פרק 69 – נעים מאוד, שמי עשהאל מרדכי אי אפשר, איך אני יכול לעזור לך?

עשהאל: היי חברים יקרים מה המצב פרק 69 כבר כאן בפרק הזה דיברנו על שמי השלישי מי שלא יודע קוראים לי עשהאל השם השני זה מרדכי והשם השלישי זה אי אפשר אז אם אתם רוצים הוכחה שהכל אפשרי אתם ההוכחה לכך שהכל אפשרי למה אני מתכוון? פרק 69 מתחילים!

גדלתי בשומרון. קשב וריכוז, המון. כדורגל, מקום ראשון. העיקר, לא לישון. אני בן 10 – הלם. סבא עשה קסם. איך בעצם? 12 – שלוקים קרים. מכירות של החיים. המצב אנוש? היצע וביקוש. 13 – פליירים כל היום. בקור. בחום. קברתי בחול. פוטרתי. למדתי. אמון מעל הכול. 16 – קוסם אמיתי. עסק פגזי. 70 אלף שקל בחודשי השיא. קוסם זה לשחק. לשחק זה לשווק. מקל הקסמים התפרק. עורכי דין. התחלתי לשווק. בפודקאסט שלי אשתף מניסיוני, לשווק ולמנכ״ל ממש כמו עשהאל. בלי פילטר או עריכות. אין סודות. שימו אוזניות. פרק של השמחות.

טוב אז פרק 69. יחד איתי נמצאת יובל ועל הטכני יש לנו את יאריק והיום אנחנו הולכים לדבר על נושא שאני קראתי לו "נעים מאוד שמי עשהאל מרדכי אי אפשר איך אני יכול לעזור?" מי שיודע ומי שלא אז השם השני שלי שם הראשון שלי זה עשהאל אני מניח שידעתם השם השני שלי בתעודת זהות זה מרדכי אני זוכר את זה כי אני צריך לכתוב את זה כל פעם שאני טס לחו״ל וכל פעם שדברים כאלה רשמיים והשם השלישי שלי זה אי אפשר למה כי כל פעם שמישהו אומר לי לא זה אי אפשר אני מרגיש כאילו מישהו קרא לי ואז כאילו זה כזה רגע מה מה מה כאילו אני עונה מה כאילו זה, מישהו קרא לי הרגע, ובאופן כללי זה כזה, חצי התפקיד שלי פה זה להתעמת עם כל האי אפשריים. אני לצורך העניין עכשיו בא לאחד החבר'ה, אומר לו, תקשיב, צריך לעשות 1, 2, 3 וזה צריך להיות עד היום בשש בערב. אה, סליחה, כמה זמן זה ייקח לך? אה, אוקיי, שלושה שבועות, ואז כזה, אוקיי, אז היום בארבע זה אצלי במשרד, ואז זה כזה, לא, זה אי אפשר, כן אי אפשר, שמה אי אפשר, ואז בעצם צריך להתחיל לשבת ולהוכיח לאנשים שהדברים כן אפשריים. עכשיו, מאיפה הבאתי את השמי אי אפשר? האמת, זה מתקופת הצבא. היה לי בצבא מפקד, שבעצם סיפר לנו סיפורי מעשיות, ואחת מהמעשיות היו שהוא סיפר שאצלו בצוות היה, בעצם כל פעם היו אומרים, נגיד, מישהו שילך להביא מים, לדוגמה. אני איש. יפה, ואז אותו בן אדם תמיד היה הולך ואומר, אני אלך, והיה מביא. ואז כביכול, הצוות כבר התחיל לקרוא לו במקום השם האמיתי שלו, היו קוראים לו מישהו. בסדר? אז אני באופן ספציפי לא כזה מאמין לאותו מפקד, אבל המסר הוא כן מובן, ואני בטוח גם שהסיפור הזה הוא שמע איתו מהמפקד שלו כנראה, ושום דבר שם לא באמת מבוסס על מקרה אמיתי. אבל זה לא העניין, העניין הוא שמשם לקחתי בעצם את הקטע של שמי אי אפשר, איך אני יכול לעזור. עכשיו, בואו נדבר שנייה על הדבר הזה שנקרא אי אפשר. מה זה אי אפשר, יובל? כאילו, כשאת שומעת את המילה אי אפשר, מה הקונוטציות שעולות לך לראש?

יובל: במסגרת העבודה, הרבה פעמים אני מרגישה שכאילו, זה תלוי אנשים, סיטואציה, אבל כאילו, הרבה פעמים אני אומרת אוקיי, מה עשינו עד עכשיו שאי אפשר? כאילו, מה הדברים שנעשו? מה עוד אפשר לעשות? ותמיד אני מחפשת, כאילו, ישר אני חושבת על עוד כל מיני רעיונות שכן אפשר לעשות, ניסית ככה, ניסית ככה, כאילו, אלא זה מה שקופץ לי בדרך כלל.

עשהאל: את במילים אחרות אומרת גם שהמילה אי אפשר, היא גם תלויה, זה כאילו גם תלוי במי אמר את האי אפשר.

יובל: כן, אני מניחה שאם תביא משימה לשני אנשים שונים, יכול להיות שאחד יגיד לך שאי אפשר, ואחד יגיד לך בשעה ארבע זה יהיה מוכן, כאילו.
עשהאל: אבל השאלה היא, האם המחשבה שלך תשתנה, זאת אומרת, האם נגיד, סתם, תביא איזושהי משימה לבן אדם אחד ולבן אדם שני, זו אותה משימה, יכול להיות שאחד יגיד לך, שניהם יגידו לך אי אפשר, ויכול להיות שאחד את תקבלי את זה בהבנה מסוימת, והשני את תתעמתי. אז כאילו, מה מבדיל בעצם בין שתי הגישות?

יובל: אני חושבת שבסוף, אם אני יודעת שעומד מולי בן אדם מגדיל לו ראש, ושאני יודעת שאם הוא אומר לי אי אפשר, אז כנראה שהוא ניסה גם דרך כל הדרכים, מהחלון, מהגג, מהערובה, מכל הדרכים, כאילו, בדק באמת את כל האופציות הסי, המחקר, הפך את העולם והוא יגיד לי שאי אפשר, אז כנראה שבאמת וואלה, אי אפשר, וגם יכול להיות שהוא יגיע אליך ואתה תגיד, מה זה אי אפשר, ואתה תמצא איך כן אפשר. אבל אז זה מאוד תלוי בדבר הזה, וגם אני חושבת שבאיזשהו מקום, מבחינת העבודה בכל אופן, אני חושבת שפעם אם היו אומרים לי אי אפשר, הייתי אומרת, אוקיי, אז כנראה, וואלה, כנראה אי אפשר. אבל למדתי להתעמת עם הדבר הזה של אי אפשר.

עשהאל: אז כמו שאת אומרת, קודם כל אני לגמרי מתחבר לדברים.

אני אישית, כשאני, אני כאילו פשוט מאוד מנסה לא להעלות על השפתיים שלי בכלל את הביטוי הזה, וגם לי, פעם בהרבה זמן, יוצא פתאום הביטוי הזה, ואז זה כזה צובט לי בלב, ואני אומר, אה, לא הייתי צריך להוציא את המילים האלה מהפה, כי יש, למילים שאנחנו מוצאים מהפה, יש המון המון כוח, וההבדל בין מישהו שהוא אפשר למישהו שהוא אי אפשר, זה פשוט האמונה שלו.

זאת אומרת, אם הוא מאמין שאי אפשר, אז יש לי חדשות, הוא צודק, באמת אי אפשר. ואם הוא מאמין שאפשר, אז יש לי חדשות יותר טובות. אז באמת אפשר. זאת אומרת, זה באמת באמת עניין של האמונה שלנו.

והאמונה, אגב, היא הכול. ואיך אפשר להוכיח שהאמונה היא הכול? תחשבי שנייה, שבאופן קוסמי לחלוטין, הסטטיסטיקה הרי היא לא הגיונית, אבל באופן קוסמי לחלוטין, גם את, גם אני וגם יארי, כנראה, שלושתנו באיזשהו מקום, נגיד, חושבים שלעם היהודי, למשל, יש את הלגיטימציה ואת כל הסיבות למה, נגיד, להיות בישראל. אני מאמין בזה בלב שלם.

הנה, אתמול הזמנתי, הגיעה לי הביתה, מפה של ארץ ישראל, אתמול ישבנו באר ואני, ארץ קיר. ישבנו והדפסנו, ממש שיחקנו את זה ושמנו את כל המפה בחלקים כזה על הדלת, כי רציתי יותר להעמיק את ידיעת הארץ, ופתאום גיליתי כל מיני מקומות שלא הכרתי, ואיפה הם נמצאים על המפה, והכול, כן?

אבל בסופו של יום כולנו מאמינים בזה, ואם ניקח שלושה עזתים, או שלושה, את יודעת, איזה, אפילו אנשים שגרים כנראה בקנדה לצורך העניין, או באיפה זה היה עכשיו, באוסטרליה, סליחה, אם אני לא טועה, אז כנראה ששם שלושתם דווקא יגידו שאין לישראל לגיטימציה.

ואיך יכול להיות? מה? כאילו, סטטיסטית, מה, אם אנחנו שלושה אנשים, אז הסטטיסטיקה אומרת שאחד היה אמור לחשוב ככה, ושניים אחרת, וגם שם, אז איך יכול להיות שכולנו חושבים את אותו דבר? תשובה, כי זאתי האמונה שלנו, כי זה מה שמחנכים אותנו פה בישראל, וזה באמת מצוין ומעולה, כאילו, אני גם מחנך את הילדים שלי באותם מסרים, ובאותו… כי זה מה שנקרא העם שלנו, וזו תחושת השייכות שלנו, אבל בסוף, אין פה באמת אמת אחת.

בשום דבר אין אמת אחת. הרי, הנה, עובדה שמישהו אחד שגר בתאילנד הוא לא רואה שום בעל לאכול כלבים, היא יודעת שבתאילנד אוכלים כלבים? נכון. אני אלך עכשיו לבר, אני אגיד לה, הבאתי כלב לארוחת ערב, היא תקפוץ מה… זה, כאילו, היא תאבד את זה.

אז הכל עניין שבסוף של תרבות, חינוך, והדברים האלה הם נטו, אנחנו יכולים להשפיע על הדברים, אנחנו באמת יכולים להשפיע.

הנה, חבר לאחרונה דיבר איתי על זה שהוא ממש רוצה להפסיק לעשן סיגריות, וכאילו, קשה לו והוא לא מצליח והוא לא… אז אמרתי לו, אחי, זה כזה פשוט. פשוט תשכנע את עצמך שזה ממש ממש ממש דבר מגעיל.

זאת אומרת, שאתה ממש צריך להיגעל מסיגריה ואתה צריך לדמיין את זה שזה מגעיל ולהגיד לעצמך כל יום אלף פעם שזה מגעיל, ואתה תראה שזה יהפוך להיות מגעיל.

כי באמת, המוח שלנו, מאוד מאוד קל לעבוד עליו. זאת אומרת, זה לא באמת עכשיו כאילו, אפשר אשכרה לעבוד על המוח שלנו ולגרום לנו להאמין בדברים, שאשכרה גם ישנה לנו את המציאות, אז בעייתי מאוד להוציא מהפה את צמד המילים אי אפשר.

מה זה אי אפשר? אני תמיד גם לא רוצה לחזור לזה, אני אומר כזה, רגע, אפשיר? אופשר? איפשר? מה זה איפשור? כאילו, מה זה אומר בכלל? כי זה לא דבר חיובי להוציא את זה בכלל מהפה.

ואז הדבר השני שעובר לי בראש זה, סתם מעניין אותי, כאילו, נגיד בוא נמציא איזה משימה, נניח שאני ביקשתי ממישהו, שהיום, לצורך העניין, סתם אני ממציא, לא הגיע ניקיון, אז אני אשמח שהוא ינקה את המשרד, לצורך העניין, את כל המשרד. וזה צריך לקרות עד היום, לא יודע, באיזושהי שעה.

עכשיו הוא אומר לי, לא, זה לא אפשרי. למה? לא, כי היום בערב קבעתי עם חברים, ועד השעה 6 אני צריך לצאת מהמשרד, ובלה בלה בלה.

אז כאילו, מה שבא לי לשאול את אותו בן אדם זה, אוקיי, אז מה הבעיה לסיים את זה עד 6 בערב? ואז זה כזה, לא, זה מקום גדול, זה מקום זה. או לסיים את המשרד פה בניקיון עד השעה 6 בערב. איזה משימה היית לוקח אם היית חייב?

ואז פתאום זה מכניס דברים לפרופורציות, כי מה זה אומר בכלל? אי אפשר. יש עכשיו, בזמן שאת ואני מדברים, חיילים בעזה שמקריבים את החיים שלהם לטובת זה שמדינת ישראל תמשיך להתקיים, וגם בלבנון, וגם כנראה בסוריה, ובעוד כמה מקומות.

אם זה אפשרי, אז אי אפשר לנקות את המשרד, או לסיים איזה משימה בזמן, או לייצר איזה גרפיקה, או לעבור בין אנשים ולשאול משהו, או ללמוד איך עושים אצבע, או כאילו, יש כל כך הרבה דוגמאות שאני יכול לתת, שאנשים התגובה הייתה, אי אפשר, מה זה אי אפשר, אחי?

מה, איך אתה מוציא את המילים האלה מהפה כל כך מהר, וכל כך, כאילו, זה לא טוב, זה מטמא לך את ה… אתה אשכרה, תתחיל להאמין באמת שזה אי אפשר, וזה לא דבר כזה חיובי.

באופן כללי גם, בן אדם צריך לשאול את עצמו, מי הם החברים הכי טובים שלו?
יובל: כן.
עשהאל: אם החברים הכי טובים שלו זה גם אנשים שכל היום אי אפשר, אי אפשר, ומספרים כמה רע להם בעבודה, וכמה המשימות הן מורכבות, וזה אי אפשר, ואי אפשר, ואי אפשר, כדאי שיחליף חברים באיזשהו מקום.

כאילו, עדיף להיצמד לאנשים שהניגון שלהם זה הכל אפשרי. אני מניח שעוד הרבה אנשים כמוני לא יכולים לשכוח את אותו מקרה לעולם, שיסביר ויראה לכולנו כמה הכל באמת באמת אפשרי.

וכשלי אפילו יש איזשהו פקפוק באמונה שהכל אפשרי, אני מזכיר לעצמי רגע את אותו מקרה, ואני אומר, אה, קטן עליי, מה זה, איזה קשקוש בלבוש.

עשהאל: אז אני מדבר בעיקר על אירוע שקרה בשישי לאפריל 2004.

אני הייתי ילד בן 11, ככה באמת, נקרא לזה, לא ידעתי יותר מדי, אבל אני ממש זוכר את האירוע הספציפי הזה, שהיה בעצם את היורוליג, והגענו בעצם לטופ 16, זה בעצם 16 הקבוצות הכי טובות, ומתוך ה-16 האלו עולות 4 קבוצות לפיינל 4. אוקיי.

עכשיו, פיינל 4, את מכירה קצת או שאני צריך להסביר?
יובל: לא, לא.
עשהאל: תסביר. יפה, אז את קל ליעד, מה שנקרא. יפה, אז יש 16 קבוצות בעצם שעלו מכל אירופה כקבוצות כדורסל, שהן בעצם האחרונות שנשארו, כאילו, בדרך לגמר של שתי קבוצות, ואז מתוך ה-16 קבוצות האלו עולות לפיינל 4, זה הארבע האחרונות, ארבע קבוצות.

זאת אומרת שהארבע שקיבלו את הניקוד הכי גבוה, כולם משחקים, כאילו, מחלקים את זה לבתים כזה וזה. שורה התחתונה, ארבע קבוצות עולות.

עכשיו, לא רק זה, אם מכבי מנצחת את אותו משחק שאני מדבר עליו, נגד ז'אל גיריס קובנה, אז הפיינל 4 הוא בתל אביב. ואם היא לא מנצחת, אז הפיינל 4 עדיין בתל אביב, רק שמכבי תל אביב לא בפיינל 4. אה,
יובל: חשבתי שזה כמו אירוויזיון.
עשהאל: לא, לא, לא. ישחקו שמה, אגב, זה כמו אירוויזיון. גם באירוויזיון, נגיד המארחת יכולה לא לעלות לגמר לצורך העניין.
יובל: נכון, נכון.
עשהאל: או יכול להיות שהיא מקבלת אוטומטית עלייה לגמר, אני כבר לא זוכר. אבל שורה התחתונה, ארבע קבוצות בעצם אמורות לעלות לפיינל 4. ומכבי תל אביב, אם היא מנצחת את המשחק, היא עולה, וזה יהיה בתל אביב ואם היא מפסידה אז היא עדיין הפיינל 4 בתל אביב, אבל מכבי לא תשתתף, זה יהיה איזה צ'סקה נגד ז'לגיריס או משהו בסגנון הזה.

ומה שקרה זה שבעצם נשארו על השעון 15 נקודה 7 שניות לסיום המשחק, ושימי לב, את מבינה בכדורסל כאילו כמה כל נקודה שווה?
יובל: שתי נקודות, לא?
עשהאל: אז יש כאילו זריקת עונשין זה 1, זה נקודה 1, סל שדה זה 2 נקודות ושלושה זה 3 נקודות. זה המקסימום שאפשר בזריקה אחת להביא.

עכשיו, הסיטואציה הייתה שנשארו 15 נקודה 7 שניות על השעון וז'לגיריס מובילה ב-6 נקודות.
יובל: וואו.
עשהאל: שימי לב, אני חוזר ואומר, פחות מ-16 שניות על השעון, ז'לגיריס קובנה מובילה ב-6 נקודות. שרס לוקח את הכדור ובצ'יק צ'אק נותן סל שדה של 2 נקודות וסוחט גם עבירה.

אפשר כאילו, כשאתה עושה סל שדה של 2 נקודות, אם עשו לך עבירה בדרך לסל, אז אתה בעצם מקבל גם זריקת עונשין אחת. הוא מקבל זריקת עונשין אחת והוא קולע גם את הזריקה הזו ונשארות בעצם, הפער בעצם הופך להיות 3, 3 נקודות, ונשאר בערך קצת פחות מ-10 שניות למשחק.

כשאנחנו בפיגור של 3. ואז פארקר, שזה השחקן הכי טוב שהיה במכבי תל אביב לדעתי אי פעם, אבל באותה תקופה הוא כאילו באמת היה הכי טוב, עושה עבירה מהירה ממש ממש מהר, זאת גם העבירה החמישית שלו ומי שלא יודע בכדורסל אם יש לך עבירה חמישית אתה הולך לספסל.

זאת אומרת שאתה יורד מהמשחק, אסור לך לשחק כאילו. זה אומר שהשחקן הכי טוב במכבי גם יורד בעצם לספסל בשניות האחרונות, ותאמיני או לא, הבן אדם שהוא עשה עליו בעצם את העבירה, את הפאול, את העבירה בגדול אומרים בכדורסל אם אני לא טועה, זה בן אדם שיש לו את אחוז הכליאה הגבוה ביותר בז'אל גיריס קובנה.

זאת אומרת שהיה לו מעל 90 אחוז בכל היורוליג במסגרת הזו סדר גודל של 90 אחוז קליאה. אגב, יש מצב שזה אפילו היה 100, אבל אני אומר 90 כי אני לא בדקתי את הנתון הספציפי הזה. הוא עומד על הקו ומחטיא את שתי הזריקות,
יובל: אוקיי?
עשהאל: שזה כאילו משהו שלא קרה לדעתי, כל היורוליג של אותו זה, לא היה שהוא החטיא שתי זריקות. ואז, אה סליחה, זה עוד לא שם. סליחה, עוד קצת דילגתי בסיפור. זה לא הבן אדם שקולע הכי הרבה, זה מישהו רנדומלי, פארקר עשה עליו עבירה והוא מכניס את שתי הזריקות.
יובל: אה, אוקיי.
עשהאל: זה אומר שנשאר פחות מ-10 שניות על השעון וז'לגריס בחמש הפרש. כשהסל הכי כאילו עם הכי הרבה נקודות זה שלוש. זה אומר שהמצב לא משהו ויש עוד איזה 9 .9 שניות על השעון או משהו בסגנון הזה.

מכבי תל אביב מקבלת את הכדור, בלוטנטל מנסה לזרוק שלשה ממש מהר, הוא עושה airball, airball זה אומר שהכדור אפילו לא נגע בטבעת. כלום, לא נגע בכלום, לא בלוח ולא בטבעת. סתם זריקה, תחשבי שלא פגע בכלום.
יובל: אה, אוקיי.
עשהאל: וויצ'יץ' איכשהוא תופס את הריבאונד, זה אפילו לא ריבאונד, זה סוג של מסירה בצורת זריקה ומכניס שתי נקודות, אוקיי? נשארו שלוש שניות לסיום, הפרש שלוש לז'לגריס. 94-91 למיטב זיכרוני.

ואז שלוש שניות לסיום, שזה גם כן משהו מטורף. אז פארקר עושה, לא, לא פארקר, אז אחד החבר'ה של מכבי עושה עבירה ונשאר 2.2 שניות על השעון, ז'לגריס מובילה בשלוש ויש להם שתי זריקות על הקו. וואו.

שוב אני חוזר, נשארו 2.2 שניות על השעון, ז'לגריס מובילה בשלוש נקודות ויש להם שתי נקודות על הגב, ומי זורק את הזריקות? השחקן שיש לו את אחוז הקליאה הגדול ביותר, הגבוה ביותר, בכל ז'לגריס קובנה.

לא החטיא ביורו-ליג, כמעט אפילו, אולי אפילו לא זריקה אחת, עומד לשתי זריקות. הוא מחטיא את שתיהן, לא רק שהוא מחטיא את שתיהן, איך שהוא מחטיא את שתיהן, מכבי לוקחת פסק זמן.

עכשיו, למה מכבי לוקחת בעצם פסק זמן? כי הם רצו סוג של התארגנות, אבל הבעיה היא שהם לקחו פסק זמן כי הם חשבו שהם יקבלו שהכדור עכשיו יתחיל מהחצי.

אבל בגלל שלא התקיימו כמה תנאים שקשורים לאותו רבע, אז הכדור לא התחיל מהחצי, הוא התחיל מהסוף של המגרש, מהסל של מכבי. זאת אומרת, זאת אפילו לא הייתה מסירה מהאמצע, זו הייתה מסירה מהכי רחוק של המגרש.

אז אני אקבל את זה שכולם מבינים. נשארו 2.2 שניות אחרי ששתי זריקות של השחקן שנקרא גוסטס, שהוא השחקן עם אחוז הכלייה הכי טוב בז'לגריס, מחטיא את שתיהן, ועכשיו גור שלף, יש לו בעצם מסירה שהוא יכול לתת מתחילת המגרש של מכבי.

גור שלף זורק מסירה כל המגרש, עד אזור השלוש של ז'לגריס קובנה. ברק שרפ תופס את הכדור בצורה שברור שלא הייתה הכוונה למסור לו את הכדור, הוא פשוט תפס אותו כזה סוג של באמצע הדרך, נתן צעד וחצי, זרק שלשה וכלה.
יובל: מטורף.
עשהאל: אוקיי? ואז בעצם הלכו להערכה, הערכה בלי פארקר, הערכה שכבר כולם עייפים והכול, אבל בגלל הרוח ובגלל שמה שנקרא, היה פה צמצום של שש נקודות ב-15.7 שניות, כולל ארבע זריקות עונשין של הצד השני, כולל פסק זמן שמביא לך את הכדור הכי ימינה במגרש ולא באמצע המגרש, ואחרי כל זה הם מגיעים להערכה, הם מנצחים את ההערכה, ומכבי תל אביב עולה לפיינל פור בתל אביב.

ועכשיו השאלה שלי לאותו בחור שאומר אי אפשר לסיים את זה עד שש, או משהו בסגנון, זה מה לדעתך יותר אפשרי? לסיים את הכלום ושום דבר שאתה מתעסק בו עד שש, או לנצח במשחק הכי חשוב באירופה, שש נקודות הפרש נגדך, 15.7 שניות על השעון, מה לדעתך יותר מורכב?

ועובדה שנס ז'לגריס, ככה זה נקרא, זה נס שכולם מכירים, זה לא איזה משהו שאני הייתי קטן ואני זוכר את זה עד היום, ואני לא אשכח באיפה ראיתי את זה, ואיפה הייתי, וזה כאילו משהו שהוא מטורף לגמרי, והסיפורים האלה, לדעתי לפחות, הם באמת בונים את המסוגלות של הבן אדם, זה קצת מזכיר לי את הצבא, בסוף בצבא, איפה שאני שירתי, רוב מה שעשינו בהכנה ללהיות לוחמים, זה פשוט ניווטים אינסופיים, היינו הולכים 60 קילומטר, 70 קילומטר, 50 קילומטר, פשוט הולכים, מלא מלא ניווטים, גם ניווטי בדד, זה אומר שאתה עושה את זה לבד במאה אחוז, אין איתך בן זוג, אין איתך כלום.

ולמה עושים את כל זה? כדי, לא כי באמת עכשיו אתה הולך להיות במבצעי שאתה כל היום הולך לנווט, וואלה, אני אגיד לך סוד, ביחידה שאני שירתי, הניווטים הם מאוד מאוד נקודתיים, בדרך כלל גם בשטח בנוי.

אז למה עשינו ים אל ימה? אתה מייצר איתנות בבן אדם, אחרי זה כל משימה שרק תיתן לו, היא תהיה אפשרית. יאריק, אתה הכרת את הסיפור של ז'לגריס?
יאריק: האמת שלא הכרתי את הסיפור של ז'לגריס, אבל כשהקשבתי לו זה פשוט מצמרר, זה מטורף מה ש…
עשהאל: אז תלך ליוטיוב ותכתוב שם נס ז'לגריס, ותראה את כל מה שעכשיו סיפרתי בלייב. זה דבר מטורף לגמרי, ואני ממליץ לכל מאזין שלנו ללכת, לצפות בזה, לשמוע גם את השדר ואת רמת ההתרגשות שלו, כאילו הוא לא מאמין שזה מה שהוא משדר, ואז כל פעם שיש איזה אתגר או משהו, להיזכר בנס ז'לגריס, שבאמת באמת באמת הכל אפשרי, ואני אישית נוהג לצפות ביוטיוב הזה לפחות פעם-פעמיים בשנה, כל הזמן, כל שנה, כי זה באמת באמת באמת מכניס לפרופורציה את מה אפשרי ומה לא אפשרי.

יותר מזה, זה לא הסיפור היחיד שקיים בעולמות הספורט שמוכיח שהכל אפשרי. יש עוד מיליון ואחת סיפורים. ממש לאחרונה היה את המשחק של אלקרז נגד איך הוא נקרא? סינה, סינה, אם אני לא טועה, משהו סינה, סין, סין, קסינה, כבר לא זוכר, שבעצם הוא הפסיד מערכה ראשונה, מערכה שנייה הוא היה בפיגור מטורף, ובסוף הוא הצליח לעשות מהפך וניצח את המערכה השנייה על הנקודה האחרונה בערך, ואת המערכה השלישית, ובסוף הוא גם זכה בתואר אלוף של אותה תחרות.

ראיתי את זה במקרה בלייב, אז גם שם השדרים כאילו יצאו מגדרם ואמרו, איך, איך בן אדם כאילו מצליח לעשות כזה קאמבק? זה פשוט מטורף. אז יש עוד המון המון סיפורים מהסוג הזה, ואנחנו תמיד תמיד נרצה להקיף את עצמנו דווקא בסיפורים מהסוג הזה, בסיפורים של הכל אפשרי.

זה קצת מזכיר אפילו את הלידה, שלפני הלידה, אז בר ואני כזה, את יודעת, ככל שמתקרבת הלידה, אז כאילו מתחילים כזה, מתחילים חששות, וכאילו קצת מדברים על זה והכל, ואז פשוט שמתי לב שעדיף לנו להקיף את עצמנו בסיפורי לידה חיוביים ולא בסיפורי לידה שליליים, כי יש גם וגם, ושום דבר הוא לא אמת, כי אתה לא יכול לדעת בסוף בכלל לידה שלך תיראה, אז עדיף לך להגיע ממקום של מאמין שיהיה בסדר, מאשר סיפורי לידה מזעזעים שיצא לי לשמוע, וזה לא תורם בשום צורה.
יובל: זה גם באמת מייצר איזושהי מציאות. אני אפילו אתמול ראיתי סרטון של איזה יוטיובר, שהוא צילם, שעושה סתם ניתוח עיניים כזה למשקפיים, הייתה לו אופציה בחירה בין הניתוח הקל, הקשה, לקח את הקשה, כולם החברים שלו אומרים לו שמתי מגבת בחריץ של הדלת מרוב שלא יכולתי והסתנוורתי והוא כאילו כל הסרטון אני הולך להחלים כאילו צ'יק צ'אק, אני לא הולך לסבול ככה, אני לא זה, כל הסרטון הוא, וביום החמישי אמור להיות ביקורת, שגם זה אמור להיות קשה, הוא כבר ביום הרביעי התקשר ואמר, תקשיבו, אני רואה טוב, אני רוצה שתורידו לי את העדשות של ה… זה, אם אפשר להקדים, אז זה כאילו היה מטורף שגם כן, כמה שאתה מאמין במשהו שהולך לקרות, וכמה שאתה מקיף את עצמך באנרגיה החיובית הזאת, וזה אשכרה קורה.
עשהאל: ממש ככה. אגב, הטירוף הוא, זה שצריך את היכולת באמת להאמין במה ש…
יובל: להאמין בזה, נכון.
עשהאל: וכאילו, לא לספר שאתה מאמין, אלא גם להיות מסוגל להתערב על זה, להיות מסוגל לסכן בשביל זה משהו, להגיד,
יובל: אני,
עשהאל: אין, אין עולם כזה שבו אני לא מגיע למטרה, אין עולם שאני לא מספיק את המשימה בזמן, אין מצב שאני בסוף מספר סיפור ללמה לא הצלחתי, או ללמה… זה תמיד, מה שנקרא, מצווה גוררת מצווה.

ברגע שאתה מאמין בזה, אז אתה גם מוצא את האיך, אתה גם מוצא את הכוחות שלא ידעת שיש בך. מאוד מאוד חשוב כל הזמן לדבר ולשמור על שפה שהיא שפה מקדמת.

אם אני שומע מישהו עכשיו שמתחיל, אני קורא לזה לפקפק בכל מיני דברים, ולהגיד, לא, זה ככה, וזה ככה, משהו שם בניגון התפקשש מלכתחילה, ואז אני כזה מנסה להבין האם אני רוצה אולי לשנות את זה, לעזור לבן אדם, או שאולי אני רוצה פשוט להרחיק אותו טיפה ממנו, תלוי בסיטואציה, תלוי באיזה מקום בחיים שלי זה פוגש אותי.

בסופו של יום, האמונה היא זו שקובעת את הרוב. לא יודע אם את יודעת, אבל גם במלחמת העולם, אם אני לא טועה, הראשונה או השנייה, כבר לא זוכר, אז נגמרו התרופות לאנשים, ואז הביאו להם פלצבו, הביאו להם, כמו נגיד עשו להם אינפוזיה, אינפוזיה בלי כלום, אין תרופה, אין זה, ואמרו להם, בטח, אתה עכשיו מקבל משכך כאבים, וכאילו, הם האמינו שאשכרה, עכשיו הם ירגישו יותר טוב, כי מה זאת אומרת, הם רואים הרי, אם הם מזריקים לי את האינפוזיה, אז כנראה שזה אמור לעזור.

בגדול גם, ככל שהאתגר הוא יותר גדול, ככה הפוטנציאל של התמורה שנקבל, אם בכל זאת נצליח לעמוד בו, תהיה גדולה יותר. התמורה תמיד תגדל, זה מאוד מאוד מזכיר גם את העניין של היצע וביקוש. איך היום אנחנו קובעים מחיר של משהו על בסיס היצע וביקוש?

עשהאל: עכשיו, אם משהו, יש היצע מאוד מאוד נמוך, נגיד, סתם דוגמה, אני צריך ניתוח לב מאוד מאוד מאוד מסובך, ויש רק שני רופאים בקנדה שיודעים לעשות את זה.

אז למה המחיר מאוד מאוד גבוה? כי יש רק שניים שמאמינים האשכרה, או יותר נכון שאתה מאמין שיש שניים, שהם היחידים שיכולים לעשות את זה.

זה אומר שככל שאני אהיה, דווקא הרופא שאומר, אני כן יודע לטפל בזה, ככה אני אצליח לתמחר את השירותים שלי הרבה יותר גבוה.

כי ככל שהבעיה או האתגר הוא יותר גדול, ויותר אנשים אומרים, אה, זה אני לא מתעסק, אה, זה אני לא יודע, לא, זה אי אפשר. ככה מי שכן מצליח לעשות את זה, מרוויח בענק.

ואפשר לראות את זה במיליון ואחת סיפורים. יש באמת…
יובל: גם ממצג את עצמו וממצב את עצמו במקום של מקצוען.
עשהאל: נכון מאוד. יש לנו המון המון המון המון סיפורים שיכולים בעצם לאשש את הנקודה הזו.

לצורך העניין, Airbnb בתחילת הדרך שלהם, הם הגיעו לכל מיני משקיעים והציגו את המיזם, ואמרו, תראו, זה ממש גאוני, אנחנו הולכים בעצם לאפשר לאנשים לארח בבית שלהם, אם יש להם חדר פנוי, אנשים אחרים, תיירים, שהגיעו נגיד להתארח באותה מדינה, לטייל בה, שישנו בבית, שלך, מה אכפת לך, גם ככה כבר יש לך חדר.
יובל: כן.
עשהאל: הסתכלו עליהם המשקיעים, אמרו, תגיד, אתה מפגר, אתה היית ישן בבית של מישהו? והבן אדם מולם היזם אומר כן, והם כזה, לא, לא, אתה מדמיין, זה לא יעבוד, זה אי אפשר, אי אפשר.

וככה, מלא סבבים של משקיעים, כולם הסתכלו עליהם המומים, מה זה הרעיון הזה, אחי? אתה לא יכול לפתוח בית מלון נוסף פשוט? זה לא יותר הגיוני וכאלה? וממש נפנפו אותם מכל המדרגות.

שנינו יודעים היום, הנה, אני הייתי בארצות הברית, ואת כל השהות שלי העברתי שם באיירבי.אנבי, אז זה רק מראה שמה שנקרא האמונה היא זו שבסופו של יום לוקחת את המציאות לכיוון שאתה רוצה, ולא כל האנשים בדרך שמסבירים לך בצורה כל כך מנומקת ומלומדת, ומה זאת אומרת, הם הרי כבר עשו והם יודעים הכל, כמה זה אי אפשר.

ובפועל, הנה עובדה שהם בסוף כן עשו את זה, וזה הצליח. אפל, אפל, אפל נכנסו לעניינים לפני המון שנים, והחלום של סטיב ג'ובס היה שהוא רוצה שבכל בית יהיה מחשב, מחשב אישי.

עד אז לא היה דבר כזה private computer, PC, כמו שהיום אנחנו מכירים, מה זאת אומרת? היום כבר אנשים לא אומרים PC, מרוב שברור שלכל אחד יש מחשב פרטי.

פעם היה את זה רק, הנה, סבא שלי לדוגמה, שהוא היה ממש חלוץ של ההייטק בישראל, היה לו את המחשב בתקופה שהוא היה קטן, כאילו, נדבר איתך על, זה היה כמו החדר של ה… כמו החדר, רגע, רגע, מה ג'י מיני נפלק? מה קשור? קיצר, סבא שלי היה ממש מהמייסדים של ההייטק בישראל, והיה לו מחשב בגודל של החדר הזה בערך, אבל היה לו private computer כביכול.

סטיב ג'ובס אמר, אני רוצה לעשות שלכל בן אדם יהיה private computer, אבל לא בגודל של חדר, אלא private computer, כמו שאנחנו מכירים את הגרסאות הבאות שנוצרו.

אז גם שם הסתכלו עליו ואמרו לו כזה, מה פתאום? איך private? מה אתה, טמבל? אוניברסיטה היום בקושי מצליחה שיהיה לה מחשב. אתה רוצה שבבית של יובל צומבר יהיה מחשב? מה אתה, אהבל? לא מדבר איתך על בטלפון או בכיס שלך? כאילו, זה כבר דברים שאם היית אומרת באותה תקופה, היו אומרים לך, הדינוזאורים יחזרו לכדור הארץ לפני שיהיו פה טלפונים או מחשבים פרטיים.

והנה, הם המשיכו להאמין בחזון הזה, וכל השאר היסטוריה. אותו סיפור יש עם האחים רייט, אם אני לא טועה, קוראים להם, שהם בעצם ב-1903, אם אני לא טועה, הם הראשונים שהצליחו לגרום לבני האנוש, נקרא לזה, באמצעות מטוס, לרחף, לעוף, שכולם באותה תקופה כאילו היו בטוחים שהם מדמיינים ברמה שהיא מטורפת לגמרי.

הנרי פורד, שהמציא את הרכב, אז הוא כזה, תמיד, יש משפט מאוד מאוד מפורסם שהוא אמר, זה שכאילו, הוא אומר, אם הייתי שואל אנשים מה הם רוצים באותה תקופה, אז הם היו אומרים שהם רוצים סוסים מהירים יותר.

אף אחד בכלל לא היה מעלה על דעתו שהוא רוצה רכב, כי כן, רכב זה אי אפשר. מה זה, קופסת מתכת שגם תיסע? לא הבנתי, מי יעז כאילו? מה זה, זה לא בטיחותי, זה לא הגיוני, למה שזה… והוא בסופו של יום בא וערער על כל מה שלימדו אותו, כי המון פעמים החדשנות היא דווקא מגיעה מהמקום הזה של האי אפשר.

זאת אומרת, אם זה לא אפשרי, סימן שיש שם משהו, כי כנראה שאם הבחור פה לידי אומר שזה לא אפשרי, אז גם כל שאר ה… כאילו המתחרים שלי, שגם מתחרים על לייצר פתרון לדבר הזה, גם הם אומרים שזה לא אפשרי.

אבל אם בסוף אני אצליח להביא את הפתרון, אז זה אומר שזה היה משהו שהיה לו פוטנציאל, זאת אומרת, שמאוד מאוד מאתגר לייצר לו פתרון, אבל מי שיצליח לתת את הפתרון יזכה בכל הקופה, מה שנקרא.

אז המון פעמים אנחנו לא רוצים לתת לאנשים את מה שהם חושבים שהם רוצים, אלא אנחנו רוצים לתת להם את מה שהם לא יודעים שאפשרי. גם זה משהו שמאוד מאוד נוכח.

אותו סיפור על הביטקוין. את יודעת, הביטקוין נוסד בשנת, לא יודע, 2011, כמה? 2009, אני כבר לא זוכר, 2009, אם אני לא טועה, ואת יודעת, כאילו, יצאה סטושי נקמוטו והיה בה כל הפורומים, שגם זה היה דבר יחסית, זו הייתה תקופה של FXP, תקופה של דברים מאוד מאוד ישנים, כן, והוא כאילו אומר, חבר'ה, המצאתי מטבע דיגיטלי שעתיד לתרוף את כל האנושות ואנחנו נחליף את הבנקים, ועכשיו, בואי, אני אספר לך על עצמי, חבר טוב שלי, אז ב-2011, שנתיים, אם אני לא טועה שהביטקוין יצא ב-2009, אם אני לא טועה, אבל ב-2011, חבר שלי טוב, ממש חבר טוב, אז חבר שלו, הציע לו, בוא נרד לאילת, נקנה מחשבים שיקרו ביטקוין, ונרד לאילת, כי שמה זה ללא מעם, אז זה יחסוך לנו הרבה בעלויות, כי זה מחשבים רציניים.
יובל: כן.
עשהאל: והם היו ככה מלעשות את זה, ובסוף, מאיזושהי סיבה, אחד אמר, לא, זה לא יעבוד, זה כן יעבוד, ושורה תחתונה, הם לא עשו את זה.

עכשיו, רק בשביל הרעיון, אם הם כן היו עושים את זה, שאני לא מכיר הרבה אנשים באותה תקופה שהיו הולכים לאילת, קונים מחשבים בעשרות אלפי שקלים כדי לקרות ביטקוין, שזה משהו שיצא לפני שנתיים, שהוא גם לא בדיוק עובד, וזה, אבל כמה אנשים את מכירה שבאמת היו רצים על דבר כזה? אני לא מכיר הרבה.

אבל, אם הוא בסוף כן היה עושה את זה, בוא תספר לנו, יאריק, נשמח לשמוע.
יאריק: האמת שאני דווקא הייתי מהאנשים שכן האמינו בדבר הזה, וסתם איזה סקופ קטן, הייתה לי את החוות כרייה הכי גדולה פה.
עשהאל: ננסה רק לדבר טיפה יותר קרוב למיקרופון.
יאריק: אה, אני אומר שאני כאילו כן האמנתי בזה.
עשהאל: באיזה שנה?
יאריק: האמנתי ב-2015, אני כאילו כבר ידעתי מה זה התחום הזה, לא נכנסתי אליו עדיין, אבל ב-2018 אני הקמתי את חוות הכרייה אחת הכי גדולות פה בארץ.
עשהאל: וואו.
יאריק: היה לנו 80 מכונות, ומשקיעים והכול, וזה היה כאילו ממש פרויקט מטורף, כאילו, אז…
עשהאל: אז איפה כל הביטקוין?
יאריק: אה, בוא, לא, יש, כאילו.
עשהאל: אתה אומר דבר או יהיה דבר. ברור.
יאריק: בעיקר רוצה למשקיעים, בוא נגיד ככה.
עשהאל: הבנתי, הבנתי. בסדר גמור, אחלה, יפה מאוד.
עשהאל: אז בקיצור, לא הרבה אנשים היו עושים את הצעד של, יאללה, בואו נקנה חוות כריית ביטקוין, כאילו, כי כולם אוהבים להצטרף להצלחות אחרי שהם מצליחו, כאילו, אחרי שכבר יש הצלחה. אבל אין הרבה אנשים שמעוניינים להיכנס למשהו שהוא עוד לא בכלל אפילו בכיוון, ושאף אחד אפילו לא יודע שהדבר הזה עומד לעבוד. אותו סיפור עם ג'יי קיי רולינג, גם כן. היא ישנה באוטו שלה כי לא היה לה כסף לבית.
יובל: נכון.
עשהאל: כתבה ספר, מעשייה, פנטזיה, הארי פוטר אחד, מה שנקרא. הלכה להוצאת ה… הוצאה לאור הראשונה, אמרה, תראו איזה יופי, יש לי פה סיפור על עולם פנטזיה של קוסמים ושל ווטאבר.
יובל: כן.
עשהאל: בואו נוציא את זה. הסתכלו עליה ואמרו לה, לא, זה לא יתפוס. כאילו, אין מצב שאנחנו… כי לא היה לה כסף גם להשקיע בספרים וזה, אז היא ביקשה, כאילו, בואו תממנו את זה ונעשה אחוזים. הסתכלו עליה העמומים, אמרו לה, לא, זה לא יתפוס. ורק בהוצאה לאור ה-13, רק בהוצאה לאור ה-13, אז בעצם האמינו אולי שהדבר הזה כן יוכל לעבוד, ממש ככה. והיום אנחנו כבר יודעים בדיוק איפה הארי פוטר.

בקיצור, באמת אפשר להמשיך לתת עוד מלא מלא מלא דוגמאות למיליון ואחת מיזמים שעבדו ושהיום אנחנו כולם מכירים אותם, אבל בתחילת הדרך הם היו מאוד מאוד מאוד מהפכניים. אגב, זה קצת מזכיר לי שאבא של בר, לפני איזה כמה שנים, אז הוא סיפר לי שהוא היה רגיל המון המון שנים לטוס לתאילנד ולנווט שם עם מפה, מפה פיזית, כאילו, שהיה מוציא וממש, הנה, עכשיו נעבור את קופיפי ועכשיו נ… והיום, מי שבכלל, זאת אומרת, אם באותה שנה, לצורך העניין, אבא של בר היה אומר לעצמו, היי, בוא נפתח איזה אפליקציה או משהו שהיא כמו Waze לצורך העניין, אז כנראה שהוא היה היום מולטי מולטי מולטי, כמו המייסדים של Waze אגב, שזה מה שקרה איתם.

אז זה רק דוגמה לכמה גם המייסדים של Waze נתקלו פה באיזשהו אתגר שאף אחד לא פיצח לפני והם הצליחו לפצח אותו, ואי אפשר להגיד שהיה להם יותר קל ממישהו אחר, זה כולם אותה רמת קושי, זה רק עניין של אמביציה, של אמונה, של באמת להיות בצדקת הדרך ולהגיד אני הולך להוביל את הדבר הזה עד הסוף, לא אכפת לי כמה אנשים לפניי אומרים שניסו, שזה לא אפשרי וכל הסיפורי סבתא, אני הולך להביא את הלבנה הזו למקום שלה ויהי מה. ואין לי ספק שיזמים כמו אנשים שפיתחו את Waze וכאלה, זה הניגון שלהם וזה מה שעובר להם בתוך הראש.

גם הגיבוש בצבא אגב, אותו סיפור בדיוק, בסוף, הגיבוש שעשיתי לדובדבן היה אחד האקטים, זה בטח ובטח היה האקט הכי קשה בשירות עצמו, כאילו לא היה שום דבר אחרי זה בשירות שהשתווה לקושי שהיה בגיבוש. וראיתי בגיבוש איך אנשים סביבי באמת נופלים כאילו כמו זבובים, כאילו, אתה יודעת, זה היה, אני ראיתי אנשים שפרשו באמצע הגיבוש שכאילו במוח שלהם אפילו שמעתי בחצי אוזן מישהו כזה אומר, כאילו שהוא פרש כאילו עכשיו, אז זה חכם שהוא פרש עכשיו, כי הוא יודע שכולם פה יפרשו מתישהו, אבל לפחות הוא לא מבזבז את הזמן וסובל יותר.
יובל: שלא ישקיע אנרגיה.
עשהאל: כאילו שחבל על ההמשך, כי כולם פה גם ככה, אין מצב ששלושה ימים עכשיו הם יעשו את זה, אין סיכוי כאילו. ודווקא אלה שנשארו בגיבוש ולא ויתרו, למרות כל הקושי, מאה אחוז ממי שסיים את הגיבוש, יתקבל.
יובל: כן.
עשהאל: כי פשוט כל מי שלא התאים פשוט לא סיים את הגיבוש, אני מניח שגם ככה הם בונים את הגיבוש, שזה יגיע לאיזה רמת קושי כזו, שאם אין לך איזה באמת איזה משהו שהוא יוצא דופן אתה פשוט תעצור ולא תרצה להמשיך.

אתמול בר חזרה כזה הביתה, והיא סיפרה לי שהייתה לה סיטואציה מאוד מאוד מורכבת. היא הייתה בג'ימבורי יחד עם דבש, דבש כבר בת שנה ושמונה, היא גדלה יחד עם הפודקאסט שלנו.
יובל: ממש, ממש.
עשהאל: והיא סיפרה לי, יאריק אותך זה יעניין, היא סיפרה לי שבג'ימבורי אז פתאום היה איזה ילד, נגיד בין שנתיים וחצי, שלוש אולי, שזה ילד מאוד מאוד אלים כזה, כאילו שהוא דחף אותה והוא לא נתן לה להיכנס לבריכת כדורים או משהו בסגנון הזה. אין אימא בתמונה, לא יודעים איפה האימא, הילד כאילו, את יודעת איך זה, לא בטעות הילד שדוחף בזה, גם אימא שלו לא באזור, אבל לא משנה. ואז היא אומרת, לא ידעתי מה לעשות. מה אני צריכה לעשות? אני צריכה לדבר עם הילד? אני צריכה לדבר עם דבש? אני צריכה להתערב? אני צריכה להפריד? מה אני צריכה לעשות? ובאמת זה מורכב כאילו, זה באמת עניין מורכב. יאריק, מה היית עושה?
יאריק: וואו, קודם כל איזו סיטואציה מורכבת, אבל אם הייתי רואה שאיזשהו ילד דוחף את הילד שלי, אז קודם כל הייתי צועק עליו כנראה ועושה לו מבקט מאיים.
עשהאל: אללהיייסטר סמאללה.
יובל: האינסטינקטים המגוננים.
יאריק: כאילו שמישהו פוגע בילד שלך, זה יכול להטריף אותך.
עשהאל: אז בגדול, בגדול, בגדול, בר הלכה והתייעצה עם אימא שלה. שאימא שלה היא קצת יותר מבינה, יש לה הרבה יותר ניסיון, היא מגיעה מעולם החינוך, היא הייתה בחינוך עשרות רבות של שנים, ובאמת היא מבינה את המציאות ואיך הדברים עובדים.
יובל: כן.
עשהאל: ואימא שלה אמרה לה בחזרה, דבר ראשון, בחיים, בחיים, בחיים, בחיים, את לא צועקת סלאש מפרידה, סלאש מתעסקת עם הילד, כמובן בהנחה שהם בערך באותו גיל. זאת אומרת, אם זה ילד בן 15, אז סיפור אחר לגמרי, אבל אם זה ילד בן שנה ושמונה וילד בן ארבע או שלוש, סך הכל זה עדיין בגבולות ילדים קטנים, וכן בגדול באותה, הם כולם אפס עד ארבע, מה שנקרא.
יובל: כן.
עשהאל: ואז קודם כל אין מצב שאתה… ודבר שני, זה שבסוף, החיים האמיתיים לא שונים בשום צורה מהסיטואציה הזאת. גם אני, גם אני, שאני היום בן 32, אני יכול להגיע לסיטואציות לא כאלה, נקרא לזה, רחוקות מזה. לא יודע, לכל אחד קורה בסופו של יום, את יודעת, אתה לא יודע,
יאריק: אתה הולך ל…
יובל: ברור, בכביש, לא יודעת, בחנויות, בסופר, בתורים.
עשהאל: והשאלה היא, מה בסוף המסר שהילד מקבל כשקרה איזה משהו, והאמא מגיעה, וכאילו עושה סדר, פתאום צועקת בשבילו, מה, האמא תהיה שם כל החיים? מה, רגע, אבל כאילו זה, מה המסר שהילד בסופו של יום לומד? אז, סתם דוגמה, נגיד, להתמודדות מסוימת, שאולי אפשר להשתמש בה, זה שכשהילדה, הרי ברור שהיא תחזור אליך בוכה או משהו, ואז אתה פשוט אומר לה, תקשיבי, מותר לך להיכנס לבריכת הכדורים, אם את רוצה להיכנס, לכי תיכנסי.
יובל: לתת לה כלים.
עשהאל: כאילו, לתת לה כיוון של מה מותר, מה אסור, כדי שהיא לא תחשוב שלצורך העניין הילד צודק במהות של מה שהוא אומר, אבל מצד שני, אנחנו לא יכולים להתערב, אנחנו לא יכולים… ברגע שאנחנו מתערבים, אנחנו הופכים אותם לילדים לא עצמאיים, מפונקים, לא מוזנחים, ואנחנו כבר יודעים מהפרקים הקודמים שההזנחה מובילה להצלחה. לא הפינוק מוביל להצלחה, ההזנחה מובילה להצלחה, ולכן צריך ללמוד לדעת לתת לילד להתמודד, ולהתמודד זה ללכת נגד האינסטינקטים שלך כאבא ואימא.

כן, גם אני כמו יאריק זה האינסטינקט שלי, אבל אני חושב שכדאי בכל זאת להתרגל ולשנן עם עצמי ולהאמין בזה במאה אחוז שהדבר הנכון הוא לשמוח שיש לה עכשיו התמודדות עם איזה ילד צודק יותר גדול ממנה, כי ככה מתכוננים באמת לחיים, וגם כאן העניין הזה של האמונה, והעניין הזה של הבאמת להאמין שהדבר הנכון לילד זה שאני לא אתערב, ולא שאני כן אתערב, כי לפעמים הילד גם יכול להגיד לעצמו כזה, מה? איך אבא שלי לא מתערע? מה, אבא שלי הוא חזק, איך הוא לא מוציא את ה… לא יודע, יש לו איזה…
יובל: אבא שלי שוטר.
עשהאל: כן, אבא שלי יש לו… איך אומרים? לאבא שלי יש חרב יותר גדולה משלאבא שלך, ולאבא שלי יש אקדח, ולאבא שלי יש כל מיני סיפורי סבתא.
יובל: נכון.
עשהאל: אז כאילו בסוף אנחנו כמבוגרים, התפקיד שלנו זה לקבל את ההחלטות הנכונות באמת, ולא את האינסטינקט או את ה… הרי הילד תמיד ירצה לאכול כל היום שוקולד, לא לעשות כלום, וכאילו זה ברור מה הילד ירצה. אז אנחנו צריכים לפעמים להתנהג קצת אחרת מהאינסטינקטים שלנו, והכול בסוף עניין של אמונה.

מי אגב האויב הכי גדול שלנו בעניין של האמונה? זאת אומרת, למה אנחנו… אנחנו עצמנו, ככה נראה. בדרך כלל הבן אדם, מה שמגביל אותו מלהצליח לעשות את מה שהוא רוצה, זה הוא עצמו.
יובל: כן.
עשהאל: בגלל זה הרבה פעמים דווקא לעבוד עם בן אדם שאף פעם לא עשה את התפקיד הזה לצורך העניין, או ללכת אפילו לשחק כדורגל באותו מודל עם שחקנים שאף פעם לא שיחקתי איתם, לפעמים יהיה לי יותר כיף לשחק איתם דווקא, כי אז אין לי את הסטיגמה של לא, אני לא אמסור לדוד, כי דוד מאבד את כל הכדורים. לעומת זאת, כשאתה מגיע למקום חדש, תשמע, הוא בצבע של החולצה שלי, הוא כנראה בקבוצה שלי, אני צריך למסור, אני לא יודע, בואו נראה מה יהיה. אז כאילו, לבוא דווקא פרש בלי האמונות המקבילות לעצמנו, זה המון המון פעמים מאוד מאוד חיובי.

עשהאל: בואו נדבר על אפקט הפיל, אוקיי? אני הייתי בתאילנד לפני המון שנים, ב-2016, ויש שם אטרקציה, שאני כמובן, כל אחד יקבל את ההחלטות על עצמו, אני לא תומך בזה ולא לא תומך בזה, זה לא ה-issue, זה לא העניין של הפודקאסט הזה, מה שנקרא. אבל יש שם רכיבה על פילים, בסדר?
יאריק: עכשיו,
עשהאל: עכשיו, אנחנו עולים על פיל, והפיל כאילו במשקל מי יודע כמה טונות, והוא ענק, והוא כנראה הרבה יותר חזק מכל הילדים הנחמדים בני ה-15, שיש להם איזה מקל שהם עושים לו עם איזה חוד כזה, פילי כזה, כמו אל תלך לשם, אל תלך לשם, ויעני אומרים לא מצליח לעשות, והפיל ממושמע. הפיל לא מרביץ לאף אחד, לא עולה על אף אחד, והולך בדיוק לאיפה שמבקשים. ואיך זה יכול להיות? הרי הוא פיל, הוא ענק, איך זה יכול להיות?

אז התשובה לזה, זה שפשוט דואגים שמה שכל פיל, ברגע שהוא נולד, אז מה שנקרא, שוברים את רוחו. גורמים לו לא להאמין בעצמו שהוא מסוגל לעשות את זה אחרת. וברגע שכבר כשהוא קטן, קושרים אותו, ומענים אותו, ועושים הכל כדי שהוא יבין שאנחנו החזקים, ואתה עושה מה אנחנו אומרים לך, אז הוא פשוט מפסיק להאמין שהוא יכול לש… הרי זה מצחיק. תוכל לראות, נגיד, פיל קשור בשרשרת לאיזה עמוד. עכשיו, בחייאת, הפיל הזה רק מפליץ לכיוון השרשרת, והיא מתפרקת לאלף חתיכות. אבל הוא לא יודע את זה, כי הוא לא מאמין שיש לו דרך להתנתק מזה.

זה מאוד מזכיר גם את הסיפור של המשל עם הקופים מהפרקים הקודמים שלנו. שגם הקופים מאמינים שאם הם ינסו להתאפס למעלה, אז הם יקבלו זרם, למרות שכבר אין אף זרם ואין כלום, ותאורטית אולי הם יעלו, והפעם זה דווקא, כי הם אפילו לא יודעים מה יש למעלה, כאילו בגדול הם גם לא מבינים למה לא צריך לעלות, אבל האמונה אומרת שלא, לא עולים. למה לא? לא יודע למה לא. זה קצת כמו אי אפשר. למה אי אפשר? כי אי אפשר.

אולי בוא נאתגר את זה, בוא נשאל רגע למה. אולי בכל זאת שווה לנסות פעם אחת כן לעלות, אולי שווה לעלות כולנו ביחד, אולי כאילו לנסות לחשוב איך באיזושהי זווית יצירתית אחרת אני יכול לערער על האי אפשר הזה.

וחלק מהתפקיד של המנכ״ל, אגב, תמיד. היום למשל נעמי באה אליי ומספרת לי איזה משהו על אחד הלקוחות ואז היא אומרת לי איזושהי עובדה כזו, לא, היא אומרת לי יש איזה אתר שאנחנו לא יכולים להוסיף עמודים חדשים. אני אומר לה, אוקיי, איזה אתר? היא אומרת לי את השם של האתר, אני אומר לה, אוקיי, ניסית בעצמך להיכנס להוסיף עמוד? לא, כי זה אמר לי שאי אפשר. אמרתי לו, אחלה, בואי כנסי תבדקי אם אפשר או אי אפשר להוסיף עמוד. עכשיו, גם אם אי אפשר להוסיף עמוד, צריך לדרדר. אוקיי, ניסית לדבר עם התמיכה של השרת.
יובל: נכון.
עשהאל: ניסית, זאת אומרת, לדעת למצוא את האיך כן, זה לא כזה מסובך. אני גם הרבה פעמים בפרקים קודמים דיברתי על זה, שהמון פעמים, נגיד, יכולה להיות משימה של עשרה אנשים שמכריעים על המשימה,
יובל: נגיד,
עשהאל: אבל אחד הוא גם המפקד, והמפקד רואים שהזמן עובר לו הרבה יותר מהר, שהוא הרבה פחות מתוסכל, שהרבה יותר הוא נהנה, שהוא הרבה יותר, יש לו חדוות עשייה. למה? כי הניגון שלו אחר. זה לא שהוא עושה משימה אחרת, זה לא שהוא לא סוחב או לא בשמש, הוא אותו דבר כמו כל השאר, אבל הוא, הניגון שלו קטלני, והוא כן רוצה להצליח, והאמונה שלו אומרת שהוא כן מסוגל ויכול.

אגב, עוד הוכחה שהכול אפשרי, זו מדינת ישראל. מדינת ישראל, חברים, אנחנו פה הותקפנו בכמה וכמה מועדים, כולל בתקופה האחרונה, והנה אנחנו עדיין כאן מקליטים פודקאסט ממדינת ישראל. אני קניתי את הארץ קיר, כי עדיין מדינת ישראל קיימת. אם לא הייתה קיימת, אז כנראה שגם לא הייתה ארץ קיר, ואולי הייתי במדינה אחרת. אז גם ישראל כמדינה זה קסם שאין שני לו, ויותר מזה, גם יובל זו ההוכחה שהכול אפשרי, וגם עשהאל וגם יאריק.

למה? כי כשמביאים ילדים לעולם, אז יש בתוך הנוזל של הזרע, לא יודע כמה, אבל כנראה המון, המון, המון, מיליוני או מיליארדי, אני כבר לא יודע את המספר, של זרעונים שתאורטית יכולים להיכנס לביצית ולהפרות אותה. ואחרי שיש כזה מספר של לא יודע כמה, כנראה מאות מיליוני זרעים, רק יובל צומבר, רק היא הצליחה להגיע ליעד, ורק יאריק הצליח להגיע ליעד, ורק עשהאל הצליח להגיע ליעד, וזה רק מראה שכבר בבסיס עצם זה ששלושתנו הצלחנו לנצח מיליוני או מיליארדי, יאריק, תעשי לי איזה גוגל, תגיד לי כמה זרעונים שונים או כמה וואטאבר יש בזרע של כזה או אחר.

רק הדבר הזה, זאת ההוכחה שכנראה שבכל בן אדם שחי יש משהו. ואני, בתור מנכ״ל החברה, התפקיד שלי זה לנסות לשים את הפוזישן הנכון לכל אדם. אין דבר כזה בן אדם שהוא לא יודע לעשות כלום, שהוא כאילו, אין, הוא מפגר לגמרי. מה זה מפגר לגמרי? אז איך הוא ניצח את כל המיליארדים האלה, מיליונים, עוד מעט יאריק יגיד לנו כמה אופציות יש בתוך נוזל כזה.

אז אם בסופו של יום הוא הצליח לנצח כל כך הרבה מיליונים של מתחרים, כנראה שאולי האמונה שלו היא הבעיה, או אולי הפוזישן שלו הוא הבעיה, או אולי משהו שצריך, מה שנקרא, מישהו שצריך לפתוח לו איזו דלת, ומשם זה אמור כן לעבוד. אני לא מאמין שיש היום בן אדם שהצליח לנצח כל כך הרבה מתחרים בתחרות של להגיע לעולם, והוא כאילו גמור, אין, הוא לא יודע לעשות שום דבר, אז גם זו הוכחה נהדרת.

עשהאל: אחלה. בוא נדבר על כמה שאלות שכדאי לשאול את עצמנו כשמישהו אומר לי, אי אפשר. נגיד, אני בא, אני מבקש ממישהו, תקשיב, השולחן הזה צריך להגיע לכתובת כזו וכזו. ואז הוא אומר לי, תשמע, היום כבר ארבע בצהריים, לא יודע מה, אני לא אספיק היום, אי אפשר, אני אעשה את זה מחר. אז אני רוצה לשאול אותו שלוש שאלות. דבר ראשון, מי אמר שאי אפשר? מי אמר את זה?
יובל: איך אתה יודע?
עשהאל: מאיפה הבאת את הנתון הזה, כאילו? דבר שני, למה אי אפשר? מה ראית שם שהחלטת שאי אפשר בכזו נחרצות? והדבר השלישי זה, מה אם זה כן היה אפשרי? זאת אומרת, בוא נבין את הפוטנציאל.

הרי נגיד, בוא ניקח סתם דוגמה את ה-PC, את ה-private computer לכל בן אדם, אז באים ואומרים לסטיב ג'ובס, אי אפשר. עכשיו, הוא שואל את עצמו, רגע, מי אמר שאי אפשר? סתם, חברות שלא הצליחו לעשות את זה, אבל זה לא אומר שאי אפשר. אוקיי, למה אי אפשר? לא, כי זה גדול וזה יקר וזה… אוקיי, זה עניינים טכניים שאפשר להוזיל את העלויות, אפשר לשים אולי פחות רכיבים, אפשר אולי להיות יותר יעילים וכאלה. והכי חשוב זה, מה אם זה היה אפשרי? אז כל בית בעולם היה רוצה לקנות מחשב. יאריק, יש לך מחשב בבית?
יאריק: כמובן שיש לי מחשב בעבודה.
עשהאל: יש לך מחשב בעבודה? ויש לך טלפון שהוא גם מחשב מסוים? כנראה שגם ליובל יש מחשב בבית, מחשב בעבודה, וגם לי, תקבל סוד, לי יש שני מחשבים בבית,
יובל: יש ארבעה.
עשהאל: ומחשב בעבודה. ארבעה, בבקשה. זאת אומרת, שאומנם זה מאוד מורכב לייצר את מה שנקרא, את מה שרצינו, זאת אומרת, את ה-PC, את ה-Private Computer, אבל אם נצליח, ומה שנקרא, אם זה כן היה אפשרי, אז אנחנו נהפוך להיות אנשים מאוד מאוד עשירים.

הרי סטיב ג'ובס, כנראה שהוא היה אחד מעשירי העולם, לא נראה לי שמישהו שמפתח את חברת אפל רעב ללחם. בואו נחשב על עוד אנשים שהתעסקו בעולמות האלה. ביל גייטס, ביל גייטס פיתח את Windows. כמה בדרך רצו לפתח מערכת הפעלה? הרי זה התחיל הכל מהעכבר, לא משנה, יש שם סיפור רציני, אבל כאילו זה התחיל מהעכבר שרצו כאילו שיהיה איזשהו פוינטר מסוים. לא ידעו, כאילו, עכבר זה המצאה שהיום כולנו מסתכלים עליה, כזה אומרים, אה,
יובל: ברור,
עשהאל: מקלדת ועכבר, אבל מישהו היה צריך להחליט, היי, מקלדת זה הדבר הנכון, עכבר זה הדבר הנכון, ויכול להיות שעוד כמה שנים אף אחד כבר לא ישתמש במקלדת ועכבר, ופשוט ימציאו משהו שלישי שעדיין לא קיים, שיגידו, בואנה, אני לא מאמין שפעם ישתמשו במקלדות האלה, כאילו מישהו יבוא ויגיד, בואנה, פעם היו אומרים, תמצא מקלדת טובה יותר, תמצא עכבר מהיר יותר, והם לא שמו לב שבכלל הפתרון היה ג'ויסטיק שיושב בתוך המוח, ואני רק חושב על איפה הסמן צריך ללכת, וזה הולך לשם, לצורך העניין.
יאריק: עכשיו,
עשהאל: יש אנשים שעובדים על זה, הרי הנה, אילון מאסק בניסוי עם הקוף, שהוא רק חושב על ה… יש את המשחק הזה שהוא למטה, שהוא כאילו שהקוף רק במחשבה חושב על איפה הכדור עכשיו, ואז הדיסקית הזאת שזזה למטה, שצריך לדאוג שהכדור אף פעם לא יגיע לקרקע, אז זה קורה באמצעות המחשבה, למה? כי הוא מנסה לפתור בעיה של ניווי שרירים, כי גם הבחור בניווי שרירים, הוא לא יכול להרים את היד כביכול, אז הנה, אילון מאסק לא מוכן לקבל. למה הוא לא יכול? כי השרירים שלו מנוונים, זה אומר שהוא לא יכול להעביר את האות החשמלי, אני מניח, לאיבר. היי, בואו נעביר את זה באמצעות המוח ישירות, בואו נעשה שלא צריך את האיבר של היד, ואיך נוכיח שזה אפשרי? כי גם קוף יצליח לעשות את זה. קוף, שאין לו אפילו הבנה של מה זה אומר לעשות ככה או לעשות.

בקיצור, כל הדברים הגדולים בחיים מגיעים בסוף מבן אדם שהחליט לערער על הדבר שנקרא אי אפשר. והשאלות האלה של לשאול את עצמנו כל הזמן, של מי אמר שאי אפשר, למה אי אפשר, ומה היה קורה אם זה כן היה אפשרי, אלו הדברים שעוזרים לאנושות שלנו להתקדם ולהשמיט ולהפסיק להשתמש בביטוי המגונה הזה שנקרא אי אפשר.

יובל, יש משהו שאת רוצה להוסיף ועכשיו תעני לי לא, ואז תתחילי להוסיף, אז לכי על זה.
יובל: אני השבוע…
עשהאל: בואי נדבר עלייך, סבבה? את פה כמה זמן בארגון? שנתיים.
יובל: כן, שנתיים.
עשהאל: בצורה הכי אמיתית, אין תשובה טובה או לא טובה, תגידי את התכלס, כאילו. מה בחיים שלא קשורים לעבודה? כי בעבודה, אני יודע, אין מה להוסיף יותר מדי, אבל בחיים שלא בעבודה, כמה השפעה מרגישה שיש, נקרא לזה, בתחושת המסוגלות, בתחושת ה… כאילו, אני באמת שואל, אני לא יודע פשוט.
יובל: לא, אני מרגישה באמת. אני רציתי להוסיף עכשיו שאפילו סתם אתמול הזמנו מרצ'ים לכנס שאנחנו הולכים להשתתף בו. אגב, רעיון גאוני שלך. תודה.
עשהאל: אני אפילו לא חשבתי על זה ולא הצעתי את זה.
יובל: תודה. אז המרצ' הוא רייחן לרכב. עכשיו, אנחנו, הזמנתי אותו, מתי? ביום ראשון הזמנתי אותו, והכנס ביום רביעי. אז משהו בסגנון הזה. זאת אומרת, שבעה מהעסקים מעלינו, כי אני רוצה לקבל את הדברים ביום שלישי מקסימום. וכל המקומות שדיברתי איתם אמרו לי, בלתי אפשרי, כאילו, מקום אחד אומר לי, עשרה מהעסקים, אחד אומר לי, ארבעה עשרה מהעסקים, ונותנים לי תשובות הגיוניות. שמע, אומרים לי, תקשיבי, חמודה, אפשר להדפיס את הפרינט, כאילו, את הגרפיקה שאת רוצה על הרייחן, אבל צריך לספוג את הריח, צריך זה, היא מסבירה לי, הגיוני, חברת שיתוחויות וזה. ופעם הייתי אומרת, טוב,
עשהאל: תקשיבי,
יובל: זאת גם באמת נתנו לי סיבה, כאילו, שיכולה לרצות אותי. אבל אז כאילו, אני מרגישה את זה גם בדברים קטנים, שאמרתי לה, תקשיבי, אין דבר כזה, אי אפשר. כן, אז ליום שלישי את מביאה לי את זה, ליום שלישי, זה לא מעניין אותי, מצידי תחדירי פחות ריח, אני לא אכפת לי מה יקרה עם הדבר הזה. אגב, זה אחלה תשובה שהיא נתנה, כאילו, בקטע של, מה את רוצה, צריך אבל, לספוג את זה, זה באמת נשמע make sense. אז תביני משהו אחר, כאילו, וזה הזיה, כי זה כל כך מדויק למטרה, אנחנו הרי מגיעים לכנס בסופו של יום, ובמקום להציג את עשהאל קידום אתרים, במקום להציג את דיגיפארם, במקום להציג דברים שהיינו מציגים בעבר, הפעם אנחנו עושים דוכן שלם בכנס של בי אקספרט, אגב, אני מזמין את כל מי ששומע לקנות כרטיסים, חפשו בגוגל.
יובל: יש לנו גם קוד קופון,
עשהאל: ישראל,
יובל: אותיות גדולות מהשקל ההנחה.
עשהאל: נכון, מהמם שהוספת את זה, אבל בכל מקרה, אגב, אני גם נותן שם הרצאה, וגם יהיה לנו דוכן, ואפשר לבוא, מי ששומע אותנו, ולהגיד, אם אתם נהנים מהפודקאסט וכאלה, מאוד נשמח לשמוע.
יובל: ולקבל מרצ ריחם.
עשהאל: נכון, אבל בכל מקרה, גם, לצורך העניין, בכנס הזה אנחנו עושים שם דוכן שכל מטרתו זה להביא עוד מאזינים לפודקאסט. ואין, זה גאוני כאילו להביא להם ריחן עם המיתוג של הפודקאסט, כי אז בן אדם שם את זה ברכב, ואיפה שומעים פודקאסטים הרבה? ברכב. אז זה כאילו מאוד מדויק, הבחירה מאוד מאוד מדויקת.

וכן, בסוף ההבדל בין להצליח להביא את ההישג הזה, ולהביא את הריחנים בזמן, ושהכול יקרה כמו שאנחנו רוצים, אל מול לקבל את הנקודת, את הנחת העבודה של לא, אי אפשר, וגם יש נימוקים ממש ממש טובים ומדהימים, כאילו, ככל שהנימוק יותר טוב, ככה זה פשוט הופך את הרווח ליותר גדול, אם כן מצליחים. אז זאת הייתה דוגמה פשוט מושלמת.

גם אני, אגב, אתמול, ב-10 וחצי בלילה, הייתי פה במשרד. מה עשיתי? קלטתי שבמוצאי שבת הקרוב, יש פה, אנחנו חוגגים במשרד, בחדן, יום הולדת 60 לאימא שלי. אה, עבד טוב. ומה שאני, חילקו את התפקידים כאילו בין כולם, ואני, בגלל שיש לי תחושת מסוגלות גבוהה, אמרתי להם, כל אחד שיש לך את התפקיד שהוא רוצה,
יובל: אני אקח את מה שנשאר.
עשהאל: התפקיד או השניים, התפקיד או השניים שנשארו, שאין, שאף אחד לא רוצה, אני רוצה לעשות. אז השאירו לי את שני התפקידים הכי מחורבנים בגדול. התפקיד הראשון זה לדאוג להדפיס חולצות של יום הולדת 60 לאימא, והתפקיד השני זה לדאוג לכל האוכל, שיכולנו להתקשר למהדרין ועוד מיליון דולר אחת.
יובל: טוב, אבל אפילו יש לך כבר ניסיון בזה.
עשהאל: הנה, עשיתי את זה גם הצודקת בשבע ברכות שעכשיו, בדיוק. אז לגבי האוכל, סבבה, אפילו לא התחלתי להתעסק בזה, יש לי כל כך הרבה זמן, זה הרי עוד 3-4 ימים,
יאריק: כאילו,
עשהאל: מבחינתי זה כאילו נצח, אני חייב לדאוג לדברים אחרים הרבה יותר תכופים, מבחינתי. אבל הקטע עם ההדפסה על חולצות, אז הבנתי שזה לא יכול לעשות לי את זה עכשיו, כאילו, זה יהיה מאוד מאתגר למצוא מי שיעשה לי את זה ביום חמישי ליום שבת, כאילו, זה נשמע לי קצת… אז אמרתי, טוב, אני צריך לתפור את זה אתמול, כי כדאי, זה צריך לעבוד.

ואז כאילו אני הולך לאתר הראשון, ואני רואה את הזמנים, חמישה ימים, אני כזה, לא, חמישה ימים זה יותר מדי, ומחפש, מחפש, מחפש, מחפש, מחפש, לא כל כך מוצא. בסוף הרמתי טלפון לחבר, שאלתי אותו איפה יש מקום שעושה את זה מעכשיו לעכשיו, ואז הוא אמר לי, תקשיב, אדיב יכולים, אתה יכול להוסיף שם 100 שקל על ההזמנה, ואז הם עושים לך את זה בהפרש של איזה יום-יומיים או משהו כזה. אמרתי לו, יופי! באתי אתמול למשרד ב-10 בלילה, עשיתי את ההזמנה באדיב, כולל לשים את הלוגו, כולל לשים את הכיתוב ותמונה באמצע והכול, וזה הוזמן, וביום רביעי אני הולך לאסוף את זה. זאת אומרת שבהתחלה, כשכל מיני מותגים כאלו ואחרים שאמרו לי, לא, זה אי אפשר, לא, זה ככה, זה ככה, זה בסוף הכל סיפורי זלדה.
יובל: כן.
עשהאל: מאוד מזכיר גם את פרק הקודם שסיפרתי על הקוסמות, שאני רוצה כרטיס לגאלה, ואומרים לי, לא, מה פתאום, אחי, אתה יודע כמה זמן כבר אין כרטיסים, אתה יודע כמה… ובסוף הייתי בגאלה, כאילו, אז כמה שפחות לקבל את הלא הזה.

אגב, עכשיו אני נזכר, לדעתי, בסיפור שאבא שלי שנים היה מספר, שנים על גבי שנים, שכשהייתי קטן, הלוואי שהייתי יכול, וואלה, אני צריך, תזכיר לי לדבר על זה עם אבא שלי, כשהוא יהיה פה פעם הבאה.
יאריק: כן.
עשהאל: זה יהיה מאוד מעניין. הוא כל הזמן היה מספר לי, כשהייתי ממש קטן, באיזה גיל, לא יודע, 6-7 או משהו כזה, אז עשינו איזשהו פיקניק באיזשהו מקום בחוץ, ואז לא היה קצ'ופ, ואני ממש רציתי קצ'ופ, ולא הסכמתי שלא יהיה קצ'ופ, אז כפר דרום, מה שקשור לכפר דרום, יש לי זיכרון, לא יודע מה זה אומר אפילו, נראה לי שזה מקום בארץ, או אולי שזה היה מפונה כפר דרום, אני כבר לא זוכר, זה היה משהו כזה, באיזה אלפיים ווואטאבר, אבל בסוף הוא אמר, שכחנו להביא קצ'ופ, אין קצ'ופ, אין קצ'ופ, אין קצ'ופ, ואחרי איזה כמה דקות באתי לו עם בקבוק קצ'ופ, והוא לא האמין, הוא אמר, מאיפה הבאת קצ'ופ? ואז אמרתי לו,
יובל: מה,
עשהאל: ביקשתי פה מאלה לידינו, והוא כאילו, עד היום, אני זוכר את זה שהוא מזכיר כל הזמן, שהוא אומר, הנה, זה הביא את הקטשופ, זה הביא את הקטשופ.

אז לדעתי גם, אגב, זה גם המבוגר שמאמין בילד, שגורם לילד להאמין בעצמו. כי בסוף ילד לא צריך בית גדול ולא צריך שום דבר מפואר או זה, הוא צריך מבוגר אחד שיאמין בו. ווואלה, זה גם לגמרי משהו שמאוד עזר לי כזה לחוקק את זה במוח, כי אבא שלי פשוט, אני אומר לך, שנים על גבי שנים, היה משגע אותי עם הקטע של הקטשופ. מה, אתה יודע איזה, איך הצלחת להביא קטשופ ב… לא זוכר כבר איפה.
יובל: איזה אלוף.
עשהאל: כן, כן, חבל לך על הזמן. הייתי ילד בן כלום ושום דבר. ילד בן ממש, באמת בחיתולים. אז גם זה, כאילו, בסוף, אני חושב שזה סוג הדברים שאתה צריך לתבוע בילד את האמונה שהכל אפשרי, ולא לתת לו עכשיו סקילס של, היי, בוא תלמד איך עושים ככה או איך עושים… לא. אם הילד יאמין בעצמו, זה קצת כמו עם דבש ועד ג'ימבורי. בסוף אני יכול לפתור לה את הבעיות, אבל אני רוצה לתת לה את הכלים שהיא תלמד לפתור את הבעיות בעצמה.

אז נתת אחלה של תוספת יובל. יאריק, משהו שאתה רוצה להוסיף מהעולם שלך?
יאריק: קודם כל, לגבי הקטע של הקוסמות, אני כל ההרצאה, אני רק נזכר בזה. יואו, היה את הקטע הזה של עשהאל ששלושה אנשים אמרו לי שזה בלתי אפשרי, וגם הביאו לה הוכחות ללמה זה לא אפשרי, אבל עובדתית, בסופו של דבר גם היית באירוע וגם היית במרכז של האירוע. אז כן, זה דבר אחד. ודבר שני, לגבי מי שעדיין טועה, אז הסיכוי שהזירון הספציפי שלך יהיה פחד רציג, זה אחד למאתיים מיליון.
יובל: וואו.
עשהאל: מאתיים מיליון.
יאריק: עד שלוש מאות מיליון.
עשהאל: וואו.
יאריק: אז אין שום, אין שום תירוץ. אין שום תירוץ. אתה פה.
עשהאל: You're here dude. You want 200 מיליון people. אחי. זה כאילו, מה זה? אתה יודע, זה גם מראה קצת את הנושא של הסתברות. כאילו, המון פעמים אנחנו חושבים ש… נגיד, אני אתן לך דוגמה. אם למשל עכשיו היה פה בקבוק דיו, אני כאילו מביא את הדוגמה דווקא ההפוכה של מה שאנשים דתיים בדרך כלל מביאים. נגיד, יש בקבוק דיו, ואם אני אתן לו נגיד נגיעה והוא ייפול על הרצפה. מה את חושבת שהסיכוי שייצא נגיד את קול התקווה? קול השיר של התקווה, כי עשיתי ככה וככה יצא בכתב בעברית. מה הסיכוי לדעתך? האם בכלל זה יכול להיות?
יאריק: כנראה שלא.
עשהאל: אז זה מה ש… שאני חשבתי על זה לעומק, ואני בטוח שזה אפשרי, זה פשוט דורש כנראה כמה ביליוני או ביליוני ביליוני ביליוני ביליוני סבבים של להפיל את זה, ולא יכול להיות שפעם אחת זה לא… כי אם זה, נגיד, סתם, אם אני עושה עכשיו ביליון פעמים וזה לא עובד, אז תעשה ביליארד.
יובל: זה כמו הסרטונים האלה בפייסבוק, אני לא יודעת אם זה קופץ לעוד מישהו, אם זה מטרגט עוד מישהו חוץ ממני, שלמשל רואים איזה סרטון, לא יודעת, סתם שטוטי כזה, של איזה מישהו זורק כדור והוא קופץ מפה ולשם ועופה לו בדיוק איך שהוא רצה בתוך הכוס. אז כאילו, אתה רואה את השוט הזה וזה נראה מטורף, אבל לפעמים הוא מראה אותו מאחורי הקלעים ואין סוף של לשנות זוויות ולזרוק מפה ול… אז זה נשמע כמו התקווה עם הדיון.
עשהאל: אז כן, אני מניח שהתקווה זה פשוט כמו לעשות את מה שהוא עושה עם הקלף שצריך לתקוע באבטיח נגיד.
יאריק: נכון.
עשהאל: אבל תאתגרי את זה עכשיו שהאבטיח נמצא במרחק שני קילומטר.
יאריק: כן.
עשהאל: ולא יודע, זה משהו ממש ממש כאילו קיצוני.
יובל: ושזה יהיה פה עד שעה 6. ממש ככה, ממש ככה.
עשהאל: פתאום עד שעה 6 זה הופך להיות בדיחה לעומת הדברים שאנחנו רואים שהם מצליחים להשיג. אז זה הכל. מאוד מאוד היה נעים לי להעביר את הפרק הזה. יאריק יובל, תודה רבה לכם, ואנחנו נתראה בפרק הבא. יאללה ביי.

עשהאל: היי חברים יקרים מה המצב פרק 69 כבר כאן בפרק הזה דיברנו על שמי השלישי מי שלא יודע קוראים לי עשהאל השם השני זה מרדכי והשם השלישי זה אי אפשר אז אם אתם רוצים הוכחה שהכל אפשרי אתם ההוכחה לכך שהכל אפשרי למה אני מתכוון? פרק 69 מתחילים!

גדלתי בשומרון. קשב וריכוז, המון. כדורגל, מקום ראשון. העיקר, לא לישון. אני בן 10 – הלם. סבא עשה קסם. איך בעצם? 12 – שלוקים קרים. מכירות של החיים. המצב אנוש? היצע וביקוש. 13 – פליירים כל היום. בקור. בחום. קברתי בחול. פוטרתי. למדתי. אמון מעל הכול. 16 – קוסם אמיתי. עסק פגזי. 70 אלף שקל בחודשי השיא. קוסם זה לשחק. לשחק זה לשווק. מקל הקסמים התפרק. עורכי דין. התחלתי לשווק. בפודקאסט שלי אשתף מניסיוני, לשווק ולמנכ״ל ממש כמו עשהאל. בלי פילטר או עריכות. אין סודות. שימו אוזניות. פרק של השמחות.

טוב אז פרק 69. יחד איתי נמצאת יובל ועל הטכני יש לנו את יאריק והיום אנחנו הולכים לדבר על נושא שאני קראתי לו "נעים מאוד שמי עשהאל מרדכי אי אפשר איך אני יכול לעזור?" מי שיודע ומי שלא אז השם השני שלי שם הראשון שלי זה עשהאל אני מניח שידעתם השם השני שלי בתעודת זהות זה מרדכי אני זוכר את זה כי אני צריך לכתוב את זה כל פעם שאני טס לחו״ל וכל פעם שדברים כאלה רשמיים והשם השלישי שלי זה אי אפשר למה כי כל פעם שמישהו אומר לי לא זה אי אפשר אני מרגיש כאילו מישהו קרא לי ואז כאילו זה כזה רגע מה מה מה כאילו אני עונה מה כאילו זה, מישהו קרא לי הרגע, ובאופן כללי זה כזה, חצי התפקיד שלי פה זה להתעמת עם כל האי אפשריים. אני לצורך העניין עכשיו בא לאחד החבר'ה, אומר לו, תקשיב, צריך לעשות 1, 2, 3 וזה צריך להיות עד היום בשש בערב. אה, סליחה, כמה זמן זה ייקח לך? אה, אוקיי, שלושה שבועות, ואז כזה, אוקיי, אז היום בארבע זה אצלי במשרד, ואז זה כזה, לא, זה אי אפשר, כן אי אפשר, שמה אי אפשר, ואז בעצם צריך להתחיל לשבת ולהוכיח לאנשים שהדברים כן אפשריים. עכשיו, מאיפה הבאתי את השמי אי אפשר? האמת, זה מתקופת הצבא. היה לי בצבא מפקד, שבעצם סיפר לנו סיפורי מעשיות, ואחת מהמעשיות היו שהוא סיפר שאצלו בצוות היה, בעצם כל פעם היו אומרים, נגיד, מישהו שילך להביא מים, לדוגמה. אני איש. יפה, ואז אותו בן אדם תמיד היה הולך ואומר, אני אלך, והיה מביא. ואז כביכול, הצוות כבר התחיל לקרוא לו במקום השם האמיתי שלו, היו קוראים לו מישהו. בסדר? אז אני באופן ספציפי לא כזה מאמין לאותו מפקד, אבל המסר הוא כן מובן, ואני בטוח גם שהסיפור הזה הוא שמע איתו מהמפקד שלו כנראה, ושום דבר שם לא באמת מבוסס על מקרה אמיתי. אבל זה לא העניין, העניין הוא שמשם לקחתי בעצם את הקטע של שמי אי אפשר, איך אני יכול לעזור. עכשיו, בואו נדבר שנייה על הדבר הזה שנקרא אי אפשר. מה זה אי אפשר, יובל? כאילו, כשאת שומעת את המילה אי אפשר, מה הקונוטציות שעולות לך לראש?

יובל: במסגרת העבודה, הרבה פעמים אני מרגישה שכאילו, זה תלוי אנשים, סיטואציה, אבל כאילו, הרבה פעמים אני אומרת אוקיי, מה עשינו עד עכשיו שאי אפשר? כאילו, מה הדברים שנעשו? מה עוד אפשר לעשות? ותמיד אני מחפשת, כאילו, ישר אני חושבת על עוד כל מיני רעיונות שכן אפשר לעשות, ניסית ככה, ניסית ככה, כאילו, אלא זה מה שקופץ לי בדרך כלל.

עשהאל: את במילים אחרות אומרת גם שהמילה אי אפשר, היא גם תלויה, זה כאילו גם תלוי במי אמר את האי אפשר.

יובל: כן, אני מניחה שאם תביא משימה לשני אנשים שונים, יכול להיות שאחד יגיד לך שאי אפשר, ואחד יגיד לך בשעה ארבע זה יהיה מוכן, כאילו.
עשהאל: אבל השאלה היא, האם המחשבה שלך תשתנה, זאת אומרת, האם נגיד, סתם, תביא איזושהי משימה לבן אדם אחד ולבן אדם שני, זו אותה משימה, יכול להיות שאחד יגיד לך, שניהם יגידו לך אי אפשר, ויכול להיות שאחד את תקבלי את זה בהבנה מסוימת, והשני את תתעמתי. אז כאילו, מה מבדיל בעצם בין שתי הגישות?

יובל: אני חושבת שבסוף, אם אני יודעת שעומד מולי בן אדם מגדיל לו ראש, ושאני יודעת שאם הוא אומר לי אי אפשר, אז כנראה שהוא ניסה גם דרך כל הדרכים, מהחלון, מהגג, מהערובה, מכל הדרכים, כאילו, בדק באמת את כל האופציות הסי, המחקר, הפך את העולם והוא יגיד לי שאי אפשר, אז כנראה שבאמת וואלה, אי אפשר, וגם יכול להיות שהוא יגיע אליך ואתה תגיד, מה זה אי אפשר, ואתה תמצא איך כן אפשר. אבל אז זה מאוד תלוי בדבר הזה, וגם אני חושבת שבאיזשהו מקום, מבחינת העבודה בכל אופן, אני חושבת שפעם אם היו אומרים לי אי אפשר, הייתי אומרת, אוקיי, אז כנראה, וואלה, כנראה אי אפשר. אבל למדתי להתעמת עם הדבר הזה של אי אפשר.

עשהאל: אז כמו שאת אומרת, קודם כל אני לגמרי מתחבר לדברים.

אני אישית, כשאני, אני כאילו פשוט מאוד מנסה לא להעלות על השפתיים שלי בכלל את הביטוי הזה, וגם לי, פעם בהרבה זמן, יוצא פתאום הביטוי הזה, ואז זה כזה צובט לי בלב, ואני אומר, אה, לא הייתי צריך להוציא את המילים האלה מהפה, כי יש, למילים שאנחנו מוצאים מהפה, יש המון המון כוח, וההבדל בין מישהו שהוא אפשר למישהו שהוא אי אפשר, זה פשוט האמונה שלו.

זאת אומרת, אם הוא מאמין שאי אפשר, אז יש לי חדשות, הוא צודק, באמת אי אפשר. ואם הוא מאמין שאפשר, אז יש לי חדשות יותר טובות. אז באמת אפשר. זאת אומרת, זה באמת באמת עניין של האמונה שלנו.

והאמונה, אגב, היא הכול. ואיך אפשר להוכיח שהאמונה היא הכול? תחשבי שנייה, שבאופן קוסמי לחלוטין, הסטטיסטיקה הרי היא לא הגיונית, אבל באופן קוסמי לחלוטין, גם את, גם אני וגם יארי, כנראה, שלושתנו באיזשהו מקום, נגיד, חושבים שלעם היהודי, למשל, יש את הלגיטימציה ואת כל הסיבות למה, נגיד, להיות בישראל. אני מאמין בזה בלב שלם.

הנה, אתמול הזמנתי, הגיעה לי הביתה, מפה של ארץ ישראל, אתמול ישבנו באר ואני, ארץ קיר. ישבנו והדפסנו, ממש שיחקנו את זה ושמנו את כל המפה בחלקים כזה על הדלת, כי רציתי יותר להעמיק את ידיעת הארץ, ופתאום גיליתי כל מיני מקומות שלא הכרתי, ואיפה הם נמצאים על המפה, והכול, כן?

אבל בסופו של יום כולנו מאמינים בזה, ואם ניקח שלושה עזתים, או שלושה, את יודעת, איזה, אפילו אנשים שגרים כנראה בקנדה לצורך העניין, או באיפה זה היה עכשיו, באוסטרליה, סליחה, אם אני לא טועה, אז כנראה ששם שלושתם דווקא יגידו שאין לישראל לגיטימציה.

ואיך יכול להיות? מה? כאילו, סטטיסטית, מה, אם אנחנו שלושה אנשים, אז הסטטיסטיקה אומרת שאחד היה אמור לחשוב ככה, ושניים אחרת, וגם שם, אז איך יכול להיות שכולנו חושבים את אותו דבר? תשובה, כי זאתי האמונה שלנו, כי זה מה שמחנכים אותנו פה בישראל, וזה באמת מצוין ומעולה, כאילו, אני גם מחנך את הילדים שלי באותם מסרים, ובאותו… כי זה מה שנקרא העם שלנו, וזו תחושת השייכות שלנו, אבל בסוף, אין פה באמת אמת אחת.

בשום דבר אין אמת אחת. הרי, הנה, עובדה שמישהו אחד שגר בתאילנד הוא לא רואה שום בעל לאכול כלבים, היא יודעת שבתאילנד אוכלים כלבים? נכון. אני אלך עכשיו לבר, אני אגיד לה, הבאתי כלב לארוחת ערב, היא תקפוץ מה… זה, כאילו, היא תאבד את זה.

אז הכל עניין שבסוף של תרבות, חינוך, והדברים האלה הם נטו, אנחנו יכולים להשפיע על הדברים, אנחנו באמת יכולים להשפיע.

הנה, חבר לאחרונה דיבר איתי על זה שהוא ממש רוצה להפסיק לעשן סיגריות, וכאילו, קשה לו והוא לא מצליח והוא לא… אז אמרתי לו, אחי, זה כזה פשוט. פשוט תשכנע את עצמך שזה ממש ממש ממש דבר מגעיל.

זאת אומרת, שאתה ממש צריך להיגעל מסיגריה ואתה צריך לדמיין את זה שזה מגעיל ולהגיד לעצמך כל יום אלף פעם שזה מגעיל, ואתה תראה שזה יהפוך להיות מגעיל.

כי באמת, המוח שלנו, מאוד מאוד קל לעבוד עליו. זאת אומרת, זה לא באמת עכשיו כאילו, אפשר אשכרה לעבוד על המוח שלנו ולגרום לנו להאמין בדברים, שאשכרה גם ישנה לנו את המציאות, אז בעייתי מאוד להוציא מהפה את צמד המילים אי אפשר.

מה זה אי אפשר? אני תמיד גם לא רוצה לחזור לזה, אני אומר כזה, רגע, אפשיר? אופשר? איפשר? מה זה איפשור? כאילו, מה זה אומר בכלל? כי זה לא דבר חיובי להוציא את זה בכלל מהפה.

ואז הדבר השני שעובר לי בראש זה, סתם מעניין אותי, כאילו, נגיד בוא נמציא איזה משימה, נניח שאני ביקשתי ממישהו, שהיום, לצורך העניין, סתם אני ממציא, לא הגיע ניקיון, אז אני אשמח שהוא ינקה את המשרד, לצורך העניין, את כל המשרד. וזה צריך לקרות עד היום, לא יודע, באיזושהי שעה.

עכשיו הוא אומר לי, לא, זה לא אפשרי. למה? לא, כי היום בערב קבעתי עם חברים, ועד השעה 6 אני צריך לצאת מהמשרד, ובלה בלה בלה.

אז כאילו, מה שבא לי לשאול את אותו בן אדם זה, אוקיי, אז מה הבעיה לסיים את זה עד 6 בערב? ואז זה כזה, לא, זה מקום גדול, זה מקום זה. או לסיים את המשרד פה בניקיון עד השעה 6 בערב. איזה משימה היית לוקח אם היית חייב?

ואז פתאום זה מכניס דברים לפרופורציות, כי מה זה אומר בכלל? אי אפשר. יש עכשיו, בזמן שאת ואני מדברים, חיילים בעזה שמקריבים את החיים שלהם לטובת זה שמדינת ישראל תמשיך להתקיים, וגם בלבנון, וגם כנראה בסוריה, ובעוד כמה מקומות.

אם זה אפשרי, אז אי אפשר לנקות את המשרד, או לסיים איזה משימה בזמן, או לייצר איזה גרפיקה, או לעבור בין אנשים ולשאול משהו, או ללמוד איך עושים אצבע, או כאילו, יש כל כך הרבה דוגמאות שאני יכול לתת, שאנשים התגובה הייתה, אי אפשר, מה זה אי אפשר, אחי?

מה, איך אתה מוציא את המילים האלה מהפה כל כך מהר, וכל כך, כאילו, זה לא טוב, זה מטמא לך את ה… אתה אשכרה, תתחיל להאמין באמת שזה אי אפשר, וזה לא דבר כזה חיובי.

באופן כללי גם, בן אדם צריך לשאול את עצמו, מי הם החברים הכי טובים שלו?
יובל: כן.
עשהאל: אם החברים הכי טובים שלו זה גם אנשים שכל היום אי אפשר, אי אפשר, ומספרים כמה רע להם בעבודה, וכמה המשימות הן מורכבות, וזה אי אפשר, ואי אפשר, ואי אפשר, כדאי שיחליף חברים באיזשהו מקום.

כאילו, עדיף להיצמד לאנשים שהניגון שלהם זה הכל אפשרי. אני מניח שעוד הרבה אנשים כמוני לא יכולים לשכוח את אותו מקרה לעולם, שיסביר ויראה לכולנו כמה הכל באמת באמת אפשרי.

וכשלי אפילו יש איזשהו פקפוק באמונה שהכל אפשרי, אני מזכיר לעצמי רגע את אותו מקרה, ואני אומר, אה, קטן עליי, מה זה, איזה קשקוש בלבוש.

עשהאל: אז אני מדבר בעיקר על אירוע שקרה בשישי לאפריל 2004.

אני הייתי ילד בן 11, ככה באמת, נקרא לזה, לא ידעתי יותר מדי, אבל אני ממש זוכר את האירוע הספציפי הזה, שהיה בעצם את היורוליג, והגענו בעצם לטופ 16, זה בעצם 16 הקבוצות הכי טובות, ומתוך ה-16 האלו עולות 4 קבוצות לפיינל 4. אוקיי.

עכשיו, פיינל 4, את מכירה קצת או שאני צריך להסביר?
יובל: לא, לא.
עשהאל: תסביר. יפה, אז את קל ליעד, מה שנקרא. יפה, אז יש 16 קבוצות בעצם שעלו מכל אירופה כקבוצות כדורסל, שהן בעצם האחרונות שנשארו, כאילו, בדרך לגמר של שתי קבוצות, ואז מתוך ה-16 קבוצות האלו עולות לפיינל 4, זה הארבע האחרונות, ארבע קבוצות.

זאת אומרת שהארבע שקיבלו את הניקוד הכי גבוה, כולם משחקים, כאילו, מחלקים את זה לבתים כזה וזה. שורה התחתונה, ארבע קבוצות עולות.

עכשיו, לא רק זה, אם מכבי מנצחת את אותו משחק שאני מדבר עליו, נגד ז'אל גיריס קובנה, אז הפיינל 4 הוא בתל אביב. ואם היא לא מנצחת, אז הפיינל 4 עדיין בתל אביב, רק שמכבי תל אביב לא בפיינל 4. אה,
יובל: חשבתי שזה כמו אירוויזיון.
עשהאל: לא, לא, לא. ישחקו שמה, אגב, זה כמו אירוויזיון. גם באירוויזיון, נגיד המארחת יכולה לא לעלות לגמר לצורך העניין.
יובל: נכון, נכון.
עשהאל: או יכול להיות שהיא מקבלת אוטומטית עלייה לגמר, אני כבר לא זוכר. אבל שורה התחתונה, ארבע קבוצות בעצם אמורות לעלות לפיינל 4. ומכבי תל אביב, אם היא מנצחת את המשחק, היא עולה, וזה יהיה בתל אביב ואם היא מפסידה אז היא עדיין הפיינל 4 בתל אביב, אבל מכבי לא תשתתף, זה יהיה איזה צ'סקה נגד ז'לגיריס או משהו בסגנון הזה.

ומה שקרה זה שבעצם נשארו על השעון 15 נקודה 7 שניות לסיום המשחק, ושימי לב, את מבינה בכדורסל כאילו כמה כל נקודה שווה?
יובל: שתי נקודות, לא?
עשהאל: אז יש כאילו זריקת עונשין זה 1, זה נקודה 1, סל שדה זה 2 נקודות ושלושה זה 3 נקודות. זה המקסימום שאפשר בזריקה אחת להביא.

עכשיו, הסיטואציה הייתה שנשארו 15 נקודה 7 שניות על השעון וז'לגיריס מובילה ב-6 נקודות.
יובל: וואו.
עשהאל: שימי לב, אני חוזר ואומר, פחות מ-16 שניות על השעון, ז'לגיריס קובנה מובילה ב-6 נקודות. שרס לוקח את הכדור ובצ'יק צ'אק נותן סל שדה של 2 נקודות וסוחט גם עבירה.

אפשר כאילו, כשאתה עושה סל שדה של 2 נקודות, אם עשו לך עבירה בדרך לסל, אז אתה בעצם מקבל גם זריקת עונשין אחת. הוא מקבל זריקת עונשין אחת והוא קולע גם את הזריקה הזו ונשארות בעצם, הפער בעצם הופך להיות 3, 3 נקודות, ונשאר בערך קצת פחות מ-10 שניות למשחק.

כשאנחנו בפיגור של 3. ואז פארקר, שזה השחקן הכי טוב שהיה במכבי תל אביב לדעתי אי פעם, אבל באותה תקופה הוא כאילו באמת היה הכי טוב, עושה עבירה מהירה ממש ממש מהר, זאת גם העבירה החמישית שלו ומי שלא יודע בכדורסל אם יש לך עבירה חמישית אתה הולך לספסל.

זאת אומרת שאתה יורד מהמשחק, אסור לך לשחק כאילו. זה אומר שהשחקן הכי טוב במכבי גם יורד בעצם לספסל בשניות האחרונות, ותאמיני או לא, הבן אדם שהוא עשה עליו בעצם את העבירה, את הפאול, את העבירה בגדול אומרים בכדורסל אם אני לא טועה, זה בן אדם שיש לו את אחוז הכליאה הגבוה ביותר בז'אל גיריס קובנה.

זאת אומרת שהיה לו מעל 90 אחוז בכל היורוליג במסגרת הזו סדר גודל של 90 אחוז קליאה. אגב, יש מצב שזה אפילו היה 100, אבל אני אומר 90 כי אני לא בדקתי את הנתון הספציפי הזה. הוא עומד על הקו ומחטיא את שתי הזריקות,
יובל: אוקיי?
עשהאל: שזה כאילו משהו שלא קרה לדעתי, כל היורוליג של אותו זה, לא היה שהוא החטיא שתי זריקות. ואז, אה סליחה, זה עוד לא שם. סליחה, עוד קצת דילגתי בסיפור. זה לא הבן אדם שקולע הכי הרבה, זה מישהו רנדומלי, פארקר עשה עליו עבירה והוא מכניס את שתי הזריקות.
יובל: אה, אוקיי.
עשהאל: זה אומר שנשאר פחות מ-10 שניות על השעון וז'לגריס בחמש הפרש. כשהסל הכי כאילו עם הכי הרבה נקודות זה שלוש. זה אומר שהמצב לא משהו ויש עוד איזה 9 .9 שניות על השעון או משהו בסגנון הזה.

מכבי תל אביב מקבלת את הכדור, בלוטנטל מנסה לזרוק שלשה ממש מהר, הוא עושה airball, airball זה אומר שהכדור אפילו לא נגע בטבעת. כלום, לא נגע בכלום, לא בלוח ולא בטבעת. סתם זריקה, תחשבי שלא פגע בכלום.
יובל: אה, אוקיי.
עשהאל: וויצ'יץ' איכשהוא תופס את הריבאונד, זה אפילו לא ריבאונד, זה סוג של מסירה בצורת זריקה ומכניס שתי נקודות, אוקיי? נשארו שלוש שניות לסיום, הפרש שלוש לז'לגריס. 94-91 למיטב זיכרוני.

ואז שלוש שניות לסיום, שזה גם כן משהו מטורף. אז פארקר עושה, לא, לא פארקר, אז אחד החבר'ה של מכבי עושה עבירה ונשאר 2.2 שניות על השעון, ז'לגריס מובילה בשלוש ויש להם שתי זריקות על הקו. וואו.

שוב אני חוזר, נשארו 2.2 שניות על השעון, ז'לגריס מובילה בשלוש נקודות ויש להם שתי נקודות על הגב, ומי זורק את הזריקות? השחקן שיש לו את אחוז הקליאה הגדול ביותר, הגבוה ביותר, בכל ז'לגריס קובנה.

לא החטיא ביורו-ליג, כמעט אפילו, אולי אפילו לא זריקה אחת, עומד לשתי זריקות. הוא מחטיא את שתיהן, לא רק שהוא מחטיא את שתיהן, איך שהוא מחטיא את שתיהן, מכבי לוקחת פסק זמן.

עכשיו, למה מכבי לוקחת בעצם פסק זמן? כי הם רצו סוג של התארגנות, אבל הבעיה היא שהם לקחו פסק זמן כי הם חשבו שהם יקבלו שהכדור עכשיו יתחיל מהחצי.

אבל בגלל שלא התקיימו כמה תנאים שקשורים לאותו רבע, אז הכדור לא התחיל מהחצי, הוא התחיל מהסוף של המגרש, מהסל של מכבי. זאת אומרת, זאת אפילו לא הייתה מסירה מהאמצע, זו הייתה מסירה מהכי רחוק של המגרש.

אז אני אקבל את זה שכולם מבינים. נשארו 2.2 שניות אחרי ששתי זריקות של השחקן שנקרא גוסטס, שהוא השחקן עם אחוז הכלייה הכי טוב בז'לגריס, מחטיא את שתיהן, ועכשיו גור שלף, יש לו בעצם מסירה שהוא יכול לתת מתחילת המגרש של מכבי.

גור שלף זורק מסירה כל המגרש, עד אזור השלוש של ז'לגריס קובנה. ברק שרפ תופס את הכדור בצורה שברור שלא הייתה הכוונה למסור לו את הכדור, הוא פשוט תפס אותו כזה סוג של באמצע הדרך, נתן צעד וחצי, זרק שלשה וכלה.
יובל: מטורף.
עשהאל: אוקיי? ואז בעצם הלכו להערכה, הערכה בלי פארקר, הערכה שכבר כולם עייפים והכול, אבל בגלל הרוח ובגלל שמה שנקרא, היה פה צמצום של שש נקודות ב-15.7 שניות, כולל ארבע זריקות עונשין של הצד השני, כולל פסק זמן שמביא לך את הכדור הכי ימינה במגרש ולא באמצע המגרש, ואחרי כל זה הם מגיעים להערכה, הם מנצחים את ההערכה, ומכבי תל אביב עולה לפיינל פור בתל אביב.

ועכשיו השאלה שלי לאותו בחור שאומר אי אפשר לסיים את זה עד שש, או משהו בסגנון, זה מה לדעתך יותר אפשרי? לסיים את הכלום ושום דבר שאתה מתעסק בו עד שש, או לנצח במשחק הכי חשוב באירופה, שש נקודות הפרש נגדך, 15.7 שניות על השעון, מה לדעתך יותר מורכב?

ועובדה שנס ז'לגריס, ככה זה נקרא, זה נס שכולם מכירים, זה לא איזה משהו שאני הייתי קטן ואני זוכר את זה עד היום, ואני לא אשכח באיפה ראיתי את זה, ואיפה הייתי, וזה כאילו משהו שהוא מטורף לגמרי, והסיפורים האלה, לדעתי לפחות, הם באמת בונים את המסוגלות של הבן אדם, זה קצת מזכיר לי את הצבא, בסוף בצבא, איפה שאני שירתי, רוב מה שעשינו בהכנה ללהיות לוחמים, זה פשוט ניווטים אינסופיים, היינו הולכים 60 קילומטר, 70 קילומטר, 50 קילומטר, פשוט הולכים, מלא מלא ניווטים, גם ניווטי בדד, זה אומר שאתה עושה את זה לבד במאה אחוז, אין איתך בן זוג, אין איתך כלום.

ולמה עושים את כל זה? כדי, לא כי באמת עכשיו אתה הולך להיות במבצעי שאתה כל היום הולך לנווט, וואלה, אני אגיד לך סוד, ביחידה שאני שירתי, הניווטים הם מאוד מאוד נקודתיים, בדרך כלל גם בשטח בנוי.

אז למה עשינו ים אל ימה? אתה מייצר איתנות בבן אדם, אחרי זה כל משימה שרק תיתן לו, היא תהיה אפשרית. יאריק, אתה הכרת את הסיפור של ז'לגריס?
יאריק: האמת שלא הכרתי את הסיפור של ז'לגריס, אבל כשהקשבתי לו זה פשוט מצמרר, זה מטורף מה ש…
עשהאל: אז תלך ליוטיוב ותכתוב שם נס ז'לגריס, ותראה את כל מה שעכשיו סיפרתי בלייב. זה דבר מטורף לגמרי, ואני ממליץ לכל מאזין שלנו ללכת, לצפות בזה, לשמוע גם את השדר ואת רמת ההתרגשות שלו, כאילו הוא לא מאמין שזה מה שהוא משדר, ואז כל פעם שיש איזה אתגר או משהו, להיזכר בנס ז'לגריס, שבאמת באמת באמת הכל אפשרי, ואני אישית נוהג לצפות ביוטיוב הזה לפחות פעם-פעמיים בשנה, כל הזמן, כל שנה, כי זה באמת באמת באמת מכניס לפרופורציה את מה אפשרי ומה לא אפשרי.

יותר מזה, זה לא הסיפור היחיד שקיים בעולמות הספורט שמוכיח שהכל אפשרי. יש עוד מיליון ואחת סיפורים. ממש לאחרונה היה את המשחק של אלקרז נגד איך הוא נקרא? סינה, סינה, אם אני לא טועה, משהו סינה, סין, סין, קסינה, כבר לא זוכר, שבעצם הוא הפסיד מערכה ראשונה, מערכה שנייה הוא היה בפיגור מטורף, ובסוף הוא הצליח לעשות מהפך וניצח את המערכה השנייה על הנקודה האחרונה בערך, ואת המערכה השלישית, ובסוף הוא גם זכה בתואר אלוף של אותה תחרות.

ראיתי את זה במקרה בלייב, אז גם שם השדרים כאילו יצאו מגדרם ואמרו, איך, איך בן אדם כאילו מצליח לעשות כזה קאמבק? זה פשוט מטורף. אז יש עוד המון המון סיפורים מהסוג הזה, ואנחנו תמיד תמיד נרצה להקיף את עצמנו דווקא בסיפורים מהסוג הזה, בסיפורים של הכל אפשרי.

זה קצת מזכיר אפילו את הלידה, שלפני הלידה, אז בר ואני כזה, את יודעת, ככל שמתקרבת הלידה, אז כאילו מתחילים כזה, מתחילים חששות, וכאילו קצת מדברים על זה והכל, ואז פשוט שמתי לב שעדיף לנו להקיף את עצמנו בסיפורי לידה חיוביים ולא בסיפורי לידה שליליים, כי יש גם וגם, ושום דבר הוא לא אמת, כי אתה לא יכול לדעת בסוף בכלל לידה שלך תיראה, אז עדיף לך להגיע ממקום של מאמין שיהיה בסדר, מאשר סיפורי לידה מזעזעים שיצא לי לשמוע, וזה לא תורם בשום צורה.
יובל: זה גם באמת מייצר איזושהי מציאות. אני אפילו אתמול ראיתי סרטון של איזה יוטיובר, שהוא צילם, שעושה סתם ניתוח עיניים כזה למשקפיים, הייתה לו אופציה בחירה בין הניתוח הקל, הקשה, לקח את הקשה, כולם החברים שלו אומרים לו שמתי מגבת בחריץ של הדלת מרוב שלא יכולתי והסתנוורתי והוא כאילו כל הסרטון אני הולך להחלים כאילו צ'יק צ'אק, אני לא הולך לסבול ככה, אני לא זה, כל הסרטון הוא, וביום החמישי אמור להיות ביקורת, שגם זה אמור להיות קשה, הוא כבר ביום הרביעי התקשר ואמר, תקשיבו, אני רואה טוב, אני רוצה שתורידו לי את העדשות של ה… זה, אם אפשר להקדים, אז זה כאילו היה מטורף שגם כן, כמה שאתה מאמין במשהו שהולך לקרות, וכמה שאתה מקיף את עצמך באנרגיה החיובית הזאת, וזה אשכרה קורה.
עשהאל: ממש ככה. אגב, הטירוף הוא, זה שצריך את היכולת באמת להאמין במה ש…
יובל: להאמין בזה, נכון.
עשהאל: וכאילו, לא לספר שאתה מאמין, אלא גם להיות מסוגל להתערב על זה, להיות מסוגל לסכן בשביל זה משהו, להגיד,
יובל: אני,
עשהאל: אין, אין עולם כזה שבו אני לא מגיע למטרה, אין עולם שאני לא מספיק את המשימה בזמן, אין מצב שאני בסוף מספר סיפור ללמה לא הצלחתי, או ללמה… זה תמיד, מה שנקרא, מצווה גוררת מצווה.

ברגע שאתה מאמין בזה, אז אתה גם מוצא את האיך, אתה גם מוצא את הכוחות שלא ידעת שיש בך. מאוד מאוד חשוב כל הזמן לדבר ולשמור על שפה שהיא שפה מקדמת.

אם אני שומע מישהו עכשיו שמתחיל, אני קורא לזה לפקפק בכל מיני דברים, ולהגיד, לא, זה ככה, וזה ככה, משהו שם בניגון התפקשש מלכתחילה, ואז אני כזה מנסה להבין האם אני רוצה אולי לשנות את זה, לעזור לבן אדם, או שאולי אני רוצה פשוט להרחיק אותו טיפה ממנו, תלוי בסיטואציה, תלוי באיזה מקום בחיים שלי זה פוגש אותי.

בסופו של יום, האמונה היא זו שקובעת את הרוב. לא יודע אם את יודעת, אבל גם במלחמת העולם, אם אני לא טועה, הראשונה או השנייה, כבר לא זוכר, אז נגמרו התרופות לאנשים, ואז הביאו להם פלצבו, הביאו להם, כמו נגיד עשו להם אינפוזיה, אינפוזיה בלי כלום, אין תרופה, אין זה, ואמרו להם, בטח, אתה עכשיו מקבל משכך כאבים, וכאילו, הם האמינו שאשכרה, עכשיו הם ירגישו יותר טוב, כי מה זאת אומרת, הם רואים הרי, אם הם מזריקים לי את האינפוזיה, אז כנראה שזה אמור לעזור.

בגדול גם, ככל שהאתגר הוא יותר גדול, ככה הפוטנציאל של התמורה שנקבל, אם בכל זאת נצליח לעמוד בו, תהיה גדולה יותר. התמורה תמיד תגדל, זה מאוד מאוד מזכיר גם את העניין של היצע וביקוש. איך היום אנחנו קובעים מחיר של משהו על בסיס היצע וביקוש?

עשהאל: עכשיו, אם משהו, יש היצע מאוד מאוד נמוך, נגיד, סתם דוגמה, אני צריך ניתוח לב מאוד מאוד מאוד מסובך, ויש רק שני רופאים בקנדה שיודעים לעשות את זה.

אז למה המחיר מאוד מאוד גבוה? כי יש רק שניים שמאמינים האשכרה, או יותר נכון שאתה מאמין שיש שניים, שהם היחידים שיכולים לעשות את זה.

זה אומר שככל שאני אהיה, דווקא הרופא שאומר, אני כן יודע לטפל בזה, ככה אני אצליח לתמחר את השירותים שלי הרבה יותר גבוה.

כי ככל שהבעיה או האתגר הוא יותר גדול, ויותר אנשים אומרים, אה, זה אני לא מתעסק, אה, זה אני לא יודע, לא, זה אי אפשר. ככה מי שכן מצליח לעשות את זה, מרוויח בענק.

ואפשר לראות את זה במיליון ואחת סיפורים. יש באמת…
יובל: גם ממצג את עצמו וממצב את עצמו במקום של מקצוען.
עשהאל: נכון מאוד. יש לנו המון המון המון המון סיפורים שיכולים בעצם לאשש את הנקודה הזו.

לצורך העניין, Airbnb בתחילת הדרך שלהם, הם הגיעו לכל מיני משקיעים והציגו את המיזם, ואמרו, תראו, זה ממש גאוני, אנחנו הולכים בעצם לאפשר לאנשים לארח בבית שלהם, אם יש להם חדר פנוי, אנשים אחרים, תיירים, שהגיעו נגיד להתארח באותה מדינה, לטייל בה, שישנו בבית, שלך, מה אכפת לך, גם ככה כבר יש לך חדר.
יובל: כן.
עשהאל: הסתכלו עליהם המשקיעים, אמרו, תגיד, אתה מפגר, אתה היית ישן בבית של מישהו? והבן אדם מולם היזם אומר כן, והם כזה, לא, לא, אתה מדמיין, זה לא יעבוד, זה אי אפשר, אי אפשר.

וככה, מלא סבבים של משקיעים, כולם הסתכלו עליהם המומים, מה זה הרעיון הזה, אחי? אתה לא יכול לפתוח בית מלון נוסף פשוט? זה לא יותר הגיוני וכאלה? וממש נפנפו אותם מכל המדרגות.

שנינו יודעים היום, הנה, אני הייתי בארצות הברית, ואת כל השהות שלי העברתי שם באיירבי.אנבי, אז זה רק מראה שמה שנקרא האמונה היא זו שבסופו של יום לוקחת את המציאות לכיוון שאתה רוצה, ולא כל האנשים בדרך שמסבירים לך בצורה כל כך מנומקת ומלומדת, ומה זאת אומרת, הם הרי כבר עשו והם יודעים הכל, כמה זה אי אפשר.

ובפועל, הנה עובדה שהם בסוף כן עשו את זה, וזה הצליח. אפל, אפל, אפל נכנסו לעניינים לפני המון שנים, והחלום של סטיב ג'ובס היה שהוא רוצה שבכל בית יהיה מחשב, מחשב אישי.

עד אז לא היה דבר כזה private computer, PC, כמו שהיום אנחנו מכירים, מה זאת אומרת? היום כבר אנשים לא אומרים PC, מרוב שברור שלכל אחד יש מחשב פרטי.

פעם היה את זה רק, הנה, סבא שלי לדוגמה, שהוא היה ממש חלוץ של ההייטק בישראל, היה לו את המחשב בתקופה שהוא היה קטן, כאילו, נדבר איתך על, זה היה כמו החדר של ה… כמו החדר, רגע, רגע, מה ג'י מיני נפלק? מה קשור? קיצר, סבא שלי היה ממש מהמייסדים של ההייטק בישראל, והיה לו מחשב בגודל של החדר הזה בערך, אבל היה לו private computer כביכול.

סטיב ג'ובס אמר, אני רוצה לעשות שלכל בן אדם יהיה private computer, אבל לא בגודל של חדר, אלא private computer, כמו שאנחנו מכירים את הגרסאות הבאות שנוצרו.

אז גם שם הסתכלו עליו ואמרו לו כזה, מה פתאום? איך private? מה אתה, טמבל? אוניברסיטה היום בקושי מצליחה שיהיה לה מחשב. אתה רוצה שבבית של יובל צומבר יהיה מחשב? מה אתה, אהבל? לא מדבר איתך על בטלפון או בכיס שלך? כאילו, זה כבר דברים שאם היית אומרת באותה תקופה, היו אומרים לך, הדינוזאורים יחזרו לכדור הארץ לפני שיהיו פה טלפונים או מחשבים פרטיים.

והנה, הם המשיכו להאמין בחזון הזה, וכל השאר היסטוריה. אותו סיפור יש עם האחים רייט, אם אני לא טועה, קוראים להם, שהם בעצם ב-1903, אם אני לא טועה, הם הראשונים שהצליחו לגרום לבני האנוש, נקרא לזה, באמצעות מטוס, לרחף, לעוף, שכולם באותה תקופה כאילו היו בטוחים שהם מדמיינים ברמה שהיא מטורפת לגמרי.

הנרי פורד, שהמציא את הרכב, אז הוא כזה, תמיד, יש משפט מאוד מאוד מפורסם שהוא אמר, זה שכאילו, הוא אומר, אם הייתי שואל אנשים מה הם רוצים באותה תקופה, אז הם היו אומרים שהם רוצים סוסים מהירים יותר.

אף אחד בכלל לא היה מעלה על דעתו שהוא רוצה רכב, כי כן, רכב זה אי אפשר. מה זה, קופסת מתכת שגם תיסע? לא הבנתי, מי יעז כאילו? מה זה, זה לא בטיחותי, זה לא הגיוני, למה שזה… והוא בסופו של יום בא וערער על כל מה שלימדו אותו, כי המון פעמים החדשנות היא דווקא מגיעה מהמקום הזה של האי אפשר.

זאת אומרת, אם זה לא אפשרי, סימן שיש שם משהו, כי כנראה שאם הבחור פה לידי אומר שזה לא אפשרי, אז גם כל שאר ה… כאילו המתחרים שלי, שגם מתחרים על לייצר פתרון לדבר הזה, גם הם אומרים שזה לא אפשרי.

אבל אם בסוף אני אצליח להביא את הפתרון, אז זה אומר שזה היה משהו שהיה לו פוטנציאל, זאת אומרת, שמאוד מאוד מאתגר לייצר לו פתרון, אבל מי שיצליח לתת את הפתרון יזכה בכל הקופה, מה שנקרא.

אז המון פעמים אנחנו לא רוצים לתת לאנשים את מה שהם חושבים שהם רוצים, אלא אנחנו רוצים לתת להם את מה שהם לא יודעים שאפשרי. גם זה משהו שמאוד מאוד נוכח.

אותו סיפור על הביטקוין. את יודעת, הביטקוין נוסד בשנת, לא יודע, 2011, כמה? 2009, אני כבר לא זוכר, 2009, אם אני לא טועה, ואת יודעת, כאילו, יצאה סטושי נקמוטו והיה בה כל הפורומים, שגם זה היה דבר יחסית, זו הייתה תקופה של FXP, תקופה של דברים מאוד מאוד ישנים, כן, והוא כאילו אומר, חבר'ה, המצאתי מטבע דיגיטלי שעתיד לתרוף את כל האנושות ואנחנו נחליף את הבנקים, ועכשיו, בואי, אני אספר לך על עצמי, חבר טוב שלי, אז ב-2011, שנתיים, אם אני לא טועה שהביטקוין יצא ב-2009, אם אני לא טועה, אבל ב-2011, חבר שלי טוב, ממש חבר טוב, אז חבר שלו, הציע לו, בוא נרד לאילת, נקנה מחשבים שיקרו ביטקוין, ונרד לאילת, כי שמה זה ללא מעם, אז זה יחסוך לנו הרבה בעלויות, כי זה מחשבים רציניים.
יובל: כן.
עשהאל: והם היו ככה מלעשות את זה, ובסוף, מאיזושהי סיבה, אחד אמר, לא, זה לא יעבוד, זה כן יעבוד, ושורה תחתונה, הם לא עשו את זה.

עכשיו, רק בשביל הרעיון, אם הם כן היו עושים את זה, שאני לא מכיר הרבה אנשים באותה תקופה שהיו הולכים לאילת, קונים מחשבים בעשרות אלפי שקלים כדי לקרות ביטקוין, שזה משהו שיצא לפני שנתיים, שהוא גם לא בדיוק עובד, וזה, אבל כמה אנשים את מכירה שבאמת היו רצים על דבר כזה? אני לא מכיר הרבה.

אבל, אם הוא בסוף כן היה עושה את זה, בוא תספר לנו, יאריק, נשמח לשמוע.
יאריק: האמת שאני דווקא הייתי מהאנשים שכן האמינו בדבר הזה, וסתם איזה סקופ קטן, הייתה לי את החוות כרייה הכי גדולה פה.
עשהאל: ננסה רק לדבר טיפה יותר קרוב למיקרופון.
יאריק: אה, אני אומר שאני כאילו כן האמנתי בזה.
עשהאל: באיזה שנה?
יאריק: האמנתי ב-2015, אני כאילו כבר ידעתי מה זה התחום הזה, לא נכנסתי אליו עדיין, אבל ב-2018 אני הקמתי את חוות הכרייה אחת הכי גדולות פה בארץ.
עשהאל: וואו.
יאריק: היה לנו 80 מכונות, ומשקיעים והכול, וזה היה כאילו ממש פרויקט מטורף, כאילו, אז…
עשהאל: אז איפה כל הביטקוין?
יאריק: אה, בוא, לא, יש, כאילו.
עשהאל: אתה אומר דבר או יהיה דבר. ברור.
יאריק: בעיקר רוצה למשקיעים, בוא נגיד ככה.
עשהאל: הבנתי, הבנתי. בסדר גמור, אחלה, יפה מאוד.
עשהאל: אז בקיצור, לא הרבה אנשים היו עושים את הצעד של, יאללה, בואו נקנה חוות כריית ביטקוין, כאילו, כי כולם אוהבים להצטרף להצלחות אחרי שהם מצליחו, כאילו, אחרי שכבר יש הצלחה. אבל אין הרבה אנשים שמעוניינים להיכנס למשהו שהוא עוד לא בכלל אפילו בכיוון, ושאף אחד אפילו לא יודע שהדבר הזה עומד לעבוד. אותו סיפור עם ג'יי קיי רולינג, גם כן. היא ישנה באוטו שלה כי לא היה לה כסף לבית.
יובל: נכון.
עשהאל: כתבה ספר, מעשייה, פנטזיה, הארי פוטר אחד, מה שנקרא. הלכה להוצאת ה… הוצאה לאור הראשונה, אמרה, תראו איזה יופי, יש לי פה סיפור על עולם פנטזיה של קוסמים ושל ווטאבר.
יובל: כן.
עשהאל: בואו נוציא את זה. הסתכלו עליה ואמרו לה, לא, זה לא יתפוס. כאילו, אין מצב שאנחנו… כי לא היה לה כסף גם להשקיע בספרים וזה, אז היא ביקשה, כאילו, בואו תממנו את זה ונעשה אחוזים. הסתכלו עליה העמומים, אמרו לה, לא, זה לא יתפוס. ורק בהוצאה לאור ה-13, רק בהוצאה לאור ה-13, אז בעצם האמינו אולי שהדבר הזה כן יוכל לעבוד, ממש ככה. והיום אנחנו כבר יודעים בדיוק איפה הארי פוטר.

בקיצור, באמת אפשר להמשיך לתת עוד מלא מלא מלא דוגמאות למיליון ואחת מיזמים שעבדו ושהיום אנחנו כולם מכירים אותם, אבל בתחילת הדרך הם היו מאוד מאוד מאוד מהפכניים. אגב, זה קצת מזכיר לי שאבא של בר, לפני איזה כמה שנים, אז הוא סיפר לי שהוא היה רגיל המון המון שנים לטוס לתאילנד ולנווט שם עם מפה, מפה פיזית, כאילו, שהיה מוציא וממש, הנה, עכשיו נעבור את קופיפי ועכשיו נ… והיום, מי שבכלל, זאת אומרת, אם באותה שנה, לצורך העניין, אבא של בר היה אומר לעצמו, היי, בוא נפתח איזה אפליקציה או משהו שהיא כמו Waze לצורך העניין, אז כנראה שהוא היה היום מולטי מולטי מולטי, כמו המייסדים של Waze אגב, שזה מה שקרה איתם.

אז זה רק דוגמה לכמה גם המייסדים של Waze נתקלו פה באיזשהו אתגר שאף אחד לא פיצח לפני והם הצליחו לפצח אותו, ואי אפשר להגיד שהיה להם יותר קל ממישהו אחר, זה כולם אותה רמת קושי, זה רק עניין של אמביציה, של אמונה, של באמת להיות בצדקת הדרך ולהגיד אני הולך להוביל את הדבר הזה עד הסוף, לא אכפת לי כמה אנשים לפניי אומרים שניסו, שזה לא אפשרי וכל הסיפורי סבתא, אני הולך להביא את הלבנה הזו למקום שלה ויהי מה. ואין לי ספק שיזמים כמו אנשים שפיתחו את Waze וכאלה, זה הניגון שלהם וזה מה שעובר להם בתוך הראש.

גם הגיבוש בצבא אגב, אותו סיפור בדיוק, בסוף, הגיבוש שעשיתי לדובדבן היה אחד האקטים, זה בטח ובטח היה האקט הכי קשה בשירות עצמו, כאילו לא היה שום דבר אחרי זה בשירות שהשתווה לקושי שהיה בגיבוש. וראיתי בגיבוש איך אנשים סביבי באמת נופלים כאילו כמו זבובים, כאילו, אתה יודעת, זה היה, אני ראיתי אנשים שפרשו באמצע הגיבוש שכאילו במוח שלהם אפילו שמעתי בחצי אוזן מישהו כזה אומר, כאילו שהוא פרש כאילו עכשיו, אז זה חכם שהוא פרש עכשיו, כי הוא יודע שכולם פה יפרשו מתישהו, אבל לפחות הוא לא מבזבז את הזמן וסובל יותר.
יובל: שלא ישקיע אנרגיה.
עשהאל: כאילו שחבל על ההמשך, כי כולם פה גם ככה, אין מצב ששלושה ימים עכשיו הם יעשו את זה, אין סיכוי כאילו. ודווקא אלה שנשארו בגיבוש ולא ויתרו, למרות כל הקושי, מאה אחוז ממי שסיים את הגיבוש, יתקבל.
יובל: כן.
עשהאל: כי פשוט כל מי שלא התאים פשוט לא סיים את הגיבוש, אני מניח שגם ככה הם בונים את הגיבוש, שזה יגיע לאיזה רמת קושי כזו, שאם אין לך איזה באמת איזה משהו שהוא יוצא דופן אתה פשוט תעצור ולא תרצה להמשיך.

אתמול בר חזרה כזה הביתה, והיא סיפרה לי שהייתה לה סיטואציה מאוד מאוד מורכבת. היא הייתה בג'ימבורי יחד עם דבש, דבש כבר בת שנה ושמונה, היא גדלה יחד עם הפודקאסט שלנו.
יובל: ממש, ממש.
עשהאל: והיא סיפרה לי, יאריק אותך זה יעניין, היא סיפרה לי שבג'ימבורי אז פתאום היה איזה ילד, נגיד בין שנתיים וחצי, שלוש אולי, שזה ילד מאוד מאוד אלים כזה, כאילו שהוא דחף אותה והוא לא נתן לה להיכנס לבריכת כדורים או משהו בסגנון הזה. אין אימא בתמונה, לא יודעים איפה האימא, הילד כאילו, את יודעת איך זה, לא בטעות הילד שדוחף בזה, גם אימא שלו לא באזור, אבל לא משנה. ואז היא אומרת, לא ידעתי מה לעשות. מה אני צריכה לעשות? אני צריכה לדבר עם הילד? אני צריכה לדבר עם דבש? אני צריכה להתערב? אני צריכה להפריד? מה אני צריכה לעשות? ובאמת זה מורכב כאילו, זה באמת עניין מורכב. יאריק, מה היית עושה?
יאריק: וואו, קודם כל איזו סיטואציה מורכבת, אבל אם הייתי רואה שאיזשהו ילד דוחף את הילד שלי, אז קודם כל הייתי צועק עליו כנראה ועושה לו מבקט מאיים.
עשהאל: אללהיייסטר סמאללה.
יובל: האינסטינקטים המגוננים.
יאריק: כאילו שמישהו פוגע בילד שלך, זה יכול להטריף אותך.
עשהאל: אז בגדול, בגדול, בגדול, בר הלכה והתייעצה עם אימא שלה. שאימא שלה היא קצת יותר מבינה, יש לה הרבה יותר ניסיון, היא מגיעה מעולם החינוך, היא הייתה בחינוך עשרות רבות של שנים, ובאמת היא מבינה את המציאות ואיך הדברים עובדים.
יובל: כן.
עשהאל: ואימא שלה אמרה לה בחזרה, דבר ראשון, בחיים, בחיים, בחיים, בחיים, את לא צועקת סלאש מפרידה, סלאש מתעסקת עם הילד, כמובן בהנחה שהם בערך באותו גיל. זאת אומרת, אם זה ילד בן 15, אז סיפור אחר לגמרי, אבל אם זה ילד בן שנה ושמונה וילד בן ארבע או שלוש, סך הכל זה עדיין בגבולות ילדים קטנים, וכן בגדול באותה, הם כולם אפס עד ארבע, מה שנקרא.
יובל: כן.
עשהאל: ואז קודם כל אין מצב שאתה… ודבר שני, זה שבסוף, החיים האמיתיים לא שונים בשום צורה מהסיטואציה הזאת. גם אני, גם אני, שאני היום בן 32, אני יכול להגיע לסיטואציות לא כאלה, נקרא לזה, רחוקות מזה. לא יודע, לכל אחד קורה בסופו של יום, את יודעת, אתה לא יודע,
יאריק: אתה הולך ל…
יובל: ברור, בכביש, לא יודעת, בחנויות, בסופר, בתורים.
עשהאל: והשאלה היא, מה בסוף המסר שהילד מקבל כשקרה איזה משהו, והאמא מגיעה, וכאילו עושה סדר, פתאום צועקת בשבילו, מה, האמא תהיה שם כל החיים? מה, רגע, אבל כאילו זה, מה המסר שהילד בסופו של יום לומד? אז, סתם דוגמה, נגיד, להתמודדות מסוימת, שאולי אפשר להשתמש בה, זה שכשהילדה, הרי ברור שהיא תחזור אליך בוכה או משהו, ואז אתה פשוט אומר לה, תקשיבי, מותר לך להיכנס לבריכת הכדורים, אם את רוצה להיכנס, לכי תיכנסי.
יובל: לתת לה כלים.
עשהאל: כאילו, לתת לה כיוון של מה מותר, מה אסור, כדי שהיא לא תחשוב שלצורך העניין הילד צודק במהות של מה שהוא אומר, אבל מצד שני, אנחנו לא יכולים להתערב, אנחנו לא יכולים… ברגע שאנחנו מתערבים, אנחנו הופכים אותם לילדים לא עצמאיים, מפונקים, לא מוזנחים, ואנחנו כבר יודעים מהפרקים הקודמים שההזנחה מובילה להצלחה. לא הפינוק מוביל להצלחה, ההזנחה מובילה להצלחה, ולכן צריך ללמוד לדעת לתת לילד להתמודד, ולהתמודד זה ללכת נגד האינסטינקטים שלך כאבא ואימא.

כן, גם אני כמו יאריק זה האינסטינקט שלי, אבל אני חושב שכדאי בכל זאת להתרגל ולשנן עם עצמי ולהאמין בזה במאה אחוז שהדבר הנכון הוא לשמוח שיש לה עכשיו התמודדות עם איזה ילד צודק יותר גדול ממנה, כי ככה מתכוננים באמת לחיים, וגם כאן העניין הזה של האמונה, והעניין הזה של הבאמת להאמין שהדבר הנכון לילד זה שאני לא אתערב, ולא שאני כן אתערב, כי לפעמים הילד גם יכול להגיד לעצמו כזה, מה? איך אבא שלי לא מתערע? מה, אבא שלי הוא חזק, איך הוא לא מוציא את ה… לא יודע, יש לו איזה…
יובל: אבא שלי שוטר.
עשהאל: כן, אבא שלי יש לו… איך אומרים? לאבא שלי יש חרב יותר גדולה משלאבא שלך, ולאבא שלי יש אקדח, ולאבא שלי יש כל מיני סיפורי סבתא.
יובל: נכון.
עשהאל: אז כאילו בסוף אנחנו כמבוגרים, התפקיד שלנו זה לקבל את ההחלטות הנכונות באמת, ולא את האינסטינקט או את ה… הרי הילד תמיד ירצה לאכול כל היום שוקולד, לא לעשות כלום, וכאילו זה ברור מה הילד ירצה. אז אנחנו צריכים לפעמים להתנהג קצת אחרת מהאינסטינקטים שלנו, והכול בסוף עניין של אמונה.

מי אגב האויב הכי גדול שלנו בעניין של האמונה? זאת אומרת, למה אנחנו… אנחנו עצמנו, ככה נראה. בדרך כלל הבן אדם, מה שמגביל אותו מלהצליח לעשות את מה שהוא רוצה, זה הוא עצמו.
יובל: כן.
עשהאל: בגלל זה הרבה פעמים דווקא לעבוד עם בן אדם שאף פעם לא עשה את התפקיד הזה לצורך העניין, או ללכת אפילו לשחק כדורגל באותו מודל עם שחקנים שאף פעם לא שיחקתי איתם, לפעמים יהיה לי יותר כיף לשחק איתם דווקא, כי אז אין לי את הסטיגמה של לא, אני לא אמסור לדוד, כי דוד מאבד את כל הכדורים. לעומת זאת, כשאתה מגיע למקום חדש, תשמע, הוא בצבע של החולצה שלי, הוא כנראה בקבוצה שלי, אני צריך למסור, אני לא יודע, בואו נראה מה יהיה. אז כאילו, לבוא דווקא פרש בלי האמונות המקבילות לעצמנו, זה המון המון פעמים מאוד מאוד חיובי.

עשהאל: בואו נדבר על אפקט הפיל, אוקיי? אני הייתי בתאילנד לפני המון שנים, ב-2016, ויש שם אטרקציה, שאני כמובן, כל אחד יקבל את ההחלטות על עצמו, אני לא תומך בזה ולא לא תומך בזה, זה לא ה-issue, זה לא העניין של הפודקאסט הזה, מה שנקרא. אבל יש שם רכיבה על פילים, בסדר?
יאריק: עכשיו,
עשהאל: עכשיו, אנחנו עולים על פיל, והפיל כאילו במשקל מי יודע כמה טונות, והוא ענק, והוא כנראה הרבה יותר חזק מכל הילדים הנחמדים בני ה-15, שיש להם איזה מקל שהם עושים לו עם איזה חוד כזה, פילי כזה, כמו אל תלך לשם, אל תלך לשם, ויעני אומרים לא מצליח לעשות, והפיל ממושמע. הפיל לא מרביץ לאף אחד, לא עולה על אף אחד, והולך בדיוק לאיפה שמבקשים. ואיך זה יכול להיות? הרי הוא פיל, הוא ענק, איך זה יכול להיות?

אז התשובה לזה, זה שפשוט דואגים שמה שכל פיל, ברגע שהוא נולד, אז מה שנקרא, שוברים את רוחו. גורמים לו לא להאמין בעצמו שהוא מסוגל לעשות את זה אחרת. וברגע שכבר כשהוא קטן, קושרים אותו, ומענים אותו, ועושים הכל כדי שהוא יבין שאנחנו החזקים, ואתה עושה מה אנחנו אומרים לך, אז הוא פשוט מפסיק להאמין שהוא יכול לש… הרי זה מצחיק. תוכל לראות, נגיד, פיל קשור בשרשרת לאיזה עמוד. עכשיו, בחייאת, הפיל הזה רק מפליץ לכיוון השרשרת, והיא מתפרקת לאלף חתיכות. אבל הוא לא יודע את זה, כי הוא לא מאמין שיש לו דרך להתנתק מזה.

זה מאוד מזכיר גם את הסיפור של המשל עם הקופים מהפרקים הקודמים שלנו. שגם הקופים מאמינים שאם הם ינסו להתאפס למעלה, אז הם יקבלו זרם, למרות שכבר אין אף זרם ואין כלום, ותאורטית אולי הם יעלו, והפעם זה דווקא, כי הם אפילו לא יודעים מה יש למעלה, כאילו בגדול הם גם לא מבינים למה לא צריך לעלות, אבל האמונה אומרת שלא, לא עולים. למה לא? לא יודע למה לא. זה קצת כמו אי אפשר. למה אי אפשר? כי אי אפשר.

אולי בוא נאתגר את זה, בוא נשאל רגע למה. אולי בכל זאת שווה לנסות פעם אחת כן לעלות, אולי שווה לעלות כולנו ביחד, אולי כאילו לנסות לחשוב איך באיזושהי זווית יצירתית אחרת אני יכול לערער על האי אפשר הזה.

וחלק מהתפקיד של המנכ״ל, אגב, תמיד. היום למשל נעמי באה אליי ומספרת לי איזה משהו על אחד הלקוחות ואז היא אומרת לי איזושהי עובדה כזו, לא, היא אומרת לי יש איזה אתר שאנחנו לא יכולים להוסיף עמודים חדשים. אני אומר לה, אוקיי, איזה אתר? היא אומרת לי את השם של האתר, אני אומר לה, אוקיי, ניסית בעצמך להיכנס להוסיף עמוד? לא, כי זה אמר לי שאי אפשר. אמרתי לו, אחלה, בואי כנסי תבדקי אם אפשר או אי אפשר להוסיף עמוד. עכשיו, גם אם אי אפשר להוסיף עמוד, צריך לדרדר. אוקיי, ניסית לדבר עם התמיכה של השרת.
יובל: נכון.
עשהאל: ניסית, זאת אומרת, לדעת למצוא את האיך כן, זה לא כזה מסובך. אני גם הרבה פעמים בפרקים קודמים דיברתי על זה, שהמון פעמים, נגיד, יכולה להיות משימה של עשרה אנשים שמכריעים על המשימה,
יובל: נגיד,
עשהאל: אבל אחד הוא גם המפקד, והמפקד רואים שהזמן עובר לו הרבה יותר מהר, שהוא הרבה פחות מתוסכל, שהרבה יותר הוא נהנה, שהוא הרבה יותר, יש לו חדוות עשייה. למה? כי הניגון שלו אחר. זה לא שהוא עושה משימה אחרת, זה לא שהוא לא סוחב או לא בשמש, הוא אותו דבר כמו כל השאר, אבל הוא, הניגון שלו קטלני, והוא כן רוצה להצליח, והאמונה שלו אומרת שהוא כן מסוגל ויכול.

אגב, עוד הוכחה שהכול אפשרי, זו מדינת ישראל. מדינת ישראל, חברים, אנחנו פה הותקפנו בכמה וכמה מועדים, כולל בתקופה האחרונה, והנה אנחנו עדיין כאן מקליטים פודקאסט ממדינת ישראל. אני קניתי את הארץ קיר, כי עדיין מדינת ישראל קיימת. אם לא הייתה קיימת, אז כנראה שגם לא הייתה ארץ קיר, ואולי הייתי במדינה אחרת. אז גם ישראל כמדינה זה קסם שאין שני לו, ויותר מזה, גם יובל זו ההוכחה שהכול אפשרי, וגם עשהאל וגם יאריק.

למה? כי כשמביאים ילדים לעולם, אז יש בתוך הנוזל של הזרע, לא יודע כמה, אבל כנראה המון, המון, המון, מיליוני או מיליארדי, אני כבר לא יודע את המספר, של זרעונים שתאורטית יכולים להיכנס לביצית ולהפרות אותה. ואחרי שיש כזה מספר של לא יודע כמה, כנראה מאות מיליוני זרעים, רק יובל צומבר, רק היא הצליחה להגיע ליעד, ורק יאריק הצליח להגיע ליעד, ורק עשהאל הצליח להגיע ליעד, וזה רק מראה שכבר בבסיס עצם זה ששלושתנו הצלחנו לנצח מיליוני או מיליארדי, יאריק, תעשי לי איזה גוגל, תגיד לי כמה זרעונים שונים או כמה וואטאבר יש בזרע של כזה או אחר.

רק הדבר הזה, זאת ההוכחה שכנראה שבכל בן אדם שחי יש משהו. ואני, בתור מנכ״ל החברה, התפקיד שלי זה לנסות לשים את הפוזישן הנכון לכל אדם. אין דבר כזה בן אדם שהוא לא יודע לעשות כלום, שהוא כאילו, אין, הוא מפגר לגמרי. מה זה מפגר לגמרי? אז איך הוא ניצח את כל המיליארדים האלה, מיליונים, עוד מעט יאריק יגיד לנו כמה אופציות יש בתוך נוזל כזה.

אז אם בסופו של יום הוא הצליח לנצח כל כך הרבה מיליונים של מתחרים, כנראה שאולי האמונה שלו היא הבעיה, או אולי הפוזישן שלו הוא הבעיה, או אולי משהו שצריך, מה שנקרא, מישהו שצריך לפתוח לו איזו דלת, ומשם זה אמור כן לעבוד. אני לא מאמין שיש היום בן אדם שהצליח לנצח כל כך הרבה מתחרים בתחרות של להגיע לעולם, והוא כאילו גמור, אין, הוא לא יודע לעשות שום דבר, אז גם זו הוכחה נהדרת.

עשהאל: אחלה. בוא נדבר על כמה שאלות שכדאי לשאול את עצמנו כשמישהו אומר לי, אי אפשר. נגיד, אני בא, אני מבקש ממישהו, תקשיב, השולחן הזה צריך להגיע לכתובת כזו וכזו. ואז הוא אומר לי, תשמע, היום כבר ארבע בצהריים, לא יודע מה, אני לא אספיק היום, אי אפשר, אני אעשה את זה מחר. אז אני רוצה לשאול אותו שלוש שאלות. דבר ראשון, מי אמר שאי אפשר? מי אמר את זה?
יובל: איך אתה יודע?
עשהאל: מאיפה הבאת את הנתון הזה, כאילו? דבר שני, למה אי אפשר? מה ראית שם שהחלטת שאי אפשר בכזו נחרצות? והדבר השלישי זה, מה אם זה כן היה אפשרי? זאת אומרת, בוא נבין את הפוטנציאל.

הרי נגיד, בוא ניקח סתם דוגמה את ה-PC, את ה-private computer לכל בן אדם, אז באים ואומרים לסטיב ג'ובס, אי אפשר. עכשיו, הוא שואל את עצמו, רגע, מי אמר שאי אפשר? סתם, חברות שלא הצליחו לעשות את זה, אבל זה לא אומר שאי אפשר. אוקיי, למה אי אפשר? לא, כי זה גדול וזה יקר וזה… אוקיי, זה עניינים טכניים שאפשר להוזיל את העלויות, אפשר לשים אולי פחות רכיבים, אפשר אולי להיות יותר יעילים וכאלה. והכי חשוב זה, מה אם זה היה אפשרי? אז כל בית בעולם היה רוצה לקנות מחשב. יאריק, יש לך מחשב בבית?
יאריק: כמובן שיש לי מחשב בעבודה.
עשהאל: יש לך מחשב בעבודה? ויש לך טלפון שהוא גם מחשב מסוים? כנראה שגם ליובל יש מחשב בבית, מחשב בעבודה, וגם לי, תקבל סוד, לי יש שני מחשבים בבית,
יובל: יש ארבעה.
עשהאל: ומחשב בעבודה. ארבעה, בבקשה. זאת אומרת, שאומנם זה מאוד מורכב לייצר את מה שנקרא, את מה שרצינו, זאת אומרת, את ה-PC, את ה-Private Computer, אבל אם נצליח, ומה שנקרא, אם זה כן היה אפשרי, אז אנחנו נהפוך להיות אנשים מאוד מאוד עשירים.

הרי סטיב ג'ובס, כנראה שהוא היה אחד מעשירי העולם, לא נראה לי שמישהו שמפתח את חברת אפל רעב ללחם. בואו נחשב על עוד אנשים שהתעסקו בעולמות האלה. ביל גייטס, ביל גייטס פיתח את Windows. כמה בדרך רצו לפתח מערכת הפעלה? הרי זה התחיל הכל מהעכבר, לא משנה, יש שם סיפור רציני, אבל כאילו זה התחיל מהעכבר שרצו כאילו שיהיה איזשהו פוינטר מסוים. לא ידעו, כאילו, עכבר זה המצאה שהיום כולנו מסתכלים עליה, כזה אומרים, אה,
יובל: ברור,
עשהאל: מקלדת ועכבר, אבל מישהו היה צריך להחליט, היי, מקלדת זה הדבר הנכון, עכבר זה הדבר הנכון, ויכול להיות שעוד כמה שנים אף אחד כבר לא ישתמש במקלדת ועכבר, ופשוט ימציאו משהו שלישי שעדיין לא קיים, שיגידו, בואנה, אני לא מאמין שפעם ישתמשו במקלדות האלה, כאילו מישהו יבוא ויגיד, בואנה, פעם היו אומרים, תמצא מקלדת טובה יותר, תמצא עכבר מהיר יותר, והם לא שמו לב שבכלל הפתרון היה ג'ויסטיק שיושב בתוך המוח, ואני רק חושב על איפה הסמן צריך ללכת, וזה הולך לשם, לצורך העניין.
יאריק: עכשיו,
עשהאל: יש אנשים שעובדים על זה, הרי הנה, אילון מאסק בניסוי עם הקוף, שהוא רק חושב על ה… יש את המשחק הזה שהוא למטה, שהוא כאילו שהקוף רק במחשבה חושב על איפה הכדור עכשיו, ואז הדיסקית הזאת שזזה למטה, שצריך לדאוג שהכדור אף פעם לא יגיע לקרקע, אז זה קורה באמצעות המחשבה, למה? כי הוא מנסה לפתור בעיה של ניווי שרירים, כי גם הבחור בניווי שרירים, הוא לא יכול להרים את היד כביכול, אז הנה, אילון מאסק לא מוכן לקבל. למה הוא לא יכול? כי השרירים שלו מנוונים, זה אומר שהוא לא יכול להעביר את האות החשמלי, אני מניח, לאיבר. היי, בואו נעביר את זה באמצעות המוח ישירות, בואו נעשה שלא צריך את האיבר של היד, ואיך נוכיח שזה אפשרי? כי גם קוף יצליח לעשות את זה. קוף, שאין לו אפילו הבנה של מה זה אומר לעשות ככה או לעשות.

בקיצור, כל הדברים הגדולים בחיים מגיעים בסוף מבן אדם שהחליט לערער על הדבר שנקרא אי אפשר. והשאלות האלה של לשאול את עצמנו כל הזמן, של מי אמר שאי אפשר, למה אי אפשר, ומה היה קורה אם זה כן היה אפשרי, אלו הדברים שעוזרים לאנושות שלנו להתקדם ולהשמיט ולהפסיק להשתמש בביטוי המגונה הזה שנקרא אי אפשר.

יובל, יש משהו שאת רוצה להוסיף ועכשיו תעני לי לא, ואז תתחילי להוסיף, אז לכי על זה.
יובל: אני השבוע…
עשהאל: בואי נדבר עלייך, סבבה? את פה כמה זמן בארגון? שנתיים.
יובל: כן, שנתיים.
עשהאל: בצורה הכי אמיתית, אין תשובה טובה או לא טובה, תגידי את התכלס, כאילו. מה בחיים שלא קשורים לעבודה? כי בעבודה, אני יודע, אין מה להוסיף יותר מדי, אבל בחיים שלא בעבודה, כמה השפעה מרגישה שיש, נקרא לזה, בתחושת המסוגלות, בתחושת ה… כאילו, אני באמת שואל, אני לא יודע פשוט.
יובל: לא, אני מרגישה באמת. אני רציתי להוסיף עכשיו שאפילו סתם אתמול הזמנו מרצ'ים לכנס שאנחנו הולכים להשתתף בו. אגב, רעיון גאוני שלך. תודה.
עשהאל: אני אפילו לא חשבתי על זה ולא הצעתי את זה.
יובל: תודה. אז המרצ' הוא רייחן לרכב. עכשיו, אנחנו, הזמנתי אותו, מתי? ביום ראשון הזמנתי אותו, והכנס ביום רביעי. אז משהו בסגנון הזה. זאת אומרת, שבעה מהעסקים מעלינו, כי אני רוצה לקבל את הדברים ביום שלישי מקסימום. וכל המקומות שדיברתי איתם אמרו לי, בלתי אפשרי, כאילו, מקום אחד אומר לי, עשרה מהעסקים, אחד אומר לי, ארבעה עשרה מהעסקים, ונותנים לי תשובות הגיוניות. שמע, אומרים לי, תקשיבי, חמודה, אפשר להדפיס את הפרינט, כאילו, את הגרפיקה שאת רוצה על הרייחן, אבל צריך לספוג את הריח, צריך זה, היא מסבירה לי, הגיוני, חברת שיתוחויות וזה. ופעם הייתי אומרת, טוב,
עשהאל: תקשיבי,
יובל: זאת גם באמת נתנו לי סיבה, כאילו, שיכולה לרצות אותי. אבל אז כאילו, אני מרגישה את זה גם בדברים קטנים, שאמרתי לה, תקשיבי, אין דבר כזה, אי אפשר. כן, אז ליום שלישי את מביאה לי את זה, ליום שלישי, זה לא מעניין אותי, מצידי תחדירי פחות ריח, אני לא אכפת לי מה יקרה עם הדבר הזה. אגב, זה אחלה תשובה שהיא נתנה, כאילו, בקטע של, מה את רוצה, צריך אבל, לספוג את זה, זה באמת נשמע make sense. אז תביני משהו אחר, כאילו, וזה הזיה, כי זה כל כך מדויק למטרה, אנחנו הרי מגיעים לכנס בסופו של יום, ובמקום להציג את עשהאל קידום אתרים, במקום להציג את דיגיפארם, במקום להציג דברים שהיינו מציגים בעבר, הפעם אנחנו עושים דוכן שלם בכנס של בי אקספרט, אגב, אני מזמין את כל מי ששומע לקנות כרטיסים, חפשו בגוגל.
יובל: יש לנו גם קוד קופון,
עשהאל: ישראל,
יובל: אותיות גדולות מהשקל ההנחה.
עשהאל: נכון, מהמם שהוספת את זה, אבל בכל מקרה, אגב, אני גם נותן שם הרצאה, וגם יהיה לנו דוכן, ואפשר לבוא, מי ששומע אותנו, ולהגיד, אם אתם נהנים מהפודקאסט וכאלה, מאוד נשמח לשמוע.
יובל: ולקבל מרצ ריחם.
עשהאל: נכון, אבל בכל מקרה, גם, לצורך העניין, בכנס הזה אנחנו עושים שם דוכן שכל מטרתו זה להביא עוד מאזינים לפודקאסט. ואין, זה גאוני כאילו להביא להם ריחן עם המיתוג של הפודקאסט, כי אז בן אדם שם את זה ברכב, ואיפה שומעים פודקאסטים הרבה? ברכב. אז זה כאילו מאוד מדויק, הבחירה מאוד מאוד מדויקת.

וכן, בסוף ההבדל בין להצליח להביא את ההישג הזה, ולהביא את הריחנים בזמן, ושהכול יקרה כמו שאנחנו רוצים, אל מול לקבל את הנקודת, את הנחת העבודה של לא, אי אפשר, וגם יש נימוקים ממש ממש טובים ומדהימים, כאילו, ככל שהנימוק יותר טוב, ככה זה פשוט הופך את הרווח ליותר גדול, אם כן מצליחים. אז זאת הייתה דוגמה פשוט מושלמת.

גם אני, אגב, אתמול, ב-10 וחצי בלילה, הייתי פה במשרד. מה עשיתי? קלטתי שבמוצאי שבת הקרוב, יש פה, אנחנו חוגגים במשרד, בחדן, יום הולדת 60 לאימא שלי. אה, עבד טוב. ומה שאני, חילקו את התפקידים כאילו בין כולם, ואני, בגלל שיש לי תחושת מסוגלות גבוהה, אמרתי להם, כל אחד שיש לך את התפקיד שהוא רוצה,
יובל: אני אקח את מה שנשאר.
עשהאל: התפקיד או השניים, התפקיד או השניים שנשארו, שאין, שאף אחד לא רוצה, אני רוצה לעשות. אז השאירו לי את שני התפקידים הכי מחורבנים בגדול. התפקיד הראשון זה לדאוג להדפיס חולצות של יום הולדת 60 לאימא, והתפקיד השני זה לדאוג לכל האוכל, שיכולנו להתקשר למהדרין ועוד מיליון דולר אחת.
יובל: טוב, אבל אפילו יש לך כבר ניסיון בזה.
עשהאל: הנה, עשיתי את זה גם הצודקת בשבע ברכות שעכשיו, בדיוק. אז לגבי האוכל, סבבה, אפילו לא התחלתי להתעסק בזה, יש לי כל כך הרבה זמן, זה הרי עוד 3-4 ימים,
יאריק: כאילו,
עשהאל: מבחינתי זה כאילו נצח, אני חייב לדאוג לדברים אחרים הרבה יותר תכופים, מבחינתי. אבל הקטע עם ההדפסה על חולצות, אז הבנתי שזה לא יכול לעשות לי את זה עכשיו, כאילו, זה יהיה מאוד מאתגר למצוא מי שיעשה לי את זה ביום חמישי ליום שבת, כאילו, זה נשמע לי קצת… אז אמרתי, טוב, אני צריך לתפור את זה אתמול, כי כדאי, זה צריך לעבוד.

ואז כאילו אני הולך לאתר הראשון, ואני רואה את הזמנים, חמישה ימים, אני כזה, לא, חמישה ימים זה יותר מדי, ומחפש, מחפש, מחפש, מחפש, מחפש, לא כל כך מוצא. בסוף הרמתי טלפון לחבר, שאלתי אותו איפה יש מקום שעושה את זה מעכשיו לעכשיו, ואז הוא אמר לי, תקשיב, אדיב יכולים, אתה יכול להוסיף שם 100 שקל על ההזמנה, ואז הם עושים לך את זה בהפרש של איזה יום-יומיים או משהו כזה. אמרתי לו, יופי! באתי אתמול למשרד ב-10 בלילה, עשיתי את ההזמנה באדיב, כולל לשים את הלוגו, כולל לשים את הכיתוב ותמונה באמצע והכול, וזה הוזמן, וביום רביעי אני הולך לאסוף את זה. זאת אומרת שבהתחלה, כשכל מיני מותגים כאלו ואחרים שאמרו לי, לא, זה אי אפשר, לא, זה ככה, זה ככה, זה בסוף הכל סיפורי זלדה.
יובל: כן.
עשהאל: מאוד מזכיר גם את פרק הקודם שסיפרתי על הקוסמות, שאני רוצה כרטיס לגאלה, ואומרים לי, לא, מה פתאום, אחי, אתה יודע כמה זמן כבר אין כרטיסים, אתה יודע כמה… ובסוף הייתי בגאלה, כאילו, אז כמה שפחות לקבל את הלא הזה.

אגב, עכשיו אני נזכר, לדעתי, בסיפור שאבא שלי שנים היה מספר, שנים על גבי שנים, שכשהייתי קטן, הלוואי שהייתי יכול, וואלה, אני צריך, תזכיר לי לדבר על זה עם אבא שלי, כשהוא יהיה פה פעם הבאה.
יאריק: כן.
עשהאל: זה יהיה מאוד מעניין. הוא כל הזמן היה מספר לי, כשהייתי ממש קטן, באיזה גיל, לא יודע, 6-7 או משהו כזה, אז עשינו איזשהו פיקניק באיזשהו מקום בחוץ, ואז לא היה קצ'ופ, ואני ממש רציתי קצ'ופ, ולא הסכמתי שלא יהיה קצ'ופ, אז כפר דרום, מה שקשור לכפר דרום, יש לי זיכרון, לא יודע מה זה אומר אפילו, נראה לי שזה מקום בארץ, או אולי שזה היה מפונה כפר דרום, אני כבר לא זוכר, זה היה משהו כזה, באיזה אלפיים ווואטאבר, אבל בסוף הוא אמר, שכחנו להביא קצ'ופ, אין קצ'ופ, אין קצ'ופ, אין קצ'ופ, ואחרי איזה כמה דקות באתי לו עם בקבוק קצ'ופ, והוא לא האמין, הוא אמר, מאיפה הבאת קצ'ופ? ואז אמרתי לו,
יובל: מה,
עשהאל: ביקשתי פה מאלה לידינו, והוא כאילו, עד היום, אני זוכר את זה שהוא מזכיר כל הזמן, שהוא אומר, הנה, זה הביא את הקטשופ, זה הביא את הקטשופ.

אז לדעתי גם, אגב, זה גם המבוגר שמאמין בילד, שגורם לילד להאמין בעצמו. כי בסוף ילד לא צריך בית גדול ולא צריך שום דבר מפואר או זה, הוא צריך מבוגר אחד שיאמין בו. ווואלה, זה גם לגמרי משהו שמאוד עזר לי כזה לחוקק את זה במוח, כי אבא שלי פשוט, אני אומר לך, שנים על גבי שנים, היה משגע אותי עם הקטע של הקטשופ. מה, אתה יודע איזה, איך הצלחת להביא קטשופ ב… לא זוכר כבר איפה.
יובל: איזה אלוף.
עשהאל: כן, כן, חבל לך על הזמן. הייתי ילד בן כלום ושום דבר. ילד בן ממש, באמת בחיתולים. אז גם זה, כאילו, בסוף, אני חושב שזה סוג הדברים שאתה צריך לתבוע בילד את האמונה שהכל אפשרי, ולא לתת לו עכשיו סקילס של, היי, בוא תלמד איך עושים ככה או איך עושים… לא. אם הילד יאמין בעצמו, זה קצת כמו עם דבש ועד ג'ימבורי. בסוף אני יכול לפתור לה את הבעיות, אבל אני רוצה לתת לה את הכלים שהיא תלמד לפתור את הבעיות בעצמה.

אז נתת אחלה של תוספת יובל. יאריק, משהו שאתה רוצה להוסיף מהעולם שלך?
יאריק: קודם כל, לגבי הקטע של הקוסמות, אני כל ההרצאה, אני רק נזכר בזה. יואו, היה את הקטע הזה של עשהאל ששלושה אנשים אמרו לי שזה בלתי אפשרי, וגם הביאו לה הוכחות ללמה זה לא אפשרי, אבל עובדתית, בסופו של דבר גם היית באירוע וגם היית במרכז של האירוע. אז כן, זה דבר אחד. ודבר שני, לגבי מי שעדיין טועה, אז הסיכוי שהזירון הספציפי שלך יהיה פחד רציג, זה אחד למאתיים מיליון.
יובל: וואו.
עשהאל: מאתיים מיליון.
יאריק: עד שלוש מאות מיליון.
עשהאל: וואו.
יאריק: אז אין שום, אין שום תירוץ. אין שום תירוץ. אתה פה.
עשהאל: You're here dude. You want 200 מיליון people. אחי. זה כאילו, מה זה? אתה יודע, זה גם מראה קצת את הנושא של הסתברות. כאילו, המון פעמים אנחנו חושבים ש… נגיד, אני אתן לך דוגמה. אם למשל עכשיו היה פה בקבוק דיו, אני כאילו מביא את הדוגמה דווקא ההפוכה של מה שאנשים דתיים בדרך כלל מביאים. נגיד, יש בקבוק דיו, ואם אני אתן לו נגיד נגיעה והוא ייפול על הרצפה. מה את חושבת שהסיכוי שייצא נגיד את קול התקווה? קול השיר של התקווה, כי עשיתי ככה וככה יצא בכתב בעברית. מה הסיכוי לדעתך? האם בכלל זה יכול להיות?
יאריק: כנראה שלא.
עשהאל: אז זה מה ש… שאני חשבתי על זה לעומק, ואני בטוח שזה אפשרי, זה פשוט דורש כנראה כמה ביליוני או ביליוני ביליוני ביליוני ביליוני סבבים של להפיל את זה, ולא יכול להיות שפעם אחת זה לא… כי אם זה, נגיד, סתם, אם אני עושה עכשיו ביליון פעמים וזה לא עובד, אז תעשה ביליארד.
יובל: זה כמו הסרטונים האלה בפייסבוק, אני לא יודעת אם זה קופץ לעוד מישהו, אם זה מטרגט עוד מישהו חוץ ממני, שלמשל רואים איזה סרטון, לא יודעת, סתם שטוטי כזה, של איזה מישהו זורק כדור והוא קופץ מפה ולשם ועופה לו בדיוק איך שהוא רצה בתוך הכוס. אז כאילו, אתה רואה את השוט הזה וזה נראה מטורף, אבל לפעמים הוא מראה אותו מאחורי הקלעים ואין סוף של לשנות זוויות ולזרוק מפה ול… אז זה נשמע כמו התקווה עם הדיון.
עשהאל: אז כן, אני מניח שהתקווה זה פשוט כמו לעשות את מה שהוא עושה עם הקלף שצריך לתקוע באבטיח נגיד.
יאריק: נכון.
עשהאל: אבל תאתגרי את זה עכשיו שהאבטיח נמצא במרחק שני קילומטר.
יאריק: כן.
עשהאל: ולא יודע, זה משהו ממש ממש כאילו קיצוני.
יובל: ושזה יהיה פה עד שעה 6. ממש ככה, ממש ככה.
עשהאל: פתאום עד שעה 6 זה הופך להיות בדיחה לעומת הדברים שאנחנו רואים שהם מצליחים להשיג. אז זה הכל. מאוד מאוד היה נעים לי להעביר את הפרק הזה. יאריק יובל, תודה רבה לכם, ואנחנו נתראה בפרק הבא. יאללה ביי.

ידע שיווקי, עדכוני SEO ו-GEO, ומגמות דיגיטל - ישירות אליכם

ניתן להסיר בכל עת. ללא ספאם, מובטח.