על הפרק
הפרק מציג את המתודה "המחבט והיתושים" – אסטרטגיה שיווקית המתמקדת בפשטות כאמצעי יעילות מירבית. תלמדו כיצד לייעל תהליכים ולהגיע לתוצאות טובות יותר על ידי ביטול סיבוכים מיותרים. האזנה לפרק תעניק לכם כלים מעשיים ליישום פשטות בעסק שלכם.
תמלול הפרק המלא
עשהאל: היי חברים יקרים, מה המצב? פרק 66 כבר כאן! בפרק הזה דיברנו על המחבט והיתושים, איך לעשות דברים בצורה הכי פשוטה והכי טובה. פרק 66, מתחילים!
גדלתי בשומרון. קשב וריכוז, המון. כדורגל, מקום ראשון. העיקר, לא לישון. אני בן 10 – הלם. סבא עשה קסם. איך בעצם? 12 – שלוקים קרים. מכירות של החיים. המצב אנוש? היצע וביקוש. 13 – פליירים כל היום. בקור. בחום. קברתי בחול. פוטרתי. למדתי. אמון מעל הכול. 16 – קוסם אמיתי. עסק פגזי. 70 אלף שקל בחודשי השיא. קוסם זה לשחק. לשחק זה לשווק. מקל הקסמים התפרק. עורכי דין. התחלתי לשווק. בפודקאסט שלי אשתף מניסיוני, לשווק ולמנכ״ל ממש כמו עשהאל. בלי פילטר או עריכות. אין סודות. שימו אוזניות. פרק של השמחות.
עשהאל: טוב, אז פרק 66, קודם כל יש לנו סטאפ חדש פה לחדר, בפודקאסט, וגם יצטרף אלינו לפודקאסט שחקן חיזוק, יאריק. מה המצב, יאריק?
יאריק: מעולה, תודה רבה.
עשהאל: יופי יופי, אני רואה לפי הדציבלים של המיקרופון שאתה מדבר כל כך קרוב אליו, אלוהים ישמור, מסכנים האנשים ברכב עכשיו, גמרת אותם, כולם עושים, רגע, משנים את הווליום, וואווו, מה אם זה יהיה ככה כל הפרק? יש פרקים כאלה שאני מקבל פידבק מאנשים, שאומרים לי, שמע, יש פער מטורף בין הדציבלים שלך לאורח, אז תשים לב לזה, למה הם ברכב כל הזמן מורידים ומעלים את העוצמה, אז בוא נשים לב לדבר הזה. שים לב, יאריק, גם אני ככה נותן לך איזה קבע קטנה, שים לב שכשאני מדבר, אני לא מדבר ככה מסכנים האנשים עכשיו, אלא אני מדבר בצורה שזה חותך את המיקרופון, בסדר? טוב, אז קודם כל באמת סטאפ חדש, עף על זה, ואיתי נמצאת יובל, יובל, מה שלומך?
יובל: מה העניינים, תודה רבה.
עשהאל: הכל מצוין, אז יובל היא ככה ישנה וזה נחמד, כבר עשינו הרבה פרקים ביחד. היום אנחנו הולכים לדבר על נושא שנקרא המחבט והיתושים. אז סתם מעניין אותי, מה עובר לך בראש כשאת שומעת את ה… את יודעת על מה מדובר בכלל?
יובל: וואו, המחבט הזה, אני מאוד אוהבת אותו.
עשהאל: אבל את יודעת על מה מדובר, כאילו, בכלל?
יובל: על הסיפור שמבוסס עליו, לא, אני חושבת שיכול להיות שזרקת לי איזה משהו, אבל אני לא זוכרת ממש על מה, אני יכולת להיות מופתעת.
עשהאל: אז לפרק קראתי פרק 66, המחבט והיתושים. אם זה לא יהיה פשוט, זה פשוט לא יהיה, ואנחנו נדבר על הדבר הזה.
הסיפור של הזבובים בדירה החדשה
אז לפני בערך, ב-1 לתשיעי, לפני 3-4 חודשים, בר ואני נפלה לידינו הזדמנות לעבור דירה, אוקיי? לעבור דירה, אנחנו גרים בעצם בקומה מסוימת, והדלת שמולנו התפנתה. ואנחנו ככה, אין לנו שום סיבה לעבור דירה, אבל במקרה יצא לנו לראות קצת את הדירה שהתפנתה, וראינו שזה באמת משהו בגימור אחר, ב-level אחר, משהו באמת עם סיפור מטורף מאחורי הקלעים של איך הדירה הגיעה לרמה שהיא הגיעה. רמז, אנחנו לא קשורים לזה, רק מרוויחים מזה. והחלטנו ביחד שאנחנו רוצים לעבור לדירה החדשה.
ובאמת עברנו לדירה החדשה, ומה שלא לקחנו בחשבון זה שכשאתה גר בדירה מסוימת, אתה לא מעריך את כל מה שיש לך. זאת אומרת, שאם למשל עכשיו אתה נמצא בדירה והמזגן עובד פיקס, אז אתה לא מעריך את זה שהמזגן עובד פיקס, אתה פשוט אומר, היי, המזגן עובד טוב. כאילו, רגיל, לא, גם מחר הוא יעבוד טוב וגם מחרתיים, ואתה לא אומר, איזה יופי, תודה רבה שהמזגן עובד טוב.
יובל: נכון.
עשהאל: עכשיו, אנחנו מגיעים לדירה החדשה, ואנחנו קולטים שמתחילים להצטבר שם יותר מדי מעופפים. עכשיו, זה התחיל מזה שבמטבח יש שני מעופפים בכל רגע נתון, אוקיי, בסדר, ואז כמה שבועיים אחרי זה הפך להיות עשרה מעופפים בכל רגע נתון, ואז בר כבר אומרת לי שהיא ממש מצטערת שעברנו דירה, ושמה נעשה, והכול, ואני כאילו באמת כזה מנסה לשמור על אנרגיה חיובית, ואני אומר לה, תקשיב, אנחנו נפתור את זה, אל תדאגי, ופה ושם, ישר אני מרים טלפון לאבי, מפרפקט הדברות, חבר טוב, לקוח, ואני שואל אותו, אבי, מה עושים? והוא ככה מסביר לי, תקשיב, תצלם לי את המעופף, אני מצלם לו, והוא ככה באמת נותן לי טיפים טובים והכול, ואני מיישם את הכל, ושום דבר לא עוזר, לא משנה מה אני עושה. והוא מסביר לי גם, תשמע, זה לא בדיוק מה שאפשר להדביר, וכאילו, זה כזה מין, רגע, זה קשור ל… אולי יש לכם ביוב פתוח, אולי יש לכם פה, שם. קיצר, מצאנו את עצמנו איזה חודשיים, רק מתעסקים בבעיית המעופפים, משהו מטורף לגמרי, ולא מצליחים לפתור את זה, וזה כבר הגיע לרמה שיש לי סרטונים שרואים, נגיד, את הכיסא אוכל של דבש עם 100 מעופפים עליו, משהו מסוגע לגמרי, ולא משנה כמה התאמצנו וכמה ניסינו. עכשיו, הלכתי, קניתי מלכודות, פיזרתי עלי דפנה, כל דבר של GPT, של GMI, כל דבר, כל שטות שיכולה לעזור לדבר הזה, ניסיתי, ניסיתי, ניסיתי. התקשרתי ללקוח שלנו, מאתר נזילות, אומר לי, תקשיב, זה לא קשור, זה עניין של ביוב, עניין של משהו פתוח, צריך למצוא את המקור, צריך פה, צריך שם.
הזמנתי מחברת הביטוח של הדירה, יש הרי ביטוח דירה, אז אתה יכול להזמין מאתר נזילות וכאלה, הזמנתי אינסטלטור או משהו כזה מחברת הביטוח. הוא הגיע, הוא סתם את כל ה… היה איזה מין ניקוז כזה של המכונת כביסה והמייבש, הוא סתם את זה עד הסוף עם מלט כזה, הוא לא יודע בדיוק עם מה. עשה מלא דברים, אמר, עכשיו לא יהיה לכם יותר מעופפים. הוא הולך, עוברים שלושה ימים, יש מיליון מעופפים והכל כרגיל אנחנו כבר התייאשנו קיבלנו החלטה שעד הראשון לספטמבר אנחנו פשוט לא נשתמש במטבח עד הראשון לספטמבר 26 ונעוף מהדירה כל עוד נפשנו בנו ברגע שיהיה אפשר כי החוזר הוא במינימום לשנה.
ולא ידענו כבר מה לעשות היינו מאוד מתוסכלים והכל ויום אחד אני לא אשכח את זה אני יושב עם בר בסלון ומשתפים כזה אחד את השנייה באיזה באסה וכאלה ואיך לא כאילו כבר התחלנו ממש לשנוא את הדירה התחלנו כבר לדבר עליה כזה קצת מסריח וזה ואז אנחנו ופתאום בר דופקת משפט שאחריו נשארתי המום אמרתי באותה שנייה לא ידעתי אם זה יעבוד או לא אבל הסתכלתי אמרתי לה זה היה אחד הדברים הגאונים ששמעתי מאז שאני מכיר אותך פתאום היא אומרת לי תגיד אולי נרד למטה לחנות ונקנה שני מחבתים אז אני כזה מסתכל ואומר לה זה גאוני זה גאוני כי כאילו מה זאת אומרת לא משנה כמה ניטושים יהיה פה אם אני עכשיו שבוע מחליט כל יום להרוג את כולם להרוג את כולם לצאת ממלחמת חורמה נגדם מאיפה עוד יגיעו אני ארוג את כולם הרי אני כל יום מוכן לבוא להרוג את כולם כולם שעה אני יושב ואני הורג 250 זבובים כל יום הייתי בשוק אין באותה שנייה נפל לי האסימון של כאילו איזה פשוט זה ואיך לא חשבתי על זה איזה מטומטם אני. ירדתי למטה קניתי שני מחבתים בר ואני הורדנו שם 300-500 לא יודע כמה 400 זבובים באותו יום מאותו יום אין זבוב אחד במטבח.
יובל: היה לנו סיפור דומה. אנחנו כשרק עברנו לדירה הייתה לנו מכת עשים אני לא יודעת מה זה היה הדבר הזה יכול להיות שזה קשור לאחד העצים שהיה לנו קרוב לדירה.
עשהאל: עש הבגדים או עש אחר?
יובל: זה כאילו נראה לי שזה אותו עש אני לא סגורה בדיוק אבל כאילו לא פרפר עש יכול להיות שבאמת הם אוכלים בדירה אבל לא נכנסו לי לארונות תודה לאל פשוט היו בבית כאילו בחדר מדרגות אפילו היית נכנס היו לך עשים כזה מעופפים לך מחוץ לדלת היינו נכנסים מהר סגורים את הדלת שלא זה וקפצנו לאיזה יום סנטר או משהו קנינו אנחנו קוראים לזה אושוויצון אנחנו טלינו את זה במרפסת ועשינו לו טיימר כן בדיוק שכל פעם בשם שם את זה ידלק וזה עבד פצצה וזה כאילו ממש סבלנו מזה עונה רק כאילו כשעברנו למשך כמה חודשים ואז הנה עכשיו אורון אמר לי למה אנחנו שורים את זה די לא השתמשנו בזה מאז שעברנו לדירה למשך כמה חודשים זה סתם תלוי פה פונה נפתחה וזה כאילו.
עשהאל: גדול אז אני שמח שזה עבד לך אחרי שהעשים הולכים לזה אנחנו התקענו שניים כאלה בהתחלה של הניסיונות אף אחד לא הלך לזה.
יובל: לא אנטי כן.
עשהאל: פחות עבד לזבובים אבל איזה כאילו בסוף זה גם זה על אותו מודל כאילו באמת אנחנו יושבים ומחפצחים פה חושבים על איזה פיצוח ואיך נתקוף את זה ומזמינים בה למקצוע וכאלה כשלפעמים הפתרון יכול להיות פשוט כך מחבד שברות הפנים. גם בעבודה. וזהו. נכון. זה לא כזה מסובך. נכון.
אם זה לא יהיה פשוט – זה פשוט לא יהיה
אז זה ככה הסיפור שממנו אני באמת ניגש לפרק ובואו ננסה קצת ככה להקיש את העניין הזה לעוד דברים. אז קודם כל לצורך העניין יש לנו את הנושא של קריאיטיבים לפייסבוק אוקיי המון המון פעמים יוצא מצב שאני רואה כל מיני בעלי עסקים וגם אנחנו כמובן שאנחנו כאילו סוג של כזה אם לא יוצא איזה קריאיטיב מטורף עם איזה סרטון הפקתי עם ערך בימוי ולא יודע משהו באמת ברמה מטורפת אז כאילו יש איזה מין תחושה כזה של טוב אז אולי לא נוציא את זה אולי טוב מחר טוב מחרתיים ומה שקורה בפועל זה שעוברים הימים ואין פרסום כאילו זה הכל מחכים לב מחכים לב ושום דבר לא קורה.
אז גם בעניין הזה בסוף יצא לי לראות מיליון פעם כבר פרסומים הכי פשוטים בעולם ממש קנבה איזושהי גרפיקה עם ארבע מילים עליה איזשהו טקסט קצר וזה מביא לידים כל יום וכל הזמן לחכות לאחד המושלם לפיצוח הגדול והכל הרבה פעמים זה יוצר בעיה ענקית. אגב בהקשר הזה האתר הכי יקר שאני אי פעם מכרתי שזה אתר שנמכר בלמעלה מחצי מיליון שקלים אפילו בהרבה מלמעלה מחצי מיליון שקלים זה אתר שהוא הכי פשוט בעולם זאת אומרת אתה נכנס לאתר הזה והעיצוב הוא הכי סימפל שיש בדיוק עם שלושה צבעים בסיסיים של כחול צהור ולבן או משהו כזה. נראה הכי הכי פשוט בעולם הכי בקטנה הכי הכל אבל מייצר 1500 לידים בחודש ותמיד שמרתי על הפשטות זאת אומרת שגם כשלפעמים רציתי לשנות את העיצוב לשדרג אותו לעשות אולי איזה סמל חדש איזה לוגו חדש זה לא היה טוב תמיד חזרתי בסוף למקור וגם אחרי שמכרנו את האתר אז מי שקנה אותו הרים עיצוב חדש עליו לא לקחו אפילו שבועיים והוא החזיר את העיצוב הקודם כי הוא ראה מה קרה ללידים איזה התרסקות ואתה לא תמיד יודע להסביר עכשיו למה העיצוב הפשוט והאגלי הזה המכוער הזה למה הוא מכר כל כך טוב לא תמיד אני יודע להסביר את זה אבל יש לפעמים דברים שהם פשוט עובדים זה כמו שאנחנו יש לנו עכשיו איזה פרסום כזה שהמטרה שלו זה לייצר לידים של חברות שצריכות שירותי אופטימיזציה של SEO וכאלה וניסינו לעשות את אותו פרסום על דף אחר הדף שהיום מפרסמים דרכו זה של דיגיפארם רצינו לעשות את הפרסום תחת הסאל וזה מטורף כי אותו פרסום אותם קופים אותו קריאייטיב אותו הכל אותו קהל אבל בדף הקודם של דיגיפארם זה מביא לנו ליד ב-45 שקלים אבל בדף של הסאל זה ב-160 שקלים לליד לא תמיד יודעים להסביר הכל אבל לפעמים פשוט צריך ללכת על מה שפשוט עובד זה הכל להשאיר את זה פשוט לא לנסות עכשיו לעשות את זה מסובך אם זה לא יהיה פשוט זה פשוט לא יהיה זה משפט שמאוד מאוד ככה מנחה אותי וחשוב להכיר אותו אגלי סייל בדיוק דיברנו על זה מה זה אומר זה אומר שהמון המון פעמים כשהאין נכנס עכשיו או כשיוזר משתמש נכנס לאיזשהו אתר או אפילו לאיזשהו משרד או אפילו לחנות כלשהי המון פעמים אנחנו חושבים שאם אנחנו נעשה שהחנות תהיה מאוד מאוד יפה ויהיו בלדים אז זה ימכור יותר והמון פעמים זה לא נכון כי הרבה פעמים זה מעביר את המסר שיקר פה ושוב אין בעיה למכור יקר זה אחלה זה מצוין אבל זה גם הרבה פעמים יכול בסיטואציות מסוימות להבריח את האנשים ולגרום להרבה פחות אנשים לרצות ולהתעניין אז המון המון פעמים האגלי סל ולא הדבר הנוצץ והמדהים וכל מה שאנחנו לפעמים חושבים יובל יצא לך לחשוב פעם על איזה שהוא קריאייטיב או על איזשהו משהו שעשינו ככה ביחד שבסוף האגלי מכר הרבה יותר טוב מדברים מאוד יפים שאולי ניסינו לעשות?
יובל: זה לאו דווקא אפילו קריאייטיב שעשינו אתה ואני אבל הייתה איזו תקופה שאנחנו הרצנו פה כל מיני קריאייטיבים גם אם הם עבדו אבל קריאייטיבים שעבדנו עליהם והשקענו ורצנו וצילמנו ועוד טייק וזה ופה ושם ובסוף היה פה עובד נגיד עמית שעשיתי איתו כמה סרטונים כאלה כלילי ממש אפילו לא באמת בנינו תסריט אמרתי לו טוב יאללה בואו נצטלם פה בואו לשם הוא זרם עשינו את זה בסוף אמרנו לו תלחש תשמרו את זה בסוד או כל מיני דברים כאלה שתפסו ולא תכננו ולא עשינו להם עכשיו איזה מיליון טייקים או איזה לא הוצאנו את זה עכשיו לאיזה נו עורך וידאו או משהו בסגנון כאילו.
עשהאל: בדיוק זה היה ממש דוגמה מושלמת אגב יש לי חבר קוראים לו ירון וירון הוא גם מייצר משחקים כאילו הוא ממש עובד בלייצר משחקים משחקי מחשב משחקי מובייל וכאלה והוא תמיד מספר לי על זה שיש לפעמים כל מיני חברות ענקיות כמו ניטנדו וכל מיני דברים באמת בסדר גודל מטורף של סטודיו של מאות ואלפי אנשים והוא תמיד אוהב לספר לי על המתכנת הבודד שיושב בהודו ומצליח לייצר איזה משחק שהוא שובר את כל הקופות ועושה 10 מיליון הורדות בחודש וכאילו בן אדם שישב לבד ופיתח באמת באיזה חודש מייצר משחק שרק הגאונות שבו או משהו שככה באמת יש בו איזה growth מנצח הכל זה כמו שנגיד שהיה את הבחירות עם טראמפ והילרי אז היו כל מיני משחקים כאלה שרואים את טראמפ נגיד ואפשר לתת לו או את נסראללה אפילו אני זוכר פעם שאפשר לתת לו מכות בפנים והוא הופך להיות יותר ויותר פצוץ עכשיו בחיית יובל מה את חושבת יותר קשה לפתח את פיפא או את זה כנראה שאת פיפא בפער מטורף אבל באותה תקופה הדבר הזה עם הפיצוצים על נסראללה עשה ממש היה כאילו שם דבר בכל מדינת ישראל וכולם דיברו על זה ואותו דבר גם עם טראמפ ועם הילרי היה שם איזה עניין וקיצר לפעמים רעיון טוב יכול לחסוך המון המון זמן של פיתוח וביצוע כי הפשטות היא זו שבדרך כלל מוכרת הרבה יותר טוב זה גם קצת כמו שבעבר מה שהיה מוכר זה סרטונים מקצועיים זאת אומרת היית צריך ממש לראות שהסרטון הוא מקצועי שיש פה עורך שיש פה 4K שיש פה היום סרטונים הכי טובים הכי ויראליים זה סרטונים שבכלל לא יודעים שהבן אדם צולם כביכול זאת יכול להיות שהוא יודע אבל זה נראה שהוא לא יודע אני זוכר שכשהייתי בצבא הסרטון שתפס לי הכי טוב שפורסם בסטטוסים מצייצים והכל זה סרטון אפילו לא ידעתי שצילמו אותי. הגיע ל-700,000 צפיות והכול, לא ידעתי אפילו שצילמו אותי, וזה מה שאנשים אוהבים לראות, דווקא את הפשטות, וכביכול שאף אחד לא יודע שהם מסתכלים. מציצנות כזאת. בדיוק, ממש ככה. בואו נדבר על עוד איזה דוגמה. יש לנו איזשהו, אנחנו היום מאחסנים את האתרים שלנו בכמה שרתים. אחד מהשרתים זה אצל בחור בשם דניאל. ודניאל הוא ממש ממש ככה חבר טוב, והוא רצה לעזור לי עם עניין שבתפריטים אצלנו באתרים שאנחנו מייצרים אז יש כזה קטע של טעינה שאתה טוען את האתר ואז התפריט נטען ואחרי חצי שנייה נטען גם האייקון שבתפריט ואני רציתי שזה יטען ביחד. אז פניתי אליו ואמרתי לו, תקשיב, אני ממש ככה הצבתי את הבעיה, שאלתי אותי אם הוא יודע את הפתרון והוא כאילו יצא כזה גבר, באמת יצא מלך. וואלה ישב, בנה לי, אמר לי אני אבנות לך פתרון, אל תדאג. ישב, בנה לי פלאגין, שהפלאגין הזה הוא בעצם מייצר ווידג'ט חדש לאלמנטור שהווידג'ט הזה מייצר את התפריט אבל בלי ה… זאת אומרת שיש טעינה ביחד והכל יוצא מושלם. אממה, ברגע שהתחלנו קצת להטמיע את זה, יאריק ואני, אז פתאום קלטנו שיש כל מיני דברים בגלל שזה ווידג'ט חדש וזה פלאגין חדש ויש עדכונים של התבנית ועדכונים של התוספים ועדכונים של הגרסת וורדפרס ועדכוני PHP וכל מיני כאלה, שפתאום דברים לא כל כך מתחברים. זאת אומרת, ברגע שאתה מעדכן משהו אחד, אז זה נדפק. ובקיצור, באתי ליאריק, אמרתי לו, תקשיב, שחרר את הפלאגין של דניאל עם כל הכבוד וכל האהבה, ובאמת אנחנו עפים עליו, אבל תשחרר אותו, תחזיר את הפלאגין, את התפריט הראשי שהיה של אלמנטור. הפתרון יהיה חייב להיות על בסיס הקיים עם עוד איזה טוויק, עם איזה, נגיד, סתם דוגמה, לעשות בתפריט עצמו שלא יהיה בכלל שום אייקון ולהוסיף איזה פלוס או איזה מין קוד קטן שייצר איזה אייקון כזה ברמת הפריטים של התפריט וזה כאילו ייראה כמו אייקון וזה ייתן ביחד. זאת אומרת, זה חייב להיות פתרון שהוא פשוט. ברגע שהלכת לפתרון שאתה מתחיל לעשות פה ג'ינגולים ומתחיל, זה לא הפתרון, זה פשוט לא טוב. אני לפעמים אפילו לא יודע על מה אנשים עושים, אני רק שומע שהפתרון מתחיל להיות מסובך, אני אומר לו, היי, שומע? אני לא יודע להגיד לך מה כן, זה בטוח לא כי זה לא אמור להיות מסובך אם התחלנו עכשיו לעשות משהו ואנחנו מרגישים שהוא מתחפרים ומתחפרים ומתחפרים זה הזמן לשחרר את הנושא ולהגיד אוקיי אולי אני לא יודע מה כן הפתרון זה בטוח לא הפתרון אז כל הזמן לחפש את הפשוט הפשוט המון המון פעמים מוכר הרבה הרבה יותר טוב.
יובל: זה מזכיר לי את הסרט האשליה, ראית אותו?
עשהאל: כן ברור.
יובל: על הקוסמים, שהוא, מה שמלווה את הסרט זה The closer you look the less you'll actually see וזה ממש נכון ככל שאתה נכנס לפעמים לדברים לעומק שלהם והכול אתה מפספס את התמונה הגדולה וזה מאבד לך את המצב הזה.
עשהאל: בדיוק ככה בשפה המקצועית בגלל שפעם הייתי קוסם זה נקרא מיסדירקשן זאת אומרת שאתה מיסדירקשן כאילו אתה בא ואתה אומר לו תראי יובל יש לי כאן ספוג זה וכשכולם מסתכלים פה אז את לא שמה לב בצד שמאל שאתה עושה משהו אחר.
בדרך כלל גם תמיד כל הדברים מהסוג הזה הם תמיד יגיעו דווקא שאף אחד לא מצפה להם נגיד סתם אם למשל עכשיו הקוסם עולה על הבמה וכזה עושה נגיד שואל איזה מישהו תחשוב על מספר תחשוב על זה ואז כאילו נגיד לרגע אחד הוא ילך למזוודה שלו כדי להביא איזה פרופ לא יודע את הכוס או את המחשבון או משהו שם בדרך כלל יקרה משהו שאף אחד לא יודע. כי מה לעשות הוא רק הלך להביא את המחשבון וחזר זה לא נשמע כמו איזה משהו שהוא בכלל חלק מהקסם אבל בדרך כלל שם יהיה הפיצוח או מה שבעצם הקהל לא יודע אז גם שם באמת הפשוט מנצח.
הפשטות מנצחת גם בשחמט ובשיתופי פעולה
בוא נדבר רגע אני לאחרונה ככה התחלתי לצפות יותר ויותר בכל מיני סרטוני, הסברים של שחמט ביוטיוב ולאחרונה צפיתי בסרטון מאוד מאוד יפה שכאילו הראה איך יש איזה בחור מאוד מפורסם בעולם השחמט שהצליח לעבור את הדירוג של 2000 ורק על בסיס זה שהוא כל פעם משחק את הצעד הפשוט ביותר מה זה הצעד הפשוט ביותר הוא מסתכל על כל הכלים שלו והוא שואל את עצמו איזה כלי כאן הכי פחות מפותח זאת אומרת איזה כלי כאן לא זז בכלל נגיד מאז המיקום שממנו הוא מתחיל וככה הוא רק מפתח את הכלים שבצורה הכי פשוטה אין לו אפילו תוכנית הוא אומר אין לי תוכנית אני לא הצד השני חושב שאני פה מתכנן איזה משהו גדול אין לי שום תוכנית אני בסך הכל מזיז כל פעם את המהלך את הכלי שהוא הכי פחות מפותח והוא מראה איך הוא מנצח ממש ממש שחקנים מצוינים שיש להם תוכניות ויש להם כל מיני רעיונות ומחשבות והם נופלים אחד אחרי השני ממש כמו יתושים ממש כמו סבובים אז זה גם ככה אפשר ללמוד מזה.
אגב זה גם קורה המון המון פעמים כשאנחנו עובדים נגיד עכשיו עם איזה מעצב גרפי או עם איזה כותב או עם איזה עורך סרטונים, שכאילו כל ההתקשרות איתו, כל הפינג פונג איתו, מאוד מאוד קשה. כל הזמן יש חיכוכים, כל הזמן יש, זה לא אפשרי, זה כן אפשרי. למה עשית ככה, למה לא עשית ככה, אבל אמרתי לך ככה, אבל בסרטון קודם זה היה ככה, ושוב פעם עשית את זה. כל מיני כאלה פאקד–אפ דברים כאלה, שאתה מרגיש שאתה באיזה מלחמה, ולא באיזה עבודה של שיתוף פעולה, ואז פתאום, אתה מכיר איזה בן אדם אחד חדש, נגיד, שפתאום עושה את זה והוא עושה את זה כל כך מושלם וכל כך פלואנט וכל כך זורם, שאתה כאילו אומר לעצמך, בואנה, כמה זמן בזבזתי על הדבר הזה שהייתי בטוח שהוא כל כך טוב, אבל עכשיו כשאני רואה מישהו שהוא באמת טוב כמו שאני רוצה שהוא יהיה, אתה מבין כמה הפשטות וכמה דברים אמורים פשוט להיות באמת פשוטים.
ברגע שיש יותר מדי חיכוכים, יותר מדי דיונים, יותר מדי ויכוחים, יותר מדי חילוקי דעות, זה לא אמור להיות ככה, זה אמור להיות פשוט, זה קצת כמו בזוגיות לפני חתונה וילדים. אתה רואה זוגות, עוד לא התחתנו, אין להם אפילו חתול משותף, אין להם כלום, כל יום מריבה. תגידו, אתם פגרים? זה עכשיו הזמן שלכם רק להיות ארנבים ולעשות רק כיף וצחוקים.
יובל: נכון, נכון.
עשהאל: ממה אתם… אני אתמול הייתי בחתונה של אחותי, אנחנו היינו צריכים לפני אמנה עיקרית כבר ללכת, כי דבש החזירה אותנו הביתה. זאת סיבה לצורך העניין, הייתה הסכמה מלאה בנושא, הכל היה בסדר, אבל אני יכול לנסות, נגיד עכשיו לחשוב על למה זוג יכול נגיד להיות באיזה דיון או באיזה ויכוח, על רגע, אבל זאת אחותי, אני רוצה להישאר יותר, והיא רוצה ללכת, ויש ילדה שבוכה, אז אני עוד מבין מאיפה יכולה לנבוע מחשבה של איזה ויכוח, אבל זוג, אין להם ילדים, בואו נלכת קיצונית. כל אחד גם גר בבית שלו, הם מתראים פעם בשלושה ימים לשעתיים, והם רבים בשעתיים האלה.
יובל: כן.
עשהאל: חבר'ה, תיפרדו.
יובל: כן, זה לא מתאים.
עשהאל: זה פשוט טיפשי לגמרי, כאילו. ממש. אז גם בהקשר הזה, הדברים צריכים להיות הרבה הרבה יותר פשוטים ממה שאנחנו חושבים.
למה להגיד "כן" לכל לקוח זה טעות גדולה
אחלה. יש עוד עניין, המון המון פעמים בעלי עסקים, הם נופלים בזה שהם אומרים לכל בן אדם שרוצה לקנות מהם משהו, לא משנה מה, הם אומרים לו, כן, בטח, יש לי את זה. עכשיו, זה מטופש לגמרי, כי אני אתן לך דוגמה. אם למשל עכשיו אנחנו סוכנות של SEO, ובא פה בן אדם ואומר, אני רוצה שאתם תעשו לי את ה-SEO, זה קרה השבוע. אבל יש לי אתר שהוא אתר בקוד נקי, ואני צריך שכאילו תכתבו את זה בקוד. עכשיו, לי בארגון, אין פה בן אדם שיכול לפתוח קבצי נוטפד ולערוך לו את הדברים ולגרום לאתר שלו המיושן משנות ה-80 שהדברים יופיעו. אבל המון פעמים אנשים אומרים, מה זאת אומרת, אבל הוא רוצה לשלם, אז יאללה, נגיד לו כן ונתמודד עם זה. זה fucked up גדול.
ברגע שאתה צריך להתחיל להמציא את המוצרים שלך לטובת אנשים שפונים אליך, המון המון פעמים אתה תסיים באמת לא בטוב. זאת אומרת, אתה תגלה שאומנם לקחת את העבודה, אבל פספסת ארבע עבודות אחרות שאתה דווקא מתורגל בהן, כי כל כך היית בפוקוס על העבודה שלקחת ואין לך מושג איך עושים אותה, וגם פה צריך לשמור על פשטות. פשטות זה אומר שכשאתה מגיע למקדונלדס, לדוגמה, אתה יכול לבקש צ'יקן נאגדס אבל שהם גם יהיו, לא יודע, בתוך חביתה? לא. אבל אתה יכול להגיד להם, רגע, אבל חבר'ה, אפשר להזמין חביתה, נכון? ואפשר להזמין צ'יקן נאגדס. אז מה הבעיה? תעשה לי את הצ'יקן נאגדס בתוך החביתה. אתה יודעת מה יגידו לך? לא. אי אפשר. לך למכונה, תזמין מה שאתה רוצה. אם יש שם אפשרות להזמין צ'יקן נאגדס בתוך חביתה, אני אעשה לך את זה בכיף. אם אין, אי אפשר.
הגאונות של מקדונלדס
זה הגאונות אגב של מקדונלדס. מה מקדונלדס עשו לפני כולם ובצורה כל כך טובה? הם ייצרו את המפעל הזה, שהם לא מתחילים עכשיו להכשיר שפים פרטיים שיבואו וידעו איך להכין לך את ההמבורגר. לא, לא, לא. יש שם שיטה. מישהו שמזמין לצורך העניין עכשיו, לא יודע מה, רויאל משהו, איך זה נקרא, אז מה עושים? לוקחים בתחנה הראשונה את החתיכה התחתונה של הלחם, ואז בודקים שנייה, זה נקרא, יש איזה שם לנייר שיוצא, לא מכנה.
יובל: אה, בוני, בוני.
עשהאל: יפה, יפה. בודקים בבונד, משהו כזה, את הרגע, רטבים, אוקיי, הנה, בקבוק מספר, לא רשום שמה דבש וזה רשום, 4, 8 ו-9, ואז יש מעל הבקבוקים מספרים, הוא לוקח את 4, שם, אה, וגם הוא לא לוחץ כמה שהוא רוצה. יש לחיצה ויוצא בדיוק אותה כמות כל פעם, זהו, זה כאילו כמו סוג של סוכר כזה שיוצא פעם, שאתה הופך אותו ויוצא כפית.
יובל: נכון.
עשהאל: ככה, אין שכל, יש מפעל, המפעל הזה, בתקווה יום אחד גם יעבוד בלי בני אדם, כרגע הוא עובד עם בני אדם, אבל יש לחיצה, לחיצה, לחיצה, רגע, הוא רוצה, אה, איך זה נקרא, חמוצים, שמים בדיוק שתי חמוצים, שני חמוצים, לא שלושה, שני חמוצים, ועגבנייה אחת, וחסה אחת, ובקיצור, זה מאוד מאוד פשוט, אה, ואז מה יוצא? יוצא מצב שמי שמפעיל סניף מקדונלדס זה שני ילדים בני 15, ואחד אחריהם בן 15 וחצי. זהו, ככה מפעילים סניף מקדונלדס.
אגב, אם את רוצה לראות משהו יותר קיצוני מזה, תלכי לסודוך, זה בכלל משוגע. אני מעריץ, אני מעריץ של מי שפתח את הסודוך.
יובל: הסודוך זה,
עשהאל: יושבים שם, עומדים שם, יותר נכון, ארבעה ילדים בני 13, אני לא מגזים עכשיו, בני 13, לא יודע איך הם בכלל, יש להם פנקס עבודה, נראה לי, זה עוד באותה תקופה שצריך פנקס עבודה ואישור מאבא ואימא או משהו. עומדים שם שלושה אנשים, ארבעה אנשים בני 13, ולא רק שהם כמו במקדונלדס, הם לקחו את זה צעד קדימה. אני כאילו, יש לי תחביב, אני וקובי הולכים לסודוך בדרך השלום, ופשוט נהנים. נכנסים ורואים איך הבן אדם מולך, הוא כבר, כמו לימדו אותו, לעשות סמולטוק גם עם הבן אדם הוא לא. פתאום הוא בא, הוא שואל אותך, מה קורה, אח שלי גיבור, איך אתה, מאיפה באת, ככה.
יובל: עכשיו,
עשהאל: לא משנה כמה פעמים אנחנו נכנסים לשם, זה אותן שאלות, זה אותו דבר, אבל זה כל כך יפה לראות איך מישהו מצליח לססתם עסק, ולא לקחת, נגיד, תלך לסודוך, תגיד לו, רגע, אתה יכול לשים לי את הנקניקייה בתוך הלחמניה או לא יודע מה, לא.
יובל: למה? באמת, בראשון הפנקים.
עשהאל: אין בעיה, אז ננסי לעשות משהו שזה יותר קיצוני, זאת תנסי להגיד לו נגיד משהו שהוא קצת באמת יוציא אותו מהגזרה, אגב, גם אם מישהו אומר לך כן, יכול להיות שאם תכניסי לבעל הבית הוא יכעס עליו.
יובל: נכון.
עשהאל: זאת אומרת, בסוף המטרה של המקומות האלה זה לייצר שיטה. השיטה אומרת שאתה יכול לקנות או אחד או שתיים או שלוש, אם קנית אחד יש תהליך מובנה, אם קנית שתיים יש תהליך מובנה. ברגע שאתה רוצה מספר ארבע, בדרך כלל במקומות מהסוג הזה, לא ידעו בכלל להתמודד עם זה. זה כזה, רגע, מה, הוא רוצה אבל שגם המיונז וגם הקריצ'ופ יהיו באותו זה? איך? מה, איך עושים את זה? בקיצור, אז לנסות באמת להיצמד לאיזשהו תפריט מסוים ולאיזשהו סל של דברים שהעסק באמת יודע לעשות.
כשאין תפריט קבוע – אין עסק
אחלה. עוד דוגמה ממש טובה. יש, היה פה השבוע לצורך העניין, או שבוע שעבר, היה פה רעיון עבודה.
יובל: כן.
עשהאל: וכאילו הבן אדם סבבה, אחלה, הוא באמת נראה לעניין, והכול, אבל ציפיות השכר שלו לא תואמות בשום צורה את מה שהעסק פה משלם. לא תואמות בשום צורה, בהפרש גדול, כאילו. כן. ואני כאילו באמת, ככה התחבטתי עם זה כמה ימים, מה אני עושה, מה אני מציע לו, כי אני כן רוצה אותו פה, והוא כן נראה לי בחור לעניין, והוא גם חבר כזה מהקהילה, וכאילו אני מכיר אותו קצת וכאלה. ואז כאילו ככל שחשבתי על זה יותר, פשוט הגעתי עם עצמי למסקנה, אני הולך להוציא לו הצעת עבודה בשכר שאני רוצה לשלם. אם הוא רוצה, ייקח. אם הוא לא רוצה, לא ייקח. אני לא מתכוון לזוז מזה. למה? כי ברגע שמשהו, זה קצת דומה לתפריט במקדונלדס. ברגע שמשהו לא מקובע, ויש אחד שמרוויח ככה, ואחד שמרוויח אחרת, והכל זה איזה סלט אחד גדול, ופתאום אין, אין כאילו בכלל סיכום. זאת אומרת, כל אחד יכול לבוא ולעשות את זה אחרת, זה לא יכול להתקיים בצורה הזו. ולכן, גם בהקשר הזה, זה צריך להיות פשוט. אם אתה רוצה שיהיה לך עובד טוב, שאתה רוצה לגייס, אם אתה עכשיו מתחיל לחשוב עם המוח שלך איך אני עושה פה ג'ינגולים וסלטות באוויר כדי לעמוד בדרישות שלו, יש לי רעיון יותר טוב. פשוט תגיד לו שהוא לא יתקבל. תאמין לי, זה יעשה לך הרבה יותר טוב. כאילו, או שתציע לו את מה שאתה מוכן לשלם, או שתגיד לו, זה פחות יסתייע. כל הבלבלה הזאת, כל המחשבות האלה לתוך הלילה, זה לא דבר שהוא חיובי. העסק אמור לדעת להתקיים על בסיס תוכנית שהוגדרה מראש עם תקציבים שהוגדרו מראש. ברגע שאני מתחיל עכשיו לסטות מזה ולהגיד לא מה פתאום אז נשלם להוא אלפיים יותר ולהוא אלף יותר ולהוא, אין לזה סוף לדבר הזה ולכן כמו במקדונלדס וכמו בסודוך אנחנו חייבים לעבוד בצורה הגיונית.
דרקונים, איגואנות ופשטות בניהול
גם בכל העניין הזה של אתה הרבה פעמים כמנכ״ל אתה רוצה לרתום או את המנהלים שלך או את העובדים שלך לטובת דברים מסוימים. עכשיו, אם יש איזו תחושה שצריך לעשות עוד שיחה ועוד שיחה ועוד שיחה ועוד שיחה, אז אני כאילו בא ואומר שככל שה… כאילו בעובדים יכול לקרות, ועובד, אם אתה מרגיש שאתה עושה עוד שיחה ועוד שיחה ועוד שיחה, אז די אחי, כאילו תחתוך את זה, זה כבר לא הגיוני. אתה לא אמור להתחנן לבן אדם שיעשה את העבודה שלו, אבל במנהלים זה קצת אחרת. במנהלים יש קטע. ככל שהמנהל מולך יותר דרקון ופחות איגואנה, זאת אומרת, ככל שהוא יותר, נקרא לזה, מופרע, והכול יכול לקרות, אתה יכול להגיד לו משהו, ופתאום ידפוק לך איזה צעקה או איזה התקזיב, וואו,
יובל: כאילו,
עשהאל: מה היה פה הרגע, ככל שהוא יותר מופרע, ככה בדרך כלל יש לו גם פוטנציאל הרבה יותר גדול. זאת אומרת, הדרקון, נגיד, אז הוא גם יורק אש. האש יכולה להיות עליך, וגם יכולה להיות על הלקוחות ועל הריטיינרים, ועל, כאילו, בקטע חיובי, מה שנקרא. אתגר, נקרא לזה, בלנהל את אותו מנהל, אז ככל שהוא יותר בעל פוטנציאל, נקרא לזה, לירוק אש חבל על הזמן, ככה שווה כן להיות מוכן לעשות עוד שיחה, ועוד שיחה, ואולי גם עוד שיחה. יש לזה גבול גם בדבר הזה, אבל ככל שהמנהל יותר דרקון, ככה אתה תהיה מוכן לעשות איתו יותר שיחות כאלה, כדי לרתום אותו לצד שלך. לכל אחד יש, אגב, גבול, זאת אומרת, גם פה יש איזה גבול מסוים, אבל בסוף ככה זה עובד. אם יש לך עכשיו, נגיד, סתם דוגמה, מנהל שאתה לא באמת כזה צריך אותו, ואתה לא באמת מרגיש שהוא כזה מחובר, ועכשיו אתה צריך לעשות לו עוד שיחה, ועוד שיחה, ועוד שיחה, כדי לרתום אותו בסך הכל למטרת הארגון, שזה המטרה, שמלכתחילה היא הייתה המטרה, אז גם כאן, לחתוך, זה לא הולך לעבוד. אם זה לא יהיה פשוט, זה פשוט לא יהיה.
אמת פשוטה תמיד מנצחת שקר מורכב
בואו נדבר רגע על העניין הזה של המון המון פעמים אני יכול לבוא ונגיד להגיד, לא יודע, לספק שלי, או לעובד שלי, או למנהל שלי, או לא משנה למי, אני צריך 1, 2, 3, ואז הוא יבוא ויגיד לי, לא, תשמע, זה מורכב, זה ייקח חודשיים, זה ייקח פה, זה ייקח שם. הרבה פעמים זה לא נכון. הרבה פעמים אפשר לעשות את זה בצורה הרבה הרבה הרבה הרבה יותר פשוטה ממה שאותו מתכנת, סלש, עובד, סלש, עורך, סלש, כל מקצוע כזה או אחר, אפשר לעשות את זה הרבה יותר בפשטות, והמון פעמים גם, למרות שהמנכ״ל הוא לא מבין בדיוק באיך עורכים וידאו, והוא לא מבין בדיוק איך מתכנתים את דיגי פארם או כאלה, עדיין, המון פעמים הוא יכול פתאום לתת איזו הברקה כדוגמה, נגיד לבוא ולהגיד, רגע, אבל מה אם נעשה את זה ישירות מהיוטיוב לדוגמה, ופתאום זה כזה, אה, וואו, אז לא צריך לקנות עוד עשרת אלפים ג'יגה, וכאילו, אתה כזה, אוקיי, ובלב אני כזה מעצמי, כאילו, אתה אמור להביא לי את הפתרונות, לא להפך, אבל בסוף, גם כשאני מקבל כל מיני הנחות עבודה מורכבות, אני המון פעמים אנסה לפשט אותן, וגם בכללי, המון פעמים, אני יכול לשבת עם בן אדם, והוא כזה יכול להגיד לי, שמע, זה לדעתי ייקח שלושה שבועות, התפקיד שלי זה להגיד לו, יופי, אז עד היום בשש בערב זה מוכן. זה כזה, מה, מה פתאום, איך פתאום, מה פתאום, אחי, תשאיר את הדברים פשוטים, זה קורה לשבת, לתקתק את זה, לסגור את זה, תהיה מרוכז, אל תשים את הטלפון שלך בצד, אתה תראה שתציין את זה עד היום בשעה שש, זה כאילו מאוד מאוד פשוט. בקיצור, אז גם הלערער על הנחות מורכבות, זה דבר שהוא מאוד מאוד חיובי. ואם כבר דיברתי על הסיפור של לתת הנחות, יובל, אני חושב שאת ספציפית חווית אותי המון המון פעמים כבר בעניין הזה, של יושבים קבוצת אנשים, לא משנה מי, ומסבירים לי כמה הדברים הם מורכבים, ואז מה אני אומר להם?
יובל: שבוא תפתח את השעון, אני הולך לעשות קפה.
עשהאל: בדיוק, כי נתני לנו דוגמה קלאסית, אני חוזר, שיבינו את הסיפור.
יובל: לצורך העניין, אפילו סתם לפני שהתחלנו לעשות דוחות קליקי פעם או משהו כזה, אמרנו, בוא ניקח את זה ונשווק את זה איכשהו, ולפעמים אין לנו לעשות, יש משימות, ויש דברים ויש זה, ואתה רצית להוכיח לי שזה פשוט. אז אמרנו, אז אמרת, אוקיי, תפתחי שעון רגע, אני הולך לעשות קפה מבחינתי, אני חוזר, ואז אני מצלם פה רגע את הסרטון, ובאמת פתחת והקלטת, ומה קורה חברים, אני רוצה להראות לכם סקירה של לקוח, ש… נגמר, עצרנו את השעון, זה באמת עניין של כמה דקות, ובסוף הדברים קורים, זה עניין של תעדופים, זה עניין של…
עשהאל: זה עניין של אנרגיה מנטלית, זה האמת. זאת אומרת שאני לא, אותו בן אדם שאני יושב איתו נגיד, והוא באמת מאמין שזה מורכב, אל תביני לא נכון, הבן אדם הזה לא עצלן, הוא לא קם בבוקר והוא אומר, לא בא לי לעבוד, הוא פשוט, פשוט באמת הוא מאמין שהדבר הזה הולך לדרוש ממנו איזושהי אנרגיה מנטלית של שינוי פאזה, לעשות עכשיו נגיד משהו אחר, מה שהוא התחיל לעשות באותו בוקר, וזה, הבעיה היא, המעבר הזה, הלהתחיל את הדבר הזה, מה שנקרא, זה כמו קצת, יש גם נקודה על זה, עוד נגיע אליה, שמה הדבר הכי קשה בלצאת לעשות מרתון?
יובל: נכון, לשים את הנעליים.
עשהאל: ללבוש את הנעליים, זה החלק הכי קשה.
יובל: כן.
עשהאל: אחרי שתלבשת את הנעליים, תציין את ה-42 קילומטרים כמו גדול, אבל אם תלבש או לא תלבש את הנעליים, זה ההבדל בין אם תצא, או אם תוותר על המרתון באופן כללי.
הסיפור על העובדת והחותמת – למה אסור לשקר
אז כאילו, אנחנו גם, מאוד מאוד חשוב שנשאיר את הדברים לא רק פשוטים במעשים, אלא גם פשוטים בדיבור, באיך שאנחנו מתארים את הדברים. נגיד לפני, לא יודע, אתמול, אם אני לא טועה, אז כזה רציתי שיהיה פה שולחן עגול כדי שיהיה אפשר באמת לסדר את החדר בצורה יותר טובה. אז כאילו, אפשר שיתחיל לעשות מזה ביג דיל. ואפשר פשוט לבוא ולהגיד, היי, יריק, מה קורה? הנה מפתחות, ראשון, יבנה, תחזור, יש פה שולחן. זהו. עכשיו אפשר, יכולנו לעשות מזה מהומת אלוהים, יכולנו להתחיל להסביר כמה זה לא הגיוני, ובוא נזמין את זה באונליין, יגיע עוד 20 ימים, ועוד כל מיני סיפורי סבתא. אבל אז היינו יושבים היום, עוד פעם, בשולחן הקודם, ולא בא לי. אז גם בעניין הזה, פשוט כל הזמן לשדר ולהאמין בלב שלם שהכול קטן עלינו. הכול קטן עלינו. זה הכול שטויות, זה הכול, זה שבע דקות, וגם כמו שסיפרת בסיפור, אני תמיד אוהב להגיד לבן אדם, אוקיי, זה לוקח הרבה זמן, יופי. כמה זמן אתה רוצה שאני אעשה את זה? ואז הוא אומר לי, עשר דקות. אני אומר לו, יופי. מפעיל לו טיימר, ואני לא מתחיל לעבוד על המשימה, אני בכוונה הולך ועושה איזה קפה או עושה איזה משהו, איזה שבע דקות, משאיר לעצמי שלוש דקות וסוגר את זה. למה? אגב, גם אם אני אלך לקפה שבע דקות ואסגור את זה בשתים עשר דקות, אין לי שום בעיה עם זה.
יובל: כן.
עשהאל: כי אני לא באמת מנסה עכשיו, זה לא משחק של התנצחות, זה משחק של באמת להראות לבן אדם שכשעובדים בצורה יעילה ולא מפחדים מהשינויי כיוון החדים האלה של עכשיו אני עושה סרטון קליקי פארם, ופתאום אני מצלמת את עמית, ופתאום אני בכלל הולכת ועושה סרטון בקאנטרי, וכל זה באותו יום.
יובל: כן.
עשהאל: ברגע שהבן אדם יודע לעשות השיפטים האלה, קודם כל הוא מעלה את המניה שלו דרמטית, ודבר שני, אין מה לעשות בסוף הרבה הרבה יותר קל לדלבר דברים בצורה הזו ובהספק מאוד מאוד רחב.
אני סתם, באמת בתור דוגמה, אפילו לא חשבתי לעשות את זה, אבל אני אפתח רגע את הקבוצה שלנו, יובל ברשותך, ביחד. אני אתן דוגמה, אין לי מושג, אני אפילו לא זוכר אפילו בעל פה, אבל אני אפתח סתם דוגמה לסיכום יום שלך, בסדר? רק כדי שאנשים לא יתלהבו מההספק, שגם ממנו אפשר להתלהב כמובן, אלא מהשינויים, בבוקר עשיתי ככה, דוגמה. סיכום יום 30.11.25. עריכת סרטון הדסה, ממומן דיגי פארם, התחלתי, אסיים מחר בעזרת השם. לעבור על סרטון ממומן דיגי פארם ולכתוב הערות דגשים לקראת פגישה, בוצע. עריכת סרטון דניאל ינובסקי, סשן קצר עם שי, בוצע. הוצאת ראיון ינובסקי לכתוביות, בוצע. בדיקת חניה ענת, בוצע. עריכת פודקאסט רפאל שמאות, סשן עם הודיה, בוצע. שמירה, לוגו רפאל. עריכת צבעים שלא יבלע הסרטון, בוצע. הוצאת ראיון רפאל שמאות לכתוביות עוז, בוצע. העלאת חשבוניות לפוסט ראשי, בלק, בוצע. החזרת סרטון לתיקון עוז, בוצע. הוספת עוז לקבוצה עם דניאל הזה, בוצע. שליחת מליאור, בוצע. חוזה עבודה זה, בוצע. תזכורת הדסה, בוצע. ארבע גרפיקות עם בר, בוצע. עדכון טבלת מבצעי. פגישת מנהלים. ריל פרק 65. פוסט בלק פריידה. פוסט כל יום. תזמון פוסט בלק פריידה. מתנת לידה של יעל. שליחת חשבונית מס מתנת יעל. סידור קניות ויקטורי. פגישה עם גל מלמוד. הפניית בקשת פרסום בקבוצה לעשאל. תזכורת מאיר על מגש ירקות. פוסט חשבוניות. כל זה כאילו, זה הכל בשיפטים כזה של רגע עכשיו יש את זה ועכשיו יש את זה ועכשיו יש את זה. אבל זה בדיוק הסקיל. בסוף כשבן אדם מגיע ושואלים אותו רגע בוא ניקח רגע את העולם הישן. מה למדת? אז כאילו הוא אומר אה אני יש לי תואר שני בהנדסת מכונות ועשיתי את זה בטכניון וכאלה. אחלה מעולה. אבל זה לא מוכיח שום דבר בקטע של מה אז מה תספיק היום? לפחות שלמדת את כל הדברים בעולם ואתה לא יודע לעשות את השיפטים האלה כי האנרגיה המנטלית היא הדבר המרכזי. ואני לא בטוח שיש תואר ראשון באנרגיה מנטלית ואני חושב שזה סקיל שהוא הרבה יותר חשוב לדעת פשוט לזוז בין דבר לדבר ולא להתרגש ולספר לעצמך גם את הסיפור שזה באמת פשוט הכל פשוט לא להתחיל להתקשקש ולהתערבב בכל מיני מורכבויות ואיך נעשה ומה אחי תשאיר את זה פשוט זה יהיה פשוט אם זה לא יהיה פשוט זה פשוט לא יהיה חשוב מאוד להשאיר את הדברים פשוטים.
אגב אני רוצה לספר איזשהו סיפור קטן שהוא באמת ככה ממחיש את הנקודה הזו. להגיד את האמת זה הדבר הכי פשוט שיש כשמישהו בוחר לשקר זה הדבר הכי מורכב והכי מטומטם שיכול להיות כי תמיד אבל תמיד ובכל הקשר ואני עומד על זה בכל הקשר גם בהקשרים מורכבים אמת פשוטה תמיד תהיה עדיפה על שקר מאוד מאוד מושקע ומורכב ואין סיכוי שיעלו עליי וכאילו מה זאת אומרת אני חשבתי על הכל ולא לא לא לא עדיף לך להגיד אמת מה רע אבל להגיד את האמת מאשר לספר שקר מתוק שכולם ישמחו ויהיו מבסוטים.
יובל: נכון.
עשהאל: ואני אתן דוגמה. יש לי חבר, לא אוכל להגיד את שמו, אבל יש לי חבר שמה שקרה זה שהייתה לו איזה אשת מכירות בארגון, והיא הייתה אשת מכירות מאוד מאוד מאוד מרכזית בארגון. זאת אומרת, מישהי באמת, שככה הארגון שם את מבטחיו על כתפיה, והיא באמת הביאה לו מכירות כל חודש בצורה מאוד מאוד טובה. יום אחד הוא מגלה שאותה עובדת עשתה מה נקרא, אני לא יכול לספר את הפרטים, אבל עשתה מעשה שיכול להתפרש כמעשה שלא ייעשה, בסדר? שלא ייעשה. והוא החליט שהוא מעלה אותה לשימוע על זה, זה קשור לאמינות וכאלה, והוא העלה אותה לשימוע. והיה לו שימוע, נגיד, תוכנן ליום ראשון, ובסוף שבוע הזה הוא פגש אותי. והוא התייעץ איתי, הוא אמר לי, תקשיב, זאת העובדת הכי טובה שלי, היא מביאה לי מכירות 300-400 אלף שקל כל חודש כבר כמה שנים, אני מכיר אותה כאילו ברמה שאני סומך עליה והכול, אבל מספר לי את הסיפור שקרה, מה שקשור לאמינות. עכשיו, מה שדפוק בכל הסיפור שלו, זה שבסוף בסוף בסוף זה מתנקז להאם היא חתמה עם חותמת הארגון על המסמך או לא, בעיניי לפחות. כי מבחינתי כל הסיפור שהוא סיפר, אין שם בעיית אמינות, חוץ מחלק אחד.
יובל: כן.
עשהאל: האם היא לקחה את חותמת החברה וחתמה על מסמך ללא ידיעתו, או לא?
יובל: כן.
עשהאל: כי אם לא, אני יכול באמת בקלה קלות להסביר לאותו חבר למה הוא צריך להשאיר אותה ולמה זה לא פאק באמינות. זו אולי קצת טיפשה, אולי יצאה טיפשה, אולי עבדו עליה, אולי היא נפלה לאיזה עוקץ, אבל היא לא פאקד–אפ באמינות.
יובל: כן.
עשהאל: עכשיו, כחלק מכל הבדיקות שהוא עשה, הוא כל כך העמיד אותה בפינה, הוא לקח אותה לפוליגרף.
יובל: וואו.
עשהאל: באלוהים, באלוהים. לקח אותה לפוליגרף, והיא יצאה דוברת שקר.
יובל: וואו.
עשהאל: לקח אותה לפוליגרף, והיא יצאה דוברת שקר. אבל, בכל הסיפור הזה בסוף, את זה כי הוא ידע להשוות בין מסמכים אחרים. ועכשיו, בגלל שהוא כל כך העמיד אותה בפינה, אז היא כאילו יצא לה כזה סוג של, לא, אני גם לא כתבתי את הכתב הזה. עכשיו, כולם יודעים, אני אומר לה, שזה הכתב שלה. אין מצב שלא זה אני חותם, הוא הראה לי, הוא הוכיח לי, הוא לקח את זה לבחור שעושה, איך זה נקרא? משהו?
יובל: כן, גרפולוג.
עשהאל: גרפולוג, כן, והוא אמר לו, כן, זה הכתב שלה והכל. אבל היא פשוט, היא יצא לה, כאילו, כחלק מכל המבוכה הזאת, זה לא שלי, היא כאילו, והיא כבר לא יכלה לחזור אחורה. כן. למרות שכולם מבינים שזה כן שלה, ואני אמרתי לאותו חבר, וככה, זאת הייתה המלצה של יד הסוף, אתה צריך להשאיר אותה. אתה לא צריך להעיף אותה, כי אני אישית חושב שהיא לא חתמה, היא כן כתבה את הפרטים, אבל מותר לה לכתוב את הפרטים. מה הפרטים כשרשום? שם ותעודת זהות. כן. אחי, זה לא, זה כולה שם ו… זה לא כזה פאקד–אפ כאילו. אבל את החתימה עצמה של הזה, הוכחתי לו שהארגון, או מה שזה, הצד ג', מה שנקרא, הוא פשוט כל פעם מדפיס חותמות עם השם של מי שצריך, וחותם בשם הכביכול הארגון.
יובל: כן.
עשהאל: אבל זה לא, היא עשתה את זה, כי זו לא החותמת של הארגון שלך בכלל. תסתכל על הפונט, תסתכל על הגודל, זה לא. זה כל כך גנרי, כאילו החותמת שלך בכלל לא נראית ככה. אז נכון, היא קצת פאקד–אפ בקטע עם הכתב, אבל בתכלס, אם היא הייתה נצמדת לאמת, וגם אם האמת היא קשה, והייתה אומרת, כן, אני כתבתי את זה,
יובל: כן, קשה.
עשהאל: אבל לא חתמתי. אני כתבתי את זה, אבל לא חתמתי. היא הייתה נשארת בארגון, והוא העיף אותה, והיא לא המשיכה לעבוד אצלו. כן. אז רק דוגמה לכמה להיצמד לאמת, זה הדבר הכי פשוט שיש. ברגע שאתה מתחיל לשקר ולחרטט ולחשוב שאתה הגאון הכי גדול בעולם, והמעסיק שלך, לא, הוא מטומטם, הוא נולד מטומטם ועליו אפשר לעבוד, והוא כאילו, הוא רק המעסיק שלך, וכאילו, צריך להיצמד, להיצמד לאמת. זה הדבר הכי חשוב, וזה סיפור כל כך, כל כך כאילו, שממחיש את הנקודה הזו, שהייתי חייב לספר אותו, וכדאי מאוד מאוד להיזכר בו כל הזמן, ולא לשקר, גם אם זה פאקט–אפ, גם אם זה משהו שהוא נשמע לך כאילו אתה יותר מפחד שיגלו שזה אתה מאשר מה שעשית. עזוב, סמוך עליי, הנה, שמעת את הפודקאסט פה, הייתה לך או לך הזדמנות ללמוד את הנקודה הזו. תדבר אמת, תדברי אמת, אין סיבה לשקר. השקרים האלה יבואו בעוכרינו בוודאות. כל שקר אין לו רגליים, אין מה לעשות, בסוף השארת, מה שנקרא, שיקרת, מתישהו נחזור לאותה נקודה ונדע ששיקרת. ואגב, חשוב גם להבין שכשמישהו עכשיו עובד אצל מישהו לצורך העניין, אז אם אתה עובד אצל מישהו, צא ממקומות הנחה שהוא לא כזה מפגר. כי אם הוא הצליח, בואי, רוב העסקים בישראל נסגרים טיק–טק. אם יש לו עדיין עסק והכל קורה וזה כבר עסק של הרבה שנים, כנראה שאותו אדם, כבר היו לו כמה עובדים, כבר דברים קרו ואין לך מה לנסות לשקר אותו, זה יהיה דבר מאוד מאוד מטומטם.
הפתרון הכי פשוט לעוזר אישי – שולחן ליד
בואו נדבר רגע על עוזר אישי, אוקיי? אני לאחרונה רציתי ככה שבאמת תהיה לי איזה מין יד ימין כזה, שאני אוכל לתת למישהו המון המון משימות ודברים שיושבים עליי והכל. וכאילו אני כזה, עברו כמה ימים מאז שככה מיניתי את יריק לתפקיד, ואני כזה מסתכל ואומר לעצמי, מה לא עובד פה, מה לא עובד פה,
יובל: כאילו,
עשהאל: אני היום סיימתי איזה יום מזיע של הלייב, גמור, חוזר הביתה, מגיע לבר, אומר לה, תקשיבי, דרסה אותי משאית היום. באמת, דרסה אותי משאית, וכאילו, ואני אומר לעצמי בלב, מה אני עושה לא נכון אבל, כאילו, הבאתי בן אדם, ואני חושב שהוא, ועשיתי לו איזה בחינה חודשיים–שלושה באיזה מחלקה אחרת, ואני חושב שהוא כן יכול להתאים לזה, ויש לו את המהירות המחשבתית ואת מה שאני צריך לטובת הסקילס שלי, אבל זה לא מפוצח כאילו. יושב, חושב, חושב, חושב, חושב, ואז בסוף הולך לפתרון הכי פשוט בעולם, במקום להתחיל לייצר פה כל מיני ממשקים, ובוא נעשה בורד מאנדיי מאוד מורכב עם אוטומציות, שאיך שאני רק לוחש באיזה מקום זה מייצר לך משימה, ואתה מקבל תיוג, וזה אשתך מתקשרת להזכיר לך, כי גם היא קיבלה אוטומציה, וכל מיני בלבולי מוח, זה היה כזה, שומע יריק? בוא פשוט תעבור לחדר שלי, ממש קרוב אליי, כאילו, שב, תשים את העמדה שלך פה, וזהו. ומאז, כל פעם שיש לי בעיה, אני פשוט, מה המצב יעריק? והוא פשוט פה. זה כאילו, לפעמים הפתרון הפשוט, בלי כל הטכנולוגיה, בלי כל הבלבולי מוח,
יובל: לא,
עשהאל: תעשה בדרייב, שיביא לזה של מייק, של זאפייר, של N8N, של וואי, שחררו, זה אמור להיות פשוט. אם אתה צריך סיוע, פשוט תדאג שיהיה מי שיסייע לך כל הזמן, שיהיה מולך. כל אחד כמובן עושה גם את מה שנוח לו. יש בן אדם אחר שיגיד שמה שנוח לו זה לעשות קבוצת וואטסאפ ולהצמיד אותה בנאוצים, וכל אחד ומה שנוח לו. אבל שיהיה פשוט, בקיצור, מאוד מאוד חשוב לשמור על הדברים פשוטים.
מה שלמדנו מילדים, ממחשבים משומשים ומאטמי אוזניים
עוד דוגמה, יש לנו כאן מגוון רחב של כותבי תוכן פה בארגון. אני כבר לא קורא לזה כותבי תוכן, כי הם לא צריכים לכתוב תוכן, הם צריכים לייצר את התוכן הטוב ביותר, אז הם יוצרי תוכן, וזה לאו דווקא גם יוצרי תוכן בטקסטואלי, זה יכול להיות גם יוצרי תוכן של אודיו, יוצרי תוכן של סרטון, יוצרי תוכן של canva, של גרפיקה, של מיליון ואחת דברים. אז היה להם כאילו המון המון רעש. זאת אומרת, הם יושבים בסוף כולם בחדר אחד, והם ככה, חשוב להם שיהיה שקט והכול, ואני כזה ניסיתי לחשוב מה אפשר לתת להם שבאמת יהיה להם שקט. וכאילו, אז אני לוקח בהתחלה איזה אוזניות מסוימות, וזה לא עובד, ואז אוזניות אחרות, ואז פתאום אחד מאבד את הצ'יפ שלו, וזה שוב פעם לא עובד, והכול. ואז כאילו, פתאום כזה אני חושב עם עצמי, ואומר לעצמי, איפה יש הכי הרבה רעש? אה, במטווח. תמיד במטווחים יש רעש ברמה שאתה שם מטמי אוזניים. אוקיי, מה יש בטווח? אה, יש שם מטמי אוזניים, כאילו, אתה בתור מי שעושה את הטווח, מה שנקרא, אז יש לך בעצם את הספוגים המגעילים האלה בתוך האוזניים, סבבה. אבל מה יש למדריך ירי? יש לו את הבוקסות, למה? כי הוא פה כל הזמן, אז הוא לא ישים עכשיו את ה… הוא רוצה משהו יותר טוב. אז פשוט הלכתי לחומרי בנייה פה חמש דקות הליכה, הבאתי שם חמישה זוגות, שישה זוגות של אטמים כאלה, בדיוק כמו של מדריכי ירי, וזהו. ועכשיו לכל אחד מהכותבים יש אטמים כאלה, מה זה אטמים? בוקסה כזאת שאוטמת את הרעש, אבל ברמה, איך הם אמרו לי, בואנה זה ואקום, כאילו אתה מרגיש שאתה בתוך אקווריום, מה זה הדבר הזה? אז גם פה, לפעמים הדברים הם הרבה הרבה יותר פשוטים ממה שהם נראים.
יש לנו עוד דוגמא, מחשבים, בסדר? אנחנו גדלים פה. זהו,
יובל: אני רציתי להגיד גם, שבעצם זה גם באיזשהו מקום אנחנו מתפתחים, אנחנו אומרים, יאללה, בוא נעשה על חוטי, הכול, העכבר, המקלדת, האוזניות, מה שאפשר, אנחנו, איזה כיף, ואין חוטים ואין זה. בסוף מה שעבד הכי טוב זה חוזרים אחורה לדברים חוטיים, אין לנו בעיות לא של סוללות ולא של קליטת תדרים ולא של שום דבר. ודרך אגב, עכשיו קטע, גם אוזניות האיירפוד, זה שזה עכשיו מהומה חדשה, שגם זה אנשים חוזרים לאוזניות חוטיות בכללי ביום היום שלהם, שזה קטע, שכאילו כולם מבינים שהסימפל הזה באמת…
עשהאל: מאוד דאטי את הדוגמה עם המקלדות והעכברים. אני אישית, אחרי, בהתחלה יצאתי מטומטם, כמו שסיפרת, וקניתי לכולם פה על חוטי, כאילו אנחנו לא יודע איפה, בחלל, ואז אחרי ששלושה, ארבעה, חמישה, שישה, בשבוע, כאילו פשוט באים ואומרים, הצ'יפ שלי לא עובד, זה לא עובד, זה לא קולט, זה כן קולט. לא, יש לי מקלדת, אבל המקלדת היא כבר עם USB ואני מביא עכבר אחר, אז גם הוא צריך USB ואין לי מספיק USB'ים, ואז תביא לי מפצל ותביא לי… אלוהים ישמור. מאותו יום אמרתי, חבר'ה, מי שיש לו היום אלחוטי, כדאי שישמור עליו טוב, כי אני לא אאשר יותר עד הנצח שום רכישה של שום מקלדת או של עכבר שהם אלחוטיים, כי די, חלאס, האלחוטי הזה, זה פשוט, בסוף, מה שנקרא, לחברות המייצרות, אני מבין למה הן מייצרות אלחוטי, ברור. כי אתה כל הזמן קונה עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד, אבל דווקא המקלדת עם החוט הפשוטה, או העכבר עם החוט, זה בדרך כלל הדבר הפשוט, ובאמת שעובד הרבה יותר טוב.
אני גם אתן דוגמה מהעולם שלי, אז אנחנו כאילו, את יודעת, כל בן אדם פה בעצם, כל עובד שמצטרף לחברה, אז זה לא רק שיש פה עוד משכורת, אלא גם צריך לדאוג לו לציוד מסוים. אז נגיד כל אחד במינימום צריך לקבל מחשב.
יובל: נכון.
עשהאל: מחשב בעבודה פה, בסוכנות של דיגיטל, לא עולה פחות מ-4.5-5,000 שקל, אם אתה רוצה שגם המחשב יזוז ויעשה את העבודה, ולא שהבן אדם יצטרך ללחוץ ויחכה עשר שניות עד שמשהו יקרה. עכשיו, תחשבי רגע, תעשי 5,000 שקל, כפול, היום אנחנו, לא יודע, יש פה איזה ש… בחודש אוקטובר האחרון, נובמבר אני אפילו עדיין לא יודע, עוד לא הוצאנו משכורות, אבל אוקטובר האחרון היו פה 37 תלושים, סבבה? תעשי 35, נגיד, כפול 5,000 שקל, הגעת למספר של קרוב ל-165,000 שקלים, משהו כזה.
יובל: כן.
עשהאל: זה המון כסף, אוקיי? נכון. אז כשבהתחלה קונים, נגיד, חמישה מחשבים ראשונים, אז אחלה עושים את הכל כזה רגיל וזה, ואז בשלב מסוים אני כזה אומר לעצמי, טוב, אני חייב למצוא איזה גרוז, איזה משהו שיגרום לי להצליח להביא מחשבים, אבל לא במחיר המטורף שכאילו כל מחשב עולה. ואז כזה אני הולך לאיפה שאנחנו קונים בדרך כלל את המחשבים שלנו, ואני כזה אומר לו, שומע, יש לך אולי איזה פתרון בשבילי למחשבים, שאני לא אצליח שיהיה עם כל כך הרבה כסף? ואז הוא כזה מסתכל עליי ואומר לי, בוא רגע. לוקח אותי לאיזה חדר אחורי, מאחוריה, מאחוריה, מאחוריה, שלוש דלתות כזה, ופתאום אני רואה 400 מסכים על הרצפה, מלא מחשבים כזה בערימה, וזה, הוא אומר לי, תקשיב, יש לי חברות הייטק שאני עובד איתן, שכאילו כל איזה שנה נגיד הן מחליפות את כל המחשבים, עכשיו המחשבים הם בובה, הם פשוט לא עם ניילון, אבל מחשבים שפורמטו והכול סבבה והכול עובד, ובטוח לצרכים שלך זה יעבוד נהדר, בוא תקנה אותם. ואני כזה, אוקיי, כמה עולה מחשב? 1,300 שקל? 1,200 שקל?
יובל: וואו, מדהים.
עשהאל: זה כזה, אה, אז כאילו אתה אומר לי בעצם שאני הולך לקנות פה ארבעה כאלה במחיר של אחד חדש? כן.
יובל: טירוף.
עשהאל: אז קניתי איזה חמישי, לא יודע, איזה 15 מחשבים באותו יום, ואיזה 40 מסכים, אה, מסך. הוא מביא לי מסך של LG עם ידית, שזה גם מסתובב, זה פי אלף יותר משוכלל מהבסיסי ב-250 שקל, כשהחדש כאילו של ה… איך זה נקרא? מאג, שזה המסך הכי כאילו בסיסי שיש בעולם, וזה עולה יותר מ-300 שקל, וחדש כאילו, אבל המסך הכי בסיסי בעולם.
יובל: כן.
עשהאל: ואתה מקבל פה משהו שבחדש עולה 1,200 שקל בכל כך קצת כסף. והיופי הוא זה שכל מה שאת צריכה לעשות זה רק לבקש, פשוט לדבר. המון פעמים אנשים כזה אוכלים את עצמם, איך אני אשיג את זה, איך אני אשיג את זה. אחי, אולי פשוט תבקש את זה. לפעמים כשאתה מבקש, אומרים לך פשוט כן.
יובל: נכון.
עשהאל: אז זה ככה, אחלה.
איך להיות מנהל טוב – תחקה, תחקה, תשפר
עוד איזה נקודה, המון פעמים מנהלים חדשים בארגון כאילו לא יודעים איך להיות מנהלים. לוקח מלא מלא זמן, הרבה פעמים זה גם דורש שריפה של כמה וכמה עובדים בדרך, כדי שבכלל תוכל להגדיר את עצמך מנהל, ושגם ישימו על מה שאתה אומר. אז המון פעמים הבן אדם אומר לעצמו, בואנה, אבל איך אני יכול להיות מנהל טוב? כאילו, לא, הרי בבית ספר המופלא מלמדים המון דברים, אתה כמובן יודע מי ניצח, צרפת או איטליה, או גרמניה, צרפת ואיטליה, וכל מיני, והמפתח של בטי בסיפור של ספרות, וכל מיני בלבולי מוח, אבל ללמד אותך להיות מנהל,
יובל: לא,
עשהאל: זה כבר יותר מדי, זה כבר כאילו, מה שנקרא, תלמד כשתגיע, מה שנקרא, כשתגדל תבין, זה הזיות כאילו. אז אין קורס של בוא תהיה מנהל בבית ספר, אז אף אחד לא באמת יודע איך לעשות את זה. עכשיו, הדרך הכי טובה לדעת להיות מנהל, זה כל כך פשוט, זה פשוט לחקות את המנהל שהיה לך. ככה הצבא עובד, אגב. בן אדם היום מגיע לצבא, הופך, עושה 08, נהיה מכ, ואז מה הוא עושה? הוא מתנהג כמו המכ שהיה לו. אם המכ שלו היה אומר לו, למה האחרונים תמיד בסוף? אז גם הוא יגיד את אותו משפט. ובגלל זה גם בצבא תמיד שומעים את אותם דברים, וגם אח שלך הגדול וגם אתה יודעים את אותם משפטים ואת אותם צחוקים, כי בסוף זה בסך הכול מחקים את מי שניהל אותך, וזאת השיטה הכי טובה. אני חייב להגיד שאני מאוד מאוד מאוד מבסוט על ליאור פה, שאני רואה כמה הוא מצליח לחקות אותי בצעקות שלו, בדיבור שלו, בדרך שהוא מלמד דברים, בדרך שהוא מתבטא. זה דבר שהוא מדהים, כי איך זה עובד? בהתחלה הוא יחכה אותי, יחכה, יחכה, ואז לאט–לאט הוא ישפר את זה. הוא פתאום ימצא את הסגנון האמיתי שלו.
יובל: כן.
עשהאל: אז כאילו גם הדבר הזה מאוד מאוד חשוב, וגם הוא מתחיל ונגמר בפשטות.
חיתוך ממשקים – הדוגמה עם עוז העורך
יש לנו עוד עניין של ממשקים, אוקיי? תן דוגמה. בואי, את תגידי את הדוגמה, אני בטוח שאת יודעת על מה אני מדבר, של ממשקים, עריכת סרטונים.
יובל: אה, בינינו בעצם לבין נותני שירות מסוימים,
עשהאל: קבוצות,
יובל: פייסבוק, הנה בדיוק, לא פייסבוק, סליחה, וואטסאפ. נכון, בדיוק, כן, זה מה שאני אומרת. אז לנו יש לקוח שאנחנו עושים לו עכשיו קצת יותר סושיאל כזה, והכול, כל מיני סרטונים, והיו לנו כל מיני תיקונים שהלקוח ביקש. אז בהתחלה אני כאילו, לא יודעת, חשבתי עוד אחורה, לא לקחתי את זה צעד קדימה, אמרתי, בסדר, אני מעבירה את כל התלונות לאורך הווידאו, אני אגיד לו, תקשיב, תעבור על זה, יש בעיות כה–תה–תה–תה, והוא אמר לי, טוב, אז אני אשלח לך את הבעיות ותעבירי ללקוח. ואמרתי, אוקיי, בסדר. כאילו, הוא הוציאה לי איזה משהו קצת יותר מוזר לפני כן, אבל לא משנה, זה הפתרון שהגענו אליו. ניגשתי לאסאל, כי בדיוק הוא שאל אותי עליו, אז סיפרתי על הפתרון הנהדר הזה, ואז אסאל הגיע עם תשובת הכסף ואמר, למה בעצם, כאילו, למה שלא נכניס את העורך שלנו הנחמד לקבוצה עם דניאל. והתקשורת היא הרבה יותר פשוטה, וזה גם מוריד ממני בסוף את הטלפון השבור הזה, ולוודא שהתקשורת, כאילו, גם התקשורת ביניהם, זה שהיום, לצורך העניין, עוז כתב לו, כן, וגם כתב לו היום, וגם הקפיץ לו, היי, שמת לב, ראית? כאילו, ממש אהבתי את זה, וזה גם מקל עליי, ומוריד ממני את העומס, וזה היה מדהים, אז יצא טוב שדיברנו.
עשהאל: הקטע הזה של אנשים שהם בטוחים שרק הם, כי הרי המון פעמים, נגיד, אצלך זה לא ככה, אבל הרבה פעמים זה כאילו אנשים שבטוחים ש, לא, רק אני יודע,
יובל: מה,
עשהאל: אם אני אתן ליריק לעשות את זה, לא יהיה פה שולחן. כאילו, מה, הוא ילך, הוא יעבד, הוא לא יודע לתדלק לבד בטח, הוא לא יודע לנסוע ברכב שלי, לא, כל מיני סיפורי סבתא. אתה יודע, דיברנו על זה גם בפרק הקודם, מתי אנשים מצליחים לזרוח? כשנותנים להם לזרוח. כשאין לך מקום בתוך הערוגה לגדול ולהיות הכי למעלה, אין מה לעשות, אתה תישאר למטה, אבל ברגע שקצת יקצצו את הענפים מימין ומשמאל, ופתאום אנשים יבינו שכן, כולם יכולים, וזה לא רק אחד או שניים, אז פתאום בן אדם מתחיל לראות אור ומתחיל לעלות למעלה. אז לתת לאנשים את האור הזה,
יובל: זאת אומרת,
עשהאל: לתת להם לגדול, אין שום סיבה שעוז העורך ידבר באיזה מיקרופון, באיזה טלפון שבור דרך, שיובל תקבל את התיקון מיומנו, ולא, מה פתאום, אם הוא יקבל ישירות, את יודעת, אז כל מיני סיפורים שאפשר לספר לעצמנו. לא, לא, לא, לא, לא, הוא ממש אחלה, אם תאמין בו שהוא אחלה, הוא יהיה אחלה. בדרך כלל מה שאנחנו מאמינים זה מה שקורה, אז גם החיתוך של הממשקים האלה זה דבר מאוד מאוד חיובי.
מה שלמדנו מדבש בת השנה והשבעה חודשים
ואני אסיים בנקודה הכי מעניינת, אוקיי? אז דבש, בתי הנחמדה, כבר בת שנה ושבעה חודשים, היא גדלה יחד עם הפודקאסט.
יובל: כן, טירוף.
עשהאל: כשהפודקאסט יצא, היא כבר הייתה, נראה לי, בת שלושה, ארבעה חודשים, היום היא כבר בת שנה ושבעה חודשים. אז כאילו לילדים, מי שקצת מכיר את העולם הזה, יש מלא מלא מלא שירים, מלא בכמויות. כל אחד ממציא לך יובל אמבולבל, ומני ממטרה, ופסטיגל, וכל מיני סיפורי סבתא. וכאילו כל אחד מנסה לתת את השיר שיפגע הכי יפה. נגיד, ניתן לך דוגמה, יש שיר כזה של, שזה גאוני, אגב, זה גאוני, של חיבור של צבעים. נגיד, סתם, באמצע היום, מכירה? הצבע האדום, פגש ברחוב, את הצבע הצהוב. דיברו מעט בין ארד, נני, נני,
יובל: ננה,
עשהאל: ננה, ופתאום, נפלו לבור גדול, התגלגל, לא, לא, לא,
יובל: לא,
עשהאל: לא,
יובל: השתולל,
עשהאל: לא,
יובל: לא,
עשהאל: וכך נוצר הצבע הכתום.
יובל: נכון.
עשהאל: זה גאוני, זה גאוני, וואלה, לקחת את הצבע האדום, לקחת את הצבע הצהוב, ובסוף יוצא כתום, כאילו גם לימדת את הילד וזה. והילד מסתכל על השיר ואומר, לא, לא, כאילו, לא רוצה את השיר הזה, לא, ככה, לא. ואתה כאילו אומר, טוב, אז עכשיו אני אביא לו שיר יותר טוב.
יובל: וואי, זה שיר מעולה, אני מתאר.
עשהאל: אני אביא לו שיר יותר טוב. ואז, שלושה גמדים במטה אחת, הלכו, קפצו וזה, נשארו שני גמדים, ואז נשאר גמד אחד, ואז כל מיני שירים, כל מיני מסרים, כל מיני כאלה. וכאילו הילדה כזה מסתכלת ואומרת לך, לא, לא. ואתה כזה, מה הולך פה? מה המצב? עכשיו, יום אחד אנחנו בבית, ואני כזה אמרתי לעצמי בלב, טוב, אנחנו צריכים למצוא את השירים שהיא אוהבת, כי אני יודע שבגני כל היום עם שירים וכאלה. אז אני מתחיל להריץ לה בספוטיפיי כל מיני שירים כאלה, נקרא לזה, כל מיני שירים של סתם של ילדים. ואז הגעתי לאיזשהו שיר של מישהי בשם אריאלה סביר, בוקר טוב, בוקר טוב, כאילו זה אותו עניין בדיוק. ופתאום מתחילה להגיב לזה.
יובל: כמו שמתברך.
עשהאל: ממש ככה. וזו דוגמה מושלמת, אגב, דוגמה מושלמת, דוגמה מושלמת מה שאמרת. אני עכשיו רוצה להשמיע לך בסוף את השיר, שזה השיר שדבש כאילו רוצה אותו, אבל כל הזמן.
יובל: יואי, איזה קשה זה להיות הורה.
עשהאל: בלופים. תשמעי עכשיו את השיר, תראי מה זה שיר פשוט. מה זה שיר פשוט, במקום כל הצבעים וכל הסיפורים וכל הבורא, לא יודע מה, תשמעי את השיר, את מתה. קודם כל, אין מילים.
יובל: גם המנגינה פשוטה מרגישה.
עשהאל: כן, עכשיו קבלי את השיר, את מתה. היא עושה תנועה כאלה. עוד מעט אבל תגיעי לפזמון, הפזמון הוא המעניין. זה מגיע מאוד מהר, קבלי, הנה. ניו, נו, נו, נו, נו, נו, נו, נו, נו, נו, נו, נו, נו, נו, פו, פה, פה, פה. יכול להיות שמישהו חושב שזה הולך וממשיך לאיזה משהו מעניין. לא. זה פשוט ממשיך. נו, נו, נו, נו, נו, נו. זה מטורף לגמרי, ואתמול גם בנסיעה אמרתי לעצמי, רגע, אז אם כל מה שחשוב זה רק שזה יהיה, איזה הברה אחת, אז יש לי רעיון לשיר שגם אני אוהב שיש בו עברה אחת ואז שמתי לה את השיר הזה. הנה נא נא נא נא נא נא נא נא נא נא נא נא נא נא נא ואני רואה את דבש כל הדרך. נא נא נא נא נא נא נא נא נא נא נא .
הפשטות מנצחת
הקופי הכי טובים שעבדו לי בחיים, זה שכתבתי כמו שאני מדבר.
יובל: כן.
עשהאל: הכי פשוט שיש. ככה הרושם, היי, היום כך וכך, רציתי לשתף שכך וכך, וזה הכל, נקודה. זה מביא הכי הרבה אינגייג'מנט, זה הכי אותנטי, זה הכי אישי, זה גם מביא הכי הרבה מכירות בתכלס, גם ניוזלטר שאנחנו שולחים, אפשר להתחיל לעשות פה כל מיני תבניות וכל מיני סיפורים ותתרגם כל מיני דברים מחו״ל ומאנגלית ומ… אפשר פשוט לשבת, פשוט להגיד לבן אדם מולך מה אתה רוצה ממנו. היי, הנה, אתן דוגמה לניוזלטר אמיתי שהוצאתי לפני כמה שנים. זה היה בסגנון הזה. היי, היום ה-28 לדצמבר, הצבתי לעצמי יעד להגיע לעשרה מיליון שקלים, או אני לא זוכר אפילו כמה, השנה, חסרים לי 200 אלף, בא לך לעזור לי? סימן שאלה. קישור ללינק. בום, את לא מבינה כמה מכירות הדבר הזה הביא. שבה יכולים לבוא אנשים, רגע, בוא נעשה קופי, בוא נעשה קריאייטיב, בוא נצלם, בוא נשתולל, בוא זה. בסוף, מה שמנצח, אפשר לראות את זה גם מעולם הילדים בצורה מאוד ברורה, ואגב, מבוגר זה ילד גדול יותר פשוט, אבל הוא תמיד נשאר ילד. תמיד מה שמנצח בסוף זה הפשטות, וכמו שאת אמרת, ועוד יותר טוב, ועוד יותר טוב, ועוד יותר, ועוד יותר, ועוד יותר, זה השירים שבסוף תופסים הכי הכי טוב. תסתכלי על עומר אדם, הופה, הופה, הופה, הופה, הוא, הוא, הוא. זה כאילו דברים כאלה, אין מה לעשות, זה בסוף הדברים שהרבה יותר קל לזכור, הם הרבה יותר קליטים, ושם אנחנו צריכים גם למצוא את עצמנו כבעלי עסקים, לנסות לייצר את הדברים הרבה הרבה הרבה יותר בצורה פשוטה. לדוגמה, דיגי פארם, ראשון או לישון, זה פגז.
יובל: כן.
עשהאל: כי מאוד מאוד קל לזכור את זה, מאוד מאוד קל להגיד את זה, מאוד מאוד קל להעיף את זה על הלשון, זה מתגלגל, זה נחמד. לעומת זאת, עכשיו תתחיל לחשוב, דיגי פארם, מערכת הדירוגים, שתיקח את האתר שלך ותגרום ללקוחות שלך להיות מבסוטים עליך וכל מיני סיפורי סבתא. בן אדם קורא כזה קורא ואומר, טוב, נקסט, כזה הלאה, לריל הבא, אולי יהיה פה משהו קצת יותר פשוט מזה. אז ככה הדבר הזה עובד. יובל, תרצי להוסיף משהו לסיום, כל דבר שרק בא לך?
יובל: לא, אני חושבת שהיה אחלה מסר. אני חושבת שהפעם הראשונה ששמעתי, דרך אגב, על כל העניין הזה של לשמור את הדברים פשוט, היה כאן, היה לנו עובד בשם יניב, והוא גם דיבר על איזשהו לקוח שהוא עשה כל מיני דברים, הוא אמר, בסוף מה שעבד לי, זה היה כאילו, Keep it simple stupid, ומאז אני הולכת עם זה, כאילו, יש בזה משהו מגניב לגמרי.
עשהאל: מהמם לחלוטין, אגב, שמתי לב שבסוף כל פרק אני שואל אם יש לך משהו להוסיף, ואת אומרת לא ואז מוסיפה. אני כאילו שומע את הלא, אני אומר, יופי, עכשיו יהיה לה משהו להוסיף. אז יאריק, יובל, תודה רבה שהצטרפתם אליי, ואנחנו נתראה בפרק הבא.
יובל: יאללה, ביי!
עשהאל: היי חברים יקרים, מה המצב? פרק 66 כבר כאן! בפרק הזה דיברנו על המחבט והיתושים, איך לעשות דברים בצורה הכי פשוטה והכי טובה. פרק 66, מתחילים!
גדלתי בשומרון. קשב וריכוז, המון. כדורגל, מקום ראשון. העיקר, לא לישון. אני בן 10 – הלם. סבא עשה קסם. איך בעצם? 12 – שלוקים קרים. מכירות של החיים. המצב אנוש? היצע וביקוש. 13 – פליירים כל היום. בקור. בחום. קברתי בחול. פוטרתי. למדתי. אמון מעל הכול. 16 – קוסם אמיתי. עסק פגזי. 70 אלף שקל בחודשי השיא. קוסם זה לשחק. לשחק זה לשווק. מקל הקסמים התפרק. עורכי דין. התחלתי לשווק. בפודקאסט שלי אשתף מניסיוני, לשווק ולמנכ״ל ממש כמו עשהאל. בלי פילטר או עריכות. אין סודות. שימו אוזניות. פרק של השמחות.
עשהאל: טוב, אז פרק 66, קודם כל יש לנו סטאפ חדש פה לחדר, בפודקאסט, וגם יצטרף אלינו לפודקאסט שחקן חיזוק, יאריק. מה המצב, יאריק?
יאריק: מעולה, תודה רבה.
עשהאל: יופי יופי, אני רואה לפי הדציבלים של המיקרופון שאתה מדבר כל כך קרוב אליו, אלוהים ישמור, מסכנים האנשים ברכב עכשיו, גמרת אותם, כולם עושים, רגע, משנים את הווליום, וואווו, מה אם זה יהיה ככה כל הפרק? יש פרקים כאלה שאני מקבל פידבק מאנשים, שאומרים לי, שמע, יש פער מטורף בין הדציבלים שלך לאורח, אז תשים לב לזה, למה הם ברכב כל הזמן מורידים ומעלים את העוצמה, אז בוא נשים לב לדבר הזה. שים לב, יאריק, גם אני ככה נותן לך איזה קבע קטנה, שים לב שכשאני מדבר, אני לא מדבר ככה מסכנים האנשים עכשיו, אלא אני מדבר בצורה שזה חותך את המיקרופון, בסדר? טוב, אז קודם כל באמת סטאפ חדש, עף על זה, ואיתי נמצאת יובל, יובל, מה שלומך?
יובל: מה העניינים, תודה רבה.
עשהאל: הכל מצוין, אז יובל היא ככה ישנה וזה נחמד, כבר עשינו הרבה פרקים ביחד. היום אנחנו הולכים לדבר על נושא שנקרא המחבט והיתושים. אז סתם מעניין אותי, מה עובר לך בראש כשאת שומעת את ה… את יודעת על מה מדובר בכלל?
יובל: וואו, המחבט הזה, אני מאוד אוהבת אותו.
עשהאל: אבל את יודעת על מה מדובר, כאילו, בכלל?
יובל: על הסיפור שמבוסס עליו, לא, אני חושבת שיכול להיות שזרקת לי איזה משהו, אבל אני לא זוכרת ממש על מה, אני יכולת להיות מופתעת.
עשהאל: אז לפרק קראתי פרק 66, המחבט והיתושים. אם זה לא יהיה פשוט, זה פשוט לא יהיה, ואנחנו נדבר על הדבר הזה.
הסיפור של הזבובים בדירה החדשה
אז לפני בערך, ב-1 לתשיעי, לפני 3-4 חודשים, בר ואני נפלה לידינו הזדמנות לעבור דירה, אוקיי? לעבור דירה, אנחנו גרים בעצם בקומה מסוימת, והדלת שמולנו התפנתה. ואנחנו ככה, אין לנו שום סיבה לעבור דירה, אבל במקרה יצא לנו לראות קצת את הדירה שהתפנתה, וראינו שזה באמת משהו בגימור אחר, ב-level אחר, משהו באמת עם סיפור מטורף מאחורי הקלעים של איך הדירה הגיעה לרמה שהיא הגיעה. רמז, אנחנו לא קשורים לזה, רק מרוויחים מזה. והחלטנו ביחד שאנחנו רוצים לעבור לדירה החדשה.
ובאמת עברנו לדירה החדשה, ומה שלא לקחנו בחשבון זה שכשאתה גר בדירה מסוימת, אתה לא מעריך את כל מה שיש לך. זאת אומרת, שאם למשל עכשיו אתה נמצא בדירה והמזגן עובד פיקס, אז אתה לא מעריך את זה שהמזגן עובד פיקס, אתה פשוט אומר, היי, המזגן עובד טוב. כאילו, רגיל, לא, גם מחר הוא יעבוד טוב וגם מחרתיים, ואתה לא אומר, איזה יופי, תודה רבה שהמזגן עובד טוב.
יובל: נכון.
עשהאל: עכשיו, אנחנו מגיעים לדירה החדשה, ואנחנו קולטים שמתחילים להצטבר שם יותר מדי מעופפים. עכשיו, זה התחיל מזה שבמטבח יש שני מעופפים בכל רגע נתון, אוקיי, בסדר, ואז כמה שבועיים אחרי זה הפך להיות עשרה מעופפים בכל רגע נתון, ואז בר כבר אומרת לי שהיא ממש מצטערת שעברנו דירה, ושמה נעשה, והכול, ואני כאילו באמת כזה מנסה לשמור על אנרגיה חיובית, ואני אומר לה, תקשיב, אנחנו נפתור את זה, אל תדאגי, ופה ושם, ישר אני מרים טלפון לאבי, מפרפקט הדברות, חבר טוב, לקוח, ואני שואל אותו, אבי, מה עושים? והוא ככה מסביר לי, תקשיב, תצלם לי את המעופף, אני מצלם לו, והוא ככה באמת נותן לי טיפים טובים והכול, ואני מיישם את הכל, ושום דבר לא עוזר, לא משנה מה אני עושה. והוא מסביר לי גם, תשמע, זה לא בדיוק מה שאפשר להדביר, וכאילו, זה כזה מין, רגע, זה קשור ל… אולי יש לכם ביוב פתוח, אולי יש לכם פה, שם. קיצר, מצאנו את עצמנו איזה חודשיים, רק מתעסקים בבעיית המעופפים, משהו מטורף לגמרי, ולא מצליחים לפתור את זה, וזה כבר הגיע לרמה שיש לי סרטונים שרואים, נגיד, את הכיסא אוכל של דבש עם 100 מעופפים עליו, משהו מסוגע לגמרי, ולא משנה כמה התאמצנו וכמה ניסינו. עכשיו, הלכתי, קניתי מלכודות, פיזרתי עלי דפנה, כל דבר של GPT, של GMI, כל דבר, כל שטות שיכולה לעזור לדבר הזה, ניסיתי, ניסיתי, ניסיתי. התקשרתי ללקוח שלנו, מאתר נזילות, אומר לי, תקשיב, זה לא קשור, זה עניין של ביוב, עניין של משהו פתוח, צריך למצוא את המקור, צריך פה, צריך שם.
הזמנתי מחברת הביטוח של הדירה, יש הרי ביטוח דירה, אז אתה יכול להזמין מאתר נזילות וכאלה, הזמנתי אינסטלטור או משהו כזה מחברת הביטוח. הוא הגיע, הוא סתם את כל ה… היה איזה מין ניקוז כזה של המכונת כביסה והמייבש, הוא סתם את זה עד הסוף עם מלט כזה, הוא לא יודע בדיוק עם מה. עשה מלא דברים, אמר, עכשיו לא יהיה לכם יותר מעופפים. הוא הולך, עוברים שלושה ימים, יש מיליון מעופפים והכל כרגיל אנחנו כבר התייאשנו קיבלנו החלטה שעד הראשון לספטמבר אנחנו פשוט לא נשתמש במטבח עד הראשון לספטמבר 26 ונעוף מהדירה כל עוד נפשנו בנו ברגע שיהיה אפשר כי החוזר הוא במינימום לשנה.
ולא ידענו כבר מה לעשות היינו מאוד מתוסכלים והכל ויום אחד אני לא אשכח את זה אני יושב עם בר בסלון ומשתפים כזה אחד את השנייה באיזה באסה וכאלה ואיך לא כאילו כבר התחלנו ממש לשנוא את הדירה התחלנו כבר לדבר עליה כזה קצת מסריח וזה ואז אנחנו ופתאום בר דופקת משפט שאחריו נשארתי המום אמרתי באותה שנייה לא ידעתי אם זה יעבוד או לא אבל הסתכלתי אמרתי לה זה היה אחד הדברים הגאונים ששמעתי מאז שאני מכיר אותך פתאום היא אומרת לי תגיד אולי נרד למטה לחנות ונקנה שני מחבתים אז אני כזה מסתכל ואומר לה זה גאוני זה גאוני כי כאילו מה זאת אומרת לא משנה כמה ניטושים יהיה פה אם אני עכשיו שבוע מחליט כל יום להרוג את כולם להרוג את כולם לצאת ממלחמת חורמה נגדם מאיפה עוד יגיעו אני ארוג את כולם הרי אני כל יום מוכן לבוא להרוג את כולם כולם שעה אני יושב ואני הורג 250 זבובים כל יום הייתי בשוק אין באותה שנייה נפל לי האסימון של כאילו איזה פשוט זה ואיך לא חשבתי על זה איזה מטומטם אני. ירדתי למטה קניתי שני מחבתים בר ואני הורדנו שם 300-500 לא יודע כמה 400 זבובים באותו יום מאותו יום אין זבוב אחד במטבח.
יובל: היה לנו סיפור דומה. אנחנו כשרק עברנו לדירה הייתה לנו מכת עשים אני לא יודעת מה זה היה הדבר הזה יכול להיות שזה קשור לאחד העצים שהיה לנו קרוב לדירה.
עשהאל: עש הבגדים או עש אחר?
יובל: זה כאילו נראה לי שזה אותו עש אני לא סגורה בדיוק אבל כאילו לא פרפר עש יכול להיות שבאמת הם אוכלים בדירה אבל לא נכנסו לי לארונות תודה לאל פשוט היו בבית כאילו בחדר מדרגות אפילו היית נכנס היו לך עשים כזה מעופפים לך מחוץ לדלת היינו נכנסים מהר סגורים את הדלת שלא זה וקפצנו לאיזה יום סנטר או משהו קנינו אנחנו קוראים לזה אושוויצון אנחנו טלינו את זה במרפסת ועשינו לו טיימר כן בדיוק שכל פעם בשם שם את זה ידלק וזה עבד פצצה וזה כאילו ממש סבלנו מזה עונה רק כאילו כשעברנו למשך כמה חודשים ואז הנה עכשיו אורון אמר לי למה אנחנו שורים את זה די לא השתמשנו בזה מאז שעברנו לדירה למשך כמה חודשים זה סתם תלוי פה פונה נפתחה וזה כאילו.
עשהאל: גדול אז אני שמח שזה עבד לך אחרי שהעשים הולכים לזה אנחנו התקענו שניים כאלה בהתחלה של הניסיונות אף אחד לא הלך לזה.
יובל: לא אנטי כן.
עשהאל: פחות עבד לזבובים אבל איזה כאילו בסוף זה גם זה על אותו מודל כאילו באמת אנחנו יושבים ומחפצחים פה חושבים על איזה פיצוח ואיך נתקוף את זה ומזמינים בה למקצוע וכאלה כשלפעמים הפתרון יכול להיות פשוט כך מחבד שברות הפנים. גם בעבודה. וזהו. נכון. זה לא כזה מסובך. נכון.
אם זה לא יהיה פשוט – זה פשוט לא יהיה
אז זה ככה הסיפור שממנו אני באמת ניגש לפרק ובואו ננסה קצת ככה להקיש את העניין הזה לעוד דברים. אז קודם כל לצורך העניין יש לנו את הנושא של קריאיטיבים לפייסבוק אוקיי המון המון פעמים יוצא מצב שאני רואה כל מיני בעלי עסקים וגם אנחנו כמובן שאנחנו כאילו סוג של כזה אם לא יוצא איזה קריאיטיב מטורף עם איזה סרטון הפקתי עם ערך בימוי ולא יודע משהו באמת ברמה מטורפת אז כאילו יש איזה מין תחושה כזה של טוב אז אולי לא נוציא את זה אולי טוב מחר טוב מחרתיים ומה שקורה בפועל זה שעוברים הימים ואין פרסום כאילו זה הכל מחכים לב מחכים לב ושום דבר לא קורה.
אז גם בעניין הזה בסוף יצא לי לראות מיליון פעם כבר פרסומים הכי פשוטים בעולם ממש קנבה איזושהי גרפיקה עם ארבע מילים עליה איזשהו טקסט קצר וזה מביא לידים כל יום וכל הזמן לחכות לאחד המושלם לפיצוח הגדול והכל הרבה פעמים זה יוצר בעיה ענקית. אגב בהקשר הזה האתר הכי יקר שאני אי פעם מכרתי שזה אתר שנמכר בלמעלה מחצי מיליון שקלים אפילו בהרבה מלמעלה מחצי מיליון שקלים זה אתר שהוא הכי פשוט בעולם זאת אומרת אתה נכנס לאתר הזה והעיצוב הוא הכי סימפל שיש בדיוק עם שלושה צבעים בסיסיים של כחול צהור ולבן או משהו כזה. נראה הכי הכי פשוט בעולם הכי בקטנה הכי הכל אבל מייצר 1500 לידים בחודש ותמיד שמרתי על הפשטות זאת אומרת שגם כשלפעמים רציתי לשנות את העיצוב לשדרג אותו לעשות אולי איזה סמל חדש איזה לוגו חדש זה לא היה טוב תמיד חזרתי בסוף למקור וגם אחרי שמכרנו את האתר אז מי שקנה אותו הרים עיצוב חדש עליו לא לקחו אפילו שבועיים והוא החזיר את העיצוב הקודם כי הוא ראה מה קרה ללידים איזה התרסקות ואתה לא תמיד יודע להסביר עכשיו למה העיצוב הפשוט והאגלי הזה המכוער הזה למה הוא מכר כל כך טוב לא תמיד אני יודע להסביר את זה אבל יש לפעמים דברים שהם פשוט עובדים זה כמו שאנחנו יש לנו עכשיו איזה פרסום כזה שהמטרה שלו זה לייצר לידים של חברות שצריכות שירותי אופטימיזציה של SEO וכאלה וניסינו לעשות את אותו פרסום על דף אחר הדף שהיום מפרסמים דרכו זה של דיגיפארם רצינו לעשות את הפרסום תחת הסאל וזה מטורף כי אותו פרסום אותם קופים אותו קריאייטיב אותו הכל אותו קהל אבל בדף הקודם של דיגיפארם זה מביא לנו ליד ב-45 שקלים אבל בדף של הסאל זה ב-160 שקלים לליד לא תמיד יודעים להסביר הכל אבל לפעמים פשוט צריך ללכת על מה שפשוט עובד זה הכל להשאיר את זה פשוט לא לנסות עכשיו לעשות את זה מסובך אם זה לא יהיה פשוט זה פשוט לא יהיה זה משפט שמאוד מאוד ככה מנחה אותי וחשוב להכיר אותו אגלי סייל בדיוק דיברנו על זה מה זה אומר זה אומר שהמון המון פעמים כשהאין נכנס עכשיו או כשיוזר משתמש נכנס לאיזשהו אתר או אפילו לאיזשהו משרד או אפילו לחנות כלשהי המון פעמים אנחנו חושבים שאם אנחנו נעשה שהחנות תהיה מאוד מאוד יפה ויהיו בלדים אז זה ימכור יותר והמון פעמים זה לא נכון כי הרבה פעמים זה מעביר את המסר שיקר פה ושוב אין בעיה למכור יקר זה אחלה זה מצוין אבל זה גם הרבה פעמים יכול בסיטואציות מסוימות להבריח את האנשים ולגרום להרבה פחות אנשים לרצות ולהתעניין אז המון המון פעמים האגלי סל ולא הדבר הנוצץ והמדהים וכל מה שאנחנו לפעמים חושבים יובל יצא לך לחשוב פעם על איזה שהוא קריאייטיב או על איזשהו משהו שעשינו ככה ביחד שבסוף האגלי מכר הרבה יותר טוב מדברים מאוד יפים שאולי ניסינו לעשות?
יובל: זה לאו דווקא אפילו קריאייטיב שעשינו אתה ואני אבל הייתה איזו תקופה שאנחנו הרצנו פה כל מיני קריאייטיבים גם אם הם עבדו אבל קריאייטיבים שעבדנו עליהם והשקענו ורצנו וצילמנו ועוד טייק וזה ופה ושם ובסוף היה פה עובד נגיד עמית שעשיתי איתו כמה סרטונים כאלה כלילי ממש אפילו לא באמת בנינו תסריט אמרתי לו טוב יאללה בואו נצטלם פה בואו לשם הוא זרם עשינו את זה בסוף אמרנו לו תלחש תשמרו את זה בסוד או כל מיני דברים כאלה שתפסו ולא תכננו ולא עשינו להם עכשיו איזה מיליון טייקים או איזה לא הוצאנו את זה עכשיו לאיזה נו עורך וידאו או משהו בסגנון כאילו.
עשהאל: בדיוק זה היה ממש דוגמה מושלמת אגב יש לי חבר קוראים לו ירון וירון הוא גם מייצר משחקים כאילו הוא ממש עובד בלייצר משחקים משחקי מחשב משחקי מובייל וכאלה והוא תמיד מספר לי על זה שיש לפעמים כל מיני חברות ענקיות כמו ניטנדו וכל מיני דברים באמת בסדר גודל מטורף של סטודיו של מאות ואלפי אנשים והוא תמיד אוהב לספר לי על המתכנת הבודד שיושב בהודו ומצליח לייצר איזה משחק שהוא שובר את כל הקופות ועושה 10 מיליון הורדות בחודש וכאילו בן אדם שישב לבד ופיתח באמת באיזה חודש מייצר משחק שרק הגאונות שבו או משהו שככה באמת יש בו איזה growth מנצח הכל זה כמו שנגיד שהיה את הבחירות עם טראמפ והילרי אז היו כל מיני משחקים כאלה שרואים את טראמפ נגיד ואפשר לתת לו או את נסראללה אפילו אני זוכר פעם שאפשר לתת לו מכות בפנים והוא הופך להיות יותר ויותר פצוץ עכשיו בחיית יובל מה את חושבת יותר קשה לפתח את פיפא או את זה כנראה שאת פיפא בפער מטורף אבל באותה תקופה הדבר הזה עם הפיצוצים על נסראללה עשה ממש היה כאילו שם דבר בכל מדינת ישראל וכולם דיברו על זה ואותו דבר גם עם טראמפ ועם הילרי היה שם איזה עניין וקיצר לפעמים רעיון טוב יכול לחסוך המון המון זמן של פיתוח וביצוע כי הפשטות היא זו שבדרך כלל מוכרת הרבה יותר טוב זה גם קצת כמו שבעבר מה שהיה מוכר זה סרטונים מקצועיים זאת אומרת היית צריך ממש לראות שהסרטון הוא מקצועי שיש פה עורך שיש פה 4K שיש פה היום סרטונים הכי טובים הכי ויראליים זה סרטונים שבכלל לא יודעים שהבן אדם צולם כביכול זאת יכול להיות שהוא יודע אבל זה נראה שהוא לא יודע אני זוכר שכשהייתי בצבא הסרטון שתפס לי הכי טוב שפורסם בסטטוסים מצייצים והכל זה סרטון אפילו לא ידעתי שצילמו אותי. הגיע ל-700,000 צפיות והכול, לא ידעתי אפילו שצילמו אותי, וזה מה שאנשים אוהבים לראות, דווקא את הפשטות, וכביכול שאף אחד לא יודע שהם מסתכלים. מציצנות כזאת. בדיוק, ממש ככה. בואו נדבר על עוד איזה דוגמה. יש לנו איזשהו, אנחנו היום מאחסנים את האתרים שלנו בכמה שרתים. אחד מהשרתים זה אצל בחור בשם דניאל. ודניאל הוא ממש ממש ככה חבר טוב, והוא רצה לעזור לי עם עניין שבתפריטים אצלנו באתרים שאנחנו מייצרים אז יש כזה קטע של טעינה שאתה טוען את האתר ואז התפריט נטען ואחרי חצי שנייה נטען גם האייקון שבתפריט ואני רציתי שזה יטען ביחד. אז פניתי אליו ואמרתי לו, תקשיב, אני ממש ככה הצבתי את הבעיה, שאלתי אותי אם הוא יודע את הפתרון והוא כאילו יצא כזה גבר, באמת יצא מלך. וואלה ישב, בנה לי, אמר לי אני אבנות לך פתרון, אל תדאג. ישב, בנה לי פלאגין, שהפלאגין הזה הוא בעצם מייצר ווידג'ט חדש לאלמנטור שהווידג'ט הזה מייצר את התפריט אבל בלי ה… זאת אומרת שיש טעינה ביחד והכל יוצא מושלם. אממה, ברגע שהתחלנו קצת להטמיע את זה, יאריק ואני, אז פתאום קלטנו שיש כל מיני דברים בגלל שזה ווידג'ט חדש וזה פלאגין חדש ויש עדכונים של התבנית ועדכונים של התוספים ועדכונים של הגרסת וורדפרס ועדכוני PHP וכל מיני כאלה, שפתאום דברים לא כל כך מתחברים. זאת אומרת, ברגע שאתה מעדכן משהו אחד, אז זה נדפק. ובקיצור, באתי ליאריק, אמרתי לו, תקשיב, שחרר את הפלאגין של דניאל עם כל הכבוד וכל האהבה, ובאמת אנחנו עפים עליו, אבל תשחרר אותו, תחזיר את הפלאגין, את התפריט הראשי שהיה של אלמנטור. הפתרון יהיה חייב להיות על בסיס הקיים עם עוד איזה טוויק, עם איזה, נגיד, סתם דוגמה, לעשות בתפריט עצמו שלא יהיה בכלל שום אייקון ולהוסיף איזה פלוס או איזה מין קוד קטן שייצר איזה אייקון כזה ברמת הפריטים של התפריט וזה כאילו ייראה כמו אייקון וזה ייתן ביחד. זאת אומרת, זה חייב להיות פתרון שהוא פשוט. ברגע שהלכת לפתרון שאתה מתחיל לעשות פה ג'ינגולים ומתחיל, זה לא הפתרון, זה פשוט לא טוב. אני לפעמים אפילו לא יודע על מה אנשים עושים, אני רק שומע שהפתרון מתחיל להיות מסובך, אני אומר לו, היי, שומע? אני לא יודע להגיד לך מה כן, זה בטוח לא כי זה לא אמור להיות מסובך אם התחלנו עכשיו לעשות משהו ואנחנו מרגישים שהוא מתחפרים ומתחפרים ומתחפרים זה הזמן לשחרר את הנושא ולהגיד אוקיי אולי אני לא יודע מה כן הפתרון זה בטוח לא הפתרון אז כל הזמן לחפש את הפשוט הפשוט המון המון פעמים מוכר הרבה הרבה יותר טוב.
יובל: זה מזכיר לי את הסרט האשליה, ראית אותו?
עשהאל: כן ברור.
יובל: על הקוסמים, שהוא, מה שמלווה את הסרט זה The closer you look the less you'll actually see וזה ממש נכון ככל שאתה נכנס לפעמים לדברים לעומק שלהם והכול אתה מפספס את התמונה הגדולה וזה מאבד לך את המצב הזה.
עשהאל: בדיוק ככה בשפה המקצועית בגלל שפעם הייתי קוסם זה נקרא מיסדירקשן זאת אומרת שאתה מיסדירקשן כאילו אתה בא ואתה אומר לו תראי יובל יש לי כאן ספוג זה וכשכולם מסתכלים פה אז את לא שמה לב בצד שמאל שאתה עושה משהו אחר.
בדרך כלל גם תמיד כל הדברים מהסוג הזה הם תמיד יגיעו דווקא שאף אחד לא מצפה להם נגיד סתם אם למשל עכשיו הקוסם עולה על הבמה וכזה עושה נגיד שואל איזה מישהו תחשוב על מספר תחשוב על זה ואז כאילו נגיד לרגע אחד הוא ילך למזוודה שלו כדי להביא איזה פרופ לא יודע את הכוס או את המחשבון או משהו שם בדרך כלל יקרה משהו שאף אחד לא יודע. כי מה לעשות הוא רק הלך להביא את המחשבון וחזר זה לא נשמע כמו איזה משהו שהוא בכלל חלק מהקסם אבל בדרך כלל שם יהיה הפיצוח או מה שבעצם הקהל לא יודע אז גם שם באמת הפשוט מנצח.
הפשטות מנצחת גם בשחמט ובשיתופי פעולה
בוא נדבר רגע אני לאחרונה ככה התחלתי לצפות יותר ויותר בכל מיני סרטוני, הסברים של שחמט ביוטיוב ולאחרונה צפיתי בסרטון מאוד מאוד יפה שכאילו הראה איך יש איזה בחור מאוד מפורסם בעולם השחמט שהצליח לעבור את הדירוג של 2000 ורק על בסיס זה שהוא כל פעם משחק את הצעד הפשוט ביותר מה זה הצעד הפשוט ביותר הוא מסתכל על כל הכלים שלו והוא שואל את עצמו איזה כלי כאן הכי פחות מפותח זאת אומרת איזה כלי כאן לא זז בכלל נגיד מאז המיקום שממנו הוא מתחיל וככה הוא רק מפתח את הכלים שבצורה הכי פשוטה אין לו אפילו תוכנית הוא אומר אין לי תוכנית אני לא הצד השני חושב שאני פה מתכנן איזה משהו גדול אין לי שום תוכנית אני בסך הכל מזיז כל פעם את המהלך את הכלי שהוא הכי פחות מפותח והוא מראה איך הוא מנצח ממש ממש שחקנים מצוינים שיש להם תוכניות ויש להם כל מיני רעיונות ומחשבות והם נופלים אחד אחרי השני ממש כמו יתושים ממש כמו סבובים אז זה גם ככה אפשר ללמוד מזה.
אגב זה גם קורה המון המון פעמים כשאנחנו עובדים נגיד עכשיו עם איזה מעצב גרפי או עם איזה כותב או עם איזה עורך סרטונים, שכאילו כל ההתקשרות איתו, כל הפינג פונג איתו, מאוד מאוד קשה. כל הזמן יש חיכוכים, כל הזמן יש, זה לא אפשרי, זה כן אפשרי. למה עשית ככה, למה לא עשית ככה, אבל אמרתי לך ככה, אבל בסרטון קודם זה היה ככה, ושוב פעם עשית את זה. כל מיני כאלה פאקד–אפ דברים כאלה, שאתה מרגיש שאתה באיזה מלחמה, ולא באיזה עבודה של שיתוף פעולה, ואז פתאום, אתה מכיר איזה בן אדם אחד חדש, נגיד, שפתאום עושה את זה והוא עושה את זה כל כך מושלם וכל כך פלואנט וכל כך זורם, שאתה כאילו אומר לעצמך, בואנה, כמה זמן בזבזתי על הדבר הזה שהייתי בטוח שהוא כל כך טוב, אבל עכשיו כשאני רואה מישהו שהוא באמת טוב כמו שאני רוצה שהוא יהיה, אתה מבין כמה הפשטות וכמה דברים אמורים פשוט להיות באמת פשוטים.
ברגע שיש יותר מדי חיכוכים, יותר מדי דיונים, יותר מדי ויכוחים, יותר מדי חילוקי דעות, זה לא אמור להיות ככה, זה אמור להיות פשוט, זה קצת כמו בזוגיות לפני חתונה וילדים. אתה רואה זוגות, עוד לא התחתנו, אין להם אפילו חתול משותף, אין להם כלום, כל יום מריבה. תגידו, אתם פגרים? זה עכשיו הזמן שלכם רק להיות ארנבים ולעשות רק כיף וצחוקים.
יובל: נכון, נכון.
עשהאל: ממה אתם… אני אתמול הייתי בחתונה של אחותי, אנחנו היינו צריכים לפני אמנה עיקרית כבר ללכת, כי דבש החזירה אותנו הביתה. זאת סיבה לצורך העניין, הייתה הסכמה מלאה בנושא, הכל היה בסדר, אבל אני יכול לנסות, נגיד עכשיו לחשוב על למה זוג יכול נגיד להיות באיזה דיון או באיזה ויכוח, על רגע, אבל זאת אחותי, אני רוצה להישאר יותר, והיא רוצה ללכת, ויש ילדה שבוכה, אז אני עוד מבין מאיפה יכולה לנבוע מחשבה של איזה ויכוח, אבל זוג, אין להם ילדים, בואו נלכת קיצונית. כל אחד גם גר בבית שלו, הם מתראים פעם בשלושה ימים לשעתיים, והם רבים בשעתיים האלה.
יובל: כן.
עשהאל: חבר'ה, תיפרדו.
יובל: כן, זה לא מתאים.
עשהאל: זה פשוט טיפשי לגמרי, כאילו. ממש. אז גם בהקשר הזה, הדברים צריכים להיות הרבה הרבה יותר פשוטים ממה שאנחנו חושבים.
למה להגיד "כן" לכל לקוח זה טעות גדולה
אחלה. יש עוד עניין, המון המון פעמים בעלי עסקים, הם נופלים בזה שהם אומרים לכל בן אדם שרוצה לקנות מהם משהו, לא משנה מה, הם אומרים לו, כן, בטח, יש לי את זה. עכשיו, זה מטופש לגמרי, כי אני אתן לך דוגמה. אם למשל עכשיו אנחנו סוכנות של SEO, ובא פה בן אדם ואומר, אני רוצה שאתם תעשו לי את ה-SEO, זה קרה השבוע. אבל יש לי אתר שהוא אתר בקוד נקי, ואני צריך שכאילו תכתבו את זה בקוד. עכשיו, לי בארגון, אין פה בן אדם שיכול לפתוח קבצי נוטפד ולערוך לו את הדברים ולגרום לאתר שלו המיושן משנות ה-80 שהדברים יופיעו. אבל המון פעמים אנשים אומרים, מה זאת אומרת, אבל הוא רוצה לשלם, אז יאללה, נגיד לו כן ונתמודד עם זה. זה fucked up גדול.
ברגע שאתה צריך להתחיל להמציא את המוצרים שלך לטובת אנשים שפונים אליך, המון המון פעמים אתה תסיים באמת לא בטוב. זאת אומרת, אתה תגלה שאומנם לקחת את העבודה, אבל פספסת ארבע עבודות אחרות שאתה דווקא מתורגל בהן, כי כל כך היית בפוקוס על העבודה שלקחת ואין לך מושג איך עושים אותה, וגם פה צריך לשמור על פשטות. פשטות זה אומר שכשאתה מגיע למקדונלדס, לדוגמה, אתה יכול לבקש צ'יקן נאגדס אבל שהם גם יהיו, לא יודע, בתוך חביתה? לא. אבל אתה יכול להגיד להם, רגע, אבל חבר'ה, אפשר להזמין חביתה, נכון? ואפשר להזמין צ'יקן נאגדס. אז מה הבעיה? תעשה לי את הצ'יקן נאגדס בתוך החביתה. אתה יודעת מה יגידו לך? לא. אי אפשר. לך למכונה, תזמין מה שאתה רוצה. אם יש שם אפשרות להזמין צ'יקן נאגדס בתוך חביתה, אני אעשה לך את זה בכיף. אם אין, אי אפשר.
הגאונות של מקדונלדס
זה הגאונות אגב של מקדונלדס. מה מקדונלדס עשו לפני כולם ובצורה כל כך טובה? הם ייצרו את המפעל הזה, שהם לא מתחילים עכשיו להכשיר שפים פרטיים שיבואו וידעו איך להכין לך את ההמבורגר. לא, לא, לא. יש שם שיטה. מישהו שמזמין לצורך העניין עכשיו, לא יודע מה, רויאל משהו, איך זה נקרא, אז מה עושים? לוקחים בתחנה הראשונה את החתיכה התחתונה של הלחם, ואז בודקים שנייה, זה נקרא, יש איזה שם לנייר שיוצא, לא מכנה.
יובל: אה, בוני, בוני.
עשהאל: יפה, יפה. בודקים בבונד, משהו כזה, את הרגע, רטבים, אוקיי, הנה, בקבוק מספר, לא רשום שמה דבש וזה רשום, 4, 8 ו-9, ואז יש מעל הבקבוקים מספרים, הוא לוקח את 4, שם, אה, וגם הוא לא לוחץ כמה שהוא רוצה. יש לחיצה ויוצא בדיוק אותה כמות כל פעם, זהו, זה כאילו כמו סוג של סוכר כזה שיוצא פעם, שאתה הופך אותו ויוצא כפית.
יובל: נכון.
עשהאל: ככה, אין שכל, יש מפעל, המפעל הזה, בתקווה יום אחד גם יעבוד בלי בני אדם, כרגע הוא עובד עם בני אדם, אבל יש לחיצה, לחיצה, לחיצה, רגע, הוא רוצה, אה, איך זה נקרא, חמוצים, שמים בדיוק שתי חמוצים, שני חמוצים, לא שלושה, שני חמוצים, ועגבנייה אחת, וחסה אחת, ובקיצור, זה מאוד מאוד פשוט, אה, ואז מה יוצא? יוצא מצב שמי שמפעיל סניף מקדונלדס זה שני ילדים בני 15, ואחד אחריהם בן 15 וחצי. זהו, ככה מפעילים סניף מקדונלדס.
אגב, אם את רוצה לראות משהו יותר קיצוני מזה, תלכי לסודוך, זה בכלל משוגע. אני מעריץ, אני מעריץ של מי שפתח את הסודוך.
יובל: הסודוך זה,
עשהאל: יושבים שם, עומדים שם, יותר נכון, ארבעה ילדים בני 13, אני לא מגזים עכשיו, בני 13, לא יודע איך הם בכלל, יש להם פנקס עבודה, נראה לי, זה עוד באותה תקופה שצריך פנקס עבודה ואישור מאבא ואימא או משהו. עומדים שם שלושה אנשים, ארבעה אנשים בני 13, ולא רק שהם כמו במקדונלדס, הם לקחו את זה צעד קדימה. אני כאילו, יש לי תחביב, אני וקובי הולכים לסודוך בדרך השלום, ופשוט נהנים. נכנסים ורואים איך הבן אדם מולך, הוא כבר, כמו לימדו אותו, לעשות סמולטוק גם עם הבן אדם הוא לא. פתאום הוא בא, הוא שואל אותך, מה קורה, אח שלי גיבור, איך אתה, מאיפה באת, ככה.
יובל: עכשיו,
עשהאל: לא משנה כמה פעמים אנחנו נכנסים לשם, זה אותן שאלות, זה אותו דבר, אבל זה כל כך יפה לראות איך מישהו מצליח לססתם עסק, ולא לקחת, נגיד, תלך לסודוך, תגיד לו, רגע, אתה יכול לשים לי את הנקניקייה בתוך הלחמניה או לא יודע מה, לא.
יובל: למה? באמת, בראשון הפנקים.
עשהאל: אין בעיה, אז ננסי לעשות משהו שזה יותר קיצוני, זאת תנסי להגיד לו נגיד משהו שהוא קצת באמת יוציא אותו מהגזרה, אגב, גם אם מישהו אומר לך כן, יכול להיות שאם תכניסי לבעל הבית הוא יכעס עליו.
יובל: נכון.
עשהאל: זאת אומרת, בסוף המטרה של המקומות האלה זה לייצר שיטה. השיטה אומרת שאתה יכול לקנות או אחד או שתיים או שלוש, אם קנית אחד יש תהליך מובנה, אם קנית שתיים יש תהליך מובנה. ברגע שאתה רוצה מספר ארבע, בדרך כלל במקומות מהסוג הזה, לא ידעו בכלל להתמודד עם זה. זה כזה, רגע, מה, הוא רוצה אבל שגם המיונז וגם הקריצ'ופ יהיו באותו זה? איך? מה, איך עושים את זה? בקיצור, אז לנסות באמת להיצמד לאיזשהו תפריט מסוים ולאיזשהו סל של דברים שהעסק באמת יודע לעשות.
כשאין תפריט קבוע – אין עסק
אחלה. עוד דוגמה ממש טובה. יש, היה פה השבוע לצורך העניין, או שבוע שעבר, היה פה רעיון עבודה.
יובל: כן.
עשהאל: וכאילו הבן אדם סבבה, אחלה, הוא באמת נראה לעניין, והכול, אבל ציפיות השכר שלו לא תואמות בשום צורה את מה שהעסק פה משלם. לא תואמות בשום צורה, בהפרש גדול, כאילו. כן. ואני כאילו באמת, ככה התחבטתי עם זה כמה ימים, מה אני עושה, מה אני מציע לו, כי אני כן רוצה אותו פה, והוא כן נראה לי בחור לעניין, והוא גם חבר כזה מהקהילה, וכאילו אני מכיר אותו קצת וכאלה. ואז כאילו ככל שחשבתי על זה יותר, פשוט הגעתי עם עצמי למסקנה, אני הולך להוציא לו הצעת עבודה בשכר שאני רוצה לשלם. אם הוא רוצה, ייקח. אם הוא לא רוצה, לא ייקח. אני לא מתכוון לזוז מזה. למה? כי ברגע שמשהו, זה קצת דומה לתפריט במקדונלדס. ברגע שמשהו לא מקובע, ויש אחד שמרוויח ככה, ואחד שמרוויח אחרת, והכל זה איזה סלט אחד גדול, ופתאום אין, אין כאילו בכלל סיכום. זאת אומרת, כל אחד יכול לבוא ולעשות את זה אחרת, זה לא יכול להתקיים בצורה הזו. ולכן, גם בהקשר הזה, זה צריך להיות פשוט. אם אתה רוצה שיהיה לך עובד טוב, שאתה רוצה לגייס, אם אתה עכשיו מתחיל לחשוב עם המוח שלך איך אני עושה פה ג'ינגולים וסלטות באוויר כדי לעמוד בדרישות שלו, יש לי רעיון יותר טוב. פשוט תגיד לו שהוא לא יתקבל. תאמין לי, זה יעשה לך הרבה יותר טוב. כאילו, או שתציע לו את מה שאתה מוכן לשלם, או שתגיד לו, זה פחות יסתייע. כל הבלבלה הזאת, כל המחשבות האלה לתוך הלילה, זה לא דבר שהוא חיובי. העסק אמור לדעת להתקיים על בסיס תוכנית שהוגדרה מראש עם תקציבים שהוגדרו מראש. ברגע שאני מתחיל עכשיו לסטות מזה ולהגיד לא מה פתאום אז נשלם להוא אלפיים יותר ולהוא אלף יותר ולהוא, אין לזה סוף לדבר הזה ולכן כמו במקדונלדס וכמו בסודוך אנחנו חייבים לעבוד בצורה הגיונית.
דרקונים, איגואנות ופשטות בניהול
גם בכל העניין הזה של אתה הרבה פעמים כמנכ״ל אתה רוצה לרתום או את המנהלים שלך או את העובדים שלך לטובת דברים מסוימים. עכשיו, אם יש איזו תחושה שצריך לעשות עוד שיחה ועוד שיחה ועוד שיחה ועוד שיחה, אז אני כאילו בא ואומר שככל שה… כאילו בעובדים יכול לקרות, ועובד, אם אתה מרגיש שאתה עושה עוד שיחה ועוד שיחה ועוד שיחה, אז די אחי, כאילו תחתוך את זה, זה כבר לא הגיוני. אתה לא אמור להתחנן לבן אדם שיעשה את העבודה שלו, אבל במנהלים זה קצת אחרת. במנהלים יש קטע. ככל שהמנהל מולך יותר דרקון ופחות איגואנה, זאת אומרת, ככל שהוא יותר, נקרא לזה, מופרע, והכול יכול לקרות, אתה יכול להגיד לו משהו, ופתאום ידפוק לך איזה צעקה או איזה התקזיב, וואו,
יובל: כאילו,
עשהאל: מה היה פה הרגע, ככל שהוא יותר מופרע, ככה בדרך כלל יש לו גם פוטנציאל הרבה יותר גדול. זאת אומרת, הדרקון, נגיד, אז הוא גם יורק אש. האש יכולה להיות עליך, וגם יכולה להיות על הלקוחות ועל הריטיינרים, ועל, כאילו, בקטע חיובי, מה שנקרא. אתגר, נקרא לזה, בלנהל את אותו מנהל, אז ככל שהוא יותר בעל פוטנציאל, נקרא לזה, לירוק אש חבל על הזמן, ככה שווה כן להיות מוכן לעשות עוד שיחה, ועוד שיחה, ואולי גם עוד שיחה. יש לזה גבול גם בדבר הזה, אבל ככל שהמנהל יותר דרקון, ככה אתה תהיה מוכן לעשות איתו יותר שיחות כאלה, כדי לרתום אותו לצד שלך. לכל אחד יש, אגב, גבול, זאת אומרת, גם פה יש איזה גבול מסוים, אבל בסוף ככה זה עובד. אם יש לך עכשיו, נגיד, סתם דוגמה, מנהל שאתה לא באמת כזה צריך אותו, ואתה לא באמת מרגיש שהוא כזה מחובר, ועכשיו אתה צריך לעשות לו עוד שיחה, ועוד שיחה, ועוד שיחה, כדי לרתום אותו בסך הכל למטרת הארגון, שזה המטרה, שמלכתחילה היא הייתה המטרה, אז גם כאן, לחתוך, זה לא הולך לעבוד. אם זה לא יהיה פשוט, זה פשוט לא יהיה.
אמת פשוטה תמיד מנצחת שקר מורכב
בואו נדבר רגע על העניין הזה של המון המון פעמים אני יכול לבוא ונגיד להגיד, לא יודע, לספק שלי, או לעובד שלי, או למנהל שלי, או לא משנה למי, אני צריך 1, 2, 3, ואז הוא יבוא ויגיד לי, לא, תשמע, זה מורכב, זה ייקח חודשיים, זה ייקח פה, זה ייקח שם. הרבה פעמים זה לא נכון. הרבה פעמים אפשר לעשות את זה בצורה הרבה הרבה הרבה הרבה יותר פשוטה ממה שאותו מתכנת, סלש, עובד, סלש, עורך, סלש, כל מקצוע כזה או אחר, אפשר לעשות את זה הרבה יותר בפשטות, והמון פעמים גם, למרות שהמנכ״ל הוא לא מבין בדיוק באיך עורכים וידאו, והוא לא מבין בדיוק איך מתכנתים את דיגי פארם או כאלה, עדיין, המון פעמים הוא יכול פתאום לתת איזו הברקה כדוגמה, נגיד לבוא ולהגיד, רגע, אבל מה אם נעשה את זה ישירות מהיוטיוב לדוגמה, ופתאום זה כזה, אה, וואו, אז לא צריך לקנות עוד עשרת אלפים ג'יגה, וכאילו, אתה כזה, אוקיי, ובלב אני כזה מעצמי, כאילו, אתה אמור להביא לי את הפתרונות, לא להפך, אבל בסוף, גם כשאני מקבל כל מיני הנחות עבודה מורכבות, אני המון פעמים אנסה לפשט אותן, וגם בכללי, המון פעמים, אני יכול לשבת עם בן אדם, והוא כזה יכול להגיד לי, שמע, זה לדעתי ייקח שלושה שבועות, התפקיד שלי זה להגיד לו, יופי, אז עד היום בשש בערב זה מוכן. זה כזה, מה, מה פתאום, איך פתאום, מה פתאום, אחי, תשאיר את הדברים פשוטים, זה קורה לשבת, לתקתק את זה, לסגור את זה, תהיה מרוכז, אל תשים את הטלפון שלך בצד, אתה תראה שתציין את זה עד היום בשעה שש, זה כאילו מאוד מאוד פשוט. בקיצור, אז גם הלערער על הנחות מורכבות, זה דבר שהוא מאוד מאוד חיובי. ואם כבר דיברתי על הסיפור של לתת הנחות, יובל, אני חושב שאת ספציפית חווית אותי המון המון פעמים כבר בעניין הזה, של יושבים קבוצת אנשים, לא משנה מי, ומסבירים לי כמה הדברים הם מורכבים, ואז מה אני אומר להם?
יובל: שבוא תפתח את השעון, אני הולך לעשות קפה.
עשהאל: בדיוק, כי נתני לנו דוגמה קלאסית, אני חוזר, שיבינו את הסיפור.
יובל: לצורך העניין, אפילו סתם לפני שהתחלנו לעשות דוחות קליקי פעם או משהו כזה, אמרנו, בוא ניקח את זה ונשווק את זה איכשהו, ולפעמים אין לנו לעשות, יש משימות, ויש דברים ויש זה, ואתה רצית להוכיח לי שזה פשוט. אז אמרנו, אז אמרת, אוקיי, תפתחי שעון רגע, אני הולך לעשות קפה מבחינתי, אני חוזר, ואז אני מצלם פה רגע את הסרטון, ובאמת פתחת והקלטת, ומה קורה חברים, אני רוצה להראות לכם סקירה של לקוח, ש… נגמר, עצרנו את השעון, זה באמת עניין של כמה דקות, ובסוף הדברים קורים, זה עניין של תעדופים, זה עניין של…
עשהאל: זה עניין של אנרגיה מנטלית, זה האמת. זאת אומרת שאני לא, אותו בן אדם שאני יושב איתו נגיד, והוא באמת מאמין שזה מורכב, אל תביני לא נכון, הבן אדם הזה לא עצלן, הוא לא קם בבוקר והוא אומר, לא בא לי לעבוד, הוא פשוט, פשוט באמת הוא מאמין שהדבר הזה הולך לדרוש ממנו איזושהי אנרגיה מנטלית של שינוי פאזה, לעשות עכשיו נגיד משהו אחר, מה שהוא התחיל לעשות באותו בוקר, וזה, הבעיה היא, המעבר הזה, הלהתחיל את הדבר הזה, מה שנקרא, זה כמו קצת, יש גם נקודה על זה, עוד נגיע אליה, שמה הדבר הכי קשה בלצאת לעשות מרתון?
יובל: נכון, לשים את הנעליים.
עשהאל: ללבוש את הנעליים, זה החלק הכי קשה.
יובל: כן.
עשהאל: אחרי שתלבשת את הנעליים, תציין את ה-42 קילומטרים כמו גדול, אבל אם תלבש או לא תלבש את הנעליים, זה ההבדל בין אם תצא, או אם תוותר על המרתון באופן כללי.
הסיפור על העובדת והחותמת – למה אסור לשקר
אז כאילו, אנחנו גם, מאוד מאוד חשוב שנשאיר את הדברים לא רק פשוטים במעשים, אלא גם פשוטים בדיבור, באיך שאנחנו מתארים את הדברים. נגיד לפני, לא יודע, אתמול, אם אני לא טועה, אז כזה רציתי שיהיה פה שולחן עגול כדי שיהיה אפשר באמת לסדר את החדר בצורה יותר טובה. אז כאילו, אפשר שיתחיל לעשות מזה ביג דיל. ואפשר פשוט לבוא ולהגיד, היי, יריק, מה קורה? הנה מפתחות, ראשון, יבנה, תחזור, יש פה שולחן. זהו. עכשיו אפשר, יכולנו לעשות מזה מהומת אלוהים, יכולנו להתחיל להסביר כמה זה לא הגיוני, ובוא נזמין את זה באונליין, יגיע עוד 20 ימים, ועוד כל מיני סיפורי סבתא. אבל אז היינו יושבים היום, עוד פעם, בשולחן הקודם, ולא בא לי. אז גם בעניין הזה, פשוט כל הזמן לשדר ולהאמין בלב שלם שהכול קטן עלינו. הכול קטן עלינו. זה הכול שטויות, זה הכול, זה שבע דקות, וגם כמו שסיפרת בסיפור, אני תמיד אוהב להגיד לבן אדם, אוקיי, זה לוקח הרבה זמן, יופי. כמה זמן אתה רוצה שאני אעשה את זה? ואז הוא אומר לי, עשר דקות. אני אומר לו, יופי. מפעיל לו טיימר, ואני לא מתחיל לעבוד על המשימה, אני בכוונה הולך ועושה איזה קפה או עושה איזה משהו, איזה שבע דקות, משאיר לעצמי שלוש דקות וסוגר את זה. למה? אגב, גם אם אני אלך לקפה שבע דקות ואסגור את זה בשתים עשר דקות, אין לי שום בעיה עם זה.
יובל: כן.
עשהאל: כי אני לא באמת מנסה עכשיו, זה לא משחק של התנצחות, זה משחק של באמת להראות לבן אדם שכשעובדים בצורה יעילה ולא מפחדים מהשינויי כיוון החדים האלה של עכשיו אני עושה סרטון קליקי פארם, ופתאום אני מצלמת את עמית, ופתאום אני בכלל הולכת ועושה סרטון בקאנטרי, וכל זה באותו יום.
יובל: כן.
עשהאל: ברגע שהבן אדם יודע לעשות השיפטים האלה, קודם כל הוא מעלה את המניה שלו דרמטית, ודבר שני, אין מה לעשות בסוף הרבה הרבה יותר קל לדלבר דברים בצורה הזו ובהספק מאוד מאוד רחב.
אני סתם, באמת בתור דוגמה, אפילו לא חשבתי לעשות את זה, אבל אני אפתח רגע את הקבוצה שלנו, יובל ברשותך, ביחד. אני אתן דוגמה, אין לי מושג, אני אפילו לא זוכר אפילו בעל פה, אבל אני אפתח סתם דוגמה לסיכום יום שלך, בסדר? רק כדי שאנשים לא יתלהבו מההספק, שגם ממנו אפשר להתלהב כמובן, אלא מהשינויים, בבוקר עשיתי ככה, דוגמה. סיכום יום 30.11.25. עריכת סרטון הדסה, ממומן דיגי פארם, התחלתי, אסיים מחר בעזרת השם. לעבור על סרטון ממומן דיגי פארם ולכתוב הערות דגשים לקראת פגישה, בוצע. עריכת סרטון דניאל ינובסקי, סשן קצר עם שי, בוצע. הוצאת ראיון ינובסקי לכתוביות, בוצע. בדיקת חניה ענת, בוצע. עריכת פודקאסט רפאל שמאות, סשן עם הודיה, בוצע. שמירה, לוגו רפאל. עריכת צבעים שלא יבלע הסרטון, בוצע. הוצאת ראיון רפאל שמאות לכתוביות עוז, בוצע. העלאת חשבוניות לפוסט ראשי, בלק, בוצע. החזרת סרטון לתיקון עוז, בוצע. הוספת עוז לקבוצה עם דניאל הזה, בוצע. שליחת מליאור, בוצע. חוזה עבודה זה, בוצע. תזכורת הדסה, בוצע. ארבע גרפיקות עם בר, בוצע. עדכון טבלת מבצעי. פגישת מנהלים. ריל פרק 65. פוסט בלק פריידה. פוסט כל יום. תזמון פוסט בלק פריידה. מתנת לידה של יעל. שליחת חשבונית מס מתנת יעל. סידור קניות ויקטורי. פגישה עם גל מלמוד. הפניית בקשת פרסום בקבוצה לעשאל. תזכורת מאיר על מגש ירקות. פוסט חשבוניות. כל זה כאילו, זה הכל בשיפטים כזה של רגע עכשיו יש את זה ועכשיו יש את זה ועכשיו יש את זה. אבל זה בדיוק הסקיל. בסוף כשבן אדם מגיע ושואלים אותו רגע בוא ניקח רגע את העולם הישן. מה למדת? אז כאילו הוא אומר אה אני יש לי תואר שני בהנדסת מכונות ועשיתי את זה בטכניון וכאלה. אחלה מעולה. אבל זה לא מוכיח שום דבר בקטע של מה אז מה תספיק היום? לפחות שלמדת את כל הדברים בעולם ואתה לא יודע לעשות את השיפטים האלה כי האנרגיה המנטלית היא הדבר המרכזי. ואני לא בטוח שיש תואר ראשון באנרגיה מנטלית ואני חושב שזה סקיל שהוא הרבה יותר חשוב לדעת פשוט לזוז בין דבר לדבר ולא להתרגש ולספר לעצמך גם את הסיפור שזה באמת פשוט הכל פשוט לא להתחיל להתקשקש ולהתערבב בכל מיני מורכבויות ואיך נעשה ומה אחי תשאיר את זה פשוט זה יהיה פשוט אם זה לא יהיה פשוט זה פשוט לא יהיה חשוב מאוד להשאיר את הדברים פשוטים.
אגב אני רוצה לספר איזשהו סיפור קטן שהוא באמת ככה ממחיש את הנקודה הזו. להגיד את האמת זה הדבר הכי פשוט שיש כשמישהו בוחר לשקר זה הדבר הכי מורכב והכי מטומטם שיכול להיות כי תמיד אבל תמיד ובכל הקשר ואני עומד על זה בכל הקשר גם בהקשרים מורכבים אמת פשוטה תמיד תהיה עדיפה על שקר מאוד מאוד מושקע ומורכב ואין סיכוי שיעלו עליי וכאילו מה זאת אומרת אני חשבתי על הכל ולא לא לא לא עדיף לך להגיד אמת מה רע אבל להגיד את האמת מאשר לספר שקר מתוק שכולם ישמחו ויהיו מבסוטים.
יובל: נכון.
עשהאל: ואני אתן דוגמה. יש לי חבר, לא אוכל להגיד את שמו, אבל יש לי חבר שמה שקרה זה שהייתה לו איזה אשת מכירות בארגון, והיא הייתה אשת מכירות מאוד מאוד מאוד מרכזית בארגון. זאת אומרת, מישהי באמת, שככה הארגון שם את מבטחיו על כתפיה, והיא באמת הביאה לו מכירות כל חודש בצורה מאוד מאוד טובה. יום אחד הוא מגלה שאותה עובדת עשתה מה נקרא, אני לא יכול לספר את הפרטים, אבל עשתה מעשה שיכול להתפרש כמעשה שלא ייעשה, בסדר? שלא ייעשה. והוא החליט שהוא מעלה אותה לשימוע על זה, זה קשור לאמינות וכאלה, והוא העלה אותה לשימוע. והיה לו שימוע, נגיד, תוכנן ליום ראשון, ובסוף שבוע הזה הוא פגש אותי. והוא התייעץ איתי, הוא אמר לי, תקשיב, זאת העובדת הכי טובה שלי, היא מביאה לי מכירות 300-400 אלף שקל כל חודש כבר כמה שנים, אני מכיר אותה כאילו ברמה שאני סומך עליה והכול, אבל מספר לי את הסיפור שקרה, מה שקשור לאמינות. עכשיו, מה שדפוק בכל הסיפור שלו, זה שבסוף בסוף בסוף זה מתנקז להאם היא חתמה עם חותמת הארגון על המסמך או לא, בעיניי לפחות. כי מבחינתי כל הסיפור שהוא סיפר, אין שם בעיית אמינות, חוץ מחלק אחד.
יובל: כן.
עשהאל: האם היא לקחה את חותמת החברה וחתמה על מסמך ללא ידיעתו, או לא?
יובל: כן.
עשהאל: כי אם לא, אני יכול באמת בקלה קלות להסביר לאותו חבר למה הוא צריך להשאיר אותה ולמה זה לא פאק באמינות. זו אולי קצת טיפשה, אולי יצאה טיפשה, אולי עבדו עליה, אולי היא נפלה לאיזה עוקץ, אבל היא לא פאקד–אפ באמינות.
יובל: כן.
עשהאל: עכשיו, כחלק מכל הבדיקות שהוא עשה, הוא כל כך העמיד אותה בפינה, הוא לקח אותה לפוליגרף.
יובל: וואו.
עשהאל: באלוהים, באלוהים. לקח אותה לפוליגרף, והיא יצאה דוברת שקר.
יובל: וואו.
עשהאל: לקח אותה לפוליגרף, והיא יצאה דוברת שקר. אבל, בכל הסיפור הזה בסוף, את זה כי הוא ידע להשוות בין מסמכים אחרים. ועכשיו, בגלל שהוא כל כך העמיד אותה בפינה, אז היא כאילו יצא לה כזה סוג של, לא, אני גם לא כתבתי את הכתב הזה. עכשיו, כולם יודעים, אני אומר לה, שזה הכתב שלה. אין מצב שלא זה אני חותם, הוא הראה לי, הוא הוכיח לי, הוא לקח את זה לבחור שעושה, איך זה נקרא? משהו?
יובל: כן, גרפולוג.
עשהאל: גרפולוג, כן, והוא אמר לו, כן, זה הכתב שלה והכל. אבל היא פשוט, היא יצא לה, כאילו, כחלק מכל המבוכה הזאת, זה לא שלי, היא כאילו, והיא כבר לא יכלה לחזור אחורה. כן. למרות שכולם מבינים שזה כן שלה, ואני אמרתי לאותו חבר, וככה, זאת הייתה המלצה של יד הסוף, אתה צריך להשאיר אותה. אתה לא צריך להעיף אותה, כי אני אישית חושב שהיא לא חתמה, היא כן כתבה את הפרטים, אבל מותר לה לכתוב את הפרטים. מה הפרטים כשרשום? שם ותעודת זהות. כן. אחי, זה לא, זה כולה שם ו… זה לא כזה פאקד–אפ כאילו. אבל את החתימה עצמה של הזה, הוכחתי לו שהארגון, או מה שזה, הצד ג', מה שנקרא, הוא פשוט כל פעם מדפיס חותמות עם השם של מי שצריך, וחותם בשם הכביכול הארגון.
יובל: כן.
עשהאל: אבל זה לא, היא עשתה את זה, כי זו לא החותמת של הארגון שלך בכלל. תסתכל על הפונט, תסתכל על הגודל, זה לא. זה כל כך גנרי, כאילו החותמת שלך בכלל לא נראית ככה. אז נכון, היא קצת פאקד–אפ בקטע עם הכתב, אבל בתכלס, אם היא הייתה נצמדת לאמת, וגם אם האמת היא קשה, והייתה אומרת, כן, אני כתבתי את זה,
יובל: כן, קשה.
עשהאל: אבל לא חתמתי. אני כתבתי את זה, אבל לא חתמתי. היא הייתה נשארת בארגון, והוא העיף אותה, והיא לא המשיכה לעבוד אצלו. כן. אז רק דוגמה לכמה להיצמד לאמת, זה הדבר הכי פשוט שיש. ברגע שאתה מתחיל לשקר ולחרטט ולחשוב שאתה הגאון הכי גדול בעולם, והמעסיק שלך, לא, הוא מטומטם, הוא נולד מטומטם ועליו אפשר לעבוד, והוא כאילו, הוא רק המעסיק שלך, וכאילו, צריך להיצמד, להיצמד לאמת. זה הדבר הכי חשוב, וזה סיפור כל כך, כל כך כאילו, שממחיש את הנקודה הזו, שהייתי חייב לספר אותו, וכדאי מאוד מאוד להיזכר בו כל הזמן, ולא לשקר, גם אם זה פאקט–אפ, גם אם זה משהו שהוא נשמע לך כאילו אתה יותר מפחד שיגלו שזה אתה מאשר מה שעשית. עזוב, סמוך עליי, הנה, שמעת את הפודקאסט פה, הייתה לך או לך הזדמנות ללמוד את הנקודה הזו. תדבר אמת, תדברי אמת, אין סיבה לשקר. השקרים האלה יבואו בעוכרינו בוודאות. כל שקר אין לו רגליים, אין מה לעשות, בסוף השארת, מה שנקרא, שיקרת, מתישהו נחזור לאותה נקודה ונדע ששיקרת. ואגב, חשוב גם להבין שכשמישהו עכשיו עובד אצל מישהו לצורך העניין, אז אם אתה עובד אצל מישהו, צא ממקומות הנחה שהוא לא כזה מפגר. כי אם הוא הצליח, בואי, רוב העסקים בישראל נסגרים טיק–טק. אם יש לו עדיין עסק והכל קורה וזה כבר עסק של הרבה שנים, כנראה שאותו אדם, כבר היו לו כמה עובדים, כבר דברים קרו ואין לך מה לנסות לשקר אותו, זה יהיה דבר מאוד מאוד מטומטם.
הפתרון הכי פשוט לעוזר אישי – שולחן ליד
בואו נדבר רגע על עוזר אישי, אוקיי? אני לאחרונה רציתי ככה שבאמת תהיה לי איזה מין יד ימין כזה, שאני אוכל לתת למישהו המון המון משימות ודברים שיושבים עליי והכל. וכאילו אני כזה, עברו כמה ימים מאז שככה מיניתי את יריק לתפקיד, ואני כזה מסתכל ואומר לעצמי, מה לא עובד פה, מה לא עובד פה,
יובל: כאילו,
עשהאל: אני היום סיימתי איזה יום מזיע של הלייב, גמור, חוזר הביתה, מגיע לבר, אומר לה, תקשיבי, דרסה אותי משאית היום. באמת, דרסה אותי משאית, וכאילו, ואני אומר לעצמי בלב, מה אני עושה לא נכון אבל, כאילו, הבאתי בן אדם, ואני חושב שהוא, ועשיתי לו איזה בחינה חודשיים–שלושה באיזה מחלקה אחרת, ואני חושב שהוא כן יכול להתאים לזה, ויש לו את המהירות המחשבתית ואת מה שאני צריך לטובת הסקילס שלי, אבל זה לא מפוצח כאילו. יושב, חושב, חושב, חושב, חושב, ואז בסוף הולך לפתרון הכי פשוט בעולם, במקום להתחיל לייצר פה כל מיני ממשקים, ובוא נעשה בורד מאנדיי מאוד מורכב עם אוטומציות, שאיך שאני רק לוחש באיזה מקום זה מייצר לך משימה, ואתה מקבל תיוג, וזה אשתך מתקשרת להזכיר לך, כי גם היא קיבלה אוטומציה, וכל מיני בלבולי מוח, זה היה כזה, שומע יריק? בוא פשוט תעבור לחדר שלי, ממש קרוב אליי, כאילו, שב, תשים את העמדה שלך פה, וזהו. ומאז, כל פעם שיש לי בעיה, אני פשוט, מה המצב יעריק? והוא פשוט פה. זה כאילו, לפעמים הפתרון הפשוט, בלי כל הטכנולוגיה, בלי כל הבלבולי מוח,
יובל: לא,
עשהאל: תעשה בדרייב, שיביא לזה של מייק, של זאפייר, של N8N, של וואי, שחררו, זה אמור להיות פשוט. אם אתה צריך סיוע, פשוט תדאג שיהיה מי שיסייע לך כל הזמן, שיהיה מולך. כל אחד כמובן עושה גם את מה שנוח לו. יש בן אדם אחר שיגיד שמה שנוח לו זה לעשות קבוצת וואטסאפ ולהצמיד אותה בנאוצים, וכל אחד ומה שנוח לו. אבל שיהיה פשוט, בקיצור, מאוד מאוד חשוב לשמור על הדברים פשוטים.
מה שלמדנו מילדים, ממחשבים משומשים ומאטמי אוזניים
עוד דוגמה, יש לנו כאן מגוון רחב של כותבי תוכן פה בארגון. אני כבר לא קורא לזה כותבי תוכן, כי הם לא צריכים לכתוב תוכן, הם צריכים לייצר את התוכן הטוב ביותר, אז הם יוצרי תוכן, וזה לאו דווקא גם יוצרי תוכן בטקסטואלי, זה יכול להיות גם יוצרי תוכן של אודיו, יוצרי תוכן של סרטון, יוצרי תוכן של canva, של גרפיקה, של מיליון ואחת דברים. אז היה להם כאילו המון המון רעש. זאת אומרת, הם יושבים בסוף כולם בחדר אחד, והם ככה, חשוב להם שיהיה שקט והכול, ואני כזה ניסיתי לחשוב מה אפשר לתת להם שבאמת יהיה להם שקט. וכאילו, אז אני לוקח בהתחלה איזה אוזניות מסוימות, וזה לא עובד, ואז אוזניות אחרות, ואז פתאום אחד מאבד את הצ'יפ שלו, וזה שוב פעם לא עובד, והכול. ואז כאילו, פתאום כזה אני חושב עם עצמי, ואומר לעצמי, איפה יש הכי הרבה רעש? אה, במטווח. תמיד במטווחים יש רעש ברמה שאתה שם מטמי אוזניים. אוקיי, מה יש בטווח? אה, יש שם מטמי אוזניים, כאילו, אתה בתור מי שעושה את הטווח, מה שנקרא, אז יש לך בעצם את הספוגים המגעילים האלה בתוך האוזניים, סבבה. אבל מה יש למדריך ירי? יש לו את הבוקסות, למה? כי הוא פה כל הזמן, אז הוא לא ישים עכשיו את ה… הוא רוצה משהו יותר טוב. אז פשוט הלכתי לחומרי בנייה פה חמש דקות הליכה, הבאתי שם חמישה זוגות, שישה זוגות של אטמים כאלה, בדיוק כמו של מדריכי ירי, וזהו. ועכשיו לכל אחד מהכותבים יש אטמים כאלה, מה זה אטמים? בוקסה כזאת שאוטמת את הרעש, אבל ברמה, איך הם אמרו לי, בואנה זה ואקום, כאילו אתה מרגיש שאתה בתוך אקווריום, מה זה הדבר הזה? אז גם פה, לפעמים הדברים הם הרבה הרבה יותר פשוטים ממה שהם נראים.
יש לנו עוד דוגמא, מחשבים, בסדר? אנחנו גדלים פה. זהו,
יובל: אני רציתי להגיד גם, שבעצם זה גם באיזשהו מקום אנחנו מתפתחים, אנחנו אומרים, יאללה, בוא נעשה על חוטי, הכול, העכבר, המקלדת, האוזניות, מה שאפשר, אנחנו, איזה כיף, ואין חוטים ואין זה. בסוף מה שעבד הכי טוב זה חוזרים אחורה לדברים חוטיים, אין לנו בעיות לא של סוללות ולא של קליטת תדרים ולא של שום דבר. ודרך אגב, עכשיו קטע, גם אוזניות האיירפוד, זה שזה עכשיו מהומה חדשה, שגם זה אנשים חוזרים לאוזניות חוטיות בכללי ביום היום שלהם, שזה קטע, שכאילו כולם מבינים שהסימפל הזה באמת…
עשהאל: מאוד דאטי את הדוגמה עם המקלדות והעכברים. אני אישית, אחרי, בהתחלה יצאתי מטומטם, כמו שסיפרת, וקניתי לכולם פה על חוטי, כאילו אנחנו לא יודע איפה, בחלל, ואז אחרי ששלושה, ארבעה, חמישה, שישה, בשבוע, כאילו פשוט באים ואומרים, הצ'יפ שלי לא עובד, זה לא עובד, זה לא קולט, זה כן קולט. לא, יש לי מקלדת, אבל המקלדת היא כבר עם USB ואני מביא עכבר אחר, אז גם הוא צריך USB ואין לי מספיק USB'ים, ואז תביא לי מפצל ותביא לי… אלוהים ישמור. מאותו יום אמרתי, חבר'ה, מי שיש לו היום אלחוטי, כדאי שישמור עליו טוב, כי אני לא אאשר יותר עד הנצח שום רכישה של שום מקלדת או של עכבר שהם אלחוטיים, כי די, חלאס, האלחוטי הזה, זה פשוט, בסוף, מה שנקרא, לחברות המייצרות, אני מבין למה הן מייצרות אלחוטי, ברור. כי אתה כל הזמן קונה עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד, אבל דווקא המקלדת עם החוט הפשוטה, או העכבר עם החוט, זה בדרך כלל הדבר הפשוט, ובאמת שעובד הרבה יותר טוב.
אני גם אתן דוגמה מהעולם שלי, אז אנחנו כאילו, את יודעת, כל בן אדם פה בעצם, כל עובד שמצטרף לחברה, אז זה לא רק שיש פה עוד משכורת, אלא גם צריך לדאוג לו לציוד מסוים. אז נגיד כל אחד במינימום צריך לקבל מחשב.
יובל: נכון.
עשהאל: מחשב בעבודה פה, בסוכנות של דיגיטל, לא עולה פחות מ-4.5-5,000 שקל, אם אתה רוצה שגם המחשב יזוז ויעשה את העבודה, ולא שהבן אדם יצטרך ללחוץ ויחכה עשר שניות עד שמשהו יקרה. עכשיו, תחשבי רגע, תעשי 5,000 שקל, כפול, היום אנחנו, לא יודע, יש פה איזה ש… בחודש אוקטובר האחרון, נובמבר אני אפילו עדיין לא יודע, עוד לא הוצאנו משכורות, אבל אוקטובר האחרון היו פה 37 תלושים, סבבה? תעשי 35, נגיד, כפול 5,000 שקל, הגעת למספר של קרוב ל-165,000 שקלים, משהו כזה.
יובל: כן.
עשהאל: זה המון כסף, אוקיי? נכון. אז כשבהתחלה קונים, נגיד, חמישה מחשבים ראשונים, אז אחלה עושים את הכל כזה רגיל וזה, ואז בשלב מסוים אני כזה אומר לעצמי, טוב, אני חייב למצוא איזה גרוז, איזה משהו שיגרום לי להצליח להביא מחשבים, אבל לא במחיר המטורף שכאילו כל מחשב עולה. ואז כזה אני הולך לאיפה שאנחנו קונים בדרך כלל את המחשבים שלנו, ואני כזה אומר לו, שומע, יש לך אולי איזה פתרון בשבילי למחשבים, שאני לא אצליח שיהיה עם כל כך הרבה כסף? ואז הוא כזה מסתכל עליי ואומר לי, בוא רגע. לוקח אותי לאיזה חדר אחורי, מאחוריה, מאחוריה, מאחוריה, שלוש דלתות כזה, ופתאום אני רואה 400 מסכים על הרצפה, מלא מחשבים כזה בערימה, וזה, הוא אומר לי, תקשיב, יש לי חברות הייטק שאני עובד איתן, שכאילו כל איזה שנה נגיד הן מחליפות את כל המחשבים, עכשיו המחשבים הם בובה, הם פשוט לא עם ניילון, אבל מחשבים שפורמטו והכול סבבה והכול עובד, ובטוח לצרכים שלך זה יעבוד נהדר, בוא תקנה אותם. ואני כזה, אוקיי, כמה עולה מחשב? 1,300 שקל? 1,200 שקל?
יובל: וואו, מדהים.
עשהאל: זה כזה, אה, אז כאילו אתה אומר לי בעצם שאני הולך לקנות פה ארבעה כאלה במחיר של אחד חדש? כן.
יובל: טירוף.
עשהאל: אז קניתי איזה חמישי, לא יודע, איזה 15 מחשבים באותו יום, ואיזה 40 מסכים, אה, מסך. הוא מביא לי מסך של LG עם ידית, שזה גם מסתובב, זה פי אלף יותר משוכלל מהבסיסי ב-250 שקל, כשהחדש כאילו של ה… איך זה נקרא? מאג, שזה המסך הכי כאילו בסיסי שיש בעולם, וזה עולה יותר מ-300 שקל, וחדש כאילו, אבל המסך הכי בסיסי בעולם.
יובל: כן.
עשהאל: ואתה מקבל פה משהו שבחדש עולה 1,200 שקל בכל כך קצת כסף. והיופי הוא זה שכל מה שאת צריכה לעשות זה רק לבקש, פשוט לדבר. המון פעמים אנשים כזה אוכלים את עצמם, איך אני אשיג את זה, איך אני אשיג את זה. אחי, אולי פשוט תבקש את זה. לפעמים כשאתה מבקש, אומרים לך פשוט כן.
יובל: נכון.
עשהאל: אז זה ככה, אחלה.
איך להיות מנהל טוב – תחקה, תחקה, תשפר
עוד איזה נקודה, המון פעמים מנהלים חדשים בארגון כאילו לא יודעים איך להיות מנהלים. לוקח מלא מלא זמן, הרבה פעמים זה גם דורש שריפה של כמה וכמה עובדים בדרך, כדי שבכלל תוכל להגדיר את עצמך מנהל, ושגם ישימו על מה שאתה אומר. אז המון פעמים הבן אדם אומר לעצמו, בואנה, אבל איך אני יכול להיות מנהל טוב? כאילו, לא, הרי בבית ספר המופלא מלמדים המון דברים, אתה כמובן יודע מי ניצח, צרפת או איטליה, או גרמניה, צרפת ואיטליה, וכל מיני, והמפתח של בטי בסיפור של ספרות, וכל מיני בלבולי מוח, אבל ללמד אותך להיות מנהל,
יובל: לא,
עשהאל: זה כבר יותר מדי, זה כבר כאילו, מה שנקרא, תלמד כשתגיע, מה שנקרא, כשתגדל תבין, זה הזיות כאילו. אז אין קורס של בוא תהיה מנהל בבית ספר, אז אף אחד לא באמת יודע איך לעשות את זה. עכשיו, הדרך הכי טובה לדעת להיות מנהל, זה כל כך פשוט, זה פשוט לחקות את המנהל שהיה לך. ככה הצבא עובד, אגב. בן אדם היום מגיע לצבא, הופך, עושה 08, נהיה מכ, ואז מה הוא עושה? הוא מתנהג כמו המכ שהיה לו. אם המכ שלו היה אומר לו, למה האחרונים תמיד בסוף? אז גם הוא יגיד את אותו משפט. ובגלל זה גם בצבא תמיד שומעים את אותם דברים, וגם אח שלך הגדול וגם אתה יודעים את אותם משפטים ואת אותם צחוקים, כי בסוף זה בסך הכול מחקים את מי שניהל אותך, וזאת השיטה הכי טובה. אני חייב להגיד שאני מאוד מאוד מאוד מבסוט על ליאור פה, שאני רואה כמה הוא מצליח לחקות אותי בצעקות שלו, בדיבור שלו, בדרך שהוא מלמד דברים, בדרך שהוא מתבטא. זה דבר שהוא מדהים, כי איך זה עובד? בהתחלה הוא יחכה אותי, יחכה, יחכה, ואז לאט–לאט הוא ישפר את זה. הוא פתאום ימצא את הסגנון האמיתי שלו.
יובל: כן.
עשהאל: אז כאילו גם הדבר הזה מאוד מאוד חשוב, וגם הוא מתחיל ונגמר בפשטות.
חיתוך ממשקים – הדוגמה עם עוז העורך
יש לנו עוד עניין של ממשקים, אוקיי? תן דוגמה. בואי, את תגידי את הדוגמה, אני בטוח שאת יודעת על מה אני מדבר, של ממשקים, עריכת סרטונים.
יובל: אה, בינינו בעצם לבין נותני שירות מסוימים,
עשהאל: קבוצות,
יובל: פייסבוק, הנה בדיוק, לא פייסבוק, סליחה, וואטסאפ. נכון, בדיוק, כן, זה מה שאני אומרת. אז לנו יש לקוח שאנחנו עושים לו עכשיו קצת יותר סושיאל כזה, והכול, כל מיני סרטונים, והיו לנו כל מיני תיקונים שהלקוח ביקש. אז בהתחלה אני כאילו, לא יודעת, חשבתי עוד אחורה, לא לקחתי את זה צעד קדימה, אמרתי, בסדר, אני מעבירה את כל התלונות לאורך הווידאו, אני אגיד לו, תקשיב, תעבור על זה, יש בעיות כה–תה–תה–תה, והוא אמר לי, טוב, אז אני אשלח לך את הבעיות ותעבירי ללקוח. ואמרתי, אוקיי, בסדר. כאילו, הוא הוציאה לי איזה משהו קצת יותר מוזר לפני כן, אבל לא משנה, זה הפתרון שהגענו אליו. ניגשתי לאסאל, כי בדיוק הוא שאל אותי עליו, אז סיפרתי על הפתרון הנהדר הזה, ואז אסאל הגיע עם תשובת הכסף ואמר, למה בעצם, כאילו, למה שלא נכניס את העורך שלנו הנחמד לקבוצה עם דניאל. והתקשורת היא הרבה יותר פשוטה, וזה גם מוריד ממני בסוף את הטלפון השבור הזה, ולוודא שהתקשורת, כאילו, גם התקשורת ביניהם, זה שהיום, לצורך העניין, עוז כתב לו, כן, וגם כתב לו היום, וגם הקפיץ לו, היי, שמת לב, ראית? כאילו, ממש אהבתי את זה, וזה גם מקל עליי, ומוריד ממני את העומס, וזה היה מדהים, אז יצא טוב שדיברנו.
עשהאל: הקטע הזה של אנשים שהם בטוחים שרק הם, כי הרי המון פעמים, נגיד, אצלך זה לא ככה, אבל הרבה פעמים זה כאילו אנשים שבטוחים ש, לא, רק אני יודע,
יובל: מה,
עשהאל: אם אני אתן ליריק לעשות את זה, לא יהיה פה שולחן. כאילו, מה, הוא ילך, הוא יעבד, הוא לא יודע לתדלק לבד בטח, הוא לא יודע לנסוע ברכב שלי, לא, כל מיני סיפורי סבתא. אתה יודע, דיברנו על זה גם בפרק הקודם, מתי אנשים מצליחים לזרוח? כשנותנים להם לזרוח. כשאין לך מקום בתוך הערוגה לגדול ולהיות הכי למעלה, אין מה לעשות, אתה תישאר למטה, אבל ברגע שקצת יקצצו את הענפים מימין ומשמאל, ופתאום אנשים יבינו שכן, כולם יכולים, וזה לא רק אחד או שניים, אז פתאום בן אדם מתחיל לראות אור ומתחיל לעלות למעלה. אז לתת לאנשים את האור הזה,
יובל: זאת אומרת,
עשהאל: לתת להם לגדול, אין שום סיבה שעוז העורך ידבר באיזה מיקרופון, באיזה טלפון שבור דרך, שיובל תקבל את התיקון מיומנו, ולא, מה פתאום, אם הוא יקבל ישירות, את יודעת, אז כל מיני סיפורים שאפשר לספר לעצמנו. לא, לא, לא, לא, לא, הוא ממש אחלה, אם תאמין בו שהוא אחלה, הוא יהיה אחלה. בדרך כלל מה שאנחנו מאמינים זה מה שקורה, אז גם החיתוך של הממשקים האלה זה דבר מאוד מאוד חיובי.
מה שלמדנו מדבש בת השנה והשבעה חודשים
ואני אסיים בנקודה הכי מעניינת, אוקיי? אז דבש, בתי הנחמדה, כבר בת שנה ושבעה חודשים, היא גדלה יחד עם הפודקאסט.
יובל: כן, טירוף.
עשהאל: כשהפודקאסט יצא, היא כבר הייתה, נראה לי, בת שלושה, ארבעה חודשים, היום היא כבר בת שנה ושבעה חודשים. אז כאילו לילדים, מי שקצת מכיר את העולם הזה, יש מלא מלא מלא שירים, מלא בכמויות. כל אחד ממציא לך יובל אמבולבל, ומני ממטרה, ופסטיגל, וכל מיני סיפורי סבתא. וכאילו כל אחד מנסה לתת את השיר שיפגע הכי יפה. נגיד, ניתן לך דוגמה, יש שיר כזה של, שזה גאוני, אגב, זה גאוני, של חיבור של צבעים. נגיד, סתם, באמצע היום, מכירה? הצבע האדום, פגש ברחוב, את הצבע הצהוב. דיברו מעט בין ארד, נני, נני,
יובל: ננה,
עשהאל: ננה, ופתאום, נפלו לבור גדול, התגלגל, לא, לא, לא,
יובל: לא,
עשהאל: לא,
יובל: השתולל,
עשהאל: לא,
יובל: לא,
עשהאל: וכך נוצר הצבע הכתום.
יובל: נכון.
עשהאל: זה גאוני, זה גאוני, וואלה, לקחת את הצבע האדום, לקחת את הצבע הצהוב, ובסוף יוצא כתום, כאילו גם לימדת את הילד וזה. והילד מסתכל על השיר ואומר, לא, לא, כאילו, לא רוצה את השיר הזה, לא, ככה, לא. ואתה כאילו אומר, טוב, אז עכשיו אני אביא לו שיר יותר טוב.
יובל: וואי, זה שיר מעולה, אני מתאר.
עשהאל: אני אביא לו שיר יותר טוב. ואז, שלושה גמדים במטה אחת, הלכו, קפצו וזה, נשארו שני גמדים, ואז נשאר גמד אחד, ואז כל מיני שירים, כל מיני מסרים, כל מיני כאלה. וכאילו הילדה כזה מסתכלת ואומרת לך, לא, לא. ואתה כזה, מה הולך פה? מה המצב? עכשיו, יום אחד אנחנו בבית, ואני כזה אמרתי לעצמי בלב, טוב, אנחנו צריכים למצוא את השירים שהיא אוהבת, כי אני יודע שבגני כל היום עם שירים וכאלה. אז אני מתחיל להריץ לה בספוטיפיי כל מיני שירים כאלה, נקרא לזה, כל מיני שירים של סתם של ילדים. ואז הגעתי לאיזשהו שיר של מישהי בשם אריאלה סביר, בוקר טוב, בוקר טוב, כאילו זה אותו עניין בדיוק. ופתאום מתחילה להגיב לזה.
יובל: כמו שמתברך.
עשהאל: ממש ככה. וזו דוגמה מושלמת, אגב, דוגמה מושלמת, דוגמה מושלמת מה שאמרת. אני עכשיו רוצה להשמיע לך בסוף את השיר, שזה השיר שדבש כאילו רוצה אותו, אבל כל הזמן.
יובל: יואי, איזה קשה זה להיות הורה.
עשהאל: בלופים. תשמעי עכשיו את השיר, תראי מה זה שיר פשוט. מה זה שיר פשוט, במקום כל הצבעים וכל הסיפורים וכל הבורא, לא יודע מה, תשמעי את השיר, את מתה. קודם כל, אין מילים.
יובל: גם המנגינה פשוטה מרגישה.
עשהאל: כן, עכשיו קבלי את השיר, את מתה. היא עושה תנועה כאלה. עוד מעט אבל תגיעי לפזמון, הפזמון הוא המעניין. זה מגיע מאוד מהר, קבלי, הנה. ניו, נו, נו, נו, נו, נו, נו, נו, נו, נו, נו, נו, נו, נו, פו, פה, פה, פה. יכול להיות שמישהו חושב שזה הולך וממשיך לאיזה משהו מעניין. לא. זה פשוט ממשיך. נו, נו, נו, נו, נו, נו. זה מטורף לגמרי, ואתמול גם בנסיעה אמרתי לעצמי, רגע, אז אם כל מה שחשוב זה רק שזה יהיה, איזה הברה אחת, אז יש לי רעיון לשיר שגם אני אוהב שיש בו עברה אחת ואז שמתי לה את השיר הזה. הנה נא נא נא נא נא נא נא נא נא נא נא נא נא נא נא ואני רואה את דבש כל הדרך. נא נא נא נא נא נא נא נא נא נא נא .
הפשטות מנצחת
הקופי הכי טובים שעבדו לי בחיים, זה שכתבתי כמו שאני מדבר.
יובל: כן.
עשהאל: הכי פשוט שיש. ככה הרושם, היי, היום כך וכך, רציתי לשתף שכך וכך, וזה הכל, נקודה. זה מביא הכי הרבה אינגייג'מנט, זה הכי אותנטי, זה הכי אישי, זה גם מביא הכי הרבה מכירות בתכלס, גם ניוזלטר שאנחנו שולחים, אפשר להתחיל לעשות פה כל מיני תבניות וכל מיני סיפורים ותתרגם כל מיני דברים מחו״ל ומאנגלית ומ… אפשר פשוט לשבת, פשוט להגיד לבן אדם מולך מה אתה רוצה ממנו. היי, הנה, אתן דוגמה לניוזלטר אמיתי שהוצאתי לפני כמה שנים. זה היה בסגנון הזה. היי, היום ה-28 לדצמבר, הצבתי לעצמי יעד להגיע לעשרה מיליון שקלים, או אני לא זוכר אפילו כמה, השנה, חסרים לי 200 אלף, בא לך לעזור לי? סימן שאלה. קישור ללינק. בום, את לא מבינה כמה מכירות הדבר הזה הביא. שבה יכולים לבוא אנשים, רגע, בוא נעשה קופי, בוא נעשה קריאייטיב, בוא נצלם, בוא נשתולל, בוא זה. בסוף, מה שמנצח, אפשר לראות את זה גם מעולם הילדים בצורה מאוד ברורה, ואגב, מבוגר זה ילד גדול יותר פשוט, אבל הוא תמיד נשאר ילד. תמיד מה שמנצח בסוף זה הפשטות, וכמו שאת אמרת, ועוד יותר טוב, ועוד יותר טוב, ועוד יותר, ועוד יותר, ועוד יותר, זה השירים שבסוף תופסים הכי הכי טוב. תסתכלי על עומר אדם, הופה, הופה, הופה, הופה, הוא, הוא, הוא. זה כאילו דברים כאלה, אין מה לעשות, זה בסוף הדברים שהרבה יותר קל לזכור, הם הרבה יותר קליטים, ושם אנחנו צריכים גם למצוא את עצמנו כבעלי עסקים, לנסות לייצר את הדברים הרבה הרבה הרבה יותר בצורה פשוטה. לדוגמה, דיגי פארם, ראשון או לישון, זה פגז.
יובל: כן.
עשהאל: כי מאוד מאוד קל לזכור את זה, מאוד מאוד קל להגיד את זה, מאוד מאוד קל להעיף את זה על הלשון, זה מתגלגל, זה נחמד. לעומת זאת, עכשיו תתחיל לחשוב, דיגי פארם, מערכת הדירוגים, שתיקח את האתר שלך ותגרום ללקוחות שלך להיות מבסוטים עליך וכל מיני סיפורי סבתא. בן אדם קורא כזה קורא ואומר, טוב, נקסט, כזה הלאה, לריל הבא, אולי יהיה פה משהו קצת יותר פשוט מזה. אז ככה הדבר הזה עובד. יובל, תרצי להוסיף משהו לסיום, כל דבר שרק בא לך?
יובל: לא, אני חושבת שהיה אחלה מסר. אני חושבת שהפעם הראשונה ששמעתי, דרך אגב, על כל העניין הזה של לשמור את הדברים פשוט, היה כאן, היה לנו עובד בשם יניב, והוא גם דיבר על איזשהו לקוח שהוא עשה כל מיני דברים, הוא אמר, בסוף מה שעבד לי, זה היה כאילו, Keep it simple stupid, ומאז אני הולכת עם זה, כאילו, יש בזה משהו מגניב לגמרי.
עשהאל: מהמם לחלוטין, אגב, שמתי לב שבסוף כל פרק אני שואל אם יש לך משהו להוסיף, ואת אומרת לא ואז מוסיפה. אני כאילו שומע את הלא, אני אומר, יופי, עכשיו יהיה לה משהו להוסיף. אז יאריק, יובל, תודה רבה שהצטרפתם אליי, ואנחנו נתראה בפרק הבא.
יובל: יאללה, ביי!
ידע שיווקי, עדכוני SEO ו-GEO, ומגמות דיגיטל - ישירות אליכם
ניתן להסיר בכל עת. ללא ספאם, מובטח.
