על הפרק
מצפן עסקי בזמני סערה: הפרק הזה מספק כלים פרקטיים לניהול עסק תחת אש. למד כיצד לשמר יציבות, לשמור על מוטיבציה של הצוות ולנווט את העסק דרך אתגרי המלחמה, תוך הבטחת שרידות וצמיחה עתידית.
תמלול הפרק המלא
עשהאל: היי חברים יקרים, מה המצב? פרק 82 כבר כאן בפרק הזה דיברנו על עסק תחת אש, איך לנהל עסק בזמן מלחמה. אז, אני מקווה שלא יהיו לנו אזעקות בזמן השידור. פרק 82, מתחילים!
גדלתי בשומרון. קשב וריכוז, המון. כדורגל, מקום ראשון. העיקר, לא לישון. אני בן 10 – הלם. סבא עשה קסם. איך בעצם? 12 – שלוקים קרים. מכירות של החיים. המצב אנוש? היצע וביקוש. 13 – פליירים כל היום. בקור. בחום. קברתי בחול. פוטרתי. למדתי. אמון מעל הכול. 16 – קוסם אמיתי. עסק פגזי. 70 אלף שקל בחודשי השיא. קוסם זה לשחק. לשחק זה לשווק. מקל הקסמים התפרק. עורכי דין. התחלתי לשווק. בפודקאסט שלי אשתף מניסיוני, לשווק ולמנכ״ל ממש כמו עשהאל. בלי פילטר או עריכות. אין סודות. שימו אוזניות. פרק של השמחות.
טוב, אז פרק 82. האמת שהיום זה יום לא שגרתי, היא תהיה ככה בהתרעת בזק. נמצאת יובל, יובל, מה שלומך?
יובל: בסדר גמור, מה עניינים?
עשהאל: מצוין, אנחנו ככה באמת לא ידענו איך אנחנו הולכים להקליט היום את הפרק. אנחנו נמצאים היום בשלישי לשלישי, 26. וזה ממש בעיצומה של המלחמה. אני באופן אישי מאוד מאוד משתדל ועושה כל שביכולתי כדי שלא נפספס אף שבוע וממש נקפיד להקליט פרק כל שבוע. אני יודע גם שיש לא מעט אנשים שמחכים לשמוע את הפרק. וסידרתי גם את המשמרות של המילואים שלי בצורה כזו שאני אוכל גם באמת לבוא ולעשות את הפרק הזה, וזה תמיד נחמד. אז היום אנחנו הולכים לדבר על עסק תחת אש. איך אפשר בעצם להחזיק עסק בזמן מלחמה, ולא נעים להגיד, אבל השנה האחרונה הנורמלית שהייתה לנו פה במדינה הייתה 2019. אז בואו נגיד שהמלחמות פה חוגגות, ותמיד זה היה ככה בגדול, ואני מניח גם שזה לא הולך להשתנות בהרבה, אפילו שאנחנו מביאים הישגים מדהימים, כל פעם יש לזה שם אחר, וזה פשוט איזשהו לופ כזה שאנחנו נראה לי כבר התרגלנו לחיות בו. ואנחנו רוצים בעצם היום קצת לשתף מהעולם שלנו, מהניסיון שלנו, איך אני יכול בעצם להחזיק את העסק שלי בצורה טובה, למרות שיש מלחמה, למרות שיש חוסר ידיעה, חוסר ודאות, אז ככה על זה אנחנו נרוץ היום. אז בואו נתחיל.
קודם כל, כאזרח במדינת ישראל, כבעל עסק במדינת ישראל, מלחמות זו לא הפתעה. זה ממש משהו שכמו שאתה נגיד יודע שחודש פברואר זה חודש עם 28 ימים, ואז בדרך כלל חודש פברואר זה חודש חלש בעסק, אז שנה הבאה זה לא יכול לתפוס אותך לא מוכן, כי כל פברואר הוא 28 ימים. או אם לצורך העניין עכשיו אנחנו יודעים, ששישי-שבת זה ימים שאנחנו לא עובדים בעסק, אז לא להתפלא שבשישי-שבת יש פחות הכנסות. זאת אומרת, זה דברים שהם ממש ברמת הצפויים. עכשיו, אני חוזר ואומר, מלחמה במדינת ישראל זה דבר צפוי. זאת אומרת שגם עכשיו שיש מלחמה עם איראן, והמלחמה לצורך העניין תסתיים נניח עוד שבועיים או משהו כזה, זה לא אומר שאני עכשיו אגיד לעצמי, יופי, מעכשיו לא יהיו מלחמות.
יובל: נגמרו כל המלחמות.
עשהאל: בדיוק. אלא אני אגיד לעצמי, אוקיי, מתי המלחמה הבאה לדעתי תקרה?
יובל: אני בדיוק עכשיו, כאילו, אתה יודע, בימים האלה שאנחנו בבית, מישהי באינסטגרם העלתה שהיא שלחה לצ’טג’יפיטי את השנה שהילד שלה נולד בה, הוא בן, לא יודעת, שבע, שמונה, לא יודעת, אחת עשרה גג. והיא אומרת לו, כמה זמן מהחיים שלו, כשהוא בזיכרון מודע והכול, הוא חווה דברים נוראי, כאילו מלחמות, מגפות, דברים שיטלטלו את עולמו, והוא יצא כזה 80 אחוז מהחיים שלו, בערך הוא חווה דברים מטלטלי ומשני חיים.
עשהאל: מטורף. אגב, בטח הדור הזה יצא מאוד מוצלח.
יובל: זהו, מאוד מעניין, מאוד מעניין, לראות…
עשהאל: כל הדור הזה תחת אש, אני חושב שהם יצאו הכי מוצלחים שיש, כי בסוף הקושי, המחסור, זה לדעתי מה שמייצר את המצוינות ואת הרושע הגדול ואת היציאה מחוץ לקופסה. בוא נגיד שכשאנחנו מוכרחים לעשות משהו, אנחנו עושים אותו טוב יותר מאשר אם אפשר לעשות אותו או אי אפשר לעשות אותו. זהו, סליחה. אז בואו נתקדם.
מלחמה זה דבר צפוי – הכנה מתמדת
אז קודם כל, מלחמות זה דבר שאנחנו צריכים להיות מוכנים אליהן וזה לא מפתיע אף אחד וזה תמיד ככה ופשוט כל הזמן גם בזמן שגרה צריך לחשוב מה אני עושה כדי להיות מוכן למלחמה הבאה. עכשיו, מהניסיון שלי והניסיון במדינת ישראל של משנת 1948, אחרי כל מלחמה מגיעה צמיחה. אמרנו את זה גם אחרי השביעי לעשירי וזה בדיוק מה שקרה. מי שרוצה מוזמן להסתכל מה קרה למדדים בבורסה של הבורסה הישראלית, והוא יראה בעצמו בשלוש-ארבע השנים האחרונות, שלוש שנים האחרונות נגיד, מה קרה. זאת אומרת, יש לנו שם עליות ברמה מטורפת לגמרי, כי כמעט אחרי כל מלחמה מגיעה צמיחה, וגם את זה צריך להכיר. אז לא להתרגש יותר מדי ממלחמה, אלא פשוט להבין שזה עניין שצריך להכין את עצמנו אליו, צריך לדעת שהוא קורה, אבל לא מתרגשים. בסוף, בטוטל זה יוצא בסדר.
עכשיו, המלחמה הזו, בסופו של יום, היא מוציאה את ישראל ממש מעצמה, לא רק מעצמה צבאית, גם מעצמה כלכלית. כאילו, בסופו של יום, איראן זו מדינה ענקית, ענקית בקטע מטורף, הרבה יותר גדולה מישראל, ווואלה, מדינת ישראל באה, ועם חיל אוויר ועוד כמה, וחיל מודיעין ועוד כמה חילות כאלו ואחרות, איך אומרים, חילות…
יובל: חיל זה זכר או נקבה?
עשהאל: לא יודע. אז בואו נמצא מילה אחרת. עם כוח צבאי מצומצם כזה או אחר, מצליחים לעשות דברים שהם בגדר ניסים, כאילו, באמת, זה מטורף לגמרי. והעולם מסתכל מהצד ואומר, וואו, כאילו, מטורף. ולא סתם, אתמול היה היום כמעט, לדעתי, מהחזקים ביותר אי פעם של הבורסה הישראלית. אתמול מדד תל אביב 125, לדוגמה, עלה בכמעט 5%, 4.75%. אז זה לא בטעות, זה כי באמת העולם מבין יותר ויותר שאפשר לסמוך על מדינת ישראל, שהכלכלה שם, עם כל הכבוד לזה שיש מלחמות, ועדיין הכלכלה יציבה. הנה, תסתכלי עלינו. אנחנו כרגע תחת אש, העסק פה, הנה, את, אני ואולי איתי ודודי פה גם כן מגיעים בקושי למשרד, כי זה יותר נוח להם, כל השאר מהבתים. אבל עובדים, עובדים, להגיד לך שעכשיו היה ביטולים מלקוחות או דברים כאלה? לא, לא היה. כאילו, זו מדינה מאוד מתורגלת. אז בסוף זה מוציא את ישראל מעצמה ממש חזקה בכל מה שקשור לפן הצבאי, כלכלי, וצריך פשוט להכיר את הדבר הזה, ואז צריך גם להבין שברגע שיש לי פיזור של השקעות, וחלק מההשקעות שלי הן גם על הבורסה הישראלית, אז זה פשוט מאוד מאוד מיטיב איתי, כי יכול להיות שהעסק החודש לא ירוויח כסף, כי מה לעשות, המצב פה הוא מורכב, אבל מספיק שיש לי פתאום השקעות והן נמצאות במקומות הנכונים, ופתאום כן יש לי צמיחה, וזה דבר מצוין.
אנחנו בקורונה בעצם התחלנו לעבוד עם תוכנה שנקראת דיסקורד, זו בעצם תוכנה שהיא בעיקר נועדה מלכתחילה לגיימרים. כשגיימרים עכשיו משחקים אחד מול השני, קבוצה נגד קבוצה, אז הם צריכים בעצם שתהיה להם אופציה לדבר אחד עם השני תוך כדי המשחק ולעשות כל מיני דברים. אז המציאו תוכנה בשם דיסקורד, זו תוכנה מאוד מאוד פופולרית, יש בה כל מיני חדרים וירטואליים, ואפשר להיכנס ולצאת ולעשות שיחות פרטיות ושיחות בחדרים ולשתף מסך וכל מה שצריך ולהקליט, ובאמת יש שם המון המון המון פיצ'רים. ואנחנו היום משתמשים בזה בצורה מאוד מאוד מאוד אינטנסיבית, כי מה לעשות, אנחנו כרגע כולם בבתים, ומאוד מאוד קשה לייצר איזו שליטה באנשים ולהבין רגע מה כל אחד עושה, ולעשות איזה דיילי והכול. אז דיסקורד זה פתרון אחד שהוא מאוד מאוד פופולרי ומוכר וידוע, ואני אישית מאוד ממליץ עליו. כמובן שיש עוד מלא פתרונות כמו סלאק או כמו אפילו גאזר או כאילו יש מלא מלא מלא מרחבים דיגיטליים כאלה שאפשר להשתמש בהם. אני אוהב את דיסקורד א' כי הוא חינמי, זה תמיד כיף לקבל מוצר כל כך טוב בחינם, ב' הוא מאוד מאוד יציב, זה לא עכשיו מוצר שהיום עובד ומחר לא עובד, וג', אנחנו מכירים אותו, זאת אומרת אנחנו כבר עבדנו איתו בקורונה והנה עכשיו אנחנו עובדים איתו שוב, והמטרה היא כמו בחיים, כל הזמן, מכל שלב, מכל דבר שאנחנו עושים בחיים, ללמוד ממנו לדבר הבא. אז היום כשאנחנו מתחילים לעבוד עם הדיסקורד, אני מרגיש שאנחנו כבר כאילו ממשיכים את 2020, אנחנו יודעים איך הדבר הזה עובד, וזה מאוד מאוד עוזר לנו.
בזמן מלחמה מאוד מאוד חשוב לייצר מוטיבציה גם אצל העובדים, גם אצל הלקוחות, גם אצל הספקים, זאת אומרת זה איזושהי תקופה כזאת שיש איזה דכדוך כללי נקרא לזה, אנשים בחוסר ודאות, חלק מהאנשים לא בדיוק ישנו כי הם כל הזמן בתנועה כזה מהמקלט וחזרה הביתה, והמקלט, לא כולם יכולים לישון במקלט. אגב, איך זה עובד אצלך בבית?
יובל: לנו יש מקלט של הבניין, אבל אורון הוא האחראי בינינו, יותר חושב על כל הקילוגרמים של חומרי הנפץ והאור, וכל מיני כאלה. אז כאילו כשהיה את המלחמה הרגועה יותר, יותר עזה כזה וזה, או טילים של תימן, אז הסתפקנו במקלט הזה, אבל עכשיו אנחנו הולכים למקלט, יש לנו מקלט לא רחוק גם שהוא שכונתי, הוא ממש כאילו כמה קומות מתחת לאדמה וזה, ואנחנו גם ישנו איזה לילה אפילו במקלט הזה.
עשהאל: וואו.
יובל: כן, קנינו ציוד קמפינג בזמנו, לישון, לישון, כאילו בדקטלון, ממש קנינו מיטות כאלה נפתחות של שטח, ולא יצאנו להשתמש בהן מעולם, וחנכנו אותנו במקלט הזה ממש.
עשהאל: יואו.
יובל: כן, סיפור טירוף.
עשהאל: בוא'נה, אתם הולכים אשכרה ל… כמה זמן ההליכה זה?
יובל: לא, לא הרבה, זה ממש שלוש דקות.
עשהאל: אז זה בזכות ההתראה שעכשיו אנחנו מקבלים, כן, כן. שאפשר באמת ללכת שלוש דקות, כי פעם האזעקה הייתה דקה וחצי, נכון. ובקושי, וואו, איזה יופי, מדהים.
יובל: כן.
עשהאל: אוקיי, ואת יכולה לספר לי קצת על, אחרי שעשינו היום ואתמול, ואת יכולה קצת לספר לי על איך דיילי יומי נראה בזמן מלחמה? זאת אומרת, איך הדבר הזה מתנהל?
יובל: אנחנו קובעים לנו זמן קבוע, אני חושבת שזה מאוד חשוב גם כן בכל הדבר הזה, לשמור על איזושה עולים וכולנו שנייה עושים איזה זמן חלון קבוע, וגם רואים אחד את השני, מתפתחים מצלמות ולא מוותרים על זה, זה גם כן קצת מחבר והכול, וגם ככה אנחנו או בבתים או במקלטים עם אותם שכנים, אז קצת לראות אחד את השני זה ממש נחמד. אז אנחנו עולים, כל חדר, אנחנו הרי, כמו שסרל אמר, מחולקים לחדרים, יש מחלקת תוכן ששם ענת מנהלת את הישיבת בוקר הזו, יש את המכירות של ליאור, נעמית וסיור וכן הלאה, אז אנחנו כל אחד עם ראש הצוות שמנהל את הישיבת בוקר, עוברים על הדברים, מה עשינו אתמול, מה אנחנו הולכים לעשות היום, כאילו לבדוק שיש איזושהי יציבות, לראות שמישהו, אם מישהו צריך עזרה, אז כמובן אנחנו נרתמים, אם מישהו חסרות לו משימות או הוא לא סגור על עצמו, אז כמובן גם תמיד נשמע לעשות, אז זה בגדול ככה, מאוד עושה סדר, ומיישב את הראש קצת שגרה בתוך כל הדבר הזה, זה לדעתי נהדר. בדיוק.
עשהאל: אז ככה נראה בעצם דיילי, יומי, וככה אנחנו עושים את זה כל בוקר. אפשר גם לעשות דיילי סיום יום, נגיד קובעים בחמש וחצי, כל אחד עולה, מספר מה היה וכן הלאה. זה משהו שגם אנחנו מתרגלים מדי פעם, זאת אומרת, גם במצבי שגרה, באמת, שגרה לחלוטין, לפני נגיד כמה חודשים, כשבאמת היה שקט קצת, ותקופה של איזה כמה חודשים, כן, של שקט, אז אנחנו לפעמים יכולים לבוא ולהגיד, חבר'ה, יום ראשון הקרוב כולם עובדים מהבתים, לא כי יש בעיה, לא כי המשרד סגור, לא כי כלום, פשוט כי אנחנו רוצים לתרגל את העניין הזה של עבודה מהבית, ואז אנחנו רוצים לוודא שלכל החיים יש עמדה שמתאימה לו, שעכשיו בן אדם לא עובד מהמיטה למשל, אתה רוצה לדעת את הדברים האלה לפני, זה מאוד מאוד מזכיר את הצבא, בצבא, לפני שיוצאים לפעילות, עושים מה שנקרא תרגולות, מקטגים, מקטגים זה מקרים ותגובות, בעצם מנסים לחשוב על מה יכול לקרות, ואיך אנחנו הולכים להגיב בזמן אמת, וברגע שיש את המקטגים האלה, כאילו את המקרים ותגובות, אז הרבה הרבה יותר קל להגיב בזמן אמת בצורה טובה.
אני אתמול, או שלשום, שלשום הייתי, אם אני לא טועה, במילואים, ומה שקרה זה שנכנס לי איזה, לא יודע, איך הוא נקרא, סגן אלוף לחמ״ל והתחיל לשאול אותי שאלות, עשה לי כזה סוג של בחינה. עכשיו, אני מאוד מתורגל, אני בדיוק מהשיחה איתו הבנתי שאני כבר המון שנים, אני הכי ותיק בחמ״ל,
יובל: כאילו,
עשהאל: זה מטורף. כן, כל מי שהיה, כאילו, כל מי שהיה כשאני הצטרפתי לחמ״ל של הפלוגה, אז הוא כבר לא איתנו, וכל מי שהגיע זה חדשים שהגיעו אחריי, אז פתאום אני קולט,
יובל: בואנה,
עשהאל: אני הכי ותיק פה, וואו. אז הוא שאל אותי כל מיני שאלות, סתם לצורך העניין, מה עושים בפרש טורקי, מה עושים באביר לילה, מה עושים בחץ פלדה, כל מיני תרחישים בעצם, מכין את החיילים אליהם, והיופי הוא שהצבא, בגלל שזה גוף כל כך גדול, שאפשר ללמוד ממנו כל כך הרבה, אז הכל בעצם מסוסתם, אין חשיבה. זאת אומרת, יש ממש מין קלסר עם כל הסדרי הפעולות שבעצם, סדר הפעולות שיכול לקרות על בסיס כל תרחיש, וככה למעשה אתה פשוט ממש יודע כל דבר, מה צריך לעשות, הרבה פעמים גם מדביקים את זה כזה על הקירות של החמ״לים וכאלה, אבל שורה תחתונה, המטרה היא לייצר כמה שפחות חשיבה והסקת מסקנות אישית, ויותר פשוט ללכת לפי זה רשום, זה הנוהל, ככה עושים, וזה עובד הרבה הרבה יותר טוב. זה קצת מזכיר לי אפילו את השלט פה מולנו, של הצ'קליסט, תכנת חדר פודקאסט, אז יש ממש שלבים אחד אחרי השני, ואין פה יותר מדי חשיבה. אותו דבר עם כל מה שקשור, יש דבר שנקרא אופציות. אופציות זה בעצם אומר שאם עכשיו קורה איזשהו מקרה שמשלב כמה כוחות בצבא, אז מה כל כוח עושה? וזה הכל סיסטמטי, מחט אומר בוא נעשה את אופציה מספר 5, וכל כוח יודע מה הוא צריך לעשות. אז גם זה, בסוף זה להכין את עצמנו, זה להיות מוכנים לרגע האמת, וככה צריך לעשות גם בעסק, לייצר כל מיני רשמצים, רשימות כאלה, וסדאפים, סדרי פעולות, ואופציות, וכדי שבאמת כולנו נדע מה עושים במקרה ו-1, 2, 3.
זה מזכיר לי גם את הקטע עם הציוד, שברגע שהבנו שיש מלחמה, ויום שבת זה התחיל, וכבר הבנו שזה קורה, ישר, עכשיו, זה לא איזה משהו שהייתי צריך להמציא את הגלגל, כי ככה עשינו גם פעם קודמת, ופעם לפני, ופעם לפני, וכמו שאמרתי, אנחנו מתורגלים פה במלחמות. אז ישר מאיר הגיע למשרד, יחד עם הדסה, לקחו פה את כל הציוד של כל האנשים שהיו צריכים להקפצות לתוך הבתים, העבירו לכל האנשים בבתים, אחד-אחד, את הציוד, זאת אומרת, הכל כבר היה מאוד מאוד מסוסתם. ואז אם יש לי, נגיד, סתם דוגמה, את, לא יודע, את עדן, שחסר לה טלפון עבודה, אז הם מביאים לה את הטלפון הביתה, וככה למעשה מתרגלים לזה ומבינים שככה הדבר הזה עובד.
בואו נדבר טיפה על העניין הזה של המילואים שלי, אוקיי? אני כבר בטוח התייחסתי לזה כמה פעמים, אבל בכל זאת עכשיו זה פרק טוב להתייחס לזה. כל פעם שאני מקבל צו מילואים, אני קודם כל אומר לצבא, כן, אני מגיע. אני קודם כל מגיע. עכשיו, הרבה פעמים, אני לא תמיד יודע איך בדיוק זה הולך לקרות, כי לפעמים זה מרגיש לי שרגע, אבל העסק ככה, וחסר ככה, ובדיוק חסר לי פה, וגייסתי את ההוא, ופיטרתי את ההוא, ויש לי ספק חדש, ולקוח חדש, וכל מיני סיפורים ומעשיות, שתמיד זה קורה, כאילו זה תמיד קיים, זה המשמעות של עסק. עסק זה אף פעם לא על מי מנוחות,
יובל: בדיוק,
עשהאל: זה תמיד קורה משהו. ומילואים זה זמן ממש ממש טוב לבדוק את העסק שבנינו. זאת אומרת, אם עכשיו המנכ״ל הולך לחודשיים מילואים, והעסק קורס, אז לא היה פה עסק מלכתחילה.
יובל: נכון.
עשהאל: כאילו, זה קצת מזכיר את הקטע הזה שלפעמים פתאום יש מלחמה, ואז נעצרות ההכנסות. עכשיו, עסק שלא יכול לפעול לפחות חודשיים-שלושה במינימום, בלי הכנסות, ועדיין להמשיך לפעול, בעיניי זה לא עסק, בעיניי זה איזה עוסק מורשה כזה. זה לא חברה. חברה, הרעיון זה שיש לה עתודות. גם כשמדברים במונחים של חברה, זה לא כמו בן אדם פרטי. אני כבן אדם פרטי, למשל, אם יש לי עכשיו הוצאה של 5,000 שקל, זה משמעותי לי. אני חושב, אם אני צריך את זה, אם אני לא צריך את זה. חברה יכולה להוציא 5,000 שקל, אני מדבר איתך על רמה של פולי קפה בחודש.
יובל: כאילו,
עשהאל: זה יכול להיות על דבר כזה זניח, שכאילו באמת, על בונוסים, על בונוסים לחצי מהעובדים בחברה זה יכול לצאת 5,000 שקל. אבל זה בדיוק הרעיון, זה לשני הצדדים, שבסוף גם כשהחברה עכשיו צריכה להיערך למצבי חירום, אז היא צריכה לוודא שיש לה בתזרים לפחות פעמיים -שלוש את כל המשכורות ואת כל ההוצאות של החברה. ממש, שזה זמין לרשותה, כי זו חברה, זה לא בן אדם פרטי. הסכומים צריכים להיות בהתאם. אז כשאני יוצא למילואים, אני רוצה לוודא שהחברה שבניתי, שהחברה שבנינו, שמה שיש לנו כאן זה אמיתי, זה לא שאם המנכ״ל עכשיו הולך לשבועיים למילואים, אז פתאום העסק קורס. אז כל פעם שיש לי מילואים, מבחינתי זו הזדמנות מדהימה לבדוק את העניין הזה, לבדוק כמה באמת עכשיו העסק צריך אותי באופן אישי, כדי שהוא יוכל להמשיך לתפקד ממש בצורה טובה.
יש את העניין גם של ברגע שקורה משהו, אז לא לנסות לטטט את הדברים מתחת למיטה. זאת אומרת, זה לא יעזור נגיד עכשיו, אם התחילה מלחמה, לא לעדכן את הלקוחות שאנחנו ממשיכים לעבוד כרגיל, כי, לא יודע, מתוך אולי איזו חשיבה של בוא לא נעיר אף אחד, אם לא אמרו לנו, אז שלא, זה מטומטם לגמרי. תמיד, תמיד, תמיד עדיף להיות זה שיוזם את השיחה. להוציא הודעה מסודרת לכל הלקוחות, לקוחות יקרים. אנחנו יודעים שזה זמן מורכב, אנחנו איתכם לכל דבר ועניין, אנחנו מתורגלים בזה, אנחנו עובדים מהבתים כולם, כל דבר שאתם צריכים אנחנו כאן בשבילכם. עכשיו זה זמן דווקא עכשיו לדחוף ולעשות עוד קריאייטיבים ועוד מאמרים ועוד שישורים.
יובל: אני מבקישה שגם הלקוחות הם קצת יותר, כאילו, בגלל שאנחנו מתורגלים מהדבר הזה, אני ראיתי באחת הקבוצות שאחד מהחבר'ה רשם, אנחנו בכל הכוח, למרות המלחמה, למרות הזה, אנחנו עובדים כרגיל, נותנים בראש, וכאילו, בתגובה, אחד הלקוחות רשם, כן, גם אני, אני לא נסגר בבית, אין לו שום דבר, הכל עובדים כרגיל, יאללה, כאילו,
עשהאל: זה נותן גם איזו השראה לצד השני שהוא אומר וואנה אני לא הייתי בטוח כאילו אם נמשיך לא נמשיך ופתאום אני רואה שיש פה חברה שהם ממשיכים כולם מהבתים וזה מהיום למחר, כן, זה לא שידענו מתי המלחמה תהיה, אז כאילו זה באמת דבר שהוא חיובי, באופן כללי גם אני ממליץ תמיד להיות בפתיחות ובשקיפות ופחות עכשיו לנסות נקרא לזה להסתיר או לא לדבר על משהו, כי זה לא הולך לעזור לאף אחד, גם ככה הדברים האלה הולכים להתגלות ולצוף, אז שווה להיות אלה שפשוט מציפים אותם.
דבר נוסף שאני לאחרונה עובד עליו חזק, אנחנו מדברים על זה יחסית הרבה, זה לנסות לגייס גם לקוחות מחו״ל. בסופו של יום אי אפשר לבנות רק על הלקוחות בישראל, כמו שאנחנו מדברים כבר הרבה זמן, יש פה מדינה בזמן מלחמה כמעט קבוע, כל הזמן יש פה מלחמות, וברגע שיש לנו גם לקוחות שהם מארצות הברית, מאנגליה, מספרד, מצ'כיה, מדנמרק, כל מיני מדינות שהן באמת מדינות שהן בעיקר דוברות אנגלית ושאפשר לעבוד איתן בצורה הגיונית, נורמלית. שווה להביא גם תמהיל של לקוחות מהסוג הזה, כדי שאם קורה משהו בישראל, והוא אפילו יותר חמור ממה שעד היום קרה, אז שבעצם לפחות תהיה הכנסה כלשהי שנכנסת לחברה עדיין, וזה לא תופס אותנו, לא מוכנים.
כמו שכבר אמרתי, הסיפור של השקעות נועד בדיוק לרגעים מהסוג הזה. ברגע שלחברה יש כמה מיליונים שהיא יודעת להשקיע אותם בשוק ההון או בכל מיני מקומות כאלו ואחרים, זה דבר שהוא מאוד מאוד מחזק את היציבות, כי גם בימים כאלה, שהחברה מתקיימת, עובדת, אבל היא לא משגשגת, לפחות לא בתחילת המלחמה, בימים האחרונים שעברו. כאילו, אין פה איזה שגשוג. זה לא שאת מרץ עכשיו אנחנו נסיים ואני אגיד לך, יובל היה החודש הכי טוב בעולם, לא נראה לי לפחות. מה שכן, אנחנו כן רוצים אבל לעבור את החודש הזה בצורה אפילו בינונית ומעלה. אז ברגע שלחברה יש גם את שוק ההון, המון המון פעמים דווקא הרגעים האלו מעלים את שוק ההון, ודווקא ההשקעות ממש מחזיקות את החברה, וזה דבר שהוא מאוד מאוד חיובי.
חשוב גם מאוד להקפיד על כל השגרות, על כל השגרה שיש לנו ביום-יום. לדוגמה, סיכומי יום. בן אדם עובד, סיים יום, שישלח סיכום יום. עכשיו, אם הוא עובד מקרוב, אז לפחות אני יכול עוד בערך לדעת מה הוא עשה. ברגע שהוא עובד מהבית ואין סיכום יום, אני חושב שזו לא דרך טובה לנהל עסק, הדרך הנכונה זה לדרוש סיכומי יום כל יום מכל אחד מהעובדים. גם בשגרה, אבל בטח ובטח בחירום, בלי סיכום יום, זו בעיה מאוד מאוד רצינית, חוסר שליטה, חוסר ידיעה, לא טוב.
אגב, גם זה שאנחנו משדרים, לאחרונה, נגיד, היה פה רעיון עבודה, והיא שאלה אותי משהו מאוד יפה. היא אמרה לי, תגיד, איך התמודדתם מבחינת החברה בקורונה ובשביעי לעשירי? זאת אומרת, מה עשיתם עם העובדים? זאת הייתה שאלה מאוד מאוד יפה, שמראה לי אינטליגנציה מסוימת. ואז סיפרתי לה שאנחנו מעולם לא חילטנו אף עובד, זה לא קרה מעולם. אני לא מכיר בכלל את הדבר הזה, אני אפילו לא יודע איך חל״ת עובד.
יובל: הפוך, אנחנו מתבאסים, יש לנו עכשיו עובד שאמר, אני לא עובד עד שבוע הבא, אנחנו מתבאסים על זה.
עשהאל: בדיוק, בדיוק, גם זה קרה. אנחנו בסופו של יום מנסים לייצר פה מצב שזו חברה שהיא כאילו, מה שנקרא, מצד אחד מצפה שכל אחד מהנוכחים יעשה את הטוב ביותר שלו לטובת החברה, ומצד שני, שהחברה באמת נותנת גב. זאת אומרת, גם בזמנים הקשים, ובמיוחד בזמנים הקשים, ולכן היציבות הזו מול העובדים, מול הספקים, במיוחד בזמנים הקשים, זה משהו שהוא מאוד מאוד מאוד יכול לתרום לנו להמשך.
כל הסיפור הזה של פרסומים ממומנים, במטא, בטיקטוק וכדומה, אני אישית ממליץ לא לעצור אותם. זאת אומרת, ברגע שעוצרים, אז מלא פעמים לוקח לאלגוריתם מלא זמן לחזור ולהבין שנייה איך עושים כשרוצים לחזור לפרסם. וגם בכללי, אין לדעת, לפעמים המלחמה מייצרת הזדמנויות, ואתה לא רוצה להיות זה שעוצר את הפרסום שלך, יכול להיות שפתאום תתחיל איזושהי צמיחה מאוד חזקה באיזה סקטור מסוים שהמלחמה דווקא מאוד הצמיחה אותו, ודווקא הוא ירצה להתחיל עבודה, ויכול להיות שהוא גם יהיה לקוח מאוד משמעותי, ואנחנו לא רוצים לעצור את הפרסומים הממומנים שלנו.
מבחינתי עסק שלא יכול להחזיק חודשיים-שלושה לפחות, שלא נאמר חצי שנה, אבל חודשיים-שלושה זה מינימום, ללא הכנסות מהעסק, מבחינתי זה לא עסק, מבחינתי זה בן אדם שהוא עובד ואולי יש לו איזה פרילנסר או שניים איתו, אבל זה לא עסק. ולכן אני תמיד מקפיד, ואני ממליץ גם לכל המאזינים שלנו לעשות את אותו דבר, לשמור עתודות, לשמור רזרבות, לשמור כסף בחשבון, כדי שאם יקרה משהו, אז לא ניתפס עם המכנסיים למטה.
כל משבר הוא הזדמנות. תראי כמה עסקים צמחו במהלך הקורונה, כל הזמן יוצא לי לדבר עם אנשים, והם כל הזמן אומרים לי,
יובל: אה,
עשהאל: בקורונה דווקא העסק שלי הגיע לשיא שלו, וכמובן לצד עסקים שנסגרו ועסקים שמאוד נפגעו, אבל בסוף המשברים האלה הם בעצם מהווים גם הזדמנות מאוד מאוד מאוד משמעותית להרבה מאוד עסקים, והרעיון הוא למצוא את ההזדמנות. זאת אומרת, לאחרונה נגיד הייתה את הסדנה שדיברתי עליה מטעם עמותת דובדבן, בפרק הקודם, בפרק 81, שעומר אדם זה שגם תרם את זה והכול, והיה לי שם איזושהי שיחה כזה עם כמה חבר'ה, וכאילו, הייתה לי שיחה עם איזה בחור בן 23 שם, שאמרתי לו שכאילו כל הזמן יש הזדמנויות, והזדמנות זה בכל שיחה שאתה עושה, אפילו בחיים שלך, אז יש הזדמנות והכול, ואז הוא אמר לי משהו כזה מצחיק, הוא אמר לי, אין, אני מרגיש שההזדמנויות האלה לא מגיעות אליי. אז כאילו, בראש שלי מה שעבר, כמובן שלא אמרתי לו את זה ככה, אבל בראש שלי מה שעבר זה שצריך עוד קצת להתבגר ברמה האישיותית-עסקית, כדי להבין שאין דבר כזה, ההזדמנויות לא מגיעות אליי. זה פשוט שאתה לא רואה את ההזדמנויות. זאת אומרת, אמרתי לו, נגיד, סתם דוגמה.
יובל: או שהוא מאוד מאוד פסיבי, כאילו, גם לשבת ולחכות שמשהו ייפול עליך מהשמיים, זה לא ריאליסטי. ההזדמנויות יקרו אם כאילו גם תיזום משהו בשבילן.
עשהאל: בדיוק, אמרתי לו, סתם, תראה דוגמה. הוא אמר לי שיש לו איזו סדנה שהוא יודע להעביר, לא יודע בדיוק מה היה שם, ואז אני אומר לו, תראה, עכשיו אתה מדבר איתי, אבל אתה לא מציף בפניי דברים שאני יכול לעזור לך, אתה רק מדבר איתי. אבל אם נגיד היית שואל, סתם, מתחיל קצת להתעניין וקצת מספר לי מה מומי, אז הייתי אומר לך, היי, יש לי את שני הלקוחות הכי גדולים בישראל לתחום הסדנאות, אני יכול לחבר אותך להוא ולזה ול… כאילו, זה בשנייה אני מייצר לך, זו הדוגמה הכי טובה למה זה לא לנצל הזדמנות. כשאתה לא מעז לשאול איזו שאלה שיכולה גם להטיב איתך, אז אתה בבעיה. זה כאילו, לפעמים צריך כאילו לעשות את המינימום מהצד שלך, והמינימום מהצד שלך זה כן להעיז, זה כן לשאול.
מכירה את זה כזה, נגיד הסיפור עם ערן זהבי, שכבר סיפרתי אותו באחד הפרקים הקודמים, שערן זהבי היה לו את המשא ומתן עם הסינים, ומכבי תל אביב לא הסכימה לשחרר אותו כי מבחינתה הם לא קיבלו מספיק כסף או משהו כזה ואז ערן זהבי אמר לסינים שהוא לא יכול לעבור כי מה לעשות הקבוצה לא משחררת אותו, ואז הם אמרו לו אוקיי, כאילו ניסינו מה שנקרא והכל, ואז פתאום ערן זהבי כזה חשב ואמר לעצמו בואנה, אולי אני פשוט אגיד להם שמה שהם רוצים זה יותר כסף, ואז הוא אמר להם תראו הם רוצים עוד כך וכך כסף, ואז הסינים אמרו אין שום בעיה, מאושר, ואז הוא חזר למכבי אמר להם שומעים, הם הוסיפו עוד XYZ כסף, ואז הוא שוחרר והלך לשחק בשיאים, כי לפעמים אתה רק צריך לבקש, לפעמים אתה רק צריך לדבר. את הלא כבר יש לך.
יובל: נכון.
עשהאל: אם תעיז ותתחיל עם הבחורה ותבקש את ההשקעה ותיזום את השיחה ותשתף איזה משהו, אולי יהיה לך כן.
יובל: נכון.
עשהאל: הלא כבר קיים, מה זה יעזור? כאילו אין אפשרות לחרבן עוד יותר אפילו?
יובל: לא.
עשהאל: יש לך כבר את הלא.
יובל: נכון.
עשהאל: אם תעשה משהו קצת אחר, אולי יהיה גם כן. אז להעיז זה אחד הדברים החשובים, ואין דבר כזה שאתה, אין לך הזדמנויות. מה שכן יש דבר זה שאתה פשוט לא לוקח אותן. הן כולן עוברות לידך, ואתה פשוט לא מזהה אותן, ולא עושה את המינימום הנדרש, כדי שבאמת ההזדמנות הזאת אשכרה גם תזכה אותך במשהו טוב.
אני רוצה לדבר על איזה משהו שדיברנו עליו לפני שני פרקים, על כל מה שאנחנו בעצם, הדרך אל האושר, וכאילו שהאושר הוא הדרך וכל זה. אז אחד הדברים שאני מאוד מקפיד עליהם, דווקא בזמן מלחמה, אפילו יותר מבדרך כלל, זה לנסות להיות במודעות סביבתית. וזה במילים אחרות אומר, שלדוגמה, כל בן אדם בקבוצה בבניין שלי שרושם, היי, אני צריך כך וכך, תמיד, תמיד, תמיד, אלא אם כן זה משהו מאוד נדיר שאני לא יכול לעזור, אבל קוד אני יכול לעזור, אפילו אם זה יבוא על חשבוני, אני תמיד אכתוב לבן אדם הזה בפרטי הודעה,
יובל: היי,
עשהאל: מה המצב? היום בשבע בערב, אני עוזר לך עם זה. כי מבחינתי, זמן מלחמה זה זמן אפילו שהוא עוד יותר טוב, ועוד יותר מבורך להיות במודעות סביבתית ולהסתכל מימין ומשמאל. הנה, הייתה איזו מישהי בקבוצה של הבניין ששלחה לפני כמה, לפני יום-יומיים, שהיא צריכה, אם למישהו יש מזרון יחיד לטובת המטפלת של הילד שלה או משהו כזה, כי עכשיו הוא צריך לישון בממ״ד או משהו בסגנון הזה. ואז הצחיק אותי שהתגובה היחידה שהיא קיבלה בקבוצה באופן ציבורי זה יוחננוף פתוח. קודם כל ביוחננוף אין מזרונים, ודבר שני, וואו, כאילו כמה אמפתיה, כמה הזדהות במצב. אז ישר כתבתי לה בפרטי, תקשיבי, היום אני חוזר ממילואים בשמונה בערב, תגידי לי את הדירת הקומה, אני אשים לך את המזרון ליד הדלת, וככה היה. ואז למחרת היא שולחת לי הודעה, היי, מה המצב, אני מכינה פיצה כוסמין או משהו כזה, אני רוצה להביא לכם, אז אמרתי לה שאני במילואים וזה לא יכול, ובר בבאר יעקב והכול, אבל שורה תחתונה, הטוב הזה זה הדדי, אתה תמיד נותן טוב, וברוב המקרים אתה גם תקבל טוב בחזרה, וגם כעסק, בסוף אנחנו כן רוצים להיות במודעות סביבתית. אם עכשיו לקוח שלי מתקשר ומשתף אותי שהעסק שלו קיבל טיל והוא לא יכול לשלם החודש, אז אני אומר לו, סבבה, אני לא מתחיל עכשיו לריב איתו, אני לא אומר לו, כאילו, בסוף זה לא הגיוני, צריך לפעול כאילו בהיגיון, אז זה אמור לבוא משני הצדדים. מצד אחד, אני כבעל עסק רוצה להיות הכי טוב שאני יכול עם הלקוחות שלי, במיוחד בזמן מלחמה. מצד שני, כשלקוח שלי עכשיו צריך אותי ואני בזמן מלחמה, אני רוצה להיות הכי טוב אליו, והמשוואה היא לא, אם הוא נתן לי חזרה, אז אני נותן לו.
יובל: לא, לא, לא, לא, לא.
עשהאל: אני רוצה לתת לכולם. מי שיחזיר, יחזיר, מי שלא, הכול בסדר, הכול טוב.
יובל: זה מתקשר גם לתודעת השפע שלך, שאתה מאוד מאמין בה, ודיברנו עליה גם בהרבה פרקים.
עשהאל: נכון מאוד, מזמין אתכם לשמוע ולהאזין לפרקים בהקשר הזה. אותו סיפור עם הלקוחות שלנו, עם החברים שלנו, עם השכנים שלנו. בסופו של יום, מי שיהיה טוב עם אנשים בזמנים קשים, אחרי זה, כשהוא יצטרך אנשים אחרים, או כשנגיע לשגרה, הם יהיו טובים איתו. אז להבין שזה מעגל, אנחנו תמיד רוצים להיות אלה שמתחילים את המעגל הזה, שלא עכשיו, ואני אף פעם לא רוצה למצוא את עצמי באיזו נקודה שאני נתתי פחות, שקיבלתי יותר משנתתי. בסופו של יום גם, הכול מורכב מאינטרס אישי. אני לא איזה עכשיו חסיד אומות עולם, בסדר? אני לא הולך ועוזר לאנשים, אלא אני עושה את זה, כי זה עושה לי טוב. כי אני בסופו של יום זה שנשכר מהדבר הזה. וכמו שאמרנו, ברגע שאנחנו טובים עם העובדים שלנו, טובים עם הלקוחות, טובים עם הספקים, אנחנו דווקא בזמן מלחמה בשבילם, הדבר הזה חוזר. ואם מישהו לא שמע פה את הפרק על כסף, אז אני ממליץ ללכת לשמוע אותו, שבסופו של יום אני מסכם אותו. כסף, אתה מקבל אותו כשאתה נותן ערך. כשאתה נותן ערך לעולם, למישהו אחר, לגוף אחר, אז אתה בעצם מקבל בחזרה כסף שבאמצעותו אתה יכול לבקש ערך ממישהו אחר בעולם שאתה רוצה לקבל. אז כשאנחנו לומדים בעצם לתת, אנחנו גם לומדים בו זמנית לקבל. ולא סתם בדת יש את הקטע שאלוהים בא ואומר שאם אתם רוצים לבחון אותי, בואו תעשו מעשרות, עשר כדי שתתעשר. והקטע המטורף הוא שזה לא בטוח שאתה מעשר ומתעשר כי אלוהים גורם לזה, אלא אתה מעשר ומתעשר כי ככה העולם עובד. כי כשאתה בנתינה, אז אתה גם אשכרה גם מקבל בחזרה, ואתה אף פעם לא יכול לחבר את הנקודות מי יראה שנתת או למי נתת או מה זה יוביל או איזה שרשרת או איזה דומינו. כאילו המון פעמים בחיים שלי, בשנים האחרונות, אני מגיע לתובנות כחילוני שקשורות לכל מיני דברים בחיים, שבסוף אני אומר, היי, אבל זה כתוב בדת כבר מזמן. אז כאילו באיזשהו מקום…
יובל: עניין של הרגשות המידע.
עשהאל: ממש ככה. באיזשהו מקום יש לי המון המון הערכה לדרך שהדת מובילה. נכון, אני לא מסכים עם הכל, נכון, אני חושב שיש שם גם לא מעט דברים שאני פחות מעריך או פחות מגדיר כאמת, אבל זה לא העניין, אני יכול בסופו של יום לקחת, כמו שאמרנו לפני זה, בגשר שאנחנו מדברים עליו כל הזמן, לקחת את הדברים הטובים שאני רואה ממשהו מסוים שחוויתי או שהייתי חלק ממנו, ולאמץ אותו אליי, ואת מה שפחות, פשוט להשאיר בחוץ והכול בסדר. אז הקטע הזה של הלתת, זה דבר מדהים, ולא סתם הדת כבר עלתה על זה מזמן, אז דווקא עכשיו זו תקופה מאוד מאוד טובה, לתת.
מאוד חשוב שלא נפחד לאמץ טכנולוגיות ודברים חדשים כחלק מהמלחמה, ואפילו נמשיך לעבוד איתן גם אחרי המלחמה.
יובל: נכון.
עשהאל: ברגע שארגון לא יודע, את יודעת, בטבע, את יודעת מי שורד, לא מי שהכי חזק, אלא מי שהכי מצליח להסתגל. סטלטן. יפה, הסטגלן. מי שמצליח להסתגל, הוא זה שמצליח בסופו של יום להתקדם ולשרוד ולהיות הדור הבא. זה קצת, את מכירה שיש דובים באנטארקטיקה שהם לבנים ושהם חומים, אז הסיבה שבסוף זה הפך להיות בעיקר בעיקר לבנים, זה כי הלבן מסתגל הרבה יותר טוב בקרח. זה לא אומר שהוא יותר חזק, זה פשוט אומר שהוא הרבה יותר מסתגל. ויש אגב חיות שגם הצליחו לשרוד את אסונות הטבע הכי גדולים שהיו אי פעם, הנה, בזכות זה אנחנו פה. בסוף הסטגלן הוא זה שמנצח, ולכן חשוב שלא נפחד לסגל ולהסתגל למציאות חדשה ולעבודה עם כלים חדשים.
אגב, יש כל מיני עובדים פה בחברה שבאו ואמרו לי, תקשיב, זומנתי למילואים, אני ככה אגיד להם שאני בעבודה חדשה ושזה כזה קצת פחות מתאים הפעם ואולי פעם באה וכל זה, ואני אמרתי להם, ממש לא, תלך למילואים, תעשה את זה כמו גדול, תתרום לעם ישראל, עם ישראל זה הרבה מעל החברה, עם כל הכבוד, והכול בסדר. עכשיו, הדבר הזה, שוב אני אומר, זה לא כי אני חסיד אומות עולם, זה לא כי אני איזה, ממש לא, זה פשוט באמת ממקום של אם כל אחד ידאג לעצמו ולא יסתכל שנייה מימין ומשמאל, אז מה יהיה איתנו כחברה? זה לא יוביל אותנו למקום חיובי בכלל. אז מבחינתי, בן אדם שעכשיו צריך ללכת למילואים, הוא קודם כל הולך למילואים. אחרי שהוא ילך למילואים, אנחנו כבר נחשוב איך אנחנו מכפים עליו, איך כל אחד לוקח איזו חתיכה בפאזל של התפקיד שלו ומצליח לתת מענה. מדובר על בן אדם שהוא מנהל מחלקה, אז מבחינתי, אם היו לו עכשיו כמה חודשים לבנות את המחלקה, ואם עכשיו הוא הולך למילואים שבועיים, אז מצוין, אז בוא נראה את המחלקה שבנית.
יובל: בוא נבדוק את זה.
עשהאל: ממש ככה.
יובל: אבל בלי קשר, גם אם הוא לא היה ראש מחלקה, כשמישהו עוזב, אנחנו כל הזמן אומרים את זה, זו הזדמנות גם לאנשים אחרים לפרוח ולקחת לו תחומי אחריות ולראות מה קורה פה כחברה. זה מין מבחן כזה שתמיד, בינתיים כל פעם שיצא לנו להתמודד איתו, אני חושבת שראינו דברים באמת נפלאים.
עשהאל: וואו, אני מסכים לגמרי. אגב, אני זוכר שבשביעי לעשירי, עשרים ושלוש, אז אני כאילו קיבלתי ישר זימון מילואים, ולדעתי גם עדי קיבלה ישר זימון מילואים, וכאילו נשארנו כזה ממש צוות בלי מנהלים בכלל, והיחיד שלא קיבל זימון מילואים היה ים.
יובל: נכון.
עשהאל: ואני זוכר שהוא סיפר לי שהוא בודק איך הוא יכול להתנדב באיזה מקום, ודווקא בסיפור שמה, זה היה פעם שפעלתי ההפך ממה שעכשיו אמרתי. זאת אומרת, אמרתי לים, תקשיב, אם לא קיבלת זימון מילואים, משמע המדינה לא ראתה צורך אקטיבי לגייס אותך. אני חושב שבעקבות כך שכל הצוות של המנהלים קיבל צווים, עכשיו השליחות שלך זה דווקא להיות היחיד שנשאר בחברה ומוודא שלכולם פה יש פרנסה, שכל המשפחות ממשיכות לקבל את התמורה, ואת הכסף, ואת השכר, וזאת אומרת, הדבר הזה הוא מאוד רחב. לא רק מי שהולך ויורה בטנק הוא זה ששומר על היציבות של מדינת ישראל. לפעמים גם לשמור על הקטע הכלכלי ועל העבודה ועל השגרה, גם זה לא פחות חשוב. אז כמובן שאם בן אדם עכשיו קיבל צו, אז הוא ילך ויעשה את מה שצריך. אבל חשוב מאוד גם לדבר עם העובדים שלא קיבלו צו, שהקטע הזה של הלהמשיך להיות בחברה ולהמשיך לעשות עבודה ולהמשיך לדאוג לפרנסה, שכל כך הרבה לקוחות וכל כך הרבה ספקים וכל כך הרבה משפחות וכל כך הרבה, באמת אין סוף גורמים שתלויים בזה, זו שליחות שהיא לא פחות חשובה מלעשות מילואים.
זה כמו שתמיד אני אומר לבר, חשוב לי שהיא תדע שכל יום שאני עושה מילואים, מבחינתי גם היא עשתה מילואים. כי, הלו, את יודעת, כשאני עכשיו הולך לעשות מילואים, אז דבש לא הולכת לשחק בעצמה ולנהל את עצמה. לא, זה אומר שבר עכשיו צריכה לעשות את כל התפקידים שלי בבית, וזה לא פחות עבודה מללכת לעשות את המילואים עצמם. אז מבחינתי, בר היא מילואימניקית לכל דבר ועניין. זה שהמדינה עכשיו לא מביאה לה תשלום וכל זה, זה כבר עניין אחר. אני אישית כן הייתי חושב שהיא צריכה לקבל לפחות 50% ממה שהמילואימניק מקבל, זו רק דעתי. אבל בסופו של יום מאוד חשוב שנצליח לרתום את העובדים שלא קיבלו צו מילואים, שיכפו על אלו שכן קיבלו, וזו שליחות לכל דבר ועניין.
אחרי שמלחמה מסתיימת וחוזרים למשרדים, מאוד מאוד חשוב לעשות נוהל שצריך לעשות אותו אחרי כל דבר מהסוג הזה, גם אחרי נופש חברה שעכשיו עשינו, וגם אחרי כל פעילות אחרת, כנס או מה שרק קורה. חשוב מאוד לעשות ישיבה של הפקת לקחים, ואז להוריד את הלקחים האלו למסמך, ואת המסמך הזה אנחנו שומרים טוב-טוב, כדי שבמלחמה הבאה, ותהיה מלחמה הבאה, אין מה לעשות. אנחנו, בוא'נה, יש פה יותר מלחמות מחודשים בשנה, זה כאילו מטורף. אנחנו עד היום עברנו מי יודע כמה מלחמות כעם ישראל. אז אנחנו רוצים לשמור את המסמך הזה ולפתוח אותו לקראת המלחמה הבאה, וללמוד מהדברים הטובים שקרו ומהדברים הפחות טובים שקרו.
אז, יובל, ככה הייתי שמח קצת לשמוע ממך, מה את חושבת שעשינו טוב מאז שנפתחה המלחמה כחברה, ומה יכלנו להשתפר בו?
יובל: קודם כל, אני חושבת שהמהירות שהדברים קרו זה לגמרי לזכותנו, זאת אומרת, איך שהדברים קרו, יום שבת, אתה כבר, נראה לי, בצהריים המוקדמות כבר הייתה באיזשהו תהליך חיול. אנחנו עוד, אנשים פה עוד היו קצת בשוק, תקועים בממדים, לא יודעים מה קורה, וכבר בערב מאיר התחיל, יצא שבת, זאת אומרת, בכל זאת שבת. התחלנו לעשות רשימה מאוד מאוד מהר מ-mav וחלוקה ודברים, כאילו באותו יום בערב כבר היה לי את כל הציוד, שזה מדהים וזה לגמרי לזכותנו, המהירות הזאת. מבחינת להשתפר, בואו נחשוב. כאילו, אני יכולה להגיד, נגיד, אולי על ההתארגנות, על הדיסקורד, אבל גם, אני לא באמת רואה פה משהו של להשתפר, כי אני חושבת שסך הכל, גם כשעוד לא נסגרנו על הדבר הזה, כי בדיוק עברנו בין מערכות והכול, אז בדיוק כש… גם הדבר הזה, זאת אומרת, נתת פה הזדמנות, אפילו לא לקחת את זה על עצמך, אני מניחה שאתה מכיר את התוכנה קצת יותר, אתה גם משחק והכול. זאת אומרת, נתת, זרקת את זה בקבוצה, מי לוקח את זה על עצמו?
עשהאל: זו נקודה מאוד מעניינת מה שעכשיו אמרת, בכוונה עשיתי את זה.
יובל: אני יודעת, ואני חושבת שזה היה מעולה, כאילו, גם אנשים קפצו על זה, גם ראיתי אנשים שפחות מכירים, למשל, נעמי נראה לי שפחות הכירה את זה, בכל זאת לקחה על עצמה את המשימה וכל מיני דברים כאלה, אז אני חושבת שגם זה היה מעולה.
עשהאל: רק חשבתי להגיד שבסוף מי שהוביל את זה זה יאריק,
יובל: נכון, יאריק עשה, כל הכבוד לו.
עשהאל: נכון, כן, הוא אלוף. ראשון, בקטע של חלוקת הציוד צריך כאילו פחות לשאול אנשים, יש לך זה, יש לך זה, אלא יותר לוודא שבאמת יש לו. כי בסופו של יום, אחד העובדים, לא חשוב שמות, בסוף אני מגלה שאין לו טלפון עבודה, והוא מסביר לי,
יובל: לא,
עשהאל: אני לא צריך טלפון עבודה, כי וכי וכי. עכשיו, יכול להיות שאנחנו נהיה במצב הזה גם עכשיו שלושה חודשים.
יובל: נכון.
עשהאל: ויכול להיות שאתה לא צריך את זה לשלושה ימים, אבל אני מניח שבשלב מסוים אתה תצטרך את זה, ואם לא, אז למה יש לך טלפון עבודה בכלל? בוא, תחזירי את הטלפון, אני אשמח להשתמש בו, אז כאילו,
יובל: זה לא הגיוני.
עשהאל: אז בקטע הזה של הציוד, אנחנו צריכים לא רק לשאול אנשים מה יש להם ומה אין להם, אלא גם ממש ברמה של, אוקיי, עכשיו כל אחד שולח תמונה, ועשינו את זה גם בעבר, של העמדה שלו בבית, עם המחשב עבודה, עם טלפון עבודה, כי אנחנו רוצים לראות בעיניים שלכולם יש הכול.
יובל: אני זוכרת, שלחת מסכים, דברים, כל מה שהיה צריך להשלים, השלמת.
עשהאל: בדיוק, גם הפעם עשינו את זה, חבר'ה פה קיבלו מסכים, וקיבלו כל מה שהיה חסר להם. כן,
יובל: אולי שווה לעשות רשימה בכללי של יום-יום מי שיש לו עמדה קבועה בבית, ורק אז, הנה, אבל זה עוד פעם עניין של לשבת ולעשות שנייה הפקת לקחים, ולהבין איך אנחנו משתפרים באמת לפעם הבאה.
עשהאל: כאילו, הרבה פעמים אנשים שיש להם עכשיו עסק, בין אם הוא בתחילת דרכו, בין אם הוא במצב קצת יותר מתקדם, המון פעמים כזה, כמו חושבים עם עצמם,
יובל: רגע,
עשהאל: אבל איך אני אעשה את זה,
יובל: או רגע,
עשהאל: איך אני אוריד את זה לפרקטיקה? אז צריך פשוט להתחיל.
יובל: זאת אומרת,
עשהאל: ברגע שנגיד עכשיו עושים ישיבה של הפקת לקחים ממלחמת, איך זה נקרא עכשיו, אריה שואג, או משהו כזה.
יובל: הלוי משהו. שהגעת הלוי?
עשהאל: שהגעת האריה, שהגעת הארי, לא יודע, משהו כזה, אבל ברגע שעושים את הישיבה הזאת ופשוט מכנסים את האנשים ומתחילים לדבר, אז פתאום הדברים צפים, לא להתייחס לזה כמו אל בזבוז זמן אלא דווקא כמו אל למידה, כי ברגע שאנחנו מייצרים אופטימיזציה תמידית בעסק וכל יום משתפרים ולא נותנים לשום אירוע לעבור, כאילו כלום לא קרה. לא,
יובל: לא,
עשהאל: לא, קרה פה משהו גדול ואנחנו רוצים להפיק ממנו לקחים. אז הדבר הזה הוא מאוד מאוד חשוב.
עוד דברים שיכולנו לעשות בצורה טובה יותר, אז לצורך העניין, כל העולם הזה של, נקרא לזה, חופשים, יש לנו פה עובד שניים, שאנחנו אפילו לא יודעים מה קורה איתם, זאת אומרת, יש לי עובד שנתקע בחו״ל למשל, יש לי עובד שפשוט החליט שהוא לא רוצה לעבוד בזמן המלחמה, או כל מיני דברים כאלה, אז אלה דברים…
יובל: אבל איך אתה יכול להשתפר בתור בעל עסק כשיש לך עובד ש… אוקיי, שהוא תוקע בחו״ל, דרך אגב, אני גם נתקעתי בחו״ל בסבב הקודם, ששם, נכון.
עשהאל: אז בבקשה. אז היא שואלת אותך, מה את עשית כשנתקעת בחו״ל? כי גם את, הייתי בדיוק באותה סיטואציה, בואי תספרי לנו.
יובל: אז זהו, זה היה מדהים, אנחנו נתקענו בפעם הקודמת.
עשהאל: במלחמת 12 הימים.
יובל: נכון, ואיפה היינו תקועים? ביוון, באתונה. כן, ביוון. ובעצם, בהתחלה כאילו הייתה כזאת איזושהי חוסר ודאות, אבל ממש עשה לי לא מבזבז זמן. אמר לי, תקשיבי, תיגשי לאיזה חנות מחשבים קרובה, זה המפרט 1, 2, 3, זה מה שחשוב שיהיה, ופשוט לקנות את המחשב. וזה מה שעשיתי. האמת שגם אורון מהעבודה שלחו אותו גם כן לקנות מחשבים, אז ככה. זה גם,
עשהאל: עוד פעם,
יובל: כל הקטע של הסוג של שגרה ויציבות הזאת, גם כשאתה תקוע בחו״ל, וגם כשאתה, גם אם אתה בבית בין הריצות למקלטים, אני חושבת שזה מאוד מאוד מייצב, וזה היה מדהים, אז גם תודה על זה, הזדמנות להגיד תודה. אבל, נגיד במקרה הזה, כשמישהו לא עונה לנו, כשיש, הוא בארץ, הוא לא עונה. הוא לא, אז אין לנו כל כך, כאילו, מה אני יכולה לקחת את הנקודה הזאת ולהגיד, בוא נשתפר בה?
עשהאל: אני אגיד לך.
יובל: כן.
עשהאל: קודם כל, יכול להיות, הנה, דוגמה, יכול להיות שכן. יכול להיות שאני כמנכ״ל הייתי צריך להרים לו טלפון, ולשאול אותו איך הוא חווה את התקופה, ומה המצב, ומה קורה. אני מניח שהייתי שומע פתאום דברים, שמה שהייתי אומר לעצמי זה, וואו, אם הייתי יודע את זה, אז לא הייתי מתייחס לזה ככה.
יובל: כן.
עשהאל: זאת אומרת, אני לא מאמין בסוף שבן אדם עושה בכוונה.
יובל: כן.
עשהאל: הרבה פעמים פשוט בן אדם, החיים סוגרים עליו באיזושהי סיטואציה, והוא צריך יותר את התמיכה, כאילו, יותר את החיבוק, את הרגש, את ההכלה, זה לא עכשיו יעזור לעשות לו שיחת נזיפה לצורך העניין. אז אולי קצת יותר אמפתיה, אולי זה הזמן דווקא להביע איזושהי הזדהות מסוימת. יכול להיות שהבן אדם עושה דברים שאנחנו פשוט לא יודעים מהם בכלל, ואז הפקת לקחים מדבר כזה, למשל, זה שעה להתחלה, איך שאנחנו רואים שזה ביום הראשון קורה, להרים לו טלפון ולשאול אותו מה נשמע מה קורה, ובאמת להתעניין, ובאמת להבין מה מומי. אופציה נוספת זה שיהיו לנו פרילנסרים, יודעים שיש לנו אולי איזה חוסר בתפקיד מסוים, שהם יהיו זמינים למקרה שאנחנו צריכים, לתת לנו עבודה נקודתית לכמה שבועות, או כמה ימים, או כמה זמן שנצטרך.
יובל: כאילו,
עשהאל: בסוף אני מאמין שלכל בעיה יש פתרון. ואגב, עסק זה אינסוף בעיות שצריך לפתור, וגם אחרי שפתרת את כולן, מגיעות מלא חדשות, ותמיד יש גם את השאיפה למצוינות. זה קצת מזכיר את ה… שהרבה פעמים אנשים מייצרים לעצמם איזשהו יעד, ואז כשהם מגיעים קרוב ליעד, אז הם פשוט לוקחים את הקונוס ומרחיקים אותו. אז כאילו, זה לא באמת עכשיו, זאת אומרת, כמו שאמרנו כבר לפני שני פרקים, זה לא שיש איזה משהו שאחרי שאתה מסיים אתה אומר, אה, עכשיו אני מאושר באלף, איזה יופי, אלא הדרך לשם זה האושר באלף. ולכן, כל הזמן צריך לחשוב על איך לא להשלים ממצב שהוא פחות חיובי. לכל דבר יש פתרונות. עצם זה שאותו עובד נמצא בפוזיציה והוא לבד בפוזיציה, זו הבעיה. אין לו אפילו מקביל בתפקיד.
יובל: נכון.
עשהאל: אם היה לו מקביל בתפקיד, זה היה פותר את כל הבעיה, וגם היינו מתייחסים לזה דווקא בדיוק מהצד השני, של וואי, אתה צריך כמה ימים? קח את הזמן, תהנה, הכל בסדר, תגיד לנו כשאתה יכול לחזור. זה בסוף ההבדל. אז לא להשלים עם שום מציאות שהיא לא מושלמת. תמיד לחשוב איך אני יכול להביא את הדבר הזה לכדי מושלם או כמה שיותר קרוב לזה.
אז יובל, אני רוצה להגיד לך תודה גם שהצטרפת אל הפרק, גם ששיתפת מעולמך, וגם שבאת לפה תחת אש עד למשרד הנחמד שלנו, כדי להקליט איתי את הפרק הזה, ואנחנו נתראה בפרק הבא. יאללה ביי!
עשהאל: היי חברים יקרים, מה המצב? פרק 82 כבר כאן בפרק הזה דיברנו על עסק תחת אש, איך לנהל עסק בזמן מלחמה. אז, אני מקווה שלא יהיו לנו אזעקות בזמן השידור. פרק 82, מתחילים!
גדלתי בשומרון. קשב וריכוז, המון. כדורגל, מקום ראשון. העיקר, לא לישון. אני בן 10 – הלם. סבא עשה קסם. איך בעצם? 12 – שלוקים קרים. מכירות של החיים. המצב אנוש? היצע וביקוש. 13 – פליירים כל היום. בקור. בחום. קברתי בחול. פוטרתי. למדתי. אמון מעל הכול. 16 – קוסם אמיתי. עסק פגזי. 70 אלף שקל בחודשי השיא. קוסם זה לשחק. לשחק זה לשווק. מקל הקסמים התפרק. עורכי דין. התחלתי לשווק. בפודקאסט שלי אשתף מניסיוני, לשווק ולמנכ״ל ממש כמו עשהאל. בלי פילטר או עריכות. אין סודות. שימו אוזניות. פרק של השמחות.
טוב, אז פרק 82. האמת שהיום זה יום לא שגרתי, היא תהיה ככה בהתרעת בזק. נמצאת יובל, יובל, מה שלומך?
יובל: בסדר גמור, מה עניינים?
עשהאל: מצוין, אנחנו ככה באמת לא ידענו איך אנחנו הולכים להקליט היום את הפרק. אנחנו נמצאים היום בשלישי לשלישי, 26. וזה ממש בעיצומה של המלחמה. אני באופן אישי מאוד מאוד משתדל ועושה כל שביכולתי כדי שלא נפספס אף שבוע וממש נקפיד להקליט פרק כל שבוע. אני יודע גם שיש לא מעט אנשים שמחכים לשמוע את הפרק. וסידרתי גם את המשמרות של המילואים שלי בצורה כזו שאני אוכל גם באמת לבוא ולעשות את הפרק הזה, וזה תמיד נחמד. אז היום אנחנו הולכים לדבר על עסק תחת אש. איך אפשר בעצם להחזיק עסק בזמן מלחמה, ולא נעים להגיד, אבל השנה האחרונה הנורמלית שהייתה לנו פה במדינה הייתה 2019. אז בואו נגיד שהמלחמות פה חוגגות, ותמיד זה היה ככה בגדול, ואני מניח גם שזה לא הולך להשתנות בהרבה, אפילו שאנחנו מביאים הישגים מדהימים, כל פעם יש לזה שם אחר, וזה פשוט איזשהו לופ כזה שאנחנו נראה לי כבר התרגלנו לחיות בו. ואנחנו רוצים בעצם היום קצת לשתף מהעולם שלנו, מהניסיון שלנו, איך אני יכול בעצם להחזיק את העסק שלי בצורה טובה, למרות שיש מלחמה, למרות שיש חוסר ידיעה, חוסר ודאות, אז ככה על זה אנחנו נרוץ היום. אז בואו נתחיל.
קודם כל, כאזרח במדינת ישראל, כבעל עסק במדינת ישראל, מלחמות זו לא הפתעה. זה ממש משהו שכמו שאתה נגיד יודע שחודש פברואר זה חודש עם 28 ימים, ואז בדרך כלל חודש פברואר זה חודש חלש בעסק, אז שנה הבאה זה לא יכול לתפוס אותך לא מוכן, כי כל פברואר הוא 28 ימים. או אם לצורך העניין עכשיו אנחנו יודעים, ששישי-שבת זה ימים שאנחנו לא עובדים בעסק, אז לא להתפלא שבשישי-שבת יש פחות הכנסות. זאת אומרת, זה דברים שהם ממש ברמת הצפויים. עכשיו, אני חוזר ואומר, מלחמה במדינת ישראל זה דבר צפוי. זאת אומרת שגם עכשיו שיש מלחמה עם איראן, והמלחמה לצורך העניין תסתיים נניח עוד שבועיים או משהו כזה, זה לא אומר שאני עכשיו אגיד לעצמי, יופי, מעכשיו לא יהיו מלחמות.
יובל: נגמרו כל המלחמות.
עשהאל: בדיוק. אלא אני אגיד לעצמי, אוקיי, מתי המלחמה הבאה לדעתי תקרה?
יובל: אני בדיוק עכשיו, כאילו, אתה יודע, בימים האלה שאנחנו בבית, מישהי באינסטגרם העלתה שהיא שלחה לצ’טג’יפיטי את השנה שהילד שלה נולד בה, הוא בן, לא יודעת, שבע, שמונה, לא יודעת, אחת עשרה גג. והיא אומרת לו, כמה זמן מהחיים שלו, כשהוא בזיכרון מודע והכול, הוא חווה דברים נוראי, כאילו מלחמות, מגפות, דברים שיטלטלו את עולמו, והוא יצא כזה 80 אחוז מהחיים שלו, בערך הוא חווה דברים מטלטלי ומשני חיים.
עשהאל: מטורף. אגב, בטח הדור הזה יצא מאוד מוצלח.
יובל: זהו, מאוד מעניין, מאוד מעניין, לראות…
עשהאל: כל הדור הזה תחת אש, אני חושב שהם יצאו הכי מוצלחים שיש, כי בסוף הקושי, המחסור, זה לדעתי מה שמייצר את המצוינות ואת הרושע הגדול ואת היציאה מחוץ לקופסה. בוא נגיד שכשאנחנו מוכרחים לעשות משהו, אנחנו עושים אותו טוב יותר מאשר אם אפשר לעשות אותו או אי אפשר לעשות אותו. זהו, סליחה. אז בואו נתקדם.
מלחמה זה דבר צפוי – הכנה מתמדת
אז קודם כל, מלחמות זה דבר שאנחנו צריכים להיות מוכנים אליהן וזה לא מפתיע אף אחד וזה תמיד ככה ופשוט כל הזמן גם בזמן שגרה צריך לחשוב מה אני עושה כדי להיות מוכן למלחמה הבאה. עכשיו, מהניסיון שלי והניסיון במדינת ישראל של משנת 1948, אחרי כל מלחמה מגיעה צמיחה. אמרנו את זה גם אחרי השביעי לעשירי וזה בדיוק מה שקרה. מי שרוצה מוזמן להסתכל מה קרה למדדים בבורסה של הבורסה הישראלית, והוא יראה בעצמו בשלוש-ארבע השנים האחרונות, שלוש שנים האחרונות נגיד, מה קרה. זאת אומרת, יש לנו שם עליות ברמה מטורפת לגמרי, כי כמעט אחרי כל מלחמה מגיעה צמיחה, וגם את זה צריך להכיר. אז לא להתרגש יותר מדי ממלחמה, אלא פשוט להבין שזה עניין שצריך להכין את עצמנו אליו, צריך לדעת שהוא קורה, אבל לא מתרגשים. בסוף, בטוטל זה יוצא בסדר.
עכשיו, המלחמה הזו, בסופו של יום, היא מוציאה את ישראל ממש מעצמה, לא רק מעצמה צבאית, גם מעצמה כלכלית. כאילו, בסופו של יום, איראן זו מדינה ענקית, ענקית בקטע מטורף, הרבה יותר גדולה מישראל, ווואלה, מדינת ישראל באה, ועם חיל אוויר ועוד כמה, וחיל מודיעין ועוד כמה חילות כאלו ואחרות, איך אומרים, חילות…
יובל: חיל זה זכר או נקבה?
עשהאל: לא יודע. אז בואו נמצא מילה אחרת. עם כוח צבאי מצומצם כזה או אחר, מצליחים לעשות דברים שהם בגדר ניסים, כאילו, באמת, זה מטורף לגמרי. והעולם מסתכל מהצד ואומר, וואו, כאילו, מטורף. ולא סתם, אתמול היה היום כמעט, לדעתי, מהחזקים ביותר אי פעם של הבורסה הישראלית. אתמול מדד תל אביב 125, לדוגמה, עלה בכמעט 5%, 4.75%. אז זה לא בטעות, זה כי באמת העולם מבין יותר ויותר שאפשר לסמוך על מדינת ישראל, שהכלכלה שם, עם כל הכבוד לזה שיש מלחמות, ועדיין הכלכלה יציבה. הנה, תסתכלי עלינו. אנחנו כרגע תחת אש, העסק פה, הנה, את, אני ואולי איתי ודודי פה גם כן מגיעים בקושי למשרד, כי זה יותר נוח להם, כל השאר מהבתים. אבל עובדים, עובדים, להגיד לך שעכשיו היה ביטולים מלקוחות או דברים כאלה? לא, לא היה. כאילו, זו מדינה מאוד מתורגלת. אז בסוף זה מוציא את ישראל מעצמה ממש חזקה בכל מה שקשור לפן הצבאי, כלכלי, וצריך פשוט להכיר את הדבר הזה, ואז צריך גם להבין שברגע שיש לי פיזור של השקעות, וחלק מההשקעות שלי הן גם על הבורסה הישראלית, אז זה פשוט מאוד מאוד מיטיב איתי, כי יכול להיות שהעסק החודש לא ירוויח כסף, כי מה לעשות, המצב פה הוא מורכב, אבל מספיק שיש לי פתאום השקעות והן נמצאות במקומות הנכונים, ופתאום כן יש לי צמיחה, וזה דבר מצוין.
אנחנו בקורונה בעצם התחלנו לעבוד עם תוכנה שנקראת דיסקורד, זו בעצם תוכנה שהיא בעיקר נועדה מלכתחילה לגיימרים. כשגיימרים עכשיו משחקים אחד מול השני, קבוצה נגד קבוצה, אז הם צריכים בעצם שתהיה להם אופציה לדבר אחד עם השני תוך כדי המשחק ולעשות כל מיני דברים. אז המציאו תוכנה בשם דיסקורד, זו תוכנה מאוד מאוד פופולרית, יש בה כל מיני חדרים וירטואליים, ואפשר להיכנס ולצאת ולעשות שיחות פרטיות ושיחות בחדרים ולשתף מסך וכל מה שצריך ולהקליט, ובאמת יש שם המון המון המון פיצ'רים. ואנחנו היום משתמשים בזה בצורה מאוד מאוד מאוד אינטנסיבית, כי מה לעשות, אנחנו כרגע כולם בבתים, ומאוד מאוד קשה לייצר איזו שליטה באנשים ולהבין רגע מה כל אחד עושה, ולעשות איזה דיילי והכול. אז דיסקורד זה פתרון אחד שהוא מאוד מאוד פופולרי ומוכר וידוע, ואני אישית מאוד ממליץ עליו. כמובן שיש עוד מלא פתרונות כמו סלאק או כמו אפילו גאזר או כאילו יש מלא מלא מלא מרחבים דיגיטליים כאלה שאפשר להשתמש בהם. אני אוהב את דיסקורד א' כי הוא חינמי, זה תמיד כיף לקבל מוצר כל כך טוב בחינם, ב' הוא מאוד מאוד יציב, זה לא עכשיו מוצר שהיום עובד ומחר לא עובד, וג', אנחנו מכירים אותו, זאת אומרת אנחנו כבר עבדנו איתו בקורונה והנה עכשיו אנחנו עובדים איתו שוב, והמטרה היא כמו בחיים, כל הזמן, מכל שלב, מכל דבר שאנחנו עושים בחיים, ללמוד ממנו לדבר הבא. אז היום כשאנחנו מתחילים לעבוד עם הדיסקורד, אני מרגיש שאנחנו כבר כאילו ממשיכים את 2020, אנחנו יודעים איך הדבר הזה עובד, וזה מאוד מאוד עוזר לנו.
בזמן מלחמה מאוד מאוד חשוב לייצר מוטיבציה גם אצל העובדים, גם אצל הלקוחות, גם אצל הספקים, זאת אומרת זה איזושהי תקופה כזאת שיש איזה דכדוך כללי נקרא לזה, אנשים בחוסר ודאות, חלק מהאנשים לא בדיוק ישנו כי הם כל הזמן בתנועה כזה מהמקלט וחזרה הביתה, והמקלט, לא כולם יכולים לישון במקלט. אגב, איך זה עובד אצלך בבית?
יובל: לנו יש מקלט של הבניין, אבל אורון הוא האחראי בינינו, יותר חושב על כל הקילוגרמים של חומרי הנפץ והאור, וכל מיני כאלה. אז כאילו כשהיה את המלחמה הרגועה יותר, יותר עזה כזה וזה, או טילים של תימן, אז הסתפקנו במקלט הזה, אבל עכשיו אנחנו הולכים למקלט, יש לנו מקלט לא רחוק גם שהוא שכונתי, הוא ממש כאילו כמה קומות מתחת לאדמה וזה, ואנחנו גם ישנו איזה לילה אפילו במקלט הזה.
עשהאל: וואו.
יובל: כן, קנינו ציוד קמפינג בזמנו, לישון, לישון, כאילו בדקטלון, ממש קנינו מיטות כאלה נפתחות של שטח, ולא יצאנו להשתמש בהן מעולם, וחנכנו אותנו במקלט הזה ממש.
עשהאל: יואו.
יובל: כן, סיפור טירוף.
עשהאל: בוא'נה, אתם הולכים אשכרה ל… כמה זמן ההליכה זה?
יובל: לא, לא הרבה, זה ממש שלוש דקות.
עשהאל: אז זה בזכות ההתראה שעכשיו אנחנו מקבלים, כן, כן. שאפשר באמת ללכת שלוש דקות, כי פעם האזעקה הייתה דקה וחצי, נכון. ובקושי, וואו, איזה יופי, מדהים.
יובל: כן.
עשהאל: אוקיי, ואת יכולה לספר לי קצת על, אחרי שעשינו היום ואתמול, ואת יכולה קצת לספר לי על איך דיילי יומי נראה בזמן מלחמה? זאת אומרת, איך הדבר הזה מתנהל?
יובל: אנחנו קובעים לנו זמן קבוע, אני חושבת שזה מאוד חשוב גם כן בכל הדבר הזה, לשמור על איזושה עולים וכולנו שנייה עושים איזה זמן חלון קבוע, וגם רואים אחד את השני, מתפתחים מצלמות ולא מוותרים על זה, זה גם כן קצת מחבר והכול, וגם ככה אנחנו או בבתים או במקלטים עם אותם שכנים, אז קצת לראות אחד את השני זה ממש נחמד. אז אנחנו עולים, כל חדר, אנחנו הרי, כמו שסרל אמר, מחולקים לחדרים, יש מחלקת תוכן ששם ענת מנהלת את הישיבת בוקר הזו, יש את המכירות של ליאור, נעמית וסיור וכן הלאה, אז אנחנו כל אחד עם ראש הצוות שמנהל את הישיבת בוקר, עוברים על הדברים, מה עשינו אתמול, מה אנחנו הולכים לעשות היום, כאילו לבדוק שיש איזושהי יציבות, לראות שמישהו, אם מישהו צריך עזרה, אז כמובן אנחנו נרתמים, אם מישהו חסרות לו משימות או הוא לא סגור על עצמו, אז כמובן גם תמיד נשמע לעשות, אז זה בגדול ככה, מאוד עושה סדר, ומיישב את הראש קצת שגרה בתוך כל הדבר הזה, זה לדעתי נהדר. בדיוק.
עשהאל: אז ככה נראה בעצם דיילי, יומי, וככה אנחנו עושים את זה כל בוקר. אפשר גם לעשות דיילי סיום יום, נגיד קובעים בחמש וחצי, כל אחד עולה, מספר מה היה וכן הלאה. זה משהו שגם אנחנו מתרגלים מדי פעם, זאת אומרת, גם במצבי שגרה, באמת, שגרה לחלוטין, לפני נגיד כמה חודשים, כשבאמת היה שקט קצת, ותקופה של איזה כמה חודשים, כן, של שקט, אז אנחנו לפעמים יכולים לבוא ולהגיד, חבר'ה, יום ראשון הקרוב כולם עובדים מהבתים, לא כי יש בעיה, לא כי המשרד סגור, לא כי כלום, פשוט כי אנחנו רוצים לתרגל את העניין הזה של עבודה מהבית, ואז אנחנו רוצים לוודא שלכל החיים יש עמדה שמתאימה לו, שעכשיו בן אדם לא עובד מהמיטה למשל, אתה רוצה לדעת את הדברים האלה לפני, זה מאוד מאוד מזכיר את הצבא, בצבא, לפני שיוצאים לפעילות, עושים מה שנקרא תרגולות, מקטגים, מקטגים זה מקרים ותגובות, בעצם מנסים לחשוב על מה יכול לקרות, ואיך אנחנו הולכים להגיב בזמן אמת, וברגע שיש את המקטגים האלה, כאילו את המקרים ותגובות, אז הרבה הרבה יותר קל להגיב בזמן אמת בצורה טובה.
אני אתמול, או שלשום, שלשום הייתי, אם אני לא טועה, במילואים, ומה שקרה זה שנכנס לי איזה, לא יודע, איך הוא נקרא, סגן אלוף לחמ״ל והתחיל לשאול אותי שאלות, עשה לי כזה סוג של בחינה. עכשיו, אני מאוד מתורגל, אני בדיוק מהשיחה איתו הבנתי שאני כבר המון שנים, אני הכי ותיק בחמ״ל,
יובל: כאילו,
עשהאל: זה מטורף. כן, כל מי שהיה, כאילו, כל מי שהיה כשאני הצטרפתי לחמ״ל של הפלוגה, אז הוא כבר לא איתנו, וכל מי שהגיע זה חדשים שהגיעו אחריי, אז פתאום אני קולט,
יובל: בואנה,
עשהאל: אני הכי ותיק פה, וואו. אז הוא שאל אותי כל מיני שאלות, סתם לצורך העניין, מה עושים בפרש טורקי, מה עושים באביר לילה, מה עושים בחץ פלדה, כל מיני תרחישים בעצם, מכין את החיילים אליהם, והיופי הוא שהצבא, בגלל שזה גוף כל כך גדול, שאפשר ללמוד ממנו כל כך הרבה, אז הכל בעצם מסוסתם, אין חשיבה. זאת אומרת, יש ממש מין קלסר עם כל הסדרי הפעולות שבעצם, סדר הפעולות שיכול לקרות על בסיס כל תרחיש, וככה למעשה אתה פשוט ממש יודע כל דבר, מה צריך לעשות, הרבה פעמים גם מדביקים את זה כזה על הקירות של החמ״לים וכאלה, אבל שורה תחתונה, המטרה היא לייצר כמה שפחות חשיבה והסקת מסקנות אישית, ויותר פשוט ללכת לפי זה רשום, זה הנוהל, ככה עושים, וזה עובד הרבה הרבה יותר טוב. זה קצת מזכיר לי אפילו את השלט פה מולנו, של הצ'קליסט, תכנת חדר פודקאסט, אז יש ממש שלבים אחד אחרי השני, ואין פה יותר מדי חשיבה. אותו דבר עם כל מה שקשור, יש דבר שנקרא אופציות. אופציות זה בעצם אומר שאם עכשיו קורה איזשהו מקרה שמשלב כמה כוחות בצבא, אז מה כל כוח עושה? וזה הכל סיסטמטי, מחט אומר בוא נעשה את אופציה מספר 5, וכל כוח יודע מה הוא צריך לעשות. אז גם זה, בסוף זה להכין את עצמנו, זה להיות מוכנים לרגע האמת, וככה צריך לעשות גם בעסק, לייצר כל מיני רשמצים, רשימות כאלה, וסדאפים, סדרי פעולות, ואופציות, וכדי שבאמת כולנו נדע מה עושים במקרה ו-1, 2, 3.
זה מזכיר לי גם את הקטע עם הציוד, שברגע שהבנו שיש מלחמה, ויום שבת זה התחיל, וכבר הבנו שזה קורה, ישר, עכשיו, זה לא איזה משהו שהייתי צריך להמציא את הגלגל, כי ככה עשינו גם פעם קודמת, ופעם לפני, ופעם לפני, וכמו שאמרתי, אנחנו מתורגלים פה במלחמות. אז ישר מאיר הגיע למשרד, יחד עם הדסה, לקחו פה את כל הציוד של כל האנשים שהיו צריכים להקפצות לתוך הבתים, העבירו לכל האנשים בבתים, אחד-אחד, את הציוד, זאת אומרת, הכל כבר היה מאוד מאוד מסוסתם. ואז אם יש לי, נגיד, סתם דוגמה, את, לא יודע, את עדן, שחסר לה טלפון עבודה, אז הם מביאים לה את הטלפון הביתה, וככה למעשה מתרגלים לזה ומבינים שככה הדבר הזה עובד.
בואו נדבר טיפה על העניין הזה של המילואים שלי, אוקיי? אני כבר בטוח התייחסתי לזה כמה פעמים, אבל בכל זאת עכשיו זה פרק טוב להתייחס לזה. כל פעם שאני מקבל צו מילואים, אני קודם כל אומר לצבא, כן, אני מגיע. אני קודם כל מגיע. עכשיו, הרבה פעמים, אני לא תמיד יודע איך בדיוק זה הולך לקרות, כי לפעמים זה מרגיש לי שרגע, אבל העסק ככה, וחסר ככה, ובדיוק חסר לי פה, וגייסתי את ההוא, ופיטרתי את ההוא, ויש לי ספק חדש, ולקוח חדש, וכל מיני סיפורים ומעשיות, שתמיד זה קורה, כאילו זה תמיד קיים, זה המשמעות של עסק. עסק זה אף פעם לא על מי מנוחות,
יובל: בדיוק,
עשהאל: זה תמיד קורה משהו. ומילואים זה זמן ממש ממש טוב לבדוק את העסק שבנינו. זאת אומרת, אם עכשיו המנכ״ל הולך לחודשיים מילואים, והעסק קורס, אז לא היה פה עסק מלכתחילה.
יובל: נכון.
עשהאל: כאילו, זה קצת מזכיר את הקטע הזה שלפעמים פתאום יש מלחמה, ואז נעצרות ההכנסות. עכשיו, עסק שלא יכול לפעול לפחות חודשיים-שלושה במינימום, בלי הכנסות, ועדיין להמשיך לפעול, בעיניי זה לא עסק, בעיניי זה איזה עוסק מורשה כזה. זה לא חברה. חברה, הרעיון זה שיש לה עתודות. גם כשמדברים במונחים של חברה, זה לא כמו בן אדם פרטי. אני כבן אדם פרטי, למשל, אם יש לי עכשיו הוצאה של 5,000 שקל, זה משמעותי לי. אני חושב, אם אני צריך את זה, אם אני לא צריך את זה. חברה יכולה להוציא 5,000 שקל, אני מדבר איתך על רמה של פולי קפה בחודש.
יובל: כאילו,
עשהאל: זה יכול להיות על דבר כזה זניח, שכאילו באמת, על בונוסים, על בונוסים לחצי מהעובדים בחברה זה יכול לצאת 5,000 שקל. אבל זה בדיוק הרעיון, זה לשני הצדדים, שבסוף גם כשהחברה עכשיו צריכה להיערך למצבי חירום, אז היא צריכה לוודא שיש לה בתזרים לפחות פעמיים -שלוש את כל המשכורות ואת כל ההוצאות של החברה. ממש, שזה זמין לרשותה, כי זו חברה, זה לא בן אדם פרטי. הסכומים צריכים להיות בהתאם. אז כשאני יוצא למילואים, אני רוצה לוודא שהחברה שבניתי, שהחברה שבנינו, שמה שיש לנו כאן זה אמיתי, זה לא שאם המנכ״ל עכשיו הולך לשבועיים למילואים, אז פתאום העסק קורס. אז כל פעם שיש לי מילואים, מבחינתי זו הזדמנות מדהימה לבדוק את העניין הזה, לבדוק כמה באמת עכשיו העסק צריך אותי באופן אישי, כדי שהוא יוכל להמשיך לתפקד ממש בצורה טובה.
יש את העניין גם של ברגע שקורה משהו, אז לא לנסות לטטט את הדברים מתחת למיטה. זאת אומרת, זה לא יעזור נגיד עכשיו, אם התחילה מלחמה, לא לעדכן את הלקוחות שאנחנו ממשיכים לעבוד כרגיל, כי, לא יודע, מתוך אולי איזו חשיבה של בוא לא נעיר אף אחד, אם לא אמרו לנו, אז שלא, זה מטומטם לגמרי. תמיד, תמיד, תמיד עדיף להיות זה שיוזם את השיחה. להוציא הודעה מסודרת לכל הלקוחות, לקוחות יקרים. אנחנו יודעים שזה זמן מורכב, אנחנו איתכם לכל דבר ועניין, אנחנו מתורגלים בזה, אנחנו עובדים מהבתים כולם, כל דבר שאתם צריכים אנחנו כאן בשבילכם. עכשיו זה זמן דווקא עכשיו לדחוף ולעשות עוד קריאייטיבים ועוד מאמרים ועוד שישורים.
יובל: אני מבקישה שגם הלקוחות הם קצת יותר, כאילו, בגלל שאנחנו מתורגלים מהדבר הזה, אני ראיתי באחת הקבוצות שאחד מהחבר'ה רשם, אנחנו בכל הכוח, למרות המלחמה, למרות הזה, אנחנו עובדים כרגיל, נותנים בראש, וכאילו, בתגובה, אחד הלקוחות רשם, כן, גם אני, אני לא נסגר בבית, אין לו שום דבר, הכל עובדים כרגיל, יאללה, כאילו,
עשהאל: זה נותן גם איזו השראה לצד השני שהוא אומר וואנה אני לא הייתי בטוח כאילו אם נמשיך לא נמשיך ופתאום אני רואה שיש פה חברה שהם ממשיכים כולם מהבתים וזה מהיום למחר, כן, זה לא שידענו מתי המלחמה תהיה, אז כאילו זה באמת דבר שהוא חיובי, באופן כללי גם אני ממליץ תמיד להיות בפתיחות ובשקיפות ופחות עכשיו לנסות נקרא לזה להסתיר או לא לדבר על משהו, כי זה לא הולך לעזור לאף אחד, גם ככה הדברים האלה הולכים להתגלות ולצוף, אז שווה להיות אלה שפשוט מציפים אותם.
דבר נוסף שאני לאחרונה עובד עליו חזק, אנחנו מדברים על זה יחסית הרבה, זה לנסות לגייס גם לקוחות מחו״ל. בסופו של יום אי אפשר לבנות רק על הלקוחות בישראל, כמו שאנחנו מדברים כבר הרבה זמן, יש פה מדינה בזמן מלחמה כמעט קבוע, כל הזמן יש פה מלחמות, וברגע שיש לנו גם לקוחות שהם מארצות הברית, מאנגליה, מספרד, מצ'כיה, מדנמרק, כל מיני מדינות שהן באמת מדינות שהן בעיקר דוברות אנגלית ושאפשר לעבוד איתן בצורה הגיונית, נורמלית. שווה להביא גם תמהיל של לקוחות מהסוג הזה, כדי שאם קורה משהו בישראל, והוא אפילו יותר חמור ממה שעד היום קרה, אז שבעצם לפחות תהיה הכנסה כלשהי שנכנסת לחברה עדיין, וזה לא תופס אותנו, לא מוכנים.
כמו שכבר אמרתי, הסיפור של השקעות נועד בדיוק לרגעים מהסוג הזה. ברגע שלחברה יש כמה מיליונים שהיא יודעת להשקיע אותם בשוק ההון או בכל מיני מקומות כאלו ואחרים, זה דבר שהוא מאוד מאוד מחזק את היציבות, כי גם בימים כאלה, שהחברה מתקיימת, עובדת, אבל היא לא משגשגת, לפחות לא בתחילת המלחמה, בימים האחרונים שעברו. כאילו, אין פה איזה שגשוג. זה לא שאת מרץ עכשיו אנחנו נסיים ואני אגיד לך, יובל היה החודש הכי טוב בעולם, לא נראה לי לפחות. מה שכן, אנחנו כן רוצים אבל לעבור את החודש הזה בצורה אפילו בינונית ומעלה. אז ברגע שלחברה יש גם את שוק ההון, המון המון פעמים דווקא הרגעים האלו מעלים את שוק ההון, ודווקא ההשקעות ממש מחזיקות את החברה, וזה דבר שהוא מאוד מאוד חיובי.
חשוב גם מאוד להקפיד על כל השגרות, על כל השגרה שיש לנו ביום-יום. לדוגמה, סיכומי יום. בן אדם עובד, סיים יום, שישלח סיכום יום. עכשיו, אם הוא עובד מקרוב, אז לפחות אני יכול עוד בערך לדעת מה הוא עשה. ברגע שהוא עובד מהבית ואין סיכום יום, אני חושב שזו לא דרך טובה לנהל עסק, הדרך הנכונה זה לדרוש סיכומי יום כל יום מכל אחד מהעובדים. גם בשגרה, אבל בטח ובטח בחירום, בלי סיכום יום, זו בעיה מאוד מאוד רצינית, חוסר שליטה, חוסר ידיעה, לא טוב.
אגב, גם זה שאנחנו משדרים, לאחרונה, נגיד, היה פה רעיון עבודה, והיא שאלה אותי משהו מאוד יפה. היא אמרה לי, תגיד, איך התמודדתם מבחינת החברה בקורונה ובשביעי לעשירי? זאת אומרת, מה עשיתם עם העובדים? זאת הייתה שאלה מאוד מאוד יפה, שמראה לי אינטליגנציה מסוימת. ואז סיפרתי לה שאנחנו מעולם לא חילטנו אף עובד, זה לא קרה מעולם. אני לא מכיר בכלל את הדבר הזה, אני אפילו לא יודע איך חל״ת עובד.
יובל: הפוך, אנחנו מתבאסים, יש לנו עכשיו עובד שאמר, אני לא עובד עד שבוע הבא, אנחנו מתבאסים על זה.
עשהאל: בדיוק, בדיוק, גם זה קרה. אנחנו בסופו של יום מנסים לייצר פה מצב שזו חברה שהיא כאילו, מה שנקרא, מצד אחד מצפה שכל אחד מהנוכחים יעשה את הטוב ביותר שלו לטובת החברה, ומצד שני, שהחברה באמת נותנת גב. זאת אומרת, גם בזמנים הקשים, ובמיוחד בזמנים הקשים, ולכן היציבות הזו מול העובדים, מול הספקים, במיוחד בזמנים הקשים, זה משהו שהוא מאוד מאוד מאוד יכול לתרום לנו להמשך.
כל הסיפור הזה של פרסומים ממומנים, במטא, בטיקטוק וכדומה, אני אישית ממליץ לא לעצור אותם. זאת אומרת, ברגע שעוצרים, אז מלא פעמים לוקח לאלגוריתם מלא זמן לחזור ולהבין שנייה איך עושים כשרוצים לחזור לפרסם. וגם בכללי, אין לדעת, לפעמים המלחמה מייצרת הזדמנויות, ואתה לא רוצה להיות זה שעוצר את הפרסום שלך, יכול להיות שפתאום תתחיל איזושהי צמיחה מאוד חזקה באיזה סקטור מסוים שהמלחמה דווקא מאוד הצמיחה אותו, ודווקא הוא ירצה להתחיל עבודה, ויכול להיות שהוא גם יהיה לקוח מאוד משמעותי, ואנחנו לא רוצים לעצור את הפרסומים הממומנים שלנו.
מבחינתי עסק שלא יכול להחזיק חודשיים-שלושה לפחות, שלא נאמר חצי שנה, אבל חודשיים-שלושה זה מינימום, ללא הכנסות מהעסק, מבחינתי זה לא עסק, מבחינתי זה בן אדם שהוא עובד ואולי יש לו איזה פרילנסר או שניים איתו, אבל זה לא עסק. ולכן אני תמיד מקפיד, ואני ממליץ גם לכל המאזינים שלנו לעשות את אותו דבר, לשמור עתודות, לשמור רזרבות, לשמור כסף בחשבון, כדי שאם יקרה משהו, אז לא ניתפס עם המכנסיים למטה.
כל משבר הוא הזדמנות. תראי כמה עסקים צמחו במהלך הקורונה, כל הזמן יוצא לי לדבר עם אנשים, והם כל הזמן אומרים לי,
יובל: אה,
עשהאל: בקורונה דווקא העסק שלי הגיע לשיא שלו, וכמובן לצד עסקים שנסגרו ועסקים שמאוד נפגעו, אבל בסוף המשברים האלה הם בעצם מהווים גם הזדמנות מאוד מאוד מאוד משמעותית להרבה מאוד עסקים, והרעיון הוא למצוא את ההזדמנות. זאת אומרת, לאחרונה נגיד הייתה את הסדנה שדיברתי עליה מטעם עמותת דובדבן, בפרק הקודם, בפרק 81, שעומר אדם זה שגם תרם את זה והכול, והיה לי שם איזושהי שיחה כזה עם כמה חבר'ה, וכאילו, הייתה לי שיחה עם איזה בחור בן 23 שם, שאמרתי לו שכאילו כל הזמן יש הזדמנויות, והזדמנות זה בכל שיחה שאתה עושה, אפילו בחיים שלך, אז יש הזדמנות והכול, ואז הוא אמר לי משהו כזה מצחיק, הוא אמר לי, אין, אני מרגיש שההזדמנויות האלה לא מגיעות אליי. אז כאילו, בראש שלי מה שעבר, כמובן שלא אמרתי לו את זה ככה, אבל בראש שלי מה שעבר זה שצריך עוד קצת להתבגר ברמה האישיותית-עסקית, כדי להבין שאין דבר כזה, ההזדמנויות לא מגיעות אליי. זה פשוט שאתה לא רואה את ההזדמנויות. זאת אומרת, אמרתי לו, נגיד, סתם דוגמה.
יובל: או שהוא מאוד מאוד פסיבי, כאילו, גם לשבת ולחכות שמשהו ייפול עליך מהשמיים, זה לא ריאליסטי. ההזדמנויות יקרו אם כאילו גם תיזום משהו בשבילן.
עשהאל: בדיוק, אמרתי לו, סתם, תראה דוגמה. הוא אמר לי שיש לו איזו סדנה שהוא יודע להעביר, לא יודע בדיוק מה היה שם, ואז אני אומר לו, תראה, עכשיו אתה מדבר איתי, אבל אתה לא מציף בפניי דברים שאני יכול לעזור לך, אתה רק מדבר איתי. אבל אם נגיד היית שואל, סתם, מתחיל קצת להתעניין וקצת מספר לי מה מומי, אז הייתי אומר לך, היי, יש לי את שני הלקוחות הכי גדולים בישראל לתחום הסדנאות, אני יכול לחבר אותך להוא ולזה ול… כאילו, זה בשנייה אני מייצר לך, זו הדוגמה הכי טובה למה זה לא לנצל הזדמנות. כשאתה לא מעז לשאול איזו שאלה שיכולה גם להטיב איתך, אז אתה בבעיה. זה כאילו, לפעמים צריך כאילו לעשות את המינימום מהצד שלך, והמינימום מהצד שלך זה כן להעיז, זה כן לשאול.
מכירה את זה כזה, נגיד הסיפור עם ערן זהבי, שכבר סיפרתי אותו באחד הפרקים הקודמים, שערן זהבי היה לו את המשא ומתן עם הסינים, ומכבי תל אביב לא הסכימה לשחרר אותו כי מבחינתה הם לא קיבלו מספיק כסף או משהו כזה ואז ערן זהבי אמר לסינים שהוא לא יכול לעבור כי מה לעשות הקבוצה לא משחררת אותו, ואז הם אמרו לו אוקיי, כאילו ניסינו מה שנקרא והכל, ואז פתאום ערן זהבי כזה חשב ואמר לעצמו בואנה, אולי אני פשוט אגיד להם שמה שהם רוצים זה יותר כסף, ואז הוא אמר להם תראו הם רוצים עוד כך וכך כסף, ואז הסינים אמרו אין שום בעיה, מאושר, ואז הוא חזר למכבי אמר להם שומעים, הם הוסיפו עוד XYZ כסף, ואז הוא שוחרר והלך לשחק בשיאים, כי לפעמים אתה רק צריך לבקש, לפעמים אתה רק צריך לדבר. את הלא כבר יש לך.
יובל: נכון.
עשהאל: אם תעיז ותתחיל עם הבחורה ותבקש את ההשקעה ותיזום את השיחה ותשתף איזה משהו, אולי יהיה לך כן.
יובל: נכון.
עשהאל: הלא כבר קיים, מה זה יעזור? כאילו אין אפשרות לחרבן עוד יותר אפילו?
יובל: לא.
עשהאל: יש לך כבר את הלא.
יובל: נכון.
עשהאל: אם תעשה משהו קצת אחר, אולי יהיה גם כן. אז להעיז זה אחד הדברים החשובים, ואין דבר כזה שאתה, אין לך הזדמנויות. מה שכן יש דבר זה שאתה פשוט לא לוקח אותן. הן כולן עוברות לידך, ואתה פשוט לא מזהה אותן, ולא עושה את המינימום הנדרש, כדי שבאמת ההזדמנות הזאת אשכרה גם תזכה אותך במשהו טוב.
אני רוצה לדבר על איזה משהו שדיברנו עליו לפני שני פרקים, על כל מה שאנחנו בעצם, הדרך אל האושר, וכאילו שהאושר הוא הדרך וכל זה. אז אחד הדברים שאני מאוד מקפיד עליהם, דווקא בזמן מלחמה, אפילו יותר מבדרך כלל, זה לנסות להיות במודעות סביבתית. וזה במילים אחרות אומר, שלדוגמה, כל בן אדם בקבוצה בבניין שלי שרושם, היי, אני צריך כך וכך, תמיד, תמיד, תמיד, אלא אם כן זה משהו מאוד נדיר שאני לא יכול לעזור, אבל קוד אני יכול לעזור, אפילו אם זה יבוא על חשבוני, אני תמיד אכתוב לבן אדם הזה בפרטי הודעה,
יובל: היי,
עשהאל: מה המצב? היום בשבע בערב, אני עוזר לך עם זה. כי מבחינתי, זמן מלחמה זה זמן אפילו שהוא עוד יותר טוב, ועוד יותר מבורך להיות במודעות סביבתית ולהסתכל מימין ומשמאל. הנה, הייתה איזו מישהי בקבוצה של הבניין ששלחה לפני כמה, לפני יום-יומיים, שהיא צריכה, אם למישהו יש מזרון יחיד לטובת המטפלת של הילד שלה או משהו כזה, כי עכשיו הוא צריך לישון בממ״ד או משהו בסגנון הזה. ואז הצחיק אותי שהתגובה היחידה שהיא קיבלה בקבוצה באופן ציבורי זה יוחננוף פתוח. קודם כל ביוחננוף אין מזרונים, ודבר שני, וואו, כאילו כמה אמפתיה, כמה הזדהות במצב. אז ישר כתבתי לה בפרטי, תקשיבי, היום אני חוזר ממילואים בשמונה בערב, תגידי לי את הדירת הקומה, אני אשים לך את המזרון ליד הדלת, וככה היה. ואז למחרת היא שולחת לי הודעה, היי, מה המצב, אני מכינה פיצה כוסמין או משהו כזה, אני רוצה להביא לכם, אז אמרתי לה שאני במילואים וזה לא יכול, ובר בבאר יעקב והכול, אבל שורה תחתונה, הטוב הזה זה הדדי, אתה תמיד נותן טוב, וברוב המקרים אתה גם תקבל טוב בחזרה, וגם כעסק, בסוף אנחנו כן רוצים להיות במודעות סביבתית. אם עכשיו לקוח שלי מתקשר ומשתף אותי שהעסק שלו קיבל טיל והוא לא יכול לשלם החודש, אז אני אומר לו, סבבה, אני לא מתחיל עכשיו לריב איתו, אני לא אומר לו, כאילו, בסוף זה לא הגיוני, צריך לפעול כאילו בהיגיון, אז זה אמור לבוא משני הצדדים. מצד אחד, אני כבעל עסק רוצה להיות הכי טוב שאני יכול עם הלקוחות שלי, במיוחד בזמן מלחמה. מצד שני, כשלקוח שלי עכשיו צריך אותי ואני בזמן מלחמה, אני רוצה להיות הכי טוב אליו, והמשוואה היא לא, אם הוא נתן לי חזרה, אז אני נותן לו.
יובל: לא, לא, לא, לא, לא.
עשהאל: אני רוצה לתת לכולם. מי שיחזיר, יחזיר, מי שלא, הכול בסדר, הכול טוב.
יובל: זה מתקשר גם לתודעת השפע שלך, שאתה מאוד מאמין בה, ודיברנו עליה גם בהרבה פרקים.
עשהאל: נכון מאוד, מזמין אתכם לשמוע ולהאזין לפרקים בהקשר הזה. אותו סיפור עם הלקוחות שלנו, עם החברים שלנו, עם השכנים שלנו. בסופו של יום, מי שיהיה טוב עם אנשים בזמנים קשים, אחרי זה, כשהוא יצטרך אנשים אחרים, או כשנגיע לשגרה, הם יהיו טובים איתו. אז להבין שזה מעגל, אנחנו תמיד רוצים להיות אלה שמתחילים את המעגל הזה, שלא עכשיו, ואני אף פעם לא רוצה למצוא את עצמי באיזו נקודה שאני נתתי פחות, שקיבלתי יותר משנתתי. בסופו של יום גם, הכול מורכב מאינטרס אישי. אני לא איזה עכשיו חסיד אומות עולם, בסדר? אני לא הולך ועוזר לאנשים, אלא אני עושה את זה, כי זה עושה לי טוב. כי אני בסופו של יום זה שנשכר מהדבר הזה. וכמו שאמרנו, ברגע שאנחנו טובים עם העובדים שלנו, טובים עם הלקוחות, טובים עם הספקים, אנחנו דווקא בזמן מלחמה בשבילם, הדבר הזה חוזר. ואם מישהו לא שמע פה את הפרק על כסף, אז אני ממליץ ללכת לשמוע אותו, שבסופו של יום אני מסכם אותו. כסף, אתה מקבל אותו כשאתה נותן ערך. כשאתה נותן ערך לעולם, למישהו אחר, לגוף אחר, אז אתה בעצם מקבל בחזרה כסף שבאמצעותו אתה יכול לבקש ערך ממישהו אחר בעולם שאתה רוצה לקבל. אז כשאנחנו לומדים בעצם לתת, אנחנו גם לומדים בו זמנית לקבל. ולא סתם בדת יש את הקטע שאלוהים בא ואומר שאם אתם רוצים לבחון אותי, בואו תעשו מעשרות, עשר כדי שתתעשר. והקטע המטורף הוא שזה לא בטוח שאתה מעשר ומתעשר כי אלוהים גורם לזה, אלא אתה מעשר ומתעשר כי ככה העולם עובד. כי כשאתה בנתינה, אז אתה גם אשכרה גם מקבל בחזרה, ואתה אף פעם לא יכול לחבר את הנקודות מי יראה שנתת או למי נתת או מה זה יוביל או איזה שרשרת או איזה דומינו. כאילו המון פעמים בחיים שלי, בשנים האחרונות, אני מגיע לתובנות כחילוני שקשורות לכל מיני דברים בחיים, שבסוף אני אומר, היי, אבל זה כתוב בדת כבר מזמן. אז כאילו באיזשהו מקום…
יובל: עניין של הרגשות המידע.
עשהאל: ממש ככה. באיזשהו מקום יש לי המון המון הערכה לדרך שהדת מובילה. נכון, אני לא מסכים עם הכל, נכון, אני חושב שיש שם גם לא מעט דברים שאני פחות מעריך או פחות מגדיר כאמת, אבל זה לא העניין, אני יכול בסופו של יום לקחת, כמו שאמרנו לפני זה, בגשר שאנחנו מדברים עליו כל הזמן, לקחת את הדברים הטובים שאני רואה ממשהו מסוים שחוויתי או שהייתי חלק ממנו, ולאמץ אותו אליי, ואת מה שפחות, פשוט להשאיר בחוץ והכול בסדר. אז הקטע הזה של הלתת, זה דבר מדהים, ולא סתם הדת כבר עלתה על זה מזמן, אז דווקא עכשיו זו תקופה מאוד מאוד טובה, לתת.
מאוד חשוב שלא נפחד לאמץ טכנולוגיות ודברים חדשים כחלק מהמלחמה, ואפילו נמשיך לעבוד איתן גם אחרי המלחמה.
יובל: נכון.
עשהאל: ברגע שארגון לא יודע, את יודעת, בטבע, את יודעת מי שורד, לא מי שהכי חזק, אלא מי שהכי מצליח להסתגל. סטלטן. יפה, הסטגלן. מי שמצליח להסתגל, הוא זה שמצליח בסופו של יום להתקדם ולשרוד ולהיות הדור הבא. זה קצת, את מכירה שיש דובים באנטארקטיקה שהם לבנים ושהם חומים, אז הסיבה שבסוף זה הפך להיות בעיקר בעיקר לבנים, זה כי הלבן מסתגל הרבה יותר טוב בקרח. זה לא אומר שהוא יותר חזק, זה פשוט אומר שהוא הרבה יותר מסתגל. ויש אגב חיות שגם הצליחו לשרוד את אסונות הטבע הכי גדולים שהיו אי פעם, הנה, בזכות זה אנחנו פה. בסוף הסטגלן הוא זה שמנצח, ולכן חשוב שלא נפחד לסגל ולהסתגל למציאות חדשה ולעבודה עם כלים חדשים.
אגב, יש כל מיני עובדים פה בחברה שבאו ואמרו לי, תקשיב, זומנתי למילואים, אני ככה אגיד להם שאני בעבודה חדשה ושזה כזה קצת פחות מתאים הפעם ואולי פעם באה וכל זה, ואני אמרתי להם, ממש לא, תלך למילואים, תעשה את זה כמו גדול, תתרום לעם ישראל, עם ישראל זה הרבה מעל החברה, עם כל הכבוד, והכול בסדר. עכשיו, הדבר הזה, שוב אני אומר, זה לא כי אני חסיד אומות עולם, זה לא כי אני איזה, ממש לא, זה פשוט באמת ממקום של אם כל אחד ידאג לעצמו ולא יסתכל שנייה מימין ומשמאל, אז מה יהיה איתנו כחברה? זה לא יוביל אותנו למקום חיובי בכלל. אז מבחינתי, בן אדם שעכשיו צריך ללכת למילואים, הוא קודם כל הולך למילואים. אחרי שהוא ילך למילואים, אנחנו כבר נחשוב איך אנחנו מכפים עליו, איך כל אחד לוקח איזו חתיכה בפאזל של התפקיד שלו ומצליח לתת מענה. מדובר על בן אדם שהוא מנהל מחלקה, אז מבחינתי, אם היו לו עכשיו כמה חודשים לבנות את המחלקה, ואם עכשיו הוא הולך למילואים שבועיים, אז מצוין, אז בוא נראה את המחלקה שבנית.
יובל: בוא נבדוק את זה.
עשהאל: ממש ככה.
יובל: אבל בלי קשר, גם אם הוא לא היה ראש מחלקה, כשמישהו עוזב, אנחנו כל הזמן אומרים את זה, זו הזדמנות גם לאנשים אחרים לפרוח ולקחת לו תחומי אחריות ולראות מה קורה פה כחברה. זה מין מבחן כזה שתמיד, בינתיים כל פעם שיצא לנו להתמודד איתו, אני חושבת שראינו דברים באמת נפלאים.
עשהאל: וואו, אני מסכים לגמרי. אגב, אני זוכר שבשביעי לעשירי, עשרים ושלוש, אז אני כאילו קיבלתי ישר זימון מילואים, ולדעתי גם עדי קיבלה ישר זימון מילואים, וכאילו נשארנו כזה ממש צוות בלי מנהלים בכלל, והיחיד שלא קיבל זימון מילואים היה ים.
יובל: נכון.
עשהאל: ואני זוכר שהוא סיפר לי שהוא בודק איך הוא יכול להתנדב באיזה מקום, ודווקא בסיפור שמה, זה היה פעם שפעלתי ההפך ממה שעכשיו אמרתי. זאת אומרת, אמרתי לים, תקשיב, אם לא קיבלת זימון מילואים, משמע המדינה לא ראתה צורך אקטיבי לגייס אותך. אני חושב שבעקבות כך שכל הצוות של המנהלים קיבל צווים, עכשיו השליחות שלך זה דווקא להיות היחיד שנשאר בחברה ומוודא שלכולם פה יש פרנסה, שכל המשפחות ממשיכות לקבל את התמורה, ואת הכסף, ואת השכר, וזאת אומרת, הדבר הזה הוא מאוד רחב. לא רק מי שהולך ויורה בטנק הוא זה ששומר על היציבות של מדינת ישראל. לפעמים גם לשמור על הקטע הכלכלי ועל העבודה ועל השגרה, גם זה לא פחות חשוב. אז כמובן שאם בן אדם עכשיו קיבל צו, אז הוא ילך ויעשה את מה שצריך. אבל חשוב מאוד גם לדבר עם העובדים שלא קיבלו צו, שהקטע הזה של הלהמשיך להיות בחברה ולהמשיך לעשות עבודה ולהמשיך לדאוג לפרנסה, שכל כך הרבה לקוחות וכל כך הרבה ספקים וכל כך הרבה משפחות וכל כך הרבה, באמת אין סוף גורמים שתלויים בזה, זו שליחות שהיא לא פחות חשובה מלעשות מילואים.
זה כמו שתמיד אני אומר לבר, חשוב לי שהיא תדע שכל יום שאני עושה מילואים, מבחינתי גם היא עשתה מילואים. כי, הלו, את יודעת, כשאני עכשיו הולך לעשות מילואים, אז דבש לא הולכת לשחק בעצמה ולנהל את עצמה. לא, זה אומר שבר עכשיו צריכה לעשות את כל התפקידים שלי בבית, וזה לא פחות עבודה מללכת לעשות את המילואים עצמם. אז מבחינתי, בר היא מילואימניקית לכל דבר ועניין. זה שהמדינה עכשיו לא מביאה לה תשלום וכל זה, זה כבר עניין אחר. אני אישית כן הייתי חושב שהיא צריכה לקבל לפחות 50% ממה שהמילואימניק מקבל, זו רק דעתי. אבל בסופו של יום מאוד חשוב שנצליח לרתום את העובדים שלא קיבלו צו מילואים, שיכפו על אלו שכן קיבלו, וזו שליחות לכל דבר ועניין.
אחרי שמלחמה מסתיימת וחוזרים למשרדים, מאוד מאוד חשוב לעשות נוהל שצריך לעשות אותו אחרי כל דבר מהסוג הזה, גם אחרי נופש חברה שעכשיו עשינו, וגם אחרי כל פעילות אחרת, כנס או מה שרק קורה. חשוב מאוד לעשות ישיבה של הפקת לקחים, ואז להוריד את הלקחים האלו למסמך, ואת המסמך הזה אנחנו שומרים טוב-טוב, כדי שבמלחמה הבאה, ותהיה מלחמה הבאה, אין מה לעשות. אנחנו, בוא'נה, יש פה יותר מלחמות מחודשים בשנה, זה כאילו מטורף. אנחנו עד היום עברנו מי יודע כמה מלחמות כעם ישראל. אז אנחנו רוצים לשמור את המסמך הזה ולפתוח אותו לקראת המלחמה הבאה, וללמוד מהדברים הטובים שקרו ומהדברים הפחות טובים שקרו.
אז, יובל, ככה הייתי שמח קצת לשמוע ממך, מה את חושבת שעשינו טוב מאז שנפתחה המלחמה כחברה, ומה יכלנו להשתפר בו?
יובל: קודם כל, אני חושבת שהמהירות שהדברים קרו זה לגמרי לזכותנו, זאת אומרת, איך שהדברים קרו, יום שבת, אתה כבר, נראה לי, בצהריים המוקדמות כבר הייתה באיזשהו תהליך חיול. אנחנו עוד, אנשים פה עוד היו קצת בשוק, תקועים בממדים, לא יודעים מה קורה, וכבר בערב מאיר התחיל, יצא שבת, זאת אומרת, בכל זאת שבת. התחלנו לעשות רשימה מאוד מאוד מהר מ-mav וחלוקה ודברים, כאילו באותו יום בערב כבר היה לי את כל הציוד, שזה מדהים וזה לגמרי לזכותנו, המהירות הזאת. מבחינת להשתפר, בואו נחשוב. כאילו, אני יכולה להגיד, נגיד, אולי על ההתארגנות, על הדיסקורד, אבל גם, אני לא באמת רואה פה משהו של להשתפר, כי אני חושבת שסך הכל, גם כשעוד לא נסגרנו על הדבר הזה, כי בדיוק עברנו בין מערכות והכול, אז בדיוק כש… גם הדבר הזה, זאת אומרת, נתת פה הזדמנות, אפילו לא לקחת את זה על עצמך, אני מניחה שאתה מכיר את התוכנה קצת יותר, אתה גם משחק והכול. זאת אומרת, נתת, זרקת את זה בקבוצה, מי לוקח את זה על עצמו?
עשהאל: זו נקודה מאוד מעניינת מה שעכשיו אמרת, בכוונה עשיתי את זה.
יובל: אני יודעת, ואני חושבת שזה היה מעולה, כאילו, גם אנשים קפצו על זה, גם ראיתי אנשים שפחות מכירים, למשל, נעמי נראה לי שפחות הכירה את זה, בכל זאת לקחה על עצמה את המשימה וכל מיני דברים כאלה, אז אני חושבת שגם זה היה מעולה.
עשהאל: רק חשבתי להגיד שבסוף מי שהוביל את זה זה יאריק,
יובל: נכון, יאריק עשה, כל הכבוד לו.
עשהאל: נכון, כן, הוא אלוף. ראשון, בקטע של חלוקת הציוד צריך כאילו פחות לשאול אנשים, יש לך זה, יש לך זה, אלא יותר לוודא שבאמת יש לו. כי בסופו של יום, אחד העובדים, לא חשוב שמות, בסוף אני מגלה שאין לו טלפון עבודה, והוא מסביר לי,
יובל: לא,
עשהאל: אני לא צריך טלפון עבודה, כי וכי וכי. עכשיו, יכול להיות שאנחנו נהיה במצב הזה גם עכשיו שלושה חודשים.
יובל: נכון.
עשהאל: ויכול להיות שאתה לא צריך את זה לשלושה ימים, אבל אני מניח שבשלב מסוים אתה תצטרך את זה, ואם לא, אז למה יש לך טלפון עבודה בכלל? בוא, תחזירי את הטלפון, אני אשמח להשתמש בו, אז כאילו,
יובל: זה לא הגיוני.
עשהאל: אז בקטע הזה של הציוד, אנחנו צריכים לא רק לשאול אנשים מה יש להם ומה אין להם, אלא גם ממש ברמה של, אוקיי, עכשיו כל אחד שולח תמונה, ועשינו את זה גם בעבר, של העמדה שלו בבית, עם המחשב עבודה, עם טלפון עבודה, כי אנחנו רוצים לראות בעיניים שלכולם יש הכול.
יובל: אני זוכרת, שלחת מסכים, דברים, כל מה שהיה צריך להשלים, השלמת.
עשהאל: בדיוק, גם הפעם עשינו את זה, חבר'ה פה קיבלו מסכים, וקיבלו כל מה שהיה חסר להם. כן,
יובל: אולי שווה לעשות רשימה בכללי של יום-יום מי שיש לו עמדה קבועה בבית, ורק אז, הנה, אבל זה עוד פעם עניין של לשבת ולעשות שנייה הפקת לקחים, ולהבין איך אנחנו משתפרים באמת לפעם הבאה.
עשהאל: כאילו, הרבה פעמים אנשים שיש להם עכשיו עסק, בין אם הוא בתחילת דרכו, בין אם הוא במצב קצת יותר מתקדם, המון פעמים כזה, כמו חושבים עם עצמם,
יובל: רגע,
עשהאל: אבל איך אני אעשה את זה,
יובל: או רגע,
עשהאל: איך אני אוריד את זה לפרקטיקה? אז צריך פשוט להתחיל.
יובל: זאת אומרת,
עשהאל: ברגע שנגיד עכשיו עושים ישיבה של הפקת לקחים ממלחמת, איך זה נקרא עכשיו, אריה שואג, או משהו כזה.
יובל: הלוי משהו. שהגעת הלוי?
עשהאל: שהגעת האריה, שהגעת הארי, לא יודע, משהו כזה, אבל ברגע שעושים את הישיבה הזאת ופשוט מכנסים את האנשים ומתחילים לדבר, אז פתאום הדברים צפים, לא להתייחס לזה כמו אל בזבוז זמן אלא דווקא כמו אל למידה, כי ברגע שאנחנו מייצרים אופטימיזציה תמידית בעסק וכל יום משתפרים ולא נותנים לשום אירוע לעבור, כאילו כלום לא קרה. לא,
יובל: לא,
עשהאל: לא, קרה פה משהו גדול ואנחנו רוצים להפיק ממנו לקחים. אז הדבר הזה הוא מאוד מאוד חשוב.
עוד דברים שיכולנו לעשות בצורה טובה יותר, אז לצורך העניין, כל העולם הזה של, נקרא לזה, חופשים, יש לנו פה עובד שניים, שאנחנו אפילו לא יודעים מה קורה איתם, זאת אומרת, יש לי עובד שנתקע בחו״ל למשל, יש לי עובד שפשוט החליט שהוא לא רוצה לעבוד בזמן המלחמה, או כל מיני דברים כאלה, אז אלה דברים…
יובל: אבל איך אתה יכול להשתפר בתור בעל עסק כשיש לך עובד ש… אוקיי, שהוא תוקע בחו״ל, דרך אגב, אני גם נתקעתי בחו״ל בסבב הקודם, ששם, נכון.
עשהאל: אז בבקשה. אז היא שואלת אותך, מה את עשית כשנתקעת בחו״ל? כי גם את, הייתי בדיוק באותה סיטואציה, בואי תספרי לנו.
יובל: אז זהו, זה היה מדהים, אנחנו נתקענו בפעם הקודמת.
עשהאל: במלחמת 12 הימים.
יובל: נכון, ואיפה היינו תקועים? ביוון, באתונה. כן, ביוון. ובעצם, בהתחלה כאילו הייתה כזאת איזושהי חוסר ודאות, אבל ממש עשה לי לא מבזבז זמן. אמר לי, תקשיבי, תיגשי לאיזה חנות מחשבים קרובה, זה המפרט 1, 2, 3, זה מה שחשוב שיהיה, ופשוט לקנות את המחשב. וזה מה שעשיתי. האמת שגם אורון מהעבודה שלחו אותו גם כן לקנות מחשבים, אז ככה. זה גם,
עשהאל: עוד פעם,
יובל: כל הקטע של הסוג של שגרה ויציבות הזאת, גם כשאתה תקוע בחו״ל, וגם כשאתה, גם אם אתה בבית בין הריצות למקלטים, אני חושבת שזה מאוד מאוד מייצב, וזה היה מדהים, אז גם תודה על זה, הזדמנות להגיד תודה. אבל, נגיד במקרה הזה, כשמישהו לא עונה לנו, כשיש, הוא בארץ, הוא לא עונה. הוא לא, אז אין לנו כל כך, כאילו, מה אני יכולה לקחת את הנקודה הזאת ולהגיד, בוא נשתפר בה?
עשהאל: אני אגיד לך.
יובל: כן.
עשהאל: קודם כל, יכול להיות, הנה, דוגמה, יכול להיות שכן. יכול להיות שאני כמנכ״ל הייתי צריך להרים לו טלפון, ולשאול אותו איך הוא חווה את התקופה, ומה המצב, ומה קורה. אני מניח שהייתי שומע פתאום דברים, שמה שהייתי אומר לעצמי זה, וואו, אם הייתי יודע את זה, אז לא הייתי מתייחס לזה ככה.
יובל: כן.
עשהאל: זאת אומרת, אני לא מאמין בסוף שבן אדם עושה בכוונה.
יובל: כן.
עשהאל: הרבה פעמים פשוט בן אדם, החיים סוגרים עליו באיזושהי סיטואציה, והוא צריך יותר את התמיכה, כאילו, יותר את החיבוק, את הרגש, את ההכלה, זה לא עכשיו יעזור לעשות לו שיחת נזיפה לצורך העניין. אז אולי קצת יותר אמפתיה, אולי זה הזמן דווקא להביע איזושהי הזדהות מסוימת. יכול להיות שהבן אדם עושה דברים שאנחנו פשוט לא יודעים מהם בכלל, ואז הפקת לקחים מדבר כזה, למשל, זה שעה להתחלה, איך שאנחנו רואים שזה ביום הראשון קורה, להרים לו טלפון ולשאול אותו מה נשמע מה קורה, ובאמת להתעניין, ובאמת להבין מה מומי. אופציה נוספת זה שיהיו לנו פרילנסרים, יודעים שיש לנו אולי איזה חוסר בתפקיד מסוים, שהם יהיו זמינים למקרה שאנחנו צריכים, לתת לנו עבודה נקודתית לכמה שבועות, או כמה ימים, או כמה זמן שנצטרך.
יובל: כאילו,
עשהאל: בסוף אני מאמין שלכל בעיה יש פתרון. ואגב, עסק זה אינסוף בעיות שצריך לפתור, וגם אחרי שפתרת את כולן, מגיעות מלא חדשות, ותמיד יש גם את השאיפה למצוינות. זה קצת מזכיר את ה… שהרבה פעמים אנשים מייצרים לעצמם איזשהו יעד, ואז כשהם מגיעים קרוב ליעד, אז הם פשוט לוקחים את הקונוס ומרחיקים אותו. אז כאילו, זה לא באמת עכשיו, זאת אומרת, כמו שאמרנו כבר לפני שני פרקים, זה לא שיש איזה משהו שאחרי שאתה מסיים אתה אומר, אה, עכשיו אני מאושר באלף, איזה יופי, אלא הדרך לשם זה האושר באלף. ולכן, כל הזמן צריך לחשוב על איך לא להשלים ממצב שהוא פחות חיובי. לכל דבר יש פתרונות. עצם זה שאותו עובד נמצא בפוזיציה והוא לבד בפוזיציה, זו הבעיה. אין לו אפילו מקביל בתפקיד.
יובל: נכון.
עשהאל: אם היה לו מקביל בתפקיד, זה היה פותר את כל הבעיה, וגם היינו מתייחסים לזה דווקא בדיוק מהצד השני, של וואי, אתה צריך כמה ימים? קח את הזמן, תהנה, הכל בסדר, תגיד לנו כשאתה יכול לחזור. זה בסוף ההבדל. אז לא להשלים עם שום מציאות שהיא לא מושלמת. תמיד לחשוב איך אני יכול להביא את הדבר הזה לכדי מושלם או כמה שיותר קרוב לזה.
אז יובל, אני רוצה להגיד לך תודה גם שהצטרפת אל הפרק, גם ששיתפת מעולמך, וגם שבאת לפה תחת אש עד למשרד הנחמד שלנו, כדי להקליט איתי את הפרק הזה, ואנחנו נתראה בפרק הבא. יאללה ביי!
ידע שיווקי, עדכוני SEO ו-GEO, ומגמות דיגיטל - ישירות אליכם
ניתן להסיר בכל עת. ללא ספאם, מובטח.
