צילמתי". אז צריך כאילו קצת להכיר את הנושא של קבוצת וואטסאפ עם עצמך שזה דברים שהם יותר מיידיים. אני אישית ה-Keep שלי שם כאילו גם ב-Widget, בדף הבית של הטלפון שלי, ואז זה ממש נוח לי. יש גם את האפשרות של Monday ועוד ועוד, כל ה-Trello, כל מיני אופציות כאלו. בסוף כל מנכ"ל צריך לבדוק מה נוח ומה עובד לו, אבל הסדר והארגון הם ממש ממש חשובים. יש קטע שמנכ"ל צריך לדעת להיות עם יישום יותר מהיר ממהיר. הכוונה היא שאם עולה לי מחשבה, אני אתן נגיד מחשבה מהיום בבוקר.
היום בבוקר ראיתי פוסט שפרסמנו בקבוצה של בפייסבוק שלנו שאומר שצלם המגנטים גם כן מוכן למפגש שאנחנו עושים מחר, קבינט, ואז אמרתי בראש "רגע, סגרנו עם צלם בכלל?". אני לא יכול לבנות על הזיכרון שלי כי יש לי הרבה דברים בראש ש-אני אגיע למשרד ואני אשאל, מה הבעיה? לא. זה נגיד דוגמה לדבר שאתה ישר אמור לרשום לעצמך הודעה בוואטסאפ של עצמך כי אני אומר וואטסאפ כי זה הכי זמין. אתה כמובן גם נועץ את הקבוצה עם עצמך. מי שלא יודע איך פותחים קבוצה עם עצמו אז פשוט מוסיפים מישהו, לא משנה מי, ופותחים איתו קבוצה, ואז מוציאים אותו מהקבוצה, וקוראים לקבוצה "עצמי", נועצים אותה וזה אחד הדברים היותר נוחים. אז אם יש עכשיו משהו שקרה הרגע ואני רוצה שנייה לרשום את זה איפשהו, אני רושם את זה בקבוצת הוואטסאפ. אבל אם יש לי דברים נגיד שהם יותר מערכתיים, שכל הזמן יש לי עוד ועוד ועוד על אותו נושא, אני בדרך כלל אעבוד עם Keep.
עשהאל: אם למשל עכשיו אני רוצה לעשות בקרה לאיזה מחלקה או לאיזה עובד ואני רוצה לדעת על מה הם עובדים, אז בדרך כלל נשתמש ב-Monday או ב-Sheets של גוגל המשותף. בסוף לכל מנכ"ל יש את הדרך שלו לנהל את הדברים, אבל הוא חייב לוודא שרעיונות לא חולפים עליו או מחשבות לא חולפות על פניו. זה לא יכול לעבוד בצורה הזו. אם קרה משהו במהלך היום ואתה אומר "וואלה, חשוב", אז צריך לרשום את זה ולדעת ליישם את זה. עכשיו יכול להיות יום שלם שאני ארשום לעצמי מלא דברים בלילה או בבוקר, ואני אגיע לעבודה, אני אצא מהעבודה ואני אקלוט שאפילו לא מצאתי פנאי 10 דקות לשבת ולעבור על הדברים שכתבתי לעצמי. ואם כבר דיברנו על הנושא הזה, בוא נשאל את ים, למה בסוף קורה שאני לא מוצא אפילו 10 דקות לעשות את המשימות מהוואטסאפ?
ים: אתה עושה דברים דחופים ולא חשובים.
עשהאל: אם היה Slot יומי או Slot של מהשעה 12:00 עד 12:30 כל יום, שבו אתה פותח את קבוצת הוואטסאפ עם עצמך, פותח את המייל שלך, עונה לכל האנשים, אז זה לא היה מתאדה. זה אשכרה לא קורה כי זה פשוט לא משובץ ביומן. ואני חייב להגיד שבסוף כל העניין של להיות מנכ"ל הוא מבוסס על זה שאתה עובד לפי היומן שלך. אם אתה בסוף בן אדם שקובע לעצמך דברים ביומן ולא עומד בהם, אין לי איך לעזור לך נשמה, תמצא משרה בתוך ארגון קיים ואולי תהיה טוב בה. אבל זה לא יכול, יש דרישות סף מינימליות כמנכ"ל, אתה לא יכול לא לעמוד בהן. אחת מהדרישות זה לדעת לעבוד לפי לוז. נגיד ראש הממשלה הוא לא יכול להגיד "לא, אני לא רוצה ללכת לגנץ". מה זה "רוצה"? מה זה "בא לי לא בא לי"? להיות מנכ"ל של החברה זה לא רק "בא לי" ו"לא בא לי". אני לא בטוח שאתמול ב-9:00 בערב שהייתי צריך לתת מענה לאחד הלקוחות שלנו, זה היה הדבר שהכי רציתי לעשות באותו רגע, אבל זה לא עובד לפי "בא לי" ו"לא בא לי". אם אתה רוצה לקבל תגמול גבוה יותר, שיכול גם לאפשר לך אולי שנים של הרבה פחות מאמץ כלכלי, אז אתה חייב לדעת גם כשאתה עובד לתת, לתת. אל תהיה בטלן. להצליח זה לא כזה מסובך, אנחנו מוקפים באנשים שמצליחים.
עשהאל: בוא נדבר על סדר של היומן מבחינת צבעים. יומן לא יכול להיות רק משובץ עם כל האירועים, הוא חייב גם להיות עם איזשהו משהו שיסדר את זה. אני תמיד מנסה לקחת את הקונוטציות מעולם הצבעים. למשל ירוק, ירוק זה כאילו "סע", זה כאילו פנוי. נגיד אם יש עכשיו Slot שאני סוגר לעצמי מ-11:00 עד 12:30, חלון פתוח לפגישת SEO, אני אצבע את החלון הזה בצבע ירוק, כי מבחינתי זה כאילו פנוי. ואז אם יש פגישה שנקבעה אבל זו פגישה שלא צפויה להכניס עוד כסף לחברה, שזה בסדר, זה פשוט צריך לקרות, אבל זה לא חשוב כמו דברים אחרים, אז אני תמיד מכניס אותו בצבע כתום, כמו זור, הוא כזה באמצע, הוא חשוב, הוא נחמד. אבל אם תהיה לי אופציה לעשות משהו שיכול להכניס כסף במקום החלון הזה, אז אני אזיז את החלון הזה. תמיד כמנכ"ל אנחנו צריכים לתעדף את המשימות שמכניסות כסף לארגון, הארגון בסוף זה לא פילנתרופיה. ואם יש לי עכשיו אפשרות לעשות מכירה או לעשות עוד משהו שיכניס כסף לארגון, כנראה שצריך לתעדף את זה. אז אם למשל עכשיו יש לי פגישה שהיא לא הולכת להכניס כסף לחברה, אני שם אותה בכתום. אם יש פגישה שכן צפויה להכניס כסף לארגון, אני צובע אותה בצבע אדום. ואז אם אני רואה אדום בתחילת היום, אני לא צריך אפילו לקרוא את המשבצות כי זה לא באמת משנה. יש פגישת SEO, אני אלמד אותה לפני כמובן, אבל בסוף זו פגישה שלקוח מגיע והוא שוקל לקחת את השירותים שלנו. אז הצבעים האלה עושים לי מאוד מאוד סדר.
עוד צבעים, כל מיני. נגיד יש צבע סגול, צבע סגול זה אומר משימה שקוראת אבל היא ברקע. נגיד סתם מתקינים לי דלת בבית, אז יש את בר בבית והיא תנהל את זה, אבל אני צריך לידיעה שזה התאריך שזה קורה, אז אני שם את זה בצבע סגול. ואז כמובן שכולם מכירים את השפה המשותפת של הצבעים, איש המכירות, המזכירה וכולם מכירים. ברגע שאני מסתכל על הלוז שלי ואני רואה שיש הרבה משבצות סגורות ביומן אבל מלא סגולים, אני אומר לעצמי סבבה, זה לא באמת אומר כלום, זה כאילו מבחינתי כמעט יום ריק. אפור זה כאילו משבצת שאני בכלל לא בלופ, כמו נגיד אם אני הולך לאיזה משהו מ-3:00 בצהריים, אז אני מ-3:00 בצהריים שם משבצת אפורה ואומר "עשהאל בהרצליה", כאילו שאני מנותק מלוז לגמרי, שאין אפילו אופציה לקבוע לי כלום כי אני לא נמצא פיזית.
עשהאל: אפילו אם יש לי עכשיו עובד שהוא במילואים, אני רוצה לדעת את זה, אז אני מכניס לעצמי את זה ביומן מתאריך כזה עד תאריך כזה ואני אשים את זה בצבע סגול כי זה מה שקורה ברקע. אלה הצבעים המרכזיים שאני באופן אישי משתמש בהם, וזה פשוט גורם ליומן להיראות הרבה יותר טוב. אני אפילו יכול היום להסתכל ברמה השבועית על שבוע ולדעת האם השבוע זה הולך להיות פרודוקטיבי לטובת ההכנסות של העסק או שזה הולך להיות שבוע שאנחנו פשוט הולכים לקשקש והכל זה פגישות כתומות כאלה. נגיד אוקטובר, זה היה באמת חודש שאני מגדיר אותו כלא טוב. היה מלא חגים ומלחמה, ובסוף בקצה זה היה חודש שהוא לא היה טוב לסוכנות. מצד שני, אם החודש הזה היה בחצי הראשון של השנה הוא היה נחשב חודש מצוין. פשוט אנחנו מתקדמים פה מחודש לחודש ופתאום אחרי שיש לך חודשים טובים, אחד נהיה בינוני כזה, אז זה נראה לך כמו שהלכת אחורה. אבל מבחינתי באוקטובר לדוגמה, לא היינו מספיק פרודוקטיביים.
כשאני ראיתי את היומן ברמה החודשית והסתכלתי על הצבעים מולי, ראיתי שיש פה בקושי משבצות אדומות, אז אני מבין שכדאי באותו חודש להתעסק בלייצר פודקאסט, או לייצר איזה קבינט, או לעבוד על להכין את ה"בלאק פריידי", משימות שהם קצת אחרות כי אני מבין שכסף באותו חודש לא יהיה בצורה יוצאת דופן. אז לדעת להכין את עצמך על בסיס ראייה מרחבית של איך היומן שלי נראה בחודש הקרוב, בשבוע הקרוב, זה דבר שהוא מאוד מאוד חשוב. כמובן שאנחנו נרצה לשתף את היומן שלנו של הגוגל עם איש מכירות, מזכירה וכל זה כדי שבאמת הם יוכלו לראות את הדברים.
עשהאל: לצערי הדבר הזה הכנסתי אותו רק בתקופה האחרונה, שאני חושב שמנכ"ל אתה עושה כל שבועיים אני רוצה אירוע מחזורי שחוזר על עצמו. פגישה עם מחלקת שיווק, פגישה עם מחלקת מכירות, פגישה עם ראשי צוותים של ה-SEO, פגישה של כל החברה. בסוף לקבע את זה ברמת יומן, אירוע שהוא מחזורי. אני לא מתעסק בתדירות, מבחינתי אפילו פעם בחודש זה הרבה יותר טוב מכלום. אבל בסוף המנכ"ל, רמת ההשפעה שהוא יכול לתת מול עצמו, משימות שהוא תופר בעצמו, היא מסוימת מאוד, היא ממש מוגבלת. וברגע שהמנכ"ל מנתב מעצמו את האנרגיות ולהפיח את האנרגיה בכל הארגון, בממש מחלקות וצוותים שלמים, אז באמת זה ייראה טוב. כי לא משנה כמה מסי הוא שחקן טוב, אם לא יהיה לו את השחקנים סביבו שימסרו לו, שיבינו אותו, הוא לא באמת שווה יותר מדי.
וזה בדיוק אותו דבר גם פה. בסוף אני יכול יום שלם להסתגר בחדר פה במשרד שלי, לתפור הכי הרבה משימות שאני מסוגל ביום שלם ולהספיק משהו מסוים, ואני יכול גם להגיע לפה ב-9:00 בבוקר ולצאת ב-3:00 בצהריים ולעשות דברים שיהיו פי 1000 יותר פרודוקטיביים מכל היום הקודם. למה? כי במקום להתעסק רק במה עשהאל עושה, אני יכול ללכת להיפגש עם שלוש, ארבע, חמש מחלקות, לדבר, להבין, לעשות בקרה, לשנות כמה דברים, ופתאום יש לך עכשיו 20 אנשים שהעלו את התפוקה שלהם היומית ב-25% כל אחד. ולכן מנכ"ל תמיד צריך לוודא שהמשימות שהוא עושה הן משימות של אחד להמונים ולא אחד לאחד. אז גם זה חשוב שיהיו את הפגישות האלו. אני אפילו אגיד ממש ברמת ה- "צריך באמת לשבץ את זה ביומן". כל אחד, לא משנה בסיטואציה שהוא נמצא, נגיד אם אני עכשיו פרילנסר שעובד לבד, האם יש לך למשל פגישה חודשית עם הלקוח הכי גדול שלך? האם יש לך פגישה שבועית לצורך העניין עם איזה מישהו שאתה מוציא לו חלק מהעבודות שנעשה סקירה? המנכ"ל בסוף צריך לוודא שזה לא מעמיס לו לוז בצורה משוגעת לגמרי, אבל זה כן חייב להתקיים שהוא נפגש עם אנשים משפיעים בארגון ודואג שהרוח המפקד תעבור לכולם. זה יהיה משהו שהוא הרבה יותר אפקטיבי מאשר מנכ"ל שפשוט יושב ועושה את הכל בעצמו.
עשהאל: אני טוען שכל מנכ"ל צריך לפחות בן אדם אחד בעולם שהוא איש אמון שלו. איש אמון זה אומר שהוא כמו השותף שלו בעסק, מישהו שאין לך שום בעיה שייכנס לחשבון הבנק שלך, שיתנהל ברמת להעביר כספים, ברמת לדעת דברים מסוימים. בן אדם צריך למצוא את זה. עכשיו זה אחד החלקים הכי מאתגרים של איך מנכ"ל אמור למצוא עכשיו מישהו שיהיה איש אמון שלו, זה מאוד מאוד מורכב. מה שעובד לי, מה שעבד לי הכי טוב עד היום, זה לא אם הבן אדם הזה הוא הכי מוכשר או הכי לא, זה לא שם. זה עניין של ותק והתמדה. בן אדם שעושה איתך דרך חמש שנים, זה שונה. לא משנה אם הוא יותר או פחות מוכשר ממי שעושה איתך דרך שנה. בסוף רק עצם זה שבן אדם עושה דרך איתך משותפת תקופה ארוכה, זה לכשעצמו כבר מציב את הבן אדם במקום אחר לגמרי בכל מה שקשור בינך לבינו, בכמה אתה יכול לסמוך עליו ואיך אתה מתייחס והכל. זה קצת דומה לזה שיש לך חתול והחתול הזה בפועל לא עושה כלום בבית, אבל אתה אוהב אותו מאוד כי הוא כבר שבע שנים איתך. נוצר איזשהו חיבור כזה רגשי ואפשר כבר לסמוך אחד על השנייה. אז כל אחד צריך שיהיה לו את הבן אדם הזה שהוא יכול לבוא ולשמש ממש להשתמש בו כאיש סוד ולגלות לו דברים ולבקש דברים מסוימים שהם בעייתיים לבקש מאחרים.
אני חושב שגם כל מנכ"ל צריך איזשהו עוזר אישי. לא רוצה להקצין, רק אומר שבסוף מנכ"ל לא יכול שאם יש לו משימות אז רק הוא מבצע אותן, אלא הוא צריך שיהיה לו למי להציל את המשימות. חשוב שגם מנכ"ל ידע להעביר שיחה. לא יכול להיות מצב שנגיד מנכ"ל עכשיו עושים הרמת כוסית והוא לא יודע לדבר שלוש דקות. זה לא הגיוני, מה הבעיה? פשוט תספר על החברה באופן כללי, תגיד "חבר'ה, השנה הייתה לנו שנה בסדר", תמצא מה להגיד שלוש דקות. ואפילו גם את זה אל תעשה, תבקש ממישהו אחר שייעשה. תגיד "יובל, בואי תני לנו חמש דקות ככה, איזה כמה מילים על ראש השנה ועל החברה", אבל תדאג שזה יקרה. הוא צריך לדעת לעשות את זה, זה כמו שמנכ"ל צריך לדעת לעשות שיחה עם בן אדם, צריך לדעת להתנהל בעולם. בסוף המנכ"ל הוא ממש ממש חשוב שהוא ידע להעביר כמה דקות של תוכן כזה או אחר בכל פורום, ולא משנה אגב מה הפורום או מתי הפורום.
עשהאל: זה כאילו קצת מצחיק כי כל הפרקים פה אנחנו באים ומקליטים ועושים, אבל בתכלס כל פרק פה, מתי אנחנו מכינים על מה נדבר? וואלה, כשאני מתפנה פה דקה לפני הפרק. אני פשוט יודע ש-מה לעשות, מנכ"ל שעכשיו עושה פורום, מכנס את החבר'ה שלו וצריך לדבר, אם לא תדע לדבר בצורה מספיק כריזמטית ומדויקת וגם הגיונית, אז אנשים פחות יקשיבו לך. לא צריך איזה הכנה מאוד מאוד גדולה לפרק, פשוט צריך לבוא ולהגיד מה הנושא ולהתחיל פשוט לתת בראש מתוך דברים שקרו לך ביום יום. סיכום שבועי, זה מה שמנכ"ל מאוד מאוד יכול לעשות עם כל החברה. אנחנו עושים את זה בימי חמישי, סיכום חודשי גם, משהו שממש חשוב, לבוא להגיד "חבר'ה, היה לנו חודש כזה וכזה, היעדים היו כאלה, עמדנו, לא עמדנו", מאוד חשוב. סיכום רבעוני, סיכום חצי שנתי, סיכום שנתי. פגישות אישיות, בסוף גם מנכ"ל, אז אוקיי, יש הרבה עובדים, נגיד יש 25 עובדים, אז זה בדיוק הגאונות של שיבוץ ביומן.
כי אם אתה תרצה לרכז את זה ליומיים שאתה אומר "היומיים האלה עכשיו אני עושה פגישות עם כל הארגון", אז יופי, אז הלכו שני ימים קומפלט. אתה לא תסיים גם ביומיים את ה-25 עובדים. זה צריך להיות בצורה שאתה אומר אם יש לי 25 פגישות, בוא נעשה כל חודש שתי פגישות, ואז כל שנה יוצא שדיברתי עם כל בן אדם פה לפחות פעם אחת. זה כל העניין של תכנון מראש.
עשהאל: היכולת גם של לדעת להיות ספונטני ולהגיד "עכשיו אני רוצה להביא ספה ולחזור ושיהיה פה", זו גם יכולת חשובה, אבל הרבה יותר נכון לעבוד שכשזה לא דחוף, זה הרבה הרבה יותר חיובי. חוץ מזה, מנכ"ל גם לפעמים יכול פשוט, אני אומר את זה כי דיברתי עם הרבה חברים שלי שגם הם מנכ"לים חברות, מנכ"ל כן יכול לבחור להצטרף לפגישה שהיא חשובה. נגיד יש פגישת מכירה שעכשיו יושבים ומדברים עם גוף מאוד גדול שלמנכ"ל יש ממש רצון ואינטרס גדול שהחברה תקבל את אותו גוף כלקוח, אז זה בסדר להצטרף למכירה. כאילו בסוף מנכ"ל לא אמור לעשות את המכירות, אבל זה בסדר להצטרף למכירה כזו. צריך לראות שמנכ"ל שבוחר להצטרף לאיזשהי פגישה או להוביל פגישה, שזה החריג ולא שאת כל הלוז שלו זה מלא במכירות, כי אז אתה כבר לא באמת מנכ"ל, אתה איש מכירות. וזה לפעמים גם בסדר, כי אם תרצה בסוף הפרק, אם יהיה לנו זמן למרות שהפרק הזה יהיה קצת יותר ארוך מהרגיל, אתה יכול לשאול אותי "מה הנקודה שהכי השפיעה עליך כמנכ"ל בשנה האחרונה?".
ואז אתה תראה שהתשובה שלי תהיה כזו שפתאום אולי זה יפתח כזה קטע של "וואלה, אולי כן דווקא זה היה נכון לעשות מכירות". זה עניין של גישה. זה קצת מזכיר גם את ה-CEO הזה שפגשנו בארוחת ערב, שהוא כאילו מצד אחד מאוד מוצלח ומאוד זה ומצד שני הוא לא יודע לעשות בעצמו הרבה דברים. יש מלא דברים שהוא אומר "שמע, אני לא הייתי יכול לעשות את זה, אני לא יודע לעשות את זה", אבל יש דברים אחרים שהוא ידע לעשות והוא מאוד זה גורם לו להיות מוצלח. מנכ"ל מאוד מאוד רצוי שהוא יהיה, ככל שהלוז של המנכ"ל יותר קשיח ובלי הפתעות וגם כמה שפחות עמוס, ככה זה יותר טוב כי אז זה גורם למנכ"ל להיות מסוגל לשלוט במה שהוא עושה בחלונות שהם כביכול עדיין נחשבים פנויים, כי אז הוא משבץ לעצמו את המשימות שהוא רוצה לעשות והוא לא כל היום רק נותן תגובות לדברים שקורים אלא הוא ממש מניע את הדברים ברמתו וזה גם כן משהו מאוד מאוד חשוב.
עשהאל: צריך לדעת לקבל החלטות כמנכ"ל. לא יכול להיות מנכ"ל שלא יודע לקבל החלטה. עכשיו גם אם ההחלטה היא לא טובה, צריך לדעת להגיד "זו ההחלטה" ולא להתחבא מאחורי כל מיני דברים. כמו המפקד בצבא שנתן לי שבת ואז אני אומר לו "אבל למה?" הוא אומר לי "תשמע, אני לא הייתי נותן לך את השבת, אבל המפ אמר לי תן לו שבת". מה זה החרא הזה? תגיד כמו גבר, תגיד "אחי, יש לך שבת כי נתתי לך שבת, זה מה יש". קצת אחריות בקיצור. עוד עניין, הרבה פעמים כשאתה מנכ"ל חברה אז לקוחות פונים אליך כי אצלנו זה קורה בעיקר בגלל שאני בסוף הרבה פעמים עשיתי את שיחות המכירה. בכל מקרה שלקוח פונה אליי והוא מסביר לי נגיד משהו שלא עבד טוב, אז ברור שאני רוצה להיות בשיח מקדם ושיח של לתת ללקוח בסוף מענה והכל, אבל תמיד מול הלקוח אני אצטרך בסוף לגבות עד כמה שניתן את הצוות שלי. זאת אומרת, אני לא יכול להגיד "הם לא מקצועיים, הם גרועים", כי זה עובד שלך בארגון.
מצד שני כשאתה מדבר עם העובד עצמו, אז אני אבוא ואני אתן לו בראש, אני אגיד לו "תקשיב, לא יכול להיות מצב ש-XY". צריך לדעת לשחק את המשחק בצורה הנכונה מול כל אחד מהצדדים. עוד משהו שהוא מאוד חשוב שאני שמח שאף פעם לא חטאתי בו אבל תמיד ראיתי אחרים חוטאים בו, מנכ"לים אחרים, ואמרתי לעצמי "וואו, איזה טיפש המנכ"ל הזה". מנכ"ל אף פעם לא מאיים על עובד "אני אפטר אותך". אף פעם. לא משנה מה קורה. אם אתה רוצה לפטר בן אדם, אז פשוט תפטר אותו. מה אתה רוצה? מה יש לך להודיע? אם אתה רק מנסה להפחיד אותו, אז למה? אתה סתם מרסק אותו. הדבר הכי חשוב לעובד בסוף, שבגללו הוא עובד אצלך, זה יציבות. אנחנו כחברה, למשל, כש הייתה הקורונה, לא חילטנו אף אחד. ואנשים שסביבנו חילטו מחלקות שלמות. אני יודע על ארגון נגיד שחילט 80-90% מהעובדים, ממש חברת דיגיטל מקבילה אלינו. לאחרונה, באוקטובר 23, מעולם לא חילטנו ולא אמרנו לאנשים אין עבודה או אין כסף כי היציבות פה זה ערך מאוד גדול.
עשהאל: עובד ומנכ"ל הם כמו עסק: אני הלקוח של העובד, שקונה ממנו את הזמן, האנרגיה והמחשבה שלו. אם אני מרוצה, אני ממשיך את ההתקשרות, ואם לא – אני מסיים אותה, בדיוק כמו לקוח. חשוב לזכור שלמנכ"ל יש גם רצונות ושאיפות, ואם אתה, כעובד, מרסק את מה שחשוב לו, הוא לא יהפוך לטוב יותר, אלא יתפטר. לכן, צריך להיות חכם ולא לפעול רק מתוך רגש.
עשהאל: כמלצר צעיר באולם האירועים "קדמה" בנבי אילן, פגשתי את דודו בן נעים, מנהל האירוע, והבנתי מהי "יראה". הוא היה הראשון שהכרתי שדאג לנו בצורה מטורפת, אפילו שלח הודעות כשהייתי חולה, דאג שנקבל אוכל ראוי ונלחם בשבילנו. מצד שני, פחדתי ממנו פחד מוות, בזכות הנוכחות הפיזית והסמכותיות שלו. הוא יצר שילוב מושלם של מנהל שאוהבים וסומכים עליו, אך גם מכבדים ופוחדים מפניו. בעיניי, מנכ"ל צריך לאהוב את האנשים שעובדים איתו באמת, ולצד זה, לדעת להציב גבולות ברורים.
עשהאל: יש שתי גישות לניהול: הראשונה היא סמכות. בגישה זו המנכ"ל מתנהל בצורה שלילית ודורשנית, שואל "למה לא עשיתם?" ולא "האם סיימתם?". הוא מתלונן תמיד כדי להשיג יותר, ומצפה שהעובדים יזוזו מפחד. גישה זו יכולה לעבוד לטווח קצר, כפי שרואים בצבא, שם יש תקופה מוגבלת והצורך באכיפה מידית. אך בטווח הארוך, היא הרסנית.
הגישה השנייה היא מנהיגות. אני מאמין שמנכ"ל צריך לפעול מתוך דוגמה אישית. כמו הורה שלא דורש מילדיו לקפוץ מגובה, אלא קופץ בעצמו ומראה להם את הדרך. מנכ"ל טוב הוא הראשון שמנקה את הכלים בכיור, הראשון שמרים ארגזים, הראשון שעושה את המשימות הלא-נעימות. בניגוד למפקדים ששולחים את החיילים קדימה בזמן שהם נשארים מאחור בבונקר, מנהיג אמיתי הולך בראש.
ים: יש הבדל בין התנהלות מול פרילנסר שאתה דורש ממנו את המקסימום כדי "לעקוף" תורים של לקוחות אחרים, לבין התנהלות מול עובד שכיר בארגון. לטעמי, הגישה הניהולית של סמכות, גם אם היא יכולה לעבוד עם פרילנסרים, אינה הדרך הנכונה להתנהל עם עובדים.
יובל: אני מסכימה עם הגישה שמנהיגות בדוגמה אישית היא הדרך הטובה ביותר.
עשהאל: לעולם אל תשפוט את הלקוחות שלך. אין לך באמת דרך לדעת מי מרוויח ומי לא. אינסטלטורים או בעלי קיוסקים יכולים להרוויח יותר ממנכ"לים בהייטק. תמיד תן ללקוח לדבר ותבין מה הצרכים והרצונות שלו, ולא תשפוט אותו על פי מראה או תדמית. גיליתי את זה כשלפני זמן קצר חשבתי שסטודיו לצביעת קרמיקה הוא עסק קטן, וגיליתי שמדובר ברשת מצליחה עם צוות גדול.
עשהאל: מנכ"ל טוב אינו יושב במשרד כל היום. תפקידו הוא להיות שר החוץ של החברה, לצאת החוצה, לפגוש אנשים משפיעים, ולייצר קשרים. רק מפגישה אחת כזו שהייתה לי השנה עם מנכ"ל אחר יצאו דברים ששינו את העסק משמעותית. מנכ"ל טוב מזהה הזדמנות והולך אחריה, גם אם זה אומר לעזוב הכל ולנסוע לפגוש לקוח פוטנציאלי.
עשהאל: מנכ"ל מקבל החלטות לא נעימות ולכן לא צריך לצפות שכל הארגון יאהב אותו. אם אני פוגש חמישה אנשים, אני מצפה שאחד יאהב אותי והרוב לא. זה בסדר. מי שמעריך אותך יפרש את הדברים שאתה אומר לטובה, גם אם הם נשמעים קשים, בעוד שאחרים יראו בהם ביקורת. המטרה היא להשפיע על הארגון כולו, גם אם זה לא תמיד נוח.
עשהאל: תמיד עדיף לצייר את הדברים כפשוטים וקלים לביצוע. גם אם משימה קשה, אמור שהיא קלה, כי זה מפיח אנרגיה של עשייה בעובדים. זה לא עניין של שקר, אלא של אנרגיה שמועברת. הגישה הזו משפרת שיתוף פעולה ומצב רוח.
עשהאל: מנכ"ל טוב הוא כמו בלם בקבוצת כדורגל. הוא לא רק דואג לעשות את העבודה שלו טוב, אלא גם מוודא שכל הקבוצה פועלת כמו שצריך. הוא מכוון, מסדר, ומוודא שכולם משחקים במקום הנכון. זה ההבדל בין להיות מוכשר בתפקיד ספציפי לבין להיות מנכ"ל, שתפקידו הוא לייצר השפעה על כל הארגון.
ים: הפרק היה אישי ומעניין. הייתי רוצה לראות איך הגישות האלה יושמו בפועל, ולדבר על התנהלות מול מנהלים או שותפים. באופן כללי, מה שאני מעריך בעבודה שלך כמנכ"ל זה שיותר מכולם חשוב לך שהעסק יצליח. אני פחות מתחבר לגישה של "הכל קל", אבל אני לא רואה שזה פוגע בנו משמעותית.
יובל: אני מסכימה עם ים. יהיה מעניין לעשות פרק המשך אחרי שהתוכניות החדשות ייושמו. אני מעריכה את ההרתמות שלך לקבוצה, את הדאגה וההקשבה לעובדים.
עשהאל: אני שמח שהייתם איתי. אני מאחל לכל מנכ"ל להצליח במה שהוא עושה.
ידע שיווקי, עדכוני SEO ו-GEO, ומגמות דיגיטל - ישירות אליכם
ניתן להסיר בכל עת. ללא ספאם, מובטח.
