פרק 80 – אין דרך לאושר, האושר הוא הדרך

עשהאל: היי חברים יקרים, מה המצב? פרק 80 כבר כאן בפרק הזה דיברנו על הדרך אל האושר! אז האם באמת יש דרך אל האושר? או שאולי האושר הוא הדרך אל האושר? פרק 80, מתחילים!
גדלתי בשומרון. קשב וריכוז, המון. כדורגל, מקום ראשון. העיקר, לא לישון. אני בן 10 – הלם. סבא עשה קסם. איך בעצם? 12 – שלוקים קרים. מכירות של החיים. המצב אנוש? היצע וביקוש. 13 – פליירים כל היום. בקור. בחום. קברתי בחול. פוטרתי. למדתי. אמון מעל הכול. 16 – קוסם אמיתי. עסק פגזי. 70 אלף שקל בחודשי השיא. קוסם זה לשחק. לשחק זה לשווק. מקל הקסמים התפרק. עורכי דין. התחלתי לשווק. בפודקאסט שלי אשתף מניסיוני, לשווק ולמנכ״ל ממש כמו עשהאל. בלי פילטר או עריכות. אין סודות. שימו אוזניות. פרק של השמחות.
עשהאל: טוב, אז פרק 80, איתי נמצאת האחת והיחידה שמעולם לא הייתה בפודקאסט, אבל היא עדיין האחת והיחידה, כאילו גם יובל היא האחת והיחידה, אבל גם ענת, גבירותיי ורבותיי. כן, אז מי שלא יודע, ענת היא מנהלת מחלקת התוכן אצלנו בסוכנות, היא עובדת איתי כבר לדעתי שנה שביעית, עבדנו במשך סדר גודל של 6 שנים במתכונת מרוחקת, והנה, אחרי 6 שנים באמת התקרבנו, והיום אנחנו עובדים ממש אחד לצד השנייה. ענת, מה שלומך?
ענת: וואו, מעולה עכשיו שאני פה.

עשהאל: ממש ככה. אז אנחנו הולכים בעצם בפרק הזה לדבר על נושא שצף בשיחת המנהלים האחרונה שעשינו. מי שלא יודע, בימי ראשון בארגון אנחנו עושים בשעה 9.5 שיחת מנהלים, שבה אנחנו בעצם מתכננים את השבוע, מדברים על דברים שהם ככה מלמעלה, נותנים איזשהו מצפן לאותו שבוע, באמת מדברים על דברים חשובים.
וכחלק מהעניין, אז בעצם אני הצפתי איזשהו קושי שלי כמנכ״ל החברה לקבל החלטות מסוימות שבסופו של יום, מה לעשות, צריך לקבל אותן, והם באמת הדבר הנכון לעשות, אבל מורכב לקבל אותן, כי ההחלטות מורכב לקבל אותן, בגלל שבסוף זה לפעמים החלטות גם שהן לא כיפיות. נגיד, סתם דוגמה, אם עכשיו אתה מבין שאתה צריך לצמצם איזושהי משרה. מצד שני, אתה אומר, אבל יש שם בן אדם, ואני אוהב אותו, ויש לו משפחה, ויש לו את החיים שלו, ויש לו את ה… ואתה לא רוצה לבצע את הצעד הזה.
ואז, כחלק מהשיתוף, אז באמת סיפרתי גם שהמון פעמים לאורך השנים, כאילו הגעתי עם עצמי כזה לאיזושהי תובנה, שכאילו אין מה לעשות, לא כל חודש יהיה מושלם, יהיו חודשים שלא נגיע למחזורים שאני רוצה, יהיו חודשים שחלק מהדברים לא יעבדו כמו שצריך, שאיזה לקוח לא יהיה מרוצה, שאיזה עובד לא יהיה מרוצה, שכאילו הרבה דברים יכולים לקרות בדרך, אבל הכיף הוא שהדרך עצמה, ברגע שמתלווים אליה הרבה מעשים טובים לאורך הדרך, אז אתה אומר, טוב, לפחות אבל הספקתי, לאורך הדרך, מה שנקרא, לעשות הרבה דברים שהם טובים לאורך הדרך, ואז כאילו ענת פתאום זרקה,
ענת: אמרה,
עשהאל: שמע, אתה צריך להקליט על זה פרק, ואני כזה אמרתי לה שאני חושב שזה משהו שהוא פחות ייתן ערך למאזינים, והיא דווקא, אני שמח על כך ומודה לך על כך, שהיא זרקה לי איזה חצי מילה כזה של, וואלה, אני חושבת אחרת, אני חושבת שזה יכול לתת הרבה ערך ולעשות טוב לעוד הרבה אנשים שישמעו את זה, ואני לקחתי את זה כזה איתי הביתה, וכשהגעתי הביתה אמרתי, וואלה, האמת היא, בשקט בלי שאף אחד שומע, למרות שקצת מאתגר לי לדבר על הדברים האלה והכול, אבל בתכלס היא צודקת, והמטרה של הפודקאסט היא לתת ערך למי ששומע אותנו, אנחנו הרי לא הגיבורי הפודקאסט, אלא המאזינים הם הגיבורים, ואם זה יכול לתת ערך, אז למה לא? יחד איתנו על הטכני נמצאת יובל, יובל צומבר, מה שלומך?
יובל: ברוך השם, תודה רבה. היובל. היוש.
עשהאל: יעשו. אז ככה, באמת מכאן נבע הרעיון לפרק, ובואו נתחיל. אז לפני שאנחנו מתחילים, בואו ניתן איזושהי הקדמונת קצרצרה נוספת. ענת, איך את מגדירה את המילה אושר באלף?
ענת: אה, שאלה קלילה. אושר, וואו. זה אמור להיות מאוד מאוד פשוט, אבל זו שאלה קצת מורכבת בעיניי. ממרומי גילי, אני יכולה להגיד שלפחות בשבילי אושר, זו היכולת, לשים לב לדברים הקטנים והפשוטים ביומיום, ולהגיד לעצמך, בוא'נה, זה לא מובן מאליו. להכיר תודה על דברים שהם לכאורה תשתית של בן אדם, לקום בבוקר עם קורת גג מעל הראש, עם אנשים שיקרים לך, שאתה אוהב, במקום בטוח, אוקיי? אם יש משהו שהשלוש שנים האחרונות במדינת ישראל לימדו אותנו, זה ששום דבר מאלה לא מובן מאליו, וכשזה נוכח ואתה מכיר בזה, אתה כבר מתחיל בטוב.

עשהאל: דברים מאוד יפים, במיוחד החלק של להכיר תודה, אנשים לא, כאילו, באמת לפעמים קשה לתפוס את זה, אפילו כמה טוב אתה עושה לעצמך, שאתה מוציא החוצה את התודה, את ההכרה, זה ממש דברים שהם, והם עובדים לשני הכיוונים, גם מי שמודים לא נתרם, וגם מי שמודה נתרם, וזה דבר מאוד חיובי. אני אגיד לך איך אני מגדיר אושר. מבחינתי אושר זה שהציפיות שלך מהחיים עומדות במבחן המעשים. זאת אומרת, בסוף שקרה מה שציפית שיקרה. זה מבחינתי להיות מאושר באלף.
עכשיו, כשבר ואני היינו בירח דבש, אם אני לא טועה, או משהו כזה, בזנזי בר, אז היינו באיזשהו מתחם דירות כזה, והיו מלא שבילים על הרצפה, ועל כל שביל היה רשום משפט יפה באנגלית. ואחד השבילים עם המשפט שהכי זכורים לי, זה שבעצם המשפט היה, הוא הלך בצורה הבאה. There is no road to happiness, happiness is the road. וממש צילמתי אפילו את המשפט, ומאוד אהבתי את זה, וזה היה כזה כתוב גם בטוב טעם, וזה גם היה כתוב כזה שלא משנה אם אתה הולך בצד הזה של השביל או לצד השני, תמיד אתה יכול לקרוא את המשפט באיזושהי צורה,
ענת: כי זה כתוב… העיקר שאתה הולך.
עשהאל: גם נכון.
ענת: עצם ההליכה, לא כולם יכולים ללכת, אז כבר הרווחנו עוד מנה של אושר, וזה שאנחנו מכירים בזכות.
עשהאל: זה גם חלק מהלצפות שתצליח ללכת, ואתה אשכרה מצליח ללכת.
ענת: מצליח ללכת.
עשהאל: כן. אז המשפט הזה ככה היה על השביל, וזה משפט שהחלטתי שילווה אותי הרבה מעבר לחופשה הנחמדה הזו, כי מבחינתי, כמו שבתחילת הפרק התחלתי להסביר, בסוף, כל פעם אנחנו ממציאים לעצמנו איזה יעדים, איזה כשזה יקרה אז, כשנגיע לאז, כל מיני סיפורים, ובסוף, אין מה לעשות.
הקשקוש העצמי פה, למה אנחנו נגיד לא מצליחים אף פעם להגיע לשלב של ה.. הגעתי לזה, יופי, עכשיו אפשר למות בשקט. למה? כי כל פעם שאנחנו מגיעים למטרה, אנחנו מרחיקים אותה קצת. ככה זה עובד. כאילו, נגיד שאיפות, אני זוכר שכשאני הייתי, נגיד, בכיתה ז'-ח', אז כאילו, מבחינתי, אמרתי לעצמי כזה בלב, טוב, אם היה לי 100,000 שקל, הייתי כבר פורש לחיים שכולם הכל מנוחה אחת ארוכה. וכשהגעתי ל-100,000 שקל, אז פתאום זה הרגיש לי קצת מדי.
אז כאילו, זה אף פעם לא באמת המטרה, אלא מבחינתי הסיפור הוא הדרך שאנחנו עוברים. בדרך הזו אפשר לעשות כל מיני דברים. אפשר להיות נוכל, אפשר לעבוד על אנשים, אפשר לריב עם אנשים, אפשר, אפשר כל מיני דברים. אבל אפשר גם לעשות כל מיני דברים שהם מעשים טובים לאורך הדרך, וזה מה שבסופו של יום מקדש את המטרה מבחינתי. כאילו, אין איזה משהו שברגע שהוא יקרה, אז אני אגיד, עכשיו אני מאושר. אלא הדרך לשם היא זו שמובילה את המטרה הסופית של באמת להרגיש טוב עם עצמך ולהיות מאושר.

עשהאל: עכשיו, אני אתן כל מיני דוגמאות לדברים שקורים לאורך הדרך, שאפשר לגזור מהם ולהגיד, בואנה, אשכרה, כאילו, זה קרה לאורך הדרך, ואני כל כך שמח שהדבר הזה קרה. אז אני אתן כמה דוגמאות. לצורך העניין, בכמה וכמה שנים האחרונות, נראה לי כבר איזה שלוש, ארבע שנים, אני כבר אולי חמש אפילו. אבא שלי עובד פה בחברה. עכשיו, ביני לביניך אני מדבר, בסדר? אמרתי, זה לא נושא שפשוט לדבר עליו, ברור.
ואני פחות מדבר, כי אני חושב שזה כן יכול לעזור לאנשים שהם גם עושים איזושהי דרך, והם לא בטוחים אם הבחירות שלהם נכונות וטובות, ויש מצב שהן מאוד טובות, והם רק מתייחסים אליהן כאל משהו פחות חיובי. אז נניח, בסוף אני מעסיק את אבא שלי פה ארבע-חמש שנים עכשיו, את יודעת מה אבא שלי עושה פה?
ענת: האמת שלא.
עשהאל: אמור לבוא לפה פעם אחת באיזה שעה שהוא רוצה והוא יוצא באיזה שעה שהוא רוצה והוא כותב פה דבר תורה. אני פתחתי לו אתר שנקרא, לא יודע, דברי תורה מאת הרב דניאל דרייר או משהו כזה, והוא מגיע לפה, בעיקר מדבר עם אנשים וצוחק והכול, אבל גם בין היתר גם דופק איזה פוסט, לא יודע, איזה דבר תורה כזה באתר שלו, ויעני סיים את העבודה והולך הביתה. וביני לביניך, את חושבת שההחזר ההשקעה שלי הפיננסי על אבא שלי את חושבת שהוא חיובי, שהוא שלילי, מה את חושבת?
ענת: תגידי אתה.
עשהאל: אני לא חושב שאי פעם הכנסתי שקל אחד בזכות העבודה של אבא שלי. אני לא מצליח להיזכר אפילו בשקל אחד שנכנס בזכות הדבר הזה. אבל בסוף מול עצמי, אני אומר לעצמי, רגע, אבל אבא שלי כבר, בואנה, בן אדם מבוגר, הוא כבר עוד מעט כבר מתקרב לגיל 70, ומה עכשיו הוא ילך וילמד באיזה בית ספר שסגרו לו גם ככה את התקן, והוא נכנס לזה לבלגן נפשי? מה אני צריך את השטויות האלה? אז יאללה, ניתן לו איזו עבודה. נכון, זה לא עכשיו יהפוך אותי למיליונר, אבל היי, אבא שלי יכול להתפרנס בשקט ובטוב, וכל הפעם בשבוע לבוא לעשות… הרי למה אני רוצה שהוא יבוא? כי זה הספורט שהוא עושה.
כי הדבר היחיד שאבא שלי בכלל עושה בספורט של החיים שלו,
ענת: פחות או יותר,
עשהאל: זה נוסע מבית שמש לתל אביב וחזור. ותמיד כשהוא מתקשר כמעט כל שבוע להגיד לי, עשה אלה, אולי השבוע אפשר לא להגיע ולעשות את זה מהבית, אז אני תמיד מתעקש איתו, כאילו, באמת משנה לי מאיפה הוא יעבוד, כאילו, לא נעים לי להגיד ליובל, אבל הוא יכול גם לא לעבוד מבחינתי, כי זה אותו, מבחינתי זה לא ישנה כלום, אבל אני משתדל לעשות את זה, כי בסוף אלה הדברים שלאורך הדרך אתה אומר לעצמך, סבבה, היה אחר החודש, או היה חודש מאתגר, או לא העסקתי איתו מה שרציתי, אבל היי, לפחות לאבא שלי הייתה פרנסה החודש, וזה משהו שהוא מאוד מאוד נוכח, או אני אתן עוד כמה דוגמאות.
ענת: אני אשמח להוסיף משהו בהקשר הזה, אמרת קודם שהדרך היא האושר, היא המהות, ויש משהו להיות בדרך, אפילו אם אתה בדרכים על כבישי ישראל, הידועים לשמצה, עומד בפקק, מקלל את הרגע שיצאת מהבית, אבל אתה בדרך לאן שהוא. הגעת למשרד, אתה נושם לרווחה, סיימת יום עבודה ואתה בדרך חזור הביתה, נושם לרווחה. עצם זה שאתה בתהליך, ויש לו נקודת פתיחה, ונקודת סיום, ואמצע, ואתה בהתקדמות כלשהי מנקודה א' לב', זה בעיניי כשלעצמו נותן תחושה של ערך, של התקדמות, של עשייה, ושל מהות.

עשהאל: נכון. אומרים את זה גם תמיד, ברגע שרואים מישהו שאין לו את כל זה, אז פתאום הוא מתחיל להתלונן שאין לו את כל זה. זה כזה מין, לא משנה באיזה צד תהיה, עדיף שלפחות שהדרך תהיה באמת מעניינת וטובה. אגב, עוד איזה ניואנס קטן, יש איזה בחו״ל, לא זוכר את השמות, אבל יש בחו״ל איזה בן אדם שעשה איש ברזל, איש ברזל זה שלוש פעמים מרתון, כן. שלוש פעמים מרתון, אם אני לא טועה, שלוש פעמים טריאטלון, משהו כזה.
ענת: כן.
עשהאל: ובעצם יש לו ילד על כיסא גלגלים משותק.
ענת: וואו.
עשהאל: והוא הצליח להגיע למיקומים מטורפים באיש ברזל והכול, והוא עושה את הכול תוך כדי שהוא רץ והוא סוחב את הילד שלו עם הכיסא גלגלים. ואז באו אליו יום אחד ואמרו לו, תקשיב, אתה לא, אתה מטורף לגמרי, אתה מצליח להגיע למקומות ראשונים בתחרויות בינלאומיות של איירון מן, כשאת כל זה כולם רצים עם עצמם, ואתה היחיד שרץ עם כיסא גלגלים ועם הבן שלך עליו. מה היה קורה אם הבן שלך לא היה חלק מהעניין? אם היית רץ בלעדיו, תחשוב, היית יכול לעקוף את אלוף העולם.
דבר כזה יפה, הוא אמר, כל הכוח שלי להמשיך לסחוב את ה… להמשיך את הריצה זה בזכות שהילד שלי איתי. אם הילד שלי, אם אני לא צריך לרוץ איתו, אז אין לי למה, ואם אין לי למה, אז למה שאני אעשה את זה בכלל? לא הייתי מגיע לשום דבר. בזכותו, אני בכלל, איפה שאני נמצא, אז זה באמת על אותו מודל. בסוף אני, נגיד סתם, אבא שלי או דברים אחרים שאני עושה לאורך הדרך, הם מבחינתי המצפן שלי והלמה לעשות את מה שאני עושה. כן, וזה לא פחות חשוב וזה ממש ממש ככה. או עוד כל מיני דוגמאות.
אגב, חשוב לי גם להגיד שבסוף, מה שאבא שלי עושה, אז הוא עושה. זאת אומרת, זה לא שאני עכשיו באמת על איזה תקן פילנטרופלה. הוא באמת מגיע לפה כל שבוע, הוא באמת נוסע מבית שמש לתל אביב, הוא כאילו בעשייה, אז ברור שזה גם כל הכבוד לו. זה לא שאני מדבר כאילו אני עכשיו עושה את זה והוא לא עושה כלום, הוא עושה. אותו סיפור גם עם אח שלי, שאח שלי היום, הוא מבשל לנו פה אוכל באופן קבוע, כל יום, וזה כיף לי, זה טוב לי, שוואלה, לאח שלי יש פרנסה בתחום שהוא אוהב.
יובל: נכון,
עשהאל: זה לא הדבר הכי פיננסי בשקל לשקל, אם מסתכלים על זה רגע ברמה של מודל עסקי, אז אולי זה לא דבר שהוא הכי מדהים לעסק ברמה העסקית, אבל יש מלא יתרונות.
ענת: וואלה,
עשהאל: העובדים יש להם איפה לאכול, וואלה, העובדים מעריכים את זה, וואלה, העובד לא צריך עכשיו לצאת להסתובב שעה וחצי בעזריאלי ולחפש איפה לאכול, ואין לי, ויש לי, ויש תור, ואין תור. כאילו, ברור שיש גם יתרונות, אני מודה לו על זה, הוא גם מקצוען, הוא עושה את זה טוב, אין לי מילים, אני רק אומר שבסוף, כשנקבל החלטה שהאח שלך יהיה השף בעבודה שלך, לא הייתי מקבל את ההחלטה הזאתי על כל אחד אחר. בגלל שזה אח שלי, אז אמרתי, יאללה, אני מוכן לעשות את זה.
ובסוף, זה הדברים הטובים, שבסוף עובר עוד חודש, ועוד חודש, ועוברת שנה, עוברות שנתיים, עוברות שלוש שנים אפילו, ואתה אומר לעצמך, טוב, אז ציפיתי אולי להגיע ליותר ברמה של היעדים העסקיים שלי, אבל גם אם לא הגעתי לזה, היי, לפחות האח שלי כבר מתפרנס שלוש שנים במשהו שהוא אוהב, ומצליח, ומתמיד, וקם בבוקר, ובהתפתחות מטורפת,
ענת: ו…

עשהאל: אז זה גם עוד דוגמה לדברים טובים שקורים בדרך, שאתה אומר לעצמך, וואללה, אחרי כל הקשיים וכל האתגרים, אני לפחות מרגיש שאני בעשייה שהיא מהכיוון הנכון, שמייצרת פה גם כמה דברים בדרך. אני אתן עוד איזו אנקדוטה, אז אירחת אותנו לפני כמה חודשים בבית שלך לאיזה ערב מגניב כזה, והיו הרבה חבר'ה, לא הרבה, אבל היו חבר'ה מהחברה, והיו גם חבר'ה מכל מיני פורומים אחרים שאת מכירה מהחיים הפרטיים שלך, ואני הלכתי לשירותים.
ואני נמצא בשירותים, ואז שמעתי משפט שכל כך מילא אותי, לא כי אני איזה גיבור על או משהו, פשוט כי זה המציאות, וזה כאילו לא תמיד אני חושב על זה בעצמי, וכשמישהו מאיר את העיניים שלי על איזה נקודה, אז פתאום אני יכול לחשוב על זה גם הרבה זמן, הנה, אני זוכר את זה עד עכשיו. שפתאום, בעלה של יובל, אם אני לא טועה, פתאום הוא כזה מסתכל, ואני אפילו לא הייתי בסביבה, אני הייתי בשירותים, כן? פתאום אני שומע אותו אומר משהו בסגנון של, בואנה, תראו איזה קטע. תראו כמה אנשים פה, ועשהאל מפרנס את כולם.
עכשיו, לא חשבתי על זה, לא חשבתי על זה לפני. ובסופו של יום, כן, זה באיזשהו מקום נכון, וזה גרם לי להרגיש, כאילו שכמו שאני אומר, שהדרך להשגת המטרה הנעלה כביכול, היא הדבר החשוב. ווואלה, בסוף מסתבר, פתאום עשיתי עם עצמי כזה חושבים, ואמרתי לעצמי, בואנה, איזה יופי, כאילו. דברים טובים קורים לאורך השנים, לאורך החודשים, וברור שזה מלווה בעשייה אינסופית של יובל, ושל עדן, ושל כל מי שהיה, ושלך, ושל כל מי שהיה שם באירוע,
יובל: זה לא,
עשהאל: אין פה נדבות, אין פה חסדים, זה לא במקום הזה, זה אנשי מקצוע מעולים בתחומם, אחד-אחד, שעושים את הכי טוב שלהם ומתפרנסים. אבל בסוף, בקצה, זה היה לי מאוד נעים לשמוע את הדבר הזה, כי זה גרם לי להרגיש שאולי אני לא איפה שהייתי רוצה כביכול להיות, אבל לפעמים גם יש חודשים כאלה שבאמת אני מסיים ואני אומר, בואנה, היה כזה מאתגר ולא הגעתי לאיפה שרציתי, אבל לפחות הדרך היא כן מלווה בדברים מאוד מאוד חיוביים. אז זה ככה בעניין הזה.
יש כל מיני החלטות שבסופו של יום צריכות להתקבל על ידי המנכ״ל, או על ידי הנהלה של החברה, ומי שלא יודע, אז כמו שאמרנו, את גם מנהלת מחלקה, יש תחתייך לא מעט עובדים, וגם יובל אחראית על כל השיווק, ומנהלת גם אנשים, ובסוף אנחנו צריכים לקבל כל מיני החלטות שבסוף לפעמים הם באמת מאתגר לקבל אותן, כי זה בסופו של יום לא מתיישב עם הרצון הפנימי שלנו לעשות טוב לאחרים. ממש. וצריך למצוא את האיזון בין מתי אני לא מקבל החלטה ואני עושה רע גם לצד השני שלא מקבלים בגינו החלטה, כי הוא במילים אחרות, כאילו נגיד סתם דוגמה, נגיד אם צריך לסיים התקשרות עם איזה עובד כזה או אחר, לדוגמה, ולא עושים את זה, אז בסוף זה לא עושה חסד לשני הצדדים, כי צד אחד מרגיש שהוא סתם ממשיך להעסיק את הבן אדם, והצד השני חושב שיש לו איזו פרנסה יציבה או איזה מקום כזה בטוח, וזה לא נכון, וזה מתישהו מתפוצץ תמיד, אז כאילו לפעמים צריך באמת לעשות את הקלקולציה ולהבין שאנחנו לא עושים טובה גדולה לבן אדם שאנחנו לא ישרים איתו, שאנחנו לא אומרים לו את התכלס, וזה איזון כזה שצריך באמת למצוא, ויש מקומות שאולי עדיף לבחור ככה, ויש מקומות שעדיף לבחור ככה, גם זה תמיד מלווה בעוד הרבה משתנים, אבל לפחות להיות במודעות לעניין הזה.
עוד דברים שקורים לאורך הדרך זה שיש הרבה לקוחות שמאוד מעריכים, זאת אומרת, נגיד אתה באמצע יום עבודה, הנה היום למשל בקבוצה של החברה ראיתי שני פרגונים מאוד יפים של לקוחות, שאומרים בואנה, התוכן שנכתב על ידי 1, 2, 3, וואו,
ענת: איזה יופי,
עשהאל: איך עשו לי עבודה מדהימה, וכמו שאמרתי, יכול להיות שאותו חודש יסתיים, והוא לא יהיה חודש עסקי טוב, אבל איזה יופי שהצלחנו לייצר תוכן טוב ללקוח הזה שהיה מרוצה, ותוכן טוב ללקוח הזה שהיה מרוצה. אלה הדברים שקורים בדרך אל, והדרך בעיניי היא הדבר הבאמת הכי משמעותי.

עשהאל: עשינו נופש לפני כמה שנים, נופש חברה, לא האחרון, לדעתי האחד ש… אולי אחד לפני, אולי אחד עוד יותר לפני, אפילו לא יודע מתי, וכאילו זה היה קטע, כי כל כך נהניתי בנופש, שאמרתי לעצמי כזה, בואנה, אנחנו צריכים לעשות את זה כל שנה. עכשיו, נופש חברה, שוב, זה חוזר לאותו עניין, שזה לא כלכלי ברמת דוח רווח הפסד, אם לא תעשה נופש, תאורטית אתה אמור להגיע לרווחיות גבוהה יותר מאם כן תעשה.
אבל כל כך נהניתי בנופש, שאמרתי לעצמי בלב, בסדר, כאילו, זה עולה כסף אולי, אבל איזה כיף. יעני, בסוף אנחנו סופרים את ההווה, את מה אנחנו עוברים בדרך, לא את העוד שלוש שנים כשנגיע ל… אז גם זה בסוף כיף לעשות נופש עם אנשים שאתה אוהב ומעריך וטוב לך איתם, כי שוב, זה הופך את הדרך למאוד מאוד חיובית. גם עכשיו את, כשאת עובדת על איזה ערב של קריוקי וכל זה, אני מבחינתי, רק עצם זה שאת יוזמת את זה, שאת בודקת, שאת מבררת, שאת בודקת לגבי פורים ולא פורים, ושאת כזו, ורגע, עשהאל, זה יהיה בשעות עבודה, לא בשעות עבודה, זה נחשב, זה לא נחשב. כל הדבר הזה, אני בסופו של יום מהצד שלי אומר לעצמי, כן, אבל יהיה כיף בערב הזה, נכון?
ענת: יהיה מדהים.
עשהאל: יהיה מדהים. אז יאללה, בוא נעשה את זה,
ענת: כאילו,
עשהאל: בואי, אז יעלה 5-6 אלף שקל, בסדר, יעלה, מה לעשות, דברים עולים כסף, אבל בוא נדאג שלפחות הדרך תהיה כיפית, כי אם הדרך לא תהיה כיפית, אז מאבדים את הלמה קצת,
ענת: כאילו,
עשהאל: בסוף הדרך מאוד מאוד מחזקת את הלמה, וזה לא פחות חשוב.
ענת: אני יכולה להגיד, מהצד שלי, שההחלטות הכי לא אקונומיות שקיבלתי בחיים שלי, החוויה והזיכרונות והפאנשן שנתנו לי, תמיד היו משמעותיים לאין שיעור לעומת ההוצאה הכספית, אוקיי? כן, זה כסף, אין מה לעשות, כסף מסובב את העולם, אבל בסוף, אם יש משאב שבעיניי הוא יקר ערך יותר מכסף ואין לו תחליף, זה זמן. אנחנו פה לזמן קצוב, בואו, בואו נעשה חיים, בואו נהנה מזה.
עשהאל: תספרי לנו על איזה משהו או שניים, ככה, שאת מרגישה שקיבלת החלטה לעשות משהו, וכאילו, את יודעת שזה לא עכשיו רואה החשבון שלך לא היה אמור לעשות את זה, אבל את אומרת, בוא'נה, חגגתי כל הדרך, ועד היום אני מבסוט על זה רצח.
ענת: וואו, וואו. טוב, אז אתה מכיר, אבל אני אשתף לטובת מי שלא. אחד העסקים שהקמתי כשהייתי עצמאית, מתוך גחמה לא אחראית, היה עסק של תעלומות בלשיות, משחק תפקידים קבוצתי לקבוצות גדולות, מבוסס על המשחק הרמז, שבגדול עושים סוג של מסיבת קוקטייל, ובמהלך האירוע מישהו נרצח, וכל הנוכחים הופכים לחשודים, והמטרה היא בגדול לחקור אחד את השני ולגלות מי עשה את זה, מי הרוצח. כל אחד, יש דמות, ותפקיד, וסודות, ותככים, וממש אירוע של חקירה צולבת, כמובן, באווירה מאוד מאוד של פאנים, תחפושות, ותפאורה, ועלילה, וכלומה.
עשהאל: אלכוהול.
ענת: אלכוהול, חשוב מאוד לחילוץ הסודות, וההפקות האלה התחילו בכלל בתור חוויה שאירגנו לחברים, עוד לפני שאנחנו הכרנו, לפי דעתי, לטובת חנוכת דירה.
עשהאל: לא, אנחנו מכירים כל החיים.
ענת: אנחנו מכירים כל החיים, כמעט. וראינו כי טוב, ראינו שהדבר הזה זורם ומזרים, ואמרנו, טוב, נעשה עוד אחד כזה עם קבוצת חברים אחרת, ואחר כך היה כבר אירוע שלישי, שאת רוב האנשים שהגיעו אלינו לדירה לא הכרנו, ואמרנו,
יובל: בוא'נה,
ענת: עלינו פה על משהו, והחלטנו לעשות פיילוט במועדונים וברים בתל אביב, עם קוקטיילים ונשנושים ועניינים. זו הייתה הפקה כבדה, בקטע לא סביר, היינו נוסעים עם הקיאה פיקנטו, מפוצץ ציוד, הגברה, תאורה,
עשהאל: במה,
ענת: תחפושות, מה שאתם לא רוצים, וזה היה פשוט לא כלכלי. כל אירוע כזה היה כמעט שבוע של הכנה, ושבע שעות האירוע עצמו קצה לקצה. עשינו את זה במשך, לפי דעתי, חמש שנים, ואני כל פעם שאלתי את עצמי, מה אני צריכה את הדבר הזה? מה אני צריכה? הלאה, היינו גם שכירים, וכזה עשינו בסופי שבוע את ההפקות האלה, מה אני צריכה להקריב את החיים שלי? אבל זה זיכרונות כל כך יוצאים דופן, וזה מטורף ששני אנשים, אני ובן הזוג שלי, הצלחנו בכלל לתפעל משהו ברמה שהמתחמים שלנו עשו בקבוצות של 30 איש. וזה משהו שאני מאוד גאה בו, זה פשוט מראה של לפעמים ההישג הכלכלי הוא לא העניין בכלל.
אני חושבת שגם בפעמים שנפגשנו אצלנו, אני מכירה את עשהאל כבר שנים, דרך ירון זיגי הקוסם, חבר משותף. ובאמת נפגשנו לכל מיני סיטואציות של כזה אירוח של פאן לחברים, ותמיד כשעושים את זה כמו שצריך, ועושים את זה באהבה, ועם משקאות, ואווירה, ואיזושהי פעילות, זו הוצאה לא קטנה. אבל זה כל כך ממלא, זה כל כך כיף, וזה באמת, אני לא חושבת שהייתי עושה דברים אחרת. מדהים. אז כן, אז החלטות כלכליות כבודן במקומן, אבל בוא נגיד שיש מקומות לשחרר אותן.

עשהאל: אני פה כדי להעיד שבאמת, אפילו באירוע האחרון, שגם יובל הייתה אז, כאילו אתה מגיע, וכל המרפסת מקושטת, וזה לא מקשט את עצמו, את יודעת, כל דבר שהופיע שם, כל התפאורה, כל הדברים, כל המשקות עם הקיסמים בצורה, ועם גומים וכאלה, כל מה ש… שום דבר לא מייצר את עצמו, שום דבר לא קונה את עצמו, שום דבר לא מעצב את עצמו, לגמרי,
ענת: לגמרי.
עשהאל: זה הכול תחת חשיבה, וזו דוגמה מצוינת. גם לאחרונה שהבאנו פה, נגיד, למשרד מכונת קפה, זה גם לא מייצר הכנסות.
ענת: אחלה קפה, קפה הצגה, אני ממליצה בחום.
עשהאל: מצוין, אבל גם זה בסוף, כי אתה אומר לעצמך, בסדר, סבבה, זו השקעה מסוימת, אבל אנחנו כבר פה, אז בואו נהנה מזה.
ענת: בואו נהנה מזה.
עשהאל: אי אפשר כאילו שהכל יהיה על בסיס מה טוב, מה לא טוב,
ענת: 1, 0,
עשהאל: 2, זה לא יכול להתנהל ככה, זה גם צריך בסוף שהדרך תהיה מהנה וטובה, כי בינינו, בלי שאף אחד שומע, סלחו לי שאני אומר את זה בתור מנכ״ל החברה, בסוף הדרך זה הדבר היחיד שהוא אמיתי.
ענת: כל השאר, זה מה שנשאר איתך.
עשהאל: זהו, כל השאר זה בלבולי מוח, שאנחנו מספרים לעצמנו, שכשיהיה לי 20 מיליון, כשיהיה לי 50 מיליון, כשיהיה לי 10 מיליון, 100 אלף, זה הכל סיפורי סבתא שיהיה איזה דלק להמשיך. והדרך לשם, לדעתי, היא העניין המרכזי.
ענת: לגמרי.
עשהאל: אגב, אני אתן עוד דוגמה ממש ממש טובה, שלדעתי היא הכי הכי מעניינת בנושא פה, זה כל מה שקשור לבינוי של המשרד. מי שקצת יותר עוקב ומכיר, יודע שאנחנו בנינו פה כמות חדרים שהיא עד כדי דמיונית. אני מדבר על רמה של וואו, כאילו, של… ואנשים לפעמים שואלים אותי, או שאני שואל את עצמי, למה אני עושה את זה? מה הרעיון? הרי יש פה חדרים לא מאוישים שאני בניתי, שיהיה, כי… ובסוף אני, תמיד כשאני מדבר בכנות עכשיו, נגיד אני עושה עם קובי שיחה וכאלה, אז הוא שואל אותי, תגיד, מה אתה, נהיית מעצב פנים ולא ידעתי? מה אתה, יש לך קריירה 2 וכאילו, אתה מתכנן? מה הקטע עם כל הבנייה פה? ואני תמיד אומר להגיד לך את האמת בשקט בלי שאף אחד שומע, הדבר שאני הכי נהנה במשרד לעשות זה לבנות קירות.
זה האמת, אין לי איך להגיד את זה אחרת, אני פשוט נהנה מלבנות ולנצל את החלל בצורה יעילה מאוד, ואני פשוט נהנה מזה, לא יודע להסביר כל אחד והבעיות שלו, אני יודע, אחד אוהב לשחק בסוני, השני אוהב לבנות חדרים. אז אני עושה את זה באמת כי זה כיף לי להגיד לך עכשיו שזה לא עלה פה עשרות רבות של אלפי שקלים, זה עלה, אבל זה מה שבסוף אני מגיע הביתה ואני מגיע לבר ואני אומר לה, את לא מאמינה, בניתי היום עוד חדר.
ענת: הפיצוח, הפיצוח.
עשהאל: כן, אני עף על זה, מה אני אעשה? לכל אחד והפאק שלו. גם הסיפור, אגב, שאנחנו נמצאים היום במשרד, שיש פה הרבה חדרים ריקים, יש פה עמדות ריקות, והמשרד גדול, ויש חדר אוכל שהוא חצי בגודל של רבע מהמשרד, וזה, אבל בסוף זה כדי שיהיה כיף, שיהיה פן, שנוכל לשבת בסוף שבוע ולדבר, ואפילו לעשות פה אירועים. הנה עוד דוגמאות, עשיתי פה את השבע ברכות, גם של מאיר, גם של שלוות וגם של ברכה, נראה לי, אם אני זוכר נכון.
ענת: עכשיו,
עשהאל: בואו, גם זה לא אירוע כלכלי, אני מימנתי את כל האוכל, אני מימנתי את כל השתייה, כל הבלאגן, ניקיון אחרי, ניקיון לפני, אבל אני עף על זה, כי בסוף זה כבר קיים, זה כבר קורה, אז בואו לפחות נהנה מהדברים. יש עכשיו גם את השלט, אנחנו מציבים עכשיו בחלק העליון ביותר של המשרד.
ענת: מתי זה קורה?
עשהאל: זהו, זה כבר שולם, זה תוך 14 יום מלפני כמה ימים שכבר,
יובל: אה, וואו.
עשהאל: כן, כן, זה כבר, אישרתי את ההדמיה, זה ממש בדרך, תוך כמה ימים, אני מניח שכבר בהקלטת הפרק הבא,
ענת: או הא,
עשהאל: אחד אחריו גג, כבר נוכל לספר שזה קרה.
ענת: פודקאסט הבא, מצלמים מהשלט.

עשהאל: קיצר, אז כן, גם זה קורה, ושוב, להגיד לכם עכשיו, שזה שיש שלט למעלה של אסאל או אסאל דיגיטל, מה שיצא, להגיד לכם עכשיו שזה באמת הולך להביא פה עוד לקוחות או עוד זה, לא, אבל מי היה מאמין, אסאל הקטן של גיל 13, שבקושי היה לו עבודה של ניקיון באיזה שני רחובות בבית שמש, מי היה מאמין שיהיה לו בניין בתל אביב, שלמעלה רשום את השם של החברה שלו, וזה מה שממלא אותי, לא באמת עיוכשיו שזה, אני לא מצפה שזה יעשה לי שום דבר ברמה העסקית, זה פשוט איזושהי נקודת ציון שהיא מול עצמי.
יש גם המון ספקים שאני מאוד מאוד אוהב, זאת אומרת, שאתה עובד איתם לאורך השנים, ואנה עף על זה, אני עף על זה, כאילו, אני בא, נגיד, סתם, קחי דוגמא את יורי, בסדר? יש לנו בחור בשם יורי שאנחנו עובדים איתו כבר המון המון שנים. עכשיו, יורי מקבל כל חודש לפחות 25 ובחודשים טובים גם 30 ויותר אלף שקל על כל העבודה שהוא עושה בשבילנו, ואני כל כך אוהב אותו וכל כך אוהב את הדרך איתו, ואפילו הזמנו אותו לנופש חברה הקודם, וגם הזמנו אותו לנופש של עכשיו, שאנחנו יוצאים בפברואר לנופש ממש עוד שבוע-שבועיים או משהו כזה, אז אנחנו כל כך אוהבים את העשייה ואת המסירות שלו ואת הניגון שלו ואת הכל, שכאילו, כיף לי לדעת שלפחות חודש-חודש אני מצליח שהכסף שלי, שכסף זו השפעה, בואי איפה שאתה שם את הכסף שלך דברים צומחים, אין מה לעשות, זה כמו שבסופר לפעמים אנשים לא מבינים מה, אבל כאילו כבר מה לעשות, כבר מה שנקרא החלב כבר פה, כן, אבל אם אתה קונה חלב, אז אחרי זה הוא מזמין יותר חלב, כי יותר אנשים מזמינים, אז זה כאילו תמיד ברור שזה קשור.
כסף איפה שאתה שם אותו, שם צומחים דברים, אין מה לעשות. אז מבחינתי, כשאני נותן עכשיו את הכסף למשל ליורי, אני עף על זה. אותו סיפור איתך, עבדנו ביחד בפרילנס שש שנים, שש שנים כאילו ככתיבת תוכן, ושוב אני חוזר ואומר, אין פה חסדים, אין פה מודלי טובות, אין פה כלום. זה נטו עבודה ממש ממש של hard work, ממש ברמה גבוהה, אבל לצד כל זה, כיף לי גם לדעת בסוף שהכסף מגיע והגיע למקומות הנכונים. אני אוהב כאילו שדברים צומחים בסביבה שלי, באזור שלי, איפה שאני מעריך את האנשים, זה דבר שהוא מאוד מאוד מבורך, וזו גם הסיבה שבאמת גם אחרי שכבר הבנו שהעולם משתנה ויש את ה-AI וכבר אין מקום כאילו לכתיבה כזאת שהיא מסקרץ' והכל, אז דבר ראשון שחשבנו ביחד זה איך ממשיכים מפה ביחד, וגם מצאנו את הדרך שזה דרש אומץ לא קטן ממך, ואני סופר מעריך את זה, וכבר דברים שדיברנו בעבר, אבל שורה התחתונה, בסוף כיף לי לראות שהכסף של החברה והרווחים וההוצאות, שהכל מגיע למקומות שזה צומח איפה שאני רוצה שזה יצמח, וזה לא עכשיו תשלומים לקריפטו, לקזינו, או לאיזה, לא יודע מה, דברים שאני פחות, אלא רק למקומות שהם באמת באמת טובים וחיוביים.
אותו סיפור גם אם יש מלא מלא, כאילו, נגיד, יש מלא מלא מצבים, נגיד סתם דוגמה, עדי ואני לפני תקופה מסוימת הלכנו למאה הלקוחות הכי גדולים של החברה, והבאנו לכל אחד מהם איזו מתנה ממותגת אישית כזה, עם בקבוק יין והכל. עכשיו, שוב, להגיד לך שזה עסקי, להגיד לך שעשרה ימים שרצתי בכל הארץ לכל חור אפשרי, זה משהו שהוא עשה לי טוב לעסקים ברמת ה-1 ו-0, לא בטוח, אבל איזה כיף שבדרך עשיתי את זה, ואיזה כיף זה לקבל גם מלקוח איזו מתנה, וזה הדברים שבסוף הופכים את ההווה לכיף. עוד עניין, זה שהיה עכשיו לאחרונה את הכנס של בי אקספרט, יובל, את זוכרת?
יובל: ברור, איך אפשר לשכוח, היה כנס מעולה.
עשהאל: אז נגיד, בכנס הזה, אז התייעצתי עם איזה חבר, חבר טוב כזה, שאם הוא בא לכנס, ואם נראה אותו מחר וכזה, ואז הוא אמר לי, לא. שאלתי אותו, למה? אז הוא אמר לי, תשמע, יש לי מלא עבודה, מלא לקוחות, מלא זה, ואז אמרתי לו, אחי, אף פעם לא הייתה לי סיטואציה מאז שאני עצמאי, שלא הייתה לי מלא עבודה. אבל אנחנו כבר עצמאיים, אנחנו כבר עובדים כל כך קשה, כבר אכפת לנו, כבר אין, אנחנו בשיא האתגר, אז לפחות בוא נהנה מהדרך.
איך יכול להיות שיש כנס מקצועי בתחום שלך, ואתה אומר, לא, אני עסוק בעבודה, אבל אחי, זה תמיד יהיה ככה, אם אתה לא תדע לתעדף גם את הזמן שלך, את הדברים שלך, את הכיף שלך, אז לא יהיה, כי תמיד יש עבודה, זה לא הולך להסתיים, אז גם שם, אני נגיד באופן אישי, תמיד אומר, כן, אני רוצה. הנה, עכשיו, מחר, למה אנחנו מקליטים היום? היום יום שני, מי שלא יודע, אנחנו מקליטים, למה? למה אנחנו לא מקליטים ביום שלישי כמו כל שבוע? כי אני, בשלישי, רביעי, חמישי, יש לי סדנת חוסן ביערות הכרמל או משהו כזה, והולך להיות ממש כיף, אני מניח, וממש מלמד, ומעשיר, והתמודדות עם מצבי לחץ, וזה הכל מטעם עמותת דובדבן וכאלה, אז זה יהיה מאוד מפנק, ועושים צניחה חופשית, וגלישת גלים, ומסאז'ים, וכן, כאילו, הולך להיות, אבל יכלתי גם להגיד, לא, יש לי עבודה, יש לי לקוחות, אבל אם אלה התשובות, אז מה מטרת בכלל ה… הכל הסיפור?
ענת: מה אנחנו עושים פה?
עשהאל: מה אנחנו, באמת, מה אנחנו עושים פה?
ענת: כן.
עשהאל: זה, למה, מה, אני כל יום הולך עכשיו לנעלם לשלושה ימים, בחייאת, אם זה לא מילואים, אני לא עושה שום דבר כמעט אחר.
ענת: זה עניין אבל של למידה, אני חושבת.
עשהאל: מה הכוונה?
ענת: לדעת להגיד, עבודה תמיד תהיה, אני רגע שם את עצמי גם בתוך הסיטואציה הזו.
עשהאל: וזה מייצר אחלה למה.
ענת: לגמרי.

עשהאל: אם אין לך את הלמה, אז יהיה לך קשה למצוא את האיך, אבל כשיש לך את הלמה, אתה אומר, אני אמצא את הלך בקלי קלות. אז גם בעניין הזה מאוד מאוד חשוב לקחת חלק בדברים האלה, ולא להגיד, יש לי עבודה, יש לי כיתה מי, תהיה עבודה, יש לי סוד. העסק זה בסוף פתרון בעיות אינסופי. ככה זה עובד. כל הזמן יש אתגרים, כל הזמן יש בעיות חדשות, מתמודדים, פותרים, ואז מגיעות בעיות חדשות. זה כמו שדיברנו בתחילת הפרק, שאנחנו שמים לעצמנו איזשהו יעד, ואז כשאנחנו מתקרבים אליו, אנחנו פשוט מרחיקים את הקונוס. זה אנחנו מרחיקים אבל את הקונוס, זה לא… אתה יודע, את ילד היום, נגיד בכיתה ג', ניקח בכוונה גיל קטן, והוא לא מצליח, נגיד, להוציא ציון טוב בחשבון, מתמטיקה, לא יודע איך זה נקרא, נגיד. אז הוא אומר,
ענת: כאילו,
עשהאל: בחינתו הבעיה המרכזית עכשיו בחיים שלו, זה לפתור שהוא יגיע ל-80 ומעלה, נגיד. אבל אז הוא מגיע ל-80 ומעלה, ואז הוא פתאום קולט שעכשיו הבעיה היא בכלל שהוא כבר בכיתה ו', ועכשיו הבעיה היא שהוא רוצה להוציא 80 פלוס באנגלית, ועד שהוא לא יצליח את זה, אז מבחינתו זה לא…
ענת: כאילו,
עשהאל: תמיד זה מתרחק, כאילו, לא סתם יש את כיתה א', ב', ג', ד', וזה ממשיך לנצח, כאילו, בגדול אין לזה סוף. קחי אנשים היום שהם אילון מאסק, הבן אדם כאילו הכי עשיר בעולם בפער שאפילו ארבעת האנשים אחריו ביחד לא שווים אותו, וזה לא נראה כאילו הוא נרגע, זה נראה כאילו באיזה נחלה ומנוחה יאללה הצלחתי יאללה הגעתי לא הוא ממשיך כי הוא מאוד מאוד נהנה אני מניח והוא מאוד מאוד מקדש את הדרך ושהוא רואה שהוא מצליח לחולל שינויים אבל אצלנו זה על סטרואידים, זאת אומרת אצלו הוא מבחינתו לעשות שינוי, זה שהאנושות תתרחב למאדים לדוגמה אז השאיפות והאתגרים שלו הם באמת הרבה יותר מטורפים אבל אני מניח שהוא כל הדרך לשם, מאוד מאוד נהנה ועושה את מה שבאמת הוא רוצה וזה אחלה.
אני גם מאוד אוהב לפגוש חברים למקצוע זאת אומרת אנחנו גם ככה עובדים קשה והכול אני תמיד תמיד מנסה להעשיר את מעגל החברים שלי מבחינה מקצועית כי זה כיף וואלה זה כיף למשל סתם יש בחור בשם יוסי שנהיינו חברים טובים שהוא קולגה שלי יוסי בוכניק וכיף לי שאני חבר שלו אתמול היה פה במשרד בחור בשם יניב שאני מכיר אותו עשר שנים כבר לדעתי מעולמות האוטומציה וכאלה והיה לי כיף לחדד איתו את הקשר עוד כמה ימים אני נפגש פה עם בחור בשם אלדד גם מהתעשייה הוא גם חבר שלי אבל גם מהתעשייה יש כל כך הרבה דוגמאות לאנשים בדרך יש את נמרוד נמרוד קדם חבר ממש טוב שלי והכל זה דרך הקולגיאליות הזו אז כאילו אני כבר הבנתי מול עצמי שתמיד המטרה הסופית תתקדם ותזוז קדימה והמטרה היא באמת הסיפור הגדול הוא לדעת לעשות דברים טובים לאורך הדרך וליהנות מהדרך ולא להגיד אני עכשיו עובד 29 שעות ביממה כי מה לעשות צריך להגיע אלא למצוא שנייה את האיזון של מה הגיוני מה לא הגיוני מה אני עושה בדרך מה אני מרוויח לאיפה הכסף שלי הולך זה מעודד מטרות חיוביות זה מעודד דברים שהם לא הגיוניים כל הדבר הזה בסוף ברגע שחושבים עליו ומקבלים החלטות הגיוניות הרבה הרבה יותר קל באמת ליהנות מהדרך ולהבין מה חשוב פחות ומה חשוב יותר.
ענת: רוצה להוסיף אתה מדבר על חברים מהתעשייה וחברים מהחיים האישיים ומשפחה בסוף כל הסיפור הזה של להסתכל על שורת רווח והפסד כמו שאתה אומר זה לא עניין שבהכרח באופן מיידי אפשר לראות את התוצר הכלכלי, את התועלת מהקשרים האלה, אבל בסוף לנהל עסק, כמו שאתה יכול להעיד בעצמך, זה ריצה למרחקים ארוכים. ואם אתה כבר רץ, ואם כבר הדרך מתמשכת ויכולה להיות קשה, לא עדיף שתקיף את עצמך באנשים שכיף לך לרוץ איתם?
עשהאל: ממש ככה.
ענת: זה עושה את כל ההבדל, לדעתי.
עשהאל: לחלוטין, לחלוטין. בואו נדבר על ההשקעה הכי טובה, שלדעתי אתה שם קצת כסף ואתה מקבל הכי הרבה תשואה, זה בעיניי ספרים. ברגע שאתה קורא ספר טוב של קולגה שלך, או של מישהו שאתה מעריך, או איזה איש עסקים, או כל אחד מה שעושה לו טוב, בואנה, אתה מקבל כאילו לפעמים 80, 90, 100 שנים של בן אדם, כל מה שהוא למד, בספר שעולה לך 100 שקל.
יובל: זה כאילו,
עשהאל: וואו, הנה לפני פרק, שניים, לא יודע, נראה לי פרק קודם, או אחד לפני, עשינו את הסקירה על הספר של דניאל זריאן, לצורך העניין. ווואלה, כאילו, בסוף אתה קורא שם דברים מדהימים, ואתה נהנה, ואתה גם מפרגן על הדרך, ואתה מפיץ, וזה כיף לי גם שאנשים שלחו לי מלא מלא, אנשים שלחו לי הודעה של, היי, שלחתי את דניאל להודעה שקניתי את הספר בזכות הפודקאסט שלך. היה כמה וכמה וכמה וכמה כאלה, כן. אז כאילו, בסוף זאת הדרך, להגיד לך שאני מקבל כסף על זה שמישהו קונה את הספר של דניאל, לא ואני גם לא רוצה. אבל זה כיף לדעת בסוף שהשפעתי, שעשיתי, שבזכותי אנשים הכירו את הספר הזה אפילו עוד קצת, וחלקם גם החליטו לרכוש, ואני גם לא מצפה לשום דבר בחזרה, זה לא מעניין אותי, עשיתי את זה בשביל עצמי מתוך מקום של הערכה.
יש לנו נגיד לבר וליטה מנהג הזה שאנחנו כל בוקר, כל בוקר, ללא יוצא מן הכלל, יושבים לקפה איזה 20 דקות, היא ואני, ופשוט פותחים כל בוקר, כבר הרבה מאוד חודשים, אנחנו יושבים 20 דקות פחות או יותר, בר ואני, ופשוט מדברים על החיים ועל הזוגיות שלנו,
ענת: ועל כל…
עשהאל: ועל כל מה שבא. דווקא בבוקר. כן, כן, וממש כיף לנו, וזה וואו. ועכשיו תשאלי אותי, רגע, עשהאל, אבל יכולנו לתפור פה עוד פגישה. נכון, באמת יכולנו לתפור עוד פגישה, אבל אני מתעדף משהו אחר, כי בסוף גם הדרך חייבת להיות כיפית, נעימה, מעשירה, טובה, נעימה לעצמי, כאילו, זה לא יכול להיות רק עבודה מאוד מאוד אינטנסיבית קשה ופתרון בעיות. ממש.
ולכן, למרות שאני יודע שזה לא הדבר הנכון מבחינה עסקית, אני ממשיך להתמיד בזה, כי בסוף הדרך היא החלק המרכזי, והמטרות וכל זה, גם בדרך כלל יש קורלציה בין אם הדרך הייתה טובה ונעימה וכיפית, אל מול התוצאות. בדרך כלל כשיש דרך שהיא נעימה, ובאמצעות הנהגה, ובאמצעות לקיחת יוזמה, והובלה, ולקבל את ההחלטות מתוך מקום של באמת להיות טוב כלפי כולם, כולל עצמך, אז גם מגיעים לתוצאות יותר טובות, אגב.
יובל: לגמרי.
עשהאל: זה בדרך כלל גם…
ענת: זה עמידות לאורך זמן.
עשהאל: לגמרי, אפשר להתמיד בזה.

עשהאל: כל הסיפור הזה של ה… הנה, לאחרונה הגיעו אליי כמה עובדים, אפילו עובד ספציפי, לא משנה מי, והוא אמר לי, שמע, עשהאל, קיבלתי זימון למילואים, רוצים שאני אגיע לאיזה שבוע ועוד שבוע, ועדכנתי אותם כאילו שבגדול אני מעדיף שלא, כי אני עכשיו באיזה משרה חדשה, ומאוד חשוב לי רגע ליישר קו מבחינת המחלקה שאני מנהל והכול, וכאילו, זה מה שהיה. ואמרתי לו, אותו עובד הכי אמיתי שיש, לא, תתקשר אליהם חזרה, ותגיד להם שאתה מגיע לכל השבועיים.
ענת: אה, וואו, מפתיע. כן.
עשהאל: ולמה? כי מה זאת אומרת?
יובל: מה?
ענת: למה?
עשהאל: זהו, זה באמת לא מפתיע, כי אני כל ה…
ענת: לא, בהתחשב בעשהאל זה לא מפתיע.
יובל: בדיוק, בגלל שזה עשהאל, אני אומרת.
עשהאל: נכון, נכון, אבל בסוף, הסברתי גם לאותו עובד, מבחינתי, עם ישראל הוא מעל החברה. עם ישראל זה הרבה מעליי, ומעלייך, ומעל כולנו גם ביחד. כאילו, זה משהו שהוא הרבה, הרבה, הרבה יותר חשוב לי וגדול, וזה אחד האבנים הכי גדולות בחיים שלי.
ענת: כן.
עשהאל: בוא'נה, אנחנו משלמים מיסים, אנחנו עושים צבא, אנחנו חיים פה יום-יום, משתדלים שהמקום הזה יהיה הכי נעים למגורים שרק אפשר, וכאילו, אז מבחינתי, אם מדינת ישראל צריכה עכשיו את המנהל מחלקת PPC שלי, לצורך העניין, במילואים, אז מה זאת אומרת? אז הוא ילך והוא ייתן את השבועיים האלה, וזה לא, אני יודע שזה ייצור לי אתגרים, מה, אני מפגר? מה, אני לא יודע באותו רגע שאני אומר לו, תעשה את זה, שזה הולך לפגוש אותי? אבל אני שמח שזה הולך לפגוש אותי, כי שוב, כשאתה פותח עסק, וכשאתה מתנהל אפילו בתור בן אדם שעובד בעסק, אין הרבה הבדל אגב.
כשמישהו, הניגון שלו נכון, אז הוא רואה את זה ככה. אתה יודע שאתה הולך להתמודד עם אתגרים, אתה יודע שאתה לא הולך להגיע לעבודה ולקבל כל היום צל"שים ופרחים מהלקוחות, ושיגידו לך, אה, תצא יום מוקדם, למה לא? וזה לא מה שהולך להיות, כאילו, אחי, זה לא, זה פשוט לא שם, לפחות לא איפה שאני עובד או מכיר.
ענת: לא, לא, זה לא שם במציאות, באופן כללי.
עשהאל: לא אצלי לפחות, מעולם לא נפגשתי במקום עבודה שהוא מהסוג הזה. אז כאילו, לפחות לדאוג שהדרך תעבור בצורה טובה. גם אני, שיש לי מילואים ממש בחודש מרץ לחודשיים.
ענת: אה, שוב?
עשהאל: כן, שוב. אז הדבר הראשון שאני אומר למ"מ מהמילואים, לשליש, זה קודם כל, תרשום אותי לכל התקופה.
ענת: רגע, יש לך יום הולדת במרץ. נכון. איך זה מסתדר?
עשהאל: לא משנה, הנה, חוגגים במילואים. אז אני אומר כאילו, לא משנה, אני יודע שאני אצטרך לסדר את זה בסוף באיזושהי צורה, אבל קודם כל, תרשום שאני מגיע לכל התקופה. אנחנו כבר נתמודד, אני אבין שנייה תוך כדי תנועה כמה מילואים צריכים אותי, באיזו הצורה, מה אני יכול לעשות מרחוק, אם אני יכול לעשות אולי איזה דיילי, וויקלי, לא יודע מה, אבל הכי חשוב זה לא לוותר על הדברים בדרך, אלא להרוויח את הדברים בדרך, ולהבין שבסוף מצוינות זה בן אדם שלא מוותר על אף אספקט בחיים, ולא מישהו שרק אומר, כל עוד זה לא עושה לי כסף, או כל עוד זה לא עבודה, אני שוקל פעמיים. לא, יש עוד דברים בחיים.
בואי, גם עובד, שהנה עכשיו מאיר והדסה נגיד, הם בירח דבש. הם לא עדכנו אותי מראש, אבל כשהם אמרו לי, תשמע, אנחנו רוצים להמשיך לירח דבש, זה מסתדר לנו והכול, אמרתי להם, לכו. למה? כי עבודה תמיד תהיה. לא אשקר לך. הנה, המכירות שלנו עכשיו הן פחות טובות, בגלל שבאמת הם לא פה, והדסה היא באמת אשת מכירות מדהימה. אני יודע שזה כאילו לא יהיה הכי מדהים בשבילי, אבל אני אומר, בסופו של יום, אתה רוצה שהדרך גם שלי, גם של הארגון וגם של העובדים פה, תהיה דרך נעימה, דרך טובה, שהם לא ירגישו שהם צריכים לוותר על כל כך הרבה דברים כדי שהעסק יגיע לאיזה מספר שגם ככה לא אומר כלום.
ואם לא נעים להגיד, אבל גם כל המספרים והבלבולי מוח האלה, אני לא רואה רולקסים, אני לא רואה שיש לי פרארי בחנייה, אני לא רואה שאני גר באיזה פנטהאוז 300 מטר בנוי ועוד 300 מטר מרפסות, זה לא שם, כאילו. אז בסוף אני גם יודע שיותר חשוב לי בדרך לעבור דברים מאוד מאוד טובים וחיוביים, מאשר עכשיו באמת לקצר את היעד שלי בעוד חודשיים, או לא יודע אפילו אם בכלל. אז זה חשוב לי שהדברים באמת יתנהלו בצורה הגיונית.
אותו סיפור גם אם יש לי חברים, נגיד מהצבא, שהיו צריכים עזרה בהרמה של קמפיינים מאוד מאוד ספציפיים. אז ידעתי שזה דבר כל כך קטן בשבילי וכל כך גדול בשבילם, וגם בשבילי כבר הקמפיינים קיימים ורק צריך ללחוץ על כפתור שזה יהיה דולק ועוד איזה כמה התאמות קטנות, שאני כבר הרבה שנים נותן לאיזה שניים-שלושה חברים שלי מהצבא, שאני מרים להם כל מיני דברים, קמפיינים ועניינים, באהבה.
יש לי חבר גר בשוויץ, שזה החבר שהיה לי החבר הכי טוב בצבא. לא היה לי הרבה חברים טובים, אז כשאני אומר שהוא היה חבר טוב, הכוונה היא שהוא באמת היה שם כמו מגדלור בשבילי, במקום מאוד חשוך, ותמיד אני אזכור לו את זה לכל החיים. וכשהוא עכשיו היה צריך שנבנה איזה אתר לעסק שלו בשוויץ או משהו כזה, אמרתי לו יאללה סבבה. כמה יעלה לי? אמרתי לו תקשיב, המינימום של המינימום, אני מצרף אותך לקבוצה עם נורית, עם יורי, עם פה, עם שם, לא יודע, מה שיעלה לי, תוסיף עשרה אחוז, וזה מה שתשלם.
ענת: כאילו מחיר עלות כמעט.
עשהאל: העלות של העלות, ובואי, זה גם לא, גם עדי נכנסה שם, וזה כאילו, זה לא כלכלי, בקיצור, לא תמכרתי כלקוח, אלא כמו מעשה טוב, שאני רוצה לעשות כחלק מזה, שגם ככה כבר יש פה חברה, ויש פה לקוחות, ויש פה הכול, אז יאללה, איזה חבר מהצבא, שגם ככה זה לא איזה עסק כבד, אלא משהו מאוד תקופתי, אז יאללה, לעשות את זה הכי טוב שאני יכול, זה דברים טובים לאורך הדרך.
גם בר אגב, שעבדה לפני זה במשרות של הייטק, אבל מה זה הייטק? אני מדבר איתך על רמה שהייתה נכנסת בשמונה בערב הביתה, ולא מבינה מה הבעיה בכלל.
ענת: בר היא מהנדסת אלקטרוניקה.
עשהאל: היא מהנדסת חשמל.
ענת: כן.
עשהאל: אז כשהייתה מגיעה הביתה בשמונה בערב, ומספרת לי שגם המנהל שלה לא הסכים שהיא תצא, והיא בסוף יצאה באין ברירה או משהו, ומגיעה בוכה, יום כן, יום לא, אמרתי, אני חייב לפתור את הטמטום הזה, כאילו, כן. די, חלאס.
אז גם היום, כשהיא עובדת פה ועושה את הכספים וכאלה, להגיד לך שזה המהלך הכי כלכלי? שאי אפשר להביא מישהי יותר זולה? אפשר. אבל זה לא העניין. העניין הוא שאתה רוצה, הנה, עכשיו בזכות הסיפור שאנחנו מעסיקים את בר, אז אשכרה הילדה, יש לה אימא, והיא לא חוזרת באמצע הלילה כשהיא כבר ישנה כל יום. אז בסוף אני מרוויח פה ערכים ועושה טוב לאנשים שאני אוהב ושהם סביבי לאורך הדרך.
ואז גם אם באותה שנה הרווחנו חצי מיליון או מיליון שקל פחות ממה שתכננתי, אני חי עם זה בשלום, אני בסדר עם זה. גם ככה זה לא ישנה לי כלום, גם ככה אנחנו ממשיכים להרוויח והכול בסדר. אז לא נרוויח שלושה מיליון, נרוויח שני מיליון או ארבעה מיליון, זה לא ישנה את החיים שלי, לא ימינה, לא שמאלה, אלא זה איפשהו באיזה איזון טוב באמצע. וכמו שאמרתי, גם ברגע שמסגלים את דרך החיים הזו, אז מסתבר שגם היעדים וגם המספרים עולים סך הכל בצורה חיובית.
כן, כי בסוף, כשאתה טוב עם האנשים סביבך שאתה אוהב ושאתה עובד איתם, והם רואים את זה ומרגישים את זה והם באמת יודעים שזה ככה, אז גם הם נותנים יותר מעצמם, וגם הם, כשהם כבר עובדים, אז הם באמת עובדים. הם לא מגיעים לעבודה, הם באים לעבוד. יש הבדל. אז זה בסוף טוב לכל הכיוונים, ואני בטוח בזה.

עשהאל: עוד איזה, מה ששמתי לעצמי ככה בצורה מאוד מאוד משמעותית, זה להפיץ את אהבת חינם. זאת אומרת, במקצוע הקודם שלי, כשהייתי קוסם,
ענת: וואו, אמן חווי,
עשהאל: אני הייתי קוסם, אבל הייתי לילדים. אז היה קטע שהקולגות ממש היה קשה איתם.
ענת: באמת? זאת אומרת,
עשהאל: כל הזמן היה לכלוכים, וכל הזמן היה שקרים, וכל הזמן היה חוסר בפרגון, וכל הזמן היה ממש בצורה מאוד מאוד נוכחת.
ענת: למה לדעתך?
עשהאל: גם מסתבר שבכל מקצוע יש את הדבר הזה, אבל למה? כי אצל הקוסמים זה אנשים שהם מאוד אמנים, הם מאוד מאוהבים בעצמם, הם בטוחים שאצלם כל התורה, ואז כשהם ראו פתאום שירון ועשהאל מצליחים להגיע ל-40 הופעות בחודש, מבחינתם הם עשו את המתמטיקה של, היי, אם הם עכשיו עושים 80 הופעות בחודש, כנראה שלנו ירדו הופעות בגלל זה.
ענת: וואלה.
עשהאל: וזה סתם, בין אם זה נכון ובין אם לא, בעיניי זה קשקוש בלבוש. ולכן, כשאני מגיע למקצוע החדש כמקדם אתרים, אז מאוד חשוב לי לייצר אהבת חינם. ויש לנו נגיד חברה מקבילה אלינו, שכמעט כל מי שפונה אליי דרך קמפיינים, אז הוא גם פונה אל החברה הזו בשיחות מכירה וכאלה. ולפעמים אני מרגיש שהצד השני מנסה להכשיל אותי, אומר את השם כדי שאני אגיד, אה, הם ככה והם לא ככה. ותמיד אני אומר, תקשיב, חבר'ה מעולים, מבחינתי סגור איתם, סגור איתי, זה לא קריטי, העיקר בוא נצא לדרך.
ואנשים לא מצפים לתגובה הזו. וברגע שהם שומעים תגובה כזו של פרגון אמיתי, זה טוב, כי בסוף כולם יודעים הכול. כמו שהוא סיפר לי מה הוא חושב עליהם, אחרי שהוא מדבר איתם הוא מספר להם מה הוא חושב עליי. אז זה דבר מאוד חיובי.
גם לראות עובדים מתקדמים ומתפתחים, נקרא למשל את יהודה. הוא עובד אצלי כבר שנה חמישית אולי, ברצף, ואתה רואה איפה הוא התחיל. הוא התחיל ממקום שאני לא רציתי לגייס אותו, כי לא חשבתי שזה מתאים, ובסוף הצעתי לו שכר מינימום ונתתי לו להתחיל.
יובל: זה מצחיק אותי לשמוע, כי הוא כזה כוכב.
עשהאל: זה הזוי. היום השכר שלו מהמם ומדהים, והוא ממש מתפרנס יפה והכול סבבה, אבל הוא התפתח בצורה מטורפת. אתמול בערב היה לנו לקוח עם פריצה לאתר, ואתה רואה את התפקוד של יהודה, אתה אומר לעצמך, איך יכול להיות שאני בכלל קשור להתפתחות המשוגעת הזו? הוא פשוט ניהל משבר סייבר בצורה פסיכית בעצמו.
זה בן אדם שאני אתן בשבילו הכול. אמרתי לו פעם, תדאג שבחיוג מהיר שלך, אם יום יבוא ותסתבך במשהו באמת גדול, שאני אהיה שם. יש הסכם לא כתוב ביני לבין כל אחד מהעובדים: אני מצפה מהם לעשות את הטוב ביותר בשביל החברה, אבל התפקיד שלי זה לוודא שהם מתפתחים כל הזמן. לא יכול להיות שעובד עובד כאן שלושה חודשים והוא מרגיש שהוא לא זז לשום מקום. ואם זה קורה, אני מסתכל פנימה ואומר איפה אני מפספס.
ענת: איפה טעיתי?
עשהאל: ממש ככה.
יובל: זה שיתוף פעולה בין שניכם.
ענת: באמת שזה מזכיר לי אנקדוטה. אחת השיחות הראשונות שהייתה לי עם עשהאל בהקשרי עבודה, הייתה אחרי בוטקאמפ שרציתי לעשות הסבה לתכנות וזה דשדש. שאלתי את ירון זיגי מה הוא עושה היום, הוא סיפר שהוא כותב לעשהאל תוכן לקידום אתרים. אמרתי, אולי עשהאל צריך עוד מישהו.
אני זוכרת שאמרתי לעשהאל שלוקח לי תשע שעות לייצר מאמר של 500 מילה, ואני לא רואה איך זה יהיה כלכלי. והוא אמר לי, יש לי פה כותבים שמייצרים תשעה מאמרים כאלה ביום. אמרתי לו, לא מאמינה לך. עשינו פיילוט, ואמרתי challenge accepted. אחרי כמה שנים הגעתי ל-200 אלף מילים בחודש, עוד לפני עידן ה-AI.
ומה שהדהים אותי זה לא הפרנסה, אלא פריצת הגבולות. הנקודת פתיחה לעומת נקודת הסיום. זה מחלחל לתחומים אחרים בחיים.
עשהאל: ואני תמיד אומר, לא משנה מי המאמן, מי שמנצח את הקרב זה הספורטאי עצמו. אתה בסוף זה שישב וכתב תשעה מאמרים.
ענת: הטריגר חשוב. מישהו שיאתגר את התפיסה שלך.
עשהאל: נכון. כמו במרתון, שאף אחד לא האמין שאפשר לרדת משעתיים, וברגע שמישהו שבר את זה, פתאום אחרים גם עשו.
וגם ליאור. אנשים בארגון היום לא מכירים איך הוא הגיע ואיפה הוא היום. הוא היה בינוני ומטה, והיום הוא מנהל מחלקת מכירות, אלוף עולם. אתמול הוא שלח מסמך אסטרטגיה והצעה ברמה שאני התרגשתי. אין דבר שיותר יפה בעיניי ממישהו שעושה משהו יותר טוב ממה שאני הייתי עושה.
גם עם לקוח שהייתה לו פריצה ב-20:30 בערב. לא חייב לענות, אבל בחרתי לענות, כי הוא התנהל בכבוד ובקור רוח. היה לי כיף להיות שם בשבילו.
אני פתחתי את החברה הזאת ב-2014 אחרי שנפלתי עם חברת קידום שחייבה אותי לשנה ולא סיפקה גישה. אמרתי, אני אקים חברה שלא מחייבת לשנה. והיום אנחנו לא מבקשים התחייבות. אני מגיע כל יום ונותן את המקסימום כדי שהלקוחות יקבלו את הטוב ביותר. זה תיקון בשבילי.
את קובי, החבר הכי טוב שלי היום, הכרתי דרך העסק. הוא התחיל כלקוח SEO לפני שמונה-תשע שנים. הרבה דברים קורים לאורך הדרך.
הייתי רוצה שגם המאזינים ישימו דגש על הדרך. לא אומר להפסיד כסף כל חודש, אבל למצוא איזון בין הדרך לתוצאה. כי התוצאה היא לא הדבר היחיד שמעניין. יש לקוחות, עובדים, ספקים, קשרים שנוצרים בתהליך.
יובל: אני חושבת שהרבה החלטות שלכאורה לא עסקיות, הן דווקא הכי עסקיות. אם אתה הולך לכנס, אתה מתמקצע, עושה מינגלינג. אם אתה עושה 20 דקות עם אשתך כל בוקר וזה מטעין אותך, אז אולי ויתרת על פגישה, אבל הגעת באנרגיות אחרות.
ענת: גם העסק מרוויח.
יובל: וגם אנחנו מרוויחים.
עשהאל: ענת, משהו לסיום?
ענת: אני חותמת בפה מלא על מה שאמרתם. הכסף הוא אמצעי, לא מטרה. אם הייתה נוסחה בטוחה להצמחת עסק, כל המשתנים האלה היו בפנים: קשרים, עובדים מרוצים, בני משפחה תומכים. אפשר לנסות בלעדיהם, אבל לא בטוח שתגיע לאותה איכות חיים שבשבילה אנחנו עובדים כל כך קשה.
עשהאל: לגמרי. אז ענת ויובל, תודה רבה.
ענת: תודה רבה.
עשהאל: אנחנו נסיים את הפרק כמו שהתחלנו. There is no road to happiness, happiness is the road. תודה רבה שהקשבתם, ואנחנו נתראה בפרק הבא. יאללה, ביי.

עשהאל: היי חברים יקרים, מה המצב? פרק 80 כבר כאן בפרק הזה דיברנו על הדרך אל האושר! אז האם באמת יש דרך אל האושר? או שאולי האושר הוא הדרך אל האושר? פרק 80, מתחילים!
גדלתי בשומרון. קשב וריכוז, המון. כדורגל, מקום ראשון. העיקר, לא לישון. אני בן 10 – הלם. סבא עשה קסם. איך בעצם? 12 – שלוקים קרים. מכירות של החיים. המצב אנוש? היצע וביקוש. 13 – פליירים כל היום. בקור. בחום. קברתי בחול. פוטרתי. למדתי. אמון מעל הכול. 16 – קוסם אמיתי. עסק פגזי. 70 אלף שקל בחודשי השיא. קוסם זה לשחק. לשחק זה לשווק. מקל הקסמים התפרק. עורכי דין. התחלתי לשווק. בפודקאסט שלי אשתף מניסיוני, לשווק ולמנכ״ל ממש כמו עשהאל. בלי פילטר או עריכות. אין סודות. שימו אוזניות. פרק של השמחות.
עשהאל: טוב, אז פרק 80, איתי נמצאת האחת והיחידה שמעולם לא הייתה בפודקאסט, אבל היא עדיין האחת והיחידה, כאילו גם יובל היא האחת והיחידה, אבל גם ענת, גבירותיי ורבותיי. כן, אז מי שלא יודע, ענת היא מנהלת מחלקת התוכן אצלנו בסוכנות, היא עובדת איתי כבר לדעתי שנה שביעית, עבדנו במשך סדר גודל של 6 שנים במתכונת מרוחקת, והנה, אחרי 6 שנים באמת התקרבנו, והיום אנחנו עובדים ממש אחד לצד השנייה. ענת, מה שלומך?
ענת: וואו, מעולה עכשיו שאני פה.

עשהאל: ממש ככה. אז אנחנו הולכים בעצם בפרק הזה לדבר על נושא שצף בשיחת המנהלים האחרונה שעשינו. מי שלא יודע, בימי ראשון בארגון אנחנו עושים בשעה 9.5 שיחת מנהלים, שבה אנחנו בעצם מתכננים את השבוע, מדברים על דברים שהם ככה מלמעלה, נותנים איזשהו מצפן לאותו שבוע, באמת מדברים על דברים חשובים.
וכחלק מהעניין, אז בעצם אני הצפתי איזשהו קושי שלי כמנכ״ל החברה לקבל החלטות מסוימות שבסופו של יום, מה לעשות, צריך לקבל אותן, והם באמת הדבר הנכון לעשות, אבל מורכב לקבל אותן, כי ההחלטות מורכב לקבל אותן, בגלל שבסוף זה לפעמים החלטות גם שהן לא כיפיות. נגיד, סתם דוגמה, אם עכשיו אתה מבין שאתה צריך לצמצם איזושהי משרה. מצד שני, אתה אומר, אבל יש שם בן אדם, ואני אוהב אותו, ויש לו משפחה, ויש לו את החיים שלו, ויש לו את ה… ואתה לא רוצה לבצע את הצעד הזה.
ואז, כחלק מהשיתוף, אז באמת סיפרתי גם שהמון פעמים לאורך השנים, כאילו הגעתי עם עצמי כזה לאיזושהי תובנה, שכאילו אין מה לעשות, לא כל חודש יהיה מושלם, יהיו חודשים שלא נגיע למחזורים שאני רוצה, יהיו חודשים שחלק מהדברים לא יעבדו כמו שצריך, שאיזה לקוח לא יהיה מרוצה, שאיזה עובד לא יהיה מרוצה, שכאילו הרבה דברים יכולים לקרות בדרך, אבל הכיף הוא שהדרך עצמה, ברגע שמתלווים אליה הרבה מעשים טובים לאורך הדרך, אז אתה אומר, טוב, לפחות אבל הספקתי, לאורך הדרך, מה שנקרא, לעשות הרבה דברים שהם טובים לאורך הדרך, ואז כאילו ענת פתאום זרקה,
ענת: אמרה,
עשהאל: שמע, אתה צריך להקליט על זה פרק, ואני כזה אמרתי לה שאני חושב שזה משהו שהוא פחות ייתן ערך למאזינים, והיא דווקא, אני שמח על כך ומודה לך על כך, שהיא זרקה לי איזה חצי מילה כזה של, וואלה, אני חושבת אחרת, אני חושבת שזה יכול לתת הרבה ערך ולעשות טוב לעוד הרבה אנשים שישמעו את זה, ואני לקחתי את זה כזה איתי הביתה, וכשהגעתי הביתה אמרתי, וואלה, האמת היא, בשקט בלי שאף אחד שומע, למרות שקצת מאתגר לי לדבר על הדברים האלה והכול, אבל בתכלס היא צודקת, והמטרה של הפודקאסט היא לתת ערך למי ששומע אותנו, אנחנו הרי לא הגיבורי הפודקאסט, אלא המאזינים הם הגיבורים, ואם זה יכול לתת ערך, אז למה לא? יחד איתנו על הטכני נמצאת יובל, יובל צומבר, מה שלומך?
יובל: ברוך השם, תודה רבה. היובל. היוש.
עשהאל: יעשו. אז ככה, באמת מכאן נבע הרעיון לפרק, ובואו נתחיל. אז לפני שאנחנו מתחילים, בואו ניתן איזושהי הקדמונת קצרצרה נוספת. ענת, איך את מגדירה את המילה אושר באלף?
ענת: אה, שאלה קלילה. אושר, וואו. זה אמור להיות מאוד מאוד פשוט, אבל זו שאלה קצת מורכבת בעיניי. ממרומי גילי, אני יכולה להגיד שלפחות בשבילי אושר, זו היכולת, לשים לב לדברים הקטנים והפשוטים ביומיום, ולהגיד לעצמך, בוא'נה, זה לא מובן מאליו. להכיר תודה על דברים שהם לכאורה תשתית של בן אדם, לקום בבוקר עם קורת גג מעל הראש, עם אנשים שיקרים לך, שאתה אוהב, במקום בטוח, אוקיי? אם יש משהו שהשלוש שנים האחרונות במדינת ישראל לימדו אותנו, זה ששום דבר מאלה לא מובן מאליו, וכשזה נוכח ואתה מכיר בזה, אתה כבר מתחיל בטוב.

עשהאל: דברים מאוד יפים, במיוחד החלק של להכיר תודה, אנשים לא, כאילו, באמת לפעמים קשה לתפוס את זה, אפילו כמה טוב אתה עושה לעצמך, שאתה מוציא החוצה את התודה, את ההכרה, זה ממש דברים שהם, והם עובדים לשני הכיוונים, גם מי שמודים לא נתרם, וגם מי שמודה נתרם, וזה דבר מאוד חיובי. אני אגיד לך איך אני מגדיר אושר. מבחינתי אושר זה שהציפיות שלך מהחיים עומדות במבחן המעשים. זאת אומרת, בסוף שקרה מה שציפית שיקרה. זה מבחינתי להיות מאושר באלף.
עכשיו, כשבר ואני היינו בירח דבש, אם אני לא טועה, או משהו כזה, בזנזי בר, אז היינו באיזשהו מתחם דירות כזה, והיו מלא שבילים על הרצפה, ועל כל שביל היה רשום משפט יפה באנגלית. ואחד השבילים עם המשפט שהכי זכורים לי, זה שבעצם המשפט היה, הוא הלך בצורה הבאה. There is no road to happiness, happiness is the road. וממש צילמתי אפילו את המשפט, ומאוד אהבתי את זה, וזה היה כזה כתוב גם בטוב טעם, וזה גם היה כתוב כזה שלא משנה אם אתה הולך בצד הזה של השביל או לצד השני, תמיד אתה יכול לקרוא את המשפט באיזושהי צורה,
ענת: כי זה כתוב… העיקר שאתה הולך.
עשהאל: גם נכון.
ענת: עצם ההליכה, לא כולם יכולים ללכת, אז כבר הרווחנו עוד מנה של אושר, וזה שאנחנו מכירים בזכות.
עשהאל: זה גם חלק מהלצפות שתצליח ללכת, ואתה אשכרה מצליח ללכת.
ענת: מצליח ללכת.
עשהאל: כן. אז המשפט הזה ככה היה על השביל, וזה משפט שהחלטתי שילווה אותי הרבה מעבר לחופשה הנחמדה הזו, כי מבחינתי, כמו שבתחילת הפרק התחלתי להסביר, בסוף, כל פעם אנחנו ממציאים לעצמנו איזה יעדים, איזה כשזה יקרה אז, כשנגיע לאז, כל מיני סיפורים, ובסוף, אין מה לעשות.
הקשקוש העצמי פה, למה אנחנו נגיד לא מצליחים אף פעם להגיע לשלב של ה.. הגעתי לזה, יופי, עכשיו אפשר למות בשקט. למה? כי כל פעם שאנחנו מגיעים למטרה, אנחנו מרחיקים אותה קצת. ככה זה עובד. כאילו, נגיד שאיפות, אני זוכר שכשאני הייתי, נגיד, בכיתה ז'-ח', אז כאילו, מבחינתי, אמרתי לעצמי כזה בלב, טוב, אם היה לי 100,000 שקל, הייתי כבר פורש לחיים שכולם הכל מנוחה אחת ארוכה. וכשהגעתי ל-100,000 שקל, אז פתאום זה הרגיש לי קצת מדי.
אז כאילו, זה אף פעם לא באמת המטרה, אלא מבחינתי הסיפור הוא הדרך שאנחנו עוברים. בדרך הזו אפשר לעשות כל מיני דברים. אפשר להיות נוכל, אפשר לעבוד על אנשים, אפשר לריב עם אנשים, אפשר, אפשר כל מיני דברים. אבל אפשר גם לעשות כל מיני דברים שהם מעשים טובים לאורך הדרך, וזה מה שבסופו של יום מקדש את המטרה מבחינתי. כאילו, אין איזה משהו שברגע שהוא יקרה, אז אני אגיד, עכשיו אני מאושר. אלא הדרך לשם היא זו שמובילה את המטרה הסופית של באמת להרגיש טוב עם עצמך ולהיות מאושר.

עשהאל: עכשיו, אני אתן כל מיני דוגמאות לדברים שקורים לאורך הדרך, שאפשר לגזור מהם ולהגיד, בואנה, אשכרה, כאילו, זה קרה לאורך הדרך, ואני כל כך שמח שהדבר הזה קרה. אז אני אתן כמה דוגמאות. לצורך העניין, בכמה וכמה שנים האחרונות, נראה לי כבר איזה שלוש, ארבע שנים, אני כבר אולי חמש אפילו. אבא שלי עובד פה בחברה. עכשיו, ביני לביניך אני מדבר, בסדר? אמרתי, זה לא נושא שפשוט לדבר עליו, ברור.
ואני פחות מדבר, כי אני חושב שזה כן יכול לעזור לאנשים שהם גם עושים איזושהי דרך, והם לא בטוחים אם הבחירות שלהם נכונות וטובות, ויש מצב שהן מאוד טובות, והם רק מתייחסים אליהן כאל משהו פחות חיובי. אז נניח, בסוף אני מעסיק את אבא שלי פה ארבע-חמש שנים עכשיו, את יודעת מה אבא שלי עושה פה?
ענת: האמת שלא.
עשהאל: אמור לבוא לפה פעם אחת באיזה שעה שהוא רוצה והוא יוצא באיזה שעה שהוא רוצה והוא כותב פה דבר תורה. אני פתחתי לו אתר שנקרא, לא יודע, דברי תורה מאת הרב דניאל דרייר או משהו כזה, והוא מגיע לפה, בעיקר מדבר עם אנשים וצוחק והכול, אבל גם בין היתר גם דופק איזה פוסט, לא יודע, איזה דבר תורה כזה באתר שלו, ויעני סיים את העבודה והולך הביתה. וביני לביניך, את חושבת שההחזר ההשקעה שלי הפיננסי על אבא שלי את חושבת שהוא חיובי, שהוא שלילי, מה את חושבת?
ענת: תגידי אתה.
עשהאל: אני לא חושב שאי פעם הכנסתי שקל אחד בזכות העבודה של אבא שלי. אני לא מצליח להיזכר אפילו בשקל אחד שנכנס בזכות הדבר הזה. אבל בסוף מול עצמי, אני אומר לעצמי, רגע, אבל אבא שלי כבר, בואנה, בן אדם מבוגר, הוא כבר עוד מעט כבר מתקרב לגיל 70, ומה עכשיו הוא ילך וילמד באיזה בית ספר שסגרו לו גם ככה את התקן, והוא נכנס לזה לבלגן נפשי? מה אני צריך את השטויות האלה? אז יאללה, ניתן לו איזו עבודה. נכון, זה לא עכשיו יהפוך אותי למיליונר, אבל היי, אבא שלי יכול להתפרנס בשקט ובטוב, וכל הפעם בשבוע לבוא לעשות… הרי למה אני רוצה שהוא יבוא? כי זה הספורט שהוא עושה.
כי הדבר היחיד שאבא שלי בכלל עושה בספורט של החיים שלו,
ענת: פחות או יותר,
עשהאל: זה נוסע מבית שמש לתל אביב וחזור. ותמיד כשהוא מתקשר כמעט כל שבוע להגיד לי, עשה אלה, אולי השבוע אפשר לא להגיע ולעשות את זה מהבית, אז אני תמיד מתעקש איתו, כאילו, באמת משנה לי מאיפה הוא יעבוד, כאילו, לא נעים לי להגיד ליובל, אבל הוא יכול גם לא לעבוד מבחינתי, כי זה אותו, מבחינתי זה לא ישנה כלום, אבל אני משתדל לעשות את זה, כי בסוף אלה הדברים שלאורך הדרך אתה אומר לעצמך, סבבה, היה אחר החודש, או היה חודש מאתגר, או לא העסקתי איתו מה שרציתי, אבל היי, לפחות לאבא שלי הייתה פרנסה החודש, וזה משהו שהוא מאוד מאוד נוכח, או אני אתן עוד כמה דוגמאות.
ענת: אני אשמח להוסיף משהו בהקשר הזה, אמרת קודם שהדרך היא האושר, היא המהות, ויש משהו להיות בדרך, אפילו אם אתה בדרכים על כבישי ישראל, הידועים לשמצה, עומד בפקק, מקלל את הרגע שיצאת מהבית, אבל אתה בדרך לאן שהוא. הגעת למשרד, אתה נושם לרווחה, סיימת יום עבודה ואתה בדרך חזור הביתה, נושם לרווחה. עצם זה שאתה בתהליך, ויש לו נקודת פתיחה, ונקודת סיום, ואמצע, ואתה בהתקדמות כלשהי מנקודה א' לב', זה בעיניי כשלעצמו נותן תחושה של ערך, של התקדמות, של עשייה, ושל מהות.

עשהאל: נכון. אומרים את זה גם תמיד, ברגע שרואים מישהו שאין לו את כל זה, אז פתאום הוא מתחיל להתלונן שאין לו את כל זה. זה כזה מין, לא משנה באיזה צד תהיה, עדיף שלפחות שהדרך תהיה באמת מעניינת וטובה. אגב, עוד איזה ניואנס קטן, יש איזה בחו״ל, לא זוכר את השמות, אבל יש בחו״ל איזה בן אדם שעשה איש ברזל, איש ברזל זה שלוש פעמים מרתון, כן. שלוש פעמים מרתון, אם אני לא טועה, שלוש פעמים טריאטלון, משהו כזה.
ענת: כן.
עשהאל: ובעצם יש לו ילד על כיסא גלגלים משותק.
ענת: וואו.
עשהאל: והוא הצליח להגיע למיקומים מטורפים באיש ברזל והכול, והוא עושה את הכול תוך כדי שהוא רץ והוא סוחב את הילד שלו עם הכיסא גלגלים. ואז באו אליו יום אחד ואמרו לו, תקשיב, אתה לא, אתה מטורף לגמרי, אתה מצליח להגיע למקומות ראשונים בתחרויות בינלאומיות של איירון מן, כשאת כל זה כולם רצים עם עצמם, ואתה היחיד שרץ עם כיסא גלגלים ועם הבן שלך עליו. מה היה קורה אם הבן שלך לא היה חלק מהעניין? אם היית רץ בלעדיו, תחשוב, היית יכול לעקוף את אלוף העולם.
דבר כזה יפה, הוא אמר, כל הכוח שלי להמשיך לסחוב את ה… להמשיך את הריצה זה בזכות שהילד שלי איתי. אם הילד שלי, אם אני לא צריך לרוץ איתו, אז אין לי למה, ואם אין לי למה, אז למה שאני אעשה את זה בכלל? לא הייתי מגיע לשום דבר. בזכותו, אני בכלל, איפה שאני נמצא, אז זה באמת על אותו מודל. בסוף אני, נגיד סתם, אבא שלי או דברים אחרים שאני עושה לאורך הדרך, הם מבחינתי המצפן שלי והלמה לעשות את מה שאני עושה. כן, וזה לא פחות חשוב וזה ממש ממש ככה. או עוד כל מיני דוגמאות.
אגב, חשוב לי גם להגיד שבסוף, מה שאבא שלי עושה, אז הוא עושה. זאת אומרת, זה לא שאני עכשיו באמת על איזה תקן פילנטרופלה. הוא באמת מגיע לפה כל שבוע, הוא באמת נוסע מבית שמש לתל אביב, הוא כאילו בעשייה, אז ברור שזה גם כל הכבוד לו. זה לא שאני מדבר כאילו אני עכשיו עושה את זה והוא לא עושה כלום, הוא עושה. אותו סיפור גם עם אח שלי, שאח שלי היום, הוא מבשל לנו פה אוכל באופן קבוע, כל יום, וזה כיף לי, זה טוב לי, שוואלה, לאח שלי יש פרנסה בתחום שהוא אוהב.
יובל: נכון,
עשהאל: זה לא הדבר הכי פיננסי בשקל לשקל, אם מסתכלים על זה רגע ברמה של מודל עסקי, אז אולי זה לא דבר שהוא הכי מדהים לעסק ברמה העסקית, אבל יש מלא יתרונות.
ענת: וואלה,
עשהאל: העובדים יש להם איפה לאכול, וואלה, העובדים מעריכים את זה, וואלה, העובד לא צריך עכשיו לצאת להסתובב שעה וחצי בעזריאלי ולחפש איפה לאכול, ואין לי, ויש לי, ויש תור, ואין תור. כאילו, ברור שיש גם יתרונות, אני מודה לו על זה, הוא גם מקצוען, הוא עושה את זה טוב, אין לי מילים, אני רק אומר שבסוף, כשנקבל החלטה שהאח שלך יהיה השף בעבודה שלך, לא הייתי מקבל את ההחלטה הזאתי על כל אחד אחר. בגלל שזה אח שלי, אז אמרתי, יאללה, אני מוכן לעשות את זה.
ובסוף, זה הדברים הטובים, שבסוף עובר עוד חודש, ועוד חודש, ועוברת שנה, עוברות שנתיים, עוברות שלוש שנים אפילו, ואתה אומר לעצמך, טוב, אז ציפיתי אולי להגיע ליותר ברמה של היעדים העסקיים שלי, אבל גם אם לא הגעתי לזה, היי, לפחות האח שלי כבר מתפרנס שלוש שנים במשהו שהוא אוהב, ומצליח, ומתמיד, וקם בבוקר, ובהתפתחות מטורפת,
ענת: ו…

עשהאל: אז זה גם עוד דוגמה לדברים טובים שקורים בדרך, שאתה אומר לעצמך, וואללה, אחרי כל הקשיים וכל האתגרים, אני לפחות מרגיש שאני בעשייה שהיא מהכיוון הנכון, שמייצרת פה גם כמה דברים בדרך. אני אתן עוד איזו אנקדוטה, אז אירחת אותנו לפני כמה חודשים בבית שלך לאיזה ערב מגניב כזה, והיו הרבה חבר'ה, לא הרבה, אבל היו חבר'ה מהחברה, והיו גם חבר'ה מכל מיני פורומים אחרים שאת מכירה מהחיים הפרטיים שלך, ואני הלכתי לשירותים.
ואני נמצא בשירותים, ואז שמעתי משפט שכל כך מילא אותי, לא כי אני איזה גיבור על או משהו, פשוט כי זה המציאות, וזה כאילו לא תמיד אני חושב על זה בעצמי, וכשמישהו מאיר את העיניים שלי על איזה נקודה, אז פתאום אני יכול לחשוב על זה גם הרבה זמן, הנה, אני זוכר את זה עד עכשיו. שפתאום, בעלה של יובל, אם אני לא טועה, פתאום הוא כזה מסתכל, ואני אפילו לא הייתי בסביבה, אני הייתי בשירותים, כן? פתאום אני שומע אותו אומר משהו בסגנון של, בואנה, תראו איזה קטע. תראו כמה אנשים פה, ועשהאל מפרנס את כולם.
עכשיו, לא חשבתי על זה, לא חשבתי על זה לפני. ובסופו של יום, כן, זה באיזשהו מקום נכון, וזה גרם לי להרגיש, כאילו שכמו שאני אומר, שהדרך להשגת המטרה הנעלה כביכול, היא הדבר החשוב. ווואלה, בסוף מסתבר, פתאום עשיתי עם עצמי כזה חושבים, ואמרתי לעצמי, בואנה, איזה יופי, כאילו. דברים טובים קורים לאורך השנים, לאורך החודשים, וברור שזה מלווה בעשייה אינסופית של יובל, ושל עדן, ושל כל מי שהיה, ושלך, ושל כל מי שהיה שם באירוע,
יובל: זה לא,
עשהאל: אין פה נדבות, אין פה חסדים, זה לא במקום הזה, זה אנשי מקצוע מעולים בתחומם, אחד-אחד, שעושים את הכי טוב שלהם ומתפרנסים. אבל בסוף, בקצה, זה היה לי מאוד נעים לשמוע את הדבר הזה, כי זה גרם לי להרגיש שאולי אני לא איפה שהייתי רוצה כביכול להיות, אבל לפעמים גם יש חודשים כאלה שבאמת אני מסיים ואני אומר, בואנה, היה כזה מאתגר ולא הגעתי לאיפה שרציתי, אבל לפחות הדרך היא כן מלווה בדברים מאוד מאוד חיוביים. אז זה ככה בעניין הזה.
יש כל מיני החלטות שבסופו של יום צריכות להתקבל על ידי המנכ״ל, או על ידי הנהלה של החברה, ומי שלא יודע, אז כמו שאמרנו, את גם מנהלת מחלקה, יש תחתייך לא מעט עובדים, וגם יובל אחראית על כל השיווק, ומנהלת גם אנשים, ובסוף אנחנו צריכים לקבל כל מיני החלטות שבסוף לפעמים הם באמת מאתגר לקבל אותן, כי זה בסופו של יום לא מתיישב עם הרצון הפנימי שלנו לעשות טוב לאחרים. ממש. וצריך למצוא את האיזון בין מתי אני לא מקבל החלטה ואני עושה רע גם לצד השני שלא מקבלים בגינו החלטה, כי הוא במילים אחרות, כאילו נגיד סתם דוגמה, נגיד אם צריך לסיים התקשרות עם איזה עובד כזה או אחר, לדוגמה, ולא עושים את זה, אז בסוף זה לא עושה חסד לשני הצדדים, כי צד אחד מרגיש שהוא סתם ממשיך להעסיק את הבן אדם, והצד השני חושב שיש לו איזו פרנסה יציבה או איזה מקום כזה בטוח, וזה לא נכון, וזה מתישהו מתפוצץ תמיד, אז כאילו לפעמים צריך באמת לעשות את הקלקולציה ולהבין שאנחנו לא עושים טובה גדולה לבן אדם שאנחנו לא ישרים איתו, שאנחנו לא אומרים לו את התכלס, וזה איזון כזה שצריך באמת למצוא, ויש מקומות שאולי עדיף לבחור ככה, ויש מקומות שעדיף לבחור ככה, גם זה תמיד מלווה בעוד הרבה משתנים, אבל לפחות להיות במודעות לעניין הזה.
עוד דברים שקורים לאורך הדרך זה שיש הרבה לקוחות שמאוד מעריכים, זאת אומרת, נגיד אתה באמצע יום עבודה, הנה היום למשל בקבוצה של החברה ראיתי שני פרגונים מאוד יפים של לקוחות, שאומרים בואנה, התוכן שנכתב על ידי 1, 2, 3, וואו,
ענת: איזה יופי,
עשהאל: איך עשו לי עבודה מדהימה, וכמו שאמרתי, יכול להיות שאותו חודש יסתיים, והוא לא יהיה חודש עסקי טוב, אבל איזה יופי שהצלחנו לייצר תוכן טוב ללקוח הזה שהיה מרוצה, ותוכן טוב ללקוח הזה שהיה מרוצה. אלה הדברים שקורים בדרך אל, והדרך בעיניי היא הדבר הבאמת הכי משמעותי.

עשהאל: עשינו נופש לפני כמה שנים, נופש חברה, לא האחרון, לדעתי האחד ש… אולי אחד לפני, אולי אחד עוד יותר לפני, אפילו לא יודע מתי, וכאילו זה היה קטע, כי כל כך נהניתי בנופש, שאמרתי לעצמי כזה, בואנה, אנחנו צריכים לעשות את זה כל שנה. עכשיו, נופש חברה, שוב, זה חוזר לאותו עניין, שזה לא כלכלי ברמת דוח רווח הפסד, אם לא תעשה נופש, תאורטית אתה אמור להגיע לרווחיות גבוהה יותר מאם כן תעשה.
אבל כל כך נהניתי בנופש, שאמרתי לעצמי בלב, בסדר, כאילו, זה עולה כסף אולי, אבל איזה כיף. יעני, בסוף אנחנו סופרים את ההווה, את מה אנחנו עוברים בדרך, לא את העוד שלוש שנים כשנגיע ל… אז גם זה בסוף כיף לעשות נופש עם אנשים שאתה אוהב ומעריך וטוב לך איתם, כי שוב, זה הופך את הדרך למאוד מאוד חיובית. גם עכשיו את, כשאת עובדת על איזה ערב של קריוקי וכל זה, אני מבחינתי, רק עצם זה שאת יוזמת את זה, שאת בודקת, שאת מבררת, שאת בודקת לגבי פורים ולא פורים, ושאת כזו, ורגע, עשהאל, זה יהיה בשעות עבודה, לא בשעות עבודה, זה נחשב, זה לא נחשב. כל הדבר הזה, אני בסופו של יום מהצד שלי אומר לעצמי, כן, אבל יהיה כיף בערב הזה, נכון?
ענת: יהיה מדהים.
עשהאל: יהיה מדהים. אז יאללה, בוא נעשה את זה,
ענת: כאילו,
עשהאל: בואי, אז יעלה 5-6 אלף שקל, בסדר, יעלה, מה לעשות, דברים עולים כסף, אבל בוא נדאג שלפחות הדרך תהיה כיפית, כי אם הדרך לא תהיה כיפית, אז מאבדים את הלמה קצת,
ענת: כאילו,
עשהאל: בסוף הדרך מאוד מאוד מחזקת את הלמה, וזה לא פחות חשוב.
ענת: אני יכולה להגיד, מהצד שלי, שההחלטות הכי לא אקונומיות שקיבלתי בחיים שלי, החוויה והזיכרונות והפאנשן שנתנו לי, תמיד היו משמעותיים לאין שיעור לעומת ההוצאה הכספית, אוקיי? כן, זה כסף, אין מה לעשות, כסף מסובב את העולם, אבל בסוף, אם יש משאב שבעיניי הוא יקר ערך יותר מכסף ואין לו תחליף, זה זמן. אנחנו פה לזמן קצוב, בואו, בואו נעשה חיים, בואו נהנה מזה.
עשהאל: תספרי לנו על איזה משהו או שניים, ככה, שאת מרגישה שקיבלת החלטה לעשות משהו, וכאילו, את יודעת שזה לא עכשיו רואה החשבון שלך לא היה אמור לעשות את זה, אבל את אומרת, בוא'נה, חגגתי כל הדרך, ועד היום אני מבסוט על זה רצח.
ענת: וואו, וואו. טוב, אז אתה מכיר, אבל אני אשתף לטובת מי שלא. אחד העסקים שהקמתי כשהייתי עצמאית, מתוך גחמה לא אחראית, היה עסק של תעלומות בלשיות, משחק תפקידים קבוצתי לקבוצות גדולות, מבוסס על המשחק הרמז, שבגדול עושים סוג של מסיבת קוקטייל, ובמהלך האירוע מישהו נרצח, וכל הנוכחים הופכים לחשודים, והמטרה היא בגדול לחקור אחד את השני ולגלות מי עשה את זה, מי הרוצח. כל אחד, יש דמות, ותפקיד, וסודות, ותככים, וממש אירוע של חקירה צולבת, כמובן, באווירה מאוד מאוד של פאנים, תחפושות, ותפאורה, ועלילה, וכלומה.
עשהאל: אלכוהול.
ענת: אלכוהול, חשוב מאוד לחילוץ הסודות, וההפקות האלה התחילו בכלל בתור חוויה שאירגנו לחברים, עוד לפני שאנחנו הכרנו, לפי דעתי, לטובת חנוכת דירה.
עשהאל: לא, אנחנו מכירים כל החיים.
ענת: אנחנו מכירים כל החיים, כמעט. וראינו כי טוב, ראינו שהדבר הזה זורם ומזרים, ואמרנו, טוב, נעשה עוד אחד כזה עם קבוצת חברים אחרת, ואחר כך היה כבר אירוע שלישי, שאת רוב האנשים שהגיעו אלינו לדירה לא הכרנו, ואמרנו,
יובל: בוא'נה,
ענת: עלינו פה על משהו, והחלטנו לעשות פיילוט במועדונים וברים בתל אביב, עם קוקטיילים ונשנושים ועניינים. זו הייתה הפקה כבדה, בקטע לא סביר, היינו נוסעים עם הקיאה פיקנטו, מפוצץ ציוד, הגברה, תאורה,
עשהאל: במה,
ענת: תחפושות, מה שאתם לא רוצים, וזה היה פשוט לא כלכלי. כל אירוע כזה היה כמעט שבוע של הכנה, ושבע שעות האירוע עצמו קצה לקצה. עשינו את זה במשך, לפי דעתי, חמש שנים, ואני כל פעם שאלתי את עצמי, מה אני צריכה את הדבר הזה? מה אני צריכה? הלאה, היינו גם שכירים, וכזה עשינו בסופי שבוע את ההפקות האלה, מה אני צריכה להקריב את החיים שלי? אבל זה זיכרונות כל כך יוצאים דופן, וזה מטורף ששני אנשים, אני ובן הזוג שלי, הצלחנו בכלל לתפעל משהו ברמה שהמתחמים שלנו עשו בקבוצות של 30 איש. וזה משהו שאני מאוד גאה בו, זה פשוט מראה של לפעמים ההישג הכלכלי הוא לא העניין בכלל.
אני חושבת שגם בפעמים שנפגשנו אצלנו, אני מכירה את עשהאל כבר שנים, דרך ירון זיגי הקוסם, חבר משותף. ובאמת נפגשנו לכל מיני סיטואציות של כזה אירוח של פאן לחברים, ותמיד כשעושים את זה כמו שצריך, ועושים את זה באהבה, ועם משקאות, ואווירה, ואיזושהי פעילות, זו הוצאה לא קטנה. אבל זה כל כך ממלא, זה כל כך כיף, וזה באמת, אני לא חושבת שהייתי עושה דברים אחרת. מדהים. אז כן, אז החלטות כלכליות כבודן במקומן, אבל בוא נגיד שיש מקומות לשחרר אותן.

עשהאל: אני פה כדי להעיד שבאמת, אפילו באירוע האחרון, שגם יובל הייתה אז, כאילו אתה מגיע, וכל המרפסת מקושטת, וזה לא מקשט את עצמו, את יודעת, כל דבר שהופיע שם, כל התפאורה, כל הדברים, כל המשקות עם הקיסמים בצורה, ועם גומים וכאלה, כל מה ש… שום דבר לא מייצר את עצמו, שום דבר לא קונה את עצמו, שום דבר לא מעצב את עצמו, לגמרי,
ענת: לגמרי.
עשהאל: זה הכול תחת חשיבה, וזו דוגמה מצוינת. גם לאחרונה שהבאנו פה, נגיד, למשרד מכונת קפה, זה גם לא מייצר הכנסות.
ענת: אחלה קפה, קפה הצגה, אני ממליצה בחום.
עשהאל: מצוין, אבל גם זה בסוף, כי אתה אומר לעצמך, בסדר, סבבה, זו השקעה מסוימת, אבל אנחנו כבר פה, אז בואו נהנה מזה.
ענת: בואו נהנה מזה.
עשהאל: אי אפשר כאילו שהכל יהיה על בסיס מה טוב, מה לא טוב,
ענת: 1, 0,
עשהאל: 2, זה לא יכול להתנהל ככה, זה גם צריך בסוף שהדרך תהיה מהנה וטובה, כי בינינו, בלי שאף אחד שומע, סלחו לי שאני אומר את זה בתור מנכ״ל החברה, בסוף הדרך זה הדבר היחיד שהוא אמיתי.
ענת: כל השאר, זה מה שנשאר איתך.
עשהאל: זהו, כל השאר זה בלבולי מוח, שאנחנו מספרים לעצמנו, שכשיהיה לי 20 מיליון, כשיהיה לי 50 מיליון, כשיהיה לי 10 מיליון, 100 אלף, זה הכל סיפורי סבתא שיהיה איזה דלק להמשיך. והדרך לשם, לדעתי, היא העניין המרכזי.
ענת: לגמרי.
עשהאל: אגב, אני אתן עוד דוגמה ממש ממש טובה, שלדעתי היא הכי הכי מעניינת בנושא פה, זה כל מה שקשור לבינוי של המשרד. מי שקצת יותר עוקב ומכיר, יודע שאנחנו בנינו פה כמות חדרים שהיא עד כדי דמיונית. אני מדבר על רמה של וואו, כאילו, של… ואנשים לפעמים שואלים אותי, או שאני שואל את עצמי, למה אני עושה את זה? מה הרעיון? הרי יש פה חדרים לא מאוישים שאני בניתי, שיהיה, כי… ובסוף אני, תמיד כשאני מדבר בכנות עכשיו, נגיד אני עושה עם קובי שיחה וכאלה, אז הוא שואל אותי, תגיד, מה אתה, נהיית מעצב פנים ולא ידעתי? מה אתה, יש לך קריירה 2 וכאילו, אתה מתכנן? מה הקטע עם כל הבנייה פה? ואני תמיד אומר להגיד לך את האמת בשקט בלי שאף אחד שומע, הדבר שאני הכי נהנה במשרד לעשות זה לבנות קירות.
זה האמת, אין לי איך להגיד את זה אחרת, אני פשוט נהנה מלבנות ולנצל את החלל בצורה יעילה מאוד, ואני פשוט נהנה מזה, לא יודע להסביר כל אחד והבעיות שלו, אני יודע, אחד אוהב לשחק בסוני, השני אוהב לבנות חדרים. אז אני עושה את זה באמת כי זה כיף לי להגיד לך עכשיו שזה לא עלה פה עשרות רבות של אלפי שקלים, זה עלה, אבל זה מה שבסוף אני מגיע הביתה ואני מגיע לבר ואני אומר לה, את לא מאמינה, בניתי היום עוד חדר.
ענת: הפיצוח, הפיצוח.
עשהאל: כן, אני עף על זה, מה אני אעשה? לכל אחד והפאק שלו. גם הסיפור, אגב, שאנחנו נמצאים היום במשרד, שיש פה הרבה חדרים ריקים, יש פה עמדות ריקות, והמשרד גדול, ויש חדר אוכל שהוא חצי בגודל של רבע מהמשרד, וזה, אבל בסוף זה כדי שיהיה כיף, שיהיה פן, שנוכל לשבת בסוף שבוע ולדבר, ואפילו לעשות פה אירועים. הנה עוד דוגמאות, עשיתי פה את השבע ברכות, גם של מאיר, גם של שלוות וגם של ברכה, נראה לי, אם אני זוכר נכון.
ענת: עכשיו,
עשהאל: בואו, גם זה לא אירוע כלכלי, אני מימנתי את כל האוכל, אני מימנתי את כל השתייה, כל הבלאגן, ניקיון אחרי, ניקיון לפני, אבל אני עף על זה, כי בסוף זה כבר קיים, זה כבר קורה, אז בואו לפחות נהנה מהדברים. יש עכשיו גם את השלט, אנחנו מציבים עכשיו בחלק העליון ביותר של המשרד.
ענת: מתי זה קורה?
עשהאל: זהו, זה כבר שולם, זה תוך 14 יום מלפני כמה ימים שכבר,
יובל: אה, וואו.
עשהאל: כן, כן, זה כבר, אישרתי את ההדמיה, זה ממש בדרך, תוך כמה ימים, אני מניח שכבר בהקלטת הפרק הבא,
ענת: או הא,
עשהאל: אחד אחריו גג, כבר נוכל לספר שזה קרה.
ענת: פודקאסט הבא, מצלמים מהשלט.

עשהאל: קיצר, אז כן, גם זה קורה, ושוב, להגיד לכם עכשיו, שזה שיש שלט למעלה של אסאל או אסאל דיגיטל, מה שיצא, להגיד לכם עכשיו שזה באמת הולך להביא פה עוד לקוחות או עוד זה, לא, אבל מי היה מאמין, אסאל הקטן של גיל 13, שבקושי היה לו עבודה של ניקיון באיזה שני רחובות בבית שמש, מי היה מאמין שיהיה לו בניין בתל אביב, שלמעלה רשום את השם של החברה שלו, וזה מה שממלא אותי, לא באמת עיוכשיו שזה, אני לא מצפה שזה יעשה לי שום דבר ברמה העסקית, זה פשוט איזושהי נקודת ציון שהיא מול עצמי.
יש גם המון ספקים שאני מאוד מאוד אוהב, זאת אומרת, שאתה עובד איתם לאורך השנים, ואנה עף על זה, אני עף על זה, כאילו, אני בא, נגיד, סתם, קחי דוגמא את יורי, בסדר? יש לנו בחור בשם יורי שאנחנו עובדים איתו כבר המון המון שנים. עכשיו, יורי מקבל כל חודש לפחות 25 ובחודשים טובים גם 30 ויותר אלף שקל על כל העבודה שהוא עושה בשבילנו, ואני כל כך אוהב אותו וכל כך אוהב את הדרך איתו, ואפילו הזמנו אותו לנופש חברה הקודם, וגם הזמנו אותו לנופש של עכשיו, שאנחנו יוצאים בפברואר לנופש ממש עוד שבוע-שבועיים או משהו כזה, אז אנחנו כל כך אוהבים את העשייה ואת המסירות שלו ואת הניגון שלו ואת הכל, שכאילו, כיף לי לדעת שלפחות חודש-חודש אני מצליח שהכסף שלי, שכסף זו השפעה, בואי איפה שאתה שם את הכסף שלך דברים צומחים, אין מה לעשות, זה כמו שבסופר לפעמים אנשים לא מבינים מה, אבל כאילו כבר מה לעשות, כבר מה שנקרא החלב כבר פה, כן, אבל אם אתה קונה חלב, אז אחרי זה הוא מזמין יותר חלב, כי יותר אנשים מזמינים, אז זה כאילו תמיד ברור שזה קשור.
כסף איפה שאתה שם אותו, שם צומחים דברים, אין מה לעשות. אז מבחינתי, כשאני נותן עכשיו את הכסף למשל ליורי, אני עף על זה. אותו סיפור איתך, עבדנו ביחד בפרילנס שש שנים, שש שנים כאילו ככתיבת תוכן, ושוב אני חוזר ואומר, אין פה חסדים, אין פה מודלי טובות, אין פה כלום. זה נטו עבודה ממש ממש של hard work, ממש ברמה גבוהה, אבל לצד כל זה, כיף לי גם לדעת בסוף שהכסף מגיע והגיע למקומות הנכונים. אני אוהב כאילו שדברים צומחים בסביבה שלי, באזור שלי, איפה שאני מעריך את האנשים, זה דבר שהוא מאוד מאוד מבורך, וזו גם הסיבה שבאמת גם אחרי שכבר הבנו שהעולם משתנה ויש את ה-AI וכבר אין מקום כאילו לכתיבה כזאת שהיא מסקרץ' והכל, אז דבר ראשון שחשבנו ביחד זה איך ממשיכים מפה ביחד, וגם מצאנו את הדרך שזה דרש אומץ לא קטן ממך, ואני סופר מעריך את זה, וכבר דברים שדיברנו בעבר, אבל שורה התחתונה, בסוף כיף לי לראות שהכסף של החברה והרווחים וההוצאות, שהכל מגיע למקומות שזה צומח איפה שאני רוצה שזה יצמח, וזה לא עכשיו תשלומים לקריפטו, לקזינו, או לאיזה, לא יודע מה, דברים שאני פחות, אלא רק למקומות שהם באמת באמת טובים וחיוביים.
אותו סיפור גם אם יש מלא מלא, כאילו, נגיד, יש מלא מלא מצבים, נגיד סתם דוגמה, עדי ואני לפני תקופה מסוימת הלכנו למאה הלקוחות הכי גדולים של החברה, והבאנו לכל אחד מהם איזו מתנה ממותגת אישית כזה, עם בקבוק יין והכל. עכשיו, שוב, להגיד לך שזה עסקי, להגיד לך שעשרה ימים שרצתי בכל הארץ לכל חור אפשרי, זה משהו שהוא עשה לי טוב לעסקים ברמת ה-1 ו-0, לא בטוח, אבל איזה כיף שבדרך עשיתי את זה, ואיזה כיף זה לקבל גם מלקוח איזו מתנה, וזה הדברים שבסוף הופכים את ההווה לכיף. עוד עניין, זה שהיה עכשיו לאחרונה את הכנס של בי אקספרט, יובל, את זוכרת?
יובל: ברור, איך אפשר לשכוח, היה כנס מעולה.
עשהאל: אז נגיד, בכנס הזה, אז התייעצתי עם איזה חבר, חבר טוב כזה, שאם הוא בא לכנס, ואם נראה אותו מחר וכזה, ואז הוא אמר לי, לא. שאלתי אותו, למה? אז הוא אמר לי, תשמע, יש לי מלא עבודה, מלא לקוחות, מלא זה, ואז אמרתי לו, אחי, אף פעם לא הייתה לי סיטואציה מאז שאני עצמאי, שלא הייתה לי מלא עבודה. אבל אנחנו כבר עצמאיים, אנחנו כבר עובדים כל כך קשה, כבר אכפת לנו, כבר אין, אנחנו בשיא האתגר, אז לפחות בוא נהנה מהדרך.
איך יכול להיות שיש כנס מקצועי בתחום שלך, ואתה אומר, לא, אני עסוק בעבודה, אבל אחי, זה תמיד יהיה ככה, אם אתה לא תדע לתעדף גם את הזמן שלך, את הדברים שלך, את הכיף שלך, אז לא יהיה, כי תמיד יש עבודה, זה לא הולך להסתיים, אז גם שם, אני נגיד באופן אישי, תמיד אומר, כן, אני רוצה. הנה, עכשיו, מחר, למה אנחנו מקליטים היום? היום יום שני, מי שלא יודע, אנחנו מקליטים, למה? למה אנחנו לא מקליטים ביום שלישי כמו כל שבוע? כי אני, בשלישי, רביעי, חמישי, יש לי סדנת חוסן ביערות הכרמל או משהו כזה, והולך להיות ממש כיף, אני מניח, וממש מלמד, ומעשיר, והתמודדות עם מצבי לחץ, וזה הכל מטעם עמותת דובדבן וכאלה, אז זה יהיה מאוד מפנק, ועושים צניחה חופשית, וגלישת גלים, ומסאז'ים, וכן, כאילו, הולך להיות, אבל יכלתי גם להגיד, לא, יש לי עבודה, יש לי לקוחות, אבל אם אלה התשובות, אז מה מטרת בכלל ה… הכל הסיפור?
ענת: מה אנחנו עושים פה?
עשהאל: מה אנחנו, באמת, מה אנחנו עושים פה?
ענת: כן.
עשהאל: זה, למה, מה, אני כל יום הולך עכשיו לנעלם לשלושה ימים, בחייאת, אם זה לא מילואים, אני לא עושה שום דבר כמעט אחר.
ענת: זה עניין אבל של למידה, אני חושבת.
עשהאל: מה הכוונה?
ענת: לדעת להגיד, עבודה תמיד תהיה, אני רגע שם את עצמי גם בתוך הסיטואציה הזו.
עשהאל: וזה מייצר אחלה למה.
ענת: לגמרי.

עשהאל: אם אין לך את הלמה, אז יהיה לך קשה למצוא את האיך, אבל כשיש לך את הלמה, אתה אומר, אני אמצא את הלך בקלי קלות. אז גם בעניין הזה מאוד מאוד חשוב לקחת חלק בדברים האלה, ולא להגיד, יש לי עבודה, יש לי כיתה מי, תהיה עבודה, יש לי סוד. העסק זה בסוף פתרון בעיות אינסופי. ככה זה עובד. כל הזמן יש אתגרים, כל הזמן יש בעיות חדשות, מתמודדים, פותרים, ואז מגיעות בעיות חדשות. זה כמו שדיברנו בתחילת הפרק, שאנחנו שמים לעצמנו איזשהו יעד, ואז כשאנחנו מתקרבים אליו, אנחנו פשוט מרחיקים את הקונוס. זה אנחנו מרחיקים אבל את הקונוס, זה לא… אתה יודע, את ילד היום, נגיד בכיתה ג', ניקח בכוונה גיל קטן, והוא לא מצליח, נגיד, להוציא ציון טוב בחשבון, מתמטיקה, לא יודע איך זה נקרא, נגיד. אז הוא אומר,
ענת: כאילו,
עשהאל: בחינתו הבעיה המרכזית עכשיו בחיים שלו, זה לפתור שהוא יגיע ל-80 ומעלה, נגיד. אבל אז הוא מגיע ל-80 ומעלה, ואז הוא פתאום קולט שעכשיו הבעיה היא בכלל שהוא כבר בכיתה ו', ועכשיו הבעיה היא שהוא רוצה להוציא 80 פלוס באנגלית, ועד שהוא לא יצליח את זה, אז מבחינתו זה לא…
ענת: כאילו,
עשהאל: תמיד זה מתרחק, כאילו, לא סתם יש את כיתה א', ב', ג', ד', וזה ממשיך לנצח, כאילו, בגדול אין לזה סוף. קחי אנשים היום שהם אילון מאסק, הבן אדם כאילו הכי עשיר בעולם בפער שאפילו ארבעת האנשים אחריו ביחד לא שווים אותו, וזה לא נראה כאילו הוא נרגע, זה נראה כאילו באיזה נחלה ומנוחה יאללה הצלחתי יאללה הגעתי לא הוא ממשיך כי הוא מאוד מאוד נהנה אני מניח והוא מאוד מאוד מקדש את הדרך ושהוא רואה שהוא מצליח לחולל שינויים אבל אצלנו זה על סטרואידים, זאת אומרת אצלו הוא מבחינתו לעשות שינוי, זה שהאנושות תתרחב למאדים לדוגמה אז השאיפות והאתגרים שלו הם באמת הרבה יותר מטורפים אבל אני מניח שהוא כל הדרך לשם, מאוד מאוד נהנה ועושה את מה שבאמת הוא רוצה וזה אחלה.
אני גם מאוד אוהב לפגוש חברים למקצוע זאת אומרת אנחנו גם ככה עובדים קשה והכול אני תמיד תמיד מנסה להעשיר את מעגל החברים שלי מבחינה מקצועית כי זה כיף וואלה זה כיף למשל סתם יש בחור בשם יוסי שנהיינו חברים טובים שהוא קולגה שלי יוסי בוכניק וכיף לי שאני חבר שלו אתמול היה פה במשרד בחור בשם יניב שאני מכיר אותו עשר שנים כבר לדעתי מעולמות האוטומציה וכאלה והיה לי כיף לחדד איתו את הקשר עוד כמה ימים אני נפגש פה עם בחור בשם אלדד גם מהתעשייה הוא גם חבר שלי אבל גם מהתעשייה יש כל כך הרבה דוגמאות לאנשים בדרך יש את נמרוד נמרוד קדם חבר ממש טוב שלי והכל זה דרך הקולגיאליות הזו אז כאילו אני כבר הבנתי מול עצמי שתמיד המטרה הסופית תתקדם ותזוז קדימה והמטרה היא באמת הסיפור הגדול הוא לדעת לעשות דברים טובים לאורך הדרך וליהנות מהדרך ולא להגיד אני עכשיו עובד 29 שעות ביממה כי מה לעשות צריך להגיע אלא למצוא שנייה את האיזון של מה הגיוני מה לא הגיוני מה אני עושה בדרך מה אני מרוויח לאיפה הכסף שלי הולך זה מעודד מטרות חיוביות זה מעודד דברים שהם לא הגיוניים כל הדבר הזה בסוף ברגע שחושבים עליו ומקבלים החלטות הגיוניות הרבה הרבה יותר קל באמת ליהנות מהדרך ולהבין מה חשוב פחות ומה חשוב יותר.
ענת: רוצה להוסיף אתה מדבר על חברים מהתעשייה וחברים מהחיים האישיים ומשפחה בסוף כל הסיפור הזה של להסתכל על שורת רווח והפסד כמו שאתה אומר זה לא עניין שבהכרח באופן מיידי אפשר לראות את התוצר הכלכלי, את התועלת מהקשרים האלה, אבל בסוף לנהל עסק, כמו שאתה יכול להעיד בעצמך, זה ריצה למרחקים ארוכים. ואם אתה כבר רץ, ואם כבר הדרך מתמשכת ויכולה להיות קשה, לא עדיף שתקיף את עצמך באנשים שכיף לך לרוץ איתם?
עשהאל: ממש ככה.
ענת: זה עושה את כל ההבדל, לדעתי.
עשהאל: לחלוטין, לחלוטין. בואו נדבר על ההשקעה הכי טובה, שלדעתי אתה שם קצת כסף ואתה מקבל הכי הרבה תשואה, זה בעיניי ספרים. ברגע שאתה קורא ספר טוב של קולגה שלך, או של מישהו שאתה מעריך, או איזה איש עסקים, או כל אחד מה שעושה לו טוב, בואנה, אתה מקבל כאילו לפעמים 80, 90, 100 שנים של בן אדם, כל מה שהוא למד, בספר שעולה לך 100 שקל.
יובל: זה כאילו,
עשהאל: וואו, הנה לפני פרק, שניים, לא יודע, נראה לי פרק קודם, או אחד לפני, עשינו את הסקירה על הספר של דניאל זריאן, לצורך העניין. ווואלה, כאילו, בסוף אתה קורא שם דברים מדהימים, ואתה נהנה, ואתה גם מפרגן על הדרך, ואתה מפיץ, וזה כיף לי גם שאנשים שלחו לי מלא מלא, אנשים שלחו לי הודעה של, היי, שלחתי את דניאל להודעה שקניתי את הספר בזכות הפודקאסט שלך. היה כמה וכמה וכמה וכמה כאלה, כן. אז כאילו, בסוף זאת הדרך, להגיד לך שאני מקבל כסף על זה שמישהו קונה את הספר של דניאל, לא ואני גם לא רוצה. אבל זה כיף לדעת בסוף שהשפעתי, שעשיתי, שבזכותי אנשים הכירו את הספר הזה אפילו עוד קצת, וחלקם גם החליטו לרכוש, ואני גם לא מצפה לשום דבר בחזרה, זה לא מעניין אותי, עשיתי את זה בשביל עצמי מתוך מקום של הערכה.
יש לנו נגיד לבר וליטה מנהג הזה שאנחנו כל בוקר, כל בוקר, ללא יוצא מן הכלל, יושבים לקפה איזה 20 דקות, היא ואני, ופשוט פותחים כל בוקר, כבר הרבה מאוד חודשים, אנחנו יושבים 20 דקות פחות או יותר, בר ואני, ופשוט מדברים על החיים ועל הזוגיות שלנו,
ענת: ועל כל…
עשהאל: ועל כל מה שבא. דווקא בבוקר. כן, כן, וממש כיף לנו, וזה וואו. ועכשיו תשאלי אותי, רגע, עשהאל, אבל יכולנו לתפור פה עוד פגישה. נכון, באמת יכולנו לתפור עוד פגישה, אבל אני מתעדף משהו אחר, כי בסוף גם הדרך חייבת להיות כיפית, נעימה, מעשירה, טובה, נעימה לעצמי, כאילו, זה לא יכול להיות רק עבודה מאוד מאוד אינטנסיבית קשה ופתרון בעיות. ממש.
ולכן, למרות שאני יודע שזה לא הדבר הנכון מבחינה עסקית, אני ממשיך להתמיד בזה, כי בסוף הדרך היא החלק המרכזי, והמטרות וכל זה, גם בדרך כלל יש קורלציה בין אם הדרך הייתה טובה ונעימה וכיפית, אל מול התוצאות. בדרך כלל כשיש דרך שהיא נעימה, ובאמצעות הנהגה, ובאמצעות לקיחת יוזמה, והובלה, ולקבל את ההחלטות מתוך מקום של באמת להיות טוב כלפי כולם, כולל עצמך, אז גם מגיעים לתוצאות יותר טובות, אגב.
יובל: לגמרי.
עשהאל: זה בדרך כלל גם…
ענת: זה עמידות לאורך זמן.
עשהאל: לגמרי, אפשר להתמיד בזה.

עשהאל: כל הסיפור הזה של ה… הנה, לאחרונה הגיעו אליי כמה עובדים, אפילו עובד ספציפי, לא משנה מי, והוא אמר לי, שמע, עשהאל, קיבלתי זימון למילואים, רוצים שאני אגיע לאיזה שבוע ועוד שבוע, ועדכנתי אותם כאילו שבגדול אני מעדיף שלא, כי אני עכשיו באיזה משרה חדשה, ומאוד חשוב לי רגע ליישר קו מבחינת המחלקה שאני מנהל והכול, וכאילו, זה מה שהיה. ואמרתי לו, אותו עובד הכי אמיתי שיש, לא, תתקשר אליהם חזרה, ותגיד להם שאתה מגיע לכל השבועיים.
ענת: אה, וואו, מפתיע. כן.
עשהאל: ולמה? כי מה זאת אומרת?
יובל: מה?
ענת: למה?
עשהאל: זהו, זה באמת לא מפתיע, כי אני כל ה…
ענת: לא, בהתחשב בעשהאל זה לא מפתיע.
יובל: בדיוק, בגלל שזה עשהאל, אני אומרת.
עשהאל: נכון, נכון, אבל בסוף, הסברתי גם לאותו עובד, מבחינתי, עם ישראל הוא מעל החברה. עם ישראל זה הרבה מעליי, ומעלייך, ומעל כולנו גם ביחד. כאילו, זה משהו שהוא הרבה, הרבה, הרבה יותר חשוב לי וגדול, וזה אחד האבנים הכי גדולות בחיים שלי.
ענת: כן.
עשהאל: בוא'נה, אנחנו משלמים מיסים, אנחנו עושים צבא, אנחנו חיים פה יום-יום, משתדלים שהמקום הזה יהיה הכי נעים למגורים שרק אפשר, וכאילו, אז מבחינתי, אם מדינת ישראל צריכה עכשיו את המנהל מחלקת PPC שלי, לצורך העניין, במילואים, אז מה זאת אומרת? אז הוא ילך והוא ייתן את השבועיים האלה, וזה לא, אני יודע שזה ייצור לי אתגרים, מה, אני מפגר? מה, אני לא יודע באותו רגע שאני אומר לו, תעשה את זה, שזה הולך לפגוש אותי? אבל אני שמח שזה הולך לפגוש אותי, כי שוב, כשאתה פותח עסק, וכשאתה מתנהל אפילו בתור בן אדם שעובד בעסק, אין הרבה הבדל אגב.
כשמישהו, הניגון שלו נכון, אז הוא רואה את זה ככה. אתה יודע שאתה הולך להתמודד עם אתגרים, אתה יודע שאתה לא הולך להגיע לעבודה ולקבל כל היום צל"שים ופרחים מהלקוחות, ושיגידו לך, אה, תצא יום מוקדם, למה לא? וזה לא מה שהולך להיות, כאילו, אחי, זה לא, זה פשוט לא שם, לפחות לא איפה שאני עובד או מכיר.
ענת: לא, לא, זה לא שם במציאות, באופן כללי.
עשהאל: לא אצלי לפחות, מעולם לא נפגשתי במקום עבודה שהוא מהסוג הזה. אז כאילו, לפחות לדאוג שהדרך תעבור בצורה טובה. גם אני, שיש לי מילואים ממש בחודש מרץ לחודשיים.
ענת: אה, שוב?
עשהאל: כן, שוב. אז הדבר הראשון שאני אומר למ"מ מהמילואים, לשליש, זה קודם כל, תרשום אותי לכל התקופה.
ענת: רגע, יש לך יום הולדת במרץ. נכון. איך זה מסתדר?
עשהאל: לא משנה, הנה, חוגגים במילואים. אז אני אומר כאילו, לא משנה, אני יודע שאני אצטרך לסדר את זה בסוף באיזושהי צורה, אבל קודם כל, תרשום שאני מגיע לכל התקופה. אנחנו כבר נתמודד, אני אבין שנייה תוך כדי תנועה כמה מילואים צריכים אותי, באיזו הצורה, מה אני יכול לעשות מרחוק, אם אני יכול לעשות אולי איזה דיילי, וויקלי, לא יודע מה, אבל הכי חשוב זה לא לוותר על הדברים בדרך, אלא להרוויח את הדברים בדרך, ולהבין שבסוף מצוינות זה בן אדם שלא מוותר על אף אספקט בחיים, ולא מישהו שרק אומר, כל עוד זה לא עושה לי כסף, או כל עוד זה לא עבודה, אני שוקל פעמיים. לא, יש עוד דברים בחיים.
בואי, גם עובד, שהנה עכשיו מאיר והדסה נגיד, הם בירח דבש. הם לא עדכנו אותי מראש, אבל כשהם אמרו לי, תשמע, אנחנו רוצים להמשיך לירח דבש, זה מסתדר לנו והכול, אמרתי להם, לכו. למה? כי עבודה תמיד תהיה. לא אשקר לך. הנה, המכירות שלנו עכשיו הן פחות טובות, בגלל שבאמת הם לא פה, והדסה היא באמת אשת מכירות מדהימה. אני יודע שזה כאילו לא יהיה הכי מדהים בשבילי, אבל אני אומר, בסופו של יום, אתה רוצה שהדרך גם שלי, גם של הארגון וגם של העובדים פה, תהיה דרך נעימה, דרך טובה, שהם לא ירגישו שהם צריכים לוותר על כל כך הרבה דברים כדי שהעסק יגיע לאיזה מספר שגם ככה לא אומר כלום.
ואם לא נעים להגיד, אבל גם כל המספרים והבלבולי מוח האלה, אני לא רואה רולקסים, אני לא רואה שיש לי פרארי בחנייה, אני לא רואה שאני גר באיזה פנטהאוז 300 מטר בנוי ועוד 300 מטר מרפסות, זה לא שם, כאילו. אז בסוף אני גם יודע שיותר חשוב לי בדרך לעבור דברים מאוד מאוד טובים וחיוביים, מאשר עכשיו באמת לקצר את היעד שלי בעוד חודשיים, או לא יודע אפילו אם בכלל. אז זה חשוב לי שהדברים באמת יתנהלו בצורה הגיונית.
אותו סיפור גם אם יש לי חברים, נגיד מהצבא, שהיו צריכים עזרה בהרמה של קמפיינים מאוד מאוד ספציפיים. אז ידעתי שזה דבר כל כך קטן בשבילי וכל כך גדול בשבילם, וגם בשבילי כבר הקמפיינים קיימים ורק צריך ללחוץ על כפתור שזה יהיה דולק ועוד איזה כמה התאמות קטנות, שאני כבר הרבה שנים נותן לאיזה שניים-שלושה חברים שלי מהצבא, שאני מרים להם כל מיני דברים, קמפיינים ועניינים, באהבה.
יש לי חבר גר בשוויץ, שזה החבר שהיה לי החבר הכי טוב בצבא. לא היה לי הרבה חברים טובים, אז כשאני אומר שהוא היה חבר טוב, הכוונה היא שהוא באמת היה שם כמו מגדלור בשבילי, במקום מאוד חשוך, ותמיד אני אזכור לו את זה לכל החיים. וכשהוא עכשיו היה צריך שנבנה איזה אתר לעסק שלו בשוויץ או משהו כזה, אמרתי לו יאללה סבבה. כמה יעלה לי? אמרתי לו תקשיב, המינימום של המינימום, אני מצרף אותך לקבוצה עם נורית, עם יורי, עם פה, עם שם, לא יודע, מה שיעלה לי, תוסיף עשרה אחוז, וזה מה שתשלם.
ענת: כאילו מחיר עלות כמעט.
עשהאל: העלות של העלות, ובואי, זה גם לא, גם עדי נכנסה שם, וזה כאילו, זה לא כלכלי, בקיצור, לא תמכרתי כלקוח, אלא כמו מעשה טוב, שאני רוצה לעשות כחלק מזה, שגם ככה כבר יש פה חברה, ויש פה לקוחות, ויש פה הכול, אז יאללה, איזה חבר מהצבא, שגם ככה זה לא איזה עסק כבד, אלא משהו מאוד תקופתי, אז יאללה, לעשות את זה הכי טוב שאני יכול, זה דברים טובים לאורך הדרך.
גם בר אגב, שעבדה לפני זה במשרות של הייטק, אבל מה זה הייטק? אני מדבר איתך על רמה שהייתה נכנסת בשמונה בערב הביתה, ולא מבינה מה הבעיה בכלל.
ענת: בר היא מהנדסת אלקטרוניקה.
עשהאל: היא מהנדסת חשמל.
ענת: כן.
עשהאל: אז כשהייתה מגיעה הביתה בשמונה בערב, ומספרת לי שגם המנהל שלה לא הסכים שהיא תצא, והיא בסוף יצאה באין ברירה או משהו, ומגיעה בוכה, יום כן, יום לא, אמרתי, אני חייב לפתור את הטמטום הזה, כאילו, כן. די, חלאס.
אז גם היום, כשהיא עובדת פה ועושה את הכספים וכאלה, להגיד לך שזה המהלך הכי כלכלי? שאי אפשר להביא מישהי יותר זולה? אפשר. אבל זה לא העניין. העניין הוא שאתה רוצה, הנה, עכשיו בזכות הסיפור שאנחנו מעסיקים את בר, אז אשכרה הילדה, יש לה אימא, והיא לא חוזרת באמצע הלילה כשהיא כבר ישנה כל יום. אז בסוף אני מרוויח פה ערכים ועושה טוב לאנשים שאני אוהב ושהם סביבי לאורך הדרך.
ואז גם אם באותה שנה הרווחנו חצי מיליון או מיליון שקל פחות ממה שתכננתי, אני חי עם זה בשלום, אני בסדר עם זה. גם ככה זה לא ישנה לי כלום, גם ככה אנחנו ממשיכים להרוויח והכול בסדר. אז לא נרוויח שלושה מיליון, נרוויח שני מיליון או ארבעה מיליון, זה לא ישנה את החיים שלי, לא ימינה, לא שמאלה, אלא זה איפשהו באיזה איזון טוב באמצע. וכמו שאמרתי, גם ברגע שמסגלים את דרך החיים הזו, אז מסתבר שגם היעדים וגם המספרים עולים סך הכל בצורה חיובית.
כן, כי בסוף, כשאתה טוב עם האנשים סביבך שאתה אוהב ושאתה עובד איתם, והם רואים את זה ומרגישים את זה והם באמת יודעים שזה ככה, אז גם הם נותנים יותר מעצמם, וגם הם, כשהם כבר עובדים, אז הם באמת עובדים. הם לא מגיעים לעבודה, הם באים לעבוד. יש הבדל. אז זה בסוף טוב לכל הכיוונים, ואני בטוח בזה.

עשהאל: עוד איזה, מה ששמתי לעצמי ככה בצורה מאוד מאוד משמעותית, זה להפיץ את אהבת חינם. זאת אומרת, במקצוע הקודם שלי, כשהייתי קוסם,
ענת: וואו, אמן חווי,
עשהאל: אני הייתי קוסם, אבל הייתי לילדים. אז היה קטע שהקולגות ממש היה קשה איתם.
ענת: באמת? זאת אומרת,
עשהאל: כל הזמן היה לכלוכים, וכל הזמן היה שקרים, וכל הזמן היה חוסר בפרגון, וכל הזמן היה ממש בצורה מאוד מאוד נוכחת.
ענת: למה לדעתך?
עשהאל: גם מסתבר שבכל מקצוע יש את הדבר הזה, אבל למה? כי אצל הקוסמים זה אנשים שהם מאוד אמנים, הם מאוד מאוהבים בעצמם, הם בטוחים שאצלם כל התורה, ואז כשהם ראו פתאום שירון ועשהאל מצליחים להגיע ל-40 הופעות בחודש, מבחינתם הם עשו את המתמטיקה של, היי, אם הם עכשיו עושים 80 הופעות בחודש, כנראה שלנו ירדו הופעות בגלל זה.
ענת: וואלה.
עשהאל: וזה סתם, בין אם זה נכון ובין אם לא, בעיניי זה קשקוש בלבוש. ולכן, כשאני מגיע למקצוע החדש כמקדם אתרים, אז מאוד חשוב לי לייצר אהבת חינם. ויש לנו נגיד חברה מקבילה אלינו, שכמעט כל מי שפונה אליי דרך קמפיינים, אז הוא גם פונה אל החברה הזו בשיחות מכירה וכאלה. ולפעמים אני מרגיש שהצד השני מנסה להכשיל אותי, אומר את השם כדי שאני אגיד, אה, הם ככה והם לא ככה. ותמיד אני אומר, תקשיב, חבר'ה מעולים, מבחינתי סגור איתם, סגור איתי, זה לא קריטי, העיקר בוא נצא לדרך.
ואנשים לא מצפים לתגובה הזו. וברגע שהם שומעים תגובה כזו של פרגון אמיתי, זה טוב, כי בסוף כולם יודעים הכול. כמו שהוא סיפר לי מה הוא חושב עליהם, אחרי שהוא מדבר איתם הוא מספר להם מה הוא חושב עליי. אז זה דבר מאוד חיובי.
גם לראות עובדים מתקדמים ומתפתחים, נקרא למשל את יהודה. הוא עובד אצלי כבר שנה חמישית אולי, ברצף, ואתה רואה איפה הוא התחיל. הוא התחיל ממקום שאני לא רציתי לגייס אותו, כי לא חשבתי שזה מתאים, ובסוף הצעתי לו שכר מינימום ונתתי לו להתחיל.
יובל: זה מצחיק אותי לשמוע, כי הוא כזה כוכב.
עשהאל: זה הזוי. היום השכר שלו מהמם ומדהים, והוא ממש מתפרנס יפה והכול סבבה, אבל הוא התפתח בצורה מטורפת. אתמול בערב היה לנו לקוח עם פריצה לאתר, ואתה רואה את התפקוד של יהודה, אתה אומר לעצמך, איך יכול להיות שאני בכלל קשור להתפתחות המשוגעת הזו? הוא פשוט ניהל משבר סייבר בצורה פסיכית בעצמו.
זה בן אדם שאני אתן בשבילו הכול. אמרתי לו פעם, תדאג שבחיוג מהיר שלך, אם יום יבוא ותסתבך במשהו באמת גדול, שאני אהיה שם. יש הסכם לא כתוב ביני לבין כל אחד מהעובדים: אני מצפה מהם לעשות את הטוב ביותר בשביל החברה, אבל התפקיד שלי זה לוודא שהם מתפתחים כל הזמן. לא יכול להיות שעובד עובד כאן שלושה חודשים והוא מרגיש שהוא לא זז לשום מקום. ואם זה קורה, אני מסתכל פנימה ואומר איפה אני מפספס.
ענת: איפה טעיתי?
עשהאל: ממש ככה.
יובל: זה שיתוף פעולה בין שניכם.
ענת: באמת שזה מזכיר לי אנקדוטה. אחת השיחות הראשונות שהייתה לי עם עשהאל בהקשרי עבודה, הייתה אחרי בוטקאמפ שרציתי לעשות הסבה לתכנות וזה דשדש. שאלתי את ירון זיגי מה הוא עושה היום, הוא סיפר שהוא כותב לעשהאל תוכן לקידום אתרים. אמרתי, אולי עשהאל צריך עוד מישהו.
אני זוכרת שאמרתי לעשהאל שלוקח לי תשע שעות לייצר מאמר של 500 מילה, ואני לא רואה איך זה יהיה כלכלי. והוא אמר לי, יש לי פה כותבים שמייצרים תשעה מאמרים כאלה ביום. אמרתי לו, לא מאמינה לך. עשינו פיילוט, ואמרתי challenge accepted. אחרי כמה שנים הגעתי ל-200 אלף מילים בחודש, עוד לפני עידן ה-AI.
ומה שהדהים אותי זה לא הפרנסה, אלא פריצת הגבולות. הנקודת פתיחה לעומת נקודת הסיום. זה מחלחל לתחומים אחרים בחיים.
עשהאל: ואני תמיד אומר, לא משנה מי המאמן, מי שמנצח את הקרב זה הספורטאי עצמו. אתה בסוף זה שישב וכתב תשעה מאמרים.
ענת: הטריגר חשוב. מישהו שיאתגר את התפיסה שלך.
עשהאל: נכון. כמו במרתון, שאף אחד לא האמין שאפשר לרדת משעתיים, וברגע שמישהו שבר את זה, פתאום אחרים גם עשו.
וגם ליאור. אנשים בארגון היום לא מכירים איך הוא הגיע ואיפה הוא היום. הוא היה בינוני ומטה, והיום הוא מנהל מחלקת מכירות, אלוף עולם. אתמול הוא שלח מסמך אסטרטגיה והצעה ברמה שאני התרגשתי. אין דבר שיותר יפה בעיניי ממישהו שעושה משהו יותר טוב ממה שאני הייתי עושה.
גם עם לקוח שהייתה לו פריצה ב-20:30 בערב. לא חייב לענות, אבל בחרתי לענות, כי הוא התנהל בכבוד ובקור רוח. היה לי כיף להיות שם בשבילו.
אני פתחתי את החברה הזאת ב-2014 אחרי שנפלתי עם חברת קידום שחייבה אותי לשנה ולא סיפקה גישה. אמרתי, אני אקים חברה שלא מחייבת לשנה. והיום אנחנו לא מבקשים התחייבות. אני מגיע כל יום ונותן את המקסימום כדי שהלקוחות יקבלו את הטוב ביותר. זה תיקון בשבילי.
את קובי, החבר הכי טוב שלי היום, הכרתי דרך העסק. הוא התחיל כלקוח SEO לפני שמונה-תשע שנים. הרבה דברים קורים לאורך הדרך.
הייתי רוצה שגם המאזינים ישימו דגש על הדרך. לא אומר להפסיד כסף כל חודש, אבל למצוא איזון בין הדרך לתוצאה. כי התוצאה היא לא הדבר היחיד שמעניין. יש לקוחות, עובדים, ספקים, קשרים שנוצרים בתהליך.
יובל: אני חושבת שהרבה החלטות שלכאורה לא עסקיות, הן דווקא הכי עסקיות. אם אתה הולך לכנס, אתה מתמקצע, עושה מינגלינג. אם אתה עושה 20 דקות עם אשתך כל בוקר וזה מטעין אותך, אז אולי ויתרת על פגישה, אבל הגעת באנרגיות אחרות.
ענת: גם העסק מרוויח.
יובל: וגם אנחנו מרוויחים.
עשהאל: ענת, משהו לסיום?
ענת: אני חותמת בפה מלא על מה שאמרתם. הכסף הוא אמצעי, לא מטרה. אם הייתה נוסחה בטוחה להצמחת עסק, כל המשתנים האלה היו בפנים: קשרים, עובדים מרוצים, בני משפחה תומכים. אפשר לנסות בלעדיהם, אבל לא בטוח שתגיע לאותה איכות חיים שבשבילה אנחנו עובדים כל כך קשה.
עשהאל: לגמרי. אז ענת ויובל, תודה רבה.
ענת: תודה רבה.
עשהאל: אנחנו נסיים את הפרק כמו שהתחלנו. There is no road to happiness, happiness is the road. תודה רבה שהקשבתם, ואנחנו נתראה בפרק הבא. יאללה, ביי.

ידע שיווקי, עדכוני SEO ו-GEO, ומגמות דיגיטל - ישירות אליכם

ניתן להסיר בכל עת. ללא ספאם, מובטח.