פרק 75 – למבוגרים בלבד: איך לנהל עסק כמו מבוגר ולא כמו תינוק

עשהאל: היי חברים יקרים, מה המצב הפרק 75 כבר כאן? בפרק הזה דיברנו על למבוגרים בלבד, איך לנהל עסק כמו מבוגר ולא כמו תינוק. אז אם אתם רוצים לדעת מה הסוד של עסקים רציניים עם אחריות אישית ועם חדוות עשייה מצד כל הארגון, פרק 75 מתחילים.

גדלתי בשומרון. קשב וריכוז, המון. כדורגל, מקום ראשון. העיקר, לא לישון. אני בן 10 – הלם. סבא עשה קסם. איך בעצם? 12 – שלוקים קרים. מכירות של החיים. המצב אנוש? היצע וביקוש. 13 – פליירים כל היום. בקור. בחום. קברתי בחול. פוטרתי. למדתי. אמון מעל הכול. 16 – קוסם אמיתי. עסק פגזי. 70 אלף שקל בחודשי השיא. קוסם זה לשחק. לשחק זה לשווק. מקל הקסמים התפרק. עורכי דין. התחלתי לשווק. בפודקאסט שלי אשתף מניסיוני, לשווק ולמנכ״ל ממש כמו עשהאל. בלי פילטר או עריכות. אין סודות. שימו אוזניות. פרק של השמחות.

עשהאל: טוב, אז פרק 75, טייק מספר 2, מה שנקרא. את הטייק הראשון החלטתי שאנחנו לא ממשיכים אחרי 50 שניות של פרק, בגלל שקלטתי שיש פה עוד פעם בעיה עם העכבר, אחרי שגם בפרק הקודם הייתה לנו בעיה עם העכבר. ואז אמרתי לעצמי, וואו, זה כל כך משתלב עם השם של הפרק ועם המסר שאני רוצה להעביר, שאני לא מוכן להיות עם מה שנקרא מסר כפול, שמצד אחד אני לא מתנהל כמו שאני רוצה, כמו שאני מעביר פה בפרק, ומצד שני, קיצר, זה מאוד היה חשוב לי שאנחנו נתנהל כמו מבוגרים מבחינתי. אז הנה, סידרנו פה את הטכני, ועכשיו אפשר באמת להתחיל את הפרק. אז פרק 75, יחד איתי נמצאת יובל צומבר, יובל, מה שלומך?

יובל: בסדר גמור, מעניינים.

עשהאל: מצוין, על הטכני יאריק – יאריק, מה שלומך?

יאריק: מעולה, ישראל.

עשהאל: יופי. תגיד, יאריק, מה שהמשפחה שלך? אני אתמול ניסיתי עם יובל ככה לאיית את זה ולא…

יאריק: שם המשפחה שלי זה בייבוק.

עשהאל: בייבוק?

יאריק: כן.

עשהאל: כמו ביי דה בוק.

יאריק: נכון, בדיוק.

יובל: מה זה, משפחה של סופרים הייתם?

יאריק: ממש ככה. משפחה לא של סופרים, אבל איזו עובדה מעניינת – אני כאילו, צאצא של אליעזר בן יהודה, אז יכול להיות ש…

יובל: וואו! מה אתה אומר?

עשהאל: ממש מחיה שפה עברית. יפה מאוד. טוב, עד כאן יאריק בייבוק. אני כבר לא אשכח את השם שלו, אגב. אחלה, על הכיפאק. אז התכנסנו כאן היום כדי לדבר על המבוגר האחראי. אז, יובל, איך היית מגדירה מבוגר אחראי?

יובל: מישהו ששולט על הסיטואציה, לוקח אחריות על כל מיני דברים, לא יודעת, שם לב לדברים שילדים יש להם עולם משלהם. זה לא רק ילדים, זה גם… זה יכול להיות עובדים, אנשים מבוגרים אחרים, אחים, כאילו, כל מיני. אני חושבת מישהו שמגדיל ראש, בדרך כלל, שזה ש… כאילו, זה להשתמש באותה מילה, אז אני פחות אוהבת את זה, אבל זה שלוקח בסוף את כל האחריות עליו. בדרך כלל יש לו הכי הרבה משימות גם בסוף, הוא זה שחושב על הכל מקצה לקצה הרבה פעמים, ומתכנן, וכזה.

עשהאל: אוקיי, אז כן, כאילו, המון מהדברים שאמרת, אני מאוד מתחבר. בואי ננסה קצת לפרק את זה, כי בסוף אנחנו פה בפודקאסט לבעלי עסקים, ואנחנו רוצים כאילו למקד גם את השיח על כל מה שקשור לניהול עובדים, ניהול עסק, ניהול ספקים, ניהול לקוחות וכדומה, אבל אנחנו גם ניקח הרבה מהעולם האמיתי, כי בסוף הדברים כן שזורים אחד בשני. אז נתחיל רגע מזה שמבחינתי, מבוגר אחראי זה בן אדם, שאם אני רוצה רגע לתת לזה איזשהו דימוי ככה מושלם, זה אדם שיודע לצאת למרפסת. שמעת פעם את הביטוי לצאת למרפסת?

יובל: לא, האמת שלא.

עשהאל: אני מניח שאחרי שאני אסביר את תגידי שאת מכירה את זה, אולי במינוח שונה. לצאת למרפסת, זה אומר שזה בן אדם שיודע להסתכל על עצמו בגוף שלישי. זאת אומרת, שנגיד עכשיו אני יושב איתך, ואני יכול עכשיו למשל לצאת מהסיטואציה ולשאול את עצמי, רגע, עשהאל, עכשיו כשאתה יושב עם יובל, אתה באמת מרגיש נוח בסיטואציה או שאתה יושב כי אתה בלחץ חברתי או משהו כזה?

כן.

עשהאל: זה מבחינתי היכולת הראשונה של אדם שצריך לרכוש כדי להיות באמת מבוגר אחראי ואשכרה גם להתנהג ככה, לא רק לדעת איך עושים את זה אז. הדבר הראשון זה לצאת למרפסת. זאת אומרת, להיות מעל עצמך, מה שנקרא. לדעת להסתכל על החיים שלך בגוף צד שלישי, מה שנקרא.

כן.

עשהאל: הדבר השני זה להבין שנייה מהי תורת המשחקים. דיברנו על זה כבר בפרקים קודמים. תורת המשחקים אומרת שאם למשל עכשיו אני אגיד ליובל בואי תנסי לתת לי את ה… להשלים אותי בלי שתכננו כלום לפני הפרק. אז אם למשל אני עכשיו אומר ימינה, מה תגידי?

יובל: שמאלה.

עשהאל: יפה, איך ידעתי? איך אני… תראי, אני עכשיו רושם במחברת, מה התשובה שתהיה? הנה, אני רושם, תסתכל.

מנטליסט.

עשהאל: בדיוק,

יאריק,

עשהאל: תסתכל, אני לפני זה הראיתי לך את המילה. שחור?

יובל: לבן.

עשהאל: ראית איזה יופי? מה רשמתי פה, יאריק? לבן, גבירותיי ורבותיי.

יובל: אפשר למכתוב ביתה.

עשהאל: ממש, ממש. אז כי זו נקראת משוואה ליניארית, משוואה ישרה. עכשיו, כשאני לא מבוגר, אלא כשאני ילד, אז כמו שאת התחלת לספר בתחילת ה… כשהתחלת להגדיר מה זה מבוגר אחראי, הילד, הוא רואה רק את ההווה, זאת הסיבה גם שהם נראים ומרגישים הרבה יותר מאושרים, באלף והכול. הוא רואה רק את ההווה, הוא רואה רק את הכאן ועכשיו, והוא לא מצליח לעשות את החשיבה של השני צעדים בשח. הוא יודע רק את הצעד הבא. הוא אף פעם לא מצליח לצאת למרפסת ולחשוב רגע מה התוכנית הכללית הולכת להיות, ומה יקרה אחרי שאני אסיים את הצעד הראשון והשני, האם זה יוביל אותי לצד השלישי, או ששם אני אתקע ואקלוט של חבל שעשיתי את הצד הראשון והשני מלכתחילה. אז כאילו, אלו פחות או יותר הדברים שמאפיינים בעיניי מבוגר אחראי. שזה צריך להיות מישהו שיודע לעשות דברים לא במשוואה ליניארית.

עשהאל: אני אתן לך דוגמה למה זה לא משוואה ליניארית. אם למשל עכשיו, את באה אליי ואת אומרת לי, תשמע, כבר אין לי כוח יותר לבוא לעבודה, אני לא מרגישה פה טוב, זה לא יודע מה, אני מרגישה שמזלזלים בי, שוואטאבר. מה הציפייה שלך שאני פחות או יותר אענה לך? שמישהו בא וצועק עליי?

יובל: בעצם, מה קורה? למה אני לא מרגישה טוב? מה התמונה הגדולה? כאילו, פחות או יותר.

עשהאל: יפה. אז אם אני למשל עכשיו בסיטואציה הזאת רוצה להיות מבוגר אחראי, לצורך העניין, שוב, לא בטוח, כל סיטואציה היא מורכבת בפני עצמה, אבל רק בשביל הרעיון להעביר את המסר. אז במקום להגיד לך, וואי, למה את מרגישה ככה? בואי נדבר על זה, ובואי פה, אני יכול למשל לתת לך תשובה שאת אף פעם לא תצפי אותה, כמו לדוגמה. אני אגיד לך את האמת, גם אני מרגיש ככה. יש לי ימים שאני מגיע למשרד ואני מרגיש בדיוק ככה, ואני מבין אותך. כאילו, זה משהו שהבן אדם מולך, אין סיכוי שהוא היה מדמיין שאתה תגיד לו, שגם אתה בתור המנכ״ל מרגיש ככה לפעמים.

כן.

עשהאל: לתת כאילו תשובות שהן תשובות עם משהו שהוא עם חשיבה, ולא כאילו בליניארי,

עשהאל: לא ב… אתמול נגיד היה לנו פה איזשהו דיון, לא ניכנס לפרטים, אבל בסופו של יום איזושהי תלונה של אחד העובדים כלפי אחרים, כשהתשובה שלי אלייך הייתה שבעיניי הבעיה אצל אותו עובד.

כן.

עשהאל: וזה הכי פחות מתבקש שמה שנקרא ניתן את התשובה הזו, אבל בסוף אני לא הולך לפי מה מצופה, אלא אני מנסה להיות המבוגר ולהוביל את הסיטואציה ולהגיד מה לדעתי נכון, לא לפי מה מקובל ולא לפי מה נהוג, אלא לפי מה אני באמת, מתוך האני של מה אני באמת מאמין וחושב וחוויתי והכול, לפי זה לתת את התשובות. אז זה ככה נקרא איזו הקדמה למה זה להיות מבוגר אחראי.

עשהאל: ובעסקים, אם אנחנו לא נהיה המבוגר האחראי בעסק שלנו, אנחנו נהיה בבעיה מאוד מאוד רצינית, כי אז בעצם נקרא לזה, אנחנו נהיה התינוק, ומי שיהיה המבוגר האחראי זה יהיה הלקוחות שלנו, הספקים שלנו, העובדים שלנו, לא יודע, כולם בגדול, אנחנו נהיה בעצם התינוק. ואני רוצה רגע להמחיש את מה זה אומר שאנחנו התינוק, כי זה משהו שהוא מאוד מאוד שכיח, נפוץ, אז שמי ששומע אותנו לא יגיד לעצמו כזה בלב, טוב, אני המבוגר האחראי, כאילו, אני מבוגר, מה, אני כבר בן 18, עשרה, עברתי את הגיל ו… רוב מי ששומע אותנו עכשיו באופן עובדתי הוא תינוק, הוא פשוט עוד לא יודע שהוא תינוק. אבל אחרי שנפרק ונסיים את הפרק, אני בטוח שהנקודות והסימונים יפלו, ואז אולי באמת נמצא את עצמנו עם יותר מבוגרים בקהל, מה שנקרא.

עשהאל: אז בואו נתחיל רגע מאיזשהו סיפור קטן שממחיש את המסר בצורה טובה. אני ממש מקווה שלא שמעת את הסיפור הזה.

יובל: הנקודה שכתובה לא מוכרת.

עשהאל: יופי, מצוין. אז ככה, בוא נגיד שבר ואני מאוד מאוד לא מסכימים כמעט על כלום, ומאוד הפוכים, וכל אחד יש לו את הגישה שלו. אני, הגישה שלי כלפי החינוך של דבש זה שהמבוגרים הורסים הכל, ואנחנו רק צריכים פשוט לא להתערב ולא להרוס ולתת לבן אדם לחיות וללמוד את הדברים בעצמו. לדוגמה, היינו באיזשהו אירוע מסוים, ואז נגיד אחד המבוגרים שם, אז הוא בא ולא יודע, צבט לה את הלחי או משהו כזה. ואז כאילו, לבר זה מאוד הפריע, שכאילו צריך, מה זאת אומרת? דבש צריכה לדעת שאם משהו לא נעים לה, אז שהיא יכולה להגיד, זה לא נעים לי, ואז כאילו, בוא נדבר עם הבן אדם הזה, ובוא נגיד לו שלא יעשה, ושכן יעשה. ואני כזה אומר, את צודקת בהכל, אבל הדרך הכי טובה להשיג את זה, זה פשוט להראות רק דוגמה אישית. זאת אומרת, אני יכול לבוא לדבש ולדאוג שבנוכחותי היא תראה, שכשמישהו למשל נותן לי צביתה בלחי, אני אומר לו, זה לא נעים לי, אל תעשה את זה יותר בבקשה.

כן.

עשהאל: זאת הדרך היחידה באמת לחנך אותה מלשון חינוך, ולא מלשון אילוף.

כן.

עשהאל: כי כשאתה עכשיו בא ואתה מסדר לה את הכל מאחורי הקלעים, כל שאלה של, ומדבר עם ההוא שלא יעשה את זה יותר, נגיד, הכל שאלה של האם אתה מוכן לעשות את זה עד 120? ואם אתה עושה את זה עד 120 אתה בטח לא המבוגר בסיטואציה, אתה תינוק.

עשהאל: עכשיו, בגדול, אז זה רק דוגמה אחת, אבל בואו ניתן עוד דוגמה ככה שממחישה את הפער בינינו.

עשהאל: מי שיש לו ילדים יודע, אז צריך בעצם להשכיב אותם לישון, וזה סוג של טקס,

זה לא,

עשהאל: לא כל יום הילדה אומרת,

אה,

עשהאל: הולכים לישון, אז הולכים לישון. יש ימים שבהם זה קצת יותר מאתגר מזה, והילדה רוצה לעשות חינגות, ורוצה לבכות, ורוצה פה, ורוצה שם. עכשיו, הגישה שלי אומרת שאנחנו מגדירים את הדברים, אנחנו לא חברים של הילדים שלנו, אנחנו ההורים שלהם מלשון המבוגרים האחראים בסיטואציה, ומבחינתי, אם אנחנו החלטנו שעכשיו הולכים לישון, אז הולכים לישון. ואין סיכוי שאתה עכשיו עושה לי חינגות ואתה עושה לי קשקושים, אז מה בפועל קורה בשנה ושמונה האחרונות שדבש חיה, שאני חושב ככה, ובר חושבת ההפך, ועושים ההפך, בסדר? כאילו, בסוף מי שמקבל את ההחלטות בגדול זאת בר. אבל אני, כאילו, את יודעת, כזה אומר לעצמי בלב,

וואלה,

עשהאל: איזה מטומטמים אנחנו יוצאים, ואיזה ילדים אנחנו יוצאים, וזה בטח לא התנהגות של מבוגר, אני מרגיש כאילו, כאילו בתכלס, הילדה היא המבוגר, אנחנו המפגרים, אנחנו הילדים.

עשהאל: אנחנו כאילו, הרי איך זה עובד? נגיד עכשיו שמים אותה לישון, אז נגיד בר שם אותה לישון, ואז היא מתחילה לבכות לצורך העניין. עכשיו, היא מתחילה לבכות בהתחלה בכי רגיל כזה, ובר לא ישר תקפוץ ותעזור לה, אבל ברגע שהיא תשנה את הבכי לבכי קצת יותר צורם, קצת יותר מסוים, היסטרי, פתאום אין. בר אומרת, נגיד, אין, עכשיו חייב… אין, אנחנו רואים מתעללים, מה אנחנו זה, מה אנחנו פה, ואז כאילו היא הולכת ו… עכשיו, היא לא קולטת שהילדה היא המבוגר האחראי שיודע שאם היא תבכה בטון כזה וקצת תחריף אותו, אז הילד יבוא, וזה אמור להיות הפוך, זה אמור להיות בדיוק ההפך.

עשהאל: עכשיו, כשאני אומר ההפך, אני לא מתכוון ל… בוא ניתן לילדה לבכות עד 120 ושיהיה מה שיהיה. זה נקרא… יש לזה שם, זה נקרא… אה… וואי, משהו .. אה… לא זוכר, אבל יש לזה איזשהו שם, אני אזכר בו עוד מעט, שבעצם נותנים לילד לבכות, ועד שהוא לא נרדם, הוא לא נרדם. אני לא בעד הגישה הזו, אבל כן בעד, אני אתן לך דוגמה, בעד שאם למשל עכשיו בר באה, והיא עושה לה את ההשכבה והיא שמה אותה במיטה, והילדה מתחילה לבכות, מבחינתי בר אמורה לשבת על הספה שמה, 5 דקות, 10 דקות על הכורסה, ופשוט להגיד לילדה, עכשיו הולכים לישון. והיא הולכת, והיא בעצמה עוצמת את העיניים ומתנדנת על הכיסא לצורך העניין, ולא משנה כמה הילד בוכה, הוא יכול לבכות עד מחר, אתה עוצם את העיניים.

עשהאל: ואז, אחרי 5-10 דקות, אם אתה רואה שהילד לא נרגע, כאן נכנס למשוואה, כאן אנחנו בעצם נכנסים למשוואה כמבוגרים שיכולים לעשות מניפולציה, או בואו נקרא לזה לילד בשמו, לחשוב שלושה צעדים קדימה ולא אחד, אז לדוגמה, בר פתאום, יותר אטום, יותר אטום. יפה מאוד. בר פתאום יכולה לקום מהכיסא, לצאת מהחדר בדרמטיות, וכאילו מבחינת הילדה עכשיו, זהו, היא לא תשיג מהאימא שלה את מה שהיא רצתה, האימא כאילו נתנה לי את הבלוק, ואז אבא נכנס, הרי אנחנו לא נשאיר אותה לבכות, אמרנו כבר. אז אבא פתאום נכנס לחדר, ואבא כן מוציא את הילדה ונותן לה עוד איזה שלוק כזה מהבקבוק, ואז אבא גם שם את הילדה בתוך המיטה, ואבא עושה את אותו דבר, יושב על הכורסה ועושה את עצמו ישן, וזה הכל, ואז הילדה קולטת שאם אימא לפחות היה עוד איזה פתח, כי הרבה פעמים היא בוכה והיא מגיעה, אז אימא כבר לא בסיטואציה, זהו, הפסדתי את אימא, אבא הגיע, גם ככה אני כבר רגילה שאבא לא נופל לשטויות שלי, אז כאילו, עכשיו זה רק אני ואבא, והוא גם עושה את אותו דבר.

עשהאל: אז את יודעת מה הילדה עשתה באותו יום? היא הלכה לישון! זה מה שהיא עשתה. עכשיו, הילדה, מה עובר לה בראש? מה שעובר לה ילדה בראש זה, בואנה, איך לא הצלחתי לעבוד עליה? איך לא הצלחתי? איזה גרועה, היא לא מבינה בכלל שיש פה מישהו במאי שעשה את כל זה במכוון, או אני אתן לך עוד דוגמה.

עשהאל: חנינו את הרכב לפני כמה ימים, ואז הייתה עגלה, היה את דבש והיה את אותי ואת בר, והיינו צריכים ללכת חזרה לבית. ואז דבש יש לה קטע לאחרונה, שהיא רוצה שכל הזמן, אני מעולם, היא לא פונה אליי בדבר הזה, היא יודעת שזה לא יקרה פשוט, אז אין כבר את הפנייה מלכתחילה, אבל לבר היא מגיעה והיא רוצה שירימו אותה.

יובל: בטח, איזה פינוק.

בסדר?

עשהאל: ירימו אותה סתם, בלי שום סיבה, יש לה נעליים, היא ילדה גדולה, היא רצה אפילו, היא רוצה שירימו אותה. ולאחרונה, בר לאט לאט מבינה שהדבר הנכון הוא להתחיל לתת לילדה ללכת, הרי בסופו של דבר אנחנו יוצאים ביום שבת לטייל כדי שהיא תוציא אנרגיה, ואז היא תישן בכיף, ולא בשביל שהיא תהיה על הידיים שלי, אחרת בוא נשאר בבית, הוא נראה סרט בסינמה סיטי, כאילו למה אנחנו עושים סיבובים ולא יושבים לראות סרט? כי אנחנו רוצים להוציא לה אנרגיה.

עשהאל: אז בר החליטה שזה כבר, גם לה זה פתאום נהיה קצת פחות מתאים. אז מה בר עשתה? היא ביקשה ממנה תרימי, תרימי, תרימי, אז נתנה לה חיבוק כזה והכל, כי אנחנו מאוד בעד לתת אהבה.

ברור.

עשהאל: הרי כשהילד רוצה, נגיד, תרים אותי, הדבר הכי חכם שאתה יכול לעשות זה להגיד לו, בטח, קח חיבוק, כאילו אתה לא מבין מה הוא בכלל ביקש. קח חיבוק, כמה שאתה רוצה והכל, אני לא מרימה, כי זה כבד לי ולא בא לי וזה לא מתאים כאילו. ואז בר באה ונתנה לה חיבוק והכל, והילדה עדיין רוצה תרימי, תרימי. ואז בר לקחה את העגלה, מה עשיתי?

יובל: הלכת. ישבתי! אה.

עשהאל: התיישבתי איתה, אמרתי לה, כפרה רצה שנשב פה, איזה בילוי יפה, היא ישבתי לידה. הילדה קולטת שאימא אשכרה הלכה, אימא מתקדמת עם העגלה, אבא לידה יושב, לא מתפקד, אין סיכוי להוציא ממנו כלום. מה לדעתך הילדה עשתה שתי שניות אחרי זה? קמה והלכה לאימא שלה. זהו.

עשהאל: עכשיו, הילדה עוד פעם, הילדה מבחינתה אומרת לעצמה, יואו, איזה יום מבאס כאילו, וואלה, אימא בדרך כלל מרימה אותי, היום לא הצלחתי, גם הלכה אשכרה, אבא גם ככה ממנו לא יצא כלום. באסה, טוב, יאללה, נלך אז לפי מה שהם אומרים. זה נקרא להיות מבוגר אחראי, שאתה מתכנן את הסיטואציה מראש, אתה יודע מה הולך לקרות, ואתה שניים, שלושה צעדים לפני הילד.

עשהאל: אז אם עכשיו למשל אנחנו בעסק, ואתה יודע שיש לך לקוחות, אז אין טעם לחכות שהלקוח 1,

2,

עשהאל: 3, אלא תקדים תרופה למכה. תחשוב שנייה, שלושה צעדים קדימה, מה הולך לקרות אם נגיד הלקוח מבקש לצורך העניין פגישה, ואתה אומר, יהיה בסדר, כאילו, נמסמס אותו עוד שבוע-שבועיים, אולי אחרי זה גם נקבע. אז תהיה לחדש לך משהו, הלקוח הזה הולך לסיים התקשרות, ואל תקבל את זה כזה באיזה, לא יודע, באיזה הפתעה גדולה, כי יצאת הילד והוא המבוגר האחראי.

עשהאל: לעומת זאת, אם תהפוך את המשוואה ותתחיל לקחת אחריות, ותהיה המבוגר האחראי שחושב שני צעדים קדימה, של אם אני אעשה ככה זה יוביל לזה, ואם אני אעשה אחרת אז זה יוביל למשהו אחר, אז אולי באמת זה ירגיש קצת יותר כמו עסק אמיתי, בשליטה אמיתית, כמו במקומות טובים ומוצלחים, ששם באמת מתייחסים לדברים כמו אל מבוגרים.

עוד דוגמה קטנה שככה מסבירה מה זה מבוגר אחראי, דבש המון פעמים נגיד רוצה ארתיק סבבה היא באה ואומרת אני רוצה ארתיק עכשיו בר לפעמים היא באה לתת לה ארתיק ולפעמים היא לא מוכנה שהיא תקבל ארתיק בעיניי זה משוגע לגמרי כי אם אני הייתי ילד והיה לי בבית מגירה של מקפיא שיש בה מלא ארתיקים אני בפייר אני אומר לך אני הייתי רוצה כל היום ארתיקים ככה אני מה לעשות אני משוגע אני אבל מסתבר שלא רק אני מסתבר שגם דבש רוצה כל היום ארתיקים טוב הילדה של אבא שלך בסך הכל גם הגיוני בינינו אם את היית בת שנה ושמונה חודשים והייתי יודעת שיש אין לי מושג מה זה חורים בשיניים, אף פעם לא חווית כאבי שיניים, אין לך שום בעיה בריאותית, את ממש ילדה קטנה, הכל פיקס-טקין, למה שלא תרצה ארתיק? זה הדבר הכי הגיוני, אני גם הייתי רוצה ארתיק.

עשהאל: אז הורים מפגרים, מה הם עושים? או הורים תינוקות, מה הם עושים? מתחילים לריב עם הילד. לא, כבר קיבלת אחד, אמרנו שאתה תיקח אחד לגן ואז שהאבא יהיה מחר בבוקר, כל מיני סיפורי סבתא. הורה מבוגר חכם, פשוט עושה את הכל מאחורי הקלעים לצורך העניין אם אתה לא רוצה שהילד יאכל ארתיקים אל תכניס ארתיקים הביתה אם אתה מכניס ארתיקים הביתה אל תתפלא שהילדה רוצה ארתיק כי בינינו גם אתה לוקח הארתיקים הרי למה הכנסת את זה הביתה? ודבר נוסף, אם אתה רוצה שהיא תיקח ארטיק אחד ביום, תדאג מלכתחילה שבמקפיא יהיה כל יום ארטיק אחד, שאר הארטיקים יהיו במקפיא אחר או באיזה סוד כזו או אחר, באיזה מקום, ואז אם הילד רוצה ארטיק, ואתה יודע שאין ארטיק, פשוט תגיד לו, לך תבדוק אם יש, אם יש כך. ואז הוא מגיע, והפלא ופלא, אין ארטיק! אה, אין דבש? אוי, איזה באסה, טוב, אולי מחר יהיה.

עשהאל: זה התנהגות של מבוגר, לא של יד מפגר שרב כל היום עם הילדים שלו על מה מותר, מה אסור,

עשהאל: והוא בעצמו טוחן ארטיקים כל היום, כן? כאילו גם, הוא טוחן…

יובל: הוא הולך עם ארטיקים בבית,

עשהאל: שאתה יודע מה נכנסת שם. גם שם, אבל בסוף זה על אותו מודל, כי גם כשאני מדבר על הארטיקים שאנחנו נותנים לדבש,

יובל: זה חמשושים. זה עניין של המגבלה, לא באמת על כולם, ברור.

עשהאל: חמשושים כאלה, שזה הכל קוביות קרח כאלה מגעיל, אבל לא משנה. שורה תחתונה, להתנהג כמו מבוגרים.

עוד איזה סיפור קטן שימחיש את העניין, אני זוכר זיכרון מאוד מאוד ישן שלי כשהייתי קטנצ'יק, שבעצם נסענו ברכב, ההורים שלי ואני ושאר המשפחה, ותמיד אנחנו לאורך כל ה… אני לאורך כל הילדות, מגיל נגיד אפס עד גיל ארבע, חמש, שזה קרה, אז תמיד הייתי שומע את ההורים שלי מדברים עלינו, אבל מעל הראש. כאילו, אנחנו יושבים מאחורה, ההורים שלי מדברים עלינו בינם לבין עצמם, ואנחנו כאילו מפגרים. לא יודעים, אני במה, אני בן ארבע, מה אני מבין, מה אני לא מבין. עכשיו, אני לא מבין שאנחנו מבינים הכול. מבינים מה הם אומרים, מבינים מי יותר חזק, מי יותר חלש, מבינים מי יותר הכרוכי.

יובל: אבל אולי דיברת בשל פעם. היום נראה לי יש יותר רקע, זה טיפה כזה מודעות של ההורים.

עשהאל: בר ואני מדברים חופשי מעל הראש של דבש, לצערי. אנחנו החלטנו שאנחנו מפסיקים עם זה, כי לשמחתי, בחודש האחרון…

יובל: טוב, זה גם תלוי גיל. כאילו, עד גיל שנה, אני חושבת, כאילו, שנה, שנה וחצי.

עשהאל: אני טוען שזה לא כי הילד מבין, אלא כי זה לא חכם להתנהג ככה כזוג הורים. הזוג הורים בעיניי צריך להתנהג כמו מבוגרים כבר כשילד נולד. זה לא קשור לאם הוא מבין או לא מבין, זה עניין של להתרגל לעבודה נכונה ולהיות מבוגר.

עשהאל: אם אני מדבר עכשיו מעל הראש של הילד שלי, על איזה משהו של, לא יודע, של אם הוא… כל נושא זה, אפילו לא משנה איזה, אין בעיה לדבר מעל הראש שלו, אבל לדבר כמו מבוגר. אם נגיד עכשיו, סתם דוגמה, אני רוצה שהילד ילך לעשות ספורט, לצורך העניין, שיירשם לאיזה חוג ספורט, נגיד.

כן.

עשהאל: אז אני יכול לדבר מעל הראש שלו, אבל אני צריך לעשות שהדיבור הזה יהיה דיבור שתואמת להיות מבוגר, שיקדם את האג'נדות שלי.

ברור.

עשהאל: נגיד אני יכול לבוא ולהגיד לבר מעל הראש של ילד בן חמש, וואי, תשמעי, היום נפגשתי עם איזה מישהו, איזה שחיין הוא, חבל לך על הזמן, איך הוא שוחה מהר, ואיך הוא עושה תנועות יפות, הוא גם סיפר לי שהוא אפילו קיבל גביע,

וואו,

יובל: איזה יום,

עשהאל: ואני לא אומר מילה לילד, אני לא מדבר עם הילד, הילד בהחלטי לא שומע בכלל. זה התנהגות של מבוגר, אותו דבר גם בעסקים, אחד לאחד, אתה לא יכול לדבר בצורה כל כך ליניארית עם ספקים, עובדים, אנשים במחלקה שלך, כל אחד והתפקיד שלו, מה שנקרא, ולצפות שהצד השני, כאילו, לא, הוא לא מבין, הוא מפגר. כי אנשים כן מסיקים את המסקנות, ובאמת, כמו ילד קטן שמבין איך להסיק את הדברים על בסיס מה שהוא שומע, אז צריך פשוט באמת באמת לשלב הרבה הרבה חוכמה בעניין הזה.

עשהאל: אבל שורה תחתונה שאני יושב מאחורי האוטו ואני שומע את ההורים שלי כזה מעל הראש לי מדברים מלא מלא, פתאום יצא לי איזה מין משפט בטעות בקול, חצי רציתי לחשוב על זה עם עצמי, יצא לי את זה בקול, אמרתי משהו בסגנון כזה של, אין, אמא היא כמו המכשפה ואבא הוא הקוסם הטוב, או משהו כזה. עכשיו, אני לא יודע אפילו למה זה יצא לי בקול, אני חושב שחשבתי על זה מחשבה וזה יצא לי בקול, אז כאילו ההורים שלי במיוחד אמא שלי מה זה נעלבו ממני וזה ועכשיו בתכלס ביני לבינך, אני שטוען, כמובן שההורים שלי מדהימים ומעולים ואין לי מילה אחת להגיד, הכל רק דברים טובים והם עשו את הכי טוב שלהם, אבל בינינו אני אומר לך שזה לא היה מבוגר מה שנקרא לעשות את השיח מעל הראש שלי כל הזמן ושאני שומע כאילו שאמא שלי נגד לאפשר לי את זה, ואבא אומר למה לא וזה בקטנה ומה אני אמור לחשוב כאילו.

עשהאל: אז אם בעיניי מבוגרים זה להבין שנייה, שאני יודע שהילד שומע אז אני אדבר בהתאם כדי להפוך את זה מה שנקרא לדבר שהוא חיובי ולא דבר שהוא בעייתי. אז זאת עוד דוגמה בסך הכל למה זה אומר להיות מבוגר אחראי.

עוד דוגמה, אם למשל יש לי עכשיו, אגב כל הדוגמאות זה דוגמאות אמיתיות,

כן?

עשהאל: אני לא ממציא אותן סתם ככה. אם למשל עכשיו יש לי אנשי מכירות בחברה, ויש נגיד איש מכירות שמקבל לידים לבורד שלו, ואז נגיד שבאותו יום האיש המכירות לא מגיע לעבודה, אז תאורטית מה שמצופה זה שעכשיו לצורך העניין יובל תחליף אותו ותתנהל בבורד שלו. אבל זאת התנהל… עכשיו בואו נניח שאיש המכירות בסדר עם זה, אז הכל טוב, אז אין בעיה, כולם מרוצים, אבל בואו נניח לרגע אחד שאיש המכירות לא בסדר עם זה. למה? כי מבחינתו יש לו בורד לידים, פתאום הוא רואה לידים שהותקנו ואין לו מושג מי עשה, ופתאום זה שיטות עבודה שונות, ולא עשו את הפורמט פגישה כמו שהוא עושה, וכל מיני סיפורים כאלו ואחרים.

עשהאל: למשל, פותר כזו סיטואציה, יובל בואי תנסי לחשוב, איך את פותרת סיטואציה שבה יש לך בורד לידים, שכל הלידים מגיעים, נגיד, לאיש מכירות שזה התפקיד שלו, ובאותו יום הוא, נגיד, לא מגיע לעבודה, והוא, את יודעת שכשאת מפנה את הלידים שעכשיו מישהו אחר, נגיד, יטפל בבורד הזה, אז זה מעצבן אותו, זה מחמם אותו, זה לא עושה טוב, זה עושה בלאגן במכירות, הוא לא יודע בעצמו, הוא יוצא ליצן כי הוא פתאום מדבר עם הבן אדם, ולא יודע שכבר דיברו איתו והכול, איך את פותרת את זה כמו מבוגר?

יובל: אני חושבת, קודם כל צריך שיהיה אולי פורמט אחיד, חד משמעי, כאילו, בין,

עשהאל: נכון,

יובל: מבחינת הודעת טקסט, מבחינת התנהלות שיחה, או תיעוד, או הכול, כדי שלא יהיה שום תירוץ של אני לא מתעד ככה, או אני לא רגיל שזה כתוב ככה, או בצורה אחרת, וכדומה.

עשהאל: אני אתן לך רעיון יותר טוב לדעתי, כי זה רעיון טוב בשביל לפתור את ההתנגדויות שלו, אבל בעיניי יש דרך לעלות רמה אחת ולהיות אפילו יותר מבוגר מזה. אפשר פשוט לעשות שכל הלידים מלכתחילה מגיעים לבורד שנקרא בורד מנהל, והמנהל מנתב את הלידים, ואז הוא עושה rule כלל, שכל ליד שמגיע לבורד שלו אוטומטית עובר לבורד של איש המכירות, אבל אז כשהוא יודע שלמחרת הוא לא מגיע, הוא פשוט עוצר את האוטומציה, ואז הלידים בכלל לא מגיעים לאיש המכירות ואז הוא פשוט מנתב אותם ליובל שמחליפה אותו לאותו יום.

עשהאל: כאילו זו דוגמה מצוינת לאיך אני כמבוגר אחראי פותר את הסיטואציה בלי לעצבן אף אחד, בלי לריב עם אף אחד, בלי לתסכל אף אחד, כי בסוף הארגון מפסיד מזה. בסוף הארגון מפסיד מזה שההוא לא מרוצה וזה כן מרוצה וזה פחות מרוצה וזה חצי מרוצה,

לא.

עשהאל: אפשר לפתור את זה בצורה של מבוגר שמלכתחילה פשוט דואג לשים את החטיפים במקום שהילד לא יודע איפה זה. זה ממש חטיפים. זה אחד לאחד, זה אותו דבר במקום להגיד לו לא, הנה יש מגירת חטיפים אבל אסור לקחת יותר מביסלי אחד ביום. אחי אתה יכול פשוט להעיף את החטיפים מהבית ואז יהיה יותר קל לכולם.

יובל: או לשים את זה באיזה מגירה גבוהה ולחלק בזמנך כמו הוולידים באיזה בורד של מנהל.

עשהאל: אחד לאחד, זו דוגמה מצוינת לאיך להתנהל כמו מנהל.

עוד ככה דברים שאני רואה במקומות שמתנהלים בצורה טובה שהם עושים, זה נגיד עכשיו אנחנו צריכים להוציא לצורך העניין, נגיד שעכשיו אחרי כל שיחה עם לקוח של מכירה, אז אנחנו קובעים שצריך נגיד להוציא לו הודעת וואטסאפ מסודרת של מה שדיברנו, לצורך העניין. אז אני יכול עכשיו להתחיל להתעצבן עד מחר על עובדים ששכחו לעשות את זה, שלא שמו לב שפה וששם, או שאני יכול פשוט לפתור את זה טכנולוגית ולעשות שהבן אדם לא יכול להתקדם לשלב הבא בלי שהוא סימן עם צילום מסך שהוא שלח הודעת וואטסאפ.

עשהאל: זו דוגמה לפתרון מערכתי של מבוגר ולא של ילד מפגר וקטן שאומר אל תשכח איך שכחת וואי אני לא מאמין לא אחי אתה המפגר אתה אמור להיות המבוגר אתה אמור לפתור את הדברים האלה מלכתחילה זה שאתה לא פתרת את זה ועכשיו אתה מפיל את זה על העובד שכל חטאו זה שהוא לא זכר פעם אחת מתוך מאה פעמים לשלוח את ההודעה הבעיה בסוף היא אצלך.

עשהאל: אותו סיפור עם דדליינים אומרים ללקוח נגיד סתם לקוח עכשיו עושה בניית אתר אז אומרים לו בטח זה יהיה מוכן תוך שבעה ימים ואז עוברים שבעה ימים וקבלי סקופ אתר לא מוכן אז זה לא הבעיה במי שבונה את האתר שלא עמד בזמן וזה לא הבעיה של מנהל הפרויקט זה בעיה שלך שאתה מטומטם שחשבת שאם הדברים צפויים לקחת שבעה ימים אמרת שבעה ימים היית צריך להגיד 21 ימי עסקים ואז אם זה באמת מוכן אחרי שבעה ימים יצאת גדול ואם לא הכל בסדר ברגע שאתה נותן צפי כאילו אתה רוצה לתת איזה גבר ואז בסוף זה פשוט לא מתקיים אז אתה יוצא ליצן אתה יוצא ילד אז מבוגר יודע לבטח את עצמו ולהגיד רגע זה אמור לקח לי שבעה ימים

יובל: אוקיי זה ייקח 22 ימים זה גם עניין אבל של ביטחון אני חושבת כאילו בסוף מי שהעסק שלו הוא יותר בחיתולים או משהו יכול להיות שהוא עדיין מפחד הוא רוצה להתחייב לתוצאה כאילו הכי מהירה שאפשר

עשהאל: אבל אז אתה יכול גם להרוויח את זה ולהגיד ללקוח תראה לדעתי כבר תוך שבעה ימים אנחנו כבר נגיש לך את האתר אבל אני בסופו של יום רוצה לעמוד במה שאני אומר לך לכן אני אומר לך זה ייקח 21 ימים להערכתי נגיע לזה לפני זה אבל המקסימום זה 21 ימים ואז ברגע שאני אומר משהו ואני גם עומד בו אז יצאתי מבוגר.

עשהאל: המון פעמים יש נגיד פגישה עכשיו שאנחנו עושים סתם דוגמה אני עושה עכשיו פגישה אישית עם יובל ובוא נניח שאנחנו מסכמים בפגישה אני סתם זורק איזה משהו אנחנו מסכמים לצורך העניין שמאותו יום יובל לצורך העניין מקבלת עוד 500 שקל בחודש בסדר?

כן.

עשהאל: הגיע עכשיו לא יודע או שמסכמים החל מהראשון ליולי בסדר? ואז מגיע ראשון ליולי יובל מגיע ואומרת עשהאל צריך לשלם לי עוד 500 שקל ואז עשהאל אומר מה? באמת? ככה סיכמנו? רגע את בטוחה? יש שמה בטוחה? לא בטוחה? כן בטוחה?

עכשיו

עשהאל: בתכלס אם אתה בן אדם הגיוני לא נראה לי שיובל תגיד לי סתם דבר כזה ואפילו אם אני לא זוכר וזה קרה לי כמה פעם פעמיים בשנים עברו אז אני אומר לבן אדם סבבה אני מאמין לך שזה מה שסיכמנו למרות שאני לא זוכר אבל אתה יוצא ילד מטומטם למה? כי איזה גדול היית יוצא אם אתה היית מקדים את יובל וב-25 למאי אומר לה אני רוצה לדבר איתך את זוכרת שבראשון ליוני את מתחילה לקבל עוד 500 שקל כן? יופי, רק צריך לוודא שאת זוכרת את זה בום יצאת ענק יצאת ענק מה זה? אתה יצאת מבוגר אחראי מדהים אז לא רק שהעלית והרווחת את העלאה גם הרווחת את האמון שהבן אדם בצד השני יודע שאפשר להאמין לך ולסמוך עליך וזה אותו כסף זה לא שאתה תשלם יותר או פחות אם תעשה את זה או לא תעשה את זה אז זו גם דוגמה לאיך להתנהל כמו מבוגר

עשהאל: עוד עניין זה שאם אנחנו עכשיו יש למשל יש לי עובד ואני מרגיש לפעמים שהעובד הנה בוא ניקח את יאריק לדוגמה אני יכול סתם דוגמה במיוחד בתחילת הדרך שלנו ככה בימים הראשונים אז יאריק יכול לסיים יום עבודה ואז לשלוח לי כמובן סיכום יומי מי שלא עושה סיכום יומי לעובדים שלו אז שילך לפרק שדיברנו על סיכום יומי זה הזוי אבל לא משנה ואז בסוף היום יאריק יכול לשלוח לי עשהאל הנה הסיכום היומי שלי ואז פתאום אני יכול לראות ולהגיד לעצמי מה אבל אבל סיכמנו שכאילו כך וכך שלא קרה זה היה התעדוף שלי ואיך יכול להיות ומה עכשיו זה סת אם אתה רוצה להתנהל כמו מבוגר, אז תגיד לו, יאריק, אתה יכול ב-12 בצהריים כל יום לשלוח לי דוח מצב עדכני של 12, של מה עשינו ומה אנחנו מתכננים לעשות עד סוף היום, ואז אם אתה תתפוס את זה ב-12 בצהריים ולא ב-18 בערב, יש גם סיכוי שיאריק אשכרה יגשים את מה שאתה מבקש.

עשהאל: אבל כשאתה עכשיו חושב, במילים אחרות, שיאריק צריך להיות קורא מחשבות, אז אתה מתבאס בסוף שהוא רק בשר ודם, כאילו, ושהוא לא קורא לך את המחשבות, והבאסה בתכלס היא בגללך, היא לא בגללו, כאילו, מה הוא יכול לעשות? אם היית מדבר בעברית ובשפה פשוטה, אז הוא כן היה עושה את זה.

עשהאל: עוד משהו מצחיק כזה שקורה מלא, זה שיש לנו נגיד איזה עובד, ואז העובד מסיים את הדרך שלו בארגון, לא משנה למה, מכל סיבה, ואז פתאום נגיד יש איזה משהו שמבוסס על המייל שלו, ולא יודעים את הכניסה למייל שלו. וואו, גאון גדול, כאילו, זה קורה לכולם, אבל הסיבה שזה קורה זה כי מי שמנהל את הארגון הוא חתיכת מפגר והוא ילד קטן.

עשהאל: למה הוא ילד קטן? כי אם הוא היה ילד גדול, הוא היה עובד מלכתחילה עם איזה last pass, שזה מין chrome extension ששומר את כל הסיסמאות ברמה הארגונית, או עם איזה board monday, כל אחד והדרך שלו. אבל בסוף, עצם זה שאתה סומך על זה שיש לך איזה פרטי גישה לאיזה מערכת מסוימת עם המייל של העובד שלך, ואין לך תיעוד של זה, ואין לך שום מנהלים של איך עושים את ה… איך שומרים סיסמאות וכל זה, הבעיה אצלך, לא אצלו. זה לא רק סיסמאות, זה גם מדריכים אולי של כל מיני דברים.

חד משמעית.

יובל: זאת אומרת, אם יש איזה מישהו שהוא עושה ספציפית עבודה מסוימת, מתמחה באיזה משהו, לא יודע, תקשורת, אפילו אז עם הפיליפינות או דברים, אז היו אנשים שאשכרה ישבו, צילמו מדריכים כדי שזה יעבור הלאה כמו שצריך.

עשהאל: נכון מאוד, אני זוכר שכשים סיים פה את הדרך שלו, אה, אנחנו בדיוק נפגשים ביום שישי, קבענו, אז כאילו, אני זוכר שכשהוא בא כמה חודשים האחרונים שלו, שסיכמנו כזה, נגיד היה מרץ, אמרתי לו, שמע, ביוני מסיימים, סבבה. ואז אמרתי לו, המשימה שלך בשלושת החודשים הקרובים זה לדאוג שכשאתה לא תהיה פה, עוד עניין של ילד מול מבוגר

עשהאל: ילד הוא כל הזמן אוגר תלונות, אוגר, אוגר, אוגר. עכשיו, מה בעצם קורה? נגיד שעכשיו יש לך שיחה שנתית עם איזה עובד, ואז אתה בא ואתה קורא ליאריק, ואתה אומר לו, אתה מתחיל לשפוך עליו את כל החרא שצברת במשך שנה. ואז העובד כאילו נשאר כזה עם פה המום, והוא אומר לעצמו, בואנה, אני כאילו לא קיבלתי אפילו עשירית של פידבק שקרוב לפידבק השלילי הזה לאורך השנה, אז כאילו, בואנה, ממש נפלת עליי, יעני, אני הייתי בטוח שאנחנו מגיעים לשיחה, ואם לא דיברנו שום דבר במהלך השנה, אז כנראה שהכל בסדר. ופתאום הוא תופס את הכל, יעני, מציאות הפוכה לגמרי ממה שהוא חשב.

עשהאל: עכשיו, זו התנהגות של ילד קטן. מבוגר עושה שיחות על בסיס הרבה יותר צמוד, הרבה יותר צפוף. אני חושב שכאילו מנכ״ל, שוב, הכל שאלה שכמה עובדים יש, אבל בוא נגיד ששיחה של פחות מפעם ברבעון זה לדעתי לא רציני. כאילו, פעם ברבעון לדעתי זה המינימום של המינימום, בוא נגיד שעד 50 עובדים לפחות, מנכ״ל אמור לדעת לעשות שיחה פעם ברבעון עם כל אחד מהעובדים שלו, ואז כשעושים שיחה פעם ברבעון, אפשר גם מה שקרה לתפוס את הבעיות כשהן קטנות, משני הצדדים, ולא לחכות שזה יהיה הר של תלונות שכבר יחסנו לאן מה שנקרא, כאילו, זה כבר משהו שאתה אומר לעצמך, אפילו בתור עובד, שאתה שומע מהמנכ״ל שלך שהוא כל כך לא מרוצה ממך, ושנה שלמה הוא לא אמר לך כלום, זה כזה, כאילו, לחפש עבודה? מה אני אמור לעשות עם כל המידע הזה? אתה רגע שפכת עליי 20 טון קיצר, זה ממש צריך להימנע מזה.

עשהאל: אז במקום לאגור ורק פשוט לדבר פעם בשנה, לעשות את השיחות האלה בצורה קצת יותר דחופה.

יובל: זה גם הפוך, כאילו, זה נכון גם הפוך לדעתי.

עשהאל: אבל לצערי…

יובל: אני חושבת שהמנכ״ל, יש לו יותר אינטרס, במרכאות, לתפוס את העובד, להגיד לו, תשמע, אני לא מרוצה מאחת, שתיים, שלוש, אבל לתת את ההזדמנות לעובד, שלפעמים יש איזה חוסר ביטחון, ולפעמים לא יודעים אם זה בסדר או לא בסדר, או אני לא יודעת, תלוי בתרבות הארגונית והכול, אז זה לתת אופציה להציף, ולא שפתאום איזשהו עובד נוחת עליך עם דברים שאתה לא יודע. אז גם פה אתה מנהל את ה… אתה שולט על הסיטואציה בסוף, בעצם זה שאתה נותן את החלון הזה פעם בשלושה-ארבעה חודשים, לבוא ולדבר על מה שמפריע.

עשהאל: בדיוק ככה.

עשהאל: ואגב, המון פעמים העובדים הם, כאילו, הרבה מהם הרבה פעמים התנהגו כמו תינוקות. אני סורי שאני אומר את זה, אבל זה האמת. כאילו, הם פשוט מתייחסים לדברים קצת כמו אל תינוקות. לדוגמה, עובד יכול, לצורך העניין, קובעים איתו בחוזה, נגיד, שאחרי שנה מאז שהתחלנו את העבודה, אז נגיד אתה מתחיל בשכר כזה וכזה, ואחרי שנה נעשה שיחת שכר ונבין שנייה איך אנחנו מעדכנים את השכר, או מרעננים אותו, או מעלים אותו, וכדומה. ואז הוא יכול, נגיד, לבוא ולהגיד לך אחרי ארבעה חודשים, תשמע, אני רוצה שיחת שכר.

עשהאל: ואתה אומר לו, תקשיב, אני לא יכול לעשות שיחת שכר אחרי ארבעה חודשים, די, קבענו אחרי שנה, זה יהיה אחרי שנה. בוא נניח שגם אתה עושה איתו שיחת שכר אחרי חצי שנה. ובוא נניח שבשיחת השכר גם נענית לבקשתו והעלית לו בעוד 500 או 1000 שקלים או מה שלא סוכם, יופי, אחלה, כולם מרוצים. שלושה חודשים אחרי זה, הוא עוד פעם מוצא שיחת שכר.

יובל: כן, לא…

עשהאל: ואז אתה אומר לעצמך, רגע, רגע, רגע, זה כבר, זה כבר,כאילו, אז רגע, איך אפשר לבנות בכלל תוכנית עסקית? איך אפשר לדעת כאילו כמה המשכורות הולכות לצאת לי? הרי אתה אמור לדעת בתחילת שנה כמה כסף המשכורות הולכות לעלות לך באותה שנה. אתה אמור לעשות תוכנית שנתית, לא להיות ילד קטן שחי מחודש לחודש, אלא בתחילת השנה אתה אומר לעצמך, אוקיי, אני הולך להגיע נגיד למחזור של 12 מיליון שקלים, אז אני רוצה להוציא משכורות 7 מיליון שקלים, לצורך העניין.

עשהאל: אז אם כל חודש, או שלושה חודשים, כל אחד מהעובדים פתאום יפתיע אותך, אז זה יתנהל כמו צורה מצחיקה. עכשיו, מהצד של העובד, אין שום בעיה במה שהוא מתנהל, הוא לא מבין את הבעיה בכלל. הוא כאילו מבחינתו, מה זאת אומרת? כמו דבש, כאילו, כמו יד קטן. רגע, אבל עשינו שיחה צריכה לפני שלושה חודשים, אז הנה עכשיו עוד אחת.

תשמע,

יובל: אני חושבת, כן שהוא יוצא ליצן בסוף, גם זה…

עשהאל: הוא לא רואה את זה ככה.

יובל: צריך לדעת גם לשמור על המילה שלך. אם סיכמתי איתך משהו, שנדבר עוד שישה חודשים, עוד שנה, או לא משנה, יש גבול, כאילו, למתוח את הגבול הזה פעם, פעמיים.

עשהאל: צריך לדעת להסביר את זה, ואני חושב שגם צריך לדעת להסביר את זה במקום של מנהיגות והובלה, ובאמת להסביר את הדברים.

עשהאל: כי נגיד בצבא, מלא פעמים הייתי שואל שאלות מהסוג הזה, נגיד, והתשובות היו כאלה, כי אימא אמרה, כי המפקד אמר. ואז אתה כאילו מעצמך, כאילו, לא פלא שגם עוד חודש אני אבדוק שוב, כי אני באמת לא הבנתי למה לא עשינו את זה לפני חודש. כי הרבה פעמים גם צריך להבין שהעובד הוא באמת קצת כמו תינוק בחלק מהמובנים. שלא אשתמע, חס ושלום, שאני מאוד מעריך את כולם וזה, אבל זה גם לא כזה דבר רע. גם דבש היא תינוקת, ואני מאוד אוהב אותה, והכול בסדר. אז זה פשוט בקטע של דימוי אמיתי של איך הוא באמת מתנהל. ואז צריך גם לפעמים לדעת להסביר לעובד את העניין הזה.

עשהאל: עכשיו, בוא נניח שגם עשיתי את השיחה הזאת לצורך העניין, ובסוף השיחה הזאתי, במילים אחרות, אתה אומר לאותו עובד, שלא תהיה שיחת שכר. זה בסוף המסר, המהות של הדברים, כאילו. עכשיו, הרבה פעמים כשאתה אומר דבר כזה לעובד שהגיע וציפה, כי מבחינתו, מה זאת אומרת? מה הבעיה לקחת עוד ארטיק? מה, אני רוצה עוד ארטיק? כאילו, למה לא? ואתה, כאילו, מה הבעיה?

אז

עשהאל: הרבה פעמים זה יוצר תחושה לא טובה.

נכון.

עשהאל: ואז בעצם מסתיימת השיחה בתחושה לא טובה. אז אם אתה מבוגר אחראי, ואתה לא ילד קטן ומפגר, אלא אתה המבוגר בסיטואציה, אתה צריך יומיים אחרי השיחה הזו ליזום שיחה נוספת עם אותו עובד, ולשאול אותו, תגיד, דיברנו לפני יומיים על 1,

2,

עשהאל: 3, ובאמת עשיתי כל שביכולתי להסביר לך למה אני לא יכול להיענות לבקשתך, ובלה בלה בלה. זה יושב לך טוב? אתה רוצה שאני אסביר לך פעם נוספת את הדברים? יש לך שאלות נוספות אולי, או משהו אחר שתרצה שנדבר? איך זה מרגיש לך? כאילו, לוודא שבאמת הדבר הזה נסתם.

עשהאל: למה? כי זה, בהנחה והעובד בסופו של יום יצא עם תחושה רעה, ואז אתה אומר לעצמך, טוב, זה ייפתר כי זה ייפתר. זה בדיוק כמו הלקוח שמבקש שיחה נגיד עם מנהל ולא מקבל את השיחה, ואז הוא פשוט מסיים התקשרות. ואז אתה אומר לעצמך, מה? איך הוא סיים התקשרות? וואו, ממש שיא גינס. לא, אתה מפגר. בגלל זה הוא סיים התקשרות.

עשהאל: אז גם כאן יש אלמנט כל הזמן של להיות מנהל. מנהל לא רק עושה שיחת מנהלים ביום ראשון, אלא הוא גם ביום ראשון של אחרי זה עושה בדיקה מה מהדברים שקבענו שבוע לפני זה באמת בוצעו, ומה לא בוצע, ולמה לא בוצע. כי אחרת אתה יוצא ילד, אתה כמו איזה אחד שרוצה ארתיק ועוד ארתיק ועוד ארטיק, ואתה אפילו לא שם לב כאילו בדרך שכבר אכלת ארטיקים, שחלק מהארטיקים נמסו לך ולא שמת לב. זה פשוט לא עובד טוב.

עשהאל: להיות מנהל זה להיות המבוגר האחראי, להיות זה שיש לו ת שיש לו, שהוא יודע לעשות בקרה על דברים, שהוא יודע לחזור לדברים, זה הסיפור של להיות מנהל.

עשהאל: עכשיו, הרבה פעמים גם קורה שיש נגיד איזושהי משימה ששני אנשים בארגון נגיד יכולים לעשות אותה, ובסוף יוצא מצב שאף אחד לא עושה אותה, ואז כששואלים למה, אז אומרים לך,

מה,

עשהאל: כי יובל הייתה אחראית, ויובל אומרת כי יאריק היה אחראי, ויאריק אומר כי עשהאל היה אחראי, כאילו, כל אחד מפיל את זה על מישהו אחר. אז בסופו של יום, זה קורה בגלל שלא היו הגדרות ברורות. באותו רגע שהורידו את המשימה לשני אנשים, נגיד אני תמיד אומר, אם אתה מוציא מייל ואתה מכתב שני אנשים, אז אתה צריך כאילו לוודא, או שמי שאתה מתכוון לכתוב לו, הוא נמצא באחד של האל, והשני בעותק, ואז הבן אדם שקיבל את זה בעותק מבין שהוא בעותק, אז הוא אומר שהוא רק לידיעה, והצד השני הוא זה שמבצע, או פשוט לרשום כמו בן אדם נורמלי, היי, יובל ויאריק, יובל, להלן המשימה שלך. ואז אין שאלות, וכאילו להיות מאוד מאוד, להגדיר את הדברים בצורה מאוד מאוד ברורה, כמה שיותר ברורה, יותר טוב.

עשהאל: וכשהישיבה נגמרת לצורך העניין, אז לא לסמוך על זה שכולם זוכרים מה סיכמנו, אלא שוב פעם, להוריד את זה בכתב, כי בסוף, כשעוברות, לא יודע, שנה, שנתיים, שלוש, אף אחד לא זוכר מה סוכם, רק מה שנכתב זה מה שאנחנו יודעים. אז להקפיד על הדבר הזה של לכתוב את הדברים.

עשהאל: אותו סיפור עם דברים שקורים בוואטסאפ. אני מלא פעמים מקבל, נגיד, וואטסאפ מכולם, של, נגיד, ירק יכול לרשום לי, ASL, האתר הזה והזה עלה לאוויר, חדש. ואז זה כזה, אני יודע שאני לא הולך לטפל בזה באותה שנייה, ואין סיכוי, אז אני רושם לו בחזרה, מה אני רושם לך?

יובל: מייל.

עשהאל: מייל. תעשה לי מייל.

למה?

עשהאל: כי אני יודע שאם זה יישאר בוואטסאפ, זה יאבד בין מיליון הודעות. ולא צריך להיות איזה גאון גדול כדי להבין שזה הולך להיאבד בין מיליון הודעות. למרות שאני מקפיד על לעשות שהשיחה היא לא נקרעת, שאני לא עונה, ולמרות ש… ואני משתמש במיליון ואחת דברים שמאוד מאוד עוזרים לי.

עשהאל: לדוגמה, אני משתמש, אני, אם נגיד עכשיו אני יודע שלקוח שלח לי הודעה בוואטסאפ, ואני לא מתכוון עכשיו לחנך את הלקוח להגיד לו, שלח לי מייל, אז אני הרבה פעמים אשלח לעצמי מייל על הלקוח. עוד דבר שאני יכול לעשות, זה להצמיד את השיחה שלו לחלק העליון. יש שלוש שיחות שאתה יכול להצמיד למעלה, אז אני מצמיד אותו, ואז אחרי שגם הצמדתי אותו לחלק העליון, אני רושם לו, היי, קיבלתי, תשובה בהקדם, הצמדתי אותך לנעוצים שלי בוואטסאפ. ואז הצד השני גם מבין שאתה אשכרה עומד להתייחס, פשוט ייקח לזה קצת זמן, אבל אתה לא הולך לשכוח.

עשהאל: עוד דבר שאפשר לעשות לטובת יעילות זה להשתמש בהודעות מהירות. יש אפשרות היום לעשות בוואטסאפ סלאש, ואז הוא בעצם פותח את כל התגובות המהירות שיצרת מלכתחילה. ואז לפעמים, במקום להגיד לבן אדם מייל, אתה יכול בשביל לעשות סלאש ובשנייה אחת להביא את ההודעה שהוא, את התשובה שהוא היה צריך, כי יש לך את זה כבר מוכן, ועשר, חמש שניות כבר הוא קיבל את ההודעה, אז גם זה הרבה פעמים עוזר לי.

עשהאל: יש גם את העניין של תוויות. אם לצורך העניין עכשיו אני יודע שיש פה נגיד עוד בן אדם שצריך לקבל את מה שזה לא יהיה, נגיד הוא קנה במבצע בדיגיפארם ומגיע לו עכשיו את הביקורות שעשינו, אז אני עושה תווית של ביקורות, כאילו גם הלקוח הזה צריך ביקורות. ואז כשאני מטפל בזה, אני לא מטפל נקודתית להוא ולהוא, אלא אני מסתכל שנייה על כל השיחות שמסומנות באותה תווית, ואני מטפל בכל אותם לקוחות יחד.

עשהאל: עוד עניין מאוד מאוד חשוב, זה הנושא של רוח, איך זה נקרא, הרוח, כאילו של כמו מה אנשים מדברים בארגון על הארגון, אוקיי? אם לצורך העניין עכשיו אני רואה שיש לי מרמור מסוים, שיש לי איזה, נקרא לזה איזשהו עובד מסוים, שהוא מאוד ממורמר, שלא שמח, ושהוא כל הזמן עושה שיחות עם אחרים, כמה רע פה, כמה זה, כמה פה, כמה שם, אז אם אני מבוגר אחראי, אני לא יוצא מנקודת הנחה שזה לצורך העניין הולך להשתפר, או הולך, אני בסך הכל עושה שיחה אחת עם אותו עובד, אני אומר לו, תקשיב, הדבר הזה חייב להיפסק, אם זה לא ייפסק, אני אהיה חייב לפעול בצורה משמעותית כזו או אחרת, תפסיק עם זה.

עשהאל: ואם זה קרה עוד פעם אחת אפילו, גם אם מדובר בעובד השנה, גם אם מדובר בעובד הכי אפקטיבי, הכי אני לא יודע מה, צריך לסיים עם זה, צריך לעצור את זה, די, זה לא מתאים. למה? כי כשיש לך עובד אחד ממורמר, זה קצת כמו תפוח רקוב על העץ, פתאום כל התפוחים נהיים רקובים, ולהיות ילד קטן זה להגיד, כן, אבל זה איש מכירות שמביא הכי הרבה מכירות לארגון, אז כאילו, לא משנה, יאללה, שקצת יהיה ככה, זה… לא, לא, לא, לא, לא, ממש לא.

עשהאל: יש דברים שהם ייהרג ובל יעבור. תרבות ארגונית, ושיח על החברה, וחדוות עשייה שקמים בבוקר, זה משהו שהוא ייהרג ובל יעבור. ומבוגר יודע לקטוע ענף, גם אם הענף הזה עד היום מביא מלא תפוחים מדהימים, ברגע שהוא רואה שיש שם כבר בעיה מספיק חמורה, הוא אמור לדעת לקטוע את הענף ולא לחכות, כי ככל שנחכה יותר, ככה הנזק רק יהיה גדול יותר ויותר.

עשהאל: עוד כל מיני דברים כאלה שקשורים למבוגר, אז נגיד שעכשיו אחד העובדים בא אליי ואמר לי, תקשיב, יש לי המחשב שלי, בקושי לא זז. אז אם אתה ילד מפגר, אתה פותר לו את הבעיה, כי אתה ילד מפגר. אם אתה ילד חכם, או אתה מבוגר חכם, אתה פותר לו את הבעיה, ואז אתה שואל, תגידו את כל הקבוצה, את כל החברה, למי פה עוד יש מחשב שלא זז, ואז אתה מגלה שיש עוד עשרה עובדים שהמחשב שלהם לא זז, ואז אתה פותר גם להם את הבעיה, ואז יש לך ארגון שאשכרה המחשבים שלו רצים מהר, ואז כל אחד מהעובדים נותן 20% יותר באותו חודש, כל חודש, ואז הרווחת כנראה הרבה יותר, כי תמיד כשיש נגיד עובד, אפילו אם יש לו איזושהי תלונה מסוימת, או בקשה מסוימת, הוא לא באמת היחיד שצריך את זה, הוא רק מייצג איזושהי תפיסה.

עשהאל: זה כמו שאם נגיד בן אדם אחד שולח לי בעצור קשר באתר של הסוכנות, לא יודע, ניסיתי לעשות ככה וכך וזה לא עובד, אני מבטיח לך שהיו 30-40 לפניו שראו את אותו עניין, ופשוט לא שלחו לי את ההודעה. אז זה אומר שאם אני עכשיו אומר לעצמי,

עשהאל: רק אחד שלח, לא משנה, לא נתייחס, לא חתיכת מפגר, אם רק אחד שלח זה אומר שיש לפחות 30-40 שכבר חוו את זה, ואתה הראשון שיצא מגדרו וגם החליט לעשות עם זה משהו, כי רוב האנשים הם לא ישלחו לך הודעה כי האתר שלך לא עובד, כי לא אכפת להם שהאתר שלך לא עובד.

עשהאל: אז גם בעניין הזה, כל הזמן לחשוב איך עושים את זה יותר טוב, ואגב, אם כבר דיברנו על מחשבים שלא זזים, אז יש כאילו כל מיני פתרונות. אני אישית מאוד מאוד אוהב תוכנה שנקראת CC Cleaner, שבעצם אפשר גם להוריד אותה למחשב באמצעות אתר שנקרא GAMER's Outlet, שבעצם שם אתה יכול לקנות את התוכנה הזאתי באיזה 30 שקל רישיון לייפטיים, הרבה יותר זול מאשר לעשות את זה דרך CC Cleaner, שזה עולה איזה, לא יודע, 15 דולר בחודש או משהו כזה. אז ב-GAMER's Outlet יש את כל התוכנות, Office, Windows, כל הדברים האלה, בשקלים, בגרושים, וזה רישיונות אמיתיים, ממש עם סיריאל והכול, זה לא פרוץ, לא כלום, וזה עובד נפלא. אני עד היום, כל דבר שהזמנתי שם, רק דברים טובים יש לי להגיד, אז זה דבר שהוא נפלא.

עשהאל: יש גם עוד כזה קטע של להיות מבוגר, בקטע של לא להציג עכשיו מיליון אופציות ומיליון התייעצויות על כל שטות. מה הכוונה? אם נגיד עכשיו אני רוצה לתכנן נופש חברה, בסדר? לא משנה באיזה יום בשנה אני אגיד בוא נעשה את הנופש ביום הזה, לפחות שלושה אנשים יגידו, אה,

עשהאל: אבל דודה שלי מתחתנת, אבל לא מתאים לי, אני בחו״ל, אז יש מסוג הדברים שצריך פשוט לדעת לבוא ולהגיד, היי,חבר'ה, בתאריך הזה והזה יוצאים לנופש. מי שלא מתאים לו, מה לעשות, לא מתאים לו. ואם זה היה בתאריך אחר, אז לאחרים לא היה מתאים. אז לדעת להגדיר את הדברים בצורה מאוד מאוד ברורה. אותו סיפור על פעילויות גיבוש, אותו סיפור על כל מיני דברים שאנחנו עושים, שבסוף אם אנחנו פותחים את זה עכשיו למשא ומתן וכל אחד מהעובדים יגיד מה הוא חושב ואיך הוא חושב וככה זה צריך להיות וזה לא צריך להיות וכל מיני כאלה, אז פשוט אנחנו הופכים להיות הילד הקטן ולא המבוגר האחראי.

עשהאל: מבוגר אחראי, כמו שכבר אמרתי, הוא לא מה שנקרא עושה שיחה עם מנהל, עם עובד, עם מנהל מחלקה, לא משנה עם מי אפילו. הוא לא עושה שיחה ואז יוצא מנקודת הנחה שמה שנאמר באמת יקרה, אלא הוא גם יודע לייצר לעצמו את הבקרות.

עשהאל: אז אם למשל עכשיו סיימתי שיחה עם נגיד עם יובל וסיכמנו, לא יודע מה. סיכמנו, אתן דוגמא מלאחרונה, סיכמנו שתעלי את כל היוטיובים בחלקים כאילו חתוכים של הפודקאסט שעשינו בבי-אקספרט, יש שם, לא יודע, עשרות רבות של 60-70-53 ראיונות שעשינו עם אנשים.

יובל: שאלו.

עשהאל: אז אני רציתי להגיד שאת תחתכי אותם ותעלי אותם ליוטיוב אחד-אחד. עכשיו, זה מאוד נחמד לבקש את זה, באמת, זה מרגש אפילו, אבל לפעמים זה יקרה, לפעמים זה לא יקרה, לפעמים זה יקרה באופן חלקי וזה פתאום ייאבד, וזה לא משהו שהוא קשור ליובל, אלא יובל רק מהווה את התסמין, מישהו שאמרת לו משהו שצריך לעשות.

עשהאל: אז אני כמובן, כמובן, כמובן, עושה לעצמי מייל, שהוא מתוזמן לעוד יומיים מאותו רגע, שאומר לעצמי לבדוק עם יובל האם משימת היוטיובי אקספרט פרקים חיתוכים בוצעה. ואז כשזה מגיע אליי למייל, אז אני שולח ליובל באופן אוטומטי, היובל, האם המשימה אחת שתיים שלוש בוצעה? תני לי סטטוס, ואז אני הופך להיות מנהל, ואז אני מבוגר אחראי, ואז אני לא מגלה שלוש שנים אחרי הכנס ששום קטע לא עלה, כי שכחנו, ואז אני אגיד לך, אבל יובל, אמרתי לך, ואז תגידי לי בחזרה, אם את מספיק גברת ומספיק ישרה איתי, היא צריכה להגיד לי,

כן,

עשהאל: אבל אתה מנהל תינוק, אתה מנהל תינוק, אתה מתנהל כמו ילד בן חמש שחושב שאם הוא אמר לי שהוא רוצה ארטיק, אז הוא יקבל ארטיק, לא תמיד. לפעמים תקבל, לפעמים לא תקבל, אתה צריך כאילו להיות מבוגר, אתה צריך לבדוק, אתה צריך לצאת, לעשות בקרות. זה לא עולם אוטופי אומרים, כן?

כן.

עשהאל: אוטופי שבו כל דבר שאתה אומר,

אה,

עשהאל: מה זאת אומרת, בוצע. הלוואי שזה היה ככה. לצערי זה לא תמיד ככה, אז צריך באמת לדעת לעשות הבקרות האלה.

עשהאל: אותו סיפור בשיחות מכירה, בדיוק לאחרונה, לפני כמה ימים, אז הייתה לי שיחה ממש טובה עם איזו מישהי, שדיברנו בעצם על כל העולם הזה של המכירות לחו״ל, כי היא כאילו גרה בארצות הברית, ויש לה הרבה ניסיון בכל מה שקשור למותגים גדולים וכאלה, אבל היא יותר עבדה בקטע של האסטרטגיה,

זאת אומרת,

עשהאל: היא זאת שהייתה נגיד מייצרת את האסטרטגיה ללקוח, לצורך העניין, ודואגת שזה ייושם. היא לא זו שמכרה ללקוח את ה… היא הייתה מקבלת נגיד את הלקוח, אחרי שהוא חתם את ההסכם, אז הייתה יושבת ועושה לו את האסטרטגיה. ואז ניסיתי לעשות איתה בשיחת זום, באסטרטגיה, פשוט במקום שאת תגידי לבן אדם מה צריך לעשות, בשיחת המכירה את צריכה לתת לו שאלות שהוא יגיד מה צריך לעשות.

עשהאל: נגיד, אם אני עכשיו יודע שמדובר פה בעסק שעושה בדיקות background, בדיקות רקע, לעובדים, לעסקים בארצות הברית, לפני שהם נכנסים לעבודה מסוימת. אז אם עכשיו אני יודע בתור איש האסטרטגיה שלמשל לעשות פרסומת בפייסבוק ובאינסטגרם או בטיק טוק, זה דבר מטומטם. למה זה דבר מטומטם? כי אתה בסופו של יום פונה למעסיקים, למקבלי ההחלטות, למחלקות ה-HR, לדבר הזה. ואם הבן אדם עכשיו יעשה באינסטגרם פרסום, הסיכוי לפגוע באנשים נכונים הוא עד כדי קלוש ומטופש. לעומת זאת, לינקדאין יכול להיות מושלם.

עשהאל: עכשיו, אני לא יכול לבוא בשיחת… עכשיו, אם אני עושה אסטרטגיה ללקוח, אז אני צריך להגיד לו את הדברים בדיוק כמו שאמרתי עכשיו. אבל אם אני עושה מכירה ללקוח, אז אני צריך להוביל אותו, אני צריך להגיד לו, רגע, למי אנחנו פונים? ואז הוא יגיד לי, למקבלי ההחלטות בארגונים, למנכ״לים, ל-HRים וכאלה. אוקיי, איפה האנשים האלה נמצאים לדעתך? בפייסבוק, באינסטגרם, בטיקטוק או בלינקדאין? ואז הוא יגיד, בלינקדאין? ואז אתה אומר לו, אוקיי, אז אתה בעצם רוצה שאנחנו נשתלט ונעשה פרסום חזק בלינקדאין, נכון? ואז הוא אומר לך, כן.

עשהאל: זה ההבדל, זה מכירה אל מול אסטרטגיה, שהאסטרטגיה הזו יבוצע בצורה הבאה. זה פגישת אסטרטגיה, אז זה בעצם ההבדל, אז אותו סיפור גם כאן. כשאני עושה שיחת מכירה, אני צריך להיות המבוגר האחראי. אני לא צריך עכשיו להתחיל להגשים את החלומות של עצמי, ולהגיד לך על ההתחלה,

אה,

עשהאל: בוא נעשה לינקדאין ואין בעיה ואנחנו נעיף לך חבל על הזמן. לא. מבוגר אחראי מבין שאם הלקוח מולו, שבדרך כלל גם אם הוא בעל עסק, אז הוא גם יהיה דומיננטי, והוא ירצה לקבל את ההחלטות, והוא ירצה להרגיש שהוא בשליטה בסיטואציה, אני רוצה לינקדאין ואני לא רוצה פייסבוק ואינסטגרם, אבל הוא צריך להגיד את זה. אם אתה אמרת את זה, אתה כבר לא בפגישה, אתה לא איש מכירות, אתה איש של הביצוע עצמו. אז גם זו דוגמה לאיך מתנהל בן אדם שהוא מבוגר אחראי.

עשהאל: אגב, אדם שהוא מבוגר אחראי צריך גם לדעת להראות דוגמה אישית. זאת אומרת, להיות הבחור הזה, אתה יודע, ששולח את כולם לכל המשימות, ויודעים שהוא כלומניק ושום דבר, ולא רוצה לזוז מילימטר, לא יודע כמה זה באמת הולך להיות אפקטיבי.

עשהאל: אז אם אתה המבוגר האחראי בארגון שלך, או שאתה רוצה להיות המבוגר האחראי, דבר ראשון, אתה צריך לעבוד הכי קשה, הכי חזק, להיות ראשון בהכול, אין מה לעשות. ככה הדבר הזה עובד. אני אתן דוגמה. היום היה לנו בבוקר שיעור על ארץ ישראל של נדב, שאני מאוד מאוד שמחתי שזה קרה, והכול. עכשיו, אין מצב שאני לא אהיה שם הראשון בדלת, כי כאילו, מה זאת אומרת? אם אני קבעתי ואם אנחנו עודדנו את זה, אז אתה צריך להראות דוגמה אישית, אני לא אגיד לו,

אה,

עשהאל: לא, אני בפגישה, אני לא יכול להצטרף.

כאילו,

עשהאל: זה יכול לקרות במקרים חריגים, אבל בגדול, ברמת הרצוי, הרצוי שאתה תהיה ראשון. ולא רק שאתה תהיה ראשון, גם אם אתה קצת עייף, או גם אם קצת זה לא מעניין אותך, אתה לא תפייק לו מול הפנים, ואתה לא תתחיל לדבר עם מישהו לידך, ולא, אתה תהיה הכי מרוכז שיש, ואתה תראה לו שאתה מתעניין, ואתה תשאל שאלות, וכל זה אפילו אם זה לא מעניין אותך.

עשהאל: למה? כי אתה המבוגר האחראי בסיטואציה, ואנשים מסתכלים עליך, ואיך שאתה תתנהג כשזה משהו קטן, זה גם מה שיכריע בדברים הגדולים, הם ילכו אחריך, או שהם יגידו, אה, זה גם ככה, הוא רק מדבר ובפועל לא עושה כלום. אז קיצר, אז מאוד מאוד חשוב גם להראות את הדוגמה האישית.

עשהאל: מבוגר אחראי גם צריך לדעת לקחת אחריות. בסופו של יום גם עושים טעויות. אני טעיתי לפני חודש וחצי בערך, בטעות מאוד מאוד מאוד גדולה, וזה גרם לכך שכל הסוכנות הייתה צריכה להתגייס ולעשות שינויים ל-1500 פוסטים או משהו כזה, וזה גם לא הפאק היחיד שעשיתי, אפילו לא בחודשיים האחרונים, היו עוד כאלו. אבל לפעמים גם צריך לדעת לא להמציא מי אשם ולמה זה כאלה, אפשר פשוט להגיד, חבר'ה, טעיתי. נכון. תעזרו לי לחפות אחרי הטעות שלי, וזהו, מה לעשות? מה, אתה לא טועה, אני טועה? כולם טועים, כאילו. אז לא צריך להיכנס למשחק כזה של…

יובל: וגם נותן לעובדים שלך הלאה, שמסתכלים עליך את ההזדמנות להודות בדברים שלהם, ולא לנסות, כאילו, יש הרבה עובדים שמתביישים, מתפדחים להודות באיזושהי טעות, ואז גם יוצא שלא אומרים לך את האמת, וגם, כאילו, לא לך ספציפית, לבין אם זה מנהל ישיר, או… מעבירים אחריויות, לא מספרים את כל האמת.

: כאילו,

יובל: הדוגמה האישית הזאת היא סופר חשובה לדעתי.

עשהאל: מסכים איתך. אתמול, באיזה 11 בלילה, הייתי בקשר עם איש המכירות שלנו פה, שעושה את הבינלאומי, ואז הוא… היה לנו מקרה מאוד מוזר, של איזה בחור שקבענו איתו פגישה, והוא לא עלה, לא הצלחנו,

כאילו,

עשהאל: שלחנו לו מיליון הודעות ושיחות, וכאילו, אחי, אנחנו בגוגל מחכים לך והכול. ואחרי איזה 50 דקות מאז שהתחילה הפגישה, כביכול, אני מקבל שיחה בכלל לטלפון שלי, לא יודע איך הוא הגיע לשם, והוא אומר לי, תקשיב, עשהאל: אנחנו קבענו פגישה, אני כבר 50 דקות מחכה לכם, ואף אחד לא עולה, כאילו. ואני אומר לו, תקשיב, בדיוק ההפך, שלחנו לך 5,000 הודעות ומלא מלא שיחות, ואתה לא עונה. ואז הוא אומר, אחי, אתם לא שלחתם לי אפילו הודעה אחת ולא כלום. ואני אמרתי לו, בגלל שאני ניסיתי, אני כמו המבואה האחראי, כן. עזוב, בוא נעלה, הנה, אני עכשיו עולה איתך, הכל טוב, מתנצל, קרה, טעויות קורות, אבל אני רוצה להעלות לך לפגישה. ועשיתי איתו פגישה והכול. ואז בסוף הפגישה שלחנו לו גם הצעת מחיר. ואז כששלחנו לו את ההצעת מחיר, קלטנו שאנחנו שולחים את ההצעת מחיר, מסתבר שהיו שתי פגישות, אחת באותו יום ואחת למחרת, עם אותו שם של לקוח. אז קלטנו שאת כל ההודעות ואת כל השיחות ואת כל הבלאגן עשינו ללקוח של מחר, ואז הלקוח של היום לא קיבל כלום בגדול. ואז מי עלה על כל זה? איש המכירות, לא אני.

עשהאל: אז איש המכירות שלח לי הודעה בסגנון של אשמח, איך הוא אמר את זה? אשמח לקחת אחריות. מסתבר שהפגישה של מחר גם אותו שם ואני שמרתי אותו בלי זה ומסתבר שכל ההודעות וכל השיחות היו להוא אז לכן אתה יכול, בוא נקבל בהבנת הבחור של היום כי באמת לא, כאילו באמת יצא פדיחה. את יודעת, את יודעת מה התגובה שלי הייתה? כל טוב.

עשהאל: כל הכבוד, ככה לומדים. אני מקווה שהפקנו מזה את הלקחים.

עשהאל: גם זה אגב להיות מבוגר. מה אני עכשיו אתחיל להיכנס איתו לוויכוחים ולחירות? מה את רוצה? ככה לומדים, זה חדש, התחלנו את זה.

עשהאל: זה כמו המאוורר פה בפודקאסט, שזה יותר אפילו פשוט, כאילו שהיה פה עובד שרצה לקחת את האחריות ולקחת יוזמה ולא לחכות לבעל מקצוע ולתלות בעצמו את המאוורר פה בחדר. עכשיו, יאריק, אתה רואה את המאוורר פה מאוד יפה ובגובה הנכון ובזווית הרצויה, זו עבודה של עשהאל, אבל בהתחלה העובד פה עשה חורים בקירות, כאילו באמת יכלת לראות דרכו, נראה כאילו קיר בעזה.

עשהאל: כן.

יובל: הוא היה מחורר, והכול, אבל עשהאל כאילו לא כעס, לא אשים, אמר לו, הכל טוב, בוא אני אראה לך, לקח את המקדחה והכול, עשה כאילו את הדברים, הוא לא, והכול, לא כעס, הזמנו אחר כך בעל מקצוע. דיברנו, כאילו הפקנו מזה אפילו שיעור, יש מצב שדיברנו על זה גם בפודקאסט,

יש מצב,

יובל: וגם בסיכום שבוע אחר כך, בקטע כאילו הכי מלמד והכי כסיפור,

עשהאל: של כל הכבוד,

יובל: ולא בהצפה, ובדיוק.

עשהאל: כל הכבוד שהתעמתת, אתה גם ככה לא יודע לעשות, אתה לא איזה end demand גדול, ואתה עדיין מנסה, ניסית, לא הצלחת, בסדר, גם אני לא מצליח במלא דברים שאני עושה, אבל זה לא צריך להפריע לנו לנסות, מה שנקרא.

עשהאל: מבוגר אחראי זה גם אחד ששומר על טוהר המילה, ואני רוצה רגע לעשות הפרדה בין שאתה מדבר עם מנהלים שלך לבין שאתה מדבר עם עובדים שלך, בסוף אין מה לעשות, אתה מנהל עסק, אתה צריך לדבר על אחרים, אי אפשר, אני ויובל לא יכולים לשבת ולעשות קריאת מחשבות על מה קורה אצל עובדים אחרים, צריך לדבר גם על אנשים,

אבל

עשהאל: לנסות באמת לגדר את זה, שזה יהיה מקצועי. אין מצב שאני ויובל עכשיו יושבים ומתחילים לרכל ולהגיד,

אה,

עשהאל: יאריק הזה? וואלה, הוא לא מצחצח שיניים, וואלה, איזה מסריח,

וואלה,

יובל: אין,

עשהאל: מה זה שטויות? כאילו,

בחיים,

עשהאל: בחיים, בחיים זה לא יקרה הדבר הזה, זה לא בלקסיקון בכלל, כאילו, זה לא ה… עכשיו, אתה חייב לשמור על טוהר המילה, כי בסופו של יום, ברגע שלא שומרים על טוהר המילה, זה באמת משפיע, זה מטורף הדבר הזה.

עשהאל: אני יכול לצורך העניין עכשיו לשבת עם יאריק, ואנחנו לא נשמור על טוהר המילה, ונדבר לצורך העניין על יובל, על איך היא, לא יודע, על איך השיער שלה ארוך מדי והיא לא מסתפרת, אני לא יודע על מה, זה משהו לא ענייני שקשור לעבודה, אין לי מושג מה. אחרי זה אני יכול לעבור, ופתאום ההתנהלות שלי מול יובל תתחיל להשתבש, פתאום אני אתחיל לראות אותה באיזה אור פחות חיובי, כי מה זאת אומרת? כי ריחלנו עליה לפני חמש דקות, היא לא יודעת את זה, יש בינינו אנרגיה לא טובה, פתאום אני מרגיש שאני כזה חצי עצור, חצי לא בטוח, שרק בטעות שאני לא אגיד איזה משהו שהיא תחשוב ש… ופתאום הכל משתבש.

: כן.

עשהאל: אז לשמור על טוהר המילה. בסוף הדברים צריכים להיות מאוד ענייניים, ופשוט לוודא שאנחנו גם נותנים דוגמה אישית בדבר הזה, כי ברגע שלא נשמור על טוהר המילה, זה דבר שמחריב לא רק עסקים, אלא גם מערכות יחסים עם אנשים וכאלה, אז לשמור על טוהר המילה.

עשהאל: מבוגר אחראי שומר על טוהר המילה. הוא לא מחרבן את טוהר המילה, ואז גם לא מבין למה דברים משתבשים. הוא פשוט יוצא מבוגר, והוא מלכתחילה מתנהל כמו מבוגר.

עשהאל: מבוגר שנתן מילה, נגיד, סתם דוגמה, נתן מילה של, לא יודע, כל מי ש, אני יודע, יביא ביקורת לעסק, אז כל ביקורת אני משלם, לא יודע, 500 שקל, אני סתם ממציא. ואז פתאום מישהו בא ואומר לך,

אה,

עשהאל: עשיתי 100 ביקורות. ואז אתה כזה, רגע, אז אני צריך לשלם לו עכשיו אלפי שקלים? תשמע, לא בדיוק, כן. ממש לא. תעמוד במילה שלך, תביא לו את מה שמגיע לו, אחרי זה תפיק לקחים עם עצמך על אם הגזמת, מה היית צריך להגיד, איך היית יכול לגדר את עצמך, אבל מבוגר אחראי שומר על טוהר המילה שלו.

עשהאל: אגב, הסיבה המרכזית שהוא שומר על טוהר המילה שלו, ועל המילה שלו בכללי, זה כי הוא מצפה שגם אחרים ישמרו על המילה שלהם מולו, ולכן הוא צריך לתת את הדוגמה האישית הזו.

עשהאל: מבוגר אחראי צופה את הנולד, הוא מקדים תרופה למכה. הוא לא מתפלא שאחרי שהוא הכניס למרק שלו ירקות כתומים בלבד, שיצא מרק כתום. מה רצית שייצא? מרק עוף? הכנסת רק ירקות כתומים, איך יצא עוף? אז כאילו, להפעיל את השכל, לחשוב שנייה צעד אחד קדימה ולהקדים את התרופה למכה.

עשהאל: מבוגר אחראי יודע להוציא, להוציא לפני שהוא מכניס. זה דבר מאוד מאוד חשוב. אני לא יכול להתנהל כמו ילד קטן. ילד קטן, נגיד היית אומרת לילד קטן עכשיו, אני אתן סיפור כזה שממחיש את זה, היה איזה ילד שרצה, שבדיוק היה צריך לעבור לחו״ל, ואבא שלו היה מאוד מאוד עשיר, אז הוא בא לאבא שלו ואמר לו, תשמע, אני אשמח אם תוכל לזרוק לי איזה כמה ג'ובות, אני עובר לחו״ל, אני צריך איזה התחלה טובה והכל. ואבא אמר לו, שמע, מה שחשוב לי זה שתניח פעם אחת כל יום תפילין, כל השאר, אני מעביר לך את הכסף, אין לך מה לדאוג, אבל חשוב לי שתניח תפילין, נביא לו אפילו תפילין, הכל. מה עוד תניח תפילין, אני אדאג לך לכסף. אומר לו, אין שום בעיה, הכל טוב. עובר שבוע, והילד מתקשר, אומר לאבא שלו,

אבא,

עשהאל: מה קורה עם ההעברה שסיכמנו? אני לא רואה שום העברה, זה לא מגיע לחשבון. ואבא אומר לו, אל תדאג, אתה תניח תפילין, אני אדאג לכל השאר. עובר עוד שבוע, אין כסף, אין כלום. הילד מתקשר, אני מתקשר. בסוף, שורה תחתונה, האבא אומר לו, תפתח את התפילין, הוא פותח את התפילין, והוא רואה שם מיליון דולר במזומן. כאילו, בסוף הבן אדם אפילו לא עשה את המינימום. אז זה תינוק, זה ילד. ילד רוצה רק לקבל, ולא להוציא כלום.

עשהאל: ובטח ובטח שהוא לא יהיה מוכן להוציא, אם אתה לא מראה לו באופן עובדתי. נגיד, איך אנחנו יכולים לגרום לדבש לעלות לעגלה, זה לא יעזור לי אם אני אגיד לה, תעלי, אני אביא לך משהו טעים. או זה, זה יכול לעזור. אבל נגיד, אני לא יכול להגיד לה, תעלי ואני אתגמל אותך.

יובל: כן.

עשהאל: תסתכל עליי העמום,

כזה,

עשהאל: היא תגיד לעצמה, מה, אמרו שאני מפגרת? איזה מין משא ומתן טיפשי הוא מנסה לנהל איתי? לעומת זאת, אם עכשיו אני אקח את הארטיק ואני אגיד לה, את רואה את הארטיק? תעלי לעגלה, אני אתן לך אותו, היא עולה, לא משנה מה. היא תינוקת, היא צריכה את זה ליניארי. הנה התגמול, הנה מה מבקשים, אני עושה, אני מקבלת. זה להיות ילד קטן, וזה אחלה,

אגב,

עשהאל: יש תחומים בחיים שאני הכי אשמח להיות ילד מפגר וקטן וטיפש, ואל תדברו איתי, שלא יצפו ממני ולא כלום, הכל טוב. אבל אם אנחנו מדברים רגע על עסקים, אין מקום לדברים האלה. אלא אם כן אתה רוצה שיהיה לך עסק מקרטע, זה גם בסדר.

עשהאל: מבוגר יודע גם להפסיד. זה חלק מהעניין, יש הרבה דברים שאנחנו עושים שלא מצליחים. אני יכול לגייס עובד, למשל, ואחרי שבועיים להבין שזה לא היה גיוס כזה מבריק, ומה לעשות? מסיימים התקשרות, ומה שנקרא, משלימים עם ההפסד. זה לא יעזור עכשיו להעסיק אותו שלוש שנים, ולהגיד, טוב, מחר הוא ישתפר, ובסוף זה לא משתפר ולא קורה כלום.

יובל: זה לא רק להפסיד, זה גם להסיק איזה שהן מסקנות אחרי זה. להסתכל על התמונה מלמעלה, אני חושבת. אפילו,

גם בדברים הטובים,

יובל: בדיוק, וגם בדברים הרעים. אני אפילו סתם, זה זורק אותי חזרה לכנס, לצורך העניין, שהיינו מרוצים, ואהבנו, ולא הסתפקנו בזה.

זאת אומרת, קודם כל, גם בכנסים שהיינו פחות מרוצים, לצורך העניין, איך שדברים התנהלו, גם התנהלה פגישה אחרי זה, אבל תמיד לא משנה קבינט, כנס, הרצאה, בחוץ, כאילו שלנו, חיצוני, נפגשים אחר כך, יושבים, עושים את כל הנקודות של שיפור, שימור, וגם חוזרים על הדברים לפני הכנס הבא והדברים. אז אני חושבת שזה גם חלק של,

: כאילו, זה לאו דווקא להפסיד, אבל כן לדעת להסתכל על הדברים מבחוץ אחר כך, גם אם משהו הלך טוב וגם אם משהו הלך לא טוב.

עשהאל: ביקורת עצמית.

בדיוק.

עשהאל: ממש חשוב, לגמרי. מבוגר יודע לקחת אחריות ולא להמציא תירוצים. מבוגר תמיד יעדיף אמת קשה מאיזה שקר מטופש ומתוק, שאחרי זה בסוף מבינים איך זה מסתיים.

עשהאל: מבוגר הוא לא חווה את העסק שלו כל יום וצובר מלא מטענים ומלא בעיות, והיאריק הזה, ויובל הזאת, וההוא הזה, וליאור הזה, וההוא הזה, וכל סיפורי סבתא, ואז בסוף זה מתפוצץ באיזה רגע לא צפוי ולא ברור, אלא אותו מבוגר, הוא פשוט מדבר עם אנשים על הדברים. זאת אומרת, אם נוח לו לדבר עם האנשים עצמם, הכי טוב, אבל גם הוא יכול ללכת ולדבר עם חבר טוב שלו בסוף היום על מה עובר עליו. הוא יכול בבוקר לשבת, לכתוב את הדברים של מה הוא מרגיש. הוא יכול, כל אחד והפתרון שלו, אבל בסוף הדברים צריכים לקבל במה. ברגע שאתה מוציא את הדברים ואתה לא משאיר אותם רק אצלך בלב, אז יש לך הרבה יותר מקום לנשום, יש לך הרבה יותר מקום להוביל תהליכים חדשים. יש לך מערכות יחסים גם הרבה יותר טובות, כי אתה גם מבין איפה הטעויות שלך, איפה טעית, איפה שגית.

עשהאל: עכשיו, כולם טועים, אבל מבוגר לא טועה פעמיים באותה טעות. אם התחלנו את הפרק בזה שדיברנו על זה שהקלטנו פעם שנייה, אחרי איזה 50 שניות שעצרתי את ההקלטה, זה היה בגלל שלפני שבוע היה פה את העכבר הנחמד על השולחן, והעכבר קרטע לי כל הפרק, ואני חצי עבדתי פה עם הטאב ועם המקלדת, וכאלה, איזה שפת הסימנים עם יארק, תעלה לי, תרד לי. זה היה כאילו מצחיק קצת. אז הפעם אמרתי לעצמי, מה, אנחנו נתחיל עכשיו את אותו קשקוש פעם נוספת? מה, אני אגיד לו עוד פעם, עכשיו תרד עם הזה למטה, תעלה עם הזה למטה? זה הזיות כאילו.

נכון.

עשהאל: אז אמרתי, רגע, עצרו. למה לא טיפלנו בזה?

נכון.

עשהאל: בוא נטפל בזה שנייה. טיפלנו והתחלנו את ההקלטה כמו בני אדם, ועכשיו העכבר עבד לי נפלא.

יובל: ויותר מזה, נזרוק את הדברים אחר כך.

אמת.

כל מה שלא עובד.

עשהאל: מה שלא עובד, לא צריך להיות פה, חד משמעית. אז מבוגר, הוא לא צובר רגשות ומטענים, אלא הוא כותב את הדברים, הוא מדבר על הדברים.

עשהאל: אני אישית, האמת שלא עשיתי את זה כבר הרבה זמן, כי כבר מצאתי את זה כפחות אפקטיבי בתקופה האחרונה, אבל לאורך הרבה מאוד זמן עשיתי, מה זה הרבה מאוד זמן? לאורך כמה חודשים עשיתי שיאצו, שהמטרה הייתה לדבר עם גברת שיאצו, ולא, אתה יודע, כאילו, אני כבר לא, הרגשתי שכבר לא… מיצוי. לא מיצוי. פשוט בפגישה האחרונה שעשינו, אז היא אמרה לי משהו בסגנון שהיא תשמח שהפגישות שלנו לא יהיו שעה וחצי, אלא שעה. וזה כאילו קצת יצר לי איזה טעם נפגם.

כן.

עשהאל: אז אמרתי, טוב, אני אמצא את הדרכים,

כאילו,

עשהאל: הכל טוב, פשוט אני מחפש לפרוק ולדבר עם מישהו כזה שיותר נותן את התחושה של, אתה יכול להיות פה כמה שאתה רוצה, ולא להגיד לי,

רגע,

עשהאל: זה שעה, שעה וחצי, הרי אני שילמתי על שעה וחצי,

יובל: בואי. נגמר לנו הזמן.

עשהאל: אבל פשוט הרגשתי, כאילו, שלא בא לי יותר. אז יכול להיות שאני אחזור לזה. אבל, את יודעת, סיימתי את זה, אבל התחלתי עם משהו חדש. כאילו, היום אני עושה מסאז'ים, היום אני עושה דברים אחרים,

כאילו,

עשהאל: בסוף תמיד יהיה לזה מקום. הנה, בחודש האחרון, בשבועיים האחרונים, כל יום אני מגיע למשרד ואני כותב, אני פשוט כותב את מה שאני מרגיש על דף ועט, וזה דברים כאילו, לפעמים שהם מאוד אישיים ומאוד, אבל אני כותב, ככה אני בעצם מרגיש, שאני מנקה, שאני מוציא,

כאילו,

עשהאל: זה לא חוכמה לאגור, לאגור,

לאגור,

עשהאל: להתפוצץ ולשאול את עצמי, איך התפוצצתי היום?

יובל: נכון.

עשהאל: וואו, איזה גאון צריך להיות כדי להבין שאם יש דלי ואתה ממלא בו מים והסתיים המקום אז מתחיל לצאת החוצה וואו תתחיל לי להאשים עכשיו את העולם שנוזלים המים חתיכת מפגר יכלת לראות בעצמך כמה הדלי יכול להאכיל, הגעת למעלה, תעצור את המים או שתוציא מהדלי למקום אחר, לא יודע,

כאילו,

עשהאל: פתרון הגיוני של מבוגר אז מבוגר מתנהל קצת אחרת מבוגר הוא גם לא שופט אנשים לפי הסגנון שלהם

עשהאל: למה? כי יש לי חדשות בשביל אותם בעלי עסקים ששומעים אותנו, ואני בטוח שככל שבא האיש ששומע אותנו יותר טוב במה שהוא עושה, ככה זה גם יותר נכון לגביו. תקשיב טוב, מאזינו, מאזינה יקרה, אתה גם בלתי נסבל, סבבה? את בלתי נסבלת של הלייב. לכי לעובדים שלך, למנהלים שלך, תשאלי אותם אם אתה הבן אדם שהיו רוצים להתחתן איתו, התשובה היא לא, כנראה שלא, ושלושה סימני קריאה. כי מה לעשות, הצבע הזה והרצון העז הזה שמשהו יצליח ולקחת אחריות, מה לעשות? לפעמים זה גם לא נעים בסביבה, לפעמים זה גם מתפרש כצורה מסוימת.

עשהאל: אז כאילו, צריך להבין רגע, שכמו שאתה לא רוצה שישפטו אותך על בסיס הסגנון שלך, ועל בסיס התנועות שלך, והמהירות שלך, אז אתה גם צריך לפעול באותה צורה עם אחרים. אתה לא יכול, נגיד עכשיו יש לך עובד או עובדת שהסגנון שלהם הוא קצת יותר תוקפני, הוא קצת יותר, לא יודע, צעקני, או אפילו שקט מדי, אז לא צריך לשפוט אותו לפי, רגע, מה הוא אמר? ואז כאילו במוח שלי, לא, זה לא הגיוני.

לא,

עשהאל: עזוב, תתייחס שנייה למהות, במהות, מה הוא מתכוון? הוא מתכוון שלא טוב לו. אז תתייחס לדברים במהות, מה אתה מתחיל עכשיו להתחיל להגיד לו? לא, לא צועקים ככה, לא עושים. למה אתה לא צועק? למה אתה מושלם? למה אתה איזה בן אדם שאהוב על הבריות, כולם רק מחכים לעמוד בתור לקבל ממנו ברכה? די, מספיק, חלאס.

עשהאל: אתה יודע כמה דברים שליליים אנשים מדברים בסופו של יום? אין מה לעשות, זה לא, אף אחד לא מושלם, מה שנקרא. אני מבטיח לך שכל בן אדם בארגון פה, יש כאלה שמתחברים ויש כאלה שפחות. כל אחד. אין בן אדם שהוא אהוב על כולם בקונצנזוס של 100 אחוז, אפילו בר, שהיא באמת בחורה שקל להתחבר אליה, וואלה, פעם בחצי שנה באה ומספרת לי איזה מישהו שלא בא לה בטוב לצורך העניין. והנה עובדה, גם זה קורה.

עשהאל: אז מבוגר לא שופט אנשים לפי הסגנון שלהם. בסוף צריך ללכת למהות. בן אדם יכול להגיד משהו מאוד בשקט ובצורה מאוד מנומסת ומכובדת, וזה יהיה חרא של דבר להגיד וגועל נפש של דבר להגיד, גם אם הוא נאמר בצורה כל כך מקסימה ושקטה וכאילו, מה זאת אומרת? ובן אדם אחר יכול להגיד את הדברים בצורה מאוד כעסנית ומאוד מאוד צעקנית ומשתוללת וכאלה, אבל הוא צודק במסר, הוא צודק, נקודה. סבבה, אז אתה רוצה, תתרגם לעצמך, שהוא אמר את זה בדרך שאתה אוהב שאומרים את זה, אבל במהות הדברים לא משתנים.

עשהאל: אז מבוגר אחראי לא הולך לכיוון של סגנון ושופט, רגע, ההוא גבוה מדי, זה כעסן מדי, זה מדבר בשקט, זה יש לו, הוא מקלל, זה אומר…הוא מתייחס למהות. מה אמרו פה במהות? מה בזיקוק של הדברים?

נכון.

עשהאל: אז זה ככה עניין גם של מה זה אומר להיות מבוגר.

עשהאל: ולסיום, מבוגר טועה כמו שכולם טועים, אבל אחרי הטעות, הוא דואג שהטעות הזאת לא תקרה פעם שנייה, לדוגמה. היום בבוקר קבעתי פגישה עם אחד החבר'ה פה, ושראיתי את זה ביומן, אז אמרתי, אוקיי, אני צריך לעזור את זה לעשר וחצי. ואז ראיתי שהזימון שהוא שלח לי, אי אפשר שכל אחד מהמזומנים יוכל לערוך את פרטי האירוע. עכשיו, הדבר הכי קל לעשות זה לעשות וואטסאפ ולהגיד, היי, תזיז את הזימון שלנו לעשר וחצי. זהו, זה מה שהייתי צריך לעשות ולפתור את הבעיה. העניין הוא שגם שבוע הבא, יזמן אותי. עוד פעם, יהיה לי את השטות הזאת. אז מה, אתה ילד מפגר? כאילו, לא הבנתי מה, אתה תינוק? אתה צריך לא לעשות את הדרך הכלל, אלא אתה צריך להגיד לו, היי, הזימון ששלחת, אני רציתי להעביר אותו לעשר וחצי, ולא יכלתי, כי לא אפשרת לכל המזומנים לערוך. תעשה לי טובה, לך ליאריק, הוא יראה לך איך עושים שאתה יכול, שכל מי שמזומן לאירוע, לשנות את האירוע, ותגדיר את זה דפולט, ועכשיו תתקן ותראה לי שזה בוצע. ואז, הפלא ופלא, זה תוקן הפעם, ושבוע הבא זה כבר יהיה תקין מלכתחילה. וככה בעיניי מתנהל מבוגר, שיש לו עיניים בראש, שהוא לא מתייחס לדברים בצורה ליניארית.

עשהאל: אני לא בן אדם שעכשיו מישהו יבוא, ייתן לי סטירה, והדבר שהכי יבוא לי לעשות זה לתת לו חזרה סטירה. אחי, אתה צפוי, זה גרוע, כל מי שמתעסק באומנויות לחימה יגיד לך שזה, שיש אתה צפוי ויש אתה לא צפוי. וואלה, הבן אדם כאילו מגיע, מרים את היד, ובסון נותן לך בעיטה לביצים, אתה תקבל את הבעיטה לביצים, כי אין מה לעשות, אתה לא שמת לב, לא צפית שככה זה יהיה. עכשיו הבן אדם יבוא, ייתן לך בעיטה ראשונה, בעיטה שנייה, וינשא גם את הבעיטה השלישית, את הבעיטה השלישית, השנייה אפילו כבר יעצור לך, אז זה בכל דבר ככה בחיים.

עשהאל: אני לא אומר שצריך להיות ילד מעצבן, או מבוגר מעצבן, שרק מחפש להגיד את מה שלא חשבו. לא. אבל להפעיל את השכל, האם מה שעכשיו אני הולך לתת תשובה זה הולך לקדם לי את האג'נדה? זה הולך להיות הגיוני? הבן אדם מולי, הוא הולך להיעלב מזה? זה הגיוני להגיד את זה? או שזה דבר מטומטם להגיד את זה, ואתה לא צריך להתפלא שכולם נעלבים ממך? כי אתה מדבר, כאילו, צריך כל הזמן להיות במחשבה.

עשהאל: לפעמים גם יש סיטואציות בחיים שלי, שאני בוחר בכוונה להיות קצת יותר בוטקסיה, יותר קיצוני, כי הבן אדם מולי, אני מאמין שעכשיו הוא יקבל את זה רע, אבל זה יפתור לי את הבעיה המערכתית קדימה, כי אז הוא יגלה שאני וואלה, שאני גם יודע לעמוד מאחורי הדברים שאני אומר, ואם אני מזהיר על משהו, אז אני גם מקיים את האזהרה שלי, ולא עושה בכאילו. אז לפעמים כן צריך גם לעשות כזה, אני קורא לזה קצת לשבור את הכלים, כדי להתחיל מחדש ובצורה הרבה יותר נכונה. אז זה קצת יותר מורכב מזה, כמובן, אפשר לעשות גם על פרק על הנושא הזה, אבל בכללי אנחנו צריכים להתנהג כמו מבוגרים, ולא כמו ילדים קטנים.

עשהאל: יאריק, בתור אחד שככה יש לו ילד, בוא תספר לנו קצת על החוויה שלך, מבחינת איפה אתה מרגיש שאתה מבוגר, ואיפה הילד עושה בית ספר.

אני אגיד לך את האמת, המצב שלי קצת קשוח, כי אצלי האישה היא כמעט במאה אחוז אחרונית על כל מה שקורה עם הילד, וכל דבר שאני מציע,

נשלל על הסף.

זה לא תמיד נשלל, אבל…

עשהאל: ככה זה אצלי, אגב.

הדברים שאני מציע שהיא מסכימה בהם עברו, הדברים שאני מציע שהיא אישית לא מסכימה בהם, סביר להניח שלא יעברו. אז…

עשהאל: אחי, זה לא שונה בשום צורה מכל כך הרבה הורים, גם אצלנו זה ככה, כאילו.

מצד אחד, מה ההבדל?

יובל: זה פריווילגיה, לדעתי, של מי שנמצא יותר עם הילד,

אז הוא יותר בחדרו.

עשהאל: חד-משמעית.

חד-משמעית, ולה ספציפית יש ניסיון, אז אני כאילו שמח, אני סומך על הניסיון שלה, שהיא יודעת מה היא עושה, והיא יודעת יותר טוב ממני, כי היא גם, בגלל שהיא כל היום מעורבת בזה, והיא כל היום לומדת על זה, אני כאילו באיזשהו שלב, למרות שהיא לא תמיד מסכימה עם מה שאני מציע, איפשהו אני אומר, אוקיי, כנראה שהיא יודעת יותר טוב ממני, ולפחות זה מה שכאילו כזה עזור לי להעביר את היום בלי להתבאס על זה.

עשהאל: יפה, אהבתי אבל שאתה מתוך מקום של, כאילו, אתה בוחר שהיא תבחר. זה אלוף, זה מעולה, אני עף על זה, אני גם אותו דבר,

אגב,

עשהאל: אני אומר שאני, אני אפילו לא בוחר מלחמות, אני באמת, כמו עם יאריק, באותו קו בדיוק, אני אומר, בוא'נה, היא כזאת תותחית, כזאת תותחית בר, כאילו באמת, אני, תשאלי אותי שאלה, תשאלי אותי, אתה צריך עכשיו ללכת למרוץ למיליון עם מישהו בעולם, עם מי אתה הולך? עם בר.

כן.

עשהאל: עם בר, חד משמעית, תגידי לי, אבל רגע, אתה יכול ללכת עם, איך קוראים לו? עם דביר אברהמי, שהלכתי איתו פעם,

שהוא כאילו,

אתה יודע,

עשהאל: אתה בן אדם ספורטאי, אטלט,

יובל: חכם.

עשהאל: לא, עם בר אני אנצח, איתו אולי אני אנצח, עם בר אני אנצח באמת.

כן.

עשהאל: כי אני כאילו כל כך סומך על הסקילס שלה, שאני אומר, איתה אני רוצה ללכת. ואז בדיוק מהמקום הזה גם, כאילו, גם אם אפילו היא אומרת משהו ממש מטומטם, אני בלב אומר לעצמי, וואו, אם זאת לא הייתה בר, הייתי חושב שזה ממש מטומטם. בגלל שזאת בר, אז אני אומר, כן, אבל בר אמרה את זה, אז זה לא יכול להיות מטומטם. אני צריך לחשוב איפה אני לא מבין אותה, נכון? או איפה אני טועה. כי היא לא תגיד דבר כזה, כי היא לא ילדה מפגרת, היא בכלל לא ילדה מפגרת. אז אני גם על אותו עניין, מה שנקרא.

כן. וגם, שוב, אתה רואה שהבן אדם, הוא גם בא ממקום של באמת לתת לילד אהבה, ממש כאילו הציעה אהבה, ואתה אומרת, כאילו, אוקיי, כי אני רואה שהילד בידיים טובות, אז כאילו…

עשהאל: סבבה לגמרי, יאריק, תודה רבה. יובל.

יובל: אני חוזרת לנקודה של הסגנון מול מהות. אני חושבת שלעובד יש במרכאות את הפריבילגיה לא להבין את המהות ולכעוס על הסגנון ולהתרכז בזה, כאילו,: זה לא יעיד עליו כנראה הרבה דברים טובים, או שהוא צריך להתבגר קצת, או שהוא לא מבין מספיק, או שההיכרות באמת היא לא עמוקה וכזה. ואני חושבת שבעל עסק, אם הוא מתרכז בסגנון ולא במהות, בסוף הוא מפספס את המסר הישיר שהעובד רוצה, כאילו, להעביר לו, אז זה ממש, כאילו, נקודה שהייתה ממש חשובה, לדעתי, שבסוף אין את הפריבילגיה הזאת. מה זה אין? אפשר לבחור לא לעבוד עם הבן אדם, אבל אם…

לא חכם.

יובל: כן, בדיוק. ועל הנושא של לדבר מעל הראש, שאמרת שאם כבר מדברים מעל הראש, אז עושים את זה חכם, אז אני חושבת שדוגמה כזאת קטנה שאנחנו עושים פה, זה בסיכום שבוע לצורך העניין, בימי ראשון, כמו שכנראה, מי שמאזין לדוקי יודע, יש פה, מכיר, יש לנו פה שיעורים של שבויים בכל מיני נושאים, SEO מקצועיים וכזה, והרבה פעמים אתה מוציא משימות, מבקש, אם זה שיעור פרקטי על איזשהו לקוח ספציפי, או משהו שצריך לעשות מערכתי, אז בסוף, סיכום יום חמישי, אתה יכול, אתה לא תגיד, ראיתי שאחת, שתיים, שלוש, לא קרה, למשל, אתה תגיד, או ליאור יגיד, תגידו, מי עשה את זה ואת זה באתר של הלקוח שלו, ומי שירים את היד, כנראה שהוא יתוגמל, או יתוגמל בצורה מסוימת, או שאפילו המילה הטובה, וזה שוואלה, אני הרמתי את היד מתוך מספר אנשים שלא הרימו את היד, אז כן זה מעביר את המסר, וכן זה כאילו מזכיר לי טיפה עיקרון של לדבר מעל הראש בצורה שהיא קצת יותר אינטליגנטית.

עשהאל: ויש לי סוד בשבילך, לפני כל פעם שאנחנו שואלים את השאלה הזאתי, רשום לי במחוברת מי עשה את זה.

יובל: כן, אין לי ספק.

עשהאל: אז אני שואל לפעמים פתאום כזה,

רגע,

עשהאל: איתי, אבל אתה עשית את זה, למה אתה לא הרמת?

כן.

עשהאל: אה, התכוונתי, אוקיי, סבבה, אז אני מרים את היד.

כאילו,

עשהאל: השאלות הן לא, זה בדיוק כמו בשיחת מכירה, אני לא באמת עכשיו שואל את הלקוח באיזה פלטפורמה הוא רוצה לפרסם, אלא אני שואל אותו שאלות שהוא בסופו של יום מגיע למסקנה, צריך לפרסם בפלטפורמה שאני מלכתחילה רשמתי לי על הדף שזאת הפלטפורמה הנכונה בשבילו. אז זה לגמרי דוגמה מצוינת, וזה ממש ככה. מה עוד?

יובל: מה עוד?

אני חושבת שזהו,

יובל: בגדול, כי יש לי סתם כזה כל מיני דברים קטנים שאני יכולה להיזכר שאנחנו עושים, אבל הם באמת קטנים, אני לא יודעת אם יפיקו מזה עכשיו.

רגע, יובל, מה את חושבת על הקטע הזה? אני כאילו עכשיו חושב על זה קצת יותר לעומק, אבל מה את חושבת נגיד על מה שישראל אמר לגבי זה שצריך לשמור על טוהר המילה, ובעיקר נגיד כשמרכלים על אנשים בעבודה או מדברים על אנשים בעבודה, אני חושב שהרבה מאוד אנשים לא שמים לב שבאמת מתפתח להם איזה משהו נגד בן אדם ספציפי, כי זה לא מורגש, אבל בדיעבד כשאתה חושב על זה, אם אתה מורחל על איזה מישהו תקופה, ואז אחר כמה חודשים עובר הזמן, ואתה מסתכל עליו כבר באור שונה.

: נכון.

לא באותו אור שהיית מסתכל עליו לפני שלוש חודש, לפני שהתחלת לרחל עליו. ואני חושב שכאילו בטווח הארוך זה משהו שיכול ממש להשפיע על היחסים בחברה, וזה כאילו, אני חושב שפשוט אנשים, זה משהו שקורה שלא שמים לב אליו, אבל בטווח הארוך זה יכול ליצור נזק.

עשהאל: כשאתה אומר הטווח הארוך זה בדיוק החלק של המבוגר שנכנס לתמונה, כי התינוק, הילד הקטן, בא לו לדבר על יובל, אז הוא מדבר על יובל, הוא לא סופר בכלל,

הוא לא מתמשמעות.

יובל: בסוף אני חושבת שזה מין טבע של אנשים, הרבה אנשים אוהבים לדבר, או הרבה אנשים, אבל גם באופן כללי, אני חושבת שבדינמיקה אנחנו בסוף נמצאים ועובדים פה הרבה, אז ברור שלטוהר המילה יש השפעה כללית, גם יכול להיות של הבן אדם שנמצא בשיח איתך, שאתה משפיע עליו או דברים כאלה, אבל גם תמיד יש הזדמנויות לבוא ולהוכיח אחרת באיזשהו מקום, ויש מקום ללמוד. ואני חושבת שגם אם הבן אדם שלצורך העניין קצת התלכלך, אם הוא מספיק אינטליגנט, ואם הוא מספיק פתוח, אז גם לדעת ולבוא ולהגיד, טעיתי, או לבוא ולעשות איזושהי שנייה הערכה מחדש, ולהגיד, וואלה, הבן אדם הזה הוא דווקא 1, 2, 3, אז זה כאילו משהו שהוא גדול והוא מבוגר אחראי באיזשהו מקום, ועוד יותר ללכת ולהפיץ את הבשורה ולהגיד, נגיד, סתם, אני חושבת על יאריק של 1, 2, 3, ואז אני מגלה,

וואלה,

יובל: יאריק, אחלה גבר, אז גם ללכת וגם את זה להפיץ אחר כך,

עשהאל: ולהגיד,

יובל: וואלה, יאריק, תקשיבו, יצאתי פיתה ממש.

איזה מגניב,

עשהאל: אבל איזה מגניב זה שכאילו מישהו בא ומדבר איתך דברים ממש טובים על מישהו אחר, זה כאילו מטורף. אין דבר שיותר נהנה ממנו מלשבת בשיחה עם, לא יודע, עם יובל, עם עדי, עם ליאור או משהו, ולדבר, נגיד, על אחד האנשים, על איזה דרך הוא עושה פה, על איזה שינוי מטורף של איפה הוא הגיע ואיפה הוא היום, על מה הלקוחות אומרים, על מה מישהו שלח השבוע בקבוצה של החברה, על הלקוח שכל כך אהב את התוכן של לירז, ואז,

: כאילו,

עשהאל: זה כזה דברים מגניבים, כי אז גם המסר בסוף שיוצא, זה שכשאני רואה, נגיד, שיובל מעלה צילום מסך של לקוח שהוא משבח את לירז, אז אני אומר לעצמי בלב, באי להיות חבר יותר טוב של יובל, כי תראה איך היא מפרגנת לכולם, אז גם תפרגן לי, תאהב אותי, תרים לי.

יובל: חד משמעית, חד משמעית. זה גם מרים את המוטיבציה הקבוצתית של כולם, גם זה ששולחים אצלנו. למשל, אני מרגישה שלאחרונה זה התחזק, שפתאום איזשהו ראש צוות, איזשהו מנהל פרויקטים, מקבל מחמאה, מעביר אותה הלאה,

כאילו,

יובל: אני מרגישה שפתאום כל המחמאות וכל הדברים קטנים, יאריק היום עזר לי עם זה, רציתי להגיד לו תודה ככה מול כולם, קיבלתי מחמא על צחי, קיבלתי מחמאה על עירה, אז אני מרגישה שכאילו, גם זה מדרבן להמשיך ולשלוח את הפידבקים החיובים האלה, וגם זה מדרבן את כולם ומעלה את המורה לגמרי, כאילו, האווירה הטובה.

עשהאל: איך את מרגישה כשמישהו מפרגן עלייך, רושם, וואלה, יובל,

אחת,

עשהאל: שתיים,

שלוש,

עשהאל: עשתה ככה, איזה יופי,

יובל: וואו. כן, זה כיף, זה מרים. לא פעם ולא פעמיים. זה כיף גם שרואים את זה, אתה יודע, לפעמים אתה שקוע בעבודה, אתה לא רואה מה רואה, כאילו, אנחנו תמיד אומרים,

יובל: כולם רואים הכל, אבל לפעמים אתה אומר, בסדר, את זה לא ראו, את זה לא שמו לב, ולפעמים כשמישהו אומר, בואנה, רק שתדעי, ראיתי שככה וככה, אז זה גם כיף, כאילו, בקטע האישי, שאתה אומר,

וואלה,

יובל: כן שמו לב, כן ראו,

אז…

עשהאל: אגב, חלק מלהיות מבוגר בדיוק בהקשר הזה, זה שאם אתה, נגיד, שמת לב שיאריק עשה משהו מדהים באותו רגע, ואתה יודע שיש סיכום יום חמישי, אז אתה פותח קבוצת, נקראת סיכום יום חמישי, עם עצמך או עם מי שצריך, ואתה רושם שמה יאריק לשבח מקלדת, לא יודע מה.

כן.

עשהאל: ואז כשאתה מגיע לסיכום, אתה אשכרה גם זוכר מה אתה צריך לעשות, ולא שוכח, כמו ילד מפגר, כי, אתה יודעת, לזכור את זה, זה דורש להיכנס לקבוצה ולרשום, שאתה צריך לדבר על זה, וזה תמיד, ים, הייתה לו בדיחה, שהוא אומר שזה לא באמת יעזור לעשות לחלק מהעובדים מרכז ידע עם כל ה… איך עושים דברים, כי אז אתה צריך לזכור שזה במרכז הידע. כאילו, יש איזה מין נקודת מוצא שצריך לצאת ממנה, של אוקיי, אתה מנהל קבוצת סיכום יום חמישי, ואתה רושם בה את כל מה שקורה במהלך השבוע שצריך לשבח. ואם את זה לא תעשה, אז אי אפשר לעזור לך, אדוני. יש כאילו איזה מינימום שצריך להתחיל ממנו, כדי שבאמת יהיה אפשר לעשות דברים האלה בצורה טובה.

עשהאל: יובל, יאריק, תודה רבה שהצטרפתם על הפרק הזה, ואנחנו נתראה בפרק הבא. יאללה, ביי.

עשהאל: היי חברים יקרים, מה המצב הפרק 75 כבר כאן? בפרק הזה דיברנו על למבוגרים בלבד, איך לנהל עסק כמו מבוגר ולא כמו תינוק. אז אם אתם רוצים לדעת מה הסוד של עסקים רציניים עם אחריות אישית ועם חדוות עשייה מצד כל הארגון, פרק 75 מתחילים.

גדלתי בשומרון. קשב וריכוז, המון. כדורגל, מקום ראשון. העיקר, לא לישון. אני בן 10 – הלם. סבא עשה קסם. איך בעצם? 12 – שלוקים קרים. מכירות של החיים. המצב אנוש? היצע וביקוש. 13 – פליירים כל היום. בקור. בחום. קברתי בחול. פוטרתי. למדתי. אמון מעל הכול. 16 – קוסם אמיתי. עסק פגזי. 70 אלף שקל בחודשי השיא. קוסם זה לשחק. לשחק זה לשווק. מקל הקסמים התפרק. עורכי דין. התחלתי לשווק. בפודקאסט שלי אשתף מניסיוני, לשווק ולמנכ״ל ממש כמו עשהאל. בלי פילטר או עריכות. אין סודות. שימו אוזניות. פרק של השמחות.

עשהאל: טוב, אז פרק 75, טייק מספר 2, מה שנקרא. את הטייק הראשון החלטתי שאנחנו לא ממשיכים אחרי 50 שניות של פרק, בגלל שקלטתי שיש פה עוד פעם בעיה עם העכבר, אחרי שגם בפרק הקודם הייתה לנו בעיה עם העכבר. ואז אמרתי לעצמי, וואו, זה כל כך משתלב עם השם של הפרק ועם המסר שאני רוצה להעביר, שאני לא מוכן להיות עם מה שנקרא מסר כפול, שמצד אחד אני לא מתנהל כמו שאני רוצה, כמו שאני מעביר פה בפרק, ומצד שני, קיצר, זה מאוד היה חשוב לי שאנחנו נתנהל כמו מבוגרים מבחינתי. אז הנה, סידרנו פה את הטכני, ועכשיו אפשר באמת להתחיל את הפרק. אז פרק 75, יחד איתי נמצאת יובל צומבר, יובל, מה שלומך?

יובל: בסדר גמור, מעניינים.

עשהאל: מצוין, על הטכני יאריק – יאריק, מה שלומך?

יאריק: מעולה, ישראל.

עשהאל: יופי. תגיד, יאריק, מה שהמשפחה שלך? אני אתמול ניסיתי עם יובל ככה לאיית את זה ולא…

יאריק: שם המשפחה שלי זה בייבוק.

עשהאל: בייבוק?

יאריק: כן.

עשהאל: כמו ביי דה בוק.

יאריק: נכון, בדיוק.

יובל: מה זה, משפחה של סופרים הייתם?

יאריק: ממש ככה. משפחה לא של סופרים, אבל איזו עובדה מעניינת – אני כאילו, צאצא של אליעזר בן יהודה, אז יכול להיות ש…

יובל: וואו! מה אתה אומר?

עשהאל: ממש מחיה שפה עברית. יפה מאוד. טוב, עד כאן יאריק בייבוק. אני כבר לא אשכח את השם שלו, אגב. אחלה, על הכיפאק. אז התכנסנו כאן היום כדי לדבר על המבוגר האחראי. אז, יובל, איך היית מגדירה מבוגר אחראי?

יובל: מישהו ששולט על הסיטואציה, לוקח אחריות על כל מיני דברים, לא יודעת, שם לב לדברים שילדים יש להם עולם משלהם. זה לא רק ילדים, זה גם… זה יכול להיות עובדים, אנשים מבוגרים אחרים, אחים, כאילו, כל מיני. אני חושבת מישהו שמגדיל ראש, בדרך כלל, שזה ש… כאילו, זה להשתמש באותה מילה, אז אני פחות אוהבת את זה, אבל זה שלוקח בסוף את כל האחריות עליו. בדרך כלל יש לו הכי הרבה משימות גם בסוף, הוא זה שחושב על הכל מקצה לקצה הרבה פעמים, ומתכנן, וכזה.

עשהאל: אוקיי, אז כן, כאילו, המון מהדברים שאמרת, אני מאוד מתחבר. בואי ננסה קצת לפרק את זה, כי בסוף אנחנו פה בפודקאסט לבעלי עסקים, ואנחנו רוצים כאילו למקד גם את השיח על כל מה שקשור לניהול עובדים, ניהול עסק, ניהול ספקים, ניהול לקוחות וכדומה, אבל אנחנו גם ניקח הרבה מהעולם האמיתי, כי בסוף הדברים כן שזורים אחד בשני. אז נתחיל רגע מזה שמבחינתי, מבוגר אחראי זה בן אדם, שאם אני רוצה רגע לתת לזה איזשהו דימוי ככה מושלם, זה אדם שיודע לצאת למרפסת. שמעת פעם את הביטוי לצאת למרפסת?

יובל: לא, האמת שלא.

עשהאל: אני מניח שאחרי שאני אסביר את תגידי שאת מכירה את זה, אולי במינוח שונה. לצאת למרפסת, זה אומר שזה בן אדם שיודע להסתכל על עצמו בגוף שלישי. זאת אומרת, שנגיד עכשיו אני יושב איתך, ואני יכול עכשיו למשל לצאת מהסיטואציה ולשאול את עצמי, רגע, עשהאל, עכשיו כשאתה יושב עם יובל, אתה באמת מרגיש נוח בסיטואציה או שאתה יושב כי אתה בלחץ חברתי או משהו כזה?

כן.

עשהאל: זה מבחינתי היכולת הראשונה של אדם שצריך לרכוש כדי להיות באמת מבוגר אחראי ואשכרה גם להתנהג ככה, לא רק לדעת איך עושים את זה אז. הדבר הראשון זה לצאת למרפסת. זאת אומרת, להיות מעל עצמך, מה שנקרא. לדעת להסתכל על החיים שלך בגוף צד שלישי, מה שנקרא.

כן.

עשהאל: הדבר השני זה להבין שנייה מהי תורת המשחקים. דיברנו על זה כבר בפרקים קודמים. תורת המשחקים אומרת שאם למשל עכשיו אני אגיד ליובל בואי תנסי לתת לי את ה… להשלים אותי בלי שתכננו כלום לפני הפרק. אז אם למשל אני עכשיו אומר ימינה, מה תגידי?

יובל: שמאלה.

עשהאל: יפה, איך ידעתי? איך אני… תראי, אני עכשיו רושם במחברת, מה התשובה שתהיה? הנה, אני רושם, תסתכל.

מנטליסט.

עשהאל: בדיוק,

יאריק,

עשהאל: תסתכל, אני לפני זה הראיתי לך את המילה. שחור?

יובל: לבן.

עשהאל: ראית איזה יופי? מה רשמתי פה, יאריק? לבן, גבירותיי ורבותיי.

יובל: אפשר למכתוב ביתה.

עשהאל: ממש, ממש. אז כי זו נקראת משוואה ליניארית, משוואה ישרה. עכשיו, כשאני לא מבוגר, אלא כשאני ילד, אז כמו שאת התחלת לספר בתחילת ה… כשהתחלת להגדיר מה זה מבוגר אחראי, הילד, הוא רואה רק את ההווה, זאת הסיבה גם שהם נראים ומרגישים הרבה יותר מאושרים, באלף והכול. הוא רואה רק את ההווה, הוא רואה רק את הכאן ועכשיו, והוא לא מצליח לעשות את החשיבה של השני צעדים בשח. הוא יודע רק את הצעד הבא. הוא אף פעם לא מצליח לצאת למרפסת ולחשוב רגע מה התוכנית הכללית הולכת להיות, ומה יקרה אחרי שאני אסיים את הצעד הראשון והשני, האם זה יוביל אותי לצד השלישי, או ששם אני אתקע ואקלוט של חבל שעשיתי את הצד הראשון והשני מלכתחילה. אז כאילו, אלו פחות או יותר הדברים שמאפיינים בעיניי מבוגר אחראי. שזה צריך להיות מישהו שיודע לעשות דברים לא במשוואה ליניארית.

עשהאל: אני אתן לך דוגמה למה זה לא משוואה ליניארית. אם למשל עכשיו, את באה אליי ואת אומרת לי, תשמע, כבר אין לי כוח יותר לבוא לעבודה, אני לא מרגישה פה טוב, זה לא יודע מה, אני מרגישה שמזלזלים בי, שוואטאבר. מה הציפייה שלך שאני פחות או יותר אענה לך? שמישהו בא וצועק עליי?

יובל: בעצם, מה קורה? למה אני לא מרגישה טוב? מה התמונה הגדולה? כאילו, פחות או יותר.

עשהאל: יפה. אז אם אני למשל עכשיו בסיטואציה הזאת רוצה להיות מבוגר אחראי, לצורך העניין, שוב, לא בטוח, כל סיטואציה היא מורכבת בפני עצמה, אבל רק בשביל הרעיון להעביר את המסר. אז במקום להגיד לך, וואי, למה את מרגישה ככה? בואי נדבר על זה, ובואי פה, אני יכול למשל לתת לך תשובה שאת אף פעם לא תצפי אותה, כמו לדוגמה. אני אגיד לך את האמת, גם אני מרגיש ככה. יש לי ימים שאני מגיע למשרד ואני מרגיש בדיוק ככה, ואני מבין אותך. כאילו, זה משהו שהבן אדם מולך, אין סיכוי שהוא היה מדמיין שאתה תגיד לו, שגם אתה בתור המנכ״ל מרגיש ככה לפעמים.

כן.

עשהאל: לתת כאילו תשובות שהן תשובות עם משהו שהוא עם חשיבה, ולא כאילו בליניארי,

עשהאל: לא ב… אתמול נגיד היה לנו פה איזשהו דיון, לא ניכנס לפרטים, אבל בסופו של יום איזושהי תלונה של אחד העובדים כלפי אחרים, כשהתשובה שלי אלייך הייתה שבעיניי הבעיה אצל אותו עובד.

כן.

עשהאל: וזה הכי פחות מתבקש שמה שנקרא ניתן את התשובה הזו, אבל בסוף אני לא הולך לפי מה מצופה, אלא אני מנסה להיות המבוגר ולהוביל את הסיטואציה ולהגיד מה לדעתי נכון, לא לפי מה מקובל ולא לפי מה נהוג, אלא לפי מה אני באמת, מתוך האני של מה אני באמת מאמין וחושב וחוויתי והכול, לפי זה לתת את התשובות. אז זה ככה נקרא איזו הקדמה למה זה להיות מבוגר אחראי.

עשהאל: ובעסקים, אם אנחנו לא נהיה המבוגר האחראי בעסק שלנו, אנחנו נהיה בבעיה מאוד מאוד רצינית, כי אז בעצם נקרא לזה, אנחנו נהיה התינוק, ומי שיהיה המבוגר האחראי זה יהיה הלקוחות שלנו, הספקים שלנו, העובדים שלנו, לא יודע, כולם בגדול, אנחנו נהיה בעצם התינוק. ואני רוצה רגע להמחיש את מה זה אומר שאנחנו התינוק, כי זה משהו שהוא מאוד מאוד שכיח, נפוץ, אז שמי ששומע אותנו לא יגיד לעצמו כזה בלב, טוב, אני המבוגר האחראי, כאילו, אני מבוגר, מה, אני כבר בן 18, עשרה, עברתי את הגיל ו… רוב מי ששומע אותנו עכשיו באופן עובדתי הוא תינוק, הוא פשוט עוד לא יודע שהוא תינוק. אבל אחרי שנפרק ונסיים את הפרק, אני בטוח שהנקודות והסימונים יפלו, ואז אולי באמת נמצא את עצמנו עם יותר מבוגרים בקהל, מה שנקרא.

עשהאל: אז בואו נתחיל רגע מאיזשהו סיפור קטן שממחיש את המסר בצורה טובה. אני ממש מקווה שלא שמעת את הסיפור הזה.

יובל: הנקודה שכתובה לא מוכרת.

עשהאל: יופי, מצוין. אז ככה, בוא נגיד שבר ואני מאוד מאוד לא מסכימים כמעט על כלום, ומאוד הפוכים, וכל אחד יש לו את הגישה שלו. אני, הגישה שלי כלפי החינוך של דבש זה שהמבוגרים הורסים הכל, ואנחנו רק צריכים פשוט לא להתערב ולא להרוס ולתת לבן אדם לחיות וללמוד את הדברים בעצמו. לדוגמה, היינו באיזשהו אירוע מסוים, ואז נגיד אחד המבוגרים שם, אז הוא בא ולא יודע, צבט לה את הלחי או משהו כזה. ואז כאילו, לבר זה מאוד הפריע, שכאילו צריך, מה זאת אומרת? דבש צריכה לדעת שאם משהו לא נעים לה, אז שהיא יכולה להגיד, זה לא נעים לי, ואז כאילו, בוא נדבר עם הבן אדם הזה, ובוא נגיד לו שלא יעשה, ושכן יעשה. ואני כזה אומר, את צודקת בהכל, אבל הדרך הכי טובה להשיג את זה, זה פשוט להראות רק דוגמה אישית. זאת אומרת, אני יכול לבוא לדבש ולדאוג שבנוכחותי היא תראה, שכשמישהו למשל נותן לי צביתה בלחי, אני אומר לו, זה לא נעים לי, אל תעשה את זה יותר בבקשה.

כן.

עשהאל: זאת הדרך היחידה באמת לחנך אותה מלשון חינוך, ולא מלשון אילוף.

כן.

עשהאל: כי כשאתה עכשיו בא ואתה מסדר לה את הכל מאחורי הקלעים, כל שאלה של, ומדבר עם ההוא שלא יעשה את זה יותר, נגיד, הכל שאלה של האם אתה מוכן לעשות את זה עד 120? ואם אתה עושה את זה עד 120 אתה בטח לא המבוגר בסיטואציה, אתה תינוק.

עשהאל: עכשיו, בגדול, אז זה רק דוגמה אחת, אבל בואו ניתן עוד דוגמה ככה שממחישה את הפער בינינו.

עשהאל: מי שיש לו ילדים יודע, אז צריך בעצם להשכיב אותם לישון, וזה סוג של טקס,

זה לא,

עשהאל: לא כל יום הילדה אומרת,

אה,

עשהאל: הולכים לישון, אז הולכים לישון. יש ימים שבהם זה קצת יותר מאתגר מזה, והילדה רוצה לעשות חינגות, ורוצה לבכות, ורוצה פה, ורוצה שם. עכשיו, הגישה שלי אומרת שאנחנו מגדירים את הדברים, אנחנו לא חברים של הילדים שלנו, אנחנו ההורים שלהם מלשון המבוגרים האחראים בסיטואציה, ומבחינתי, אם אנחנו החלטנו שעכשיו הולכים לישון, אז הולכים לישון. ואין סיכוי שאתה עכשיו עושה לי חינגות ואתה עושה לי קשקושים, אז מה בפועל קורה בשנה ושמונה האחרונות שדבש חיה, שאני חושב ככה, ובר חושבת ההפך, ועושים ההפך, בסדר? כאילו, בסוף מי שמקבל את ההחלטות בגדול זאת בר. אבל אני, כאילו, את יודעת, כזה אומר לעצמי בלב,

וואלה,

עשהאל: איזה מטומטמים אנחנו יוצאים, ואיזה ילדים אנחנו יוצאים, וזה בטח לא התנהגות של מבוגר, אני מרגיש כאילו, כאילו בתכלס, הילדה היא המבוגר, אנחנו המפגרים, אנחנו הילדים.

עשהאל: אנחנו כאילו, הרי איך זה עובד? נגיד עכשיו שמים אותה לישון, אז נגיד בר שם אותה לישון, ואז היא מתחילה לבכות לצורך העניין. עכשיו, היא מתחילה לבכות בהתחלה בכי רגיל כזה, ובר לא ישר תקפוץ ותעזור לה, אבל ברגע שהיא תשנה את הבכי לבכי קצת יותר צורם, קצת יותר מסוים, היסטרי, פתאום אין. בר אומרת, נגיד, אין, עכשיו חייב… אין, אנחנו רואים מתעללים, מה אנחנו זה, מה אנחנו פה, ואז כאילו היא הולכת ו… עכשיו, היא לא קולטת שהילדה היא המבוגר האחראי שיודע שאם היא תבכה בטון כזה וקצת תחריף אותו, אז הילד יבוא, וזה אמור להיות הפוך, זה אמור להיות בדיוק ההפך.

עשהאל: עכשיו, כשאני אומר ההפך, אני לא מתכוון ל… בוא ניתן לילדה לבכות עד 120 ושיהיה מה שיהיה. זה נקרא… יש לזה שם, זה נקרא… אה… וואי, משהו .. אה… לא זוכר, אבל יש לזה איזשהו שם, אני אזכר בו עוד מעט, שבעצם נותנים לילד לבכות, ועד שהוא לא נרדם, הוא לא נרדם. אני לא בעד הגישה הזו, אבל כן בעד, אני אתן לך דוגמה, בעד שאם למשל עכשיו בר באה, והיא עושה לה את ההשכבה והיא שמה אותה במיטה, והילדה מתחילה לבכות, מבחינתי בר אמורה לשבת על הספה שמה, 5 דקות, 10 דקות על הכורסה, ופשוט להגיד לילדה, עכשיו הולכים לישון. והיא הולכת, והיא בעצמה עוצמת את העיניים ומתנדנת על הכיסא לצורך העניין, ולא משנה כמה הילד בוכה, הוא יכול לבכות עד מחר, אתה עוצם את העיניים.

עשהאל: ואז, אחרי 5-10 דקות, אם אתה רואה שהילד לא נרגע, כאן נכנס למשוואה, כאן אנחנו בעצם נכנסים למשוואה כמבוגרים שיכולים לעשות מניפולציה, או בואו נקרא לזה לילד בשמו, לחשוב שלושה צעדים קדימה ולא אחד, אז לדוגמה, בר פתאום, יותר אטום, יותר אטום. יפה מאוד. בר פתאום יכולה לקום מהכיסא, לצאת מהחדר בדרמטיות, וכאילו מבחינת הילדה עכשיו, זהו, היא לא תשיג מהאימא שלה את מה שהיא רצתה, האימא כאילו נתנה לי את הבלוק, ואז אבא נכנס, הרי אנחנו לא נשאיר אותה לבכות, אמרנו כבר. אז אבא פתאום נכנס לחדר, ואבא כן מוציא את הילדה ונותן לה עוד איזה שלוק כזה מהבקבוק, ואז אבא גם שם את הילדה בתוך המיטה, ואבא עושה את אותו דבר, יושב על הכורסה ועושה את עצמו ישן, וזה הכל, ואז הילדה קולטת שאם אימא לפחות היה עוד איזה פתח, כי הרבה פעמים היא בוכה והיא מגיעה, אז אימא כבר לא בסיטואציה, זהו, הפסדתי את אימא, אבא הגיע, גם ככה אני כבר רגילה שאבא לא נופל לשטויות שלי, אז כאילו, עכשיו זה רק אני ואבא, והוא גם עושה את אותו דבר.

עשהאל: אז את יודעת מה הילדה עשתה באותו יום? היא הלכה לישון! זה מה שהיא עשתה. עכשיו, הילדה, מה עובר לה בראש? מה שעובר לה ילדה בראש זה, בואנה, איך לא הצלחתי לעבוד עליה? איך לא הצלחתי? איזה גרועה, היא לא מבינה בכלל שיש פה מישהו במאי שעשה את כל זה במכוון, או אני אתן לך עוד דוגמה.

עשהאל: חנינו את הרכב לפני כמה ימים, ואז הייתה עגלה, היה את דבש והיה את אותי ואת בר, והיינו צריכים ללכת חזרה לבית. ואז דבש יש לה קטע לאחרונה, שהיא רוצה שכל הזמן, אני מעולם, היא לא פונה אליי בדבר הזה, היא יודעת שזה לא יקרה פשוט, אז אין כבר את הפנייה מלכתחילה, אבל לבר היא מגיעה והיא רוצה שירימו אותה.

יובל: בטח, איזה פינוק.

בסדר?

עשהאל: ירימו אותה סתם, בלי שום סיבה, יש לה נעליים, היא ילדה גדולה, היא רצה אפילו, היא רוצה שירימו אותה. ולאחרונה, בר לאט לאט מבינה שהדבר הנכון הוא להתחיל לתת לילדה ללכת, הרי בסופו של דבר אנחנו יוצאים ביום שבת לטייל כדי שהיא תוציא אנרגיה, ואז היא תישן בכיף, ולא בשביל שהיא תהיה על הידיים שלי, אחרת בוא נשאר בבית, הוא נראה סרט בסינמה סיטי, כאילו למה אנחנו עושים סיבובים ולא יושבים לראות סרט? כי אנחנו רוצים להוציא לה אנרגיה.

עשהאל: אז בר החליטה שזה כבר, גם לה זה פתאום נהיה קצת פחות מתאים. אז מה בר עשתה? היא ביקשה ממנה תרימי, תרימי, תרימי, אז נתנה לה חיבוק כזה והכל, כי אנחנו מאוד בעד לתת אהבה.

ברור.

עשהאל: הרי כשהילד רוצה, נגיד, תרים אותי, הדבר הכי חכם שאתה יכול לעשות זה להגיד לו, בטח, קח חיבוק, כאילו אתה לא מבין מה הוא בכלל ביקש. קח חיבוק, כמה שאתה רוצה והכל, אני לא מרימה, כי זה כבד לי ולא בא לי וזה לא מתאים כאילו. ואז בר באה ונתנה לה חיבוק והכל, והילדה עדיין רוצה תרימי, תרימי. ואז בר לקחה את העגלה, מה עשיתי?

יובל: הלכת. ישבתי! אה.

עשהאל: התיישבתי איתה, אמרתי לה, כפרה רצה שנשב פה, איזה בילוי יפה, היא ישבתי לידה. הילדה קולטת שאימא אשכרה הלכה, אימא מתקדמת עם העגלה, אבא לידה יושב, לא מתפקד, אין סיכוי להוציא ממנו כלום. מה לדעתך הילדה עשתה שתי שניות אחרי זה? קמה והלכה לאימא שלה. זהו.

עשהאל: עכשיו, הילדה עוד פעם, הילדה מבחינתה אומרת לעצמה, יואו, איזה יום מבאס כאילו, וואלה, אימא בדרך כלל מרימה אותי, היום לא הצלחתי, גם הלכה אשכרה, אבא גם ככה ממנו לא יצא כלום. באסה, טוב, יאללה, נלך אז לפי מה שהם אומרים. זה נקרא להיות מבוגר אחראי, שאתה מתכנן את הסיטואציה מראש, אתה יודע מה הולך לקרות, ואתה שניים, שלושה צעדים לפני הילד.

עשהאל: אז אם עכשיו למשל אנחנו בעסק, ואתה יודע שיש לך לקוחות, אז אין טעם לחכות שהלקוח 1,

2,

עשהאל: 3, אלא תקדים תרופה למכה. תחשוב שנייה, שלושה צעדים קדימה, מה הולך לקרות אם נגיד הלקוח מבקש לצורך העניין פגישה, ואתה אומר, יהיה בסדר, כאילו, נמסמס אותו עוד שבוע-שבועיים, אולי אחרי זה גם נקבע. אז תהיה לחדש לך משהו, הלקוח הזה הולך לסיים התקשרות, ואל תקבל את זה כזה באיזה, לא יודע, באיזה הפתעה גדולה, כי יצאת הילד והוא המבוגר האחראי.

עשהאל: לעומת זאת, אם תהפוך את המשוואה ותתחיל לקחת אחריות, ותהיה המבוגר האחראי שחושב שני צעדים קדימה, של אם אני אעשה ככה זה יוביל לזה, ואם אני אעשה אחרת אז זה יוביל למשהו אחר, אז אולי באמת זה ירגיש קצת יותר כמו עסק אמיתי, בשליטה אמיתית, כמו במקומות טובים ומוצלחים, ששם באמת מתייחסים לדברים כמו אל מבוגרים.

עוד דוגמה קטנה שככה מסבירה מה זה מבוגר אחראי, דבש המון פעמים נגיד רוצה ארתיק סבבה היא באה ואומרת אני רוצה ארתיק עכשיו בר לפעמים היא באה לתת לה ארתיק ולפעמים היא לא מוכנה שהיא תקבל ארתיק בעיניי זה משוגע לגמרי כי אם אני הייתי ילד והיה לי בבית מגירה של מקפיא שיש בה מלא ארתיקים אני בפייר אני אומר לך אני הייתי רוצה כל היום ארתיקים ככה אני מה לעשות אני משוגע אני אבל מסתבר שלא רק אני מסתבר שגם דבש רוצה כל היום ארתיקים טוב הילדה של אבא שלך בסך הכל גם הגיוני בינינו אם את היית בת שנה ושמונה חודשים והייתי יודעת שיש אין לי מושג מה זה חורים בשיניים, אף פעם לא חווית כאבי שיניים, אין לך שום בעיה בריאותית, את ממש ילדה קטנה, הכל פיקס-טקין, למה שלא תרצה ארתיק? זה הדבר הכי הגיוני, אני גם הייתי רוצה ארתיק.

עשהאל: אז הורים מפגרים, מה הם עושים? או הורים תינוקות, מה הם עושים? מתחילים לריב עם הילד. לא, כבר קיבלת אחד, אמרנו שאתה תיקח אחד לגן ואז שהאבא יהיה מחר בבוקר, כל מיני סיפורי סבתא. הורה מבוגר חכם, פשוט עושה את הכל מאחורי הקלעים לצורך העניין אם אתה לא רוצה שהילד יאכל ארתיקים אל תכניס ארתיקים הביתה אם אתה מכניס ארתיקים הביתה אל תתפלא שהילדה רוצה ארתיק כי בינינו גם אתה לוקח הארתיקים הרי למה הכנסת את זה הביתה? ודבר נוסף, אם אתה רוצה שהיא תיקח ארטיק אחד ביום, תדאג מלכתחילה שבמקפיא יהיה כל יום ארטיק אחד, שאר הארטיקים יהיו במקפיא אחר או באיזה סוד כזו או אחר, באיזה מקום, ואז אם הילד רוצה ארטיק, ואתה יודע שאין ארטיק, פשוט תגיד לו, לך תבדוק אם יש, אם יש כך. ואז הוא מגיע, והפלא ופלא, אין ארטיק! אה, אין דבש? אוי, איזה באסה, טוב, אולי מחר יהיה.

עשהאל: זה התנהגות של מבוגר, לא של יד מפגר שרב כל היום עם הילדים שלו על מה מותר, מה אסור,

עשהאל: והוא בעצמו טוחן ארטיקים כל היום, כן? כאילו גם, הוא טוחן…

יובל: הוא הולך עם ארטיקים בבית,

עשהאל: שאתה יודע מה נכנסת שם. גם שם, אבל בסוף זה על אותו מודל, כי גם כשאני מדבר על הארטיקים שאנחנו נותנים לדבש,

יובל: זה חמשושים. זה עניין של המגבלה, לא באמת על כולם, ברור.

עשהאל: חמשושים כאלה, שזה הכל קוביות קרח כאלה מגעיל, אבל לא משנה. שורה תחתונה, להתנהג כמו מבוגרים.

עוד איזה סיפור קטן שימחיש את העניין, אני זוכר זיכרון מאוד מאוד ישן שלי כשהייתי קטנצ'יק, שבעצם נסענו ברכב, ההורים שלי ואני ושאר המשפחה, ותמיד אנחנו לאורך כל ה… אני לאורך כל הילדות, מגיל נגיד אפס עד גיל ארבע, חמש, שזה קרה, אז תמיד הייתי שומע את ההורים שלי מדברים עלינו, אבל מעל הראש. כאילו, אנחנו יושבים מאחורה, ההורים שלי מדברים עלינו בינם לבין עצמם, ואנחנו כאילו מפגרים. לא יודעים, אני במה, אני בן ארבע, מה אני מבין, מה אני לא מבין. עכשיו, אני לא מבין שאנחנו מבינים הכול. מבינים מה הם אומרים, מבינים מי יותר חזק, מי יותר חלש, מבינים מי יותר הכרוכי.

יובל: אבל אולי דיברת בשל פעם. היום נראה לי יש יותר רקע, זה טיפה כזה מודעות של ההורים.

עשהאל: בר ואני מדברים חופשי מעל הראש של דבש, לצערי. אנחנו החלטנו שאנחנו מפסיקים עם זה, כי לשמחתי, בחודש האחרון…

יובל: טוב, זה גם תלוי גיל. כאילו, עד גיל שנה, אני חושבת, כאילו, שנה, שנה וחצי.

עשהאל: אני טוען שזה לא כי הילד מבין, אלא כי זה לא חכם להתנהג ככה כזוג הורים. הזוג הורים בעיניי צריך להתנהג כמו מבוגרים כבר כשילד נולד. זה לא קשור לאם הוא מבין או לא מבין, זה עניין של להתרגל לעבודה נכונה ולהיות מבוגר.

עשהאל: אם אני מדבר עכשיו מעל הראש של הילד שלי, על איזה משהו של, לא יודע, של אם הוא… כל נושא זה, אפילו לא משנה איזה, אין בעיה לדבר מעל הראש שלו, אבל לדבר כמו מבוגר. אם נגיד עכשיו, סתם דוגמה, אני רוצה שהילד ילך לעשות ספורט, לצורך העניין, שיירשם לאיזה חוג ספורט, נגיד.

כן.

עשהאל: אז אני יכול לדבר מעל הראש שלו, אבל אני צריך לעשות שהדיבור הזה יהיה דיבור שתואמת להיות מבוגר, שיקדם את האג'נדות שלי.

ברור.

עשהאל: נגיד אני יכול לבוא ולהגיד לבר מעל הראש של ילד בן חמש, וואי, תשמעי, היום נפגשתי עם איזה מישהו, איזה שחיין הוא, חבל לך על הזמן, איך הוא שוחה מהר, ואיך הוא עושה תנועות יפות, הוא גם סיפר לי שהוא אפילו קיבל גביע,

וואו,

יובל: איזה יום,

עשהאל: ואני לא אומר מילה לילד, אני לא מדבר עם הילד, הילד בהחלטי לא שומע בכלל. זה התנהגות של מבוגר, אותו דבר גם בעסקים, אחד לאחד, אתה לא יכול לדבר בצורה כל כך ליניארית עם ספקים, עובדים, אנשים במחלקה שלך, כל אחד והתפקיד שלו, מה שנקרא, ולצפות שהצד השני, כאילו, לא, הוא לא מבין, הוא מפגר. כי אנשים כן מסיקים את המסקנות, ובאמת, כמו ילד קטן שמבין איך להסיק את הדברים על בסיס מה שהוא שומע, אז צריך פשוט באמת באמת לשלב הרבה הרבה חוכמה בעניין הזה.

עשהאל: אבל שורה תחתונה שאני יושב מאחורי האוטו ואני שומע את ההורים שלי כזה מעל הראש לי מדברים מלא מלא, פתאום יצא לי איזה מין משפט בטעות בקול, חצי רציתי לחשוב על זה עם עצמי, יצא לי את זה בקול, אמרתי משהו בסגנון כזה של, אין, אמא היא כמו המכשפה ואבא הוא הקוסם הטוב, או משהו כזה. עכשיו, אני לא יודע אפילו למה זה יצא לי בקול, אני חושב שחשבתי על זה מחשבה וזה יצא לי בקול, אז כאילו ההורים שלי במיוחד אמא שלי מה זה נעלבו ממני וזה ועכשיו בתכלס ביני לבינך, אני שטוען, כמובן שההורים שלי מדהימים ומעולים ואין לי מילה אחת להגיד, הכל רק דברים טובים והם עשו את הכי טוב שלהם, אבל בינינו אני אומר לך שזה לא היה מבוגר מה שנקרא לעשות את השיח מעל הראש שלי כל הזמן ושאני שומע כאילו שאמא שלי נגד לאפשר לי את זה, ואבא אומר למה לא וזה בקטנה ומה אני אמור לחשוב כאילו.

עשהאל: אז אם בעיניי מבוגרים זה להבין שנייה, שאני יודע שהילד שומע אז אני אדבר בהתאם כדי להפוך את זה מה שנקרא לדבר שהוא חיובי ולא דבר שהוא בעייתי. אז זאת עוד דוגמה בסך הכל למה זה אומר להיות מבוגר אחראי.

עוד דוגמה, אם למשל יש לי עכשיו, אגב כל הדוגמאות זה דוגמאות אמיתיות,

כן?

עשהאל: אני לא ממציא אותן סתם ככה. אם למשל עכשיו יש לי אנשי מכירות בחברה, ויש נגיד איש מכירות שמקבל לידים לבורד שלו, ואז נגיד שבאותו יום האיש המכירות לא מגיע לעבודה, אז תאורטית מה שמצופה זה שעכשיו לצורך העניין יובל תחליף אותו ותתנהל בבורד שלו. אבל זאת התנהל… עכשיו בואו נניח שאיש המכירות בסדר עם זה, אז הכל טוב, אז אין בעיה, כולם מרוצים, אבל בואו נניח לרגע אחד שאיש המכירות לא בסדר עם זה. למה? כי מבחינתו יש לו בורד לידים, פתאום הוא רואה לידים שהותקנו ואין לו מושג מי עשה, ופתאום זה שיטות עבודה שונות, ולא עשו את הפורמט פגישה כמו שהוא עושה, וכל מיני סיפורים כאלו ואחרים.

עשהאל: למשל, פותר כזו סיטואציה, יובל בואי תנסי לחשוב, איך את פותרת סיטואציה שבה יש לך בורד לידים, שכל הלידים מגיעים, נגיד, לאיש מכירות שזה התפקיד שלו, ובאותו יום הוא, נגיד, לא מגיע לעבודה, והוא, את יודעת שכשאת מפנה את הלידים שעכשיו מישהו אחר, נגיד, יטפל בבורד הזה, אז זה מעצבן אותו, זה מחמם אותו, זה לא עושה טוב, זה עושה בלאגן במכירות, הוא לא יודע בעצמו, הוא יוצא ליצן כי הוא פתאום מדבר עם הבן אדם, ולא יודע שכבר דיברו איתו והכול, איך את פותרת את זה כמו מבוגר?

יובל: אני חושבת, קודם כל צריך שיהיה אולי פורמט אחיד, חד משמעי, כאילו, בין,

עשהאל: נכון,

יובל: מבחינת הודעת טקסט, מבחינת התנהלות שיחה, או תיעוד, או הכול, כדי שלא יהיה שום תירוץ של אני לא מתעד ככה, או אני לא רגיל שזה כתוב ככה, או בצורה אחרת, וכדומה.

עשהאל: אני אתן לך רעיון יותר טוב לדעתי, כי זה רעיון טוב בשביל לפתור את ההתנגדויות שלו, אבל בעיניי יש דרך לעלות רמה אחת ולהיות אפילו יותר מבוגר מזה. אפשר פשוט לעשות שכל הלידים מלכתחילה מגיעים לבורד שנקרא בורד מנהל, והמנהל מנתב את הלידים, ואז הוא עושה rule כלל, שכל ליד שמגיע לבורד שלו אוטומטית עובר לבורד של איש המכירות, אבל אז כשהוא יודע שלמחרת הוא לא מגיע, הוא פשוט עוצר את האוטומציה, ואז הלידים בכלל לא מגיעים לאיש המכירות ואז הוא פשוט מנתב אותם ליובל שמחליפה אותו לאותו יום.

עשהאל: כאילו זו דוגמה מצוינת לאיך אני כמבוגר אחראי פותר את הסיטואציה בלי לעצבן אף אחד, בלי לריב עם אף אחד, בלי לתסכל אף אחד, כי בסוף הארגון מפסיד מזה. בסוף הארגון מפסיד מזה שההוא לא מרוצה וזה כן מרוצה וזה פחות מרוצה וזה חצי מרוצה,

לא.

עשהאל: אפשר לפתור את זה בצורה של מבוגר שמלכתחילה פשוט דואג לשים את החטיפים במקום שהילד לא יודע איפה זה. זה ממש חטיפים. זה אחד לאחד, זה אותו דבר במקום להגיד לו לא, הנה יש מגירת חטיפים אבל אסור לקחת יותר מביסלי אחד ביום. אחי אתה יכול פשוט להעיף את החטיפים מהבית ואז יהיה יותר קל לכולם.

יובל: או לשים את זה באיזה מגירה גבוהה ולחלק בזמנך כמו הוולידים באיזה בורד של מנהל.

עשהאל: אחד לאחד, זו דוגמה מצוינת לאיך להתנהל כמו מנהל.

עוד ככה דברים שאני רואה במקומות שמתנהלים בצורה טובה שהם עושים, זה נגיד עכשיו אנחנו צריכים להוציא לצורך העניין, נגיד שעכשיו אחרי כל שיחה עם לקוח של מכירה, אז אנחנו קובעים שצריך נגיד להוציא לו הודעת וואטסאפ מסודרת של מה שדיברנו, לצורך העניין. אז אני יכול עכשיו להתחיל להתעצבן עד מחר על עובדים ששכחו לעשות את זה, שלא שמו לב שפה וששם, או שאני יכול פשוט לפתור את זה טכנולוגית ולעשות שהבן אדם לא יכול להתקדם לשלב הבא בלי שהוא סימן עם צילום מסך שהוא שלח הודעת וואטסאפ.

עשהאל: זו דוגמה לפתרון מערכתי של מבוגר ולא של ילד מפגר וקטן שאומר אל תשכח איך שכחת וואי אני לא מאמין לא אחי אתה המפגר אתה אמור להיות המבוגר אתה אמור לפתור את הדברים האלה מלכתחילה זה שאתה לא פתרת את זה ועכשיו אתה מפיל את זה על העובד שכל חטאו זה שהוא לא זכר פעם אחת מתוך מאה פעמים לשלוח את ההודעה הבעיה בסוף היא אצלך.

עשהאל: אותו סיפור עם דדליינים אומרים ללקוח נגיד סתם לקוח עכשיו עושה בניית אתר אז אומרים לו בטח זה יהיה מוכן תוך שבעה ימים ואז עוברים שבעה ימים וקבלי סקופ אתר לא מוכן אז זה לא הבעיה במי שבונה את האתר שלא עמד בזמן וזה לא הבעיה של מנהל הפרויקט זה בעיה שלך שאתה מטומטם שחשבת שאם הדברים צפויים לקחת שבעה ימים אמרת שבעה ימים היית צריך להגיד 21 ימי עסקים ואז אם זה באמת מוכן אחרי שבעה ימים יצאת גדול ואם לא הכל בסדר ברגע שאתה נותן צפי כאילו אתה רוצה לתת איזה גבר ואז בסוף זה פשוט לא מתקיים אז אתה יוצא ליצן אתה יוצא ילד אז מבוגר יודע לבטח את עצמו ולהגיד רגע זה אמור לקח לי שבעה ימים

יובל: אוקיי זה ייקח 22 ימים זה גם עניין אבל של ביטחון אני חושבת כאילו בסוף מי שהעסק שלו הוא יותר בחיתולים או משהו יכול להיות שהוא עדיין מפחד הוא רוצה להתחייב לתוצאה כאילו הכי מהירה שאפשר

עשהאל: אבל אז אתה יכול גם להרוויח את זה ולהגיד ללקוח תראה לדעתי כבר תוך שבעה ימים אנחנו כבר נגיש לך את האתר אבל אני בסופו של יום רוצה לעמוד במה שאני אומר לך לכן אני אומר לך זה ייקח 21 ימים להערכתי נגיע לזה לפני זה אבל המקסימום זה 21 ימים ואז ברגע שאני אומר משהו ואני גם עומד בו אז יצאתי מבוגר.

עשהאל: המון פעמים יש נגיד פגישה עכשיו שאנחנו עושים סתם דוגמה אני עושה עכשיו פגישה אישית עם יובל ובוא נניח שאנחנו מסכמים בפגישה אני סתם זורק איזה משהו אנחנו מסכמים לצורך העניין שמאותו יום יובל לצורך העניין מקבלת עוד 500 שקל בחודש בסדר?

כן.

עשהאל: הגיע עכשיו לא יודע או שמסכמים החל מהראשון ליולי בסדר? ואז מגיע ראשון ליולי יובל מגיע ואומרת עשהאל צריך לשלם לי עוד 500 שקל ואז עשהאל אומר מה? באמת? ככה סיכמנו? רגע את בטוחה? יש שמה בטוחה? לא בטוחה? כן בטוחה?

עכשיו

עשהאל: בתכלס אם אתה בן אדם הגיוני לא נראה לי שיובל תגיד לי סתם דבר כזה ואפילו אם אני לא זוכר וזה קרה לי כמה פעם פעמיים בשנים עברו אז אני אומר לבן אדם סבבה אני מאמין לך שזה מה שסיכמנו למרות שאני לא זוכר אבל אתה יוצא ילד מטומטם למה? כי איזה גדול היית יוצא אם אתה היית מקדים את יובל וב-25 למאי אומר לה אני רוצה לדבר איתך את זוכרת שבראשון ליוני את מתחילה לקבל עוד 500 שקל כן? יופי, רק צריך לוודא שאת זוכרת את זה בום יצאת ענק יצאת ענק מה זה? אתה יצאת מבוגר אחראי מדהים אז לא רק שהעלית והרווחת את העלאה גם הרווחת את האמון שהבן אדם בצד השני יודע שאפשר להאמין לך ולסמוך עליך וזה אותו כסף זה לא שאתה תשלם יותר או פחות אם תעשה את זה או לא תעשה את זה אז זו גם דוגמה לאיך להתנהל כמו מבוגר

עשהאל: עוד עניין זה שאם אנחנו עכשיו יש למשל יש לי עובד ואני מרגיש לפעמים שהעובד הנה בוא ניקח את יאריק לדוגמה אני יכול סתם דוגמה במיוחד בתחילת הדרך שלנו ככה בימים הראשונים אז יאריק יכול לסיים יום עבודה ואז לשלוח לי כמובן סיכום יומי מי שלא עושה סיכום יומי לעובדים שלו אז שילך לפרק שדיברנו על סיכום יומי זה הזוי אבל לא משנה ואז בסוף היום יאריק יכול לשלוח לי עשהאל הנה הסיכום היומי שלי ואז פתאום אני יכול לראות ולהגיד לעצמי מה אבל אבל סיכמנו שכאילו כך וכך שלא קרה זה היה התעדוף שלי ואיך יכול להיות ומה עכשיו זה סת אם אתה רוצה להתנהל כמו מבוגר, אז תגיד לו, יאריק, אתה יכול ב-12 בצהריים כל יום לשלוח לי דוח מצב עדכני של 12, של מה עשינו ומה אנחנו מתכננים לעשות עד סוף היום, ואז אם אתה תתפוס את זה ב-12 בצהריים ולא ב-18 בערב, יש גם סיכוי שיאריק אשכרה יגשים את מה שאתה מבקש.

עשהאל: אבל כשאתה עכשיו חושב, במילים אחרות, שיאריק צריך להיות קורא מחשבות, אז אתה מתבאס בסוף שהוא רק בשר ודם, כאילו, ושהוא לא קורא לך את המחשבות, והבאסה בתכלס היא בגללך, היא לא בגללו, כאילו, מה הוא יכול לעשות? אם היית מדבר בעברית ובשפה פשוטה, אז הוא כן היה עושה את זה.

עשהאל: עוד משהו מצחיק כזה שקורה מלא, זה שיש לנו נגיד איזה עובד, ואז העובד מסיים את הדרך שלו בארגון, לא משנה למה, מכל סיבה, ואז פתאום נגיד יש איזה משהו שמבוסס על המייל שלו, ולא יודעים את הכניסה למייל שלו. וואו, גאון גדול, כאילו, זה קורה לכולם, אבל הסיבה שזה קורה זה כי מי שמנהל את הארגון הוא חתיכת מפגר והוא ילד קטן.

עשהאל: למה הוא ילד קטן? כי אם הוא היה ילד גדול, הוא היה עובד מלכתחילה עם איזה last pass, שזה מין chrome extension ששומר את כל הסיסמאות ברמה הארגונית, או עם איזה board monday, כל אחד והדרך שלו. אבל בסוף, עצם זה שאתה סומך על זה שיש לך איזה פרטי גישה לאיזה מערכת מסוימת עם המייל של העובד שלך, ואין לך תיעוד של זה, ואין לך שום מנהלים של איך עושים את ה… איך שומרים סיסמאות וכל זה, הבעיה אצלך, לא אצלו. זה לא רק סיסמאות, זה גם מדריכים אולי של כל מיני דברים.

חד משמעית.

יובל: זאת אומרת, אם יש איזה מישהו שהוא עושה ספציפית עבודה מסוימת, מתמחה באיזה משהו, לא יודע, תקשורת, אפילו אז עם הפיליפינות או דברים, אז היו אנשים שאשכרה ישבו, צילמו מדריכים כדי שזה יעבור הלאה כמו שצריך.

עשהאל: נכון מאוד, אני זוכר שכשים סיים פה את הדרך שלו, אה, אנחנו בדיוק נפגשים ביום שישי, קבענו, אז כאילו, אני זוכר שכשהוא בא כמה חודשים האחרונים שלו, שסיכמנו כזה, נגיד היה מרץ, אמרתי לו, שמע, ביוני מסיימים, סבבה. ואז אמרתי לו, המשימה שלך בשלושת החודשים הקרובים זה לדאוג שכשאתה לא תהיה פה, עוד עניין של ילד מול מבוגר

עשהאל: ילד הוא כל הזמן אוגר תלונות, אוגר, אוגר, אוגר. עכשיו, מה בעצם קורה? נגיד שעכשיו יש לך שיחה שנתית עם איזה עובד, ואז אתה בא ואתה קורא ליאריק, ואתה אומר לו, אתה מתחיל לשפוך עליו את כל החרא שצברת במשך שנה. ואז העובד כאילו נשאר כזה עם פה המום, והוא אומר לעצמו, בואנה, אני כאילו לא קיבלתי אפילו עשירית של פידבק שקרוב לפידבק השלילי הזה לאורך השנה, אז כאילו, בואנה, ממש נפלת עליי, יעני, אני הייתי בטוח שאנחנו מגיעים לשיחה, ואם לא דיברנו שום דבר במהלך השנה, אז כנראה שהכל בסדר. ופתאום הוא תופס את הכל, יעני, מציאות הפוכה לגמרי ממה שהוא חשב.

עשהאל: עכשיו, זו התנהגות של ילד קטן. מבוגר עושה שיחות על בסיס הרבה יותר צמוד, הרבה יותר צפוף. אני חושב שכאילו מנכ״ל, שוב, הכל שאלה שכמה עובדים יש, אבל בוא נגיד ששיחה של פחות מפעם ברבעון זה לדעתי לא רציני. כאילו, פעם ברבעון לדעתי זה המינימום של המינימום, בוא נגיד שעד 50 עובדים לפחות, מנכ״ל אמור לדעת לעשות שיחה פעם ברבעון עם כל אחד מהעובדים שלו, ואז כשעושים שיחה פעם ברבעון, אפשר גם מה שקרה לתפוס את הבעיות כשהן קטנות, משני הצדדים, ולא לחכות שזה יהיה הר של תלונות שכבר יחסנו לאן מה שנקרא, כאילו, זה כבר משהו שאתה אומר לעצמך, אפילו בתור עובד, שאתה שומע מהמנכ״ל שלך שהוא כל כך לא מרוצה ממך, ושנה שלמה הוא לא אמר לך כלום, זה כזה, כאילו, לחפש עבודה? מה אני אמור לעשות עם כל המידע הזה? אתה רגע שפכת עליי 20 טון קיצר, זה ממש צריך להימנע מזה.

עשהאל: אז במקום לאגור ורק פשוט לדבר פעם בשנה, לעשות את השיחות האלה בצורה קצת יותר דחופה.

יובל: זה גם הפוך, כאילו, זה נכון גם הפוך לדעתי.

עשהאל: אבל לצערי…

יובל: אני חושבת שהמנכ״ל, יש לו יותר אינטרס, במרכאות, לתפוס את העובד, להגיד לו, תשמע, אני לא מרוצה מאחת, שתיים, שלוש, אבל לתת את ההזדמנות לעובד, שלפעמים יש איזה חוסר ביטחון, ולפעמים לא יודעים אם זה בסדר או לא בסדר, או אני לא יודעת, תלוי בתרבות הארגונית והכול, אז זה לתת אופציה להציף, ולא שפתאום איזשהו עובד נוחת עליך עם דברים שאתה לא יודע. אז גם פה אתה מנהל את ה… אתה שולט על הסיטואציה בסוף, בעצם זה שאתה נותן את החלון הזה פעם בשלושה-ארבעה חודשים, לבוא ולדבר על מה שמפריע.

עשהאל: בדיוק ככה.

עשהאל: ואגב, המון פעמים העובדים הם, כאילו, הרבה מהם הרבה פעמים התנהגו כמו תינוקות. אני סורי שאני אומר את זה, אבל זה האמת. כאילו, הם פשוט מתייחסים לדברים קצת כמו אל תינוקות. לדוגמה, עובד יכול, לצורך העניין, קובעים איתו בחוזה, נגיד, שאחרי שנה מאז שהתחלנו את העבודה, אז נגיד אתה מתחיל בשכר כזה וכזה, ואחרי שנה נעשה שיחת שכר ונבין שנייה איך אנחנו מעדכנים את השכר, או מרעננים אותו, או מעלים אותו, וכדומה. ואז הוא יכול, נגיד, לבוא ולהגיד לך אחרי ארבעה חודשים, תשמע, אני רוצה שיחת שכר.

עשהאל: ואתה אומר לו, תקשיב, אני לא יכול לעשות שיחת שכר אחרי ארבעה חודשים, די, קבענו אחרי שנה, זה יהיה אחרי שנה. בוא נניח שגם אתה עושה איתו שיחת שכר אחרי חצי שנה. ובוא נניח שבשיחת השכר גם נענית לבקשתו והעלית לו בעוד 500 או 1000 שקלים או מה שלא סוכם, יופי, אחלה, כולם מרוצים. שלושה חודשים אחרי זה, הוא עוד פעם מוצא שיחת שכר.

יובל: כן, לא…

עשהאל: ואז אתה אומר לעצמך, רגע, רגע, רגע, זה כבר, זה כבר,כאילו, אז רגע, איך אפשר לבנות בכלל תוכנית עסקית? איך אפשר לדעת כאילו כמה המשכורות הולכות לצאת לי? הרי אתה אמור לדעת בתחילת שנה כמה כסף המשכורות הולכות לעלות לך באותה שנה. אתה אמור לעשות תוכנית שנתית, לא להיות ילד קטן שחי מחודש לחודש, אלא בתחילת השנה אתה אומר לעצמך, אוקיי, אני הולך להגיע נגיד למחזור של 12 מיליון שקלים, אז אני רוצה להוציא משכורות 7 מיליון שקלים, לצורך העניין.

עשהאל: אז אם כל חודש, או שלושה חודשים, כל אחד מהעובדים פתאום יפתיע אותך, אז זה יתנהל כמו צורה מצחיקה. עכשיו, מהצד של העובד, אין שום בעיה במה שהוא מתנהל, הוא לא מבין את הבעיה בכלל. הוא כאילו מבחינתו, מה זאת אומרת? כמו דבש, כאילו, כמו יד קטן. רגע, אבל עשינו שיחה צריכה לפני שלושה חודשים, אז הנה עכשיו עוד אחת.

תשמע,

יובל: אני חושבת, כן שהוא יוצא ליצן בסוף, גם זה…

עשהאל: הוא לא רואה את זה ככה.

יובל: צריך לדעת גם לשמור על המילה שלך. אם סיכמתי איתך משהו, שנדבר עוד שישה חודשים, עוד שנה, או לא משנה, יש גבול, כאילו, למתוח את הגבול הזה פעם, פעמיים.

עשהאל: צריך לדעת להסביר את זה, ואני חושב שגם צריך לדעת להסביר את זה במקום של מנהיגות והובלה, ובאמת להסביר את הדברים.

עשהאל: כי נגיד בצבא, מלא פעמים הייתי שואל שאלות מהסוג הזה, נגיד, והתשובות היו כאלה, כי אימא אמרה, כי המפקד אמר. ואז אתה כאילו מעצמך, כאילו, לא פלא שגם עוד חודש אני אבדוק שוב, כי אני באמת לא הבנתי למה לא עשינו את זה לפני חודש. כי הרבה פעמים גם צריך להבין שהעובד הוא באמת קצת כמו תינוק בחלק מהמובנים. שלא אשתמע, חס ושלום, שאני מאוד מעריך את כולם וזה, אבל זה גם לא כזה דבר רע. גם דבש היא תינוקת, ואני מאוד אוהב אותה, והכול בסדר. אז זה פשוט בקטע של דימוי אמיתי של איך הוא באמת מתנהל. ואז צריך גם לפעמים לדעת להסביר לעובד את העניין הזה.

עשהאל: עכשיו, בוא נניח שגם עשיתי את השיחה הזאת לצורך העניין, ובסוף השיחה הזאתי, במילים אחרות, אתה אומר לאותו עובד, שלא תהיה שיחת שכר. זה בסוף המסר, המהות של הדברים, כאילו. עכשיו, הרבה פעמים כשאתה אומר דבר כזה לעובד שהגיע וציפה, כי מבחינתו, מה זאת אומרת? מה הבעיה לקחת עוד ארטיק? מה, אני רוצה עוד ארטיק? כאילו, למה לא? ואתה, כאילו, מה הבעיה?

אז

עשהאל: הרבה פעמים זה יוצר תחושה לא טובה.

נכון.

עשהאל: ואז בעצם מסתיימת השיחה בתחושה לא טובה. אז אם אתה מבוגר אחראי, ואתה לא ילד קטן ומפגר, אלא אתה המבוגר בסיטואציה, אתה צריך יומיים אחרי השיחה הזו ליזום שיחה נוספת עם אותו עובד, ולשאול אותו, תגיד, דיברנו לפני יומיים על 1,

2,

עשהאל: 3, ובאמת עשיתי כל שביכולתי להסביר לך למה אני לא יכול להיענות לבקשתך, ובלה בלה בלה. זה יושב לך טוב? אתה רוצה שאני אסביר לך פעם נוספת את הדברים? יש לך שאלות נוספות אולי, או משהו אחר שתרצה שנדבר? איך זה מרגיש לך? כאילו, לוודא שבאמת הדבר הזה נסתם.

עשהאל: למה? כי זה, בהנחה והעובד בסופו של יום יצא עם תחושה רעה, ואז אתה אומר לעצמך, טוב, זה ייפתר כי זה ייפתר. זה בדיוק כמו הלקוח שמבקש שיחה נגיד עם מנהל ולא מקבל את השיחה, ואז הוא פשוט מסיים התקשרות. ואז אתה אומר לעצמך, מה? איך הוא סיים התקשרות? וואו, ממש שיא גינס. לא, אתה מפגר. בגלל זה הוא סיים התקשרות.

עשהאל: אז גם כאן יש אלמנט כל הזמן של להיות מנהל. מנהל לא רק עושה שיחת מנהלים ביום ראשון, אלא הוא גם ביום ראשון של אחרי זה עושה בדיקה מה מהדברים שקבענו שבוע לפני זה באמת בוצעו, ומה לא בוצע, ולמה לא בוצע. כי אחרת אתה יוצא ילד, אתה כמו איזה אחד שרוצה ארתיק ועוד ארתיק ועוד ארטיק, ואתה אפילו לא שם לב כאילו בדרך שכבר אכלת ארטיקים, שחלק מהארטיקים נמסו לך ולא שמת לב. זה פשוט לא עובד טוב.

עשהאל: להיות מנהל זה להיות המבוגר האחראי, להיות זה שיש לו ת שיש לו, שהוא יודע לעשות בקרה על דברים, שהוא יודע לחזור לדברים, זה הסיפור של להיות מנהל.

עשהאל: עכשיו, הרבה פעמים גם קורה שיש נגיד איזושהי משימה ששני אנשים בארגון נגיד יכולים לעשות אותה, ובסוף יוצא מצב שאף אחד לא עושה אותה, ואז כששואלים למה, אז אומרים לך,

מה,

עשהאל: כי יובל הייתה אחראית, ויובל אומרת כי יאריק היה אחראי, ויאריק אומר כי עשהאל היה אחראי, כאילו, כל אחד מפיל את זה על מישהו אחר. אז בסופו של יום, זה קורה בגלל שלא היו הגדרות ברורות. באותו רגע שהורידו את המשימה לשני אנשים, נגיד אני תמיד אומר, אם אתה מוציא מייל ואתה מכתב שני אנשים, אז אתה צריך כאילו לוודא, או שמי שאתה מתכוון לכתוב לו, הוא נמצא באחד של האל, והשני בעותק, ואז הבן אדם שקיבל את זה בעותק מבין שהוא בעותק, אז הוא אומר שהוא רק לידיעה, והצד השני הוא זה שמבצע, או פשוט לרשום כמו בן אדם נורמלי, היי, יובל ויאריק, יובל, להלן המשימה שלך. ואז אין שאלות, וכאילו להיות מאוד מאוד, להגדיר את הדברים בצורה מאוד מאוד ברורה, כמה שיותר ברורה, יותר טוב.

עשהאל: וכשהישיבה נגמרת לצורך העניין, אז לא לסמוך על זה שכולם זוכרים מה סיכמנו, אלא שוב פעם, להוריד את זה בכתב, כי בסוף, כשעוברות, לא יודע, שנה, שנתיים, שלוש, אף אחד לא זוכר מה סוכם, רק מה שנכתב זה מה שאנחנו יודעים. אז להקפיד על הדבר הזה של לכתוב את הדברים.

עשהאל: אותו סיפור עם דברים שקורים בוואטסאפ. אני מלא פעמים מקבל, נגיד, וואטסאפ מכולם, של, נגיד, ירק יכול לרשום לי, ASL, האתר הזה והזה עלה לאוויר, חדש. ואז זה כזה, אני יודע שאני לא הולך לטפל בזה באותה שנייה, ואין סיכוי, אז אני רושם לו בחזרה, מה אני רושם לך?

יובל: מייל.

עשהאל: מייל. תעשה לי מייל.

למה?

עשהאל: כי אני יודע שאם זה יישאר בוואטסאפ, זה יאבד בין מיליון הודעות. ולא צריך להיות איזה גאון גדול כדי להבין שזה הולך להיאבד בין מיליון הודעות. למרות שאני מקפיד על לעשות שהשיחה היא לא נקרעת, שאני לא עונה, ולמרות ש… ואני משתמש במיליון ואחת דברים שמאוד מאוד עוזרים לי.

עשהאל: לדוגמה, אני משתמש, אני, אם נגיד עכשיו אני יודע שלקוח שלח לי הודעה בוואטסאפ, ואני לא מתכוון עכשיו לחנך את הלקוח להגיד לו, שלח לי מייל, אז אני הרבה פעמים אשלח לעצמי מייל על הלקוח. עוד דבר שאני יכול לעשות, זה להצמיד את השיחה שלו לחלק העליון. יש שלוש שיחות שאתה יכול להצמיד למעלה, אז אני מצמיד אותו, ואז אחרי שגם הצמדתי אותו לחלק העליון, אני רושם לו, היי, קיבלתי, תשובה בהקדם, הצמדתי אותך לנעוצים שלי בוואטסאפ. ואז הצד השני גם מבין שאתה אשכרה עומד להתייחס, פשוט ייקח לזה קצת זמן, אבל אתה לא הולך לשכוח.

עשהאל: עוד דבר שאפשר לעשות לטובת יעילות זה להשתמש בהודעות מהירות. יש אפשרות היום לעשות בוואטסאפ סלאש, ואז הוא בעצם פותח את כל התגובות המהירות שיצרת מלכתחילה. ואז לפעמים, במקום להגיד לבן אדם מייל, אתה יכול בשביל לעשות סלאש ובשנייה אחת להביא את ההודעה שהוא, את התשובה שהוא היה צריך, כי יש לך את זה כבר מוכן, ועשר, חמש שניות כבר הוא קיבל את ההודעה, אז גם זה הרבה פעמים עוזר לי.

עשהאל: יש גם את העניין של תוויות. אם לצורך העניין עכשיו אני יודע שיש פה נגיד עוד בן אדם שצריך לקבל את מה שזה לא יהיה, נגיד הוא קנה במבצע בדיגיפארם ומגיע לו עכשיו את הביקורות שעשינו, אז אני עושה תווית של ביקורות, כאילו גם הלקוח הזה צריך ביקורות. ואז כשאני מטפל בזה, אני לא מטפל נקודתית להוא ולהוא, אלא אני מסתכל שנייה על כל השיחות שמסומנות באותה תווית, ואני מטפל בכל אותם לקוחות יחד.

עשהאל: עוד עניין מאוד מאוד חשוב, זה הנושא של רוח, איך זה נקרא, הרוח, כאילו של כמו מה אנשים מדברים בארגון על הארגון, אוקיי? אם לצורך העניין עכשיו אני רואה שיש לי מרמור מסוים, שיש לי איזה, נקרא לזה איזשהו עובד מסוים, שהוא מאוד ממורמר, שלא שמח, ושהוא כל הזמן עושה שיחות עם אחרים, כמה רע פה, כמה זה, כמה פה, כמה שם, אז אם אני מבוגר אחראי, אני לא יוצא מנקודת הנחה שזה לצורך העניין הולך להשתפר, או הולך, אני בסך הכל עושה שיחה אחת עם אותו עובד, אני אומר לו, תקשיב, הדבר הזה חייב להיפסק, אם זה לא ייפסק, אני אהיה חייב לפעול בצורה משמעותית כזו או אחרת, תפסיק עם זה.

עשהאל: ואם זה קרה עוד פעם אחת אפילו, גם אם מדובר בעובד השנה, גם אם מדובר בעובד הכי אפקטיבי, הכי אני לא יודע מה, צריך לסיים עם זה, צריך לעצור את זה, די, זה לא מתאים. למה? כי כשיש לך עובד אחד ממורמר, זה קצת כמו תפוח רקוב על העץ, פתאום כל התפוחים נהיים רקובים, ולהיות ילד קטן זה להגיד, כן, אבל זה איש מכירות שמביא הכי הרבה מכירות לארגון, אז כאילו, לא משנה, יאללה, שקצת יהיה ככה, זה… לא, לא, לא, לא, לא, ממש לא.

עשהאל: יש דברים שהם ייהרג ובל יעבור. תרבות ארגונית, ושיח על החברה, וחדוות עשייה שקמים בבוקר, זה משהו שהוא ייהרג ובל יעבור. ומבוגר יודע לקטוע ענף, גם אם הענף הזה עד היום מביא מלא תפוחים מדהימים, ברגע שהוא רואה שיש שם כבר בעיה מספיק חמורה, הוא אמור לדעת לקטוע את הענף ולא לחכות, כי ככל שנחכה יותר, ככה הנזק רק יהיה גדול יותר ויותר.

עשהאל: עוד כל מיני דברים כאלה שקשורים למבוגר, אז נגיד שעכשיו אחד העובדים בא אליי ואמר לי, תקשיב, יש לי המחשב שלי, בקושי לא זז. אז אם אתה ילד מפגר, אתה פותר לו את הבעיה, כי אתה ילד מפגר. אם אתה ילד חכם, או אתה מבוגר חכם, אתה פותר לו את הבעיה, ואז אתה שואל, תגידו את כל הקבוצה, את כל החברה, למי פה עוד יש מחשב שלא זז, ואז אתה מגלה שיש עוד עשרה עובדים שהמחשב שלהם לא זז, ואז אתה פותר גם להם את הבעיה, ואז יש לך ארגון שאשכרה המחשבים שלו רצים מהר, ואז כל אחד מהעובדים נותן 20% יותר באותו חודש, כל חודש, ואז הרווחת כנראה הרבה יותר, כי תמיד כשיש נגיד עובד, אפילו אם יש לו איזושהי תלונה מסוימת, או בקשה מסוימת, הוא לא באמת היחיד שצריך את זה, הוא רק מייצג איזושהי תפיסה.

עשהאל: זה כמו שאם נגיד בן אדם אחד שולח לי בעצור קשר באתר של הסוכנות, לא יודע, ניסיתי לעשות ככה וכך וזה לא עובד, אני מבטיח לך שהיו 30-40 לפניו שראו את אותו עניין, ופשוט לא שלחו לי את ההודעה. אז זה אומר שאם אני עכשיו אומר לעצמי,

עשהאל: רק אחד שלח, לא משנה, לא נתייחס, לא חתיכת מפגר, אם רק אחד שלח זה אומר שיש לפחות 30-40 שכבר חוו את זה, ואתה הראשון שיצא מגדרו וגם החליט לעשות עם זה משהו, כי רוב האנשים הם לא ישלחו לך הודעה כי האתר שלך לא עובד, כי לא אכפת להם שהאתר שלך לא עובד.

עשהאל: אז גם בעניין הזה, כל הזמן לחשוב איך עושים את זה יותר טוב, ואגב, אם כבר דיברנו על מחשבים שלא זזים, אז יש כאילו כל מיני פתרונות. אני אישית מאוד מאוד אוהב תוכנה שנקראת CC Cleaner, שבעצם אפשר גם להוריד אותה למחשב באמצעות אתר שנקרא GAMER's Outlet, שבעצם שם אתה יכול לקנות את התוכנה הזאתי באיזה 30 שקל רישיון לייפטיים, הרבה יותר זול מאשר לעשות את זה דרך CC Cleaner, שזה עולה איזה, לא יודע, 15 דולר בחודש או משהו כזה. אז ב-GAMER's Outlet יש את כל התוכנות, Office, Windows, כל הדברים האלה, בשקלים, בגרושים, וזה רישיונות אמיתיים, ממש עם סיריאל והכול, זה לא פרוץ, לא כלום, וזה עובד נפלא. אני עד היום, כל דבר שהזמנתי שם, רק דברים טובים יש לי להגיד, אז זה דבר שהוא נפלא.

עשהאל: יש גם עוד כזה קטע של להיות מבוגר, בקטע של לא להציג עכשיו מיליון אופציות ומיליון התייעצויות על כל שטות. מה הכוונה? אם נגיד עכשיו אני רוצה לתכנן נופש חברה, בסדר? לא משנה באיזה יום בשנה אני אגיד בוא נעשה את הנופש ביום הזה, לפחות שלושה אנשים יגידו, אה,

עשהאל: אבל דודה שלי מתחתנת, אבל לא מתאים לי, אני בחו״ל, אז יש מסוג הדברים שצריך פשוט לדעת לבוא ולהגיד, היי,חבר'ה, בתאריך הזה והזה יוצאים לנופש. מי שלא מתאים לו, מה לעשות, לא מתאים לו. ואם זה היה בתאריך אחר, אז לאחרים לא היה מתאים. אז לדעת להגדיר את הדברים בצורה מאוד מאוד ברורה. אותו סיפור על פעילויות גיבוש, אותו סיפור על כל מיני דברים שאנחנו עושים, שבסוף אם אנחנו פותחים את זה עכשיו למשא ומתן וכל אחד מהעובדים יגיד מה הוא חושב ואיך הוא חושב וככה זה צריך להיות וזה לא צריך להיות וכל מיני כאלה, אז פשוט אנחנו הופכים להיות הילד הקטן ולא המבוגר האחראי.

עשהאל: מבוגר אחראי, כמו שכבר אמרתי, הוא לא מה שנקרא עושה שיחה עם מנהל, עם עובד, עם מנהל מחלקה, לא משנה עם מי אפילו. הוא לא עושה שיחה ואז יוצא מנקודת הנחה שמה שנאמר באמת יקרה, אלא הוא גם יודע לייצר לעצמו את הבקרות.

עשהאל: אז אם למשל עכשיו סיימתי שיחה עם נגיד עם יובל וסיכמנו, לא יודע מה. סיכמנו, אתן דוגמא מלאחרונה, סיכמנו שתעלי את כל היוטיובים בחלקים כאילו חתוכים של הפודקאסט שעשינו בבי-אקספרט, יש שם, לא יודע, עשרות רבות של 60-70-53 ראיונות שעשינו עם אנשים.

יובל: שאלו.

עשהאל: אז אני רציתי להגיד שאת תחתכי אותם ותעלי אותם ליוטיוב אחד-אחד. עכשיו, זה מאוד נחמד לבקש את זה, באמת, זה מרגש אפילו, אבל לפעמים זה יקרה, לפעמים זה לא יקרה, לפעמים זה יקרה באופן חלקי וזה פתאום ייאבד, וזה לא משהו שהוא קשור ליובל, אלא יובל רק מהווה את התסמין, מישהו שאמרת לו משהו שצריך לעשות.

עשהאל: אז אני כמובן, כמובן, כמובן, עושה לעצמי מייל, שהוא מתוזמן לעוד יומיים מאותו רגע, שאומר לעצמי לבדוק עם יובל האם משימת היוטיובי אקספרט פרקים חיתוכים בוצעה. ואז כשזה מגיע אליי למייל, אז אני שולח ליובל באופן אוטומטי, היובל, האם המשימה אחת שתיים שלוש בוצעה? תני לי סטטוס, ואז אני הופך להיות מנהל, ואז אני מבוגר אחראי, ואז אני לא מגלה שלוש שנים אחרי הכנס ששום קטע לא עלה, כי שכחנו, ואז אני אגיד לך, אבל יובל, אמרתי לך, ואז תגידי לי בחזרה, אם את מספיק גברת ומספיק ישרה איתי, היא צריכה להגיד לי,

כן,

עשהאל: אבל אתה מנהל תינוק, אתה מנהל תינוק, אתה מתנהל כמו ילד בן חמש שחושב שאם הוא אמר לי שהוא רוצה ארטיק, אז הוא יקבל ארטיק, לא תמיד. לפעמים תקבל, לפעמים לא תקבל, אתה צריך כאילו להיות מבוגר, אתה צריך לבדוק, אתה צריך לצאת, לעשות בקרות. זה לא עולם אוטופי אומרים, כן?

כן.

עשהאל: אוטופי שבו כל דבר שאתה אומר,

אה,

עשהאל: מה זאת אומרת, בוצע. הלוואי שזה היה ככה. לצערי זה לא תמיד ככה, אז צריך באמת לדעת לעשות הבקרות האלה.

עשהאל: אותו סיפור בשיחות מכירה, בדיוק לאחרונה, לפני כמה ימים, אז הייתה לי שיחה ממש טובה עם איזו מישהי, שדיברנו בעצם על כל העולם הזה של המכירות לחו״ל, כי היא כאילו גרה בארצות הברית, ויש לה הרבה ניסיון בכל מה שקשור למותגים גדולים וכאלה, אבל היא יותר עבדה בקטע של האסטרטגיה,

זאת אומרת,

עשהאל: היא זאת שהייתה נגיד מייצרת את האסטרטגיה ללקוח, לצורך העניין, ודואגת שזה ייושם. היא לא זו שמכרה ללקוח את ה… היא הייתה מקבלת נגיד את הלקוח, אחרי שהוא חתם את ההסכם, אז הייתה יושבת ועושה לו את האסטרטגיה. ואז ניסיתי לעשות איתה בשיחת זום, באסטרטגיה, פשוט במקום שאת תגידי לבן אדם מה צריך לעשות, בשיחת המכירה את צריכה לתת לו שאלות שהוא יגיד מה צריך לעשות.

עשהאל: נגיד, אם אני עכשיו יודע שמדובר פה בעסק שעושה בדיקות background, בדיקות רקע, לעובדים, לעסקים בארצות הברית, לפני שהם נכנסים לעבודה מסוימת. אז אם עכשיו אני יודע בתור איש האסטרטגיה שלמשל לעשות פרסומת בפייסבוק ובאינסטגרם או בטיק טוק, זה דבר מטומטם. למה זה דבר מטומטם? כי אתה בסופו של יום פונה למעסיקים, למקבלי ההחלטות, למחלקות ה-HR, לדבר הזה. ואם הבן אדם עכשיו יעשה באינסטגרם פרסום, הסיכוי לפגוע באנשים נכונים הוא עד כדי קלוש ומטופש. לעומת זאת, לינקדאין יכול להיות מושלם.

עשהאל: עכשיו, אני לא יכול לבוא בשיחת… עכשיו, אם אני עושה אסטרטגיה ללקוח, אז אני צריך להגיד לו את הדברים בדיוק כמו שאמרתי עכשיו. אבל אם אני עושה מכירה ללקוח, אז אני צריך להוביל אותו, אני צריך להגיד לו, רגע, למי אנחנו פונים? ואז הוא יגיד לי, למקבלי ההחלטות בארגונים, למנכ״לים, ל-HRים וכאלה. אוקיי, איפה האנשים האלה נמצאים לדעתך? בפייסבוק, באינסטגרם, בטיקטוק או בלינקדאין? ואז הוא יגיד, בלינקדאין? ואז אתה אומר לו, אוקיי, אז אתה בעצם רוצה שאנחנו נשתלט ונעשה פרסום חזק בלינקדאין, נכון? ואז הוא אומר לך, כן.

עשהאל: זה ההבדל, זה מכירה אל מול אסטרטגיה, שהאסטרטגיה הזו יבוצע בצורה הבאה. זה פגישת אסטרטגיה, אז זה בעצם ההבדל, אז אותו סיפור גם כאן. כשאני עושה שיחת מכירה, אני צריך להיות המבוגר האחראי. אני לא צריך עכשיו להתחיל להגשים את החלומות של עצמי, ולהגיד לך על ההתחלה,

אה,

עשהאל: בוא נעשה לינקדאין ואין בעיה ואנחנו נעיף לך חבל על הזמן. לא. מבוגר אחראי מבין שאם הלקוח מולו, שבדרך כלל גם אם הוא בעל עסק, אז הוא גם יהיה דומיננטי, והוא ירצה לקבל את ההחלטות, והוא ירצה להרגיש שהוא בשליטה בסיטואציה, אני רוצה לינקדאין ואני לא רוצה פייסבוק ואינסטגרם, אבל הוא צריך להגיד את זה. אם אתה אמרת את זה, אתה כבר לא בפגישה, אתה לא איש מכירות, אתה איש של הביצוע עצמו. אז גם זו דוגמה לאיך מתנהל בן אדם שהוא מבוגר אחראי.

עשהאל: אגב, אדם שהוא מבוגר אחראי צריך גם לדעת להראות דוגמה אישית. זאת אומרת, להיות הבחור הזה, אתה יודע, ששולח את כולם לכל המשימות, ויודעים שהוא כלומניק ושום דבר, ולא רוצה לזוז מילימטר, לא יודע כמה זה באמת הולך להיות אפקטיבי.

עשהאל: אז אם אתה המבוגר האחראי בארגון שלך, או שאתה רוצה להיות המבוגר האחראי, דבר ראשון, אתה צריך לעבוד הכי קשה, הכי חזק, להיות ראשון בהכול, אין מה לעשות. ככה הדבר הזה עובד. אני אתן דוגמה. היום היה לנו בבוקר שיעור על ארץ ישראל של נדב, שאני מאוד מאוד שמחתי שזה קרה, והכול. עכשיו, אין מצב שאני לא אהיה שם הראשון בדלת, כי כאילו, מה זאת אומרת? אם אני קבעתי ואם אנחנו עודדנו את זה, אז אתה צריך להראות דוגמה אישית, אני לא אגיד לו,

אה,

עשהאל: לא, אני בפגישה, אני לא יכול להצטרף.

כאילו,

עשהאל: זה יכול לקרות במקרים חריגים, אבל בגדול, ברמת הרצוי, הרצוי שאתה תהיה ראשון. ולא רק שאתה תהיה ראשון, גם אם אתה קצת עייף, או גם אם קצת זה לא מעניין אותך, אתה לא תפייק לו מול הפנים, ואתה לא תתחיל לדבר עם מישהו לידך, ולא, אתה תהיה הכי מרוכז שיש, ואתה תראה לו שאתה מתעניין, ואתה תשאל שאלות, וכל זה אפילו אם זה לא מעניין אותך.

עשהאל: למה? כי אתה המבוגר האחראי בסיטואציה, ואנשים מסתכלים עליך, ואיך שאתה תתנהג כשזה משהו קטן, זה גם מה שיכריע בדברים הגדולים, הם ילכו אחריך, או שהם יגידו, אה, זה גם ככה, הוא רק מדבר ובפועל לא עושה כלום. אז קיצר, אז מאוד מאוד חשוב גם להראות את הדוגמה האישית.

עשהאל: מבוגר אחראי גם צריך לדעת לקחת אחריות. בסופו של יום גם עושים טעויות. אני טעיתי לפני חודש וחצי בערך, בטעות מאוד מאוד מאוד גדולה, וזה גרם לכך שכל הסוכנות הייתה צריכה להתגייס ולעשות שינויים ל-1500 פוסטים או משהו כזה, וזה גם לא הפאק היחיד שעשיתי, אפילו לא בחודשיים האחרונים, היו עוד כאלו. אבל לפעמים גם צריך לדעת לא להמציא מי אשם ולמה זה כאלה, אפשר פשוט להגיד, חבר'ה, טעיתי. נכון. תעזרו לי לחפות אחרי הטעות שלי, וזהו, מה לעשות? מה, אתה לא טועה, אני טועה? כולם טועים, כאילו. אז לא צריך להיכנס למשחק כזה של…

יובל: וגם נותן לעובדים שלך הלאה, שמסתכלים עליך את ההזדמנות להודות בדברים שלהם, ולא לנסות, כאילו, יש הרבה עובדים שמתביישים, מתפדחים להודות באיזושהי טעות, ואז גם יוצא שלא אומרים לך את האמת, וגם, כאילו, לא לך ספציפית, לבין אם זה מנהל ישיר, או… מעבירים אחריויות, לא מספרים את כל האמת.

: כאילו,

יובל: הדוגמה האישית הזאת היא סופר חשובה לדעתי.

עשהאל: מסכים איתך. אתמול, באיזה 11 בלילה, הייתי בקשר עם איש המכירות שלנו פה, שעושה את הבינלאומי, ואז הוא… היה לנו מקרה מאוד מוזר, של איזה בחור שקבענו איתו פגישה, והוא לא עלה, לא הצלחנו,

כאילו,

עשהאל: שלחנו לו מיליון הודעות ושיחות, וכאילו, אחי, אנחנו בגוגל מחכים לך והכול. ואחרי איזה 50 דקות מאז שהתחילה הפגישה, כביכול, אני מקבל שיחה בכלל לטלפון שלי, לא יודע איך הוא הגיע לשם, והוא אומר לי, תקשיב, עשהאל: אנחנו קבענו פגישה, אני כבר 50 דקות מחכה לכם, ואף אחד לא עולה, כאילו. ואני אומר לו, תקשיב, בדיוק ההפך, שלחנו לך 5,000 הודעות ומלא מלא שיחות, ואתה לא עונה. ואז הוא אומר, אחי, אתם לא שלחתם לי אפילו הודעה אחת ולא כלום. ואני אמרתי לו, בגלל שאני ניסיתי, אני כמו המבואה האחראי, כן. עזוב, בוא נעלה, הנה, אני עכשיו עולה איתך, הכל טוב, מתנצל, קרה, טעויות קורות, אבל אני רוצה להעלות לך לפגישה. ועשיתי איתו פגישה והכול. ואז בסוף הפגישה שלחנו לו גם הצעת מחיר. ואז כששלחנו לו את ההצעת מחיר, קלטנו שאנחנו שולחים את ההצעת מחיר, מסתבר שהיו שתי פגישות, אחת באותו יום ואחת למחרת, עם אותו שם של לקוח. אז קלטנו שאת כל ההודעות ואת כל השיחות ואת כל הבלאגן עשינו ללקוח של מחר, ואז הלקוח של היום לא קיבל כלום בגדול. ואז מי עלה על כל זה? איש המכירות, לא אני.

עשהאל: אז איש המכירות שלח לי הודעה בסגנון של אשמח, איך הוא אמר את זה? אשמח לקחת אחריות. מסתבר שהפגישה של מחר גם אותו שם ואני שמרתי אותו בלי זה ומסתבר שכל ההודעות וכל השיחות היו להוא אז לכן אתה יכול, בוא נקבל בהבנת הבחור של היום כי באמת לא, כאילו באמת יצא פדיחה. את יודעת, את יודעת מה התגובה שלי הייתה? כל טוב.

עשהאל: כל הכבוד, ככה לומדים. אני מקווה שהפקנו מזה את הלקחים.

עשהאל: גם זה אגב להיות מבוגר. מה אני עכשיו אתחיל להיכנס איתו לוויכוחים ולחירות? מה את רוצה? ככה לומדים, זה חדש, התחלנו את זה.

עשהאל: זה כמו המאוורר פה בפודקאסט, שזה יותר אפילו פשוט, כאילו שהיה פה עובד שרצה לקחת את האחריות ולקחת יוזמה ולא לחכות לבעל מקצוע ולתלות בעצמו את המאוורר פה בחדר. עכשיו, יאריק, אתה רואה את המאוורר פה מאוד יפה ובגובה הנכון ובזווית הרצויה, זו עבודה של עשהאל, אבל בהתחלה העובד פה עשה חורים בקירות, כאילו באמת יכלת לראות דרכו, נראה כאילו קיר בעזה.

עשהאל: כן.

יובל: הוא היה מחורר, והכול, אבל עשהאל כאילו לא כעס, לא אשים, אמר לו, הכל טוב, בוא אני אראה לך, לקח את המקדחה והכול, עשה כאילו את הדברים, הוא לא, והכול, לא כעס, הזמנו אחר כך בעל מקצוע. דיברנו, כאילו הפקנו מזה אפילו שיעור, יש מצב שדיברנו על זה גם בפודקאסט,

יש מצב,

יובל: וגם בסיכום שבוע אחר כך, בקטע כאילו הכי מלמד והכי כסיפור,

עשהאל: של כל הכבוד,

יובל: ולא בהצפה, ובדיוק.

עשהאל: כל הכבוד שהתעמתת, אתה גם ככה לא יודע לעשות, אתה לא איזה end demand גדול, ואתה עדיין מנסה, ניסית, לא הצלחת, בסדר, גם אני לא מצליח במלא דברים שאני עושה, אבל זה לא צריך להפריע לנו לנסות, מה שנקרא.

עשהאל: מבוגר אחראי זה גם אחד ששומר על טוהר המילה, ואני רוצה רגע לעשות הפרדה בין שאתה מדבר עם מנהלים שלך לבין שאתה מדבר עם עובדים שלך, בסוף אין מה לעשות, אתה מנהל עסק, אתה צריך לדבר על אחרים, אי אפשר, אני ויובל לא יכולים לשבת ולעשות קריאת מחשבות על מה קורה אצל עובדים אחרים, צריך לדבר גם על אנשים,

אבל

עשהאל: לנסות באמת לגדר את זה, שזה יהיה מקצועי. אין מצב שאני ויובל עכשיו יושבים ומתחילים לרכל ולהגיד,

אה,

עשהאל: יאריק הזה? וואלה, הוא לא מצחצח שיניים, וואלה, איזה מסריח,

וואלה,

יובל: אין,

עשהאל: מה זה שטויות? כאילו,

בחיים,

עשהאל: בחיים, בחיים זה לא יקרה הדבר הזה, זה לא בלקסיקון בכלל, כאילו, זה לא ה… עכשיו, אתה חייב לשמור על טוהר המילה, כי בסופו של יום, ברגע שלא שומרים על טוהר המילה, זה באמת משפיע, זה מטורף הדבר הזה.

עשהאל: אני יכול לצורך העניין עכשיו לשבת עם יאריק, ואנחנו לא נשמור על טוהר המילה, ונדבר לצורך העניין על יובל, על איך היא, לא יודע, על איך השיער שלה ארוך מדי והיא לא מסתפרת, אני לא יודע על מה, זה משהו לא ענייני שקשור לעבודה, אין לי מושג מה. אחרי זה אני יכול לעבור, ופתאום ההתנהלות שלי מול יובל תתחיל להשתבש, פתאום אני אתחיל לראות אותה באיזה אור פחות חיובי, כי מה זאת אומרת? כי ריחלנו עליה לפני חמש דקות, היא לא יודעת את זה, יש בינינו אנרגיה לא טובה, פתאום אני מרגיש שאני כזה חצי עצור, חצי לא בטוח, שרק בטעות שאני לא אגיד איזה משהו שהיא תחשוב ש… ופתאום הכל משתבש.

: כן.

עשהאל: אז לשמור על טוהר המילה. בסוף הדברים צריכים להיות מאוד ענייניים, ופשוט לוודא שאנחנו גם נותנים דוגמה אישית בדבר הזה, כי ברגע שלא נשמור על טוהר המילה, זה דבר שמחריב לא רק עסקים, אלא גם מערכות יחסים עם אנשים וכאלה, אז לשמור על טוהר המילה.

עשהאל: מבוגר אחראי שומר על טוהר המילה. הוא לא מחרבן את טוהר המילה, ואז גם לא מבין למה דברים משתבשים. הוא פשוט יוצא מבוגר, והוא מלכתחילה מתנהל כמו מבוגר.

עשהאל: מבוגר שנתן מילה, נגיד, סתם דוגמה, נתן מילה של, לא יודע, כל מי ש, אני יודע, יביא ביקורת לעסק, אז כל ביקורת אני משלם, לא יודע, 500 שקל, אני סתם ממציא. ואז פתאום מישהו בא ואומר לך,

אה,

עשהאל: עשיתי 100 ביקורות. ואז אתה כזה, רגע, אז אני צריך לשלם לו עכשיו אלפי שקלים? תשמע, לא בדיוק, כן. ממש לא. תעמוד במילה שלך, תביא לו את מה שמגיע לו, אחרי זה תפיק לקחים עם עצמך על אם הגזמת, מה היית צריך להגיד, איך היית יכול לגדר את עצמך, אבל מבוגר אחראי שומר על טוהר המילה שלו.

עשהאל: אגב, הסיבה המרכזית שהוא שומר על טוהר המילה שלו, ועל המילה שלו בכללי, זה כי הוא מצפה שגם אחרים ישמרו על המילה שלהם מולו, ולכן הוא צריך לתת את הדוגמה האישית הזו.

עשהאל: מבוגר אחראי צופה את הנולד, הוא מקדים תרופה למכה. הוא לא מתפלא שאחרי שהוא הכניס למרק שלו ירקות כתומים בלבד, שיצא מרק כתום. מה רצית שייצא? מרק עוף? הכנסת רק ירקות כתומים, איך יצא עוף? אז כאילו, להפעיל את השכל, לחשוב שנייה צעד אחד קדימה ולהקדים את התרופה למכה.

עשהאל: מבוגר אחראי יודע להוציא, להוציא לפני שהוא מכניס. זה דבר מאוד מאוד חשוב. אני לא יכול להתנהל כמו ילד קטן. ילד קטן, נגיד היית אומרת לילד קטן עכשיו, אני אתן סיפור כזה שממחיש את זה, היה איזה ילד שרצה, שבדיוק היה צריך לעבור לחו״ל, ואבא שלו היה מאוד מאוד עשיר, אז הוא בא לאבא שלו ואמר לו, תשמע, אני אשמח אם תוכל לזרוק לי איזה כמה ג'ובות, אני עובר לחו״ל, אני צריך איזה התחלה טובה והכל. ואבא אמר לו, שמע, מה שחשוב לי זה שתניח פעם אחת כל יום תפילין, כל השאר, אני מעביר לך את הכסף, אין לך מה לדאוג, אבל חשוב לי שתניח תפילין, נביא לו אפילו תפילין, הכל. מה עוד תניח תפילין, אני אדאג לך לכסף. אומר לו, אין שום בעיה, הכל טוב. עובר שבוע, והילד מתקשר, אומר לאבא שלו,

אבא,

עשהאל: מה קורה עם ההעברה שסיכמנו? אני לא רואה שום העברה, זה לא מגיע לחשבון. ואבא אומר לו, אל תדאג, אתה תניח תפילין, אני אדאג לכל השאר. עובר עוד שבוע, אין כסף, אין כלום. הילד מתקשר, אני מתקשר. בסוף, שורה תחתונה, האבא אומר לו, תפתח את התפילין, הוא פותח את התפילין, והוא רואה שם מיליון דולר במזומן. כאילו, בסוף הבן אדם אפילו לא עשה את המינימום. אז זה תינוק, זה ילד. ילד רוצה רק לקבל, ולא להוציא כלום.

עשהאל: ובטח ובטח שהוא לא יהיה מוכן להוציא, אם אתה לא מראה לו באופן עובדתי. נגיד, איך אנחנו יכולים לגרום לדבש לעלות לעגלה, זה לא יעזור לי אם אני אגיד לה, תעלי, אני אביא לך משהו טעים. או זה, זה יכול לעזור. אבל נגיד, אני לא יכול להגיד לה, תעלי ואני אתגמל אותך.

יובל: כן.

עשהאל: תסתכל עליי העמום,

כזה,

עשהאל: היא תגיד לעצמה, מה, אמרו שאני מפגרת? איזה מין משא ומתן טיפשי הוא מנסה לנהל איתי? לעומת זאת, אם עכשיו אני אקח את הארטיק ואני אגיד לה, את רואה את הארטיק? תעלי לעגלה, אני אתן לך אותו, היא עולה, לא משנה מה. היא תינוקת, היא צריכה את זה ליניארי. הנה התגמול, הנה מה מבקשים, אני עושה, אני מקבלת. זה להיות ילד קטן, וזה אחלה,

אגב,

עשהאל: יש תחומים בחיים שאני הכי אשמח להיות ילד מפגר וקטן וטיפש, ואל תדברו איתי, שלא יצפו ממני ולא כלום, הכל טוב. אבל אם אנחנו מדברים רגע על עסקים, אין מקום לדברים האלה. אלא אם כן אתה רוצה שיהיה לך עסק מקרטע, זה גם בסדר.

עשהאל: מבוגר יודע גם להפסיד. זה חלק מהעניין, יש הרבה דברים שאנחנו עושים שלא מצליחים. אני יכול לגייס עובד, למשל, ואחרי שבועיים להבין שזה לא היה גיוס כזה מבריק, ומה לעשות? מסיימים התקשרות, ומה שנקרא, משלימים עם ההפסד. זה לא יעזור עכשיו להעסיק אותו שלוש שנים, ולהגיד, טוב, מחר הוא ישתפר, ובסוף זה לא משתפר ולא קורה כלום.

יובל: זה לא רק להפסיד, זה גם להסיק איזה שהן מסקנות אחרי זה. להסתכל על התמונה מלמעלה, אני חושבת. אפילו,

גם בדברים הטובים,

יובל: בדיוק, וגם בדברים הרעים. אני אפילו סתם, זה זורק אותי חזרה לכנס, לצורך העניין, שהיינו מרוצים, ואהבנו, ולא הסתפקנו בזה.

זאת אומרת, קודם כל, גם בכנסים שהיינו פחות מרוצים, לצורך העניין, איך שדברים התנהלו, גם התנהלה פגישה אחרי זה, אבל תמיד לא משנה קבינט, כנס, הרצאה, בחוץ, כאילו שלנו, חיצוני, נפגשים אחר כך, יושבים, עושים את כל הנקודות של שיפור, שימור, וגם חוזרים על הדברים לפני הכנס הבא והדברים. אז אני חושבת שזה גם חלק של,

: כאילו, זה לאו דווקא להפסיד, אבל כן לדעת להסתכל על הדברים מבחוץ אחר כך, גם אם משהו הלך טוב וגם אם משהו הלך לא טוב.

עשהאל: ביקורת עצמית.

בדיוק.

עשהאל: ממש חשוב, לגמרי. מבוגר יודע לקחת אחריות ולא להמציא תירוצים. מבוגר תמיד יעדיף אמת קשה מאיזה שקר מטופש ומתוק, שאחרי זה בסוף מבינים איך זה מסתיים.

עשהאל: מבוגר הוא לא חווה את העסק שלו כל יום וצובר מלא מטענים ומלא בעיות, והיאריק הזה, ויובל הזאת, וההוא הזה, וליאור הזה, וההוא הזה, וכל סיפורי סבתא, ואז בסוף זה מתפוצץ באיזה רגע לא צפוי ולא ברור, אלא אותו מבוגר, הוא פשוט מדבר עם אנשים על הדברים. זאת אומרת, אם נוח לו לדבר עם האנשים עצמם, הכי טוב, אבל גם הוא יכול ללכת ולדבר עם חבר טוב שלו בסוף היום על מה עובר עליו. הוא יכול בבוקר לשבת, לכתוב את הדברים של מה הוא מרגיש. הוא יכול, כל אחד והפתרון שלו, אבל בסוף הדברים צריכים לקבל במה. ברגע שאתה מוציא את הדברים ואתה לא משאיר אותם רק אצלך בלב, אז יש לך הרבה יותר מקום לנשום, יש לך הרבה יותר מקום להוביל תהליכים חדשים. יש לך מערכות יחסים גם הרבה יותר טובות, כי אתה גם מבין איפה הטעויות שלך, איפה טעית, איפה שגית.

עשהאל: עכשיו, כולם טועים, אבל מבוגר לא טועה פעמיים באותה טעות. אם התחלנו את הפרק בזה שדיברנו על זה שהקלטנו פעם שנייה, אחרי איזה 50 שניות שעצרתי את ההקלטה, זה היה בגלל שלפני שבוע היה פה את העכבר הנחמד על השולחן, והעכבר קרטע לי כל הפרק, ואני חצי עבדתי פה עם הטאב ועם המקלדת, וכאלה, איזה שפת הסימנים עם יארק, תעלה לי, תרד לי. זה היה כאילו מצחיק קצת. אז הפעם אמרתי לעצמי, מה, אנחנו נתחיל עכשיו את אותו קשקוש פעם נוספת? מה, אני אגיד לו עוד פעם, עכשיו תרד עם הזה למטה, תעלה עם הזה למטה? זה הזיות כאילו.

נכון.

עשהאל: אז אמרתי, רגע, עצרו. למה לא טיפלנו בזה?

נכון.

עשהאל: בוא נטפל בזה שנייה. טיפלנו והתחלנו את ההקלטה כמו בני אדם, ועכשיו העכבר עבד לי נפלא.

יובל: ויותר מזה, נזרוק את הדברים אחר כך.

אמת.

כל מה שלא עובד.

עשהאל: מה שלא עובד, לא צריך להיות פה, חד משמעית. אז מבוגר, הוא לא צובר רגשות ומטענים, אלא הוא כותב את הדברים, הוא מדבר על הדברים.

עשהאל: אני אישית, האמת שלא עשיתי את זה כבר הרבה זמן, כי כבר מצאתי את זה כפחות אפקטיבי בתקופה האחרונה, אבל לאורך הרבה מאוד זמן עשיתי, מה זה הרבה מאוד זמן? לאורך כמה חודשים עשיתי שיאצו, שהמטרה הייתה לדבר עם גברת שיאצו, ולא, אתה יודע, כאילו, אני כבר לא, הרגשתי שכבר לא… מיצוי. לא מיצוי. פשוט בפגישה האחרונה שעשינו, אז היא אמרה לי משהו בסגנון שהיא תשמח שהפגישות שלנו לא יהיו שעה וחצי, אלא שעה. וזה כאילו קצת יצר לי איזה טעם נפגם.

כן.

עשהאל: אז אמרתי, טוב, אני אמצא את הדרכים,

כאילו,

עשהאל: הכל טוב, פשוט אני מחפש לפרוק ולדבר עם מישהו כזה שיותר נותן את התחושה של, אתה יכול להיות פה כמה שאתה רוצה, ולא להגיד לי,

רגע,

עשהאל: זה שעה, שעה וחצי, הרי אני שילמתי על שעה וחצי,

יובל: בואי. נגמר לנו הזמן.

עשהאל: אבל פשוט הרגשתי, כאילו, שלא בא לי יותר. אז יכול להיות שאני אחזור לזה. אבל, את יודעת, סיימתי את זה, אבל התחלתי עם משהו חדש. כאילו, היום אני עושה מסאז'ים, היום אני עושה דברים אחרים,

כאילו,

עשהאל: בסוף תמיד יהיה לזה מקום. הנה, בחודש האחרון, בשבועיים האחרונים, כל יום אני מגיע למשרד ואני כותב, אני פשוט כותב את מה שאני מרגיש על דף ועט, וזה דברים כאילו, לפעמים שהם מאוד אישיים ומאוד, אבל אני כותב, ככה אני בעצם מרגיש, שאני מנקה, שאני מוציא,

כאילו,

עשהאל: זה לא חוכמה לאגור, לאגור,

לאגור,

עשהאל: להתפוצץ ולשאול את עצמי, איך התפוצצתי היום?

יובל: נכון.

עשהאל: וואו, איזה גאון צריך להיות כדי להבין שאם יש דלי ואתה ממלא בו מים והסתיים המקום אז מתחיל לצאת החוצה וואו תתחיל לי להאשים עכשיו את העולם שנוזלים המים חתיכת מפגר יכלת לראות בעצמך כמה הדלי יכול להאכיל, הגעת למעלה, תעצור את המים או שתוציא מהדלי למקום אחר, לא יודע,

כאילו,

עשהאל: פתרון הגיוני של מבוגר אז מבוגר מתנהל קצת אחרת מבוגר הוא גם לא שופט אנשים לפי הסגנון שלהם

עשהאל: למה? כי יש לי חדשות בשביל אותם בעלי עסקים ששומעים אותנו, ואני בטוח שככל שבא האיש ששומע אותנו יותר טוב במה שהוא עושה, ככה זה גם יותר נכון לגביו. תקשיב טוב, מאזינו, מאזינה יקרה, אתה גם בלתי נסבל, סבבה? את בלתי נסבלת של הלייב. לכי לעובדים שלך, למנהלים שלך, תשאלי אותם אם אתה הבן אדם שהיו רוצים להתחתן איתו, התשובה היא לא, כנראה שלא, ושלושה סימני קריאה. כי מה לעשות, הצבע הזה והרצון העז הזה שמשהו יצליח ולקחת אחריות, מה לעשות? לפעמים זה גם לא נעים בסביבה, לפעמים זה גם מתפרש כצורה מסוימת.

עשהאל: אז כאילו, צריך להבין רגע, שכמו שאתה לא רוצה שישפטו אותך על בסיס הסגנון שלך, ועל בסיס התנועות שלך, והמהירות שלך, אז אתה גם צריך לפעול באותה צורה עם אחרים. אתה לא יכול, נגיד עכשיו יש לך עובד או עובדת שהסגנון שלהם הוא קצת יותר תוקפני, הוא קצת יותר, לא יודע, צעקני, או אפילו שקט מדי, אז לא צריך לשפוט אותו לפי, רגע, מה הוא אמר? ואז כאילו במוח שלי, לא, זה לא הגיוני.

לא,

עשהאל: עזוב, תתייחס שנייה למהות, במהות, מה הוא מתכוון? הוא מתכוון שלא טוב לו. אז תתייחס לדברים במהות, מה אתה מתחיל עכשיו להתחיל להגיד לו? לא, לא צועקים ככה, לא עושים. למה אתה לא צועק? למה אתה מושלם? למה אתה איזה בן אדם שאהוב על הבריות, כולם רק מחכים לעמוד בתור לקבל ממנו ברכה? די, מספיק, חלאס.

עשהאל: אתה יודע כמה דברים שליליים אנשים מדברים בסופו של יום? אין מה לעשות, זה לא, אף אחד לא מושלם, מה שנקרא. אני מבטיח לך שכל בן אדם בארגון פה, יש כאלה שמתחברים ויש כאלה שפחות. כל אחד. אין בן אדם שהוא אהוב על כולם בקונצנזוס של 100 אחוז, אפילו בר, שהיא באמת בחורה שקל להתחבר אליה, וואלה, פעם בחצי שנה באה ומספרת לי איזה מישהו שלא בא לה בטוב לצורך העניין. והנה עובדה, גם זה קורה.

עשהאל: אז מבוגר לא שופט אנשים לפי הסגנון שלהם. בסוף צריך ללכת למהות. בן אדם יכול להגיד משהו מאוד בשקט ובצורה מאוד מנומסת ומכובדת, וזה יהיה חרא של דבר להגיד וגועל נפש של דבר להגיד, גם אם הוא נאמר בצורה כל כך מקסימה ושקטה וכאילו, מה זאת אומרת? ובן אדם אחר יכול להגיד את הדברים בצורה מאוד כעסנית ומאוד מאוד צעקנית ומשתוללת וכאלה, אבל הוא צודק במסר, הוא צודק, נקודה. סבבה, אז אתה רוצה, תתרגם לעצמך, שהוא אמר את זה בדרך שאתה אוהב שאומרים את זה, אבל במהות הדברים לא משתנים.

עשהאל: אז מבוגר אחראי לא הולך לכיוון של סגנון ושופט, רגע, ההוא גבוה מדי, זה כעסן מדי, זה מדבר בשקט, זה יש לו, הוא מקלל, זה אומר…הוא מתייחס למהות. מה אמרו פה במהות? מה בזיקוק של הדברים?

נכון.

עשהאל: אז זה ככה עניין גם של מה זה אומר להיות מבוגר.

עשהאל: ולסיום, מבוגר טועה כמו שכולם טועים, אבל אחרי הטעות, הוא דואג שהטעות הזאת לא תקרה פעם שנייה, לדוגמה. היום בבוקר קבעתי פגישה עם אחד החבר'ה פה, ושראיתי את זה ביומן, אז אמרתי, אוקיי, אני צריך לעזור את זה לעשר וחצי. ואז ראיתי שהזימון שהוא שלח לי, אי אפשר שכל אחד מהמזומנים יוכל לערוך את פרטי האירוע. עכשיו, הדבר הכי קל לעשות זה לעשות וואטסאפ ולהגיד, היי, תזיז את הזימון שלנו לעשר וחצי. זהו, זה מה שהייתי צריך לעשות ולפתור את הבעיה. העניין הוא שגם שבוע הבא, יזמן אותי. עוד פעם, יהיה לי את השטות הזאת. אז מה, אתה ילד מפגר? כאילו, לא הבנתי מה, אתה תינוק? אתה צריך לא לעשות את הדרך הכלל, אלא אתה צריך להגיד לו, היי, הזימון ששלחת, אני רציתי להעביר אותו לעשר וחצי, ולא יכלתי, כי לא אפשרת לכל המזומנים לערוך. תעשה לי טובה, לך ליאריק, הוא יראה לך איך עושים שאתה יכול, שכל מי שמזומן לאירוע, לשנות את האירוע, ותגדיר את זה דפולט, ועכשיו תתקן ותראה לי שזה בוצע. ואז, הפלא ופלא, זה תוקן הפעם, ושבוע הבא זה כבר יהיה תקין מלכתחילה. וככה בעיניי מתנהל מבוגר, שיש לו עיניים בראש, שהוא לא מתייחס לדברים בצורה ליניארית.

עשהאל: אני לא בן אדם שעכשיו מישהו יבוא, ייתן לי סטירה, והדבר שהכי יבוא לי לעשות זה לתת לו חזרה סטירה. אחי, אתה צפוי, זה גרוע, כל מי שמתעסק באומנויות לחימה יגיד לך שזה, שיש אתה צפוי ויש אתה לא צפוי. וואלה, הבן אדם כאילו מגיע, מרים את היד, ובסון נותן לך בעיטה לביצים, אתה תקבל את הבעיטה לביצים, כי אין מה לעשות, אתה לא שמת לב, לא צפית שככה זה יהיה. עכשיו הבן אדם יבוא, ייתן לך בעיטה ראשונה, בעיטה שנייה, וינשא גם את הבעיטה השלישית, את הבעיטה השלישית, השנייה אפילו כבר יעצור לך, אז זה בכל דבר ככה בחיים.

עשהאל: אני לא אומר שצריך להיות ילד מעצבן, או מבוגר מעצבן, שרק מחפש להגיד את מה שלא חשבו. לא. אבל להפעיל את השכל, האם מה שעכשיו אני הולך לתת תשובה זה הולך לקדם לי את האג'נדה? זה הולך להיות הגיוני? הבן אדם מולי, הוא הולך להיעלב מזה? זה הגיוני להגיד את זה? או שזה דבר מטומטם להגיד את זה, ואתה לא צריך להתפלא שכולם נעלבים ממך? כי אתה מדבר, כאילו, צריך כל הזמן להיות במחשבה.

עשהאל: לפעמים גם יש סיטואציות בחיים שלי, שאני בוחר בכוונה להיות קצת יותר בוטקסיה, יותר קיצוני, כי הבן אדם מולי, אני מאמין שעכשיו הוא יקבל את זה רע, אבל זה יפתור לי את הבעיה המערכתית קדימה, כי אז הוא יגלה שאני וואלה, שאני גם יודע לעמוד מאחורי הדברים שאני אומר, ואם אני מזהיר על משהו, אז אני גם מקיים את האזהרה שלי, ולא עושה בכאילו. אז לפעמים כן צריך גם לעשות כזה, אני קורא לזה קצת לשבור את הכלים, כדי להתחיל מחדש ובצורה הרבה יותר נכונה. אז זה קצת יותר מורכב מזה, כמובן, אפשר לעשות גם על פרק על הנושא הזה, אבל בכללי אנחנו צריכים להתנהג כמו מבוגרים, ולא כמו ילדים קטנים.

עשהאל: יאריק, בתור אחד שככה יש לו ילד, בוא תספר לנו קצת על החוויה שלך, מבחינת איפה אתה מרגיש שאתה מבוגר, ואיפה הילד עושה בית ספר.

אני אגיד לך את האמת, המצב שלי קצת קשוח, כי אצלי האישה היא כמעט במאה אחוז אחרונית על כל מה שקורה עם הילד, וכל דבר שאני מציע,

נשלל על הסף.

זה לא תמיד נשלל, אבל…

עשהאל: ככה זה אצלי, אגב.

הדברים שאני מציע שהיא מסכימה בהם עברו, הדברים שאני מציע שהיא אישית לא מסכימה בהם, סביר להניח שלא יעברו. אז…

עשהאל: אחי, זה לא שונה בשום צורה מכל כך הרבה הורים, גם אצלנו זה ככה, כאילו.

מצד אחד, מה ההבדל?

יובל: זה פריווילגיה, לדעתי, של מי שנמצא יותר עם הילד,

אז הוא יותר בחדרו.

עשהאל: חד-משמעית.

חד-משמעית, ולה ספציפית יש ניסיון, אז אני כאילו שמח, אני סומך על הניסיון שלה, שהיא יודעת מה היא עושה, והיא יודעת יותר טוב ממני, כי היא גם, בגלל שהיא כל היום מעורבת בזה, והיא כל היום לומדת על זה, אני כאילו באיזשהו שלב, למרות שהיא לא תמיד מסכימה עם מה שאני מציע, איפשהו אני אומר, אוקיי, כנראה שהיא יודעת יותר טוב ממני, ולפחות זה מה שכאילו כזה עזור לי להעביר את היום בלי להתבאס על זה.

עשהאל: יפה, אהבתי אבל שאתה מתוך מקום של, כאילו, אתה בוחר שהיא תבחר. זה אלוף, זה מעולה, אני עף על זה, אני גם אותו דבר,

אגב,

עשהאל: אני אומר שאני, אני אפילו לא בוחר מלחמות, אני באמת, כמו עם יאריק, באותו קו בדיוק, אני אומר, בוא'נה, היא כזאת תותחית, כזאת תותחית בר, כאילו באמת, אני, תשאלי אותי שאלה, תשאלי אותי, אתה צריך עכשיו ללכת למרוץ למיליון עם מישהו בעולם, עם מי אתה הולך? עם בר.

כן.

עשהאל: עם בר, חד משמעית, תגידי לי, אבל רגע, אתה יכול ללכת עם, איך קוראים לו? עם דביר אברהמי, שהלכתי איתו פעם,

שהוא כאילו,

אתה יודע,

עשהאל: אתה בן אדם ספורטאי, אטלט,

יובל: חכם.

עשהאל: לא, עם בר אני אנצח, איתו אולי אני אנצח, עם בר אני אנצח באמת.

כן.

עשהאל: כי אני כאילו כל כך סומך על הסקילס שלה, שאני אומר, איתה אני רוצה ללכת. ואז בדיוק מהמקום הזה גם, כאילו, גם אם אפילו היא אומרת משהו ממש מטומטם, אני בלב אומר לעצמי, וואו, אם זאת לא הייתה בר, הייתי חושב שזה ממש מטומטם. בגלל שזאת בר, אז אני אומר, כן, אבל בר אמרה את זה, אז זה לא יכול להיות מטומטם. אני צריך לחשוב איפה אני לא מבין אותה, נכון? או איפה אני טועה. כי היא לא תגיד דבר כזה, כי היא לא ילדה מפגרת, היא בכלל לא ילדה מפגרת. אז אני גם על אותו עניין, מה שנקרא.

כן. וגם, שוב, אתה רואה שהבן אדם, הוא גם בא ממקום של באמת לתת לילד אהבה, ממש כאילו הציעה אהבה, ואתה אומרת, כאילו, אוקיי, כי אני רואה שהילד בידיים טובות, אז כאילו…

עשהאל: סבבה לגמרי, יאריק, תודה רבה. יובל.

יובל: אני חוזרת לנקודה של הסגנון מול מהות. אני חושבת שלעובד יש במרכאות את הפריבילגיה לא להבין את המהות ולכעוס על הסגנון ולהתרכז בזה, כאילו,: זה לא יעיד עליו כנראה הרבה דברים טובים, או שהוא צריך להתבגר קצת, או שהוא לא מבין מספיק, או שההיכרות באמת היא לא עמוקה וכזה. ואני חושבת שבעל עסק, אם הוא מתרכז בסגנון ולא במהות, בסוף הוא מפספס את המסר הישיר שהעובד רוצה, כאילו, להעביר לו, אז זה ממש, כאילו, נקודה שהייתה ממש חשובה, לדעתי, שבסוף אין את הפריבילגיה הזאת. מה זה אין? אפשר לבחור לא לעבוד עם הבן אדם, אבל אם…

לא חכם.

יובל: כן, בדיוק. ועל הנושא של לדבר מעל הראש, שאמרת שאם כבר מדברים מעל הראש, אז עושים את זה חכם, אז אני חושבת שדוגמה כזאת קטנה שאנחנו עושים פה, זה בסיכום שבוע לצורך העניין, בימי ראשון, כמו שכנראה, מי שמאזין לדוקי יודע, יש פה, מכיר, יש לנו פה שיעורים של שבויים בכל מיני נושאים, SEO מקצועיים וכזה, והרבה פעמים אתה מוציא משימות, מבקש, אם זה שיעור פרקטי על איזשהו לקוח ספציפי, או משהו שצריך לעשות מערכתי, אז בסוף, סיכום יום חמישי, אתה יכול, אתה לא תגיד, ראיתי שאחת, שתיים, שלוש, לא קרה, למשל, אתה תגיד, או ליאור יגיד, תגידו, מי עשה את זה ואת זה באתר של הלקוח שלו, ומי שירים את היד, כנראה שהוא יתוגמל, או יתוגמל בצורה מסוימת, או שאפילו המילה הטובה, וזה שוואלה, אני הרמתי את היד מתוך מספר אנשים שלא הרימו את היד, אז כן זה מעביר את המסר, וכן זה כאילו מזכיר לי טיפה עיקרון של לדבר מעל הראש בצורה שהיא קצת יותר אינטליגנטית.

עשהאל: ויש לי סוד בשבילך, לפני כל פעם שאנחנו שואלים את השאלה הזאתי, רשום לי במחוברת מי עשה את זה.

יובל: כן, אין לי ספק.

עשהאל: אז אני שואל לפעמים פתאום כזה,

רגע,

עשהאל: איתי, אבל אתה עשית את זה, למה אתה לא הרמת?

כן.

עשהאל: אה, התכוונתי, אוקיי, סבבה, אז אני מרים את היד.

כאילו,

עשהאל: השאלות הן לא, זה בדיוק כמו בשיחת מכירה, אני לא באמת עכשיו שואל את הלקוח באיזה פלטפורמה הוא רוצה לפרסם, אלא אני שואל אותו שאלות שהוא בסופו של יום מגיע למסקנה, צריך לפרסם בפלטפורמה שאני מלכתחילה רשמתי לי על הדף שזאת הפלטפורמה הנכונה בשבילו. אז זה לגמרי דוגמה מצוינת, וזה ממש ככה. מה עוד?

יובל: מה עוד?

אני חושבת שזהו,

יובל: בגדול, כי יש לי סתם כזה כל מיני דברים קטנים שאני יכולה להיזכר שאנחנו עושים, אבל הם באמת קטנים, אני לא יודעת אם יפיקו מזה עכשיו.

רגע, יובל, מה את חושבת על הקטע הזה? אני כאילו עכשיו חושב על זה קצת יותר לעומק, אבל מה את חושבת נגיד על מה שישראל אמר לגבי זה שצריך לשמור על טוהר המילה, ובעיקר נגיד כשמרכלים על אנשים בעבודה או מדברים על אנשים בעבודה, אני חושב שהרבה מאוד אנשים לא שמים לב שבאמת מתפתח להם איזה משהו נגד בן אדם ספציפי, כי זה לא מורגש, אבל בדיעבד כשאתה חושב על זה, אם אתה מורחל על איזה מישהו תקופה, ואז אחר כמה חודשים עובר הזמן, ואתה מסתכל עליו כבר באור שונה.

: נכון.

לא באותו אור שהיית מסתכל עליו לפני שלוש חודש, לפני שהתחלת לרחל עליו. ואני חושב שכאילו בטווח הארוך זה משהו שיכול ממש להשפיע על היחסים בחברה, וזה כאילו, אני חושב שפשוט אנשים, זה משהו שקורה שלא שמים לב אליו, אבל בטווח הארוך זה יכול ליצור נזק.

עשהאל: כשאתה אומר הטווח הארוך זה בדיוק החלק של המבוגר שנכנס לתמונה, כי התינוק, הילד הקטן, בא לו לדבר על יובל, אז הוא מדבר על יובל, הוא לא סופר בכלל,

הוא לא מתמשמעות.

יובל: בסוף אני חושבת שזה מין טבע של אנשים, הרבה אנשים אוהבים לדבר, או הרבה אנשים, אבל גם באופן כללי, אני חושבת שבדינמיקה אנחנו בסוף נמצאים ועובדים פה הרבה, אז ברור שלטוהר המילה יש השפעה כללית, גם יכול להיות של הבן אדם שנמצא בשיח איתך, שאתה משפיע עליו או דברים כאלה, אבל גם תמיד יש הזדמנויות לבוא ולהוכיח אחרת באיזשהו מקום, ויש מקום ללמוד. ואני חושבת שגם אם הבן אדם שלצורך העניין קצת התלכלך, אם הוא מספיק אינטליגנט, ואם הוא מספיק פתוח, אז גם לדעת ולבוא ולהגיד, טעיתי, או לבוא ולעשות איזושהי שנייה הערכה מחדש, ולהגיד, וואלה, הבן אדם הזה הוא דווקא 1, 2, 3, אז זה כאילו משהו שהוא גדול והוא מבוגר אחראי באיזשהו מקום, ועוד יותר ללכת ולהפיץ את הבשורה ולהגיד, נגיד, סתם, אני חושבת על יאריק של 1, 2, 3, ואז אני מגלה,

וואלה,

יובל: יאריק, אחלה גבר, אז גם ללכת וגם את זה להפיץ אחר כך,

עשהאל: ולהגיד,

יובל: וואלה, יאריק, תקשיבו, יצאתי פיתה ממש.

איזה מגניב,

עשהאל: אבל איזה מגניב זה שכאילו מישהו בא ומדבר איתך דברים ממש טובים על מישהו אחר, זה כאילו מטורף. אין דבר שיותר נהנה ממנו מלשבת בשיחה עם, לא יודע, עם יובל, עם עדי, עם ליאור או משהו, ולדבר, נגיד, על אחד האנשים, על איזה דרך הוא עושה פה, על איזה שינוי מטורף של איפה הוא הגיע ואיפה הוא היום, על מה הלקוחות אומרים, על מה מישהו שלח השבוע בקבוצה של החברה, על הלקוח שכל כך אהב את התוכן של לירז, ואז,

: כאילו,

עשהאל: זה כזה דברים מגניבים, כי אז גם המסר בסוף שיוצא, זה שכשאני רואה, נגיד, שיובל מעלה צילום מסך של לקוח שהוא משבח את לירז, אז אני אומר לעצמי בלב, באי להיות חבר יותר טוב של יובל, כי תראה איך היא מפרגנת לכולם, אז גם תפרגן לי, תאהב אותי, תרים לי.

יובל: חד משמעית, חד משמעית. זה גם מרים את המוטיבציה הקבוצתית של כולם, גם זה ששולחים אצלנו. למשל, אני מרגישה שלאחרונה זה התחזק, שפתאום איזשהו ראש צוות, איזשהו מנהל פרויקטים, מקבל מחמאה, מעביר אותה הלאה,

כאילו,

יובל: אני מרגישה שפתאום כל המחמאות וכל הדברים קטנים, יאריק היום עזר לי עם זה, רציתי להגיד לו תודה ככה מול כולם, קיבלתי מחמא על צחי, קיבלתי מחמאה על עירה, אז אני מרגישה שכאילו, גם זה מדרבן להמשיך ולשלוח את הפידבקים החיובים האלה, וגם זה מדרבן את כולם ומעלה את המורה לגמרי, כאילו, האווירה הטובה.

עשהאל: איך את מרגישה כשמישהו מפרגן עלייך, רושם, וואלה, יובל,

אחת,

עשהאל: שתיים,

שלוש,

עשהאל: עשתה ככה, איזה יופי,

יובל: וואו. כן, זה כיף, זה מרים. לא פעם ולא פעמיים. זה כיף גם שרואים את זה, אתה יודע, לפעמים אתה שקוע בעבודה, אתה לא רואה מה רואה, כאילו, אנחנו תמיד אומרים,

יובל: כולם רואים הכל, אבל לפעמים אתה אומר, בסדר, את זה לא ראו, את זה לא שמו לב, ולפעמים כשמישהו אומר, בואנה, רק שתדעי, ראיתי שככה וככה, אז זה גם כיף, כאילו, בקטע האישי, שאתה אומר,

וואלה,

יובל: כן שמו לב, כן ראו,

אז…

עשהאל: אגב, חלק מלהיות מבוגר בדיוק בהקשר הזה, זה שאם אתה, נגיד, שמת לב שיאריק עשה משהו מדהים באותו רגע, ואתה יודע שיש סיכום יום חמישי, אז אתה פותח קבוצת, נקראת סיכום יום חמישי, עם עצמך או עם מי שצריך, ואתה רושם שמה יאריק לשבח מקלדת, לא יודע מה.

כן.

עשהאל: ואז כשאתה מגיע לסיכום, אתה אשכרה גם זוכר מה אתה צריך לעשות, ולא שוכח, כמו ילד מפגר, כי, אתה יודעת, לזכור את זה, זה דורש להיכנס לקבוצה ולרשום, שאתה צריך לדבר על זה, וזה תמיד, ים, הייתה לו בדיחה, שהוא אומר שזה לא באמת יעזור לעשות לחלק מהעובדים מרכז ידע עם כל ה… איך עושים דברים, כי אז אתה צריך לזכור שזה במרכז הידע. כאילו, יש איזה מין נקודת מוצא שצריך לצאת ממנה, של אוקיי, אתה מנהל קבוצת סיכום יום חמישי, ואתה רושם בה את כל מה שקורה במהלך השבוע שצריך לשבח. ואם את זה לא תעשה, אז אי אפשר לעזור לך, אדוני. יש כאילו איזה מינימום שצריך להתחיל ממנו, כדי שבאמת יהיה אפשר לעשות דברים האלה בצורה טובה.

עשהאל: יובל, יאריק, תודה רבה שהצטרפתם על הפרק הזה, ואנחנו נתראה בפרק הבא. יאללה, ביי.

ידע שיווקי, עדכוני SEO ו-GEO, ומגמות דיגיטל - ישירות אליכם

ניתן להסיר בכל עת. ללא ספאם, מובטח.