פרק 71 – עבודה מהחלומות

עשהאל: היי חברים יקרים, מה המצב פרק 71 כבר כאן? בפרק הזה דיברנו על עבודה מהחלומות. איך אנחנו יכולים לתעל את זמן השינה שלנו לטובת העסק וההתפתחות האישית שלנו? נשמע מסובך? נשמע לא הגיוני? נשמע המצאה מוחלטת? פרק 71, מתחילים!

גדלתי בשומרון. קשב וריכוז, המון. כדורגל, מקום ראשון. העיקר, לא לישון. אני בן 10 – הלם. סבא עשה קסם. איך בעצם? 12 – שלוקים קרים. מכירות של החיים. המצב אנוש? היצע וביקוש. 13 – פליירים כל היום. בקור. בחום. קברתי בחול. פוטרתי. למדתי. אמון מעל הכול. 16 – קוסם אמיתי. עסק פגזי. 70 אלף שקל בחודשי השיא. קוסם זה לשחק. לשחק זה לשווק. מקל הקסמים התפרק. עורכי דין. התחלתי לשווק. בפודקאסט שלי אשתף מניסיוני, לשווק ולמנכ״ל ממש כמו עשהאל. בלי פילטר או עריכות. אין סודות. שימו אוזניות. פרק של השמחות.

טוב, פרק 71. האמת היא שהפרק הזה הוא ככה מגיע אחרי שהכנס כבר התקיים. את הפרק הקודם הקלטנו ממש רגע אחד לפני שהכנס התקיים, היה צפוי להתקיים, והיום אנחנו באמת אחרי הכנס, אז בכנס עצמו אנחנו גם עשינו עמדת פודקאסט, וכל מי שיתראיין לעמדה אז ישמע את עצמו ממש בקרוב. הפרק ככה באמת בשלבי סיום אחרונים, אחרונים, אחרונים של העריכה. לכן זכינו להקליט היום פרק בנושא אחר, האמת שזה נושא מאוד מאוד חם. איתי נמצאת יובל, יובל, מה שלומך?
יובל: בסדר גמור, מה העניינים?
עשהאל: הכול מצוין, ועל הטכני, יאריק, מה שלומך?
יאריק: מעולה, בסדר.
עשהאל: יופי, נהדר, הכל בסדר מבחינה טכנית?
יאריק: הכל מצוין
עשהאל: יופי, יופי, נהדר.

אז אנחנו הולכים לדבר על איזשהו נושא שעלה לי ככה היום בטיול עם לאבה, עם הכלבה שלי. אתמול, אז בעצם התחלנו לתאם פגישות בפועל ללקוחות אמריקאים, בעיקר במיאמי, בלונג איילנד ובכל מיני מקומות נוספים בארצות הברית, וכאילו כבר יש לנו כמה סרטונים ככה שהקלטנו כקמפיינים במטא, שהמטרה שלהם זה להביא לידים של אנשים מארצות הברית שרוצים שנעשה להם בעצם שירותי מרקטינג בכל הפלטפורמות וכזה.

והחלטנו שאנחנו רוצים בעצם לעשות עוד קריאייטיבים, כי לפעמים קריאייטיב אחד מדבר לקהל מסוים, קריאייטיב אחר מדבר לקהל אחר, לפעמים בן אדם צריך לחוות קריאייטיב מסוים ואז עוד קריאייטיב אחר מזווית אחרת כדי להגיד, בוא'נה, כבר פרסום שלישי-רביעי של הבחור הזה שאני אוהב,
יובל: וואלה,
עשהאל: אני אשאיר לו פרטים, לפעמים זה קצת יותר קשה להשגה, מה שנקרא, מה שאנחנו מדמיינים את זה.

ואז בעצם אתמול, בשעה שתיים וחצי, בלוז שלי היה רשום, מקליטים פרק בינלאומי. אז יובל מגיע לחדר, ואנחנו מתחילים בעצם איזשהו סשן של חשיבה, של איך בעצם אנחנו רוצים להפיק את הסרטון הבא. אז עושים את מה שאנחנו בעצם יודעים לעשות. שורה תחתונה, יוצא איזשהו טקסט, טקסט על דף, של בעצם, הנה התסריט, הנה גם הכנת אותו פה במקרה הכינות מראש. אז יצא איזשהו טקסט כזה או אחר, ומה שקרה זה שאנחנו התחלנו בעצם לצלם.

עכשיו, בתכלס, גם האנגלית שלי לא מספיק מתורגלת, זאת אומרת, זה מאוד מיוחד שאני פתאום מדבר באנגלית, וגם, מה לעשות, באופן טבעי אני לא ניחנתי בכושר זיכרון מדהים. אני משתדל לזכור רק מה שחייב, כדי להשאיר את המוח שלי שהוא יהיה עם מקום לדברים אחרים. ואתמול באמת ניסינו לצלם כל מיני טייקים והכל, והחלטנו שהיום אנחנו באמת נמשיך עם זה והכל.

אבל מה שקרה זה שאני ככה, אתמול לפני שהלכתי לישון, אז אמרתי לעצמי, וואלה, אני רוצה לזכור את הטקסט הזה. באמת, אני רוצה לזכור אותו, זה טקסט לא כזה ארוך, הוא מורכב מאיזה חמישה-שישה חלקים, לא יותר. בסך הכל, מקצה לקצה יש פה איזה, לא יודע, עשרים משפטים, לא נשמע לי משימה כזאת מורכבת, אבל אולי בשבילי, בתור אחד שלא מצטיין בזיכרון, זה יכל להישמע קצת, זה אולי היה קצת יותר מאתגר.

ומה שעשיתי, זה פשוט לפני שהלכתי לישון, אמרתי לעצמי בלב, אוקיי, אז הלילה אני הולך לתרגל את הטקסט הזה, אני ככה אקריא אותו לעצמי במוח עוד פעם ועוד פעם, יש לי 6-7-8 שעות שאני ישן, זה הרבה מאוד זמן, אני בטוח שאני יכול לתרגל את זה מלא מלא פעמים. ובאמת בבוקר קמתי, והדבר הראשון שאמרתי, קמתי קודם כול מאוד מוקדם, תמיד זה קורה לי, כשאני בעצם צולל לתוך חלום מודע, אז אני קם מהר יותר, כי אני בעצם חצי כבר ער לאורך כל הלילה פחות או יותר.

ואנחנו בפרק הזה נדבר על הנושא הזה של מה שנקרא חלימה מודעת, או חלום צלול, גם זו דרך לקרוא לתופעה הזו, שבעצם לפני שהלכתי לישון, אמרתי לעצמי, אני ממש רוצה להצליח להספיק לתרגל את הטקסט הזה. וכשקמתי בבוקר, זכרתי את הטקסט בצורה מאוד מאוד טובה, שלחתי ליובל הודעות קוליות של הנה אתמול היית ככה קצת מאוכזבת ממני מהזיכרון, שאני כל פעם מתחיל עם מההתחלה, ולא זכרתי וכן זכרתי, בבוקר זכרתי את זה פעם אחר פעם, וגם כשהגעתי פה למשרד, אז זכרתי את הטקסט מלא מלא, כאילו אמרתי אותו למלא מלא אנשים שונים, ובעצם זה קרה כי בחלום אני פשוט החלטתי לתרגל את הטקסט, וזה קורה לי המון.

כשאני, לפני שאני ללכתי לישון, אז זה כבר הרבה שנים ככה, אני יכול להחליט אם אני רוצה להיות בחלום מודע או לא, וגם אם אני לפעמים לא מחליט לפני השינה, לפעמים בחלום עצמו, זה פתאום קורה לי. אז כאילו, זו איזושהי תופעה שהייתי שמח שנדבר עליה, כי אני חושב שפשוט המון אנשים לא מכירים את האפשרות הזו, וזה לא שהם באמת לא היו רוצים את זה, או שהם לא יכולים להיעזר בזה, אלא הם פשוט לא חושבים שזה אפשרי, בהתאם לה, בהמשך לאחד הפרקים האחרונים שלנו, שדיברנו על, עשהאל מרדכי, אי אפשר. אז כאילו, זה כן אפשרי, ואני הייתי שמח קצת לשתף על החוויה של איך בעצם הדבר הזה עובד. אז בואי נתחיל רגע, יובל, את יכולה להקריא להם איך ויקיפדיה בעצם מגדיר את הערך של חלימה מודעת?
יובל: וואו, אני לא הבאתי משקפיים, אני אשתדל.
עשהאל: רגע, אז אני אגדיל לך את הטקסט. לא, זה לא יגדיל אותו. כן, בבקשה.
יובל: מתוך ויקיפדיה. חלימה מודעת, חלום צלול, הידועה גם בשם חלימה צלולה או חלום צלול, היא תופעה המתרחשת כאשר אדם מודע לכך שהוא נמצא בחלום כאשר הוא ישן. תודעה זו מאפשרת לאותו אדם לשלוט על פעולותיו במרחב החלום חלומים צלולים, סליחה, אני לא רואה, מדווחים כי במהלך חלומות צלולים הם מסוגלים להתחשב בכל הנסיבות הקשורות לזמן הערות ואף לנהוג בחלום מתוך רצונם. כל זאת כאשר הם נמצאים במרחב החלום הנתפס כאמיתי להפליא. לאדם שנמצא במצב של חלימה מודעת יש שליטה מלאה בעלילת החלום. במקרים אחרים יש לחולמים שליטה על חלקים במרחב החלום.
עשהאל: במרחב חלום הנתפס כאמיתי להפליא.
יובל: כן, ואז איפה?
עשהאל: יש שליטה מלאה בעלילת החלום, במקרים אחרים יש לחולמים שליטה על חלקים.
יובל: יש לחולמים שליטה על חלקים.
עשהאל: במרחב החלום עצמו הם מסוגלים לשלוט על עצמם באותו מרחב ומתפקדים כמעין שחקנים בסיטואציה מוגדרת. בסדר? אז אני מניח שזה די ברור ומובן. עכשיו, אני, לסיפור הזה שבכלל יש לדבר הזה הגדרה ושזה אשכרה משהו שהמדע מתייחס אליו והכול, אני נחשפתי רק בשלב מאוחר בחיים שלי. אני חייב להגיד שאת התופעה עצמה, אני כבר באמת מגיל קטן אפילו מכיר את זה.
יובל: אני שמעתי על זה, אבל כאילו הרגשתי שזה של יחידי סגולה, שכאילו רק, לא יודעת, איזשהו קשר חזק עם התת-מודע או אני לא יודעת מה, שככה מצליחים לחלום חלום צלול ולהיות בשליטה ובמודעות על מה שקורה תוך כדי.
עשהאל: נראה לי הדרך הכי קלה לייצר את היכולת הזו, זה קודם כול לנסות פשוט, בזמן שאני חולם, להגיד לעצמי רק, תזכור שזה רק חלום, מזה זה מתחיל לדעתי. אני זוכר שכשהייתי קטן, אז תמיד הייתי חולם, ואז תמיד החלומות שלי היו מזעזעים, כל מיני גנבים שנכנסים, כל מיני רוצחים, כל מיני, הייתי גר בעיניו בגילאים האלה, זה כזה כמו שני מחבלים חדרו ליישוב, ובמקרה הם גם מאחורי הבית שלי תמיד, וכאילו תמיד זה היה כזה איכשהו מאוד קרוב אליי, ואז באיזשהו שלב בחלום, פתאום אני אומר לעצמי כזה, תזכור שזה רק חלום, ושום דבר לא באמת יכול לקרות, והכול טוב, ואז כל שאר החלום פתאום נראה הרבה הרבה יותר סולידי וכיפי, לפעמים גם זה מאיר אותי.
יובל: כאילו תוך כדי החלום, אתה אומר לעצמך, זה חלום.
עשהאל: כן.
יובל: טירוף.
עשהאל: ולא רק שאני אומר שזה חלום, גם אני יודע שאני לא יכול למות, ואז זה בכלל סבבה.
יובל: תקשיב, זה ממש מטורף.
עשהאל: כי אז אני מתחיל לעשות דברים שלא הייתי עושה בעולם האמיתי, נגיד סתם, לקפוץ בבניין, אני לא הייתי קופץ בבניין בעולם האמיתי.
יובל: אני מאוד מעניין אותי, בא לי שאנשים יגיבו פה אם הם יכולים לשלוט בזה, כי אני…
עשהאל: אני בטוח שיש עוד אנשים שיכולים, גם פגשתי אנשים שיכולים.
יובל: כן?
עשהאל: אבל לקח לי זמן בכלל להבין שזה לא…
יובל: אני חולמת מלא, אבל לא…
עשהאל: מה זאת אומרת, אבל את עכשיו בחלום.
יובל: כן.
עשהאל: ובוא נניח שגם, הכי קל הרי בחלומות, כשאת בבוקר זוכרת את החלום, סימן שיכלת להיות בחלום מודע, ולא היית כי פשוט, כי לא, כי פשוט לא. אבל אם את זוכרת את החלום, סימן שיכלת להתעורר באמצע החלום ולשלוט עליו. אז פעם בראשית שאת חולמת, תנסי פשוט להגיע למצב שאת אומרת לעצמך, אני יודעת שאני בחלום. זה כל המשחק. אחרי שאת יודעת לעשות, אני יודעת שאני בחלום, אז אפשר גם עכשיו, מתוך הידיעה שאת בחלום, להגיד, רגע, אז בוא ננסה לעוף, בוא ננסה להיתקע בשפיצים שיש למטה, נראה מה קורה. ולא קורה כלום, אגב, בחלומות שאתה נתקע בדברים שאמורים להרוג אותך, אתה פשוט עובר דרכם, זה ממש מגניב. אז תנסי בתור התחלה פשוט להיות, להיות,
יובל: די,
עשהאל: די, די כבר עם ה-GPT הזה. קיצר, קרה גם בפרק הקודם. אני אניח את הטלפון פה, כדי שלא יקרה. בקיצור, אז אני חושב שזה התחיל קודם כל בהתחלה באיזשהו סתם שפשוט זה קרה לי, והייתי פשוט יודע שדברים נוראים קורים אבל הם לא אמיתיים, אז הייתי מזכיר לעצמי,
יובל: היי,
עשהאל: זה לא אמיתי, ולאט לאט באמת התחלתי להצליח להיות מסוגל לשלוט בחלום עצמו.

עכשיו, אני מניח שהשליטה על החלומות היא קודם כל בראש ובראשונה, על בסיס זה שיש לי רצון מאוד מאוד גדול להספיק איזשהו משהו בזמן השינה. רוב האנשים לדעתי, לפני שהם הולכים לישון, מה שהם רוצים זה פשוט שלא יגיע הבוקר, או משהו, זאת אומרת, לישון כמה שיותר זמן, או לא יודע, כאילו, משהו בסגנון הזה.

אצלי, לא סתם אומרים שבעלי עסקים עובדים 24-7, אני לפעמים לא נעים להודות בזה, אבל זה מאוד מאוד, נקרא לזה, פוגש אותי, זאת אומרת שגם, נגיד, גם כשאני חוזר הביתה ואני עושה מקלחת לדבש, לא אשקר לך, אני יכול לפתוח טלפון ולהסתכל רגע על המייל שלי, אני יכול גם, אפילו אם אני 100% דבש ואני שם את הטלפון אפילו בכניסה לבית, שם אותו באיזה תא, ואפילו לא איתי פיזי, בראש אני כן אחשוב, רגע, היה לי השבוע משהו, יש לי איזה עובד שאני רוצה, שצריך לרתום אותו, איך אני הולך לעשות את זה, יש לי איזה ריטיינר מסוים שאני לא רוצה לאבד, יש לי איזה תהליך מסוים של הלידים שאני רוצה לשפר, יש לי חלומות בחו״ל, יש לי, והדברים האלה הם כן סביבי, וברגע שהרצון להצליח ולהתקדם ולהשתפר במה שזה לא יהיה, לא משנה מה זה אפילו, הוא כל כך חזק, אז משם זה לאט לאט מתחיל להגיע, כל הקטע שלה באמת לנצל את הזמן ולא לפספס גם את זמן השינה, אז זה ככה, מאיפה בעצם הדבר הזה, דעתי, נובע.

אגב, יש גם המון עניין של מה שנקרא זמן עיכול. מה הכוונה? לפני הרבה שנים אני נגיד הייתי רוקד בצ'אטה, אוקיי? והמון המון זמן כבר לא רקדתי בצ'אטה, ואני בטוח במאה אחוז, שאם אני עכשיו אלך שש פעמים ברציפות, פעם בשבוע, לבצ'אטה, אני אהיה כנראה טוב יותר מהשיא שהייתי בעבר. למה? כי גם אם אני עכשיו לא רוקד, יש עניין של זמן שעובר, שהמוח שלי מצליח לעכל את התנועות שהוא למד בעבר, והפעם הוא יעשה אותן בסיבוב הזה, מה שנקרא, טוב יותר.

זה קורה בעוד המון דברים, גם נגיד, סתם, אם אני עכשיו אחליט שמתמטיקה חוזרת לעניין אותי כמו שעניינה אותי בתיכון, אז אני בטוח שצ'יק צ'אק הרבה יותר מהר, אני אצליח. זה קצת כמו שמישהו שמשלים בגרויות בגיל מבוגר יותר, הוא עושה את כל הבגרויות בשנה אחת או אפילו פחות. איך יכול להיות שהבחור השני עשה את זה בכמה שנים? כי יש עניין שאתה התבגרת ואתה גדלת ואתה יודע היום יותר דברים, באופן טבעי, אתה גם יותר מאמין בעצמך והמיינדסט שלך ישתפר בדרך כלל, ולכן אתה מצליח לעשות את זה הרבה יותר טוב.

אז גם כאן, ברגע שאני הולך בעצם לישון ואני קם, אחרי שאני מרגיש שוואלה, כל הלילה רק תרגלתי את הטקסט הזה,
יובל: אז
עשהאל: המון המון פעמים זה באמת עושה את שלו, ופתאום אני מתעורר בבוקר ואני מרגיש הרבה הרבה יותר טוב. עכשיו, אני יודע שהבאת את הטקסט איתך, אבל אל תראי לי את הטקסט, אני אנסה רגע להריץ אותו את הפרסומת שעכשיו אנחנו מקליטים בעל פה, ואחר כך את יכולה גם אחרי זה להקריא אותה מהדף כדי שזה יהיה מדויק. אז זה הולך ככה. Is it raining at your brand right now? A rain of leads, a rain of sales, a rain of money, if it is, you must be our customer already. היי, My name is a sayl and I am the owner of the biggest marketing agency in Israel. We do marketing across all platforms, including Google, Facebook, Instagram,
יובל: TikTok,
עשהאל: ChatGPT, GROK, קלוד, and more. עכשיו זה Because when you hire us we will make sure that there is no leaks on your marketing, gaps, only money at your bank account. ואז זה ממשיך ל-Grabin umbrella because it's going to be rainy. Let's make it rainy together. Fill up the form right now. זה ככה פחות או מה שאני זכרתי. בואי תקריא עכשיו את הטקסט וגם תנסי להקריא אותו עם הטונציה הנכונה.
יובל: יאללה. Is it raining at your brand right now? A rain of sales? A rain of leads? If it is, you must be our customer. היי, אני איזה סייל ואני המערכת המרכזית הכי גדולה בישראל. אנחנו עושים מרכזים על כל המצבים, גוגל, פייסבוק, אינסטגרם, טיקטוק, טאבולה,
עשהאל: אאודברן,
יובל: יוטיוב, גרוק, דיפסיק, קלוד ויותר. כי כשאתה תחליט אותנו, אנחנו עושים את המרכז של המרכז שלכם בין הליקים. אין גפים, אין הולכים, רק כסף במבנק האחרונות שלכם. האם אני כבר לומר שהם עוד מערכת שלכם? עוד מערכת שלכם?
עשהאל: יפה, אז כמעט כמעט זכרתי הכל, יש את החלק הסופי-סופי בסוף, שאמרת שם אבל זה כאילו אתמול היה הרבה יותר רחוק מה…
יובל: יש לי הקלטות בוואטסאפ שתיעדו שזכרת את זה בצורה…
עשהאל: ובבוקר קנתי והרגשתי שאני ממש כל כך הרבה פעמים כבר אמרתי לעצמי את זה בחלום, שעכשיו אני זוכר את זה ואני מריץ את זה בטיול עם לבה אלף פעם, ואמרתי, וואללה, אני אקליט ליובל, אולי היא תהיה גאה בי כזה, תשמע שוואללה, עשיתי שיעורי בית, מה שנקרא, אני לא הולך לבייש אותה גם היום, לא לבזבז לה את הזמן. אז כן, עכשיו, הקטע הזה, אם הזמן היא קול, אז מאוד מאוד חשוב שנכיר את הדבר הזה, כי הוא עוזר לנו המון המון פעמים גם בעוד דברים. אני אתן דוגמה. אם למשל עכשיו אני עובד עם איזשהו לקוח כזה או אחר, ואני רואה שהשיחה איתו לא הולכת למקום טוב, זה קורה. אז לפעמים הדבר הכי נכון לעשות זה לא לנסות להגיע לאיזה פתרון קסום כזה או אחר, לפעמים הדבר הכי טוב שאפשר לעשות זה פשוט להגיד מה שנקרא, אתה יודע מה, בואו נחשוב אתה ואני על הדברים ונדבר על זה מחר. ואז הרבה פעמים כשמגיע אפילו רק מחר, רק עצם זה שעבר קצת זמן, פתאום הלקוח בשיחה שלאחר מכן, הרבה יותר נינוח.
יובל: זה כמו זוגיות אחרי ריב.
עשהאל: תפרטי.
יובל: כאילו, יש הרבה זוגות שלצורך העניין, כשהן רבים, אז מאוד צריכים את ה-נשלים עכשיו, אף אחד לא יוצא מהבית, אף אחד לא הולך לישון, אף אחד לא, אנחנו עכשיו יושבים, פותרים את הדבר הזה. ויש הרבה זוגות שדווקא להפך, כאילו, גם אם לא שני הצדדים, אבל אחד הצדדים צריך רגע התרעננות, אז רבים, יש את האישי הזה, אוקיי, אני שנייה לוקח לעצמי עשר דקות, עשרים דקות, חצי יום, את הלילה, לא יודעת כל זוג ומה שעובד בשבילו, ונדבר על זה אחר כך, ואז מגיעים באיזושהי אנרגיה מחודשת. למשל, אני אישית, נגיד, מאוד אוהבת לפתור ב… עכשיו אנחנו יושבים על הדבר הזה, ומסגרים, סוגרים את הפינה, כי זה מפריע, לדעתי, אחר כך בלילה, לישון, הכל. אבל, כאילו, יש אנשים, אני חושבת, אולי אפילו אורון קצת, למרות שאנחנו, אין מה לעשות, התכתבנו לדרך שלי, אבל לפעמים אני יכולה להגיד שכאילו, כן, צריך את ה-10 דקות האלה שנייה, קח, תחשוב על הדברים אתה, אני אחשוב על הדברים אני, ומגיעים באנרגיה מחודשת, ויש את הזמן עיכול הזה, לחשוב כאילו, לא מתוך משהו מאוד רגשי כזה מהבטן או…
עשהאל: לגמרי, זה בדיוק, זה ממש דוגמה טובה. לשמחתי, בר ואני מיושרים על האופציה שלך.
יובל: כן.
עשהאל: כאילו, שנינו מאמינים שלא אמורים לסיים יום ב… לא יודע, בבוקר נדבר על זה, אלא עדיף לדבר על הדברים כשהם חמים יותר, כשהם… כי,
עשהאל: כי אני חושב שיש קצת הבדל, כי כשאני מתעסק עכשיו בלקוח, אז נכון, יש לי מערכת יחסים איתו, והכול באמת נכון, אבל כאילו, אין פה יחסים רומנטיים שאי אפשר לסיים בגדול, כי, אתה יודע, הכול אי אפשר לסיים, אבל כאילו, בר ואני לא נסיים את הקשר על זה שרבנו על איזה משהו. גם אם הריב הוא ממש חמור, ויש פער ממש גדול, לי לא עוברות מחשבות בראש של בוא נסיים את הקשר. לעומת זאת, עם לקוח, בסופו של יום, יש סיטואציות שאני יכול לתת לך, שאני אגיד, אוקיי, אני רוצה לסיים את זה, או שהלקוח, הנה, מה, אין לנו נטישות? יש נטישות, כמו לכל עסק אחר, אז גם הלקוח באיזשהו שלב יכול להגיד, בוא נסיים עם זה. ולכן, אני חושב שזה ההבדל, שבזוגיות, אנחנו, מה שנקרא, שנינו מסכימים, שלא משנה כמה אנחנו בפער כזה או אחר, אנחנו עוברים את זה ביחד. אז כדאי שנעבור את זה ביחד עכשיו, כי חבל על כל רגע שכל אחד מאיתנו סובל. בעסק, לפעמים באמת התשובה היא, אוקיי, בוא נסיים. ואם התשובה היא, בוא נסיים, אני מעדיף שלא נסיים, כי זה לא נכון עסקית לסיים, אז אני מעדיף לתת לזה הזדמנות אולי גם מחר. אחלה. אנחנו באופן כללי, אגב, התחלנו לעשות שיווק באופן אקטיבי לשוק של ארצות הברית.
יובל: נכון.
עשהאל: וחשוב לי להגיד שזה איזשהו ניסיון שאנחנו עושים, שהוא פעם ראשונה בחיים שלי שאני באמת מחליט, שאני אשכרה הולך לנסות לעשות את הדבר הזה, ואני מאוד מאוד מקווה שזה יצליח. ואם זה יצליח, אז זה יכול לפתוח פה דלתות מאוד משמעותיות, ולכי תדעי, אולי גם הפודקאסט יהיה באנגלית, אז אני כבר מכין את האנגלית שלי.
יובל: מנעים האנגלית שלי.
עשהאל: ממש ככה. אגב, אני גם בכללי, אם כבר מדברים על חלומות, לילה ועניינים כאלה, אז אני תמיד מחלק את היום שלי לשני חלקים, ואגב, זה גם מאוד משלים את ה… שכן, שבסוף בעל עסק, בעיניי, שהוא בעל עסק שחשוב לו שהעסק יצליח, ולא רק שחשוב לו שהוא יצליח, אלא שהוא פשוט לא, הוא לא באמת שבע. זאת אומרת, גם אם העסק מאוד מצליח, הוא עדיין רוצה להמשיך להמשיך לדחוף את העסק, כמו להמשיך לדחוף את העסק, וגם אם עכשיו הוא הגיע ליעדים שהיו לו שנה שעברה, אז הוא רוצה עכשיו להגיע ליעדים חדשים. אז ברגע שהמיינדסט הוא כזה, אז יש איזו עבודה כאילו בסוף שהיא סביב השעון. ואצלי למשל, אז סבבה, אז יש את ה-9 עד 6, שאני עובד במשרד, ואז כאילו יש את ה-6 עד 9, שזה החצי השני של היום, שגם בו אני עובד בתכלס.
יובל: מה הבעיה?
עשהאל: יכול להיות שבאותם ימים, באותן שעות, אז זה כאילו לא יהיה כמו עבודה שאני יושב פה על מחשב, אבל זה יכול להיות גם בישיבה עם חבר שאני מתייעץ איתו על משהו. זה יכול להיות גם שאני הולך לטיילת בתל אביב, כי אני רוצה להבין רגע איזה וייב מסוים של קהל יעד מסוים, או איזשהו ביטוי שלא הבנתי עד הסוף, ואני רוצה לראות אותו רגע פיזית בים. זה יכול לפגוש אותי בכל מקום. אני מאוד אוהב לבחון עסקים באופן כללי. אני אתן דוגמה. היה לנו עכשיו את הכנס, והייתה חברת הפקה. וחברת ההפקה, אנחנו הזמנו מלכתחילה איזשהו שטיח, באיזשהו צבע, מגיעים לאירוע, ואין את השטיח עם הצבע, מסבירים לנו שהמשאית ונפל ולא נפל. ובסופו של יום, כשהבן אדם מתקשר ורוצה כסף, אנחנו מסבירים לו, תקשיב, לא קיבלנו את השטיח שהזמנו. בסוף הבאתם לנו איזשהו שטיח בצבע אדום, לא קשור לכלום, אנחנו רעבים להגיד גם שמלכתחילה זה לא היה טוב, אנחנו ביקשנו את השטיח כי הרגשתי שאני העמדה היחידה שלא קיבלה את השטיח, אז… אבל אם מישהו היה אומר לי שהשטיח הזה הולך לעלות 550 שקלים, אני בספק אם הייתי אומר לו כן, הייתי אומר לו אוקיי, אז הכל טוב, לא צריך את השטיח, כי באמת זה לא היה משמעותי. ואז כשאנחנו מרימים טלפון רגע לבעל החברה, והוא אומר לנו באלה המילים, אם זה מה שהבנתם וזה לא הוסבר לכם וגם לא קיבלתם את השטיח שלכם, אז הכל בסדר, מחול, מחול, מחול, מה שנקרא. אז אני מעריך את זה, זאת אומרת, אני אומר לעצמי, בואנה, שווה ללמוד מזה, כי באמת אני כלקוח קיבלתי חוויה פחות טובה, אבל ברגע שהוא אומר לי, מחול, מחול, מחול, אז אני זוכר, וואלה, הנה חברת הפקה מסוימת שאני יכול לסמוך עליה, שאני יכול, הם עושים עסקים באופן ישר, מה שנקרא. אז כל הזמן זה בסוף איזושהי למידה אינסופית, גם כשאני בערב יוצא למסעדה עם בר או משהו, אז אני אסתכל רגע איך המלצרים לבושים, או איך המקום נראה, ואני אנסה…
יובל: אפשר ללמוד הרבה מהפרקים אחרי ארצות הברית שהייתם.
עשהאל: נכון, נכון.
יובל: שכל דבר אז פגש אותך.
עשהאל: נכון מאוד, עם ה… איך נקרא? עם ה…
יובל: סטארבקס.
עשהאל: סטארבקס, נכון. בקיצור, זה כן, יש פה את ה-24-7 הזה, והרעיונות הכי, הכי, הכי טובים, זאת אומרת, אצלי ביום אני עובד ובלילה אני ממלא את הקבוצה של הוואטסאפ שלי עם עצמי, וקבוצות של מנהלים וכאלה, בכל מיני דברים שעלו לי לראש. והמון המון פעמים הדברים האלה שעלו לי לראש, אם גם לא כותב אותם בצורה מאוד מדויקת למה התכוונתי, אז בבוקר כשאני קם אני מסתכל ואני אומר, מה זה בכלל אומר, 1, 2, 3? כאילו, מה אני אמור לעשות עם המשימה הזאתי? ואז אני מתעצבן, אני אומר, בוא'נה, אני סתום, אני הייתי צריך בלילה להבין שבבוקר אני לא באותו מיינדסט ולא באותה אווירה, ולא, כי ואז אני פשוט לא מבין מה התכוונתי, אני יושב שעה מול ההודעות, אני אומר, בוא'נה, אני לא כותב הודעות סתם, אבל אני לא מבין מה רשום פה. אז אצלי זה באמת מתחלק בצורה הזו, והרעיונות הכי גדולים שאי פעם היו לי, שיישמתי, שגרמו לעסק להצליח, ואני יכול לתת כל מיני נקודות זמן שונות, זה תמיד, תמיד, תמיד מחשבות שעולות לי דווקא לא כביכול בזמן עבודה. זאת אומרת, דווקא יותר באיזה זמן של צ'יל, של כיף, של לשבת במרפסת, לשבת עם קובי, לשבת עם חברים, לשבת עם… כל מיני כאלה, מין מצבים שהם כביכול לא עבודה, אבל פתאום זה עולה לי לראש, פתאום קורה איזה משהו סביבי, שאני אומר לעצמי, היי, זה טוב, מחר אני הולך ליישם את הדבר הזה, אז זה ככה גם, כדאי להכיר את העניין הזה. אגב, ביום, כאילו, מה שנקרא, שני החלקים של היום מאוד חשובים, כי היום זה החלק שבו אני מחסל את רשימת המשימות שנוצרה בלילה, ובלילה אני מייצר לעצמי את המשימות. עכשיו, בחלום עצמו, אז כשאני מתחיל, בואו, אם נחזור רגע לנושא של החלום, אז כבר כשהחלום מתחיל, אז תמיד הוא מתחיל גם אצלי בקטע הזה של ה'היי, אני בחלום'. כאילו, זה תמיד מתחיל מזה, ולכן, אם מישהו שעכשיו מאזין לנו ורוצה לפתח את היכולת לחלום במודעות, כמו שאמרתי לך לפני זה, שיחפש את החלק בחלום שבו הוא יכול להגיד לעצמו, היי, אני בחלום. והוא ממש אומר את זה לעצמו. יכול להיות שבפעמים הראשונות זה גם יעיר אתכם, לא יודע, אולי, אבל בשלב מסוים זה כבר יפסיק להעיר אותנו, ואנחנו אשכרה נצליח לעשות את החלום המודע הזה מבלי שום בעיה. אז זה ככה בעניין הזה. אגב, לא סתם…
יובל: אתה מתכונן את זה לפני שאתה הולך לישון? שאתה הולך להיכנס לחלום שלך?
עשהאל: כן. תראי, זה מתחלק. נגיד, אתמול…
יובל: שאני אדע איך לתרגל את האירוע.
עשהאל: אז אתמול, כן. אתמול, נגיד, ממש בצורה מודעת, אמרתי לעצמי, אני ממש הייתי שמח אם הייתי יכול לתרגל את הטקסט הזה, ובאמת ניסיתי לשנן אותו ולהיזכר בו, וויזואלית להיזכר בעצמי כזה עם המטרייה, שאני מוריד ומעלה קהות פתיחה והכול. ואז כן, זה הכניס אותי טוב לשינה. אגב, גם, את הטקסט, אני רוצה לעשות מודעת פרסום טוב ושייצא עם אנגלית טובה ועם מבטא סבבה והכול. ואז אני כאילו חייב, אחרי שהגדרתי לעצמי מה אני רוצה שיקרה, אני חייב לעבור לנשימות. הנשימות והמיינדפולנס זה משהו שממש שינה לי את החיים מקצה לקצה לפני כמה שנים בטיול שלי לסיני, שם בעצם נחשפתי לדבר הזה. ואני לא יודע בכלל איך אנשים נרדמים אם הם לא עושים מיינדפולנס. אני היום לא מבין איך בן אדם… זה בכלל גרוע, כאילו.
יובל: זה הכי גרוע מעולם.
עשהאל: זה אני לא ירדם לעולם. אבל כאילו אני אומר לעצמי כזה, מה אני רוצה להשיג באותו לילה, כשחשוב לי, ואז אני מתחיל לעשות את הנשימות עם המיינדפולנס, ואני נרדם קבוע. כאילו, אני סופר, לא יודע, 8, 9, 10 סטים של נשימות, של ריבועי נשימות, של 4 נשימות ונשיפות כזה בקצב כזה או אחר, ואני רדום, ואני כאילו ממש כבר חולה, מה שנקרא. כן, אז אני חושב שגם כדאי לדעת לעשות את הדבר הזה, כי המון אנשים מתלוננים שיש להם בעיות שינה.
יובל: נכון.
עשהאל: עכשיו, מה זה בעיות שינה? אני אומר לבן אדם, רגע, אתה עושה מיינדפולנס? לא. אז מה זה בעיות שינה? יש לך בעיית שינה, כי אתה רוצה שתהיה לך בעיית שינה. כי גם לי יש כביכול בעיית שינה, ואני כל יום נרדם בזכות נשימות, אז תעשה נשימות, כאילו מה אתה…
יובל: הייתה לך בעיית שינה לפני?
עשהאל: אני לא יודע איך נרדמה…
יובל: כאילו, לא ידעת להירדם?
עשהאל: לא, אני פשוט הייתי ישן בשעות מאוד מאוחרות. הייתי ישן כי הגוף שלי היה קורס. בשלוש וחצי בבוקר אני יכול לישון בכל מצב. בארבע בבוקר אני ישן בכל מצב, כי אז באמת נגמרת לי האוזלת לי, עד כמה שאפשר להגיד אוזלת, האנרגיה בגוף. ואז באמת אני מצליח להירדם בספה או משהו כזה.

אבל היום אני יכול להירדם גם ב-10 בלילה, או אפילו ב-4 בצהריים, רק על בסיס זה שאני מצליח לעשות את הנשימות. גם כשאני עושה מסאז' לצורך העניין, ואני עושה מסאז'ים, ואני עושה שיאצו, ואני משתדל לעשות כל מיני דברים כאלה. אם אני אומרים לי עכשיו, שנגיד, הטיפול יהיה בסביבה שאנשים מדברים מסביב, אז אני לא רוצה את הטיפול. לא רוצה בכלל להיות באזור, כי הרעיון זה שאני מצליח להרגיע את הגוף שלי, וזה קודם כל מתחיל ונגמר בדשימות.

כל השאר, אם המסאז' יהיה טוב, יהיה רע, יהיה ככה, יהיה בן, יהיה בת, יהיה נעים, לא נעים, חזק,
יובל: חלש,
עשהאל: זה לא מעניין אותי. תמיד כשממלאים את השאלון לפני המסאז' איך אתה רוצה שהמסאז' שלך יהיה? שקט. זה מה שאני רושם. שקט. כל השאר לא אכפת לי בכלל. אז אני באמת מגיע לשם בשביל להרגיע את הגוף וליהנות מהסיפור.

וכמו שאמרת, לא סתם, אפילו בשבוע-שבועיים האחרונים, התחלתי גם להתעורר הרבה יותר מוקדם באופן טבעי. היום נגיד בשש וחצי כבר הייתי ער. לא כי שמתי שעון, השעון הוא לשמונה, שמונה ורבע, שמונה וחצי, אבל בשש וחצי היום כבר הייתי ער, כי פשוט, בגלל שחלמתי כל הלילה על הטקסט, אז כאילו כבר רציתי להגיע למשרד, רציתי ממש כבר להתחיל את היום, ואז סוג של גם הרבה פעמים, זה פשוט מאיר אותי. אז זה ככה גם משהו שקורה.

אני באופן אישי גם מאוד מתחבר למה שאת אמרת לגבי הלא לישון כשיש ריב, אבל אני רוצה להרחיב על זה טיפה. כי את היום מדברת על זה, את יודעת מה? גם מהזווית שלך זה נכון, כי זה גם יכול להשפיע לך על התפקוד ביום העבודה למחרת. אבל אצלי, בגלל שאני גם בעל העסק, אז אצלי יהיה לזה השלכות ממש מרחיקות לכת. זאת אומרת, שאם נגיד בר ואני, עשינו על זה גם פרק, על זוגיות ועסקים, זה אחד הפרקים הכי נצפים אגב, יפה, ממליץ בחום לשמוע אותו, אבל, נכון, פרק חמישי, מה שקרה.

אבל כשאני לצורך העניין עכשיו יודע שהזוגיות שלי היא לא בטוב מאיזושהי סיבה, ובואי, אני גם מכניס את הדברים לפרופורציות, אני לא מתכוון שאנחנו על סף גירושין, זה לא האירוע בכלל. אני מדבר על זה שוואלה, בר חושבת שזה סוף העולם עם, לא יודע מה, אם משהו יקרה בגן, ואני חושב שזה מיותר בכלל לדבר על זה, ומה זה משנה מה יהיה, וכל האופציות טובות, ואנחנו צריכים להיות שמחים בחלקנו. כאילו, זה כאלה מין פערים מצחיקים כאלה.

אז כשיש את הפערים האלה בסוף, זה מאוד מאוד משפיע על כל התפקוד של העסק, וחלק מלהיות איש עסקים טוב ובעל עסק מצליח, זה שהזוגיות שלך באמת תהיה טובה, וזה ממש כמו שאתה עושה פגישה עם יאריק, כשאתה צריך לתכנן את היום ואת המשימות שהתבצעו, וכמו שאתה עושה ישיבה עם עדן על דיגיפאם, או עם אופק על המכירות, אז גם אתה עושה ישיבה עם אשתך או עם בעלך, ומלבנים את העניין, כי אחרת זה מאוד מאוד פוגע לאורך כל היום.

עכשיו, השינה כשינה זה דבר שהוא חשוב לעסק. זאת אומרת, זה לא שאני, בעל העסק הוא לא, יש כאלה בעלי עסקים שישנים ממש מעט בלילה, ולא כי הם מסוגלים לתפקד טוב עם קצת שעות שינה, אלא כי הם פשוט לא מבינים כמה השינה היא חלק מהסיפור שלך, האחריות הבסיסית שלך לעסק של עצמך. ובסוף, בן אדם שעכשיו ישן שעה בלילה, שעתיים בלילה, הוא לא באמת מתפקד כמו בן אדם שישן שש שעות בלילה, שבע שעות, כל אחד כמה שהוא צריך, אז להתייחס לשינה הזאתי כאל משהו שהוא ממש חובה, זה קצת כמו לאכול ארוחת צהריים. יעני, מה זאת אומרת? אתה מדלג על ארוחת צהריים.
יובל: זה אנרגיה לכל דבר.
עשהאל: אתה גיבור גדול, ואני חוטא בזה שלוש פעמים בשבוע, נראה לי, וזה גרוע מאוד, ואני תמיד אומר ליאריק, שזה אחריותו, וגם למאיר אני אומר, שזה אחריותם לדאוג שאני אוכל צהריים כשארוחת צהריים מגיעה, ולא ב-17 בערב בבית, ולא ב-17 בערב במקרים היותר קיצוניים, אז זה באמת חשוב, אבל גם לאכול צהריים, האמת שאנחנו כן מכונות, וכמו מכונה אנחנו גם צריכים דלק, או צריכים חשמל, או צריכים משהו שיניע את זה, ולכן לא לזלזל בעניין הזה בכלל.

אגב, בן אדם שמרגיש שהוא עובד גם בחלומות שלו, או בואו רגע ניקח צעד אחד אחורה, בן אדם שמרגיש שהוא עובד גם בערב לצורך העניין, כשהוא יושב עם חברים, או גם בערב כשהוא יושב עם עצמו, או גם בערב כשהוא עושה מקלחת לבת שלו לצורך העניין, זה בסופו של יום אומר שאותו בן אדם עובד בצורה מאוד אינטנסיבית.

ואני חייב להגיד גם שזה לא רק בעלי עסקים. יש גם, זה סיפור אמיתי, אני יודע שמי שישמע אותי עכשיו יכול לפעמים להיות בסיטואציה שהוא אף פעם לא חווה את זה, כי זה מין צעד שצריך לעבור וצריך להאמין שזה קיים בשביל אשכרה לחוות את זה. יש גם עובדים בעסק, עובדים, לא בעלי עסק, אלא עובדים בעסק, שהם מתייחסים לעבודה שלהם ממש כמו בעל העסק.

הנה, אני יכול לספר על אחות של בר, לדוגמה, גל, שאני זוכר שהיא עבדה באיזשהו מותג, והיא הייתה עובדת בצורה מופרעת, לדעתי יותר ממני גם. זאת אומרת, היא לא רק בערב עם חברים הייתה חושבת על העסק, אלא היא הייתה עובדת פיזית בין 16 ל… אולי אפילו יותר מ-16 שעות ביום, בקטע של להיות במשרד או להיות בבית ולעבוד על הדברים, כאילו, היא פשוט, אין, כאילו, ניתוק מוחלט מכל שאר החיים, ורק מתעסקת בזה, והיא לא הייתה בעלת העסק, והכל היה, כאילו, באמת במקום של… היא פשוט מאוד הייתה מחוברת למה שהיא עושה, והיה לה את כל הסיבות שלה. אז שווה, מה שנקרא, להבין את זה.

עכשיו, ברגע שאתה כבעל עסק, או אפילו אם יש לך עובד שאתה מרגיש שהוא באמת מתייחס לעסק הזה, כאילו זה העסק שלו, הניגון שלו הוא כאילו קטלני והכול, אנחנו חייבים לוודא שהדרך הופכת להיות מהנה באיזושהי צורה. מה הכוונה? נגיד, אני אתן דוגמה, היה עכשיו את הכנס של בי אקספרט, שזה היה גם כנס מצוין, ושאפו לאורי מינץ, ולדודי, ולכל מי שאירגן בעצם את הכנס, ובאמת כל הכבוד, ושאפו גדול, אחלה הזדמנות לפרגן, אבל היה עכשיו את הכנס, ובכנס, אז יום לפני הכנס, או יומיים לפני הכנס, אז חבר שלי, בחור בשם טוני, שאל אותי, אני שאלתי אותו, דיברנו בדיוק בוואטסאפ, ואז שאלתי אותו, תגיד, רואים אותך מחר? ואז הוא אמר לי,
יובל: לא,
עשהאל: יש לי באמת עומס מטורף בעבודה, אני חייב לתת מענה, ופה ושם. ואז הייתה לי ממש שיחה ארוכה איתו בנושא, אמרתי לו, תקשיב, עומס בעבודה, לא נעים לי להגיד לך שאני זה שצריך להגיד לך את זה בקול, אבל זה יהיה גם מחר, ומחרתיים, ועוד חודש, ועוד חודשיים, ועוד שלושה, ועוד עשרה חודשים.

למה? כי זה לא שהיום יותר עמוס או פחות עמוס מלפני שנתיים, שהיה לך פחות לקוחות כביכול, זה פשוט אתה מחלק את הפיצה בהתאם למספר החלקים. נגיד לפני שנתיים היו רק, נגיד, סתם אני ממציא, עשרה לקוחות, אז חילקת את הפיצה שלך לעשרה חלקים. היום יש חמישים לקוחות, אז אתה מחלק את הפיצה שלך לחמישים חלקים, אבל זה לא שאתה משקיע יותר או פחות, זה פשוט תמיד יהיה ככה.

אתה לוקח את כל המאה אחוז שלך, כי אתה בחור טוב, ואתה רוצה שהעסק יצליח, והלקוחות יהיו מרוצים, ואתה מחלק בעצם לכמות החתיכות שכרגע צריכים לקבל מענה, יחס, עבודה וכדומה. אז במילים אחרות, זה לא הולך להשתפר, זה הכל הולך להחמיר, ואני משתף אותך כי במקרה אני לא הרבה, אבל אולי צעד או שניים לפני טוני בהתפתחות העסקית, למרות שהוא מאוד מוצלח ואין מה להגיד, והוא באמת מלמד אותי הרבה דברים, ואנחנו מתייעצים ויושבים, וכיף לי לשמוע אותו, והוא גם לאחרונה נתן לי טיפים מאוד מאוד טובים שגם יישמתי, וזה באמת התברר כדברים מאוד חשובים.

ועדיין, אין מה לעשות. בסוף, אני יודע היום שאני חשבתי, כשהיה לי נגיד חמישה עובדים, שכשיהיו לי חמישה עשר עובדים, אז כבר יהיה לי הרבה פחות לחץ. ואז חשבתי, כשהגיע חמישה עשר וראיתי שאני רק עובד יותר קשה, שכשיהיו עשרים וחמישה, אז כבר באמת זה יהיה סבבה. ואז זה קרה וראיתי שאני עובד רק יותר קשה.

היום, כשאנחנו במצבה שזה בין שלושים לשלושים וחמישה אנשים, תלוי ביום ששואלים, מה שנקרא, אז אני אומר לך באמת בלב שלם, שהיום אני בסיטואציה שאני עובד הכי קשה אי פעם.
יובל: אנחנו דיברנו על זה גם באיזה פרק.
עשהאל: בטוח. זה כאילו הזיות, שאתה יעני מגדיל, אבל אתה בפועל רק עובד יותר קשה. כאילו, בוא נגיד שהשבוע חזרתי הביתה, שבוע שעבר, השבוע, ויצא לי כמעט כל יום לחזור הביתה, וכשאני צריך כאילו בכלל איזה, איזה, לא יודע, איזה חצי שעה, 40 דקות, רק לנחות שהגעתי הביתה, אני מגיע, אני כאילו, אני אומר לבר, תקשיבי, היא דרסה אותי משאית הלוך וחזור היום, ממש, היא עשתה, דרסה אותי, והיא גם עשתה רוורס עליי חזרה לוודא שנדרסתי, וכאילו, באמת, ככה אני מרגיש לפעמים כשאני חוזר הביתה, אז זה לא הולך ועכשיו נהיה פתאום איזה משחק ילדים, והנה, יש לי פה עכשיו שלושה עובדים, אז ניסיתי גם להסביר את טוני, שגם אצלו זה כנראה מה שצפוי להיות, ואם לא תדע ליהנות מהדרך בעבודה, אז אתה פשוט באיזשהו שלב תבין עם עצמך שאתה סתם בזבזת את כל הזמן הזה ואת החיים שלך, וזה לא מוביל לכלום, כי בסוף, אני לפחות מדבר מהכובע שלי, וזה גם מה שאמרתי לטוני, שאני לא בן אדם שעכשיו באמת משתמש בכסף שהוא מרוויח.

זאת אומרת, זה לא שאני נוסע עם רולקסים, נוסע עם פורש ולובש רולקס, זה לא שם. אז זה חייב להיות גם באיזושהי צורה מתגמל, כי אני לא מקבל את התגמול של מישהו שבאמת עכשיו חייב, לא יודע, הוא גר בשכירות של 150 אלף בחודש במגדלי אקירוב, או לא יודע איפה, אז הוא כאילו צריך את הכסף ברמה שהוא ממש חייב את זה, והוא יכול לוותר על איזה כנס או על איזה משהו כיפי, אבל ברגע שאנחנו לא שם, אז בואו לפחות נדאג שחלק מהדרך תהיה מהנה.

אם היא לא תהיה מהנה, זה לא יהיה שווה כלום. אז תמיד תמיד תמיד אני משתדל לתת לעצמי כל מיני מתנות יפות בדרך, כי באמת לדעתי מגיע לי בעקבות העבודה המאוד מאוד מורכבת, ולא הייתי מוותר לא על כנס ולא על שום דבר שאני אוהב לעשות, בגלל שיש לי עבודה או דברים כאלה, כי העבודה, יש לי סוד, היא הולכת להמשיך ולהיות אינטנסיבית כל הזמן.

אני בטוח, יובל, שגם את זוכרת כביכול תקופות, כן? זה רק עניין של להיזכר בשנים האחרונות שאת עובדת פה, שכאילו באותו רגע זה היה נראה, לא, עכשיו יש, אבל לא, עכשיו, אבל יש כנס של בי אקסטרד, ועכשיו זה כאילו, אחי, די, חלאס. מי שבאמת כבר הבין את הקונספט, מבין שהחיים הם תקופה קשה, כמו שחנוך דאום אומר. זאת אומרת, זה משהו שהוא לא הולך עכשיו באמת להשתנות המון, אז לדעת ליהנות בתוך הדבר הזה.

ברגע שנהנים בתוך הדבר הזה, הרבה הרבה יותר קל באמת להתמיד בזה ולהצליח להגיע להישגים משמעותיים.
יובל: אני חושבת גם שאם בכל זאת קשה לא לשחרר, הוא יכול תמיד להזכיר לעצמו שבסוף הכנס הזה הוא גם מקצועי באיזשהו מקום, זו הזדמנות להתפתח עסקית, למינגלינג, טירוף, היו אנשים מדהימים, הרצאות מעולות, לא רק בכנס הזה הספציפית, אלא בכל הכנסים, אז גם בתור בעל עסק, אני חושבת שצריך לדעת כן איפה לבזבז במרכאות את הזמן הפרטי שיש לך, כשאתה כבר מחליט לעשות משהו בשביל עצמך, כאילו, אתה אומר, אני בוחר לתגמל את עצמי בצורה הזאת, זה אפילו לא איזה תגמול אישי שאתה אומר, איך התפרעתי, לא יודעת, לקחתי שבוע עכשיו באיזה בטן גב, או אני לא יודעת, זה אפילו לא שם, אז בסוף גם כאן עשית משהו לעסק שלך, משהו להתפתחות האישית, העסקית, כאילו, אז אני חושבת שזה גם…
עשהאל: המון מהחלומות מוגשמים על ידי אדם שלישי, או אדם שני, זה המון המון המון פעמים קורה, זה יכול לפגוש אותנו במקומות הכי לא צפויים שאנחנו רק יכולים לדמיין. אני אתן דוגמאות עלינו, מהכנס. אנחנו מגיעים לכנס, ופתאום אנחנו פוגשים בחור שיש לו חברת שרתים, שאנחנו גם לקוחות שלו, וכאילו, מה שנקרא, מצד אחד השרתים שלו מאוד מאוד טובים, והוא גם בחור טוב, והכול מדהים והכול סבבה.

מצד שני, יש גם קצת פערים בתקשורת, ובאיך, אנחנו היינו רוצים לראות את הדברים וכאלה. ואז פתאום, כשאנחנו בכנס, במקרה, לא ידענו, אבל במקרה, פתאום רואים אותו בפיזית, פתאום כל החששות שהיו לנו, וכל הדמיונות של מי הוא ומה הוא, ואיזה קשוח הוא, פתאום הכל הופך להיות אוויר. פתאום קולטים שהשד לא כזה נורא. ואז גם היום, היום, לא אתמול, היום, הולכת להיות בשעה שלוש בצהריים, הדרכה של אותו בחור שהוא מגיע אלינו פה לסוכנות, והוא עושה לכולם הדרכה על השרתים שלו, ואיך פותחים דברים, ותקשורת איתו, וכל זה. זה לא היה קורה אם לא היינו הולכים לכנס. וזה דבר שהוא סופר קריטי, ויש עוד כל כך הרבה דוגמאות. יש, וואו, כמות הדוגמאות שאני יכול לתת היא מטורפת. אז גם כשאני הולך לכנס, וגם כשאני אומר לעצמי, וואלה, יהיה לי כיף, בסוף גם בדרך כלל יוצאים עם דברים עסקיים טובים.
יובל: ואגב… ואני גם קיבלתי ממנו שני בקבוקי שמפניה.
עשהאל: הופה, הופה, יפה מאוד. יפה מאוד.
יובל: איפה הייתי?
עשהאל: כן.

אגב, אם אנחנו כבר מדברים על חלומות, אז אני טוען שלכל בן אדם אמורה להיות רשימת חלומות. רשימת חלומות. אני, יש לי בטלפון רשימת חלומות, ולא רק שיש לי רשימת חלומות, זאת רשימת חלומות שגם מתעדכנת. זאת אומרת, יש הרבה חלומות שפתאום אני מסתכל, אני אומר לעצמי, בוא'נה, מעניין באיזה שנה רשמתי את החלום הזה, כי כבר מזמן הגשמתי אותו. כאילו, מה זה הגשמתי אותו? הגשמתי אותו כבר הלוך וחזור.
יובל: יש חלומות שהופכים להיות לא רלוונטיים? כשאתה מסתכל ואתה אומר, מה, זה בכלל לא מעניין אותי?
עשהאל: כן, בטח, חופשי. כל הזמן יש את החלומות שפתאום אני אומר לעצמי כזה, וואו, מדהים. אני אשאיר את זה ברשימה רק כדי לזכור שהייתה תקופה בחיים שלי שהגדרתי את זה כחלום, כאילו, כי זה קורה הרבה.

אז אני ממליץ באמת בחום רב שלכל אחד תהיה רשימת חלומות, אבל רשימת חלומות, לעשות אותה כמה שיותר ויזואלית. זאת אומרת, מי שעובד לו בטלפון, בטלפון. אם אפשר לשים את זה גם ממש מול המיטה, איך שמתעוררים, שיהיה לי איזה לוח, שיהיה רשום את זה, פגז. יש דבר שנקרא…
יובל: לוח חזון קוראים לזה.
עשהאל: בדיוק, יש דבר שנקרא לוח חזון, שאתה שם שם את המכונית שאתה רוצה, אם זה מה שעושה לך את זה, או את המטוס שאתה רוצה לטוס בביזנס, או לא יודע, כל אחד ומשהו מבלבל לעצמו את המוח, העיקר שזה יהיה ויזואלי מול העיניים, וזה עובד נפלא.

אגב, יש עוד כל מיני דברים שהייתי עושה מהם רשימה. קודם כול, יש לי הרבה רשימות. יש לי את הרשימה של החלומות, אבל יש לי גם רשימה של רעיונות לפרקים לפודקאסט. ויש לי רשימה של משימות שצריכות להתבצע. ויש לי רשימה, זאת אומרת, יש המון המון רשימות, קבוצות ורשימות,
יובל: יש לך הרבה.
עשהאל: יש לי רשימה הכי חשובה לי מבחינתי, זה רגעים שלא אושר. כל פעם שאני מרגיש בחיים שלי שאני ממש ממש מאושר ושמח וקרה משהו טוב, אני הולך ורושם מה גרם לי להרגיש כל כך מאושר באותו רגע.
יובל: זו לא רשימה חזקה ממש.
עשהאל: כן, ואז פתאום אני שם תאריך והכול, ואז גם כזה אני פתאום שם לב שיש אשכרה מחנה משותף בין הרגעים, ואז אני אומר לעצמי, רגע, אז למה אין לי פעם בשבוע קבוע את ה-1,2,3? למה אין לי, כאילו, זה מאוד קל לעשות את זה, רק צריך מודעות לטובת ה… זה קצת עם החלום, שאתה מודע לזה שאתה רוצה להיות באיזשהו חצי ער בחלום שלך, אז אשכרה אתה גם יכול להיות חצי ער, אבל כשאתה לא במודעות, שבכלל זה אפשרי, ואתה אפילו לא במודעות שאפשר אשכרה להגשים או לשחזר את הרגע העושר הזה, ואתה לא, מה שנקרא, אם זה לא מדיד, אי אפשר לשפר את זה.
יובל: כן, נראה לי שמדידות, באמת זה סוד הקסם פה, שהכל בעצם אתה עושה ברשימות, ואתה בודק כל הזמן באמת מה המכנה המשותף, ומה אתה יכול לעשות ולהגשים ולהוציא את זה לפועל, ובאמת, וואלה, זה מעניין. כאילו, הרבה אנשים לא עושים את זה, ו…
עשהאל: תנסי היום בערב, סתם מתוך עניין, לשאול את בעלך, יש לך רשימת חלומות? אני טוען שאין לו.
יובל: בדוק שאין לו.
עשהאל: אבל תנסי כאילו לפתח את זה, זאת אומרת, תגידי לו,
יובל: אנחנו פתחנו לאחרונה קבוצת וואטסאפ, bucket list, כן, קראנו לה קבוצה, לי. ושם אנחנו שולחים, זה הכי קרוב שלנו לרשימת חלומות, אנחנו שולחים שם כל מיני מסעדות בטיקטוק, שאנחנו אומרים, נלך, נלך, ואנחנו לא הולכים, נלך, נלך, ואנחנו לא הולכים.
יובל: סתם כי זה משהו שמתפספס, אתה אומר, אה, כן, זאת הייתה, ואז כשאתה רוצה, ואתה אומר, וואי, זוכרת את התאילנדית ששלחתי לך, וזה? כן, איך קראו לה? מאיפה אני זוכרת?
עשהאל: וואי, זה מה זה סבבה, שתדעי, אני ובר עשינו את זה תקופה ארוכה, עד שנגמרו לנו כל המסעדות ברשימה, וגם כל מסעדה דירגנו לפי כמה פרמטרים, והיה לנו ממש את כל המסעדות בערך בתל אביב, מסעדות, רק מסעדות שף, כאילו, רצוניות כאלה, עשינו סיבוב ב-30 מסעדות אולי, 20 מסעדות, 30 מסעדות לפחות.
יובל: אז תעביר אחר כך ריוויוז.
עשהאל: אז זהו, אז אני, בסוף, הרי יש קובץ והכול, מסודר, אבל בתכלס, המסעדה, כאילו, ששנינו הסכמנו עליה ללא עוררין, שמבחינתנו היא הייתה באמת המספר אחת ברשימה, זה פופ אנד פופ. שזה קטע, כי יש שם שילוב פשוט של הכל.

השבוע, נגיד, היה פה שיעור מכירות, ואז חלק מהשיעור, אני אמרתי, כל כך התעצבנתי כזה במהלך השיעור, שהרגשתי שאני לא מצליח להעביר את המסר של כמה נראות משנה בתהליך המכירה, שפשוט אמרתי, טוב, עצרו הכל, אה, יארי גם ראה אותנו בדרך. אמרתי להם, עצרו הכל, לא אכפת לי מכלום, עכשיו הולכים לתוהא ועכשיו הולכים למשרדי המכירות של פרויקט נדלן שנקרא סוללים, ואני רוצה להראות לכם איך המשרד מכירות רק נראה מבחוץ, כדי שנבין ביחד למה בתוהא עולה 220 שקלים למטר, וביגאל אלון 127, איפה שאנחנו נמצאים, עולה בערך רבע מזה, או משהו בסגנון הזה. כאילו, יש פה פשוט פערים שהם לאו דווקא שפה אפשר לעבוד פחות או יותר, זה אותו דבר, אתה יכול לעבוד פה, אתה יכול להקליט בפודקאסט, אתה יכול הכול, אבל מה ההבדל? ההבדל הוא שכשאתה נכנס לתוהא, אז יש לך תקרה של 30 מטרים בלובי.
יובל: תגידי לי,
עשהאל: רגע,
יובל: עשה אלה,
עשהאל: אבל זה לא יעיל, היה אפשר לבנות עוד 15 קומות, אז אני אגיד לך בחזרה, זה לא מה שבסוף קובע. זאת אומרת, שאם הוא יעשה שם נראות מסוימת, אז יהיה אפשר פשוט להכפיל את כמות השכירות בכל שאר הקומות, וזה יוצא הרבה יותר משתלם.
יובל: נכון, מניקוריסטיות, שהן מעלות את המחיר, מאבדות לקוחות, וזה עדיין משתלם.
עשהאל: נכון.
יובל: אז פה הוא מאבד את הקומה, בדיוק.
עשהאל: אגב, אם אמרת כבר מניקוריסטיות, אז יש פה בחוץ, ממש מחוץ לסוכנות שלנו, מניקוריסטית, שתראי את העיצוב, כאילו, איזה יופי, איך היא עשתה שם עם חצי מראה ועצים כאלה, ברמת החלומות.

אני ממליץ בחום שהחלומות שלנו יהיו כמה שיותר באמת ויזואליים ובולטים, ויותר מזה, אנחנו גם צריכים לא לפחד, יש דבר שנקרא להצהיר על משהו. זאת אומרת, שאם למשל אני עכשיו רוצה להפסיק, לא יודע מה, לכסוס ציפורניים, אז אני צריך לדעת ללכת ולהגיד לכמה שיותר אנשים, החלטתי שהיום אני מפסיק, מהיום ועד הנצח, לכסוס ציפורניים לצורך העניין. ועד שאתה לא מעז להגיד את זה למישהו, אז זה עדיין באיזה חוסר בשלות כזה או אחר.

אותו דבר גם עם חלומות. חלומות, מטרות, לשתף אחרים. תשתף את החבר הכי טוב שלך, תשתף את בעלך, תשתפי את בעלך, תשתף את אשתך. כאילו, ברגע שמשתפים עוד אנשים בדברים האלה, אז אשכרה דברים גם באמת קורים. בואו ננסה גם לחלום, מבחינת השאיפות שלנו והמטרות שלנו, אז לחלום גבוה. זאת אומרת, לא להתחיל להיות עכשיו מאוד רציונלי בקטע של, רגע, אבל אני לא… איך אני אשיג את זה? כאילו, זה לא צריך להיות, זה לא הווייב.

הווייב הוא שעכשיו אנחנו חולמים, ובחלום אנחנו כאילו מאפשרים לעצמנו, נקרא לזה, כאילו, הכל אפשרי והכל קיים, ובאמת הכל אפשרי. זה פשוט עניין של להפוך את החלום שלך למציאות שלך, שאתה גם במציאות שלך תאמין שבאמת הכל אפשרי, אבל בואו ננסה לחלום גבוה, ומקסימום אתה יכול להתעורר ואתה בין הכוכבים. כאילו, הכל בסדר, גם אם לא הגעת לירח, הכל טוב, העיקר שכיוונת לירח, מקסימום נתעורר בין הכוכבים.

יותר מזה, חשוב מאוד שהסביבה הטבעית שלנו, החברים שלנו, המשפחה שלנו, הבן או בת זוג שלנו, שיהיו כאלו שתומכים בחלומות שלנו. אני אתן דוגמה שלילית, ובר סוויסה הביאה את זה על עצמה, אז מגיע לה מבחינתי. אני נגיד, חושב שאומנם פה בחברה זה לא מתבטא, כי אני בתפקיד שאינו מאפשר את זה, אבל אני חושב שאני יכול להיות סטנדאפיסט, זה מה שאני חושב. כי יש לי חשיבה מהירה, וכי אני בדרך כלל מצליח לחשוב על הדברים רגע אחד לפני.
יובל: יכולת רצופה מעולה.
עשהאל: יפה, אני טוען שאני בעולם אחר, כן יכלתי להיות סטנדאפיסט. בר טוענת שלא, שאני יודע להצחיק רק ילדים. היא אומרת לי, אתה יודע להצחיק רק ילדים קטנים, מבוגרים לא יצחקו ממך. אז זו דוגמה, למשל, שהיא תמיד אומרת לבר, שאני מבטיח לה שעוד יבוא יום, ואני אעמוד על במה. אז רגע, אני רוצה להגיד,
יובל: יש לנו פה בחברה סטנדאפיסט.
עשהאל: נכון, סיפרתי לה.
יובל: אה, זהו, אז הוא עושה ערב במות פתוחות, אפילו הוא הזמין פה עוד מישהו,
עשהאל: את איתי,
יובל: להופיע איתו, והוא חושב על זה ברצינות. אז אני בעד שאנחנו איזה ערב אחד נתאגד, ותעלו, אולי גם אתה, איתי עומר, זה יהיה טירוף.
עשהאל: האמת שכן, האמת שכן, אני בדיוק…
יובל: ונביא את בר.
עשהאל: בכיף.
יובל: ונכי אחלה.
עשהאל: לא, אבל אני הבטחתי לבר שיבוא יום, ואני אעמוד על במה של סטנדאפ, ואני אתחיל את ההופעה בלספר כמה לא האמנת בי, וכמה חשבת שאני בחיים לא אעשה סטנדאפ, והנה, בבקשה, על הראש שלך אני עושה סטנדאפ. אז זו דוגמה שלילית. אנחנו רוצים להקיף את עצמנו באנשים שכן מאמינים בהגשמת החלומות שלנו. אגב, זוכרת שהיה…
יובל: נשאלה שגם מניעה אותם השליליות.
עשהאל: נכון, מוטיבציה שלילית.
יובל: שאוהבים את זה דווקא, נכון.
עשהאל: כמו ג'ורדן. מייקל ג'ורדן תמיד היה מדמיין שהשחקן מולו קילל אותו. ואז הוא היה בא אליו באמצע משחק וממש יוצא עליו בקטע מטורף, היה אומר לו, קרעת לי ניגר, יא בן, קרעת לי ניגר, אני אשחק אותך. והצד השני אפילו לא אמר לו מילה, לא יודע אפילו מה הוא רוצה מהחיים שלו, כאילו, כי הוא פשוט דמיין עם עצמו שהוא אמר לו, כדי שיהיה לו את המוטיבציה ואת הכוח ורצון להצליח להביא את ההישג שהוא רצה, לנצח או מה שזה לא יהיה. אז כמו שאמרתי, אנחנו רוצים להקיף את עצמנו בסביבה שהיא באמת מאמינה בנו, ווואלה אומרת, זה אפשרי מה שנקרא.

אני לא אשכח שלפני המון המון המון המון המון שנים, שקובי בעצם רק שמע שיש לי גם את האינטרנט, אבל אני בעיקר קוסם, אז הוא אמר לי, יבוא יום ואתה תהיה רק מקדם אתרים ולא קוסם. ואני צחקתי ואמרתי, אין סיכוי, אין סיכוי, והנה היום הוא צדק ואין מה להגיד. אז זה גם חלק מלהקיף את עצמנו באיזה ווינריות מסוימת.

עוד משהו שהוא חשוב זה שלפני שאני נרדם, אני תמיד אשאל את עצמי איזושהי שאלה עסקית, ואז אני אתחיל לעשות נשימות ואני ארדם. אם אני, כאילו, זה מאוד בעייתי לשאול את עצמך שאלות לפני השינה ושאין לך שיטה להירדם, ואז אתה כאילו פשוט ממשיך להיות מחשבות עד אינסוף, ומתי שאתה נרדם, אבל זה לפעמים יכול לקחת גם שעה וחמישים דקות וחצי שעה, וכאילו חבל.

אז אני תמיד שואל את עצמי איזושהי שאלה עסקית, אם זה מה שקרה, לא כל לילה, אבל לפעמים, עולה לי בראש נגיד איזושהי שאלה עסקית, כמו לדוגמה, לפני כמה ימים נגיד מה ששאלתי את עצמי בראש, זה מי עדיין לא רתום בעסק? מי איזה עובד עדיין אני צריך לעשות איתו איזושהי שיחה אישית, שתי שיחות אישיות, שלוש שיחות אישיות? לעשות משהו, לתת לו בונוס,: לא יודע, למצוא איזושהי דרך לרתום אותו אליי. ואז אני בעצם מתחיל לעשות את הנשימות שלי, את הסטים שלי והכל, ואני נרדם.

ואז בדרך כלל, בלילה, בחלום, אני אחשוב ואמצא פתרונות לשאלה ששאלתי את עצמי לפני שהלכתי לישון. זה בדרך כלל מה שקורה. כשזה לא קורה, זה לא קורה, ואז אני גם בטח לא זוכר שזה מה ששאלתי את עצמי לפני, אבל כשזה כן קורה, אז אני זוכר את זה נהדר, וזה דבר שהוא נפלא, אז לשאול את עצמי את השאלות, ומי שזה עוזר לו, אני אישית לא עושה את זה, כמו שעכשיו אני אציג, אני עושה קצת אחרת, אבל מי שזה עוזר לו, לשים גם מבחינתי איזה אייפד ליד המיטה, מחשב, מחברת, כל אחד ומה שעובד לו, כי המון פעמים אנחנו מתעוררים מחלום, יש לנו הברקות מטורפות בראש, ואז אנחנו לא רושמים את זה בשום מקום, ואז אנחנו אומרים, רגע, אני רק אוציא את לבה ואני אחזור, חוזרים ומחזירים את לבה, ואין שום דבר יותר בראש. זהו, זה נעלם כלא היה, ואז לך תתחיל לחפש מה היה.

אז מה שאני אישית, אגב, עושה, וזו גם הסיבה שבכמה ימים האחרונים גם הגעתי יותר מוקדם למשרד בשביל זה, זה אני בעצם, הנה, יאריק גמלאל, עם המוזיקה וזה, אני יושב איזה משהו כמו רבע שעה, 20 דקות, בתחילת כל יום, ופשוט רושם את כל הרגשות והמחשבות שלי, זה עושה לי המון המון סדר לתחילת היום, ואז אני הרבה פחות, אני הרבה יותר ממוקד, אני הרבה פחות נלחץ, אני הרבה פחות מפוזר, אני יודע פשוט באמת מה מפריע לי ומה אני רוצה להשיג, וזה לא רק עניין עסקי, זה כאילו, בעיקר, רוב הדברים שאני רושם שם הם בכלל לא עסקיים, זה לא עניין שקוראים לחיים הפרטיים שלי.
עשהאל: אבל זה משהו שהוא מאוד מאוד משחרר, ומאוד מאוד נותן ככה את האפשרות באמת להיות מפוקס, ולא להתרכז בשטויות, אלא באמת להתרכז בדברים החשובים.

יש הרבה אנשים שהם הולכים לישון, כאילו, כדי לברוח, כאילו, כל כך היה להם יום גרוע רב, שאני רק רוצה ללכת לישון ולא להתעורר לעולם. אז חשוב להגיד שבעיניי, בעלי עסקים חזקים, הם חולמים, הם הולכים לישון וחולמים, כדי ליצור את המציאות שהם חלמו בבוקר שלמחרת. הם לא מחפשים לברוח, אלא הם יותר מחפשים, כמו שתיארתי לפני זה, את ה… ביום אני עובד, בלילה אני מייצר לעצמי את המשימות, חולם והכל, כדי שלמחרת אני כבר, מה שנקרא, אני רק מחכה לקום כדי ליצור את המציאות שאני רוצה לייצר לעצמי.

וזאת הסיבה גם שלפעמים אני מתעורר מוקדם מדי, פתאום באיזה שבע, שבע וחצי, מכירה את זה, את מכירה את זה, נראה לי כל אחד מכיר עכשיו את מה שאני הולך להגיד, בטח יאריק יענה גם אם הוא מכיר את זה, שלצורך העניין, נגיד אם אני יודע שלמחרת יש לי את הכנס של בי אקספרט, שהיינו צריכים לקום בפאקינג חמש וחצי בבוקר.
יובל: אני חלמתי על הכנס הזה גם בלילה.
עשהאל: יפה, חמש בבוקר הייתי צריך לקום כדי לאסוף את יאריק ולנסוע והכל, אז קבלי סוד, לא קמתי משעון מעורר שם, קמתי איזה רבע שעה לפני שעון המעורר ששמתי לעצמי, וזה כמעט תמיד קורה לי כשיש לי משהו מספיק חשוב שלמחרת אני אומר, שאין, אני לא אסכים להראות את הפרצוף שלי בשום פורום, אם אני, באותו יום נגיד של הכנס, אם הייתי קם ב-10, וזה יכול לקרות גם, זה קורה.

הנה, ברשימת הרעיונות של הפרקים שלי לפודקאסט, אז יש רעיון של פרק אחד שהוא, כאילו, שאף פעם לא הקלטנו אותו, אבל הוא נקרא, לא קמתי בבוקר, איזה בושות. אשכרה יום אחד, לא זוכר מתי, מישהו הלך אליי אפילו הביתה ודפק לי בדלת, נראה לי מאיר הלך הביתה, זה היה יחסית לפני כמה חודשים, אם אני לא טועה, שלא קמתי בבוקר, לא יודע מה קרה שם, אני זוכר, אבל זה היה לפני כמה חודשים, ואז רשמתי לעצמי ברשימה של הפרקים, לא קמתי בבוקר, איזה בושות, אני צריך להקליט על זה משהו.

אז כאילו, בסוף, זה כן יכול לקרות לכל אחד, בסדר? זה אין מה לעשות, החיים הם, אנחנו אנושיים והכול, אבל אנחנו כן, בסופו של יום, רוצים, מה שנקרא, כשאני מספיק רוצה לקום, אז אני מצליח לקום גם בלי שעון מעורר, כי זה כל כך חשוב לי. אז אותו דבר גם עם המודעות והחלומות, זה צריך להיות במודעות שלי, אני צריך שזה יהיה לי על קצה הלשון, באיזושהי מחשבה בראש, גם כשאני הולך לישון, גם כשאני עושה את הנשימות, אני עדיין מנסה שזה כן יהיה מספיק חשוב לי, כדי שגם בלילה אני אצליח לחלום ולהביא את התשובות שאני רוצה.

היכולת לקחת איזושהי תחושה מתוך החלום, הרי בחלום, מה כיף, שנגיד אני המון פעמים בחלום, מגיע לאיזה מצב מסוכן, ואז שם אני גם הרבה פעמים מתעורר, כי אז זה השלב שאני אומר לעצמי, היי, אני רק חולם, זה רק חלום.
יובל: כן.
עשהאל: ואז מאותו רגע אני יכול לשלוט בחלום, אני יכול להגדיר אם אני רוצה לעוף, אני יכול להגדיר אם אני רוצה לקפוץ מבניין לבניין.
יובל: החלום הופך למשלול מחשב.
עשהאל: פעם אחת עשיתי ספיידרמן כזה, של כור עכביש שאני הולך בתוך, בין בניינים, וכאילו ממש כיף עכשיו. גם כשקורים דברים מסוכנים ואני נופל למשל, כלום לא קורה, כאילו אתה נופל למטה כזה,
יובל: ואתה ממשיך. זה קטע שזה לא מאיר אותך גם.
עשהאל: לא.
יובל: כאילו בדרך כלל, כשאתה מגיע לחלום למומנט הזה שאתה…
עשהאל: לפעמים כן, לפעמים אני כן מתעורר, ואז אני, אגב, אני גם יודע לישון, להתעורר מהשבה כמו שאת אומרת, ואז אני הרבה פעמים חוזר לאותה נקודה בחלום.
יובל: גם זה קורה. אתה על שף החלומות, לדעתי.
עשהאל: כי אני חושב שבאמת זה, יש, לא יודע,
יובל: אני לא יודע איך זה קורה. זו דיית שליטה על התת-מודעה.
עשהאל: הרבה מאוד פעמים.
יובל: מעניין אותי מאוד מאוד מאוד מאוד מה הסטטיסטיקה על הדבר הזה, כמה אנשים יש.
עשהאל: יש אנשים כאלה ויש תופעה כזאת, ויש לזה ערך אפילו בוויקיפדיה, ואני מסתבר, ממש לא היחיד.
יובל: לא יחיד אני יודעת, אבל אני עדיין חושבת שאתה במיעוט. בוא נראה.
עשהאל: אין לדעת מאיפה זה בא הדבר הזה. אני טועה שזה מכוח רצון, שאתה הולך לישון ואתה כל כך חשוב לך whatever.
יובל: כן.
עשהאל: יש איזה משהו באמת ברמת חשיבות שהוא כל כך מטורף.
יובל: נכון, נכון.
עשהאל: שוואלה, אתה אפילו בלילה מצליח לחלום עליו. אז היכולת לקחת את התחושה הבלתי מוגבלת שיש בחלום, ובעצם להעתיק אותה למציאות שלך כשאתה ער, אני חושב שזה משהו שהוא ענק.

לאחרונה קראתי פוסט של אלון משהו, אלון גונן, הבחור המיליארדר שיש לו את החברה של פלוס 500 והכול, הוא כתב פוסט לגבי מה הוא מחפש בעובדים שלו, בראיונות עבודה. והוא גם, זה היה בהמשך אגב לדעתי לפוסט שאלון מאסק העלה בנושא, כי אלון מאסק העלה פוסט ממש שבוע שעבר, או השבוע, שהוא כשהוא עושה ראיונות עבודה, לא מעניין אותו תארים וציונים.
יובל: נכון, רגע.
עשהאל: זה לא מעניין אותו. אז רונן גונן, אם אני לא טועה, או גנון, אלון, אלון גונן, אז הוא העלה פוסט שהוא רשם גם מה הוא מחפש בעובדים שלו, והוא רשם שם משהו כל כך יפה, שמאוד מזכיר את מה שעכשיו אמרתי. הוא אמר, זה כאילו בגאוני, אני כזה אומר לעצמי בלב, זה בדיוק גם מה שאני מחפש, אבל לא ידעתי לתת לזה את המילים האלה, ועכשיו אני יודע לתת את המילים האלה.

הוא אומר, אני מחפש עובד שיש לו מספיק דרייב להשיג את המטרות שלו, גם אם הוא יודע שאף אחד לא בודק או מבקר אותו. זאת אומרת שגם אם הוא יהיה לבד בעולם, הבית שלו, בחדר שלו, לא יודע איפה, לא צריך בכלל לעשות לו בקרה אפילו, כי יש לו את היכולת להניע את עצמו אל עבר המטרות והיעדים שהוא מציב לעצמו בלי התערבות חיצונית. וזה דבר ענק, זה כאילו, זה באמת הרבה יותר טוב מאשר מישהו שיש לו תואר שני בביוכימיה או אני לא יודע, במנהל עסקים, זה התואר המועדף עליי. מה זה פאקינג מנהל עסקים? כאילו, לא הבנתי מה אמור לקרות בתואר המוזר הזה.

אז כן, גם כאן אנחנו בעצם רוצים להצליח להגשים את המטרות ואת החלומות שלנו, ולא כי מישהו צריך לשבת ולהגיד לי, עכשיו צריך לעשות ככה ועכשיו צריך לעשות ככה, אלא כי אני מבין שזה הבן אדם שאני רוצה להיות. וכל אחד בוחר לעצמו איזה בן אדם הוא רוצה להיות. האם הוא רוצה להיות בן אדם שאשכרה מסוגל לקחת אחריות על החיים שלו ולהשיג כל מה שהוא רק רוצה, בין אם זה בהקשר של עבודה, בין אם זה בהקשר של החיים הפרטיים שלו או כל דבר אחר, או שאני רוצה להיות בן אדם שבעיקר, בעיקר, בעיקר, מחכה לא לעשות כלום על הספה. וזה גם בסדר, אין בעיה, אבל זה אמור להיות משהו שאתה מרוויח ולא משהו שאתה רק מחכה לנחות אליו. אז זה ככה ההבדל.

ולסיום, המון פעמים הכוח הרצון הזה, הוא יכול גם להיתפס כאיזשהו שיגעון, בסדר? תמיד אומרים, אילון מאסק is a psycho,
יובל: כאילו,
עשהאל: הוא באמת משוגע. הוא היה ישן במשרד שלו שלושה חודשים כי איזה משהו לא עבד בסיפור של הטסלה או בטיל שהוא שולח לכדור הארץ או כאלה, מי כדור הארץ, ואז הוא ישן שלושה חודשים במשרד ולא מעניין אותו כלום. ככה נראה בן אדם שיודע להשיג את המטרות והיעדים שלו בלי שמישהו אומר לו תישן במשרד או תישאר עוד שעה או תעשה מה שצריך כדי שהדברים יקרו.

עכשיו, העולם תופס את אותם אנשים כמשוגעים באיזשהו מקום, אבל רק משוגעים מצליחים לשנות את העולם. והבן אדם לדעתי לא אמור בכלל להיעלב שאומרים לו שהוא משוגע, שהוא מטורף, שהוא פשוט צריך לנסות לייצר לעצמו איזושהי מנגינה שכשמישהו אומר שהוא משוגע, אז הוא מפרש את זה כאני פורץ דרך. בדיוק, אני פורץ דרך. זה קצת כמו שסיפרתי את זה גם בפרק הראשון של הפודקאסט, אני תמיד, המון המון פעמים אני הולך לבר, שואל את השאלה כדי לוודא שהיא חושבת הפוך ממני. אם היא לא חושבת הפוך ממני והיא חושבת אותו דבר, אז זה לא טוב, שינוי תוכניות.
יובל: אבל אחרי כל השנים ביחד והתקופה הזאת, אין התכווננות מסוימת, כי זה עדיין עובד לך הטריק הזה?
עשהאל: עובד נפלא. בחורה, יש לה אופי מאוד מאוד ספציפי, היא לא האבטר בשום צורה, היא לא מעוניינת או שואפת להיות בעלת עסק, זה פחות הקטע שלה. היא להפך, היא מוכנה להיות השרגה שעושים לה forward ומבקשים שתטפלי בזה, תטפלי בזה. היא לא רוצה להיות בפרונט, וזה ממש בסדר, צריך מה שנקרא, שיהיה בעולם הכל מהכל. אבל לא, זה לא, אפילו רק לפני שבוע לדעתי, היה לי עוד איזה עניין כזה איתה, שכשהיא אמרה לי, רגע, אבל אה, אני יודע על מה זה היה, הנה, בוא נפתח את זה, סבבה, וזה נושא קשוח, אבל בסדר.
יובל: וואי, סליחה, בא.
עשהאל: היה לנו את העניין הזה, שאני בסופו של יום מאמין בלב שלם, שזה לא הוגן לצפות מירק לצורך העניין לדברים מסוימים, ואף אחד לא אמר לו שזאת הציפייה ממנו. זאת אומרת, הרי הבעל העסק יכול להגיד, מה, הוא לא הבין את זה? מה זה לא הבין, אחי? זה חוזר לארבעת ההסכמות, לא להניח הנחות. ברגע שאתה מניח שהוא מבין את זה, ואז אתה גם כועס עליו שהוא לא עשה את זה, מה, אתה השתגעת? תגיד לו את זה, הוא דובר עברית כמוני, כמוך, אז כאילו פשוט תגיד לו, היי, יארק, משימתך היא 1, 2, 3, זה מאוד פשוט.

אז אני, לצורך העניין, עכשיו, מצד שני, גם יש פה את האלמנט של לעשות את הדברים בטקט ובהיגיון, ולא סתם לדרוך לאנשים על יבלות ולעשות בלאגן. אז אני לפני כמה שבועות, באחד מהסיכומי שבוע, רציתי לוודא שאין בן אדם בארגון שלא מבין את מטרת העסק. אבל המטרה האמיתית, לא המטרה שאנחנו בשיווק, לא המטרה ש… אלא בסוף, כאילו, יש המון המון מטרות, אבל המטרה הגדולה היא בסופו של יום, שהחברה תעשה כמה שיותר כסף לעשהאל דרייר. זה כאילו, זה מה שזה, זו חברה פרטית, זו לא חברה ציבורית, זו לא עמותה, זה לא ארגון חסד, זה מה שזה.

עכשיו, ברור שזה עובר דרך מלא מטרות קטנות, כמו למשל, שלכולם פה תהיה יציבות כלכלית, שחברה תהיה יציבה, וגם אם הייתה קורונה או מלחמה או אני לא יודע מה, מעולם לא חילטנו אף אחד, מעולם לא קרה. אני מכיר המון חברים שלי, כולל אנשים שעובדים בהייטק, שחולטו, שפוטרו, ופה הדבר הזה לא קורה בגלל מלחמה או בגלל קורונה או בגלל לא יודע מה, כי יש פה יציבות, וגם יותר מזה, כן, החברה, אחת המטרות שלה זה גם שהלקוחות יהיו מאוד מרוצים מהשירות שהם מקבלים, ואנחנו יודעים שאנחנו גם עוזרים פה להמון המון משפחות ולהמון אנשים שמתפרנסים מתוך העסקים שאנחנו מקדמים, ויש פה עוד מיליון ואחת מטרות, אבל בסוף המטרה הסופית זה שהחברה תעשה כסף, זו חברה כלכלית.

אז אני באתי ואמרתי את זה בסיכום שבוע, ואז סיפרתי לבר שסיפרתי לה על איזשהו עובד בארגון, שרק מאותו יום שעשיתי את השיחה הזאת, הוא כאילו נהיה מפלצת, זאת אומרת, הוא ממש, מרמה שזה היה עובד שהיה לי הכי קשה איתו, למצב שזה עובד ממש מהטובי-טובים שאני היום יכול להגיד, וכל מה שהשתנה זה רק שהסברתי לו מה מטרת העסק, הוא פשוט, הוא אמר לי באלה המילים, כשאמרתי לו את זה, אז הוא אמר, בואי, לא ידעתי את זה, הוא אומר לי, לא ידעתי את זה.

עכשיו, אז סיפרתי את זה לבר, אני חושב שזה לא היה טוב, שכאילו, מה זאת אומרת? מה, זה, זה, כאילו, אתה יודע, בסוף זה, זה, זה לא כזה נעים לשמוע בתור עובד, שכאילו שיש לך פה איזה סוג של בוס שהוא כזה חצי גרידי, וחצי, כאילו, הוא, כאילו מדבר אבל הוא לא מבין שיש פה אנשים בחדר שהם בקושי סוגרים את החודש, וכל מיני דברים מהסוג הזה.
יובל: כן.
עשהאל: אחלה, בסדר? אני חושב אחרת. עכשיו, אם בר הייתה אומרת לי, וואי, זה ממש טוב, כאילו, שאמרת להם את זה, אני הייתי חוזר ואומר, חבר'ה, יש מטרות אחרות, אני עושה את השיחה פעם נוספת, זה היה גרוע, כי אין, זה לא משתנה אצלה, היא באמת, באמת מאמינה בכל מה שלא נכון, ואין לי בעיה עם זה, אני זורם. שמע,
יובל: היא אלופה, שלא יודעת, אתם בטח כמעט איזה, לא יודעת, שבע, עשר שנים ביחד, והיא על שלה. זאת אומרת, יש פה הרבה חבר'ה, אין מה לעשות, אנחנו המון שעות ביחד פה, ויש לנו סיכומי שבוע, ויש ימי ראשון, ושיעורים, ופודקאסטים, ואנחנו שומעים סיפורים, ואתה בן אדם מאוד כריזמטי, ויש לך, אתה מספר, בין אם זה המטבע של אילון, ובין אם זה כל מיני דברים, ואני כן חושבת שבסוף זה משפיע על אנשים, והרבה אנשים עושים דברים מסוימים בהשראתך, והכול, אז כל הכבוד לך שהיא עומדת על שאלה, ואתה לא מזיז אותה מהסנטר שלה, זה לדעתי מדהים, אלופה, באמת.
עשהאל: לא זזה זאתי, היא כמו עץ נטוע חזק בשורשים שלו. בקיצור, רק משוגעים, משנים את העולם. יובל, משהו לסיום, שאת רוצה לשתף את מאזינינו היקרים? את יודעת שיש לנו כבר 40 ביקורות של חמישה כוכבים בספוטיפיי? ידעת את זה? אז מי ששומע אותנו ורוצה לפנק אותנו באיזו ביקורת ספוטיפיי, חמישה כוכבים, יותר ממוזמן לעשות זאת. מה עוד?
יובל: נכון, ומי שצופה בפרק הזה, והוא גם היה בכנס ביום רביעי, אז ככה שידע שבקרוב מאוד יצא הפרק שלו, והוא יראה את עצמו, והוא מוזמן לשתף, ולהשאיר תגובה, ולפלטפורמות השונות, וגם יישלח אליו בקרוב לינק של דרייב עם הקטע שלו, והוא מוזמן גם לשתף את זה ולתייג אותנו, ואנחנו גם נשתף את זה בחזרה, וזה יהיה מדהים.
עשהאל: יאסו, יאריק?
יאריק: היה אחלה פרק.
עשהאל: מה עוד?
יאריק: אין לי מה יותר מדי להוסיף.
עשהאל: איך החלומות שלך?
יאריק: האמת שדווקא כשדיברת על החלומות, אני חושב שאנחנו די מתאמים פלוס-מינוס למטרות שלנו בחיים מבחינת הכסף וההצלחה, כי זה משהו שאני גם מאוד מאוד רוצה לעצמי.
עשהאל: נסה לדבר רק למיקרופון, כי אני רואה שאין פסים כשאתה מדבר.
יאריק: אה, כן, אני חושב שם הרבה יותר טוב. היה איזשהו מקרוא שקודם כל דיברת על חבר שלך, שאמרת שאין לו זמן לכלום, ואני חושב שדווקא האנשים האלה שאומרים להם שאין להם זמן לכלום, הם האלו שהכי צריכים פתאום לשים טיפה, למצוא את הזמן הזה, וכן לעשות את הדברים. נגיד, אני גם מכיר את הקטע של המיינדפולנס, כי אני גם הייתי עושה את זה, פעם הייתי עושה את זה, פעם לא הייתי עושה את זה, ודווקא אנשים שאין להם זמן לעשות את המיינדפולנס, הם דווקא אלו שהכי צריכים לעשות את המיינדפולנס, לשים את החמש דקות האלו, עשר דקות, ואז כאילו, זה חמש דקות או עשר דקות שיכולים פשוט לשנות להם את כל החיים ברמה פסיכית. אז זה כאילו דברים שאני כזה די רציתי לדבר עליהם.
עשהאל: אם אני למדתי משהו בחיים, זה שאנשים מתמידים במה שעושה להם טוב ודופמין וכיף. קשה מאוד לבקש מבן אדם להתמיד במשהו שהוא חרא לעשות אותו, אז…
יובל: נכון.
עשהאל: הרבה יותר קל להתמיד במיינדפולנס כשמצליחים לגלות את הקסם והיופי שיש בדבר הזה, ורק אחרי שמצליחים להשיג את הדבר הזה, אז פתאום זה הרבה יותר קל למצוא את החמש דקות ביום, ופתאום זה הרבה יותר קל… הרי זה לא באמת חמש דקות ביום, זה ככה אמור להיות כל היום שלך, גם כשאני עכשיו עושה פה פודקאסט, אם מה שעובר לי בראש זה, וואי, וואי, עוד מעט יסתיים הפרק, ואז יש לי את הישיבה הזאתי, וארוחת צהריים כבר התחילה לפני 20 דקות, ואיזה באסה ואני רעב, ורגע, אני צריך לדבר עם יובל על ככה, ויש לנו את המבצע, ומה קורה, ויש מכירות, ו… אז אתה בעצם פשוט מפספס את ההווה. ההווה הולך פייפן, וזו הבעיה הכי גדולה, שהחיים האמיתיים הם רק ההווה. כל העבר והעתיד זה איזה מין חלום שאנחנו מספרים לעצמנו, איזה מין זיכרון, אני זוכר אבל שזה קרה, מה זאת אומרת לי? אתמול היה כך וכך. בסדר, אחי, אבל היום זה היום, ועכשיו זה עכשיו, אז ככל שנצליח להיות יותר ברגע, ככה אנחנו נצליח להפיק הרבה הרבה יותר תועלת והנאה והבנה והכול מאותו רגע. אז זה ככה בעניין הזה. יריק, תודה רבה שהצטרפת אלינו. יובל, תודה רבה שהעברתי איתי את הפרק, גם את הפרק הזה, ואנחנו נתראה בפרק הבא. יאללה, ביי!

עשהאל: היי חברים יקרים, מה המצב פרק 71 כבר כאן? בפרק הזה דיברנו על עבודה מהחלומות. איך אנחנו יכולים לתעל את זמן השינה שלנו לטובת העסק וההתפתחות האישית שלנו? נשמע מסובך? נשמע לא הגיוני? נשמע המצאה מוחלטת? פרק 71, מתחילים!

גדלתי בשומרון. קשב וריכוז, המון. כדורגל, מקום ראשון. העיקר, לא לישון. אני בן 10 – הלם. סבא עשה קסם. איך בעצם? 12 – שלוקים קרים. מכירות של החיים. המצב אנוש? היצע וביקוש. 13 – פליירים כל היום. בקור. בחום. קברתי בחול. פוטרתי. למדתי. אמון מעל הכול. 16 – קוסם אמיתי. עסק פגזי. 70 אלף שקל בחודשי השיא. קוסם זה לשחק. לשחק זה לשווק. מקל הקסמים התפרק. עורכי דין. התחלתי לשווק. בפודקאסט שלי אשתף מניסיוני, לשווק ולמנכ״ל ממש כמו עשהאל. בלי פילטר או עריכות. אין סודות. שימו אוזניות. פרק של השמחות.

טוב, פרק 71. האמת היא שהפרק הזה הוא ככה מגיע אחרי שהכנס כבר התקיים. את הפרק הקודם הקלטנו ממש רגע אחד לפני שהכנס התקיים, היה צפוי להתקיים, והיום אנחנו באמת אחרי הכנס, אז בכנס עצמו אנחנו גם עשינו עמדת פודקאסט, וכל מי שיתראיין לעמדה אז ישמע את עצמו ממש בקרוב. הפרק ככה באמת בשלבי סיום אחרונים, אחרונים, אחרונים של העריכה. לכן זכינו להקליט היום פרק בנושא אחר, האמת שזה נושא מאוד מאוד חם. איתי נמצאת יובל, יובל, מה שלומך?
יובל: בסדר גמור, מה העניינים?
עשהאל: הכול מצוין, ועל הטכני, יאריק, מה שלומך?
יאריק: מעולה, בסדר.
עשהאל: יופי, נהדר, הכל בסדר מבחינה טכנית?
יאריק: הכל מצוין
עשהאל: יופי, יופי, נהדר.

אז אנחנו הולכים לדבר על איזשהו נושא שעלה לי ככה היום בטיול עם לאבה, עם הכלבה שלי. אתמול, אז בעצם התחלנו לתאם פגישות בפועל ללקוחות אמריקאים, בעיקר במיאמי, בלונג איילנד ובכל מיני מקומות נוספים בארצות הברית, וכאילו כבר יש לנו כמה סרטונים ככה שהקלטנו כקמפיינים במטא, שהמטרה שלהם זה להביא לידים של אנשים מארצות הברית שרוצים שנעשה להם בעצם שירותי מרקטינג בכל הפלטפורמות וכזה.

והחלטנו שאנחנו רוצים בעצם לעשות עוד קריאייטיבים, כי לפעמים קריאייטיב אחד מדבר לקהל מסוים, קריאייטיב אחר מדבר לקהל אחר, לפעמים בן אדם צריך לחוות קריאייטיב מסוים ואז עוד קריאייטיב אחר מזווית אחרת כדי להגיד, בוא'נה, כבר פרסום שלישי-רביעי של הבחור הזה שאני אוהב,
יובל: וואלה,
עשהאל: אני אשאיר לו פרטים, לפעמים זה קצת יותר קשה להשגה, מה שנקרא, מה שאנחנו מדמיינים את זה.

ואז בעצם אתמול, בשעה שתיים וחצי, בלוז שלי היה רשום, מקליטים פרק בינלאומי. אז יובל מגיע לחדר, ואנחנו מתחילים בעצם איזשהו סשן של חשיבה, של איך בעצם אנחנו רוצים להפיק את הסרטון הבא. אז עושים את מה שאנחנו בעצם יודעים לעשות. שורה תחתונה, יוצא איזשהו טקסט, טקסט על דף, של בעצם, הנה התסריט, הנה גם הכנת אותו פה במקרה הכינות מראש. אז יצא איזשהו טקסט כזה או אחר, ומה שקרה זה שאנחנו התחלנו בעצם לצלם.

עכשיו, בתכלס, גם האנגלית שלי לא מספיק מתורגלת, זאת אומרת, זה מאוד מיוחד שאני פתאום מדבר באנגלית, וגם, מה לעשות, באופן טבעי אני לא ניחנתי בכושר זיכרון מדהים. אני משתדל לזכור רק מה שחייב, כדי להשאיר את המוח שלי שהוא יהיה עם מקום לדברים אחרים. ואתמול באמת ניסינו לצלם כל מיני טייקים והכל, והחלטנו שהיום אנחנו באמת נמשיך עם זה והכל.

אבל מה שקרה זה שאני ככה, אתמול לפני שהלכתי לישון, אז אמרתי לעצמי, וואלה, אני רוצה לזכור את הטקסט הזה. באמת, אני רוצה לזכור אותו, זה טקסט לא כזה ארוך, הוא מורכב מאיזה חמישה-שישה חלקים, לא יותר. בסך הכל, מקצה לקצה יש פה איזה, לא יודע, עשרים משפטים, לא נשמע לי משימה כזאת מורכבת, אבל אולי בשבילי, בתור אחד שלא מצטיין בזיכרון, זה יכל להישמע קצת, זה אולי היה קצת יותר מאתגר.

ומה שעשיתי, זה פשוט לפני שהלכתי לישון, אמרתי לעצמי בלב, אוקיי, אז הלילה אני הולך לתרגל את הטקסט הזה, אני ככה אקריא אותו לעצמי במוח עוד פעם ועוד פעם, יש לי 6-7-8 שעות שאני ישן, זה הרבה מאוד זמן, אני בטוח שאני יכול לתרגל את זה מלא מלא פעמים. ובאמת בבוקר קמתי, והדבר הראשון שאמרתי, קמתי קודם כול מאוד מוקדם, תמיד זה קורה לי, כשאני בעצם צולל לתוך חלום מודע, אז אני קם מהר יותר, כי אני בעצם חצי כבר ער לאורך כל הלילה פחות או יותר.

ואנחנו בפרק הזה נדבר על הנושא הזה של מה שנקרא חלימה מודעת, או חלום צלול, גם זו דרך לקרוא לתופעה הזו, שבעצם לפני שהלכתי לישון, אמרתי לעצמי, אני ממש רוצה להצליח להספיק לתרגל את הטקסט הזה. וכשקמתי בבוקר, זכרתי את הטקסט בצורה מאוד מאוד טובה, שלחתי ליובל הודעות קוליות של הנה אתמול היית ככה קצת מאוכזבת ממני מהזיכרון, שאני כל פעם מתחיל עם מההתחלה, ולא זכרתי וכן זכרתי, בבוקר זכרתי את זה פעם אחר פעם, וגם כשהגעתי פה למשרד, אז זכרתי את הטקסט מלא מלא, כאילו אמרתי אותו למלא מלא אנשים שונים, ובעצם זה קרה כי בחלום אני פשוט החלטתי לתרגל את הטקסט, וזה קורה לי המון.

כשאני, לפני שאני ללכתי לישון, אז זה כבר הרבה שנים ככה, אני יכול להחליט אם אני רוצה להיות בחלום מודע או לא, וגם אם אני לפעמים לא מחליט לפני השינה, לפעמים בחלום עצמו, זה פתאום קורה לי. אז כאילו, זו איזושהי תופעה שהייתי שמח שנדבר עליה, כי אני חושב שפשוט המון אנשים לא מכירים את האפשרות הזו, וזה לא שהם באמת לא היו רוצים את זה, או שהם לא יכולים להיעזר בזה, אלא הם פשוט לא חושבים שזה אפשרי, בהתאם לה, בהמשך לאחד הפרקים האחרונים שלנו, שדיברנו על, עשהאל מרדכי, אי אפשר. אז כאילו, זה כן אפשרי, ואני הייתי שמח קצת לשתף על החוויה של איך בעצם הדבר הזה עובד. אז בואי נתחיל רגע, יובל, את יכולה להקריא להם איך ויקיפדיה בעצם מגדיר את הערך של חלימה מודעת?
יובל: וואו, אני לא הבאתי משקפיים, אני אשתדל.
עשהאל: רגע, אז אני אגדיל לך את הטקסט. לא, זה לא יגדיל אותו. כן, בבקשה.
יובל: מתוך ויקיפדיה. חלימה מודעת, חלום צלול, הידועה גם בשם חלימה צלולה או חלום צלול, היא תופעה המתרחשת כאשר אדם מודע לכך שהוא נמצא בחלום כאשר הוא ישן. תודעה זו מאפשרת לאותו אדם לשלוט על פעולותיו במרחב החלום חלומים צלולים, סליחה, אני לא רואה, מדווחים כי במהלך חלומות צלולים הם מסוגלים להתחשב בכל הנסיבות הקשורות לזמן הערות ואף לנהוג בחלום מתוך רצונם. כל זאת כאשר הם נמצאים במרחב החלום הנתפס כאמיתי להפליא. לאדם שנמצא במצב של חלימה מודעת יש שליטה מלאה בעלילת החלום. במקרים אחרים יש לחולמים שליטה על חלקים במרחב החלום.
עשהאל: במרחב חלום הנתפס כאמיתי להפליא.
יובל: כן, ואז איפה?
עשהאל: יש שליטה מלאה בעלילת החלום, במקרים אחרים יש לחולמים שליטה על חלקים.
יובל: יש לחולמים שליטה על חלקים.
עשהאל: במרחב החלום עצמו הם מסוגלים לשלוט על עצמם באותו מרחב ומתפקדים כמעין שחקנים בסיטואציה מוגדרת. בסדר? אז אני מניח שזה די ברור ומובן. עכשיו, אני, לסיפור הזה שבכלל יש לדבר הזה הגדרה ושזה אשכרה משהו שהמדע מתייחס אליו והכול, אני נחשפתי רק בשלב מאוחר בחיים שלי. אני חייב להגיד שאת התופעה עצמה, אני כבר באמת מגיל קטן אפילו מכיר את זה.
יובל: אני שמעתי על זה, אבל כאילו הרגשתי שזה של יחידי סגולה, שכאילו רק, לא יודעת, איזשהו קשר חזק עם התת-מודע או אני לא יודעת מה, שככה מצליחים לחלום חלום צלול ולהיות בשליטה ובמודעות על מה שקורה תוך כדי.
עשהאל: נראה לי הדרך הכי קלה לייצר את היכולת הזו, זה קודם כול לנסות פשוט, בזמן שאני חולם, להגיד לעצמי רק, תזכור שזה רק חלום, מזה זה מתחיל לדעתי. אני זוכר שכשהייתי קטן, אז תמיד הייתי חולם, ואז תמיד החלומות שלי היו מזעזעים, כל מיני גנבים שנכנסים, כל מיני רוצחים, כל מיני, הייתי גר בעיניו בגילאים האלה, זה כזה כמו שני מחבלים חדרו ליישוב, ובמקרה הם גם מאחורי הבית שלי תמיד, וכאילו תמיד זה היה כזה איכשהו מאוד קרוב אליי, ואז באיזשהו שלב בחלום, פתאום אני אומר לעצמי כזה, תזכור שזה רק חלום, ושום דבר לא באמת יכול לקרות, והכול טוב, ואז כל שאר החלום פתאום נראה הרבה הרבה יותר סולידי וכיפי, לפעמים גם זה מאיר אותי.
יובל: כאילו תוך כדי החלום, אתה אומר לעצמך, זה חלום.
עשהאל: כן.
יובל: טירוף.
עשהאל: ולא רק שאני אומר שזה חלום, גם אני יודע שאני לא יכול למות, ואז זה בכלל סבבה.
יובל: תקשיב, זה ממש מטורף.
עשהאל: כי אז אני מתחיל לעשות דברים שלא הייתי עושה בעולם האמיתי, נגיד סתם, לקפוץ בבניין, אני לא הייתי קופץ בבניין בעולם האמיתי.
יובל: אני מאוד מעניין אותי, בא לי שאנשים יגיבו פה אם הם יכולים לשלוט בזה, כי אני…
עשהאל: אני בטוח שיש עוד אנשים שיכולים, גם פגשתי אנשים שיכולים.
יובל: כן?
עשהאל: אבל לקח לי זמן בכלל להבין שזה לא…
יובל: אני חולמת מלא, אבל לא…
עשהאל: מה זאת אומרת, אבל את עכשיו בחלום.
יובל: כן.
עשהאל: ובוא נניח שגם, הכי קל הרי בחלומות, כשאת בבוקר זוכרת את החלום, סימן שיכלת להיות בחלום מודע, ולא היית כי פשוט, כי לא, כי פשוט לא. אבל אם את זוכרת את החלום, סימן שיכלת להתעורר באמצע החלום ולשלוט עליו. אז פעם בראשית שאת חולמת, תנסי פשוט להגיע למצב שאת אומרת לעצמך, אני יודעת שאני בחלום. זה כל המשחק. אחרי שאת יודעת לעשות, אני יודעת שאני בחלום, אז אפשר גם עכשיו, מתוך הידיעה שאת בחלום, להגיד, רגע, אז בוא ננסה לעוף, בוא ננסה להיתקע בשפיצים שיש למטה, נראה מה קורה. ולא קורה כלום, אגב, בחלומות שאתה נתקע בדברים שאמורים להרוג אותך, אתה פשוט עובר דרכם, זה ממש מגניב. אז תנסי בתור התחלה פשוט להיות, להיות,
יובל: די,
עשהאל: די, די כבר עם ה-GPT הזה. קיצר, קרה גם בפרק הקודם. אני אניח את הטלפון פה, כדי שלא יקרה. בקיצור, אז אני חושב שזה התחיל קודם כל בהתחלה באיזשהו סתם שפשוט זה קרה לי, והייתי פשוט יודע שדברים נוראים קורים אבל הם לא אמיתיים, אז הייתי מזכיר לעצמי,
יובל: היי,
עשהאל: זה לא אמיתי, ולאט לאט באמת התחלתי להצליח להיות מסוגל לשלוט בחלום עצמו.

עכשיו, אני מניח שהשליטה על החלומות היא קודם כל בראש ובראשונה, על בסיס זה שיש לי רצון מאוד מאוד גדול להספיק איזשהו משהו בזמן השינה. רוב האנשים לדעתי, לפני שהם הולכים לישון, מה שהם רוצים זה פשוט שלא יגיע הבוקר, או משהו, זאת אומרת, לישון כמה שיותר זמן, או לא יודע, כאילו, משהו בסגנון הזה.

אצלי, לא סתם אומרים שבעלי עסקים עובדים 24-7, אני לפעמים לא נעים להודות בזה, אבל זה מאוד מאוד, נקרא לזה, פוגש אותי, זאת אומרת שגם, נגיד, גם כשאני חוזר הביתה ואני עושה מקלחת לדבש, לא אשקר לך, אני יכול לפתוח טלפון ולהסתכל רגע על המייל שלי, אני יכול גם, אפילו אם אני 100% דבש ואני שם את הטלפון אפילו בכניסה לבית, שם אותו באיזה תא, ואפילו לא איתי פיזי, בראש אני כן אחשוב, רגע, היה לי השבוע משהו, יש לי איזה עובד שאני רוצה, שצריך לרתום אותו, איך אני הולך לעשות את זה, יש לי איזה ריטיינר מסוים שאני לא רוצה לאבד, יש לי איזה תהליך מסוים של הלידים שאני רוצה לשפר, יש לי חלומות בחו״ל, יש לי, והדברים האלה הם כן סביבי, וברגע שהרצון להצליח ולהתקדם ולהשתפר במה שזה לא יהיה, לא משנה מה זה אפילו, הוא כל כך חזק, אז משם זה לאט לאט מתחיל להגיע, כל הקטע שלה באמת לנצל את הזמן ולא לפספס גם את זמן השינה, אז זה ככה, מאיפה בעצם הדבר הזה, דעתי, נובע.

אגב, יש גם המון עניין של מה שנקרא זמן עיכול. מה הכוונה? לפני הרבה שנים אני נגיד הייתי רוקד בצ'אטה, אוקיי? והמון המון זמן כבר לא רקדתי בצ'אטה, ואני בטוח במאה אחוז, שאם אני עכשיו אלך שש פעמים ברציפות, פעם בשבוע, לבצ'אטה, אני אהיה כנראה טוב יותר מהשיא שהייתי בעבר. למה? כי גם אם אני עכשיו לא רוקד, יש עניין של זמן שעובר, שהמוח שלי מצליח לעכל את התנועות שהוא למד בעבר, והפעם הוא יעשה אותן בסיבוב הזה, מה שנקרא, טוב יותר.

זה קורה בעוד המון דברים, גם נגיד, סתם, אם אני עכשיו אחליט שמתמטיקה חוזרת לעניין אותי כמו שעניינה אותי בתיכון, אז אני בטוח שצ'יק צ'אק הרבה יותר מהר, אני אצליח. זה קצת כמו שמישהו שמשלים בגרויות בגיל מבוגר יותר, הוא עושה את כל הבגרויות בשנה אחת או אפילו פחות. איך יכול להיות שהבחור השני עשה את זה בכמה שנים? כי יש עניין שאתה התבגרת ואתה גדלת ואתה יודע היום יותר דברים, באופן טבעי, אתה גם יותר מאמין בעצמך והמיינדסט שלך ישתפר בדרך כלל, ולכן אתה מצליח לעשות את זה הרבה יותר טוב.

אז גם כאן, ברגע שאני הולך בעצם לישון ואני קם, אחרי שאני מרגיש שוואלה, כל הלילה רק תרגלתי את הטקסט הזה,
יובל: אז
עשהאל: המון המון פעמים זה באמת עושה את שלו, ופתאום אני מתעורר בבוקר ואני מרגיש הרבה הרבה יותר טוב. עכשיו, אני יודע שהבאת את הטקסט איתך, אבל אל תראי לי את הטקסט, אני אנסה רגע להריץ אותו את הפרסומת שעכשיו אנחנו מקליטים בעל פה, ואחר כך את יכולה גם אחרי זה להקריא אותה מהדף כדי שזה יהיה מדויק. אז זה הולך ככה. Is it raining at your brand right now? A rain of leads, a rain of sales, a rain of money, if it is, you must be our customer already. היי, My name is a sayl and I am the owner of the biggest marketing agency in Israel. We do marketing across all platforms, including Google, Facebook, Instagram,
יובל: TikTok,
עשהאל: ChatGPT, GROK, קלוד, and more. עכשיו זה Because when you hire us we will make sure that there is no leaks on your marketing, gaps, only money at your bank account. ואז זה ממשיך ל-Grabin umbrella because it's going to be rainy. Let's make it rainy together. Fill up the form right now. זה ככה פחות או מה שאני זכרתי. בואי תקריא עכשיו את הטקסט וגם תנסי להקריא אותו עם הטונציה הנכונה.
יובל: יאללה. Is it raining at your brand right now? A rain of sales? A rain of leads? If it is, you must be our customer. היי, אני איזה סייל ואני המערכת המרכזית הכי גדולה בישראל. אנחנו עושים מרכזים על כל המצבים, גוגל, פייסבוק, אינסטגרם, טיקטוק, טאבולה,
עשהאל: אאודברן,
יובל: יוטיוב, גרוק, דיפסיק, קלוד ויותר. כי כשאתה תחליט אותנו, אנחנו עושים את המרכז של המרכז שלכם בין הליקים. אין גפים, אין הולכים, רק כסף במבנק האחרונות שלכם. האם אני כבר לומר שהם עוד מערכת שלכם? עוד מערכת שלכם?
עשהאל: יפה, אז כמעט כמעט זכרתי הכל, יש את החלק הסופי-סופי בסוף, שאמרת שם אבל זה כאילו אתמול היה הרבה יותר רחוק מה…
יובל: יש לי הקלטות בוואטסאפ שתיעדו שזכרת את זה בצורה…
עשהאל: ובבוקר קנתי והרגשתי שאני ממש כל כך הרבה פעמים כבר אמרתי לעצמי את זה בחלום, שעכשיו אני זוכר את זה ואני מריץ את זה בטיול עם לבה אלף פעם, ואמרתי, וואללה, אני אקליט ליובל, אולי היא תהיה גאה בי כזה, תשמע שוואללה, עשיתי שיעורי בית, מה שנקרא, אני לא הולך לבייש אותה גם היום, לא לבזבז לה את הזמן. אז כן, עכשיו, הקטע הזה, אם הזמן היא קול, אז מאוד מאוד חשוב שנכיר את הדבר הזה, כי הוא עוזר לנו המון המון פעמים גם בעוד דברים. אני אתן דוגמה. אם למשל עכשיו אני עובד עם איזשהו לקוח כזה או אחר, ואני רואה שהשיחה איתו לא הולכת למקום טוב, זה קורה. אז לפעמים הדבר הכי נכון לעשות זה לא לנסות להגיע לאיזה פתרון קסום כזה או אחר, לפעמים הדבר הכי טוב שאפשר לעשות זה פשוט להגיד מה שנקרא, אתה יודע מה, בואו נחשוב אתה ואני על הדברים ונדבר על זה מחר. ואז הרבה פעמים כשמגיע אפילו רק מחר, רק עצם זה שעבר קצת זמן, פתאום הלקוח בשיחה שלאחר מכן, הרבה יותר נינוח.
יובל: זה כמו זוגיות אחרי ריב.
עשהאל: תפרטי.
יובל: כאילו, יש הרבה זוגות שלצורך העניין, כשהן רבים, אז מאוד צריכים את ה-נשלים עכשיו, אף אחד לא יוצא מהבית, אף אחד לא הולך לישון, אף אחד לא, אנחנו עכשיו יושבים, פותרים את הדבר הזה. ויש הרבה זוגות שדווקא להפך, כאילו, גם אם לא שני הצדדים, אבל אחד הצדדים צריך רגע התרעננות, אז רבים, יש את האישי הזה, אוקיי, אני שנייה לוקח לעצמי עשר דקות, עשרים דקות, חצי יום, את הלילה, לא יודעת כל זוג ומה שעובד בשבילו, ונדבר על זה אחר כך, ואז מגיעים באיזושהי אנרגיה מחודשת. למשל, אני אישית, נגיד, מאוד אוהבת לפתור ב… עכשיו אנחנו יושבים על הדבר הזה, ומסגרים, סוגרים את הפינה, כי זה מפריע, לדעתי, אחר כך בלילה, לישון, הכל. אבל, כאילו, יש אנשים, אני חושבת, אולי אפילו אורון קצת, למרות שאנחנו, אין מה לעשות, התכתבנו לדרך שלי, אבל לפעמים אני יכולה להגיד שכאילו, כן, צריך את ה-10 דקות האלה שנייה, קח, תחשוב על הדברים אתה, אני אחשוב על הדברים אני, ומגיעים באנרגיה מחודשת, ויש את הזמן עיכול הזה, לחשוב כאילו, לא מתוך משהו מאוד רגשי כזה מהבטן או…
עשהאל: לגמרי, זה בדיוק, זה ממש דוגמה טובה. לשמחתי, בר ואני מיושרים על האופציה שלך.
יובל: כן.
עשהאל: כאילו, שנינו מאמינים שלא אמורים לסיים יום ב… לא יודע, בבוקר נדבר על זה, אלא עדיף לדבר על הדברים כשהם חמים יותר, כשהם… כי,
עשהאל: כי אני חושב שיש קצת הבדל, כי כשאני מתעסק עכשיו בלקוח, אז נכון, יש לי מערכת יחסים איתו, והכול באמת נכון, אבל כאילו, אין פה יחסים רומנטיים שאי אפשר לסיים בגדול, כי, אתה יודע, הכול אי אפשר לסיים, אבל כאילו, בר ואני לא נסיים את הקשר על זה שרבנו על איזה משהו. גם אם הריב הוא ממש חמור, ויש פער ממש גדול, לי לא עוברות מחשבות בראש של בוא נסיים את הקשר. לעומת זאת, עם לקוח, בסופו של יום, יש סיטואציות שאני יכול לתת לך, שאני אגיד, אוקיי, אני רוצה לסיים את זה, או שהלקוח, הנה, מה, אין לנו נטישות? יש נטישות, כמו לכל עסק אחר, אז גם הלקוח באיזשהו שלב יכול להגיד, בוא נסיים עם זה. ולכן, אני חושב שזה ההבדל, שבזוגיות, אנחנו, מה שנקרא, שנינו מסכימים, שלא משנה כמה אנחנו בפער כזה או אחר, אנחנו עוברים את זה ביחד. אז כדאי שנעבור את זה ביחד עכשיו, כי חבל על כל רגע שכל אחד מאיתנו סובל. בעסק, לפעמים באמת התשובה היא, אוקיי, בוא נסיים. ואם התשובה היא, בוא נסיים, אני מעדיף שלא נסיים, כי זה לא נכון עסקית לסיים, אז אני מעדיף לתת לזה הזדמנות אולי גם מחר. אחלה. אנחנו באופן כללי, אגב, התחלנו לעשות שיווק באופן אקטיבי לשוק של ארצות הברית.
יובל: נכון.
עשהאל: וחשוב לי להגיד שזה איזשהו ניסיון שאנחנו עושים, שהוא פעם ראשונה בחיים שלי שאני באמת מחליט, שאני אשכרה הולך לנסות לעשות את הדבר הזה, ואני מאוד מאוד מקווה שזה יצליח. ואם זה יצליח, אז זה יכול לפתוח פה דלתות מאוד משמעותיות, ולכי תדעי, אולי גם הפודקאסט יהיה באנגלית, אז אני כבר מכין את האנגלית שלי.
יובל: מנעים האנגלית שלי.
עשהאל: ממש ככה. אגב, אני גם בכללי, אם כבר מדברים על חלומות, לילה ועניינים כאלה, אז אני תמיד מחלק את היום שלי לשני חלקים, ואגב, זה גם מאוד משלים את ה… שכן, שבסוף בעל עסק, בעיניי, שהוא בעל עסק שחשוב לו שהעסק יצליח, ולא רק שחשוב לו שהוא יצליח, אלא שהוא פשוט לא, הוא לא באמת שבע. זאת אומרת, גם אם העסק מאוד מצליח, הוא עדיין רוצה להמשיך להמשיך לדחוף את העסק, כמו להמשיך לדחוף את העסק, וגם אם עכשיו הוא הגיע ליעדים שהיו לו שנה שעברה, אז הוא רוצה עכשיו להגיע ליעדים חדשים. אז ברגע שהמיינדסט הוא כזה, אז יש איזו עבודה כאילו בסוף שהיא סביב השעון. ואצלי למשל, אז סבבה, אז יש את ה-9 עד 6, שאני עובד במשרד, ואז כאילו יש את ה-6 עד 9, שזה החצי השני של היום, שגם בו אני עובד בתכלס.
יובל: מה הבעיה?
עשהאל: יכול להיות שבאותם ימים, באותן שעות, אז זה כאילו לא יהיה כמו עבודה שאני יושב פה על מחשב, אבל זה יכול להיות גם בישיבה עם חבר שאני מתייעץ איתו על משהו. זה יכול להיות גם שאני הולך לטיילת בתל אביב, כי אני רוצה להבין רגע איזה וייב מסוים של קהל יעד מסוים, או איזשהו ביטוי שלא הבנתי עד הסוף, ואני רוצה לראות אותו רגע פיזית בים. זה יכול לפגוש אותי בכל מקום. אני מאוד אוהב לבחון עסקים באופן כללי. אני אתן דוגמה. היה לנו עכשיו את הכנס, והייתה חברת הפקה. וחברת ההפקה, אנחנו הזמנו מלכתחילה איזשהו שטיח, באיזשהו צבע, מגיעים לאירוע, ואין את השטיח עם הצבע, מסבירים לנו שהמשאית ונפל ולא נפל. ובסופו של יום, כשהבן אדם מתקשר ורוצה כסף, אנחנו מסבירים לו, תקשיב, לא קיבלנו את השטיח שהזמנו. בסוף הבאתם לנו איזשהו שטיח בצבע אדום, לא קשור לכלום, אנחנו רעבים להגיד גם שמלכתחילה זה לא היה טוב, אנחנו ביקשנו את השטיח כי הרגשתי שאני העמדה היחידה שלא קיבלה את השטיח, אז… אבל אם מישהו היה אומר לי שהשטיח הזה הולך לעלות 550 שקלים, אני בספק אם הייתי אומר לו כן, הייתי אומר לו אוקיי, אז הכל טוב, לא צריך את השטיח, כי באמת זה לא היה משמעותי. ואז כשאנחנו מרימים טלפון רגע לבעל החברה, והוא אומר לנו באלה המילים, אם זה מה שהבנתם וזה לא הוסבר לכם וגם לא קיבלתם את השטיח שלכם, אז הכל בסדר, מחול, מחול, מחול, מה שנקרא. אז אני מעריך את זה, זאת אומרת, אני אומר לעצמי, בואנה, שווה ללמוד מזה, כי באמת אני כלקוח קיבלתי חוויה פחות טובה, אבל ברגע שהוא אומר לי, מחול, מחול, מחול, אז אני זוכר, וואלה, הנה חברת הפקה מסוימת שאני יכול לסמוך עליה, שאני יכול, הם עושים עסקים באופן ישר, מה שנקרא. אז כל הזמן זה בסוף איזושהי למידה אינסופית, גם כשאני בערב יוצא למסעדה עם בר או משהו, אז אני אסתכל רגע איך המלצרים לבושים, או איך המקום נראה, ואני אנסה…
יובל: אפשר ללמוד הרבה מהפרקים אחרי ארצות הברית שהייתם.
עשהאל: נכון, נכון.
יובל: שכל דבר אז פגש אותך.
עשהאל: נכון מאוד, עם ה… איך נקרא? עם ה…
יובל: סטארבקס.
עשהאל: סטארבקס, נכון. בקיצור, זה כן, יש פה את ה-24-7 הזה, והרעיונות הכי, הכי, הכי טובים, זאת אומרת, אצלי ביום אני עובד ובלילה אני ממלא את הקבוצה של הוואטסאפ שלי עם עצמי, וקבוצות של מנהלים וכאלה, בכל מיני דברים שעלו לי לראש. והמון המון פעמים הדברים האלה שעלו לי לראש, אם גם לא כותב אותם בצורה מאוד מדויקת למה התכוונתי, אז בבוקר כשאני קם אני מסתכל ואני אומר, מה זה בכלל אומר, 1, 2, 3? כאילו, מה אני אמור לעשות עם המשימה הזאתי? ואז אני מתעצבן, אני אומר, בוא'נה, אני סתום, אני הייתי צריך בלילה להבין שבבוקר אני לא באותו מיינדסט ולא באותה אווירה, ולא, כי ואז אני פשוט לא מבין מה התכוונתי, אני יושב שעה מול ההודעות, אני אומר, בוא'נה, אני לא כותב הודעות סתם, אבל אני לא מבין מה רשום פה. אז אצלי זה באמת מתחלק בצורה הזו, והרעיונות הכי גדולים שאי פעם היו לי, שיישמתי, שגרמו לעסק להצליח, ואני יכול לתת כל מיני נקודות זמן שונות, זה תמיד, תמיד, תמיד מחשבות שעולות לי דווקא לא כביכול בזמן עבודה. זאת אומרת, דווקא יותר באיזה זמן של צ'יל, של כיף, של לשבת במרפסת, לשבת עם קובי, לשבת עם חברים, לשבת עם… כל מיני כאלה, מין מצבים שהם כביכול לא עבודה, אבל פתאום זה עולה לי לראש, פתאום קורה איזה משהו סביבי, שאני אומר לעצמי, היי, זה טוב, מחר אני הולך ליישם את הדבר הזה, אז זה ככה גם, כדאי להכיר את העניין הזה. אגב, ביום, כאילו, מה שנקרא, שני החלקים של היום מאוד חשובים, כי היום זה החלק שבו אני מחסל את רשימת המשימות שנוצרה בלילה, ובלילה אני מייצר לעצמי את המשימות. עכשיו, בחלום עצמו, אז כשאני מתחיל, בואו, אם נחזור רגע לנושא של החלום, אז כבר כשהחלום מתחיל, אז תמיד הוא מתחיל גם אצלי בקטע הזה של ה'היי, אני בחלום'. כאילו, זה תמיד מתחיל מזה, ולכן, אם מישהו שעכשיו מאזין לנו ורוצה לפתח את היכולת לחלום במודעות, כמו שאמרתי לך לפני זה, שיחפש את החלק בחלום שבו הוא יכול להגיד לעצמו, היי, אני בחלום. והוא ממש אומר את זה לעצמו. יכול להיות שבפעמים הראשונות זה גם יעיר אתכם, לא יודע, אולי, אבל בשלב מסוים זה כבר יפסיק להעיר אותנו, ואנחנו אשכרה נצליח לעשות את החלום המודע הזה מבלי שום בעיה. אז זה ככה בעניין הזה. אגב, לא סתם…
יובל: אתה מתכונן את זה לפני שאתה הולך לישון? שאתה הולך להיכנס לחלום שלך?
עשהאל: כן. תראי, זה מתחלק. נגיד, אתמול…
יובל: שאני אדע איך לתרגל את האירוע.
עשהאל: אז אתמול, כן. אתמול, נגיד, ממש בצורה מודעת, אמרתי לעצמי, אני ממש הייתי שמח אם הייתי יכול לתרגל את הטקסט הזה, ובאמת ניסיתי לשנן אותו ולהיזכר בו, וויזואלית להיזכר בעצמי כזה עם המטרייה, שאני מוריד ומעלה קהות פתיחה והכול. ואז כן, זה הכניס אותי טוב לשינה. אגב, גם, את הטקסט, אני רוצה לעשות מודעת פרסום טוב ושייצא עם אנגלית טובה ועם מבטא סבבה והכול. ואז אני כאילו חייב, אחרי שהגדרתי לעצמי מה אני רוצה שיקרה, אני חייב לעבור לנשימות. הנשימות והמיינדפולנס זה משהו שממש שינה לי את החיים מקצה לקצה לפני כמה שנים בטיול שלי לסיני, שם בעצם נחשפתי לדבר הזה. ואני לא יודע בכלל איך אנשים נרדמים אם הם לא עושים מיינדפולנס. אני היום לא מבין איך בן אדם… זה בכלל גרוע, כאילו.
יובל: זה הכי גרוע מעולם.
עשהאל: זה אני לא ירדם לעולם. אבל כאילו אני אומר לעצמי כזה, מה אני רוצה להשיג באותו לילה, כשחשוב לי, ואז אני מתחיל לעשות את הנשימות עם המיינדפולנס, ואני נרדם קבוע. כאילו, אני סופר, לא יודע, 8, 9, 10 סטים של נשימות, של ריבועי נשימות, של 4 נשימות ונשיפות כזה בקצב כזה או אחר, ואני רדום, ואני כאילו ממש כבר חולה, מה שנקרא. כן, אז אני חושב שגם כדאי לדעת לעשות את הדבר הזה, כי המון אנשים מתלוננים שיש להם בעיות שינה.
יובל: נכון.
עשהאל: עכשיו, מה זה בעיות שינה? אני אומר לבן אדם, רגע, אתה עושה מיינדפולנס? לא. אז מה זה בעיות שינה? יש לך בעיית שינה, כי אתה רוצה שתהיה לך בעיית שינה. כי גם לי יש כביכול בעיית שינה, ואני כל יום נרדם בזכות נשימות, אז תעשה נשימות, כאילו מה אתה…
יובל: הייתה לך בעיית שינה לפני?
עשהאל: אני לא יודע איך נרדמה…
יובל: כאילו, לא ידעת להירדם?
עשהאל: לא, אני פשוט הייתי ישן בשעות מאוד מאוחרות. הייתי ישן כי הגוף שלי היה קורס. בשלוש וחצי בבוקר אני יכול לישון בכל מצב. בארבע בבוקר אני ישן בכל מצב, כי אז באמת נגמרת לי האוזלת לי, עד כמה שאפשר להגיד אוזלת, האנרגיה בגוף. ואז באמת אני מצליח להירדם בספה או משהו כזה.

אבל היום אני יכול להירדם גם ב-10 בלילה, או אפילו ב-4 בצהריים, רק על בסיס זה שאני מצליח לעשות את הנשימות. גם כשאני עושה מסאז' לצורך העניין, ואני עושה מסאז'ים, ואני עושה שיאצו, ואני משתדל לעשות כל מיני דברים כאלה. אם אני אומרים לי עכשיו, שנגיד, הטיפול יהיה בסביבה שאנשים מדברים מסביב, אז אני לא רוצה את הטיפול. לא רוצה בכלל להיות באזור, כי הרעיון זה שאני מצליח להרגיע את הגוף שלי, וזה קודם כל מתחיל ונגמר בדשימות.

כל השאר, אם המסאז' יהיה טוב, יהיה רע, יהיה ככה, יהיה בן, יהיה בת, יהיה נעים, לא נעים, חזק,
יובל: חלש,
עשהאל: זה לא מעניין אותי. תמיד כשממלאים את השאלון לפני המסאז' איך אתה רוצה שהמסאז' שלך יהיה? שקט. זה מה שאני רושם. שקט. כל השאר לא אכפת לי בכלל. אז אני באמת מגיע לשם בשביל להרגיע את הגוף וליהנות מהסיפור.

וכמו שאמרת, לא סתם, אפילו בשבוע-שבועיים האחרונים, התחלתי גם להתעורר הרבה יותר מוקדם באופן טבעי. היום נגיד בשש וחצי כבר הייתי ער. לא כי שמתי שעון, השעון הוא לשמונה, שמונה ורבע, שמונה וחצי, אבל בשש וחצי היום כבר הייתי ער, כי פשוט, בגלל שחלמתי כל הלילה על הטקסט, אז כאילו כבר רציתי להגיע למשרד, רציתי ממש כבר להתחיל את היום, ואז סוג של גם הרבה פעמים, זה פשוט מאיר אותי. אז זה ככה גם משהו שקורה.

אני באופן אישי גם מאוד מתחבר למה שאת אמרת לגבי הלא לישון כשיש ריב, אבל אני רוצה להרחיב על זה טיפה. כי את היום מדברת על זה, את יודעת מה? גם מהזווית שלך זה נכון, כי זה גם יכול להשפיע לך על התפקוד ביום העבודה למחרת. אבל אצלי, בגלל שאני גם בעל העסק, אז אצלי יהיה לזה השלכות ממש מרחיקות לכת. זאת אומרת, שאם נגיד בר ואני, עשינו על זה גם פרק, על זוגיות ועסקים, זה אחד הפרקים הכי נצפים אגב, יפה, ממליץ בחום לשמוע אותו, אבל, נכון, פרק חמישי, מה שקרה.

אבל כשאני לצורך העניין עכשיו יודע שהזוגיות שלי היא לא בטוב מאיזושהי סיבה, ובואי, אני גם מכניס את הדברים לפרופורציות, אני לא מתכוון שאנחנו על סף גירושין, זה לא האירוע בכלל. אני מדבר על זה שוואלה, בר חושבת שזה סוף העולם עם, לא יודע מה, אם משהו יקרה בגן, ואני חושב שזה מיותר בכלל לדבר על זה, ומה זה משנה מה יהיה, וכל האופציות טובות, ואנחנו צריכים להיות שמחים בחלקנו. כאילו, זה כאלה מין פערים מצחיקים כאלה.

אז כשיש את הפערים האלה בסוף, זה מאוד מאוד משפיע על כל התפקוד של העסק, וחלק מלהיות איש עסקים טוב ובעל עסק מצליח, זה שהזוגיות שלך באמת תהיה טובה, וזה ממש כמו שאתה עושה פגישה עם יאריק, כשאתה צריך לתכנן את היום ואת המשימות שהתבצעו, וכמו שאתה עושה ישיבה עם עדן על דיגיפאם, או עם אופק על המכירות, אז גם אתה עושה ישיבה עם אשתך או עם בעלך, ומלבנים את העניין, כי אחרת זה מאוד מאוד פוגע לאורך כל היום.

עכשיו, השינה כשינה זה דבר שהוא חשוב לעסק. זאת אומרת, זה לא שאני, בעל העסק הוא לא, יש כאלה בעלי עסקים שישנים ממש מעט בלילה, ולא כי הם מסוגלים לתפקד טוב עם קצת שעות שינה, אלא כי הם פשוט לא מבינים כמה השינה היא חלק מהסיפור שלך, האחריות הבסיסית שלך לעסק של עצמך. ובסוף, בן אדם שעכשיו ישן שעה בלילה, שעתיים בלילה, הוא לא באמת מתפקד כמו בן אדם שישן שש שעות בלילה, שבע שעות, כל אחד כמה שהוא צריך, אז להתייחס לשינה הזאתי כאל משהו שהוא ממש חובה, זה קצת כמו לאכול ארוחת צהריים. יעני, מה זאת אומרת? אתה מדלג על ארוחת צהריים.
יובל: זה אנרגיה לכל דבר.
עשהאל: אתה גיבור גדול, ואני חוטא בזה שלוש פעמים בשבוע, נראה לי, וזה גרוע מאוד, ואני תמיד אומר ליאריק, שזה אחריותו, וגם למאיר אני אומר, שזה אחריותם לדאוג שאני אוכל צהריים כשארוחת צהריים מגיעה, ולא ב-17 בערב בבית, ולא ב-17 בערב במקרים היותר קיצוניים, אז זה באמת חשוב, אבל גם לאכול צהריים, האמת שאנחנו כן מכונות, וכמו מכונה אנחנו גם צריכים דלק, או צריכים חשמל, או צריכים משהו שיניע את זה, ולכן לא לזלזל בעניין הזה בכלל.

אגב, בן אדם שמרגיש שהוא עובד גם בחלומות שלו, או בואו רגע ניקח צעד אחד אחורה, בן אדם שמרגיש שהוא עובד גם בערב לצורך העניין, כשהוא יושב עם חברים, או גם בערב כשהוא יושב עם עצמו, או גם בערב כשהוא עושה מקלחת לבת שלו לצורך העניין, זה בסופו של יום אומר שאותו בן אדם עובד בצורה מאוד אינטנסיבית.

ואני חייב להגיד גם שזה לא רק בעלי עסקים. יש גם, זה סיפור אמיתי, אני יודע שמי שישמע אותי עכשיו יכול לפעמים להיות בסיטואציה שהוא אף פעם לא חווה את זה, כי זה מין צעד שצריך לעבור וצריך להאמין שזה קיים בשביל אשכרה לחוות את זה. יש גם עובדים בעסק, עובדים, לא בעלי עסק, אלא עובדים בעסק, שהם מתייחסים לעבודה שלהם ממש כמו בעל העסק.

הנה, אני יכול לספר על אחות של בר, לדוגמה, גל, שאני זוכר שהיא עבדה באיזשהו מותג, והיא הייתה עובדת בצורה מופרעת, לדעתי יותר ממני גם. זאת אומרת, היא לא רק בערב עם חברים הייתה חושבת על העסק, אלא היא הייתה עובדת פיזית בין 16 ל… אולי אפילו יותר מ-16 שעות ביום, בקטע של להיות במשרד או להיות בבית ולעבוד על הדברים, כאילו, היא פשוט, אין, כאילו, ניתוק מוחלט מכל שאר החיים, ורק מתעסקת בזה, והיא לא הייתה בעלת העסק, והכל היה, כאילו, באמת במקום של… היא פשוט מאוד הייתה מחוברת למה שהיא עושה, והיה לה את כל הסיבות שלה. אז שווה, מה שנקרא, להבין את זה.

עכשיו, ברגע שאתה כבעל עסק, או אפילו אם יש לך עובד שאתה מרגיש שהוא באמת מתייחס לעסק הזה, כאילו זה העסק שלו, הניגון שלו הוא כאילו קטלני והכול, אנחנו חייבים לוודא שהדרך הופכת להיות מהנה באיזושהי צורה. מה הכוונה? נגיד, אני אתן דוגמה, היה עכשיו את הכנס של בי אקספרט, שזה היה גם כנס מצוין, ושאפו לאורי מינץ, ולדודי, ולכל מי שאירגן בעצם את הכנס, ובאמת כל הכבוד, ושאפו גדול, אחלה הזדמנות לפרגן, אבל היה עכשיו את הכנס, ובכנס, אז יום לפני הכנס, או יומיים לפני הכנס, אז חבר שלי, בחור בשם טוני, שאל אותי, אני שאלתי אותו, דיברנו בדיוק בוואטסאפ, ואז שאלתי אותו, תגיד, רואים אותך מחר? ואז הוא אמר לי,
יובל: לא,
עשהאל: יש לי באמת עומס מטורף בעבודה, אני חייב לתת מענה, ופה ושם. ואז הייתה לי ממש שיחה ארוכה איתו בנושא, אמרתי לו, תקשיב, עומס בעבודה, לא נעים לי להגיד לך שאני זה שצריך להגיד לך את זה בקול, אבל זה יהיה גם מחר, ומחרתיים, ועוד חודש, ועוד חודשיים, ועוד שלושה, ועוד עשרה חודשים.

למה? כי זה לא שהיום יותר עמוס או פחות עמוס מלפני שנתיים, שהיה לך פחות לקוחות כביכול, זה פשוט אתה מחלק את הפיצה בהתאם למספר החלקים. נגיד לפני שנתיים היו רק, נגיד, סתם אני ממציא, עשרה לקוחות, אז חילקת את הפיצה שלך לעשרה חלקים. היום יש חמישים לקוחות, אז אתה מחלק את הפיצה שלך לחמישים חלקים, אבל זה לא שאתה משקיע יותר או פחות, זה פשוט תמיד יהיה ככה.

אתה לוקח את כל המאה אחוז שלך, כי אתה בחור טוב, ואתה רוצה שהעסק יצליח, והלקוחות יהיו מרוצים, ואתה מחלק בעצם לכמות החתיכות שכרגע צריכים לקבל מענה, יחס, עבודה וכדומה. אז במילים אחרות, זה לא הולך להשתפר, זה הכל הולך להחמיר, ואני משתף אותך כי במקרה אני לא הרבה, אבל אולי צעד או שניים לפני טוני בהתפתחות העסקית, למרות שהוא מאוד מוצלח ואין מה להגיד, והוא באמת מלמד אותי הרבה דברים, ואנחנו מתייעצים ויושבים, וכיף לי לשמוע אותו, והוא גם לאחרונה נתן לי טיפים מאוד מאוד טובים שגם יישמתי, וזה באמת התברר כדברים מאוד חשובים.

ועדיין, אין מה לעשות. בסוף, אני יודע היום שאני חשבתי, כשהיה לי נגיד חמישה עובדים, שכשיהיו לי חמישה עשר עובדים, אז כבר יהיה לי הרבה פחות לחץ. ואז חשבתי, כשהגיע חמישה עשר וראיתי שאני רק עובד יותר קשה, שכשיהיו עשרים וחמישה, אז כבר באמת זה יהיה סבבה. ואז זה קרה וראיתי שאני עובד רק יותר קשה.

היום, כשאנחנו במצבה שזה בין שלושים לשלושים וחמישה אנשים, תלוי ביום ששואלים, מה שנקרא, אז אני אומר לך באמת בלב שלם, שהיום אני בסיטואציה שאני עובד הכי קשה אי פעם.
יובל: אנחנו דיברנו על זה גם באיזה פרק.
עשהאל: בטוח. זה כאילו הזיות, שאתה יעני מגדיל, אבל אתה בפועל רק עובד יותר קשה. כאילו, בוא נגיד שהשבוע חזרתי הביתה, שבוע שעבר, השבוע, ויצא לי כמעט כל יום לחזור הביתה, וכשאני צריך כאילו בכלל איזה, איזה, לא יודע, איזה חצי שעה, 40 דקות, רק לנחות שהגעתי הביתה, אני מגיע, אני כאילו, אני אומר לבר, תקשיבי, היא דרסה אותי משאית הלוך וחזור היום, ממש, היא עשתה, דרסה אותי, והיא גם עשתה רוורס עליי חזרה לוודא שנדרסתי, וכאילו, באמת, ככה אני מרגיש לפעמים כשאני חוזר הביתה, אז זה לא הולך ועכשיו נהיה פתאום איזה משחק ילדים, והנה, יש לי פה עכשיו שלושה עובדים, אז ניסיתי גם להסביר את טוני, שגם אצלו זה כנראה מה שצפוי להיות, ואם לא תדע ליהנות מהדרך בעבודה, אז אתה פשוט באיזשהו שלב תבין עם עצמך שאתה סתם בזבזת את כל הזמן הזה ואת החיים שלך, וזה לא מוביל לכלום, כי בסוף, אני לפחות מדבר מהכובע שלי, וזה גם מה שאמרתי לטוני, שאני לא בן אדם שעכשיו באמת משתמש בכסף שהוא מרוויח.

זאת אומרת, זה לא שאני נוסע עם רולקסים, נוסע עם פורש ולובש רולקס, זה לא שם. אז זה חייב להיות גם באיזושהי צורה מתגמל, כי אני לא מקבל את התגמול של מישהו שבאמת עכשיו חייב, לא יודע, הוא גר בשכירות של 150 אלף בחודש במגדלי אקירוב, או לא יודע איפה, אז הוא כאילו צריך את הכסף ברמה שהוא ממש חייב את זה, והוא יכול לוותר על איזה כנס או על איזה משהו כיפי, אבל ברגע שאנחנו לא שם, אז בואו לפחות נדאג שחלק מהדרך תהיה מהנה.

אם היא לא תהיה מהנה, זה לא יהיה שווה כלום. אז תמיד תמיד תמיד אני משתדל לתת לעצמי כל מיני מתנות יפות בדרך, כי באמת לדעתי מגיע לי בעקבות העבודה המאוד מאוד מורכבת, ולא הייתי מוותר לא על כנס ולא על שום דבר שאני אוהב לעשות, בגלל שיש לי עבודה או דברים כאלה, כי העבודה, יש לי סוד, היא הולכת להמשיך ולהיות אינטנסיבית כל הזמן.

אני בטוח, יובל, שגם את זוכרת כביכול תקופות, כן? זה רק עניין של להיזכר בשנים האחרונות שאת עובדת פה, שכאילו באותו רגע זה היה נראה, לא, עכשיו יש, אבל לא, עכשיו, אבל יש כנס של בי אקסטרד, ועכשיו זה כאילו, אחי, די, חלאס. מי שבאמת כבר הבין את הקונספט, מבין שהחיים הם תקופה קשה, כמו שחנוך דאום אומר. זאת אומרת, זה משהו שהוא לא הולך עכשיו באמת להשתנות המון, אז לדעת ליהנות בתוך הדבר הזה.

ברגע שנהנים בתוך הדבר הזה, הרבה הרבה יותר קל באמת להתמיד בזה ולהצליח להגיע להישגים משמעותיים.
יובל: אני חושבת גם שאם בכל זאת קשה לא לשחרר, הוא יכול תמיד להזכיר לעצמו שבסוף הכנס הזה הוא גם מקצועי באיזשהו מקום, זו הזדמנות להתפתח עסקית, למינגלינג, טירוף, היו אנשים מדהימים, הרצאות מעולות, לא רק בכנס הזה הספציפית, אלא בכל הכנסים, אז גם בתור בעל עסק, אני חושבת שצריך לדעת כן איפה לבזבז במרכאות את הזמן הפרטי שיש לך, כשאתה כבר מחליט לעשות משהו בשביל עצמך, כאילו, אתה אומר, אני בוחר לתגמל את עצמי בצורה הזאת, זה אפילו לא איזה תגמול אישי שאתה אומר, איך התפרעתי, לא יודעת, לקחתי שבוע עכשיו באיזה בטן גב, או אני לא יודעת, זה אפילו לא שם, אז בסוף גם כאן עשית משהו לעסק שלך, משהו להתפתחות האישית, העסקית, כאילו, אז אני חושבת שזה גם…
עשהאל: המון מהחלומות מוגשמים על ידי אדם שלישי, או אדם שני, זה המון המון המון פעמים קורה, זה יכול לפגוש אותנו במקומות הכי לא צפויים שאנחנו רק יכולים לדמיין. אני אתן דוגמאות עלינו, מהכנס. אנחנו מגיעים לכנס, ופתאום אנחנו פוגשים בחור שיש לו חברת שרתים, שאנחנו גם לקוחות שלו, וכאילו, מה שנקרא, מצד אחד השרתים שלו מאוד מאוד טובים, והוא גם בחור טוב, והכול מדהים והכול סבבה.

מצד שני, יש גם קצת פערים בתקשורת, ובאיך, אנחנו היינו רוצים לראות את הדברים וכאלה. ואז פתאום, כשאנחנו בכנס, במקרה, לא ידענו, אבל במקרה, פתאום רואים אותו בפיזית, פתאום כל החששות שהיו לנו, וכל הדמיונות של מי הוא ומה הוא, ואיזה קשוח הוא, פתאום הכל הופך להיות אוויר. פתאום קולטים שהשד לא כזה נורא. ואז גם היום, היום, לא אתמול, היום, הולכת להיות בשעה שלוש בצהריים, הדרכה של אותו בחור שהוא מגיע אלינו פה לסוכנות, והוא עושה לכולם הדרכה על השרתים שלו, ואיך פותחים דברים, ותקשורת איתו, וכל זה. זה לא היה קורה אם לא היינו הולכים לכנס. וזה דבר שהוא סופר קריטי, ויש עוד כל כך הרבה דוגמאות. יש, וואו, כמות הדוגמאות שאני יכול לתת היא מטורפת. אז גם כשאני הולך לכנס, וגם כשאני אומר לעצמי, וואלה, יהיה לי כיף, בסוף גם בדרך כלל יוצאים עם דברים עסקיים טובים.
יובל: ואגב… ואני גם קיבלתי ממנו שני בקבוקי שמפניה.
עשהאל: הופה, הופה, יפה מאוד. יפה מאוד.
יובל: איפה הייתי?
עשהאל: כן.

אגב, אם אנחנו כבר מדברים על חלומות, אז אני טוען שלכל בן אדם אמורה להיות רשימת חלומות. רשימת חלומות. אני, יש לי בטלפון רשימת חלומות, ולא רק שיש לי רשימת חלומות, זאת רשימת חלומות שגם מתעדכנת. זאת אומרת, יש הרבה חלומות שפתאום אני מסתכל, אני אומר לעצמי, בוא'נה, מעניין באיזה שנה רשמתי את החלום הזה, כי כבר מזמן הגשמתי אותו. כאילו, מה זה הגשמתי אותו? הגשמתי אותו כבר הלוך וחזור.
יובל: יש חלומות שהופכים להיות לא רלוונטיים? כשאתה מסתכל ואתה אומר, מה, זה בכלל לא מעניין אותי?
עשהאל: כן, בטח, חופשי. כל הזמן יש את החלומות שפתאום אני אומר לעצמי כזה, וואו, מדהים. אני אשאיר את זה ברשימה רק כדי לזכור שהייתה תקופה בחיים שלי שהגדרתי את זה כחלום, כאילו, כי זה קורה הרבה.

אז אני ממליץ באמת בחום רב שלכל אחד תהיה רשימת חלומות, אבל רשימת חלומות, לעשות אותה כמה שיותר ויזואלית. זאת אומרת, מי שעובד לו בטלפון, בטלפון. אם אפשר לשים את זה גם ממש מול המיטה, איך שמתעוררים, שיהיה לי איזה לוח, שיהיה רשום את זה, פגז. יש דבר שנקרא…
יובל: לוח חזון קוראים לזה.
עשהאל: בדיוק, יש דבר שנקרא לוח חזון, שאתה שם שם את המכונית שאתה רוצה, אם זה מה שעושה לך את זה, או את המטוס שאתה רוצה לטוס בביזנס, או לא יודע, כל אחד ומשהו מבלבל לעצמו את המוח, העיקר שזה יהיה ויזואלי מול העיניים, וזה עובד נפלא.

אגב, יש עוד כל מיני דברים שהייתי עושה מהם רשימה. קודם כול, יש לי הרבה רשימות. יש לי את הרשימה של החלומות, אבל יש לי גם רשימה של רעיונות לפרקים לפודקאסט. ויש לי רשימה של משימות שצריכות להתבצע. ויש לי רשימה, זאת אומרת, יש המון המון רשימות, קבוצות ורשימות,
יובל: יש לך הרבה.
עשהאל: יש לי רשימה הכי חשובה לי מבחינתי, זה רגעים שלא אושר. כל פעם שאני מרגיש בחיים שלי שאני ממש ממש מאושר ושמח וקרה משהו טוב, אני הולך ורושם מה גרם לי להרגיש כל כך מאושר באותו רגע.
יובל: זו לא רשימה חזקה ממש.
עשהאל: כן, ואז פתאום אני שם תאריך והכול, ואז גם כזה אני פתאום שם לב שיש אשכרה מחנה משותף בין הרגעים, ואז אני אומר לעצמי, רגע, אז למה אין לי פעם בשבוע קבוע את ה-1,2,3? למה אין לי, כאילו, זה מאוד קל לעשות את זה, רק צריך מודעות לטובת ה… זה קצת עם החלום, שאתה מודע לזה שאתה רוצה להיות באיזשהו חצי ער בחלום שלך, אז אשכרה אתה גם יכול להיות חצי ער, אבל כשאתה לא במודעות, שבכלל זה אפשרי, ואתה אפילו לא במודעות שאפשר אשכרה להגשים או לשחזר את הרגע העושר הזה, ואתה לא, מה שנקרא, אם זה לא מדיד, אי אפשר לשפר את זה.
יובל: כן, נראה לי שמדידות, באמת זה סוד הקסם פה, שהכל בעצם אתה עושה ברשימות, ואתה בודק כל הזמן באמת מה המכנה המשותף, ומה אתה יכול לעשות ולהגשים ולהוציא את זה לפועל, ובאמת, וואלה, זה מעניין. כאילו, הרבה אנשים לא עושים את זה, ו…
עשהאל: תנסי היום בערב, סתם מתוך עניין, לשאול את בעלך, יש לך רשימת חלומות? אני טוען שאין לו.
יובל: בדוק שאין לו.
עשהאל: אבל תנסי כאילו לפתח את זה, זאת אומרת, תגידי לו,
יובל: אנחנו פתחנו לאחרונה קבוצת וואטסאפ, bucket list, כן, קראנו לה קבוצה, לי. ושם אנחנו שולחים, זה הכי קרוב שלנו לרשימת חלומות, אנחנו שולחים שם כל מיני מסעדות בטיקטוק, שאנחנו אומרים, נלך, נלך, ואנחנו לא הולכים, נלך, נלך, ואנחנו לא הולכים.
יובל: סתם כי זה משהו שמתפספס, אתה אומר, אה, כן, זאת הייתה, ואז כשאתה רוצה, ואתה אומר, וואי, זוכרת את התאילנדית ששלחתי לך, וזה? כן, איך קראו לה? מאיפה אני זוכרת?
עשהאל: וואי, זה מה זה סבבה, שתדעי, אני ובר עשינו את זה תקופה ארוכה, עד שנגמרו לנו כל המסעדות ברשימה, וגם כל מסעדה דירגנו לפי כמה פרמטרים, והיה לנו ממש את כל המסעדות בערך בתל אביב, מסעדות, רק מסעדות שף, כאילו, רצוניות כאלה, עשינו סיבוב ב-30 מסעדות אולי, 20 מסעדות, 30 מסעדות לפחות.
יובל: אז תעביר אחר כך ריוויוז.
עשהאל: אז זהו, אז אני, בסוף, הרי יש קובץ והכול, מסודר, אבל בתכלס, המסעדה, כאילו, ששנינו הסכמנו עליה ללא עוררין, שמבחינתנו היא הייתה באמת המספר אחת ברשימה, זה פופ אנד פופ. שזה קטע, כי יש שם שילוב פשוט של הכל.

השבוע, נגיד, היה פה שיעור מכירות, ואז חלק מהשיעור, אני אמרתי, כל כך התעצבנתי כזה במהלך השיעור, שהרגשתי שאני לא מצליח להעביר את המסר של כמה נראות משנה בתהליך המכירה, שפשוט אמרתי, טוב, עצרו הכל, אה, יארי גם ראה אותנו בדרך. אמרתי להם, עצרו הכל, לא אכפת לי מכלום, עכשיו הולכים לתוהא ועכשיו הולכים למשרדי המכירות של פרויקט נדלן שנקרא סוללים, ואני רוצה להראות לכם איך המשרד מכירות רק נראה מבחוץ, כדי שנבין ביחד למה בתוהא עולה 220 שקלים למטר, וביגאל אלון 127, איפה שאנחנו נמצאים, עולה בערך רבע מזה, או משהו בסגנון הזה. כאילו, יש פה פשוט פערים שהם לאו דווקא שפה אפשר לעבוד פחות או יותר, זה אותו דבר, אתה יכול לעבוד פה, אתה יכול להקליט בפודקאסט, אתה יכול הכול, אבל מה ההבדל? ההבדל הוא שכשאתה נכנס לתוהא, אז יש לך תקרה של 30 מטרים בלובי.
יובל: תגידי לי,
עשהאל: רגע,
יובל: עשה אלה,
עשהאל: אבל זה לא יעיל, היה אפשר לבנות עוד 15 קומות, אז אני אגיד לך בחזרה, זה לא מה שבסוף קובע. זאת אומרת, שאם הוא יעשה שם נראות מסוימת, אז יהיה אפשר פשוט להכפיל את כמות השכירות בכל שאר הקומות, וזה יוצא הרבה יותר משתלם.
יובל: נכון, מניקוריסטיות, שהן מעלות את המחיר, מאבדות לקוחות, וזה עדיין משתלם.
עשהאל: נכון.
יובל: אז פה הוא מאבד את הקומה, בדיוק.
עשהאל: אגב, אם אמרת כבר מניקוריסטיות, אז יש פה בחוץ, ממש מחוץ לסוכנות שלנו, מניקוריסטית, שתראי את העיצוב, כאילו, איזה יופי, איך היא עשתה שם עם חצי מראה ועצים כאלה, ברמת החלומות.

אני ממליץ בחום שהחלומות שלנו יהיו כמה שיותר באמת ויזואליים ובולטים, ויותר מזה, אנחנו גם צריכים לא לפחד, יש דבר שנקרא להצהיר על משהו. זאת אומרת, שאם למשל אני עכשיו רוצה להפסיק, לא יודע מה, לכסוס ציפורניים, אז אני צריך לדעת ללכת ולהגיד לכמה שיותר אנשים, החלטתי שהיום אני מפסיק, מהיום ועד הנצח, לכסוס ציפורניים לצורך העניין. ועד שאתה לא מעז להגיד את זה למישהו, אז זה עדיין באיזה חוסר בשלות כזה או אחר.

אותו דבר גם עם חלומות. חלומות, מטרות, לשתף אחרים. תשתף את החבר הכי טוב שלך, תשתף את בעלך, תשתפי את בעלך, תשתף את אשתך. כאילו, ברגע שמשתפים עוד אנשים בדברים האלה, אז אשכרה דברים גם באמת קורים. בואו ננסה גם לחלום, מבחינת השאיפות שלנו והמטרות שלנו, אז לחלום גבוה. זאת אומרת, לא להתחיל להיות עכשיו מאוד רציונלי בקטע של, רגע, אבל אני לא… איך אני אשיג את זה? כאילו, זה לא צריך להיות, זה לא הווייב.

הווייב הוא שעכשיו אנחנו חולמים, ובחלום אנחנו כאילו מאפשרים לעצמנו, נקרא לזה, כאילו, הכל אפשרי והכל קיים, ובאמת הכל אפשרי. זה פשוט עניין של להפוך את החלום שלך למציאות שלך, שאתה גם במציאות שלך תאמין שבאמת הכל אפשרי, אבל בואו ננסה לחלום גבוה, ומקסימום אתה יכול להתעורר ואתה בין הכוכבים. כאילו, הכל בסדר, גם אם לא הגעת לירח, הכל טוב, העיקר שכיוונת לירח, מקסימום נתעורר בין הכוכבים.

יותר מזה, חשוב מאוד שהסביבה הטבעית שלנו, החברים שלנו, המשפחה שלנו, הבן או בת זוג שלנו, שיהיו כאלו שתומכים בחלומות שלנו. אני אתן דוגמה שלילית, ובר סוויסה הביאה את זה על עצמה, אז מגיע לה מבחינתי. אני נגיד, חושב שאומנם פה בחברה זה לא מתבטא, כי אני בתפקיד שאינו מאפשר את זה, אבל אני חושב שאני יכול להיות סטנדאפיסט, זה מה שאני חושב. כי יש לי חשיבה מהירה, וכי אני בדרך כלל מצליח לחשוב על הדברים רגע אחד לפני.
יובל: יכולת רצופה מעולה.
עשהאל: יפה, אני טוען שאני בעולם אחר, כן יכלתי להיות סטנדאפיסט. בר טוענת שלא, שאני יודע להצחיק רק ילדים. היא אומרת לי, אתה יודע להצחיק רק ילדים קטנים, מבוגרים לא יצחקו ממך. אז זו דוגמה, למשל, שהיא תמיד אומרת לבר, שאני מבטיח לה שעוד יבוא יום, ואני אעמוד על במה. אז רגע, אני רוצה להגיד,
יובל: יש לנו פה בחברה סטנדאפיסט.
עשהאל: נכון, סיפרתי לה.
יובל: אה, זהו, אז הוא עושה ערב במות פתוחות, אפילו הוא הזמין פה עוד מישהו,
עשהאל: את איתי,
יובל: להופיע איתו, והוא חושב על זה ברצינות. אז אני בעד שאנחנו איזה ערב אחד נתאגד, ותעלו, אולי גם אתה, איתי עומר, זה יהיה טירוף.
עשהאל: האמת שכן, האמת שכן, אני בדיוק…
יובל: ונביא את בר.
עשהאל: בכיף.
יובל: ונכי אחלה.
עשהאל: לא, אבל אני הבטחתי לבר שיבוא יום, ואני אעמוד על במה של סטנדאפ, ואני אתחיל את ההופעה בלספר כמה לא האמנת בי, וכמה חשבת שאני בחיים לא אעשה סטנדאפ, והנה, בבקשה, על הראש שלך אני עושה סטנדאפ. אז זו דוגמה שלילית. אנחנו רוצים להקיף את עצמנו באנשים שכן מאמינים בהגשמת החלומות שלנו. אגב, זוכרת שהיה…
יובל: נשאלה שגם מניעה אותם השליליות.
עשהאל: נכון, מוטיבציה שלילית.
יובל: שאוהבים את זה דווקא, נכון.
עשהאל: כמו ג'ורדן. מייקל ג'ורדן תמיד היה מדמיין שהשחקן מולו קילל אותו. ואז הוא היה בא אליו באמצע משחק וממש יוצא עליו בקטע מטורף, היה אומר לו, קרעת לי ניגר, יא בן, קרעת לי ניגר, אני אשחק אותך. והצד השני אפילו לא אמר לו מילה, לא יודע אפילו מה הוא רוצה מהחיים שלו, כאילו, כי הוא פשוט דמיין עם עצמו שהוא אמר לו, כדי שיהיה לו את המוטיבציה ואת הכוח ורצון להצליח להביא את ההישג שהוא רצה, לנצח או מה שזה לא יהיה. אז כמו שאמרתי, אנחנו רוצים להקיף את עצמנו בסביבה שהיא באמת מאמינה בנו, ווואלה אומרת, זה אפשרי מה שנקרא.

אני לא אשכח שלפני המון המון המון המון המון שנים, שקובי בעצם רק שמע שיש לי גם את האינטרנט, אבל אני בעיקר קוסם, אז הוא אמר לי, יבוא יום ואתה תהיה רק מקדם אתרים ולא קוסם. ואני צחקתי ואמרתי, אין סיכוי, אין סיכוי, והנה היום הוא צדק ואין מה להגיד. אז זה גם חלק מלהקיף את עצמנו באיזה ווינריות מסוימת.

עוד משהו שהוא חשוב זה שלפני שאני נרדם, אני תמיד אשאל את עצמי איזושהי שאלה עסקית, ואז אני אתחיל לעשות נשימות ואני ארדם. אם אני, כאילו, זה מאוד בעייתי לשאול את עצמך שאלות לפני השינה ושאין לך שיטה להירדם, ואז אתה כאילו פשוט ממשיך להיות מחשבות עד אינסוף, ומתי שאתה נרדם, אבל זה לפעמים יכול לקחת גם שעה וחמישים דקות וחצי שעה, וכאילו חבל.

אז אני תמיד שואל את עצמי איזושהי שאלה עסקית, אם זה מה שקרה, לא כל לילה, אבל לפעמים, עולה לי בראש נגיד איזושהי שאלה עסקית, כמו לדוגמה, לפני כמה ימים נגיד מה ששאלתי את עצמי בראש, זה מי עדיין לא רתום בעסק? מי איזה עובד עדיין אני צריך לעשות איתו איזושהי שיחה אישית, שתי שיחות אישיות, שלוש שיחות אישיות? לעשות משהו, לתת לו בונוס,: לא יודע, למצוא איזושהי דרך לרתום אותו אליי. ואז אני בעצם מתחיל לעשות את הנשימות שלי, את הסטים שלי והכל, ואני נרדם.

ואז בדרך כלל, בלילה, בחלום, אני אחשוב ואמצא פתרונות לשאלה ששאלתי את עצמי לפני שהלכתי לישון. זה בדרך כלל מה שקורה. כשזה לא קורה, זה לא קורה, ואז אני גם בטח לא זוכר שזה מה ששאלתי את עצמי לפני, אבל כשזה כן קורה, אז אני זוכר את זה נהדר, וזה דבר שהוא נפלא, אז לשאול את עצמי את השאלות, ומי שזה עוזר לו, אני אישית לא עושה את זה, כמו שעכשיו אני אציג, אני עושה קצת אחרת, אבל מי שזה עוזר לו, לשים גם מבחינתי איזה אייפד ליד המיטה, מחשב, מחברת, כל אחד ומה שעובד לו, כי המון פעמים אנחנו מתעוררים מחלום, יש לנו הברקות מטורפות בראש, ואז אנחנו לא רושמים את זה בשום מקום, ואז אנחנו אומרים, רגע, אני רק אוציא את לבה ואני אחזור, חוזרים ומחזירים את לבה, ואין שום דבר יותר בראש. זהו, זה נעלם כלא היה, ואז לך תתחיל לחפש מה היה.

אז מה שאני אישית, אגב, עושה, וזו גם הסיבה שבכמה ימים האחרונים גם הגעתי יותר מוקדם למשרד בשביל זה, זה אני בעצם, הנה, יאריק גמלאל, עם המוזיקה וזה, אני יושב איזה משהו כמו רבע שעה, 20 דקות, בתחילת כל יום, ופשוט רושם את כל הרגשות והמחשבות שלי, זה עושה לי המון המון סדר לתחילת היום, ואז אני הרבה פחות, אני הרבה יותר ממוקד, אני הרבה פחות נלחץ, אני הרבה פחות מפוזר, אני יודע פשוט באמת מה מפריע לי ומה אני רוצה להשיג, וזה לא רק עניין עסקי, זה כאילו, בעיקר, רוב הדברים שאני רושם שם הם בכלל לא עסקיים, זה לא עניין שקוראים לחיים הפרטיים שלי.
עשהאל: אבל זה משהו שהוא מאוד מאוד משחרר, ומאוד מאוד נותן ככה את האפשרות באמת להיות מפוקס, ולא להתרכז בשטויות, אלא באמת להתרכז בדברים החשובים.

יש הרבה אנשים שהם הולכים לישון, כאילו, כדי לברוח, כאילו, כל כך היה להם יום גרוע רב, שאני רק רוצה ללכת לישון ולא להתעורר לעולם. אז חשוב להגיד שבעיניי, בעלי עסקים חזקים, הם חולמים, הם הולכים לישון וחולמים, כדי ליצור את המציאות שהם חלמו בבוקר שלמחרת. הם לא מחפשים לברוח, אלא הם יותר מחפשים, כמו שתיארתי לפני זה, את ה… ביום אני עובד, בלילה אני מייצר לעצמי את המשימות, חולם והכל, כדי שלמחרת אני כבר, מה שנקרא, אני רק מחכה לקום כדי ליצור את המציאות שאני רוצה לייצר לעצמי.

וזאת הסיבה גם שלפעמים אני מתעורר מוקדם מדי, פתאום באיזה שבע, שבע וחצי, מכירה את זה, את מכירה את זה, נראה לי כל אחד מכיר עכשיו את מה שאני הולך להגיד, בטח יאריק יענה גם אם הוא מכיר את זה, שלצורך העניין, נגיד אם אני יודע שלמחרת יש לי את הכנס של בי אקספרט, שהיינו צריכים לקום בפאקינג חמש וחצי בבוקר.
יובל: אני חלמתי על הכנס הזה גם בלילה.
עשהאל: יפה, חמש בבוקר הייתי צריך לקום כדי לאסוף את יאריק ולנסוע והכל, אז קבלי סוד, לא קמתי משעון מעורר שם, קמתי איזה רבע שעה לפני שעון המעורר ששמתי לעצמי, וזה כמעט תמיד קורה לי כשיש לי משהו מספיק חשוב שלמחרת אני אומר, שאין, אני לא אסכים להראות את הפרצוף שלי בשום פורום, אם אני, באותו יום נגיד של הכנס, אם הייתי קם ב-10, וזה יכול לקרות גם, זה קורה.

הנה, ברשימת הרעיונות של הפרקים שלי לפודקאסט, אז יש רעיון של פרק אחד שהוא, כאילו, שאף פעם לא הקלטנו אותו, אבל הוא נקרא, לא קמתי בבוקר, איזה בושות. אשכרה יום אחד, לא זוכר מתי, מישהו הלך אליי אפילו הביתה ודפק לי בדלת, נראה לי מאיר הלך הביתה, זה היה יחסית לפני כמה חודשים, אם אני לא טועה, שלא קמתי בבוקר, לא יודע מה קרה שם, אני זוכר, אבל זה היה לפני כמה חודשים, ואז רשמתי לעצמי ברשימה של הפרקים, לא קמתי בבוקר, איזה בושות, אני צריך להקליט על זה משהו.

אז כאילו, בסוף, זה כן יכול לקרות לכל אחד, בסדר? זה אין מה לעשות, החיים הם, אנחנו אנושיים והכול, אבל אנחנו כן, בסופו של יום, רוצים, מה שנקרא, כשאני מספיק רוצה לקום, אז אני מצליח לקום גם בלי שעון מעורר, כי זה כל כך חשוב לי. אז אותו דבר גם עם המודעות והחלומות, זה צריך להיות במודעות שלי, אני צריך שזה יהיה לי על קצה הלשון, באיזושהי מחשבה בראש, גם כשאני הולך לישון, גם כשאני עושה את הנשימות, אני עדיין מנסה שזה כן יהיה מספיק חשוב לי, כדי שגם בלילה אני אצליח לחלום ולהביא את התשובות שאני רוצה.

היכולת לקחת איזושהי תחושה מתוך החלום, הרי בחלום, מה כיף, שנגיד אני המון פעמים בחלום, מגיע לאיזה מצב מסוכן, ואז שם אני גם הרבה פעמים מתעורר, כי אז זה השלב שאני אומר לעצמי, היי, אני רק חולם, זה רק חלום.
יובל: כן.
עשהאל: ואז מאותו רגע אני יכול לשלוט בחלום, אני יכול להגדיר אם אני רוצה לעוף, אני יכול להגדיר אם אני רוצה לקפוץ מבניין לבניין.
יובל: החלום הופך למשלול מחשב.
עשהאל: פעם אחת עשיתי ספיידרמן כזה, של כור עכביש שאני הולך בתוך, בין בניינים, וכאילו ממש כיף עכשיו. גם כשקורים דברים מסוכנים ואני נופל למשל, כלום לא קורה, כאילו אתה נופל למטה כזה,
יובל: ואתה ממשיך. זה קטע שזה לא מאיר אותך גם.
עשהאל: לא.
יובל: כאילו בדרך כלל, כשאתה מגיע לחלום למומנט הזה שאתה…
עשהאל: לפעמים כן, לפעמים אני כן מתעורר, ואז אני, אגב, אני גם יודע לישון, להתעורר מהשבה כמו שאת אומרת, ואז אני הרבה פעמים חוזר לאותה נקודה בחלום.
יובל: גם זה קורה. אתה על שף החלומות, לדעתי.
עשהאל: כי אני חושב שבאמת זה, יש, לא יודע,
יובל: אני לא יודע איך זה קורה. זו דיית שליטה על התת-מודעה.
עשהאל: הרבה מאוד פעמים.
יובל: מעניין אותי מאוד מאוד מאוד מאוד מה הסטטיסטיקה על הדבר הזה, כמה אנשים יש.
עשהאל: יש אנשים כאלה ויש תופעה כזאת, ויש לזה ערך אפילו בוויקיפדיה, ואני מסתבר, ממש לא היחיד.
יובל: לא יחיד אני יודעת, אבל אני עדיין חושבת שאתה במיעוט. בוא נראה.
עשהאל: אין לדעת מאיפה זה בא הדבר הזה. אני טועה שזה מכוח רצון, שאתה הולך לישון ואתה כל כך חשוב לך whatever.
יובל: כן.
עשהאל: יש איזה משהו באמת ברמת חשיבות שהוא כל כך מטורף.
יובל: נכון, נכון.
עשהאל: שוואלה, אתה אפילו בלילה מצליח לחלום עליו. אז היכולת לקחת את התחושה הבלתי מוגבלת שיש בחלום, ובעצם להעתיק אותה למציאות שלך כשאתה ער, אני חושב שזה משהו שהוא ענק.

לאחרונה קראתי פוסט של אלון משהו, אלון גונן, הבחור המיליארדר שיש לו את החברה של פלוס 500 והכול, הוא כתב פוסט לגבי מה הוא מחפש בעובדים שלו, בראיונות עבודה. והוא גם, זה היה בהמשך אגב לדעתי לפוסט שאלון מאסק העלה בנושא, כי אלון מאסק העלה פוסט ממש שבוע שעבר, או השבוע, שהוא כשהוא עושה ראיונות עבודה, לא מעניין אותו תארים וציונים.
יובל: נכון, רגע.
עשהאל: זה לא מעניין אותו. אז רונן גונן, אם אני לא טועה, או גנון, אלון, אלון גונן, אז הוא העלה פוסט שהוא רשם גם מה הוא מחפש בעובדים שלו, והוא רשם שם משהו כל כך יפה, שמאוד מזכיר את מה שעכשיו אמרתי. הוא אמר, זה כאילו בגאוני, אני כזה אומר לעצמי בלב, זה בדיוק גם מה שאני מחפש, אבל לא ידעתי לתת לזה את המילים האלה, ועכשיו אני יודע לתת את המילים האלה.

הוא אומר, אני מחפש עובד שיש לו מספיק דרייב להשיג את המטרות שלו, גם אם הוא יודע שאף אחד לא בודק או מבקר אותו. זאת אומרת שגם אם הוא יהיה לבד בעולם, הבית שלו, בחדר שלו, לא יודע איפה, לא צריך בכלל לעשות לו בקרה אפילו, כי יש לו את היכולת להניע את עצמו אל עבר המטרות והיעדים שהוא מציב לעצמו בלי התערבות חיצונית. וזה דבר ענק, זה כאילו, זה באמת הרבה יותר טוב מאשר מישהו שיש לו תואר שני בביוכימיה או אני לא יודע, במנהל עסקים, זה התואר המועדף עליי. מה זה פאקינג מנהל עסקים? כאילו, לא הבנתי מה אמור לקרות בתואר המוזר הזה.

אז כן, גם כאן אנחנו בעצם רוצים להצליח להגשים את המטרות ואת החלומות שלנו, ולא כי מישהו צריך לשבת ולהגיד לי, עכשיו צריך לעשות ככה ועכשיו צריך לעשות ככה, אלא כי אני מבין שזה הבן אדם שאני רוצה להיות. וכל אחד בוחר לעצמו איזה בן אדם הוא רוצה להיות. האם הוא רוצה להיות בן אדם שאשכרה מסוגל לקחת אחריות על החיים שלו ולהשיג כל מה שהוא רק רוצה, בין אם זה בהקשר של עבודה, בין אם זה בהקשר של החיים הפרטיים שלו או כל דבר אחר, או שאני רוצה להיות בן אדם שבעיקר, בעיקר, בעיקר, מחכה לא לעשות כלום על הספה. וזה גם בסדר, אין בעיה, אבל זה אמור להיות משהו שאתה מרוויח ולא משהו שאתה רק מחכה לנחות אליו. אז זה ככה ההבדל.

ולסיום, המון פעמים הכוח הרצון הזה, הוא יכול גם להיתפס כאיזשהו שיגעון, בסדר? תמיד אומרים, אילון מאסק is a psycho,
יובל: כאילו,
עשהאל: הוא באמת משוגע. הוא היה ישן במשרד שלו שלושה חודשים כי איזה משהו לא עבד בסיפור של הטסלה או בטיל שהוא שולח לכדור הארץ או כאלה, מי כדור הארץ, ואז הוא ישן שלושה חודשים במשרד ולא מעניין אותו כלום. ככה נראה בן אדם שיודע להשיג את המטרות והיעדים שלו בלי שמישהו אומר לו תישן במשרד או תישאר עוד שעה או תעשה מה שצריך כדי שהדברים יקרו.

עכשיו, העולם תופס את אותם אנשים כמשוגעים באיזשהו מקום, אבל רק משוגעים מצליחים לשנות את העולם. והבן אדם לדעתי לא אמור בכלל להיעלב שאומרים לו שהוא משוגע, שהוא מטורף, שהוא פשוט צריך לנסות לייצר לעצמו איזושהי מנגינה שכשמישהו אומר שהוא משוגע, אז הוא מפרש את זה כאני פורץ דרך. בדיוק, אני פורץ דרך. זה קצת כמו שסיפרתי את זה גם בפרק הראשון של הפודקאסט, אני תמיד, המון המון פעמים אני הולך לבר, שואל את השאלה כדי לוודא שהיא חושבת הפוך ממני. אם היא לא חושבת הפוך ממני והיא חושבת אותו דבר, אז זה לא טוב, שינוי תוכניות.
יובל: אבל אחרי כל השנים ביחד והתקופה הזאת, אין התכווננות מסוימת, כי זה עדיין עובד לך הטריק הזה?
עשהאל: עובד נפלא. בחורה, יש לה אופי מאוד מאוד ספציפי, היא לא האבטר בשום צורה, היא לא מעוניינת או שואפת להיות בעלת עסק, זה פחות הקטע שלה. היא להפך, היא מוכנה להיות השרגה שעושים לה forward ומבקשים שתטפלי בזה, תטפלי בזה. היא לא רוצה להיות בפרונט, וזה ממש בסדר, צריך מה שנקרא, שיהיה בעולם הכל מהכל. אבל לא, זה לא, אפילו רק לפני שבוע לדעתי, היה לי עוד איזה עניין כזה איתה, שכשהיא אמרה לי, רגע, אבל אה, אני יודע על מה זה היה, הנה, בוא נפתח את זה, סבבה, וזה נושא קשוח, אבל בסדר.
יובל: וואי, סליחה, בא.
עשהאל: היה לנו את העניין הזה, שאני בסופו של יום מאמין בלב שלם, שזה לא הוגן לצפות מירק לצורך העניין לדברים מסוימים, ואף אחד לא אמר לו שזאת הציפייה ממנו. זאת אומרת, הרי הבעל העסק יכול להגיד, מה, הוא לא הבין את זה? מה זה לא הבין, אחי? זה חוזר לארבעת ההסכמות, לא להניח הנחות. ברגע שאתה מניח שהוא מבין את זה, ואז אתה גם כועס עליו שהוא לא עשה את זה, מה, אתה השתגעת? תגיד לו את זה, הוא דובר עברית כמוני, כמוך, אז כאילו פשוט תגיד לו, היי, יארק, משימתך היא 1, 2, 3, זה מאוד פשוט.

אז אני, לצורך העניין, עכשיו, מצד שני, גם יש פה את האלמנט של לעשות את הדברים בטקט ובהיגיון, ולא סתם לדרוך לאנשים על יבלות ולעשות בלאגן. אז אני לפני כמה שבועות, באחד מהסיכומי שבוע, רציתי לוודא שאין בן אדם בארגון שלא מבין את מטרת העסק. אבל המטרה האמיתית, לא המטרה שאנחנו בשיווק, לא המטרה ש… אלא בסוף, כאילו, יש המון המון מטרות, אבל המטרה הגדולה היא בסופו של יום, שהחברה תעשה כמה שיותר כסף לעשהאל דרייר. זה כאילו, זה מה שזה, זו חברה פרטית, זו לא חברה ציבורית, זו לא עמותה, זה לא ארגון חסד, זה מה שזה.

עכשיו, ברור שזה עובר דרך מלא מטרות קטנות, כמו למשל, שלכולם פה תהיה יציבות כלכלית, שחברה תהיה יציבה, וגם אם הייתה קורונה או מלחמה או אני לא יודע מה, מעולם לא חילטנו אף אחד, מעולם לא קרה. אני מכיר המון חברים שלי, כולל אנשים שעובדים בהייטק, שחולטו, שפוטרו, ופה הדבר הזה לא קורה בגלל מלחמה או בגלל קורונה או בגלל לא יודע מה, כי יש פה יציבות, וגם יותר מזה, כן, החברה, אחת המטרות שלה זה גם שהלקוחות יהיו מאוד מרוצים מהשירות שהם מקבלים, ואנחנו יודעים שאנחנו גם עוזרים פה להמון המון משפחות ולהמון אנשים שמתפרנסים מתוך העסקים שאנחנו מקדמים, ויש פה עוד מיליון ואחת מטרות, אבל בסוף המטרה הסופית זה שהחברה תעשה כסף, זו חברה כלכלית.

אז אני באתי ואמרתי את זה בסיכום שבוע, ואז סיפרתי לבר שסיפרתי לה על איזשהו עובד בארגון, שרק מאותו יום שעשיתי את השיחה הזאת, הוא כאילו נהיה מפלצת, זאת אומרת, הוא ממש, מרמה שזה היה עובד שהיה לי הכי קשה איתו, למצב שזה עובד ממש מהטובי-טובים שאני היום יכול להגיד, וכל מה שהשתנה זה רק שהסברתי לו מה מטרת העסק, הוא פשוט, הוא אמר לי באלה המילים, כשאמרתי לו את זה, אז הוא אמר, בואי, לא ידעתי את זה, הוא אומר לי, לא ידעתי את זה.

עכשיו, אז סיפרתי את זה לבר, אני חושב שזה לא היה טוב, שכאילו, מה זאת אומרת? מה, זה, זה, כאילו, אתה יודע, בסוף זה, זה, זה לא כזה נעים לשמוע בתור עובד, שכאילו שיש לך פה איזה סוג של בוס שהוא כזה חצי גרידי, וחצי, כאילו, הוא, כאילו מדבר אבל הוא לא מבין שיש פה אנשים בחדר שהם בקושי סוגרים את החודש, וכל מיני דברים מהסוג הזה.
יובל: כן.
עשהאל: אחלה, בסדר? אני חושב אחרת. עכשיו, אם בר הייתה אומרת לי, וואי, זה ממש טוב, כאילו, שאמרת להם את זה, אני הייתי חוזר ואומר, חבר'ה, יש מטרות אחרות, אני עושה את השיחה פעם נוספת, זה היה גרוע, כי אין, זה לא משתנה אצלה, היא באמת, באמת מאמינה בכל מה שלא נכון, ואין לי בעיה עם זה, אני זורם. שמע,
יובל: היא אלופה, שלא יודעת, אתם בטח כמעט איזה, לא יודעת, שבע, עשר שנים ביחד, והיא על שלה. זאת אומרת, יש פה הרבה חבר'ה, אין מה לעשות, אנחנו המון שעות ביחד פה, ויש לנו סיכומי שבוע, ויש ימי ראשון, ושיעורים, ופודקאסטים, ואנחנו שומעים סיפורים, ואתה בן אדם מאוד כריזמטי, ויש לך, אתה מספר, בין אם זה המטבע של אילון, ובין אם זה כל מיני דברים, ואני כן חושבת שבסוף זה משפיע על אנשים, והרבה אנשים עושים דברים מסוימים בהשראתך, והכול, אז כל הכבוד לך שהיא עומדת על שאלה, ואתה לא מזיז אותה מהסנטר שלה, זה לדעתי מדהים, אלופה, באמת.
עשהאל: לא זזה זאתי, היא כמו עץ נטוע חזק בשורשים שלו. בקיצור, רק משוגעים, משנים את העולם. יובל, משהו לסיום, שאת רוצה לשתף את מאזינינו היקרים? את יודעת שיש לנו כבר 40 ביקורות של חמישה כוכבים בספוטיפיי? ידעת את זה? אז מי ששומע אותנו ורוצה לפנק אותנו באיזו ביקורת ספוטיפיי, חמישה כוכבים, יותר ממוזמן לעשות זאת. מה עוד?
יובל: נכון, ומי שצופה בפרק הזה, והוא גם היה בכנס ביום רביעי, אז ככה שידע שבקרוב מאוד יצא הפרק שלו, והוא יראה את עצמו, והוא מוזמן לשתף, ולהשאיר תגובה, ולפלטפורמות השונות, וגם יישלח אליו בקרוב לינק של דרייב עם הקטע שלו, והוא מוזמן גם לשתף את זה ולתייג אותנו, ואנחנו גם נשתף את זה בחזרה, וזה יהיה מדהים.
עשהאל: יאסו, יאריק?
יאריק: היה אחלה פרק.
עשהאל: מה עוד?
יאריק: אין לי מה יותר מדי להוסיף.
עשהאל: איך החלומות שלך?
יאריק: האמת שדווקא כשדיברת על החלומות, אני חושב שאנחנו די מתאמים פלוס-מינוס למטרות שלנו בחיים מבחינת הכסף וההצלחה, כי זה משהו שאני גם מאוד מאוד רוצה לעצמי.
עשהאל: נסה לדבר רק למיקרופון, כי אני רואה שאין פסים כשאתה מדבר.
יאריק: אה, כן, אני חושב שם הרבה יותר טוב. היה איזשהו מקרוא שקודם כל דיברת על חבר שלך, שאמרת שאין לו זמן לכלום, ואני חושב שדווקא האנשים האלה שאומרים להם שאין להם זמן לכלום, הם האלו שהכי צריכים פתאום לשים טיפה, למצוא את הזמן הזה, וכן לעשות את הדברים. נגיד, אני גם מכיר את הקטע של המיינדפולנס, כי אני גם הייתי עושה את זה, פעם הייתי עושה את זה, פעם לא הייתי עושה את זה, ודווקא אנשים שאין להם זמן לעשות את המיינדפולנס, הם דווקא אלו שהכי צריכים לעשות את המיינדפולנס, לשים את החמש דקות האלו, עשר דקות, ואז כאילו, זה חמש דקות או עשר דקות שיכולים פשוט לשנות להם את כל החיים ברמה פסיכית. אז זה כאילו דברים שאני כזה די רציתי לדבר עליהם.
עשהאל: אם אני למדתי משהו בחיים, זה שאנשים מתמידים במה שעושה להם טוב ודופמין וכיף. קשה מאוד לבקש מבן אדם להתמיד במשהו שהוא חרא לעשות אותו, אז…
יובל: נכון.
עשהאל: הרבה יותר קל להתמיד במיינדפולנס כשמצליחים לגלות את הקסם והיופי שיש בדבר הזה, ורק אחרי שמצליחים להשיג את הדבר הזה, אז פתאום זה הרבה יותר קל למצוא את החמש דקות ביום, ופתאום זה הרבה יותר קל… הרי זה לא באמת חמש דקות ביום, זה ככה אמור להיות כל היום שלך, גם כשאני עכשיו עושה פה פודקאסט, אם מה שעובר לי בראש זה, וואי, וואי, עוד מעט יסתיים הפרק, ואז יש לי את הישיבה הזאתי, וארוחת צהריים כבר התחילה לפני 20 דקות, ואיזה באסה ואני רעב, ורגע, אני צריך לדבר עם יובל על ככה, ויש לנו את המבצע, ומה קורה, ויש מכירות, ו… אז אתה בעצם פשוט מפספס את ההווה. ההווה הולך פייפן, וזו הבעיה הכי גדולה, שהחיים האמיתיים הם רק ההווה. כל העבר והעתיד זה איזה מין חלום שאנחנו מספרים לעצמנו, איזה מין זיכרון, אני זוכר אבל שזה קרה, מה זאת אומרת לי? אתמול היה כך וכך. בסדר, אחי, אבל היום זה היום, ועכשיו זה עכשיו, אז ככל שנצליח להיות יותר ברגע, ככה אנחנו נצליח להפיק הרבה הרבה יותר תועלת והנאה והבנה והכול מאותו רגע. אז זה ככה בעניין הזה. יריק, תודה רבה שהצטרפת אלינו. יובל, תודה רבה שהעברתי איתי את הפרק, גם את הפרק הזה, ואנחנו נתראה בפרק הבא. יאללה, ביי!

ידע שיווקי, עדכוני SEO ו-GEO, ומגמות דיגיטל - ישירות אליכם

ניתן להסיר בכל עת. ללא ספאם, מובטח.