פרק 68 – קוסם או מקדם אתרים?

עשהאל: היי חברים יקרים, מה המצב? פרק 68 כבר כאן לפרק הזה אני מחכה כבר יותר משבע שנים. אנחנו הולכים לפצח ולדבר על מה עדיף להיות קוסם או להיות מקדם אתרים. רמז, מי שכבר מכיר אותי, את שניהם עשיתי, ואני הולך לדבר מניסיון אישי. אז, פרק שישים ושמונה, מתחילים!

גדלתי בשומרון. קשב וריכוז, המון. כדורגל, מקום ראשון. העיקר, לא לישון. אני בן 10 – הלם. סבא עשה קסם. איך בעצם? 12 – שלוקים קרים. מכירות של החיים. המצב אנוש? היצע וביקוש. 13 – פליירים כל היום. בקור. בחום. קברתי בחול. פוטרתי. למדתי. אמון מעל הכול. 16 – קוסם אמיתי. עסק פגזי. 70 אלף שקל בחודשי השיא. קוסם זה לשחק. לשחק זה לשווק. מקל הקסמים התפרק. עורכי דין. התחלתי לשווק. בפודקאסט שלי אשתף מניסיוני, לשווק ולמנכ״ל ממש כמו עשהאל. בלי פילטר או עריכות. אין סודות. שימו אוזניות. פרק של השמחות.

אוקיי, אז פרק 68, האמת שזה פרק סופר מרגש, וגם אנחנו בהרכב הכי גדול שהיה אי פעם פה בפרק. אז איתנו, קודם כל נמצא יאריק על הטכני. איתי גם נמצאת עדי אלעזר, עדי, מה שלומך?
עדי: מצוין, אז מה שלומך?
עשהאל: מצוין, את לא בחופשת לידה?
עדי: כן, באתי לבקר.
עשהאל: יופי, יופי.
עשהאל: שימי לב לקווים שלך, כאילו, אנשים כרגע באוטו, מה שנקרא, מעלים ומורידים את הווליום, כי הם חושבים שהם הולכים לסבול, אז תעשי טובה, דברי למיקרופון כמו שצריך, כדי שיהיה להם כיף. ויחד עם עדי ועם יריק, נמצא איתי גם קובי ארנפלד. קובי, מה שלומך?
קובי: מעולה.
עשהאל: יופי, יופי. אז את קובי כבר אני מניח שכולם מכירים והאמת שגם קובי וגם עדי מכירים אותי גם את תקופת הקסמים ויעידו על כך הם בעצמם והיום אנחנו הולכים לעשות פרק שחיכיתי לו, כמה זמן? שש שנים מההופעה האחרונה, אפילו כבר שבע, עוד רגע אנחנו כבר בשבע שנים כי ההופעה האחרונה האחרונה הייתה בינואר 2019 וגם היא הייתה כבר אחרונה חביבה, מה שנקרא, ב-2018 בפועל, לקראת הסוף כבר באמת לא היו הרבה הופעותים בכלל והיום הנה אנחנו כאן. אז חיכיתי הרבה שנים והיום אנחנו הולכים להתעסק בשאלה האחת והיחידה. אז מה עדיף בסופו של יום, אחרי שעשינו גם את זה וגם את זה, להיות קוסם או להיות מקדם אתרים? אז קובי, בוא תספר לנו קצת, מה, ממתי אתה מכיר אותי? איך, כמה, למה? שיבינו רגע את ההקשר.
קובי: רגע, זאת שאלה רצינית? אתה שוקל להיות קוסם?
עשהאל: אני לא… עזוב שוקל, אנחנו נדבר על זה במהלך הפרק. אני רק ככה, כן, הייתי שמח שהחבר'ה באמת באמת יבינו באיזו שנה הכרנו ושאשכרה אתה הכרת אותי כקוסם.
קובי: נכון, לא זוכר איזה שנה, כמה זמן אני מכיר אותך? יש כבר 11 שנה, 10 שנה?
עשהאל: נראה לי באזור 2017, לדעתי.
קובי: אני חושב ש…
עשהאל: זה תשע שנים לדעתי. כן, הגיוני, 2017. נציגי מכיר אותי קצת לפני.
קובי: כשאני הכרתי איתך היית קוסם במשרה מלאה. דרך אגב, ההיכרות שלנו הייתה מצחיקה, דרך חבר משותף.
עשהאל: דרך קוסם אחר.
קובי: כן.
עשהאל: באמת.
קובי: שממש נפגשנו במקרה.
עשהאל: אתמול גם נפגשתי איתו ואמרתי לו שיש לו הרבה זכויות.
קובי: חד משמעית, כאילו.
עשהאל: אגב, מדובר על עמית, עמית הקוסם.
קובי: עמית הקוסם, הלכנו בביאליק לטומנו, הלכנו לאכול טוסט נקניק.
עשהאל: הופה.
קובי: פתאום הוא אומר לי, יש לי חברים שם שהם קוסמים, עשינו אחרי בשלום, לא הבנתי מי זה. בחזור, באנו, ישבנו, דיברנו, וכל ה… ולא הבנתי שאלה מאוד פשוטה. למה היומן שלכם, דיברתם על היומן שלכם כמה מלא, והכול למה היומן שלכם מלא, והיומן של עמית היה פחות מלא. ואז גם אתה וגם ירון, ישבתם והסברתם לי את זה, שאתם פשוט דואגים שהאתר שלכם יהיה מקודם, ואתם דואגים לעצמכם לשיווק והכול, וככה מקדמים את זה. ואני ממש התלהבתי מזה, ונראה לי אחרי כמה דקות לחצנו ידיים,
עשהאל: וקבענו פגישה.
קובי: קבענו פגישה. פגישה בעמית. לא, לא רק קבענו פגישה, קבענו פגישה וסגרנו גם כאילו את המתווה.
: מסחרית.
קובי: סגרנו מסחרית. לא זוכר כמה כסף, אבל לחץ…
עשהאל: 12,000 שקל לשלושה אתרים.
קובי: פגישו יד, ואמרת לי אחרי זה שהיית בהלם שביום שישי הדפקתי אצלך בבית.
עשהאל: כן, לא חשבתי שתגיע.
קובי: ואשכרה הגעתי, כאילו, ומאז…
עשהאל: זוכר את הדירה בעמידר?
קובי: בטח. לא, זה היה לפני עמידר.
עשהאל: זה היה בעמידר?
עשהאל: לא.
קובי: בוודאות לא בעמידר.
עשהאל: נתגעגע בעמידר, נו, אני אומר לך.
קובי: לפני עמידר, איך היו קוראים לרחוב הזה ליד ביאליק?
עשהאל: אני חושב שבית חורן היה אחרי.
קובי: בית חורן.
עשהאל: לא, בית חורן היה לפני, אתה צודק.
קובי: בית חורן בוודאות, אני זוכר איזה קומה זאת הייתה גם.
עשהאל: טוב,
עשהאל: אבל תפחות זוכר בעמידר את התמונה שפרזי התפיס לי…
קובי: אה, זה ברור. התמונה המיתולוגית, כאילו, התמונה המיתולוגית.
עשהאל: לא, לא נספר. בקיצור…
קובי: ומאז זהו, מאז אנחנו כבר ביחד.
עשהאל: ממש ככה. על הכיפאק, עדי, אז אנשים פה לא יודעים שאנחנו באמת התחלנו את הדרך שלנו בהופעות, שהיית שוליית הקוסם. את זוכרת את התקופה הזו בכלל?
עדי: כן, זו הייתה תקופה שהייתי בתואר השני שלי. מי שלא יודע, עשיתי תואר ראשון במדעי הים, ביוטכנולוגיה ימית, והתואר השני שלי היה במדעי הרפואה. וביני לבינכם, לא הכי נהניתי שם. ואמרתי, טוב, לפחות אם אני לא נהנית, אנצל את זה עד הסוף, ואני גם אעשה קצת כסף בצד, כאילו, בשלב הכרנו אני וישראל, ועם הזמן הוא סיפר לי קצת על מה שהוא עושה, וזה, ואמרתי, טוב, סבבה. הוא עובד בעיקר אחר הצהריים, בבקרים אני גם ככה במעבדה. אז יאללה, בואו נעשה השלמת הכנסה. וזה הלך די טוב. אני חושבת שכמעט אף פעם לא איחרתי לאור. היה פעם אחת, פעם אחת.
עשהאל: אני לא זוכר אותה.
עדי: אני זוכרת אותה. זה בדיוק העניין, אני זוכרת אותה. ומאז היסטוריה.
עשהאל: ממש ככה. והנה אנחנו היום, היום את סמנכלית פה בארגון, והכול באמת דופק, ובדיוק לפני הפרק שהתחלנו, אז שאלתי את קובי, כמה אנשים אתה מכיר בעולם שיודעים לעשות אולין אמיתי? לא בלי תנאים, יעני, בקטע כזה של כמו, סוג של, יש את רות, במגילת רות, שיש לה את ה… לא יודע, אחות, חברה, משהו שאמרה לה, איפה שתלכי, אני אלך, איפה שזה, אני איתך, אז זה ככה. זה באמת היה… מי היה מאמין, מה שנקרא? זה רק דברים שאחרי המון המון שנים, אפשר להגיד אותם בכלל.
קובי: אדיר לגמרי.
עשהאל: ממש, ממש. בקיצור, אז כן, גם עדי מכירה אותי, גם מהתקופה שהייתי קוסם, וגם מהתקופה שהיום אנחנו פה בחברה, ואתם באמת האנשים הכי טובים שאחרתי להביא לפרק מהסוג הזה. ואגב, קובי גם הבטיח לי לפני הרבה מאוד שנים, כשאני לא ראיתי את זה בשום צורה מגיע וקורא, הוא אמר לי, יבוא יום, ואתה תעשה רק את האינטרנט, ככה קראת לזה, אתה תעשה רק אינטרנט. ואני צחקתי עליך, אמרתי לך, שמע, אתה כל כך לא מחובר לתחום של הקסמים, אתה לא יודע כמה כסף אני עושה, אתה לא יודע כמה זה מדהים, וכמה יש לזה עתיד, ותראה איזה עבודה מדהימה, ועובדים שעתיים ביום, וכל מיני סיפורי סבתא, ואתה אמרת, יבוא יום ותבין, והנה, הגיע היום, ובאמת הבנתי.
קובי: חשבונית ירוקה לא הסכמת לפתוח.
עשהאל: נכון.
עשהאל: נשבע,
קובי: נשבע,
עשהאל: נשבע,
עשהאל: יש לי פה את הפינגרסי חשבוניות שלי מפעם. זה מטורף. זה באמת כל מיני דברים נוסטלגיים.

עשהאל: בקיצור, למה אנחנו בכלל מקליטים את הפרק הזה היום? כי אתמול היה כנס שנתי של אגודת הקוסמים. סיפור אמיתי. אני הייתי הולך לכל הכנסים באותם שנים, והכול, ואתמול, אתמול, ב-2025, היה כנס, ואני החלטתי שאני באמת מתגעגע ומדגדג לי, ווואלה, אמרתי אני הולך, והצעתי לירון, אולי הוא רוצה לבוא איתי, שורה תחתונה הוא לא יסתדר לו משהו עם הילדים, וזה. אמרתי, אני אלך, סבבה. והלכתי, ובאמת היה מאוד מאוד ככה מעניין.

פתאום פגשתי המון, המון, המון אנשים שאני מכיר מהעבר. באמת, אנשים ממש ממש יקרים, וחלקם גם, כאילו, קיבלתי חיבוקים כאלה חמים מחלק מהאנשים, שאתה רואה שזה כאילו בן אדם שוואלה, חמש שנים לא ראה את הפרצוף שלך, והוא זוכר בעיקר דברים טובים, ובחור…

קובי: הם שמחים, כאילו, עכשיו שאתה לא מתחרה בהם, כאילו.

עשהאל: מאוד שמחים. זאת הסיבה. אבל יש כמה חברים…

קובי: אתה כבר לא מתחרה בהם, זה מצוין. דוגמא.

עשהאל: יש בחור, נגיד, שקוראים לו גידיני. כמו אודיני, גידיני, אוקיי? ואנחנו היינו, מה זה בקשר טוב? הייתי אצלו בבית, ביבנה, אוגן יבנה, אחד מהם, וכאילו, באמת, כל כך הרבה פעמים היינו בתקשורת, וכל כך, באמת הייתה אהבה ענקית, וזהו, וכאילו, בשלב מסוים אני כבר הפסקתי להגיע, ואתה יודע, לא עשיתי להם עכשיו פרידה רשמית, היי, אני מזמין את כולם, זה, זה, אתה יודע, זה, פשוט הפסקתי לעשות את זה, וככה הכנס, וככה הקשר הסתיים.

בקיצור, אז אתמול בכנס היו כמה דברים מאוד מאוד מעניינים. דבר ראשון, הרגשתי שאני באופן אישי מתנהל אחרת לחלוטין ממה שהתנהלתי כשעוד הייתי קוסם.

כאילו, חיפשתי כל בן אדם שאני מכיר באיזושהי צורה, היה חשוב לי להיות מרוכז ולהגיד את השמות. מה נשמע רוחמן? מה נשמע זה? מה נשמע זה? באמת, שמות של אנשים ומה קורה ובמבינו וגילבי ושחר לבנה וירדן שלו ואופיר יצחקי וכאילו, זכרתי הכל, באמת, לא היה בן אדם שכזה, אני לא זכרתי את השם שלו, הרגשתי כאילו אני ממש חזרתי לפני שש שנים אחורה בזמן וראיתי את הדברים בפרספקטיבה אחרת.

אז הדבר הראשון שראיתי זה איך העולם משתנה ומגיב אחרת כשאתה לא תופס פרגון כמשהו שהוא מוריד ממך.

אני זוכר שלפני המון ש… לפני… כשהייתי קוסם, שזה היה לפני כמה שנים, אז הייתה איזה מין, כאילו הייתי מאוד מרוכז בעצמי. זאת אומרת, לא הבנתי שכל אחד מרוכז בעצמו, ואני כאילו ראיתי את הדברים כ… כאילו יש את העולם של עשהאל, וזהו, ופה זה מתחיל, ופה זה נגמר. לא הבנתי שיש עולמות של אנשים אחרים.

כשאני למשל מישהו בא ולא יודע מה, שיתף באיזה משהו או ארגן איזה משהו, אני לא הייתי מאלה שקמים ומוחאים לו כפיים, אתה מבין? אני מבחינתי הייתי חושב בראש איך הדבר הזה יכול לשרת אותי, ולא הייתי מפרגן יותר מדי, והיום הכל התהפך.

היום כשאני מגיע לכזה כנס, ישר הלכתי לליאור מנור, שהוא הנשיא של אגודת הקוסמים, ולחצתי לו את היד ואמרתי לו, תקשיב, אתה תותח, בזכותך אני פה, ואיזה יופי, ואיזה אלוף אתה, וכל בן אדם שפגשתי בדרך, אז עפתי עליו כאילו בהמון המון אהבת חינם, וזה תכונות.

קובי: זה שונה לגמרי, אתה לא בפוזיציה, כאילו.

עשהאל: אני חושב שגם אם הייתי היום עדיין קוסם, הסוויץ' הזה כן היה קורה, כי זה מאוד דומה גם למה שרשום בארבעת ההסכמות, ספר כזה מאוד מאוד מוצלח שאני ממליץ לקרוא.

בסוף, אנשים, הם עושים את האחד ועוד אחד. נגיד אם עכשיו אני יושב איתך ואני מרחל על עדי, אז אתה במוח שלך, בתת מודע או כן במודע, יודע שכשאתה תצא מהחדר, אני כנראה גם ארחל עליך. לעומת זאת, אם עכשיו אני ואתה יושבים, ואני עף על עדי, ואומר איזה מדהימה היא, ואיזה טובה היא והכול. אז אתה גם רוצה יותר להתחבר אליי, כי אתה יודע שכשאתה לא נמצא, אז כנראה שאני אומר את זה עליך. אנשים הם הרבה יותר חכמים ממה שאולי נדמה לכל אחד ברמה הביטואלית.

קובי: דרך אגב, הזיכרון שלי לפני כמה שנים, כשהיינו יושבים, אני, אתה, ירון, אתם רק הייתם מפרגנים, אני לא זוכר אי פרגון, כאילו אולי בפניו של אותו קוסם לא הייתם מפרגנים, אבל מי שהיה שווה וטוב, הייתם אומרים לו את הנקודות שלו, כן ידעתם לפרגן.

עשהאל: זה יותר בקטע המופגן, זאת אומרת, אני אתן לך דוגמה. נגיד אתמול, יש דבר שנקרא בעולם הקסמים, שזה עולם אחר לגמרי מכל מה שאתה מכיר, זה לא עולם העסקים, המוטיבציות שם שונות לחלוטין, והאנשים שונים לחלוטין, אבל נגיד סתם, יש דבר שנקרא standing ovation, שזה בעצם בגדול החלום הכי רטוב והכי מדהים של כל קוסם בעולם.

זאת אומרת, הוא רוצה שבסוף, במהלך המופע או בסופו, כל הקהל יעמוד וימחא כפיים. זה כאילו הטופ של מה שקוסם יכול לקבל בחיים שלו.

נגיד יש כנס שנקרא פיזם, שזה הכנס הכי גדול בעולם, ויש גם בלקפול, שזה כנס מצוין באנגליה, שבעצם שמה אם אתה מקבל standing ovation, אז נגיד בפיזם זה הכנס הכי גדול בעולם, אז תדמיין 5,000 קוסמים שעומדים ומוחאים לך כפיים על המופע. זה כאילו, זה עוצמה אחי, תחשוב, משחק כדורסל, יד אליהו, הכל מפוצץ, כולם עומדים ומוחאים כפיים בטירוף, כאילו, ושריקות, ו… באמת, מטורף.

אז לצורך העניין, אני זוכר שבאותם שנים, אם למשל עכשיו היה מופע טוב, ואז חלק מהאנשים ניסו לעשות standing ovation, הרי איך standing ovation עובד, אנשים מתחילים לעמוד, ואז אם אתה מרגיש שוואלה מגיע לו standing ovation, אז גם אתה, שהוא רואה מאחורה, עומד, ואז הוא מאחוריך רואה שאתה עומד, ואז הוא אומר, רגע, מגיע לו או לא מגיע לו? מגיע, עומד.

אז אני זוכר שלא תמיד הייתי עומד ב-stand ovation, כי הייתי אומר, שמע, אני ידעתי איך הוא עושה את הכול, לא חשבתי שזה היה כזה מרשים, לא, אבל היום, אני לא אראה, אני בכלל לא, לא יאהבו לי מחשבות כאלה בראש, אם אני אראה מופע, לא משנה איך הוא היה אפילו, אם אני אראה שאנשים מקדימה עומדים ונעמדים ומוחאים כפיים, אז למה לא בעצם? מה אכפת לי להרים לבן אדם מולי? למה, מה, זה הוריד ממני? מה, אני פתאום יש לי פחות כי מחאתי לו כפיים ונתתי לו הרגשה טובה? לא הייתי ככה בעבר.

היום, רק חיפשתי את ההזדמנות בכל מהלך המופע, אני חושב שמחאתי כפיים לאורך כל המופע מתי שהיה צריך, ו-standing ovation היה פעמיים, ואני עמדתי בפעמיים האלו, וכאילו זה מאוד מאוד השתנה, הקטע של החוסר, היום אני הרבה יותר יודע לפרגן, יותר מזה.

יש גם עניין של כניעה אני קורא לזה. מה זה כניעה? כניעה זה נשמע, בגלל שאנחנו רואים סרטים של דיסני וכאלה, אז שמופאסה נכנע לסקאר, אז כאילו זה נראה לא טוב, אבל זה לא באמת ככה.

בפועל, בן אדם יכול כביכול להיות כנוע כלפי משהו, כי מתוך מקום חזק, מתוך מקום של בחירה, של כאילו, נגיד, סתם אתן לך דוגמה, אם עכשיו אתה מאוד מאוד מעריך את אבא שלך ואבא שלך מבקש רגע תביא איזה משהו, ואתה חושב כאילו רגע, יכלת להביא את זה בעצמך, אתה תלך ותביא את זה בשמחה כאילו, תגיד לעצמך, אני רוצה לקבל כמה שיותר משימות, אני רוצה להיות קשוב, אני רוצה ל…

אז זה יותר מהמקום הזה. סוג של הערכה, אפשר להגיד. זאת אומרת שנגיד, לבוא עכשיו למשל, ונתנו תואר של הנשיא הגדול והמכובד או משהו כזה, אז אתה יודע, יש בן אדם אחד שעולה ומקבל את הגביע או את מה שזה לא יהיה, ואני לא רואה בזה לא טוב, שאני כאילו עף עליו, ובסוף המופע אני גם בא ואומר לו, תקשיב, נתת פה שבע שנים כנשיא, ואתה אלוף, וכולם מעריכים אותך, כי פעם הייתי רואה בזה בכניעה כמשהו פחות חיובי, והיום אני רואה את זה אחרת לגמרי.

אתה מצליח להתחבר לנושא הזה?

קובי: אני מצליח להתחבר, אבל אני מסכים עם עדי שזה יותר הערכה, מה קשור המילה כניעה? כניעה זה לשון, אני במלחמה ואני נכנע כאילו לצד השני.

עשהאל: אני אתן לך את זה בדוגמה קצת יותר מוחשית. בוא נניח שאני ואתה צריכים לנסוע לאנשהו, ואז אתה בא ואתה אומר לי, אני אנהג, בסדר? אתה אומר, אני רוצה לנהוג, ובוא נניח שגם אני רוצה לנהוג. כניעה זה כאילו אומר, בטח, אתה תנהג.

זאת אומרת שגם אם אני רוצה לעשות משהו אחר, אני מקשיב לך, ואני כאילו מוכן ללכת בדרך שלך ולבטל לגמרי את מה שאני חושב, ממקום של, מה זאת אומרת? תותח, מעריך אותו. אני כאילו סוג של כזה, ככל אשר תלך, מה שנקרא.

זה המקום הזה של הכניעה. אני היום חושב שאם אתה בוחר את האנשים הנכונים להיות כנוע, אז הרבה יותר קל ללמוד ולהשתפר בזריזות, ואין את החיכוך ואת הטמטום הזה של רגע, אתה רוצה לנהוג? לא, אני רוצה לנהוג. וואו, לך תתחיל עכשיו לפתח מזה משהו.

כאילו, זה פשוט יותר מקום כזה של באמת להבין שאנשים מולי הם תותחים, ואני רוצה לקבל מהם, אני רוצה לשאוב מהם, אני רוצה לפרגן להם. זה משהו שלא היה לי כשהייתי לפני 7-8 שנים, או לא יודע כמה שנים. זה פשוט פחות היה נוכח בחיים שלי.

כשהייתי בכנס, אז ראיתי כמה אנשים מרוכזים בעצמם. תשמע, זה לא יאומן הדבר הזה. כאילו, כל, כאילו, פשוט אני חושב שבעולם הקסמים זה הרבה יותר קיצוני מבעולם האמיתי.

בעולם הקסמים, העולם הזה, הוא מזמן אליו אנשים שקצת עברו משהו לא הכי מדהים בילדות כזה, סוג של לא היו מקובלים, לא היה להם איזה מין צ'יט כזה שתתייחסו אליי, תראו אותי וכזה. וזה מוביל להמון המון אנשים מהסוג הזה.

ואז פתאום אתה כזה מוקף באנשים שלקבל תשומת לב זה הדבר המרכזי בחייהם. זה יותר חשוב להם מכסף, זה יותר חשוב להם מדברים אחרים, ופתאום, ברגע שכולם עד כדי כך, זאת אומרת, בכללי כולם מרוכזים בעצמם, אבל כששם זה אפילו יותר נוכח, אז באמת היה אפשר, זה ממש נזל לאנשים, מה שנקרא.

והבנתי את זה, קיבלתי את זה, שוב, בהכנעה, בקטע של וואלה, כאילו, אנשים פה הם אמנים אמיתיים. כולם פה מתפרנסים פאקינג לעמוד על במה ולעשות קסמים או לעשות בידור. ובקיצור, זה היה מאוד מאוד נוכח, שהייתי צריך כאילו גם להבין, לא הייתי צריך, אבל במחשבה לאחור, כשהייתי בעולם של הקסמים יותר חזק, אז כאילו, כזה, היה לי מאוד מאוד, אם הייתי מבין שכולם פה מרוכזים בעצמם, אני חושב שזה יכל מאוד מאוד לעזור לי.

אגב, אתה גם מכיר כמה קוסמים.

קובי: דרך אגב, כשאתה הולך היום לכנסים של ה-CEO, אתה לא מרגיש שכולם מרוכזים בעצמם?

עשהאל: אז זה הקטע, הרבה פחות. תחשוב שבעולם של הקסמים, לא רק שכולם מרוכזים בעצמם, כולם גם רוצים להיות אלה שמופיעים על הבמה.

עכשיו, אי אפשר שכולם יופיעו על הבמה. יש שבעה אמנים בגאלה, נגיד. אתמול הייתה גאלה, גאלה זה כמו מופע גדול כזה. אין, אי אפשר שכולם יופיעו.

עכשיו, כשמישהו לא מופיע והוא, נגיד, בקהל, אז הוא ינסה לתת בדיחות מצחיקות, כדי להחזיר את הפוקוס אליו, יעני.

עכשיו, פעם שהייתי יושב במה ורוחמן היה זורק בדיחות כאלה, ובואנה, מה זה מצחיק? הבחור קומי, כאילו, ברמה, וואו, באמת בחור מצחיק, אין מה להגיד, הוא גם, הוא אפילו בטלוויזיה הרבה, והוא היה עם נמרוד הראל בכל התוכניות שלו,

קובי: וכאילו,

עשהאל: בחור ממש אחלה. וכשהוא זורק את הבדיחות האלה, אז בעבר, אני הייתי אומר לעצמי בלב, כאילו, אחי, אתה לא המופיע, תן לבן אדם בבמה את הפוקוס.

והיום אני לא רואה את זה ככה, היום אני כאילו מעצמי, אין, זה פשוט כאילו, זה האופי של המקום, ככה זה, זה אי אפשר להתייחס למופע לקוסמים, כמו למופע לקהל, כי זה מופע לקוסמים, אז יהיו את ההערות האלה, ופשוט תצחק מזה, וזה מצחיק, וזה נחמד, זה ההבדל, שגם כשמישהו אפילו לא הכוכב הראשי, הוא יעשה כל שביכולתו כדי להיות הכוכב הראשי.

עדי: אבל זה חלק מסיכון המקצוע, כאילו, אנשים רוצים להיות בפרונט, וזה חלק מהקטע שלהם בתור קוסמים, הם באים להופיע.

עשהאל: עדי, את מדברת מאוד מאוד קרוב למיקרופון, תסתכלי על הקווים, אנשים ישנאו אותנו. אני אחרי זה מקבל איזה פידבק עם הודעות נעצה. קיצר, אז כן, זה לגמרי מזמן את זה כבקצוע.

קובי: אתה יודע מה זה מזכיר לי? היה לי שיחות איתך, הרי יש, חלק מהקוסמים שאני מכיר יכולים לשבת איתך בבית על כוס קפה, כוס בירה, ולספר לך כמה הם אומנים, וכמה הם קוסמים, וחשוב להם האומנות, וחשוב להם הדרך, זה, הכסף זה בסדר, אבל זה שולי, וזה מרגש אותם, והכול.

וכשהייתי מדבר איתך, היית אומר, אוקיי, בסדר, זה נחמד, אני אוהב לעשות את זה, אבל שורה תחתונה בסוף החודש, אני רוצה לסגור כמה עשרות אלפי שקלים כרווח. הסתכלת על זה אחרת ממה שחלקם הסתכלו.

יכול להיות שהתפיסה הזאת באמת משנה לך היום, ורואים את זה גם היום, בשוטף שלך, שמעניין אותך שורה תחתונה, לא… אתה לא איזה אומן גדול, ו…

עשהאל: אני חושב שבהתחלה, התחלה, התחלה, מגיל, נגיד, שהתחלתי את הקסמים, נגיד, בגיל 7, משהו כזה, שהתחלתי להתעסק בקלפים, אולי קצת לפני אפילו, 7 נגיד, אז, אז כאילו זה באמת הגיע ממקום של אומנות פיור, כאילו, טהורה.

ואז באיזה גיל 13 וחצטרפתי לאגודת הקוסמים, ושם התחילו גם להגיע תכנים מקצועיים שקשורים גם לתמחור של הופעות, ולחוזים, ולכל מיני דברים מהסוג הזה.

ושם, נגיד, בגיל 15, אז כבר ממש התחלתי להופיע ב-350 שקלים בבית שמש, ברחבי בית שמש, עוד לא הכרתי… זה היה מאוד מאוד מוקדם בחיים שלי. לא הכרתי את עדי, לא הכרתי אף, לא הכרתי נראה לי אף בת באותה תקופה בחיים שלי בערך.

וכאילו, מאוד מאוד כזה, בהתחלה זה היה מאוד במקום אומנותי. אני זוכר שהיה איזו הופעה, אחת הראשונות שעשיתי, שבסוף לא הגיעו הרבה ילדים, אז כאילו בעל הבית כזה אמר לי משהו בסגנון של, טוב, לא הגיעו ילדים, אז אתה יכול ללכת, או משהו כזה.

ואני אפילו לא הבנתי שאני אמור להגיד לו, מה זה ללכת? באתי, פרסתי לך פה ציוד, עשיתי, תשלם כסף. לא,

עדי: לא,

עשהאל: זה לא עבר לי בראש, מראש שזה היה מקום של אומנות.

אבל וואלה, באיזה גיל 16 וחצי נגיד, שכבר התחלתי לנקות גם את נחל אלעל, אלכסנדר, שהייתי מקבל 260 שקלים על לנקות שני רחובות וכאלה, אז כבר התחלתי להבין לאט לאט את הנושא של ה… כי הרי איך זה עבד?

הייתי כאילו מקבל 260 שקלים, ואז פתאום התחילו להגיע שבועות שפתאום לא יכלתי לעשות את זה, כי היה מופע, והמופע היה 350 שקל, יותר משתלם, ואז הייתי שולח חבר שלי יוחאי שיעשה את הניקיון, אבל הייתי מביא לו 100 שקל, ואז הייתי מרוויח 160 שקל לעצמי.

ואז אמרתי לעצמי, רגע, מה עדיף לעשות את זה בעצמי, לקבל 260, או לשלוח את יוחאי לקבל 160 בלי לעשות כלום? ופתאום לאט לאט הדברים הפכו להיות יותר ויותר כזה, אוקיי, אז יש אפשרות לעשות כסף גם כשאתה לא זה שמבצע, אוקיי, מותר להעסיק מישהו? וואו.

כאילו, בהתחלה זה היה הכל כזה ללמוד את זה בעצמך על בסיס אינטואיציה או משהו כזה. אז כן, ככל שהשנים עברו, מאוד התמסכרתי, ואני חושב שכשאתה הכרת אותי, אני אומר לך, באמת הייתי, כאילו, זה העסק, אתה מבין? זה לא היה כמו שאר הקוסמים, שהם באמת, עד היום, הנה, אתה רואה, הם עדיין שם.

קובי: וזה מסתדר לך עם המרוכזים בעצמם, כאילו. ברגע שאתה מסתגר על עצמך כאני אומן ואני הכי טוב בעולם, וזו אומנות טהורה והכול, ובסופו של דבר זה לא עסק שמפרנס את המשפחה, אז אתה מרוכז בעצמך, כאילו.

עשהאל: נכון.

קובי: וברגע שאתה רואה את זה כעסק, אז אתה אומר, אוקיי, הקוסמות, מה שאני עושה עכשיו, וסיום, לא משנה, זה בסך הכל מדרגה בשביל להביא אותי למטרה.

עשהאל: נכון מאוד. יש כאילו גם ממש הבדל, נגיד, אני אתן לך דוגמה. ירון, ששנינו מכירים אותו, זה ממש שאנחנו חבורה כזה, אז ירון, הוא לא מוכן, נגיד, להגיע למופע בלי גב במה גדול כזה ויפה.

אני הייתי בכיוון אחר לגמרי, אני קראתי לעצמי, אמרתי לך, מי שהוביל את השלוחה הצעירה כשאני הייתי רוב השנים, בהתחלה זה היה בחור בשם דניאל, אבל מהר מאוד זה הפך להיות גיא זלוטניק, והוא, רוב השנים שהייתי, הוא היה האחראי שם.

ולזלוטניק היה מופע גאוני בעיניי, הוא היה מגיע עם איזה ארגז כזה, ציוד מה זה מינימלי? אני אומר לך, סוחב את זה בשתי ידיים, אני ועדי היינו דופקים 15 נגלות כל אחד לאוטו, חזרה, ריחוף, זה, והוא היה מגיע עם איזה תיק גב כזה, עם גלגלים אפילו, לא יודע, איזה משהו כזה, ממש מינימלי, ועושה מופע שלם.

ואני לאט לאט, ככל שעברו השנים, יותר הלכתי לכיוון הזלוטניק, ופחות לכיוון העמית, עמית גם, היה לו מופע גרנדיוזי ממש, והוא לא מוכן להופיע בלי שיש את כל הציוד ואת כל הפירוטכניקה, הוא יבטל מופע גם אם זה קטן מדי, כאילו.

אני, ההפך, אני ראיתי דברים הפוך. אני, כשהיינו מגיעים לקריית מלאכי, והייתי רואה איזה שהקומה הרביעית בלי מעלית, ויש חדר אחד לבית וצריך להופיע באזור של השירותים, אז אמרתי, או, זה טוב, יש לי תירוץ מצוין למה אני לא צריך להביא כלום, כי אין פה מקום לכלום.

הייתי מביא שלושה כדורי ספוג ועושה הופעה, כי זה מה שנכנס, מה אפשר לעשות? זה היה, אין ריחוף, אין גב במה, אין אפילו כלום, מביא את הארגז של ההפתעות, בקושי עושה משהו, וכי אני כאילו פשוט יותר התייחסתי כאל ביזנס, ופחות כאל אומנות באיזשהו שלב,

קובי: וזה באמת…

עשהאל: דרך אגב,

קובי: ירון כבר הבין את זה, והוא הולך לכיוון הזה עולים.

עשהאל: אנחנו רק יכולים לקוות. אמרתי לאנשים שלא באמת עובדים בקוסמות בלבד, אלא אני אתן לך דוגמה, יש בחור בשם ערן, שהוא קוסם, אבל הוא גם בכלל מתעסק בפיננסים. נראה לי הוא רואה חשבון, אם אני לא טועה.

ויש עוד אחד, נגיד, שקוראים לו אייל בייר, שהוא בכלל, יש לו חברה של מוצרי סאונד. ותמיד הייתי מתייחס לחבר'ה האלה כאל כאילו סוג, לא אפילו ב', סוג ד'. פרזי, כאילו, באמת, זה היה כזה מין דיבור של כאילו, תשמע, מה, הוא לא באמת, זה. לא יודע למה הוא מגיע בכלל, וכאלה.

לא הבנו את החיים בכלל, כאילו, תפסנו את הכל הפוך. היום אני תופס את זה כאם הכי הכי בעיניי בטופ, כי הם, אשכרה, יש להם פה תחביב. הם אשכרה מצליחים ליהנות, והם בוחרים להגיע לכנס, למרות שהם לא באמת מתעסקים בזה יום-יום,

עשהאל: כל היום.

עשהאל: ואני, כאילו, כשפרשתי, מה שנקרא, אז, כאילו, החלום שלי היה שיבוא יום ואני אהיה כמו ערן, או כמו אייל, ולא כמו אלה שעושים את זה במשרה מלאה, וזה כאילו שינוי תפיסתי מטורף, ממש מקצה לקצה, אז גם זה עניין מאוד מאוד מעניין.

אגב, האנשים שראיתי שם, בסופו של דבר, זה אותם אנשים, זה לא ייאמן. עברו כאילו שבע שנים, ואתה בא, ומי שמעניק את התואר נשיא זה אותו בן אדם כמו שהיה לפני, והנשיא עצמו, תאמין או לא, אותו בן אדם שעכשיו בדיוק, אתמול הוא סיים תפקיד, אבל שבע שנים הוא היה הנשיא, וכל האנשים שראיתי, כמו רוני רוסו, וכמו צחי, וכמו שמעון נחמני, ובמבינו, וסושארט, וכל האנשים שהיו שם בכנס, אחד אחרי השעה, גם כל החבר'ה הצעירים, אני הרי שאני הייתי לפני שבע שנים, היו שם חבר'ה של השלוחה הצעירה, אני כבר לא הייתי בשלוחה הצעירה, הייתי כבר בחור גדול, והיו שם ילדים, אני אומר לך, בני 12, כמו שאני הייתי כשנכנסתי, אנשים כמו, איך קוראים לו? אני לא זוכר, רואים משהו, וגיא תגור אולי, משהו כזה, וכאילו חבר'ה, דורנג'ה, דורנגל, שזה הזיה, כי דורנגל למשל, הוא אתמול הפך להיות הנשיא, והוא היה כאילו יותר קטן ממני, יעני, הזיות, כאילו דברים ממש ממש, אנשים שממש היו פיצים, אני אומר לך, הגיעו לי למותן, ואמרתי לעצמי כזה, הם היו מגיעים עם ההורים שלהם לכנס, כאילו, שילוו אותם, היום הם אלה שמובילים את האגודה, הכל ממש התקדם והשתנה, אבל בסוף זה כמעט אותם אנשים.

קובי: נו, מה אתה מתפלא?

עדי: שוואלה,

עשהאל: אתה יודע, אנשים חושבים שאם עברו שבע שנים, אז כאילו אנשים, לא רק שזה אותם אנשים, הם גם מתנהגים אותו דבר, אתה מבין את הכוונה?

קובי: או, זה מעניין יותר.

עשהאל: אותו דבר.
קובי: מה זה אומר?
עשהאל: שכאילו, שום דבר לא השתנה. נגיד עכשיו אם אני רואה את רוני רוסו, אז כמו שהוא היה מחבק והיה אוהב והיה, הכל היה אצלו באווירת גם לפני שבע שנים, אז היום כאילו לא עברו שבע שנים. יעני, בן אדם יכול לעבור, לראות אותך, אה, מה המצב, נותן לך כיף? וכאילו, כאילו אפילו לא שם לב שעברו שבע שנים, כי זה אותו, זה פשוט אותו דבר, אנשים ממשיכים להתנהג אותו דבר. מי שהיה מאחר, גם איחר הפעם, מי שהיה מופיע, הנה, תומר דודאי, זה בחור, חבל על הזמן, אני ממליץ בחום לכל מי שרוצה מופע, וואו. הוא עושה אילוזיות, דברים גדולים.

עכשיו, הוא תמיד היה זה שמרים את כל הכנסים של האגודה. זאת אומרת, היה נגיד, האגודה הייתה, עושה נגיד כנס בחולון לאלפי אנשים פתוח עם כרטיסים. בפועל, בתכלס, אז היה מלא קוסמים שעשו, אבל מי בתכלס הרים את המופע ועשה את הדברים הכי יפים, הכי גדולים, הכי מושקעים? תומר דודאי, אתמול אני מגיע למופע השנתי של אגודות הקוסמים, ומי עושה את כל האילוזיות ואת כל המופע בתכלס, נראה לי ארבעה מתוך עשרה קטעים, תומר דודאי, כאילו, כלום לא משתנה. ותמיד אותם אנשים שהתנדבו, הם ממשיכים להתנדב.
קובי: דרך אגב, זה גם מה שהם אומרים עליך.
עשהאל: מה זה אומר?
קובי: כשהם רואים אותך, שאתה לא משתנה.
עשהאל: נכון. הנה, אנשים, אנשים לא משתנים, מה אתה רוצה? תקשיב, אנשים רואים אותי.
עדי: אבל האמת זה לא נכון על הסאל.
קובי: תסביר. כי את לא מכירה מספיק את האנשים.
עדי: כי אני הכרתי את הסאל כשהוא היה קוסם, ואני מכירה את הסאל היום, וזה בן אדם אחר לחלוטין.
עשהאל: מבצער, כי אני גם עשיתי שינוי מאוד גדול, הם לא עשו שום שינוי בגדול, הם נשארו…
עדי: זה כמו שהוא אומר.
עשהאל: אצלי גם זה, המציאות הכריחה אותי.
קובי: הוא לא מדבר על שינוי מקצוע, הוא מדבר על השינוי בתור בן אדם.
עשהאל: באמת קצת השתנה, אבל המציאות הכריחה אותי, אני לא בחרתי בזה.
עדי: נכון.
עשהאל: לא רציתי לעשות את השינוי הזה, פשוט הבנתי, שאו שהעסק ייכשל דרמטית אם אתה תנסה להיות כמו הקוסם שהיית, וזה אחלה אופציה, אבל מקווה שיש לך אבא עשיר או משהו, או שאתה חייב להיות יותר אדום באופי שלך, יותר משימתי, ופחות עכשיו מקדם, כי אני נולדתי מקדם, לא נולדתי משימתי.
עדי: נכון, וזה השינוי הכי גדול שאני חוויתי בעשהאל מאז שהוא היה קוסם, עד שהפכנו להיות חברת קידום אתרים.

עשהאל: עכשיו, יש קטע, הנה, אמרנו שאני מתחילת הדרך כבר הייתי באמת מוכוון עסק, אז זה באמת נכון, ואתמול, כאילו אני ראיתי בזכות זה שאני בפייסבוק, אני חבר של גיא זלוטניק, אז הוא פרסם הרבה פעמים שהולך להיות כנס ועוד שלושה ימים ועוד יומיים. עכשיו, באותו יום ראיתי שפתאום הוא העלה שהיום יש כנס, ואולי זה לפני איזה חמש שעות, ואמרתי, בואנה, היום יש כנס, אין לי כלום בערב, אני רוצה ללכת. פתאום דגדג לי ללכת. ואני כזה, אוקיי, איך הולכים? אני כזה שכותב הודעה לירדן שלו, שזה חבר טוב מהעבר, והוא אומר לי, סורי אחי, כאילו, האולם מלא,
עדי: אין,
עשהאל: זה רק 350 כרטיסים, והכל כבר מזמן עף, אין מקום, סיכה, אין אפשרות להכניס לאולם. ואני כזה קורא את ההודעות שלו, ואני אומר לו, אולי בכל זאת, כאילו, לא יודע, יש לך איזה דרך סודית, דרך זה, לא, אין מצב, אחי, וגם הודעות בהפרשים, כאילו, מחזיר לי כל פעם אחרי חצי שעה, אחי, ואני מחכה, כאילו. טוב, אמרתי לו, אם הוא אמר שאי אפשר, סימן שכבר יש לי אתגר צ'אלנג אקספטד.

אני פונה לליאור מנור, שהוא הנשיא של האגודה, אומר לו, מה נשמע? אני רוצה לקנות כרטיס, מה צריך לעשות? הוא אומר לי, אין, אי אפשר. אמרתי לו, מה זה אי אפשר? תגיד לי מה צריך לעשות, אני מוכן לכל אופציה שתגיד. אז הוא אומר לי, תשמע, אתה לא חבר אגודה, ולכן, כאילו, גם אם תיאורטי היה לי כרטיס, לא הייתי יכול למכור לך אותו. כאילו, רק חברי אגודה קיבלו עדיפות, ואין לי אפשרות. אז אמרתי לו, יופי, אני רוצה להיות חבר אגודה. אז הוא אמר לי, אין בעיה, שלח לי קישורי תשלום של 600 שקלים, חברות. שולח לו צילום מסך, שולם. איך זה היה מצחיק. ואז הוא שולח לי עוד קישור של עכשיו תשלם על הכרטיס. כי הייתי בטוח שאם אני אהיה חבר אז הוא שולח לי עוד 100 שקל, אני שולח לו עוד צילום מסך, שולם, ואז הוא שולח לי כרטיס. אתה מבין?
קובי: מעניין אם זה הוצאה מוכרת.
עשהאל: הוצאה מוכרת, אגב, חד משמעית. אבל, ברור, אבל תראה איזה קטע מטורף זה. בסוף, כשאתה…רוצה משהו. לא רק שאתה רוצה משהו, אלא גם שאתה מבין שהכסף משחק תפקיד.

וגם בן אדם עכשיו שיושב באולם אירועים אפילו, והוא רוצה שיכינו לו חביתת עין, שנעשה רגע את השיטה שלא לבקש מהמלצר סתם ככה, אלא לבוא למלצר, לתת לו 200 שקל ביד ולהגיד לו, אני רוצה חביתה, תראה איך פתאום אפשר. ואם הוא אומר לא, אז תשים לו 200 שקל ביד, ופתאום תראה שאפשר. זאת אומרת, בסוף זה עניין של להבין את המוטיבציות. כי אני זכרתי מהתקופה שלי בהקוסמים שתמיד היה מרדף אינסופי אחרי תשלום דמי חבר. ואני יודע שבסוף האגודה היא כל כך עושה דברים מדהימים ונפלאים, אבל היא צריכה כסף כדי להתקיים. הנה, אתמול היו באולם, האולם הזה יקר, היה שם הפקה שלמה, וכולם גם בהתנדבות מלאה, כל הצוות של ההנהלה והכל, אז צריך כסף. אז אני הבנתי את המוטיבציה, וישר אמרתי לו, מה שצריך, מה צריך, אמן. מה שצריך, אמן. זה הכל בשניות, יעני. לא שולח לי קישור תשלום ואני אומר לו אחרי שעתיים בוצע, אלא שולח לי קישור, ניסיתי לעשות את זה בהפרש של יהיה אותה דקה בוואטסאפ. בוצע, בוצע, בוצע. ואז באמת הוא ראה שאני כל כך נחוש, וכל כך כאילו ב… אתה יודע, שנעים לעבוד והכל, כי לדעתי הוא זכר ממני חוויה אחרת לגמרי. אז כאילו פתאום כשהוא ראה כזה בוצע, בוצע, בוצע, בוצע, אז הוא פתאום שלח לי כרטיס כזה, שגם רואים שהוא לא ממוספר, שהוא מאוד כזה כמו סוג של בנה, שאני אגיע ומישהו בטעות יבריז ויהיה לי איזה כיסא יומה, כי באמת לא היה כרטיסים, הכל היה מפוצץ, אנשים ישבו בגלריה למעלה ולא היה מקום גם שם. אבל אני הגעתי מוקדם, אז ישבתי פשוט באחד הכיסאות, לא היה ממוספר בסוף.

קובי: אז מה אתה רוצה להגיד, שכסף עוזר בחיים?
עשהאל: אני רוצה להגיד משהו אחר. אני רוצה להגיד שאני היום, כשאני עובד, אז אני מרוויח היום הרבה יותר כסף ממה שאני צריך כדי להתקיים. ובשביל שתהיה לי מוטיבציה להמשיך להגדיל את היותר כסף ממה שכבר יש לי היום, שגם הוא מספיק והותר, ודי והותר, וכנראה אפילו לחמישה עשה לי משפחות הוא מספיק, אז אני צריך שמשהו יניע אותי, ושזה גם ישתלם לי כל הסיפור הזה. ולפעמים אתה מוצא את עצמך במצב שאתה פשוט לא נמשך לכל מיני מותגים מאוד יקרים, ולרולקסים, ולא יודע, מה שאנשים קונים בהרבה כסף, ואתה רוצה שיהיה לך בכל זאת איזושהי מוטיבציה להמשיך לעבוד, ופתאום כשאתה נמצא פתאום איזושהי סיטואציה שהכסף סוף סוף יכול לשרת אותי באמת, ואני יכול לעשות משהו שאולי מישהו אחר שיש לו קצת פחות לא יכול לעשות, אז אני מאוד מאוד מאוד אוהב להשתמש בזה.

זאת אומרת, זה קצת כמו הסיפור עם הכיסא בדוקטור גב. אתה מכיר את הסיפור של הכיסא? אני הלכתי בדוקטור גב לפני 5,000 שנה שהייתי באור עציון, הייתי בכיתה ט' או משהו כזה, יוסי מימון לקח אותי לדוקטור גב בבילו, הראה לי איזה כיסא של מסאז' אמר לי זה מטורף לגמרי והיינו הולכים לשם כל איזה חודש ויושבים עושים את המסאז' והולכים לפנימיה, ואני נשבעתי לעצמי, אמרתי יבוא יום, אני אקנה את הכיסא הזה, יהיה לי אותו בבית. עכשיו בוא, אני לא באמת צריך את הכיסא הזה, אני לא באמת יושב עליו יותר מדי, אבל היום יש לי בבית את הכיסא הזה.
קובי: עומד כמצבה בסלון.
עשהאל: בסדר, אבל מבחינתי זה הרבה מעבר למצבה. מבחינתי זה יעד ששמתי לעצמי כשהייתי בן 15 וכשהייתי בן 22 או משהו כזה, שקצת התחלתי לעשות כסף מההופעות. אחד הדברים הראשונים שעשיתי זה קניתי את הכיסא הזה, למרות שזה עלה לי הרבה כסף, למרות שבשבילי זה היה מלא כסף, אבל המטרה היא בסוף לייצר לי את המוטיבציה הזאת.
עדי: מעניין מה היעד הבא, אבל זה מעניין.
עשהאל: אז קודם כל,
קובי: איך היום מייצר לך מוטיבציה? כי את השש מאות שקלים האלה, גם היום אתה יכול לשלם בלי להמשיך לעבוד.
עשהאל: אוקיי, ואם זה היה ששת אלפים שקלים?
קובי: אבל זה לא ששת אלפים שקלים.
עשהאל: אז זה הקטע שגם כשאני נתקל היום בסיטואציות, הנה, אני אתן לך דוגמה. זה מטומטם בדיעבד, כי רק רציתי לסמן על זה וי ולעשות את זה, אבל אני אגיד, אני אמרתי לעצמי שאני יום אחד ארצה לטוס ביזנס, סבבה? עכשיו, בוא, זה לא משתלם, זה לא באמת כזה היי היי. באלעל בכלל זה כאילו חרפה ובושה,
קובי: יעני,
עשהאל: זה באמת לא שם, בשום, כאילו, זה לא מרגיש כמו ביזנס, אחרי שטסתי בחברות אחרות ביזנס, הבנתי שאלעל זה לא כזה ביזנס, אבל נניח, עדיין, כשטסתי לארצות הברית עכשיו, טסתי ביזנס. למה טסתי ביזנס? כי רציתי להוכיח לעצמי שיש משמעות לכסף שאני עושה, אחרת, כאילו, בשביל מה אני מעביר כל כך הרבה כסף? מה הרעיון?
קובי: עשית אבי.
עדי: כן.
קובי: כמו לדבר על העתיד.
עשהאל: אני היום משתדל בחיים שלי להתנהל בצורה כזו שאני ארגיש שלפחות החלק של לקנות דברים הוא לא פונקציה מבחינתי, אחרת בשביל מה אני עושה את כל מה שאני עושה?
קובי: אבל עברת את זה.
עשהאל: לא, זה עדיין יום-יום, נכון?
קובי: אתה צודק כבר. מה אתה רוצה לקנות ואתה אומר לעצמך, וואו, שווה לי לעשות את זה?
עשהאל: היום אין, היום אני משתדל, כאילו, ש…
קובי: אז למה אתה קם לעבוד?
עשהאל: אז זה נושא אחר, כאילו, אני בכיף עשיתי איתך את השיחה, ויש לי גם תשובה שהיא משתנה בכל שנה ושנה או תקופה ותקופה, אבל אני רוצה להשאיר את הפוקוס, אני מעדיף להשאיר את הפוקוס רגע על הסיפור של הקוסם או מקדם, באמת, אני יכול לעשות לך פרק הבא בכיף על הנושא הזה, בשמחה, זה בכיף.

אבל בסופו של יום, כסף מאוד מאוד עוזר, וגם חשוב לדעת להשתמש בו. יש אנשים שחושבים שהם ישתמשו בכסף, לא, אז ייגמר לי, החסכונות שלי. חבר'ה, כסף נועד כדי שישתמשו בו. אם הלכת ומטת בגיל 120, ויש לך בחשבון מיליון שקל, אתה חתיכת חמור. הרעיון זה לעשות פעמון, להגיע לסכום המקסימלי בגיל כזה או אחר, ואז לבזבז את הכסף. אם נשאר כסף, יצאת דבה. אז הרעיון זה באמת להשתמש בכסף, ודווקא כשאני קולט שיש משהו שאני רוצה סוף סוף, שאני רוצה, אני רוצה, אמרתי לעצמי, הרי בינינו, בטח בלי שאף אחד שומע גם אם הוא לא היה מוכר לי את הכרטיס וגם אם אני הייתי בא לכנס ולא אכפת לי מכלום. אגב, גם כשבאתי לשם ראיתי את כולם עומדים בתור ואני כזה, אין סיכוי, יגידו לי שאין מקום, שיש… אחי, פשוט נכנסתי מהצד, לא עניין אותי כלום, ישבתי באחד הכיסאות באולם, אמרתי, יהיה בסדר, והיה בסדר. כאילו, אין מצב שלא הייתי נכנס למופע הזה גם בעד שלום עולמי. אז ידעתי שאני אשיג את זה, אבל כל כך אהבתי את זה שהכסף סוף סוף יכול אשכרה לשרת אותי באמת. למה אני אומר את זה? כי לפני שבע שנים לשלם דמי חבר היו שנים שיכול להיות שהיו עוברות לי מחשבות בראש של לחסוך את זה. לחסוך את זה. הנה, פרזי לדוגמה, הוא לא חבר אגודה. בסדר? אבל אם זה היה חינם, אז הוא כן היה חבר אגודה לדעתי. אז יש משמעות בסופו של יום לכסף.

עשהאל: אגב, עוד משהו מטורף זה שהיו שם כל כך הרבה קוסמים מוכשרים, אין לך מושג איזה קוסמים מדהימים היו שם. אורן רם, בחור קסם, הוא יודע לעשות פוקר ברמה שאתה לא מאמין, הוא יודע לעשות סקנד, כאילו, כשהם מחלקים קלפים והוא שומר על הקלף הראשון שהוא לא באמת משתנה. זה נראה שהוא מחלק קלפים, אבל הקלף הראשון הוא יודע איך להזיז אותו בצורה קסומה, שאתה לא רואה, אבל כל קלף שהוא מוציא זה השני בעצם, ואז הוא יכול תמיד לחלק לעצמו את הראשון שהוא שמר לעצמו. כאילו, הוא עושה דברים הזויים בפוקר, בקלפים וכאלה, וזה כיף, כאילו, לראות אותו והכול, וכל כך הרבה אנשים מוכשרים, אבל עדיין, כשסושרד נכנס לאולם, היית צריך לראות איך הילדים מימיני ומשמאלי, וכנראה גם כל שאר האולם, עדיין מדברים עליו כאילו הוא אחי, כאילו, וואי, תקשיב, סושרד פה, וסושרד, ובאמצע המופע כזה, אז כל מיני גגים על סושרד, נגיד, סתם המנחה או הבחור שמופיע, אז הוא רוצה לזרוק לקהל, נגיד, להביא לו איזה פנקס שירשום איזה מספר, אז הוא כאילו אומר, הוא לא יביא לבן אדם את הפנקס, אלא הוא אומר לו, אוקיי, אני אביא את הפנקס לסושרד, סושרד יביא לך את ה… סתם, זה בדיחות פנימיות שקוסמים, אבל בסוף, מאוד משתדלים כזה להרים לו ולדבר אליו בכבוד ממש, וגם אני, אגב, כשהייתי קוסם, אז הוא ביקש ממני לעשות ריחוף לילד או הילדה שלו, שראיתי אותם, אגב, במופע, הם כאלה גדולים, אני זוכר שהוא היה בן שנב, לא יודע, בן ארבע או משהו כזה, שאני עשיתי לו את ה… אבל גם כשהוא ביקש ממני אז, נעשה ונשמע, אמרתי לו, בטח, בשמחה, וזה בסוף לא ממקום שאני הייתי איזה חבר טוב שלו, אלא מקום של הילה, שאתה כאילו מתייחס לבן אדם כאל מותג על במה שהוא עושה, ובסוף, למה כולם מתייחסים אליו כאל מותג על? כי מה?
קובי: כי הוא הצליח למתג את עצמו כמותג על.
עשהאל: יפה מאוד.
קובי: מה הסיבה?
עשהאל: זה עניין של מיתוג, אף אחד לא באמת יודע, ואני גם לא, גם אני, אף אחד אבל לא באמת יודע מה באמת יש או אין לסושר. אף אחד לא באמת יודע את זה. זה עניין של בסוף, כשאתה מופיע נגיד בטלוויזיה, זה נחשב שאתה מצליח. אף אחד לא באמת עכשיו יודע מה קורה מאחורי הקלעים, אבל כל כך כאילו, זה זעק שהעניין של המיתוג והשיווק של הדברים הוא כל כך ניכר גם בעולם של הקוסמים, כאילו יכול להיות מישהו אחר שהוא הרבה יותר מוכשר מסושרד נקרא לזה נגיד ב-slide of hands למשל ובגגים הוא לא הכי, אתה יודע יש חבר'ה בקהל הרבה יותר מצחיקים מסושרד אבל עדיין סושרד עדיין יהיה מספר אחת והוא עדיין מספר אחת והוא גם כנראה ימשיך להיות מספר אחת בעיקר בגלל המיתוג והעבודה הנכונה שהוא היה עושה. לא יודע אם אתה מכיר את הסיפור של סושרד, אבל הוא בעיקר התפרסם שהוא החליט פשוט לקחת את הדברים שלו. אה, היה את היורש של אורי גלר כמובן, שזה מאוד עזר לו, אבל גם הוא לקח את הדברים שלו לאיזה קניון מאוד מפורסם בארצות הברית, ופשוט חיפש מפורסמים שם, ואז הוא מצא איזה זמרת סופר מפורסמת, עשה לה איזה קסם בקניון, היא אמרה שהיא רוצה שהוא יבוא ליום הולדת שלה, ומשם הוא התחיל להופיע פשוט אצל כל הסלבס הכי גדולים בעולם, ומשם כבר הדרך הייתה מאוד מאוד פשוטה. אבל שוב, מה הוא עשה? הוא נצמד לאנשים שכבר הצליחו לפניו ברמות של מטאוריות. אני מדבר איתך על זמרים של מאות מיליוני לפחות מעריצים ופאנס, כאילו הטופ של הטופ, מה שנקרא.
קובי: הסיבה שהיומן שלך היה מלא והצלחת בתור קוסם, כי ידעת לפצח את הנושא של השיווק. היה לנו שיחות על זה, ואני אמרתי לך, אם אתה באמת באמת רוצה להיות מותג כמו סושרד, אתה ממש יכול לעשות, כי את השיווק אתה עושה, ואתה עושה את זה טוב.
עשהאל: אבל היה בי זה משהו שלא, כאילו, אני בסוף תמיד באיזשהו מקום הבנתי שהכסף היותר קל, פשוט וזמין זה דווקא בילדים. כאילו, סושרד נגיד, הוא לא יופיע לילדים. אתה יודע למה הוא לא יופיע לילדים?
קובי: כי זה הורס את המיתוג.
עשהאל: פעם הוא הופיע, יפה.
קובי: כי זה הורס את המיתוג.
עשהאל: היום הוא לא יופיע. יובל המבולבל לא מופיע היום בימי הולדת. אתה יודע למה?
קובי: כנראה הורס לך תמיתון.
עשהאל: אותה סיבה. כי כשאתה הולך ואתה עושה את הדבר הזה, אז כאילו, רגע, אז כאילו, אתה מופיע בימי הולדת של ילדים בני ארבע?
קובי: כאילו,
עשהאל: זה לא היובל המולבל שאני ראיתי בערוץ הופ, שכל היום רק עשו לו לופים. אז זה כאילו, בסוף העניין של התדמית והשיווק והמיתוג, הוא חולש על כל התחומים, ופשוט יש כאלה שיותר מבינים את זה, ויש כאלה שפחות.
קובי: אבל תסכים איתי שזה הרוב במקצוע. אם אתה קוסם ברמת האיכות שלך ובביצועים שלך, זה לדעתי מקום שני ושלישי כאילו.
עשהאל: חד משמעית.
עשהאל: השיווק,
קובי: המיתוג, מה, איך אתה מביא את זה לבמה, זה הסיפור.
עשהאל: חד משמעית.

עשהאל: אתה יודע שיש חבר'ה גם שעלו שם ועשו קסמים, אפילו חלק מהמופע, ויש להם בטיקטוק לחלקם, תקשיב טוב, מיליוני עוקבים. שמעת מה אני אומר? לא מאות אלפי, לא עשרות אלפי, מיליוני עוקבים. ואז הם עולים לבמה, והם ממש גרועים, ממש כאילו לא טובים בשום צורה. ואתה רואה ילד בשם רועי משהו, ילד, אומר לך, אני מקווה שיש לו שמונה עשרה, והוא עושה שם קטע עם מעטפות ולא שמעתי על השם שלו בחיים, והוא עושה את הקטע אחד הטובים שהיו במופע. כאילו, זה כזה מין דיסוננס מטורף בין מה ראית בטלוויזיה לבין מה אתה רואה על הבמה. זה קטע באמת מאוד מאוד ניכר.

תראה, יש אחד, אני כאילו ישבתי, השתדלתי לשבת כמה שיותר במרכז האולם, באמצע, כדי להרגיש את האנשים סביבי. ומה שקרה זה שאני ראיתי המון המון ילדים שהזכירו לי את עצמי כשהייתי גם קטן יותר, ואתה רואה איך יש להם פשן ומטרה למשהו מסוים, לקסמים, והנה כשסושרט נכנס, אתה צריך לראות איך הם מתלחששים, ותראה, והוא פה, והוא דומה לו בטלוויזיה, הוא לא דומה, והסרטון של לילה על, וכל מיני, כאילו, עכשיו, בסוף, לאותם הילדים רואים שיש להם מטרה מאוד מאוד ברורה, ואני זוכר את עצמי בתור ילד שהיה לו המון המון יכולות של קשב וריכוז, במיוחד בשנים האלה, היום זה כבר, ככל שגדלים, אז יש איזה מין תחושה שזה קצת פחות, גם אתה סיפרת לי שכשהיית בגילי, אז היית הרבה יותר עם אנרגיות כאילו מסכים.

אני היום, נגיד, אמרתי לך שלדעתי אתה ADHD, אבל מהמקום של ה… כאילו, במקום כמו הקר יותר, לא החם של האנרגיה, ואז אמרת לי, יפה, שאני פשוט לא מכיר אותך כשהיית בן 25, ואם הייתי מכיר אותך, אולי היית אומר שיש לך הרבה יותר ADHD ממה שיש לי. אז גם אני מרגיש היום שאני יותר רגוע באופן טבעי ממה שהייתי כשהייתי בן 17 או 18. ואני זוכר שבאותן שנים יכלתי לשבת, אני לא מגזים איתך, 18 שעות ביום, ורק לעשות מניפולציות בקלפים. ועד היום אני עושה את זה נהדר, כי יש לי שרירים, זיכרון שרירים, שאני עושה את זה לבד, אני יכול להוציא לך פה עכשיו 50 קלפים מאחורי היד, שאין הרבה אנשים בישראל שיכולים להחזיק 50-30 לפחות מאחורי היד, ולהוציא אותם אחד-אחד בצורה מושלמת. ואני עושה את זה היום, אני מבטיח, אני לא עשיתי את זה 200 שנה, ואני מתחייב שאני אעשה את זה מצוין. כי זה הייתה תקופה שכמעט כל יום ישבתי, כמות שעות שאין לתאר, ופשוט רק התאמנתי, נגיד, לאיזושהי תחרות שהייתה. כי בסוף, כל מה שעניין אותי והניע אותי, זה לנצח את התחרות. זה שכשאני אעלה לבמה, יהיה לי standing ovation לדוגמה. זאת אומרת המוטיבציות הן לא מוטיבציות של כסף, זה מוטיבציות הרבה יותר חזקות, זה מוטיבציות של מהות, זה מוטיבציות של תחושה פנימית, שאתה מוכן לעבוד בשבילה ולעשות הכל כדי להשיג את הדבר הזה. וללא ספק, הקסמים לימדו אותי המון על התמדה ועל להציב לעצמך מטרה ולהשיג אותה. ותחשוב גם שכשהייתי מתחרה שם וכאלה, במיוחד בשנים הראשונות, שגיל 13, 14, 15, 16, 17 נגיד, עד הצבא בטוח, לא היה לי גם משאבים, אבל תמיד השגתי מה שהיה צריך. אם היה צריך להביא איזה, לא יודע מה, איזה קסם שעולה על 1,500 שקל, לא יודע איך, לא יודע, באמת לא יודע, הייתי מוצא את הדרך איך זה יקרה. אני עד היום לא יודע להגיד לך איך השגתי את הכספים, אבל הצלחתי להשיג כל מה שרק היה צריך להשיג, ובסוף הקטע זה שלבן אדם יש מטרה, זה הדבר הכי גדול שיש. שבוע שעבר, בצחוק הזה, התחלתי להעביר מחסן מאחד לשני איתי בבניין, אז שלחתי לך כזה תמונה, אין, הייתה לי מטרה להעביר את כל זה לפה, אז אתה יודע, אני מזיע, אני עושה נגלות, ואני אומר, איזה כיף לי, אני לא שם לב אפילו שהזמן עובר.
קובי: דרך אגב, זה מזכיר לי את ה-SEO, אני זוכר אותך יושב באצל, ישבתי איתך בערב, עד מאוחר בלילה, אני הלכתי לישון, הייתי מסוגל לקום בבוקר, ואתה עוד על המחשב,
עשהאל: מתחיל לנפסק את זה.
עשהאל: אנשים לא יודעים את זה.
קובי: אני ראיתי את זה שני.
עשהאל: אנשים לא יודעים את זה, וגם כל פעם שאני יושב פה עם ה… הרי מעלי, מעל העמדה שלי, יש שלט שנקרא, אני לא עוצר כשאני עייף, אני עוצר כשאני מסיים. עכשיו, לך תסביר להודיה או ליהודה, שזה סיפור אמיתי, שאני יודע בדיוק מה הם עושים, ואני עשיתי את זה כנראה בעצימות לא פחות גבוהה מהם, כי אני יודע מה צריך לעשות כדי להביא את התוצאות, ואני יודע כמה זה מאתגר תחום ה-SEO והקידום, ובסוף, אני כל הזמן אומר את זה, בן אדם שלא מסוגל לשבת ולסיים, לא להגיד, הגיע שש בערב ואני הולך, אלא להציב לעצמו איזושהי מטרה ולסיים אותה, אני לא בטוח שהוא באמת יצליח להגיע לתוצאות הרצויות. ואני יכול לתת דוגמאות לכל מיני אתרים שאני אישית, עד עצם היום הזה, הם לקוחות בחברה, ולדעתי זה בגלל שמה שנקרא, תחילת הדרך, אז הם קיבלו את העבודה שלי המון המון שנים, ועד היום הדבר הזה מאוד מאוד ניכר וחזק.
קובי: אז כן,
עשהאל: כשלבן אדם יש מטרה, והוא יודע להציב מטרה ולהגיד, אני מגיע למטרה, לא אכפת לי, ייקח שנה, ייקח שנתיים,
קובי: ייקח,
עשהאל: לא נשען, לא נשתה, זה אפילו לא מעניין אף אחד.
קובי: ובחוויית ההצלחה, ההצלחות שם, אמנם כלכלית לא היו כאלה גדולות כמו היום, אבל לדעתי התרגשת יותר מהיום.
עשהאל: יפה, אני שמח לשמוע את זה, אני לא זוכר.
קובי: זה מה שאני זוכר.
עשהאל: אני שמח.
קובי: היית יכול לקדם איזה אתר או להצליח בהצלחות אחרי לילה כזה, ופתאום היית רואה, הייתה על עננים כאילו.
עשהאל: אתה יודע היום מתי אני בעננים? כשאחד החבר'ה פה עושה את זה. נגיד, יש לנו לקוח, קוראים לו גל רוסבי, עורך דין, ולקחנו את הנושא של פירוק שיתוף במקרקעין,
עשהאל: ואמרנו,
עשהאל: אני חייב להביא אותו הנה, אני חייב, אני אעשה הכל, כל מה שצריך וכאלה, והצוות יתחבר לזה והכל, והנה, היום הוא בתוצאות ממש ממש טובות, תוך תקופת זמן לא מטורפת, כאילו, ממש יחסית קצרה, וזה ריגש אותי ברמות מטורפות, או שלפני כמה ימים עשיתי פה איזה שיעור והצגתי מה צריך לעשות, ואחד החבר'ה עשה והגיע לתוצאה ראשונה, שנייה, והביא עוד 400 קליקים ביום בזכות הפעולה הזאת ללקוח, זה ריגש אותי. זה הרגעים שאני אומר, וואו, כאילו, באמת עכשיו סוף סוף התרגשתי כמו בשנים הטובות כשאני הייתי עושה את זה.

עשהאל: הלוואי, אני תמיד אומר את זה, הלוואי שהייתי יכול, אולי גם יום אחד זה יקרה, שמישהו ייקח את התפקיד שלי, אני אשמח לעשות SEO, תאמין לי, אני חושב שאני עושה את זה נהדר, אני אעשה אוטומציות, אני אעשה דברים יפים של 2025-2026, ולדעתי זה באמת יכול להיות… לא,
קובי: לדעתי אתה שמח, כי אתה רואה שהסיסטם שאתה עובד עליו באמת עובד,
עשהאל: כאילו,
קובי: זה מרגש אותך.
עשהאל: כשזה עובד בצורה איגרת, כי תחשוב שיש לקוחות שצריכים באמת לחכות הרבה חודשים עד שהם רואים את זה, אבל כשאני עכשיו בא ואני מזהה איזושהי הזדמנות, הזדמנות פז, שאפשר לעשות עכשיו משהו ולהשיג את המטרה, וגם אם זה קצת יותר ארוך או קצת פחות ארוך, זה לא משנה. ברגע שאני רואה שהבן אדם שאשכרה דיברתי איתו וסיכמתי איתו שזה מה שצריך לעשות, אז הוא אשכרה באותו יום עשה את זה, ובערב הוא הולך הביתה, ואני מגיע הביתה בלילה ואני פותח במרפסת שלי את המחשב, ואני רואה שהוא פאקינג עשה את זה, אני אומר לעצמי, יואו, כאילו, איזה, אתה יודע, זה בזכות ים אגב, בגלל שיאם זה עובד ה… ים, אליאור, עוד כמה, שזה סוף סוף אנשים שליוויתי אותם כמה שנים שהם איתי צמוד, ולא ידעתי מה יהיה בהמשך, אבל פתאום כשבהמשך, ההמשך הגיע, ופתאום לאליאור יש היום סוכנות כל כך מצליחה, שנקראת אפולו 8, והוא עושה נדלן, והוא עושה תוכניות כאלה של… קיצר, יש לו ממש כמה חברות, כמה אופרציות שהוא עושה, ואתה קולט כאילו, וואו, הוא היה אצלי כאילו כמה שנים ולמד את זה, ואתה פתאום רואה את ים שמתקבל לעבודה שכל מי שסביבו זה אנשים מלומדים וחכמים, ועם תארים ועם ניסיונות, והוא מגיע לשם כאילו, היי, יש לי 12 שנות לימוד במקרה הטוב, אבל דברו עם המעסיק שלי, נראה לי שזה יותר טוב מלהביא לכם את התואר הרביעי שאין לי, ואז הוא גם מתקבל והוא מאוד מצליח מה שהוא עושה, פתאום אני קולט שלא היה פה בלוף, אתה מבין את הכוונה? כי אני במוח שלי, גם עם ים וגם עם אליאור, לא ידעתי שהם יסיימו וזה באמת יועיל להם לחיים והכול, אני אמרתי לעצמם בלב, אם יועיל להם, מצוין, בכלל טוב, אם לא, בסדר, לפחות אני השגתי את מה שהייתי צריך, מה שנקרא, ואז אתה פתאום קולט, יש בזה אמת אמיתית, ואז אתה אומר לעצמי, יואו, אז זה אשכרה ווין ווין כאילו לכל הצדדים, אז זה גם הבנה שבאמת היום זה הרבה יותר, היום אני, אז כאילו, גם היום, כשאני עכשיו עד לתהליך למשל שאיתי עובר לדוגמה, איתי בחור מאוד רציני, יודע לשבת, לתת את התחת, אין מה להגיד, אז כאילו, אתה יודע כבר בלב, לא מדמיין, אתה יודע בלב שעוד כמה שנים הוא יהיה במקום כל כך וואו, שאתה אומר לעצמך, וואלה, אני, אני, זה אני, אני נשבע לכם, אני הראתי לו איך, ואני נתתי לו את המוטיבציה, ואני הגדרתי לו את המטרות, וכאילו, זה מהדברים שהיום באמת ממלאים אותי יותר, וזה ככה בהקשר הזה.

פגשתי שם אתמול בכנס בחור בשם זאביק, עכשיו, אנשים לא יודעים, אבל זאביק זה הבחור שמכין את כל הקסמים מאחורי הקלעים. זאת אומרת, שכשהקוסם רוצה, נגיד, להעלים את הבחורה, ושהיא תצא במקום אחר בבמה, או משהו כזה, או כל קסם אחר, הולכים לזאביק, וזאביק מכין את הקסם. כאילו, זאביק הוא הקוסם של הקוסמים.
קובי: אה, חשבתי, יש לכם כוחות, לא?
עשהאל: לא, לא, לא, מסתבר שלא.
עשהאל: הכוחות שלנו זה בעצם המספר של זאביק. מתקשרים אליו, הולכים אליו לשכונות שפירא בתל אביב או משהו כזה, והוא עושה לנו את הקסמים.
עדי: אבל קובי, אל תפרסם את זה, זה…
קובי: כן.
עדי: אוקיי.
עשהאל: בקיצור, אז אותו ממש ממש התרגשתי. הוא כאילו, הוא באמת הטופ של הריגוש שהיה לי אתמול. אני כזה בא, ואני ראיתי שהוא באולם, ועכשיו זה בחור, הוא לא ילד, בסדר? ואני גם אפילו לא ידעתי מה מצבו הבריאותי, כי הוא באמת לא ילד, הוא כאילו, לדעתי, ממש בחור, בחור מבוגר, כאילו. ואני רואה אותו נראה טוב, הרבה יותר טוב ממה שאני זוכר אותו. וואלה, נשבע לך שבע שנים עברו, הבן אדם השתפר, כאילו, בנראות, ובספורטיביות, ובכל, הכל, באמת השתפר. וכל כך שמחתי לראות אותו, עזבתי הכל, זה היה בדיוק דקה-שתיים לפני שהמופע מתחיל, היה לא אכפת לי, קפצתי על אנשים רק לבוא לשבת, וכל אחד שאמרתי לו שלום, גם אז אמרתי שלום, מה נשמע, והלכתי איתו, ישבתי איתו…
קובי: למה מיוחד באי זאביק?
עשהאל: כי זאביק, דבר ראשון, הוא מאוד היה שותף לתהליך שלי בלצאת מהתחום. הוא לא האמין שאני אצא מהתחום. הוא אמר לי, אתה יודע כמה קוסמים אומרים לי פה, כן, יש לי בית הערכה, יש לי מסעדה שאני פותח, יש לי זה, וכולם בסוף, עשר שנים עוברות, והם עדיין באים לפה, וקונים עוד חוברת, ועוד אילוזיה, ועוד אורות, ועוד אלקטרוניקה, ועוד גב במה, והכול לא באמת משתנה. ואיתו כל כך הרבה התייעצתי, ודיברתי, ואפילו לקחתי את השירות שלו פה בחברה, על הגלגל שעשינו.
עדי: נכון, נכון.
עשהאל: כאילו, ממש כל כך התר… כאילו, הוא כל כך… הוא ליווה אותי מהפעם הראשונה שהייתי קוסם, שבאתי אליו וקניתי את הדברים הראשונים, עד… עכשיו, הוא ידע את השינוי, הוא גם ידע לשאול שאלות, שראית שהוא יודע להתעניין, שהוא כאילו זוכר דברים שדיברנו עליהם ב-2000 ומי יודע כמה. אז הוא שאל אותי שאלה כל כך יפה, שאל אותי, נו, אז מה עדיף? קוסם או קידום אתרים? ואז זה כאילו הכה בי, אמרתי לעצמי בלב, אני אתן לו תשובה, אבל מחר, בפודקאסט אני אקליט על זה פרק. כי אז יהיה לי גם מול עצמי תשובה מספיק טובה. כי אתה יודע, מה אכלתי לתת לו באותו רגע? אז אמרתי לו את התשובה הכי אותנטית שיצאה לי באותו רגע. אמרתי לו, תקשיב, כשאתה עושה קידום אתרים, לפחות היום, איפה שאני נמצא, זה הרבה יותר כסף מקוסם. הרבה יותר כסף. אבל אני לא מרגיש שאני נמצא במקום הכי הכי הכי טבעי לי. זאת אומרת, אני כן מרגיש שיותר טבעי לי זה דווקא הבחירות שלי בילדות, ופחות הבחירות שלי של היום, שזה יותר מוטה כסף או מוטה שיקולים אחרים שהם לא מהלב.

כי תחשוב שכשאני נכנסתי לתחום הקסמים, זה היה ממקום של ילד סקרן שגם גר בבית דתי וכאילו אומרים לו שיש ים שאפשר לחצות לשתיים ומקל שאפשר להפוך לנחש ומכת בכורות, אם נגזים קצת, בסדר? ואני לא אגיד לך שזה לא הסתדר לי בגיל כל כך קטן, אבל אמרתי לעצמי בלב, אוקיי, אני גם רוצה להיות אלוהים באיזשהו מקום. כאילו, אתה יודע, אני גם רוצה לעשות קסמים, ופתאום שסבא שלי, זה גם חלק מהפתיח, אם אני לא טועה, של הפודקאסט, שסבא שלי פתאום הראה לי את הקסם של האדום-שחור, שאני הייתי צריך בעצם לערבב חבילת קלפים, ואז לשים קלף בכל צד, ואז הוא הראה לי איך כל הקלפים ששמתי בצד ימין כולם בצירוף מקרים בלתי הגיוני, קבלתי את זה כזה קצת לאלוהים. כאילו, זה הדבר הכי גדול שלימדו אותי, אז זה היה כזה גם במקום של לחקור ולסקרן, ורגע, אם יש דבר כזה מעל הטבע, אז אולי גם לי יש משהו שאני לא יודע, וזה כאילו היה קצת יותר, נקרא לזה קצת יותר מהמקום הזה. אז כן, אני חייב להגיד שהחיבור הטבעי שלי יותר היה לתחום הבמה, הקסמים, וחשוב גם להגיד, אני גם אתייחס לזה בנקודה אחרת בפרק, שהמון מהיכולות שמה לקחתי לתחום שלי. אז כאילו, זה היותר מקום שאני מחובר ברמה הרגשית. היום, אז כאילו, מה שאמרתי לזביק זה שברמת החיבור והפשן של מה שעשיתי, הקסמים כנראה התעלו. ברמת הכסף, החברה פה מתעלה, וגם אמרתי לו שאני חושב שיכול להיות שבשלב מסוים אני אעשה מספיק לביתי, ואז אני אגיד, טוב, יאללה, סבבה, עכשיו אני בא על מניות או משהו בסגנון הזה, כאילו בעלים, ואז יכול להיות שאתה תמצא אותי עושה עוד פעם קסמים, אולי במודל אחר, אולי לא עכשיו בלרדוף אחרי 1,800 שקל כל רגע, אלא אולי דווקא במקום שרק התנדבויות,
קובי: או קסמים אחרים.
עשהאל: קסמים אחרים. כאילו גם כשעשו שם את הקסמים, אז אמרתי לעצמי בלב, בואנה, פתאום נזכרתי בשאלה שרועי זלצמן שאל אותי בזמנו, לפני חמשת אלפים, אני אומר לך, לפני חמשת אלפים שנה, בתקופת משה רבנו, אני לא צוחק, הוא ראה אותי מופיע באיזה כנס של שפן, שזה משהו שלא קיים היום, זה לפני חמש מאות שנה,
עשהאל: לא יודע,
עשהאל: לפני עשר שנים בערך, זה היה הדבר הזה, ואז אני הופעתי בתחרות. סוף התחרות, ביקשתי ממנו פידבק, הוא היה כאילו כזה מבוגר יחסית וזה, יחס אליי, אז שאלתי אותו, יש לך פידבק בשבילי? ואז הוא אמר לי, כל כך דבר יפה, הוא אמר לי, שמע, הוצאת את הדיסקים יפה, והוצאת את המקל מטאטה יפה, ואפילו את הקלפים הוצאת יפה, שזה מאוד מאתגר. אבל מה ראיתי פה בעצם? מה, ראיתי כאילו את עשהאל מתלהב? מה ראיתי כאילו? מה ניסית להעביר פה? ולא הייתה לי תשובה.
עשהאל: לא הייתה לי תשובה, כאילו לא הצלחתי להסביר לו מה בעצם ראינו פה. ואז, לפני כמה שנים, שלוש, ארבע שנים, הייתי בבלקפול, והיה שם קוסם שעשה מופע ילדים, שכל המופע היה רק העצמת ילדים, משהו משוגע, והייתי עם בר, זה היה כזה מרגש. הכל היה עם מוזיקה מרגשת, וכמה כל ילד יכול לעשות הכל, והכוח הוא טמון בתוככם, וכל אחד צריך לקבל את עצמו כמו שהוא, והוא כאילו הביא את כל המסרים שאתה כמבוגר יודע, אבל כילד אין לך מושג, שאמרתי לבר באותו רגע בזמן אמת, שאם הייתי עושה מופע קסמים היום, זה היה יותר בסגנון הזה, ופחות בסגנון של צחוקים, ושל כאילו רק להעביר את הזמן, וכזה. זה יותר היה בכיוון הזה, אז יכול להיות שכשאני אחזור לתחום הזה באיזושהי קונסטלציה, זה יותר יבוא ממקום של לממש את המסרים שיש בתנ״ך שלי, שזה תנ״ך שלי, זה הספר כן, שיש שם כל כך הרבה מסרים שלא ידעתי, לא ידעתי, מה, לקח לי 32 שנה לעלות עליהם, אז להכניס את זה לתוך מופע, או דוגמה נוספת. לפני כמה ימים, אחותי הקטנה התחתנה, והיה שבת שבע ברכות. אני הכנתי פעילות מושקעת ברמות, כאילו, החלטתי שאני מכין את הפעילות הפעם כי אחותי הקודמת שהתחתנה, אז הלבישו פעילות ואמרו לי, זאת הפעילות שצריך להכין, ואז הכנתי אותה, ובעיניי זה היה משעמם. כאילו, אבל זה מה שביקשו ממני להכין. אז הפעם אמרתי, אין בעיה, אני מכין את הפעילות, אבל אתם לא אומרים לי מה לעשות, אני עושה מה שאני רוצה. ואז אמרתי, אני ממציא משחק, לא רוצה לעשות משחק קיים. והמצאתי להם משחק, שבעצם לקחתי תמונה ממש ממש טובה של הזוג, הדפסתי אותה על פאזל, ואז כל חתיכה כתבתי, שמתי אותה הפוך שלא רואים את החתיכה, ואז שמתי כיתוב כזה של תכונה שקשורה לזוגיות, שאותו חלק מייצג. ואז היו 12 משימות, 12 חלקים של הפאזל, שבעצם הם כל פעם בוחרים חתיכה, ואז יש משימה, נגיד, רשום, נגיד, לדוגמה, תקשורת, או רשום אמון, או רשום, לא יודע, כל מיני דברים כאלה. אז נגיד הבן אדם היה לוקח את אמון, אז הייתה להם משימה שקשורה לאמון, והם היו חייבים להשלים אותה כדי לקבל את החתיכה, ובסוף הם היו צריכים להרכיב את הפאזל, וזה היה ממש ממש יפה. אז אין דוגמה ל… לקחת משהו עם מסר אמיתי, ולא סתם להציג מופע. אז כאילו, כן, גם לבוא ולעשות, נגיד, למקומות עבודה. אני היום יודע נהדר מה היה אני כבעל חברה, איזה פעילות הייתי רוצה להביא לחברה. ואני לא,
עשהאל: כאילו,
עשהאל: אני הייתי עושה את הדברים אחרת,
: בקיצור.
קובי: אתה יודע איך אני רואה את זה? באופן ממש מופשט. אתה מכור לדופמין נקודה.
עשהאל: אוקיי, זה משפט טוב.
קובי: מה שהסגרת לילדות, כאילו, קיבלת דופמין בבום גדול, כאילו, באיזה זריקה ענקית של דופמין, כאילו. זה הפעמים הראשונות שאתה עושה, זה ההצלחות הראשונות, זה ההכרה, זה המחיאות כפיים, זה, אתה מכור לזה. היום אתה נמצא בעגל הזהב, אני קורא לזה. אני רוצה בסופו של דבר לעשות כמה שיותר כסף. אני טוען שיאללה, תעשה כבר את הכסף הזה, ובוא תקבל את הדופמין האמיתי, ויש בעולם הזה מלא דופמין אמיתי, שלא קשור רק לכסף.
עשהאל: מסכים איתך.
קובי: וזה לא חייב להיות קוסם, זה יכול להיות קסמים אחרים שאתה יכול לעשות.
עשהאל: הנה, עובדה שעשיתי קסמים, זה לא רק שהיא כסף. כל תחילת הדרך שלי.
קובי: תחילת הדרך.
עשהאל: כן.
קובי: אבל אחרי זה היה מעניין אותך כסף.
עשהאל: נכון.
קובי: אז אתה צריך לעבור את המחלה הזאת שנקראת כסף, שיהיה לך מספיק מבחינתך לפרוש, ואחרי זה אתה כל כך תהנה מהחיים.
עשהאל: לא דעתי. אני ממש ממש מקווה שכשיהיה לי 20 מיליון שקל, אני אצליח לגעת לתובנה ולהבנה הזאת באמת ליישם את זה.
קובי: נו, עדי, מה קורה? למה אתם לא מביאים אותו ליד הזה?
עדי: אנחנו עובדים על זה, זה עבודה יומיומית.

עשהאל: אני גם אמרתי, כולם פה יודעים את זה, שזה, אתה יודע, אני, היום אנחנו עושים חברת קידום אתרים והכול סבבה, אבל גם הדבר הבא, הוא יהיה עם הצוות פה. כאילו, זה לא שאתה, אתה יודע, נגיד טראמפ או אילון מאסק.

כל החיים.

אז זה לא שהוא עכשיו מקים את פייפל, וגם מקים את זה שמטיס חלליות לחלל, וגם את הטסלה, וגם, זה לא שהוא כאילו עושה טסלה, אה, אוקיי, יאללה, זה יציב, עכשיו בואו נגייס צוות חדש. זה אותם אנשים שעשו איתו את החברה הראשונה, הם גם איתו, פשוט מי שהיה בחברה הראשונה והיה שלושה עובדים, היום זה כנראה שלושה מנכ״לים, כאילו, ככה זה עובד, אבל חד משמעית שהיום כשאני מגייס אנשים, והיום כשאני מתנהל פה עם אנשים, לא סתם אני דיברתי בפרקים קודמים על הלחתוך את הממשקים וכל מיני דברים כאלה, כי מבחינתי, אני לא צריך שהוא רק ידע לכתוב תוכן, אני צריך שהוא יהיה כל כך טוב וכל כך מבין את המהות של מה שהוא עושה ומצטיין במה שהוא עושה, שגם אחרי זה שהוא לא יצטרך לכתוב תוכן, אלא הוא יצטרך להיות אחראי, נגיד, על כל התוכן שאנחנו מוציאים לשלטי פרסום באיילון של קמפיין כזה וכזה, אז שגם שם הוא יעשה את זה טוב.

אז בגלל זה גם מלכתחילה אני היום כבר מתייחס לדברים קצת אחרת, וכן, אני עובד מאוד מאוד קשה כדי להגיע ליעד. הנה, יום שני הקרוב, תאמין או לא, מסירת מפתח לדירה בבת ים, והמטרה היא למכור אותה, וכאילו, אנחנו לגמרי בכיוון הזה. אני מאוד חייב להגיד שאתה מכוון לדעת גדולים, אני באמת עושה כל שביכולתי כדי ללכת לכיוון הזה. אני מקווה שזה יקרה, כרגע אנחנו עובדים מאוד מאוד קשה, אני צופה שיש פה עוד לפחות שלוש שנים של עבודה מאוד מאוד קשה, וכאילו, יש פה עוד דרך לפנינו, בקיצור.
קובי: אתה יודע מה זה מזכיר לי? כשהיינו בסיני, קיבלנו אז דופמין, כאילו, ברמה גבוהה, ולא רצית לחזור. אני זוכר אותך אומר לי, אני לא רוצה לחזור,
עשהאל: שכנעת אותי לא לחזור. כי זה היה כל כך אחרת, באמת. היה שם קסם אמיתי, אין לי מה להגיד.
קובי: אתה תמצא בחיים, כאילו, שאתה יכול לקבל את הדופמין הזה? זה לא קשור לכסף.

עשהאל: אתה יודע שהשבוע, אז, כחלק מהשבע ברכות, אז נפגשנו אצל רחל, אחותי. ואז כל האחיינים באו אליי, והתחילו לדבר איתי על בית ספר, כי הם יודעים שהדעות שלי מאוד מאוד שונות מכל מי שנמצא בבית שם. ואז הם עשו לי, הם החלטו שהם עושים סדרת טלוויזיה, סדרה כאילו יוטיוב. ואז אמרו, היום אנחנו נקליט את הפרק הראשון. ואז הם עשו איתי ריאיון של שבע וחצי דקות, יש לי אותו גם, שבעצם שואלים אותי את כל השאלות שקשורות לבית ספר.

והם חושבים שאני צוחק, אבל כל התשובות שנתתי להם הן תשובות אמיתיות של ככה הייתי עושה את זה. הם מבחינתם הכל בידור והכל צחוקים, אה, רגע, ואין דבר כזה הפסקה כי כל היום הוא הפסקה וכל מיני דברים כאלה. אני התכוונתי לכל מילה שאמרתי, ואז בשבע ברכות שאירחתי פה במשרד אתמול, נראה לי זה היה אתמול-שלשום, ביום ראשון, אז היה פרק ב', ואז כאילו חשפתי את שם בית הספר שיהיה לי, ואת ה…עכשיו, הם חושבים שזה הכל צחוקים, הם לא מבינות שעוד עשר שנים הם פתאום יראו את הבית הספר, ואני אראה להם את הסרטון הזה כשהם היו בנות שבע, ואני אמרתי להם את זה מלכתחילה, זה כל הזמן קורה סביבי, ש…

לפני חמש שנים, שבע שנים, ישבתי עם אה… עם אה… עם משפחה שלי, עם אחיות שלי, הסברתי להן שהולכים להיות פה רובוטים, והרובוטים יעשו פעולות, וחבל על זה שהן לומדות ככה ולומדות ככה, כי זה לא יהיה רלוונטי, ו… אתה יודע איך צחקו עליי, אחי? אתה יודע איך הסתכלו עליי כמו על חייזר, אני אומר לך, ירידות מפה עד תאילנד, הייתה מביאה חברה הביתה, הייתה עושה לה הקדמות לפני שאני בכלל, כאילו, לפני שהיא רואה אותי,שלא תחשוב שיש לה איזה אח שהוא פיגור שכלי, כאילו, ברמה כזו שהיא תצא הביתה והיא תתלונן ברווחה או משהו.
קובי: אני יכול להעביר אותה.
עשהאל: נשבע לך. והנה, אנחנו נפגשים פתאום לפני כמה ימים, ואחד-אחד בתור אומרים לי, רגע, מה הזמנת רובוט? אני הזמנתי רובוט, כן?
קובי: כן.
עשהאל: מה זה הזמנת רובוט? ואני מראה להם, הנה הרובוט, הוא עושה כלים, הוא שוטף זה, הוא מוריד את הפח.
עדי: מתי הוא מגיע?
עשהאל: בינואר מתחיל עם הספקה. קיצר, אז, ופתאום זה נהיה מוחשי. עכשיו, מה מצחיק? שגם הן יודעות כבר שזה, כבר אין ויכוח על העניין הזה של הרובוטים. זאת אומרת,

זה כבר,

הן גם יודעות את זה כבר בהפנמה מלאה. ואז כאילו, המון המון דברים כאלה של אמרנו לפני כמה שנים ופתאום זה מגיע, אז זה על אותו מודל. בסוף, אני באמת מאמין שעוד כמה שנים יבינו טוב-טוב מה התכוונתי, והנה, אני באמת, תשמע, אני באמת עובד על הסיפור של להגיע באמת למטרות שלי וליעדים שלי.

זה לוקח זמן, זה דורש לתת המון המון פתרונות להמון המון אנשים. אני חייב להגיד שאני כל היום מתעסק פה בפתרונות. הנה, היינו אמורים להתחיל היום את הפרק באיזושהי שעה, ובסוף זה לא קרה, כי התעסקתי בלפתור לאנשים בעיות. רוב האנשים היום, כשהם רוצים יותר כסף, אז מה הם חושבים? איך אני אעשה פעולות שיכניסו לי יותר כסף? במקום לשנות את המיינדסט שלהם ולהגיד איך אני פותר ליותר אנשים בעיות, וכתוצאה מכך אני אקבל יותר כסף.

וזה שינוי תפיסתי של רק מי שיודע לתת לפני שהוא מקבל, אז הוא מקבל את הבומבות הגדולות. יש גם פרק שלם על זה שנקרא קודם יוצאים, אחר כך נכנסים. אני ממליץ בחום לשמוע את הפרק הזה. דיברנו על הנקודה של הסטנדינג אוביישן, שכאילו זה קטע בעולם העסקים נגיד אז ההצלחה שלך, הנה זה 20 מיליון שקל, אחלה יופי איזה גבר אתה. שם בעולם של הקסמים, הטופ של הטופ זה סטנדינג אוביישן.

וזה מצחיק, כי רק אנשים קמים, מוחאים לך כפיים, גם כאילו צילמתי את כל הסטנדינג אוביישנים, אני עשיתי תמונות לכל אחד שקיבל סטנדינג, צילמתי מלא אתמול. אז זה כאילו רק מראה כמה אין באמת אמת אמיתית לדברים.

בתרבות אחת הגבר ההוא נחשב הכי סבבה זה מי שיש לו הכי הרבה כסף, בתרבות אחרת מי שמקבל את הסטנדינג אוביישן. אני מניח שבתרבות אחרת יש עניין של, לא יודע, של מי הכי מבוגר, או הכי, כל תרבות מגדירה לעצמה כאילו מה נחשב. ובסוף, אתה יודע מה זה אומר מה נחשב? זה איזה שיווק עושים שם.

ולכן הכל מתחיל ונגמר בשיווק. אני לפני 7-8 שנים או משהו כזה, לא יודע, 5-6-7 שנים, הלכתי לאחיות שלי ואמרתי להן, החיים, איך אמרתי להן את זה? החיים זה משהו ושיווק. זה שיווק ועוד איזה משהו. החיים זה ושיווק. והם כאילו צחקו עליי, צחקו עליי, צחקו עליי, והיום פתאום כולם כאילו מבינים שהנה, עובדה, שפה זה מה שנחשב ופה זה מה שנחשב. בקיצור, זה גם נקודה חשובה.

אגב, אתמול הלכתי לראות את מופע הקסמים ונשבע לך, הייתי בטוח שאני אראה קסמים חדשים, כי עברו 7 שנים, כל הקסמים אותו דבר אחד לאחד, אתה לא מאמין כמה זה אותו דבר. לא היה שום הבדל, זה אותם, אגב, גם המופעים היום של אמני חושים, נשבע לך, תגידי לי שם של אמן, אני נותן לך את התוכניה שלו, כנראה 70% יהיה נכון, ואז גם תגידי לי עכשיו אמן אחר, אותה תוכניה.
עדי: רגע, מעניין אותי לדעת, התחום שאצלנו נכנס חזק, התחום של ה-AI לא נכנס לקוסמות?
עשהאל: כלום, לא ראיתי שם אפילו…
עדי: מטורף.
עשהאל: פירור של זה.
עדי: מטורף בעיניי.
קובי: הוא לא עושה את העבודה שלו.
עשהאל: זה הקטע, אבל זה באמת אותם קסמים, והיופי הוא זה שאני תמיד גם האמנתי בזה, אבל זה כל כך התחדד לי, שבסוף הכל קשור לא לקסם, אלא לפרזנטציה. ויש לי חדשות בשבילך, קובי ארנפלד היקר, אותו דבר גם בתחום שלי עכשיו.

זאת אומרת, שזה לא שכל חברה עושה בדיוק אותו דבר, אבל בסוף מה שמבדיל בין לקוח מרוצה ללקוח לא מרוצה בעיקר, זה התקשורת שהוא מקבל מראש הצוות שלו. וזה לא שהעבודה באמת השתנתה אם הוא תקשר ככה או תקשר ככה, כי העבודה כנראה תהיה אותה עבודה, אבל התקשורת עם הלקוח היא זו שגורמת ללקוח להאמין או לא להאמין, שבאמת שווה לו או לא שווה לו, להמשיך ואני נתקל בזה כל הזמן.
עדי: זה ממש נכון, זה ממש נכון.
קובי: אני קורא לתקשורת כאילו להבין האם הלב שלך איטי או לא, כאילו. אם אני לקוח ואני מבין שזה שמקדם לי את האתר, הוא באמת באמת, אני מאמין שרוצה לטובתי ובאמת חשוב לו בלב שלו שאני אקודם, זה מבחינתי התקשורת שאתה תדבר עליה.
עדי: אבל זה גם לא רק זה, זה גם העובדה שאם הבן אדם כותב הודעה והוא קיבל מענה בעשר דקות אחרי שהוא כתב את ההודעה, אתה עדיין אתה מרגיש הרבה יותר טוב מאשר אם תקבל מענה בעוד שעתיים לצורך העניין.
קובי: זה חלק מהסיפור של האכפת, כאילו. אם אני אחרי שעתיים מקבל, אז פחות אכפת. ואם אחרי יומיים אני מקבל, אז כנראה בכלל לא אכפת.
עשהאל: אגב, חשוב להגיד שזה עניין של סגנונות תקשורת. ויש כאלה שכשאתה תשלח לו עכשיו, כמו שעדי הציע, כל הזמן תקשורות, הוא יתעצבן, הוא יגיד לך, אחי, הנה עכשיו הייתה לי שיחה כזאת של בן אדם אומר לי, תשמע, לא הגיוני שאתם יוצרים איתי קשר 12 פעמים ביום. ואז אמרתי לו בחזרה, סבבה, ניצור איתך קשר פחות. אני רק אומר לך שזאת התלונה הכי טובה ששמעתי היום. כי כאילו, לא יודע, אתה במיני חורות אומר לי, תשמע, אתם עובדים יותר מדי, תתחילו קצת להתפנן, הכל סבבה, אז כאילו, קח גם את הדברים, מה שנקרא, בפרופורציות הנכונות. אז קיצר, זה מאוד מאוד תלוי בלקוח ובראש הצוות, והמטרה שלי,
קובי: אגב,
עשהאל: כמנכ״ל, זה לחבר את המצ'ים הנכונים.

עשהאל: אגב, אחד הדברים שאני הכי גאה בהם כשהייתי קוסם זה שגם כשהייתי קוסם כן השתדלתי לעשות את הדברים קצת אחרת. נגיד, סתם דוגמה, כל האנשים בארץ היו עובדים עם ריחוף של בחור סופר מוכשר ורק דברים טובים יש להגיד עליו, בחור בשם איתן קלרר, שהוא קונה, הוא גם, הוא בונה את כל הפסטיגלים ואת כל הדברים הכי גדולים בבמות הכי גדולות, הוא ממש בחור אלקטרוניקאי מאוד מאוד מוכשר.

אבל אני לא רציתי, אני רציתי לקנות את הריחוף המקורי שפותח בצרפת, שנקרא ספונטס או משהו כזה, ואני נסעתי לצרפת והבאתי פאקינג ריחוף 70 קילו במזוודה ענקית. כל הטרמינל, ישנתי אצלו בבית, בפאקינג בית שלו ישנתי איזה יום כדי להביא את זה למחרת לישראל, ואני היחיד בישראל שהיה לו את הריחוף שלא רק עולה ויורד, אלא הוא מתוכנת מלכתחילה שהוא יכול לעלות, ואז הוא יורד ועולה שוב, והכל לפי הקצב של המוזיקה, והוא גם מסתובב,
קובי: איך מעבירים במכס דבר כזה?
עשהאל: זהו, אז אני אספר, ואז אחרי שהבאתי את זה, אז גם הלכתי פעם נוספת להביא לפרזי גם אחד כזה, כי היה חשוב לי שגם לא יהיה, והוא קצת פחד מהמכס וכל זה, ובפעם השנייה שגם הבאתי את זה לפרזי, אז גם עצרו אותי במכס. כאילו פעם הראשונה לא עצרו אותי במכס, ואני כזה גבר איתו, אני אומר לו לא, אל תפחד, לא יעצרו אותך וזה, ובפעם השנייה שנצאתי להביא לו את זה, אז עצרו אותי במכס, ובאמת הנה יצאתי מזה, ווואלה העברתי את זה, והכל היה בסדר.

אבל גם כקוסם היה חשוב לי לעשות את הדברים לפחות קצת אחרת. אגב, אתה יודע מה עזר לי לעבור ל… הרי איך זה עבד? אני הייתי קוסם, ואז בעצם התחיל הסיפור של הקידום, והכל סיפרנו מיליון פעם במלא פרקים אחרים איך זה התחיל, קשור אליך, ואז מה שקרה זה שבשלב מסוים, כשכבר אמרת לי, שמע, יבוא יום ויהיה לך את העסק של האינטרנט שהוא יהיה הכי גדול, והקסמים כבר לא יהיה קיים, ואני צחקתי עליך והכל, אז באמת לא הפסקתי עם הקסמים, עד ששברתי את הרגל.

יום לפני שהייתי אמור להיות בגד טאלנט ישראל, שברתי את הרגל בכדורגל, וזה הצעד שבגלל שאחרי זה לא יכלתי להופיע איזה שנה וחצי-שנתיים, כי הייתי בשיקום, אז זה הצעד שגרם לי לעבור אשכרה לעשות קידום מטרים במשרה מלאה, ומשם הכל היסטוריה. אני לא בטוח…
קובי: וגם החשבוניות שלך של הקידום גם עלו.
עדי: לא, לא, זה היה זה. קובי, אני זוכרת את זה ב-200 אחוז. אני זוכרת את היום הזה, כי אני גם הייתי בדרך לאילת באותו יום, וכאילו, אמרתי לעצמי, כאילו, מה אני עושה? אני צריכה לחזור, כי עשהאל כאילו נפצע. הייתי כאילו ממש בהיסטר, כי זה היה נשמע ממש לא טוב. דיברתי, אני זוכרת שדיברתי עם זיגי, הוא היה לידך לדעתי באותו רגע.
עשהאל: הוא ישן איתי בבית חולים.
עדי: נכון, ואני זוכרת שזה היה כל כך חמור, שרציתי להסתובב, הייתי כבר בערבה, רציתי להסתובב ולחזור, ואין מצב, זה היה זה בוודאות 200 אחוז.

עשהאל: כן, כן, זה היה באמת אירוע רציני, אבל תסתכל שבמרוץ הזמן, כמה שזה היה נראה לי סוף העולם,

כאילו,

אתה תבין, אני בבית חולים על מורפיום של הלייף, כאילו, שמים לי מורפיום, אין הרגשה מעולם. מעולם לא עשיתי סמים יותר טובים מהמורפיום הזה, זה פשוט, באמת, הרגשתי מהו אושר צרוף. אושר שאתה רוצה עכשיו, אני רוצה למות, זהו. לא צריך כלום, אני סיימתי את ה… תביא לי את זה עד 120, לא תשמע ממני יותר, זה היה פשוט מטורף, ואני גם אומר להם, אני זוכר את עצמי באמבולנס, אומר להם, איזה כיף לכם שיש לכם את זה זמין כל הזמן. לחובש כזה. האם אני הייתי במקומך, הייתי כל היום רק מזריק לעצמי את המורפיום, אז לא יודע מה עשית שם, זה פשוט היה,

כאילו, תחשוב, מאז שאני כאילו בכיתי כזה, שחיכיתי שיאסוף אותי אמבולנס במגרש, אז כאילו, מרוב כאבים בכיתי וזה, ואז כשהכניסו אותי לאמבולנס, שם לי את המורפיום, היה לי כל כך טוב פתאום מהקושי הזה לטוב הזה, שפשוט, אין, זה היה פשוט וואו.
עדי: רק לסבר אבל את האוזן לחבר'ה שלא מכירים אותך, אני מכירה אותך כבר עשור, פעם אחת לא ראיתי אותך בוכה. הבן אדם, יש לו טולרנס לכאב, שכאילו, לא ראיתי, עושה טיפולי שיניים, זה עובר לידו, כאילו.

לראות את הזה בוכה ממשהו, זה רציני.
עשהאל: זה מאוד קר, והיה לי, שמי, היה לי בסוף ניתוח רציני שם, יש לי עד היום ברגל שמאל, אני מצפצף במעברים ששומרים בקניונים.
קובי: ובכל זאת, אתה לא מוותר על הדופמין של הכדורגל.
עדי: חייבת כדורגל.
עשהאל: לא מוותר.

גם פונצ'י וולי, גם פונצ'י וולי.
עדי: אבל היום לפחות הולכים מגנים.
עשהאל: נכון, מאותו יום, מעולם לא עליתי על מגרש כדורגל בלי מגני עצם. תשמע, זה שדרוג, מה אתה רוצה? זה מעשה. זה לפחות לא לעשות את אותה טעות פעמיים. אני תמיד אומר, טעויות כולם יש, אבל לא הבנתי. שיחקת, שברת את הרגל, מה, עכשיו שוב פעם צחקת בלי מגנים? זה הזיות כאילו.
קובי: זה מצחיק, כשאומרים על משהו שאנחנו מבינים, אומרים עצה, תבדוק מה המסלול של הכסף. אצלו צריך לבדוק מה המסלול של הדופמין, ואתה יודע איפה עשה את זה.
עשהאל: יאללה, פגז, אני בעד, אני בעד. זה מאוד מסתדר גם עם כל ה… אני בעד.
עדי: גדול.
עשהאל: אז זה ככה באמת מה שעזר לי לעבור, לעשות רק את הקידום. אגב, כל הציות של הקסמים, לא מכרתי כלום, כלום, כלום, חוץ מהריחוף, כי הריחוף, ידעתי שפשוט זה לא יישמר, זה אלקטרוני וזה ענק וכאלה, אז את הריחוף לפחות מצאתי מישהו שיוכל להשתמש בזה, אבל כל שאר הדברים,

ואגב,

אם היום הייתי חוזר להיות קוסם, לא הייתי עושה את הריחוף. אין מצב, זה כבד, זה דורש תחזוקה, אתה נוסע לתל אביב לשמן את זה, ואיזה גועל, לא יודע למה עשיתי את זה, זה באמת הזיות. אבל שורה תחתונה, את כל הציות של הקסמים שמרתי קומפלט במחסן שלי, ליום העולה את הארבע של דבש, אז זה מה שיהיה.
עדי: רגע, אנחנו מוזמנים למופע?
עשהאל: כן, בשמחה, בוא נחכה שהיא תגיע לגיל ארבע.
קובי: יאללה, אגב, האיחוף, שנסעת לספרד, בסופו של דבר זה מראה על מגמה של בן אדם שמאמין בה, אני רוצה בידול. אז גם אם בעובדות זה לא באמת עזר לך, אבל בעצם זה שאתה עושה את זה ברמת עושה ולא רק מדבר, אז בפעם הבאה שאתה תעשה שינוי, זה באמת יעבוד.
עשהאל: חד משמעית, מסכים. אגב, אפשר גם לשלב את כל העולם הזה של הקסמים בפגישות מכירה. אני זוכר שכשהיינו באגודה, זה היה ממש הרצאות שלמות של איך, נגיד, סתם, אתה בפגישת מכירה, לבוא לעשות איזה טריק קטן ששובר את הקרח, זה גם דברים שהם באמת נחמדים. עד היום, עד היום, פעם ב… כבר זה כבר באמת נדיר, אבל אני אגיד איזה חמש-שש פעמים בשנה, אני מקבל שיחה, ומישהו אומר לי, שלום, הגעתי ללולה קוסם הדגול, ואני כזה, לא יאומן, כמה שנים עוד יעברו עד שאנשים, כאילו, מה קורה? כמה שנים עוד? לא עשיתי הופעה כבר מ-2019 ינואר בערך, אז כאילו, אז זה גם תמיד מרגש אותי מחדש.

כל האתרים שלה קסמים, שמשם זה הכל התחיל, אז בעצם היום הם משמשים כנכסים, זאת אומרת שהם מחוברים היום לקולגות שלי, בהיסטוריה, מה שנקרא. אגב, לא משנה באיזה מקצוע עבדתי, גם כשהייתי קוסם וגם כשאני היום מנהל פה את החברה, תמיד היו ויהיו אתגרים ובעיות שצריך לפתור.

אני זוכר שגם כקוסם, פתאום, יש לך באותו יום מופע גדול, והריחוף החליט לא לעבוד, ואתה מתקשר בהיסטריה מוחלטת לבחור מצרפת ואומר לו, My friend, my friend, it doesn't work, וכאילו, אתה בטוח שעכשיו נגמר העולם, וזה לא משנה במה אתה עובד, אני מניח שגם אנשים בפנסיה מוצאים על מה להיות מאוד לחוצים, ורגע, יש היום בערב את החתונה של ההוא, ואין לי רכב להגיע, וכל מיני סיפורי סבתא. בסוף אנחנו די מחפשים באיזשהו מקום לפתור ולעשות דברים, ולא להיות ברגל על רגל.
עדי: כי זה סרוויס,
קובי: אתה נותן סרוויס גם בתור קוסם וגם בתור מקדם.
עשהאל: נכון, נכון מאוד. אתה נגעת גם בעניין הזה של הקולגיאליות. בסוף, דברים שחוויתי בקוסמות, אמרת את זה לפני זה, שבסוף החגיגה הכי גדולה שקרתה בעולם הקסמים, נראה לי, זה שאני הפסקתי להופיע. כי מה לעשות, וואלה, היה לי לא מעט תופעות, ואין מה לעשות, כשאתה מזמין את אלול הקוסם הדגול, אתה לא יכול גם להזמין את עמית מיטרני, או את ג'יני,

או את,

כמובן שהם אנשים מדהימים, סתם נותן כדוגמאות, או ירדן שלו, או כל אחד מצוין כזה או אחר, וזה תמיד בסוף בא באיזשהו מקום. שוב, אני היום לא מאמין שזה באמת בא אחד על חשבון השני, אבל באותה תקופה, ובטח ובטח שהקוסמים היום באותה תקופה בישראל, זאת הייתה האמונה, וזו לדעתי אמונה מאוד נמוכה, שלא צריך להאמין בה, אבל זה גם מה שאולי באיזשהו מקום אפילו אני אמרתי.

שכאילו אם אני נגיד עכשיו נכנס שחקן חדש לשוק, והוא מתחיל להופיע נגיד לילדים, אז כאילו עכשיו הוא לקח לי את ההופעות, אתה מבין? עכשיו זה סתם בן אדם מתרץ לעצמו. זה כמו שבן אדם מתחיל לשתות קצת אלכוהול בלילות, אז הוא אומר,

לא,

עכשיו אני גרוע ביחסים שלי עם ההורים שלי, כי אני התחלתי לשתות אלכוהול. וכל דבר שקורה לו בחיים, לא, זה כי התחלתי לשתות. עכשיו אחי, די, מספיק. קח אחריות על החיים שלך, זה בגללך הנקודה. מה זה קשור לזה או לפה? לא צריך לתרץ את הדברים על בסיס מה שעכשיו אני עושה או לא עושה.
קובי: אם כל הקוסמים האלה ישקיעו בשיווק ובשיווק רציני, כולם יעלו ברמה.
עשהאל: כולם רואים את קצה הקרחון של למעלה, ואף אחד לא מבין את כמות העבודה שיש למטה, שגורמת לניצוץ הזה שכולם רואים למעלה. הם לא יודעים.
קובי: הלמעלה זה כיף.
עשהאל: בכלל לא כיף הלמטה. אבל אין, אני אומר לך, ניהיה לי את היכולת, לא יודע מאיפה, זה הכל דבר שמוביל לדבר. לסתום את האף ולעשות מה שצריך ולסתום את הפה ולוותר על ערבים עם חברים ולוותר על דברים גדולים ולא ללכת לדברים מסוימים ולתעדף את הדבר הזה על פני דברים אחרים, וזה מאוד מאוד מאוד אני מרגיש שעזר לי.

עכשיו, בגדול הקולגיאליות הזו, הנגע הזה של כאילו קצת איזה מין חתול שחור בין קוסמים, לא יאומן, תשב חזק, זה גם קיים בעולם קידום אתרים. כאילו, אני הייתי בטוח שזה משהו שהוא שמור רק לקוסמים. מסתבר שזה די משהו שהוא פשוט רחב, לדעתי, שמופיע בעוד הרבה הרבה עולמות.

תמיד כשמגיעים לפה עובדים חדשים לחברה, אני משתדל כל כמה חודשים לתת את הנאום על הנקודה הזו ספציפית של החיים של כל עובד זה גשר, זה גשר. אתה עבדת בזה, עשית צבא, ואז עבדת במשהו, ואז עבדת במשהו, ועבדת במשהו. ואם אתה לא יודע לקחת מכל חלק את הדברים הטובים ואת היכולות החדשות ולהביא אותם לדבר הבא, ולא רק זה, גם שכל פעם שמישהו ידבר עם מישהו שאי פעם עבדת אצלו יגידו דברים טובים, ושאתה תישאר בקשר עם אנשים שהיית.

ואם זה לא גשר של תחנה אחרי תחנה אחרי תחנה, שמובילה לאיזה מקום שהוא יעד יותר ויותר גבוה, אז אתה מבזבז את הזמן שלך. אז חבל על הדקות אפילו שאתה נותן היום, וחבל, באמת, זה לא יעיל. ואני חייב להגיד שרוב הדברים היום שאני עושה, הרבה מאוד מהדברים שאני עושה היום בקידום אתרים, זה הגיע מהעולם של הקסמים, לדוגמה.

אמרנו את זה כבר בפרקים קודמים, אבל אחד החבר'ה, בעצם הקולגות שלי, יצר איתי קשר וככה סיפר לי שיש דבר אחד שאני יכול לעשות שאחרים לא יכולים לעשות, שזה הכנסים. הוא אומר לי, כמה אנשים אתה מכיר בכללי שמוכנים לעמוד על במה מול 300-200 איש וללמד או לדבר אפילו, לשיר, לא יודע מה לעשות. ואתה, בגלל שהגעת מהעולם של הבמה, אז אתה עושה את זה בקלות.

כל השיעורים היום שאני עושה, לא יודע אם אתה יודע, אבל כל שבוע יש היום שיעור מכירות, שיעור שיווק, שיעור SCO, ולפעמים גם שיעור של מנהלים ושיעור של ראשי צוותים, וכאילו, היום יש לי המון המון ידע שאני מעביר ומשתדל ללמד פה את האנשים. וכל הדבר הזה בסוף, של לדעת להחזיק שיעור, ואם מישהו פתאום מדבר בצד, להגיד לו, היי, שקט, תודה. כאילו, זה דברים שהגיעו מעולם הבמה, ולא למדתי את זה בתור איש SCO.

אתמול היה כזה קטע מטורף. פגשתי שם בחור בשם עומרי, עומרי. בחור דתי, קסם, היה קסום, נשאר קסום, אנשים לא בדיוק משתנים. והוא בא ואמר לי, אה, אתה עושה היום שיווק וזה, זה יופי, ואז הוא אמר לי, כזה משפט יפה, הוא אמר לי, אתה יודע, כל הקמפיינרים שעבדתי איתם עד היום, כולם גרועים, אף אחד לא יצליח להביא לי תוצאות.

ואז אמרתי לו, משהו חזרה כזה יפה, אמרתי לו, אתה יודע, אני במקרה מכיר את התחום שלך, של האמנות חושים וכל זה. אתה יודע למה, כאילו, אתה אומר שכולם גרועים וכולם זה? כי אתה יודע מי בעיקר לוחץ על הקליקים? אלה שבאולם פה. הם אלה שלוחצים על הקליקים, לא הכוחות הפוטנציאליים. פשוט אתם לא יודעים את זה, אבל אני יודע את זה בוודאות, שאתם פה, הקוסמים, אחד לשני, שכולכם נראים כאלה חברים טובים וכולם מופיעים על אותה במה, אתם אלה שנכנסים לגוגל ומחפשים אמן חושים לאירוע, ואני יודע את זה.

תראה את פרזי, גם, עשה עכשיו קמפיין הרבה זמן עם תקציב גבוה והכול. אומר לך, אין שיחות, וזה לא קשור, זה לא אצלי בכלל, הוא פשוט לא מקבל שיחות, וגם עומרי הזה לא מקבל שיחות, וגם למעשה, כשאני עשיתי את זה לקמפיין לבחור אחר שאני עובד איתו, אז גם הוא לא קיבל שיחות.

קובי: אבל איך זה מוסיף לי לחשבון בנק שלי, כאילו, כשאני עושה את זה?
עשהאל: כי ברגע שאני לוחץ על המודעות שלך, התקציב שלך נגמר, ואז המודעות שלי למעלה. אבל מה שאתה לא מבין, זה שאתה לוחץ על שלי, אני גם לוחץ על שלך. זה הדחקה המטופשת הזאת.
קובי: זה השמדה הדדית.
עשהאל: ממש, ממש ככה. ובתחום שלהם יש ממש אדם לאדם זאב, באמת, מטורף לגמרי, אז זה גם ככה הצחיק אותי. עוד עניין שמאוד מאוד היה ככה בהומור מבחינתי, זה הסיפור של לא לצלם, אוקיי? כמעט כל קטע שהתחיל בגאלה, במופע אתמול, אז היה מישהו שממש בתוקף אמר, חבר'ה, הקטעים פה הם קטעים מקוריים, מאוד מאוד חשוב ולהקפיד על זה, ואנחנו לא נקבל שום סטייה בנושא. אף אחד לא מצלם בווידאו, המקסימום זה לעשות איזה תמונה אולי, אפילו גם זה רצוי שלא,
עשהאל: וזהו.
עשהאל: כי אנשים פה השקיעו ועשו דברים מקוריים, ואנחנו לא רוצים.
עשהאל: עכשיו,
עשהאל: כאילו, כמה זה מנותק מאיפה שהעולם ב-2025. היום אנשים מנסים להעלות לך את האלגוריתם של גוגל לטיקטוק, כי זה מה שיביא הכי הרבה, וזה מה שעושה את השיווק הכי טוב, וזה מה שיביא לו גם הכי הרבה לקוחות. ובמקום זה, הם כאילו מתייחסים לכל כאיזה, במקום להיות בשפע, להיות באיזה צמצום מטורף לגמרי. עכשיו, לא נעים לי להגיד לך, הוא אומר, לא לצלם זה קטע מקורי, ואז אני מסתכל על הקטע, ואני אומר, אה, עשיתי את זה ב-2018. וכל הקוסמים בארץ עושים בדיוק את אותו קטע, ו…
עדי: אז אולי זה למה הם אומרים לא לצלם, כי…
קובי: את כל הקסמים אני יכול להיכנס לאינטרנט, ל…למדיה, ולראות את כל הקסמים?
עשהאל: אני בטוח שכן.
קובי: אז למה כשאני שואל, אפילו את ירון, שאלתי במפגש האחרון שלנו משהו, איך וזה, והוא לא רצה להגיד לי כזה.
עשהאל: כנראה שהוא לא ידע בדיוק את המתודה המדויקת, או שהוא סתם לא רצה להגיד לך, כי אתה לא קולגה ואתה לא בתחום, אבל אני מבטיח לך…
קובי: אבל אני יכול למצוא את זה באינטרנט. נכון.
עשהאל: תחפש גם תמצא. אבל רגע, אתה תחפש באמת?
קובי: לא.
עשהאל: אז זה מה שרוב האנשים לא מחפשים באמת.
קובי: הבנתי.
עשהאל: הם רק אומרים שהם יחפשו, הם לא באמת מחפשים. וכן, אני גם חייב להגיד שזה מאוד מבאס לעשות מופע, וזה קרה לי בעבר. הנה, אפילו שלאינטרנט היה, אתה יודע, ב-2018 זה עוד לא היה כמו היום. אתה עושה מופע, ופתאום מישהו באמת צועק לך את הפתרון האמיתי. הוא אומר לך, היי, החוברת, כשאתה פותח אותה מלמעלה, אז זה מציג את הבלי, ולמטה זה ההיא, ובאמצע זה הצבעוני, ועכשיו הוא צודק. ומאיפה הוא יודע את זה? כי הוא בדק ביוטיוב. אז בדרך כלל פשוט רוב האנשים לא באמת בודקים, הם רק אומרים שהם יבדקו.
קובי: דרך אגב, העולמות של ה-CO זה גם קורה?
עשהאל: כן.
קובי: זאת אומרת, אנשים חושבים שיש להם איזה ידע או משהו שרק שלהם, והם…
עשהאל: בטח.
קובי: מה? אבל אין דבר כזה.
עשהאל: שמע, אתה יודע, אני לפעמים מעביר פה שיעורים, והרבה פעמים אנשים כזה באים ושואלים אותי כל מיני שאלות בפרטי, בוואטסאפ, אפילו פרונטלית פה, וכאילו, המון פעמים אני הולך לגוגל או למשהו אחר, לג'ימיני, אני פשוט שואל אותו שאלה, קורא את התשובה, מבין, אומר, אה, ומסביר את התשובה.
קובי: לא, אני מדבר על אלה שיש להם חברות וידע, והם שומרים את הידע הזה לעצמם,
: כאילו,
קובי: בתחום שלך.
עשהאל: אני חושב שהיום העם…
: זה משהו אחר, אבל… זה מטורף.
עדי: בקוסמות זה בקטע של, כאילו, הכל אמור להיות שם חשאי. כאילו, חשאי כזה, כדי שלא תגלה את הקסמים.
קובי: ואז אני אהיה מיוחד, ואז אני אצליח לגבות עוד 2,000 שקל למופע, כאילו.
עדי: נכון.
קובי: אותו דבר ב-SEO, אני יודע לקדם, כי יש לי איזה טריק מיוחד, איזה ידע מקצועי, ואני לא אגלה את זה לכולם, כי אז אני אעשה את זה, ואני אצליח ויעקוף את כולם.
עשהאל: שזה הקלאסי של תורת המשחקים. כן, זאת אומרת, זה המתבקש.
עשהאל: נכון.

עשהאל: אבל אני עשיתי הכל הפוך. כל הדרך שלי בעולם של הקידום אתרים, גם מזה זה התחיל, ועד היום זה ככה. כאילו, מה שנקרא, אם אני אקביל את זה רגע לעולם אחר, שמישהו פעם נתן לי את הדוגמה הארצית, ואני מאוד אוהב אותה. כאילו, הוא אמר לי משהו בסגנון של, תראה, אנשים כן פה ושם כתבו קצת איך מקדמים, ומה זה כישורים, וכאלה, אבל אתה הראשון שגם הדבקת שלט, לא רוצה לקלל, פה יש בית בושת, מה שנקרא. זאת אומרת, ידעו שיש בתי בושת בכל מיני מקומות בעיר, אבל אף אחד לא שם שלט שפה יש בית בושת. ואתה הראשון שאמרת, פה יש, הנה, זה כאן. וזה השינוי הגדול. אני אישית, גם אתמול בא להתייעץ איתי אחד החבר'ה פה בסוכנות, הוא אמר לי משהו בסגנון כזה של, יש לו חבר, ש… איך הוא סיפר את זה, יש לו חבר שעושה איזושהי שותפות עם איזה משקיע או משהו כזה, אבל המשקיע רצה לדעת איך הוא הולך לעבוד, והוא לא רוצה לגלות לו את הסוד המסחרי, ואז אני נתתי לו את ההצעה הכי טובה שאני יכול, ואמרתי לו, אחי, תפרט לו עד הפיקסל האחרון איך אתה הולך לעבוד, כי זה שאתה חושב שהסוד הוא בידע, זה מה שאתה לא מבין, הסוד הוא ביישום.
קובי: ביישום.
עשהאל: הנה יאריק ואני כל היום בשיחות על זה, אנחנו ביום ראשון עושים פה שיעור SEO, הנה ביום ראשון האחרון היה פה שיעור SEO. יאריק, האם אתה חושב שביום חמישי שנעשה בדיקה לאתר עליו דיברנו? האם אתה חושב שבאמת דברים שם יקרו כמו שביקשתי מקצה לקצה?
קובי: ממש לא, ורק אולי בן אדם אחד שהזכרת אותו פה ספיזיון בוודקאסט, אולי יעשה את זה.
עשהאל: הבנת?
קובי: אני רוצה להביא לך דוגמה, כשהיינו בכנס, סיפרת לכולם איך אפשר למצוא דומיינים כאילו בצורה חופשית. היו שם כמה?
עשהאל: 250 אנשים.
עשהאל: 250 אנשים.
קובי: שאלתי אותך אחרי זה, כי באמת לא הבנתי. אמרתי, למה אתה לא נותן את זה? הרי אתה עושה את זה בפועל, ואם הרבה יעשו את זה, באמת יהיה לך יותר קשה. נכון. ואמרת לי, והיום אני מבין את זה ויודע את זה, אף אחד כמעט לא יעשה, אולי אחד אם יעשה, אחד יעשה, באמת יעשה,
עשהאל: מה שאמרתי זה יהיה נפון. התשובה הראשונה שלי, וזה באמת, אני עומד מאחורי זה, ואני גם אומר לך שאתמול בלילה תפסתי עוד שלושה דומיינים, ולא הייתה שום בעיה לתפוס דומיינים שבאותה תקופה בכנס, אז לאיזה שלושה ימים, פתאום לא היה אפשר לקנות דומיינים, כי באמת, כל הדומיינים תפסו, כי שלושה אנשים עשו את זה לשבועיים בערך. אבל, התשובה הראשונה שלי הייתה זה, רגע, אז לא כדאי לפרסם את זה. נכון? מעולה, אז אני הולך לפרסם את זה. כי מה אנשים רוצים לראות? מה שאנשים לא רוצים לגלות. נגיד אם עכשיו מישהו היה עושה יוטיוב שמסביר איך פורצים לבנק הפועלים ולוקחים את כל הכסף, סתם אני ממציא איזה משהו, אז כולם היו עושים את זה כביכול, אוקיי?
עשהאל: אבל אף אחד לא מפרסם את זה.
קובי: כן.
עשהאל: כי אם אתה יודע לעשות את זה, אז למה שתפרסם את זה? זה קצת כמו אלה, כי יש איזה מין טענה של אם אתה כל כך טוב במה שאתה מלמד אותי, אז למה אתה מוכר קורס של זה? עכשיו, אני לא מסכים עם זה, אבל אני כן מסכים עם זה שמישהו שמוכר רק קורסים, אז זה באמת קצת מוזר. אתה כן רוצה לראות שגם הבן אדם יודע גם לעשות בעצמו ולדעת ליישם, כי תאורטית כולם יודעים הכל, אבל היישום הוא בסוף זה שמשנה משהו.
קובי: דרך אגב, הקורס שלך שאתה מוכר, אתה עושה. אתה לא רק לומד, אתה עושה. אני ראיתי בערך איזה חצי מהקורס הזה, ואשכרה הייתי צריך לעשות דברים.
עשהאל: אז כן, הקורס הוא באמת פרקטי, וזה בדיוק הרעיון, זה מה שניסיתי לעשות, קורס שהוא קצת אחר, שקודם כל הוא מתחיל ב-תעשה 1, 2, 3, בסוף, בפרק הבא אני אסביר לך מה עשיתם, אבל תתחיל רגע מהיישום. בסוף אני גם אסביר לך מה עשית, ואתה תבין את התמונה המלאה, אבל לא קודם תאוריה ואז פרקטיקה.
קובי: כי הוא אמר רק כתוב, נעשה ונשמע.
עשהאל: ולא רק נעשה ונשמע, גם אני תמיד אומר, וזה גם מה שדיברתי עם אחיות שלי לאורך השנים, שאני תמיד אעדיף בן אדם שיש לו 4 שנות ניסיון מאשר 4 שנות לימודים. אז במקום ללמוד, פשוט לך. לא יודע, אתה רוצה ללמוד להיות עורך דין? לא, יש דברים שהם רגולטוריים, שאני כבר לא יכול להילחם במערכת שחייב, אחרת אתה לא חוקי, אבל אם אתה רוצה למשל להיות משהו שלא צריך רגולציה, איזה יועץ משכנתאות, תותח על למשל,
קובי: אחי,
עשהאל: לך תיצמד לאיזה יועץ משכנתאות, תעבוד איתך 3 שנים, מבטיח לך, אתה תצא הרבה יותר טוב מאם תעשה תואר עכשיו או לימודי לא יודע מה של 3 שנים בדבר הזה.

עשהאל: עוד איזו נקודה ככה מעניינת. לאחרונה פנה אליי איזה מישהו, וככה התייעץ איתי, מה אני חושב על האם באמת שווה לו להמשיך להשקיע ב-personal brand שלו, מה שנקרא, אגב הוא גם בדיוק עכשיו מתקשר אליי תאמין או לא, קסם, הנה עוד קסם אמיתי, סיפור אמיתי, הוא באמת מתקשר, קיצור הוא בא התייעץ איתי, האם אני חושב ששווה לו להמשיך להשקיע באינסטגרם שלו וב-personal brand שלו, כי הוא שם לב שבפועל כשהוא מתעסק נטו בעבודה עצמה של להביא את המכירות, אז הוא פשוט מצליח לעשות הרבה יותר כסף, וכל האינסטגרם לא בדיוק מוכיח את עצמו וכאלה, אז אמרתי לו בחזרה, אני חושב שאתה צריך להפסיק עם הטמטום הזה, תפסיק, מה זה עוזר? אז הוא אומר לי, אבל מה, לא תהיה לי יוקרה. אמרתי לו, אחלה, מה אתה מעדיף? יוקרה או כסף? אני מכיר את העניין של היוקרה, קוסמים מעדיפים יוקרה, ואני היום מבין את זה, אבל אני אפילו כשהייתי קוסם, בשקט בשקט, העדפתי את הכסף, לא את היוקרה. אז כאילו זה בסוף ההבדל. אז שורה תחתונה, יש בעולם של הקוסמות, לפחות לאורך כל השנים שאני הייתי, את הקטע של האם אתה קוסם לילדים, או אתה אמן חושים? ואם אתה אמן חושים, חס ושלום שלא יקראו לך קוסם, כי אם מישהו יציג אותך קוסם, אתה לא תעלה לבמה,
עשהאל: אתה תגיד לו,
עשהאל: תציג אותי שוב, כי אמן חושים, כי אני לא קוסם, כי קוסם זה כאילו לילדים. ואז כאילו כמובן שהיום זה קצת משתנה, ופתאום אנשים אומרים, אני קוסם, אני לא אמן חושים. זה כאילו כמו ה-AI, ואז יש נציג אנושי, אז עכשיו אני נציג אנושי, אני לא AI. כאילו, זה כמו, זה תמיד זז ימינה-שמאלה.
קובי: בעולם של ה-SEO, גם יש לך אנשים כאלה? שמעניין אותם יותר היוקרה, איך אנחנו נראים, מאשר כאילו, שורה תחתונה, הכסף?
עשהאל: אני לא בטוח.
עשהאל: לא בטוח.
עשהאל: אני לא חושב שהמקצוע הזה הוא מקצוע מאוד במתי ומאוד כזה, אולי,
עשהאל: לא יודע,
עשהאל: אולי יש, ואני פשוט פחות בקיא בזה, כי אני פחות גם מתערבב כמו שהייתי מתערבב בעולם של הקסמים מול האנשים האחרים. אני היום לא כזה מכיר חברות אחרות של לא יוצא לי להיכנס כמעט לשום אתר של חברה אחרת,
: או
עשהאל: מעולם לא עשיתי שיחת, איך אומרים את זה, כאילו שאתה עושה לקוח סמוי.
קובי: לא, השתכוונתי לכוחות שלך כיום.
עשהאל: לכוחות שלך כיום.
קובי: של SEO?
עשהאל: בטח.
קובי: האם יש כאלה מעניינות להם רק שורה תחתונה כסף, או שיש כאלה מעניין,
קובי: רגע.
עשהאל: לא, מעניין יוקרה.
קובי: חשוב לי את הדמי, את היוקרה.
עשהאל: הרבה חשוב יוקרה.
קובי: אבל זו סתירה.
עשהאל: לא.
קובי: למה?
קובי: לא תמיד.
עשהאל: רוב האנשים, הם יודעים מה הם רוצים, אבל הם לא באמת מתנהגים שזה ישיג להם את המטרה. הנה, אני נותן לך דוגמה מושלמת לבחור שבא להתייעץ איתי, והוא אומר לי, תקשיב, אני משקיע היום 50% בערך מהמשאבים שלי והזמן שלי ביוקרה, ו-50% בכסף. אני קולט שכשאני משקיע את הזמן שלי בכס, פרסונל ברנד, אבל מה לעשות? כאילו, מה עדיף? אני אישית נתתי לו את התשובה הכי אותנטית שאני יכול, ואמרתי לו, אני חושב שאתה צריך להתרכז בכסף. כי זה מה שמעניין אותך בתכלס, ואם יוקרה זה מה שבא לך, אז קדימה, אבל אתה מתלונן שאתה לא עושה מספיק כסף, אז המטרה שלך לעשות יותר כסף, אז שחרר את היוקרה המטופשת הזאת. אז אותו דבר יש את העניין של האם אתה קוסם ליום הולדת או למבוגרים. אני תמיד הרגשתי שהרבה יותר קל להביא הופעות של ילדים, כי בן אדם ישקיע הרבה יותר בילד שלו מאשר בעצמו. אז כל פעם שאנשים היו כל כך נשאבים לאמן חושים הזה, תמיד אני לא הבנתי את זה. אני תמיד אמרתי, אני רוצה לעשות מה שיש בו כסף. קוסם לילדים, יאללה, תרשום אותי בילדים, מה שנקרא.
קובי: וילד כל שנה זה… כל כך קל.
עשהאל: יש ילדים, אני אומר לך, הייתי עושה להם, בכפר סבא הירוקה הייתה מישהי, עשיתי לה שישה אירועים, ילד מגיל 4 עד גיל 10 התחיינות שאני עושה, ואני אומר לה, תקשיבי, גיל 10 אני כבר לא כל כך עושה, ולא רוצה, אני שונא את זה וזה, זה כבר גיל קשה קצת, ופה ושם. תבוא, תבוא, ובאמת באתי.
עדי: אל תשכח שגם לילדים יש אחים.
עשהאל: ברור.
עשהאל: ככה זה עובד. לפעמים יש גם הופעות, נגיד, שאתה עושה בקניון, וזה לא כזה כסף טוב, אבל אתה יודע שאתה מחלק כרטיסים, וזה יביא לך לקוחות כמה אירועים. חוץ מזה, השקטים, זה קטע מטורף. אתה מסתכל שנייה על האולם, אתה עושה כזה סקירה, ואתה אומר, וכל המרחל על אחרים, זה וזה. ככל שהוא עושה יותר רעש, ככה הוא עושה פחות כסף. ככל שהוא יותר שקט ופחות לוקח עכשיו איזה תפקיד מאוד חשוב, ומאוד… אגב, רוב אלה שיש להם מקצוע אחר, והם לא באמת קוסמים, הם פשוט קוסמים בהאבי, בתחביב, עושים יותר כסף מהקוסמים שעושים את זה במשרה מלאה. למעשה, אני חושב שאני כקוסם הייתי, הנה, בדיוק כמו בפתיח של הפודקאסט, 70 אלף שקל בחודשי השיא, אז בואו נגיד ש-50 אלף שקל זה בטח היה הממוצע של השנים האחרונות בחודש, פחות או יותר. אני חושב שזה היה נחשב מאוד גבוה בעולם הזה. והיום אני טוען,
עשהאל: כאילו,
עשהאל: אני יודע את זה, שדווקא כל אלה שמרעישים, מרעישים, מרעישים, אז היה איזה נקודת זמן שהם גם באו וביקשו ממני איזה עזרה בשיווק וזה, כי אין להם אגורה על התחת והם צריכים בלה בלה בלה.
: כאילו,
עשהאל: ודווקא השקטים, אלה שאתה לא היית שומע, ושהיית רואה שהם הכי מופנמים וזה, היית יודע שהוא מריץ כל כך הרבה חוגים באזור ירושלים לדוגמה של איזה בחור מסוים שכאילו כולם מתייחסים אליו באיזה זלזול כזה, כאילו זה לא, הוא סתם, הוא מעף לנו, הוא לא נחשב. והם לא יודעים שהוא בפועל זה שעושה את הכסף והם אלה שרק עושים את הרעש.
קובי: אבל המטרה שלהם שונה, זה כבר הסכמנו.
עשהאל: נכון.
קובי: אחד מעניין אותו כסף, אחד מעניין אותו יוקרה, וכל אחד צועד לפי מה שמעניין אותו.
עשהאל: מסכים איתך, אין נכון ולא נכון, זה רק כל אחד ומה שהוא רוצה להשיג.

עשהאל: והנקודה האחרונה, אחת לפני האחרונה והיא באמת הכי כזה קצת צבתה לי בלב זה שלמרות שהיה שם לא מעט קוסמים היו המון קוסמים שלא הגיעו למפגש. וגם זה היה משהו שגם בימים שאני הייתי באגודה מאוד חזק והייתי מגיע כמעט לכל מפגש גם זה היה מאוד ניכר שאנשים הרבה מהם פשוט לא מגיעים לכנסים.
קובי: מה הסיבה?
עשהאל: זה זול מבחינתם. זה איזשהו עניין כזה של זה זול. כאילו זה כזה מין, כאילו מה זאת יש לי הופעות, אני לא אקדיש עכשיו ערב שלם לכנס קוסמים כי כאילו מה זאת יש לי הופעה, אני צריך להופיע לבנק פועלים, אני צריך לעשות, זה כאילו ממש היה. נגיד אתמול היה בחור שהופיע ואז הוא לא יכל להישאר עד הסופה של הכנס כי היה לו איזו הופעה מאוד חשובה והוא יצא והוא עשה. עכשיו אני לא אומר שלא הייתה הופעה, אני לא באמת יודע. אני רק אומר שאתה לא יכול ערב אחד להגיד,
עשהאל: לא,
עשהאל: עכשיו יש לי כנס, אני יודע עליו מראש, אז פה אני לא קובע הופעה. אני טוען שהוא קבע את ההופעה כדי שהשיווק שלו יהיה, שהוא היחיד שלא מופיע בתודות לכולם, כי יש לי הופעה, מה זאת אומרת? אתם פשוטי העם שנשארים פה כי אין לכם מה לעשות, אבל אני לא, יש לי הופעה, אני לא יכול שערב אחד יהיה ריק. זה התחושות שאני קיבלתי, אבל כמובן שהכול יכול להיות נכון מאוד. הנקודה האחרונה היא, הקלסר של המשובים. אנחנו, כמו שסיפרתי, אנחנו עשינו פינוי של המחסן כזה ומצאתי משהו מאוד מאוד מעניין. זה בעצם הקלסר של השנים הלא זוכר אילו איזה, שבעצם כל שנה, הנה זה 2015, תאמין או לא, אז באגודה לימדו אותנו שכדאי לנו לקבל משובים, ואז, הנה זה מ-2015, תאמין או לא. יש כאן אחרי כל מופע שעשיתי את כל הפרטים של תאריך האירוע, סוג האירוע, שעות האירוע, כתובת האירוע, שם הילד וגילו, איש הקשר, המחיר, ואז שביעות רצון מהאירוע. איך הגעתם אליי? ציון מ-1 עד 10 והמלצה. ככה עשיתי לכל פאקינג מופע שעשיתי פה.
קובי: ואז מחברים את זה ועושים ממוצע.
עשהאל: שתבין שיש פה מאות, מאות. ואז העליתי את זה לאתר שלי בשלב מסוים וכאלה,
: אבל…
עדי: השאלה שלי, מתי הפסקת לעשות את זה?
עשהאל: לא יודע.
קובי: לא, אבל מה שהם יודעים כי…
עדי: אני לא הייתי מודעת לזה.
קובי: עשו את זה בניירת.
עדי: אני לא הייתי מודעת לזה.
עשהאל: 2014, אני עוד בצבא.
: די.
עשהאל: אני פאקינג בצבא, ותראה איך קוראים לי, הקוסם המקסים. הקוסם המקסים מסיים. אבל הנה, תראה. שם הילד, הילדה. אוקיי, יום רביעי, תאריך 19 ל-11.14. שם הילד, אריאלה. גיל 8. כתובת חולון, מוזיאון הילדים. סוג האירוע יום הולדת, מספר משתתפים 25. איך הגעתם אליי? דרך האינטרנט, בבקשה. שביעות רצון 10. המלצה, נהניתי מאוד מהסדר שאירגנת. נשמח להזמין אותך עוד לאירועים הבאים. 19. אני כבר לא ידעתי 16. אני חשבתי שזה הולך קדימה, לא אחורה.
עדי: הם לא רואים, אבל זה אשכרה מסודר לפי שנים.
עשהאל: איך הגעתם אליי? דרך המלצה, מהילת ציפורניים. לא יודע מי זה. שביעות רצון 10. הילדים שיתפו פעולה בצורה יוצאת דופן? מקסים. וככה יש באמת לכל מופע ומופע שעשיתי, שנים אחורה, דף שממש מראה שביעות רצון. ואני הייתי ממש שולח גם למתעניינים, לא יודע, רגע, איך זה, ופה ושם, אז הייתי ממש מפנה אותם לאלה שכבר ידעתי, שעשיתי להם איזשהו פידבק ושהם אהבו את זה. 2012. 2012 זה לפני הצבא. זה לפני שהתגייסתי לצה״ל. 2011. וואלה, אני לא מאמין. 2011. הנה, איך הגעת אליי? מגנט שחברה קיבלה בהופעה במתנס יד בנימין.
עשהאל: עכשיו,
עשהאל: זה הזכיר לי, אתה יודע מה עשיתי במתנס יד בנימין? אתה לא תאמין, יפול לך הראש. תקשיב טוב. אתה יודע מי זה בניה מבית שמש?
קובי: בטח.
עשהאל: יפה. אז נסענו חברים לכינרת, ובניה היה רמזור ירוק, והוא נסע, והיה בחור אחד לפניו, ואז הרמזור התחלף לצהוב, ואז הבחור לפניו דפק ברקס, חבל על הזמן, כאילו שהוא לא עובר את הרמזור, ובניה, אני לא אשכח את זה, כל כך היה חשוב לו שהוא ימשיך, זה כאילו סע, סע, סע, והוא נתקע בו. סבבה? ואז היינו חייבים עשרות אלפי שקלים לבן אדם. אז עשינו מופע ביד בנימין, ומכרנו מלא פופקורן וברד, ולא סיבוב אחד אלא כמה, כדי להחזיר את הכסף במשפט שהפסדנו בו לבניה. וזה מה שהיה, נשבע לך. אז עשיתי שם מופע, ומשם הגיעה, איך קוראים לה? תקווה וחדווה, זה הילדות, של משפחת רייפמן מיד בנימין, והם הזמינו אותי ליום הולדת. עוד אחד של 2011. 2010, 2010, רבותיי, בואו נפתח פה איזה אחד של 2011. אז היית בן 16. הפעם אני אנסה לחפש את אחד שהציון הוא לא 10, סבבה? בואו נמצא איזה משהו שהציון הוא נמוך. מחיר 500 שקל. 500 שקל, תראה, ילד בן שנתיים.
עדי: בחינם, בחינם.
קובי: אבל ילד, מה, באיזה גיל הייתי?
עדי: למה, תוסיפי אינפלציה זה לא בכלל.
עשהאל: שביעות רצון, 10. האחד הבא, 10. אני מחפש אחד נמוך, הלוואי שיהיה. 10, ואם היה 100, אז 100. איזה אנשים טובים, ראית? 10, שנייה נמצא. 10. נו, אתה רואה, השאיפה למצוינות הייתה גם פעם. 10,
קובי: 10. אותי מעניין את הסכומים, עזוב את זה. סכומים.
עדי: 500, 500. סכומים, אז פה לא רשום.
עשהאל: אבל איך הגעת? שמענו עליך המלצות טובות. מחיר 500. אני עקבי.
עדי: 10,
עשהאל: 11. ראית? לא 10. מה אמפלג? מחיר 350. בבקשה, אמרתי לך שהתחלתי מהמחיר הזה.
עשהאל: אולי תמצאי לי פה איזה אחד שהוא לא 10. אני מת למצוא איזה פיקפק. היו, היו כמה פחות.
עדי: תן לי, תן לי. אני אעבור על זה.
עשהאל: שלא תהיה את הסדר. אגב, אתה יודע מי עשה את הקלסר הזה כל כך יפה? אתה לא תאמין.
קובי: מי?
עשהאל: האקסיט, אקסיט, אקסיט שלי.
קובי: חזק.
עשהאל: היא זאת שעשתה את הדבר הזה, ואני מודה לה עד היום על הדבר הזה. 2009, 2009. גם פה. הנה, בבקשה, יש פה פידבק. היא אמרה 10, אבל היא רשמה, להוסיף אולי עוד הפעלה חוץ מקסמים. תאמין או לא, זה היה בשנים שהייתי מגיע רק עושה מופע. הוספתי. אחרי זה היה את הטקס עוגה ואת הבלונים ואת כל העניינים. 2008. כן, משובים ללא תאריך. בקיצור, הנה, יש פה גם עוד כל מיני כאלה. אני יודע, עוד כל מיני… לקוסם המקסים תעודת הוקרה. אני לא יודע מאיזה שנה, תשע״ב. אני לא יודע איזה שנה זה. עמותת גדולים מהחיים. בקיצור.
קובי: דרך אגב, מה שמדהים כאן, היום עושים את זה דרך פשוט גוגל והביקורות.
עשהאל: אבל פעם לא היה, או שהיה, ואני לא הייתי כל כך בעניינים. אז בתכלס הדברים די ממשיכים אותו דבר. פשוט רק הקוסמטיקה משתנה. נו, יאללה, תשע.
עשהאל: יפה מאוד.
עשהאל: יום חמישי, שמיני לשביעי 2010, שעה 12. מושב אדרת, קייטנת משהו. פעילות קסמים פלוס בלונים, מחיר 500 שקלים. בחור מקסים ומתוק עם הרבה חן וקשר טוב עם הקהל. ראית? שנת זיבי, שנת 2010, הנה קשר טוב עם הקהל. בקיצור, אם אתה שואל אותי לסיכום, מה עדיף…
קובי: דרך אגב, שורה תחתונה. זה מה שעל זה נשאל.
עשהאל: שורה תחתונה, אני חושב שלכל דבר יש את הזמן שלו. אני חושב שכן היה חשוב לי להוכיח לכל מיני אנשים ולעצמי, שאני מסוגל גם ברמה הכלכלית להתפרנס בעצמי, ואפילו להיות כזה שיכול לדאוג למשפחה שלו, ולעוד כל מיני דברים חשובים שראיתי בהם ערך מאוד מאוד גדול. אז כן, אני שמח על זה שעשיתי את השיפט הזה, אבל אני חד משמעית מאמין שאני לא אמות בתור, אפילו לא רק מקדם, אלא אני חושב שאני לא אמות אפילו בתור משווק, ואני חושב שיהיו לי עוד כמה תחנות בדרך. אתה דווקא נביא מבינינו, אתה ידעת יותר טוב ממני לנווה את הדברים, אני חשבתי אחרת,
עשהאל: ואתה צדקת.
עשהאל: אולי אתה תגיד לי מה אתה חושב שיהיה.
קובי: אני יודע מה אני רוצה, כאילו.
עשהאל: אה, מה אתה רוצה זה לא…
קובי: שתיכנס לעשייה ציבורית, זה מה שאני רוצה. אבל מה יהיה בפועל, אני לא יודע. אבל דרך אגב, לשאלה הזאת, אני חושב שאם היית שואל אותי את השאלה הזאת, הייתי אומר, זה לא משנה מה אתה עושה. זה לא משנה אם אתה קוסם, אם אתה עושה SEO, זה לא משנה. שאלה אם אתה מקבל את הסיפוק שלך ואת המטרות שלך או לא.
עדי: אני אקח שתהננה הדרך.
קובי: ואני בטוח במאה אחוז, שאם היית רוצה להיות קוסם ולהיות, איך אמרנו, איך קוראים לו?
עשהאל: סושארט?
קובי: אז היית סושארט, גילו. עניין של מה אתה רוצה, כאילו. זה באמת לא משנה, כאילו, במה תעשה.
עשהאל: יפה, עדי, משהו לסיום.
עדי: אני חושבת שאנחנו, כאילו, לצערנו, אנחנו לא נראה אותך כקוסם בהמשך העתיד.
עשהאל: די.
עדי: כן, אני, ככה אני חושבת, כי יהיו לך דברים אחרים, לפי מה שאני חושבת, יהיו לך דברים אחרים שתרצה לטרוף, לנסות דברים אחרים. לא יודעת, להיכנס לעולמות שאתה לא מכיר גם. בהתחלה בתור הכובע של המשווק, אבל בהמשך אתה תיכנס לזה ולא בתור כובע של המשווק, ולפחות ככה אני רואה את זה.
עשהאל: יאללה, אז המציאות תכתיב. יאריק, משהו שלך, אבל תקרב למיקרופון שישמעו אותך, כי לא שומעים כלום ככה מרחוק.
קובי: המיקרופון הזה של קובי. תשמע, לא יצא לי להכיר אותך כזה הרבה זמן, רק כמה חודשים מהסראל, אבל מה שאני כן יכול להגיד, שלא משנה מה אתה תעשה, זה יהיה בצורה הכי טובה ביותר, ואני כן מאמין שאגיע בסופו של דבר שלב, שאתה תעשה משהו שבאמת עושה לך טוב על הנפש.
עשהאל: יאללה,
קובי: פגז.
עשהאל: אז קובי, יאריק, עדי, נעמתם לי מאוד. אני ממש מקווה שגם הצלחנו להנעים את הזמן של המאזינים שלנו, בין שהם ברכב, בריצה, בכלים, כל אחד מתי שהוא שומע את הפודקאסט ונוח לו, ואנחנו נתראה בפרק הבא. תודה רבה שהקשבתם, יאללה, ביי.

עשהאל: היי חברים יקרים, מה המצב? פרק 68 כבר כאן לפרק הזה אני מחכה כבר יותר משבע שנים. אנחנו הולכים לפצח ולדבר על מה עדיף להיות קוסם או להיות מקדם אתרים. רמז, מי שכבר מכיר אותי, את שניהם עשיתי, ואני הולך לדבר מניסיון אישי. אז, פרק שישים ושמונה, מתחילים!

גדלתי בשומרון. קשב וריכוז, המון. כדורגל, מקום ראשון. העיקר, לא לישון. אני בן 10 – הלם. סבא עשה קסם. איך בעצם? 12 – שלוקים קרים. מכירות של החיים. המצב אנוש? היצע וביקוש. 13 – פליירים כל היום. בקור. בחום. קברתי בחול. פוטרתי. למדתי. אמון מעל הכול. 16 – קוסם אמיתי. עסק פגזי. 70 אלף שקל בחודשי השיא. קוסם זה לשחק. לשחק זה לשווק. מקל הקסמים התפרק. עורכי דין. התחלתי לשווק. בפודקאסט שלי אשתף מניסיוני, לשווק ולמנכ״ל ממש כמו עשהאל. בלי פילטר או עריכות. אין סודות. שימו אוזניות. פרק של השמחות.

אוקיי, אז פרק 68, האמת שזה פרק סופר מרגש, וגם אנחנו בהרכב הכי גדול שהיה אי פעם פה בפרק. אז איתנו, קודם כל נמצא יאריק על הטכני. איתי גם נמצאת עדי אלעזר, עדי, מה שלומך?
עדי: מצוין, אז מה שלומך?
עשהאל: מצוין, את לא בחופשת לידה?
עדי: כן, באתי לבקר.
עשהאל: יופי, יופי.
עשהאל: שימי לב לקווים שלך, כאילו, אנשים כרגע באוטו, מה שנקרא, מעלים ומורידים את הווליום, כי הם חושבים שהם הולכים לסבול, אז תעשי טובה, דברי למיקרופון כמו שצריך, כדי שיהיה להם כיף. ויחד עם עדי ועם יריק, נמצא איתי גם קובי ארנפלד. קובי, מה שלומך?
קובי: מעולה.
עשהאל: יופי, יופי. אז את קובי כבר אני מניח שכולם מכירים והאמת שגם קובי וגם עדי מכירים אותי גם את תקופת הקסמים ויעידו על כך הם בעצמם והיום אנחנו הולכים לעשות פרק שחיכיתי לו, כמה זמן? שש שנים מההופעה האחרונה, אפילו כבר שבע, עוד רגע אנחנו כבר בשבע שנים כי ההופעה האחרונה האחרונה הייתה בינואר 2019 וגם היא הייתה כבר אחרונה חביבה, מה שנקרא, ב-2018 בפועל, לקראת הסוף כבר באמת לא היו הרבה הופעותים בכלל והיום הנה אנחנו כאן. אז חיכיתי הרבה שנים והיום אנחנו הולכים להתעסק בשאלה האחת והיחידה. אז מה עדיף בסופו של יום, אחרי שעשינו גם את זה וגם את זה, להיות קוסם או להיות מקדם אתרים? אז קובי, בוא תספר לנו קצת, מה, ממתי אתה מכיר אותי? איך, כמה, למה? שיבינו רגע את ההקשר.
קובי: רגע, זאת שאלה רצינית? אתה שוקל להיות קוסם?
עשהאל: אני לא… עזוב שוקל, אנחנו נדבר על זה במהלך הפרק. אני רק ככה, כן, הייתי שמח שהחבר'ה באמת באמת יבינו באיזו שנה הכרנו ושאשכרה אתה הכרת אותי כקוסם.
קובי: נכון, לא זוכר איזה שנה, כמה זמן אני מכיר אותך? יש כבר 11 שנה, 10 שנה?
עשהאל: נראה לי באזור 2017, לדעתי.
קובי: אני חושב ש…
עשהאל: זה תשע שנים לדעתי. כן, הגיוני, 2017. נציגי מכיר אותי קצת לפני.
קובי: כשאני הכרתי איתך היית קוסם במשרה מלאה. דרך אגב, ההיכרות שלנו הייתה מצחיקה, דרך חבר משותף.
עשהאל: דרך קוסם אחר.
קובי: כן.
עשהאל: באמת.
קובי: שממש נפגשנו במקרה.
עשהאל: אתמול גם נפגשתי איתו ואמרתי לו שיש לו הרבה זכויות.
קובי: חד משמעית, כאילו.
עשהאל: אגב, מדובר על עמית, עמית הקוסם.
קובי: עמית הקוסם, הלכנו בביאליק לטומנו, הלכנו לאכול טוסט נקניק.
עשהאל: הופה.
קובי: פתאום הוא אומר לי, יש לי חברים שם שהם קוסמים, עשינו אחרי בשלום, לא הבנתי מי זה. בחזור, באנו, ישבנו, דיברנו, וכל ה… ולא הבנתי שאלה מאוד פשוטה. למה היומן שלכם, דיברתם על היומן שלכם כמה מלא, והכול למה היומן שלכם מלא, והיומן של עמית היה פחות מלא. ואז גם אתה וגם ירון, ישבתם והסברתם לי את זה, שאתם פשוט דואגים שהאתר שלכם יהיה מקודם, ואתם דואגים לעצמכם לשיווק והכול, וככה מקדמים את זה. ואני ממש התלהבתי מזה, ונראה לי אחרי כמה דקות לחצנו ידיים,
עשהאל: וקבענו פגישה.
קובי: קבענו פגישה. פגישה בעמית. לא, לא רק קבענו פגישה, קבענו פגישה וסגרנו גם כאילו את המתווה.
: מסחרית.
קובי: סגרנו מסחרית. לא זוכר כמה כסף, אבל לחץ…
עשהאל: 12,000 שקל לשלושה אתרים.
קובי: פגישו יד, ואמרת לי אחרי זה שהיית בהלם שביום שישי הדפקתי אצלך בבית.
עשהאל: כן, לא חשבתי שתגיע.
קובי: ואשכרה הגעתי, כאילו, ומאז…
עשהאל: זוכר את הדירה בעמידר?
קובי: בטח. לא, זה היה לפני עמידר.
עשהאל: זה היה בעמידר?
עשהאל: לא.
קובי: בוודאות לא בעמידר.
עשהאל: נתגעגע בעמידר, נו, אני אומר לך.
קובי: לפני עמידר, איך היו קוראים לרחוב הזה ליד ביאליק?
עשהאל: אני חושב שבית חורן היה אחרי.
קובי: בית חורן.
עשהאל: לא, בית חורן היה לפני, אתה צודק.
קובי: בית חורן בוודאות, אני זוכר איזה קומה זאת הייתה גם.
עשהאל: טוב,
עשהאל: אבל תפחות זוכר בעמידר את התמונה שפרזי התפיס לי…
קובי: אה, זה ברור. התמונה המיתולוגית, כאילו, התמונה המיתולוגית.
עשהאל: לא, לא נספר. בקיצור…
קובי: ומאז זהו, מאז אנחנו כבר ביחד.
עשהאל: ממש ככה. על הכיפאק, עדי, אז אנשים פה לא יודעים שאנחנו באמת התחלנו את הדרך שלנו בהופעות, שהיית שוליית הקוסם. את זוכרת את התקופה הזו בכלל?
עדי: כן, זו הייתה תקופה שהייתי בתואר השני שלי. מי שלא יודע, עשיתי תואר ראשון במדעי הים, ביוטכנולוגיה ימית, והתואר השני שלי היה במדעי הרפואה. וביני לבינכם, לא הכי נהניתי שם. ואמרתי, טוב, לפחות אם אני לא נהנית, אנצל את זה עד הסוף, ואני גם אעשה קצת כסף בצד, כאילו, בשלב הכרנו אני וישראל, ועם הזמן הוא סיפר לי קצת על מה שהוא עושה, וזה, ואמרתי, טוב, סבבה. הוא עובד בעיקר אחר הצהריים, בבקרים אני גם ככה במעבדה. אז יאללה, בואו נעשה השלמת הכנסה. וזה הלך די טוב. אני חושבת שכמעט אף פעם לא איחרתי לאור. היה פעם אחת, פעם אחת.
עשהאל: אני לא זוכר אותה.
עדי: אני זוכרת אותה. זה בדיוק העניין, אני זוכרת אותה. ומאז היסטוריה.
עשהאל: ממש ככה. והנה אנחנו היום, היום את סמנכלית פה בארגון, והכול באמת דופק, ובדיוק לפני הפרק שהתחלנו, אז שאלתי את קובי, כמה אנשים אתה מכיר בעולם שיודעים לעשות אולין אמיתי? לא בלי תנאים, יעני, בקטע כזה של כמו, סוג של, יש את רות, במגילת רות, שיש לה את ה… לא יודע, אחות, חברה, משהו שאמרה לה, איפה שתלכי, אני אלך, איפה שזה, אני איתך, אז זה ככה. זה באמת היה… מי היה מאמין, מה שנקרא? זה רק דברים שאחרי המון המון שנים, אפשר להגיד אותם בכלל.
קובי: אדיר לגמרי.
עשהאל: ממש, ממש. בקיצור, אז כן, גם עדי מכירה אותי, גם מהתקופה שהייתי קוסם, וגם מהתקופה שהיום אנחנו פה בחברה, ואתם באמת האנשים הכי טובים שאחרתי להביא לפרק מהסוג הזה. ואגב, קובי גם הבטיח לי לפני הרבה מאוד שנים, כשאני לא ראיתי את זה בשום צורה מגיע וקורא, הוא אמר לי, יבוא יום, ואתה תעשה רק את האינטרנט, ככה קראת לזה, אתה תעשה רק אינטרנט. ואני צחקתי עליך, אמרתי לך, שמע, אתה כל כך לא מחובר לתחום של הקסמים, אתה לא יודע כמה כסף אני עושה, אתה לא יודע כמה זה מדהים, וכמה יש לזה עתיד, ותראה איזה עבודה מדהימה, ועובדים שעתיים ביום, וכל מיני סיפורי סבתא, ואתה אמרת, יבוא יום ותבין, והנה, הגיע היום, ובאמת הבנתי.
קובי: חשבונית ירוקה לא הסכמת לפתוח.
עשהאל: נכון.
עשהאל: נשבע,
קובי: נשבע,
עשהאל: נשבע,
עשהאל: יש לי פה את הפינגרסי חשבוניות שלי מפעם. זה מטורף. זה באמת כל מיני דברים נוסטלגיים.

עשהאל: בקיצור, למה אנחנו בכלל מקליטים את הפרק הזה היום? כי אתמול היה כנס שנתי של אגודת הקוסמים. סיפור אמיתי. אני הייתי הולך לכל הכנסים באותם שנים, והכול, ואתמול, אתמול, ב-2025, היה כנס, ואני החלטתי שאני באמת מתגעגע ומדגדג לי, ווואלה, אמרתי אני הולך, והצעתי לירון, אולי הוא רוצה לבוא איתי, שורה תחתונה הוא לא יסתדר לו משהו עם הילדים, וזה. אמרתי, אני אלך, סבבה. והלכתי, ובאמת היה מאוד מאוד ככה מעניין.

פתאום פגשתי המון, המון, המון אנשים שאני מכיר מהעבר. באמת, אנשים ממש ממש יקרים, וחלקם גם, כאילו, קיבלתי חיבוקים כאלה חמים מחלק מהאנשים, שאתה רואה שזה כאילו בן אדם שוואלה, חמש שנים לא ראה את הפרצוף שלך, והוא זוכר בעיקר דברים טובים, ובחור…

קובי: הם שמחים, כאילו, עכשיו שאתה לא מתחרה בהם, כאילו.

עשהאל: מאוד שמחים. זאת הסיבה. אבל יש כמה חברים…

קובי: אתה כבר לא מתחרה בהם, זה מצוין. דוגמא.

עשהאל: יש בחור, נגיד, שקוראים לו גידיני. כמו אודיני, גידיני, אוקיי? ואנחנו היינו, מה זה בקשר טוב? הייתי אצלו בבית, ביבנה, אוגן יבנה, אחד מהם, וכאילו, באמת, כל כך הרבה פעמים היינו בתקשורת, וכל כך, באמת הייתה אהבה ענקית, וזהו, וכאילו, בשלב מסוים אני כבר הפסקתי להגיע, ואתה יודע, לא עשיתי להם עכשיו פרידה רשמית, היי, אני מזמין את כולם, זה, זה, אתה יודע, זה, פשוט הפסקתי לעשות את זה, וככה הכנס, וככה הקשר הסתיים.

בקיצור, אז אתמול בכנס היו כמה דברים מאוד מאוד מעניינים. דבר ראשון, הרגשתי שאני באופן אישי מתנהל אחרת לחלוטין ממה שהתנהלתי כשעוד הייתי קוסם.

כאילו, חיפשתי כל בן אדם שאני מכיר באיזושהי צורה, היה חשוב לי להיות מרוכז ולהגיד את השמות. מה נשמע רוחמן? מה נשמע זה? מה נשמע זה? באמת, שמות של אנשים ומה קורה ובמבינו וגילבי ושחר לבנה וירדן שלו ואופיר יצחקי וכאילו, זכרתי הכל, באמת, לא היה בן אדם שכזה, אני לא זכרתי את השם שלו, הרגשתי כאילו אני ממש חזרתי לפני שש שנים אחורה בזמן וראיתי את הדברים בפרספקטיבה אחרת.

אז הדבר הראשון שראיתי זה איך העולם משתנה ומגיב אחרת כשאתה לא תופס פרגון כמשהו שהוא מוריד ממך.

אני זוכר שלפני המון ש… לפני… כשהייתי קוסם, שזה היה לפני כמה שנים, אז הייתה איזה מין, כאילו הייתי מאוד מרוכז בעצמי. זאת אומרת, לא הבנתי שכל אחד מרוכז בעצמו, ואני כאילו ראיתי את הדברים כ… כאילו יש את העולם של עשהאל, וזהו, ופה זה מתחיל, ופה זה נגמר. לא הבנתי שיש עולמות של אנשים אחרים.

כשאני למשל מישהו בא ולא יודע מה, שיתף באיזה משהו או ארגן איזה משהו, אני לא הייתי מאלה שקמים ומוחאים לו כפיים, אתה מבין? אני מבחינתי הייתי חושב בראש איך הדבר הזה יכול לשרת אותי, ולא הייתי מפרגן יותר מדי, והיום הכל התהפך.

היום כשאני מגיע לכזה כנס, ישר הלכתי לליאור מנור, שהוא הנשיא של אגודת הקוסמים, ולחצתי לו את היד ואמרתי לו, תקשיב, אתה תותח, בזכותך אני פה, ואיזה יופי, ואיזה אלוף אתה, וכל בן אדם שפגשתי בדרך, אז עפתי עליו כאילו בהמון המון אהבת חינם, וזה תכונות.

קובי: זה שונה לגמרי, אתה לא בפוזיציה, כאילו.

עשהאל: אני חושב שגם אם הייתי היום עדיין קוסם, הסוויץ' הזה כן היה קורה, כי זה מאוד דומה גם למה שרשום בארבעת ההסכמות, ספר כזה מאוד מאוד מוצלח שאני ממליץ לקרוא.

בסוף, אנשים, הם עושים את האחד ועוד אחד. נגיד אם עכשיו אני יושב איתך ואני מרחל על עדי, אז אתה במוח שלך, בתת מודע או כן במודע, יודע שכשאתה תצא מהחדר, אני כנראה גם ארחל עליך. לעומת זאת, אם עכשיו אני ואתה יושבים, ואני עף על עדי, ואומר איזה מדהימה היא, ואיזה טובה היא והכול. אז אתה גם רוצה יותר להתחבר אליי, כי אתה יודע שכשאתה לא נמצא, אז כנראה שאני אומר את זה עליך. אנשים הם הרבה יותר חכמים ממה שאולי נדמה לכל אחד ברמה הביטואלית.

קובי: דרך אגב, הזיכרון שלי לפני כמה שנים, כשהיינו יושבים, אני, אתה, ירון, אתם רק הייתם מפרגנים, אני לא זוכר אי פרגון, כאילו אולי בפניו של אותו קוסם לא הייתם מפרגנים, אבל מי שהיה שווה וטוב, הייתם אומרים לו את הנקודות שלו, כן ידעתם לפרגן.

עשהאל: זה יותר בקטע המופגן, זאת אומרת, אני אתן לך דוגמה. נגיד אתמול, יש דבר שנקרא בעולם הקסמים, שזה עולם אחר לגמרי מכל מה שאתה מכיר, זה לא עולם העסקים, המוטיבציות שם שונות לחלוטין, והאנשים שונים לחלוטין, אבל נגיד סתם, יש דבר שנקרא standing ovation, שזה בעצם בגדול החלום הכי רטוב והכי מדהים של כל קוסם בעולם.

זאת אומרת, הוא רוצה שבסוף, במהלך המופע או בסופו, כל הקהל יעמוד וימחא כפיים. זה כאילו הטופ של מה שקוסם יכול לקבל בחיים שלו.

נגיד יש כנס שנקרא פיזם, שזה הכנס הכי גדול בעולם, ויש גם בלקפול, שזה כנס מצוין באנגליה, שבעצם שמה אם אתה מקבל standing ovation, אז נגיד בפיזם זה הכנס הכי גדול בעולם, אז תדמיין 5,000 קוסמים שעומדים ומוחאים לך כפיים על המופע. זה כאילו, זה עוצמה אחי, תחשוב, משחק כדורסל, יד אליהו, הכל מפוצץ, כולם עומדים ומוחאים כפיים בטירוף, כאילו, ושריקות, ו… באמת, מטורף.

אז לצורך העניין, אני זוכר שבאותם שנים, אם למשל עכשיו היה מופע טוב, ואז חלק מהאנשים ניסו לעשות standing ovation, הרי איך standing ovation עובד, אנשים מתחילים לעמוד, ואז אם אתה מרגיש שוואלה מגיע לו standing ovation, אז גם אתה, שהוא רואה מאחורה, עומד, ואז הוא מאחוריך רואה שאתה עומד, ואז הוא אומר, רגע, מגיע לו או לא מגיע לו? מגיע, עומד.

אז אני זוכר שלא תמיד הייתי עומד ב-stand ovation, כי הייתי אומר, שמע, אני ידעתי איך הוא עושה את הכול, לא חשבתי שזה היה כזה מרשים, לא, אבל היום, אני לא אראה, אני בכלל לא, לא יאהבו לי מחשבות כאלה בראש, אם אני אראה מופע, לא משנה איך הוא היה אפילו, אם אני אראה שאנשים מקדימה עומדים ונעמדים ומוחאים כפיים, אז למה לא בעצם? מה אכפת לי להרים לבן אדם מולי? למה, מה, זה הוריד ממני? מה, אני פתאום יש לי פחות כי מחאתי לו כפיים ונתתי לו הרגשה טובה? לא הייתי ככה בעבר.

היום, רק חיפשתי את ההזדמנות בכל מהלך המופע, אני חושב שמחאתי כפיים לאורך כל המופע מתי שהיה צריך, ו-standing ovation היה פעמיים, ואני עמדתי בפעמיים האלו, וכאילו זה מאוד מאוד השתנה, הקטע של החוסר, היום אני הרבה יותר יודע לפרגן, יותר מזה.

יש גם עניין של כניעה אני קורא לזה. מה זה כניעה? כניעה זה נשמע, בגלל שאנחנו רואים סרטים של דיסני וכאלה, אז שמופאסה נכנע לסקאר, אז כאילו זה נראה לא טוב, אבל זה לא באמת ככה.

בפועל, בן אדם יכול כביכול להיות כנוע כלפי משהו, כי מתוך מקום חזק, מתוך מקום של בחירה, של כאילו, נגיד, סתם אתן לך דוגמה, אם עכשיו אתה מאוד מאוד מעריך את אבא שלך ואבא שלך מבקש רגע תביא איזה משהו, ואתה חושב כאילו רגע, יכלת להביא את זה בעצמך, אתה תלך ותביא את זה בשמחה כאילו, תגיד לעצמך, אני רוצה לקבל כמה שיותר משימות, אני רוצה להיות קשוב, אני רוצה ל…

אז זה יותר מהמקום הזה. סוג של הערכה, אפשר להגיד. זאת אומרת שנגיד, לבוא עכשיו למשל, ונתנו תואר של הנשיא הגדול והמכובד או משהו כזה, אז אתה יודע, יש בן אדם אחד שעולה ומקבל את הגביע או את מה שזה לא יהיה, ואני לא רואה בזה לא טוב, שאני כאילו עף עליו, ובסוף המופע אני גם בא ואומר לו, תקשיב, נתת פה שבע שנים כנשיא, ואתה אלוף, וכולם מעריכים אותך, כי פעם הייתי רואה בזה בכניעה כמשהו פחות חיובי, והיום אני רואה את זה אחרת לגמרי.

אתה מצליח להתחבר לנושא הזה?

קובי: אני מצליח להתחבר, אבל אני מסכים עם עדי שזה יותר הערכה, מה קשור המילה כניעה? כניעה זה לשון, אני במלחמה ואני נכנע כאילו לצד השני.

עשהאל: אני אתן לך את זה בדוגמה קצת יותר מוחשית. בוא נניח שאני ואתה צריכים לנסוע לאנשהו, ואז אתה בא ואתה אומר לי, אני אנהג, בסדר? אתה אומר, אני רוצה לנהוג, ובוא נניח שגם אני רוצה לנהוג. כניעה זה כאילו אומר, בטח, אתה תנהג.

זאת אומרת שגם אם אני רוצה לעשות משהו אחר, אני מקשיב לך, ואני כאילו מוכן ללכת בדרך שלך ולבטל לגמרי את מה שאני חושב, ממקום של, מה זאת אומרת? תותח, מעריך אותו. אני כאילו סוג של כזה, ככל אשר תלך, מה שנקרא.

זה המקום הזה של הכניעה. אני היום חושב שאם אתה בוחר את האנשים הנכונים להיות כנוע, אז הרבה יותר קל ללמוד ולהשתפר בזריזות, ואין את החיכוך ואת הטמטום הזה של רגע, אתה רוצה לנהוג? לא, אני רוצה לנהוג. וואו, לך תתחיל עכשיו לפתח מזה משהו.

כאילו, זה פשוט יותר מקום כזה של באמת להבין שאנשים מולי הם תותחים, ואני רוצה לקבל מהם, אני רוצה לשאוב מהם, אני רוצה לפרגן להם. זה משהו שלא היה לי כשהייתי לפני 7-8 שנים, או לא יודע כמה שנים. זה פשוט פחות היה נוכח בחיים שלי.

כשהייתי בכנס, אז ראיתי כמה אנשים מרוכזים בעצמם. תשמע, זה לא יאומן הדבר הזה. כאילו, כל, כאילו, פשוט אני חושב שבעולם הקסמים זה הרבה יותר קיצוני מבעולם האמיתי.

בעולם הקסמים, העולם הזה, הוא מזמן אליו אנשים שקצת עברו משהו לא הכי מדהים בילדות כזה, סוג של לא היו מקובלים, לא היה להם איזה מין צ'יט כזה שתתייחסו אליי, תראו אותי וכזה. וזה מוביל להמון המון אנשים מהסוג הזה.

ואז פתאום אתה כזה מוקף באנשים שלקבל תשומת לב זה הדבר המרכזי בחייהם. זה יותר חשוב להם מכסף, זה יותר חשוב להם מדברים אחרים, ופתאום, ברגע שכולם עד כדי כך, זאת אומרת, בכללי כולם מרוכזים בעצמם, אבל כששם זה אפילו יותר נוכח, אז באמת היה אפשר, זה ממש נזל לאנשים, מה שנקרא.

והבנתי את זה, קיבלתי את זה, שוב, בהכנעה, בקטע של וואלה, כאילו, אנשים פה הם אמנים אמיתיים. כולם פה מתפרנסים פאקינג לעמוד על במה ולעשות קסמים או לעשות בידור. ובקיצור, זה היה מאוד מאוד נוכח, שהייתי צריך כאילו גם להבין, לא הייתי צריך, אבל במחשבה לאחור, כשהייתי בעולם של הקסמים יותר חזק, אז כאילו, כזה, היה לי מאוד מאוד, אם הייתי מבין שכולם פה מרוכזים בעצמם, אני חושב שזה יכל מאוד מאוד לעזור לי.

אגב, אתה גם מכיר כמה קוסמים.

קובי: דרך אגב, כשאתה הולך היום לכנסים של ה-CEO, אתה לא מרגיש שכולם מרוכזים בעצמם?

עשהאל: אז זה הקטע, הרבה פחות. תחשוב שבעולם של הקסמים, לא רק שכולם מרוכזים בעצמם, כולם גם רוצים להיות אלה שמופיעים על הבמה.

עכשיו, אי אפשר שכולם יופיעו על הבמה. יש שבעה אמנים בגאלה, נגיד. אתמול הייתה גאלה, גאלה זה כמו מופע גדול כזה. אין, אי אפשר שכולם יופיעו.

עכשיו, כשמישהו לא מופיע והוא, נגיד, בקהל, אז הוא ינסה לתת בדיחות מצחיקות, כדי להחזיר את הפוקוס אליו, יעני.

עכשיו, פעם שהייתי יושב במה ורוחמן היה זורק בדיחות כאלה, ובואנה, מה זה מצחיק? הבחור קומי, כאילו, ברמה, וואו, באמת בחור מצחיק, אין מה להגיד, הוא גם, הוא אפילו בטלוויזיה הרבה, והוא היה עם נמרוד הראל בכל התוכניות שלו,

קובי: וכאילו,

עשהאל: בחור ממש אחלה. וכשהוא זורק את הבדיחות האלה, אז בעבר, אני הייתי אומר לעצמי בלב, כאילו, אחי, אתה לא המופיע, תן לבן אדם בבמה את הפוקוס.

והיום אני לא רואה את זה ככה, היום אני כאילו מעצמי, אין, זה פשוט כאילו, זה האופי של המקום, ככה זה, זה אי אפשר להתייחס למופע לקוסמים, כמו למופע לקהל, כי זה מופע לקוסמים, אז יהיו את ההערות האלה, ופשוט תצחק מזה, וזה מצחיק, וזה נחמד, זה ההבדל, שגם כשמישהו אפילו לא הכוכב הראשי, הוא יעשה כל שביכולתו כדי להיות הכוכב הראשי.

עדי: אבל זה חלק מסיכון המקצוע, כאילו, אנשים רוצים להיות בפרונט, וזה חלק מהקטע שלהם בתור קוסמים, הם באים להופיע.

עשהאל: עדי, את מדברת מאוד מאוד קרוב למיקרופון, תסתכלי על הקווים, אנשים ישנאו אותנו. אני אחרי זה מקבל איזה פידבק עם הודעות נעצה. קיצר, אז כן, זה לגמרי מזמן את זה כבקצוע.

קובי: אתה יודע מה זה מזכיר לי? היה לי שיחות איתך, הרי יש, חלק מהקוסמים שאני מכיר יכולים לשבת איתך בבית על כוס קפה, כוס בירה, ולספר לך כמה הם אומנים, וכמה הם קוסמים, וחשוב להם האומנות, וחשוב להם הדרך, זה, הכסף זה בסדר, אבל זה שולי, וזה מרגש אותם, והכול.

וכשהייתי מדבר איתך, היית אומר, אוקיי, בסדר, זה נחמד, אני אוהב לעשות את זה, אבל שורה תחתונה בסוף החודש, אני רוצה לסגור כמה עשרות אלפי שקלים כרווח. הסתכלת על זה אחרת ממה שחלקם הסתכלו.

יכול להיות שהתפיסה הזאת באמת משנה לך היום, ורואים את זה גם היום, בשוטף שלך, שמעניין אותך שורה תחתונה, לא… אתה לא איזה אומן גדול, ו…

עשהאל: אני חושב שבהתחלה, התחלה, התחלה, מגיל, נגיד, שהתחלתי את הקסמים, נגיד, בגיל 7, משהו כזה, שהתחלתי להתעסק בקלפים, אולי קצת לפני אפילו, 7 נגיד, אז, אז כאילו זה באמת הגיע ממקום של אומנות פיור, כאילו, טהורה.

ואז באיזה גיל 13 וחצטרפתי לאגודת הקוסמים, ושם התחילו גם להגיע תכנים מקצועיים שקשורים גם לתמחור של הופעות, ולחוזים, ולכל מיני דברים מהסוג הזה.

ושם, נגיד, בגיל 15, אז כבר ממש התחלתי להופיע ב-350 שקלים בבית שמש, ברחבי בית שמש, עוד לא הכרתי… זה היה מאוד מאוד מוקדם בחיים שלי. לא הכרתי את עדי, לא הכרתי אף, לא הכרתי נראה לי אף בת באותה תקופה בחיים שלי בערך.

וכאילו, מאוד מאוד כזה, בהתחלה זה היה מאוד במקום אומנותי. אני זוכר שהיה איזו הופעה, אחת הראשונות שעשיתי, שבסוף לא הגיעו הרבה ילדים, אז כאילו בעל הבית כזה אמר לי משהו בסגנון של, טוב, לא הגיעו ילדים, אז אתה יכול ללכת, או משהו כזה.

ואני אפילו לא הבנתי שאני אמור להגיד לו, מה זה ללכת? באתי, פרסתי לך פה ציוד, עשיתי, תשלם כסף. לא,

עדי: לא,

עשהאל: זה לא עבר לי בראש, מראש שזה היה מקום של אומנות.

אבל וואלה, באיזה גיל 16 וחצי נגיד, שכבר התחלתי לנקות גם את נחל אלעל, אלכסנדר, שהייתי מקבל 260 שקלים על לנקות שני רחובות וכאלה, אז כבר התחלתי להבין לאט לאט את הנושא של ה… כי הרי איך זה עבד?

הייתי כאילו מקבל 260 שקלים, ואז פתאום התחילו להגיע שבועות שפתאום לא יכלתי לעשות את זה, כי היה מופע, והמופע היה 350 שקל, יותר משתלם, ואז הייתי שולח חבר שלי יוחאי שיעשה את הניקיון, אבל הייתי מביא לו 100 שקל, ואז הייתי מרוויח 160 שקל לעצמי.

ואז אמרתי לעצמי, רגע, מה עדיף לעשות את זה בעצמי, לקבל 260, או לשלוח את יוחאי לקבל 160 בלי לעשות כלום? ופתאום לאט לאט הדברים הפכו להיות יותר ויותר כזה, אוקיי, אז יש אפשרות לעשות כסף גם כשאתה לא זה שמבצע, אוקיי, מותר להעסיק מישהו? וואו.

כאילו, בהתחלה זה היה הכל כזה ללמוד את זה בעצמך על בסיס אינטואיציה או משהו כזה. אז כן, ככל שהשנים עברו, מאוד התמסכרתי, ואני חושב שכשאתה הכרת אותי, אני אומר לך, באמת הייתי, כאילו, זה העסק, אתה מבין? זה לא היה כמו שאר הקוסמים, שהם באמת, עד היום, הנה, אתה רואה, הם עדיין שם.

קובי: וזה מסתדר לך עם המרוכזים בעצמם, כאילו. ברגע שאתה מסתגר על עצמך כאני אומן ואני הכי טוב בעולם, וזו אומנות טהורה והכול, ובסופו של דבר זה לא עסק שמפרנס את המשפחה, אז אתה מרוכז בעצמך, כאילו.

עשהאל: נכון.

קובי: וברגע שאתה רואה את זה כעסק, אז אתה אומר, אוקיי, הקוסמות, מה שאני עושה עכשיו, וסיום, לא משנה, זה בסך הכל מדרגה בשביל להביא אותי למטרה.

עשהאל: נכון מאוד. יש כאילו גם ממש הבדל, נגיד, אני אתן לך דוגמה. ירון, ששנינו מכירים אותו, זה ממש שאנחנו חבורה כזה, אז ירון, הוא לא מוכן, נגיד, להגיע למופע בלי גב במה גדול כזה ויפה.

אני הייתי בכיוון אחר לגמרי, אני קראתי לעצמי, אמרתי לך, מי שהוביל את השלוחה הצעירה כשאני הייתי רוב השנים, בהתחלה זה היה בחור בשם דניאל, אבל מהר מאוד זה הפך להיות גיא זלוטניק, והוא, רוב השנים שהייתי, הוא היה האחראי שם.

ולזלוטניק היה מופע גאוני בעיניי, הוא היה מגיע עם איזה ארגז כזה, ציוד מה זה מינימלי? אני אומר לך, סוחב את זה בשתי ידיים, אני ועדי היינו דופקים 15 נגלות כל אחד לאוטו, חזרה, ריחוף, זה, והוא היה מגיע עם איזה תיק גב כזה, עם גלגלים אפילו, לא יודע, איזה משהו כזה, ממש מינימלי, ועושה מופע שלם.

ואני לאט לאט, ככל שעברו השנים, יותר הלכתי לכיוון הזלוטניק, ופחות לכיוון העמית, עמית גם, היה לו מופע גרנדיוזי ממש, והוא לא מוכן להופיע בלי שיש את כל הציוד ואת כל הפירוטכניקה, הוא יבטל מופע גם אם זה קטן מדי, כאילו.

אני, ההפך, אני ראיתי דברים הפוך. אני, כשהיינו מגיעים לקריית מלאכי, והייתי רואה איזה שהקומה הרביעית בלי מעלית, ויש חדר אחד לבית וצריך להופיע באזור של השירותים, אז אמרתי, או, זה טוב, יש לי תירוץ מצוין למה אני לא צריך להביא כלום, כי אין פה מקום לכלום.

הייתי מביא שלושה כדורי ספוג ועושה הופעה, כי זה מה שנכנס, מה אפשר לעשות? זה היה, אין ריחוף, אין גב במה, אין אפילו כלום, מביא את הארגז של ההפתעות, בקושי עושה משהו, וכי אני כאילו פשוט יותר התייחסתי כאל ביזנס, ופחות כאל אומנות באיזשהו שלב,

קובי: וזה באמת…

עשהאל: דרך אגב,

קובי: ירון כבר הבין את זה, והוא הולך לכיוון הזה עולים.

עשהאל: אנחנו רק יכולים לקוות. אמרתי לאנשים שלא באמת עובדים בקוסמות בלבד, אלא אני אתן לך דוגמה, יש בחור בשם ערן, שהוא קוסם, אבל הוא גם בכלל מתעסק בפיננסים. נראה לי הוא רואה חשבון, אם אני לא טועה.

ויש עוד אחד, נגיד, שקוראים לו אייל בייר, שהוא בכלל, יש לו חברה של מוצרי סאונד. ותמיד הייתי מתייחס לחבר'ה האלה כאל כאילו סוג, לא אפילו ב', סוג ד'. פרזי, כאילו, באמת, זה היה כזה מין דיבור של כאילו, תשמע, מה, הוא לא באמת, זה. לא יודע למה הוא מגיע בכלל, וכאלה.

לא הבנו את החיים בכלל, כאילו, תפסנו את הכל הפוך. היום אני תופס את זה כאם הכי הכי בעיניי בטופ, כי הם, אשכרה, יש להם פה תחביב. הם אשכרה מצליחים ליהנות, והם בוחרים להגיע לכנס, למרות שהם לא באמת מתעסקים בזה יום-יום,

עשהאל: כל היום.

עשהאל: ואני, כאילו, כשפרשתי, מה שנקרא, אז, כאילו, החלום שלי היה שיבוא יום ואני אהיה כמו ערן, או כמו אייל, ולא כמו אלה שעושים את זה במשרה מלאה, וזה כאילו שינוי תפיסתי מטורף, ממש מקצה לקצה, אז גם זה עניין מאוד מאוד מעניין.

אגב, האנשים שראיתי שם, בסופו של דבר, זה אותם אנשים, זה לא ייאמן. עברו כאילו שבע שנים, ואתה בא, ומי שמעניק את התואר נשיא זה אותו בן אדם כמו שהיה לפני, והנשיא עצמו, תאמין או לא, אותו בן אדם שעכשיו בדיוק, אתמול הוא סיים תפקיד, אבל שבע שנים הוא היה הנשיא, וכל האנשים שראיתי, כמו רוני רוסו, וכמו צחי, וכמו שמעון נחמני, ובמבינו, וסושארט, וכל האנשים שהיו שם בכנס, אחד אחרי השעה, גם כל החבר'ה הצעירים, אני הרי שאני הייתי לפני שבע שנים, היו שם חבר'ה של השלוחה הצעירה, אני כבר לא הייתי בשלוחה הצעירה, הייתי כבר בחור גדול, והיו שם ילדים, אני אומר לך, בני 12, כמו שאני הייתי כשנכנסתי, אנשים כמו, איך קוראים לו? אני לא זוכר, רואים משהו, וגיא תגור אולי, משהו כזה, וכאילו חבר'ה, דורנג'ה, דורנגל, שזה הזיה, כי דורנגל למשל, הוא אתמול הפך להיות הנשיא, והוא היה כאילו יותר קטן ממני, יעני, הזיות, כאילו דברים ממש ממש, אנשים שממש היו פיצים, אני אומר לך, הגיעו לי למותן, ואמרתי לעצמי כזה, הם היו מגיעים עם ההורים שלהם לכנס, כאילו, שילוו אותם, היום הם אלה שמובילים את האגודה, הכל ממש התקדם והשתנה, אבל בסוף זה כמעט אותם אנשים.

קובי: נו, מה אתה מתפלא?

עדי: שוואלה,

עשהאל: אתה יודע, אנשים חושבים שאם עברו שבע שנים, אז כאילו אנשים, לא רק שזה אותם אנשים, הם גם מתנהגים אותו דבר, אתה מבין את הכוונה?

קובי: או, זה מעניין יותר.

עשהאל: אותו דבר.
קובי: מה זה אומר?
עשהאל: שכאילו, שום דבר לא השתנה. נגיד עכשיו אם אני רואה את רוני רוסו, אז כמו שהוא היה מחבק והיה אוהב והיה, הכל היה אצלו באווירת גם לפני שבע שנים, אז היום כאילו לא עברו שבע שנים. יעני, בן אדם יכול לעבור, לראות אותך, אה, מה המצב, נותן לך כיף? וכאילו, כאילו אפילו לא שם לב שעברו שבע שנים, כי זה אותו, זה פשוט אותו דבר, אנשים ממשיכים להתנהג אותו דבר. מי שהיה מאחר, גם איחר הפעם, מי שהיה מופיע, הנה, תומר דודאי, זה בחור, חבל על הזמן, אני ממליץ בחום לכל מי שרוצה מופע, וואו. הוא עושה אילוזיות, דברים גדולים.

עכשיו, הוא תמיד היה זה שמרים את כל הכנסים של האגודה. זאת אומרת, היה נגיד, האגודה הייתה, עושה נגיד כנס בחולון לאלפי אנשים פתוח עם כרטיסים. בפועל, בתכלס, אז היה מלא קוסמים שעשו, אבל מי בתכלס הרים את המופע ועשה את הדברים הכי יפים, הכי גדולים, הכי מושקעים? תומר דודאי, אתמול אני מגיע למופע השנתי של אגודות הקוסמים, ומי עושה את כל האילוזיות ואת כל המופע בתכלס, נראה לי ארבעה מתוך עשרה קטעים, תומר דודאי, כאילו, כלום לא משתנה. ותמיד אותם אנשים שהתנדבו, הם ממשיכים להתנדב.
קובי: דרך אגב, זה גם מה שהם אומרים עליך.
עשהאל: מה זה אומר?
קובי: כשהם רואים אותך, שאתה לא משתנה.
עשהאל: נכון. הנה, אנשים, אנשים לא משתנים, מה אתה רוצה? תקשיב, אנשים רואים אותי.
עדי: אבל האמת זה לא נכון על הסאל.
קובי: תסביר. כי את לא מכירה מספיק את האנשים.
עדי: כי אני הכרתי את הסאל כשהוא היה קוסם, ואני מכירה את הסאל היום, וזה בן אדם אחר לחלוטין.
עשהאל: מבצער, כי אני גם עשיתי שינוי מאוד גדול, הם לא עשו שום שינוי בגדול, הם נשארו…
עדי: זה כמו שהוא אומר.
עשהאל: אצלי גם זה, המציאות הכריחה אותי.
קובי: הוא לא מדבר על שינוי מקצוע, הוא מדבר על השינוי בתור בן אדם.
עשהאל: באמת קצת השתנה, אבל המציאות הכריחה אותי, אני לא בחרתי בזה.
עדי: נכון.
עשהאל: לא רציתי לעשות את השינוי הזה, פשוט הבנתי, שאו שהעסק ייכשל דרמטית אם אתה תנסה להיות כמו הקוסם שהיית, וזה אחלה אופציה, אבל מקווה שיש לך אבא עשיר או משהו, או שאתה חייב להיות יותר אדום באופי שלך, יותר משימתי, ופחות עכשיו מקדם, כי אני נולדתי מקדם, לא נולדתי משימתי.
עדי: נכון, וזה השינוי הכי גדול שאני חוויתי בעשהאל מאז שהוא היה קוסם, עד שהפכנו להיות חברת קידום אתרים.

עשהאל: עכשיו, יש קטע, הנה, אמרנו שאני מתחילת הדרך כבר הייתי באמת מוכוון עסק, אז זה באמת נכון, ואתמול, כאילו אני ראיתי בזכות זה שאני בפייסבוק, אני חבר של גיא זלוטניק, אז הוא פרסם הרבה פעמים שהולך להיות כנס ועוד שלושה ימים ועוד יומיים. עכשיו, באותו יום ראיתי שפתאום הוא העלה שהיום יש כנס, ואולי זה לפני איזה חמש שעות, ואמרתי, בואנה, היום יש כנס, אין לי כלום בערב, אני רוצה ללכת. פתאום דגדג לי ללכת. ואני כזה, אוקיי, איך הולכים? אני כזה שכותב הודעה לירדן שלו, שזה חבר טוב מהעבר, והוא אומר לי, סורי אחי, כאילו, האולם מלא,
עדי: אין,
עשהאל: זה רק 350 כרטיסים, והכל כבר מזמן עף, אין מקום, סיכה, אין אפשרות להכניס לאולם. ואני כזה קורא את ההודעות שלו, ואני אומר לו, אולי בכל זאת, כאילו, לא יודע, יש לך איזה דרך סודית, דרך זה, לא, אין מצב, אחי, וגם הודעות בהפרשים, כאילו, מחזיר לי כל פעם אחרי חצי שעה, אחי, ואני מחכה, כאילו. טוב, אמרתי לו, אם הוא אמר שאי אפשר, סימן שכבר יש לי אתגר צ'אלנג אקספטד.

אני פונה לליאור מנור, שהוא הנשיא של האגודה, אומר לו, מה נשמע? אני רוצה לקנות כרטיס, מה צריך לעשות? הוא אומר לי, אין, אי אפשר. אמרתי לו, מה זה אי אפשר? תגיד לי מה צריך לעשות, אני מוכן לכל אופציה שתגיד. אז הוא אומר לי, תשמע, אתה לא חבר אגודה, ולכן, כאילו, גם אם תיאורטי היה לי כרטיס, לא הייתי יכול למכור לך אותו. כאילו, רק חברי אגודה קיבלו עדיפות, ואין לי אפשרות. אז אמרתי לו, יופי, אני רוצה להיות חבר אגודה. אז הוא אמר לי, אין בעיה, שלח לי קישורי תשלום של 600 שקלים, חברות. שולח לו צילום מסך, שולם. איך זה היה מצחיק. ואז הוא שולח לי עוד קישור של עכשיו תשלם על הכרטיס. כי הייתי בטוח שאם אני אהיה חבר אז הוא שולח לי עוד 100 שקל, אני שולח לו עוד צילום מסך, שולם, ואז הוא שולח לי כרטיס. אתה מבין?
קובי: מעניין אם זה הוצאה מוכרת.
עשהאל: הוצאה מוכרת, אגב, חד משמעית. אבל, ברור, אבל תראה איזה קטע מטורף זה. בסוף, כשאתה…רוצה משהו. לא רק שאתה רוצה משהו, אלא גם שאתה מבין שהכסף משחק תפקיד.

וגם בן אדם עכשיו שיושב באולם אירועים אפילו, והוא רוצה שיכינו לו חביתת עין, שנעשה רגע את השיטה שלא לבקש מהמלצר סתם ככה, אלא לבוא למלצר, לתת לו 200 שקל ביד ולהגיד לו, אני רוצה חביתה, תראה איך פתאום אפשר. ואם הוא אומר לא, אז תשים לו 200 שקל ביד, ופתאום תראה שאפשר. זאת אומרת, בסוף זה עניין של להבין את המוטיבציות. כי אני זכרתי מהתקופה שלי בהקוסמים שתמיד היה מרדף אינסופי אחרי תשלום דמי חבר. ואני יודע שבסוף האגודה היא כל כך עושה דברים מדהימים ונפלאים, אבל היא צריכה כסף כדי להתקיים. הנה, אתמול היו באולם, האולם הזה יקר, היה שם הפקה שלמה, וכולם גם בהתנדבות מלאה, כל הצוות של ההנהלה והכל, אז צריך כסף. אז אני הבנתי את המוטיבציה, וישר אמרתי לו, מה שצריך, מה צריך, אמן. מה שצריך, אמן. זה הכל בשניות, יעני. לא שולח לי קישור תשלום ואני אומר לו אחרי שעתיים בוצע, אלא שולח לי קישור, ניסיתי לעשות את זה בהפרש של יהיה אותה דקה בוואטסאפ. בוצע, בוצע, בוצע. ואז באמת הוא ראה שאני כל כך נחוש, וכל כך כאילו ב… אתה יודע, שנעים לעבוד והכל, כי לדעתי הוא זכר ממני חוויה אחרת לגמרי. אז כאילו פתאום כשהוא ראה כזה בוצע, בוצע, בוצע, בוצע, אז הוא פתאום שלח לי כרטיס כזה, שגם רואים שהוא לא ממוספר, שהוא מאוד כזה כמו סוג של בנה, שאני אגיע ומישהו בטעות יבריז ויהיה לי איזה כיסא יומה, כי באמת לא היה כרטיסים, הכל היה מפוצץ, אנשים ישבו בגלריה למעלה ולא היה מקום גם שם. אבל אני הגעתי מוקדם, אז ישבתי פשוט באחד הכיסאות, לא היה ממוספר בסוף.

קובי: אז מה אתה רוצה להגיד, שכסף עוזר בחיים?
עשהאל: אני רוצה להגיד משהו אחר. אני רוצה להגיד שאני היום, כשאני עובד, אז אני מרוויח היום הרבה יותר כסף ממה שאני צריך כדי להתקיים. ובשביל שתהיה לי מוטיבציה להמשיך להגדיל את היותר כסף ממה שכבר יש לי היום, שגם הוא מספיק והותר, ודי והותר, וכנראה אפילו לחמישה עשה לי משפחות הוא מספיק, אז אני צריך שמשהו יניע אותי, ושזה גם ישתלם לי כל הסיפור הזה. ולפעמים אתה מוצא את עצמך במצב שאתה פשוט לא נמשך לכל מיני מותגים מאוד יקרים, ולרולקסים, ולא יודע, מה שאנשים קונים בהרבה כסף, ואתה רוצה שיהיה לך בכל זאת איזושהי מוטיבציה להמשיך לעבוד, ופתאום כשאתה נמצא פתאום איזושהי סיטואציה שהכסף סוף סוף יכול לשרת אותי באמת, ואני יכול לעשות משהו שאולי מישהו אחר שיש לו קצת פחות לא יכול לעשות, אז אני מאוד מאוד מאוד אוהב להשתמש בזה.

זאת אומרת, זה קצת כמו הסיפור עם הכיסא בדוקטור גב. אתה מכיר את הסיפור של הכיסא? אני הלכתי בדוקטור גב לפני 5,000 שנה שהייתי באור עציון, הייתי בכיתה ט' או משהו כזה, יוסי מימון לקח אותי לדוקטור גב בבילו, הראה לי איזה כיסא של מסאז' אמר לי זה מטורף לגמרי והיינו הולכים לשם כל איזה חודש ויושבים עושים את המסאז' והולכים לפנימיה, ואני נשבעתי לעצמי, אמרתי יבוא יום, אני אקנה את הכיסא הזה, יהיה לי אותו בבית. עכשיו בוא, אני לא באמת צריך את הכיסא הזה, אני לא באמת יושב עליו יותר מדי, אבל היום יש לי בבית את הכיסא הזה.
קובי: עומד כמצבה בסלון.
עשהאל: בסדר, אבל מבחינתי זה הרבה מעבר למצבה. מבחינתי זה יעד ששמתי לעצמי כשהייתי בן 15 וכשהייתי בן 22 או משהו כזה, שקצת התחלתי לעשות כסף מההופעות. אחד הדברים הראשונים שעשיתי זה קניתי את הכיסא הזה, למרות שזה עלה לי הרבה כסף, למרות שבשבילי זה היה מלא כסף, אבל המטרה היא בסוף לייצר לי את המוטיבציה הזאת.
עדי: מעניין מה היעד הבא, אבל זה מעניין.
עשהאל: אז קודם כל,
קובי: איך היום מייצר לך מוטיבציה? כי את השש מאות שקלים האלה, גם היום אתה יכול לשלם בלי להמשיך לעבוד.
עשהאל: אוקיי, ואם זה היה ששת אלפים שקלים?
קובי: אבל זה לא ששת אלפים שקלים.
עשהאל: אז זה הקטע שגם כשאני נתקל היום בסיטואציות, הנה, אני אתן לך דוגמה. זה מטומטם בדיעבד, כי רק רציתי לסמן על זה וי ולעשות את זה, אבל אני אגיד, אני אמרתי לעצמי שאני יום אחד ארצה לטוס ביזנס, סבבה? עכשיו, בוא, זה לא משתלם, זה לא באמת כזה היי היי. באלעל בכלל זה כאילו חרפה ובושה,
קובי: יעני,
עשהאל: זה באמת לא שם, בשום, כאילו, זה לא מרגיש כמו ביזנס, אחרי שטסתי בחברות אחרות ביזנס, הבנתי שאלעל זה לא כזה ביזנס, אבל נניח, עדיין, כשטסתי לארצות הברית עכשיו, טסתי ביזנס. למה טסתי ביזנס? כי רציתי להוכיח לעצמי שיש משמעות לכסף שאני עושה, אחרת, כאילו, בשביל מה אני מעביר כל כך הרבה כסף? מה הרעיון?
קובי: עשית אבי.
עדי: כן.
קובי: כמו לדבר על העתיד.
עשהאל: אני היום משתדל בחיים שלי להתנהל בצורה כזו שאני ארגיש שלפחות החלק של לקנות דברים הוא לא פונקציה מבחינתי, אחרת בשביל מה אני עושה את כל מה שאני עושה?
קובי: אבל עברת את זה.
עשהאל: לא, זה עדיין יום-יום, נכון?
קובי: אתה צודק כבר. מה אתה רוצה לקנות ואתה אומר לעצמך, וואו, שווה לי לעשות את זה?
עשהאל: היום אין, היום אני משתדל, כאילו, ש…
קובי: אז למה אתה קם לעבוד?
עשהאל: אז זה נושא אחר, כאילו, אני בכיף עשיתי איתך את השיחה, ויש לי גם תשובה שהיא משתנה בכל שנה ושנה או תקופה ותקופה, אבל אני רוצה להשאיר את הפוקוס, אני מעדיף להשאיר את הפוקוס רגע על הסיפור של הקוסם או מקדם, באמת, אני יכול לעשות לך פרק הבא בכיף על הנושא הזה, בשמחה, זה בכיף.

אבל בסופו של יום, כסף מאוד מאוד עוזר, וגם חשוב לדעת להשתמש בו. יש אנשים שחושבים שהם ישתמשו בכסף, לא, אז ייגמר לי, החסכונות שלי. חבר'ה, כסף נועד כדי שישתמשו בו. אם הלכת ומטת בגיל 120, ויש לך בחשבון מיליון שקל, אתה חתיכת חמור. הרעיון זה לעשות פעמון, להגיע לסכום המקסימלי בגיל כזה או אחר, ואז לבזבז את הכסף. אם נשאר כסף, יצאת דבה. אז הרעיון זה באמת להשתמש בכסף, ודווקא כשאני קולט שיש משהו שאני רוצה סוף סוף, שאני רוצה, אני רוצה, אמרתי לעצמי, הרי בינינו, בטח בלי שאף אחד שומע גם אם הוא לא היה מוכר לי את הכרטיס וגם אם אני הייתי בא לכנס ולא אכפת לי מכלום. אגב, גם כשבאתי לשם ראיתי את כולם עומדים בתור ואני כזה, אין סיכוי, יגידו לי שאין מקום, שיש… אחי, פשוט נכנסתי מהצד, לא עניין אותי כלום, ישבתי באחד הכיסאות באולם, אמרתי, יהיה בסדר, והיה בסדר. כאילו, אין מצב שלא הייתי נכנס למופע הזה גם בעד שלום עולמי. אז ידעתי שאני אשיג את זה, אבל כל כך אהבתי את זה שהכסף סוף סוף יכול אשכרה לשרת אותי באמת. למה אני אומר את זה? כי לפני שבע שנים לשלם דמי חבר היו שנים שיכול להיות שהיו עוברות לי מחשבות בראש של לחסוך את זה. לחסוך את זה. הנה, פרזי לדוגמה, הוא לא חבר אגודה. בסדר? אבל אם זה היה חינם, אז הוא כן היה חבר אגודה לדעתי. אז יש משמעות בסופו של יום לכסף.

עשהאל: אגב, עוד משהו מטורף זה שהיו שם כל כך הרבה קוסמים מוכשרים, אין לך מושג איזה קוסמים מדהימים היו שם. אורן רם, בחור קסם, הוא יודע לעשות פוקר ברמה שאתה לא מאמין, הוא יודע לעשות סקנד, כאילו, כשהם מחלקים קלפים והוא שומר על הקלף הראשון שהוא לא באמת משתנה. זה נראה שהוא מחלק קלפים, אבל הקלף הראשון הוא יודע איך להזיז אותו בצורה קסומה, שאתה לא רואה, אבל כל קלף שהוא מוציא זה השני בעצם, ואז הוא יכול תמיד לחלק לעצמו את הראשון שהוא שמר לעצמו. כאילו, הוא עושה דברים הזויים בפוקר, בקלפים וכאלה, וזה כיף, כאילו, לראות אותו והכול, וכל כך הרבה אנשים מוכשרים, אבל עדיין, כשסושרד נכנס לאולם, היית צריך לראות איך הילדים מימיני ומשמאלי, וכנראה גם כל שאר האולם, עדיין מדברים עליו כאילו הוא אחי, כאילו, וואי, תקשיב, סושרד פה, וסושרד, ובאמצע המופע כזה, אז כל מיני גגים על סושרד, נגיד, סתם המנחה או הבחור שמופיע, אז הוא רוצה לזרוק לקהל, נגיד, להביא לו איזה פנקס שירשום איזה מספר, אז הוא כאילו אומר, הוא לא יביא לבן אדם את הפנקס, אלא הוא אומר לו, אוקיי, אני אביא את הפנקס לסושרד, סושרד יביא לך את ה… סתם, זה בדיחות פנימיות שקוסמים, אבל בסוף, מאוד משתדלים כזה להרים לו ולדבר אליו בכבוד ממש, וגם אני, אגב, כשהייתי קוסם, אז הוא ביקש ממני לעשות ריחוף לילד או הילדה שלו, שראיתי אותם, אגב, במופע, הם כאלה גדולים, אני זוכר שהוא היה בן שנב, לא יודע, בן ארבע או משהו כזה, שאני עשיתי לו את ה… אבל גם כשהוא ביקש ממני אז, נעשה ונשמע, אמרתי לו, בטח, בשמחה, וזה בסוף לא ממקום שאני הייתי איזה חבר טוב שלו, אלא מקום של הילה, שאתה כאילו מתייחס לבן אדם כאל מותג על במה שהוא עושה, ובסוף, למה כולם מתייחסים אליו כאל מותג על? כי מה?
קובי: כי הוא הצליח למתג את עצמו כמותג על.
עשהאל: יפה מאוד.
קובי: מה הסיבה?
עשהאל: זה עניין של מיתוג, אף אחד לא באמת יודע, ואני גם לא, גם אני, אף אחד אבל לא באמת יודע מה באמת יש או אין לסושר. אף אחד לא באמת יודע את זה. זה עניין של בסוף, כשאתה מופיע נגיד בטלוויזיה, זה נחשב שאתה מצליח. אף אחד לא באמת עכשיו יודע מה קורה מאחורי הקלעים, אבל כל כך כאילו, זה זעק שהעניין של המיתוג והשיווק של הדברים הוא כל כך ניכר גם בעולם של הקוסמים, כאילו יכול להיות מישהו אחר שהוא הרבה יותר מוכשר מסושרד נקרא לזה נגיד ב-slide of hands למשל ובגגים הוא לא הכי, אתה יודע יש חבר'ה בקהל הרבה יותר מצחיקים מסושרד אבל עדיין סושרד עדיין יהיה מספר אחת והוא עדיין מספר אחת והוא גם כנראה ימשיך להיות מספר אחת בעיקר בגלל המיתוג והעבודה הנכונה שהוא היה עושה. לא יודע אם אתה מכיר את הסיפור של סושרד, אבל הוא בעיקר התפרסם שהוא החליט פשוט לקחת את הדברים שלו. אה, היה את היורש של אורי גלר כמובן, שזה מאוד עזר לו, אבל גם הוא לקח את הדברים שלו לאיזה קניון מאוד מפורסם בארצות הברית, ופשוט חיפש מפורסמים שם, ואז הוא מצא איזה זמרת סופר מפורסמת, עשה לה איזה קסם בקניון, היא אמרה שהיא רוצה שהוא יבוא ליום הולדת שלה, ומשם הוא התחיל להופיע פשוט אצל כל הסלבס הכי גדולים בעולם, ומשם כבר הדרך הייתה מאוד מאוד פשוטה. אבל שוב, מה הוא עשה? הוא נצמד לאנשים שכבר הצליחו לפניו ברמות של מטאוריות. אני מדבר איתך על זמרים של מאות מיליוני לפחות מעריצים ופאנס, כאילו הטופ של הטופ, מה שנקרא.
קובי: הסיבה שהיומן שלך היה מלא והצלחת בתור קוסם, כי ידעת לפצח את הנושא של השיווק. היה לנו שיחות על זה, ואני אמרתי לך, אם אתה באמת באמת רוצה להיות מותג כמו סושרד, אתה ממש יכול לעשות, כי את השיווק אתה עושה, ואתה עושה את זה טוב.
עשהאל: אבל היה בי זה משהו שלא, כאילו, אני בסוף תמיד באיזשהו מקום הבנתי שהכסף היותר קל, פשוט וזמין זה דווקא בילדים. כאילו, סושרד נגיד, הוא לא יופיע לילדים. אתה יודע למה הוא לא יופיע לילדים?
קובי: כי זה הורס את המיתוג.
עשהאל: פעם הוא הופיע, יפה.
קובי: כי זה הורס את המיתוג.
עשהאל: היום הוא לא יופיע. יובל המבולבל לא מופיע היום בימי הולדת. אתה יודע למה?
קובי: כנראה הורס לך תמיתון.
עשהאל: אותה סיבה. כי כשאתה הולך ואתה עושה את הדבר הזה, אז כאילו, רגע, אז כאילו, אתה מופיע בימי הולדת של ילדים בני ארבע?
קובי: כאילו,
עשהאל: זה לא היובל המולבל שאני ראיתי בערוץ הופ, שכל היום רק עשו לו לופים. אז זה כאילו, בסוף העניין של התדמית והשיווק והמיתוג, הוא חולש על כל התחומים, ופשוט יש כאלה שיותר מבינים את זה, ויש כאלה שפחות.
קובי: אבל תסכים איתי שזה הרוב במקצוע. אם אתה קוסם ברמת האיכות שלך ובביצועים שלך, זה לדעתי מקום שני ושלישי כאילו.
עשהאל: חד משמעית.
עשהאל: השיווק,
קובי: המיתוג, מה, איך אתה מביא את זה לבמה, זה הסיפור.
עשהאל: חד משמעית.

עשהאל: אתה יודע שיש חבר'ה גם שעלו שם ועשו קסמים, אפילו חלק מהמופע, ויש להם בטיקטוק לחלקם, תקשיב טוב, מיליוני עוקבים. שמעת מה אני אומר? לא מאות אלפי, לא עשרות אלפי, מיליוני עוקבים. ואז הם עולים לבמה, והם ממש גרועים, ממש כאילו לא טובים בשום צורה. ואתה רואה ילד בשם רועי משהו, ילד, אומר לך, אני מקווה שיש לו שמונה עשרה, והוא עושה שם קטע עם מעטפות ולא שמעתי על השם שלו בחיים, והוא עושה את הקטע אחד הטובים שהיו במופע. כאילו, זה כזה מין דיסוננס מטורף בין מה ראית בטלוויזיה לבין מה אתה רואה על הבמה. זה קטע באמת מאוד מאוד ניכר.

תראה, יש אחד, אני כאילו ישבתי, השתדלתי לשבת כמה שיותר במרכז האולם, באמצע, כדי להרגיש את האנשים סביבי. ומה שקרה זה שאני ראיתי המון המון ילדים שהזכירו לי את עצמי כשהייתי גם קטן יותר, ואתה רואה איך יש להם פשן ומטרה למשהו מסוים, לקסמים, והנה כשסושרט נכנס, אתה צריך לראות איך הם מתלחששים, ותראה, והוא פה, והוא דומה לו בטלוויזיה, הוא לא דומה, והסרטון של לילה על, וכל מיני, כאילו, עכשיו, בסוף, לאותם הילדים רואים שיש להם מטרה מאוד מאוד ברורה, ואני זוכר את עצמי בתור ילד שהיה לו המון המון יכולות של קשב וריכוז, במיוחד בשנים האלה, היום זה כבר, ככל שגדלים, אז יש איזה מין תחושה שזה קצת פחות, גם אתה סיפרת לי שכשהיית בגילי, אז היית הרבה יותר עם אנרגיות כאילו מסכים.

אני היום, נגיד, אמרתי לך שלדעתי אתה ADHD, אבל מהמקום של ה… כאילו, במקום כמו הקר יותר, לא החם של האנרגיה, ואז אמרת לי, יפה, שאני פשוט לא מכיר אותך כשהיית בן 25, ואם הייתי מכיר אותך, אולי היית אומר שיש לך הרבה יותר ADHD ממה שיש לי. אז גם אני מרגיש היום שאני יותר רגוע באופן טבעי ממה שהייתי כשהייתי בן 17 או 18. ואני זוכר שבאותן שנים יכלתי לשבת, אני לא מגזים איתך, 18 שעות ביום, ורק לעשות מניפולציות בקלפים. ועד היום אני עושה את זה נהדר, כי יש לי שרירים, זיכרון שרירים, שאני עושה את זה לבד, אני יכול להוציא לך פה עכשיו 50 קלפים מאחורי היד, שאין הרבה אנשים בישראל שיכולים להחזיק 50-30 לפחות מאחורי היד, ולהוציא אותם אחד-אחד בצורה מושלמת. ואני עושה את זה היום, אני מבטיח, אני לא עשיתי את זה 200 שנה, ואני מתחייב שאני אעשה את זה מצוין. כי זה הייתה תקופה שכמעט כל יום ישבתי, כמות שעות שאין לתאר, ופשוט רק התאמנתי, נגיד, לאיזושהי תחרות שהייתה. כי בסוף, כל מה שעניין אותי והניע אותי, זה לנצח את התחרות. זה שכשאני אעלה לבמה, יהיה לי standing ovation לדוגמה. זאת אומרת המוטיבציות הן לא מוטיבציות של כסף, זה מוטיבציות הרבה יותר חזקות, זה מוטיבציות של מהות, זה מוטיבציות של תחושה פנימית, שאתה מוכן לעבוד בשבילה ולעשות הכל כדי להשיג את הדבר הזה. וללא ספק, הקסמים לימדו אותי המון על התמדה ועל להציב לעצמך מטרה ולהשיג אותה. ותחשוב גם שכשהייתי מתחרה שם וכאלה, במיוחד בשנים הראשונות, שגיל 13, 14, 15, 16, 17 נגיד, עד הצבא בטוח, לא היה לי גם משאבים, אבל תמיד השגתי מה שהיה צריך. אם היה צריך להביא איזה, לא יודע מה, איזה קסם שעולה על 1,500 שקל, לא יודע איך, לא יודע, באמת לא יודע, הייתי מוצא את הדרך איך זה יקרה. אני עד היום לא יודע להגיד לך איך השגתי את הכספים, אבל הצלחתי להשיג כל מה שרק היה צריך להשיג, ובסוף הקטע זה שלבן אדם יש מטרה, זה הדבר הכי גדול שיש. שבוע שעבר, בצחוק הזה, התחלתי להעביר מחסן מאחד לשני איתי בבניין, אז שלחתי לך כזה תמונה, אין, הייתה לי מטרה להעביר את כל זה לפה, אז אתה יודע, אני מזיע, אני עושה נגלות, ואני אומר, איזה כיף לי, אני לא שם לב אפילו שהזמן עובר.
קובי: דרך אגב, זה מזכיר לי את ה-SEO, אני זוכר אותך יושב באצל, ישבתי איתך בערב, עד מאוחר בלילה, אני הלכתי לישון, הייתי מסוגל לקום בבוקר, ואתה עוד על המחשב,
עשהאל: מתחיל לנפסק את זה.
עשהאל: אנשים לא יודעים את זה.
קובי: אני ראיתי את זה שני.
עשהאל: אנשים לא יודעים את זה, וגם כל פעם שאני יושב פה עם ה… הרי מעלי, מעל העמדה שלי, יש שלט שנקרא, אני לא עוצר כשאני עייף, אני עוצר כשאני מסיים. עכשיו, לך תסביר להודיה או ליהודה, שזה סיפור אמיתי, שאני יודע בדיוק מה הם עושים, ואני עשיתי את זה כנראה בעצימות לא פחות גבוהה מהם, כי אני יודע מה צריך לעשות כדי להביא את התוצאות, ואני יודע כמה זה מאתגר תחום ה-SEO והקידום, ובסוף, אני כל הזמן אומר את זה, בן אדם שלא מסוגל לשבת ולסיים, לא להגיד, הגיע שש בערב ואני הולך, אלא להציב לעצמו איזושהי מטרה ולסיים אותה, אני לא בטוח שהוא באמת יצליח להגיע לתוצאות הרצויות. ואני יכול לתת דוגמאות לכל מיני אתרים שאני אישית, עד עצם היום הזה, הם לקוחות בחברה, ולדעתי זה בגלל שמה שנקרא, תחילת הדרך, אז הם קיבלו את העבודה שלי המון המון שנים, ועד היום הדבר הזה מאוד מאוד ניכר וחזק.
קובי: אז כן,
עשהאל: כשלבן אדם יש מטרה, והוא יודע להציב מטרה ולהגיד, אני מגיע למטרה, לא אכפת לי, ייקח שנה, ייקח שנתיים,
קובי: ייקח,
עשהאל: לא נשען, לא נשתה, זה אפילו לא מעניין אף אחד.
קובי: ובחוויית ההצלחה, ההצלחות שם, אמנם כלכלית לא היו כאלה גדולות כמו היום, אבל לדעתי התרגשת יותר מהיום.
עשהאל: יפה, אני שמח לשמוע את זה, אני לא זוכר.
קובי: זה מה שאני זוכר.
עשהאל: אני שמח.
קובי: היית יכול לקדם איזה אתר או להצליח בהצלחות אחרי לילה כזה, ופתאום היית רואה, הייתה על עננים כאילו.
עשהאל: אתה יודע היום מתי אני בעננים? כשאחד החבר'ה פה עושה את זה. נגיד, יש לנו לקוח, קוראים לו גל רוסבי, עורך דין, ולקחנו את הנושא של פירוק שיתוף במקרקעין,
עשהאל: ואמרנו,
עשהאל: אני חייב להביא אותו הנה, אני חייב, אני אעשה הכל, כל מה שצריך וכאלה, והצוות יתחבר לזה והכל, והנה, היום הוא בתוצאות ממש ממש טובות, תוך תקופת זמן לא מטורפת, כאילו, ממש יחסית קצרה, וזה ריגש אותי ברמות מטורפות, או שלפני כמה ימים עשיתי פה איזה שיעור והצגתי מה צריך לעשות, ואחד החבר'ה עשה והגיע לתוצאה ראשונה, שנייה, והביא עוד 400 קליקים ביום בזכות הפעולה הזאת ללקוח, זה ריגש אותי. זה הרגעים שאני אומר, וואו, כאילו, באמת עכשיו סוף סוף התרגשתי כמו בשנים הטובות כשאני הייתי עושה את זה.

עשהאל: הלוואי, אני תמיד אומר את זה, הלוואי שהייתי יכול, אולי גם יום אחד זה יקרה, שמישהו ייקח את התפקיד שלי, אני אשמח לעשות SEO, תאמין לי, אני חושב שאני עושה את זה נהדר, אני אעשה אוטומציות, אני אעשה דברים יפים של 2025-2026, ולדעתי זה באמת יכול להיות… לא,
קובי: לדעתי אתה שמח, כי אתה רואה שהסיסטם שאתה עובד עליו באמת עובד,
עשהאל: כאילו,
קובי: זה מרגש אותך.
עשהאל: כשזה עובד בצורה איגרת, כי תחשוב שיש לקוחות שצריכים באמת לחכות הרבה חודשים עד שהם רואים את זה, אבל כשאני עכשיו בא ואני מזהה איזושהי הזדמנות, הזדמנות פז, שאפשר לעשות עכשיו משהו ולהשיג את המטרה, וגם אם זה קצת יותר ארוך או קצת פחות ארוך, זה לא משנה. ברגע שאני רואה שהבן אדם שאשכרה דיברתי איתו וסיכמתי איתו שזה מה שצריך לעשות, אז הוא אשכרה באותו יום עשה את זה, ובערב הוא הולך הביתה, ואני מגיע הביתה בלילה ואני פותח במרפסת שלי את המחשב, ואני רואה שהוא פאקינג עשה את זה, אני אומר לעצמי, יואו, כאילו, איזה, אתה יודע, זה בזכות ים אגב, בגלל שיאם זה עובד ה… ים, אליאור, עוד כמה, שזה סוף סוף אנשים שליוויתי אותם כמה שנים שהם איתי צמוד, ולא ידעתי מה יהיה בהמשך, אבל פתאום כשבהמשך, ההמשך הגיע, ופתאום לאליאור יש היום סוכנות כל כך מצליחה, שנקראת אפולו 8, והוא עושה נדלן, והוא עושה תוכניות כאלה של… קיצר, יש לו ממש כמה חברות, כמה אופרציות שהוא עושה, ואתה קולט כאילו, וואו, הוא היה אצלי כאילו כמה שנים ולמד את זה, ואתה פתאום רואה את ים שמתקבל לעבודה שכל מי שסביבו זה אנשים מלומדים וחכמים, ועם תארים ועם ניסיונות, והוא מגיע לשם כאילו, היי, יש לי 12 שנות לימוד במקרה הטוב, אבל דברו עם המעסיק שלי, נראה לי שזה יותר טוב מלהביא לכם את התואר הרביעי שאין לי, ואז הוא גם מתקבל והוא מאוד מצליח מה שהוא עושה, פתאום אני קולט שלא היה פה בלוף, אתה מבין את הכוונה? כי אני במוח שלי, גם עם ים וגם עם אליאור, לא ידעתי שהם יסיימו וזה באמת יועיל להם לחיים והכול, אני אמרתי לעצמם בלב, אם יועיל להם, מצוין, בכלל טוב, אם לא, בסדר, לפחות אני השגתי את מה שהייתי צריך, מה שנקרא, ואז אתה פתאום קולט, יש בזה אמת אמיתית, ואז אתה אומר לעצמי, יואו, אז זה אשכרה ווין ווין כאילו לכל הצדדים, אז זה גם הבנה שבאמת היום זה הרבה יותר, היום אני, אז כאילו, גם היום, כשאני עכשיו עד לתהליך למשל שאיתי עובר לדוגמה, איתי בחור מאוד רציני, יודע לשבת, לתת את התחת, אין מה להגיד, אז כאילו, אתה יודע כבר בלב, לא מדמיין, אתה יודע בלב שעוד כמה שנים הוא יהיה במקום כל כך וואו, שאתה אומר לעצמך, וואלה, אני, אני, זה אני, אני נשבע לכם, אני הראתי לו איך, ואני נתתי לו את המוטיבציה, ואני הגדרתי לו את המטרות, וכאילו, זה מהדברים שהיום באמת ממלאים אותי יותר, וזה ככה בהקשר הזה.

פגשתי שם אתמול בכנס בחור בשם זאביק, עכשיו, אנשים לא יודעים, אבל זאביק זה הבחור שמכין את כל הקסמים מאחורי הקלעים. זאת אומרת, שכשהקוסם רוצה, נגיד, להעלים את הבחורה, ושהיא תצא במקום אחר בבמה, או משהו כזה, או כל קסם אחר, הולכים לזאביק, וזאביק מכין את הקסם. כאילו, זאביק הוא הקוסם של הקוסמים.
קובי: אה, חשבתי, יש לכם כוחות, לא?
עשהאל: לא, לא, לא, מסתבר שלא.
עשהאל: הכוחות שלנו זה בעצם המספר של זאביק. מתקשרים אליו, הולכים אליו לשכונות שפירא בתל אביב או משהו כזה, והוא עושה לנו את הקסמים.
עדי: אבל קובי, אל תפרסם את זה, זה…
קובי: כן.
עדי: אוקיי.
עשהאל: בקיצור, אז אותו ממש ממש התרגשתי. הוא כאילו, הוא באמת הטופ של הריגוש שהיה לי אתמול. אני כזה בא, ואני ראיתי שהוא באולם, ועכשיו זה בחור, הוא לא ילד, בסדר? ואני גם אפילו לא ידעתי מה מצבו הבריאותי, כי הוא באמת לא ילד, הוא כאילו, לדעתי, ממש בחור, בחור מבוגר, כאילו. ואני רואה אותו נראה טוב, הרבה יותר טוב ממה שאני זוכר אותו. וואלה, נשבע לך שבע שנים עברו, הבן אדם השתפר, כאילו, בנראות, ובספורטיביות, ובכל, הכל, באמת השתפר. וכל כך שמחתי לראות אותו, עזבתי הכל, זה היה בדיוק דקה-שתיים לפני שהמופע מתחיל, היה לא אכפת לי, קפצתי על אנשים רק לבוא לשבת, וכל אחד שאמרתי לו שלום, גם אז אמרתי שלום, מה נשמע, והלכתי איתו, ישבתי איתו…
קובי: למה מיוחד באי זאביק?
עשהאל: כי זאביק, דבר ראשון, הוא מאוד היה שותף לתהליך שלי בלצאת מהתחום. הוא לא האמין שאני אצא מהתחום. הוא אמר לי, אתה יודע כמה קוסמים אומרים לי פה, כן, יש לי בית הערכה, יש לי מסעדה שאני פותח, יש לי זה, וכולם בסוף, עשר שנים עוברות, והם עדיין באים לפה, וקונים עוד חוברת, ועוד אילוזיה, ועוד אורות, ועוד אלקטרוניקה, ועוד גב במה, והכול לא באמת משתנה. ואיתו כל כך הרבה התייעצתי, ודיברתי, ואפילו לקחתי את השירות שלו פה בחברה, על הגלגל שעשינו.
עדי: נכון, נכון.
עשהאל: כאילו, ממש כל כך התר… כאילו, הוא כל כך… הוא ליווה אותי מהפעם הראשונה שהייתי קוסם, שבאתי אליו וקניתי את הדברים הראשונים, עד… עכשיו, הוא ידע את השינוי, הוא גם ידע לשאול שאלות, שראית שהוא יודע להתעניין, שהוא כאילו זוכר דברים שדיברנו עליהם ב-2000 ומי יודע כמה. אז הוא שאל אותי שאלה כל כך יפה, שאל אותי, נו, אז מה עדיף? קוסם או קידום אתרים? ואז זה כאילו הכה בי, אמרתי לעצמי בלב, אני אתן לו תשובה, אבל מחר, בפודקאסט אני אקליט על זה פרק. כי אז יהיה לי גם מול עצמי תשובה מספיק טובה. כי אתה יודע, מה אכלתי לתת לו באותו רגע? אז אמרתי לו את התשובה הכי אותנטית שיצאה לי באותו רגע. אמרתי לו, תקשיב, כשאתה עושה קידום אתרים, לפחות היום, איפה שאני נמצא, זה הרבה יותר כסף מקוסם. הרבה יותר כסף. אבל אני לא מרגיש שאני נמצא במקום הכי הכי הכי טבעי לי. זאת אומרת, אני כן מרגיש שיותר טבעי לי זה דווקא הבחירות שלי בילדות, ופחות הבחירות שלי של היום, שזה יותר מוטה כסף או מוטה שיקולים אחרים שהם לא מהלב.

כי תחשוב שכשאני נכנסתי לתחום הקסמים, זה היה ממקום של ילד סקרן שגם גר בבית דתי וכאילו אומרים לו שיש ים שאפשר לחצות לשתיים ומקל שאפשר להפוך לנחש ומכת בכורות, אם נגזים קצת, בסדר? ואני לא אגיד לך שזה לא הסתדר לי בגיל כל כך קטן, אבל אמרתי לעצמי בלב, אוקיי, אני גם רוצה להיות אלוהים באיזשהו מקום. כאילו, אתה יודע, אני גם רוצה לעשות קסמים, ופתאום שסבא שלי, זה גם חלק מהפתיח, אם אני לא טועה, של הפודקאסט, שסבא שלי פתאום הראה לי את הקסם של האדום-שחור, שאני הייתי צריך בעצם לערבב חבילת קלפים, ואז לשים קלף בכל צד, ואז הוא הראה לי איך כל הקלפים ששמתי בצד ימין כולם בצירוף מקרים בלתי הגיוני, קבלתי את זה כזה קצת לאלוהים. כאילו, זה הדבר הכי גדול שלימדו אותי, אז זה היה כזה גם במקום של לחקור ולסקרן, ורגע, אם יש דבר כזה מעל הטבע, אז אולי גם לי יש משהו שאני לא יודע, וזה כאילו היה קצת יותר, נקרא לזה קצת יותר מהמקום הזה. אז כן, אני חייב להגיד שהחיבור הטבעי שלי יותר היה לתחום הבמה, הקסמים, וחשוב גם להגיד, אני גם אתייחס לזה בנקודה אחרת בפרק, שהמון מהיכולות שמה לקחתי לתחום שלי. אז כאילו, זה היותר מקום שאני מחובר ברמה הרגשית. היום, אז כאילו, מה שאמרתי לזביק זה שברמת החיבור והפשן של מה שעשיתי, הקסמים כנראה התעלו. ברמת הכסף, החברה פה מתעלה, וגם אמרתי לו שאני חושב שיכול להיות שבשלב מסוים אני אעשה מספיק לביתי, ואז אני אגיד, טוב, יאללה, סבבה, עכשיו אני בא על מניות או משהו בסגנון הזה, כאילו בעלים, ואז יכול להיות שאתה תמצא אותי עושה עוד פעם קסמים, אולי במודל אחר, אולי לא עכשיו בלרדוף אחרי 1,800 שקל כל רגע, אלא אולי דווקא במקום שרק התנדבויות,
קובי: או קסמים אחרים.
עשהאל: קסמים אחרים. כאילו גם כשעשו שם את הקסמים, אז אמרתי לעצמי בלב, בואנה, פתאום נזכרתי בשאלה שרועי זלצמן שאל אותי בזמנו, לפני חמשת אלפים, אני אומר לך, לפני חמשת אלפים שנה, בתקופת משה רבנו, אני לא צוחק, הוא ראה אותי מופיע באיזה כנס של שפן, שזה משהו שלא קיים היום, זה לפני חמש מאות שנה,
עשהאל: לא יודע,
עשהאל: לפני עשר שנים בערך, זה היה הדבר הזה, ואז אני הופעתי בתחרות. סוף התחרות, ביקשתי ממנו פידבק, הוא היה כאילו כזה מבוגר יחסית וזה, יחס אליי, אז שאלתי אותו, יש לך פידבק בשבילי? ואז הוא אמר לי, כל כך דבר יפה, הוא אמר לי, שמע, הוצאת את הדיסקים יפה, והוצאת את המקל מטאטה יפה, ואפילו את הקלפים הוצאת יפה, שזה מאוד מאתגר. אבל מה ראיתי פה בעצם? מה, ראיתי כאילו את עשהאל מתלהב? מה ראיתי כאילו? מה ניסית להעביר פה? ולא הייתה לי תשובה.
עשהאל: לא הייתה לי תשובה, כאילו לא הצלחתי להסביר לו מה בעצם ראינו פה. ואז, לפני כמה שנים, שלוש, ארבע שנים, הייתי בבלקפול, והיה שם קוסם שעשה מופע ילדים, שכל המופע היה רק העצמת ילדים, משהו משוגע, והייתי עם בר, זה היה כזה מרגש. הכל היה עם מוזיקה מרגשת, וכמה כל ילד יכול לעשות הכל, והכוח הוא טמון בתוככם, וכל אחד צריך לקבל את עצמו כמו שהוא, והוא כאילו הביא את כל המסרים שאתה כמבוגר יודע, אבל כילד אין לך מושג, שאמרתי לבר באותו רגע בזמן אמת, שאם הייתי עושה מופע קסמים היום, זה היה יותר בסגנון הזה, ופחות בסגנון של צחוקים, ושל כאילו רק להעביר את הזמן, וכזה. זה יותר היה בכיוון הזה, אז יכול להיות שכשאני אחזור לתחום הזה באיזושהי קונסטלציה, זה יותר יבוא ממקום של לממש את המסרים שיש בתנ״ך שלי, שזה תנ״ך שלי, זה הספר כן, שיש שם כל כך הרבה מסרים שלא ידעתי, לא ידעתי, מה, לקח לי 32 שנה לעלות עליהם, אז להכניס את זה לתוך מופע, או דוגמה נוספת. לפני כמה ימים, אחותי הקטנה התחתנה, והיה שבת שבע ברכות. אני הכנתי פעילות מושקעת ברמות, כאילו, החלטתי שאני מכין את הפעילות הפעם כי אחותי הקודמת שהתחתנה, אז הלבישו פעילות ואמרו לי, זאת הפעילות שצריך להכין, ואז הכנתי אותה, ובעיניי זה היה משעמם. כאילו, אבל זה מה שביקשו ממני להכין. אז הפעם אמרתי, אין בעיה, אני מכין את הפעילות, אבל אתם לא אומרים לי מה לעשות, אני עושה מה שאני רוצה. ואז אמרתי, אני ממציא משחק, לא רוצה לעשות משחק קיים. והמצאתי להם משחק, שבעצם לקחתי תמונה ממש ממש טובה של הזוג, הדפסתי אותה על פאזל, ואז כל חתיכה כתבתי, שמתי אותה הפוך שלא רואים את החתיכה, ואז שמתי כיתוב כזה של תכונה שקשורה לזוגיות, שאותו חלק מייצג. ואז היו 12 משימות, 12 חלקים של הפאזל, שבעצם הם כל פעם בוחרים חתיכה, ואז יש משימה, נגיד, רשום, נגיד, לדוגמה, תקשורת, או רשום אמון, או רשום, לא יודע, כל מיני דברים כאלה. אז נגיד הבן אדם היה לוקח את אמון, אז הייתה להם משימה שקשורה לאמון, והם היו חייבים להשלים אותה כדי לקבל את החתיכה, ובסוף הם היו צריכים להרכיב את הפאזל, וזה היה ממש ממש יפה. אז אין דוגמה ל… לקחת משהו עם מסר אמיתי, ולא סתם להציג מופע. אז כאילו, כן, גם לבוא ולעשות, נגיד, למקומות עבודה. אני היום יודע נהדר מה היה אני כבעל חברה, איזה פעילות הייתי רוצה להביא לחברה. ואני לא,
עשהאל: כאילו,
עשהאל: אני הייתי עושה את הדברים אחרת,
: בקיצור.
קובי: אתה יודע איך אני רואה את זה? באופן ממש מופשט. אתה מכור לדופמין נקודה.
עשהאל: אוקיי, זה משפט טוב.
קובי: מה שהסגרת לילדות, כאילו, קיבלת דופמין בבום גדול, כאילו, באיזה זריקה ענקית של דופמין, כאילו. זה הפעמים הראשונות שאתה עושה, זה ההצלחות הראשונות, זה ההכרה, זה המחיאות כפיים, זה, אתה מכור לזה. היום אתה נמצא בעגל הזהב, אני קורא לזה. אני רוצה בסופו של דבר לעשות כמה שיותר כסף. אני טוען שיאללה, תעשה כבר את הכסף הזה, ובוא תקבל את הדופמין האמיתי, ויש בעולם הזה מלא דופמין אמיתי, שלא קשור רק לכסף.
עשהאל: מסכים איתך.
קובי: וזה לא חייב להיות קוסם, זה יכול להיות קסמים אחרים שאתה יכול לעשות.
עשהאל: הנה, עובדה שעשיתי קסמים, זה לא רק שהיא כסף. כל תחילת הדרך שלי.
קובי: תחילת הדרך.
עשהאל: כן.
קובי: אבל אחרי זה היה מעניין אותך כסף.
עשהאל: נכון.
קובי: אז אתה צריך לעבור את המחלה הזאת שנקראת כסף, שיהיה לך מספיק מבחינתך לפרוש, ואחרי זה אתה כל כך תהנה מהחיים.
עשהאל: לא דעתי. אני ממש ממש מקווה שכשיהיה לי 20 מיליון שקל, אני אצליח לגעת לתובנה ולהבנה הזאת באמת ליישם את זה.
קובי: נו, עדי, מה קורה? למה אתם לא מביאים אותו ליד הזה?
עדי: אנחנו עובדים על זה, זה עבודה יומיומית.

עשהאל: אני גם אמרתי, כולם פה יודעים את זה, שזה, אתה יודע, אני, היום אנחנו עושים חברת קידום אתרים והכול סבבה, אבל גם הדבר הבא, הוא יהיה עם הצוות פה. כאילו, זה לא שאתה, אתה יודע, נגיד טראמפ או אילון מאסק.

כל החיים.

אז זה לא שהוא עכשיו מקים את פייפל, וגם מקים את זה שמטיס חלליות לחלל, וגם את הטסלה, וגם, זה לא שהוא כאילו עושה טסלה, אה, אוקיי, יאללה, זה יציב, עכשיו בואו נגייס צוות חדש. זה אותם אנשים שעשו איתו את החברה הראשונה, הם גם איתו, פשוט מי שהיה בחברה הראשונה והיה שלושה עובדים, היום זה כנראה שלושה מנכ״לים, כאילו, ככה זה עובד, אבל חד משמעית שהיום כשאני מגייס אנשים, והיום כשאני מתנהל פה עם אנשים, לא סתם אני דיברתי בפרקים קודמים על הלחתוך את הממשקים וכל מיני דברים כאלה, כי מבחינתי, אני לא צריך שהוא רק ידע לכתוב תוכן, אני צריך שהוא יהיה כל כך טוב וכל כך מבין את המהות של מה שהוא עושה ומצטיין במה שהוא עושה, שגם אחרי זה שהוא לא יצטרך לכתוב תוכן, אלא הוא יצטרך להיות אחראי, נגיד, על כל התוכן שאנחנו מוציאים לשלטי פרסום באיילון של קמפיין כזה וכזה, אז שגם שם הוא יעשה את זה טוב.

אז בגלל זה גם מלכתחילה אני היום כבר מתייחס לדברים קצת אחרת, וכן, אני עובד מאוד מאוד קשה כדי להגיע ליעד. הנה, יום שני הקרוב, תאמין או לא, מסירת מפתח לדירה בבת ים, והמטרה היא למכור אותה, וכאילו, אנחנו לגמרי בכיוון הזה. אני מאוד חייב להגיד שאתה מכוון לדעת גדולים, אני באמת עושה כל שביכולתי כדי ללכת לכיוון הזה. אני מקווה שזה יקרה, כרגע אנחנו עובדים מאוד מאוד קשה, אני צופה שיש פה עוד לפחות שלוש שנים של עבודה מאוד מאוד קשה, וכאילו, יש פה עוד דרך לפנינו, בקיצור.
קובי: אתה יודע מה זה מזכיר לי? כשהיינו בסיני, קיבלנו אז דופמין, כאילו, ברמה גבוהה, ולא רצית לחזור. אני זוכר אותך אומר לי, אני לא רוצה לחזור,
עשהאל: שכנעת אותי לא לחזור. כי זה היה כל כך אחרת, באמת. היה שם קסם אמיתי, אין לי מה להגיד.
קובי: אתה תמצא בחיים, כאילו, שאתה יכול לקבל את הדופמין הזה? זה לא קשור לכסף.

עשהאל: אתה יודע שהשבוע, אז, כחלק מהשבע ברכות, אז נפגשנו אצל רחל, אחותי. ואז כל האחיינים באו אליי, והתחילו לדבר איתי על בית ספר, כי הם יודעים שהדעות שלי מאוד מאוד שונות מכל מי שנמצא בבית שם. ואז הם עשו לי, הם החלטו שהם עושים סדרת טלוויזיה, סדרה כאילו יוטיוב. ואז אמרו, היום אנחנו נקליט את הפרק הראשון. ואז הם עשו איתי ריאיון של שבע וחצי דקות, יש לי אותו גם, שבעצם שואלים אותי את כל השאלות שקשורות לבית ספר.

והם חושבים שאני צוחק, אבל כל התשובות שנתתי להם הן תשובות אמיתיות של ככה הייתי עושה את זה. הם מבחינתם הכל בידור והכל צחוקים, אה, רגע, ואין דבר כזה הפסקה כי כל היום הוא הפסקה וכל מיני דברים כאלה. אני התכוונתי לכל מילה שאמרתי, ואז בשבע ברכות שאירחתי פה במשרד אתמול, נראה לי זה היה אתמול-שלשום, ביום ראשון, אז היה פרק ב', ואז כאילו חשפתי את שם בית הספר שיהיה לי, ואת ה…עכשיו, הם חושבים שזה הכל צחוקים, הם לא מבינות שעוד עשר שנים הם פתאום יראו את הבית הספר, ואני אראה להם את הסרטון הזה כשהם היו בנות שבע, ואני אמרתי להם את זה מלכתחילה, זה כל הזמן קורה סביבי, ש…

לפני חמש שנים, שבע שנים, ישבתי עם אה… עם אה… עם משפחה שלי, עם אחיות שלי, הסברתי להן שהולכים להיות פה רובוטים, והרובוטים יעשו פעולות, וחבל על זה שהן לומדות ככה ולומדות ככה, כי זה לא יהיה רלוונטי, ו… אתה יודע איך צחקו עליי, אחי? אתה יודע איך הסתכלו עליי כמו על חייזר, אני אומר לך, ירידות מפה עד תאילנד, הייתה מביאה חברה הביתה, הייתה עושה לה הקדמות לפני שאני בכלל, כאילו, לפני שהיא רואה אותי,שלא תחשוב שיש לה איזה אח שהוא פיגור שכלי, כאילו, ברמה כזו שהיא תצא הביתה והיא תתלונן ברווחה או משהו.
קובי: אני יכול להעביר אותה.
עשהאל: נשבע לך. והנה, אנחנו נפגשים פתאום לפני כמה ימים, ואחד-אחד בתור אומרים לי, רגע, מה הזמנת רובוט? אני הזמנתי רובוט, כן?
קובי: כן.
עשהאל: מה זה הזמנת רובוט? ואני מראה להם, הנה הרובוט, הוא עושה כלים, הוא שוטף זה, הוא מוריד את הפח.
עדי: מתי הוא מגיע?
עשהאל: בינואר מתחיל עם הספקה. קיצר, אז, ופתאום זה נהיה מוחשי. עכשיו, מה מצחיק? שגם הן יודעות כבר שזה, כבר אין ויכוח על העניין הזה של הרובוטים. זאת אומרת,

זה כבר,

הן גם יודעות את זה כבר בהפנמה מלאה. ואז כאילו, המון המון דברים כאלה של אמרנו לפני כמה שנים ופתאום זה מגיע, אז זה על אותו מודל. בסוף, אני באמת מאמין שעוד כמה שנים יבינו טוב-טוב מה התכוונתי, והנה, אני באמת, תשמע, אני באמת עובד על הסיפור של להגיע באמת למטרות שלי וליעדים שלי.

זה לוקח זמן, זה דורש לתת המון המון פתרונות להמון המון אנשים. אני חייב להגיד שאני כל היום מתעסק פה בפתרונות. הנה, היינו אמורים להתחיל היום את הפרק באיזושהי שעה, ובסוף זה לא קרה, כי התעסקתי בלפתור לאנשים בעיות. רוב האנשים היום, כשהם רוצים יותר כסף, אז מה הם חושבים? איך אני אעשה פעולות שיכניסו לי יותר כסף? במקום לשנות את המיינדסט שלהם ולהגיד איך אני פותר ליותר אנשים בעיות, וכתוצאה מכך אני אקבל יותר כסף.

וזה שינוי תפיסתי של רק מי שיודע לתת לפני שהוא מקבל, אז הוא מקבל את הבומבות הגדולות. יש גם פרק שלם על זה שנקרא קודם יוצאים, אחר כך נכנסים. אני ממליץ בחום לשמוע את הפרק הזה. דיברנו על הנקודה של הסטנדינג אוביישן, שכאילו זה קטע בעולם העסקים נגיד אז ההצלחה שלך, הנה זה 20 מיליון שקל, אחלה יופי איזה גבר אתה. שם בעולם של הקסמים, הטופ של הטופ זה סטנדינג אוביישן.

וזה מצחיק, כי רק אנשים קמים, מוחאים לך כפיים, גם כאילו צילמתי את כל הסטנדינג אוביישנים, אני עשיתי תמונות לכל אחד שקיבל סטנדינג, צילמתי מלא אתמול. אז זה כאילו רק מראה כמה אין באמת אמת אמיתית לדברים.

בתרבות אחת הגבר ההוא נחשב הכי סבבה זה מי שיש לו הכי הרבה כסף, בתרבות אחרת מי שמקבל את הסטנדינג אוביישן. אני מניח שבתרבות אחרת יש עניין של, לא יודע, של מי הכי מבוגר, או הכי, כל תרבות מגדירה לעצמה כאילו מה נחשב. ובסוף, אתה יודע מה זה אומר מה נחשב? זה איזה שיווק עושים שם.

ולכן הכל מתחיל ונגמר בשיווק. אני לפני 7-8 שנים או משהו כזה, לא יודע, 5-6-7 שנים, הלכתי לאחיות שלי ואמרתי להן, החיים, איך אמרתי להן את זה? החיים זה משהו ושיווק. זה שיווק ועוד איזה משהו. החיים זה ושיווק. והם כאילו צחקו עליי, צחקו עליי, צחקו עליי, והיום פתאום כולם כאילו מבינים שהנה, עובדה, שפה זה מה שנחשב ופה זה מה שנחשב. בקיצור, זה גם נקודה חשובה.

אגב, אתמול הלכתי לראות את מופע הקסמים ונשבע לך, הייתי בטוח שאני אראה קסמים חדשים, כי עברו 7 שנים, כל הקסמים אותו דבר אחד לאחד, אתה לא מאמין כמה זה אותו דבר. לא היה שום הבדל, זה אותם, אגב, גם המופעים היום של אמני חושים, נשבע לך, תגידי לי שם של אמן, אני נותן לך את התוכניה שלו, כנראה 70% יהיה נכון, ואז גם תגידי לי עכשיו אמן אחר, אותה תוכניה.
עדי: רגע, מעניין אותי לדעת, התחום שאצלנו נכנס חזק, התחום של ה-AI לא נכנס לקוסמות?
עשהאל: כלום, לא ראיתי שם אפילו…
עדי: מטורף.
עשהאל: פירור של זה.
עדי: מטורף בעיניי.
קובי: הוא לא עושה את העבודה שלו.
עשהאל: זה הקטע, אבל זה באמת אותם קסמים, והיופי הוא זה שאני תמיד גם האמנתי בזה, אבל זה כל כך התחדד לי, שבסוף הכל קשור לא לקסם, אלא לפרזנטציה. ויש לי חדשות בשבילך, קובי ארנפלד היקר, אותו דבר גם בתחום שלי עכשיו.

זאת אומרת, שזה לא שכל חברה עושה בדיוק אותו דבר, אבל בסוף מה שמבדיל בין לקוח מרוצה ללקוח לא מרוצה בעיקר, זה התקשורת שהוא מקבל מראש הצוות שלו. וזה לא שהעבודה באמת השתנתה אם הוא תקשר ככה או תקשר ככה, כי העבודה כנראה תהיה אותה עבודה, אבל התקשורת עם הלקוח היא זו שגורמת ללקוח להאמין או לא להאמין, שבאמת שווה לו או לא שווה לו, להמשיך ואני נתקל בזה כל הזמן.
עדי: זה ממש נכון, זה ממש נכון.
קובי: אני קורא לתקשורת כאילו להבין האם הלב שלך איטי או לא, כאילו. אם אני לקוח ואני מבין שזה שמקדם לי את האתר, הוא באמת באמת, אני מאמין שרוצה לטובתי ובאמת חשוב לו בלב שלו שאני אקודם, זה מבחינתי התקשורת שאתה תדבר עליה.
עדי: אבל זה גם לא רק זה, זה גם העובדה שאם הבן אדם כותב הודעה והוא קיבל מענה בעשר דקות אחרי שהוא כתב את ההודעה, אתה עדיין אתה מרגיש הרבה יותר טוב מאשר אם תקבל מענה בעוד שעתיים לצורך העניין.
קובי: זה חלק מהסיפור של האכפת, כאילו. אם אני אחרי שעתיים מקבל, אז פחות אכפת. ואם אחרי יומיים אני מקבל, אז כנראה בכלל לא אכפת.
עשהאל: אגב, חשוב להגיד שזה עניין של סגנונות תקשורת. ויש כאלה שכשאתה תשלח לו עכשיו, כמו שעדי הציע, כל הזמן תקשורות, הוא יתעצבן, הוא יגיד לך, אחי, הנה עכשיו הייתה לי שיחה כזאת של בן אדם אומר לי, תשמע, לא הגיוני שאתם יוצרים איתי קשר 12 פעמים ביום. ואז אמרתי לו בחזרה, סבבה, ניצור איתך קשר פחות. אני רק אומר לך שזאת התלונה הכי טובה ששמעתי היום. כי כאילו, לא יודע, אתה במיני חורות אומר לי, תשמע, אתם עובדים יותר מדי, תתחילו קצת להתפנן, הכל סבבה, אז כאילו, קח גם את הדברים, מה שנקרא, בפרופורציות הנכונות. אז קיצר, זה מאוד מאוד תלוי בלקוח ובראש הצוות, והמטרה שלי,
קובי: אגב,
עשהאל: כמנכ״ל, זה לחבר את המצ'ים הנכונים.

עשהאל: אגב, אחד הדברים שאני הכי גאה בהם כשהייתי קוסם זה שגם כשהייתי קוסם כן השתדלתי לעשות את הדברים קצת אחרת. נגיד, סתם דוגמה, כל האנשים בארץ היו עובדים עם ריחוף של בחור סופר מוכשר ורק דברים טובים יש להגיד עליו, בחור בשם איתן קלרר, שהוא קונה, הוא גם, הוא בונה את כל הפסטיגלים ואת כל הדברים הכי גדולים בבמות הכי גדולות, הוא ממש בחור אלקטרוניקאי מאוד מאוד מוכשר.

אבל אני לא רציתי, אני רציתי לקנות את הריחוף המקורי שפותח בצרפת, שנקרא ספונטס או משהו כזה, ואני נסעתי לצרפת והבאתי פאקינג ריחוף 70 קילו במזוודה ענקית. כל הטרמינל, ישנתי אצלו בבית, בפאקינג בית שלו ישנתי איזה יום כדי להביא את זה למחרת לישראל, ואני היחיד בישראל שהיה לו את הריחוף שלא רק עולה ויורד, אלא הוא מתוכנת מלכתחילה שהוא יכול לעלות, ואז הוא יורד ועולה שוב, והכל לפי הקצב של המוזיקה, והוא גם מסתובב,
קובי: איך מעבירים במכס דבר כזה?
עשהאל: זהו, אז אני אספר, ואז אחרי שהבאתי את זה, אז גם הלכתי פעם נוספת להביא לפרזי גם אחד כזה, כי היה חשוב לי שגם לא יהיה, והוא קצת פחד מהמכס וכל זה, ובפעם השנייה שגם הבאתי את זה לפרזי, אז גם עצרו אותי במכס. כאילו פעם הראשונה לא עצרו אותי במכס, ואני כזה גבר איתו, אני אומר לו לא, אל תפחד, לא יעצרו אותך וזה, ובפעם השנייה שנצאתי להביא לו את זה, אז עצרו אותי במכס, ובאמת הנה יצאתי מזה, ווואלה העברתי את זה, והכל היה בסדר.

אבל גם כקוסם היה חשוב לי לעשות את הדברים לפחות קצת אחרת. אגב, אתה יודע מה עזר לי לעבור ל… הרי איך זה עבד? אני הייתי קוסם, ואז בעצם התחיל הסיפור של הקידום, והכל סיפרנו מיליון פעם במלא פרקים אחרים איך זה התחיל, קשור אליך, ואז מה שקרה זה שבשלב מסוים, כשכבר אמרת לי, שמע, יבוא יום ויהיה לך את העסק של האינטרנט שהוא יהיה הכי גדול, והקסמים כבר לא יהיה קיים, ואני צחקתי עליך והכל, אז באמת לא הפסקתי עם הקסמים, עד ששברתי את הרגל.

יום לפני שהייתי אמור להיות בגד טאלנט ישראל, שברתי את הרגל בכדורגל, וזה הצעד שבגלל שאחרי זה לא יכלתי להופיע איזה שנה וחצי-שנתיים, כי הייתי בשיקום, אז זה הצעד שגרם לי לעבור אשכרה לעשות קידום מטרים במשרה מלאה, ומשם הכל היסטוריה. אני לא בטוח…
קובי: וגם החשבוניות שלך של הקידום גם עלו.
עדי: לא, לא, זה היה זה. קובי, אני זוכרת את זה ב-200 אחוז. אני זוכרת את היום הזה, כי אני גם הייתי בדרך לאילת באותו יום, וכאילו, אמרתי לעצמי, כאילו, מה אני עושה? אני צריכה לחזור, כי עשהאל כאילו נפצע. הייתי כאילו ממש בהיסטר, כי זה היה נשמע ממש לא טוב. דיברתי, אני זוכרת שדיברתי עם זיגי, הוא היה לידך לדעתי באותו רגע.
עשהאל: הוא ישן איתי בבית חולים.
עדי: נכון, ואני זוכרת שזה היה כל כך חמור, שרציתי להסתובב, הייתי כבר בערבה, רציתי להסתובב ולחזור, ואין מצב, זה היה זה בוודאות 200 אחוז.

עשהאל: כן, כן, זה היה באמת אירוע רציני, אבל תסתכל שבמרוץ הזמן, כמה שזה היה נראה לי סוף העולם,

כאילו,

אתה תבין, אני בבית חולים על מורפיום של הלייף, כאילו, שמים לי מורפיום, אין הרגשה מעולם. מעולם לא עשיתי סמים יותר טובים מהמורפיום הזה, זה פשוט, באמת, הרגשתי מהו אושר צרוף. אושר שאתה רוצה עכשיו, אני רוצה למות, זהו. לא צריך כלום, אני סיימתי את ה… תביא לי את זה עד 120, לא תשמע ממני יותר, זה היה פשוט מטורף, ואני גם אומר להם, אני זוכר את עצמי באמבולנס, אומר להם, איזה כיף לכם שיש לכם את זה זמין כל הזמן. לחובש כזה. האם אני הייתי במקומך, הייתי כל היום רק מזריק לעצמי את המורפיום, אז לא יודע מה עשית שם, זה פשוט היה,

כאילו, תחשוב, מאז שאני כאילו בכיתי כזה, שחיכיתי שיאסוף אותי אמבולנס במגרש, אז כאילו, מרוב כאבים בכיתי וזה, ואז כשהכניסו אותי לאמבולנס, שם לי את המורפיום, היה לי כל כך טוב פתאום מהקושי הזה לטוב הזה, שפשוט, אין, זה היה פשוט וואו.
עדי: רק לסבר אבל את האוזן לחבר'ה שלא מכירים אותך, אני מכירה אותך כבר עשור, פעם אחת לא ראיתי אותך בוכה. הבן אדם, יש לו טולרנס לכאב, שכאילו, לא ראיתי, עושה טיפולי שיניים, זה עובר לידו, כאילו.

לראות את הזה בוכה ממשהו, זה רציני.
עשהאל: זה מאוד קר, והיה לי, שמי, היה לי בסוף ניתוח רציני שם, יש לי עד היום ברגל שמאל, אני מצפצף במעברים ששומרים בקניונים.
קובי: ובכל זאת, אתה לא מוותר על הדופמין של הכדורגל.
עדי: חייבת כדורגל.
עשהאל: לא מוותר.

גם פונצ'י וולי, גם פונצ'י וולי.
עדי: אבל היום לפחות הולכים מגנים.
עשהאל: נכון, מאותו יום, מעולם לא עליתי על מגרש כדורגל בלי מגני עצם. תשמע, זה שדרוג, מה אתה רוצה? זה מעשה. זה לפחות לא לעשות את אותה טעות פעמיים. אני תמיד אומר, טעויות כולם יש, אבל לא הבנתי. שיחקת, שברת את הרגל, מה, עכשיו שוב פעם צחקת בלי מגנים? זה הזיות כאילו.
קובי: זה מצחיק, כשאומרים על משהו שאנחנו מבינים, אומרים עצה, תבדוק מה המסלול של הכסף. אצלו צריך לבדוק מה המסלול של הדופמין, ואתה יודע איפה עשה את זה.
עשהאל: יאללה, פגז, אני בעד, אני בעד. זה מאוד מסתדר גם עם כל ה… אני בעד.
עדי: גדול.
עשהאל: אז זה ככה באמת מה שעזר לי לעבור, לעשות רק את הקידום. אגב, כל הציות של הקסמים, לא מכרתי כלום, כלום, כלום, חוץ מהריחוף, כי הריחוף, ידעתי שפשוט זה לא יישמר, זה אלקטרוני וזה ענק וכאלה, אז את הריחוף לפחות מצאתי מישהו שיוכל להשתמש בזה, אבל כל שאר הדברים,

ואגב,

אם היום הייתי חוזר להיות קוסם, לא הייתי עושה את הריחוף. אין מצב, זה כבד, זה דורש תחזוקה, אתה נוסע לתל אביב לשמן את זה, ואיזה גועל, לא יודע למה עשיתי את זה, זה באמת הזיות. אבל שורה תחתונה, את כל הציות של הקסמים שמרתי קומפלט במחסן שלי, ליום העולה את הארבע של דבש, אז זה מה שיהיה.
עדי: רגע, אנחנו מוזמנים למופע?
עשהאל: כן, בשמחה, בוא נחכה שהיא תגיע לגיל ארבע.
קובי: יאללה, אגב, האיחוף, שנסעת לספרד, בסופו של דבר זה מראה על מגמה של בן אדם שמאמין בה, אני רוצה בידול. אז גם אם בעובדות זה לא באמת עזר לך, אבל בעצם זה שאתה עושה את זה ברמת עושה ולא רק מדבר, אז בפעם הבאה שאתה תעשה שינוי, זה באמת יעבוד.
עשהאל: חד משמעית, מסכים. אגב, אפשר גם לשלב את כל העולם הזה של הקסמים בפגישות מכירה. אני זוכר שכשהיינו באגודה, זה היה ממש הרצאות שלמות של איך, נגיד, סתם, אתה בפגישת מכירה, לבוא לעשות איזה טריק קטן ששובר את הקרח, זה גם דברים שהם באמת נחמדים. עד היום, עד היום, פעם ב… כבר זה כבר באמת נדיר, אבל אני אגיד איזה חמש-שש פעמים בשנה, אני מקבל שיחה, ומישהו אומר לי, שלום, הגעתי ללולה קוסם הדגול, ואני כזה, לא יאומן, כמה שנים עוד יעברו עד שאנשים, כאילו, מה קורה? כמה שנים עוד? לא עשיתי הופעה כבר מ-2019 ינואר בערך, אז כאילו, אז זה גם תמיד מרגש אותי מחדש.

כל האתרים שלה קסמים, שמשם זה הכל התחיל, אז בעצם היום הם משמשים כנכסים, זאת אומרת שהם מחוברים היום לקולגות שלי, בהיסטוריה, מה שנקרא. אגב, לא משנה באיזה מקצוע עבדתי, גם כשהייתי קוסם וגם כשאני היום מנהל פה את החברה, תמיד היו ויהיו אתגרים ובעיות שצריך לפתור.

אני זוכר שגם כקוסם, פתאום, יש לך באותו יום מופע גדול, והריחוף החליט לא לעבוד, ואתה מתקשר בהיסטריה מוחלטת לבחור מצרפת ואומר לו, My friend, my friend, it doesn't work, וכאילו, אתה בטוח שעכשיו נגמר העולם, וזה לא משנה במה אתה עובד, אני מניח שגם אנשים בפנסיה מוצאים על מה להיות מאוד לחוצים, ורגע, יש היום בערב את החתונה של ההוא, ואין לי רכב להגיע, וכל מיני סיפורי סבתא. בסוף אנחנו די מחפשים באיזשהו מקום לפתור ולעשות דברים, ולא להיות ברגל על רגל.
עדי: כי זה סרוויס,
קובי: אתה נותן סרוויס גם בתור קוסם וגם בתור מקדם.
עשהאל: נכון, נכון מאוד. אתה נגעת גם בעניין הזה של הקולגיאליות. בסוף, דברים שחוויתי בקוסמות, אמרת את זה לפני זה, שבסוף החגיגה הכי גדולה שקרתה בעולם הקסמים, נראה לי, זה שאני הפסקתי להופיע. כי מה לעשות, וואלה, היה לי לא מעט תופעות, ואין מה לעשות, כשאתה מזמין את אלול הקוסם הדגול, אתה לא יכול גם להזמין את עמית מיטרני, או את ג'יני,

או את,

כמובן שהם אנשים מדהימים, סתם נותן כדוגמאות, או ירדן שלו, או כל אחד מצוין כזה או אחר, וזה תמיד בסוף בא באיזשהו מקום. שוב, אני היום לא מאמין שזה באמת בא אחד על חשבון השני, אבל באותה תקופה, ובטח ובטח שהקוסמים היום באותה תקופה בישראל, זאת הייתה האמונה, וזו לדעתי אמונה מאוד נמוכה, שלא צריך להאמין בה, אבל זה גם מה שאולי באיזשהו מקום אפילו אני אמרתי.

שכאילו אם אני נגיד עכשיו נכנס שחקן חדש לשוק, והוא מתחיל להופיע נגיד לילדים, אז כאילו עכשיו הוא לקח לי את ההופעות, אתה מבין? עכשיו זה סתם בן אדם מתרץ לעצמו. זה כמו שבן אדם מתחיל לשתות קצת אלכוהול בלילות, אז הוא אומר,

לא,

עכשיו אני גרוע ביחסים שלי עם ההורים שלי, כי אני התחלתי לשתות אלכוהול. וכל דבר שקורה לו בחיים, לא, זה כי התחלתי לשתות. עכשיו אחי, די, מספיק. קח אחריות על החיים שלך, זה בגללך הנקודה. מה זה קשור לזה או לפה? לא צריך לתרץ את הדברים על בסיס מה שעכשיו אני עושה או לא עושה.
קובי: אם כל הקוסמים האלה ישקיעו בשיווק ובשיווק רציני, כולם יעלו ברמה.
עשהאל: כולם רואים את קצה הקרחון של למעלה, ואף אחד לא מבין את כמות העבודה שיש למטה, שגורמת לניצוץ הזה שכולם רואים למעלה. הם לא יודעים.
קובי: הלמעלה זה כיף.
עשהאל: בכלל לא כיף הלמטה. אבל אין, אני אומר לך, ניהיה לי את היכולת, לא יודע מאיפה, זה הכל דבר שמוביל לדבר. לסתום את האף ולעשות מה שצריך ולסתום את הפה ולוותר על ערבים עם חברים ולוותר על דברים גדולים ולא ללכת לדברים מסוימים ולתעדף את הדבר הזה על פני דברים אחרים, וזה מאוד מאוד מאוד אני מרגיש שעזר לי.

עכשיו, בגדול הקולגיאליות הזו, הנגע הזה של כאילו קצת איזה מין חתול שחור בין קוסמים, לא יאומן, תשב חזק, זה גם קיים בעולם קידום אתרים. כאילו, אני הייתי בטוח שזה משהו שהוא שמור רק לקוסמים. מסתבר שזה די משהו שהוא פשוט רחב, לדעתי, שמופיע בעוד הרבה הרבה עולמות.

תמיד כשמגיעים לפה עובדים חדשים לחברה, אני משתדל כל כמה חודשים לתת את הנאום על הנקודה הזו ספציפית של החיים של כל עובד זה גשר, זה גשר. אתה עבדת בזה, עשית צבא, ואז עבדת במשהו, ואז עבדת במשהו, ועבדת במשהו. ואם אתה לא יודע לקחת מכל חלק את הדברים הטובים ואת היכולות החדשות ולהביא אותם לדבר הבא, ולא רק זה, גם שכל פעם שמישהו ידבר עם מישהו שאי פעם עבדת אצלו יגידו דברים טובים, ושאתה תישאר בקשר עם אנשים שהיית.

ואם זה לא גשר של תחנה אחרי תחנה אחרי תחנה, שמובילה לאיזה מקום שהוא יעד יותר ויותר גבוה, אז אתה מבזבז את הזמן שלך. אז חבל על הדקות אפילו שאתה נותן היום, וחבל, באמת, זה לא יעיל. ואני חייב להגיד שרוב הדברים היום שאני עושה, הרבה מאוד מהדברים שאני עושה היום בקידום אתרים, זה הגיע מהעולם של הקסמים, לדוגמה.

אמרנו את זה כבר בפרקים קודמים, אבל אחד החבר'ה, בעצם הקולגות שלי, יצר איתי קשר וככה סיפר לי שיש דבר אחד שאני יכול לעשות שאחרים לא יכולים לעשות, שזה הכנסים. הוא אומר לי, כמה אנשים אתה מכיר בכללי שמוכנים לעמוד על במה מול 300-200 איש וללמד או לדבר אפילו, לשיר, לא יודע מה לעשות. ואתה, בגלל שהגעת מהעולם של הבמה, אז אתה עושה את זה בקלות.

כל השיעורים היום שאני עושה, לא יודע אם אתה יודע, אבל כל שבוע יש היום שיעור מכירות, שיעור שיווק, שיעור SCO, ולפעמים גם שיעור של מנהלים ושיעור של ראשי צוותים, וכאילו, היום יש לי המון המון ידע שאני מעביר ומשתדל ללמד פה את האנשים. וכל הדבר הזה בסוף, של לדעת להחזיק שיעור, ואם מישהו פתאום מדבר בצד, להגיד לו, היי, שקט, תודה. כאילו, זה דברים שהגיעו מעולם הבמה, ולא למדתי את זה בתור איש SCO.

אתמול היה כזה קטע מטורף. פגשתי שם בחור בשם עומרי, עומרי. בחור דתי, קסם, היה קסום, נשאר קסום, אנשים לא בדיוק משתנים. והוא בא ואמר לי, אה, אתה עושה היום שיווק וזה, זה יופי, ואז הוא אמר לי, כזה משפט יפה, הוא אמר לי, אתה יודע, כל הקמפיינרים שעבדתי איתם עד היום, כולם גרועים, אף אחד לא יצליח להביא לי תוצאות.

ואז אמרתי לו, משהו חזרה כזה יפה, אמרתי לו, אתה יודע, אני במקרה מכיר את התחום שלך, של האמנות חושים וכל זה. אתה יודע למה, כאילו, אתה אומר שכולם גרועים וכולם זה? כי אתה יודע מי בעיקר לוחץ על הקליקים? אלה שבאולם פה. הם אלה שלוחצים על הקליקים, לא הכוחות הפוטנציאליים. פשוט אתם לא יודעים את זה, אבל אני יודע את זה בוודאות, שאתם פה, הקוסמים, אחד לשני, שכולכם נראים כאלה חברים טובים וכולם מופיעים על אותה במה, אתם אלה שנכנסים לגוגל ומחפשים אמן חושים לאירוע, ואני יודע את זה.

תראה את פרזי, גם, עשה עכשיו קמפיין הרבה זמן עם תקציב גבוה והכול. אומר לך, אין שיחות, וזה לא קשור, זה לא אצלי בכלל, הוא פשוט לא מקבל שיחות, וגם עומרי הזה לא מקבל שיחות, וגם למעשה, כשאני עשיתי את זה לקמפיין לבחור אחר שאני עובד איתו, אז גם הוא לא קיבל שיחות.

קובי: אבל איך זה מוסיף לי לחשבון בנק שלי, כאילו, כשאני עושה את זה?
עשהאל: כי ברגע שאני לוחץ על המודעות שלך, התקציב שלך נגמר, ואז המודעות שלי למעלה. אבל מה שאתה לא מבין, זה שאתה לוחץ על שלי, אני גם לוחץ על שלך. זה הדחקה המטופשת הזאת.
קובי: זה השמדה הדדית.
עשהאל: ממש, ממש ככה. ובתחום שלהם יש ממש אדם לאדם זאב, באמת, מטורף לגמרי, אז זה גם ככה הצחיק אותי. עוד עניין שמאוד מאוד היה ככה בהומור מבחינתי, זה הסיפור של לא לצלם, אוקיי? כמעט כל קטע שהתחיל בגאלה, במופע אתמול, אז היה מישהו שממש בתוקף אמר, חבר'ה, הקטעים פה הם קטעים מקוריים, מאוד מאוד חשוב ולהקפיד על זה, ואנחנו לא נקבל שום סטייה בנושא. אף אחד לא מצלם בווידאו, המקסימום זה לעשות איזה תמונה אולי, אפילו גם זה רצוי שלא,
עשהאל: וזהו.
עשהאל: כי אנשים פה השקיעו ועשו דברים מקוריים, ואנחנו לא רוצים.
עשהאל: עכשיו,
עשהאל: כאילו, כמה זה מנותק מאיפה שהעולם ב-2025. היום אנשים מנסים להעלות לך את האלגוריתם של גוגל לטיקטוק, כי זה מה שיביא הכי הרבה, וזה מה שעושה את השיווק הכי טוב, וזה מה שיביא לו גם הכי הרבה לקוחות. ובמקום זה, הם כאילו מתייחסים לכל כאיזה, במקום להיות בשפע, להיות באיזה צמצום מטורף לגמרי. עכשיו, לא נעים לי להגיד לך, הוא אומר, לא לצלם זה קטע מקורי, ואז אני מסתכל על הקטע, ואני אומר, אה, עשיתי את זה ב-2018. וכל הקוסמים בארץ עושים בדיוק את אותו קטע, ו…
עדי: אז אולי זה למה הם אומרים לא לצלם, כי…
קובי: את כל הקסמים אני יכול להיכנס לאינטרנט, ל…למדיה, ולראות את כל הקסמים?
עשהאל: אני בטוח שכן.
קובי: אז למה כשאני שואל, אפילו את ירון, שאלתי במפגש האחרון שלנו משהו, איך וזה, והוא לא רצה להגיד לי כזה.
עשהאל: כנראה שהוא לא ידע בדיוק את המתודה המדויקת, או שהוא סתם לא רצה להגיד לך, כי אתה לא קולגה ואתה לא בתחום, אבל אני מבטיח לך…
קובי: אבל אני יכול למצוא את זה באינטרנט. נכון.
עשהאל: תחפש גם תמצא. אבל רגע, אתה תחפש באמת?
קובי: לא.
עשהאל: אז זה מה שרוב האנשים לא מחפשים באמת.
קובי: הבנתי.
עשהאל: הם רק אומרים שהם יחפשו, הם לא באמת מחפשים. וכן, אני גם חייב להגיד שזה מאוד מבאס לעשות מופע, וזה קרה לי בעבר. הנה, אפילו שלאינטרנט היה, אתה יודע, ב-2018 זה עוד לא היה כמו היום. אתה עושה מופע, ופתאום מישהו באמת צועק לך את הפתרון האמיתי. הוא אומר לך, היי, החוברת, כשאתה פותח אותה מלמעלה, אז זה מציג את הבלי, ולמטה זה ההיא, ובאמצע זה הצבעוני, ועכשיו הוא צודק. ומאיפה הוא יודע את זה? כי הוא בדק ביוטיוב. אז בדרך כלל פשוט רוב האנשים לא באמת בודקים, הם רק אומרים שהם יבדקו.
קובי: דרך אגב, העולמות של ה-CO זה גם קורה?
עשהאל: כן.
קובי: זאת אומרת, אנשים חושבים שיש להם איזה ידע או משהו שרק שלהם, והם…
עשהאל: בטח.
קובי: מה? אבל אין דבר כזה.
עשהאל: שמע, אתה יודע, אני לפעמים מעביר פה שיעורים, והרבה פעמים אנשים כזה באים ושואלים אותי כל מיני שאלות בפרטי, בוואטסאפ, אפילו פרונטלית פה, וכאילו, המון פעמים אני הולך לגוגל או למשהו אחר, לג'ימיני, אני פשוט שואל אותו שאלה, קורא את התשובה, מבין, אומר, אה, ומסביר את התשובה.
קובי: לא, אני מדבר על אלה שיש להם חברות וידע, והם שומרים את הידע הזה לעצמם,
: כאילו,
קובי: בתחום שלך.
עשהאל: אני חושב שהיום העם…
: זה משהו אחר, אבל… זה מטורף.
עדי: בקוסמות זה בקטע של, כאילו, הכל אמור להיות שם חשאי. כאילו, חשאי כזה, כדי שלא תגלה את הקסמים.
קובי: ואז אני אהיה מיוחד, ואז אני אצליח לגבות עוד 2,000 שקל למופע, כאילו.
עדי: נכון.
קובי: אותו דבר ב-SEO, אני יודע לקדם, כי יש לי איזה טריק מיוחד, איזה ידע מקצועי, ואני לא אגלה את זה לכולם, כי אז אני אעשה את זה, ואני אצליח ויעקוף את כולם.
עשהאל: שזה הקלאסי של תורת המשחקים. כן, זאת אומרת, זה המתבקש.
עשהאל: נכון.

עשהאל: אבל אני עשיתי הכל הפוך. כל הדרך שלי בעולם של הקידום אתרים, גם מזה זה התחיל, ועד היום זה ככה. כאילו, מה שנקרא, אם אני אקביל את זה רגע לעולם אחר, שמישהו פעם נתן לי את הדוגמה הארצית, ואני מאוד אוהב אותה. כאילו, הוא אמר לי משהו בסגנון של, תראה, אנשים כן פה ושם כתבו קצת איך מקדמים, ומה זה כישורים, וכאלה, אבל אתה הראשון שגם הדבקת שלט, לא רוצה לקלל, פה יש בית בושת, מה שנקרא. זאת אומרת, ידעו שיש בתי בושת בכל מיני מקומות בעיר, אבל אף אחד לא שם שלט שפה יש בית בושת. ואתה הראשון שאמרת, פה יש, הנה, זה כאן. וזה השינוי הגדול. אני אישית, גם אתמול בא להתייעץ איתי אחד החבר'ה פה בסוכנות, הוא אמר לי משהו בסגנון כזה של, יש לו חבר, ש… איך הוא סיפר את זה, יש לו חבר שעושה איזושהי שותפות עם איזה משקיע או משהו כזה, אבל המשקיע רצה לדעת איך הוא הולך לעבוד, והוא לא רוצה לגלות לו את הסוד המסחרי, ואז אני נתתי לו את ההצעה הכי טובה שאני יכול, ואמרתי לו, אחי, תפרט לו עד הפיקסל האחרון איך אתה הולך לעבוד, כי זה שאתה חושב שהסוד הוא בידע, זה מה שאתה לא מבין, הסוד הוא ביישום.
קובי: ביישום.
עשהאל: הנה יאריק ואני כל היום בשיחות על זה, אנחנו ביום ראשון עושים פה שיעור SEO, הנה ביום ראשון האחרון היה פה שיעור SEO. יאריק, האם אתה חושב שביום חמישי שנעשה בדיקה לאתר עליו דיברנו? האם אתה חושב שבאמת דברים שם יקרו כמו שביקשתי מקצה לקצה?
קובי: ממש לא, ורק אולי בן אדם אחד שהזכרת אותו פה ספיזיון בוודקאסט, אולי יעשה את זה.
עשהאל: הבנת?
קובי: אני רוצה להביא לך דוגמה, כשהיינו בכנס, סיפרת לכולם איך אפשר למצוא דומיינים כאילו בצורה חופשית. היו שם כמה?
עשהאל: 250 אנשים.
עשהאל: 250 אנשים.
קובי: שאלתי אותך אחרי זה, כי באמת לא הבנתי. אמרתי, למה אתה לא נותן את זה? הרי אתה עושה את זה בפועל, ואם הרבה יעשו את זה, באמת יהיה לך יותר קשה. נכון. ואמרת לי, והיום אני מבין את זה ויודע את זה, אף אחד כמעט לא יעשה, אולי אחד אם יעשה, אחד יעשה, באמת יעשה,
עשהאל: מה שאמרתי זה יהיה נפון. התשובה הראשונה שלי, וזה באמת, אני עומד מאחורי זה, ואני גם אומר לך שאתמול בלילה תפסתי עוד שלושה דומיינים, ולא הייתה שום בעיה לתפוס דומיינים שבאותה תקופה בכנס, אז לאיזה שלושה ימים, פתאום לא היה אפשר לקנות דומיינים, כי באמת, כל הדומיינים תפסו, כי שלושה אנשים עשו את זה לשבועיים בערך. אבל, התשובה הראשונה שלי הייתה זה, רגע, אז לא כדאי לפרסם את זה. נכון? מעולה, אז אני הולך לפרסם את זה. כי מה אנשים רוצים לראות? מה שאנשים לא רוצים לגלות. נגיד אם עכשיו מישהו היה עושה יוטיוב שמסביר איך פורצים לבנק הפועלים ולוקחים את כל הכסף, סתם אני ממציא איזה משהו, אז כולם היו עושים את זה כביכול, אוקיי?
עשהאל: אבל אף אחד לא מפרסם את זה.
קובי: כן.
עשהאל: כי אם אתה יודע לעשות את זה, אז למה שתפרסם את זה? זה קצת כמו אלה, כי יש איזה מין טענה של אם אתה כל כך טוב במה שאתה מלמד אותי, אז למה אתה מוכר קורס של זה? עכשיו, אני לא מסכים עם זה, אבל אני כן מסכים עם זה שמישהו שמוכר רק קורסים, אז זה באמת קצת מוזר. אתה כן רוצה לראות שגם הבן אדם יודע גם לעשות בעצמו ולדעת ליישם, כי תאורטית כולם יודעים הכל, אבל היישום הוא בסוף זה שמשנה משהו.
קובי: דרך אגב, הקורס שלך שאתה מוכר, אתה עושה. אתה לא רק לומד, אתה עושה. אני ראיתי בערך איזה חצי מהקורס הזה, ואשכרה הייתי צריך לעשות דברים.
עשהאל: אז כן, הקורס הוא באמת פרקטי, וזה בדיוק הרעיון, זה מה שניסיתי לעשות, קורס שהוא קצת אחר, שקודם כל הוא מתחיל ב-תעשה 1, 2, 3, בסוף, בפרק הבא אני אסביר לך מה עשיתם, אבל תתחיל רגע מהיישום. בסוף אני גם אסביר לך מה עשית, ואתה תבין את התמונה המלאה, אבל לא קודם תאוריה ואז פרקטיקה.
קובי: כי הוא אמר רק כתוב, נעשה ונשמע.
עשהאל: ולא רק נעשה ונשמע, גם אני תמיד אומר, וזה גם מה שדיברתי עם אחיות שלי לאורך השנים, שאני תמיד אעדיף בן אדם שיש לו 4 שנות ניסיון מאשר 4 שנות לימודים. אז במקום ללמוד, פשוט לך. לא יודע, אתה רוצה ללמוד להיות עורך דין? לא, יש דברים שהם רגולטוריים, שאני כבר לא יכול להילחם במערכת שחייב, אחרת אתה לא חוקי, אבל אם אתה רוצה למשל להיות משהו שלא צריך רגולציה, איזה יועץ משכנתאות, תותח על למשל,
קובי: אחי,
עשהאל: לך תיצמד לאיזה יועץ משכנתאות, תעבוד איתך 3 שנים, מבטיח לך, אתה תצא הרבה יותר טוב מאם תעשה תואר עכשיו או לימודי לא יודע מה של 3 שנים בדבר הזה.

עשהאל: עוד איזו נקודה ככה מעניינת. לאחרונה פנה אליי איזה מישהו, וככה התייעץ איתי, מה אני חושב על האם באמת שווה לו להמשיך להשקיע ב-personal brand שלו, מה שנקרא, אגב הוא גם בדיוק עכשיו מתקשר אליי תאמין או לא, קסם, הנה עוד קסם אמיתי, סיפור אמיתי, הוא באמת מתקשר, קיצור הוא בא התייעץ איתי, האם אני חושב ששווה לו להמשיך להשקיע באינסטגרם שלו וב-personal brand שלו, כי הוא שם לב שבפועל כשהוא מתעסק נטו בעבודה עצמה של להביא את המכירות, אז הוא פשוט מצליח לעשות הרבה יותר כסף, וכל האינסטגרם לא בדיוק מוכיח את עצמו וכאלה, אז אמרתי לו בחזרה, אני חושב שאתה צריך להפסיק עם הטמטום הזה, תפסיק, מה זה עוזר? אז הוא אומר לי, אבל מה, לא תהיה לי יוקרה. אמרתי לו, אחלה, מה אתה מעדיף? יוקרה או כסף? אני מכיר את העניין של היוקרה, קוסמים מעדיפים יוקרה, ואני היום מבין את זה, אבל אני אפילו כשהייתי קוסם, בשקט בשקט, העדפתי את הכסף, לא את היוקרה. אז כאילו זה בסוף ההבדל. אז שורה תחתונה, יש בעולם של הקוסמות, לפחות לאורך כל השנים שאני הייתי, את הקטע של האם אתה קוסם לילדים, או אתה אמן חושים? ואם אתה אמן חושים, חס ושלום שלא יקראו לך קוסם, כי אם מישהו יציג אותך קוסם, אתה לא תעלה לבמה,
עשהאל: אתה תגיד לו,
עשהאל: תציג אותי שוב, כי אמן חושים, כי אני לא קוסם, כי קוסם זה כאילו לילדים. ואז כאילו כמובן שהיום זה קצת משתנה, ופתאום אנשים אומרים, אני קוסם, אני לא אמן חושים. זה כאילו כמו ה-AI, ואז יש נציג אנושי, אז עכשיו אני נציג אנושי, אני לא AI. כאילו, זה כמו, זה תמיד זז ימינה-שמאלה.
קובי: בעולם של ה-SEO, גם יש לך אנשים כאלה? שמעניין אותם יותר היוקרה, איך אנחנו נראים, מאשר כאילו, שורה תחתונה, הכסף?
עשהאל: אני לא בטוח.
עשהאל: לא בטוח.
עשהאל: אני לא חושב שהמקצוע הזה הוא מקצוע מאוד במתי ומאוד כזה, אולי,
עשהאל: לא יודע,
עשהאל: אולי יש, ואני פשוט פחות בקיא בזה, כי אני פחות גם מתערבב כמו שהייתי מתערבב בעולם של הקסמים מול האנשים האחרים. אני היום לא כזה מכיר חברות אחרות של לא יוצא לי להיכנס כמעט לשום אתר של חברה אחרת,
: או
עשהאל: מעולם לא עשיתי שיחת, איך אומרים את זה, כאילו שאתה עושה לקוח סמוי.
קובי: לא, השתכוונתי לכוחות שלך כיום.
עשהאל: לכוחות שלך כיום.
קובי: של SEO?
עשהאל: בטח.
קובי: האם יש כאלה מעניינות להם רק שורה תחתונה כסף, או שיש כאלה מעניין,
קובי: רגע.
עשהאל: לא, מעניין יוקרה.
קובי: חשוב לי את הדמי, את היוקרה.
עשהאל: הרבה חשוב יוקרה.
קובי: אבל זו סתירה.
עשהאל: לא.
קובי: למה?
קובי: לא תמיד.
עשהאל: רוב האנשים, הם יודעים מה הם רוצים, אבל הם לא באמת מתנהגים שזה ישיג להם את המטרה. הנה, אני נותן לך דוגמה מושלמת לבחור שבא להתייעץ איתי, והוא אומר לי, תקשיב, אני משקיע היום 50% בערך מהמשאבים שלי והזמן שלי ביוקרה, ו-50% בכסף. אני קולט שכשאני משקיע את הזמן שלי בכס, פרסונל ברנד, אבל מה לעשות? כאילו, מה עדיף? אני אישית נתתי לו את התשובה הכי אותנטית שאני יכול, ואמרתי לו, אני חושב שאתה צריך להתרכז בכסף. כי זה מה שמעניין אותך בתכלס, ואם יוקרה זה מה שבא לך, אז קדימה, אבל אתה מתלונן שאתה לא עושה מספיק כסף, אז המטרה שלך לעשות יותר כסף, אז שחרר את היוקרה המטופשת הזאת. אז אותו דבר יש את העניין של האם אתה קוסם ליום הולדת או למבוגרים. אני תמיד הרגשתי שהרבה יותר קל להביא הופעות של ילדים, כי בן אדם ישקיע הרבה יותר בילד שלו מאשר בעצמו. אז כל פעם שאנשים היו כל כך נשאבים לאמן חושים הזה, תמיד אני לא הבנתי את זה. אני תמיד אמרתי, אני רוצה לעשות מה שיש בו כסף. קוסם לילדים, יאללה, תרשום אותי בילדים, מה שנקרא.
קובי: וילד כל שנה זה… כל כך קל.
עשהאל: יש ילדים, אני אומר לך, הייתי עושה להם, בכפר סבא הירוקה הייתה מישהי, עשיתי לה שישה אירועים, ילד מגיל 4 עד גיל 10 התחיינות שאני עושה, ואני אומר לה, תקשיבי, גיל 10 אני כבר לא כל כך עושה, ולא רוצה, אני שונא את זה וזה, זה כבר גיל קשה קצת, ופה ושם. תבוא, תבוא, ובאמת באתי.
עדי: אל תשכח שגם לילדים יש אחים.
עשהאל: ברור.
עשהאל: ככה זה עובד. לפעמים יש גם הופעות, נגיד, שאתה עושה בקניון, וזה לא כזה כסף טוב, אבל אתה יודע שאתה מחלק כרטיסים, וזה יביא לך לקוחות כמה אירועים. חוץ מזה, השקטים, זה קטע מטורף. אתה מסתכל שנייה על האולם, אתה עושה כזה סקירה, ואתה אומר, וכל המרחל על אחרים, זה וזה. ככל שהוא עושה יותר רעש, ככה הוא עושה פחות כסף. ככל שהוא יותר שקט ופחות לוקח עכשיו איזה תפקיד מאוד חשוב, ומאוד… אגב, רוב אלה שיש להם מקצוע אחר, והם לא באמת קוסמים, הם פשוט קוסמים בהאבי, בתחביב, עושים יותר כסף מהקוסמים שעושים את זה במשרה מלאה. למעשה, אני חושב שאני כקוסם הייתי, הנה, בדיוק כמו בפתיח של הפודקאסט, 70 אלף שקל בחודשי השיא, אז בואו נגיד ש-50 אלף שקל זה בטח היה הממוצע של השנים האחרונות בחודש, פחות או יותר. אני חושב שזה היה נחשב מאוד גבוה בעולם הזה. והיום אני טוען,
עשהאל: כאילו,
עשהאל: אני יודע את זה, שדווקא כל אלה שמרעישים, מרעישים, מרעישים, אז היה איזה נקודת זמן שהם גם באו וביקשו ממני איזה עזרה בשיווק וזה, כי אין להם אגורה על התחת והם צריכים בלה בלה בלה.
: כאילו,
עשהאל: ודווקא השקטים, אלה שאתה לא היית שומע, ושהיית רואה שהם הכי מופנמים וזה, היית יודע שהוא מריץ כל כך הרבה חוגים באזור ירושלים לדוגמה של איזה בחור מסוים שכאילו כולם מתייחסים אליו באיזה זלזול כזה, כאילו זה לא, הוא סתם, הוא מעף לנו, הוא לא נחשב. והם לא יודעים שהוא בפועל זה שעושה את הכסף והם אלה שרק עושים את הרעש.
קובי: אבל המטרה שלהם שונה, זה כבר הסכמנו.
עשהאל: נכון.
קובי: אחד מעניין אותו כסף, אחד מעניין אותו יוקרה, וכל אחד צועד לפי מה שמעניין אותו.
עשהאל: מסכים איתך, אין נכון ולא נכון, זה רק כל אחד ומה שהוא רוצה להשיג.

עשהאל: והנקודה האחרונה, אחת לפני האחרונה והיא באמת הכי כזה קצת צבתה לי בלב זה שלמרות שהיה שם לא מעט קוסמים היו המון קוסמים שלא הגיעו למפגש. וגם זה היה משהו שגם בימים שאני הייתי באגודה מאוד חזק והייתי מגיע כמעט לכל מפגש גם זה היה מאוד ניכר שאנשים הרבה מהם פשוט לא מגיעים לכנסים.
קובי: מה הסיבה?
עשהאל: זה זול מבחינתם. זה איזשהו עניין כזה של זה זול. כאילו זה כזה מין, כאילו מה זאת יש לי הופעות, אני לא אקדיש עכשיו ערב שלם לכנס קוסמים כי כאילו מה זאת יש לי הופעה, אני צריך להופיע לבנק פועלים, אני צריך לעשות, זה כאילו ממש היה. נגיד אתמול היה בחור שהופיע ואז הוא לא יכל להישאר עד הסופה של הכנס כי היה לו איזו הופעה מאוד חשובה והוא יצא והוא עשה. עכשיו אני לא אומר שלא הייתה הופעה, אני לא באמת יודע. אני רק אומר שאתה לא יכול ערב אחד להגיד,
עשהאל: לא,
עשהאל: עכשיו יש לי כנס, אני יודע עליו מראש, אז פה אני לא קובע הופעה. אני טוען שהוא קבע את ההופעה כדי שהשיווק שלו יהיה, שהוא היחיד שלא מופיע בתודות לכולם, כי יש לי הופעה, מה זאת אומרת? אתם פשוטי העם שנשארים פה כי אין לכם מה לעשות, אבל אני לא, יש לי הופעה, אני לא יכול שערב אחד יהיה ריק. זה התחושות שאני קיבלתי, אבל כמובן שהכול יכול להיות נכון מאוד. הנקודה האחרונה היא, הקלסר של המשובים. אנחנו, כמו שסיפרתי, אנחנו עשינו פינוי של המחסן כזה ומצאתי משהו מאוד מאוד מעניין. זה בעצם הקלסר של השנים הלא זוכר אילו איזה, שבעצם כל שנה, הנה זה 2015, תאמין או לא, אז באגודה לימדו אותנו שכדאי לנו לקבל משובים, ואז, הנה זה מ-2015, תאמין או לא. יש כאן אחרי כל מופע שעשיתי את כל הפרטים של תאריך האירוע, סוג האירוע, שעות האירוע, כתובת האירוע, שם הילד וגילו, איש הקשר, המחיר, ואז שביעות רצון מהאירוע. איך הגעתם אליי? ציון מ-1 עד 10 והמלצה. ככה עשיתי לכל פאקינג מופע שעשיתי פה.
קובי: ואז מחברים את זה ועושים ממוצע.
עשהאל: שתבין שיש פה מאות, מאות. ואז העליתי את זה לאתר שלי בשלב מסוים וכאלה,
: אבל…
עדי: השאלה שלי, מתי הפסקת לעשות את זה?
עשהאל: לא יודע.
קובי: לא, אבל מה שהם יודעים כי…
עדי: אני לא הייתי מודעת לזה.
קובי: עשו את זה בניירת.
עדי: אני לא הייתי מודעת לזה.
עשהאל: 2014, אני עוד בצבא.
: די.
עשהאל: אני פאקינג בצבא, ותראה איך קוראים לי, הקוסם המקסים. הקוסם המקסים מסיים. אבל הנה, תראה. שם הילד, הילדה. אוקיי, יום רביעי, תאריך 19 ל-11.14. שם הילד, אריאלה. גיל 8. כתובת חולון, מוזיאון הילדים. סוג האירוע יום הולדת, מספר משתתפים 25. איך הגעתם אליי? דרך האינטרנט, בבקשה. שביעות רצון 10. המלצה, נהניתי מאוד מהסדר שאירגנת. נשמח להזמין אותך עוד לאירועים הבאים. 19. אני כבר לא ידעתי 16. אני חשבתי שזה הולך קדימה, לא אחורה.
עדי: הם לא רואים, אבל זה אשכרה מסודר לפי שנים.
עשהאל: איך הגעתם אליי? דרך המלצה, מהילת ציפורניים. לא יודע מי זה. שביעות רצון 10. הילדים שיתפו פעולה בצורה יוצאת דופן? מקסים. וככה יש באמת לכל מופע ומופע שעשיתי, שנים אחורה, דף שממש מראה שביעות רצון. ואני הייתי ממש שולח גם למתעניינים, לא יודע, רגע, איך זה, ופה ושם, אז הייתי ממש מפנה אותם לאלה שכבר ידעתי, שעשיתי להם איזשהו פידבק ושהם אהבו את זה. 2012. 2012 זה לפני הצבא. זה לפני שהתגייסתי לצה״ל. 2011. וואלה, אני לא מאמין. 2011. הנה, איך הגעת אליי? מגנט שחברה קיבלה בהופעה במתנס יד בנימין.
עשהאל: עכשיו,
עשהאל: זה הזכיר לי, אתה יודע מה עשיתי במתנס יד בנימין? אתה לא תאמין, יפול לך הראש. תקשיב טוב. אתה יודע מי זה בניה מבית שמש?
קובי: בטח.
עשהאל: יפה. אז נסענו חברים לכינרת, ובניה היה רמזור ירוק, והוא נסע, והיה בחור אחד לפניו, ואז הרמזור התחלף לצהוב, ואז הבחור לפניו דפק ברקס, חבל על הזמן, כאילו שהוא לא עובר את הרמזור, ובניה, אני לא אשכח את זה, כל כך היה חשוב לו שהוא ימשיך, זה כאילו סע, סע, סע, והוא נתקע בו. סבבה? ואז היינו חייבים עשרות אלפי שקלים לבן אדם. אז עשינו מופע ביד בנימין, ומכרנו מלא פופקורן וברד, ולא סיבוב אחד אלא כמה, כדי להחזיר את הכסף במשפט שהפסדנו בו לבניה. וזה מה שהיה, נשבע לך. אז עשיתי שם מופע, ומשם הגיעה, איך קוראים לה? תקווה וחדווה, זה הילדות, של משפחת רייפמן מיד בנימין, והם הזמינו אותי ליום הולדת. עוד אחד של 2011. 2010, 2010, רבותיי, בואו נפתח פה איזה אחד של 2011. אז היית בן 16. הפעם אני אנסה לחפש את אחד שהציון הוא לא 10, סבבה? בואו נמצא איזה משהו שהציון הוא נמוך. מחיר 500 שקל. 500 שקל, תראה, ילד בן שנתיים.
עדי: בחינם, בחינם.
קובי: אבל ילד, מה, באיזה גיל הייתי?
עדי: למה, תוסיפי אינפלציה זה לא בכלל.
עשהאל: שביעות רצון, 10. האחד הבא, 10. אני מחפש אחד נמוך, הלוואי שיהיה. 10, ואם היה 100, אז 100. איזה אנשים טובים, ראית? 10, שנייה נמצא. 10. נו, אתה רואה, השאיפה למצוינות הייתה גם פעם. 10,
קובי: 10. אותי מעניין את הסכומים, עזוב את זה. סכומים.
עדי: 500, 500. סכומים, אז פה לא רשום.
עשהאל: אבל איך הגעת? שמענו עליך המלצות טובות. מחיר 500. אני עקבי.
עדי: 10,
עשהאל: 11. ראית? לא 10. מה אמפלג? מחיר 350. בבקשה, אמרתי לך שהתחלתי מהמחיר הזה.
עשהאל: אולי תמצאי לי פה איזה אחד שהוא לא 10. אני מת למצוא איזה פיקפק. היו, היו כמה פחות.
עדי: תן לי, תן לי. אני אעבור על זה.
עשהאל: שלא תהיה את הסדר. אגב, אתה יודע מי עשה את הקלסר הזה כל כך יפה? אתה לא תאמין.
קובי: מי?
עשהאל: האקסיט, אקסיט, אקסיט שלי.
קובי: חזק.
עשהאל: היא זאת שעשתה את הדבר הזה, ואני מודה לה עד היום על הדבר הזה. 2009, 2009. גם פה. הנה, בבקשה, יש פה פידבק. היא אמרה 10, אבל היא רשמה, להוסיף אולי עוד הפעלה חוץ מקסמים. תאמין או לא, זה היה בשנים שהייתי מגיע רק עושה מופע. הוספתי. אחרי זה היה את הטקס עוגה ואת הבלונים ואת כל העניינים. 2008. כן, משובים ללא תאריך. בקיצור, הנה, יש פה גם עוד כל מיני כאלה. אני יודע, עוד כל מיני… לקוסם המקסים תעודת הוקרה. אני לא יודע מאיזה שנה, תשע״ב. אני לא יודע איזה שנה זה. עמותת גדולים מהחיים. בקיצור.
קובי: דרך אגב, מה שמדהים כאן, היום עושים את זה דרך פשוט גוגל והביקורות.
עשהאל: אבל פעם לא היה, או שהיה, ואני לא הייתי כל כך בעניינים. אז בתכלס הדברים די ממשיכים אותו דבר. פשוט רק הקוסמטיקה משתנה. נו, יאללה, תשע.
עשהאל: יפה מאוד.
עשהאל: יום חמישי, שמיני לשביעי 2010, שעה 12. מושב אדרת, קייטנת משהו. פעילות קסמים פלוס בלונים, מחיר 500 שקלים. בחור מקסים ומתוק עם הרבה חן וקשר טוב עם הקהל. ראית? שנת זיבי, שנת 2010, הנה קשר טוב עם הקהל. בקיצור, אם אתה שואל אותי לסיכום, מה עדיף…
קובי: דרך אגב, שורה תחתונה. זה מה שעל זה נשאל.
עשהאל: שורה תחתונה, אני חושב שלכל דבר יש את הזמן שלו. אני חושב שכן היה חשוב לי להוכיח לכל מיני אנשים ולעצמי, שאני מסוגל גם ברמה הכלכלית להתפרנס בעצמי, ואפילו להיות כזה שיכול לדאוג למשפחה שלו, ולעוד כל מיני דברים חשובים שראיתי בהם ערך מאוד מאוד גדול. אז כן, אני שמח על זה שעשיתי את השיפט הזה, אבל אני חד משמעית מאמין שאני לא אמות בתור, אפילו לא רק מקדם, אלא אני חושב שאני לא אמות אפילו בתור משווק, ואני חושב שיהיו לי עוד כמה תחנות בדרך. אתה דווקא נביא מבינינו, אתה ידעת יותר טוב ממני לנווה את הדברים, אני חשבתי אחרת,
עשהאל: ואתה צדקת.
עשהאל: אולי אתה תגיד לי מה אתה חושב שיהיה.
קובי: אני יודע מה אני רוצה, כאילו.
עשהאל: אה, מה אתה רוצה זה לא…
קובי: שתיכנס לעשייה ציבורית, זה מה שאני רוצה. אבל מה יהיה בפועל, אני לא יודע. אבל דרך אגב, לשאלה הזאת, אני חושב שאם היית שואל אותי את השאלה הזאת, הייתי אומר, זה לא משנה מה אתה עושה. זה לא משנה אם אתה קוסם, אם אתה עושה SEO, זה לא משנה. שאלה אם אתה מקבל את הסיפוק שלך ואת המטרות שלך או לא.
עדי: אני אקח שתהננה הדרך.
קובי: ואני בטוח במאה אחוז, שאם היית רוצה להיות קוסם ולהיות, איך אמרנו, איך קוראים לו?
עשהאל: סושארט?
קובי: אז היית סושארט, גילו. עניין של מה אתה רוצה, כאילו. זה באמת לא משנה, כאילו, במה תעשה.
עשהאל: יפה, עדי, משהו לסיום.
עדי: אני חושבת שאנחנו, כאילו, לצערנו, אנחנו לא נראה אותך כקוסם בהמשך העתיד.
עשהאל: די.
עדי: כן, אני, ככה אני חושבת, כי יהיו לך דברים אחרים, לפי מה שאני חושבת, יהיו לך דברים אחרים שתרצה לטרוף, לנסות דברים אחרים. לא יודעת, להיכנס לעולמות שאתה לא מכיר גם. בהתחלה בתור הכובע של המשווק, אבל בהמשך אתה תיכנס לזה ולא בתור כובע של המשווק, ולפחות ככה אני רואה את זה.
עשהאל: יאללה, אז המציאות תכתיב. יאריק, משהו שלך, אבל תקרב למיקרופון שישמעו אותך, כי לא שומעים כלום ככה מרחוק.
קובי: המיקרופון הזה של קובי. תשמע, לא יצא לי להכיר אותך כזה הרבה זמן, רק כמה חודשים מהסראל, אבל מה שאני כן יכול להגיד, שלא משנה מה אתה תעשה, זה יהיה בצורה הכי טובה ביותר, ואני כן מאמין שאגיע בסופו של דבר שלב, שאתה תעשה משהו שבאמת עושה לך טוב על הנפש.
עשהאל: יאללה,
קובי: פגז.
עשהאל: אז קובי, יאריק, עדי, נעמתם לי מאוד. אני ממש מקווה שגם הצלחנו להנעים את הזמן של המאזינים שלנו, בין שהם ברכב, בריצה, בכלים, כל אחד מתי שהוא שומע את הפודקאסט ונוח לו, ואנחנו נתראה בפרק הבא. תודה רבה שהקשבתם, יאללה, ביי.

ידע שיווקי, עדכוני SEO ו-GEO, ומגמות דיגיטל - ישירות אליכם

ניתן להסיר בכל עת. ללא ספאם, מובטח.