על הפרק
הפרק הזה צולל לסיפור המלא מאחורי הקמת שלט חוצות דיגיטלי בצומת עשהאל, תהליך שנמשך חצי שנה. תשמעו למה הקמת שלט כזה לוקחת כל כך הרבה זמן, ותפיקו תובנות על אתגרים ופתרונות במיזמים פיזיים-דיגיטליים.
תמלול הפרק המלא
עשהאל: היי חברים יקרים, מה המצב? פרק 84 כבר כאן, בפרק הזה דיברנו על שלט החוצות שהצלחנו להפיק ביגאל אלון 127, צומת עשהאל דיגיטל, מתחילים!
גדלתי בשומרון. קשב וריכוז, המון. כדורגל, מקום ראשון. העיקר, לא לישון. אני בן 10 – הלם. סבא עשה קסם. איך בעצם? 12 – שלוקים קרים. מכירות של החיים. המצב אנוש? היצע וביקוש. 13 – פליירים כל היום. בקור. בחום. קברתי בחול. פוטרתי. למדתי. אמון מעל הכול. 16 – קוסם אמיתי. עסק פגזי. 70 אלף שקל בחודשי השיא. קוסם זה לשחק. לשחק זה לשווק. מקל הקסמים התפרק. עורכי דין. התחלתי לשווק. בפודקאסט שלי אשתף מניסיוני, לשווק ולמנכ״ל ממש כמו עשהאל. בלי פילטר או עריכות. אין סודות. שימו אוזניות. פרק של השמחות.
עשהאל: טוב, אז פרק 84. הפרק הזה נפתח ככה באיזו בשורה יפה. הצומת שבה המשרד שלנו ממוקם התקשתה או התקשט, צומת זו מילה ביחיד וברבים, בזכר נקבה, סליחה. אז בכל מקרה, הצומת בעצם חידשנו אותו בשלט הנחמד שלנו שעכשיו מופיע, עשהאל דיגיטל, יצא מאוד יפה, מאוד מרשים. ואיתי לפרק הזה הבאתי את עדי, שאנחנו הולכים לדבר על כל העניין הזה. היא בעצם זו שהובילה את הפקת השלט. שלום עדי, מה נשמע?
עדי: בסדר גמור, מה שלומך?
עשהאל: הכל מצוין. אז קודם כול, כמה זמן אנחנו כבר עובדים על זה בערך?
עדי: אני הספקתי לצאת לחופשת לידה בדרך.
עשהאל: וגם הילד נולד.
עדי: והילד נולד. מטורף.
עשהאל: כמה זמן בערך?
עדי: סדר גודל של חצי שנה מקצה לקצה, אני רוצה להגיד.
עשהאל: משהו כזה.
עדי: כאילו, אולי טיפה פחות, אבל לא, לא יותר. חצי שנה.
עשהאל: אוקיי. אז אחרי שאנחנו עברנו את התהליך הזה בעצם מקצה לקצה ברמה שכבר השלט באוויר, נדבר גם כמובן על השלבים שנותרו לנו עוד שצריך לבצע. אבל אחרי שעשינו את כל זה, אז ככה אמרתי לעצמי, בואו נקליט לנו איזשהו פרק בנושא של השילוט חוצות, כדי שאם יש פה בן אדם שיש לו איזשהו משרד או אפילו איזשהו חדר בתוך משרד או איזושהי חנות, אז שידע פחות או יותר איך הדברים עובדים מהניסיון שלנו. אז אני ככה אתן איזושהי הקדמה. אנחנו יושבים בבניין ככה ביגאל אלון 127 תל אביב, בניין גדול, בניין מאוד מרכזי, על צומת סופר מרכזית, ואני ככה באמת חשבתי לעצמי, בוא'נה, למה שלא נרים פה איזשהו מסך בתור התחלה? הפנטזיה שלי הייתה מסך ארבעה מטרים על שלושה מטרים או משהו כזה.
עדי: משהו כזה.
עשהאל: כמעט ממש כמו בעזריאלי בערך, לא באמת, הרבה יותר קטן, אבל עדיין, כאילו, מסך גדול, משמעותי, ומהר מאוד ככה הורידו אותי לקרקע ואמרו, הוא שומע, המסך לא יהיה פה, לא משנה מה, בואו תנסה להגיש משהו שהוא קצת יותר סביר. ובסוף, אחרי שבאמת הבנו מה, אחרי שעברנו דרך מאוד משמעותית, הבנו שבעצם אנחנו יכולים להרים פה את ה… במקסימום זה להרים שלט של 6 מטרים רוחב על 60 סנטימטרים גובה, וזה כמובן רק אותיות בתלת-מימד, לא מסך, אלא משהו יותר, זה נקרא אלקטרוני, וזה בעצם מה שהצלחנו בשורה התחתונה. הייתי שמח, ככה, עדי, קצת שתספרי לנו גם קצת על התהליך, קצת על ההבדלים בין מסך לבין אותיות מובלטות בתלת-מימד, דברי אליי.
עדי: אז ככה, הרצון הראשון שלנו באמת היה להביא מסך, למה? כי בעצם אם אנחנו עושים שינוי מיתוגי, או אם אנחנו עושים משהו, אנחנו לא רוצים כל פעם להעתיק ולהדביק שלט חדש, מה שנקרא לבנות מחדש, כל שלט כזה זה עלויות מאוד גבוהות, אז אמרנו, טוב, הדרך הכי יעילה לעשות את זה, זה באמת לעשות את זה עם מסך, ובעצם מבחינת העירייה, מסך נחשב כממש פרסומת לכל דבר, כמו פרסומת שאתה רואה באיילון כשאתה נוסע, אחד לאחד מסך. אז העלות היא גם, החודשית, היא הרבה יותר גבוהה מעלות של שלט רגיל. לצורך העניין, מסך בחודש למטר רבוע יעלה לנו סדר גודל של 500 שקל, והשלט שאנחנו העתקנו הוא סדר גודל של 3.6 מטר רבוע, אז כאילו, זה יוצא מחיר מאוד מאוד גבוה.
עשהאל: רגע, רגע, רגע, אני רוצה שנעשה סדר. העלות למטר ריבועי ארנונה למסך היא 577 שקלים פר מטר. העלות לשלט שאנחנו עשינו היא 80 שקלים למטר.
עדי: נכון.
עשהאל: בואו נשים בצד רגע את הגדלים ואת ה… כאילו, רק שאנשים יבינו רגע שמדובר פה באיזה,
עדי: ממש,
עשהאל: לא יודע, עשירית, שמינית מהמחיר, משהו כזה.
עדי: כן, זה ממש משמעותי, כי בעצם אתה נותן פתח לפרסום של כל דבר, כאילו, הם לא יכולים כל פעם לבוא ולאשר לך את זה. אתה יכול פשוט על מסך להריץ מה שאתה רוצה. ומבחינתם, כמו כל קפיטליסטים טובים, רוצים להרוויח מכל…
עשהאל: אגב, אבל זה לא מה שהפיל את זה.
עדי: זאת אומרת,
עשהאל: אני הייתי מוכן לשלם את ה-577 שקלים למטר. נכון. אני פשוט, מה שהפיל את זה, זה שהם לא היו מוכנים ברמת ה… איך שהעיר נראית, נקרא לזה ככה, שיהיה מסך על כל ה… אפילו איזשהו מסך.
עדי: אז ה-issue היה אחר. ה-issue היה בגלל שאנחנו לא יושבים על קומת קרקע, אנחנו יושבים בקומה ראשונה, אז אנחנו לא יכולים להקים מסך.
עשהאל: אבל גם אם היינו קומה ראשונה, לא היינו יכולים להקים מסך.
עדי: קומת קרקע?
עשהאל: כן.
עדי: אבל תראה היום, מחסני חשמל, יש להם מסך שם.
עשהאל: אין להם מסך. יש להם מסך פנימי בתוך ה… נכון. אז אני לא דיברתי על מסך פנימי, אני מדבר על מסך, כמו שאת רואה, על עזריאלי, מסך חיצוני, כאילו, מסך חוצות, מה שנקרא. מה שהיום מחסני חשמל מתחתנו עושים, שיש להם בתוך החנות איזשהו מסך שלא רואים אותו טוב בשיט, הוא ממש…
עדי: דרך אגב, אני גם חושבת שזה שכל ההתעסקות עם הבירוקרטיה והגשת טפסים והבקשות ועירייה וכל הגורמים האלה שערבתם, אני מרגישה שאתם פגעתם במחסני חשמל, כאילו, בצחוק כזה, כי אני חושבת שהשלט שלהם מצטמצם, נכון? כאילו…
עשהאל: יש מצב, לא התכוונו כמובן, זה הכל תוצר שקרה, אולי, אולי בקשר, אולי לא.
עדי: כאילו, נראה לי שיש מצב שזה האיר שם את ה… פוג דה בר.
עשהאל: יש סיכוי, אבל באמת אני חייב להגיד שזאת לא הייתה המטרה, ומעולם לא,
עדי: כאילו,
עשהאל: מבחינתי, שיצליחו, שיעשו כמה שיותר גדול והכל סבבה, ושלום גם יובל, מה נשמע? מה קורה?
עדי: שלום.
עשהאל: הם אפילו לא ידעו שאת פה. אז אחלה, על הכיפאק.
עשהאל: אז בוא ניגע רגע בעוד איזושהי נקודה שבעיניי היא ככה באמת החשובה ביותר בפרק. בסופו של יום, כשאני רציתי לעשות את ה… עוד את השלט של המסך, כן? אז הייתי צריך לקבל אישור מבעל הנכס, ובעל הנכס לא הסכים לאשר בשום צורה ובשום שלב, וכאילו, כל כך הייתי צריך להתעקש על זה מולו.
עדי: אבל מעניין אותי, מה עשה לו את השיפט? כי בסוף הוא אמר לך לא.
עשהאל: אני אגיד לך את האמת, אני קראתי את המיילים…
עדי: נכנסת מהארובה?
עשהאל: כן. אני קראתי את המיילים שלנו בהתכתבות על הדבר הזה ממש לפני כמה ימים, ויש שם שרשרוש של איזה 32 מיילים, שבו הוא כותב לי בכל דרך אפשרית למה זה לא אפשרי, ואני כאילו רושם לו בחזרה, אני צריך להצדיק מול הדירקטוריון את הפעולות שלי, ואני חייב לאשר את זה, ופה, וכל מיני דברים שאני אומר לו, כל דבר שצריך להגיד, העיקר שיגיד לי, יאללה, סבבה, אני מאשר. ואחרי 32 מיילים, מלחמת התשה שלא נגמרה, הוא פשוט רשם לי משהו בסגנון של אם אתה, מה שנקרא, אם החסם שלך באמת זה אני, אז רק לצורך העניין, אני מאשר לך, בוא נראה שנייה מה יהיה. זה פחות או יותר מה שהוא…
עדי: הוא לא האמין שזה קורה לו.
עשהאל: כן, הוא לא האמין. אגב, גם כאילו, את יודעת, גם כשאנחנו הבנו כבר שזה לא יכול לקרות, אז ניסינו להתאגד פה כל הבניין, תחת איזה קבוצת וואטסאפ, ולהגיש את זה כזה בסוג של לבנות פה איזה שלט כזה גדול בכניסה של הבניין, שיציג את כל החברות בבניין, או כי זה אמרו לנו שזה כן יכול להתאפשר,
עדי: וכזה. כן, זה חלק מהאופציות.
עשהאל: ואחרי שבאמת ניסינו גם לעשות את זה, וראינו שגם כאן מערימים עלינו מלא מלא קשיים, ובעל הבית לא משתף פעולה, והארנונה לא משתפת פעולה, ואף אחד לא בדיוק רוצה שזה יקרה, חוץ מאיתנו בגדול, אז כאילו בגדול כולם כבר התייאשו, ורק אנחנו המשכנו עוד לדחוף לטובת הדבר הזה. אבל בסופו של יום, כשמישהו בא ואומר לי ש, היי, זה לא אפשרי, אז אני כאילו, מבחינתי זה מדליק לי את כל הנורות, ואני כזה, אוקיי, אז סימן שיש פה ערך גבוה, אם כן נצליח, ואין מצב שזה לא אפשרי, בואו נקיים את זה. ובאמת בעל הבית באיזשהו מקום, הוא פשוט התייאש ממני, כבר לא היה לו כוח אלא יותר, הוא רואה שכל בוקר הוא מקבל שלושה מיילים בנושא, ואני לא משחרר, ואני מתקשר, והוא לא עונה, והוא עושה לי אדום, וכאילו, אבל אני לא מעניין אותי, אם אני רוצה שיהיה שלט, אני מבחינתי אעשה את כל מה שאני רק יכול כדי שיהיה שלט. כל הסיפור של ההתנהלות מול מחלקת שילוט, אז עדי, את עשית את זה במאה אחוז, אני לא דיברתי מעולם עם מחלקת שילוט, ואני חושב שעשית את זה גם בצורה מופלאה, זו ממש אחת החוזקות המשמעותיות שאת יודעת לעשות, זה גם באמת מה שלא רק מול מחלקת שילוט, אלא בכללי, כל הביורוקרטיות וכל ההתנהלות מול גופים כאלו ואחרים, במיוחד ככל שהגוף יותר סתום, ככה את יותר טובה. בואי תספרי לי קצת על ההתנהלות מול מחלקת השילוט.
עדי: אז במחלקת שילוט יש…
עשהאל: של עיריית תל אביב.
עדי: של עיריית תל אביב, כן. יש שני, נקרא לזה, אנשים שונים. יש את האנשים שמתנהלים מולך, שירות לקוחות, אם תרצה, ויש את האנשים שאשכרה מאשרים והוועדות וכל הדברים האלה. אז כשאתה מתקשר אליהם בטלפון, הם אומרים לך, אה, כן, אבל זה לא קשור אלינו, אז תשלחי להם מייל. וכש… אם אתה מספיק מתעקש, שזה דבר שאישית אני למדתי ממך, אז אם אתה מספיק מתעקש, גם אם הם לא רוצים לענות לך, אין להם ברירה. כאילו, אתה שם אותם פשוט עם אקדח לרקה, ורק אז הם עונים לך. אז בעצם, כל פעם ששלחתי להם מייל, הייתי צריכה להתקשר, ולהרים טלפון, ולוודא שהם קיבלו. עכשיו, למדתי את זה עם הזמן. אם תשים לב, בהתחלה לקח סדר גודל של בין שבועיים לחודש, עד שהם עלו לכל מייל שלי.
עשהאל: נכון.
עדי: נכון, ואז אתה כזה, עדי, נו, מה עם זה? עדי, נו, מה עם זה? אמרתי לך, שלחתי להם מייל, כאילו, אני מחכה לתשובה מהם. בדיעבד, הייתי צריכה לעשות מייל טלפון, מייל טלפון, מייל טלפון, כי רק ככה הייתי מצליחה לקדם את זה יותר מהר. אז חלק מהשישה חודשים האלה, אשמתי הבלעדית, כאילו, אני לא הבנתי את האירוע, את גודל האירוע, מה שנקרא. אבל ברגע שהבנתי, אז כל פעם ששלחתי להם מייל, כאילו הרמתי להם טלפון, מי שרוצה כוכבית 30-13, הרמתי להם טלפון ובעצם מה שנקרא, וידאתי שהמייל שלי הגיע. וגם יום אחרי, הרמתי להם טלפון, היי, אתמול שלחתי לכם מייל, מה עם זה?
עשהאל: איך עוד לא קיבלתי תשובה?
עדי: איך עוד לא קיבלתי תשובה? וברגע שהם הבינו שהם נפלו פה על פלופית, כאילו, אז הם הבינו שהם עונים לי במייל מאוד מאוד מהר. לדוגמה, אתמול אמרתי להם, היי חבר'ה, טוק טוק טוק, התקנו את השלט, תבואו לבדוק אותנו. עכשיו, זה תכלס, אני לא יודעת אם זה קשור אליי או קשור לעובדה שזה אינטרס שלהם, אבל הם ענו לי באותו הערב. כאילו, אני שלחתי להם בחמש בערב, שש בערב, והייתה תשובה. אז או שהם הבינו שאני מפלופית מספיק, או שהם, פשוט זה אינטרס שלהם כדי לשלם על הכסף.
עשהאל: אני חושב שהאופציה הראשונה היא יותר הכיוון.
עדי: אני מקווה, אני כאילו… תשמעי,
עשהאל: בהתחלה, שוב, מבחינת העיריית תל אביב, זה עובדי עירייה, זה הכל עובדי ציבור כזה, זה… הם מבחינתם, אל תשגיד לנו את השכל, כמו בהתחלה, הם עשו לנו חודשים שלמים של פשוט הכל לא מאושר, ואתם מדמיינים בעמידה, ועלק, אני חשבתי עוד להפעיל איזה קשרים וחרטות, כאילו, כל מי שלא ניסיתי להפעיל אמר לי, אחי, זה לא יקרה, תוותר, לא יאשרו לך, אין סיכוי, כאילו, כלום לא עזר, חוץ מבאמת ההתעקשות שלך, והחתירה למטרה, וההבנה שכאילו, מבחינתך, אין בעיה, אתם לא יוצאים לנו את זה למייל, בסדר, כל בוקר, צהריים, ערב, ואתם תשמעו ממני, מה שנקרא.
עדי: כן, ממש חפרתי להם, וגם, כאילו, כל הטלפונים האלה, זה כל פעם אני הבנתי משהו חדש בתהליך. לצורך העניין, מסך, אז הבנתי שזה רק בקרקע, לפחות בבניין שלנו, כל בניין זה משהו אחר, ושלא ייקחו אותי הצופים שלנו כזה.
עשהאל: נכון, את צודקת, אני רק אדייק, מסך שהוא מעבר לזכוכית, זאת אומרת, שהוא בתוך העסק, והוא לא חיצונית על הבניין.
עדי: נכון. אז מסך, יש מגבלות כאלה, שלט אמיתי עם כיסוי מאחורה כזה, יש מגבלות אחרות, וכל מקום אחר של הבניין, יש מגבלה אחרת. נגיד בגג, אז המגבלה הייתה שצריך להציג את זה באותיות נפרדות, ובלי שום משהו מאחורה. בלי…
עשהאל: מרקע.
עדי: בלי רקע כזה, בדיוק, בלי רקע כזה מאחורה, כי פשוט כנראה עניין של נראות, ואת זה מהנדס העיר צריך לאשר, וכל מיני דברים כאלה, אדריכל העיר, או משהו כזה.
עשהאל: עוד עובד ציבור שמתבטל.
עדי: שמשלמים לו המון כסף והוא לא עושה כלום.
עשהאל: כדי שהוא יתבטל, כן. כן,
עדי: אבל בסופו של דבר, הבנתי שהמגבלה של הבניין שלנו, זה שהאותיות לא יכולות להיות בגובה של כמו כל הבניינים, הן צריכות להיות נמוכות, יותר, הן צריכות להיות 60 סנטים במקום 80 סנטים בכל שאר הבניינים. ושאני, המגבלה היחידה שלי, שאני לא תופסת יותר משליש מהבניין. כאילו…
עשהאל: ברוחב.
עדי: ברוחב של הבניין, בדיוק. אז אני יכולה מבחינתי לעשות גם 8 מטר או 10 מטרים, כמובן בכמה שאנחנו רוצים, אבל צריך להתאים את זה גם לעניין של הגובה של האותיות. ואז בגלל זה בחרנו 6 מטרים על 60 סנטים.
עשהאל: אוקיי. סבבה לגמרי. כשאנחנו הבנו כבר שיש לנו אישור לעשות את זה, אז בעצם ניסיתי רגע להבין כמה הולך לעלות לנו הסיפור הזה. כמה הולכת לעלות ההפקה, קודם כל, של השילוט הזה, לפני שאני מדבר על ארנונה, שעל זה כבר דיברנו. ואמרתי, טוב, בואו נחפש בגוגל. ואחד הדברים היפים שראיתי בתהליך הזה זה שלקח לי, בהתחלה חיפשתי משהו בסגנון של חברת שילוט חוצות או משהו כזה, ואז ראיתי שאני מקבל תוצאות לא מדויקות, ואז כאילו ככל שעברתי בתוצאות וביקרתי באתרים, ככה פתאום קלטתי שזה נקרא שילוט באותיות תלת מימד מוארות, משהו כזה. זאת אומרת, לאט לאט הבנתי מה בכלל מילת המפתח שאני צריך לחפש בגוגל. ואז בסוף, כשחיפשתי באמת את המילים האלו, אז הגעתי לאיזשהו אתר שהיה נראה לי ממש אחלה, התקשרתי, וגם התהליך מולם היה מאוד מאוד מעניין, זאת אומרת, התקשרתי ישר, דקה של שיחה, אפילו לא, אמרה לי, צלם לי את הבניין, שלח לי לוואטסאפ, נתקדם משם. היא בעצם שלחה אותי לעשות שיעורי בית בדקה של שיחה.
עדי: נכון.
עשהאל: עפתי על זה רצח, ישר יצאתי מהבניין, יש לבחירות. יפה מאוד. יצאתי מהבניין, צילמתי אותו, חזרתי אליה, שלחתי לה לוואטסאפ. לא עברו חמש דקות, אני לא מגזים, שלחה לי כבר PDF עם הצעת מחיר, מבחינתה כאילו זה התהליך, אתה רוצה, תגיד שאתה בעניין. עכשיו, לא רשום על הצעת המחיר כלום, לא את כמה רוחב ולא את כמות האותיות ולא. אמרתי, טוב, נגיד, עכשיו ההצעה שם הייתה סדר גודל של 17.5 פלוס מע״מ, כולל ההתקנה, כולל הכול. למילים אסייל דיגיטל. ואז פתאום גילינו שמאשרים לנו רק את חצי מהכמות של 3 מטרים, ואז היא שלחה הצעה חדשה של איזה 11.5 פלוס מע״מ. ואז אמרתי, טוב, זה סכומים שהם נחשבים גדולים, בסדר? ולא רק שהם נחשבים גדולים, גם זה לא כמו לקבל שירות נגד מחברה. כשאני עכשיו למשל בוחר את הפסיכולוג שלי, או את המשווק שלי, או את המנקה שלי, אז זה לא מוצר שהוא בסוף אותו דבר. זאת אומרת, אחד ייתן לי שירות טוב, אחד ייתן לי שירות לא טוב, אחד ינקה טוב את הבית, אחד לא ינקה טוב את הבית. לכן יש הבדל. אז לפעמים שווה לשלם יותר בשביל לקבל שירות טוב יותר, או מתאים יותר, או מדויק יותר. אבל כשאתה קונה מוצר, נגיד עכשיו אני קונה את העט הזה או את המחברת הזו או שלט בבניין אז אין כאן עניין של, יש קצת עניין של שירות אבל אחרי שהוא מוקם אז הוא מוקם אז אמרתי טוב בוא נקבל עוד הצעת מחיר. ואז פניתי לאיזשהו חבר שהפנה אותי לאיזה בן אדם שיודע לעשות את זה והוא נתן לי הצעת מחיר של למעלה מ-40 אלף שקל על אותו דבר אז אמרתי משהו פה מוזר טוב ביקשתי מעדי שתיקח את המפרט שקיבלנו מהבחור השני ותוודא עם החברה הראשונה שהם באמת מתכוונים לעמוד בכל מה שרשום כאן כי כאילו אמרתי לך ההצעה הראשונה שקיבלנו הייתה מאוד מאוד בסיסית כזאתי בלי פירוט בלי כלום. עדי חוזרת אליי ואומרת לי תקשיב כן זה בדיוק אותו דבר אחד לאחד הם מתחייבים על הכל ואין בעיה להכניס את זה בהצעה והכל. ולמעשה החלטנו ללכת על החברה הזולה יותר כי הרגיש לי שלשלם 40 ומשהו אלף שקל על שלט ואני יכול את אותו דבר לקבל ב-17 לא יודע הרגיש לי כמו מה שאני רוצה לנסות לראות רגע איך אני עושה את זה בגרסה המצומצמת יותר ואני חייב להגיד שבדיעבד השלט יצא מהמם ברמות קשות הם הגיעו באמת בזמן.
עדי: השירות שלהם גם מצוין. כל היה מעולה. אתה לא התנהלת מולם לאחר מכן אבל אני התנהלתי מולם וכל הודעה שאני שולחת להם לא עוברות חמש דקות ויש תשובה כאילו לפעמים יכול להיות שהם מפספסים וזה קרה לי איזה פעמיים שלוש אבל באמת רוב הפעמים שלחתי הודעה קיבלתי תשובה גם עכשיו ביקשתי מהם משהו והם החזירו לי די מהר באמת היה מאוד מאוד כיף להתנהל מולם.
עשהאל: מדהים.
עדי: ברמתי.
עשהאל: איזה כיף. אגב אני רוצה לדבר שנייה על הנקודה שבסוף אישרו לנו את השלט אבל אישרו לנו שלושה מטרים רוחב. ואז כאילו בשלושה מטרים רוחב שאני הולך רגע לקבל הצעת מחיר אז אומרים לי תקשיב אתה לא יכול להכניס אסייל דיגיטל בשלושה מטרים כי תחשוב שכל אות נגיד היא 50 סנטימטר רוחב אז יש לך פה חמש-שש אותיות שייכנסו לא יותר ואז היינו חייבים להגדיל את זה לשישה מטרים רוחב ואז אני פונה כאילו לאיזה בן אדם שאני מכיר בעירייה ואומר לי תקשיב אין סיכוי לא ייתנו לך לא פה לא שם וכאילו במילים אחרות הבן אדם שאחראי על מחלקת השילוט בעיריית תל אביב אומר לך לא יקרה ועדי אומר לה, תקשיבי, לא נראה לי שזה יעבוד. הוא אומר שזה לא אפשרי וכאלה, ואז עדי אומרת לי, למה? אני אדבר עם מחלקת השירות, השילוט בעצמי והכול, ואת הולכת ומדברת, ותוך יומיים אומרת לי, קיבלנו רישיון לשישה מטרים רוחב. זאת אומרת, המסר המרכזי פה זה שאם מישהו אומר לא, זה לא אומר שזה לא. זה אומר בסך הכל שאתה עומד מול הבן אדם הלא נכון, שלא מעוניין לעזור לך, שלא מעוניין לאשר לך, וזה לא שכל לא יכול להפוך לכן, אבל המון המון המון לואים יכולים להפוך לכן, ואפילו כן מסימן קריאה.
עדי: כן, לגבי זה, אני גם, בהתנהלות, כאילו, ביקשת באיזשהו שלב שאני אקח את זה, ולקחתי את זה, את הבן אדם הזה שיש לך מהעירייה, וההתנהלות מולו הייתה כאילו, אני צריכה לרדוף. ושם כבר הבנתי שמשהו לא זה, ואמרתי לך,
עשהאל: יאללה,
עדי: בוא נלך נגיש במקביל לשילוט, כאילו, ואמרת לי, לא, לא, הוא בטוח יעזור לנו. אמרתי, טוב, עשהאל כנראה יודע מה הוא אומר, והתנהלתי מולו. בסוף, בשורה התחתונה, בזבזתי עליו כמה ימים, וקיבלתי את הלא, כמובן, כי כל הזמן גם הצקתי לו, והוא הבין שאני הולכת להציק לו, והבין שאין לו כוח להתעסק איתי, אז ישר אמר לי,
עשהאל: לא,
עדי: בכלל, לדעתי הוא אפילו לא דיבר עם האדריכל של העיר, כי בסוף הגשתי בקשה לשילוט, ותוך יומיים היה לי אישור.
עשהאל: זה חונטה, ככה המדינה שלך עובדת. אני אסתיר לך, אתה תסתיר בשבילי. כאילו, כל אחד פשוט מבין שהם באמת לא רוצים לעבוד, באמת, הם לא רוצים לעבוד. הם הגיעו לאיזה תפקיד טוב בעיריית תל אביב, לא מעניין אותם העסקים, ולא מעניין אותם עדי, ובטח לא מעניין אותם אסאיל דיגיטל, מעניין אותם נטו, כמה שפחות לעבוד, כמה שיותר לעשות חיים, להמשיך לקבל את המשכורת.
עדי: כמו שהתחלתי להציק לו, כאילו, הבנתי שאני לא אקבל את האישור הזה. הבנתי.
עשהאל: תקשיבי טוב, הבן אדם הזה לא אמר לנו כן על כלום, הוא רק גרם לי להאמין שאני צריך לחכות כמה ימים, כדי שיהיה לי תשובה כזו או אחרת, ובסוף הוא רק בזבז לנו את הזמן. כאילו, יש מצבים בחיים לפעמים, כמו במצב פה, שצריך פשוט להבין שזה לא הולך ללכת בדרך הקלה, ואנחנו הולכים להיות לא נעימים להרבה אנשים בדרך, כדי לקבל את ה… כדי להיות האחד מהמאה, שאשכרה גם עובדים ואומרים, טוב, נפיק לך את הרישיון כי אתה פשוט לא תשחרר אותנו.
עדי: נכון.
עשהאל: זה הזיות, זה פשוט הזוי.
עדי: אני אפילו קיבלתי פעם אחת טלפון מהמחלקת שילוט עצמה, לא מהשירות לקוחות, ואמרו לי, מה את רוצה? באמא שלך תשחררי אותנו, מה את רוצה? אמרתי לה, אני רוצה ככה, ככה וככה, היא אמרה לי, אין בעיה, מחר יאושר לך,
עשהאל: כאילו. טוב שלא יציעו לך מעטפה מתחת לשולחן ותשחררי אותנו.
עדי: כן.
עשהאל: מטורף לגמרי.
עדי: זה היה יכול להיות נחמד, אבל…
עשהאל: פשוט הזוי, פשוט הזוי. חבל שאנשים רציניים לא עובדים במקומות הציבוריים ובעבודות הציבוריות, זה באמת, זה פשוט הזוי. בחרנו בצבעים לבן וצהוב, ולא כי המיתוג שלנו הוא לבן וצהוב, יכול להיות שנשנה את זה לשם וכאלה, אבל בגדול זה פשוט בגלל שהבנו שבלילה אלו שני הצבעים היחידים כמעט שאשכרה רואים. וזה גם באמת נכון, תסתכלי על השלט נגיד של קראון פלאזה שהוא באדום, כמעט לא רואים אותו בכלל, כאילו, וכל ה… כאילו, אין מה לעשות, אז החלטנו לעשות את זה בלבן ובצהוב, כי באמת אלו הצבעים שרואים. כמו כל דבר אחר בחיים, גם הקטע של ההתקנה של השלט עצמו, אנחנו נבוא, ואין דבר כזה שאני עכשיו אומר להם, אה, תעדכנו אותי שסיימתם להתקין אותו. לא. ברגע שמגיע הבן אדם, כמו כל דבר אחר בעסק או בחיים, אני הולך ואני עומד לידו בהתקנה מההתחלה עד הסוף. אני לרגע אחד לא נותן לו לעשות דבר אחד בלי שאני שם, לדוגמה.
עדי: אתמול היה…
עשהאל: היו כמה. דבר ראשון, הם שמו את האותיות קרובות, את המילים, שתי המילים קרובות אחת לשנייה.
עדי: וזה עוד אחרי שאני אמרתי להם, תקשיבו, אני רוצה שיהיה רווח, כי זה בלילה זה זוהר, לא יראו את זה אם זה יהיה צמוד אחד לשני.
עשהאל: כן, עכשיו הם גם, אתה רואה גם שהם סיימו כבר להבריג את כל האותיות פנימה, כאילו, והכול, ואתה אומר, לא, לא יהיה, כאילו, אתה עכשיו תעזיז את זה עשרה סנטימטרים ימינה, וזה מה יש. מצידי, גם אם זה לא יהיה מספיק טוב, אתה תעזיז את זה עוד עשרה סנטימטרים ימינה. או עוד דוגמה, מתקינים את הכל והכל סבבה, מגיעה השעה שקיוונו את השעון, הרי זה עובד עם שעון שבת, כי לא רוצים שהשלט יהיה דולק כל היום, כי אז זה פשוט גומר אותו, הוא צריך מנוחה באיזשהו מקום. אז עשינו שעון שבת, אז כאילו אנחנו מגיעים כזה בשעה בערב אחרי שהתקנו את זה, והשלט לא דולק. אני כאילו אומר לעצמי בלב, אין, אין סיכוי ש… כאילו, פשוט מישהו פה מטומטם, אין מה להבין.
עדי: מה היה השיעור שלך?
עשהאל: עולים את ואני לגג, מסתכלים על השעון שבת, באמת עשו אותו כמו שצריך כביכול, זאת אומרת, עשו את השעות כמו שביקשתי, שיידלק בשעה, לא יודע, 5-6 בבוקר, ייכבה בשעה 5-6 בערב, משהו כזה, אבל השעון עצמו לא כיוונו אותו לשעה הנכונה, זאת אומרת, הוא מבחינתו בשעה 6 וחצי בערב, מראה שהשעה איזה 2 בלילה או משהו כזה. כאילו, די, כמה מטומטמים אתם יכולים להיות?
עדי: כאילו, one job, one job.
עשהאל: זה ככה בכל דבר, והחוכמה שלנו כמנהלים, כמנכ״לים, כאנשים שמובילים את החברה שלנו, זה להבין שזה המצב, להבין שזה הממוצע בעולם בכללי ופשוט להיות שם השוטר שמוודא בבקרה שהכל קורה כמו שצריך. אז אני עולה למעלה ומתקן את השעון ופתאום השלט אשכרה דולק. אז כל הקטע הזה של ה-להיות עם האנשים, לוודא שזה דברים שחייבים לעשות אותם וזה קצת מצחיק, כי יום לפני, אז תיאמנו עם איזה טכנאי שיבוא ויתקן את המכונת שטיפה שיש לנו פה במשרד, ואז כאילו הוא מסיים את ה-אני לא ידעתי מזה, ואז כאילו אני רואה שהבן אדם, פתאום אני רואה אותו כזה מתקן את המכונה, אמרתי, סבבה, ובערב אני כזה רואה שהוא כבר לא נמצא, אלא הוא הלך פשוט בלי להגיד שהוא סיים והכל, ואז אני בודק אם המכונה עובדת, והיא לא עובדת. מפתיע. ברור. מה זאת אומרת? עכשיו, מה מצחיק? שלא יכול להיות שהוא גם בדק שהיא עובדת אחרי שהוא תיקן אותה, כי הוא לא מילא מים. זאת אומרת, אני מסתכל על המכונה, אני רואה שהיא ריקה ב-100%, אני אומר, איך יכול להיות שהבן אדם סיים את העבודה ועוד אומר לי שהכל סבבה, אם הוא אפילו לא מילא מים, וראה שהיא בכלל שוטפת. ואז אני ממלא מים, והיא לא שוטפת, הפלא ופלא. אז הנה, עוד פעם קוראים להם, ואז כשעכשיו בפעם השנייה שאנחנו קוראים להם, אז הלכתי למי שאחראי אצלנו במשרד על הנושא הזה, ואמרתי לו, אתה, כשאתה מתאם בן אדם למשרד להגיע לעשות מה שזה לא יהיה, אתה איתו באותו יום, לא מעניין אותי מה, מצידי תגיע מאילת למשרד, זה מה שצריך לעשות. אין דבר כזה שבעל מקצוע מגיע למשרד, והוא מבצע את העבודה בעצמו, והולך. אין חייה כזאתי. עד שאנחנו לא בודקים אותו אלף פעם לרוחב, לאורך, באלכסונים ובהפוכים, הוא לא הולך. וזה המסר המרכזי פה, שבסוף, נכון, אנחנו משלמים כסף לארנונה, ולשילוט, ועל הרישיון, ונכון, אנחנו משלמים כסף לחברה שמבצעת, ולבחור מהמנוף סל הזה, והכול נכון. אבל עד שאנחנו לא נותנים את ה-V, האישור הסופי, שבאמת הדבר הזה בוצע כמו שאנחנו רוצים, אנחנו לא זזים מהמקום, אנחנו צריכים לבקר את התהליך מקצה לקצה. אז ככה…
עדי: אם היינו יכולים, היינו גם מבקרים את העובדה שזה נדלק, אבל זה היה בשעת הצהריים שהם סיימו, וזה פשוט לא היה אפשרי לעשות את זה.
עשהאל: ממש ככה.
בואי נדבר קצת על הדברים שעוד נותרו לנו לעשות אחרי שהשלט הותקן ועובד והכול.
עדי: אז בעצם, אחרי שהשלט מותקן, אתה לא יכול פשוט, זהו, סיימתי את התהליך, אני זה. אתה צריך לדווח למחלקת שילוט שהשלט הותקן. למה? בעצם הם צריכים להביא מהנדס, שיבדוק את השלט שמותקן בדיוק כמו שהם לפי הרישיון, אחרת הרישיון שלך לא תקף. זה שיש לך רישיון עכשיו, זה לא אומר שאנחנו, אוקיי, אנחנו מחכים למהנדס הזה, הוא צריך לתאם איתי הגעה, הוא יגיע לכאן, הוא יאשר לנו את הדברים, ובעצם רק אז אנחנו נוכל לקבל את האישור הסופי, ובעצם אז רק נשלם לארנונה. דבר נוסף שצריך לשלוח למחלקת שילוט, זה בעצם אישור קונסטרקטור, בעצם אישור של מי שהתקין את הדבר הזה, שהוא מאשר שהכל עודכן כמו שצריך, ושזה בטיחותי, והכל בסדר, כי בסוף אני ואתה לא מהנדסים, ואני בטוחה שכאילו…
עשהאל: שחס ושלום לא תגיע רוח חזקה.
עדי: בדיוק, ותעיף את זה על מישהו, ובסוף אנחנו נהיה אקאונדבול, כאילו. אז זה גם מטעם העירייה, שהם צריכים גם את זה לאשר. בסופו של דבר, אני מאמינה שאחרי המהנדס, שהוא יגיע והכול, אז אנחנו נוכל לפתוח את השמפניה, אבל כרגע אנחנו פותחים שמפניה בלעדיהם, אז זה…
עשהאל: אורייט, אורייט. בסדר גמור. תגידי, עדי, יש עוד משהו שהיית רוצה לשתף, שאולי למדת מהתהליך של השלט הזה? את יודעת, יש פה את החבר'ה איתנו בבניין, כל מיני עסקים איתנו בבניין, שכשבאו להתקין את השלט הזה, הם כאילו כמעט נפ… להסתכל על ההתקנה ושעתיים כאילו רק עומדים ומסתכלים, כי הם פשוט לא הצליחו להכיל ולהאמין שהם הפסידו את זה, וכאילו שהם ויתרו על זה, ושהם, כאילו, הם ויתרו על זה, אבל במקום של כמה זמן עוד אפשר לבזבז על הדבר הזה? כמה שיחות עוד נעשים עם אגף העירייה, השילוט, החרטוטים, הבחור הזה, הבחור ההוא? כי בסוף זה כאילו לא קורה, ואז הם פתאום קולטים שמי שהתמיד ומי שלא ויתר, ניצח.
עדי: אין לה טיפה.
עשהאל: אין לה טיפה חוצבת בסלע מכוח עוצמתה, אלא מכוח התמדתה, חד משמעית. אז יש עוד איזה מסר או משהו שהיית רוצה ככה להעביר, לנצל את הבמה?
עדי: תראה, שני המסרים שלי מהאירוע הזה זה באמת אין לה טיפה, והשני זה אם אומרים לך שהדלת לא פתוחה, אז תיכנס מהחלון, ואם החלון לא פתוח, אז תיכנס מהמרפסת האחורית, ואם המרפסת האחורית לא פתוחה, תיכנס מהארובה, ואם הארובה חסומה, אז תדאג לעשות מה שאתה יכול כדי לפתוח אותה ולהיכנס.
עשהאל: תיקח, תלך, תעשה מילואים בהנדסה, תקבל D9, תקח את ה D9, סע ליגל אלון 127, ותשבור את אימא של הקיר הזה, ותלפץ את האימא שלהם. מה זה החרטא הזאת? מה זה? לא הבנתי כאילו. רגע, ואם הייתי חבר של הבחור הזה, אם הייתי אח של הבחור הזה ממחלקת…
עדי: אם הייתי חבר של ההוא מהשילוט, כנראה שהיינו סוגרים את זה בחודש.
עשהאל: היינו מקבלים גם את המסך, את מבינה את ההזיות?
עדי: חד משמעית.
עשהאל: פשוט הזיות, כאילו באמת צריך לדאוג שאנשים רציניים וטובים יהיו במקומות, דווקא במקומות של הכספי ציבור, ושל עיריות, ושל מדינה, כי זה פשוט הזיות, נותנים בעצם לחתול לשמור על השמנת וזה באמת גם נראה ככה, אני מתבייש בתהליך שעברנו מול האנשים השונים שם, ואת יודעת, חצי שנה לקבל פאקינג רישיון לעסק, כאילו שאנחנו על כמעט כל הקומה הראשונה פה שלנו, ואנחנו מספיק גדולים, ואין שום סיבה שלא נקבל. יש פה עסקים סביבנו שיש להם כבר שלטים בחלק העליון של הבניין, והם קטנים יותר מאיתנו, והם פחות אנשים, אבל זה פשוט באמת עובד לפי חונטות, ממש ככה, וזה כאילו, צריך פשוט להבין את זה, ולהגיד, אני לא משחק את המשחק הזה, אני מבחינתי אין בעיה אתם משחקים את המשחק הזה,
עדי: סבבה,
עשהאל: אני מבחינתי יש לכם עד היום, הייתה לכם משרה מלאה, עכשיו אתם על שתי משרות, יש משרה של כל השאר ויש משרה איטי, אני כל יום הולך להתקשר אליכם שלוש פעמים ביום, שלושה מיילים, להפעיל את כל הקשרים שיש לי, לשלוח אנשים, לדפוק להם בדלת, להשאיר להם מייל, לעשות הכל, לא מעניין אותי כלום, העיקר שנשיג את המטרה. אז ככה, באמת תודה ששיתפת אותנו וליווית אותנו ככה באמת בכל התהליך גם של ההקמה והקבלת האישורים, אני חייב להגיד שזה אחד הדברים הגדולים ביותר שהבאת לשולחן ושאצלחת לעשות לטובת החברה, אני אישית לא אשקר, האמונה שלי באיזשהו שלב בתהליך קצת התערערה אפילו משמעותית, וכבר לא כזה הייתי בטוח שהולך להיות פה שלט בשלב, את יודעת, אני זוכר כמות הסיכומי…
עדי: זה ההבדל, אני הייתי בטוחה.
עשהאל: אני זוכר את סיכומי, יפה, אני זוכר את כמות הסיכומי השבוע שאמרתי, אנחנו עוד עובדים על שלט, אנחנו עובדים על שלט והגשנו בקשה והגשנו בקשה.
עדי: זוכר את הסיכום השבוע שאמרתי להם שקיבלנו אישור? ואז, כאילו, אמרתי לכולם שקיבלנו אישור וזה, והתלהבתי וזה, ואז אתה אומר לי, עדי, לא שלושה מטר, בוא נעשה שש מטר. כן. ואני כזה, אוי, לא, הכל מחדש, כאילו.
עשהאל: ממש ככה.
עדי: אבל באת לזה כבר מניסיון. כן, זהו, למודת ניסיון, ואז זה… ברגע שהוא אמר לי 6 מטר, מ-3 מטר זה בשלט החודש.
עשהאל: אז רק תנסי עוד במרחק נורמלי מהמיקרופון, כי נראה לי המאזינים פה מגבירים ומנמיכים את הווליום. אז, כן, אבל בצדק, חייב להגיד.
אני אשתף ככה לסיום באמת, מה זה בשבילי שלט חוצות כזה? אז קודם כל, אני חייב להגיד שבשנים האחרונות כזה עברתי קצת תהליך עם עצמי, של כמו להיות יותר בטוח בעצמי ובמה שאנחנו עושים פה מעצם הבפנים ולא הבחוץ. אני לא צריך אישור של מישהו, אני לא צריך שיהיה שלט מאוד גדול כדי להגיד, וואלה, יש פה חברת דיגיטל שהיא רצינית. ועדיין, כשהדבר הזה כן היה אתמול באוויר ופתאום יש, זה אשכרה זוהר כל כך חזק, ואני יושב במרפסת בבית שלי, ומהבית שלי במרפסת אני ממש לכיוון המשרד, אני רואה את זה בצורה מושלמת, כאילו, התמונות ששלחתי בקבוצה זה בגדול בר סיימה מהמרפסת שלנו.
עדי: אז,
עשהאל: פתאום אני אומר, בואנה, כאילו, היום זו אבן דרך רצינית, זאת אומרת, לבוא, ואיך קראתי לפרק? צומת עשהאל דיגיטל. אתמול בקבוצה של הוואטסאפ, אז נעמי, אם אני לא טועה, רשמה, תארו לכם שעוד כמה זמן אנשים יגידו, אתה מגיע לצומת עשהאל דיגיטל ופונה שמאלה. זה כאילו דבר ענק, זה דבר גדול. אתם יודעים, יש אנשים שממש כאילו, כאילו, בסוף הם מסיימים את החיים שלהם, וכל מה שנשאר זה האנדרטה שלהם, או בניין שהם בנו, או בית חולים על שמם, או כל מיני דברים כאלה, אז כאילו, בוא'נה, אני אומר לעצמי, אשכרה יש פה עכשיו, כאילו, אמנם אנחנו פעילים 11 שנים, אבל אתמול היה היום הראשון שהצלחנו אשכרה לחבר את הפעילות שלנו לעולם האמיתי, האמיתי. זאת אומרת, לא רק מי שמכיר אותנו מהדיגיטל, אלא גם אנשים סתם עכשיו ברחוב, בן אדם עובר ברחוב, הוא פתאום יכול להגיד לו, אתה מגיע לאסראל דיגיטל ואתה פונה שמאלה, וזה דבר שהוא כן גדול בשבילי, ואני ממש ממש אתמול כזה, כשהייתי במרפסת, אמרתי לעצמי, פאקינג שהיא תיקח לי עוד כמה ימים לעכל את זה בכלל, שהצלחנו לעשות את זה, זה לא מה שאני יכול לעכל באותו רגע.
עדי: אני אמרתי לאימא שלי את זה ככה, אמרתי לה, אימא, אין יותר הבניין של מחסניך שם, זה הבניין של עשהאל דיגיטל עכשיו.
עשהאל: ממש ככה.
עדי: זה בדיוק מה שרציתי להגיד לעשהאל, שהוא אומר, כאילו, אולי ייקח קצת זמן עד שיגידו, אבל וואלה, אנחנו כנראה הולכים להשתמש בזה כבר מעכשיו. אז לא, זה עדיין בניין צהור, אבל תסתכל למעלה ויש שם עשהאל דיגיטל וכאילו.
עשהאל: אגב, יובל, אתמול, אז הייתי בפייסבוק וקודם כל ראיתי את הפרסומים המדהימים שעשית על השלט, ובאמת גם הקופי היה טוב, אם את תסתכלו לשמיים, זה ממש, אני חושב שממש גרם לאנשים רגע לעצור את הגלילה בפיד ולהבין שנייה מה מדובר. סתם שתדעי, גם בינך לביני, הפיד היום בפייסבוק, אינסטגרם, הוא כל כך פרסומי, זה הפך להיות, זה כבר לא רשת חברתית בעיניי זה כבר סתם רשת של כאילו רק פרסומות אין פריים טיים אין כלום אין ריאליטי זה באמת הפך כאילו אני אומר לעצמי בוא'נה למה אני נכנס בכלל למקום הזה זה רק לקבל פרסומות אולי הפרסומות מעניינות אולי הפרסומות מטרגטות אותי באמת ואני אשכרה קהל ליעד אבל זה באמת מרגיש ככה ודווקא בגלל שזה ככה כשמישהו באמת נותן איזה מין פוסט שהוא אשכרה נותן מידע או ערך או משהו שהוא באמת משנה ולא רוצה את הכסף של הבן אדם מולו אלא פשוט נטו אומר, היי, עשיתי ככה, היי, התקדמתי. אז אנשים עוצרים, וכמות החשיפה שהפוסט הזה קיבל היא מאוד מאוד גבוהה. ואחד הדברים היפים שראיתי זה שכשיצאתי מה… הרי התמונות שאת העלית, העלית שתי תמונות, וזה תמונות מהיום, כאילו, שהיה אור בחוץ. ואז כשאני יצאתי מהמשרד, פתאום קלטתי שני דברים שאני יכול לעשות בתמונה, שיגדילו בצורה מטורפת את החשיפה, ותראי איך זה עובד לפי דברים מאוד מאוד ניואנסים. פתאום קלטתי שאם אני אצלם את השלט, אבל בחלק התחתון ביותר בתמונה במצלמה אני אדאג שלא יראו את השלט של מחסני חשמל, אז זה ייראה כאילו הבניין הוא באמת רק של הסייל דיגיטל. וזה פי אלף יותר מרשים. ודבר שני שראיתי זה שאם אני טיפה טיפה אזיז את המצלמה שלי גם ימינה, ולא רק ישר מול הבניין, אז אני גם אתפוס בצד ימין למעלה בפריים את ה-WeWork. ואז יוצא מצב שבגלל שה-WeWork הוא רחוק והסייל דיגיטל קרוב יותר, אז זה נראה כאילו השלט של הסייל דיגיטל הוא בגודל של השלט של WeWork.
עדי: יצא דומה לסרטון שלנו של רכבת ישראל,
עשהאל: במטרה הייתה. נכון, נכון מאוד. כשאתה כאילו לוקח מותגים מאוד מאוד גדולים, וכשאתה שם את עצמך לידם באיזשהו מקום, באיזו השוואה כביכול, אז זה גורם לאנשים להגיד, בואנה, הם באותו, וואו, כאילו מטורף, מה זה, בנק הפועלים, רכבת ישראל, היי נקן, הסייל דיגיטל, נשמע טוב, אני רוצה להיות בחברה הזו. אז כאילו זה סתם, זה ניואנסים קטנים כאלה.
עדי: לא, זה היה צילום מעולה, וגם החושך והשלט שהוא מואר, וכל הסקייליינים שרואים מאחורה של הבניינים שהם מוארים, שמונה מעולה, וראיתי שעשית את זה, ועדכנתי את זה גם בקבוצה שלנו, בקבוצת פייסבוק שלנו.
עשהאל: חזק, שם לא הצלחתי לעדכן מהטלפון אגב, אז זה טוב שעשית את זה, יפה מאוד, אהבתי את ההגדלה של, הגדלת הראש. אחלה, אז כאילו זה באמת ככה בשבילי דבר גדול, אתמול גם היה לי ראיון כזה לאיזה תוכנית מנהיגות שאני עכשיו מתמיין אליה, ואז כזה היא שואלת אותי, מי אתה? זה היה כבר שלב שלישי בראיונות וזה, ועברתי אותו אגב, ואז היא שואלת אותי כזה, מי אתה? מה אתה? וזה, ואז אני כזה מספר לה, בוא'נה, את לא מאמינה, פתאום, היום התקינו פה שלט וזה, ואני מציג לה את השיתוף מסך במחשב שלי, ואני מראה לה את השלט, וכאילו, זה כבר לא קשור בכלל למה קורה מאחורי הקלעים, זה פשוט דבר גדול, כי כשאתה רואה עכשיו PwC על בניין אחד, וווי וורק על בניין אחר, וסמסונג על בניין אחר, וקראון פלאזה על בניין אחר, והסייל דיגיטל על בניין אחר, אתה אומר, טוב, זה חברות טיר 1 במשק, כאילו, זה לא, אם אני פותח שם משרד עורכי דין, אני לא אקבל כזה שלט, זה לוקח זמן, וזה באמת לוקח זמן, וזה באמת דורש גם, אתה יודע, הרי העירייה דרשו מאיתנו המון הוכחות לראות שאנחנו בכלל בגודל, שבכלל אנחנו ראויים לקבל כזה שלט, ועברנו את הבדיקות שלהם בסופו של יום, אז מול עצמי בסוף, כן, זה איזושהי נחת שקרתה לי, ושגם, שאני חייב להגיד גם שקצת הייתי זקוק לזה. כאילו, בסוף אנחנו באיזו עבודה מאוד אינטנסיבית, ולפעמים יש איזו תחושה כזה, שאם אתה לא חלק מהחונטה, אז אתה לא תקבל אישור לשים מסך, ואתה לא תקבל אישור לדברים שדורשים את העירייה או את המדינה,
עדי: ווואלה,
עשהאל: הנה, הצלחנו באמת לעשות את זה, ואני מאוד מאוד גאה על כך, ובאמת רוצה להגיד ככה לסיום, עדי, שבאמת, באמת, באמת, הישג סופר מרשים שלך, אני הייתי רושם את זה ממש בקורות חיים, הצלחתי לארגן את הכך וכך, באמת ענק, מודה לך על כל העשייה ועל כל מה שאת עושה בכללי לחברה, וגם בכללי, באמת רואים שבסוף כשבן אדם עובד עם הניגון הנכון, ושבאמת אכפת לו שהשלט הזה אשכרה יתקיים, והוא פחות עכשיו מתנהל כמו עובד בעיריית תל אביב, אלא יותר כמו בן אדם שמחובר למה שהוא עושה, אז גם אשכרה מצליחים להגיע להישגים הנפלאים האלו. אז, יובל, אני רוצה להודות לך על שהתלווית היום לפרק בטכני, עדי, רוצה להודות לך על זה שהובלת את הפרק וסיפרת לנו על כל התהליך שהיה עם אגף השילוט והארנונה של עיריית תל אביב, והשלט הנחמד של צומת עשהאל דיגיטל, ואנחנו נתראה בפרק הבא. יאללה ביי.
עשהאל: היי חברים יקרים, מה המצב? פרק 84 כבר כאן, בפרק הזה דיברנו על שלט החוצות שהצלחנו להפיק ביגאל אלון 127, צומת עשהאל דיגיטל, מתחילים!
גדלתי בשומרון. קשב וריכוז, המון. כדורגל, מקום ראשון. העיקר, לא לישון. אני בן 10 – הלם. סבא עשה קסם. איך בעצם? 12 – שלוקים קרים. מכירות של החיים. המצב אנוש? היצע וביקוש. 13 – פליירים כל היום. בקור. בחום. קברתי בחול. פוטרתי. למדתי. אמון מעל הכול. 16 – קוסם אמיתי. עסק פגזי. 70 אלף שקל בחודשי השיא. קוסם זה לשחק. לשחק זה לשווק. מקל הקסמים התפרק. עורכי דין. התחלתי לשווק. בפודקאסט שלי אשתף מניסיוני, לשווק ולמנכ״ל ממש כמו עשהאל. בלי פילטר או עריכות. אין סודות. שימו אוזניות. פרק של השמחות.
עשהאל: טוב, אז פרק 84. הפרק הזה נפתח ככה באיזו בשורה יפה. הצומת שבה המשרד שלנו ממוקם התקשתה או התקשט, צומת זו מילה ביחיד וברבים, בזכר נקבה, סליחה. אז בכל מקרה, הצומת בעצם חידשנו אותו בשלט הנחמד שלנו שעכשיו מופיע, עשהאל דיגיטל, יצא מאוד יפה, מאוד מרשים. ואיתי לפרק הזה הבאתי את עדי, שאנחנו הולכים לדבר על כל העניין הזה. היא בעצם זו שהובילה את הפקת השלט. שלום עדי, מה נשמע?
עדי: בסדר גמור, מה שלומך?
עשהאל: הכל מצוין. אז קודם כול, כמה זמן אנחנו כבר עובדים על זה בערך?
עדי: אני הספקתי לצאת לחופשת לידה בדרך.
עשהאל: וגם הילד נולד.
עדי: והילד נולד. מטורף.
עשהאל: כמה זמן בערך?
עדי: סדר גודל של חצי שנה מקצה לקצה, אני רוצה להגיד.
עשהאל: משהו כזה.
עדי: כאילו, אולי טיפה פחות, אבל לא, לא יותר. חצי שנה.
עשהאל: אוקיי. אז אחרי שאנחנו עברנו את התהליך הזה בעצם מקצה לקצה ברמה שכבר השלט באוויר, נדבר גם כמובן על השלבים שנותרו לנו עוד שצריך לבצע. אבל אחרי שעשינו את כל זה, אז ככה אמרתי לעצמי, בואו נקליט לנו איזשהו פרק בנושא של השילוט חוצות, כדי שאם יש פה בן אדם שיש לו איזשהו משרד או אפילו איזשהו חדר בתוך משרד או איזושהי חנות, אז שידע פחות או יותר איך הדברים עובדים מהניסיון שלנו. אז אני ככה אתן איזושהי הקדמה. אנחנו יושבים בבניין ככה ביגאל אלון 127 תל אביב, בניין גדול, בניין מאוד מרכזי, על צומת סופר מרכזית, ואני ככה באמת חשבתי לעצמי, בוא'נה, למה שלא נרים פה איזשהו מסך בתור התחלה? הפנטזיה שלי הייתה מסך ארבעה מטרים על שלושה מטרים או משהו כזה.
עדי: משהו כזה.
עשהאל: כמעט ממש כמו בעזריאלי בערך, לא באמת, הרבה יותר קטן, אבל עדיין, כאילו, מסך גדול, משמעותי, ומהר מאוד ככה הורידו אותי לקרקע ואמרו, הוא שומע, המסך לא יהיה פה, לא משנה מה, בואו תנסה להגיש משהו שהוא קצת יותר סביר. ובסוף, אחרי שבאמת הבנו מה, אחרי שעברנו דרך מאוד משמעותית, הבנו שבעצם אנחנו יכולים להרים פה את ה… במקסימום זה להרים שלט של 6 מטרים רוחב על 60 סנטימטרים גובה, וזה כמובן רק אותיות בתלת-מימד, לא מסך, אלא משהו יותר, זה נקרא אלקטרוני, וזה בעצם מה שהצלחנו בשורה התחתונה. הייתי שמח, ככה, עדי, קצת שתספרי לנו גם קצת על התהליך, קצת על ההבדלים בין מסך לבין אותיות מובלטות בתלת-מימד, דברי אליי.
עדי: אז ככה, הרצון הראשון שלנו באמת היה להביא מסך, למה? כי בעצם אם אנחנו עושים שינוי מיתוגי, או אם אנחנו עושים משהו, אנחנו לא רוצים כל פעם להעתיק ולהדביק שלט חדש, מה שנקרא לבנות מחדש, כל שלט כזה זה עלויות מאוד גבוהות, אז אמרנו, טוב, הדרך הכי יעילה לעשות את זה, זה באמת לעשות את זה עם מסך, ובעצם מבחינת העירייה, מסך נחשב כממש פרסומת לכל דבר, כמו פרסומת שאתה רואה באיילון כשאתה נוסע, אחד לאחד מסך. אז העלות היא גם, החודשית, היא הרבה יותר גבוהה מעלות של שלט רגיל. לצורך העניין, מסך בחודש למטר רבוע יעלה לנו סדר גודל של 500 שקל, והשלט שאנחנו העתקנו הוא סדר גודל של 3.6 מטר רבוע, אז כאילו, זה יוצא מחיר מאוד מאוד גבוה.
עשהאל: רגע, רגע, רגע, אני רוצה שנעשה סדר. העלות למטר ריבועי ארנונה למסך היא 577 שקלים פר מטר. העלות לשלט שאנחנו עשינו היא 80 שקלים למטר.
עדי: נכון.
עשהאל: בואו נשים בצד רגע את הגדלים ואת ה… כאילו, רק שאנשים יבינו רגע שמדובר פה באיזה,
עדי: ממש,
עשהאל: לא יודע, עשירית, שמינית מהמחיר, משהו כזה.
עדי: כן, זה ממש משמעותי, כי בעצם אתה נותן פתח לפרסום של כל דבר, כאילו, הם לא יכולים כל פעם לבוא ולאשר לך את זה. אתה יכול פשוט על מסך להריץ מה שאתה רוצה. ומבחינתם, כמו כל קפיטליסטים טובים, רוצים להרוויח מכל…
עשהאל: אגב, אבל זה לא מה שהפיל את זה.
עדי: זאת אומרת,
עשהאל: אני הייתי מוכן לשלם את ה-577 שקלים למטר. נכון. אני פשוט, מה שהפיל את זה, זה שהם לא היו מוכנים ברמת ה… איך שהעיר נראית, נקרא לזה ככה, שיהיה מסך על כל ה… אפילו איזשהו מסך.
עדי: אז ה-issue היה אחר. ה-issue היה בגלל שאנחנו לא יושבים על קומת קרקע, אנחנו יושבים בקומה ראשונה, אז אנחנו לא יכולים להקים מסך.
עשהאל: אבל גם אם היינו קומה ראשונה, לא היינו יכולים להקים מסך.
עדי: קומת קרקע?
עשהאל: כן.
עדי: אבל תראה היום, מחסני חשמל, יש להם מסך שם.
עשהאל: אין להם מסך. יש להם מסך פנימי בתוך ה… נכון. אז אני לא דיברתי על מסך פנימי, אני מדבר על מסך, כמו שאת רואה, על עזריאלי, מסך חיצוני, כאילו, מסך חוצות, מה שנקרא. מה שהיום מחסני חשמל מתחתנו עושים, שיש להם בתוך החנות איזשהו מסך שלא רואים אותו טוב בשיט, הוא ממש…
עדי: דרך אגב, אני גם חושבת שזה שכל ההתעסקות עם הבירוקרטיה והגשת טפסים והבקשות ועירייה וכל הגורמים האלה שערבתם, אני מרגישה שאתם פגעתם במחסני חשמל, כאילו, בצחוק כזה, כי אני חושבת שהשלט שלהם מצטמצם, נכון? כאילו…
עשהאל: יש מצב, לא התכוונו כמובן, זה הכל תוצר שקרה, אולי, אולי בקשר, אולי לא.
עדי: כאילו, נראה לי שיש מצב שזה האיר שם את ה… פוג דה בר.
עשהאל: יש סיכוי, אבל באמת אני חייב להגיד שזאת לא הייתה המטרה, ומעולם לא,
עדי: כאילו,
עשהאל: מבחינתי, שיצליחו, שיעשו כמה שיותר גדול והכל סבבה, ושלום גם יובל, מה נשמע? מה קורה?
עדי: שלום.
עשהאל: הם אפילו לא ידעו שאת פה. אז אחלה, על הכיפאק.
עשהאל: אז בוא ניגע רגע בעוד איזושהי נקודה שבעיניי היא ככה באמת החשובה ביותר בפרק. בסופו של יום, כשאני רציתי לעשות את ה… עוד את השלט של המסך, כן? אז הייתי צריך לקבל אישור מבעל הנכס, ובעל הנכס לא הסכים לאשר בשום צורה ובשום שלב, וכאילו, כל כך הייתי צריך להתעקש על זה מולו.
עדי: אבל מעניין אותי, מה עשה לו את השיפט? כי בסוף הוא אמר לך לא.
עשהאל: אני אגיד לך את האמת, אני קראתי את המיילים…
עדי: נכנסת מהארובה?
עשהאל: כן. אני קראתי את המיילים שלנו בהתכתבות על הדבר הזה ממש לפני כמה ימים, ויש שם שרשרוש של איזה 32 מיילים, שבו הוא כותב לי בכל דרך אפשרית למה זה לא אפשרי, ואני כאילו רושם לו בחזרה, אני צריך להצדיק מול הדירקטוריון את הפעולות שלי, ואני חייב לאשר את זה, ופה, וכל מיני דברים שאני אומר לו, כל דבר שצריך להגיד, העיקר שיגיד לי, יאללה, סבבה, אני מאשר. ואחרי 32 מיילים, מלחמת התשה שלא נגמרה, הוא פשוט רשם לי משהו בסגנון של אם אתה, מה שנקרא, אם החסם שלך באמת זה אני, אז רק לצורך העניין, אני מאשר לך, בוא נראה שנייה מה יהיה. זה פחות או יותר מה שהוא…
עדי: הוא לא האמין שזה קורה לו.
עשהאל: כן, הוא לא האמין. אגב, גם כאילו, את יודעת, גם כשאנחנו הבנו כבר שזה לא יכול לקרות, אז ניסינו להתאגד פה כל הבניין, תחת איזה קבוצת וואטסאפ, ולהגיש את זה כזה בסוג של לבנות פה איזה שלט כזה גדול בכניסה של הבניין, שיציג את כל החברות בבניין, או כי זה אמרו לנו שזה כן יכול להתאפשר,
עדי: וכזה. כן, זה חלק מהאופציות.
עשהאל: ואחרי שבאמת ניסינו גם לעשות את זה, וראינו שגם כאן מערימים עלינו מלא מלא קשיים, ובעל הבית לא משתף פעולה, והארנונה לא משתפת פעולה, ואף אחד לא בדיוק רוצה שזה יקרה, חוץ מאיתנו בגדול, אז כאילו בגדול כולם כבר התייאשו, ורק אנחנו המשכנו עוד לדחוף לטובת הדבר הזה. אבל בסופו של יום, כשמישהו בא ואומר לי ש, היי, זה לא אפשרי, אז אני כאילו, מבחינתי זה מדליק לי את כל הנורות, ואני כזה, אוקיי, אז סימן שיש פה ערך גבוה, אם כן נצליח, ואין מצב שזה לא אפשרי, בואו נקיים את זה. ובאמת בעל הבית באיזשהו מקום, הוא פשוט התייאש ממני, כבר לא היה לו כוח אלא יותר, הוא רואה שכל בוקר הוא מקבל שלושה מיילים בנושא, ואני לא משחרר, ואני מתקשר, והוא לא עונה, והוא עושה לי אדום, וכאילו, אבל אני לא מעניין אותי, אם אני רוצה שיהיה שלט, אני מבחינתי אעשה את כל מה שאני רק יכול כדי שיהיה שלט. כל הסיפור של ההתנהלות מול מחלקת שילוט, אז עדי, את עשית את זה במאה אחוז, אני לא דיברתי מעולם עם מחלקת שילוט, ואני חושב שעשית את זה גם בצורה מופלאה, זו ממש אחת החוזקות המשמעותיות שאת יודעת לעשות, זה גם באמת מה שלא רק מול מחלקת שילוט, אלא בכללי, כל הביורוקרטיות וכל ההתנהלות מול גופים כאלו ואחרים, במיוחד ככל שהגוף יותר סתום, ככה את יותר טובה. בואי תספרי לי קצת על ההתנהלות מול מחלקת השילוט.
עדי: אז במחלקת שילוט יש…
עשהאל: של עיריית תל אביב.
עדי: של עיריית תל אביב, כן. יש שני, נקרא לזה, אנשים שונים. יש את האנשים שמתנהלים מולך, שירות לקוחות, אם תרצה, ויש את האנשים שאשכרה מאשרים והוועדות וכל הדברים האלה. אז כשאתה מתקשר אליהם בטלפון, הם אומרים לך, אה, כן, אבל זה לא קשור אלינו, אז תשלחי להם מייל. וכש… אם אתה מספיק מתעקש, שזה דבר שאישית אני למדתי ממך, אז אם אתה מספיק מתעקש, גם אם הם לא רוצים לענות לך, אין להם ברירה. כאילו, אתה שם אותם פשוט עם אקדח לרקה, ורק אז הם עונים לך. אז בעצם, כל פעם ששלחתי להם מייל, הייתי צריכה להתקשר, ולהרים טלפון, ולוודא שהם קיבלו. עכשיו, למדתי את זה עם הזמן. אם תשים לב, בהתחלה לקח סדר גודל של בין שבועיים לחודש, עד שהם עלו לכל מייל שלי.
עשהאל: נכון.
עדי: נכון, ואז אתה כזה, עדי, נו, מה עם זה? עדי, נו, מה עם זה? אמרתי לך, שלחתי להם מייל, כאילו, אני מחכה לתשובה מהם. בדיעבד, הייתי צריכה לעשות מייל טלפון, מייל טלפון, מייל טלפון, כי רק ככה הייתי מצליחה לקדם את זה יותר מהר. אז חלק מהשישה חודשים האלה, אשמתי הבלעדית, כאילו, אני לא הבנתי את האירוע, את גודל האירוע, מה שנקרא. אבל ברגע שהבנתי, אז כל פעם ששלחתי להם מייל, כאילו הרמתי להם טלפון, מי שרוצה כוכבית 30-13, הרמתי להם טלפון ובעצם מה שנקרא, וידאתי שהמייל שלי הגיע. וגם יום אחרי, הרמתי להם טלפון, היי, אתמול שלחתי לכם מייל, מה עם זה?
עשהאל: איך עוד לא קיבלתי תשובה?
עדי: איך עוד לא קיבלתי תשובה? וברגע שהם הבינו שהם נפלו פה על פלופית, כאילו, אז הם הבינו שהם עונים לי במייל מאוד מאוד מהר. לדוגמה, אתמול אמרתי להם, היי חבר'ה, טוק טוק טוק, התקנו את השלט, תבואו לבדוק אותנו. עכשיו, זה תכלס, אני לא יודעת אם זה קשור אליי או קשור לעובדה שזה אינטרס שלהם, אבל הם ענו לי באותו הערב. כאילו, אני שלחתי להם בחמש בערב, שש בערב, והייתה תשובה. אז או שהם הבינו שאני מפלופית מספיק, או שהם, פשוט זה אינטרס שלהם כדי לשלם על הכסף.
עשהאל: אני חושב שהאופציה הראשונה היא יותר הכיוון.
עדי: אני מקווה, אני כאילו… תשמעי,
עשהאל: בהתחלה, שוב, מבחינת העיריית תל אביב, זה עובדי עירייה, זה הכל עובדי ציבור כזה, זה… הם מבחינתם, אל תשגיד לנו את השכל, כמו בהתחלה, הם עשו לנו חודשים שלמים של פשוט הכל לא מאושר, ואתם מדמיינים בעמידה, ועלק, אני חשבתי עוד להפעיל איזה קשרים וחרטות, כאילו, כל מי שלא ניסיתי להפעיל אמר לי, אחי, זה לא יקרה, תוותר, לא יאשרו לך, אין סיכוי, כאילו, כלום לא עזר, חוץ מבאמת ההתעקשות שלך, והחתירה למטרה, וההבנה שכאילו, מבחינתך, אין בעיה, אתם לא יוצאים לנו את זה למייל, בסדר, כל בוקר, צהריים, ערב, ואתם תשמעו ממני, מה שנקרא.
עדי: כן, ממש חפרתי להם, וגם, כאילו, כל הטלפונים האלה, זה כל פעם אני הבנתי משהו חדש בתהליך. לצורך העניין, מסך, אז הבנתי שזה רק בקרקע, לפחות בבניין שלנו, כל בניין זה משהו אחר, ושלא ייקחו אותי הצופים שלנו כזה.
עשהאל: נכון, את צודקת, אני רק אדייק, מסך שהוא מעבר לזכוכית, זאת אומרת, שהוא בתוך העסק, והוא לא חיצונית על הבניין.
עדי: נכון. אז מסך, יש מגבלות כאלה, שלט אמיתי עם כיסוי מאחורה כזה, יש מגבלות אחרות, וכל מקום אחר של הבניין, יש מגבלה אחרת. נגיד בגג, אז המגבלה הייתה שצריך להציג את זה באותיות נפרדות, ובלי שום משהו מאחורה. בלי…
עשהאל: מרקע.
עדי: בלי רקע כזה, בדיוק, בלי רקע כזה מאחורה, כי פשוט כנראה עניין של נראות, ואת זה מהנדס העיר צריך לאשר, וכל מיני דברים כאלה, אדריכל העיר, או משהו כזה.
עשהאל: עוד עובד ציבור שמתבטל.
עדי: שמשלמים לו המון כסף והוא לא עושה כלום.
עשהאל: כדי שהוא יתבטל, כן. כן,
עדי: אבל בסופו של דבר, הבנתי שהמגבלה של הבניין שלנו, זה שהאותיות לא יכולות להיות בגובה של כמו כל הבניינים, הן צריכות להיות נמוכות, יותר, הן צריכות להיות 60 סנטים במקום 80 סנטים בכל שאר הבניינים. ושאני, המגבלה היחידה שלי, שאני לא תופסת יותר משליש מהבניין. כאילו…
עשהאל: ברוחב.
עדי: ברוחב של הבניין, בדיוק. אז אני יכולה מבחינתי לעשות גם 8 מטר או 10 מטרים, כמובן בכמה שאנחנו רוצים, אבל צריך להתאים את זה גם לעניין של הגובה של האותיות. ואז בגלל זה בחרנו 6 מטרים על 60 סנטים.
עשהאל: אוקיי. סבבה לגמרי. כשאנחנו הבנו כבר שיש לנו אישור לעשות את זה, אז בעצם ניסיתי רגע להבין כמה הולך לעלות לנו הסיפור הזה. כמה הולכת לעלות ההפקה, קודם כל, של השילוט הזה, לפני שאני מדבר על ארנונה, שעל זה כבר דיברנו. ואמרתי, טוב, בואו נחפש בגוגל. ואחד הדברים היפים שראיתי בתהליך הזה זה שלקח לי, בהתחלה חיפשתי משהו בסגנון של חברת שילוט חוצות או משהו כזה, ואז ראיתי שאני מקבל תוצאות לא מדויקות, ואז כאילו ככל שעברתי בתוצאות וביקרתי באתרים, ככה פתאום קלטתי שזה נקרא שילוט באותיות תלת מימד מוארות, משהו כזה. זאת אומרת, לאט לאט הבנתי מה בכלל מילת המפתח שאני צריך לחפש בגוגל. ואז בסוף, כשחיפשתי באמת את המילים האלו, אז הגעתי לאיזשהו אתר שהיה נראה לי ממש אחלה, התקשרתי, וגם התהליך מולם היה מאוד מאוד מעניין, זאת אומרת, התקשרתי ישר, דקה של שיחה, אפילו לא, אמרה לי, צלם לי את הבניין, שלח לי לוואטסאפ, נתקדם משם. היא בעצם שלחה אותי לעשות שיעורי בית בדקה של שיחה.
עדי: נכון.
עשהאל: עפתי על זה רצח, ישר יצאתי מהבניין, יש לבחירות. יפה מאוד. יצאתי מהבניין, צילמתי אותו, חזרתי אליה, שלחתי לה לוואטסאפ. לא עברו חמש דקות, אני לא מגזים, שלחה לי כבר PDF עם הצעת מחיר, מבחינתה כאילו זה התהליך, אתה רוצה, תגיד שאתה בעניין. עכשיו, לא רשום על הצעת המחיר כלום, לא את כמה רוחב ולא את כמות האותיות ולא. אמרתי, טוב, נגיד, עכשיו ההצעה שם הייתה סדר גודל של 17.5 פלוס מע״מ, כולל ההתקנה, כולל הכול. למילים אסייל דיגיטל. ואז פתאום גילינו שמאשרים לנו רק את חצי מהכמות של 3 מטרים, ואז היא שלחה הצעה חדשה של איזה 11.5 פלוס מע״מ. ואז אמרתי, טוב, זה סכומים שהם נחשבים גדולים, בסדר? ולא רק שהם נחשבים גדולים, גם זה לא כמו לקבל שירות נגד מחברה. כשאני עכשיו למשל בוחר את הפסיכולוג שלי, או את המשווק שלי, או את המנקה שלי, אז זה לא מוצר שהוא בסוף אותו דבר. זאת אומרת, אחד ייתן לי שירות טוב, אחד ייתן לי שירות לא טוב, אחד ינקה טוב את הבית, אחד לא ינקה טוב את הבית. לכן יש הבדל. אז לפעמים שווה לשלם יותר בשביל לקבל שירות טוב יותר, או מתאים יותר, או מדויק יותר. אבל כשאתה קונה מוצר, נגיד עכשיו אני קונה את העט הזה או את המחברת הזו או שלט בבניין אז אין כאן עניין של, יש קצת עניין של שירות אבל אחרי שהוא מוקם אז הוא מוקם אז אמרתי טוב בוא נקבל עוד הצעת מחיר. ואז פניתי לאיזשהו חבר שהפנה אותי לאיזה בן אדם שיודע לעשות את זה והוא נתן לי הצעת מחיר של למעלה מ-40 אלף שקל על אותו דבר אז אמרתי משהו פה מוזר טוב ביקשתי מעדי שתיקח את המפרט שקיבלנו מהבחור השני ותוודא עם החברה הראשונה שהם באמת מתכוונים לעמוד בכל מה שרשום כאן כי כאילו אמרתי לך ההצעה הראשונה שקיבלנו הייתה מאוד מאוד בסיסית כזאתי בלי פירוט בלי כלום. עדי חוזרת אליי ואומרת לי תקשיב כן זה בדיוק אותו דבר אחד לאחד הם מתחייבים על הכל ואין בעיה להכניס את זה בהצעה והכל. ולמעשה החלטנו ללכת על החברה הזולה יותר כי הרגיש לי שלשלם 40 ומשהו אלף שקל על שלט ואני יכול את אותו דבר לקבל ב-17 לא יודע הרגיש לי כמו מה שאני רוצה לנסות לראות רגע איך אני עושה את זה בגרסה המצומצמת יותר ואני חייב להגיד שבדיעבד השלט יצא מהמם ברמות קשות הם הגיעו באמת בזמן.
עדי: השירות שלהם גם מצוין. כל היה מעולה. אתה לא התנהלת מולם לאחר מכן אבל אני התנהלתי מולם וכל הודעה שאני שולחת להם לא עוברות חמש דקות ויש תשובה כאילו לפעמים יכול להיות שהם מפספסים וזה קרה לי איזה פעמיים שלוש אבל באמת רוב הפעמים שלחתי הודעה קיבלתי תשובה גם עכשיו ביקשתי מהם משהו והם החזירו לי די מהר באמת היה מאוד מאוד כיף להתנהל מולם.
עשהאל: מדהים.
עדי: ברמתי.
עשהאל: איזה כיף. אגב אני רוצה לדבר שנייה על הנקודה שבסוף אישרו לנו את השלט אבל אישרו לנו שלושה מטרים רוחב. ואז כאילו בשלושה מטרים רוחב שאני הולך רגע לקבל הצעת מחיר אז אומרים לי תקשיב אתה לא יכול להכניס אסייל דיגיטל בשלושה מטרים כי תחשוב שכל אות נגיד היא 50 סנטימטר רוחב אז יש לך פה חמש-שש אותיות שייכנסו לא יותר ואז היינו חייבים להגדיל את זה לשישה מטרים רוחב ואז אני פונה כאילו לאיזה בן אדם שאני מכיר בעירייה ואומר לי תקשיב אין סיכוי לא ייתנו לך לא פה לא שם וכאילו במילים אחרות הבן אדם שאחראי על מחלקת השילוט בעיריית תל אביב אומר לך לא יקרה ועדי אומר לה, תקשיבי, לא נראה לי שזה יעבוד. הוא אומר שזה לא אפשרי וכאלה, ואז עדי אומרת לי, למה? אני אדבר עם מחלקת השירות, השילוט בעצמי והכול, ואת הולכת ומדברת, ותוך יומיים אומרת לי, קיבלנו רישיון לשישה מטרים רוחב. זאת אומרת, המסר המרכזי פה זה שאם מישהו אומר לא, זה לא אומר שזה לא. זה אומר בסך הכל שאתה עומד מול הבן אדם הלא נכון, שלא מעוניין לעזור לך, שלא מעוניין לאשר לך, וזה לא שכל לא יכול להפוך לכן, אבל המון המון המון לואים יכולים להפוך לכן, ואפילו כן מסימן קריאה.
עדי: כן, לגבי זה, אני גם, בהתנהלות, כאילו, ביקשת באיזשהו שלב שאני אקח את זה, ולקחתי את זה, את הבן אדם הזה שיש לך מהעירייה, וההתנהלות מולו הייתה כאילו, אני צריכה לרדוף. ושם כבר הבנתי שמשהו לא זה, ואמרתי לך,
עשהאל: יאללה,
עדי: בוא נלך נגיש במקביל לשילוט, כאילו, ואמרת לי, לא, לא, הוא בטוח יעזור לנו. אמרתי, טוב, עשהאל כנראה יודע מה הוא אומר, והתנהלתי מולו. בסוף, בשורה התחתונה, בזבזתי עליו כמה ימים, וקיבלתי את הלא, כמובן, כי כל הזמן גם הצקתי לו, והוא הבין שאני הולכת להציק לו, והבין שאין לו כוח להתעסק איתי, אז ישר אמר לי,
עשהאל: לא,
עדי: בכלל, לדעתי הוא אפילו לא דיבר עם האדריכל של העיר, כי בסוף הגשתי בקשה לשילוט, ותוך יומיים היה לי אישור.
עשהאל: זה חונטה, ככה המדינה שלך עובדת. אני אסתיר לך, אתה תסתיר בשבילי. כאילו, כל אחד פשוט מבין שהם באמת לא רוצים לעבוד, באמת, הם לא רוצים לעבוד. הם הגיעו לאיזה תפקיד טוב בעיריית תל אביב, לא מעניין אותם העסקים, ולא מעניין אותם עדי, ובטח לא מעניין אותם אסאיל דיגיטל, מעניין אותם נטו, כמה שפחות לעבוד, כמה שיותר לעשות חיים, להמשיך לקבל את המשכורת.
עדי: כמו שהתחלתי להציק לו, כאילו, הבנתי שאני לא אקבל את האישור הזה. הבנתי.
עשהאל: תקשיבי טוב, הבן אדם הזה לא אמר לנו כן על כלום, הוא רק גרם לי להאמין שאני צריך לחכות כמה ימים, כדי שיהיה לי תשובה כזו או אחרת, ובסוף הוא רק בזבז לנו את הזמן. כאילו, יש מצבים בחיים לפעמים, כמו במצב פה, שצריך פשוט להבין שזה לא הולך ללכת בדרך הקלה, ואנחנו הולכים להיות לא נעימים להרבה אנשים בדרך, כדי לקבל את ה… כדי להיות האחד מהמאה, שאשכרה גם עובדים ואומרים, טוב, נפיק לך את הרישיון כי אתה פשוט לא תשחרר אותנו.
עדי: נכון.
עשהאל: זה הזיות, זה פשוט הזוי.
עדי: אני אפילו קיבלתי פעם אחת טלפון מהמחלקת שילוט עצמה, לא מהשירות לקוחות, ואמרו לי, מה את רוצה? באמא שלך תשחררי אותנו, מה את רוצה? אמרתי לה, אני רוצה ככה, ככה וככה, היא אמרה לי, אין בעיה, מחר יאושר לך,
עשהאל: כאילו. טוב שלא יציעו לך מעטפה מתחת לשולחן ותשחררי אותנו.
עדי: כן.
עשהאל: מטורף לגמרי.
עדי: זה היה יכול להיות נחמד, אבל…
עשהאל: פשוט הזוי, פשוט הזוי. חבל שאנשים רציניים לא עובדים במקומות הציבוריים ובעבודות הציבוריות, זה באמת, זה פשוט הזוי. בחרנו בצבעים לבן וצהוב, ולא כי המיתוג שלנו הוא לבן וצהוב, יכול להיות שנשנה את זה לשם וכאלה, אבל בגדול זה פשוט בגלל שהבנו שבלילה אלו שני הצבעים היחידים כמעט שאשכרה רואים. וזה גם באמת נכון, תסתכלי על השלט נגיד של קראון פלאזה שהוא באדום, כמעט לא רואים אותו בכלל, כאילו, וכל ה… כאילו, אין מה לעשות, אז החלטנו לעשות את זה בלבן ובצהוב, כי באמת אלו הצבעים שרואים. כמו כל דבר אחר בחיים, גם הקטע של ההתקנה של השלט עצמו, אנחנו נבוא, ואין דבר כזה שאני עכשיו אומר להם, אה, תעדכנו אותי שסיימתם להתקין אותו. לא. ברגע שמגיע הבן אדם, כמו כל דבר אחר בעסק או בחיים, אני הולך ואני עומד לידו בהתקנה מההתחלה עד הסוף. אני לרגע אחד לא נותן לו לעשות דבר אחד בלי שאני שם, לדוגמה.
עדי: אתמול היה…
עשהאל: היו כמה. דבר ראשון, הם שמו את האותיות קרובות, את המילים, שתי המילים קרובות אחת לשנייה.
עדי: וזה עוד אחרי שאני אמרתי להם, תקשיבו, אני רוצה שיהיה רווח, כי זה בלילה זה זוהר, לא יראו את זה אם זה יהיה צמוד אחד לשני.
עשהאל: כן, עכשיו הם גם, אתה רואה גם שהם סיימו כבר להבריג את כל האותיות פנימה, כאילו, והכול, ואתה אומר, לא, לא יהיה, כאילו, אתה עכשיו תעזיז את זה עשרה סנטימטרים ימינה, וזה מה יש. מצידי, גם אם זה לא יהיה מספיק טוב, אתה תעזיז את זה עוד עשרה סנטימטרים ימינה. או עוד דוגמה, מתקינים את הכל והכל סבבה, מגיעה השעה שקיוונו את השעון, הרי זה עובד עם שעון שבת, כי לא רוצים שהשלט יהיה דולק כל היום, כי אז זה פשוט גומר אותו, הוא צריך מנוחה באיזשהו מקום. אז עשינו שעון שבת, אז כאילו אנחנו מגיעים כזה בשעה בערב אחרי שהתקנו את זה, והשלט לא דולק. אני כאילו אומר לעצמי בלב, אין, אין סיכוי ש… כאילו, פשוט מישהו פה מטומטם, אין מה להבין.
עדי: מה היה השיעור שלך?
עשהאל: עולים את ואני לגג, מסתכלים על השעון שבת, באמת עשו אותו כמו שצריך כביכול, זאת אומרת, עשו את השעות כמו שביקשתי, שיידלק בשעה, לא יודע, 5-6 בבוקר, ייכבה בשעה 5-6 בערב, משהו כזה, אבל השעון עצמו לא כיוונו אותו לשעה הנכונה, זאת אומרת, הוא מבחינתו בשעה 6 וחצי בערב, מראה שהשעה איזה 2 בלילה או משהו כזה. כאילו, די, כמה מטומטמים אתם יכולים להיות?
עדי: כאילו, one job, one job.
עשהאל: זה ככה בכל דבר, והחוכמה שלנו כמנהלים, כמנכ״לים, כאנשים שמובילים את החברה שלנו, זה להבין שזה המצב, להבין שזה הממוצע בעולם בכללי ופשוט להיות שם השוטר שמוודא בבקרה שהכל קורה כמו שצריך. אז אני עולה למעלה ומתקן את השעון ופתאום השלט אשכרה דולק. אז כל הקטע הזה של ה-להיות עם האנשים, לוודא שזה דברים שחייבים לעשות אותם וזה קצת מצחיק, כי יום לפני, אז תיאמנו עם איזה טכנאי שיבוא ויתקן את המכונת שטיפה שיש לנו פה במשרד, ואז כאילו הוא מסיים את ה-אני לא ידעתי מזה, ואז כאילו אני רואה שהבן אדם, פתאום אני רואה אותו כזה מתקן את המכונה, אמרתי, סבבה, ובערב אני כזה רואה שהוא כבר לא נמצא, אלא הוא הלך פשוט בלי להגיד שהוא סיים והכל, ואז אני בודק אם המכונה עובדת, והיא לא עובדת. מפתיע. ברור. מה זאת אומרת? עכשיו, מה מצחיק? שלא יכול להיות שהוא גם בדק שהיא עובדת אחרי שהוא תיקן אותה, כי הוא לא מילא מים. זאת אומרת, אני מסתכל על המכונה, אני רואה שהיא ריקה ב-100%, אני אומר, איך יכול להיות שהבן אדם סיים את העבודה ועוד אומר לי שהכל סבבה, אם הוא אפילו לא מילא מים, וראה שהיא בכלל שוטפת. ואז אני ממלא מים, והיא לא שוטפת, הפלא ופלא. אז הנה, עוד פעם קוראים להם, ואז כשעכשיו בפעם השנייה שאנחנו קוראים להם, אז הלכתי למי שאחראי אצלנו במשרד על הנושא הזה, ואמרתי לו, אתה, כשאתה מתאם בן אדם למשרד להגיע לעשות מה שזה לא יהיה, אתה איתו באותו יום, לא מעניין אותי מה, מצידי תגיע מאילת למשרד, זה מה שצריך לעשות. אין דבר כזה שבעל מקצוע מגיע למשרד, והוא מבצע את העבודה בעצמו, והולך. אין חייה כזאתי. עד שאנחנו לא בודקים אותו אלף פעם לרוחב, לאורך, באלכסונים ובהפוכים, הוא לא הולך. וזה המסר המרכזי פה, שבסוף, נכון, אנחנו משלמים כסף לארנונה, ולשילוט, ועל הרישיון, ונכון, אנחנו משלמים כסף לחברה שמבצעת, ולבחור מהמנוף סל הזה, והכול נכון. אבל עד שאנחנו לא נותנים את ה-V, האישור הסופי, שבאמת הדבר הזה בוצע כמו שאנחנו רוצים, אנחנו לא זזים מהמקום, אנחנו צריכים לבקר את התהליך מקצה לקצה. אז ככה…
עדי: אם היינו יכולים, היינו גם מבקרים את העובדה שזה נדלק, אבל זה היה בשעת הצהריים שהם סיימו, וזה פשוט לא היה אפשרי לעשות את זה.
עשהאל: ממש ככה.
בואי נדבר קצת על הדברים שעוד נותרו לנו לעשות אחרי שהשלט הותקן ועובד והכול.
עדי: אז בעצם, אחרי שהשלט מותקן, אתה לא יכול פשוט, זהו, סיימתי את התהליך, אני זה. אתה צריך לדווח למחלקת שילוט שהשלט הותקן. למה? בעצם הם צריכים להביא מהנדס, שיבדוק את השלט שמותקן בדיוק כמו שהם לפי הרישיון, אחרת הרישיון שלך לא תקף. זה שיש לך רישיון עכשיו, זה לא אומר שאנחנו, אוקיי, אנחנו מחכים למהנדס הזה, הוא צריך לתאם איתי הגעה, הוא יגיע לכאן, הוא יאשר לנו את הדברים, ובעצם רק אז אנחנו נוכל לקבל את האישור הסופי, ובעצם אז רק נשלם לארנונה. דבר נוסף שצריך לשלוח למחלקת שילוט, זה בעצם אישור קונסטרקטור, בעצם אישור של מי שהתקין את הדבר הזה, שהוא מאשר שהכל עודכן כמו שצריך, ושזה בטיחותי, והכל בסדר, כי בסוף אני ואתה לא מהנדסים, ואני בטוחה שכאילו…
עשהאל: שחס ושלום לא תגיע רוח חזקה.
עדי: בדיוק, ותעיף את זה על מישהו, ובסוף אנחנו נהיה אקאונדבול, כאילו. אז זה גם מטעם העירייה, שהם צריכים גם את זה לאשר. בסופו של דבר, אני מאמינה שאחרי המהנדס, שהוא יגיע והכול, אז אנחנו נוכל לפתוח את השמפניה, אבל כרגע אנחנו פותחים שמפניה בלעדיהם, אז זה…
עשהאל: אורייט, אורייט. בסדר גמור. תגידי, עדי, יש עוד משהו שהיית רוצה לשתף, שאולי למדת מהתהליך של השלט הזה? את יודעת, יש פה את החבר'ה איתנו בבניין, כל מיני עסקים איתנו בבניין, שכשבאו להתקין את השלט הזה, הם כאילו כמעט נפ… להסתכל על ההתקנה ושעתיים כאילו רק עומדים ומסתכלים, כי הם פשוט לא הצליחו להכיל ולהאמין שהם הפסידו את זה, וכאילו שהם ויתרו על זה, ושהם, כאילו, הם ויתרו על זה, אבל במקום של כמה זמן עוד אפשר לבזבז על הדבר הזה? כמה שיחות עוד נעשים עם אגף העירייה, השילוט, החרטוטים, הבחור הזה, הבחור ההוא? כי בסוף זה כאילו לא קורה, ואז הם פתאום קולטים שמי שהתמיד ומי שלא ויתר, ניצח.
עדי: אין לה טיפה.
עשהאל: אין לה טיפה חוצבת בסלע מכוח עוצמתה, אלא מכוח התמדתה, חד משמעית. אז יש עוד איזה מסר או משהו שהיית רוצה ככה להעביר, לנצל את הבמה?
עדי: תראה, שני המסרים שלי מהאירוע הזה זה באמת אין לה טיפה, והשני זה אם אומרים לך שהדלת לא פתוחה, אז תיכנס מהחלון, ואם החלון לא פתוח, אז תיכנס מהמרפסת האחורית, ואם המרפסת האחורית לא פתוחה, תיכנס מהארובה, ואם הארובה חסומה, אז תדאג לעשות מה שאתה יכול כדי לפתוח אותה ולהיכנס.
עשהאל: תיקח, תלך, תעשה מילואים בהנדסה, תקבל D9, תקח את ה D9, סע ליגל אלון 127, ותשבור את אימא של הקיר הזה, ותלפץ את האימא שלהם. מה זה החרטא הזאת? מה זה? לא הבנתי כאילו. רגע, ואם הייתי חבר של הבחור הזה, אם הייתי אח של הבחור הזה ממחלקת…
עדי: אם הייתי חבר של ההוא מהשילוט, כנראה שהיינו סוגרים את זה בחודש.
עשהאל: היינו מקבלים גם את המסך, את מבינה את ההזיות?
עדי: חד משמעית.
עשהאל: פשוט הזיות, כאילו באמת צריך לדאוג שאנשים רציניים וטובים יהיו במקומות, דווקא במקומות של הכספי ציבור, ושל עיריות, ושל מדינה, כי זה פשוט הזיות, נותנים בעצם לחתול לשמור על השמנת וזה באמת גם נראה ככה, אני מתבייש בתהליך שעברנו מול האנשים השונים שם, ואת יודעת, חצי שנה לקבל פאקינג רישיון לעסק, כאילו שאנחנו על כמעט כל הקומה הראשונה פה שלנו, ואנחנו מספיק גדולים, ואין שום סיבה שלא נקבל. יש פה עסקים סביבנו שיש להם כבר שלטים בחלק העליון של הבניין, והם קטנים יותר מאיתנו, והם פחות אנשים, אבל זה פשוט באמת עובד לפי חונטות, ממש ככה, וזה כאילו, צריך פשוט להבין את זה, ולהגיד, אני לא משחק את המשחק הזה, אני מבחינתי אין בעיה אתם משחקים את המשחק הזה,
עדי: סבבה,
עשהאל: אני מבחינתי יש לכם עד היום, הייתה לכם משרה מלאה, עכשיו אתם על שתי משרות, יש משרה של כל השאר ויש משרה איטי, אני כל יום הולך להתקשר אליכם שלוש פעמים ביום, שלושה מיילים, להפעיל את כל הקשרים שיש לי, לשלוח אנשים, לדפוק להם בדלת, להשאיר להם מייל, לעשות הכל, לא מעניין אותי כלום, העיקר שנשיג את המטרה. אז ככה, באמת תודה ששיתפת אותנו וליווית אותנו ככה באמת בכל התהליך גם של ההקמה והקבלת האישורים, אני חייב להגיד שזה אחד הדברים הגדולים ביותר שהבאת לשולחן ושאצלחת לעשות לטובת החברה, אני אישית לא אשקר, האמונה שלי באיזשהו שלב בתהליך קצת התערערה אפילו משמעותית, וכבר לא כזה הייתי בטוח שהולך להיות פה שלט בשלב, את יודעת, אני זוכר כמות הסיכומי…
עדי: זה ההבדל, אני הייתי בטוחה.
עשהאל: אני זוכר את סיכומי, יפה, אני זוכר את כמות הסיכומי השבוע שאמרתי, אנחנו עוד עובדים על שלט, אנחנו עובדים על שלט והגשנו בקשה והגשנו בקשה.
עדי: זוכר את הסיכום השבוע שאמרתי להם שקיבלנו אישור? ואז, כאילו, אמרתי לכולם שקיבלנו אישור וזה, והתלהבתי וזה, ואז אתה אומר לי, עדי, לא שלושה מטר, בוא נעשה שש מטר. כן. ואני כזה, אוי, לא, הכל מחדש, כאילו.
עשהאל: ממש ככה.
עדי: אבל באת לזה כבר מניסיון. כן, זהו, למודת ניסיון, ואז זה… ברגע שהוא אמר לי 6 מטר, מ-3 מטר זה בשלט החודש.
עשהאל: אז רק תנסי עוד במרחק נורמלי מהמיקרופון, כי נראה לי המאזינים פה מגבירים ומנמיכים את הווליום. אז, כן, אבל בצדק, חייב להגיד.
אני אשתף ככה לסיום באמת, מה זה בשבילי שלט חוצות כזה? אז קודם כל, אני חייב להגיד שבשנים האחרונות כזה עברתי קצת תהליך עם עצמי, של כמו להיות יותר בטוח בעצמי ובמה שאנחנו עושים פה מעצם הבפנים ולא הבחוץ. אני לא צריך אישור של מישהו, אני לא צריך שיהיה שלט מאוד גדול כדי להגיד, וואלה, יש פה חברת דיגיטל שהיא רצינית. ועדיין, כשהדבר הזה כן היה אתמול באוויר ופתאום יש, זה אשכרה זוהר כל כך חזק, ואני יושב במרפסת בבית שלי, ומהבית שלי במרפסת אני ממש לכיוון המשרד, אני רואה את זה בצורה מושלמת, כאילו, התמונות ששלחתי בקבוצה זה בגדול בר סיימה מהמרפסת שלנו.
עדי: אז,
עשהאל: פתאום אני אומר, בואנה, כאילו, היום זו אבן דרך רצינית, זאת אומרת, לבוא, ואיך קראתי לפרק? צומת עשהאל דיגיטל. אתמול בקבוצה של הוואטסאפ, אז נעמי, אם אני לא טועה, רשמה, תארו לכם שעוד כמה זמן אנשים יגידו, אתה מגיע לצומת עשהאל דיגיטל ופונה שמאלה. זה כאילו דבר ענק, זה דבר גדול. אתם יודעים, יש אנשים שממש כאילו, כאילו, בסוף הם מסיימים את החיים שלהם, וכל מה שנשאר זה האנדרטה שלהם, או בניין שהם בנו, או בית חולים על שמם, או כל מיני דברים כאלה, אז כאילו, בוא'נה, אני אומר לעצמי, אשכרה יש פה עכשיו, כאילו, אמנם אנחנו פעילים 11 שנים, אבל אתמול היה היום הראשון שהצלחנו אשכרה לחבר את הפעילות שלנו לעולם האמיתי, האמיתי. זאת אומרת, לא רק מי שמכיר אותנו מהדיגיטל, אלא גם אנשים סתם עכשיו ברחוב, בן אדם עובר ברחוב, הוא פתאום יכול להגיד לו, אתה מגיע לאסראל דיגיטל ואתה פונה שמאלה, וזה דבר שהוא כן גדול בשבילי, ואני ממש ממש אתמול כזה, כשהייתי במרפסת, אמרתי לעצמי, פאקינג שהיא תיקח לי עוד כמה ימים לעכל את זה בכלל, שהצלחנו לעשות את זה, זה לא מה שאני יכול לעכל באותו רגע.
עדי: אני אמרתי לאימא שלי את זה ככה, אמרתי לה, אימא, אין יותר הבניין של מחסניך שם, זה הבניין של עשהאל דיגיטל עכשיו.
עשהאל: ממש ככה.
עדי: זה בדיוק מה שרציתי להגיד לעשהאל, שהוא אומר, כאילו, אולי ייקח קצת זמן עד שיגידו, אבל וואלה, אנחנו כנראה הולכים להשתמש בזה כבר מעכשיו. אז לא, זה עדיין בניין צהור, אבל תסתכל למעלה ויש שם עשהאל דיגיטל וכאילו.
עשהאל: אגב, יובל, אתמול, אז הייתי בפייסבוק וקודם כל ראיתי את הפרסומים המדהימים שעשית על השלט, ובאמת גם הקופי היה טוב, אם את תסתכלו לשמיים, זה ממש, אני חושב שממש גרם לאנשים רגע לעצור את הגלילה בפיד ולהבין שנייה מה מדובר. סתם שתדעי, גם בינך לביני, הפיד היום בפייסבוק, אינסטגרם, הוא כל כך פרסומי, זה הפך להיות, זה כבר לא רשת חברתית בעיניי זה כבר סתם רשת של כאילו רק פרסומות אין פריים טיים אין כלום אין ריאליטי זה באמת הפך כאילו אני אומר לעצמי בוא'נה למה אני נכנס בכלל למקום הזה זה רק לקבל פרסומות אולי הפרסומות מעניינות אולי הפרסומות מטרגטות אותי באמת ואני אשכרה קהל ליעד אבל זה באמת מרגיש ככה ודווקא בגלל שזה ככה כשמישהו באמת נותן איזה מין פוסט שהוא אשכרה נותן מידע או ערך או משהו שהוא באמת משנה ולא רוצה את הכסף של הבן אדם מולו אלא פשוט נטו אומר, היי, עשיתי ככה, היי, התקדמתי. אז אנשים עוצרים, וכמות החשיפה שהפוסט הזה קיבל היא מאוד מאוד גבוהה. ואחד הדברים היפים שראיתי זה שכשיצאתי מה… הרי התמונות שאת העלית, העלית שתי תמונות, וזה תמונות מהיום, כאילו, שהיה אור בחוץ. ואז כשאני יצאתי מהמשרד, פתאום קלטתי שני דברים שאני יכול לעשות בתמונה, שיגדילו בצורה מטורפת את החשיפה, ותראי איך זה עובד לפי דברים מאוד מאוד ניואנסים. פתאום קלטתי שאם אני אצלם את השלט, אבל בחלק התחתון ביותר בתמונה במצלמה אני אדאג שלא יראו את השלט של מחסני חשמל, אז זה ייראה כאילו הבניין הוא באמת רק של הסייל דיגיטל. וזה פי אלף יותר מרשים. ודבר שני שראיתי זה שאם אני טיפה טיפה אזיז את המצלמה שלי גם ימינה, ולא רק ישר מול הבניין, אז אני גם אתפוס בצד ימין למעלה בפריים את ה-WeWork. ואז יוצא מצב שבגלל שה-WeWork הוא רחוק והסייל דיגיטל קרוב יותר, אז זה נראה כאילו השלט של הסייל דיגיטל הוא בגודל של השלט של WeWork.
עדי: יצא דומה לסרטון שלנו של רכבת ישראל,
עשהאל: במטרה הייתה. נכון, נכון מאוד. כשאתה כאילו לוקח מותגים מאוד מאוד גדולים, וכשאתה שם את עצמך לידם באיזשהו מקום, באיזו השוואה כביכול, אז זה גורם לאנשים להגיד, בואנה, הם באותו, וואו, כאילו מטורף, מה זה, בנק הפועלים, רכבת ישראל, היי נקן, הסייל דיגיטל, נשמע טוב, אני רוצה להיות בחברה הזו. אז כאילו זה סתם, זה ניואנסים קטנים כאלה.
עדי: לא, זה היה צילום מעולה, וגם החושך והשלט שהוא מואר, וכל הסקייליינים שרואים מאחורה של הבניינים שהם מוארים, שמונה מעולה, וראיתי שעשית את זה, ועדכנתי את זה גם בקבוצה שלנו, בקבוצת פייסבוק שלנו.
עשהאל: חזק, שם לא הצלחתי לעדכן מהטלפון אגב, אז זה טוב שעשית את זה, יפה מאוד, אהבתי את ההגדלה של, הגדלת הראש. אחלה, אז כאילו זה באמת ככה בשבילי דבר גדול, אתמול גם היה לי ראיון כזה לאיזה תוכנית מנהיגות שאני עכשיו מתמיין אליה, ואז כזה היא שואלת אותי, מי אתה? זה היה כבר שלב שלישי בראיונות וזה, ועברתי אותו אגב, ואז היא שואלת אותי כזה, מי אתה? מה אתה? וזה, ואז אני כזה מספר לה, בוא'נה, את לא מאמינה, פתאום, היום התקינו פה שלט וזה, ואני מציג לה את השיתוף מסך במחשב שלי, ואני מראה לה את השלט, וכאילו, זה כבר לא קשור בכלל למה קורה מאחורי הקלעים, זה פשוט דבר גדול, כי כשאתה רואה עכשיו PwC על בניין אחד, וווי וורק על בניין אחר, וסמסונג על בניין אחר, וקראון פלאזה על בניין אחר, והסייל דיגיטל על בניין אחר, אתה אומר, טוב, זה חברות טיר 1 במשק, כאילו, זה לא, אם אני פותח שם משרד עורכי דין, אני לא אקבל כזה שלט, זה לוקח זמן, וזה באמת לוקח זמן, וזה באמת דורש גם, אתה יודע, הרי העירייה דרשו מאיתנו המון הוכחות לראות שאנחנו בכלל בגודל, שבכלל אנחנו ראויים לקבל כזה שלט, ועברנו את הבדיקות שלהם בסופו של יום, אז מול עצמי בסוף, כן, זה איזושהי נחת שקרתה לי, ושגם, שאני חייב להגיד גם שקצת הייתי זקוק לזה. כאילו, בסוף אנחנו באיזו עבודה מאוד אינטנסיבית, ולפעמים יש איזו תחושה כזה, שאם אתה לא חלק מהחונטה, אז אתה לא תקבל אישור לשים מסך, ואתה לא תקבל אישור לדברים שדורשים את העירייה או את המדינה,
עדי: ווואלה,
עשהאל: הנה, הצלחנו באמת לעשות את זה, ואני מאוד מאוד גאה על כך, ובאמת רוצה להגיד ככה לסיום, עדי, שבאמת, באמת, באמת, הישג סופר מרשים שלך, אני הייתי רושם את זה ממש בקורות חיים, הצלחתי לארגן את הכך וכך, באמת ענק, מודה לך על כל העשייה ועל כל מה שאת עושה בכללי לחברה, וגם בכללי, באמת רואים שבסוף כשבן אדם עובד עם הניגון הנכון, ושבאמת אכפת לו שהשלט הזה אשכרה יתקיים, והוא פחות עכשיו מתנהל כמו עובד בעיריית תל אביב, אלא יותר כמו בן אדם שמחובר למה שהוא עושה, אז גם אשכרה מצליחים להגיע להישגים הנפלאים האלו. אז, יובל, אני רוצה להודות לך על שהתלווית היום לפרק בטכני, עדי, רוצה להודות לך על זה שהובלת את הפרק וסיפרת לנו על כל התהליך שהיה עם אגף השילוט והארנונה של עיריית תל אביב, והשלט הנחמד של צומת עשהאל דיגיטל, ואנחנו נתראה בפרק הבא. יאללה ביי.
ידע שיווקי, עדכוני SEO ו-GEO, ומגמות דיגיטל - ישירות אליכם
ניתן להסיר בכל עת. ללא ספאם, מובטח.
