פרק 83 – מפרילנסר לארגון

עשהאל: היי חברים יקרים, מה המצב? פרק 83 כבר כאן. את הפרק הזה אנחנו מקדישים לאורי כהן, שביקש באחד התגובות על אחד הפרקים שלנו, פרק שידבר על איך להפוך מפרילנסר לארגון. אז, פרק 83, מתחילים.

גדלתי בשומרון. קשב וריכוז, המון. כדורגל, מקום ראשון. העיקר, לא לישון. אני בן 10 – הלם. סבא עשה קסם. איך בעצם? 12 – שלוקים קרים. מכירות של החיים. המצב אנוש? היצע וביקוש. 13 – פליירים כל היום. בקור. בחום. קברתי בחול. פוטרתי. למדתי. אמון מעל הכול. 16 – קוסם אמיתי. עסק פגזי. 70 אלף שקל בחודשי השיא. קוסם זה לשחק. לשחק זה לשווק. מקל הקסמים התפרק. עורכי דין. התחלתי לשווק. בפודקאסט שלי אשתף מניסיוני, לשווק ולמנכ״ל ממש כמו עשהאל. בלי פילטר או עריכות. אין סודות. שימו אוזניות. פרק של השמחות.

טוב, אז פרק 83, יחד איתי יובל צומבר, יובל, מה שלומך?

יובל: בסדר גמור, מה העניינים?

עשהאל: בסדר גמור, איך ישנת עם כל האזעקות והעניינים? אם היו.

יובל: אני חושבת ש… אני חושבת שלא היו, או שאני לא שמעתי, אני לא יודעת. למרות שזה נשמע לי לא סביר עם כל הדבר הטירוף הזה, היה איזה אחת בלילה נראה לי.

עשהאל: הייתה אחת לדעתי גם.

יובל: כן, באיזה אחת עשרה משהו, אבל…

עשהאל: טוב, העיקר שאנחנו כאן, בריאים ושלמים והכול בסדר. האמת שאנחנו בתקופת מילואים, היה לי גם כמה משמרות השבוע, אבל הכול בסדר. זהו, אז היום אנחנו הולכים להקדיש את הפרק לעובד לשעבר בארגון, בחור בשם אורי, שהוא גם מאזין של הפודקאסט, ואנחנו אוהבים אותו באופן אישי מאוד מאוד, ומאחלים שיצליח ושיעלה מעלה-מעלה. או, הנה, בדיוק קיבלנו צליל של התראה. אז אנחנו נמשיך את ההקלטה מיד אחרי האזעקה, אז תחזיקו חזק. טוב, אז חזרנו מהאזעקה, אז אני חוזר לאיפה שהיינו, אז אנחנו ככה מקדישים את הפרק הזה לאורי כהן, שזה בעצם עובד לשעבר, שיש לו היום עסק שנקרא ברק פארק. אני גם זוכר שכשהוא עבד פה, אז תמיד באמת היה לו את החלום הזה של לעבוד עם כלבים, ולפתוח אולי אפילו חנות לכלבים, ולהלך כלבים.

יובל: הוא אפילו עזר לליאור, עם אילוף הכלב שלו.

עשהאל: יפה, נכון, ווילי. נכון. באמת צריך להציל את ווילי, אין ספק. ממש. להציל את אומליאור. כן, וזהו, ובאמת אורי הוא מאזין שלנו קבוע, והוא ככה רשם לנו בתגובה לאחד הפרקים, שהוא היה שמח שנדבר על העניין הזה של הלעבור מפרילנסר לארגון. אני בכוונה אומר לארגון ולא לחברה בעם, כי הביטוי חברה בעם זה ביטוי קצת מאפן, וקצת כזה, כמו מישהו שהוא יודע שהוא משהו, אז הוא לא צריך לקרוא לעצמו ככה, זאת אומרת, נגיד אם עכשיו, קצת קשה להסביר את זה, אבל כשאתה בטוח בעצמך, אז אתה לא אומר, אני חברה בעם, אלא אתה פשוט אומר, זה העסק שלי.

יובל: אתה אומר, זה ווסח, קצת כאילו, להגיד, חברה בעם. ממש ווסח,

עשהאל: ממש, ממש, וזה כאילו קצת אפילו מגוחך, וזה לא תורם באמת.

יובל: יש לזה גם השלכות בעצם, לא? כאילו, להיות חברה בעם. יש הרבה, אני יודעת, כאלה שנורא קופצים ורוצים להיות חברה בעם, כי זה אומר משהו לצורך העניין על ההכנסות שלהם ודברים כאלה, אבל בסוף זה גם דופק אותם בצורה מסוימת מבחינת, לא יודע, תשלומים מסוימים ודברים, לא?

עשהאל: את צודקת קודם כל. יש לזה שיטת מיסוי שהיא אחרת לחלוטין מעוסק פטור, או עוסק מורשה, או עוסק זעיר, וצריך להכיר את הדברים. אנחנו נעבור על זה גם, ונדבר על זה בכמה מילים, ממש בקרוב, בהמשך הפרק. אבל בכל מקרה, אנחנו ככה, באמת, מה שבעיקר אני מנסה להגיד, זה שכל בן אדם ששומע אותנו, בן אדם, בת אדם, שרוצה, שרוצה, שנתייחס לאיזושהי נקודה מסוימת, או שנעשה פרק על נושא מסוים שקשור לשיווק ועסקים, אז יותר מוזמן לכתוב לנו, ואנחנו נשמח מאוד להיענות לכל בקשה ורעיון. אז אורי, הפרק הזה מוקדש לך. אז קודם כל, בוא נדבר על זה רגע. כל אחד, לא משנה מי, בתחילת דרכו כנראה התחיל מלהיות פרילנסר. כאילו, כמעט תמיד ככה זה מתחיל, זה קצת כמו שגם הרמטכ״ל היה טירון פעם.

יובל: כן.

עשהאל: זאת ההתחלה, כאילו, זה יכול להיות בגיל 10, זה יכול להיות בגיל 15, זה יכול להיות בגיל 20, זה גם יכול להיות בגיל 40 וגם בגיל 50. אבל מתישהו, בסופו של יום, כמעט כל אחד היה פרילנסר, וזה גדל לו, אני מקווה שזה גדל לו, ושבאמת היום הוא ארגון, אבל ככה כולם מתחילים. וההתחלה היא, בשביל שעסק באמת יצליח, הרי כמו שאת יודעת, רוב העסקים בישראל ובעולם נכשלים, והם לא נכשלים אחרי 200 שנה, אלא הם אפילו לא שורדים את השנה הראשונה. והסיבה שהדבר הזה קורה…

יובל: יש לך סטטיסטיקה על נישואים.

עשהאל: גדול. והסיבה שהדבר הזה בעצם קורה, זה בגלל שאנשים, רוב האנשים, טבע האדם נקרא לזה ככה, הם יותר רוצים את ההצלחה ויותר מדברים על ההצלחה ויותר מדמיינים את ההצלחה, והם פחות מוכנים לעשות את מה שצריך כדי להגיע להצלחה. זאת אומרת, אני חושב שבאחד הפרקים הראשונים של הפודקאסט דיברנו על המושג הזה של מה זה אומר, אני רוצה 1,2,3. מה זה אומר, אני רוצה? באוזניים שלי, באמונה שלי, בהשקפה שלי, שמישהו אומר לי, אני רוצה משהו, לא משנה מה, מבחינתי זה אומר שהוא מתכוון שהוא מוכן לשלם את המחיר, יהיה אשר יהיה, כדי להשיג את מה שהוא רוצה. ומה זה? אני רוצה מיליון דולר, סבבה, זה מקדם אותי, זה עוזר לי? לא, לכן אני גם לא אומר את זה. אבל אם באמת אני רוצה מיליון דולר, אז הכוונה היא שאני מוכן לעשות כל מה שצריך כדי להשיג את הדבר הזה. ומבחינתי זה רצון, רצון זה במילים אחרות אומר, מתחייב אני, אני מוכן לעשות מה שצריך כדי להשיג את ה-1,2,3. עכשיו, אנשים לא בדיוק מוכנים, זאת אומרת, ברגע שזה נגיד מתנגש להם עם איזה משהו, נגיד, אני אתן לך דוגמה. נניח עכשיו בן אדם, שמונה בערב, הוא נמצא ב… אני נותן דוגמאות עכשיו אמיתיות, דברים שקרו לי לאורך השנים ולא קשקושים. שמונה בערב, אני נמצא בצור יגל אצל אחד מהדודים שלי, ופתאום אני מקבל טלפון מלקוח, זועם, יש בעיה, יש פה, יש שם, אני לוקח את בר, לא הייתה דבש אז, אני לוקח את בר, או אפילו, כן, זה היה בתחילת הקשר שלי עם בר, אני לוקח את בר ואנחנו חוזרים בחזרה הביתה לתל אביב, ואני ממשיך למשרד כאילו, והיא הולכת הביתה, ואני מטפל בבעיה בשעה 10 וחצי בלילה. עכשיו, כשבאים ואומרים לך בוא תפתח עסק, אף אחד לא אומר לך שבשמונה בערב אתה תחטוף עצבים ברמה שאתה עוד שנייה כבר תרצה לקפוץ מאיזה חלון ואתה תצטרך לעזוב אירוע משפחתי, וכאילו, אין, לא מדברים על זה, מדברים באינסטגרם על הנה אני עם פרארי, אני עם למבורגיני, אני עושה מלא כסף, הכל נוצץ, יש לי הכל פשוט, הכל קל, וזה לא המציאות, המציאות היא קצת יותר מורכבת מזה, ולכן, אם בן אדם לא מגיע במיינדסט הנכון של אני מבין שאני עכשיו הולך בעיקר לסבול, ואני הולך לרקוד עם הכאב, זאת אומרת, אני הולך ליהנות מהסבל הזה, אם אני לא יודע ליהנות מסבל, אני בבעיה רצינית, כי כל הקטע הזה שמסתכלים היום על נגיד חבר'ה שכבר באמת שהם מוצלחים, שיש להם חברות, שיש להם, זה כי רואים אותם היום, לא רואים את ההיסטוריה, זה קצת כמו שכשאתה רואה קרחון בים, אתה אומר, בואנה, כולה קילומטר גובה, חצי קילומטר גובה, כאילו, לא כזה, אתה לא יודע שיש לך לקרקעית מי יודע כמה מתחת לפני הקרקעית, שאת זה לא רואים. אז ככה הדבר הזה בעצם עובד, ולכן כשאני פותח עסק ואני מתחיל את דרכי, אני לא מתבכיין, אני לא מתלונן, אני סותם את הפה ואני עושה מה שצריך ולא מתלונן, וגם אם עכשיו יש לי שעתיים שינה בלילה, אז אני אשן את השעתיים האלה ואומר, איזה כיף, זה יכול להיות גם אפס שעות שינה, וזאת רמת המחויבות הנדרשת. ואם בן אדם שומע את זה ואומר, מה, אבל חשוב לי כל ערב, לא יודע מה, לשחק פיפא חמש שעות, סבבה, אחי, בסדר?

יובל: אל תפתח עסק.

עשהאל: אל תפתח עסק, הכל טוב, יש מלא אופציות אחרות, והן לא פחות טובות, אבל אני פשוט זוכר את עצמי, באמת, הסיפור שנתתי עכשיו זה רק אחד מיני, אני מתקשה בכלל לחשוב על כמות הפעמים שבאמצע הלילה התעוררתי.

יובל: זה קשור לגודל העסק?

עשהאל: כן. זאת אומרת,

יובל: כשאתה עסק קטן יותר, ואתה one man show, אז אתה יותר מרגיש את זה,

עשהאל: כאילו… זה קצת כמו עם ילדים, ילדים קטנים, בעיות קטנות, ילדים גדולים, בעיות גדולות. כאילו, ככל שזה גדל, בואו נגיד שכבר התייחסתי לזה בפרק שעשינו את הסיכום של 2025, שב-2025 זאת הייתה השנה שעבדתי בה הכי קשה בחיים שלי. ומסתבר ש-2025 זו גם השנה שבה העסק שלי היה הכי גדול בחיים שלי. אז יש קורלציה ככה בין הדברים, אבל כאילו המיינדסט, הדבר הכי חשוב זה קודם כל, שהבן אדם יבין שהוא עכשיו כאן כדי לעבוד, לסבול, לתת, לכאוב, ליהנות מהכאב, לרקוד איתו, לשמוח איתו, לטבל אותו, להגדיל אותו אפילו באופן יזום, כאילו, אם אתה לא אוהב את הכאב, אתה בבעיה רצינית. והגדילה לכיוון ארגון, היא חייבת לבוא קודם כל על בסיס זה שאתה אוהב את הכאב. כי בשביל להשפיע על אחרים, כי בואי, בסוף, עובד שהוא עובד טוב, עובד שהוא עובד יעיל, בדרך כלל זה גם יהיה עובד שהוא עובד קשה, ושהוא מוותר על דברים מסוימים, ושהוא מחויב לעבודה, ושהוא, כאילו, זה בא עם עוד כמה דברים במקביל. זה לא, עובדים טובים לא נולדים מתחת לכל, אי אפשר למצוא עובדים טובים בכל פינה. כאילו, זה דורש את זה. ואם לעובד שלך אין את העיניים להסתכל עליך ולהגיד, בואנה, ככה זה צריך להיראות, וזה אשכרה לא נראה מספיק טוב, אז זה בעיה רצינית. כאילו, ככה זה תמיד מתחיל. יש את הראשון שהדרך היחידה שלו ללמוד, להתפתח ולחכות, זה אותך.

יובל: נכון.

עשהאל: זה קצת כמו עם ילדים, שבסוף אתה כהורה חושב שאתה יכול להגיד לילד שלך, זה מותר, זה אסור, והנה, תכנת אותו בבייס 44, ועכשיו כל פעם שככה הוא יגיד כן, וכל פעם… זה לא עובד ככה. הדבר היחיד שאתה יכול לעשות בתור הורה בתכלס, זה פשוט לתת דוגמה אישית. שאם הוא יראה שאבא מעדיף לאכול בננה מאשר שוקולד, אז יש סיכוי שגם הוא יאכל בננה. אבל אם אבא יאכל שוקולד והילד יגידו לו, לא, אתה אוכל בננה, אני לא רואה איך הדבר הזה קורה. אז בקיצור, בתחילת העסק אנחנו לא מתבכיינים. כמות הלילות שאני זוכר את עצמי יושב ועובד, ולא רק יושב ועובד, אלא יושב ועובד ואומר לעצמי, אני עוצר כשאני מסיים ולא כשאני עייף. אגב, זה קרה לי גם אתמול, ממש הייתה לי תובנה, אז אמרתי, אולי נעשה על זה פרק, אבל בסוף אמרתי, נעשה על מה שהורי ביקש. אבל אתמול הגיע לי, אוקיי, ביום שישי האחרון, בר, אני ודבש הלכנו למחסני חשמל בעזריאלי, וראינו שם פתאום איזשהו מגהץ מאוד מאוד מעניין, שזה בעצם מתקן שלם עם מגהץ, ואני אישית מאוד ככה, אני כאילו אוהב את הקטע של בגדים מגוהצים, ואפילו גם לגהץ בעצמי, אבל זה צריך להיות כאילו עם תנאים נורמליים, זאת אומרת, אני צריך שיהיה לי מכשור שבאמת אפשר לגהץ איתו כמו שצריך, ומי שמגהץ יודע על מה אני מדבר. כאילו להביא לי עכשיו את המשולש הזה של המגהץ, ולהגיד תגהץ, ותיקח איזה שולחן, ותפרוס, ושים שמיכה, אז לא רוצה, אז אני כבר מעדיף לשים את זה במכבסה מתחת לבית, ושיביא לי את זה מגוהץ ושחרר אותי. אבל אם עכשיו יש לי באמת את התנאים הנכונים, אני אפילו מוכן לעשות את זה בעצמי. ואתמול, אז הזמנו את זה ביום, כאילו, ראיתי את זה ביום שישי במחסני חשמל, אמרתי, יאללה, אני רוצה את זה, מין מתקן כזה יפה, משהו, באמת, הצגה, ולא היה לי כוח לסחוב את זה הביתה, זה היה כבד. אז אמרתי, אני אעשה משלוח, אמרו לי להגיע ביום ראשון, ובאמת הגיע ביום ראשון, ואתמול בלילה, ככה באתי, ולילה, לילה, אני 12-1 בלילה, אני כזה פותח את המתקן, ואני אומר, יאללה, בוא ננסה את זה, אז אני מביא איזו חולצה מקומטת של הלייף, יש לי כזה כל מיני חולצות בארון שאני לא לובש בכלל, כי הן מקומטות, ואז אני כבר אומר, יאללה, יש כבר כאלה שלא מקומטות, אז כשאני איתקע לגמרי, אני אגייץ אותן, משהו כזה, כן. ואני לוקח את החולצה הראשונה, ווואו, איזה חוויה, איזה ח… אין מילים, כאילו, זה… פתאום אני אומר לעצמי, בואנה, עסק של גיוץ זה מטורף אם יש להם, כאילו אם יש להם כזה מכשור, בואנה, אתה מגייס חולצה בשתי דקות, יעני, מטורף לגמרי,

יובל: באמת,

עשהאל: חוויה מדהימה, מדהימה, מדהימה, אמרתי, איך אין דבר כזה בכל בית בישראל? זה פשוט מדהים, מדהים, מדהים. אז אני מראה לבר כאילו שאני מצליח לגייס חולצה בכלום זמן, וזה יוצא ממש ברמת הפוקהונטס, באמת, כאילו, חלק בצורה מטורפת, ואז אני רואה פתאום את כמות הבגדים שאני צריך לגייס בארון, והיה שם איזה 20-25 חולצות, חצי מכופתרות, חצי לא מכופתרות, ועוד איזה 20 זוגות מכנסה אינאלגנט כאלה, ואז אני אומר, טוב, נתחיל קצת לגייס, והשעה 12 בלילה, כן? אני כזה שם את כל הבגדים כזה על כיסאות, וזה, שם את הראשון, וואלה, פתאום אני קולט שהגיוס הראשון, אז אני כבר נהיה קצת יותר טוב מהאחד שעשיתי את הדוגמה עם בר, ואז אחרי זה אני אומר, טוב, בוא ננסה עוד אחד, ואז אני רואה פתאום שאני כבר הרבה יותר טוב, כי אז קלטתי איך פורסים את זה, ואיך מותחים את זה, ואיך משתמשים בכל ה… קיצר, שורה תחתונה, כל ה-40 בגדים גואצו אתמול בלילה, כי כל כך חוויתי חוויה של, בואנה, הביאו לי את כל הכלים כדי להצליח סוף-סוף, אני באמת רוצה לגייס כבר הרבה זמן וקניתי מלא שטויות ושום דבר לא היה טוב, ופתאום המתקן הזה היה כל כך טוב, שאמרתי, אני רוצה לסיים עם זה עכשיו. הלכתי לישון בסוף בזה, 2.5 בבוקר, כן? אבל הקטע הוא, זה שפשוט הכללתי שאני לא מפסיק, זאת אומרת, אני מפסיק שכל הבגדים יסתיימו, כולל כמה השמאלות שהיו גם של בר שם. וכאילו, זה חלק מהמיינדסט שבן אדם שפותח עסק צריך, הוא צריך לדעת לא רק בעסק שלו, אלא כאילו בכל דבר אחר בחיים שלו. אתה מתחיל משהו…

יובל: או מישרון הדירה כשעברתם.

עשהאל: נכון. אתה מתחיל משהו, וצביעת הדירה, נכון. אתה מתחיל משהו, תסיים אותו, תפסיק להיות בכיין, די, חלאס, כל היללות האלה וכל ה… אני אמשיך מחר, אני אמשיך… אחי, זה לא המיינדסט. כשתהיה גדול, מה שנקרא, אתה יכול להגיד לעצמך, יאללה, מחר נמשיך, אבל צריך לבנות את זה, צריך להרוויח את זה. אז כמות הלילות הלבנים שאני עשיתי בחיים שלי, במיוחד בשני, נקרא לזה, מ-2015 עד 2021 לפחות, 2021, 22 אולי אפילו, זה כאילו כמות מטורפת לגמרי, וחשוב מאוד שלא נהיה בכיינים.

יובל: עכשיו,

עשהאל: כשאני רואה בן אדם שאומר לי, יש לי עסק, ובוא נניח שהוא one man show, אז הדבר הראשון שמעניין אותי זה כמה תפקידים אותו בן אדם מצליח להחליף בתחילת הארגון שלו, נקרא לזה ככה, זאת אומרת, בסוף זה one man show. אז אני מסתכל ורואה תעשייה, ואז אני אומר, רגע, יש מלא פרסומים בכל הרשתות החברתיות, מי עושה את זה? אתה. זה אומר שאתה בגדול כרגע מתפקד כאיש השיווק של עצמך, יופי. אחרי זה אני אומר, אוקיי, כשמתקבלים לידים, פניות, טלפונים, מי עונה? אתה. אה, אוקיי, אז אתה גם בעצם אחראי על המכירות, יפה מאוד. ועכשיו לצורך העניין מישהו מתקשר ומזמין והכול, אז מי עושה לו את התפעול? אתה. אה, יופי, אז אתה גם יודע להחליף את התפעול. ואז אני אומר, אוקיי, מי עושה פה הנהלת חשבונות? אה, אתה, אתה מול הרואה חשבון, יפה, אז זה כבר תפקיד רביעי שלך. ואז, עכשיו, מלא פעמים, אתה יודעת מה?

יובל: מישהו מתלונן, אתה גם שירות לקוחות.

עשהאל: יפה, יפה מאוד, אגב שירות לקוחות. עכשיו, הרבה פעמים אתה בא לבן אדם ואתה שואל אותו, נגיד, סתם דוגמה, מי עושה שירות לקוחות? ואז אתה קולט שפשוט אין שירות לקוחות בעסק שלו, פשוט אין. וזה הסימנים האלה שאני רואה מהצד, שאני אומר לעצמי, או-או, כאילו, יכול להיות שזה לא הבן אדם שהייתי שם עליו את הז'יטונים לפתוח עסק, כי אין מה לעשות, בסוף בן אדם שהוא רוצה לפתוח עסק והוא כרגע בשלב שהוא לבד, הוא צריך להחליף לכל הפחות, לכל הפחות שישה-שבעה אנשים. אם הוא לא יודע להחליף שישה-שבעה אנשים, הוא לא בכיוון, ו…

יובל: טוב, אין בלילה שאין זמן לישון בלילה.

עשהאל: ממש ככה. ולא רק זה, גם, כאילו, אתה מחליף שישה-שבעה אנשים, ואז גם קורה, קורה תופעה מאוד מעניינת. אתה פתאום מביא את העובד הראשון בעסק, ואתה בטוח שאם אתה לבד מחזיק נגיד 150 אלף שקל בחודש, אז אם אתה תביא עכשיו עובד, אז ביחד הם תעשו 300 אלף. ואז אתה קולט שאתה מביא עובד, ואתם ביחד עושים 140 אלף. זאת אומרת, גם, זה אפילו מוריד לך את ההכנסה ורק מגדיל את ההוצאה. כי א', אין מה לעשות, בסוף אתה צריך לקחת את עצמך, כאילו אתה עשרה העובדים הראשונים, ואז הבאת עוד עובד, אז עכשיו יש 11. אין פי שתיים.

יובל: כן.

עשהאל: זו האמת. ודבר שני, יש גם דבר שנקרא תפוקה שולית פוחתת. זה בעצם אומר שיש איזה פעמון כזה שבהתחלה כשאתה לבד אז אתה באיזה רווחיות מטורפת והכל סבבה, ואז נגיד ה-10-15 עובדים הראשונים, תלוי כל אחד בעסק שלו, זה כאילו רק הופך את זה שאתה תעבוד יותר קשה ותרוויח פחות. אבל בשלב מסוים זה גדל ברמה כזו שפתאום כן כל עובד נהיה יותר ויותר רווחי בשבילך, ופתאום זה כן מסתדר, כי ככה הדבר הזה פחות או יותר עובד. לא בכל העסקים, אבל ברוב העסקים. אז צריך פשוט להכיר את העניין הזה שזה לא אומר שאם אני עכשיו מביא עובד אז אני יכול לצאת לפנסיה אלא אם כן העסק הוא מאוד מאוד מאוד מסוים מה שאני לא מכיר אלא אנחנו פשוט בעיקר בעיקר נעבוד יותר ויותר קשה ככל שהעובדים ייכנסו ויצטרפו. אז אני רק מקווה שהבן אדם ששומע אותנו עכשיו ואומר לעצמו וואלה יש לי עסק ושיחשוב עם עצמו רגע כמה עובדים הוא מחליף, כי אם המספר הוא שלושה עובדים, שני עובדים, ארבעה עובדים אז זה לא, יש לי עובדים שכירים שממלאים שלושה ארבעה תפקידים, כאילו זה לא מספיק טוב. אבל לעומת זאת אם הבן אדם עכשיו אשכרה תותח ואתה רואה שהכל דופק אצלו ויש שיווק ויש מכירות ויש תפעול ויש שירות לקוחות ויש כספים ויש PR ויש הכל מה שנקרא, יש טכנולוגיה ויש AI ויש קשרים וכנסים וחסויות וכל זה תחת one man show, זה הבן אדם שכדאי להמר עליו את הג'יטונים ושכדאי לו לעשות את הדיג'יקטל. עכשיו, אחד הדברים החשובים למי שרוצה לעבור להיות ארגון זה שכל תפקיד שהוא עושה, שימדל אותו. מה הכוונה? לפתוח איזשהו מרכז ידע, זה יכול להיות בקבצי וורד, זה יכול להיות ב-Monday, זה יכול להיות ב-Trelaw או בכל… מצידי ב-KIP, לא אכפת לי איך, העיקר שמצידי במחברת, העיקר שכל תפקיד שאנחנו עושים, אנחנו ממש מייצרים לו סוג של דוקמנטציה, סוג של כמו פירוט של מה התפקיד, איך עושים אותו, איך זה צריך להיראות, ממש ברמת מדריכים של וידאו או בכתב או באיך שזה לא יהיה. שורה תחתונה, מאוד מאוד מאוד חשוב שיהיו הוראות לכל תפקיד, כי ברגע שנביא עובדים אז הם צריכים לדעת איך עושים את העבודה, וזה פחות יעבוד טוב אם כל אחד עכשיו יצטרך לשבת איתו אחד על אחד ונסביר לו את הדברים. באופן כללי גם בהתחלה, כשאנחנו מתחילים את העסק שלנו, אז אנחנו נעדיף בתור התחלה לעבוד מול פרילנסרים ולא להתחייב עכשיו לעובדים שהם שכירים שלנו, כי שכיר יש את היתרון הזה שזה הרבה יותר יציב וזה הרבה יותר קבוע וזה הרבה יותר כזה תקשורת שאתה יכול לדרוש אותה בפרונטלי או, אבל מצד שני זה הרבה יותר יקר, זה הרבה יותר מורכב, יש יחסי עובד מעביד וזה דברים שהייתי מציע להיכנס אליהם בהמשך הדרך כשהעסק יותר מבוסס.

יובל: זה גם איזשהו תרגול של לעבוד מול פרילנסר, כאילו אתה כן משתפשף על הפרילנסר הזה באיך לנהל, איך בתקשורת הזאת ובכל הכל.

עשהאל: נכון מאוד, זה אחלה של אימון, זה קצת כמו להביא כלב לשני ילדים, זה נחמד. אחלה. אם אותו בן אדם שעכשיו מאזין לנו אומר, וואלה, יש לי עסק מהצד כזה, אני מוכר ציורים נגיד, אבל אני גם, לא יודע, אני גם תפקיד, לא יודע מה, כזה וכזה בוויקס, והחלום שלי זה לפתוח את העסק שלי והכול, אז חשוב רגע להגיד, זה לא שאתה מחר בבוקר הולך ושם את המכתב פיטורין שלך ואומר, אני עכשיו מוכר ציורים. אתה ממשיך להיות בעבודה הנחמדה שלך, ובנוסף אתה מתחיל לעשות גם את העסק שלך, ורק אחרי שהעסק שלך קורם עור וגידים, ובאמת יש לו הכנסות, ויש לו רווח, ויש לו, הכל קורה, מה שנקרא, ואתה כבר יכול באמת לוותר על העסק השני, על העבודה שלך בעסק השני, רק אז אתה מסיים שם. אבל בגדול חשוב להגיד, רוב העסקים בסופו של יום לא סתם נכשלים, זה לא בטעות, זה כי באמת לפתוח היום עסק במדינת ישראל וגם להצליח בו, זה אפשרי, אני עשיתי את זה, אני מכיר חברים שעשו את זה, אבל זה מורכב, ואם זה מורכב, משמע, זה לא יעבור חלק. וכמו שהיום, כשאני מגייס לקוח חדש לסוכנות, אני יודע בוודאות שזה יצריך ממני עוד שעות של עבודה ועוד תשומת לב ועוד דברים. אותו דבר גם בעניין הזה. כשאני עכשיו, לצורך העניין, מכניס עוד עבודה לחיים שלי, עוד עסק לחיים שלי, אני מלכתחילה כבר מקבל את זה ומחבק את זה, שזה הולך לאתגר אותי וזה הולך לדרוש ממני.

יובל: נקודה חשובה, כי יש הרבה מנטורים כאלה שאני רואה קופצים לפעמים כזה, תתפטר עכשיו מעבודה, תתרכז בעסק שלך, וטה טה טה. אז נראה לי שזה ממש מכניס לפרופורציה, ונקודה חשובה.

עשהאל: שהם עושים אחלה שיווק, אגב. נכון. כי ברמת השיווק זה מסר מאוד מפלג, מאוד פרובוקטיבי, מאוד תופס…

יובל: נכון, נכון, זה יוצר אינטראקציה, אינגייג'מנט.

עשהאל: השבוע בדיוק ראיתי תוכנית, וואי, אני חייב להיזכר מה זה היה, איזושהי תוכנית שמישהו אומר איזשהו משהו, משהו בפוליטיקה, שמישהו אומר משהו מאוד מאוד קיצוני, ואז הצד השני כזה אומר לו, אתה יודע, אני לא באמת חושב שבלה בלה בלה, ואז הוא אומר לו, כן, אבל בוא, יש רשתות חברתיות, וצריך להביא קהל, וצריך להביא מאזינים, אז שזה יישמע ככה. כן, כאילו, ואני אמרתי לעצמי בלב, וואלה, נראה לי הוא חושב בכל הבן אדם, כי הוא צודק. אני לא יודע כמה הייתי עכשיו מייחצן את זה, אבל הוא צודק בסופו של יום, כן. הרבה יותר מושך לראות תוכנית שמתחילה ב, אני רצחתי אותו לצורך העניין, מאשר תוכנית עכשיו שמדברת על המאה אחוז אמת, וכזה, רק מה שנכון, ולא צריך להתרגש מהדברים האלה. כדאי כן לייצר משהו שהוא עובר את מחסום האדישות. תזרים זה שם המשחק, בסדר? תזרים זה שם המשחק, התזרים קובע הכל. כשאני אומר תזרים, אני לא מתכוון לכמה כסף יש לך, או כמה כסף יש לנו, אלא אני מתכוון לכמה כסף יש לנו שהוא נזיל, שאני יכול באמת להשתמש בו, כי עדיף שיהיו לי ברמת הנזילות 300,000 שקל בבנק, מאשר 300,000 בתים ואפס שקל בבנק. כאילו, כל עוד זה בבתים, או בבטון, או בהשקעות, או כל מיני סיפורים, זה לא נזיל, וכשזה לא נזיל זה פחות מעניין. זו גם הסיבה שאני מאוד מאוד מאמין בשוק ההון, כי שוק ההון זה כסף בסוף הדיון שהוא נזיל. אפילו כשהייתי עושה פקאמים בבנקים וכאלה, אז תמיד הייתי דואג שזה יהיה פקאם יומי, פקאם שבועי, פקאם דו-שבועי, לא יותר מזה, כי הנזילות פה היא שם המשחק. אבל שורה התחתונה, הנזילות היא בסוף זו שמשחקת את המשחק הכי גדול, וכשלעסק יש כסף, הרבה יותר קל להביא עובדים, הרבה יותר קל לקחת סיכונים, הרבה יותר קל, באמת הכל פשוט הרבה יותר פשוט, ולכן, כשאני בתחילת דרכי, אני רוצה לייצר תזרים חיובי. אני רוצה לא לבזבז את הכסף שלי על שטויות, אלא באמת להשתמש בכסף לדברים הנכונים. ואני מתכוון לא רק את הכסף, אלא גם את הזמן שלי אני רוצה לשים על הדברים הנכונים. עכשיו, אני רוצה להסביר רגע מה זה אומר לשים את הזמן ואת המשאבים שלי על הדברים הנכונים, ומה זה לשים את הזמן ואת המשאבים שלי על הדברים הלא נכונים. אז הלא נכונים זה כל מיני פעולות שמטרתן שיחשבו שאני מצליח. לדוגמה, להעלות עכשיו כל מיני פרסומים כאלה באינסטגרם, זה פחות הקטע. לפתוח פודקאסט כשעדיין אין לך בכלל עסק שכבר אשכרה רוקם עור וגידים וקורא ויש מכירות ויש תפעול ויש שיווק ויש הנהלת חשבונות ויש הכל, זה צחוקים, כדאי להתרכז בדברים אחרים. ללכת ועכשיו להתחייב לכל מיני הוצאות, לקחת משרדים מאוד מפוארים, לעשות כל מיני דברים, לקחת חסויות על כל מיני דברים כשאתה, אין לך כלום פחות או יותר, אלו השקעות באמת פחות מוצלחות וחבל על הכסף ועל הזמן. אני שמח לשמוע שזה עושה לאותו בן אדם טוב שחושבים שהוא איזה מוצלח גדול, אבל הפודקאסט פה, המטרה שלו זה ללמד וללמוד יחד עם האנשים איך עושים עסק שהוא באמת בריא, ועסק בריא מבחינתי זה עסק שמרוויח כסף. אז במה אני בכל זאת צריך להשקיע את הזמן ואת המשאבים שלי? בשילוש הקדוש, לידים, מכירות, תפעול, זהו. לידים, מכירות, תפעול. אם אני עושה משהו בתחילת דרכי שהוא לא מייצר לי לידים או סוגר לי מכירות או מתפעל את מה שאני צריך לעשות כדי לקיים את ההבטחה של האנשים שהלקוחות שלי, מה שנקרא, אז אני בבעיה. אני חייב להתרכז בשילוש הקדוש, לידים, מכירות, תפעול. אם עכשיו מה שאני עושה זה ללכת ולא יודע מה, להתארח באיזה, אני יודע, באיזה תוכנית בוקר לצורך העניין, ואני יודע שאני לא באמת הולך עכשיו להשתמש בזה, ואני לא הולך לפמפם את זה בממומן, וזה לא הולך לייצר לי לידים, אלא זה רק כאילו כדי שאימא שלי תראה אותי בטלוויזיה, אז אני לא הולך לתוכנית המטופשת הזו. כאילו, אני חייב להיות ממוקד באמת במה שעושה לי את העסק ואת הכסף, ומייצר לי את התזרים שעליו דיברנו כל כך הרבה. עכשיו, הרבה יותר קל להצליח בעסק כשמלכתחילה יש לנו איזה למה. כאילו, הרבה פעמים אנשים בכלל לא מבינים מה הלמה שלהם. אז אם אני לא טועה, יש לנו כבר איזשהו פרק שדיברנו על הלמה וכל זה, ממליץ ללכת להאזין לו. בשורה התחתונה, מאוד מאוד כדאי שיהיה לנו איזשהו למה, כי לכל בן אדם שיש למה, הוא ימצא בקלי קלות את האיך. אבל אם אין לך למה, זה הולך להיות מורכב, ובדגש על השלבים בעסק, שבכל עסק יש את זה, שזה לא עובד. זה קורה הרבה. אני לא אשקר, גם לי, אנחנו לא פעם ולא פעמיים ולא עשר פעמים, אלא יותר מזה, לאורך השנים האחרונות, היו לי תחושות קשות, תחושות לא פשוטות כלפי העסק, ותקופות שבהן לא הכי הצלחנו, ולא הכי הכל נצץ אולי כמו שזה היה נראה מרחוק או בצד השני של הפיד בפייסבוק, או לא יודע בדיוק איפה. אבל הדברים האלה קורים לכולם, ומאוד מאוד חשוב שיהיה לנו את הלמה, שיחזיק אותנו ברגעים הקשים. הוצאות קבועות, את יודעת מה זה אומר הוצאות קבועות?

יובל: אני מניחה שזה כשמם כן, אין דברים, כן הם, סליחה.

עשהאל: כגון?

יובל: הוצאה קבועה, דברים שאתה תמיד משלם. עכשיו אנחנו מדברים על עסק קטן, אז כנראה שזה לא הנהלת חשבונות או משהו כזה. אולי חשמל, שכירות.

עשהאל: למה הנהלת חשבונות זה לא?

יובל: אם אתה עסק קטן, אם אתה מחליף את ה… זאת אומרת, אני אסתכלת, איפה אנחנו? האם זה עסק קטן שכרגע לקח על עצמו גם את התפקיד של הנהלת החשבונות, או שזה עסק גדול, ואז מן הסתם שזה…

עשהאל: גם כש… אתה צריך רואה חשבון.

יובל: נכון, נכון, נכון. אז

עשהאל: רואה חשבון, למשל, זו הוצאה קבועה, בדיוק כמו שאר ההוצאות שציינת, שגם הן נכונות. כמו חשמל, כמו שכירות, כמו ארנונה, כמו… כאילו, אלה הוצאות שהן קבועות, וגם אם עכשיו יש מלחמה, לדוגמה, ואף אחד לא משתמש במשרד, לצורך העניין, רק את ואני פה, אולי דודי, לא יותר מזה, אתה עדיין משלם שכירות, אתה עדיין משלם ארנונה, אתה עדיין משלם כל מה שלא קבוע, סליחה, כל מה שקבוע, וזה נקרא הוצאות קבועות. עכשיו, הוצאות קבועות בשלב של בן אדם שהוא פרילנסר, זה האויב הכי גדול. אנחנו רוצים מינימום של הוצאות קבועות. אין לי בעיה ללכת ולשלם לפרילנסר על בסיס שעות שהוא עשה או על בסיס עבודות שהוא עשה. אין לי בעיה ללכת ולשלם, לא יודע מה, עכשיו יש לי לקוח ואני עושה איתו קמפיין ואני צריך להביא לו צלם לבית העסק ושיעשה את זה, אין לי בעיה. אבל הוצאות קבועות צריך להימנע עד כמה שניתן, גם אם זה אומר לעבוד מהבית וגם אם זה אומר לחסוך בלא יודע מה, בכל מיני פינפונים כאלה שאתה מדמיין לעצמך ואומר, אה, אם היה לי פה כיסא, לא יודע מה או אין לי מושג מה, אז קיצר להשתדל להימנע מהוצאות קבועות. אגב, כיסא זו לא הוצאה קבועה, אבל בכללי.

יובל: אלא אם כן אתה פורס את זה ל-12 תשלומים ואז זה קבוע לך כל חודש בשנה.

עשהאל: אבל האמת שגם אם אתה פורס את זה, זה כאילו בטח יש לנו עכשיו הוצאה קבועה, אבל זה כן מייצר לך קושי על התזרים במשך 12 חודשים. שורה תחתונה, הוצאות קבועות זה האויב הכי גדול של הפרילנסר שרוצה לעבור להיות ארגון. אפשר לנהל את הפרילנסרים שלנו, גם כשאני בעצמי פרילנסר, דרך דיסקורד, כמו שאנחנו היום מתנהלים פה בחברה, זאת אומרת, אני לא צריך לחכות להיות איזה ארגון גדול כדי להתנהל כמו ארגון גדול. אם אני אתחיל להתנהל כמו ארגון גדול, זה יגדיר אותי כארגון גדול, ככה זה עובד.

יובל: אני חושבת שזה ממש חשוב, כי אני מניחה שכאילו שבתור עסק קטן, אני סתם אומרת, אם עכשיו הייתי צריכה לעשות, להקים עסק ועכשיו לנהל מישהו, אני מניחה שהניהול הראשוני, עכשיו אני מרגישה שכן יש לי את הניסיון בזכות העבודה כאן והכל, ושיצא לי לעבוד עם אנשים ולנהל אנשים, אבל בתור פעם ראשונה לדרוש מפרילנסר, שבראש שלך אתה אומר, הוא פרילנסר, הוא לא חייב לי כלום, הוא לא שכיר שלי, הוא יכול להגיד לי, מחר אני לא עובד, מחר אני חולה, לא יודעת, וואטאבר, אז פתאום להגיד לו, בוא נפתח דיסקורד, ואני רוצה שתהיה זמין בשבילי, וכשאני עולה, אז זו נקודה מעניינת, וזה עוד אימון כזה.

עשהאל: בואי, אז בואי תרחיבי, אז איך את בכל זאת עושה את זה? מה השתנה בתפיסה? כי אני יודע על מה את מדברת, אני גם הייתי שם. מה השתנה בתפיסה? איך פתאום זה בסדר?

יובל: אני חושבת שזה, אני לא יודעת, זה פשוט איזושהי חתירה כזאת למצוינות באיזשהו מקום. אני חושבת שאתה, חשוב לך העסק שלך במקום הראשון. אז גם אם זה טיפה לא נעים לי, אני אדרוש את זה, ומקסימום אם אני לא אצליח לקבל ממנו זמינות של 24-7, סתם אני אומרת, אז אני אקבל ממנו לפחות חלונות זמנים, שאנחנו כן נצליח לקבוע שבשעה 11 וב-13 ו-3 ו-7 בערב אנחנו מתחברים שנייה ועושים איזושהי סקירה על הדברים, הניהול שלך לבין הנוחות שלו כשאתה פרילנסר והעסק שלך הוא במקום הראשון.

עשהאל: נכון מאוד, אני אישית קורא לזה שיטת הזהבי, דיברנו על זה כבר בפרקים הקודמים, שכשזהבי קיבל הצעה מהסינים והוא הלך לקבוצה שלו במכבי תל אביב ואמר, היי, קיבלתי הצעה פנטסטית, בוא נעשה את זה, אני אלך לשחק שם, אתם תרוויחו אחלה כסף והכול, אז הבעלים של מכבי עשה את המתמטיקה ואמר לו, לא, אני לא משחרר אותך, זה לא מספיק כסף, וכאילו, לא יודע מה לעשות, ובסוף הוא החליט, היי, אולי אני אלך לסינים ופשוט אגיד להם שהבעלים לא מרוצה מהסכום, אבל אם תוסיפו עוד אפס בסוף, אז אולי הוא יגיד כן, ואז הסינים אמרו, אה, יאללה, אז נוסיף את האפס הזה, או את מה שזה לא יהיה, ואז הוא באמת עבר לסין.

יובל: תקשורת, אתה אומר.
עשהאל: פשוט להעיז. לפעמים אנשים פשוט לא מעיזים. יכול להיות שאם היית אומר לבן אדם, היי, אחי, מה המצב, אני צריך שכל יום נעלה ב-9 בבוקר לדיילי, אז הוא היה אומר לך, אה, מצוין, אתה יודעת, אנחנו לא באמת יודעים מה מתרחש בלב של הצד השני. יכול להיות שהצד השני זה בן אדם כל כך בודד, שמבחינתו, פתאום כשמישהו מציע לו כל יום ב-9 בבוקר לעשות פגישת זום, הוא מבחינתו השיג את הדבר הכי גדול שהוא רק יכל לבקש, אבל אנחנו לצערנו מניחים הנחות, וההנחות האלו הן אלו שגורמות לכל להיראות לפעמים כל כך לא טוב. אני מקווה שעשינו פרק על ארבע הסכמות, על הספר, לא יודע אם עשינו או לא עשינו, אני מקווה שכן, מעניין, אבל בכל מקרה יש ספר שנקרא ארבע הסכמות, שבסוף הוא מדבר על ההנחת הנחות, שאנחנו מניחים שהצד השני יקבל את זה כך וכך, ולכן אנחנו לא מציעים את זה, וחבל מאוד, ההנחות האלה לא טובות לנו. אז אם נתנהל כמו גדולים מהיום הראשון, זה כבר ירגיש לנו וזה יהיה אשכרה, כאילו אנחנו גדולים.
את יודעת מה ההבדל בין רווח לבין מחזור?
יובל: מחזור כולל גם את ההוצאות, כאילו עוד לא כולל את ההוצאות שלך אולי, והרווח זה אחרי הכל נקי.
עשהאל: נכון מאוד. מחזור זה כמה כסף הכנסתי באותו חודש ללא קשר להוצאות, ורווח זה הכנסות פחות הוצאות. אז חשוב מאוד שלא נתבלבל בין שני המושגים האלו. זאת אומרת, גם כשעכשיו אני מדבר אפילו עם בן אדם והוא שואל אותי, אוקיי, מה, עושה, אז אם אני אומר לו את הסכום שהוא מחזור, אז אני צריך להשתמש במילה, אני צריך להגיד לו, תראה, אנחנו עושים מחזור של 10 מיליון שקלים בשנה, הרווח שלנו הוא 3 מיליון שקלים בשנה, לצורך העניין. אבל לבוא ולהבין שנייה את ההבדל, כי גם כאן הרבה פעמים בן אדם רואה שיש לו מלא כסף שנכנס כל חודש, והוא לא מבין שבסוף הוא במינוס, כי הוא לא קולט שיש יותר הוצאות מההכנסות, אז גם בעניין הזה, בסוף אנחנו קובעים מתי אנחנו רוצים לעבור להיות ארגון, על בסיס הרווחים ולא על בסיס המחזור, זו נקודה מאוד מאוד חשובה.

בואו נדבר טיפה על ההבדלים במיסוי. אז יש לנו כל מיני אופציות במדינת ישראל לפתוח עסק, יש לנו עוסק זעיר, עוסק פטור, עוסק מורשה, חברה בעם, ועוד כמה אופציות כמו שותפות ועוד כמה דברים קטנים, לא קריטי, אבל אני רוצה רגע לדבר על ההבדלים במיסויים ואיפה כדאי לנו להיות. אז עוסק פטור זה בעצם בן אדם שמרוויח עד בערך, כל פעם התקרה משתנה, בערך 100-120 אלף שקל בשנה, משהו כזה, שבעצם אסור לך לעבור את זה. בדרך כלל זה אנשים שמשלבים את זה עם איזושהי עבודה כשכיר או משהו כזה, אבל שורה תחתונה, הוא לא יכול לעבור את הסכום הזה. עכשיו, זה נקרא עוסק פטור, כי הוא פטור מלדרוש מע״מ. זו הסיבה שזה נקרא עוסק פטור. זה אומר שאם אני אתן שירות למשל עכשיו ליובל, ואני חברה בע״מ, או עוסק מורשה, אז אני צריך לתמחר לך את זה, נניח, את השירות שאת רוצה, ב-100 שקלים פלוס מע״מ, משמע 118 שקלים. אבל אם אני עוסק פטור, אז אני אגיד לך, זה יעלה 100 שקלים, ואין מע״מ כי אני עוסק פטור. ואז, את תשלמי 100 שקלים. עכשיו, כשאני, בתור חברה בע״מ, מוכר לך ב-118 שקלים, אני לא מרוויח יותר מהעוסק פטור.
יובל: נכון.
עשהאל: כי את 18 השקלים האלו, אני בעצם מעביר למדינת ישראל, למחלקת מע״מ, לאגף מע״מ. אז, פשוט עוסק פטור הוא פטור מלהעביר את הכסף הזה למע״מ. עכשיו, עוסק פטור בגדול זו אופציה לא רעה בכלל. אני, ככה, הייתי גם עוסק פטור בתחילת הדרך, ואני חייב להגיד שבאמת זו אופציה ממש ממש טובה שהמדינה נותנת. סך הכל, באמת התנאים שם הם סבבה לגמרי. כל עוד הבן אדם לא עובר את המחזור המוגבל ביותר הזה, אז כאילו, כל עוד הוא יכול להיות עוסק פטור, שווה למשוך את זה ולהיות כמה שיותר. כמובן, בלי למנוע מעצמנו גדילה וכאלה, כאילו, אם אפשר לגדול אז זה כמובן שלגדול וזה. אבל סך הכל להיות עוסק פטור, זו אופציה מבין שלושת האופציות שאנחנו נדבר עליהן, שזה עוסק פטור, עוסק מורשה וחברה בעם, זו האופציה השנייה הכי טובה. כאילו, זה סך הכל בסדר.
עוסק מורשה, זו האופציה הכי גרועה. עוסק מורשה זה באמת הנטל הכי גדול הכלכלי שיש במדינת ישראל, זה על העוסקים המורשים.
יובל: ולמה?
עשהאל: כי עוסק מורשה זה במילים אחרות אומר, שאתה סוג של, כמו סוג של חברה בעם, רק שאתה עושה דיבידנד על כל הכסף שאתה מרוויח, בלי שאתה בכלל יכול לבחור אם לעשות או לא. מה הכוונה? נניח שעכשיו אני עוסק מורשה, ואני גביתי ממך 100 שקלים פלוס מעם. אז כעוסק מורשה, אני צריך בעצם לשלם 18 שקלים שאת שילמת לי כמעם, ואז נניח שאין לי הוצאות, ונניח שה-100 שקלים האלו הם ישר כביכול רווח, אז מתוך 100 השקלים האלו אני צריך לשלם אחוז מיסוי, שהוא בהתאם להכנסה שלי. בוא נניח שאם אני עכשיו מרוויח נגיד 50,000 שקל כעוסק מורשה, שזה לא סכום גדול, כן? זה סכום בסיסי ביותר, אז המיסוי שלי על ה-100 שקל האלה יהיה פחות או יותר סדר גודל של 40%, משהו כזה. כן, כי כאילו מתייחסים אליי, כאילו אני במדרגות מס כמו שיש במדינת ישראל, ושאני לא יכול להשאיר את הכסף בחברה או משהו כזה, אלא אני חייב למשוך את הכסף הביתה, ואז בעצם יוצא מצב שרוב הכסף שלי, שהוא מעל סדר גודל של 40-50,000 שקל, כל שקל מעל זה, הוא ממוסק כמעט 50%.
וואו. כן. אז זה כאילו הרבה פחות טוב מאשר האלטרנטיבה של חברה בעם. מה זה חברה בעם? חברה בעם באה ואומרת, אני עכשיו מתמחר לך ב-100 פלוס מעם, אז את ה-18 שקלים אני מעביר בדיוק כמו העוסק מורשה, אבל אחרי זה אני יכול לשלם רק 23% מס קבוע, מהשקל הראשון, זה אומר שישארו לי 77 שקלים בחשבון של החברה, ואז אני יכול להשאיר את ה-77 שקלים האלו בחברה. ואז מה זה אומר? שרק אם אני ארצה למשוך את 77 השקלים האלו לחשבון הפרטי שלי כעשהאל, אז אני אצטרך לשלם עוד 30% מס דיווידנד. מס דיווידנד. כן. אבל אני לא חייב. אני יכול לקחת את ה-77 שקלים האלה ולהשקיע אותם למשל בשוק ההון לצורך העניין, ושזה יישאר בחברה, בלי שאני בעצם מאבד כל כך הרבה כסף, רק בגלל שאני רוצה למשוך את זה לפרטי שלי, יכול להיות שאני בכלל לא צריך את זה. יכול להיות שיש לי בפרטי חצי מיליון שקל.
יובל: אז רגע, איך זה מסתדר לנו עם העניין הזה של אל תרוצו להיות חברה בעם?
עשהאל: אני לא חושב ככה. אני חושב שהמושג חברה בעם הוא סתם, הוא לא צריך להשתמש בו כ…
יובל: אבל נשמע לי שעדיף להיות חברה בעם מהבחינה הזאת, מאשר להיות עוסק מורשה. הרי יש לנו את העוסק פטור, ואז עוסק מורשה, שזה כאילו…
עשהאל: עוסק פטור, את צודקת, זו שאלה מצוינת, עוסק פטור בגדול, מה שטוב בו זה שבאמת כל עוד אתה מרוויח סכומים שהם מאוד נמוכים יחסית, זה באמת אחלה, אתה לא משלם מעם, ואתה כזה… המדינה מתייחסת אליך מאוד בסלחנות והכול סבבה, וגם אחוזי המס שלך הם מאוד נמוכים, כאילו באמת הכול סבבה, זה באמת אחלה אופציה כשמרוויחים קצת. אבל כשאתה חברה בעם, אז יש קטע שהוא מאוד רווח, שאנשים חושבים שלא כדאי להפוך להיות חברה בעם, כי בדרך כלל הטענה אומרת, כי הנהלת חשבונות תהיה מאוד יקרה, וזה לא נכון. אני הייתי חברה בעם צ'יק צ'אק ממש ברמה של… העסק עוד לא הכניס אפילו לדעתי חצי מיליון שקל שנתי, שזה אומר 40 אלף שקל בחודש, וכבר הייתי חברה בעם. למה? כי פשוט הלכתי לרואה חשבון, ואמרתי לו, תקשיב, ברמת מיסוי אני רואה שיותר שווה להיות חברה בעם. היקף הפעילות שלי הוא מצומצם, אני לא באמת חברה בעם, אני רק מוגדר עוסק מורשה, אני רוצה עוד חברה בעם. אז אל תיקח לי יותר כסף בהרבה הלנת חשבונות, ובאמת הוא גבה לי, הוא היה לוקח לי על עוסק מורשה נראה לי 150 שקל בחודש או משהו כזה, אז על חברה בעם הוא לקח לי 400 שקל. אבל ברמת מה יכלתי לעשות עם הכסף, במקום לשלם 40-50% מס, אז התחלתי לשלם 23% מס, ואז את הכסף התחלתי לגלגל ולהרוויח ממנו עוד כסף. דיברנו על זה שהתזרים הוא המלך, אז במקום לעשות כל הזמן עוד דיווידנד ועוד תשלומי מיסים ועוד תשלומי מיסים, אני פשוט משאיר את הכסף בחברה, ואז אני יכול להתנהל בתור חברה. יש עכשיו את החוק של מס הרווחים הכלואים, שזה בעצם חוק שנועד בדיוק להתמודד עם זה, שבעלי חברות, שתמיד אגב העשירים, שהם בדרך כלל בעלי החברות, תמיד ידעו להתנהל בצורה כזו שמי שמממן בסוף את המדינה זה העוסקים המורשים והשכירים וה… כאילו, תמיד הבעלי החברות יודעים לדאוג לעצמם מעולה, זה קצת כמו שגוגל, פייסבוק וכל אלה, הם משלמים 3% מס בקושי במדינת ישראל, איך זה יכול להיות? כך יצא. אז תמיד הם ידעו לדאוג לעצמם, ובסופו של יום, החוק הזה של הרווחים הכלואים, הוא בא ואומר שבתור חברה, אתה הבעלים של חברה, אתה לא יכול לא לעשות דיווידנד בכלל. אתה חייב לעשות דיווידנד של איזה 5-6% מהרווחים שלך, חובה או משהו כזה. זה נועד לי לענות על הדבר הזה. אבל שורה תחתונה, כן, אם בן אדם היום הוא עוסק מורשה ויש לו לצורך העניין לפחות 30-40 אלף שקל בחודש רווח, אז אני ממליץ לו בחום, כן, ללכת…
יובל: זאת אומרת, אפשר להחליט ולעבור, זה לא כמו עושה כזה מורשה, עוסק פטור, שאתה מגיע לאיזושהי מדרגה מסוימת או לסכום מסוים. ואתה מפוים. נכון.
עשהאל: את צודקת, נכון.
יובל: פה אתה בוחר.
עשהאל: אתה בוחר, ולא סתם אתה בוחר, אתה בוחר כי המדינה מתה, מתה, מתה, מתה, שתישאר עוסק מורשה. כן, זה החלום.
יובל: וההבדלים בעצם בין הפטור למורשה, זה קצת כמו שכיר כזה שמתלבט אם כדאי לו לבקש העלאת שכר, כי באיזשהו שלב גם ככה זה לא מסתדר לו מבחינת המדרגות מס, הוא אומנם מקבל תשלום גבוה יותר, אבל הוא גם משלם על זה יותר.
עשהאל: נכון מאוד, ואגב, חשוב להתייחס לנקודה הזו, שתדעי שבסוף זה אף פעם לא באמת נכון. כן. זה משהו שהוא לא באמת, כי בסוף המדרגות המס בישראל זה על בסיס החל מהשקל הזה והחל מהשקל הזה, זאת אומרת שגם אם עכשיו בן אדם מרוויח 30 אלף שקל ואז הוא אומר,
יובל: אה,
עשהאל: לא שווה לי להרוויח עוד עשרת אלפים שקל לצורך העניין, כי עכשיו המיסוי שלי הוא כבר איזה 40 אחוז. זה לא נכון, כי ה-40 אחוז יהיה על העשרת אלפים הנוספים, זה לא על המאה שקל הראשון. אבל בכל מקרה, אלו ההבדלים בעצם בין האופציות השונות. בכללי, אני ממליץ לא להשתמש במילה בעם, לא להגיד, עכשיו אני, לא יודע, עכשיו אני בארק פארק בעם או משהו כזה, זה סתם, זו מילה כזאת שהיא מראה על התלהבות מטופשת.
יובל: אבל אולי היא נותנת ללקוחות איזושהי הנחת, כאילו, אני יכולה לסמוך, מה זה, זו חברה בעם, זו חברה רצינית, הוא כבר לא איזה עסק קטן.
עשהאל: אין, אז כאילו, לא עובדים ככה.
יובל: כן.
עשהאל: אני לא יודע איך להסביר את זה אפילו. בסוף, מי שיש לו את הכסף לשלם על דברים שאת אומרת, וואלה, הוא יגיד שזה חברה, אז הוא לא מתרגש מחברה. ומי שאין לו, אז הוא גם ככה לא ישלם את זה. כאילו, זו טעות כזאת שאני חושב שכדאי להימנע ממנה, אתה יכול לשדר חברה, אתה יכול לדבר כמו חברה, אתה יכול לרשום חברת כך וכך, אבל המילה בעם היא כאילו קצת…
יובל: ממוסחרת אולי, כזה.
עשהאל: קצת פחות ממוצלחת בעיניי.

מחירים, בואו נדבר על מחירים. אז כשאני התחלתי את דרכי, המחירים שלי היו הרבה יותר נמוכים מהיום, והסיפור הוא שמחיר הוא תלות רק של דבר אחד, ביקוש והיצע. זה הכל. זה לא קשור עכשיו לאיך אני מוגדר, זה לא קשור לכלום נטו, כמה אנשים רוצים לקנות ממני, כמה סחורה אני יכול לספק, למצוא את המחיר הנכון, שהוא נכון לי בצורה, ממש באיזון מדויק, כי זה בסופו של יום מה שמשפיע, ולא שום דבר אחר. לא שהקולגות שלי מוכרים את זה ביותר כסף או בפחות כסף, זה לא מעניין אף אחד. תמיד, תמיד, תמיד, לא משנה באיזה שלב בעסק, אני בטוח שכפרילנסר שרוצה לעבור להיות ארגון, תמיד יש איזה מין מחשבה כזה של, בואנה, אבל חבר שלי ככה, ואח שלי ככה, ושכן שלי ככה, ותמיד זה נראה כאילו כולם סביבנו עושים מלא כסף, ומוצלחים, ועושים טוב בעולם, ומשפיעים, ורק אנחנו באיזו נקודה תקועה, ובפועל זה בכלל לא נכון, בדרך כלל הדשא שלנו הוא לא פחות ירוק משל אף אחד אחר, אנחנו פשוט כמעט תמיד נראה את הדשא של השכנים, ונחשוב שהוא ירוק יותר, להכיר את העניין הזה.
יובל: זה ככה בהרבה תחומים. כאילו, אני השבוע סתם התכתבתי עם חברות מהצבא, שלא דיברנו הרבה שנים, ואחת הבנות רשמה, כאילו, היא בדיוק עזבת עבודה, והרגישה כזה זה, והיא רשמה לאחת החברות, מה, את, יש לך עבודה, והבן זוג שלך, והלימודים, והככה, והיא אומרת לה, תקשיבי, בלימודים אני סובלת, והבן זוג שלי אני לא סגורה עליו, העבודה, בא לי לעזוב, אז זה, אתה, אתה, ואז היא אומרת לה, וואי, טוב שדיברנו, איזה כיף, אני ממש מרגישה כאילו עכשיו הרבה יותר טוב, זה היה נראה מושלם.
עשהאל: מה שנקרא, הפיד של החיים שלה שונה מהפיד באינסטגרם.
יובל: כן.
עשהאל: אין מה לעשות, ככה זה עובד, ואני גם מתחבר ומכיר, וגם מדבר עם אנשים, וזה תחושות זהות. הרבה יותר קל לגייס את הלקוחות הראשונים שלנו מחברים ומשפחה, כאילו כל הקטע הזה של הללכת ולפנות לקהל הגדול, ולפעמים הלקוח הכי טוב יהיה בדלת מולך, השכן שלך לצורך העניין, או הדוד שלך, או החבר שלך, או ה… כאילו, אז הרבה יותר נכון לדעתי בתחילת הדרך, בעיקר בעיקר לדבר על זה בתוך המשפחה, בתוך ה… כאילו באמת, שאנשים פשוט ידעו לקחת את תמונת הפרופיל שלך למשל, ולשנות אותה רגע למשהו שהוא גם מראה מה העסק שלך, או להפוך לוואטסאפ ביזנס, שזה יהיה ברור שיש לך עסק, ולכתוב כאילו בפייסבוק שלך, וכל מיני דברים כאלה, לדעתי זה דבר שהוא מאוד מאוד חיובי, במיוחד אם זה יביא לך לקוחות שהם כבר מכירים אותך, כי המחסום של הטראסט הוא עובר. זאת אומרת, יכול להיות שאפילו חבר שלך יגיד לעצמו, וואלה, יכולתי אפילו להביא מישהו יותר מקצועי או יותר מדויק, אבל אני רוצה לעבוד עם יובל, בגלל שאת יובל אני אוהב, היא אחות שלי, או וואטאבר, או חברה שלי, או לא יודע בדיוק מה, והוא יעדיף לעבוד עם יובל או איתי, וזה דבר שהוא מצוין ומעולה. אז זה ככה גם משהו חשוב.

בתור התחלה, כמו שאמרנו, אני עושה המון המון תפקידים, ולכן מאוד מאוד חשוב שיהיה לי איזשהו, נקרא לזה, משהו ויזואלי בעמדת העבודה שלי, שבעצם הוא אומר לי מה אני עושה פעולות קבועות כל יום. לדוגמה, אני רוצה כל יום לעשות פעילות שיווקית אחת, בין אם זה עכשיו אומר לשלוח איזה newsletter, איזה מייל כזה, או לשלוח, או להעלות איזה פרסום בסושיאל, או אולי אפילו, לא יודע, ללכת לחלק מגנטים בשכונה שלי, או לא יודע בדיוק מה, אבל אני רוצה כאילו לוודא שיש לי סוג של גן של פעולות יומיות, שאני עושה כל יום, כל יום, והפירות, כל הדברים הטובים, הם בסוף מגיעים מההתמדה, ולא מהפעם אחת שהלכתי וחילקתי מגנטים. זה קצת כמו שכשאתה לוקח שלט חוצות, למשל, אז אתה לא רוצה כל יום להיות בשלט אחר, אלא אתה רוצה לקחת שלט ויחסית להיות קבוע עליו. ככה אנשים לאט לאט מגלים שאשכרה, הנה, יש כאילו את השלט הזה, תמיד יש בו את הפרסום של 1,
יובל: 2,
עשהאל: 3. זה קצת כמו האלה שמוכרים ג'חנונים ביום שבת, אז אם הוא יהיה בתחנת אוטובוס אחת קבועה כל שבוע, כנראה שהוא יעשה הרבה יותר כסף מאשר אם כל שבוע הוא ילך למקום אחר, כי לאט לאט אנשים כבר מבינים שבמחלף ההוא וההוא יש ג'חנון, ואז הם יכולים גם לבנות על זה ולהגיד, היי, לא צריך לקחת ארוחת בוקר, כי אנחנו גם ככה עוברים דרך המחלף, ותמיד יש שם את הבחור עם הג'חנון. אז גם זה מאוד מאוד חשוב. הרבה פעמים גם חבר'ה יכולים לשאול את עצמם בתחילת דרכם, מה אני יכול להעלות כל יום לשיווק שלי? אז יובל, השאלה הזאת היא אלייך, מי שלא יודע, יובל אחראית על השיווק בחברה. מה אפשר להעלות כל יום? איך יכול להיות שאנחנו מצליחים להמציא את עצמנו כל יום מחדש? מה מעלים?
יובל: אנחנו פשוט אמיתיים, מעלים מה שקורה פה באמת. זאת אומרת, ריל-טיים מרקטינג, יש פגישה עם לקוח, מעלים, הנה, הצטלמנו עכשיו את האזעקה, הצטלמנו במקלט, נעלה את זה, נעשה פה גם תמונה וגם נעלה את זה, וכל הזמן, כאילו, גם אם זה לא, גם אם יש, דרך אגב, מדריכים חדשים, איזה משהו חדש, פיצ'ר חדש שעלינו עליו, אנחנו גם תמיד משתפים, אבל כל מה שקורה לנו מהמקצועי ועד האישי, בדרך כלל זה עולה, וגם לעשות, מכל דבר לעשות, לעשות אותו, לפצל אותו ולמצוא איך לעשות אותו בכמה דרכים. זאת אומרת, יש לנו כרגע את הפודקאסט, אז אנחנו גם הנה נעשה תמונה ונפרסם, וגם ניקח אחר כך את הסרטון הזה, ונעשה ממנו רילזים ונפרסם, וגם יום ראשון יגיע, ואני אשים את הלינק של הפרק הזה בפרופיל האישי שלך, ואני אפרסם. אז מכל דבר, לעשות כמה שיותר פרסומים.
עשהאל: מדהים, אין לי מה להוסיף, כי באמת תשובה מצוינת. את יודעת מי עושה את זה הכי טוב ממה שעכשיו תיארת? טראמפ. טראמפ חוזר על אותם מסרים כל כך הרבה פעמים, זה פשוט לא ייאמן, הבן אדם יכול לתת שלושה ראיונות לתקשורת בשעתיים, ושלושת הראיונות הם, באמת, אותו דבר, וככה עושים שיווק, ככה עושים שיווק. חוזרים על אותם המסרים שוב פעם, ושוב פעם, ושוב פעם, ושוב פעם.
יובל: נכון, וזה מזכיר לי, סתם, אני פתחתי איזה עמוד טיק טוק סתם בשביל הפאן כזה, ולפעמים אני אומרת, מה אני אעלה? ואז אני לפעמים נזכרת, למשל, בדניאל עמית, אתה מכיר את השם?
עשהאל: כן. זה החקיאנה ההוא, לא?
יובל: לא, זאת בחורה שהתפרסמה בטירוף, היא עכשיו, כל הזמן יורדים עליה כבר של ערוץ הקניות, מרוב שיש לה המון המון המון קמפיינים בטירוף, היא התפרסמה מזה שהיא עושה את אותה הפסטה, תקשיב, אותה פסטה היא העלתה, ואני אומרת, מה, אני כבר, נגיד, סתם, עשיתי מתכון למשהו, אני לא אעלה את זה שוב, כי כבר העליתי את זה, אבל וואלה, זה לא נכון, תראה, דניאל עמית, היא פאקינג, לא יודעת, נהייתה טירוף מזה שהיא עשתה את אותה פסטה רוזה 5,000 פעמים.
עשהאל: בדיוק.
יובל: זה מטורף.
עשהאל: בדיוק. ככה הדבר הזה עובד, וכמה שיותר וריאציות, וכמה שיותר פעמים, וכמה שיותר פלטפורמות, וכמה שיותר ערוצים, ולחזור על אותם המסרים, מי שמדפר, מתקדם, ראשון או לישון, דברים כאלה שהם קליטים.
יובל: וגם לא לחשוב שאנחנו חופרים. זאת אומרת, אם אני מעלה את פרסום, וסתם יש מבצע, קורה משהו, ואני אומרת, די, כבר העליתי הרבה פרסומים. גם זה לא מגיע לכולם, גם זה יגיע בווריאציות שונות, ניסוחים שונים, תמונות שונות, גרפיקות אחרות שיעלו, או סרטונים קצת בסגנון אחר.
עשהאל: אבל מה הטענה הכי חשובה לתשובה לטענה של אולי אני חופר? שבתכלס, כאילו, מה הנקודה שהיא הכי מדויקת למי שאולי חושב עם עצמו, בואנה, אבל כבר העליתי היום פוסט כזה, אז למה שאני אעלה עוד אחד וכזה? מה הדבר הכי חשוב בתכלס, להגיד לעצמך? הדבר הכי חשוב…
יובל: מי שלא אוהב…
עשהאל: לא, אתה לא מעניין אף אחד, מספיק כבר עם השקר הזה.
יובל: זה כמו ששמענו את התמונות מהגיבוש עכשיו, האחרון, ואחת רשמה בקבוצה, וואי, יש שם כמה תמונות גרועות שלי, צריך למחוק. אז אמרתי לה, תקשיבי, אף אחד לא מסתכל עלייך, כל אחד מסתכל רק על עצמו.
עשהאל: ברור.
יובל: אף אחד לא מסתכל עלייך אפילו. ברור.
עשהאל: ככה זו, אין, המחשבה הזאת, שמכירה את זה שבן אדם הולך ברחוב, ואז נניח אפילו מגרד לו הראש. והוא לא יגרד את הראש, כי מה זאת אומרת? לא יודע, מסתכלים עליי, לא נעים? לא. אחי, גם אם אתה עכשיו מוריד את המכנס ומחרבן באמצע הקניון, אף אחד לא רואה. רק אחרי עשר דקות האיש של הניקיון, שזה התפקיד שלו, פתאום הוא יראה שכאילו, באמת, אתה לא מעניין אף אחד. די כבר עם השטויות האלה. כאילו, אנשים ממש מתנהלים כאילו, הם לא קולטים שהם הכוכבים הראשיים בסרט של עצמם. בול. אבל בסרט של יובל, וואלה, אתה לא הכוכב הראשי, חבר. אתה יכול להשתלב, אתה יכול לתרום, אתה יכול להתרם, אבל אתה לא הכוכב הראשי, אז כל אחד יש לו את החיים שלו, ולא צריך לחשוב שאנחנו כאלה, כאילו, בוא, חזרת על המסר והבן אדם לא כזה עף על זה, המקסימום של המקסימום שהוא יעשה זה Unsubscribe. זהו.
יובל: נכון.
עשהאל: זה המקסימום שהוא יכול לעשות. ואגב, לא נעים להגיד בשקט בשקט, גם לי יוצא לעשות Unsubscribe בדברים מסוימים.
יובל: נכון.
עשהאל: אם יש לי מישהי בפייסבוק שכל היום מעלה על זה שנמאס לה, ושהמדינה היא ככה, ושכל מיני סיפורי סבתא, אז אני עושה לה Unfollow, די, שחררי Unfriend, אני יודע איך זה נקרא. כאילו, די, חלאס, בטל את החברות.
יובל: ואם יגיבו לכם תגובות הייט, אז יעלו לכם חשיפה.
עשהאל: נכון, נכון, גם זה נכון. עדיף לנו להשקיע בפלטפורמה אחת ולהיות טובים בה, מאשר לנסות להיות ממש חזקים בכל הפלטפורמות. כל אחד יש לו איזה פלטפורמה שעובדת לו יותר טוב, אחד זה יוטיוב, אחד זה טיק טוק, אחד זה קבוצת פייסבוק, אחד זה וואטסאפ, אחד זה… אני לא אומר לא לעשות פרסומים בכל מיני מקומות, אני רק אומר שחייבת להיות איזושהי פלטפורמה אחת, שהיא הדגל, שהיא המרכז. אנחנו, לצורך העניין, כל העסק הזה בסוף צמח על בסיס קבוצת פייסבוק, ושם זו הייתה ההתחלה, ואלו היו השנים הראשונות, והכי ככה שבאמת הדבר הזה השפיע. אז אנחנו כזה מאז ומעולם מאוד חזקים בפייסבוק, אירוע מאוד מאוד רציני, רצוי שזה יהיה איזשהו בן משפחה או חבר או מישהו שאנחנו מכירים. אני יודע שיש מלא חסרונות בלעבוד עם משפחה, לעבוד עם חברים וכאלה, אבל אין מה לעשות, בסוף העובד הראשון זה ממש ממש ממש מורכב להביא מישהו טוב, והוא חייב להיות מחובר, הוא לא יכול להיות סתם עובד שיש לו ידיים ורגליים, זה חייב להיות מישהו שיש איתו חיבור מאוד מאוד חזק.

יובל: אתה מביא אותו לג'וב ספציפי? אתה אומר לו, אני רוצה שאתה תתמקד לי במכירות, או שהוא, או שהוא כאילו גם קולבויניק כזה.
עשהאל: הוא חייב להיות ורסטילי, חייב להיות קולבויניק, חייב להיות דינמי, אין, הוא חייב ממש ממש ממש להיות סופר מוצלח, סופר מחובר, סופר רוצה, ובדרך כלל גם התגמול לא יהיה גבוה, כאילו בתחילת העסק אנחנו לא יכולים לשלם עכשיו סכומים מאוד גדולים. זה מורכב, זה לא פשוט, אבל אם יש לנו אפשרות כן למצוא אחד כזה, אז זה יהיה דבר נהדר. אגב, הרבה אנשים חושבים שמה זאת אומרת עובדים, אז הם מגיעים, והם חלקם טובים וחלקם לא, ויש לי חדשות, הרבה מאוד עובדים שאני היום מגדיר אותם טובים, זה כי בנינו את זה שהם יהיו טובים. זה לא אומר שהם הגיעו ככה, זה לא אומר שביום הראשון הם יתנהלו כמו שהם מתנהלים היום. זה קצת מזכיר לי זוגיות, שבסוף אני מדבר עם חברים, ואני שואל אותו, נו אחי, אתה כאילו, מה, איך אתה עדיין, איך עדיין אין לך חברה, וכאילו זה כזה, בעיניי זה כאילו כזה פשוט, וכל כך הרבה נשים יש בעולם, ומכל הסוגים, אז כאילו מה הקטע? מה, למה אתה לא מסתדר עם… כאילו, יצאת כל כך הרבה דייטים, מה הקטע? ואז מתחיל לתת לך רשימות כאלה של רשימות מכולת, שזה יכול להיות כל כך הרבה סעיפים מצחיקים כאלה, ואז אתה כאילו אומר לעצמך בלב, מה הוא חושב כאילו ש… אני אקח את עצמי, כי זה מה שאני מכיר, אבל מה הוא חושב שכאילו בר ואני, כשהכרנו, אז זאת הייתה התקשורת שלנו? מה הוא חושב שמהיום הראשון ככה היא הייתה, או ככה היא עשתה, או ככה אני עשיתי, או ככה… כאילו זה בנינו את הדברים האלה, יש פה איזה עבודה משותפת שעושים, וזה נבנה לשם, אז אני לא מחפש עובד שהוא עונה על כל הצ'קליסט שלי, אני מחפש עובד שאני חושב שהלב שלו במקום הנכון, ובוא נתחיל ונראה איך הולך, ואם לא הולך טוב, אז אני אחתוך אותו, וזה בסדר, אבל בונים את הדברים, בסוף לא כל דבר מגיע אפוי ב-100% בחיים, לפעמים צריך לעבוד על משהו, ואגב, כשעובדים על משהו, הרבה יותר מעריכים אותו.
יובל: נכון.
עשהאל: אני גם יכלתי אתמול לשלוח את הבגדים שלי למכבסה שמכבסת לנו את כל הכביסה, אבל לא עשיתי את זה, רציתי לגייץ בעצמי, כי כן, עברו לי מחשבות בראש של איזה כיף יהיה לי ללבוש את הבגדים האלו, אחרי שאני אישית עד אמצע הלילה גייצתי אותם, זה היה לי מאוד נחמד, ואני מאוד מאמין בזה. עוד משהו מאוד מאוד חשוב לפרילנסר שרוצה להפוך להיות ארגון, זה שתמיד לוודא שהמטרייה האישית שלי לא נפגעת. מה הכוונה? העסק בסוף המטרה שלו הוא לשפר את איכות החיים שלי. זו המטרה. עכשיו, אם יש מטרה אחרת, אז הכל בסדר, אז כאילו, לא יודע, בן אדם שעכשיו רוצה לעשות שינוי בעולם, ולא יודע מה, לדאוג לטבעונות, או לא יודע, לכל דבר כזה או אחר, אז יכול להיות שבאמת כבר המטרייה האישית שלו יכולה להיפגע, וזה יהיה בסדר, אבל בן אדם שעכשיו מפתח עסק כי הוא רוצה להרוויח כסף, וזה מרכז העניין, אז מאוד מאוד חשוב שקודם כל הוא יוודא שהמטרייה האישית שלו לא נפגעת, זאת אומרת שהעסק לא מסכן את החיים הפרטיים שלו. צריך לשחק על מה שיש, לא לקחת הלוואות, לא לקחת מינופים, לא לקחת כל מיני דברים שאנחנו לא באמת מבינים בהם, כי בסופו של יום, יכול להיות שאני מקים עסק ואני אשכרה בטוח שאני באיזו עשייה מטורפת, כשבפועל אני רק חופר לעצמי את הבור יותר ויותר עמוק ואיכות החיים שלי רק נפגעת ונפגעת ונפגעת. אני מאוד מאמין בירידה לצורך עלייה או בתור כזה משהו שבונים ביחד והכל, אבל אם בסופו של יום הירידה הזאת נמשכת כבר 20 שנה, אז זה כבר, כאילו, בסוף החיים נגמרו, יכול להיות שעוד 30 שנה אתה באמת תהיה מאוד מוצלח, אבל נגמר לך פס החיים. אז לשים לב שבעצם העסק שלנו הוא אשכרה מתגמל אותנו ונותן לנו את כל ה-benefits ללמה להמשיך לעשות מה שאנחנו עושים, ולא שפתאום אנחנו מצליחים, אנחנו אשכרה קוברים את החיים שלנו בעצמנו, לוודא שהדבר הזה באמת מתקיים, לא לרדת באיכות החיים עכשיו דרמטית בגלל שאני פותח עסק, אלא למצוא את האיזון.

בכל שלב, לא משנה איזה שלב אני בעסק, אם אני למשל עכשיו פרילנסר, אני תמיד הולך להדגיש במסרים שלי של השיווק את המצב הנוכחי. זאת אומרת, אם נגיד עכשיו אני פרילנסר, אז אני רוצה לרשום בכל הפרסומים שלי שאני באופן אישי זה שהולך לעבוד על הפרויקט שלכם. עכשיו, יבוא בן אדם ויגיד, רגע, אבל מה יקרה עם עוד שנה אני אביא עובד, ואז הבן אדם יגיד, אה, אבל אמרתי, אבל… אז אני חוזר לאותו בן אדם שלא מגרד בראש בגלל שהוא חושב שמסתכלים עליו. תקשיב, חבר, יש לי חדשות בשבילך, תקשיבי, נשמה, יש לי חדשות בשבילך. את לא מעניינת אף אחד, הפרסומים שלך לא מעניינים אף אחד, ההבטחות שלך לא מעניינות אף אחד, רק את מעניינת את עצמך. הפרסומים שלך מעניינים רק אותך ורק אותך. אף אחד לא הולך לקחת אותך לבית משפט כי רשמת שאתה תהיה זה שיעבוד על הדברים ובסוף נצאת את זה ליובל. די, מספיק עם השטויות. זה פשוט עודף של חוסר מודעות עצמית או משהו בסגנון הזה. לא צריך לחשוש מהדברים האלה. בכל שלב אני מתגאה במה שיש לי. אם עכשיו הפכתי להיות ארגון, עכשיו המסרים שלי הם בדיוק הפוכים. תקשיבו, גם כשאני חולה עדיין הכל ממשיך כרגיל,
יובל: כי יש פה… זה כמו חברה, גם אם נתתי את זה לעובד ורשמתי אני באופן אישי דואגת לכם, מבחינתי זה באופן אישי. הוא זה אני וזאת החברה וזה המותג.
עשהאל: בדיוק. יוצא לי לא פעם ולא פעמים להגיד לאנשים, הנה, אתמול הייתה לי סירת מכירה בשבע בערב, ואז אני כזה אומר לבן אדם, עכשיו תשמע, אתה כאילו אומר לי אתה ואתה, ואני כזה אומר לו, שומע, אני רוצה לעשות רגע סיבוב במשרד, אין פה אף אחד בגלל המלחמה והכל, אבל שתתחבר רגע לגודל, כי כאילו אתה אומר עשהאל, עשהאל, עשהאל, אבל עשהאל זה שם של חברה, זה לא שם של רק שם של בן אדם. אז כן, זה חשוב בכל שלב להדגיש את הדברים הנכונים. עוד משהו שהוא באמת חשוב זה שכל עובד שאני מעסיק, במיוחד בתחילת הדרך, בסופו של יום הוא צריך להיות יחידת רווח. זאת אומרת, לא יכול להיות מצב שיש לי עובד שהוא לא מרוויח לי כסף, והוא לא עושה שום דבר, והוא לא באמת יעיל, והוא לא באמת נצרך, אבל הוא פה כי לא נעים לי, או כי הוא כבר פה, ואולי בהמשך אני כן אצטרך, וכל מיני סיפורים כאלה. אין דבר כזה. עובד זו יחידת רווח. עכשיו, שלי יש עובדים, לדוגמה, או לך, לאותו בן אדם ששומע אותנו עכשיו, נניח שיש לו עובדים, או עובד ראשון שהוא מגייס והכל, בסופו של יום אתה הלקוח של העובד שלך, זה מה שאתה. אתה כל חודש בוחר מחדש לשלם לו את הכסף שאתם סוגרים, בתמורה לכך הוא צריך לעשות את מה שאתה מגדיר לו, ומה שהארגון צריך, בתמורה לכסף הזה. ואז כמו שכשיש לנו לקוחות, והלקוח לצורך העניין לא מרוצה ממה שהוא מקבל, אז מה הוא עושה?
יובל: מתלונן, מרים דגל, עוזב, חותך.
עשהאל: יפה, לפעמים הוא גם מסיים התקשרות.
יובל: כן.
עשהאל: אותו דבר גם אנחנו, כבעלי עסקים, אם אני לא מרוצה מההתקשרות שלי עם אחד העובדים, שאני בעצם הלקוח שלו,
יובל: נכון.
עשהאל: אז מסיימים את זה, וזה בסדר, זה לא… יכול להיות שאותו עובד גם ימצא עבודה הרבה יותר טובה. גם זה רק מגדילה. נכון. יכול להיות שאותו עובד ימצא עבודה הרבה יותר טובה, יכול להיות שאתה פתאום תגלה שמצאת עובד הרבה יותר טוב, שאיתו דווקא יש לך יחסי גומלין הרבה יותר מוצלחים. לא תמיד להיות זה שלא נעים לו ולא ככה ולא ככה, זה גם עושה חסד גדול עם העובד. זאת אומרת, הרבה פעמים דווקא זה שאתה בא ואתה אומר לבן אדם, תקשיב, זה לא אתה, זה מה שנקרא, זה פחות מסתייע ופחות מתאים, הרבה פעמים פתאום אותו עובד, העבודה הבאה שלו כבר תהיה הרבה יותר מדויקת לו והרבה יותר נכונה. הוא יכול ללמוד מה הטעויות שהוא עשה בעבודה הזו ולא להביא אותן לעבודה הבאה. זה קצת כמו שאני אישית, אמרתי את זה בטח הרבה פעמים, אני מאוד אוהב לשחק כדורגל במקומות שאף אחד לא מכיר אותי ואני לא מכיר אף אחד, כי אז זה נותן לי הזדמנות לעשות פתיחה חדשה, בלי שעכשיו יש את הסטיגמות ואת כל ה… שאני יודע שיש אחד, נגיד, שהוא בועט על הפנים, אז אני לא מוסר לו מלכתחילה ו… אני לא אוהב את זה. אני אוהב להגיע למקום שאני נקי. אז גם אותו עובד, בסוף, אם הוא לא מתאים ואם המערכת היחסים היא לא טובה וזה ממש כמו שאתה לקוח שלו ואתה לא מרוצה, לפעמים לחתוך את זה זה הדבר הכי טוב גם בשבילך וגם בשבילו.
יובל, לפני שאנחנו מסיימים, יש משהו נוסף שהיית רוצה להוסיף, היית רוצה להגיד?
יובל: אני חושבת שוואלה, אם אתם כבר בשלוש שאתם חושבים על להגדיל את העסק, אז קודם כל שאפו, אני חושבת שזה… אני, נגיד, סתם, עשיתי לעדן את ההפרשת חלה, עשיתי לה הפרשת חלה אלטרנטיבית, ואמרתי, וואלה, זה נחמד, אולי אני צריכה להעביר הפרשת חלה וזה. עשיתי איזה פוסט שתיים ולא התמדתי בדבר הזה, לא קרה עם זה יותר מדי.
עשהאל: מתאים לך.
יובל: שלחו לי איזה שתי הודעות, כאילו, וזה לא ממש התפתח, אבל וואלה, זו עבודה קשה. מתאים לך. תקשיב,
עשהאל: אני,
יובל: כן, אני חושבת שאני צריכה לעשות עם זה, אבל בסדר. אז כל הכבוד, כאילו, וואלה, זה שאפו, זאת עבודה קשה, ומאמינה בכם, מקווה שהטיפים פה היו טובים, ומגניב.
עשהאל: על הכיפאק, אז גם אני ארצה להגיד משהו לסיום. בסופו של יום אנחנו, הנה, גם היום, בזמן מלחמה, ביום של מילואים והכול, אנחנו מגיעים לפה ומקליטים ועושים. אנחנו מאוד מאוד היינו שמחים לקבל שיתופים לפרק, נכון, לקבל תגובות, לקבל לייקים, לקבל שאלות בפרטי, כאילו, בסוף אנחנו כן רוצים להרגיש שאנחנו משפיעים. היום זה כבר פרק 83, זה אומר 83 שבועות שבהם התמדנו והעלינו פרק אחד כל שבוע ללא יוצא מן הכלל ולו שבוע אחד. וכן הייתי, כן היינו רוצים בסופו של יום גם להרגיש את ההשפעה ולהרגיש שזה קורה. היה לי כיף בצבא, למשל, עכשיו באחת המשמרות, חבר בא אליי ואמר לי שהוא שמע את כל הפרקים עד היום בלי פספוסים בכלל, וזה ממש ממלא, ואני אומר לעצמי, וואלה, אז שווה להמשיך עם זה, כי כמו שאמרנו שבסוף הפרילנסר שעכשיו מתחיל לעשות פודקאסט, והוא סתם עושה את הפודקאסט, כאילו, הוא אפילו לא במקום כזה, והוא עושה את זה, אז כאילו כדאי לו להפסיק עם זה, כי זה לא מייצר לו רווח, אז היום אנחנו בעסק קצת יותר עם תזרים וקצת יותר במקום טוב, אז אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לעשות את הפרקים ולהקליט והכול, אבל כן היינו בסוף גם רוצים לראות שזה מגיע לאנשים, שזה חודר לאנשים, והשיתופים האלה, ולהפיץ את הדבר הזה, זה משהו שמאוד מאוד יכול לעזור לנו, לשים ביקורות, יש לנו 41 ביקורות בספוטיפיי, כל בן אדם ששם ביקורת אני רואה, אני מסתכל, אני עוקב כל יום אחרי הכמות של הביקורות, ושל הפולווורס, ושל היוטיוב, ושל הספוטיפיי, ושל הכל.
יובל: הפרק הזה הוא גם ההוכחה לכך,
עשהאל: זאת אומרת,
יובל: זה פרק שנולד בעקבות תגובה.
עשהאל: נכון מאוד, וזה הכל, אז אם מישהו ככה באמת שומע אותנו ורוצה להשיב לנו באותו מטבע, אנחנו מאוד משקיעים, אז זה בעצם מה שאפשר לעשות כדי לעזור לנו להפיץ את הבשורה. אז היה לנו ממש ממש כיף והעונג, יובל, תודה רבה שהצטרפת אליי, ואנחנו נתראה בפרק הבא. יאללה ביי.

עשהאל: היי חברים יקרים, מה המצב? פרק 83 כבר כאן. את הפרק הזה אנחנו מקדישים לאורי כהן, שביקש באחד התגובות על אחד הפרקים שלנו, פרק שידבר על איך להפוך מפרילנסר לארגון. אז, פרק 83, מתחילים.

גדלתי בשומרון. קשב וריכוז, המון. כדורגל, מקום ראשון. העיקר, לא לישון. אני בן 10 – הלם. סבא עשה קסם. איך בעצם? 12 – שלוקים קרים. מכירות של החיים. המצב אנוש? היצע וביקוש. 13 – פליירים כל היום. בקור. בחום. קברתי בחול. פוטרתי. למדתי. אמון מעל הכול. 16 – קוסם אמיתי. עסק פגזי. 70 אלף שקל בחודשי השיא. קוסם זה לשחק. לשחק זה לשווק. מקל הקסמים התפרק. עורכי דין. התחלתי לשווק. בפודקאסט שלי אשתף מניסיוני, לשווק ולמנכ״ל ממש כמו עשהאל. בלי פילטר או עריכות. אין סודות. שימו אוזניות. פרק של השמחות.

טוב, אז פרק 83, יחד איתי יובל צומבר, יובל, מה שלומך?

יובל: בסדר גמור, מה העניינים?

עשהאל: בסדר גמור, איך ישנת עם כל האזעקות והעניינים? אם היו.

יובל: אני חושבת ש… אני חושבת שלא היו, או שאני לא שמעתי, אני לא יודעת. למרות שזה נשמע לי לא סביר עם כל הדבר הטירוף הזה, היה איזה אחת בלילה נראה לי.

עשהאל: הייתה אחת לדעתי גם.

יובל: כן, באיזה אחת עשרה משהו, אבל…

עשהאל: טוב, העיקר שאנחנו כאן, בריאים ושלמים והכול בסדר. האמת שאנחנו בתקופת מילואים, היה לי גם כמה משמרות השבוע, אבל הכול בסדר. זהו, אז היום אנחנו הולכים להקדיש את הפרק לעובד לשעבר בארגון, בחור בשם אורי, שהוא גם מאזין של הפודקאסט, ואנחנו אוהבים אותו באופן אישי מאוד מאוד, ומאחלים שיצליח ושיעלה מעלה-מעלה. או, הנה, בדיוק קיבלנו צליל של התראה. אז אנחנו נמשיך את ההקלטה מיד אחרי האזעקה, אז תחזיקו חזק. טוב, אז חזרנו מהאזעקה, אז אני חוזר לאיפה שהיינו, אז אנחנו ככה מקדישים את הפרק הזה לאורי כהן, שזה בעצם עובד לשעבר, שיש לו היום עסק שנקרא ברק פארק. אני גם זוכר שכשהוא עבד פה, אז תמיד באמת היה לו את החלום הזה של לעבוד עם כלבים, ולפתוח אולי אפילו חנות לכלבים, ולהלך כלבים.

יובל: הוא אפילו עזר לליאור, עם אילוף הכלב שלו.

עשהאל: יפה, נכון, ווילי. נכון. באמת צריך להציל את ווילי, אין ספק. ממש. להציל את אומליאור. כן, וזהו, ובאמת אורי הוא מאזין שלנו קבוע, והוא ככה רשם לנו בתגובה לאחד הפרקים, שהוא היה שמח שנדבר על העניין הזה של הלעבור מפרילנסר לארגון. אני בכוונה אומר לארגון ולא לחברה בעם, כי הביטוי חברה בעם זה ביטוי קצת מאפן, וקצת כזה, כמו מישהו שהוא יודע שהוא משהו, אז הוא לא צריך לקרוא לעצמו ככה, זאת אומרת, נגיד אם עכשיו, קצת קשה להסביר את זה, אבל כשאתה בטוח בעצמך, אז אתה לא אומר, אני חברה בעם, אלא אתה פשוט אומר, זה העסק שלי.

יובל: אתה אומר, זה ווסח, קצת כאילו, להגיד, חברה בעם. ממש ווסח,

עשהאל: ממש, ממש, וזה כאילו קצת אפילו מגוחך, וזה לא תורם באמת.

יובל: יש לזה גם השלכות בעצם, לא? כאילו, להיות חברה בעם. יש הרבה, אני יודעת, כאלה שנורא קופצים ורוצים להיות חברה בעם, כי זה אומר משהו לצורך העניין על ההכנסות שלהם ודברים כאלה, אבל בסוף זה גם דופק אותם בצורה מסוימת מבחינת, לא יודע, תשלומים מסוימים ודברים, לא?

עשהאל: את צודקת קודם כל. יש לזה שיטת מיסוי שהיא אחרת לחלוטין מעוסק פטור, או עוסק מורשה, או עוסק זעיר, וצריך להכיר את הדברים. אנחנו נעבור על זה גם, ונדבר על זה בכמה מילים, ממש בקרוב, בהמשך הפרק. אבל בכל מקרה, אנחנו ככה, באמת, מה שבעיקר אני מנסה להגיד, זה שכל בן אדם ששומע אותנו, בן אדם, בת אדם, שרוצה, שרוצה, שנתייחס לאיזושהי נקודה מסוימת, או שנעשה פרק על נושא מסוים שקשור לשיווק ועסקים, אז יותר מוזמן לכתוב לנו, ואנחנו נשמח מאוד להיענות לכל בקשה ורעיון. אז אורי, הפרק הזה מוקדש לך. אז קודם כל, בוא נדבר על זה רגע. כל אחד, לא משנה מי, בתחילת דרכו כנראה התחיל מלהיות פרילנסר. כאילו, כמעט תמיד ככה זה מתחיל, זה קצת כמו שגם הרמטכ״ל היה טירון פעם.

יובל: כן.

עשהאל: זאת ההתחלה, כאילו, זה יכול להיות בגיל 10, זה יכול להיות בגיל 15, זה יכול להיות בגיל 20, זה גם יכול להיות בגיל 40 וגם בגיל 50. אבל מתישהו, בסופו של יום, כמעט כל אחד היה פרילנסר, וזה גדל לו, אני מקווה שזה גדל לו, ושבאמת היום הוא ארגון, אבל ככה כולם מתחילים. וההתחלה היא, בשביל שעסק באמת יצליח, הרי כמו שאת יודעת, רוב העסקים בישראל ובעולם נכשלים, והם לא נכשלים אחרי 200 שנה, אלא הם אפילו לא שורדים את השנה הראשונה. והסיבה שהדבר הזה קורה…

יובל: יש לך סטטיסטיקה על נישואים.

עשהאל: גדול. והסיבה שהדבר הזה בעצם קורה, זה בגלל שאנשים, רוב האנשים, טבע האדם נקרא לזה ככה, הם יותר רוצים את ההצלחה ויותר מדברים על ההצלחה ויותר מדמיינים את ההצלחה, והם פחות מוכנים לעשות את מה שצריך כדי להגיע להצלחה. זאת אומרת, אני חושב שבאחד הפרקים הראשונים של הפודקאסט דיברנו על המושג הזה של מה זה אומר, אני רוצה 1,2,3. מה זה אומר, אני רוצה? באוזניים שלי, באמונה שלי, בהשקפה שלי, שמישהו אומר לי, אני רוצה משהו, לא משנה מה, מבחינתי זה אומר שהוא מתכוון שהוא מוכן לשלם את המחיר, יהיה אשר יהיה, כדי להשיג את מה שהוא רוצה. ומה זה? אני רוצה מיליון דולר, סבבה, זה מקדם אותי, זה עוזר לי? לא, לכן אני גם לא אומר את זה. אבל אם באמת אני רוצה מיליון דולר, אז הכוונה היא שאני מוכן לעשות כל מה שצריך כדי להשיג את הדבר הזה. ומבחינתי זה רצון, רצון זה במילים אחרות אומר, מתחייב אני, אני מוכן לעשות מה שצריך כדי להשיג את ה-1,2,3. עכשיו, אנשים לא בדיוק מוכנים, זאת אומרת, ברגע שזה נגיד מתנגש להם עם איזה משהו, נגיד, אני אתן לך דוגמה. נניח עכשיו בן אדם, שמונה בערב, הוא נמצא ב… אני נותן דוגמאות עכשיו אמיתיות, דברים שקרו לי לאורך השנים ולא קשקושים. שמונה בערב, אני נמצא בצור יגל אצל אחד מהדודים שלי, ופתאום אני מקבל טלפון מלקוח, זועם, יש בעיה, יש פה, יש שם, אני לוקח את בר, לא הייתה דבש אז, אני לוקח את בר, או אפילו, כן, זה היה בתחילת הקשר שלי עם בר, אני לוקח את בר ואנחנו חוזרים בחזרה הביתה לתל אביב, ואני ממשיך למשרד כאילו, והיא הולכת הביתה, ואני מטפל בבעיה בשעה 10 וחצי בלילה. עכשיו, כשבאים ואומרים לך בוא תפתח עסק, אף אחד לא אומר לך שבשמונה בערב אתה תחטוף עצבים ברמה שאתה עוד שנייה כבר תרצה לקפוץ מאיזה חלון ואתה תצטרך לעזוב אירוע משפחתי, וכאילו, אין, לא מדברים על זה, מדברים באינסטגרם על הנה אני עם פרארי, אני עם למבורגיני, אני עושה מלא כסף, הכל נוצץ, יש לי הכל פשוט, הכל קל, וזה לא המציאות, המציאות היא קצת יותר מורכבת מזה, ולכן, אם בן אדם לא מגיע במיינדסט הנכון של אני מבין שאני עכשיו הולך בעיקר לסבול, ואני הולך לרקוד עם הכאב, זאת אומרת, אני הולך ליהנות מהסבל הזה, אם אני לא יודע ליהנות מסבל, אני בבעיה רצינית, כי כל הקטע הזה שמסתכלים היום על נגיד חבר'ה שכבר באמת שהם מוצלחים, שיש להם חברות, שיש להם, זה כי רואים אותם היום, לא רואים את ההיסטוריה, זה קצת כמו שכשאתה רואה קרחון בים, אתה אומר, בואנה, כולה קילומטר גובה, חצי קילומטר גובה, כאילו, לא כזה, אתה לא יודע שיש לך לקרקעית מי יודע כמה מתחת לפני הקרקעית, שאת זה לא רואים. אז ככה הדבר הזה בעצם עובד, ולכן כשאני פותח עסק ואני מתחיל את דרכי, אני לא מתבכיין, אני לא מתלונן, אני סותם את הפה ואני עושה מה שצריך ולא מתלונן, וגם אם עכשיו יש לי שעתיים שינה בלילה, אז אני אשן את השעתיים האלה ואומר, איזה כיף, זה יכול להיות גם אפס שעות שינה, וזאת רמת המחויבות הנדרשת. ואם בן אדם שומע את זה ואומר, מה, אבל חשוב לי כל ערב, לא יודע מה, לשחק פיפא חמש שעות, סבבה, אחי, בסדר?

יובל: אל תפתח עסק.

עשהאל: אל תפתח עסק, הכל טוב, יש מלא אופציות אחרות, והן לא פחות טובות, אבל אני פשוט זוכר את עצמי, באמת, הסיפור שנתתי עכשיו זה רק אחד מיני, אני מתקשה בכלל לחשוב על כמות הפעמים שבאמצע הלילה התעוררתי.

יובל: זה קשור לגודל העסק?

עשהאל: כן. זאת אומרת,

יובל: כשאתה עסק קטן יותר, ואתה one man show, אז אתה יותר מרגיש את זה,

עשהאל: כאילו… זה קצת כמו עם ילדים, ילדים קטנים, בעיות קטנות, ילדים גדולים, בעיות גדולות. כאילו, ככל שזה גדל, בואו נגיד שכבר התייחסתי לזה בפרק שעשינו את הסיכום של 2025, שב-2025 זאת הייתה השנה שעבדתי בה הכי קשה בחיים שלי. ומסתבר ש-2025 זו גם השנה שבה העסק שלי היה הכי גדול בחיים שלי. אז יש קורלציה ככה בין הדברים, אבל כאילו המיינדסט, הדבר הכי חשוב זה קודם כל, שהבן אדם יבין שהוא עכשיו כאן כדי לעבוד, לסבול, לתת, לכאוב, ליהנות מהכאב, לרקוד איתו, לשמוח איתו, לטבל אותו, להגדיל אותו אפילו באופן יזום, כאילו, אם אתה לא אוהב את הכאב, אתה בבעיה רצינית. והגדילה לכיוון ארגון, היא חייבת לבוא קודם כל על בסיס זה שאתה אוהב את הכאב. כי בשביל להשפיע על אחרים, כי בואי, בסוף, עובד שהוא עובד טוב, עובד שהוא עובד יעיל, בדרך כלל זה גם יהיה עובד שהוא עובד קשה, ושהוא מוותר על דברים מסוימים, ושהוא מחויב לעבודה, ושהוא, כאילו, זה בא עם עוד כמה דברים במקביל. זה לא, עובדים טובים לא נולדים מתחת לכל, אי אפשר למצוא עובדים טובים בכל פינה. כאילו, זה דורש את זה. ואם לעובד שלך אין את העיניים להסתכל עליך ולהגיד, בואנה, ככה זה צריך להיראות, וזה אשכרה לא נראה מספיק טוב, אז זה בעיה רצינית. כאילו, ככה זה תמיד מתחיל. יש את הראשון שהדרך היחידה שלו ללמוד, להתפתח ולחכות, זה אותך.

יובל: נכון.

עשהאל: זה קצת כמו עם ילדים, שבסוף אתה כהורה חושב שאתה יכול להגיד לילד שלך, זה מותר, זה אסור, והנה, תכנת אותו בבייס 44, ועכשיו כל פעם שככה הוא יגיד כן, וכל פעם… זה לא עובד ככה. הדבר היחיד שאתה יכול לעשות בתור הורה בתכלס, זה פשוט לתת דוגמה אישית. שאם הוא יראה שאבא מעדיף לאכול בננה מאשר שוקולד, אז יש סיכוי שגם הוא יאכל בננה. אבל אם אבא יאכל שוקולד והילד יגידו לו, לא, אתה אוכל בננה, אני לא רואה איך הדבר הזה קורה. אז בקיצור, בתחילת העסק אנחנו לא מתבכיינים. כמות הלילות שאני זוכר את עצמי יושב ועובד, ולא רק יושב ועובד, אלא יושב ועובד ואומר לעצמי, אני עוצר כשאני מסיים ולא כשאני עייף. אגב, זה קרה לי גם אתמול, ממש הייתה לי תובנה, אז אמרתי, אולי נעשה על זה פרק, אבל בסוף אמרתי, נעשה על מה שהורי ביקש. אבל אתמול הגיע לי, אוקיי, ביום שישי האחרון, בר, אני ודבש הלכנו למחסני חשמל בעזריאלי, וראינו שם פתאום איזשהו מגהץ מאוד מאוד מעניין, שזה בעצם מתקן שלם עם מגהץ, ואני אישית מאוד ככה, אני כאילו אוהב את הקטע של בגדים מגוהצים, ואפילו גם לגהץ בעצמי, אבל זה צריך להיות כאילו עם תנאים נורמליים, זאת אומרת, אני צריך שיהיה לי מכשור שבאמת אפשר לגהץ איתו כמו שצריך, ומי שמגהץ יודע על מה אני מדבר. כאילו להביא לי עכשיו את המשולש הזה של המגהץ, ולהגיד תגהץ, ותיקח איזה שולחן, ותפרוס, ושים שמיכה, אז לא רוצה, אז אני כבר מעדיף לשים את זה במכבסה מתחת לבית, ושיביא לי את זה מגוהץ ושחרר אותי. אבל אם עכשיו יש לי באמת את התנאים הנכונים, אני אפילו מוכן לעשות את זה בעצמי. ואתמול, אז הזמנו את זה ביום, כאילו, ראיתי את זה ביום שישי במחסני חשמל, אמרתי, יאללה, אני רוצה את זה, מין מתקן כזה יפה, משהו, באמת, הצגה, ולא היה לי כוח לסחוב את זה הביתה, זה היה כבד. אז אמרתי, אני אעשה משלוח, אמרו לי להגיע ביום ראשון, ובאמת הגיע ביום ראשון, ואתמול בלילה, ככה באתי, ולילה, לילה, אני 12-1 בלילה, אני כזה פותח את המתקן, ואני אומר, יאללה, בוא ננסה את זה, אז אני מביא איזו חולצה מקומטת של הלייף, יש לי כזה כל מיני חולצות בארון שאני לא לובש בכלל, כי הן מקומטות, ואז אני כבר אומר, יאללה, יש כבר כאלה שלא מקומטות, אז כשאני איתקע לגמרי, אני אגייץ אותן, משהו כזה, כן. ואני לוקח את החולצה הראשונה, ווואו, איזה חוויה, איזה ח… אין מילים, כאילו, זה… פתאום אני אומר לעצמי, בואנה, עסק של גיוץ זה מטורף אם יש להם, כאילו אם יש להם כזה מכשור, בואנה, אתה מגייס חולצה בשתי דקות, יעני, מטורף לגמרי,

יובל: באמת,

עשהאל: חוויה מדהימה, מדהימה, מדהימה, אמרתי, איך אין דבר כזה בכל בית בישראל? זה פשוט מדהים, מדהים, מדהים. אז אני מראה לבר כאילו שאני מצליח לגייס חולצה בכלום זמן, וזה יוצא ממש ברמת הפוקהונטס, באמת, כאילו, חלק בצורה מטורפת, ואז אני רואה פתאום את כמות הבגדים שאני צריך לגייס בארון, והיה שם איזה 20-25 חולצות, חצי מכופתרות, חצי לא מכופתרות, ועוד איזה 20 זוגות מכנסה אינאלגנט כאלה, ואז אני אומר, טוב, נתחיל קצת לגייס, והשעה 12 בלילה, כן? אני כזה שם את כל הבגדים כזה על כיסאות, וזה, שם את הראשון, וואלה, פתאום אני קולט שהגיוס הראשון, אז אני כבר נהיה קצת יותר טוב מהאחד שעשיתי את הדוגמה עם בר, ואז אחרי זה אני אומר, טוב, בוא ננסה עוד אחד, ואז אני רואה פתאום שאני כבר הרבה יותר טוב, כי אז קלטתי איך פורסים את זה, ואיך מותחים את זה, ואיך משתמשים בכל ה… קיצר, שורה תחתונה, כל ה-40 בגדים גואצו אתמול בלילה, כי כל כך חוויתי חוויה של, בואנה, הביאו לי את כל הכלים כדי להצליח סוף-סוף, אני באמת רוצה לגייס כבר הרבה זמן וקניתי מלא שטויות ושום דבר לא היה טוב, ופתאום המתקן הזה היה כל כך טוב, שאמרתי, אני רוצה לסיים עם זה עכשיו. הלכתי לישון בסוף בזה, 2.5 בבוקר, כן? אבל הקטע הוא, זה שפשוט הכללתי שאני לא מפסיק, זאת אומרת, אני מפסיק שכל הבגדים יסתיימו, כולל כמה השמאלות שהיו גם של בר שם. וכאילו, זה חלק מהמיינדסט שבן אדם שפותח עסק צריך, הוא צריך לדעת לא רק בעסק שלו, אלא כאילו בכל דבר אחר בחיים שלו. אתה מתחיל משהו…

יובל: או מישרון הדירה כשעברתם.

עשהאל: נכון. אתה מתחיל משהו, וצביעת הדירה, נכון. אתה מתחיל משהו, תסיים אותו, תפסיק להיות בכיין, די, חלאס, כל היללות האלה וכל ה… אני אמשיך מחר, אני אמשיך… אחי, זה לא המיינדסט. כשתהיה גדול, מה שנקרא, אתה יכול להגיד לעצמך, יאללה, מחר נמשיך, אבל צריך לבנות את זה, צריך להרוויח את זה. אז כמות הלילות הלבנים שאני עשיתי בחיים שלי, במיוחד בשני, נקרא לזה, מ-2015 עד 2021 לפחות, 2021, 22 אולי אפילו, זה כאילו כמות מטורפת לגמרי, וחשוב מאוד שלא נהיה בכיינים.

יובל: עכשיו,

עשהאל: כשאני רואה בן אדם שאומר לי, יש לי עסק, ובוא נניח שהוא one man show, אז הדבר הראשון שמעניין אותי זה כמה תפקידים אותו בן אדם מצליח להחליף בתחילת הארגון שלו, נקרא לזה ככה, זאת אומרת, בסוף זה one man show. אז אני מסתכל ורואה תעשייה, ואז אני אומר, רגע, יש מלא פרסומים בכל הרשתות החברתיות, מי עושה את זה? אתה. זה אומר שאתה בגדול כרגע מתפקד כאיש השיווק של עצמך, יופי. אחרי זה אני אומר, אוקיי, כשמתקבלים לידים, פניות, טלפונים, מי עונה? אתה. אה, אוקיי, אז אתה גם בעצם אחראי על המכירות, יפה מאוד. ועכשיו לצורך העניין מישהו מתקשר ומזמין והכול, אז מי עושה לו את התפעול? אתה. אה, יופי, אז אתה גם יודע להחליף את התפעול. ואז אני אומר, אוקיי, מי עושה פה הנהלת חשבונות? אה, אתה, אתה מול הרואה חשבון, יפה, אז זה כבר תפקיד רביעי שלך. ואז, עכשיו, מלא פעמים, אתה יודעת מה?

יובל: מישהו מתלונן, אתה גם שירות לקוחות.

עשהאל: יפה, יפה מאוד, אגב שירות לקוחות. עכשיו, הרבה פעמים אתה בא לבן אדם ואתה שואל אותו, נגיד, סתם דוגמה, מי עושה שירות לקוחות? ואז אתה קולט שפשוט אין שירות לקוחות בעסק שלו, פשוט אין. וזה הסימנים האלה שאני רואה מהצד, שאני אומר לעצמי, או-או, כאילו, יכול להיות שזה לא הבן אדם שהייתי שם עליו את הז'יטונים לפתוח עסק, כי אין מה לעשות, בסוף בן אדם שהוא רוצה לפתוח עסק והוא כרגע בשלב שהוא לבד, הוא צריך להחליף לכל הפחות, לכל הפחות שישה-שבעה אנשים. אם הוא לא יודע להחליף שישה-שבעה אנשים, הוא לא בכיוון, ו…

יובל: טוב, אין בלילה שאין זמן לישון בלילה.

עשהאל: ממש ככה. ולא רק זה, גם, כאילו, אתה מחליף שישה-שבעה אנשים, ואז גם קורה, קורה תופעה מאוד מעניינת. אתה פתאום מביא את העובד הראשון בעסק, ואתה בטוח שאם אתה לבד מחזיק נגיד 150 אלף שקל בחודש, אז אם אתה תביא עכשיו עובד, אז ביחד הם תעשו 300 אלף. ואז אתה קולט שאתה מביא עובד, ואתם ביחד עושים 140 אלף. זאת אומרת, גם, זה אפילו מוריד לך את ההכנסה ורק מגדיל את ההוצאה. כי א', אין מה לעשות, בסוף אתה צריך לקחת את עצמך, כאילו אתה עשרה העובדים הראשונים, ואז הבאת עוד עובד, אז עכשיו יש 11. אין פי שתיים.

יובל: כן.

עשהאל: זו האמת. ודבר שני, יש גם דבר שנקרא תפוקה שולית פוחתת. זה בעצם אומר שיש איזה פעמון כזה שבהתחלה כשאתה לבד אז אתה באיזה רווחיות מטורפת והכל סבבה, ואז נגיד ה-10-15 עובדים הראשונים, תלוי כל אחד בעסק שלו, זה כאילו רק הופך את זה שאתה תעבוד יותר קשה ותרוויח פחות. אבל בשלב מסוים זה גדל ברמה כזו שפתאום כן כל עובד נהיה יותר ויותר רווחי בשבילך, ופתאום זה כן מסתדר, כי ככה הדבר הזה פחות או יותר עובד. לא בכל העסקים, אבל ברוב העסקים. אז צריך פשוט להכיר את העניין הזה שזה לא אומר שאם אני עכשיו מביא עובד אז אני יכול לצאת לפנסיה אלא אם כן העסק הוא מאוד מאוד מאוד מסוים מה שאני לא מכיר אלא אנחנו פשוט בעיקר בעיקר נעבוד יותר ויותר קשה ככל שהעובדים ייכנסו ויצטרפו. אז אני רק מקווה שהבן אדם ששומע אותנו עכשיו ואומר לעצמו וואלה יש לי עסק ושיחשוב עם עצמו רגע כמה עובדים הוא מחליף, כי אם המספר הוא שלושה עובדים, שני עובדים, ארבעה עובדים אז זה לא, יש לי עובדים שכירים שממלאים שלושה ארבעה תפקידים, כאילו זה לא מספיק טוב. אבל לעומת זאת אם הבן אדם עכשיו אשכרה תותח ואתה רואה שהכל דופק אצלו ויש שיווק ויש מכירות ויש תפעול ויש שירות לקוחות ויש כספים ויש PR ויש הכל מה שנקרא, יש טכנולוגיה ויש AI ויש קשרים וכנסים וחסויות וכל זה תחת one man show, זה הבן אדם שכדאי להמר עליו את הג'יטונים ושכדאי לו לעשות את הדיג'יקטל. עכשיו, אחד הדברים החשובים למי שרוצה לעבור להיות ארגון זה שכל תפקיד שהוא עושה, שימדל אותו. מה הכוונה? לפתוח איזשהו מרכז ידע, זה יכול להיות בקבצי וורד, זה יכול להיות ב-Monday, זה יכול להיות ב-Trelaw או בכל… מצידי ב-KIP, לא אכפת לי איך, העיקר שמצידי במחברת, העיקר שכל תפקיד שאנחנו עושים, אנחנו ממש מייצרים לו סוג של דוקמנטציה, סוג של כמו פירוט של מה התפקיד, איך עושים אותו, איך זה צריך להיראות, ממש ברמת מדריכים של וידאו או בכתב או באיך שזה לא יהיה. שורה תחתונה, מאוד מאוד מאוד חשוב שיהיו הוראות לכל תפקיד, כי ברגע שנביא עובדים אז הם צריכים לדעת איך עושים את העבודה, וזה פחות יעבוד טוב אם כל אחד עכשיו יצטרך לשבת איתו אחד על אחד ונסביר לו את הדברים. באופן כללי גם בהתחלה, כשאנחנו מתחילים את העסק שלנו, אז אנחנו נעדיף בתור התחלה לעבוד מול פרילנסרים ולא להתחייב עכשיו לעובדים שהם שכירים שלנו, כי שכיר יש את היתרון הזה שזה הרבה יותר יציב וזה הרבה יותר קבוע וזה הרבה יותר כזה תקשורת שאתה יכול לדרוש אותה בפרונטלי או, אבל מצד שני זה הרבה יותר יקר, זה הרבה יותר מורכב, יש יחסי עובד מעביד וזה דברים שהייתי מציע להיכנס אליהם בהמשך הדרך כשהעסק יותר מבוסס.

יובל: זה גם איזשהו תרגול של לעבוד מול פרילנסר, כאילו אתה כן משתפשף על הפרילנסר הזה באיך לנהל, איך בתקשורת הזאת ובכל הכל.

עשהאל: נכון מאוד, זה אחלה של אימון, זה קצת כמו להביא כלב לשני ילדים, זה נחמד. אחלה. אם אותו בן אדם שעכשיו מאזין לנו אומר, וואלה, יש לי עסק מהצד כזה, אני מוכר ציורים נגיד, אבל אני גם, לא יודע, אני גם תפקיד, לא יודע מה, כזה וכזה בוויקס, והחלום שלי זה לפתוח את העסק שלי והכול, אז חשוב רגע להגיד, זה לא שאתה מחר בבוקר הולך ושם את המכתב פיטורין שלך ואומר, אני עכשיו מוכר ציורים. אתה ממשיך להיות בעבודה הנחמדה שלך, ובנוסף אתה מתחיל לעשות גם את העסק שלך, ורק אחרי שהעסק שלך קורם עור וגידים, ובאמת יש לו הכנסות, ויש לו רווח, ויש לו, הכל קורה, מה שנקרא, ואתה כבר יכול באמת לוותר על העסק השני, על העבודה שלך בעסק השני, רק אז אתה מסיים שם. אבל בגדול חשוב להגיד, רוב העסקים בסופו של יום לא סתם נכשלים, זה לא בטעות, זה כי באמת לפתוח היום עסק במדינת ישראל וגם להצליח בו, זה אפשרי, אני עשיתי את זה, אני מכיר חברים שעשו את זה, אבל זה מורכב, ואם זה מורכב, משמע, זה לא יעבור חלק. וכמו שהיום, כשאני מגייס לקוח חדש לסוכנות, אני יודע בוודאות שזה יצריך ממני עוד שעות של עבודה ועוד תשומת לב ועוד דברים. אותו דבר גם בעניין הזה. כשאני עכשיו, לצורך העניין, מכניס עוד עבודה לחיים שלי, עוד עסק לחיים שלי, אני מלכתחילה כבר מקבל את זה ומחבק את זה, שזה הולך לאתגר אותי וזה הולך לדרוש ממני.

יובל: נקודה חשובה, כי יש הרבה מנטורים כאלה שאני רואה קופצים לפעמים כזה, תתפטר עכשיו מעבודה, תתרכז בעסק שלך, וטה טה טה. אז נראה לי שזה ממש מכניס לפרופורציה, ונקודה חשובה.

עשהאל: שהם עושים אחלה שיווק, אגב. נכון. כי ברמת השיווק זה מסר מאוד מפלג, מאוד פרובוקטיבי, מאוד תופס…

יובל: נכון, נכון, זה יוצר אינטראקציה, אינגייג'מנט.

עשהאל: השבוע בדיוק ראיתי תוכנית, וואי, אני חייב להיזכר מה זה היה, איזושהי תוכנית שמישהו אומר איזשהו משהו, משהו בפוליטיקה, שמישהו אומר משהו מאוד מאוד קיצוני, ואז הצד השני כזה אומר לו, אתה יודע, אני לא באמת חושב שבלה בלה בלה, ואז הוא אומר לו, כן, אבל בוא, יש רשתות חברתיות, וצריך להביא קהל, וצריך להביא מאזינים, אז שזה יישמע ככה. כן, כאילו, ואני אמרתי לעצמי בלב, וואלה, נראה לי הוא חושב בכל הבן אדם, כי הוא צודק. אני לא יודע כמה הייתי עכשיו מייחצן את זה, אבל הוא צודק בסופו של יום, כן. הרבה יותר מושך לראות תוכנית שמתחילה ב, אני רצחתי אותו לצורך העניין, מאשר תוכנית עכשיו שמדברת על המאה אחוז אמת, וכזה, רק מה שנכון, ולא צריך להתרגש מהדברים האלה. כדאי כן לייצר משהו שהוא עובר את מחסום האדישות. תזרים זה שם המשחק, בסדר? תזרים זה שם המשחק, התזרים קובע הכל. כשאני אומר תזרים, אני לא מתכוון לכמה כסף יש לך, או כמה כסף יש לנו, אלא אני מתכוון לכמה כסף יש לנו שהוא נזיל, שאני יכול באמת להשתמש בו, כי עדיף שיהיו לי ברמת הנזילות 300,000 שקל בבנק, מאשר 300,000 בתים ואפס שקל בבנק. כאילו, כל עוד זה בבתים, או בבטון, או בהשקעות, או כל מיני סיפורים, זה לא נזיל, וכשזה לא נזיל זה פחות מעניין. זו גם הסיבה שאני מאוד מאוד מאמין בשוק ההון, כי שוק ההון זה כסף בסוף הדיון שהוא נזיל. אפילו כשהייתי עושה פקאמים בבנקים וכאלה, אז תמיד הייתי דואג שזה יהיה פקאם יומי, פקאם שבועי, פקאם דו-שבועי, לא יותר מזה, כי הנזילות פה היא שם המשחק. אבל שורה התחתונה, הנזילות היא בסוף זו שמשחקת את המשחק הכי גדול, וכשלעסק יש כסף, הרבה יותר קל להביא עובדים, הרבה יותר קל לקחת סיכונים, הרבה יותר קל, באמת הכל פשוט הרבה יותר פשוט, ולכן, כשאני בתחילת דרכי, אני רוצה לייצר תזרים חיובי. אני רוצה לא לבזבז את הכסף שלי על שטויות, אלא באמת להשתמש בכסף לדברים הנכונים. ואני מתכוון לא רק את הכסף, אלא גם את הזמן שלי אני רוצה לשים על הדברים הנכונים. עכשיו, אני רוצה להסביר רגע מה זה אומר לשים את הזמן ואת המשאבים שלי על הדברים הנכונים, ומה זה לשים את הזמן ואת המשאבים שלי על הדברים הלא נכונים. אז הלא נכונים זה כל מיני פעולות שמטרתן שיחשבו שאני מצליח. לדוגמה, להעלות עכשיו כל מיני פרסומים כאלה באינסטגרם, זה פחות הקטע. לפתוח פודקאסט כשעדיין אין לך בכלל עסק שכבר אשכרה רוקם עור וגידים וקורא ויש מכירות ויש תפעול ויש שיווק ויש הנהלת חשבונות ויש הכל, זה צחוקים, כדאי להתרכז בדברים אחרים. ללכת ועכשיו להתחייב לכל מיני הוצאות, לקחת משרדים מאוד מפוארים, לעשות כל מיני דברים, לקחת חסויות על כל מיני דברים כשאתה, אין לך כלום פחות או יותר, אלו השקעות באמת פחות מוצלחות וחבל על הכסף ועל הזמן. אני שמח לשמוע שזה עושה לאותו בן אדם טוב שחושבים שהוא איזה מוצלח גדול, אבל הפודקאסט פה, המטרה שלו זה ללמד וללמוד יחד עם האנשים איך עושים עסק שהוא באמת בריא, ועסק בריא מבחינתי זה עסק שמרוויח כסף. אז במה אני בכל זאת צריך להשקיע את הזמן ואת המשאבים שלי? בשילוש הקדוש, לידים, מכירות, תפעול, זהו. לידים, מכירות, תפעול. אם אני עושה משהו בתחילת דרכי שהוא לא מייצר לי לידים או סוגר לי מכירות או מתפעל את מה שאני צריך לעשות כדי לקיים את ההבטחה של האנשים שהלקוחות שלי, מה שנקרא, אז אני בבעיה. אני חייב להתרכז בשילוש הקדוש, לידים, מכירות, תפעול. אם עכשיו מה שאני עושה זה ללכת ולא יודע מה, להתארח באיזה, אני יודע, באיזה תוכנית בוקר לצורך העניין, ואני יודע שאני לא באמת הולך עכשיו להשתמש בזה, ואני לא הולך לפמפם את זה בממומן, וזה לא הולך לייצר לי לידים, אלא זה רק כאילו כדי שאימא שלי תראה אותי בטלוויזיה, אז אני לא הולך לתוכנית המטופשת הזו. כאילו, אני חייב להיות ממוקד באמת במה שעושה לי את העסק ואת הכסף, ומייצר לי את התזרים שעליו דיברנו כל כך הרבה. עכשיו, הרבה יותר קל להצליח בעסק כשמלכתחילה יש לנו איזה למה. כאילו, הרבה פעמים אנשים בכלל לא מבינים מה הלמה שלהם. אז אם אני לא טועה, יש לנו כבר איזשהו פרק שדיברנו על הלמה וכל זה, ממליץ ללכת להאזין לו. בשורה התחתונה, מאוד מאוד כדאי שיהיה לנו איזשהו למה, כי לכל בן אדם שיש למה, הוא ימצא בקלי קלות את האיך. אבל אם אין לך למה, זה הולך להיות מורכב, ובדגש על השלבים בעסק, שבכל עסק יש את זה, שזה לא עובד. זה קורה הרבה. אני לא אשקר, גם לי, אנחנו לא פעם ולא פעמיים ולא עשר פעמים, אלא יותר מזה, לאורך השנים האחרונות, היו לי תחושות קשות, תחושות לא פשוטות כלפי העסק, ותקופות שבהן לא הכי הצלחנו, ולא הכי הכל נצץ אולי כמו שזה היה נראה מרחוק או בצד השני של הפיד בפייסבוק, או לא יודע בדיוק איפה. אבל הדברים האלה קורים לכולם, ומאוד מאוד חשוב שיהיה לנו את הלמה, שיחזיק אותנו ברגעים הקשים. הוצאות קבועות, את יודעת מה זה אומר הוצאות קבועות?

יובל: אני מניחה שזה כשמם כן, אין דברים, כן הם, סליחה.

עשהאל: כגון?

יובל: הוצאה קבועה, דברים שאתה תמיד משלם. עכשיו אנחנו מדברים על עסק קטן, אז כנראה שזה לא הנהלת חשבונות או משהו כזה. אולי חשמל, שכירות.

עשהאל: למה הנהלת חשבונות זה לא?

יובל: אם אתה עסק קטן, אם אתה מחליף את ה… זאת אומרת, אני אסתכלת, איפה אנחנו? האם זה עסק קטן שכרגע לקח על עצמו גם את התפקיד של הנהלת החשבונות, או שזה עסק גדול, ואז מן הסתם שזה…

עשהאל: גם כש… אתה צריך רואה חשבון.

יובל: נכון, נכון, נכון. אז

עשהאל: רואה חשבון, למשל, זו הוצאה קבועה, בדיוק כמו שאר ההוצאות שציינת, שגם הן נכונות. כמו חשמל, כמו שכירות, כמו ארנונה, כמו… כאילו, אלה הוצאות שהן קבועות, וגם אם עכשיו יש מלחמה, לדוגמה, ואף אחד לא משתמש במשרד, לצורך העניין, רק את ואני פה, אולי דודי, לא יותר מזה, אתה עדיין משלם שכירות, אתה עדיין משלם ארנונה, אתה עדיין משלם כל מה שלא קבוע, סליחה, כל מה שקבוע, וזה נקרא הוצאות קבועות. עכשיו, הוצאות קבועות בשלב של בן אדם שהוא פרילנסר, זה האויב הכי גדול. אנחנו רוצים מינימום של הוצאות קבועות. אין לי בעיה ללכת ולשלם לפרילנסר על בסיס שעות שהוא עשה או על בסיס עבודות שהוא עשה. אין לי בעיה ללכת ולשלם, לא יודע מה, עכשיו יש לי לקוח ואני עושה איתו קמפיין ואני צריך להביא לו צלם לבית העסק ושיעשה את זה, אין לי בעיה. אבל הוצאות קבועות צריך להימנע עד כמה שניתן, גם אם זה אומר לעבוד מהבית וגם אם זה אומר לחסוך בלא יודע מה, בכל מיני פינפונים כאלה שאתה מדמיין לעצמך ואומר, אה, אם היה לי פה כיסא, לא יודע מה או אין לי מושג מה, אז קיצר להשתדל להימנע מהוצאות קבועות. אגב, כיסא זו לא הוצאה קבועה, אבל בכללי.

יובל: אלא אם כן אתה פורס את זה ל-12 תשלומים ואז זה קבוע לך כל חודש בשנה.

עשהאל: אבל האמת שגם אם אתה פורס את זה, זה כאילו בטח יש לנו עכשיו הוצאה קבועה, אבל זה כן מייצר לך קושי על התזרים במשך 12 חודשים. שורה תחתונה, הוצאות קבועות זה האויב הכי גדול של הפרילנסר שרוצה לעבור להיות ארגון. אפשר לנהל את הפרילנסרים שלנו, גם כשאני בעצמי פרילנסר, דרך דיסקורד, כמו שאנחנו היום מתנהלים פה בחברה, זאת אומרת, אני לא צריך לחכות להיות איזה ארגון גדול כדי להתנהל כמו ארגון גדול. אם אני אתחיל להתנהל כמו ארגון גדול, זה יגדיר אותי כארגון גדול, ככה זה עובד.

יובל: אני חושבת שזה ממש חשוב, כי אני מניחה שכאילו שבתור עסק קטן, אני סתם אומרת, אם עכשיו הייתי צריכה לעשות, להקים עסק ועכשיו לנהל מישהו, אני מניחה שהניהול הראשוני, עכשיו אני מרגישה שכן יש לי את הניסיון בזכות העבודה כאן והכל, ושיצא לי לעבוד עם אנשים ולנהל אנשים, אבל בתור פעם ראשונה לדרוש מפרילנסר, שבראש שלך אתה אומר, הוא פרילנסר, הוא לא חייב לי כלום, הוא לא שכיר שלי, הוא יכול להגיד לי, מחר אני לא עובד, מחר אני חולה, לא יודעת, וואטאבר, אז פתאום להגיד לו, בוא נפתח דיסקורד, ואני רוצה שתהיה זמין בשבילי, וכשאני עולה, אז זו נקודה מעניינת, וזה עוד אימון כזה.

עשהאל: בואי, אז בואי תרחיבי, אז איך את בכל זאת עושה את זה? מה השתנה בתפיסה? כי אני יודע על מה את מדברת, אני גם הייתי שם. מה השתנה בתפיסה? איך פתאום זה בסדר?

יובל: אני חושבת שזה, אני לא יודעת, זה פשוט איזושהי חתירה כזאת למצוינות באיזשהו מקום. אני חושבת שאתה, חשוב לך העסק שלך במקום הראשון. אז גם אם זה טיפה לא נעים לי, אני אדרוש את זה, ומקסימום אם אני לא אצליח לקבל ממנו זמינות של 24-7, סתם אני אומרת, אז אני אקבל ממנו לפחות חלונות זמנים, שאנחנו כן נצליח לקבוע שבשעה 11 וב-13 ו-3 ו-7 בערב אנחנו מתחברים שנייה ועושים איזושהי סקירה על הדברים, הניהול שלך לבין הנוחות שלו כשאתה פרילנסר והעסק שלך הוא במקום הראשון.

עשהאל: נכון מאוד, אני אישית קורא לזה שיטת הזהבי, דיברנו על זה כבר בפרקים הקודמים, שכשזהבי קיבל הצעה מהסינים והוא הלך לקבוצה שלו במכבי תל אביב ואמר, היי, קיבלתי הצעה פנטסטית, בוא נעשה את זה, אני אלך לשחק שם, אתם תרוויחו אחלה כסף והכול, אז הבעלים של מכבי עשה את המתמטיקה ואמר לו, לא, אני לא משחרר אותך, זה לא מספיק כסף, וכאילו, לא יודע מה לעשות, ובסוף הוא החליט, היי, אולי אני אלך לסינים ופשוט אגיד להם שהבעלים לא מרוצה מהסכום, אבל אם תוסיפו עוד אפס בסוף, אז אולי הוא יגיד כן, ואז הסינים אמרו, אה, יאללה, אז נוסיף את האפס הזה, או את מה שזה לא יהיה, ואז הוא באמת עבר לסין.

יובל: תקשורת, אתה אומר.
עשהאל: פשוט להעיז. לפעמים אנשים פשוט לא מעיזים. יכול להיות שאם היית אומר לבן אדם, היי, אחי, מה המצב, אני צריך שכל יום נעלה ב-9 בבוקר לדיילי, אז הוא היה אומר לך, אה, מצוין, אתה יודעת, אנחנו לא באמת יודעים מה מתרחש בלב של הצד השני. יכול להיות שהצד השני זה בן אדם כל כך בודד, שמבחינתו, פתאום כשמישהו מציע לו כל יום ב-9 בבוקר לעשות פגישת זום, הוא מבחינתו השיג את הדבר הכי גדול שהוא רק יכל לבקש, אבל אנחנו לצערנו מניחים הנחות, וההנחות האלו הן אלו שגורמות לכל להיראות לפעמים כל כך לא טוב. אני מקווה שעשינו פרק על ארבע הסכמות, על הספר, לא יודע אם עשינו או לא עשינו, אני מקווה שכן, מעניין, אבל בכל מקרה יש ספר שנקרא ארבע הסכמות, שבסוף הוא מדבר על ההנחת הנחות, שאנחנו מניחים שהצד השני יקבל את זה כך וכך, ולכן אנחנו לא מציעים את זה, וחבל מאוד, ההנחות האלה לא טובות לנו. אז אם נתנהל כמו גדולים מהיום הראשון, זה כבר ירגיש לנו וזה יהיה אשכרה, כאילו אנחנו גדולים.
את יודעת מה ההבדל בין רווח לבין מחזור?
יובל: מחזור כולל גם את ההוצאות, כאילו עוד לא כולל את ההוצאות שלך אולי, והרווח זה אחרי הכל נקי.
עשהאל: נכון מאוד. מחזור זה כמה כסף הכנסתי באותו חודש ללא קשר להוצאות, ורווח זה הכנסות פחות הוצאות. אז חשוב מאוד שלא נתבלבל בין שני המושגים האלו. זאת אומרת, גם כשעכשיו אני מדבר אפילו עם בן אדם והוא שואל אותי, אוקיי, מה, עושה, אז אם אני אומר לו את הסכום שהוא מחזור, אז אני צריך להשתמש במילה, אני צריך להגיד לו, תראה, אנחנו עושים מחזור של 10 מיליון שקלים בשנה, הרווח שלנו הוא 3 מיליון שקלים בשנה, לצורך העניין. אבל לבוא ולהבין שנייה את ההבדל, כי גם כאן הרבה פעמים בן אדם רואה שיש לו מלא כסף שנכנס כל חודש, והוא לא מבין שבסוף הוא במינוס, כי הוא לא קולט שיש יותר הוצאות מההכנסות, אז גם בעניין הזה, בסוף אנחנו קובעים מתי אנחנו רוצים לעבור להיות ארגון, על בסיס הרווחים ולא על בסיס המחזור, זו נקודה מאוד מאוד חשובה.

בואו נדבר טיפה על ההבדלים במיסוי. אז יש לנו כל מיני אופציות במדינת ישראל לפתוח עסק, יש לנו עוסק זעיר, עוסק פטור, עוסק מורשה, חברה בעם, ועוד כמה אופציות כמו שותפות ועוד כמה דברים קטנים, לא קריטי, אבל אני רוצה רגע לדבר על ההבדלים במיסויים ואיפה כדאי לנו להיות. אז עוסק פטור זה בעצם בן אדם שמרוויח עד בערך, כל פעם התקרה משתנה, בערך 100-120 אלף שקל בשנה, משהו כזה, שבעצם אסור לך לעבור את זה. בדרך כלל זה אנשים שמשלבים את זה עם איזושהי עבודה כשכיר או משהו כזה, אבל שורה תחתונה, הוא לא יכול לעבור את הסכום הזה. עכשיו, זה נקרא עוסק פטור, כי הוא פטור מלדרוש מע״מ. זו הסיבה שזה נקרא עוסק פטור. זה אומר שאם אני אתן שירות למשל עכשיו ליובל, ואני חברה בע״מ, או עוסק מורשה, אז אני צריך לתמחר לך את זה, נניח, את השירות שאת רוצה, ב-100 שקלים פלוס מע״מ, משמע 118 שקלים. אבל אם אני עוסק פטור, אז אני אגיד לך, זה יעלה 100 שקלים, ואין מע״מ כי אני עוסק פטור. ואז, את תשלמי 100 שקלים. עכשיו, כשאני, בתור חברה בע״מ, מוכר לך ב-118 שקלים, אני לא מרוויח יותר מהעוסק פטור.
יובל: נכון.
עשהאל: כי את 18 השקלים האלו, אני בעצם מעביר למדינת ישראל, למחלקת מע״מ, לאגף מע״מ. אז, פשוט עוסק פטור הוא פטור מלהעביר את הכסף הזה למע״מ. עכשיו, עוסק פטור בגדול זו אופציה לא רעה בכלל. אני, ככה, הייתי גם עוסק פטור בתחילת הדרך, ואני חייב להגיד שבאמת זו אופציה ממש ממש טובה שהמדינה נותנת. סך הכל, באמת התנאים שם הם סבבה לגמרי. כל עוד הבן אדם לא עובר את המחזור המוגבל ביותר הזה, אז כאילו, כל עוד הוא יכול להיות עוסק פטור, שווה למשוך את זה ולהיות כמה שיותר. כמובן, בלי למנוע מעצמנו גדילה וכאלה, כאילו, אם אפשר לגדול אז זה כמובן שלגדול וזה. אבל סך הכל להיות עוסק פטור, זו אופציה מבין שלושת האופציות שאנחנו נדבר עליהן, שזה עוסק פטור, עוסק מורשה וחברה בעם, זו האופציה השנייה הכי טובה. כאילו, זה סך הכל בסדר.
עוסק מורשה, זו האופציה הכי גרועה. עוסק מורשה זה באמת הנטל הכי גדול הכלכלי שיש במדינת ישראל, זה על העוסקים המורשים.
יובל: ולמה?
עשהאל: כי עוסק מורשה זה במילים אחרות אומר, שאתה סוג של, כמו סוג של חברה בעם, רק שאתה עושה דיבידנד על כל הכסף שאתה מרוויח, בלי שאתה בכלל יכול לבחור אם לעשות או לא. מה הכוונה? נניח שעכשיו אני עוסק מורשה, ואני גביתי ממך 100 שקלים פלוס מעם. אז כעוסק מורשה, אני צריך בעצם לשלם 18 שקלים שאת שילמת לי כמעם, ואז נניח שאין לי הוצאות, ונניח שה-100 שקלים האלו הם ישר כביכול רווח, אז מתוך 100 השקלים האלו אני צריך לשלם אחוז מיסוי, שהוא בהתאם להכנסה שלי. בוא נניח שאם אני עכשיו מרוויח נגיד 50,000 שקל כעוסק מורשה, שזה לא סכום גדול, כן? זה סכום בסיסי ביותר, אז המיסוי שלי על ה-100 שקל האלה יהיה פחות או יותר סדר גודל של 40%, משהו כזה. כן, כי כאילו מתייחסים אליי, כאילו אני במדרגות מס כמו שיש במדינת ישראל, ושאני לא יכול להשאיר את הכסף בחברה או משהו כזה, אלא אני חייב למשוך את הכסף הביתה, ואז בעצם יוצא מצב שרוב הכסף שלי, שהוא מעל סדר גודל של 40-50,000 שקל, כל שקל מעל זה, הוא ממוסק כמעט 50%.
וואו. כן. אז זה כאילו הרבה פחות טוב מאשר האלטרנטיבה של חברה בעם. מה זה חברה בעם? חברה בעם באה ואומרת, אני עכשיו מתמחר לך ב-100 פלוס מעם, אז את ה-18 שקלים אני מעביר בדיוק כמו העוסק מורשה, אבל אחרי זה אני יכול לשלם רק 23% מס קבוע, מהשקל הראשון, זה אומר שישארו לי 77 שקלים בחשבון של החברה, ואז אני יכול להשאיר את ה-77 שקלים האלו בחברה. ואז מה זה אומר? שרק אם אני ארצה למשוך את 77 השקלים האלו לחשבון הפרטי שלי כעשהאל, אז אני אצטרך לשלם עוד 30% מס דיווידנד. מס דיווידנד. כן. אבל אני לא חייב. אני יכול לקחת את ה-77 שקלים האלה ולהשקיע אותם למשל בשוק ההון לצורך העניין, ושזה יישאר בחברה, בלי שאני בעצם מאבד כל כך הרבה כסף, רק בגלל שאני רוצה למשוך את זה לפרטי שלי, יכול להיות שאני בכלל לא צריך את זה. יכול להיות שיש לי בפרטי חצי מיליון שקל.
יובל: אז רגע, איך זה מסתדר לנו עם העניין הזה של אל תרוצו להיות חברה בעם?
עשהאל: אני לא חושב ככה. אני חושב שהמושג חברה בעם הוא סתם, הוא לא צריך להשתמש בו כ…
יובל: אבל נשמע לי שעדיף להיות חברה בעם מהבחינה הזאת, מאשר להיות עוסק מורשה. הרי יש לנו את העוסק פטור, ואז עוסק מורשה, שזה כאילו…
עשהאל: עוסק פטור, את צודקת, זו שאלה מצוינת, עוסק פטור בגדול, מה שטוב בו זה שבאמת כל עוד אתה מרוויח סכומים שהם מאוד נמוכים יחסית, זה באמת אחלה, אתה לא משלם מעם, ואתה כזה… המדינה מתייחסת אליך מאוד בסלחנות והכול סבבה, וגם אחוזי המס שלך הם מאוד נמוכים, כאילו באמת הכול סבבה, זה באמת אחלה אופציה כשמרוויחים קצת. אבל כשאתה חברה בעם, אז יש קטע שהוא מאוד רווח, שאנשים חושבים שלא כדאי להפוך להיות חברה בעם, כי בדרך כלל הטענה אומרת, כי הנהלת חשבונות תהיה מאוד יקרה, וזה לא נכון. אני הייתי חברה בעם צ'יק צ'אק ממש ברמה של… העסק עוד לא הכניס אפילו לדעתי חצי מיליון שקל שנתי, שזה אומר 40 אלף שקל בחודש, וכבר הייתי חברה בעם. למה? כי פשוט הלכתי לרואה חשבון, ואמרתי לו, תקשיב, ברמת מיסוי אני רואה שיותר שווה להיות חברה בעם. היקף הפעילות שלי הוא מצומצם, אני לא באמת חברה בעם, אני רק מוגדר עוסק מורשה, אני רוצה עוד חברה בעם. אז אל תיקח לי יותר כסף בהרבה הלנת חשבונות, ובאמת הוא גבה לי, הוא היה לוקח לי על עוסק מורשה נראה לי 150 שקל בחודש או משהו כזה, אז על חברה בעם הוא לקח לי 400 שקל. אבל ברמת מה יכלתי לעשות עם הכסף, במקום לשלם 40-50% מס, אז התחלתי לשלם 23% מס, ואז את הכסף התחלתי לגלגל ולהרוויח ממנו עוד כסף. דיברנו על זה שהתזרים הוא המלך, אז במקום לעשות כל הזמן עוד דיווידנד ועוד תשלומי מיסים ועוד תשלומי מיסים, אני פשוט משאיר את הכסף בחברה, ואז אני יכול להתנהל בתור חברה. יש עכשיו את החוק של מס הרווחים הכלואים, שזה בעצם חוק שנועד בדיוק להתמודד עם זה, שבעלי חברות, שתמיד אגב העשירים, שהם בדרך כלל בעלי החברות, תמיד ידעו להתנהל בצורה כזו שמי שמממן בסוף את המדינה זה העוסקים המורשים והשכירים וה… כאילו, תמיד הבעלי החברות יודעים לדאוג לעצמם מעולה, זה קצת כמו שגוגל, פייסבוק וכל אלה, הם משלמים 3% מס בקושי במדינת ישראל, איך זה יכול להיות? כך יצא. אז תמיד הם ידעו לדאוג לעצמם, ובסופו של יום, החוק הזה של הרווחים הכלואים, הוא בא ואומר שבתור חברה, אתה הבעלים של חברה, אתה לא יכול לא לעשות דיווידנד בכלל. אתה חייב לעשות דיווידנד של איזה 5-6% מהרווחים שלך, חובה או משהו כזה. זה נועד לי לענות על הדבר הזה. אבל שורה תחתונה, כן, אם בן אדם היום הוא עוסק מורשה ויש לו לצורך העניין לפחות 30-40 אלף שקל בחודש רווח, אז אני ממליץ לו בחום, כן, ללכת…
יובל: זאת אומרת, אפשר להחליט ולעבור, זה לא כמו עושה כזה מורשה, עוסק פטור, שאתה מגיע לאיזושהי מדרגה מסוימת או לסכום מסוים. ואתה מפוים. נכון.
עשהאל: את צודקת, נכון.
יובל: פה אתה בוחר.
עשהאל: אתה בוחר, ולא סתם אתה בוחר, אתה בוחר כי המדינה מתה, מתה, מתה, מתה, שתישאר עוסק מורשה. כן, זה החלום.
יובל: וההבדלים בעצם בין הפטור למורשה, זה קצת כמו שכיר כזה שמתלבט אם כדאי לו לבקש העלאת שכר, כי באיזשהו שלב גם ככה זה לא מסתדר לו מבחינת המדרגות מס, הוא אומנם מקבל תשלום גבוה יותר, אבל הוא גם משלם על זה יותר.
עשהאל: נכון מאוד, ואגב, חשוב להתייחס לנקודה הזו, שתדעי שבסוף זה אף פעם לא באמת נכון. כן. זה משהו שהוא לא באמת, כי בסוף המדרגות המס בישראל זה על בסיס החל מהשקל הזה והחל מהשקל הזה, זאת אומרת שגם אם עכשיו בן אדם מרוויח 30 אלף שקל ואז הוא אומר,
יובל: אה,
עשהאל: לא שווה לי להרוויח עוד עשרת אלפים שקל לצורך העניין, כי עכשיו המיסוי שלי הוא כבר איזה 40 אחוז. זה לא נכון, כי ה-40 אחוז יהיה על העשרת אלפים הנוספים, זה לא על המאה שקל הראשון. אבל בכל מקרה, אלו ההבדלים בעצם בין האופציות השונות. בכללי, אני ממליץ לא להשתמש במילה בעם, לא להגיד, עכשיו אני, לא יודע, עכשיו אני בארק פארק בעם או משהו כזה, זה סתם, זו מילה כזאת שהיא מראה על התלהבות מטופשת.
יובל: אבל אולי היא נותנת ללקוחות איזושהי הנחת, כאילו, אני יכולה לסמוך, מה זה, זו חברה בעם, זו חברה רצינית, הוא כבר לא איזה עסק קטן.
עשהאל: אין, אז כאילו, לא עובדים ככה.
יובל: כן.
עשהאל: אני לא יודע איך להסביר את זה אפילו. בסוף, מי שיש לו את הכסף לשלם על דברים שאת אומרת, וואלה, הוא יגיד שזה חברה, אז הוא לא מתרגש מחברה. ומי שאין לו, אז הוא גם ככה לא ישלם את זה. כאילו, זו טעות כזאת שאני חושב שכדאי להימנע ממנה, אתה יכול לשדר חברה, אתה יכול לדבר כמו חברה, אתה יכול לרשום חברת כך וכך, אבל המילה בעם היא כאילו קצת…
יובל: ממוסחרת אולי, כזה.
עשהאל: קצת פחות ממוצלחת בעיניי.

מחירים, בואו נדבר על מחירים. אז כשאני התחלתי את דרכי, המחירים שלי היו הרבה יותר נמוכים מהיום, והסיפור הוא שמחיר הוא תלות רק של דבר אחד, ביקוש והיצע. זה הכל. זה לא קשור עכשיו לאיך אני מוגדר, זה לא קשור לכלום נטו, כמה אנשים רוצים לקנות ממני, כמה סחורה אני יכול לספק, למצוא את המחיר הנכון, שהוא נכון לי בצורה, ממש באיזון מדויק, כי זה בסופו של יום מה שמשפיע, ולא שום דבר אחר. לא שהקולגות שלי מוכרים את זה ביותר כסף או בפחות כסף, זה לא מעניין אף אחד. תמיד, תמיד, תמיד, לא משנה באיזה שלב בעסק, אני בטוח שכפרילנסר שרוצה לעבור להיות ארגון, תמיד יש איזה מין מחשבה כזה של, בואנה, אבל חבר שלי ככה, ואח שלי ככה, ושכן שלי ככה, ותמיד זה נראה כאילו כולם סביבנו עושים מלא כסף, ומוצלחים, ועושים טוב בעולם, ומשפיעים, ורק אנחנו באיזו נקודה תקועה, ובפועל זה בכלל לא נכון, בדרך כלל הדשא שלנו הוא לא פחות ירוק משל אף אחד אחר, אנחנו פשוט כמעט תמיד נראה את הדשא של השכנים, ונחשוב שהוא ירוק יותר, להכיר את העניין הזה.
יובל: זה ככה בהרבה תחומים. כאילו, אני השבוע סתם התכתבתי עם חברות מהצבא, שלא דיברנו הרבה שנים, ואחת הבנות רשמה, כאילו, היא בדיוק עזבת עבודה, והרגישה כזה זה, והיא רשמה לאחת החברות, מה, את, יש לך עבודה, והבן זוג שלך, והלימודים, והככה, והיא אומרת לה, תקשיבי, בלימודים אני סובלת, והבן זוג שלי אני לא סגורה עליו, העבודה, בא לי לעזוב, אז זה, אתה, אתה, ואז היא אומרת לה, וואי, טוב שדיברנו, איזה כיף, אני ממש מרגישה כאילו עכשיו הרבה יותר טוב, זה היה נראה מושלם.
עשהאל: מה שנקרא, הפיד של החיים שלה שונה מהפיד באינסטגרם.
יובל: כן.
עשהאל: אין מה לעשות, ככה זה עובד, ואני גם מתחבר ומכיר, וגם מדבר עם אנשים, וזה תחושות זהות. הרבה יותר קל לגייס את הלקוחות הראשונים שלנו מחברים ומשפחה, כאילו כל הקטע הזה של הללכת ולפנות לקהל הגדול, ולפעמים הלקוח הכי טוב יהיה בדלת מולך, השכן שלך לצורך העניין, או הדוד שלך, או החבר שלך, או ה… כאילו, אז הרבה יותר נכון לדעתי בתחילת הדרך, בעיקר בעיקר לדבר על זה בתוך המשפחה, בתוך ה… כאילו באמת, שאנשים פשוט ידעו לקחת את תמונת הפרופיל שלך למשל, ולשנות אותה רגע למשהו שהוא גם מראה מה העסק שלך, או להפוך לוואטסאפ ביזנס, שזה יהיה ברור שיש לך עסק, ולכתוב כאילו בפייסבוק שלך, וכל מיני דברים כאלה, לדעתי זה דבר שהוא מאוד מאוד חיובי, במיוחד אם זה יביא לך לקוחות שהם כבר מכירים אותך, כי המחסום של הטראסט הוא עובר. זאת אומרת, יכול להיות שאפילו חבר שלך יגיד לעצמו, וואלה, יכולתי אפילו להביא מישהו יותר מקצועי או יותר מדויק, אבל אני רוצה לעבוד עם יובל, בגלל שאת יובל אני אוהב, היא אחות שלי, או וואטאבר, או חברה שלי, או לא יודע בדיוק מה, והוא יעדיף לעבוד עם יובל או איתי, וזה דבר שהוא מצוין ומעולה. אז זה ככה גם משהו חשוב.

בתור התחלה, כמו שאמרנו, אני עושה המון המון תפקידים, ולכן מאוד מאוד חשוב שיהיה לי איזשהו, נקרא לזה, משהו ויזואלי בעמדת העבודה שלי, שבעצם הוא אומר לי מה אני עושה פעולות קבועות כל יום. לדוגמה, אני רוצה כל יום לעשות פעילות שיווקית אחת, בין אם זה עכשיו אומר לשלוח איזה newsletter, איזה מייל כזה, או לשלוח, או להעלות איזה פרסום בסושיאל, או אולי אפילו, לא יודע, ללכת לחלק מגנטים בשכונה שלי, או לא יודע בדיוק מה, אבל אני רוצה כאילו לוודא שיש לי סוג של גן של פעולות יומיות, שאני עושה כל יום, כל יום, והפירות, כל הדברים הטובים, הם בסוף מגיעים מההתמדה, ולא מהפעם אחת שהלכתי וחילקתי מגנטים. זה קצת כמו שכשאתה לוקח שלט חוצות, למשל, אז אתה לא רוצה כל יום להיות בשלט אחר, אלא אתה רוצה לקחת שלט ויחסית להיות קבוע עליו. ככה אנשים לאט לאט מגלים שאשכרה, הנה, יש כאילו את השלט הזה, תמיד יש בו את הפרסום של 1,
יובל: 2,
עשהאל: 3. זה קצת כמו האלה שמוכרים ג'חנונים ביום שבת, אז אם הוא יהיה בתחנת אוטובוס אחת קבועה כל שבוע, כנראה שהוא יעשה הרבה יותר כסף מאשר אם כל שבוע הוא ילך למקום אחר, כי לאט לאט אנשים כבר מבינים שבמחלף ההוא וההוא יש ג'חנון, ואז הם יכולים גם לבנות על זה ולהגיד, היי, לא צריך לקחת ארוחת בוקר, כי אנחנו גם ככה עוברים דרך המחלף, ותמיד יש שם את הבחור עם הג'חנון. אז גם זה מאוד מאוד חשוב. הרבה פעמים גם חבר'ה יכולים לשאול את עצמם בתחילת דרכם, מה אני יכול להעלות כל יום לשיווק שלי? אז יובל, השאלה הזאת היא אלייך, מי שלא יודע, יובל אחראית על השיווק בחברה. מה אפשר להעלות כל יום? איך יכול להיות שאנחנו מצליחים להמציא את עצמנו כל יום מחדש? מה מעלים?
יובל: אנחנו פשוט אמיתיים, מעלים מה שקורה פה באמת. זאת אומרת, ריל-טיים מרקטינג, יש פגישה עם לקוח, מעלים, הנה, הצטלמנו עכשיו את האזעקה, הצטלמנו במקלט, נעלה את זה, נעשה פה גם תמונה וגם נעלה את זה, וכל הזמן, כאילו, גם אם זה לא, גם אם יש, דרך אגב, מדריכים חדשים, איזה משהו חדש, פיצ'ר חדש שעלינו עליו, אנחנו גם תמיד משתפים, אבל כל מה שקורה לנו מהמקצועי ועד האישי, בדרך כלל זה עולה, וגם לעשות, מכל דבר לעשות, לעשות אותו, לפצל אותו ולמצוא איך לעשות אותו בכמה דרכים. זאת אומרת, יש לנו כרגע את הפודקאסט, אז אנחנו גם הנה נעשה תמונה ונפרסם, וגם ניקח אחר כך את הסרטון הזה, ונעשה ממנו רילזים ונפרסם, וגם יום ראשון יגיע, ואני אשים את הלינק של הפרק הזה בפרופיל האישי שלך, ואני אפרסם. אז מכל דבר, לעשות כמה שיותר פרסומים.
עשהאל: מדהים, אין לי מה להוסיף, כי באמת תשובה מצוינת. את יודעת מי עושה את זה הכי טוב ממה שעכשיו תיארת? טראמפ. טראמפ חוזר על אותם מסרים כל כך הרבה פעמים, זה פשוט לא ייאמן, הבן אדם יכול לתת שלושה ראיונות לתקשורת בשעתיים, ושלושת הראיונות הם, באמת, אותו דבר, וככה עושים שיווק, ככה עושים שיווק. חוזרים על אותם המסרים שוב פעם, ושוב פעם, ושוב פעם, ושוב פעם.
יובל: נכון, וזה מזכיר לי, סתם, אני פתחתי איזה עמוד טיק טוק סתם בשביל הפאן כזה, ולפעמים אני אומרת, מה אני אעלה? ואז אני לפעמים נזכרת, למשל, בדניאל עמית, אתה מכיר את השם?
עשהאל: כן. זה החקיאנה ההוא, לא?
יובל: לא, זאת בחורה שהתפרסמה בטירוף, היא עכשיו, כל הזמן יורדים עליה כבר של ערוץ הקניות, מרוב שיש לה המון המון המון קמפיינים בטירוף, היא התפרסמה מזה שהיא עושה את אותה הפסטה, תקשיב, אותה פסטה היא העלתה, ואני אומרת, מה, אני כבר, נגיד, סתם, עשיתי מתכון למשהו, אני לא אעלה את זה שוב, כי כבר העליתי את זה, אבל וואלה, זה לא נכון, תראה, דניאל עמית, היא פאקינג, לא יודעת, נהייתה טירוף מזה שהיא עשתה את אותה פסטה רוזה 5,000 פעמים.
עשהאל: בדיוק.
יובל: זה מטורף.
עשהאל: בדיוק. ככה הדבר הזה עובד, וכמה שיותר וריאציות, וכמה שיותר פעמים, וכמה שיותר פלטפורמות, וכמה שיותר ערוצים, ולחזור על אותם המסרים, מי שמדפר, מתקדם, ראשון או לישון, דברים כאלה שהם קליטים.
יובל: וגם לא לחשוב שאנחנו חופרים. זאת אומרת, אם אני מעלה את פרסום, וסתם יש מבצע, קורה משהו, ואני אומרת, די, כבר העליתי הרבה פרסומים. גם זה לא מגיע לכולם, גם זה יגיע בווריאציות שונות, ניסוחים שונים, תמונות שונות, גרפיקות אחרות שיעלו, או סרטונים קצת בסגנון אחר.
עשהאל: אבל מה הטענה הכי חשובה לתשובה לטענה של אולי אני חופר? שבתכלס, כאילו, מה הנקודה שהיא הכי מדויקת למי שאולי חושב עם עצמו, בואנה, אבל כבר העליתי היום פוסט כזה, אז למה שאני אעלה עוד אחד וכזה? מה הדבר הכי חשוב בתכלס, להגיד לעצמך? הדבר הכי חשוב…
יובל: מי שלא אוהב…
עשהאל: לא, אתה לא מעניין אף אחד, מספיק כבר עם השקר הזה.
יובל: זה כמו ששמענו את התמונות מהגיבוש עכשיו, האחרון, ואחת רשמה בקבוצה, וואי, יש שם כמה תמונות גרועות שלי, צריך למחוק. אז אמרתי לה, תקשיבי, אף אחד לא מסתכל עלייך, כל אחד מסתכל רק על עצמו.
עשהאל: ברור.
יובל: אף אחד לא מסתכל עלייך אפילו. ברור.
עשהאל: ככה זו, אין, המחשבה הזאת, שמכירה את זה שבן אדם הולך ברחוב, ואז נניח אפילו מגרד לו הראש. והוא לא יגרד את הראש, כי מה זאת אומרת? לא יודע, מסתכלים עליי, לא נעים? לא. אחי, גם אם אתה עכשיו מוריד את המכנס ומחרבן באמצע הקניון, אף אחד לא רואה. רק אחרי עשר דקות האיש של הניקיון, שזה התפקיד שלו, פתאום הוא יראה שכאילו, באמת, אתה לא מעניין אף אחד. די כבר עם השטויות האלה. כאילו, אנשים ממש מתנהלים כאילו, הם לא קולטים שהם הכוכבים הראשיים בסרט של עצמם. בול. אבל בסרט של יובל, וואלה, אתה לא הכוכב הראשי, חבר. אתה יכול להשתלב, אתה יכול לתרום, אתה יכול להתרם, אבל אתה לא הכוכב הראשי, אז כל אחד יש לו את החיים שלו, ולא צריך לחשוב שאנחנו כאלה, כאילו, בוא, חזרת על המסר והבן אדם לא כזה עף על זה, המקסימום של המקסימום שהוא יעשה זה Unsubscribe. זהו.
יובל: נכון.
עשהאל: זה המקסימום שהוא יכול לעשות. ואגב, לא נעים להגיד בשקט בשקט, גם לי יוצא לעשות Unsubscribe בדברים מסוימים.
יובל: נכון.
עשהאל: אם יש לי מישהי בפייסבוק שכל היום מעלה על זה שנמאס לה, ושהמדינה היא ככה, ושכל מיני סיפורי סבתא, אז אני עושה לה Unfollow, די, שחררי Unfriend, אני יודע איך זה נקרא. כאילו, די, חלאס, בטל את החברות.
יובל: ואם יגיבו לכם תגובות הייט, אז יעלו לכם חשיפה.
עשהאל: נכון, נכון, גם זה נכון. עדיף לנו להשקיע בפלטפורמה אחת ולהיות טובים בה, מאשר לנסות להיות ממש חזקים בכל הפלטפורמות. כל אחד יש לו איזה פלטפורמה שעובדת לו יותר טוב, אחד זה יוטיוב, אחד זה טיק טוק, אחד זה קבוצת פייסבוק, אחד זה וואטסאפ, אחד זה… אני לא אומר לא לעשות פרסומים בכל מיני מקומות, אני רק אומר שחייבת להיות איזושהי פלטפורמה אחת, שהיא הדגל, שהיא המרכז. אנחנו, לצורך העניין, כל העסק הזה בסוף צמח על בסיס קבוצת פייסבוק, ושם זו הייתה ההתחלה, ואלו היו השנים הראשונות, והכי ככה שבאמת הדבר הזה השפיע. אז אנחנו כזה מאז ומעולם מאוד חזקים בפייסבוק, אירוע מאוד מאוד רציני, רצוי שזה יהיה איזשהו בן משפחה או חבר או מישהו שאנחנו מכירים. אני יודע שיש מלא חסרונות בלעבוד עם משפחה, לעבוד עם חברים וכאלה, אבל אין מה לעשות, בסוף העובד הראשון זה ממש ממש ממש מורכב להביא מישהו טוב, והוא חייב להיות מחובר, הוא לא יכול להיות סתם עובד שיש לו ידיים ורגליים, זה חייב להיות מישהו שיש איתו חיבור מאוד מאוד חזק.

יובל: אתה מביא אותו לג'וב ספציפי? אתה אומר לו, אני רוצה שאתה תתמקד לי במכירות, או שהוא, או שהוא כאילו גם קולבויניק כזה.
עשהאל: הוא חייב להיות ורסטילי, חייב להיות קולבויניק, חייב להיות דינמי, אין, הוא חייב ממש ממש ממש להיות סופר מוצלח, סופר מחובר, סופר רוצה, ובדרך כלל גם התגמול לא יהיה גבוה, כאילו בתחילת העסק אנחנו לא יכולים לשלם עכשיו סכומים מאוד גדולים. זה מורכב, זה לא פשוט, אבל אם יש לנו אפשרות כן למצוא אחד כזה, אז זה יהיה דבר נהדר. אגב, הרבה אנשים חושבים שמה זאת אומרת עובדים, אז הם מגיעים, והם חלקם טובים וחלקם לא, ויש לי חדשות, הרבה מאוד עובדים שאני היום מגדיר אותם טובים, זה כי בנינו את זה שהם יהיו טובים. זה לא אומר שהם הגיעו ככה, זה לא אומר שביום הראשון הם יתנהלו כמו שהם מתנהלים היום. זה קצת מזכיר לי זוגיות, שבסוף אני מדבר עם חברים, ואני שואל אותו, נו אחי, אתה כאילו, מה, איך אתה עדיין, איך עדיין אין לך חברה, וכאילו זה כזה, בעיניי זה כאילו כזה פשוט, וכל כך הרבה נשים יש בעולם, ומכל הסוגים, אז כאילו מה הקטע? מה, למה אתה לא מסתדר עם… כאילו, יצאת כל כך הרבה דייטים, מה הקטע? ואז מתחיל לתת לך רשימות כאלה של רשימות מכולת, שזה יכול להיות כל כך הרבה סעיפים מצחיקים כאלה, ואז אתה כאילו אומר לעצמך בלב, מה הוא חושב כאילו ש… אני אקח את עצמי, כי זה מה שאני מכיר, אבל מה הוא חושב שכאילו בר ואני, כשהכרנו, אז זאת הייתה התקשורת שלנו? מה הוא חושב שמהיום הראשון ככה היא הייתה, או ככה היא עשתה, או ככה אני עשיתי, או ככה… כאילו זה בנינו את הדברים האלה, יש פה איזה עבודה משותפת שעושים, וזה נבנה לשם, אז אני לא מחפש עובד שהוא עונה על כל הצ'קליסט שלי, אני מחפש עובד שאני חושב שהלב שלו במקום הנכון, ובוא נתחיל ונראה איך הולך, ואם לא הולך טוב, אז אני אחתוך אותו, וזה בסדר, אבל בונים את הדברים, בסוף לא כל דבר מגיע אפוי ב-100% בחיים, לפעמים צריך לעבוד על משהו, ואגב, כשעובדים על משהו, הרבה יותר מעריכים אותו.
יובל: נכון.
עשהאל: אני גם יכלתי אתמול לשלוח את הבגדים שלי למכבסה שמכבסת לנו את כל הכביסה, אבל לא עשיתי את זה, רציתי לגייץ בעצמי, כי כן, עברו לי מחשבות בראש של איזה כיף יהיה לי ללבוש את הבגדים האלו, אחרי שאני אישית עד אמצע הלילה גייצתי אותם, זה היה לי מאוד נחמד, ואני מאוד מאמין בזה. עוד משהו מאוד מאוד חשוב לפרילנסר שרוצה להפוך להיות ארגון, זה שתמיד לוודא שהמטרייה האישית שלי לא נפגעת. מה הכוונה? העסק בסוף המטרה שלו הוא לשפר את איכות החיים שלי. זו המטרה. עכשיו, אם יש מטרה אחרת, אז הכל בסדר, אז כאילו, לא יודע, בן אדם שעכשיו רוצה לעשות שינוי בעולם, ולא יודע מה, לדאוג לטבעונות, או לא יודע, לכל דבר כזה או אחר, אז יכול להיות שבאמת כבר המטרייה האישית שלו יכולה להיפגע, וזה יהיה בסדר, אבל בן אדם שעכשיו מפתח עסק כי הוא רוצה להרוויח כסף, וזה מרכז העניין, אז מאוד מאוד חשוב שקודם כל הוא יוודא שהמטרייה האישית שלו לא נפגעת, זאת אומרת שהעסק לא מסכן את החיים הפרטיים שלו. צריך לשחק על מה שיש, לא לקחת הלוואות, לא לקחת מינופים, לא לקחת כל מיני דברים שאנחנו לא באמת מבינים בהם, כי בסופו של יום, יכול להיות שאני מקים עסק ואני אשכרה בטוח שאני באיזו עשייה מטורפת, כשבפועל אני רק חופר לעצמי את הבור יותר ויותר עמוק ואיכות החיים שלי רק נפגעת ונפגעת ונפגעת. אני מאוד מאמין בירידה לצורך עלייה או בתור כזה משהו שבונים ביחד והכל, אבל אם בסופו של יום הירידה הזאת נמשכת כבר 20 שנה, אז זה כבר, כאילו, בסוף החיים נגמרו, יכול להיות שעוד 30 שנה אתה באמת תהיה מאוד מוצלח, אבל נגמר לך פס החיים. אז לשים לב שבעצם העסק שלנו הוא אשכרה מתגמל אותנו ונותן לנו את כל ה-benefits ללמה להמשיך לעשות מה שאנחנו עושים, ולא שפתאום אנחנו מצליחים, אנחנו אשכרה קוברים את החיים שלנו בעצמנו, לוודא שהדבר הזה באמת מתקיים, לא לרדת באיכות החיים עכשיו דרמטית בגלל שאני פותח עסק, אלא למצוא את האיזון.

בכל שלב, לא משנה איזה שלב אני בעסק, אם אני למשל עכשיו פרילנסר, אני תמיד הולך להדגיש במסרים שלי של השיווק את המצב הנוכחי. זאת אומרת, אם נגיד עכשיו אני פרילנסר, אז אני רוצה לרשום בכל הפרסומים שלי שאני באופן אישי זה שהולך לעבוד על הפרויקט שלכם. עכשיו, יבוא בן אדם ויגיד, רגע, אבל מה יקרה עם עוד שנה אני אביא עובד, ואז הבן אדם יגיד, אה, אבל אמרתי, אבל… אז אני חוזר לאותו בן אדם שלא מגרד בראש בגלל שהוא חושב שמסתכלים עליו. תקשיב, חבר, יש לי חדשות בשבילך, תקשיבי, נשמה, יש לי חדשות בשבילך. את לא מעניינת אף אחד, הפרסומים שלך לא מעניינים אף אחד, ההבטחות שלך לא מעניינות אף אחד, רק את מעניינת את עצמך. הפרסומים שלך מעניינים רק אותך ורק אותך. אף אחד לא הולך לקחת אותך לבית משפט כי רשמת שאתה תהיה זה שיעבוד על הדברים ובסוף נצאת את זה ליובל. די, מספיק עם השטויות. זה פשוט עודף של חוסר מודעות עצמית או משהו בסגנון הזה. לא צריך לחשוש מהדברים האלה. בכל שלב אני מתגאה במה שיש לי. אם עכשיו הפכתי להיות ארגון, עכשיו המסרים שלי הם בדיוק הפוכים. תקשיבו, גם כשאני חולה עדיין הכל ממשיך כרגיל,
יובל: כי יש פה… זה כמו חברה, גם אם נתתי את זה לעובד ורשמתי אני באופן אישי דואגת לכם, מבחינתי זה באופן אישי. הוא זה אני וזאת החברה וזה המותג.
עשהאל: בדיוק. יוצא לי לא פעם ולא פעמים להגיד לאנשים, הנה, אתמול הייתה לי סירת מכירה בשבע בערב, ואז אני כזה אומר לבן אדם, עכשיו תשמע, אתה כאילו אומר לי אתה ואתה, ואני כזה אומר לו, שומע, אני רוצה לעשות רגע סיבוב במשרד, אין פה אף אחד בגלל המלחמה והכל, אבל שתתחבר רגע לגודל, כי כאילו אתה אומר עשהאל, עשהאל, עשהאל, אבל עשהאל זה שם של חברה, זה לא שם של רק שם של בן אדם. אז כן, זה חשוב בכל שלב להדגיש את הדברים הנכונים. עוד משהו שהוא באמת חשוב זה שכל עובד שאני מעסיק, במיוחד בתחילת הדרך, בסופו של יום הוא צריך להיות יחידת רווח. זאת אומרת, לא יכול להיות מצב שיש לי עובד שהוא לא מרוויח לי כסף, והוא לא עושה שום דבר, והוא לא באמת יעיל, והוא לא באמת נצרך, אבל הוא פה כי לא נעים לי, או כי הוא כבר פה, ואולי בהמשך אני כן אצטרך, וכל מיני סיפורים כאלה. אין דבר כזה. עובד זו יחידת רווח. עכשיו, שלי יש עובדים, לדוגמה, או לך, לאותו בן אדם ששומע אותנו עכשיו, נניח שיש לו עובדים, או עובד ראשון שהוא מגייס והכל, בסופו של יום אתה הלקוח של העובד שלך, זה מה שאתה. אתה כל חודש בוחר מחדש לשלם לו את הכסף שאתם סוגרים, בתמורה לכך הוא צריך לעשות את מה שאתה מגדיר לו, ומה שהארגון צריך, בתמורה לכסף הזה. ואז כמו שכשיש לנו לקוחות, והלקוח לצורך העניין לא מרוצה ממה שהוא מקבל, אז מה הוא עושה?
יובל: מתלונן, מרים דגל, עוזב, חותך.
עשהאל: יפה, לפעמים הוא גם מסיים התקשרות.
יובל: כן.
עשהאל: אותו דבר גם אנחנו, כבעלי עסקים, אם אני לא מרוצה מההתקשרות שלי עם אחד העובדים, שאני בעצם הלקוח שלו,
יובל: נכון.
עשהאל: אז מסיימים את זה, וזה בסדר, זה לא… יכול להיות שאותו עובד גם ימצא עבודה הרבה יותר טובה. גם זה רק מגדילה. נכון. יכול להיות שאותו עובד ימצא עבודה הרבה יותר טובה, יכול להיות שאתה פתאום תגלה שמצאת עובד הרבה יותר טוב, שאיתו דווקא יש לך יחסי גומלין הרבה יותר מוצלחים. לא תמיד להיות זה שלא נעים לו ולא ככה ולא ככה, זה גם עושה חסד גדול עם העובד. זאת אומרת, הרבה פעמים דווקא זה שאתה בא ואתה אומר לבן אדם, תקשיב, זה לא אתה, זה מה שנקרא, זה פחות מסתייע ופחות מתאים, הרבה פעמים פתאום אותו עובד, העבודה הבאה שלו כבר תהיה הרבה יותר מדויקת לו והרבה יותר נכונה. הוא יכול ללמוד מה הטעויות שהוא עשה בעבודה הזו ולא להביא אותן לעבודה הבאה. זה קצת כמו שאני אישית, אמרתי את זה בטח הרבה פעמים, אני מאוד אוהב לשחק כדורגל במקומות שאף אחד לא מכיר אותי ואני לא מכיר אף אחד, כי אז זה נותן לי הזדמנות לעשות פתיחה חדשה, בלי שעכשיו יש את הסטיגמות ואת כל ה… שאני יודע שיש אחד, נגיד, שהוא בועט על הפנים, אז אני לא מוסר לו מלכתחילה ו… אני לא אוהב את זה. אני אוהב להגיע למקום שאני נקי. אז גם אותו עובד, בסוף, אם הוא לא מתאים ואם המערכת היחסים היא לא טובה וזה ממש כמו שאתה לקוח שלו ואתה לא מרוצה, לפעמים לחתוך את זה זה הדבר הכי טוב גם בשבילך וגם בשבילו.
יובל, לפני שאנחנו מסיימים, יש משהו נוסף שהיית רוצה להוסיף, היית רוצה להגיד?
יובל: אני חושבת שוואלה, אם אתם כבר בשלוש שאתם חושבים על להגדיל את העסק, אז קודם כל שאפו, אני חושבת שזה… אני, נגיד, סתם, עשיתי לעדן את ההפרשת חלה, עשיתי לה הפרשת חלה אלטרנטיבית, ואמרתי, וואלה, זה נחמד, אולי אני צריכה להעביר הפרשת חלה וזה. עשיתי איזה פוסט שתיים ולא התמדתי בדבר הזה, לא קרה עם זה יותר מדי.
עשהאל: מתאים לך.
יובל: שלחו לי איזה שתי הודעות, כאילו, וזה לא ממש התפתח, אבל וואלה, זו עבודה קשה. מתאים לך. תקשיב,
עשהאל: אני,
יובל: כן, אני חושבת שאני צריכה לעשות עם זה, אבל בסדר. אז כל הכבוד, כאילו, וואלה, זה שאפו, זאת עבודה קשה, ומאמינה בכם, מקווה שהטיפים פה היו טובים, ומגניב.
עשהאל: על הכיפאק, אז גם אני ארצה להגיד משהו לסיום. בסופו של יום אנחנו, הנה, גם היום, בזמן מלחמה, ביום של מילואים והכול, אנחנו מגיעים לפה ומקליטים ועושים. אנחנו מאוד מאוד היינו שמחים לקבל שיתופים לפרק, נכון, לקבל תגובות, לקבל לייקים, לקבל שאלות בפרטי, כאילו, בסוף אנחנו כן רוצים להרגיש שאנחנו משפיעים. היום זה כבר פרק 83, זה אומר 83 שבועות שבהם התמדנו והעלינו פרק אחד כל שבוע ללא יוצא מן הכלל ולו שבוע אחד. וכן הייתי, כן היינו רוצים בסופו של יום גם להרגיש את ההשפעה ולהרגיש שזה קורה. היה לי כיף בצבא, למשל, עכשיו באחת המשמרות, חבר בא אליי ואמר לי שהוא שמע את כל הפרקים עד היום בלי פספוסים בכלל, וזה ממש ממלא, ואני אומר לעצמי, וואלה, אז שווה להמשיך עם זה, כי כמו שאמרנו שבסוף הפרילנסר שעכשיו מתחיל לעשות פודקאסט, והוא סתם עושה את הפודקאסט, כאילו, הוא אפילו לא במקום כזה, והוא עושה את זה, אז כאילו כדאי לו להפסיק עם זה, כי זה לא מייצר לו רווח, אז היום אנחנו בעסק קצת יותר עם תזרים וקצת יותר במקום טוב, אז אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לעשות את הפרקים ולהקליט והכול, אבל כן היינו בסוף גם רוצים לראות שזה מגיע לאנשים, שזה חודר לאנשים, והשיתופים האלה, ולהפיץ את הדבר הזה, זה משהו שמאוד מאוד יכול לעזור לנו, לשים ביקורות, יש לנו 41 ביקורות בספוטיפיי, כל בן אדם ששם ביקורת אני רואה, אני מסתכל, אני עוקב כל יום אחרי הכמות של הביקורות, ושל הפולווורס, ושל היוטיוב, ושל הספוטיפיי, ושל הכל.
יובל: הפרק הזה הוא גם ההוכחה לכך,
עשהאל: זאת אומרת,
יובל: זה פרק שנולד בעקבות תגובה.
עשהאל: נכון מאוד, וזה הכל, אז אם מישהו ככה באמת שומע אותנו ורוצה להשיב לנו באותו מטבע, אנחנו מאוד משקיעים, אז זה בעצם מה שאפשר לעשות כדי לעזור לנו להפיץ את הבשורה. אז היה לנו ממש ממש כיף והעונג, יובל, תודה רבה שהצטרפת אליי, ואנחנו נתראה בפרק הבא. יאללה ביי.

ידע שיווקי, עדכוני SEO ו-GEO, ומגמות דיגיטל - ישירות אליכם

ניתן להסיר בכל עת. ללא ספאם, מובטח.