פרק 50 – זוגיות, עסקים ומה שביניהם עם בר דרייר, אשתי המהממת

עשהאל: היי חברים יקרים מה המצב פרק 50 כבר כאן בפרק הזה אירחתי את האחת והיחידה בר סוויסה דרייר תאמינו או לא היא הסכימה להגיע לפה אשכרה בפרק 50 כמו שהבטחנו כבר מהפרק הראשון אז בפרק הזה אנחנו נדבר על זוגיות ועסקים יש פה באמת המון המון נושאים מעניינים אני ממליץ בחום לשים אוזניות ולהקשיב פרק 50 מתחילים.

גדלתי בשומרון. קשב וריכוז, המון. כדורגל, מקום ראשון. העיקר, לא לישון. אני בן 10 – הלם. סבא עשה קסם. איך בעצם? 12 – שלוקים קרים. מכירות של החיים. המצב אנוש? היצע וביקוש. 13 – פליירים כל היום. בקור. בחום. קברתי בחול. פוטרתי. למדתי. אמון מעל הכול. 16 – קוסם אמיתי. עסק פגזי. 70 אלף שקל בחודשי השיא. קוסם זה לשחק. לשחק זה לשווק. מקל הקסמים התפרק. עורכי דין. התחלתי לשווק. בפודקאסט שלי אשתף מניסיוני, לשווק ולמנכ״ל ממש כמו עשהאל. בלי פילטר או עריכות. אין סודות. שימו אוזניות. פרק של השמחות.

עשהאל: טוב, אז האמת שאחרי הרבה מאוד זמן, 50 פרקים כל שבוע פרק, יובל, את יודעת שזה אומר שאנחנו מקליטים לדעתי כבר משהו כמו שנה, כי שבוע זה שבעה ימים ועברו 50 פרקים, זה אומר שאנחנו חוגגים פה שנה לפודקאסט. אנחנו גם חוגגים את זה עם מבצע בדיגיפארם השבוע. מי ששומע את הפודקאסט בלייב יוכל ליהנות, מי שלא, אז כבר ישמע את זה ברטרו. אז לא לקחת כל כך ברצינות את ה…

בר: כאילו,

עשהאל: לא לצטט אותי, כי זה רק רלוונטי למי ששומע באונליין. אבל בכל מקרה, עברו 50 פרקים, ואני זוכר שאת ואני הבטחנו בערך בפרק הראשון, שאם נגיע לפרק מספר 50, אז נארח את בר אשתי האהובה והיקרה. אז תאמיני או לא, בר סוויסה פה איתי, שלום בר, מה שלומך?

בר: שלום, מצוין, מה שלומך?

עשהאל: מצוין, הכל נהדר. אז קודם כול אני רוצה להגיד לך תודה רבה שבאת לפה, זה לא מובן מאליו. אולי אנשים ככה מדמיינים בראשם, שאם הם רואים שאני כזה בן אדם שהגיע מהבמות, וככה, את יודעת, אני הופעתי בארצות הברית על במות, ובאמת, כאילו, אף פעם לא הפריע לי, לא היה לי פחד קהל או משהו כזה. יכול להיות שאנשים מדמיינים, כאילו, גם אשתי כנראה תהיה על אותו מודל, והאמת היא שהיא קצת שונה. את רוצה לספר לנו קצת על ה… מבחינתך, זה פודקאסט ראשון שאת מקליטה אי פעם, לא?

בר: נכון.

עשהאל: אז בואי תספר לנו קצת על ההבדלים בינינו.

בר: אז קודם כול, אתה, אני אדבר אליך, אתה באמת בן אדם של קהל, ושל כנסים, ושהיית קוסם, כאילו, זה בכל מקרה איזשהו מקצוע שמופיע מול ילדים, מול מבוגרים. אני אומנם עשיתי דברים בחיים שמול הרבה קהל, אבל בוא נגיד, עשיתי את זה יותר כ… הייתי שחיינית בעבר, אז כביכול הייתי מול קהל, אבל לא עמדתי על במה ולא דיברתי, ולא ככה, לא שיתפתי כמו שאתה משתף גם עכשיו פה בפודקאסט. אז כן, אני מאוד מתרגשת להיות פה. וזהו.

עשהאל: אוקיי, בואו נאתגר אותך קצת. הרי בשחייה שאת מתארת בחצי מילה, כן יצא לך כנראה בין עשרות, כנראה עשרות פעמים לעמוד על פודיום, ושאנשים כן מסתכלים, ואולי אפילו משהו שהוא בינלאומי, או שהוא משהו ארצי, או ש… אז כן, בסופו של יום יצא לך לעמוד מול קהל, אולי לא לדבר המון, אולי גם לדבר. תספרי לי, תשתפי אותי. תשתפי אותי אולי אפילו בכללית, המאזינים שאולי לא יודעים על בכלל הרקע הזה של שחייה בחיים שלך, איפה זה תופס אותך, מה היה.

בר: אז אוקיי, אז אני מגיל מאוד קטן הייתי שחיינית, מסביבות גיל 17. ובוא נגיד שההבדל הוא שבשחייה ובתחרויות אני כל-כולי מרוכזת בעצמי. כלומר, יש לי עכשיו איזשהו מקצה, איזושהי תחרות, והראש שלי מפוקס רק בעצמי. הקהל הוא מסביב, הוא יכול לעודד, ובסוף אני גם יכולה לעמוד על פודיום ולהיות שמחה בזה, אבל זה משהו שהוא שונה מאשר לעמוד מול קהל ולדבר ולהפגין איזשהו ביטחון. אז אומנם היה לי ביטחון בעצמי, וככה מאוד האמנתי בעצמי, אבל הייתי אני מול עצמי. אני מול המתחרים, מול המתחרות שלי, ומול המסלול. אז זה ההבדל בעיניי בין להיות שחיינית תחרותית לבין לעמוד מול קהל.

עשהאל: ובוא נניח שאת באמצע תחרות, ואת אפילו בתוך המים, אוקיי? ואת שומעת את הקהל מריע, או את ההורים שלך קוראים, את השם שלך או משהו. זה משפיע? שומעים את זה? או איך זה עובד?

בר: שומעים את זה. שומעים מאוד את העידוד. מעבר לשומעים, אני הייתי שחקנית גב. בגב, היו הרבה תחרויות שהקהל יכל ממש לעמוד ליד הבריכה. ויכולתי לשחות על הגב, ובטח ובטח אם הייתי במסלול שהוא צדדי, ממש הייתי רואה אנשים עומדים מעליי, עומדים מעליי ומעודדים אותי.

עשהאל: וואו, זה יכול להוציא מפוקוס.

בר: זה יכול להוציא מפוקוס. אני בתקופת השחייה, ובכלל, לא רק בתקופת השחייה, אני יודעת את עצמי שאני, כשאני צריכה, אני יודעת מאוד מאוד להיות מרוכזת בעצמי ובביצוע ובמה שאני עושה. אז גם כשהיו מעודדים אותי, אז הייתי יודעת להתפקס על עצמי. ויותר מזה, המאמן שלי, בזמנו מרק, שהוא בכלל דמות להערצה מבחינתי, הוא, היו לו שריקות מאוד ייחודיות. וכשהיינו שוחים, כל השחיינים שלו, היינו ממש יודעים לזהות את השריקות שלו. ולפעמים זה אפילו היה מכווין אותנו, אם הוא שורק, אם הוא שורק בצורה מסוימת, ואנחנו יודעים אם המקצה עובר טוב, אם הוא עובר לא טוב, הוא תמיד על הזמנים. אז זה משהו שדווקא יכול מאוד לעזור. ויותר מזה, תשים לב שבתחרויות ספורט, הרבה פעמים, באתלטיקה רואים את זה המון, הקהל מתחיל למחוא כפיים כדי, הספורטאי מתחיל למחוא כפיים כדי שהקהל ימחא כפיים אחריו. כי העידוד הזה מאוד עוזר. זה מעלה את האדרנלין, זה עוזר להם הרבה פעמים בתחרות. אז קהל דווקא במובן הזה יכול מאוד לעזור.

עשהאל: האמת שאני אתמול שיתפתי אותך, סיפרתי לך שנרשמתי לקבוצת פוצ'יבולי מטעם היחידה בצבא שהייתי בה, וגם שם בפוצ'יבולי, עכשיו ביום שבת האחרון היה את הגמר של פוצ'יבולי ישראל, וגם שם, אז בנקודה האחרונה תמיד יש כזה מין מוסכמה שמוחאים כפיים ומרימים, וכאילו כי מנסים כזה, כשיש match point אז כאילו הקהל קצת יותר שותף לאירוע, אז אני כן יכול להבין למה את מתכוונת. זה גם מזכיר קצת את הפעמון שעושים בהקפה האחרונה, שכזה בשחייה. אגב, אני אף פעם לא התעניינתי בשחייה, וזה לא עניין אותי בשום צורה, תמיד הייתי מדלג על זה באולימפיאדה, הולך לראות פריצת 100 מטר, או דברים שיותר מתחברים לי. ומאז שאני מכיר אותך, באמת השחייה הפכה להיות הרבה יותר משהו משמעותי בחיים שלי, ואני כזה הרבה יותר מתעניין, ואנחנו רואים ביחד מלא פעמים אליפות העולם, אליפות אירופה, אליפות ככה, אז זה גם משהו שהוא נחמד. אנחנו הכרנו בחו״ל, אוקיי? טסנו שנינו לפסטיבל ריקודים של בצ'אטה, ושם בעצם הכרנו, ובין אם את זוכרת ובין אם לא, בתהליך של ההיכרות שלנו, אני כזה מאוד מאוד מאוד התעקשתי על הסיפור הזה של ה… את לא היית שחיינית באמת, את כאילו… אולי היית שחיינית, סבבה, יש לך כמה סרטונים, אולי שאת עם כובע ים, אבל לא תחרותית עכשיו ברמה כאילו של, את יודעת, של להיות ממש טובה בזה, ולהיות אפילו הכי טובה, או כאילו, את יודעת, ברמות תחרותיות. עכשיו, זה לא שבאמת לא האמנתי, פשוט כן היה חשוב לי, נקרא לזה, להביא אותך לאיזושהי נקודה קצה מסוימת בהקשר של הדיון הזה, כי אמרתי לעצמי, כאילו בלב כזה קצת סירבתי להאמין שזה באמת המצב, כי אם זה המצב, זה מאוד טוב. למה זה מאוד טוב? כי האמונה שלי אומרת שכמו בראיון עבודה, שאם עכשיו מגיע לי בן אדם שהוא אלוף הארץ בהורדת ידיים, וזה אמיתי, זה יש לי פה, הנה, הוא התקבל, השבוע השני שלו כבר התחיל לעבוד. מבחינתי, בן אדם בא ואומר לי, אני אלוף הארץ בלא יודע מה, בגוגו-אם, לא אכפת לי במה. אם הוא הגיע לרמה תחרותית, זה אומר שהוא יודע להתמיד. ואם הוא יודע להתמיד, זה אומר שהוא לא בן אדם שהולך אחרי התאוות שלו בעיניים עצומות. כאילו, בא לי, הרי לא כל בוקר בא לך לקפוץ לבריכה, עם כל הכבוד. ויש איזה משהו שמבדיל בין, בעיניי, בין בני אדם לחיות, או בין בני אדם מסוימים לבני אדם אחרים, שההבדל המשמעותי ביותר שמוביל להצלחה זה לא להיות בכיין, ולא רק לעשות מה שכיף, אלא גם לדעת להסתכל על מטרה שהיא קצת יותר גדולה, שאותה אני רוצה להשיג. ואני מוכן לעשות לאורך הדרך, נקרא לזה, מטרות קטנות, שהן לא תמיד יהיו הכי כיפיות בעולם, ולפעמים גם לא כזה, לא יבוא לי בטוב לעשות אותן, אבל אני אעשה אותן יום אחרי יום, כי אני יודע שאני רוצה להיות מוצלח, אני רוצה להגיע לתחרות הזו והזו, ולנצח מקום ראשון, ולהיות על הפודיום, וכל הסיפור הזה. אז הסיבה המרכזית שבגללה אני כל כך התעקשתי על הסיפור עם השחיינית לא שחיינית, זה כי זה היה כזה too good to be true. כאילו אמרתי לעצמי בלב, בואנה, גם כאילו היא מוצאת חן בעיניי, גם כאילו זה נראה לי ממש לעניין, מה שנקרא, כל מה שהיא מביאה איתה, ואיפה היא גדלה, ושהיא נראית מבית טוב, והכול כאילו סבבה. וגם יש לה את ה-age הזה, כאילו, זה כאילו תפסתי במקום כזה שבדרך כלל אני מחפש את ה-age הזה, כשאני מחפש עובדים, כשאני מחפש אישה לצורך העניין, אז בדרך כלל הייתי מחפש, לא הייתי בוחן לפי זה, וכשראיתי שיש לך את הקטע הזה, אז אמרתי לעצמי, בעיניי השמיים הם הגבול. אז זאת הסיבה שבאמת, בעיניי לפחות, השחייה מאוד מאוד תרמה לחיים שלך, וכתוצאה מכך גם לחיים שלי, זה מלמד באמת באמת המון. אבל אם כבר התחלתי לספר שהיית שחיינית, עד איזה גיל היית שחיינית, מקצועית, תחרותית? עד סביבות גיל 17. אוקיי, ומאז מה עשית כגיל 17?

בר: פרשתי מהשחייה, ידעתי שאני הולכת להתגייס לצבא.

עשהאל: אוקיי, המשכת למה?

בר: המשכתי לשחות בשביל הקטע.

עשהאל: לא, עזבי שחייה, המשך המסלול של החיים שלך. סיימת את החלק של השחייה, את יודעת, עד היום את הרי שוחה. נכון. אבל אני מדבר איתך על עד גיל 17, זה היה שוחה כל יום, או כמעט כל יום. אז סיימנו את הפרק הזה בחיים, מה עכשיו?

בר: אז שוב, הייתי תיכוניסטית, הייתי בלימודים. במקביל גם עבדתי בבריכה. תוך כדי הייתי גם מדריכת שחייה, אז גם שחיתי קצת, לא באופן תחרותי, אבל גם עבדתי בבריכה.

עשהאל: איך הציונים בבגרות היו?

בר: מעולים.

עשהאל: מעולים? מאה, שמונים, שישים? אתה יודע, אני מבחינתי מעולה זה חמישים וחמש, אז כאילו…

בר: אז קרוב למאה.

עשהאל: אוקיי.

בר: היו לי קרוב למאות, כן. סבבה.

עשהאל: ואז אחרי התיכון, לאן המשכנו?

בר: המשכנו לצבא.

עשהאל: מה עשינו בצבא?

בר: הייתי בתפקיד מסווג, תפקיד ביחידה טכנולוגית, שאני לא יכולה לפרט עליו יותר מדי, אבל הוא ככה פתח לי את הראש למה שעשיתי אחרי הצבא. הלכתי ללמוד הנדסת חשמל, זה קצת התחבר לי עם מה שעשיתי בצבא. משם הגיע הפשן שלי והרצון להתעניין בכל מה שקשור גם לתכנות, גם להנדסת חשמל, אלקטרוניקה. אז זה היה הדבר הבא, אחרי הצבא.

עשהאל: אוקיי. איפה למדנו?

בר: בטכניון.

עשהאל: אוקיי, זה בעצם נחשב את ה… מה זה? זה

בר: מכון טכנולוגי, לא, זה אוניברסיטה.

עשהאל: אוניברסיטה בטכניון?

בר: זה בעיקרון מוגדר מכון טכנולוגי, אבל זו אוניברסיטה, זו אוכל טכנולוגי.

עשהאל: אבל זה כאילו, בינינו עכשיו, אני ראיתי את הדיבייט שבין מתן מיניסטור לאלון גונן או משהו כזה, ואלון גונן הוא מיליארדר, למיטב ידיעתי, והוא מספר שכאילו מבחינתו, הטופ האמיתי שאפשר להשיג בחיים זה כן ללכת לעשות תואר, אבל לעשות תואר במקצועות הנכונים, כמו הנדסת חשמל, בטכניון. זאת אומרת, הוא אומר, לעשות הנדסת חשמל בבאר שבע, אין לי שום דבר רע להגיד על באר שבע, בטכניון זה מה שנקרא זו רמה אחרת לגמרי. אז את התואר שלך עשית לצורך העניין בטכניון, אני מניח שכשמסיימים תואר, ואני גם הייתי חלק מהחיים שלך כבר בשלב הזה, זה מייצר איזו תחושת מסוגלות מסוימת.

בר: כן, אמנם היו קשיים. בוא נגיד שעד השלב הזה בחיים, בהמון דברים הרגשתי שזה הולך די, לא אגיד בקלות, כי כן עבדתי קשה, אבל בהרבה מהדברים, אוקיי, למדתי, לא… בוא נגיד בתקופת התיכון הייתי שחיינית, אז פחות היה לי זמן להקדיש ללימודים ופשוט זרם לי, זרם לי, וקיבלתי ציונים טובים במתמטיקה, בפיזיקה, במחשב… כאילו, בדברים שעשיתי והיו נחשבים קצת יותר קשים, הלך לי יחסית בקלות. בצבא הלך לי יחסית בקלות. בשחייה עבדתי מאוד קשה, התאמנתי שעות על גבי שעות, אבל יש שיגידו שהלך לי אולי יותר קל אולי מלאחרים. שוב, אני יודעת, כי חוויתי את זה שהיה לי מאוד קשה והתאמנתי מאוד קשה, אבל אז הגעתי לטכניון ועבדתי מאוד קשה, ופתאום לא הלך לי חלק, ופתאום לא תמיד הצלחתי, ולפעמים צריכה לחזור על מבחנים ולגשת למועד ב' ולחזור על קורס, וזה פתאום לא מה שהייתי רגילה. אז מצד אחד זה כן תחושת הצלחה ותחושת מסוגלות, מצד שני זה שנייה מערער, כאילו חשבתי שהכל ילך לי קל, חשבתי שהדברים, גם אם הם קצת קשים לי, אני עובדת קשה ואני מצליחה. אז פתאום הבנתי שאוקיי, לפעמים אני עובדת קשה מאוד מאוד מאוד, ולומדת שעות על גבי שעות, ולא בהכרח שזה יצליח. יכול להיות שאני אקשר, ועוד פעם, ועוד פעם. אז אמנם בסיום התואר באמת אמרתי,

עשהאל: אוקיי,

בר: עשיתי את זה, כאילו, עשיתי את זה אחרי כל הקשיים ואחרי כל הכישלונות, אבל זה מין כזה, זה קצת נתן לי ככה במהלך התואר. אז זה משהו שקצת, מצד אחד מאוד חיזק לי את הביטחון כשסיימתי, אבל במהלך התואר זה מין כזה מערער.

עשהאל: כשהכרנו, באיזה שנה היית?

בר: הייתי בשנה ב' בשנה השנייה. בסוף שנה ב'? לדעתי, בסוף השנה השנייה.

עשהאל: אוקיי, אז בוא נגדיר, נגיד, תחילת שנה ג', כי את יודעת, סוף שנה, אז את כנראה תמשיכי באותו קו כמו שהתחלת, כי את חושבת שיש קשר בין ההיכרות שלנו לבין אולי פחות זמן שהשקעת בתואר, או שינוי מסוים של האם את ממש לא מוכנה לקבל פחות מציאון גבוה, ופתאום את אולי כן מוכנה? את רואה איזשהו קשר בין הדברים?

בר: כן, אני רואה ממש קשר בין הדברים.

עשהאל: כי אני גם רואה, בגלל זה שאלתי.

בר: כי אני חושבת שאתה ברוח שלך מאוד מקליל, מאוד מקליל דברים, מאוד לא לוקח קשה את החיים, לא לוקח קשה את החיים, לא כל כך קשה את העבודה, את הלימודים, למרות שאני יודעת גם עליך שמאוד הצלחת בלימודים ואתה גם מאוד מצליח היום בעסק שלך וכשהיית קוסם מאוד הצלחת. אתה עדיין יודע להקליל, וכל דבר שקורה לך אתה אומר, טוב, שטויות, בקטנה, כאילו בוא נחליק את זה. ואני חושבת שמאז שהכרנו, אז אוקיי, אז הייתי לוקחת יותר בקלות את המבחנים ויותר בקלות את ה… אם נכשלתי, אז אוקיי, בקטנה. והרבה פעמים גם היו לנו כזה, הייתי באה מאוד בלחץ למבחן, והיית אומר לי, אני בטוח שעברת. אני כזה, אתה בטוח, אתה מבטיח, כאילו, אתה יכול להבטיח לי דבר כזה, אבל זה היה מרגיע אותי. הייתי אומרת, טוב, הוא מבטיח, הוא בטוח יודע. אז כאילו, לא תמיד, לא תמיד צדקת, אבל…

עשהאל: גברת מכירה את ההבטחה שבר סחטה מבני?

בר: האמת שלא, איזו הבטחה?

עשהאל: מה, איזו עוד הבטחה סחטת ממני?

בר: או, יש הרבה הבטחות. לאיזו אתה מתכוון?

עשהאל: הבטחה ספציפית, שאת אומרת לי…

בר: אה, הרבה פעמים?

עשהאל: לא, שהבטחת, רק אל תשכח שהבטחת ש…

בר: אה, הבטחתי שהוא הבטיח לי שהוא ימות לפניי. אה.

עשהאל: למה זה חשוב לך?

בר: כי מה זאת אומרת? שלא יהיה לי משעמם, הוא ימות, ואז מה אני אעשה? יהיה לי משעמם נורא.

עשהאל: אז להפך, אני אמות אחרייך, זה מה שביקשת.

בר: כן, שתמות אחריי, אז אמרתי לך, אז שהוא ימות אחריי.

עשהאל: היא ביקשה שאני אבטיח לה שאני אמות אחריה, אז אני הבטחתי.

בר: אז הוא הבטיח. ואם הוא לא יקיים, אז…

עשהאל: אני אציע להתייחס לשני דברים בהקשר של דברים שאמרת. דבר ראשון, התחושה הזאת של עד היום הצטיינתי בהכל ופתאום הגעתי לטכניון בחיפה, ווואלה, אני מוקפת ב… נקרא לזה במצטיינים של המצטיינים, ועכשיו פתאום הרמה קצת עלתה, נקרא לזה. אז דבר ראשון, זה משהו מאוד מאוד נפוץ בעסקים גם. אני יכול להגיד לך שנגיד בשנת 2000, נגיד 2020, אז כאילו, כל המוח שלי היה איך אני מייצב את זה שהחברה תעשה 100,000 שקל כל חודש. כל חודש. וזה היה מאוד מורכב, ולא הצלחתי להבין איך מחברים את הנקודות, ולקוח חוזר, ולקוח… היום הראש שלי יותר באיך אנחנו מסיימים את הקיבוע של מיליון שקל בחודש. מסיימים. כאילו, כבר היה לנו כמה חודשים כאלה, והכול סבבה, והכול מתייצב, והכול הולך לקיבוע נכון. וזה מצחיק, כי אני כבעל עסק, אני מרגיש כאילו פחות או יותר את אותו, כאילו, לא התקדמנו באמת לשום… זה כאילו גם אחרי המיליון, כנראה זה עכשיו יהיה איך מייצבים את זה על מיליון וחצי, את מבינה? כאילו, תמיד כשאתה עולה ב… כשאתה מרגיש שמאוד קשה לך, הרבה פעמים זה בגלל שעלית לרמה הבאה, ואז אתה כאילו, ממצב שאתה היית הכי גבוה ברמה הקודמת, אתה עכשיו הכי נמוך ברמה הבאה. אז כאילו, אני יכול מאוד להתחבר לתחושה הזאת, ואיפה אני חוויתי את מה שאת חווית בטכניון? אני חוויתי את זה בצבא. התקופה של הצבא שלי, אני גם אגדיר אותה כתקופה, שזו הפעם הראשונה בחיים שלי שממש לא הרגשתי טוב, ולא הייתי בשליש העליון, אפילו לא, ואולי גם לא בחצי, אולי אפילו מתחת לחצי, מכל מיני בחינות. וגם אני קיבלתי כאפה רצינית של בן אדם שכאילו, כמו שאמרת, ביסודי ובתיכון, אז בכלל לא הייתי בלימודים, והייתי מוציא ציונים ממש סבבה, כי זה היה נראה לי פשוט ממש קל לזכור את החומר ליומיים, את כל החומר ליומיים, לפלוט את הכל על הדף, ואז לשכוח הכל, וככה הייתי עושה בגרויות שלמות. אז כאילו, הייתה לי את המסוגלות, מה שנקרא, לעשות את זה, ואת יודעת, גם בגיל קטן, אז הייתי מאוד מקובל חברתית, ותמיד הייתי בתנועת נוער אריאל שזה רק בנים כמובן, אז הייתי מדריך או הייתי חניך מאוד מצטיין, ועשיתי להם את ההשבעות ואת החברה יבט ואת כל הסיפורים שמה, אז כאילו, אני יודע מה זה להרגיש בטופ ופתאום הגעתי לצבא, איזה סתירה קיבלתי, את לא מבינה בכלל, כאילו, אני אומר לך, חזרתי הביתה בוכה פעם אחר פעם, לא הבנתי, כאילו, מה לא בסדר, אם אני לא בסדר, אם המקום לא בסדר, אם הסיטואציה, אני כבר לא ידעתי מה קורה, אז גם את וגם אני בסוף התמודדנו, כי גם את סיימתי עם תואר והכל בסדר, וגם אני סיימתי שלוש שנות שירות, אבל אני חושב שחלק מהדברים שעזרו לנו לסיים את זה באמת, זה כמו הדברים שקשורים לבריכה, שכשבן אדם יודע לקפוץ לבריכה גם למחרת בבוקר, למרות שפתאום קצת קר היום, ופתאום החימום לא עובד, ופתאום אני לא יודע מה, אז אנחנו מדברים על בריכה כאילו שחית בריכות. אנשים לא יודעים ששחית בים, שזה עוד יותר הזיה. כאילו, עשרה קילומטר מים פתוחים ושיהיה בהצלחה. אני חושב שבריצה אני לא עושה את זה. אז בשחייה אני, כנראה שתצטרכי, איך אומרים? למשות.

בר: למשות אותך מהמים.

עשהאל: למשות אותי מהמים, ממש ככה. זו ככה תחושה שאני יכול מאוד להזדהות איתה. על מה שאמרת לפני זה. לפני זה אמרת שהייתה תחושה שזה היה לך קצת יותר קל מאחרים, השחייה. באמת היה יותר קל מאחרים?

בר: לא. ממש לא.

עשהאל: תפרטי.

בר: אני יודעת ששחיתי שעות על גבי שעות. הייתה גם תקופה שבגילאים יותר צעירים, בגילאי 13-14, היינו נבחרת של הרבה שחיינים, ואז באמת כולם שוחים ביחד, ומין אחד מושך את השני, ולאט לאט אנשים פרשו, ונשארתי אני לבד. אני עם מאמן, והייתי שוחה כל יום במשך שעות, רק אני והמאמן, ומה שנקרא הפס השחור, ועבדתי מאוד קשה. מאוד, לא ויתרתי לעצמי. עבדתי ממש פיזית, זה היה מאוד מאוד לא פשוט, והייתי גם נוסעת לעשות אימונים בים, ובבריכה כל יום זה לפחות 3-4 שעות של שחייה, חדר כושר בנוסף. אז באמת הקדשתי לזה את כל החיים שלי. ואולי מהצד, אני גם לא חושבת שבהכרח זה היה נראה מהצד שאני עובדת פחות קשה, אבל כשבוא נגיד כולם סביבך שוחים ומתאמצים והכול, אז זה מין נראה אולי שלאחד יותר קל, לאחד יותר קשה, לאחד התוצאות שלו הן טובות יותר, אז אולי זה נראה יותר קל, אבל אני דווקא חושבת שזה הפוך. כלומר, הרבה פעמים מי שמגיע לתוצאות טובות יותר, הוא דווקא עובד קשה יותר, או שיש איזשהו גם אלמנט של כישרון. אבל אני לא חושבת שעבדתי פחות קשה מאף אחד אחר, שלא נאמר להפך. אני יודעת שהייתי מוותרת על חיי חברה, הייתי מוותרת על לימודים, רק כדי להצליח הכי הרבה שאני יכולה בשחייה. אז לא הייתי מגדירה את זה שהתאמצתי פחות.

עשהאל: אנשים פשוט, כולם רוצים להצליח, אבל בלי לעשות את הדרך להצלחה. זה משהו שאני ממש רואה כל הזמן סביבי, אנשים שמדברים איתי, שמתייעצים איתי, שמשתפים אותי, שבסוף כאילו, אני לא ראיתי אף פעם בן אדם שאומר, אני לא רוצה להצליח. אני, מה אכפת לי? אני רוצה להיות כלומניק, לעבוד בלא יודע מה, בדבר הכי מינימלי שאפשר, מינימום שעות, ואז לא לעשות כלום, וזה הכל, וככה למות. אני לא מכיר אנשים שמדברים ככה. פשוט המון אנשים רואים אותך, נגיד, בתור שחיינית, והם רואים רק את החלק בקרחון שמעל האוקיינוס. הם לא מבינים שהחלק שמעל האוקיאנוס הוא אולי חמישה אחוז מ-95 אחוז מהקרחון בכלל מגיע עד הקרקעית של האוקיאנוס והם רואים אותך רק במעמד התחרות זה קצת כמו שאם פותחים את האולימפיאדה למשל אז אני בא ואני רואה נגיד את פיטר פלצ'יק שהוא גם משפחה שלך שלנו כבר אז נגיד אנחנו רואים את פיטר לדוגמה עולה לקרב בג'ודו אנחנו מבחינתנו כאילו אומרים לעצמנו כזה אה איזה כיף לו הוא בחו״ל הוא מתחרה אנחנו לא מעכלים בכלל שהבן אדם כאילו מי יודע כמה שנים וכל שנה כזו כמה ימים ובתוך יום כמה שעות כל יום על המזרון מתאמן ובחדר כושר וגם לפני זה אמרת כל מיני דברים שאת עשית יש מלא דברים שלא שמעתי שאמרת כמו למשל את יודעת כל המשפחה שלך גם הייתה סביב הדבר הזה זאת אומרת ההורים שלך היו מקפיצים אותך לכל החוגים ולכל הבריכות והכסף של לשלם למרק לשחיית הרי בואי לא באת לשם פעם בשבוע את היית בתדירות גבוהה ומרק גם זה נחשב בית ספר לשחייה שהוא הכי טוב והכי יקר וכאילו זאת אומרת זה יש עוד המון תזונה וויתורים ווואו וגם לפעמים מה יקרה אם יתאכזבו ממני מה יקרה אם אני אגיד מקום רביעי כשרגילים שאני מגיע מקום ראשון שני כל הזמן כאילו את מבינה את הכוונה? אז בסוף יש המון המון המון דברים שאנשים לא רואים מאחורי הקלעים הם רק רואים את היום שאת עולה לפודיום ואז הם אומרים אה בסדר נו היא טובה בזה מה אפשר כאילו בקטנה מה שנקרא וזה באמת באמת לא ככה בוא נתקדם רגע בסרגל החיים שלך אז אוקיי אז היית לצורך העניין בטכניון סיימת בהצלחה מה אז?

בר: התחלתי לעבוד התחלתי לעבוד עבדתי בהתחלה באינטל כסטודנטית עבדתי שם עד שסיימתי את התואר ואז עברתי עבודה נוספת עברתי לעבוד בטקסס אינסטרומנט גם כמהנדסת וריפיקציה מהנדסת חשמל זהו שתי תקופות יחסית ארוכות עבדתי כמה שנים בכל אחת מהחברות וזהו.

עשהאל: ומי שמה?

בר: ומשמה נכנסתי לראיון דווקא כדי שהייתי בטקסס אינסטרומנט ילדתי דבש הקטנה והחמודה וזהו שם יצאתי לחופשת לידה ארוכה ארוכה של יותר מ… של שנה וזהו ממש מה שנקרא אימא במשרה מלאה. אז זהו הייתי שם אימא במשרה מלאה ועכשיו אני התחלתי ממש לאחרונה לעבוד פה בחברה כסמנכ״לית כספים אז ככה אני בתחילת הדרך הכל טרי ואני עוד לומדת את התפקיד אבל זה מה שאני הולכת לעשות בפרק הבא.

עשהאל: אוקיי. בוא נדבר כאילו על ה… הרי היה הרבה דברים שעברו בדרך בסדר כל מיני שיחות שהיו לנו כל מיני תחושות שצפו בוא נדבר רגע על העניין הזה שבאה בחורה מצטיינת בכל דבר שהיא עושה בחיים שלה עושה תואר בפאקינג הנדסת חשמל בטכניון שמי שעשה את זה יודע במה מדובר רק רק מי שדרך בטכניון יודע על מה מדובר בכלל ועל הפער בין לעשות את זה באוניברסיטה אחרת לבין הטכניון מסיימת שם את הכל עם תואר מצוין הכל בסדר ציונים סבבה הכל טוב יש לך כבר ניסיון גם של כמה וכמה שנים בשתי חברות שונות ואפילו הצלחות בדרך והכול ואז את בעצם בשורה התחתונה נקרא לזה אם נלך רגע לפרקטיקה את הולכת ועושה תפקיד שאפילו לא דורש תואר ואפילו לא דורש את יודעת איזה קורס או אפילו משהו מינימלי מה התחושות כאילו כשאת פתאום קולטת ויותר מזה גם אני ארחיב את השאלה באה הבחורה ועושה את כל המסלול המטורף הזה במשך 4-5 שנים ואז בסוף היא מכירה איזה אהבל אחד, איזה מעפן אחד שגם התעודת בגרות שלו היא בחאווה כי איפה שהוא למד דחפו לו פיזיקה כאילו הוא באמת עשה את זה עד הסוף למרות שזה לא נכון אבל זרמו איתי כדי שיהיה להם יותר נקרא לזה אנשים שסיימו עם תעודת בגרות כי זה מביא להם תקציבים או משהו כזה הכל כאילו באיזה חאווה וגם קצת העתקתי וקצת העתיקו ממני וקצת זה ובסוף החתיכת מעפן הזה גם הקים חברה ופתאום את גם נחשפת למספרים ואת רואה שמדובר בחברה שגם עושה מאות אלפי שקלים ברווח בחודש וכאילו אז מה קורה כאילו בראש כשאת רואה דבר כזה גם מול עצמך וגם מול ההשוואה הזו של וואלה מי זה הקאקר הזה?

בר: קודם כל אני חושבת שגם אתה וגם אני יודעים להגדיר את זה האבא לזה אני חושבת שאתה עשית פה משהו שהוא מטורף כאילו באמת הקמת חברה אני אני הייתי עדה לשלב בו הפכת לחברה והיינו כשהיינו יחד עוד היית עובד על מחשב בבית כזה עם עצמך מקדם אתרים וממש ממש היינו יחד כשפתחת את החברה והתחלת לגדול ובאמת זה הלך ונהיה מפלצת. אני חושבת שאתה מוכשר ברמות יוצאות דופן אז זה שבוא נקרא לזה לא עשית עכשיו תואר או לא עשית כאילו הלכת אולי בדרך שהיא קצת שונה נניח ממה שהצליחה במשפחה או אתה יודע זה משהו שהוא קצת שונה שאגב תכף אני אשאל אותך על זה. אז אני לא חושבת שזה משהו שהוא איזה אבא לזה אני חושבת שאתה קצת יותר מזה. ודבר נוסף אני חושבת שהאחריות שיש על התפקיד שאני עושה עכשיו והחשיבות שלו ומה שעושים בו זה שזה לא דורש תואר קודם כל זה דורש הכשרה ואני כבר זמן בא בהכשרה וזו לא הכשרה קצרה ואני חושבת שהחשיבות של התפקיד הזה היא מטורפת. אני מתעסקת פה עם כספים אני רואה את המספרים אני יודעת שבסוף מה שאני מתעסקת בו זה משהו שהוא ככה לחברה זה משהו שהוא למשפחה. כאילו זה משהו שהוא מאוד מאוד חשוב ואני אומרת דווקא בגלל שאוקיי כן עשיתי תואר ויש לי השכלה והכל אז אני יכולה לקחת את הכישורים שיש לי ואת הכלים שקיבלתי כי קיבלתי כלים וכשאתה עושה תואר אתה מקבל המון כלים שהם לאו דווקא למקצוע שאתה עושה. אז אני חושבת שאני יכולה לתרום המון דווקא מהמקום הזה ודווקא מהתפקיד הזה שמתעסק בכספים ויש פה חשיבות מאוד גדולה לחברה. אז זה שהוא לא דורש תואר אוקיי אני חושבת שאני יכולה בזכות זה שיש לי תואר ובזכות מה שלמדתי והדרך שעברתי אני יכולה להביא אותו לשמיים את התפקיד הזה.

עשהאל: אני חושבת שנתת תשובה טובה מדי אז קצת קשה לי אפילו לשאול שאלת המשך. כי כאילו זה כזה ענה על כל השאלות ההמשך שגם רציתי לשאול, אני אקח רגע את הדיון ליובל דווקא. גם יובל התחילה את דרכה בחברה בתור מה?

בר: בתור כותלת תוכן בעיקרון, שזה בתור פרילנסרית, ואחרי זה הגעתי…

עשהאל: אה, וואו, בוא נדבר על ה… אוקיי, סבבה, את מתחילה ממש מההתחלה, זה אפילו חלקים שאני לא ידעתי, אבל סבבה, כן.

בר: ואחרי זה הייתי, לא יודעת, משהו, אשת דיגיטל עוזרת ל… לא יודעת, עדי, אני לא יודעת איך להגדיר את זה, עשיתי כל מיני דברים כאלה, לא, משהו מאוד מאוד מוגדר.

עשהאל: ומשם?

בר: ומשם המשכתי לשיווק בעצם, זה מה שנעשה עד היום.

עשהאל: אז מה שאני בעיקר בא להגיד, זה שכל בן אדם בסוף, אם הוא עושה תפקיד, תפקיד, תפקיד, או אפילו עבודה, עבודה, עבודה, והוא לא ממשיך את הגשר הזה, שכאילו עשיתי נגיד שיווק, ועכשיו נגיד סתם אני ממציא המשרה הבאה שלי, זה להיות פרודוסר באדלר חומסקי, או אני לא יודע מה, אם זה לא כולל את מה למדתי עד היום, גם אם זה לא אותו מקצוע אפילו, אז הבן אדם, הבחירות שלו לא כל כך משהו. כאילו, כל הרעיון בחיים בעיניי, זה לראות את כל מקומות העבודה שלי אחד אחרי השני, כאיזשהו גשר שאני ממשיך את הדברים, ולא כאילו עכשיו אני, אה, סיימתי להיות זה, עכשיו בוא נשנה פאזה ואני אלך להיות צוללן, למרות שאני לא למדתי ואני לא קשור לאירוע ולא כלום. אגב, גם אם הייתי הופך להיות צוללן, אני צריך לראות איך אני לוקח את מה שכן איכשהו קשור לסיפור הזה ומאמץ אותו לתפקיד הבא. אז זה כאילו ככה משהו שאני באמת מאוד מאוד מאמין בו, ואני גם חושב שבסוף גם יש לך איזו יכולת טבעית מסוימת, אולי שהגיע עוד דרך הדברים שעשית בעבר, למספרים, לאקסלים, לסדר וארגון. הנה, עכשיו את עובדת על Mac, שזה כאילו שינוי מסוים והרבה מהעובדים שהייתי מביא להם Mac, אז הם היו שואלים אותי מהבוקר עד הלילה רק שאלות כל היום של איך עושים זה ואיך עושים זה, וממך אני לא מקבל שאלות, כי אני מניח שאת ילדה גדולה שיודעת פשוט ללמוד ולהסתדר. אז כאילו, סך הכל אני באמת באמת יכול להבין ולקבל גם את התשובה שלך, שזה באמת איזשהו גשר כזה שלא נגמר, וכן אפשר ללמוד דברים מדבר לדבר. יותר מזה, בוא נדבר שנייה על חשיבות התפקיד וכמה יש מנעד אדיר בתוך התפקיד של איך אני עושה את התפקיד. אני מאוד מאמין בזה אגב, אני תמיד, אני יכול לראות כאילו בן אדם היום אפילו קופאי ברמי לוי או כל מיני דברים מהסוג הזה, ואני כאילו ממש יש לי, אני מתחשמל נקרא לזה, מכשאני רואה אנשים שהם מאוד מאוד מקצועיים וטובים בעבודה שלהם, ובתפקיד הספציפי שלך, אפילו אם תצליחי רק כל חודש לאתר עוד חשבוניות למשל שלא היינו מאתרים בעבר, או שתצליחי לאתר שגיאות שקשורות לתלושי השכר, או שתצליחי לייצר איזה שהן חלופות להוצאות קיימות, לחלופות לדברים אחרים, זה יכול להתבטא בפער של מאות אלפי שקלים, לפעמים אפילו יותר מזה, והחשיבות פה היא מטורפת, ושימי לב גם שכל תפקיד אפשר לעשות לרוחב ואפשר לעשות לעומק. לדוגמה, עד היום מי שעשה את התפקיד לפנייך זאת עדי, אבל עדי לא עושה רק את התפקיד הזה, היא עושה עוד מלא תפקידים. זה אומר שהיא עושה את התפקידים לרוחב, היא לא מעמיקה בנקודה מסוימת. לעומת זאת, את יכולה, ואת כבר עושה את זה, נכנסת לתפקיד, ופתאום את עושה את זה לעומק. פתאום כאילו באמת עושים את התפקיד הזה כמו שצריך. לפני כמה שבועות נכנסנו ליוחננוף, וראינו איזשהו עובד שגם מאוד מאוד, זה גם משהו שהוא כזה מאוד מתחבר לנקודה. את רוצה לספר מה היה שם?

בר: כן, אז אנחנו נכנסנו ליוחננוף, באנו לשלם, באנו לקופות, וראינו עובד שהוא כאילו, וואו, עשהאל אמר לי, תקשיבי, אני חושב שזה יוחננוף. אני חושב שהבן אדם הזה זה יוחננוף.

עשהאל: קוראים לו יוחנן, ככה אני אומר.

בר: כן, אני פשוט חושב שהוא התיישב פה ואמר, אני רוצה לחוות, כאילו, איך זה להיות קופה אצלי ברשת.

עשהאל: עובד סמוי.

בר: עובד סמוי קצת דימה את זה לעובד האובר-קואליפייד בקופה ראשית, שיש פרק של אור רמזי, שהוא כאילו, אתה מגיע לקופה, יש לך עגלה מלאה עד אפס מקום, ופשוט, תוך שתי דקות הוא העביר ככה את כל המוצרים, זה היה מטורף.

עשהאל: קשה להעביר, אגב, את הרמה שלו כקופאי בפודקאסט. נכון.

בר: כאילו,

עשהאל: הלוואי שהייתי יכול לתאר את זה, אבל זה ממש כמו שחיין, באמת, כמו שאתה רואה את בולט רץ מה… איך קוראים לו?

בר: בולט.

עשהאל: אוסיאן בולט. כמו לראות את אוסיאן בולט רץ מהמטר. זה כאילו שאתה רואה, זה כמו שקצת כזה מזכיר לי שהיו סיטואציות כאלה ממש בודדות, אבל שפתאום כזה הראינו למישהו אחד צוחן, נגיד, ואז הוא רואה שכאילו, הוא לא עכשיו יכול להסביר למה או איך, אבל הוא רואה שזו רמה אחרת לגמרי מכל מה שהוא מכיר.

בר: נכון. לא, הוא היה, רואים את המוטיבציה. ממש היה לו חשוב, הוא היה באטרף של להעביר את כל המוצרים גם מה שיותר מהר.

עשהאל: וראית גם שלא היה תור?

בר: לא היה תור.

עשהאל: למה אין תור?

בר: הגענו אליו.

עשהאל: גם אצלנו, אנחנו היינו שם דקה בקופה. הבן אדם מטייס את זה, הוא כבר יש לו שיטות ויבורי ג'לי, אז הוא כבר יודע שזה לא יעבור לו ברביעייה, והוא מעביר את זה, ותוך כדי שהוא לוקט את הארבע, הוא מעביר את המוצר הבא, ושוקל תוך כדי שהוא עושה עוד מוצר. משהו מפלצתי. מפלצתי.

בר: הסלע חייב בסיום הקניות להגיד לו, תקשיב, אני לא ראיתי כאלה עובדים מרשימים, כי הרבה פעמים אנשים בעבודה קצת יותר לוקחים את הזמן והוא פשוט תקתק את העגלה בטירוף. ומפה לשם עברו הימים, והגעתי עוד כמה פעמים ליוחננוף, וראיתי אותו עדיין בקופה, וראיתי אותו עדיין מסתובב בסופר, ואמרתי לאצל, שומע? זה לא יוחננוף. זה פשוט עובד עם הרבה מאוד מוטיבציה, וואו, זה להערצה. אז סתם, זה היה נורא מצחיק, כי באמת יש עובדים שרואים שהם עושים מכל הלב, וזה לא משנה איזה עבודה הם יעשו, הם יעשו אותה מכל הלב, עם כל המוטיבציה, וירצו להוכיח את עצמם, ויעשו את זה הכי טוב שהם יכולים.

עשהאל: את זוכרת המלצרית שהייתה לנו בבנדיקט, אתמול, שלשום, ביום שישי, או משהו כזה, יום שבת. אותו דבר, אותו דבר, מגיעה מלצרית, אני בא, אני אומר לה, אני הזמנתי סלט נגיד, אז היא אומרת לי, שאני לא רוצה טחינה, היא שואלת אותי, אתה רוצה את הטחינה בצד? אני אומר לה, לא, אני לא רוצה בכלל, אין לי מה לעשות איתה. ואז היא אומרת, ואז בר ועוד אימא שלה או משהו כזה, מזמינים ארוחת בוקר זוגית, אז היא אומרת,

בר: אה,

עשהאל: רגע, את הטחינה ממנו אני אשים לכם, אני אביא לו בצד ואני אשים לכם כדי שתוכלו לקחת שישה מטבלים שהם לא טחינה, כי רציתם טחינה, אז חבל. כאילו, זה המחוברות שאני מדבר עליה של א', אינטליגנציה וב', אני לא פה כדי להעביר שעון אלא אני פה כדי לעשות את התפקיד הכי טוב בעולם כדי שהגשר שלי בין עבודה לעבודה יהיה הכי מדהים בעולם ואני אהיה מצטיינת ואלופה לא משנה מה אני עושה. אגב, את יכולה גם להתייחס לאינטליגנציה של הבן אדם, של הקופאי.

בר: של האינטליגנציה שלו?

עשהאל: שכאילו גם מאוד התחברנו לזה שאני כזה אמרתי לעצמי בלב, בוא נדבר איתו נחליף איתו כמה מילים כי יכול להיות שאנחנו נגלה שכאילו זה איזה משהו שאולי הוא עובד מאוד מהר, אבל זה מתוך כזה מקום של איזה, נקרא לזה איזושהי מגבלה מסוימת או משהו כזה. ואז כזה עושים איתו שיח והוא גם חכם, הוא חריף, הוא מדבר לעניין, אז באמת אמרתי וואלה זה כנראה יוחנן, כאילו כי אני אומר לו כאילו תקשיב, אתה הקופאי הכי טוב שראיתי בחיים שלי ואם אנשים היו, אם הקופאים פה היו מתנהלים כמוך אז לא היה פה תור אף פעם.

בר: אז אולי הוא רוצה לעשות גם סיור.

עשהאל: אז זהו, זה בר. אז בר, זה דבר כמו שהיא אמרה. בר אמרה לי, קח אותו כעובד. ואני כאילו כזה אומר…

בר: הרי אתה מחפש אנשים שהם רוצים להצטיין, לא משנה במה. אז הוא יכול להצטיין.

עשהאל: כנראה שהוא גם יהיה טוב פה, אגב. אני אמרתי לבר בחזרה, בוא ניתן לו רגע איזה חודש, עוד חודש ניכנס ליוחננוף ונראה אם הוא באמת מתפקד כמו שהוא לאורך זמן. אגב, אני כל פעם, מעבר לקניות הרגילות שאני עושה ואני כן מחפש את הקופה שלו ואני עובר דווקא דרכיו וכזה אומר לו מה נשמע, מה קורה, איזה כיף לראות אותך וכאלה. אני גם כאילו פעמיים יצא לי כבר לעבור דרך היוחננוף, רק להסתכל כזה דרך הזכוכית ורק להסתכל עליו. שלוש דקות עובד, לראות כאילו איך הוא, מה הוא עושה. כי אני, אני אמרתי לך, זה לא רק אצל הקופאים, אנחנו מביאים אותו עכשיו כי זה היה לאחרונה אבל אני, יש לי באמת איזשהו מקום שמור בלב כזה לאנשים שהם עושים את מה שהם עושים לא כי הם עובדים באותה עבודה אלא כי הם מחוברים, כי הם עפים על זה, כי אני לא זוכר אם סיפרתי לך אבל כשהייתי עובד כמלצר בקדמה אז אני הייתי עושה שיתופי פעולה עם כל הטבחים. הייתי הולך למוחמד אחד, הייתי אומר, תקשיב, יש לי בשולחן עכשיו איזה מישהו שהבאתי לו וויסקי והוא הביא לי 100 שקל, אני רוצה שנוציא ממנו עוד 100 שקל, אני רוצה שתכין לי פה פלטה של גבינות וירקות או משהו כזה, אני אביא לו גם את זה עם, לא יודע, עם איזה יין או משהו בסגנון, ואם הוא יביא טיפ אנחנו עושים 50-50. ואז הם היו מכינים לי צלחות כאילו שהן, החתן קלה בקושי היו מקבלים כאלה, והייתי מביא לאנשים כאילו דברים שהוא היה חושב שזה צלחת מרכזית והייתי אומר, לא אחי זה בשבילך כאילו. והוא באמת היה, זה היה ממש מביא טיפים מטורפים וכאילו כולם היו מרוויחים מזה, כאילו גם אני כשעשיתי את המלצרות אני יכול להגיד לעצמי אני לא רוצה לעשות אבל אם כבר אני עושה כדאי לעשות את זה כמו שצריך כי כאילו אחרת עדיף פשוט לא לעשות זה קצת, זה כמו הרגל לא טוב לעשות משהו שאתה עושה אותו בצורה לא טובה זה גם מתחבר קצת לאם אנחנו חוזרים רגע לפרק של יכולות קשב וריכוז, שאנשים שמהסגנון שלי שיש להם את היכולות קשב וריכוז עם היפראקטיביות אז מצד אחד הם לא יהיו מוכנים לעשות כל דבר וחלק מהדברים מאוד ישתעממו וכבר ירחפו וכאילו באמת לא יהיו באירוע אבל אם אנחנו עושים מה שאנחנו אוהבים אנחנו כנראה נעשה אותו באמת בצורה טובה וזה גם דבר שהוא מאוד חיובי ותורם לי באופן כללי. בוא נדבר רגע על הקטע שכאילו בסוף אנחנו כיום עובדים באותו מקום עבודה וכן יש גם אני יכול להגיד על עצמי שאני מאמין בזה וגם בכללי. אני יודע שמסביבי המון אנשים מדברים על הבעייתיות של לעבוד באותו מקום עבודה ואני לא מדבר מהמקום של יציבות כלכלית. שימי את זה בצד, ברמת היציבות הכלכלית אני לא חושב שתהיה לנו בעיה. אני מדבר ברמת דינמיקה של זוג. איך את רואה את הדברים?

בר: אז אני אגיד מהצד שלי, תכף תגיד גם את דעתך. אני לא רואה כרגע, אני עדיין לא חוויתי שום בעייתיות בזה. אני יכולה להבין את זה שלפעמים זה יכול ליצור בעיה אבל עדיין לא נתקלתי. אני חושבת שאנחנו ממש עושים את ההפרדה. כאילו אפילו לפעמים זה מצחיק אותי שאתה שולח לי איזשהו מייל היי בר כך כך כך 1 שתיים שלוש 1 שתיים שלוש בהתחלה זה הצחיק אותי שכי זה בבית יש לנו שמות חיבה וזה ופתאום במיילים הכל מאוד רשמי והכל מאוד מסודר. אז אני פשוט יודעת לעשות את ההפרדה שגם אם משהו דחוף ואתה כותב לי את זה ואתה כאילו יותר כמו כל מנהל יותר אולי לוחות, אולי יש משהו דחוף תטפלי בזה עכשיו, אז קודם כל זה תמיד יהיה מאוד בכלל כמו עם כל העובדים, זה משהו שהוא טוענות את הדברים בצורה מאוד מכבדת. אז זה לא משהו שיכול לפגוע בי. ואני גם חושבת שמהכיוון השני, תקן אותי אם אני טועה, אתה לא עושה לי שום הנחות. כלומר זה שאנחנו זוג ואנחנו עובדים ביחד זה לא גורם לך להגיד אה טוב זאת אשתי אז נתייחס אליה ברכות או משהו. אני חושבת שמהצד שלי זה ממש לא איזה אישיו, אני חושבת שאני ממש רואה בזה ממש מפרידה בין הזוגיות בבית לבין העבודה כעבודה, וגם מהצד שלך אני לא רואה בזה איזה משהו מיוחד.

עשהאל: אוקיי, אז קודם כל צריך להגיד, אנחנו כבר יותר משבע שנים ביחד, בסדר? אנחנו לא מכירים מאתמול, כאילו אנחנו נשואים איזה שלוש-ארבע שנים ולפני זה היינו עוד שלוש שנים ביחד או משהו כזה, אז כאילו אנחנו לא מכירים מאתמול. כשהכרנו, וזה משהו שאני לא מתבייש בו גם, כי אני לא מתנצל עליו מה שנקרא, כשהכרנו, העסק עדיין היה יותר חשוב לי ממך. זאת אומרת, זה לא שאם עכשיו אתה מכיר בחורה והופכים להיות friends, אז כאילו וואלה עכשיו את יותר… לא, וואלה לא, אני לא מתבייש בזה גם. וגם כשהתחתנו אני יכול להגיד לך, שעדיין, בוא נגיד שאולי היינו even, או אפילו שהעסק עדיין היה קצת יותר חשוב אם הייתי חייב לבחור את אחד מהשניים.

ברגע שלא שהבאנו את דבש לעולם, אבל כשהחלטנו שאנחנו רוצים להקים משפחה ביחד, ובאמת כאילו בוא נתחיל מה שנקרא לספור קונוסים, או איך שזה, לא יודע, קיסמים, או איך שבודקים מתי כאילו כדאי להיכנס להיריון, ברגע הזה, חד משמעית אני יכולה להגיד לך שהיום ומאותו רגע, את חשובה יותר מהעסק. זאת אומרת, אם הייתי צריך לבחור אחד מהשניים, הייתי סוגר את העסק ונשאר איתך, חד משמעית. למה? כי, מתי זה הכה בי לצורך העניין? כשהייתי באיזה ראיון לאיזה תוכנית מטעם הצבא או משהו כזה, אז באמת שאלו אותי איזו שאלה כזה של מה הדבר שאתה הכי גאה שהשגת בחיים שלך או משהו כזה, וקלטתי שאני כאילו בצורה הכי אותנטית והכי רגילה או טבעית שיש, עונה כאילו שאשתי זה הדבר הכי גדול שהשגתי בחיים, ואף פעם זה לא היה אשתי זה הדבר הכי גדול שהשגתי בחיים, תמיד זה היה העסק, הכסף, הלא יודע מה, ההישגים, עם ההוא שקידמתי, ההוא שאמר לי, ההוא ש… עכשיו, בסוף, אני לא ממליץ, נגיד, לבן אדם שפתח עסק אתמול להתחיל לעבוד עם אשתו. כי כאילו, אתם צריכים בסוף לראות גם את הבניכם, האם באמת אתם מרגישים שאתם מספיק חזקים כזוג וככל מה שקורה, ושבאמת אתם מתעדפים אחד את השנייה, כל כך גבוה והכול, כי כאילו, לוקח זמן לבנות את זה, ואני פשוט מרגיש שבאמת בשבע שנים האחרונות בנינו את זה בצורה טובה, והראיה לזה זה שהיום את יותר חשובה לי מהתפקיד שאת עושה, או מהעסק באופן כללי.

הייתי מעדיף, נקרא לזה, להיות בעבודה רגילה איתך, מאשר אם העסק שלי היום לא איתך, או אפילו בעבודה פשוטה ולהיות עני יותר, אבל לפחות שיהיה לי אותך. חד משמעית אני אומר את זה היום. וברגע שאלה המחשבות שרצות לי בראש, אז תוסיפי רגע לזה את זה שאנחנו גם כן מייצרים איזושהי הפרדה. זאת אומרת, זה לא שעכשיו את יושבת פה תשע שעות ביום במשרד וכאילו כל היום אנחנו באיזה ממשק, את עובדת יותר מהבית, כמות מסוימת של שעות כאילו לפי מה שמסתדר, והיופי גם שאמרתי לך זה שזה לא מרגיש ככה, לפעמים את כאילו יכולה ביום לעבוד חמישים דקות, אבל לי זה ירגיש שוואו איך התקדמנו וכמה הבאנו ואיזה יופי וגם את יודעת, בן אדם שפתאום הניגון שלו הוא כמו שצריך, אז גם מספיק שאפילו אחרי שדבש נרדמת הוא יושב עוד חצי שעה על המחשב כמו אתמול שעשית למשל, וכאילו זה כל מה שצריך, אני בסוף הרי זה לא באמת בן אדם, בן אדם לא יותר אפקטיבי כי הוא יושב תשע שעות על הכיסא מאשר חמש שעות, זה לא, זה לאו דווקא, זה עניין של ניגון, ניגון של האם אתה בחמש שעות שאתה יושב או בשעה שאתה יושב או בעשר דקות שאתה יושב, או אפילו אם אתה בחול ויש לך רק טלפון איתך, האם אתה באמת רוצה להשיג את המטרה ואת המשימות ולבצע, או שזה רק משהו שהוא nice to have, אז כאילו אני היום מרגיש שאנחנו פשוט באמת כבר זוג הרבה הרבה יותר חזק, אנחנו מתעדפים אחד את השנייה במקום הנכון נקרא לזה ככה, ולכן אני כן רואה לנכון לעבוד ביחד, במיוחד גם עם נקודה שאת ציינת, שבסוף אנחנו עושים לביתנו, כי בסוף המטרה של חברת עשהאל קידום אתרים, או עשהאל שיווק לעסקים, או חברת עשהאל, או כל מה שזה לא יהיה, זה לגרום לאיכות החיים של משפחת עשהאל להיות גבוהה יותר, זה האמת, כאילו בסוף, גם אם לא היית עובד, גם לפני שהיית בחברה, תמיד החברה שירתה אותנו כאילו את יודעת גם כשהיית סטודנטית ואף פעם אפילו זה דברים שהכו בי רק כמה שנים אחרי אפילו לא שמתי לב, זה לא שינה לנו מי משלם על זה, או מי לוקח את זה, או כל מיני סיפורי, זה לא עניין כי התייחסנו בוא נגיד ששבועיים אחרי שהכרנו אז יכול להיות שזה לא באמת עכשיו במאה אחוז מדויק כי אולי היה לך גם דירה בחיפה וכל זה אבל קיבלת מפתח לבית כי מבחינתי הקשר הזה מהיום הראשון אז הוא היה קשר רציני לא קשר של שום דבר אפילו שיכול להשתמע כבערך או כמשהו כאילו זה באמת היה רציני מהשנייה הראשונה.

היום אני מרגיש שאנחנו באמת מספיק איתנים ומספיק חזקים כדי ובמיוחד במסגרת התפקיד הזה שהוא גם תפקיד שהוא לא עכשיו נגיד סתם יובל ואני אנחנו בממשק מטורף אנחנו כל היום כאילו אז יכול להיות שאולי בתפקיד כמו של יובל פחות זה המתאים אבל בתפקיד שהוא כזה יותר רחוק יותר כזה מהצד וגם במיוחד תפקיד שדורש אמון שזה גם דבר שהוא מאוד מאוד חשוב. אנחנו מדברים פה על להיכנס לחשבון הבנק כמה פעמים ביום, וכבר שמענו על סיפורי תיאלון וכדומה, שכאילו כבר קרו דברים מעולם, נגיד את זה ככה. אז בקיצור, אני מאוד מאוד שמח שאת חלק מהחברה הזאת, ואני גם בטוח שאנחנו נצליח לעשות את הדברים בצורה טובה. בוא נדבר כאילו שנייה על העניין הזה, שקצת מתחבר גם לקטע שלמדתי תואר כל כך נחשב בסוף, אני עובד בכספים. כאילו, איך את מתמודדת עם זה ש… אני מכיר אותך, בסדר? הנה, לפני שהתחלנו את הפודקאסט, אז אני סיפרתי שאני תמיד עם החולצה הירוקה. ואז ראיתי שאת כאילו באה להגיד ליובל כזה, שלא תחשבו במילים אחרות, שאני, יש לי חולצה אחת ואני מגיע כל יום למשרד עם אותה חולצה. ואז אמרתי לך בחזרה, למה? שיחשבו, מה זה משנה? מה אכפת לי? יחשבו, כי אני יודע את האמת, נכון? אז מה זה משנה? חושבים וטועים, בסדר? מי שממש רוצה, שישלח לי הודעה בפרטי. ואני אעשה לו צילום מסך של המדף בגדים שלי, והוא יראה שיש שם 40 חולצות ירוקות. כאילו, כל אחד יעשה משהו, לא אכפת לי. אבל את, הפוכה מזה. את, כן חשוב לך בסוף מה יגידו ואיך הדברים נראים והכול. אני חייב להגיד שכמובן שיש פה גם תהליך מסוים לאורך השנים. זה לא שבר של היום היא בר שלפני 10 או 20 שנים או 5 שנים, אבל עדיין. איך את מתמודדת עם זה שאנשים יכולים גם להגיד בתקופה שהיית בבית, בואנה זאתי אין, לא עובדת, לא צריכה לעבוד, היא שנה בחופשת לידה או שמה בעלה, וגם בנוסף אותה שאלה על זה שפתאום כאילו יש לך תפקיד בחברה של בעלה. זה כזה קצת מזכיר, אתה יודע, שפתאום אתה רואה איזה תוכנית כזה המאושרות, ואז יושבת איתך איזה מישהי שהיא נשואה לאיזה נוני מוזס, או לא יודע, לאיזה מישהו שהוא מולטי מיליונר בגבוה, ואז כאילו אתה אומר לעצמך בלב כזה, כן, התפקיד שלה זה להיות אשתו, כאילו, זה העבודה שלה, מה שנקרא. אז, ואנחנו יודעים שזה לא בדיוק המצב. אז בוא נדבר על זה קצת, כאילו, איך את מתמודדת עם הדבר הזה?

בר: קודם כל, כאילו, זה מתחלק לכמה שאלות, אבל קודם כל, כשעדיין לא ידעתי מה אני הולכת לעשות אחרי, וגם היו לי מחשבות שלחזור לעבודה קודמת, בהייטק, וכאילו, למקצוע שלי, אז זה משהו שמאוד נהוג. לקחת שנה של חופשת לידה. הרבה נשים עושות את זה, יש את האפשרות גם, בסוף השכר הוא יפה בהייטק, אז יש גם את האפשרות הכלכלית. אני לא דמיינתי, לפני שילדתי, כמה אני אתמסר לזה, כמה אני אתאהב בלהיות גם בדבש בילדה, וגם בכלל בלהיות אימא בהורות. וזה מין משהו כזה שמאוד תפס אותי לא מוכנה, ומאוד הפתיע אותי. ובאיזשהו שלב זה נהיה לי גם יותר, בואו נגיד, זה גבר על מה יגידו. היה לי יותר חשוב ליהנות מזה, וליהנות ממנה, וליהנות מהאימהות, ולהתמסר לזה עד הסוף, מאשר איך זה ייראה. אז כן, בהתחלה מאוד היה אכפת לי, ובהמשך הבנתי שזה לא יחזור. לא בטוח שתמיד אני אוכל להיות בשלב כזה בחיים שאני אוכל להיות עם הילדה שלי הרבה זמן, וזה משהו שהוא מאפשר לי.

ובואו נגיד ככה, לדעתי לא אמרתי את המילה האחרונה כמהנדסת חשמל, אז בואו נגיד, גם אם זה עכשיו אומר שבתקופת זמן הזאת, בפרק הזה, אני כאימא במשרה מלאה, עכשיו אני כבר לא אימא במשרה מלאה, אני עובדת פה, אבל בגדול זה פשוט גבר על זה. הבנתי שאני צריכה לעשות מה שטוב לי, מה שטוב לילדה, מה שטוב אולי בהמשך לעוד ילדים. זה ככה מה שקצת השתנה אצלי בנושא של מה יגידו. בנושא של לעבוד אצלך בחברה, קודם כל אני לא הייתי שם את עצמי באותה משבצת של האנשים שהזכרת קודם, פשוט כי… אני גם לא עשיר כמו…

עשהאל: לא נכון,

בר: גם הייתי שם את עצמי במשבצת של האשמות הגדולים.

עשהאל: בדיוק, ממש לא.

בר: בסדר, תהיה לו קרוב. יש לך חברה מאוד זאת, נראה.

עשהאל: לא, לא, לא, לא, אפילו לא באותו משפט.

בר: קודם כל אני חושבת שאני באמת, אי אפשר להגיד את זה בצדיעות, אני חושבת שאני כבר תורמת פה הרבה מאוד בתפקיד. אני לא יושבת על זירה דפנה, לא כאילו נחה רגל על רגל, אני ממש עושה תפקיד, עושה עבודה. זה בדיוק כמו שהייתי עובדת פה כ… לא יודעת, כותבת תוכן, כאשת SEO. בסוף אני עובדת, כאילו, בסוף, תקן אותי אם אני טועה, אם הייתי באה פה להתמען כאשת SEO, אתה חושב שהיית מתקבלת?

עשהאל: כן.

בר: אז אוקיי, אז אוקיי, בוא נחליט שהיית עושה לי מבחנים של SEO ואני רוצה לעבוד פה, כל העובדים. אז זה מין משהו שאני לא חושבת, גם היום, אני לא חושבת שאתה עושה לי שום הנחות. אני לא חושבת שנעשות לי הנחות, ויותר מזה, אני גם חושבת שזה לא הקלו עליי, אה, אני עובדת בחברה של בעלי, אני חושבת שאם אני ארצה עכשיו, שוב, אי אפשר להגיד את זה בצורה צנועה, אבל אם אני עכשיו ארצה להתקבל כמהנדסת חשמל למקום אחר, אז אני אנסה, ואולי נצטרך לעבור כמה רעיונות, ואולי אני גם אכשל בכמה, אבל אני מאמינה בעצמי שאני אוכל לחזור לזה, אז אני לא חושבת שנעשו לי איזה שהן הנחות.

עשהאל: יש לך גם ניסיון בתחומות ספציפי, שיש לו ביקוש.

בר: נכון, יש לו…

עשהאל: ניסיון כבר רציני, שכבר שתי חברות שעשית את זה.

בר: נכון, יש לו ביקוש, יש לי בו ניסיון, יש כבר פניות, כלומר, אם אני רוצה, אני יכולה לחזור אליו. ואני מבחירה החלטתי שכרגע, בזמן הזה בחיים, זה מה שאני עושה. לא אני עושה לעצמי הנחות, לא אתה עושה לי הנחות, ובאופן כללי, אני חושבת שבאמת אם הייתי רוצה גם להתקבל, והיית מתייחס לזה בצורה אובייקטיבית? אני חושבת שיש לי מספיק יכולות, כדי שבאמת יכולתי להתקבל.

עשהאל: אני אתייחס לדברים שאמרת. אז קודם כול, את מאוד מאוד מורגשת. כאילו, אמרתי לך את זה כבר כמה פעמים לאורך השבועות האחרונים, שהעבודה שלך מאוד מורגשת, וזה מהמם ומצוין, זה לא קשור למי עשה את העבודה, אלא העבודה, פשוט של מי שעושה את התפקיד הזה, היא מתבצעת בצורה טובה. דבר שני, אמרת נקודה מאוד מאוד מעניינת בסוף הדברים שלך, שבמילים אחרות אני קורא לזה, את עושה את זה, בוחרת לעשות את התפקיד הזה ממקום חזק. לא ממקום של מישהו שאין לו ברירה אז הוא עושה את זה, אלא ממקום חזק, וזה מאוד יכול לתת הרבה השראה דווקא להרבה אנשים שמקשיבים לנו עכשיו. יש להם כל מיני דברים, נגיד של הרגלים כאלו ואחרים, או בחירות שהם עושים, שהרבה פעמים יכולות להתפרש כמשהו שיכול גם להיות שלילי. אני אתן דוגמה. אם בן אדם עכשיו, בסוף כל יום, יש לו הרגל שהוא, אני לא יודע מה, שותה אלכוהול,

בר: מעשן,

עשהאל: משחק במשחק מחשב הרבה מאוד זמן, משחק בטלפון, נכנס לטיק טוק, מיליון, באמת, לכל אחד יש את ה… נקרא לזה את מה הוא עושה בסוף היום. אם אותו בן אדם עושה את זה במקום חלש, זאת אומרת, אני אתן דוגמה, נגיד, הוא בחובות ואין לו כלום בחיים, והוא כאילו… אז מה הוא עושה? הוא בורח לכוסית בירה בסוף היום, שאיכשהו הוא מתארגן על זה, אז זה באמת דבר מאוד מאוד שלילי. או אם נקביל את זה אלייך, אם את היית איזה מסכנה שאין לה שום אפשרויות אחרות, ופתאום אומרים לך בואי, תקבלי משרה וזה, אז זה באמת כנראה משהו שהוא שלילי. אבל שמישהו, סתם ניקח את הדוגמה בכוונה קיצוני, אם אילון מאסק שותה בירה בסוף היום, אף אחד לא יגיד שאילון מאסק הוא איזה מסכן ג'אנקר. למה? כי אילון מאסק יודע שהוא עושה את זה במקום חזק, שלאחרי שהוא סיים יום שבו הוא מוביל כמה חברות בינלאומיות שנסחרות בצורה ציבורית והכול, אז הוא אומר לעצמו, אוקיי, אני אסיים את היום במה שהוא אוהב לעשות, אבל הוא מתייחס לזה במקום חזק, וגם אצלי בעיניי את עושה את זה מאוד במקום חזק. הרבה אנשים לא יודעים, אבל כשהכרנו, אתה רוצה לספר לכולם איך הצגת אותי לאימא שלך? רק כדי שיבינו, כאילו, מה שנקרא, מה הכרת בפולין? זאת אומרת, איפה, מה הייתי?

בר: כן.

עשהאל: ועוד לא היה לך גם חשיפה למספרים של מה זה אומר להיות כשהייתי, לצורך העניין, קוסם, אלא מבחינתך זה פשוט אמירה כזאת של בואי תספרי פשוט.

בר: אז בואו נתחיל מזה שכשהכרנו, גם לדעתי כן עשית קידום אתרים, אבל לא הייתה לך חברה, וזה לא היה בממדים כאלה. היית קוסם, לדעתי, בכמעט משרה מלאה, נכון? כאילו, היית עובד כל יום, היו לך הופעות כל יום.

עשהאל: במשרה מלאה.

בר: בשישי ושבת, שתי הופעות כל יום, אז כאילו הקידום אתרים היה כזה לקוח פה, לקוח שם.

עשהאל: נכון.

בר: ומבחינתי, הוא כאילו הציג את זה כקוסם. והגעתי לבית של ההורים שלי, וסיפרתי שהכרתי מישהו, וזה, ואימא שלי שאלה, אה, איזה יופי, וזה, מה הוא עושה?

עשהאל: רק חשוב להגיד שאת לא כל יום מגיעה להורים שלך ואומרת, הכרתי מישהו. כאילו, אירוע שאת מספרת להורים שלך.

בר: כן, כן. והאינסטינקט הראשוני שעלה לי, לא מאיזה בחירה מודעת, פשוט אמרתי, כן, הוא ליצן. ואז צחקתי וזה, ואמרתי, לא, לא, סליחה, הוא קוסם. אבל האינסטינקט הראשוני היה לענות שהוא ליצן. כאילו, בראש שלי זה, זאת התמונה. אז זה היה מצחיק, ועד היום זאת בדיחה שככה רצה, כי אנחנו הרבה פעמים אומרים, אה, נו, ליצן. זו בדיחה ש…

עשהאל: נשארתי ליצן.

בר: נשארת ליצן.

עשהאל: כן, אבל בסוף המסר הוא שכאילו, גם כשהכרנו, אז זה לא היה כמו היום. זה היה הרבה יותר קטן, הרבה יותר מצומצם, וזה לא גם הפריע לך עכשיו שאין לי תואר, או שאין לי אני לא יודע מה, אלא, מה שנקרא, שופטים את הבן אדם, ולא עכשיו את כמה הוא מרוויח, או במה הוא עובד, או מה הוא עושה, אלא…

בר: נכון.

עשהאל: אני גם, אגב, לא, כאילו, שפטתי אותך כמו שאת, ואני לא יודע מה המשכורות בככה, או מה המשכורות בככה. זה פשוט היה ממש כיף לגלות, כאילו, זה קצת הצחיק אותי, שכאילו, אלוהים נותן אגוזים,

בר: כאילו,

עשהאל: נותן כזה סתם, פתאום אני קולט שבר מכניסה משכורות של עשרות אלפי שקלים בחודש, ואני כזה, איזה מין עולם משוגע, כאילו. אני, הדבר היחיד שאני יכול להגיד על עצמי, זה שאני מרוויח הרבה כסף בחודש, ואז, כאילו, בוודאות. ואז עשרות אלפים, ומחנך את טובי בנינו, שהוא נגיד מגיע לו שהוא יהיה עם איזה מהנדסת חשמל, זה כאילו חלוקה לא הגיונית של הקלפים בשום צורה, זה כזה מאוד מאוד הצחיק אותי, אבל כן, אני ככה באמת יכול להגיד שכשהכרנו, אז לא הכרת אותי בתור בעלים של חברת קידום אתרים, מאוד מצליחה ומאוד זה.

בר: אתה גם לא ידעת מה זה טכניון.

עשהאל: נכון, לא ידעתי.

בר: סיפרתי לו, אמרתי לך, אני סטודנטית, אני לא צריך לחשוב על הטכניון, והוא אמר לי, מה זה? כאילו, לא ידעתי, לא שאני אגיד על הדבר הזה.

עשהאל: כאילו, איזה מושג,

בר: מה את עושה, מה זה בכלל מהנדסת חשמל, מה זה טכניון? הוא לא ידע, כאילו. ממש. זה שנינו, בוא נגיד, התחלנו פיטים, כשאנחנו, אף אחד לא באמת יודע מה השני עושה, ואם זה דבר, אבל אחרי זה, בדיוק היינו עם חבר שלו, מילמן, ואז אמרו לו, מה, אתה לא יודע מה זה טכניון? זו אחת האוניברסיטאות הכי גדולות בארץ, איך אתה לא יודע? אז כן, זה היה מצחיק.

עשהאל: דבר נוסף שככה אמרת שאני רוצה להתייחס אליו, זה שהמון אנשים, או בעיקר נשים, לא מעיזות להוציא מהפה שלהן את המשפט, אני עפה להיות אימא. זה משהו שהיום מתפרש כאיזושהי חולשה מסוימת, או איזשהו רצון לא לעבוד, או לעשות משהו שהוא כביכול, עזבי שזה לא נכון, כן? אבל כביכול, יותר נוח, יותר פשוט, יותר… ולדעתי, כשאת עומדת בפודקאסט ואת מוציאה את המילים האלה מהפה שלך, לדעתי זה יכול לתת השראה להמון המון המון נשים, שכאילו יכולות ממש להרגיש שהן פחות טובות, כי כאילו יש להן רצון להיות אימא, אבל חס ושלום שמישהו ישמע את זה בטעות, כי כאילו, את יודעת, להיות אימא זה כאילו, מה שנקרא, בשיווק של זה, זה הרבה פעמים יכול להישמע כמשהו שהוא יחסית כביכול נוח, וכביכול מוותר לעצמו כזה וכאלה.

בר: עכשיו,

עשהאל: אני מחבר את זה רגע לנקודה שגם אמרת שבעיניי, וניסיתי להסביר לך את זה ככה יחסית לאורך השנים ולאורך התקופה, אני חושב שתהיה לך קריירה של 20 שנה ומעלה בתחום הנדסת חשמל או משהו בסגנון. פשוט, בדברים האלה, אם אני יכול לעזור לאימא ששומעת אותנו עכשיו בהתלבטות, או מישהי שעומד להיות אימא או משהו כזה, בדברים האלה צריך להסתכל על הדברים במעוף הציפור. הרי לא סתם עברתי איתך מההתחלה על הסרגל החיים שלך, כי אם שנייה נסתכל על המציאות בעיניים, 30 וחצי שנים, את למדת, עבדת, עשית הכל כאילו באמת בצורה הכי חרוצה שיש. רק בשנה, שנה וחצי האחרונות גג, את כאילו באיזה מין ברייק של לעשות משהו אחר. אבל בוא נניח שאת גם תרצי תאורטית לעשות את זה עם עוד שני ילדים שלנו, בסדר? נניח. אז זה אומר שבטוטל נניח שחמש-שש שנים עשית את בעיקר להיות אימא אולי עם שילוב של עבודה כזו, עבודה כזו, אבל את לא מתנצלת על זה שבסוף גידלת את שלושת הילדים לפחות שנה ראשונה. בסוף מה יוצא? נגיד שאתה הגיע לגיל 80, אני כמובן צריך למות בגיל אחרי, אבל נגיד שהגעת לגיל 80 או 90, נגיד 90, כי הטכנולוגיה תשתפר, נגיד 90 הגעת ונפטרת, הלכת לעולמך. מה מספרים על בר סוויסה? מספרים עליה ששלושים וחצי שנים היא הייתה עובדת, חרוצה, עושה הכל, שש שנים היא לקחה הפסקה, ואז עוד 54 או 50 משהו כזה שנים, היא המשיכה ועשתה קריירה מטורפת ומתה בשיבה טובה לצורך העניין. ממעוף הציפור זה לא באמת פשע או משהו גדול, ששש שנים כל חטאך זה שבחרת לגדל את הילדים שלך, שבעיניי אגב, זה המהות הבסיסית ביותר והדבר הכי גדול. אנשים אמורים לעבוד כדי לחיות, לא לחיות כדי לעבוד. אז כאילו, גם בהקשר הזה, בסוף, חשוב, את כבר יודעת את זה, אז זה פחות השיח אלייך, אבל מי ששומע אותנו, שלא יתנצל על הסיפור הזה שאני בוחרת להיות אימא, כי בואי, אי אפשר להיות אימא כל החיים בדרך כלל, כי זה לא מתאפשר פשוט, אז אם מישהי כבר בוחרת לעשות את זה תקופה מסוימת, היא צריכה לעוף על זה. תדעי לך שהתקופה הזאת גם אי אפשר להגיד, אה, בסדר, אני אחליף את השנתיים האלה עם שנתיים של עוד עשר שנים. לא, אי אפשר. עכשיו הילדים קטנים, אחרי זה כבר, את יודעת, ילד בן 15, את לא תישאר לי בבית לגדל אותו, כי כאילו זה לא רלוונטי, הוא ילך לבית ספר, הוא יהיה עצמאי והכול. דווקא כשהילד בן 0, זאת התקופה לעשות את זה.

בר: יש לי כמה דברים שאני רוצה לדייק על מה שאמרת בהתחלה, כאילו לדייק בעיניי. קודם כל, אני חושבת שהרבה נשים לא חושבות שכאילו, הן כן עפות על להיות אימא, ולא מתביישות להגיד את זה, פשוט להרבה מהאנשים. אין את היכולת להמשיך ולגדל במשך שנה שלמה בלי משכורת, כאילו, אמנם יש את הדמי לידה, אבל צריך אחרי זה, מי שמחליטה לא לעבוד, אז היא לא מרוויחה, ולא לכולם יש את היכולת, והרבה אין ברירה, צריכות אחרי חופשת לידה לחזור לעבוד. אז קודם כל, מי שמחליטה את היכולת, אז כמה שהיא מאוהבת בלהיות אימא, לא תמיד יכולה כלכלית לאפשר את זה לעצמה, בתוך הזוג, או כחד-הורית, כמה שכאלה, בטח ובטח חד-הורית, שהרבה פעמים זה גם יכול להיות יותר קשה. ובנוסף, אני חושבת שמה שאני גיל, נראה לי אנחנו גילינו, בכלל אולי הורים חדשים מגלים, אחרי שהם מביאים ילד, שזה לא, דווקא זה הפוך מ, אה, היא רוצה לנוח, הפוך. כאילו, דווקא לחזור לעבוד, זה הרבה פעמים משהו שהוא הרבה יותר, נקרא לזה, קל או פשוט, ברמה היומיומית, כן? לא ברמה הרגשית.

עשהאל: ההוא שנשאר עד שמונה בעבודה, כי הוא לא רוצה לחזור למקלחות ול…

בר: נכון. מגיע גיל של הילדים, שהם פשוט, אנחנו רואים את זה, שובבים ורצים, וצריך להתרוצץ אחריהם, שלא יתאפסו ושלא ייפלו, וזה פיזי, זה דורש הרבה יותר, לפעמים הרבה יותר מאמץ מאשר לבוא למשרד, ששוב, כל עבודה, כן? אני מדברת ספציפית על עבודה שלבוא ולשבת מול מחשב, שזה יכול להיות גם קשה מאוד שכלית, אבל זה גם הרבה פעמים אתה מול אנשים מבוגרים, ואתה יכול ככה שנייה לעשות הפסקת קפה וכולי, ולהיות עימה במשרה מלאה, זה חלק מזה. זה להיות הכול כולל הכול, זה להתרוצץ, זה המון אנרגיה. אז ושוב, וגם מי שמאוד מאוד אוהבת את זה, לפעמים לא יכולה להרשות לעצמה, אז בואו נגיד, זה לאו דווקא העניין הזה של מתביישות להגיד שהן לא עפות על זה, אלא לפעמים הן לא יכולות.

עשהאל: יש גם משהו שאני כזה מאוד עפתי עליו, ששמעתי אותו ממך, שסיפרת לי שיום אחד היית בג'ימבורי, ואז כזה קלטת שאת מוקפת בנשים שבאות עם ילדים, אבל כשקצת התעניינת, פתאום קלטת שאת האימא היחידה, כולן שם מטפלות ורק את האימא, ומה שזה גרם לי, זה כאילו להרגיש שאני מאוד משמעותי בעבודה ובחיים שלי, כי בזכות העבודה וכל זה, אז זה יצר את האפשרות של אשכרה, שאת יכולה לעשות את זה, ולא להתנצל ולא כלום, וזה כאילו, זה כמו שכשסיפרתי לך, נגיד שקניתי את הכיסא מסאז' כדי שיהיה לי את התחושה של שווה לי לעבוד קשה, כי אז אני יכול לקנות את כל מה שאני באמת רוצה, אז גם פה זה כזה נתן לי המון מוטיבציה לדעת שלפחות העבודה שלי, היא גורמת לזה שאשתי יכולה לבחור מה היא רוצה. לא משנה לי אם היא תבחר את זה, תבחר את זה, הרי לי זה לא מאוד משמעותי,

בר: פשוט

עשהאל: שאת תוכלי לבחור באמת את מה שאת רוצה לעשות, ולא ממקום חלש, כמו שאמרנו, אלא ממקום חזק, ממקום של בחירה. בואו נדבר טיפה על הסיפור הזה של נצא שנייה מבר, שעכשיו גם התחילה לעבוד בחברת עשהאל. בואו נצא רגע למקום של מישהי שכבר שבע שנים, שמתוך השבע שנים האלה, כמעט כל התקופה, את הווית בדברים אחרים והכול, איך זה מרגיש להיות כאילו נשואה לבן אדם שהוא עצמאי, ושהחברה בפעילות גבוהה, ובעצימות מסוימת, ומשעה מסוימת, עד שעה מסוימת, ואולי גם בבית המשך עבודה, וכאלה, איך זה מרגיש?

בר: קודם כל, אני חושבת שהשוני הזה בין התחומים שלנו, הוא מאוד חיובי. כי בסוף, אם שנינו היינו עובדים במקום, הולכים לעבוד כשכירים, חוזרים הביתה, והרבה פעמים גם ממשיכים לעבוד כשכירים, ואנחנו יודעים את זה, אבל מין כזה דווקא זה מגוון. בנוסף, אני גם רואה שאני הרבה פעמים, כשהיית חוזר ועוד עובד בלילה, זה מראה לי כאילו, וואו, כמה מוטיבציה יש לו, כמה זה חשוב לו, כמה דרייב, כמה הוא רוצה שזה יצליח. לפעמים היו שנים שהיית יכול לשבת גם כל הלילה על המחשב. אז…

עשהאל: יגאל, אין לך סוד. השנים הכי קשות, את לא הכרת אותי אז, אז כאילו, ככל שכאילו יותר קדום, ככה עבדתי יותר, באמת, יותר קשה.

בר: אז ברור שיש לפעמים את הרצון כזה, מה הוא יושב עכשיו על המחשב? בא לי שנהיה ביחד. אבל סך הכל זה מראה לי, זה רע. המון דברים חיוביים, כי ראיתי שיש לך המון מוטיבציה, ואכפת לך, ואתה חרוץ, ואלה דברים שבסוף הם חשובים לי, היו חשובים בבן זוג, בטח בהתחלה, כשראיתי את זה. אני חושבת שכמו, כאילו, זה די ברור שלשכיר, שכיר הרבה פעמים מרגיש שיש איזושהי יציבות כלכלית, ופחות דאגות, כי בסוף עובדים, עובדים את השעות, והם מקבלים משכורת, לעומת עצמאי, שתמיד יש את החשש שרגע, אם הוא לא יצליח, אז זה יכול גם לא לעבוד. ואם הוא יצליח, זה יכול מאוד להצליח. אבל אני חושבת שהשילוב הזה, שאחד עצמאי ואחד זכיר, זה דווקא שילוב די מנצח. כאילו שאחד, יש לו איזושהי משכורת שהיא קבועה ומובטחת, והשני יכול יותר, אומנם יש עליות וירידות, אבל תמיד יש את המשהו, נקרא לזה, בטוח בצד.

עשהאל: סוג של הפכים שבסוף משלימים אחד את השני. אנחנו נדבר גם על הנקודה הזאת עוד מעט. מה הדבר הכי קיצוני שראית שעשיתי בשביל החברה? את אומרת, ראית אותי בלילה, ראית אותי ככה, ראית אותי ככה. את יכולה לחשוב אולי על איזה משהו ספציפי, או על איזשהו משהו כללי כזה, שראית שזה כאילו, וואלה, בן אדם כאילו קיצוני, אני, כאילו משהו כזה שאת אומרת לעצמך בלב, בואנה, כאילו, באמת הבחור באמת אוהב, כאילו, באמת חשוב לו, מה שנקרא, החברה הזו.

בר: קיצוני, וואו. לי המון דברים נראים קיצוניים, כבן אדם שהוא מאוד סולידי, מה, היו לך המון, היה לך אפילו מעבר קומה מבחינתי, זה היה קיצוני. כאילו, הוא בא והוא אמר, אני הולך לעבור קומה. כאילו, אני הולך לעבור משרדים. עכשיו, זה מלא פרוצדורה, זה להעביר את כל השולחנות, זה לבנות פה, זה לעשות את הקירות, אבא שלי בעזר פה בהתחלה עם הקירות. זה לנקות, זה לבוא ולקרצף כדי שייכנסו בזמן. זה, אוקיי, מאוד קיצוני, ילדתי, היינו באשפוז.

עשהאל: או, זה נשמע.

בר: ביום השלישי.

עשהאל: זה יותר התשובה שלי.

בר: אבל זה לא הכי קיצוני, אבל…

עשהאל: אני לא יודע מה את הולכת להגיד, אני לא זוכר, אבל זה כאילו יותר התשובה.

בר: כן, בבקשה. זה לא הכי קיצוני, כי בעיניי עשיתה המון דברים שהם כנסים, ודברים שאני אומרת, מי העם מרים דבר כזה בעצמו?

עשהאל: נכון, היה פעם שגם הגעתם לאיזה כנס.

בר: נכון, וזה כנסים בדלים מטורפים שהוא הפיק, אני אומרת, כאילו, כאילו, כמובן, הם עובדים, אבל, אבל, וואו. אבל אני ילדתי, והיינו יום באשפוז, ואז היינו יומיים באשפוז, וביום השני הוא אמר לי, את סבבה, את מסתדרת טוב, אני הולך לעסק. אני הולך למשרד לראות שהכול תקין, ואני למזלי באמת הסתדרתי והכל טוב, אבל אחרי יומיים שלושה, הוא אמר לי, תקשיבי, אני חייב ללכת למשרד. וכמובן שאם הייתי צריכה אותו, ואיזה ימים ראשונים הם תמיד יותר קשים, אז התקשרתי והוא הגיע ומה שצריך. אבל כאילו בדרך כלל גברים נשארים שבוע, שבועיים, אז למזלך גם באמת לא הייתי צריכה, אמרתי לך, לך תעשה מה שצריך, כאילו, אני ממש על זה. וגם נהניתי מזה, וכאילו, בסך הכל הייתי בטוב אחרי הלידה, אבל כן, ממש באמצע האשפוז, אתה חזרת הביתה.

עשהאל: תשובה מעולה. אחלה. בוא נדבר שנייה על הדרייב. מה לדעתך נותן לי את הדרייב להמשיך את זה כל כך הרבה שנים? את יודעת, בוא נשים שניה את הדברים על השולחן. בתור אחת שהייתה שחיינית, דיברנו על זה, לא כל יום בא לך לקפוץ למים, עזבי אותך. יש ימים שההוא מעצבן אותך, התעוררת לא טוב, כל מיני דברים שקורים בדרך, קיבלת פתאום איזה עיצום, עיצום ממס הכנסה של אה, שומע, בסוף שילמת מקדמות נמוכות יותר, צריך להשלים עוד 250 אלף שקל. דברים שקרו. מה, מה שנקרא, מה את חושבת שנותן לי את הדרייב להמשיך לדחוף את זה כל כך חזק כבר יותר מעשר, עשר שנים לפחות?

בר: אני חושבת שאתה בן אדם שמאוד רואה משהו שהוא השיג, והוא כל הזמן, כאילו, אתה מאוד מאוד תחרותי. אתה כל הזמן תרצה עוד, תרצה להגיע לדבר הבא, למשהו גדול יותר. רואים את זה בהרבה נקודות בחיים שלך. היית בדובדבן, כאילו, לא התפשרת, בא לי להגיד, התפשרת, אבל בסוף כל תפקיד הוא, בטח כלוחם הוא תפקיד רציני, אבל הלכת ליחידה מיוחדת והתמיינת, והיית הכי מהיר בריצה, ואני בטוחה שלא היית מסתפק בלהיות עשירי או חמישי, אתה היית רצית לסיים ראשון את הריצה, ולהיות ראשון בניווטים, ולהיות הכי טוב בכלייה, וכאילו, יש לך איזה מין תכונה כזאת של להצטיין במה שאתה עושה. ובסוף, כאילו, מבחינת, בעיניי, אתה לא מסתפק ב, אני אעצור כשאני אגיע ל-200,000 רווחים. אני, מה זאת אומרת? לא מספיק. כאילו, זה מה שאתה מספר על עצמך. כשהייתי קוסם, אמרתי, כשאני אגיע ל-40,000, זהו. זה מה שישמח אותי. הגעת ל-40,000, אמרת, לא, לא מספיק לי, בוא נגיע ל-50,000. הגעת ל-50,000, פתחת עסק. טוב, בוא נגיע ל-100,000. כאילו, תמיד אתה תרצה את הדבר הבא. אני חושבת שאתה פשוט כזה שתמיד ירצה להגיע למדרגה הבאה. אני מקווה שבאיזשהו שלב אתה תגיד, אוקיי, זאת המדרגה הסופית.

עשהאל: זאת התוכנית, אני גם מקווה. אני, אף אחד לא באמת יודע. אוקיי, בסדר. איך מרגישה חופשה איתי בהווה, נגיד, כמו שעכשיו היינו ב… את יודעת, לך יש הרי סטטיסטיקה מאוד מייצגת של החופשות, כי אנחנו עשינו כמה וכמה חופשות בשבע השנים האחרונות, אז את יכולה לתת כזה מין ההבדלים בין חופשות בציר הזמן היותר קדום לבין חופשות שאולי כבר יותר בזמן האחרון? כאילו, איך את חווה אותי בחופשה?

בר: קודם כל, בחופשות הראשונות שלנו כזוג, אתה היית מאוד, מאוד היית מחובר לעבודה. היו ימים שלמים שאמרת לי, היום אני צריך יום של עבוד, לכי תבלי, כאילו, לכי תטיילי. וזה היה קורה, והיה לך מאוד קשה להתנתק מהעבודה. וזה תמיד קו, טלפון כדי שתוכל לדבר עם לקוחות וכולי. אני חושבת שזה לא רק בהתחלה, זה גם בהמשך. בהמשך השנים תמיד היית מחובר לעבודה, תמיד היית צריך כמה שעות של לעבוד, היית צריך חדר עם עמדה שתוכל לעבוד על המחשב. אולי החופשה היחידה שהיא הייתה יוצאת דופן, זו החופשה האחרונה שהיינו בארצות הברית. לדעתי, בתחילת החופשה עדיין היית מאוד מחובר לעבודה. אגב, גם בהמשך, אבל מה שכן למדת לעשות את הקאט הזה. כאילו, הגיע שעריו בחופשה שבאמת נתקענו בארצות הברית. הבנו שעכשיו זה איזושהי שגרה כבר, ואי אפשר רק לבלות. כאילו, יש חצי מהיום שעדיין אלה שעות עבודה בארץ. אז אתה יושב ואתה עובד, ואני בינתיים מנצלת את חצי היום הראשון. ובחצי השני, אז באמת בינינו ביחד, ועשינו אטרקציות, וטיולים. אבל אין ספק שבחופשה הזאת למדת יותר גם לשחרר. כאילו, לא להיות 24-7 בעבודה גם כשאתה בחופשה, אלא לדעת שיש גם שעות שאתה יכול להתנתק ולקחת יותר באיזי. מה גם שמזל שזה היה בארצות הברית, והיו שעות שלא יכולת כל כך לעבוד. אז זה היה יתרון. ובואו נראה, בואו נראה מה חופשות אמרות, מה יהיה.

עשהאל: כיף לשמוע את החוויה שלך מהצד, כי אני לא תמיד יודע,

בר: כאילו,

עשהאל: אני בתוך הסיטואציה, אז אני פחות רואה את הדברים בהשוואה, וזה ממש נחמד לשמוע את מה שאמרת. מה הקטע שאנחנו הפוכים בהכול? כאילו, איך זה בכלל מסתדר? הרי רק בשביל לסבר את האוזן, הפרק הראשון, או השני, השני של הפודקאסט, זה בעצם פרק שמדבר על איך בחרתי את השם לפודקאסט, שהשם הוא לשווק ולמנכל כמו עשהאל. ואני מספר שם גם, מי שרוצה שיחזור לפרק 2, שישמע בעצמו, אני ממש מספר שמה שכאילו, וזה רק מייצג, זו דוגמה אחת, זה קרה עוד כל כך הרבה דברים, ואפילו בדברים שאפילו לא אמרתי לך,

בר: אה,

עשהאל: את חושבת ככה? כאילו, זה דברים שכל הזמן קורים גם בשוטף, שאני כאילו בא ואני נגיד שואל אותך, מה את חושבת על השם שחשבתי על הפודקאסט, אז אני אומר לך, השם הוא לשווק ולמנכל כמו עשהאל, מה את חושבת? ואת אומרת לי, בוא'נה, זה שם כזה מתנשא, אף אחד לא ישמע את הפודקאסט, אני אומר לך, תחשוב על שם אחר, ואז אני אומר לך, יופי, אז זה הולך להיות השם. כאילו, אנחנו הפוכים? במה עוד אנחנו הפוכים לצורך העניין? אנשים שלא כל כך יודעים, מה אנחנו הפוכים?

בר: בנראה לי רוב הדברים, סתם, סתם. אני יותר חושבת, מחושבת, יותר חושבת קדימה, אתה הרבה פעמים חושב כזה על הרגע. בוא, זכירה מול עצמאי, כאילו, אני מאוד בן אדם שאוהב הוראות ומשימות, ואתה יותר אוהב ליצור וליזום וכולי.

עשהאל: את שקטה, אני רעשן בדרך כלל.

בר: נכון. אני בן אדם של בוקר, אתה בן אדם של לילה. כאילו, יש המון דוגמאות. אני אוהבת לאכול בריא, מסודר, אתה תלוי ביום.

עשהאל: אני אוכל מסודר בלילה.

בר: מסודר בלילה, מסודר ומאוד בריא גם בלילה, עם כל הארטיקים. יש המון דוגמאות, כאילו.

עשהאל: תני לנו אותנו, רוצים לשמור, רוצים להבין.

בר: כאילו בשלוף.

עשהאל: קדימה, תני לנו בשלוף, או לא בשלוף, את יכולה לחשוב על זה גם אם את רוצה.

בר: אני אחשוב על זה.

עשהאל: אני לא חושב שחסרות דוגמאות.

בר: מה עוד?

עשהאל: או, או, מה עוד?

בר: נראה לי, הסעד יש לו כמה. כן, יש מה שיש לו, אבל זה נראה לי.

עשהאל: אני רוצה אבל לשמוע מבר, זה לא חוכמה, אני אהיה כל פעם.

בר: אני מאוד חושבת ומאבדת את הדברים, ואתה כזה יותר לא חושב, כאילו, יותר, אתה יודע, אני חושבת, שוב, זה העניין של חושבת קדימה, אבל אולי יותר מוטרדת מדברים, ואתה כאילו, יאללה, בקליל, ברזימה.

עשהאל: אז איך זה מסתדר? איך זה מסתדר?

בר: איך זה מסתדר? אני חושבת שזה משהו שהוא אפילו קצת must, כי בואו, אנחנו לא באמת במאה אחוז שונים בהכל. אני חושבת שיש נקודות דומות ונקודות חיבור. אני חושבת שאם שנינו היינו כמוני וכזה יותר חושבים קדימה, ואולי לפעמים קצת חוששים מהקדימה, אז כאילו זה היה מאוד מאוד כל הזמן אווירה של סטרס ולחץ, וזה שאני אולי יותר דואגת ומחושבת, יש לזה את הפן החיובי של באמת לתכנן קדימה ולראות שהכל ידוע, ואתה כזה יותר קליל, אז זה גם מקליל את האווירה. מצד שני, אם שנינו היינו כמוך כלילים, אז לא היה מי שחושב על התכנון קדימה. היינו עושים חופשה בחו״ל.

עשהאל: היינו חוזרים לאחור כל פעם, כאילו מתחילים מהתחלת המשימה, כי לא שמנו לב ש, כי לא שמנו לב ש…

בר: לא, אפילו בטיול לחו״ל, כאילו יכולנו לטוס, אף אחד לא מתכנן שום דבר, ופשוט יאללה, זורמים, וכאילו בסוף לא מספיקים שום דבר. ברגע שאחד מתכנן ואחד לא, אז כזה יש את מי שדואג שהדברים יקרו ויש את מי שיותר זורם ומקליל. אני חושבת שאם שנינו היינו, מאיזו דוגמאות נתתי, אם שנינו היינו כל היום כזה על קוצים ולא רגועים, אז אי אפשר. צריך כזה שאחד ידע לאזן את השני, צריך שאחד יגיד, רגע שנייה, בואו ננשום שנייה ונרגיע, וכזה נהיה בצ'יל. אני חושבת שזה משהו דווקא ממש חשוב, שיהיה לאזן.

עשהאל: אם הייתה לך חבירה טובה או אחות או משהו כזה, שהייתה מתייעצת איתך, נגיד על זוגיות, לדוגמה, היית ממליצה לה לקחת מישהו שהוא הפוך ממנה, או שהיית ממליצה לה לכוון לכיוון מישהו שהוא דווקא בסגנון שלה?

בר: אני חושבת שבבני אדם אין לך מאה אחוז, כאילו הפוך מאה אחוז ממך. אין דבר כזה. אני חושבת שיש תכונות. קודם כל, אני חושבת שכן, כזוג, אז אתה צריך שיהיו לך ערכים שהם משותפים. בסוף אתה, אם אתה מקים משפחה ומביא ילדים, אתה צריך שיהיו נקודות חיבור, שיהיה לכם אולי הסתכלות כלכלית שהיא דומה, אולי ערכים שהם דומים יחסית, אולי שיטות שאתם מאמינים, שיטות חינוך שהיא יחסית דומות, אבל אם הכל היה מאוד דומה, אז אם הכל היה שונה, בקיצור, זה לא טוב לא לכאן ולא לכאן, אוקיי? אם זה היה יותר מדי דומה, אז לא, זה כזה היה יכול ליצור מתחים וויכוחים, ואם שני בני הזוג הם וכחנים, אז לא היה מישהו שיודע לעשות את הפשרות, תמיד צריך מישהו שיידע להתפשר וכזה לייצב. אז לא, לא בטוח שהייתי אומרת לה שיהיה מאוד דומה, שכן יהיו את הערכים החשובים והגדולים שיהיו זהים, והשאר יכולים להיות שונים. בסוף זה שבני אדם הם שונים, אז הם גם לוקחים אחד מהשנייה ולומדים אחד מהשנייה, כמו שאני ידעתי לקחת ממך, לצורך העניין כשהייתי בתואר, לקחת יותר בצ'יל, יותר יעל השטויות בקליל, ואני חושבת שגם אתה לוקח ממני, לפעמים אולי צריך פה יותר לחשב קדימה, ולא כאילו לזרום, אה, צריך להכניס את זה ללו״ז, זה יותר, זה משהו שצריך לתכנן אותו, כאילו, זה משהו, אני חושבת שהפכים זה טוב, אבל בדברים החשובים צריך דמיון.

עשהאל: פייר אנאף, את שומעת את הפודקאסט, איך זה מרגיש אולי לשמוע את הפודקאסט, ויותר מזה גם, איך את מתמודדת עם החשיפה, בסוף המון פעמים אני מספר עלייך, מספר על דבש, מספר על ההורים שלך, מספר על, ולא פעם ולא פעמיים גם, כאילו, זה כן חזר עלינו בבומרנג, ואנשים כאילו אמרו, שומע, תעשה טובה, כאילו, אל. איך את מתמודדת עם זה? רגע, את שומעת את הפודקאסט?

בר: אז אני שומעת את הפודקאסט, האמת שאת, כאילו, לא סיימתי אותו.
עשהאל: עד איזה פרק שומעת?
בר: עוד פרק 18,
עשהאל: שכדי 20. אה, וואו, זה ממש מוקדם.
בר: כן, כן.
עשהאל: אז עזבי את השאלה שאלת, נחזור אליה אחרי זה, שיש לי שאלה הרבה יותר מעניינת. איך את מסבירה את זה שאת נשואה לי ולא שמעת יותר מ-50% מהפודקאסט? איך את מסבירה?
בר: כמעט 50%, אני באיפשהו ב-20.
עשהאל: את רחוקה מאוד מ-50%.
בר: חמישה פרקים.
עשהאל: את רחוקה מאוד מ-50%.
בר: אני אגיד לך מה, אני את הפרקים שומעת לרוב בנסיעה.

עשהאל: אני גם רואה נסיעות.
בר: תראה, היינו המון זמן בלי נסיעות. היינו בארצות הברית, עד לפני ארצות הברית עד הייתי שומעת על נסיעות, וכן, ומאז לא היו הרבה נסיעות. אז כן, בעיקר הייתי שומעת אז. אני כאילו בהתחלה, בראש שלי אמרתי, טוב, הוא עושה פודקאסט. וכנראה שרוב מה שהוא מדבר אני יודעת, כי אני חיה איתו, אני חיה איתך. אתה מספר דברים, באמת הרבה מהפודקאסט, אני שומעת, אני אומרת, כאילו, זה הרבה סיפורים שאתה מספר מהחיים, ואני אומרת, אה, כאילו, אני יודעת את הדברים. אבל דווקא כשהתחלתי לשמוע, מאוד נהניתי מזה שגם גיליתי דברים שאת חלקם אני לא יודעת, וגם הרבה פעמים אני רואה איזה שהיא, אתה עושה פרק עם מישהו, שנגיד, אני לא מכירה, ואז פתאום יש איזה נקודות מהחיים שלך שלא הכרתי, או דברים מקצועיים שאתה מדבר, ואני אומרת, וואו, כאילו, יש לו מלא ידע. אז אומנם פרקים מקצועיים אולי בעבר פחות דיברו אליי, כי לא הכרתי ולא הבנתי, אבל זה מעניין, זה מעניין לראות מישהו, במקרה, גם הוא בן זוג שלי, שמדבר בכל כך הרבה פשן ובמקצועיות על משהו שהוא עושה. אבל כן, אני כן מנסה כל פעם להמשיך, ואני כן מקווה שאני אגיע לפרק חמישי.
עשהאל: את פרק חמישי את לא צריכה לשמוע, את ממש פה.
בר: נכון.
עשהאל: אבל איך זה מרגיש, אבל כאילו, את יודעת, גם החשיפה וגם ה…
בר: כאילו,
עשהאל: לשמוע כזה סיפורים שאולי לא בהכרח הכרת ולא בהכרח את גם כאלה מבסוט, כזאת מבסוטה לשמוע, זה יכול להיות הכל מהכול. איך אתה מרגיש?

בר: קודם כול, אני יודעת למי אני נשואה. אז הרבה פעמים אני שומעת פרק, ואני יודעת, יש דברים שהם אולי שנויים במחלוקת, או אולי אני אומרת, כאילו, אה, אפשר היה לוותר על זה. מצד שני, זה חלק מהבן אדם, כאילו, זה חלק מהאופי שלך, כן להסתלבט על זה, וכן קצת להגיד את זה, וכן לא להגיד הכל שהוא פוליטיקלי קורקט. בסדר, זה חלק מהעניין. החשיפה, אני חושבת שכבר לפני אתה היית בן אדם מאוד, נקרא לזה, חשוף. כאילו, אתה בן אדם של שיווק, אז היית עושה כנסים, ואתה כל היום בפייסבוק, יש פרסומים שלך, ובאינסטגרם, וב… כאילו, הכול. באתר, כאילו, אתה נמצא בהרבה מקומות, נקרא לזה ככה. אני אישית, אפרופו הפכים, אני בדיוק ההפך מזה, אז אני, כאילו, הנה, עד עכשיו לא נראה לי שחוץ מכמה תמונות שלי פה ושם במבצעים, שאני יותר מדי חשופה. אבל בסדר, זה חלק מהעניין גם של זה שאנחנו נשואים. זה חלק מהעשייה של החברה, אז בסוף זה דבר שהוא טוב ומבורך. ובסדר, אני מתמודדת עם זה.
עשהאל: אורייט. איך העסק שינה אותי לאורך השנים, כשאת מסתכלת מהצד?
בר: איך הוא שינה?
עשהאל: מה, נגיד, היה שונה בין לפני שבע שנים להיום, שאת מייחסת את זה, כ'זה קשור לעסק, קשור להתפתחות, קשור לעשייה?
בר: אני חושבת שעם השנים נהייתה לך הרבה יותר, כאילו, נהיית בן אדם עם הרבה יותר מוטיבציה, כי שוב, כשהעסק היה קטן, אז מאוד רצית להצליח, אבל העסק הלך וגדל והבנת כמה הוא משמעותי לך וכמה הוא גם משמעותי למשפחה, שזה כאילו, ראיתי שאתה נהיה בן אדם יותר, גם תחרותי, עם הרבה יותר מוטיבציה, הרבה יותר כזה רציני ואחראי. גם בהתחלה היית רציני, כן? אבל, אתה יודע, עשית דברים שהם יותר קטנים. עם השנים אני חושבת שנהיית יותר רציני, אולי גם יותר תחרותי.
עשהאל: מה זה אומר יותר רציני?
בר: יותר רציני זה אומר יותר מסודר, יותר עובד עם לוזים. שעות עבדת תמיד הרבה שעות, אבל בהתחלה זה הרגיש לי כמו משהו לא מסודר. ועם השנים הפכת את זה ממש לחברה, והלכת למשרדים, והעסקת עובדים, ואני חושבת ש… וגם איך שאני רואה שאתה, נניח, עם עובדים, אז זה דברים שאני פחות רואה בבית. אני יכולה, נגיד, לבוא ולראות, כאילו, מן הסתם בבית אתה תהיה שונה מהמשרד עם עובדים. ברור. אז אני לא חושבת שזה בהכרח שינוי, אני חושבת שזה פן אחר שלך שאני יכולה לראות בעבודה עם עובדים.

עשהאל: אני אגיד משהו שכן מתחבר למה שאת אומרת. אני קודם כול לא רציתי באף שינוי. זאת אומרת, שינוי זה משהו שבכללי, אני, את יודעת, הכי נוח זה לא לעשות השינוי. אם צריך לעשות שינוי, עושים. כאילו, אנחנו לא מפחדים מהעבודה קשה, אבל, וכאילו, בסוף בן אדם לא סתם רוצה לעשות שינוי. ואני יכול להגיד לך שכשאני נולדתי, אם נסתכל רגע מבחינת סגנונות תקשורת, שזה קצת יותר בעיניי מהותי ומעיד על אופי שהשתנה ולא על איזה משהו קוסמטי שהשתנה, אז אני, כאילו, כשנולדתי, אם ניקח רגע את ארבעת סגנונות התקשורת הקיימים, לא עכשיו נעשה פה פרק שלם מוקף באידיוטים או על סגנונות תקשורת וכאלה, אבל אני נולדתי מאוד צהוב, מקדם. זאת אומרת, בן אדם שמאוד אוהב לדבר ולשתף ולצחוק וכאילו שכל הזמן נדבר ושכזה מין כמו איש מכירות כזה, שאוהב לדבר ולדבר ולדבר. ואז קלטתי שאי אפשר להגדיל את העסק בלהיות צהוב, כי העובדים לא באמת לוקחים אותך ברצינות. כאילו, אתה חייב לדעת להיות אדום משימתי כדי שאנשים ייקחו אותך ברצינות. ובעיניי, אי אפשר שזה גם לא ישפיע על החיים האמיתיים. בסוף, אין מה לעשות, ברגע שאתה מפתח את היכולת לשבת מול עובד ולתת לו ביקורת שלילית לצורך העניין, ולהגיד לו, אני לא מרוצה מהתפקוד שלך, או דברים שהם כאילו, אני קורא לזה שיחות קשות, שבשנים הראשונות של העסק אף אחד לא סיפר לי שיש דבר כזה שיחה קשה, אני חשבתי שהכל כאילו, מה זאת אומרת, תגיד לבן אדם, הוא יישנה, מה הבעיה? כאילו, אה, איחרת? אל תעחרר יותר, הוא יפסיק לאחר. כאילו, לא הבנתי איך זה עובד. אני גם זוכר ממש כאילו קונפליקטים רציניים שהיו לי באותה תקופה, זה היה בגלל ה-157, בכלל במשרד אחר, במקום אחר, שכאילו, ראיתי שאף אחד לא לוקח אותי ברצינות. כאילו, אני אומר דברים, ולא, למחרת הכל אותו דבר, כי כאילו, בכלל לא יבין שאני רציני, הוא חשב שזה חלק מהצחוקים וכאלה, ולאט-לאט אין מה, כאילו, לא ראיתי שזה או שאני אשתנה והעסק יצליח, או שאני לא אשתנה והעסק לא יצליח.
בר: מי היית הרבה יותר אסרטיבי, זה אין ספק.
עשהאל: כן, כן.
בר: אבל שוב, זה לא בהכרח בבית כמו שזה…
עשהאל: לא, בבית זה משהו,
בר: עזבי,
עשהאל: הבית זה ממש, מי יודע מה בבית.
בר: אל תשכח אבל שאני פחות רואה אותך בעבודה.
עשהאל: נכון, נכון, אבל גם בבית בסוף כן, זה עלה בדיונים כאלו ואחרים שעשינו, שכאילו כן, אין מה לעשות. בסוף את תצטרכי גם לקבל את זה שאני אולי עם קצת פחות סבלנות, לדוגמה, כי אין מה לעשות. בסוף כשאתה רוצה שהעסק שלך יהיה רציני, ואתה כרגע מוגדר כמנכ״ל החברה, אתה חייב להיות חותך וברור עם אנשים, ואנשים צריכים כאילו, כאילו, אני תמיד רציתי לדמות את זה לכמו דודו רב מלצרים שהיה לי בקדמה, דודו בנעים, שלימד אותי המון המון לחיים, בלי שהוא יודע, זה גם חלק מהגשר שדיברנו עליו, הרי דודו עד היום לא יודע שזה בכלל, כאילו, אם הפודקאסט איכשהו יגיע אליו, אני חושב שזו תהיה פעם ראשונה שהוא בכלל שומע על זה. שדודו, נגיד, הוא נתן לי את המודל של איך מנכ״ל או בוס או מנהל אמור, איך זה אמור להיראות, שמצד אחד אתה סופר מכבד אותו, ואתה יודע שהוא אוהב אותך, ושהוא לא יחסוך עליך, ושבאמת אתה חשוב לו, ושהכול. מצד שני, יש יראה אמיתית, יראה אמיתית, כי אם דודו יצעק עליך בפס כשאוספים את המנות, לא יהיה בן אדם באולם שלא ישמע את זה. כאילו, לפעמים אני הייתי הולך באולם, באמת, במרכז האולם, ואת יודעת, אנחנו מדברים על המטבח מאחורה, והייתי שומע את דודו צועק מהמטבח, כאילו, אני מדבר איתך על רמה של ברחבה, אפשר לשמוע, מרוב שהוא שאג. זה בן אדם שני מטר גובה ושני מטר רוחב בערך, כאילו, מטורף, ויש לו נוכחות, נוכחות מטורפת. אז כאילו, זה בעיניי הבוס המושלם, שאתה מצד אחד יודע שהוא אוהב אותך, ויודע שהוא רוצה אוהב אותך, ומצד שני, יש גם יראה מסוימת. אז כאילו, מה שנקרא, לקחתי את זה לעולמות שלי, אבל סבבה לגמרי. יש לך אולי איזושהי נקודה כזאת לשיפור ונקודה לשימור בהסתכלות שלך מהצד על העסק? משהו שאת חושבת, אחד שמתנהל פה בצורה טובה, ומשהו שאת חושבת שאפשר לשפר.
בר: בצורה טובה. קודם כל, אני חושבת שההתנהלות פה עם העובדים היא כצופה מהצד, ועכשיו גם כצופה מבפנים. אני חושבת שההתנהלות היא מאוד טובה, ויש פה גם המון כבוד לעובדים, גם המון כבוד, לא לעובדים, אלא גם לראשי צוותים. יש פה אווירה טובה. יצא לי כבר להיות פה גם בכמה אירועים כאלה ואחרים, שהיה מאוד נחמד. אז אני חושבת שהאווירה פה היא טובה, כאילו עובדים שבאים לעבוד פה, נהנים, עושים גם עבודה טובה ולומדים המון, כי בסוף אני חושבת שאתה אחד ה… שאתה מקום שאפשר ללמוד בו הרבה בתחום. לשימור…
עשהאל: לשיפור.
בר: לשיפור. מה, הוא קצת קשה לי להגיד? אני חייבת להגיד, זה לא שאין. לשיפור, אני יכולה להגיד שאני רואה דברים לשיפור ממה שאני מתחילה, מה שאני עכשיו התחלתי להתעסק איתו, ספציפית במה שאני עושה ובמה שקשור לכספים. אז זה יותר דברים שצריך לתעד כמו שצריך, יותר דברים שבוא נגיד ביום-יום לא מקפידים לעשות ולתעד דברים, ובסוף חוזרים כמה חודשים אחרונה כדי לשחזר, כי לא תיעדו כמו שצריך, ואז זה קצת יותר קשה, כי לא צריך לחפש מי יקנה, מי עשה, ופתאום זה דברים שנופלים מן הכיסאות. אז אולי הנושא הזה של תיעוד של דברים, אולי סתם משהו שהוא כללי, זה בדיוק דיברנו על זה שזה משהו שהוא, אני לא אגיד ספציפית על המקום, אלא אולי משהו שהוא טוב ונכון גם לעובדים, להיות יותר שקופים עם המנהלים, נניח חופשים ודברים כאלה שצריכים יותר לעדכן, כולם ידעו מה קורה איתם בכל זמן נתון. זהו, זה מה שעולה לי לראש כרגע.

עשהאל: אחלה נקודות, סבבה לגמרי. תגידי, איך מתמודדים עם מהלכים גדולים שקורים? אני מדבר על מהלכים שיש בהם סיכון. נגיד, נתת דוגמה על משהו קיצוני שעשיתי, זה שעברנו ממשרד של 200 או קצת פחות, 200 מטר נגיד, אפילו פחות, למשרד של 470 מטרים. ורק בשביל לסבר את האוזן, זה אומר שהשכירות הוכפלה פי שתיים וחצי בערך, הארנונה אותו דבר, כמות העובדים גדלה, נקנו כאן מי יודע כמה עמדות, מחשבים, כיסאות, שולחנות, מה שאת רק רוצה. הכל בסוף עולה כסף, הכל בסוף כאילו זה כן, אמרתי לך, החברה מטרתה בסוף זה לשפר את איכות חיינו, הכל בסוף מה שנקרא מסוכן, יש פה איזה סיכון, איך כאילו מתמודדים מהצד, ובמיוחד גם שאת לא כאילו אחת שתרצה הסברים מאוד עמוקים לרגע, אבל תסבירי את המהלך, ויש לך את הכסף, אין לך את הכסף, או אפילו אם ניקח רגע את הסיפור של הרכישה, את הקניית דירה, שדיברתי על זה בפרק הקודם, בפרק של ההשקעות, לא יודע אם זה פרק א' או פרק ב', נראה לי פרק א', חלק א', פרק ב' עוד לא יצא,
בר: אגב,
עשהאל: הוא עוד מעט בקרוב יצא, אבל אני חושב ששיתפתי שכאילו מתקשר אלייך יום בהיר, בלי שהכנה מראש ובלי כלום, בכלל לא התקוננתי לקנות דירה באותו יום, כן? מתקשר אלייך בן הזוג שלך, ואומר לך, היי, שומרת, אני רוצה את ברכת הדרך שלך, אני קונה דירה ב-6.2 מיליון שקל. כאילו, איך מתמודדים עם הדבר הזה? איך את בכלל בטוחה שזה לא יחזור אלינו בבומרנג ויבואו הוצאה לפועל ויקחו לנו את הטלוויזיה מהבית?

בר: קודם כל, אני חושבת שעל הרבה דברים שאתה עושה, אני כל כך סומכת עליך בעיניים עצומות, שאני אומרת, הוא יודע מה הוא עושה. כאילו גם שלדברים שנראים הזויים, וכאילו הזויים, או גדולים, או כמה גדולים שהם לא היו, יש הרבה דברים שאני פשוט לא מבינה בהם. אני אומרת, אוקיי, נראה לי שהוא ממש מבין. הנה, עשית פרקים על מניות ועל שוק ההון ועל השקעות. לי אין שום מושג בזה, וזה נראה שאתה כל כך מבין בזה, שתקרא לזה אולי תמימות, אולי אמונה שלמה. אני אומרת, הוא מבין בזה במאה אחוז, כאילו, ממש הוא מבין מה הוא עושה, וגם הדברים האלה יש סיכונים, ואני מודעת לסיכונים. אבל אני אומרת, נראה לי שהוא יודע מה הוא עושה, ואיך אתה אומר? אתה תמיד משקיע ממה שיש לך. כלומר, ליפול מזה, להפיל אותנו מהרגליים, זה לא יפיל אותנו מהרגליים. כי אתה עושה ממה ש… כאילו, אתה משקיע ממה שיש. אז גם אם יש עליות ויש ירידות, אז יש לנו את הביטחונות, נקרא לזה, והכול טוב. אבל אל תשכח שהרבה מהדברים שעשית היו, כמו שאתה אומר, בהתחלה העסק היה יותר חשוב ממך,
עשהאל: נגיד,
בר: לפני שהחלטנו להקים משפחה. בתחילת הדרך היינו עוד זוג צעיר. זוג צעיר, כל אחד יש לו את החשבון שלו, כל אחד יש לו את הכספים שלו, את המשכורות שלו, ומין כזה, בתחילת הדרך, גם אם הייתי רוצה למתוח ביקורת או להגיד לך, בעיניי זה רעיון גרוע,
עשהאל: זה שלך.
בר: כאילו, אני יכולה לייעץ, להגיד מה דעתי, אבל גם מאיזה מקום אני אייעץ לך כשאני כל כך לא מבינה בדברים האלה. כאילו, הרגיש לי שבנושא ה… אתה כאילו התבגרת יותר מהר, לעולם הזה, כאילו, אתה מאיזה גיל 20 כבר בעולם של הגדולים. כשאני רק התחלתי ללמוד ולעשות תואר ולצאת לשוק העבודה, אתה כבר היית בעולם של הגדולים. אז הרגיש לי שאתה פשוט גם מבין מה אתה עושה, וגם זה היה מאוד שלך. דברים שקורים עכשיו, אני גם מאוד סומכת עליך, ואתה יכול לשאול אותי ואני אגיד לך את דעתי, אבל אני מאוד סומכת עליך שאתה פשוט יודע מה אתה עושה, גם בדברים האלה.
עשהאל: זה קצת כמו במקצוע שלנו, שבסוף הדבר הכי חשוב שהאתר ישדר זה שהוא אמין, שהוא סמכותי, שהוא מקצועי, שהוא בעל ניסיון, כאילו, מה שנקרא, כשאתה מגיע לאתר של אייבורי, אז אתה לא מפחד שיגנבו לך את האשראי. אתה יודע שזה אייבורי, כאילו, אז אני מאוד שמח לשמוע, שבמילים אחרות פשוטות אומרת לי, אני סומכת עליך, וזה מאוד נעים ונחמד לשמוע. אני רוצה לחזור רגע לשאלה אחת אחורה, או כמה שעות אחורה, כי הרגשתי שקצת התחמקת מהשאלה ששאלתי, אז אני חוזר רגע וממקד את השאלה. כשאני בא אלייך ואומר לך, למשל, חשבתי על השם של הפרק הזה והזה, או על הפודקאסט הזה, ואת אומרת לי תשובה, ואני אומר לך,
בר: אה,
עשהאל: יופי, אם את לא אוהבת את זה, כנראה זה טוב. זה מערער אותך?
בר: לא, זה לא מערער אותי. זה קצת מצחיק אותי, בעיקר. וגם אני אומרת, אוקיי, אני יודעת, כאילו, תמיד אמרת לי את זה. אה, אם את חושבת ככה, אז כנראה זה מה שמתאים לי. כאילו, אם את חושבת ככה, אז זה, זה, כאילו, לא זה הדבר הנכון, אלא זה הנכון לך. בגלל שאנחנו הפוכים וחושבים מאוד שונה, אז אוקיי, יכול להיות שאם אני חושבת משהו, ואנחנו שני עולמות שונים וחושבים שונה לגמרי, אז הקהל שלך ומי שמתחבר אליך יחשוב דווקא הפוך. אתה מבין? כנראה שאני ואנשים שדומים לי, וחברים שלי, ואנשים שבוא נגיד עשו את המסלול שלי, יכול להיות שהם באמת לא ישמעו את הפודקאסט, יכול להיות שהם באמת לא יתחברו, אבל אנשים, כנראה. אנשים מהעולם שלך, אנשים שמאמינים בדרך הזאת, שמאמינים באופי הזה וכו', אז זה מאוד התחבאו, אז זה לא יערער אותי, זה יצחיק אותי, אני מבינה, אני שומעת את זה הרבה. זהו, זהו.
עשהאל: אוקיי, סבבה לגמרי. בואו נדבר שנייה על זוג שמגדל גם ילדה תוך כדי, או אפילו בואו נלך רגע צעד קדימה, שני ילדים, שלושה ילדים. איך כאילו מג'נגלים בין כל הדברים?
בר: איך מג'נגלים?
עשהאל: כאילו, גם מהזווית שלי אגב, היום נגיד אני, אז כאילו, יש עזרה, אין עזרה, מה אני עושה, מה אני לא עושה, מה מצופה, מה לא מצופה, כאילו, איך מחלקים את האחריות?
בר: קודם כל, אני חושבת שבבית שנינו עושים, זה מאוד עוזר שלא הכל נופל על בן אדם אחד. כאילו, אמנם כן, יש לך את העסק והוא מאוד מצליח, אבל אתה כן חוזר הביתה בשעות שהן סבבה. כאילו, לפעמים אפילו שעות היית חוזר לפניי ואני הייתי עובדת בהייטק והיית מגיע לפניי הביתה. אז כן, יש לך את הזמן עם הילדה, עם דבש, כן, יש לך את הזמן לעשות דברים בבית, וגם קצת מיכור חוץ.

עשהאל: אז קודם כל, אני חייב להגיד שאני, מבחינתי, משימות הבית זה איזשהו תחביב. אני לא יודע למה אנשים תופסים את זה כאיזו משימה, לא יודע, אולי לא כיפית.
בר: תלוי מה.
עשהאל: אני לא יודע מה זה תלוי מה. ברור שלכל אחד יש את ה, אז אני לא רוצה כלים. אחלה, אז תוציא את הפח, כאילו, מה זה משנה בכלל? אבל יש, נגיד, סתם, אתן לך דוגמה מאתמול. אתמול אני כזה בספה, בערב, שמונה וצפונה, חזרתי מכנס, הייתי בכנס של איי-איי וזה, חוזר הביתה, יושב על הספה, בטוח כאילו היום הסתיים, ואז אני מסתכל על הסלון, ואני רואה שאת, כאילו, מסדרת הבית, ולא רק שאתה מסדרת הבית, את כבר יחסית בסוף גם. אז באופן טבעי פשוט קמתי, אמרתי, נעזור שנייה, נשטוף את הבית, יהיה סבבה, ואז נחזור לשבת ולעשות כיף, או מה שבא לנו, אבל אני חושב שיש גם איזה מין משהו טבעי כזה של אתה רואה את הצד, מישהו, נגיד, אחד מהזוג כאילו עובד על משימות הבית או משהו שקשור, אז באופן טבעי כיף להצטרף לזה, זה לא קשור לעכשיו אתה חייב או אתה, זה פשוט כיף להיות חלק. זה כמו שאתה עכשיו מגיע לאיזה מסיבה כזה שכל אחד מביא משהו. נגיד, אומרים, עושים מסיבה, אתה תביא את העוגיות, אתה תביא את ה… אז אני לא ארגיש בנוח להגיע בלי כלום, אני רוצה להביא גם כן משהו. אז כאילו, אני אישית כאילו מאוד מתייחס למשימות,
בר: נגיד,
עשהאל: של הבית, כאילו, נגיד הדבר שאני מאוד מאוד אוהב זה שאנחנו עוברים ליד המדיח ופתאום יש לנו הרי, יש לנו כזה מין משהו שזז, קלין ודרטי, כאילו, מלוכלך ונקי. אז אם אני רואה דרטי, אני אומר, אה, מה עפן, למה? כי דרטי זה אומר שאתה צריך לפתוח את המדיח, להעביר כלים מהכיור שהם בדרך כלל מלוכלכים ומג'ויפים וגם צריך לשטוף, כי המדיח זה כאילו, אני עובד אצלו, כי הוא לא יכול הרי להתמודד עם איזה מלפפון תקוע על ה… זה כאילו הזיה אחת גדולה, אבל לא משנה. משנה, זה סבבה, למה? כי אז אני קודם כל צריך להוציא את כל הכלים מתוך המדיח לארון במקומות, שזה אחלה משימה שבעולם, אני עף על זה, אין שם ג'יפה, אין שם כלום, ואז אחרי שסיימתי עם כל זה, אז להכניס בעצם את הכלים החדשים לתוך המדיח, שמאיזושהי סיבה זה יותר זורם לי אחרי שהוצאתי את כל הכלים, ויש לי מדיח ריק, ולא מדיח מפוצץ שעכשיו יש לי צלחת, ואני גם לא יכול להכניס אותה, כי כבר שמו שם קנקן, אבל מי שם קנקן במקום הזה? ולך תתחיל להתווכח, ולך תתחיל… אז כאילו, אני מאוד מתייחס למשימות הבית כמשהו שהוא די תחביבי כזה. אני חייב להגיד שחלוקת המשימות שלנו בבית היום, באופן כללי, היא בערך 95 אחוז את עושה, ואחוז אחד אני עושה או משהו כזה, אני אומר 95, כי אני עוד יוצא מבחינתך שגם עיקור חוץ קצת, אבל באמת, כאילו, הרוב המוחלט את עושה, אבל כבר כשאני מגיע הביתה, אני רוצה להיות חלק, זה לא קשור לעכשיו דרישה או למשהו כזה, ואני חושב שלפתח כאילו סוג של תחביב למשהו שהוא משימה, זה דבר שיכול מאוד מאוד לסייע בהקשרים האלה, וגם אם אני לא עף עכשיו על לעשות משימות הבית, אם אני אספר לעצמי וכל פעם אגיד לעצמי שיש לי תחביב לעשות משימות הבית, יהיה לי הרבה יותר נעים לעשות את זה. גם אם זה לא באמת התחביב הכי גדול בחיים שלי, אבל השפה ובחירת המילים של מה שאנחנו מספרים לעצמנו, והסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו, הוא בסוף מגדיר את המציאות. ואני היום המציאות שלי, שכן, שכיף לי לעשות משימות הבית, וכיף לי לשטוף את הבית, וכיף לי,
בר: כאילו,
עשהאל: זה נחמד, אתה בוחר לעצמך כזה כמה דברים שאתה ממש מנסה להתמיד בהם, וזה ממש ממש כיף ונחמד. מה הרגע הכי מאתגר לדעתך שהיה לנו כזוג בגלל העסק, ומה מוסר ההשכל? כאילו, מה לומדים מזה? איזשהו רגע כזה בזוגיות שלנו, שהרגשת שכזה, זה יצר איזה קונפליקט עם העסק או משהו בסגנון.
בר: אני מנסה לחשוב. כאילו, לא עולה לי בשלוף איזה משהו שהוא היה משבר שקשור לעסק.
עשהאל: האמת היא שזה קצת נכון, בגלל שאנחנו באמת כן עושים את ההפרדה. כאילו, אני יכול להיות מאוד מאוד מאוד, נקרא לזה, על הדברים פה שאני במשרד וזה, אבל אחרי זה אני מגיע הביתה ואני משחק שחמט, ואני רואה סדרות, ואנחנו רואים מערך גדול, ואנחנו כאילו, קצת אחרת. אז נכון, סבבה, אני אבדוק, יש לי הרגלים כאלה, נגיד, בדרך מהמשרד הביתה, אני תמיד אבדוק את חשבון הבנק. תמיד, כל יום. לא יודע למה, זה פשוט מסתדר לי בהליכה הזו, לבדוק מה קורה בחשבון הבנק. דיברנו על זה גם בפרקים קודמים, שמבחינתי מנכ״ל, כל יום צריך להיכנס במינימום פעם אחת לחשבון הבנק. לא עשית את זה, אתה לא מנכ״ל אמיתי בעיניי. אלא אם כן, יש לך חברה ממש קטנה שכלום לא קורה, אבל כאילו, בגדול אתה אמור להיות על הדברים ברמת מה נכנס, מה יצא, מה יש באשראי, מה החיובים, אין, אני לא מכיר את החיוב הזה. אז כאילו, כן, מה שנקרא, יש כל מיני דברים כאלה שאני עושה, אבל באמת יש כאילו בסוף, זאת אומרת, אני בסוף דיברתי על זה גם בפרקים קודמים, בסוף אני כן מתייחס לעסק כאל משהו שהתפקיד שלו זה לשפר את החיים האמיתיים שלנו. ואז כשמגיעים לחיים האמיתיים, אז משתדלים כן לעשות את ההפרדה. אני בכל זאת אזכיר איזושהי דוגמה קיצונית כזה, שאני לא יודע כמה היא קשורה לזוגיות שלנו, אבל היא כן התשובה הכי טובה שאפשרתי לחשוב עליה, זה שהיה את המקרה, לא להגיד שומות בבקשה, אבל היה את המקרה עם השותפות שהייתה לי ביהלומי מעבדה, שזה כאילו ממש הוציא אותי מכל ה… באמת, אני לא מכיר את עצמי ככה, אני פשוט… כבר חשבתי, זו הייתה אחת הפעמים היחידות בחיים שלי שאמרתי, אני סוגר את העסק המאפן הזה, וכאילו, לא רק את השותפות של הדבר הזה, אלא הכל, כאילו, זה כבר לא שווה כלום, ואני שובר את הכלים, ואני… אז ברור שלא עשיתי את זה, כי בסוף, את יודעת, אנחנו נמדדים על המעשים ולא על המחשבות, אבל אני יכול להגיד שזה היה לילה מאוד קיצוני, שאת רואה אותי כאילו בארבע בבוקר קם למחשב, ואת שואלת אותי, אבל מה קרה? אבל מה קרה? וחוזר, ויוצא, ועוד לא נרדם, וכל הלילה לא נרדמתי, וכאילו, זה כן… כאילו, שאנשים לא יחשבו בסוף, מי שמקשיב לנו, שאף אחד לא יחשוב שעסק זה רק רווחים, וכיף, וטוב, אלא יש גם אתגרים כאלו ואחרים. יש לך איזושהי עצה לשיפור בשבילי כמנכ״ל, או כמישהי שרואה מהצד את הפעילות, זרקור?
בר: תראה, מעולם לא הייתי מנכ״לית, אז אני לא יודעת אם זה באמת משהו שיעזור למנכ״ל, אבל אני חושבת שדווקא זה שאתה מגדיר את עצמך אדום, ומאוד אסרטיבי, ומאוד פיקודי וכולי, אני חושבת שדווקא יש משהו שאני, כאילו, יצא לי לחוות מנהלים בחיי, ומפקדים וכולי, אני חושבת שדווקא להכניס איזושהי יותר אמפתיה, ב… אני לא אומרת עכשיו too lovely, אבל איזושהי אמפתיה, גם כשאתה מנכ״ל, זה משהו שיכול, מצד אחד, אתה אומר, יש איזושהי יראה כזאת ואיזשהי כבוד אליך, אני חושבת שעוד קצת תמיד טוב להכניס עוד קצת אמפתיה, שתגרום אולי לעובדים להתחבר יותר.
עשהאל: מקבל לגמרי, ותודה רבה על זה. בכללי גם אני רוצה להגיד לך תודה, אני זוכרת שדיברנו על זה בשנים שהיית עובדת בהייטק, כאילו כל הזמן אמרתי לך, תביאי לי נקודות מהארגונים האלה, תסבירי לי איך הם עושים את זה, ואיך הם עושים את זה, ואיך זה עובד ככה, ומה זה אומר לחלק מניות, ומה זה אומר מלא מלא מלא שאלות, ובשלב מסוים הבנת שאני אשכרה ברצינות צריך את הדבר הזה, והתחלת להביא לי כל מיני דברים שישמנו פה בצורה מאוד מהירה,
בר: ובאמת
עשהאל: תודה גדולה על זה. הייתי שמח לשמוע ממך קצת דווקא על התקופות שפתאום עבדנו מאותו בית. נגיד בקורונה הייתה תקופה מאוד ארוכה, שכאילו, איך אמרת, התחלת להגיד לי, לספר לי מי הלקוחות שלי, ומה עשיתי היום, ועם מי דיברתי, ומה היה שווה לי, ומה לא, ומה כאילו, ממש כבר ידעת את השמות ואת הריטיינרים ואת הכול. אז כאילו, סתם כזה, מעניין אותי איך הרגישה לך התקופה שפתאום יצאה לך אשכרה פעם ראשונה באמת לשמוע מבפנים את הדברים, איך הם מתנהלים. קודם כל, אני אפילו אוסיף ואגיד שהייתה גם תקופה, בהתחלה, התחלה, התחלה של הקשר, שגם אבא שלך חשב שאבא שלך, וכנראה לא רק הוא, הוא פשוט היחיד שידע לבטא את זה, כי היה לו את האומץ להגיד את זה, אבל גם אבא שלך וגם עוד אנשים במשפחה או בסביבה, לא ידעו אפילו אם אני עובד במשהו שהוא אמיתי, או שאני מוכר פה איזה פיקציה אחת גדולה ואיזה הכל פה, איזה פירמידה, איזה שיווק של קריפטו שאין כלום מאחורה, או איזה מין, כאילו, היה, היה איזה תקופה כזה שאפילו, אז איך כאילו, איך מתמודדים עם זה שפתאום אתה עכשיו אשכרה גם שומע מה הבן אדם עושה בפועל?

בר: אני אדבר על הקורונה, כי זה מה ששאלת בהתחלה. דווקא, אולי קצת דעה לא פופולרית, אבל אני מאוד נהניתי בתקופה של הקורונה לעבוד ביחד, כי עד אז, כאילו, הוא לא, לא היינו יודעים, גם אתה לא היית יודע מה אני עושה, וגם אני לא ידעתי מה אתה עושה, ומין כזה פתאום להיות 24-7 ביחד, וגם היינו כזה יחסית זוג בתחילת הדרך, אז אולי בהמשך זה יותר קשה לזוגות, אבל לנו זה דווקא היה תקופת שגשוג, בא לי להגיד. וגם לך יצא לשמוע שיחות שאני עושה, אז, בתקופת הקורונה עבדתי באינטל.
עשהאל: משוואת הגליל.
בר: אז ראית את השיחות שלי, ראית את המסך שלי, את כל העבודה שאני עושה ביום-יום, וגם אני שמעתי אצלך, זה היה, היו המון שיחות טלפון, אז באמת, ואני ככה יודעת, מה שאתה קורא יכול להיות קשב וריכוז, אז אני, זה הפוך, אני יכולה להקשיב ככה לשלושה דברים בו זמנית, ותוך כדי שאני עובדת, לשמוע את השיחה עם הלקוחה ההיא, שאתה אומר לה 5,000 שקל, ולא יודעת איזה סכומים של אז, ואני אומרת לך את השמות, ועד איזה חודש היא נשארת, ומה היא בדיוק צריכה, ואתה אומר לי, איך את יודעת? אה, כי אתה דיברת על זה בצהריים. ממש זכרתי בפרטי פרטים את הלקוחות, אני זוכרת גם שם של לקוחה שנמצאת עד היום, וסתם, זה היה מאוד, היה בזה משהו מאוד נחמד, גם לנו כזוג, וגם, אני חושבת, ברמה המקצועית, יכולנו לראות מה שאני עושה, וכזה קצת יותר להתחבר לעולם אחד של השנייה.
עשהאל: אין ספק שהקורונה שינתה את העולם, ובאמת הביאה משהו מאוד מאוד מיוחד לעולם העבודה, ולעולם ה… אפילו יחסים. אני יודע שהמון המון זוגות, או מאוד התחזקו, או נפרדו, נכון, היה הכל מהכל. בואו נדבר שנייה ככה על איזו נקודה ככה יחסית גם לסיום, על כאילו הקשר בין טיב היחסים של בעל עסק עם אשתו, או בעלת עסק עם בעלה, אל מול מה שקורה בעסק, והרבה אנשים כאילו קצת מנתקים וחושבים שכאילו, בסדר, אתה יודע, היחסים שלך תפתור אותם בבית, תלך למשרד, תעשה את העבודה וזה. אני אתחיל ואשתף שמה שנקרא, עם היחסים שלך בבית, עם אשתך, לא טובים, או שלך עם בעלך, לא טובים, תהיה בעיה מאוד מאוד רציני לעסק לצמוח.
בר: כי
עשהאל: בסוף אתה כאילו, קודם כל רוצה, זה קצת כמו המשחק אסטרטגיה ששיחקתי המון המון המון שנים, כאילו שאתה רוצה לתקוף, אבל לא בזמן שיש לך התקפה עליך בבית. אתה כאילו רוצה שהבית יהיה מוגן, לעשות נגיד איזושהי חומה כזה סביב העיר שפיתחת, במשחק כמובן, ואז אחרי שאתה מוגן, אז אתה כאילו הולך ועושה התקפה, אתה הולך ומפתח, הולך ו… ברגע שאתה כאילו, יש לך בבית התקפה, קשה מאוד עכשיו בכלל לחשוב על איך אני מייצר איזושהי התפתחות ויצירה. ולכן, אני חושב שבעלי עסקים שיש להם בני ובנות זוג, הם חייבים להבין, אנחנו חייבים כולנו להבין, שזה חלק מהעסק, ממש ברמה הזו, זאת אומרת שאם אתה לא בטוב בבית שלך, זה הולך לפגוש אותך בהמון המון נקודות בעסק, והמון נקודות שתצטרך גיבוי מהצד השני ותצטרך תמיכה מהצד השני ותרצה לשתף את הצד השני ותרצה עוד מיליון ואחת דברים, וגם שהראש שלך חייב להיות במקום הנכון, בסוף מאוד קשה נקרא לזה לנהל משבר גם בבית וגם בחוץ, זה כזה מאוד גם נפוץ שאנשים שמתגרשים למשל, אז גם העסק שלהם הולך פייפן בגדול, כי לך עכשיו תנהל גם הליך גירושין וגם עוד איכשהו להצמיח את העסק, וגם לא צריך להיות קיצוניים ולהגיד גירושין, גם אנשים שהם פשוט לא בטוב, ואפילו אם אני ואת בתקופה לצורך העניין, עכשיו שאנחנו אולי פחות בטוב, אז אני יכול להגיד לך חד משמעית שזה מאוד מאוד מאוד משפיע על העסק, וזה מה שמוביל אותי לנקודה, שאם אני רגע רוצה לייצר איזה טיפ לטובת מישהו ששומע אותנו, והוא בזוגיות והכול והוא בעל עסק, אז כאילו צריך לייצר תקשורת מאוד מאוד תדירה, כי אם אנחנו כאילו נחכה עכשיו שבועיים עד שנדבר על הדברים במקרה, אם בכלל נדבר עליהם, מה שנקרא, אז זה שבועיים שהעסק כאילו, עזוב שהזוגיות זה לא טוב, אבל גם ברמת הפודקאסט בסוף הוא מדבר על עסק. אני גם אמרתי לך בתחילת הפודקאסט גם שאנחנו כאילו צריכים לדבר בעיקר על דברים שקשורים לעסק, ולא עכשיו, זה לא פודקאסט זוגי שלך ושלי, זה פודקאסט לעסק ולטובת האנשים ששומעים אותנו, שאפשר ללמוד מזה ולהפיק לקחים, אז כאילו, בסוף אנחנו, הטיפ הכי טוב שלי זה לייצר תקשורת שהיא תקשורת באמת קרובה, לא לחכות עכשיו שבועיים אחרי שקרה משהו כי חבל על הזמן. אם אנחנו יודעים לתקשר את הדברים ולצורך העניין לא להסכים על משהו בבוקר ובערב לפתור את זה, אז בזבזנו נקרא לזה יום עבודה אחד, וחשוב לי להגיד בזבזנו יום עבודה. זה מאוד מאוד מורכב לייצר יום פרודקטיבי בעבודה כשאתה לא בטוב עם מה שקורה לך בבית. אבל גם הפוך זה נכון, ברגע שהיחסים שלך טובים והבית שלך מוקף בחומה והכל סבבה, ואין התקפה, זאת אומרת, אין משהו שתוקף את הבית שלך, והכל באמת על מי מנוחות מה שנקרא, ובטוב אפשר ממש ממש ממש בקלות להגדיל ולהצמיח את העסק, כי יש את האנרגיות ואת האנרגיה המנטלית נקרא לזה להתעסק עכשיו בלהגדיל את העסק, כי אין לי את הבעיות האלה. ולא רק זה, אני גם יודע שכשאני אחזור הביתה יש לי שם גם פלוסים, יש לי גם מקום שמחבק אותי, מקום שאני יודע שלמרות שעבדתי מאוד קשה, אני מגיע בשש בערב ומחכה לי בעלי או מחכה לי אשתי, זה דבר שהוא מאוד מאוד מאוד יכול להועיל. אז כאילו זה גם יכול מאוד להועיל, אבל גם יכול להיות הרסני במידה והזוגיות לא כל כך טובה, ועדיין אני כאילו צריך כל יום לצאת לעסק. מה את חושבת?
בר: אז אני חושבת שזה נכון באופן כללי גם, אמנם אתה רוצה לדבר על עסקים, אני חושבת שזה נכון גם לשכירים וזה נכון לכל זוג. בסוף מה שקורה לך בבית זה גם שכיר. אם בבוקר הוא רב עם בן הזוג, בת הזוג, אז זה יהיה כנראה יום פחות פרודקטיבי בעבודה, כי רוב האנשים מתקשים לעשות את ההפרדה. אני יכולה דווקא להגיד בעיניים שלי, אני חושבת שאתה בן אדם שמאוד יודע לנתק ורגע לעבוד, גם אם לאו דווקא זוגיות, יש לך איזשהו משבר בחיים, אתה מאוד תדע לנתק, לעבוד, לחזור הביתה, לחזור למשבר. אבל דווקא אני חושבת שאתה בן אדם שיודע לנתק. אני חושבת שנושא היחסים בעצמאים, בעסקים, כשכירים, זה משהו שהוא מאוד חשוב, כי זה באמת משפיע על יום העבודה, כמו כל דבר שקורה לך בחיים וישפיע על התפוקה שלך ועל כמה תהיה בדרייב לעבוד באותו יום. אז כן, זה נושא שהוא חשוב, ועדיף לפתור משבר גם בעסקים וגם בזוגיות כמה שיותר מהר.

עשהאל: על הכיפאק, בפרק הקודם ביקשנו ככה מהמאזינים שלנו אם הם יכולים לעשות לנו בחזרה מצווה אחת, משהו באמת, חסד אחד שהם היחידים שיכולים גם לעשות את זה בשבילנו, וזה לדרג את הפודקאסט בספוטיפיי, חמישה כוכבים. אז אני ככה פונה ואומר פעם נוספת לכל מי שמאזין לנו, זה עניין של דקה וחצי ללכת לספוטיפיי ולדרג את הפודקאסט. זה מאוד מאוד עוזר לחשיפה ונותן לנו בעצם את הדרייב להמשיך. אנחנו גם בפרק הראשון שעשינו בפודקאסט, אז אמרנו שאנחנו, אני התחייבתי בצורה פומבית להקליט חמישים פרקים, אז אמרתי שאחרי חמישים אנחנו נעשה את החושבים שלנו, מה שנקרא, אם אנחנו רוצים להמשיך, לא רוצים להמשיך, כי חשוב להגיד שהדבר הזה הוא דורש, נגיד סתם דוגמה, זה כאילו דברים באהלן אהלן, כן? לא מדברים עליהם אפילו, אבל סתם היום, בשביל שתהיי פה, מה היה צריך לעשות?
בר: צריך למצוא סידור לדבש.
עשהאל: איך מצאנו?
בר: אימא שלי.
עשהאל: אז כאילו, תבין, אנשים לא יודעים את זה, אבל עכשיו אימא שלך, סבתא של דבש, כאילו, יושבת בבית שלנו, מעסיקה אותה, מטיילת איתה, כדי שהפודקאסט יוכל לארח אותך, כאילו. זה דברים שהם כל הזמן, הם כל הזמן, עכשיו השעה 12.53. כמה פעמים הקלטנו פה פרק, והתחלנו אותו קצת אחרי הזמן לצורך העניין, ופספסתי ארוחת צהריים בגלל זה, כאילו, כמעט כל שבוע, מה שנקרא, אז. הדרייב הזה של בסוף לדעת שאנשים מקשיבים, שאנשים נעזרים, שאנשים שולחים הודעות, תגובות וכאלה, הוא מאוד מאוד מאוד חשוב. ולכן, בפרק הקודם היינו עם 29 ביקורות בספוטיפיי, אז היום אנחנו כבר ב-31 ביקורות. ואם כל פרק יעלו עוד שתי ביקורות, אז אני קונה, כאילו, זה אחלה של קצב מבחינתי. אם יהיו 200 פרקים, יהיו 400 ביקורות. נשמע כמו משהו שהוא חיובי. ואני פשוט מאוד מאוד אגיד שמח אם אנשים ששומעים אותנו כן היו יכולים לעצור שנייה את החיים שלהם, להקדיש את הדקה הזאת, ללכת ולדרג. זה דבר שהוא מאוד מאוד חיובי. חוץ מזה, גם השבוע קיבלנו כל מיני תגובות על הפרק של ההשקעות. אז אני רוצה להגיד תודה רבה לכל האנשים שהגיבו וחיזקו וסיפרו ושאלו. זה דבר שהוא מאוד מאוד נעים. ואני גם רוצה להגיד לך,
בר: בר,
עשהאל: תודה ענקית שבאת להתראיין. אני יודע שזה ממש לצאת מאזור הנוקות שלך. אני זוכר איך שאמרתי לך בהתחלה של הפודקאסט שבפרק 50 את תבואי להתראיין. אז זה כזה היה, כאילו ראיתי כזה במוח שלך של רצות מחשבות כאלה של הלוואי שהוא לא יגיע לפרק 50, שמשהו בדרך ישתבא, שהפודקאסט לא יצליח או לא יודע בדיוק מה. והנה הגענו לפרק 50 אחרי שנה, שנה, זה לא צחוקים בכלל, אבל זה גם מראה שאנחנו באמת חוגגים פה שנה. אגב, הפודקאסט בדרך כלל, אנחנו מקליטים אותו ביום שלישי, כמו עכשיו. הנה, היום יום שלישי, נכון? כן.
בר: יום שלישי.
עשהאל: אבל הוא מתפרסם בפועל ביום חמישי. וביום חמישי של תאריך ה-21, כמה יובל?
בר: נכון.
עשהאל: אז ב-21, אז אני רק אומר שמי ששומע את זה באותו יום שזה יוצא, אז היום גם יש לנו מבצע בדיגיפארם. אז מי שרוצה יכול להיכנס ולהזמין את מה שהוא רק רוצה, וזה הכול. אז בר, קודם כל אני ככה מעבר לזה שאמרתי תודה רבה על זה שבאת לפודקאסט, רציתי גם באמת להגיד שאני אוהב אותך מלא, ושמאוד מאוד כיף לי ונעים לי להיות נשוי לך, ולגדל יחד איתך את דבש, ואני יכול להגיד לך שאת באמת מושלמת בכל מה שקשור לנהל זוגיות, תוך כדי שאנחנו מקימים, זאת אומרת, שאני מפעיל עסק, זה לא דבר שהוא מובן מאליו. אמנם בתשובות שלך פה בפודקאסט כמו הצטנעת וקצת פחות שיתפת על תסכולים, ועל דברים שאני יכול לבוא הביתה ולהיות לא בטוב בגלל העסק, ומקומות שאני לא מצליח לעשות אף פרדה וכאלה, כמו אגב עם היהלומי המעבדה, שזרקתי על זה חצי מילה, אבל מי שבפועל היה שם בבית יודע שזה היה קצת יותר גרוע מזה, וזה לא היה רק לילה אחד, אז כאילו באמת תודה ענקית, גם על זה שאת מכילה אותי, וכאילו הרבה אנשים כזה לפעמים יכולים רק לפגוש אותי בנקודות הטובות של החיים, כאילו לראות אותי באיזה סרטון מסביר איזה משהו, או באיזה בפייסבוק, ואז הם כאילו יוצאים קודם הנחה שעשה את זה, זה בן אדם מאוד פשוט וקל להכלה ולהבנה, ומה זאת אומרת, כאילו הוא גם יודע הכל, והוא גם… וזה לא נכון, בסוף, את יודעת, כל אחד יש לו את השיט שלו, ואת ההתמודדויות שלו, וזה לא מובן מאליו בכלל, ורוצה להגיד המון המון תודה והמון הערכה על כל האכלה ועל כל ההבנה, ובאמת זה דבר ענק שנפגשתי בך, ושאשכרה הצלחנו גם לרצות אחד בשנייה, ולהכיר, ולהרים את המשפחה שלנו, שגם באמת קורמת עור וגידים, וזה הכל. תודה רבה על הכל, ואוהב מלא.

ידע שיווקי, עדכוני SEO ו-GEO, ומגמות דיגיטל - ישירות אליכם

ניתן להסיר בכל עת. ללא ספאם, מובטח.