פרק 87 – איך להוריד משימות כמו מנהל אמיתי

עשהאל: היי חברים יקרים, מה המצב פרק 87 כבר? כאן בפרק הזה דיברנו על שיטה של סטיבן קובי מהספר שבעה הרגלים של אנשים מוצלחים השיטה הזו הולכת לעזור לכם ולשנות את הדרך שבה אתם מורידים משימות לעובדים שלכם כך שהראש שלכם באמת יהיה נקי ושקט ולא לחוץ ודואג ומבקר ובודק ועצבני וכולי אז פרק 87 מתחילים

גדלתי בשומרון. קשב וריכוז, המון. כדורגל, מקום ראשון. העיקר, לא לישון. אני בן 10 – הלם. סבא עשה קסם. איך בעצם? 12 – שלוקים קרים. מכירות של החיים. המצב אנוש? היצע וביקוש. 13 – פליירים כל היום. בקור. בחום. קברתי בחול. פוטרתי. למדתי. אמון מעל הכול. 16 – קוסם אמיתי. עסק פגזי. 70 אלף שקל בחודשי השיא. קוסם זה לשחק. לשחק זה לשווק. מקל הקסמים התפרק. עורכי דין. התחלתי לשווק. בפודקאסט שלי אשתף מניסיוני, לשווק ולמנכ״ל ממש כמו עשהאל. בלי פילטר או עריכות. אין סודות. שימו אוזניות. פרק של השמחות.

טוב, אז פרק 87, יחד איתי נמצאת יובל, יובל, מה שלומך?
יובל: בסדר גמור, מה העניינים?
עשהאל: וואלה מצוין, איך היו הטילים הלילה?
יובל: וואו, איזה לילה, אימאלה.
עשהאל: איזה לילה מחכה לי, כמה טוב זה עושה לי.
יובל: אפשר להתווכח על המשפט הזה.
עשהאל: יאללה, סבבה, אז בואו נשים ככה את האתגרים והעניינים בצד ונתחיל ככה לגשת בעצם לעניינים. אז השבוע, ביום ראשון, גם את היית שם, עשינו פגישת מנהלים, כמו כל יום ראשון. נכון. את רוצה לספר בחצי מילה מה עושים בפגישת מנהלים, פחות או יותר?
יובל: גם אנחנו מתעדכנים, זאת אומרת, מה המטרות של כל אחד, כי אנחנו עולים בעצם ראשי מחלקות וכולם מתעדכנים מה המטרות לשבוע הבא. אם יש איזה שהם נושאים חשובים, אז מציפים רגע, מבינים איך מתמודדים, מה מתמודדים. לפעמים זה גם גדול יותר, יעדים באופן כללי שהם קצת יותר רציניים, רק מטרה לשבוע הנוכחי, אבל כן, פורומים שהם קצת יותר רציניים.

 

עשהאל: אוקיי, ובפגישת מנהלים האחרונה, אז בעצם זרקתי שם איזה כמה מילים שקשורים לאיך לייצר מוטיבציה אצל עובדים. נכון. וכאילו, נעמי הגיבה לי כזה ואמרה שאלה הדברים שהאחי הייתה רוצה לקבל בשיחות מנהלים. ואני לקחתי את זה כזה צעד קדימה, אמרתי, וואלה, מעניין, אני אנסה כזה לחשוב מה אני יכול לתת כערך מוסף מהסוג הזה למנהלים שלי.
והכנתי בעצם איזושהי, נקרא לזה איזושהי משבצת, ליום ראשון הקרוב לשיחת המנהלים שלנו, שבעצם המשבצת הזאת תסביר על איך אני בעצם יכול להאציל סמכות, להוריד משימה לעובד שלי, ולעשות את זה בצורה מושלמת, בצורה שאני אשכרה יכול לסמוך על זה שהוא יעשה את זה בצורה הכי טובה, ושזה לא יהיה תלוי ב… נקרא לזה, בגחמות שלו, או אם יש לו כוח או אין לו כוח, ממש שיטה מובנית.
עכשיו, השיטה הזאת בסוף היא פותחה על ידי בחור בשם סטיבן קובי, ככה אני תרגמתי את השם שלו לעברית, בסוף זה סטיפן, אבל נראה לי בעברית אומרים סטיבן, אז זה סטיבן קובי, שיש לו בעצם ספר שנקרא שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד, או באנגלית, The Seven Habits of Highly Effective People. וקובי בעצם, הוא קורא לגישה הזו של איך להוריד משימות, ואיך להאציל את המשימות, ואיך להוריד סמכויות, וכל זה, הוא בעצם קורא לגישה הזאת, האצלת סמכויות של מנהיג, זאת אומרת, בדרך של מנהיגות, מה שנקרא, ולא בדרך של, הוא קורא לזה, כאילו, סלייב, לא כמו משרת, בדיוק, לא כמו משרת, כאילו, אני לא מוריד את המשימה למישהו שהוא העבד שלי ותעשה כך וכך, אלא אני גורם לבן אדם שמקבל את המשימה, לקבל אותה ממקום של אחריות, ממקום של תנהיג את המשימה, תוביל את המשימה, תבחר איך אתה רוצה לעשות אותה.
יובל: אני חושבת אבל שזאת כן נקודה, כאילו, הדרך בכללי, אני מרגישה שזה כן אבל משהו שאנחנו מאוד מנסים לעשות, וגם כן דיברנו בפרקים קודמים, גם עם ים וכזה, אני זוכרת שדיברנו על ניהול מתוך דוגמה אישית ודברים כאלה שזה באמת מאוד מתקדם.
עשהאל: נכון, זה מתחבר, זה מתחבר, חד-משמעית. עכשיו, איפה זה פוגש אותי? אני, יש לי קבוצת וואטסאפ עם עצמי, שאני רושם לעצמי כל הזמן דברים שאני צריך לזכור, שאני צריך לעשות. זה משהו שאני גם ממליץ בחום לכל אחד מהמאזינים שלנו, אם עדיין אין לו, לעשות, יחד עם כמובן עוד רשימות בקיפ ועוד כל מיני טכניקות כאלו ואחרות, אבל כאילו בסוף אני מוצא את עצמי המון המון פעמים מסתכל על המשימות שרשומות אצלי בוואטסאפ, ואני נגיד רואה משימה ואני אומר, היי, הורדתי את זה השבוע נגיד ליובל, לצורך העניין, אבל מה את אומרת, אני כבר צריך לסמן לייק כאילו המשימה כבר בוצעה, או לפחות יצאה ממנו, או לא, או… כל הזמן יש לי את ההתלבטות הזו, האם לסמן לייק על ההודעה, או לא.
והסיבה שבסוף אני הרבה פעמים לא מסמן לייק, זה כי כאילו מבחינתי, אם אני לא יודע בוודאות שזה באמת בוצע, אז אני לא מסמן לייק. עכשיו, לא אכנס לאם זה טוב או רע, אני כן רק אגיד שבסוף זה התסמין, שאתה בעצם מוריד משימות לאנשים, ואתה לא באמת בטוח או משוכנע שהמשימות יתבצעו בצורה מספיק טובה, בטח ובטח אם לא תעשה איזושהי בקרה וכל זה. והמטרה בעצם של הפרק הזה היא לפרק את השיטה של סטיבן קובי, של איך הוא בעצם ממליץ לעשות את זה באמצעות פירוק של הדבר הזה לחמישה שלבים, וככה למעשה להצליח להוריד את המשימות ולייצר ארגון שהוא אשכרה מצליח לתת לך לנהל את הדברים החשובים בעסק, ולא להתעסק כל שנייה ברגע מה הוא עשה, איך הוא עשה, למה הוא עשה, בוא נחשוב ביחד, בוא נעשה ביחד.
אז זו כאילו בגדול המטרה של הפרק הזה. אז בעצם, אם נסכם רגע את השיטה במשפט אחד, אז הסוד הוא שאני לא רוצה להאציל סמכות, אלא אני רוצה להאציל אחריות. אתה לא, זה לא שאני אומר לך, אתה צריך לעשות את זה, אלא זה יותר אתה אחראי שהדבר הזה יקרה. ואיך בעצם הדבר הזה קורה? אז יש לנו בעצם חמישה שלבים. השלב הראשון זה בעצם להגדיר את התוצאה שאני רוצה שתקרה. עכשיו, אני לא מגדיר אותה באמצעות כל מיני דברים כאלה אמורפיים, כאלה כלליים, כזה, נגיד, ההגדרה לא תהיה שהחברה תרוויח יותר כסף, כי זה לא אומר כלום, אלא זה חייב להיות מאוד מאוד הגדרה ספציפית ומדידה, וגם תחומה בזמן, של מה בעצם אנחנו רוצים להשיג, מהי הגדרת המשימה.
עכשיו, אני חוזר ואומר, לכל משימה כזו שאנחנו מורידים, יש דדליין. זה לא, היי, תעשה 1, 2, 3 ותעדכן אותי שזה בוצע, אלא תעשה 1, 2, 3, ואני גם אגדיר מתי הדדליין של המשימה. עכשיו, אם אני רוצה להיות ממש טוב בשיטה הזו, אז אני לא יכול להגדיר לעובד או לבן אדם שאני מוריד לו את המשימה איך לעשות אותה, אלא אני רק אומר לו מה צריך לקרות. אני לא אומר לו תעשה את זה ככה, או תעשה את זה ככה, כי אז זה בעצם מעקר את ה… זה בעצם עוד פעם. זה הופך להיות גם סוג של אחריות שלך. אתה רוצה שהוא ייקח על זה אחריות ברמת הביצוע, ברמת התפעול, וכן. הוא בסוף צריך למצוא את הדרך של איך וכמה ולמה.
עכשיו, אנשים כמוני, אני חייב להגיד, אנחנו מאוד אוהבים שנותנים לנו את האפשרות לבחור איך לעשות. כאילו, אל תציק לי. זה כמו באקדמיה, שהם לוקחים את כל הסמכות הזאת, נגיד, להגיד מי יש לו תואר בככה ואין לו תואר בככה, אז כאילו, אני תמיד אומר, וואי, כאילו, למה אני צריך את זה דרך האקדמיה? תן לי להיבחן, אני אשלם על הבחינה כמה שצריך, תן לי ללמוד את זה איך שאני רוצה. מי אמר שצריך ללמוד את זה בצורה של מורה וכיתה וכל זה? אז כאילו, אותו דבר גם פה. אני אישית, נגיד, מאוד מתחבר למישהו שאומר לי, תקשיב, המשימה היא שכל זה יגיע לאילת, זה צריך לקרות בעשר שעות הקרובות, בהצלחה.
אני שונא שמישהו בא ואומר לי, תקשיב, יש פה שלוש פחיות, תקשיב, אתה לוקח שקית, אתה מכניס אותה לתוך השקית, אתה אחרי זה הולך לכך וכך, עולה על אוטובוס כזה, מחפש את ה… מה זה החרא הזה? תן לי, תגדיר לי מה צריך לקרות, מתי צריך לקרות, ואני כבר אדאג לה איך. אז ברגע שאנחנו מתחילים כל הזמן להגדיר את האיך, זה אומר משהו, זה יכול להגיד או משהו עלינו כמנהלים, או שזה יכול פשוט להגיד שאנחנו עובדים עם האנשים הלא נכונים. כי יכול להיות שאני אומר לבן אדם מה צריך לקרות ומתי צריך לקרות, וזה פשוט לא קורה. ואם זה לא קורה, אז צריך לחשוב עם עצמי למה אני אז בעצם עובד עם אותו בן אדם אם זה לא, אם בפועל זה לא באמת קורס, או זה נשמע כאילו הוא לא מוריד ממני עבודה, אלא רק גורם לי לעשות יותר עבודה. וצריך לחשוב טוב טוב אם באמת זה מתאים לי הסיפור הזה.
השלב השני בשיטה של קובי, זה בעצם אומר, צריך להגדיר מסגרת של עבודה. מה הכוונה? אם עכשיו למשל אני בא ואומר לך, תקשיבי יובל, שלושת הפחיות האלה צריכות להגיע לאילת בעשר שעות הקרובות. את אומרת לי, אחלה. לא אמרתי לך, איך לא אמרתי לך כלום? את לוקחת את השלוש פחיות האלה, מעלה את זה עם נהג של גט טקסיס, סע לאילת בהצלחה. אז יכול להיות שעמדת במשימה, אבל הדבר הזה עלה לחברה 1,500 שקל לצורך העניין. וזאת לא הייתה המטרה, כי אם הייתי יודע שזה עולה 1,500 שקל, אז הייתי אומר, אז אל תשלחי את זה לאילת, ובואי שיקנה את זה פשוט שמה או משהו כזה. קיצר, אז צריך לתת בעצם את המסגרת של העבודה. זאת אומרת, מה אסור לעשות כדי שבואי, כאילו בסוף אנחנו רוצים מצד אחד את היצירתיות, אבל מצד שני אנחנו גם רוצים לוודא שזה קורה בדרך שהיא הגיונית.
עכשיו, זה לא תמיד יהיה רק בגלל שהיא הוצאת יותר מדי כסף, יכול להיות שזה גם יהיה, כי אנחנו לא מתנהלים בצורה הזו בחברה. לצורך העניין, יכול להיות שזה משהו שנוגד את התרבות הארגונית של החברה, יכול להיות שזה משהו שפוגע במישהו אחר, יכול להיות שזה פוגע בפעילות אחרת, זה יכול להיות משהו שהוא… יש עוד הרבה סיבות ללמה אנחנו לא נבצע את הדברים בצורה מסוימת, ואנחנו נגדיר אותם, אבל כבר בשלב שילוח המשימה. הדבר הזה גם כן חשוב, ולא בכל משימה יש קווים אדומים. זאת אומרת, כן כדאי להפעיל את הראש ולהגיד לעצמנו, רגע, יש קווים אדומים במשימה הזו, אבל לא בכל משימה יש מסגרת של מה מותר, או יותר נכון, מה אסור. אז כאילו, לחשוב האם יש משהו שאסור. האם אני יכול לחשוב על משהו, כדאי להציף את זה מלכתחילה, ולא רק אחרי שהבן אדם עשה, אז כאילו קצת לעקר לו את המחשבה ואת ה… היה עדיף להגיד את זה לפני, מה שנקרא.

 

הדבר השלישי שאני צריך לעשות, השלב השלישי כשאני מוריד משימה או מה שאני רוצה שיקרה לאחד העובדים שלי, זה אני צריך להגיד לו מה בעצם אני יכול, איך אני יכול לעזור לו, זאת אומרת איזה משאבים אני יכול להעמיד לרשותו. לצורך העניין, אם עכשיו אני בא ואני אומר לך, תקשיב יובל, אני רוצה שנעשה פה, או לא, תפאורה חדשה לפודקאסט, אז אני צריך להגיד לך מה המשאבים שיש לך לרשותך, נגיד סתם, אם עכשיו אני יודע שיש לנו פה איזה שיפוצניק שאנחנו נעזרים בו, אז אני אומר לך, תקשיבי, יש את שי השיפוצניק, את יכולה לדבר איתו, מבחינתי את יכולה גם להביא הצעת מחיר, נראה שהיא הגיונית, נאשר אותה ותודה רבה.
זה מסוג הדברים שאני צריך בסוף לתת לך אותם, כי בסוף המטרה המשותפת היא להגיע לתוצאה רצויה, ולא לעשות פה איזה משחק של כמה את מוכשרת או לא מוכשרת, אלא אני עוזר לך, אני בעצם אומר לך איזה משאבים עומדים לרשותך, או לצורך העניין אני יכול גם לדעת מול עצמי, שלא יודע, שהדסה היא מאוד, יש לה צד אומנותי, אז אני יכול להגיד לך קחי את הדסה, אני מאשר לך יומיים עבודה להשתמש בה, שתעזור לך במשימה, או שאני יכול להגיד לך, תראי יש את הטל המוביל שלנו, את יכולה גם להיעזר בו לטובת הובלה של הציוד, או לבוא ולתת לך בעצם את מסגרת המשאבים שעומדים לרשותך כדי באמת להצליח במשימה. עכשיו זה יכול להיות, כמו שאמרתי, זה יכול להיות גם תוכנות שיש לחברה, החברה, זה יכול להיות אנשים שגם ככה כבר עובדים איתנו, זה יכול להיות אנשים שמכירים את המשימה ויכולים לעזור, יכול להיות שזה איזה חבר שלי בחברה אחרת שכבר עשה את זה ותריםי טלפון, תגידי לו שזה מטעם אסאל והוא יעזור לך. קיצר, להגדיר בעצם איזה משאבים עומדים לרשות העובד שהוא יכול בעצם להצליח את המשימה.
השלב הרביעי זה בעצם כל מה שקשור לאחריות ודיווח, אבל הכי חשוב זה שאם אני רוצה להיות מנהל טוב, אני צריך לעשות אחריות ודיווח ללא מיקרו-מנג'מנט. מה הכוונה? נניח שעכשיו אני באתי ואמרתי לך, תקשיבי, זה צריך לקרות עד יום חמישי בשעה 4. אם אני ביום שלישי בשעה 2, בודק איתך, תגידי, יובל, כבר עשינו את זה, או איפה זה עומד, או כאלה, אז אני לא כזה מנהל טוב. זאת אומרת, אני לא כזה סומך אולי, או שאולי יש לי סיבה, לא יודע, אבל בגדול זה לא איפה שהייתי רוצה שזה יהיה, כשרוצים להוביל משהו ממקום של מנהיגות. אנחנו אמורים לעבוד עם אנשים כאלה, שאני יכול להגיד לו, מה זאת אומרת? אמרנו שזה יקרה עד יום חמישי, זה יקרה עד יום חמישי, מה אתה בודק איתי ביום שלישי, כאילו? זו תשובה טובה שהייתי רוצה לשמוע מעובד שלי.
אז אנחנו רוצים בעצם לעשות את ה… לתת בעצם לעובד להיות אחראי, אבל באמת עם אחריות מלאה, בין אם הוא עכשיו יצליח במשימה ובין אם הוא עכשיו ייכשל במשימה. ואני מלכתחילה גם רוצה להגיד לו מה המדד של ההצלחה. זאת אומרת, נגיד מבחינתי המדד של ההצלחה זה שהקיר של הפודקאסט פה לצורך העניין יהיה מעוצב וואו ויהיה אפשר לצלם לצורך העניין. זאת אומרת, אני ממש צריך להגדיר את מה אני רוצה שיקרה ומה ייחשב כהצלחה. וכמובן שאני רוצה גם שמנגנון הדיווח הוא לא יהיה כזה שהוא תלוי בי, אלא אני בא ואני אומר נגיד יום חמישי בשעה ארבע, אני רוצה שבדיסקורד ואחרי הפגישת סיכום שבוע, שאני ואתה נשארים רגע ואתה מעדכן אותי בהתקדמות של הפרויקט, נגיד כל שבוע. וככה למעשה אני לא רודף אחרי רגע איפה זה עומד, איפה זה עומד, אלא אני מגדיר איזשהו דדליין ואני בודק כל שבוע נגיד באיזשהו יום מוגדר, אני מבקש שזה יהיה אחריות של העובד לבוא אליי ולעדכן אותי במה היה ותוציא זימון וכל זה. ככה למעשה ברגע שיש את השלבים האלו מובנים ואני יודע שהבן אדם כאילו כל יום חמישי צריך לעדכן אותי מה מומי, אז אני כבר לא צריך להיות כל היום על הדבר הזה אלא אני יודע שזה פשוט יקרה.
והשלב החמישי והאחרון זה בעצם להסביר לעובד מה הן ההשלכות. עכשיו ההשלכות זה גם במקרה שהצלחנו וגם במקרה שנכשלנו. לצורך העניין, חשוב מאוד לוודא שאני מוריד משימות שהן הגיוניות, שיש סיכוי אשכרה שהעובד יצליח לעמוד בהן. עכשיו, חשוב להגיד, כל עובד הוא אחר. יש אחד שאני אגיד לו אני מצפה לעשרה כאלה וכאלה עד עוד חודש מהיום, ויש מישהו אחר שאני אגיד לו כל המאה האלה צריכים להיות עד עוד חודש, כי אני יודע שהמסוגלות של הבן אדם הראשון היא יותר נמוכה והשני היא יותר גדולה, יותר גבוהה. אז חשוב גם להתאים בעצם את המשימות ואת מה אני מצפה מהעובד בהתאם למי הוא ומה הוא בעצם יודע לעשות. עכשיו, השלכות חיוביות לצורך העניין יכולות להיות. תקשיבי, יובל, אם החדר הזה ייראה וואו, אני נותן לך בונוס של 500 שקל. או שזה יכול להיות, תקשיבי, אני הולך בעצם לספר ביום חמישי הקרוב איזה מדהימת ואיזה דבר מדהים עשית פה בחברה. זה יכול להיות כאילו גם בקטע של פרגון, או שאני יכול להגיד לך, אם הקיר הזה ייראה ממש טוב, אני אתן לך פרויקט יותר גדול, אני אתן לך עכשיו את הסלון שתעצבי אותו מחדש, לצורך העניין.
יובל: זה לדעתי ממש מחזק מוטיבציה פנימית להגיד, אני אביא לך פרויקט יותר גדול.
עשהאל: מדהים.
יובל: כי אם זה נתלה בסוף ואני אתן לך בונוס, זה סוג של מוטיבציה חיצונית כזאת שסבבה יכול להיות שזה יעבוד אבל אני חושבת שתחושת האחריות וההצלחה האישית היא יותר חזקה כשבסוף זה לא תלוי תמיד בבונוס או במילה הטובה לצורך העניין בסיכום שבוע שתמיד זה נחמד אני לא אומרת אבל אלא הדבר הזה של וואו עשית את זה כל כך טוב בוא נעשה את זה גם פעם הבאה לצורך העניין.
עשהאל: מנהיגות כאילו ממש במקום של מחוברות למשימה של רצון שדברים יקרו לחלוטין עכשיו אם לצורך העניין עכשיו אני יודע שגם יש סיכוי שזה לא יצליח אז אני מנסה לבוא ומה שנקרא להסביר מה יקרה אם לא נצליח אני יכול להסביר אז תקשיבי אם לא נצליח זה אומר שגם הפרק הבא יצולם והוא לא ייראה כמו שאנחנו רוצים ושגם כמות הצפיות שלנו לא תהיה מספיק גדולה ואז אולי לא יעשה לנו את השיווק בצורה מספיק טובה וכאילו באמת להסביר גם את ההשלכות של מים לא וגם את ההשלכות של מים כן. עכשיו אני אתן איזושהי דוגמה מאפס כזה ממש, ונעבור על חמשת השלבים, נגיד לאיזושהי משימה שהייתי רוצה שתקרה, ואז בעצם איך אני עובד לפי השיטה.

 

אז ככה, בוא נניח שאני רוצה שיהיה לי נגיד איזשהו עובד שיפתח תוסף, שיתקן את כל השגיאות 404 בכל האתרים של הלקוחות שלנו בלחיצת כפתור, בסדר? אז איך אני בעצם עושה את זה? אז אני אומר לו, תקשיב, עכשיו אני בשלב הראשון בעצם של הגדרת התוצאה, אז אני אומר לו את הדבר הבא, אני אומר לו, אני רוצה שאתה תפתח כלי שהוא כלי שיהיה עצמאי, שהוא לא יהיה תלוי באיזה משהו אחר, שבעצם ידע לרוץ ברקע, להיות מותקן באתר וורדפרס, לזהות שגיאות של 404, לייצר אוטומטית הפניות 301 לעמודים הרלוונטיים והדומים ביותר, או לחלופין שיאפשר לי לנתק פשוט את הקישור, וזו בעצם הגדרת המשימה.
מתי אני צריך שזה יקרה? אז אני צריך לצורך העניין גרסת MVP, כאילו גרסה ראשונית כזאת שאפשר באמת להסתכל ולראות, עד ה-15 לחודש, והגרסה הסופית, כולל הכול, צריכה לעלות עד ה-30 לחודש. מבחינת איך לעשות את זה, לא יודע. אני לא אומר לו באיזה שפה לכתוב את זה, אני לא אומר לו באיזה כיוון, אני לא אומר לו כלום. אני נותן לו חופש פעולה מלא, ואומר לו, זו הגדרת המשימה. עכשיו אני צריך גם להגדיר לו מה אסור לעשות, או מה הקווים האדומים, כי תאורטית הוא יכול להגיד לי אין בעיה, ואז הוא יכול, נגיד, ללכת לחבר שלו, מפתח אחר, להגיד לו, תפתח לי את זה, כמה זה עולה? חצי מיליון דולר? אין בעיה. אסייל, תשלם לו חצי מיליון דולר? סיימתי. וזה כזה, וואו, לא, כאילו, לא התכוונתי עכשיו להוציא על זה כל כך הרבה כסף, כאילו.
אז צריך גם לתת קווים אדומים. אז אני אתן דוגמה לקווים אדומים, אז אני יכול לבוא ולהגיד, תקשיב, הקו האדום הראשון שלי זה שכשאתה עובד על ההפניות, אז שלא יהיה מצב שזה מייצר, מה שנקרא, שרשרת הפניות. זה משהו טכני, לא כזה קריטי, אבל שלא יקרה, כי אז זה בעצם יכול ממש להרוס ולשבור. אני יכול להגיד לו שאני לא מוכן שהפתרון יהיה תלוי באם האתר בנוי באלמנטור, או לא באלמנטור, או בוויזואל קומפוזר, או בכל מיני טכניקות כאלו ואחרות. זאת אומרת, זה צריך לעבוד בכל ממשק של וורדפרס. לאו דווקא אם יש בו אלמנטור, לא מעלים את ה -MVP הזה או את הפיתוח הזה לאתר אמיתי, עד שאנחנו לא עושים סביבת פיתוח ומוודאים אלף פעם שהדבר הזה באמת עובד. ואני גם יכול להגיד לו שיש לו עד 50 דולר, לצורך העניין, לא לעבור את ה-50 דולר בחודש של כל מה שקשור, נגיד, להתחברות ל-APIים חיצוניים ודברים שיכולים בעצם לעזור לו במשימה הזו. אז הנה דוגמה בעצם לקווים אדומים שנתתי.
עכשיו, מבחינת המשאבים שאני מעניק לבן אדם, אז אני יכול להגיד לו לצורך העניין, קודם כל, זאת המשימה שלך, זאת אומרת, שאם יש לך משימות אחרות שהיית אמור לעשות, מבחינתי כרגע הן ב-hold, אז כאילו כל הזמן שלך כרגע מוקדש לטובת העניין הזה. אני יכול להגיד לו, תשמע, יש לנו גם Analytics בחברה של האתר הזה והזה שעליו תעבוד לצורך העניין, אני נותן לך גישה שתוכל לראות את הלוגים, או הנה, קח גם גישה ל-Cloudflare, שתוכל לראות את ה-AI crowdbots, וככה תוכל לראות איך גוגל קורא את הדברים, או איך השרשראות לאיזה סטטוסים הם מפנים, וכל מיני כאלה. אני יכול להגיד לו, יש לנו גם search console, בואו אני אתן לך גישה ל-search console, שתוכל גם לראות שם את החיוויים ואת העניינים. אני יכול להגיד לו, תקשיב, יש את יובל, תיעזר בה. מבחינתי, כל שבוע יכולה להקדיש שעתיים לטובת העניין, בעצם לבוא ולעזור לך בעניין הזה, וכן הלאה. בקיצור, לבוא ולתת לו את כל המשאבים שיש לו כדי לעמוד במשימה.
עכשיו, מבחינת השלב הרביעי של אחריות ודיווח, אז אני אומר לו, מהרגע הזה, האחריות שהכלי יעבוד לא יקרוס ויחסוך לנו את העבודה הידנית שאנחנו עושים, היא שלך. אני גם לא הולך לשאול אותך באמצע היום איך מתקדם, או מה, או מו או מי, אלא אני מצפה לקבל כל יום בשעה 16 הודעה מסודרת ומנומקת בדיסקורד, לצורך העניין, של איפה הפרויקט עומד כל יום חמישי, וב-15 צריך להעלות ה-MVP לאוויר, וב-30 צריכה להיות גרסה מוכנה באוויר. זה הסיפור של שלב מספר 4, שאני מסביר לו כמה הוא אחראי על המשימה, ואת הנושא הזה של הדיווח.
והשלב החמישי זה הקטע של ההשלכות, של בעצם מה יקרה אם זה יצליח ומה אם זה לא יצליח. אז לצורך העניין, אם הכלי הזה באמת יעבוד בזמן, אתה הולך לחסוך לצוות מלא שעות עבודה בחודש, וזה הולך להיות מאוד מאוד חיובי, ובמקום שנעבוד על עבודה שחורה אנחנו בעצם נצליח לעבוד על דברים הרבה יותר איכותיים, וזה לגמרי ישפר לנו את הדירוגים בגוגל. ואם באמת נראה שהדבר הזה עובד, אז הפרויקט הבא של היצירת כלי שמנקה את הקוד באופן אוטומטי, אז גם את זה אתה תפתח ותקבל את האחריות גם על זה. וכמובן שביום חמישי אחרי ה-30 לחודש, אז גם נעשה תצוגת תכלית כזה לכולם, וגם בשיווק נגיד שאתה פיתחת את זה, וכל מיני דברים כאלה. אז זה נגיד ההשלכות החיוביות.
ואני גם יכול להגיד לו שאם הכלי בסופו של יום לא יעמוד בזמן, אז הדבר הזה יגרום לנו לאובדן הכנסה משמעותי, כי אני ציפיתי בעצם שנצליח להגיע להספק שהוא גבוה יותר לאורך השנה מהרגע הזה, ולכן כרגע זה כאילו בגלל שזה לא עומד באוויר, אז אנחנו סתם ממשיכים לשלם עוד כספים ולהתעסק במשימות שחורות ושאין באמת עניין לעשות אותן באופן ידני. ולכן אני סומך עליך ב-100% שאתה תעמוד בכל המשימה מקצה לקצה. זה הכול. ככה אני בעצם עושה את זה. אז זו באמת דוגמה מעולה לאיך אני לוקח משימה ומוריד אותה בשיטה של סטיבן קובי של איך בעצם להוריד את המשימות ומה שנקרא בתור מנהל, להצליח להאציל את הדברים בצורה נכונה ולהיעזר בצוות שמסביבי. שאלות, תוספות, כל דבר.
יובל: יש הבדל בין להוציא משימה, להאציל משימה לעובד שלך, לבין להוציא משימה לצורך העניין למנהל מבחינתך?
עשהאל: לא. זאת אומרת אני יכול, נגיד דיברנו על הקטע של מה אני מצפה ממנו. אז יכול להיות שבמנהל אני אצפה קצת יותר. אבל ברמת ההורדה של המשימה זה פשוט יותר עניין שעם המנהלים שלי אני יותר אתייחס ברצינות שאשכרה הם יכולים גם לעמוד בזה, וכאילו אני כזה יכול להוריד משימות שהן יותר כלליות עם פחות פירוט. להרבה פעמים לעובדים, אני ארצה לעשות כל מיני דברים בדרך, להצמיד מנהל אחר שיראה לו את ההתחלה, או כל מיני דברים כאלה שהם לא באמת הולכים לפי השיטה ברמה של פיקסל פרפקט. א', כי אני לא מנהל מושלם, אני יכול להשתפר בזה, גם של עם מי אתה עובד.
זאת אומרת, מצד אחד צריך לדאוג לעבוד עם אנשים מוכשרים, מצד שני גם צריך לראות שאנחנו לא מעקרים אותם, כי לפעמים כשאתה כל כך רוצה להיות בקונטרול ואתה רוצה שהכול יעבור באיזושהי צורה, אז העובד בצד השני כאילו אומר, טוב, אני לא מצליח, אבל זה בגלל שהבן אדם הסתום הזה מולי רק מכריח אותי לעשות את זה בשיטה שהיא לא נכונה לי, היא לא עובדת לי, היא פשוט לא בשבילי. יש המון את הקטע הזה של, שכאילו כל אחד עובד בשיטה אחרת שהיא נכונה לו. יש נגיד בן אדם שבבוקר זה השעות הכי טובות שלו, מישהו אחר היה מת להתחיל את היום ב-11 בבוקר, ובשבילו זה יהיה הרבה יותר טוב, כי בשמונה בערב זה השעות הפרודקטיביות שלו. אז אני לא רוצה להגדיר לבן אדם איך לעשות את זה, וככל שאני מצליח להוריד את המשימה עם כמה שפחות פרטים וכמה שפחות הרחבות, ככה כנראה שאני סומך על הבן אדם יותר. אז למנהלים אני אוריד את זה באיזה מייל קצר, לעובד שלי אני לפעמים גם אשלח אשכרה סרטון שלם שמסביר עוד כמה דברים מסביב.
יובל: זהו, אני שאלתי רק כי אני, זה קצת שונה, כי מבחינתי זה קולגה בכל זאת, אבל לצורך העניין, אם ביקשתי מאחד מהחבר'ה לסתם, לצלם אפילו איזה קורס או משהו, אז זה יותר קשה לי, כי בסוף אני, קודם כל אני לא מנהלת שאלות, אני לא יודעת מה הוא עושה ומה הוא לא עושה, אבל גם תחום האחריות שלו הוא יותר רחב ויש לו יותר משימות, ובסוף אם הוא אומר, תקשיבי, אני עמוס ב-1, 2, 3, קשה, אני לא יכולה להתווכח עם זה, אני לא יכולה להגיד, סטופ, תעצור את כל מה שאתה עושה. אז סתם עניין אותי, כאילו, מה היחס לדבר הזה.
עשהאל: תראה, אני חושב שאת כן יכולה. אני חושב שאת כן יכולה. את כן יכולה להגיד לו מה צריך לעשות ומה צריך לקרות, ואת כאילו יכולה להשתמש באמת בכל חמשת השלבים האלו בצורה מלאה.
יובל: כן.
עשהאל: אני פשוט חושב שזה עניין של לנסות. ברגע שתנסי לעבוד בשיטה הזו, כן,
יובל: אני הולכת לנסות את זה.
עשהאל: כן, פתאום את תגידי לעצמך כזה, וואלה, אשכרה כאילו. עכשיו, תזכרי גם שאת צריכה לייצר מוטיבציות יפות. כאילו, בסוף הסיפור הוא כאילו, תן וקח, מה שנקרא, זאת אומרת, אם את יודעת להגיד לבן אדם, תקשיב, אני צריכה שהדבר הזה יקרה כך וכך, אבל תזכור מה אני אומרת לך. אם תעמוד בזמן ובמשימה שביקשתי ממך, אני דואגת לך, מה אכפת לך? אתה לא יודע כלום, אתה סמוך עליי, אני דואגת לך. ופתאום מגיעים לסיכום שבוע, ואת מתחילה פתאום לדבר על זה, ופתאום את אומרת שההוא דאבל מצטיין שלך, למשל, שלא פעם אחת, אלא שיש לי שני מצטיינים השבוע, יוסי ויוסי.
יובל: כן.
עשהאל: ופתאום זה מרים לו, וזה עושה את האפקט. אז כאילו, זה עניין פשוט של לדעת לרתום את האנשים ואת המוטיבציה שנכונה לכל אחד, וכמו שאמרת, גם הרבה פעמים זה לא יהיה חומרי, זה יהיה משהו שהוא קצת יותר כזה מורלי ועניין כזה שבפורומים שכולם נמצאים בהם, תנסי. אני חושב שאף אחד בחברה, כאילו כולה, תחשבי, גם העובד, מאוד נעים לו לקבל את המשימה בצורה הזו. הוא היה רוצה שככה ידברו אליו, שהוא היה רוצה לקבל את האחריות ושעשו את זה בדרך שלו והכול. ואם באמת עובד מפשל ולא מצליח, ואתה רואה שהוא לא עומד ב-deadline, אז השאלה הנשאלת היא, אז למה הוא פה? זה האמת, כאילו, למה הוא פה? למה אני צריך עובד שאם אני מוריד לו משימה בסוף זה חוזר אליי ויש לי יותר עבודה מלפני שנתתי לו אותה, אז למה הוא פה בעצם? מה זה עוזר? אז כאילו, המודל הזה גם עוזר לי מאוד לסנן ולהבין עם מי אני רוצה לעבוד ועם מי לא, שזה לא פחות חשוב. מה עוד?
יובל: מה עוד? אני האמת, כאילו, מרגישה, למשל, על שלב חמש של העניין הזה של הפידבק והעניין הזה של התגמול, אני כאילו מרגישה שאני טיפה חלוקה עליו, כי אני אומרת לעצמי, אם אני, המטרה של המודל שלי פה, זה להוריד את המשימה בקטע של מעכשיו זו אחריות שלך, אז מצד אחד אני מרגישה שאני לא צריכה לתגמל אותו, כי כאילו, מה זה לא צריכה לתגמל אותו? ברור שזה תמיד נחמד לקבל איזה צ'ופר או להגיד איזה מילה טובה, אבל אני אומרת, האם זה צריך להיות חלק מהסיסטם? כי בסוף זו אחריות שלך, אם אתה, כאילו, עצם זה שאתה מצליח, זה הדרבון שלך, ועצם זה שאתה נכשל, זה גם דרבון שלך.
עשהאל: בוא ניקח את זה מהעולם של דבש, כי זה יותר פשוט.
יובל: כן.
עשהאל: בר ועני קבוע, אם אנחנו רוצים, נגיד, שדבש תעלה לעגלה ונצא לטיול, נגיד, לשרונה וחזור, שלא נעשה את זה ברגל, כי אפשר לעשות את זה ברגל, אבל זה ייקח המון זמן ואין לנו את הזמן וכל מיני כאלה, אז אנחנו אומרים לדבש, דבש תעלה לעגלה, ואז את יודעת מה היא אומרת?
יובל: שהיא לא רוצה.
עשהאל: לא רוצה. אז אתה אומר לה, נו, יאללה, תעלי לעגלה, מה אכפת לך, אבא סוחב, יהיה כיף, יהיה נחמד, נשים לך שירים וזה, היא אומרת לך, לא רוצה. ואז אתה אומר לה, טוב, אם תעלי לעגלה, אני אתן לך ארטיק, ואז היא עולה.
יובל: כן.
עשהאל: ואז אתה קושר אותה ומביא לה את הארטיק. והשאלה היא, למה לא? הרי החיים בתכלס עובדים ככה, הם לא עובדים בשיטת, לא יודע, אני הולך ברחוב ואני אומר למישהו, גבר, אתה יכול להביא לי 200 שקל? הוא לא אומר לי כן, אבל הוא אומר לי, אם תביא לי עכשיו אייפון 16, אז אני אתן לך 200 שקל. כאילו, יש איזה מין תן וקח כזה שהוא טבעי, אז אני אישית לא רואה משהו, זה לא שאתה רוצה עובדים… פעם אחת היה לי ויכוח עם בר גם על הנושא הזה, ואז היא אמרה לי, רגע, אז עם דבש עכשיו תגיד לה לסדר את החדר למשל, אז מה, תגיד לה כל דבר, פה זה חמש שקל, פה זה חמישה שקלים, פה זה פה זה… אמרתי לה, לא, לא, לא, יש גם את מה מצופה ממנה לעשות, על בסיס זה שהיא גרה בבית, שהיא מקבלת את כל מה שהיא מקבלת פה, כאילו, היא דיירת בבית, אז זה לא רק זכויות, יש גם חובות על עצם זה שאתה בכלל גר בבית הזה, אותו דבר.
יש גם חובות ודברים שאתה צריך לעשות רק בעצם זה שאתה עובד בחברה הזו, כי אתה גם בסוף מקבל משכורת ואתה מקבל פה שייכות ואתה מקבל פה מיליון ואחת דברים ומקצועיות ובלה בלה בלה. אז ברור שיש גם את מה שמצופה ממנו לעשות, גם אם לא תיתני לו שום דבר או שום הוקרה, אבל תדעי שבסוף מנכ״ל שבעיניי, שמצטיין במה שהוא עושה או מנהל שמצטיין במה שהוא עושה, הוא בעיקר עסוק בבני אדם, ולא במשימות. הוא בעיקר עסוק בבני אדם. לא, זה לא שאני נגד, אני רק כאילו מרגישה שזה חלק מתחושת האחריות, באיזשהו מקום. זה נכון. אבל כן, כאילו זה… אנחנו רוצים גם את היציבות הזו של בן אדם, שאתה יודע שאתה כל פעם מבקש ממנו משהו והוא עושה את זה, וזה לא כאילו תגלית המאה שהפעם סוף סוף הוא החליט לעמוד בה. ברור לי, אני מסכים איתך במאה אחוז. הוא פשוט אומר שגם הסיפור הזה של לצפות מבן אדם לעשות משהו ולא יקבל איזה משהו קיצוני, בסוף הוא כן מקבל משהו. הוא כן חלק, הוא לא מגיע לפה בהתנדבות, הוא לא מגיע לפה בזמנו הפנוי, אלא הוא חלק מהחברה, לטוב ולרע, מה שנקרא. צריך למצוא בסך הכל את האיזון הזה. יובל, אני שמח מאוד שהצטרפת אליי לפרק, ואנחנו נתראה בפרק הבא. יאללה ביי!

עשהאל: היי חברים יקרים, מה המצב פרק 87 כבר? כאן בפרק הזה דיברנו על שיטה של סטיבן קובי מהספר שבעה הרגלים של אנשים מוצלחים השיטה הזו הולכת לעזור לכם ולשנות את הדרך שבה אתם מורידים משימות לעובדים שלכם כך שהראש שלכם באמת יהיה נקי ושקט ולא לחוץ ודואג ומבקר ובודק ועצבני וכולי אז פרק 87 מתחילים

גדלתי בשומרון. קשב וריכוז, המון. כדורגל, מקום ראשון. העיקר, לא לישון. אני בן 10 – הלם. סבא עשה קסם. איך בעצם? 12 – שלוקים קרים. מכירות של החיים. המצב אנוש? היצע וביקוש. 13 – פליירים כל היום. בקור. בחום. קברתי בחול. פוטרתי. למדתי. אמון מעל הכול. 16 – קוסם אמיתי. עסק פגזי. 70 אלף שקל בחודשי השיא. קוסם זה לשחק. לשחק זה לשווק. מקל הקסמים התפרק. עורכי דין. התחלתי לשווק. בפודקאסט שלי אשתף מניסיוני, לשווק ולמנכ״ל ממש כמו עשהאל. בלי פילטר או עריכות. אין סודות. שימו אוזניות. פרק של השמחות.

טוב, אז פרק 87, יחד איתי נמצאת יובל, יובל, מה שלומך?
יובל: בסדר גמור, מה העניינים?
עשהאל: וואלה מצוין, איך היו הטילים הלילה?
יובל: וואו, איזה לילה, אימאלה.
עשהאל: איזה לילה מחכה לי, כמה טוב זה עושה לי.
יובל: אפשר להתווכח על המשפט הזה.
עשהאל: יאללה, סבבה, אז בואו נשים ככה את האתגרים והעניינים בצד ונתחיל ככה לגשת בעצם לעניינים. אז השבוע, ביום ראשון, גם את היית שם, עשינו פגישת מנהלים, כמו כל יום ראשון. נכון. את רוצה לספר בחצי מילה מה עושים בפגישת מנהלים, פחות או יותר?
יובל: גם אנחנו מתעדכנים, זאת אומרת, מה המטרות של כל אחד, כי אנחנו עולים בעצם ראשי מחלקות וכולם מתעדכנים מה המטרות לשבוע הבא. אם יש איזה שהם נושאים חשובים, אז מציפים רגע, מבינים איך מתמודדים, מה מתמודדים. לפעמים זה גם גדול יותר, יעדים באופן כללי שהם קצת יותר רציניים, רק מטרה לשבוע הנוכחי, אבל כן, פורומים שהם קצת יותר רציניים.

 

עשהאל: אוקיי, ובפגישת מנהלים האחרונה, אז בעצם זרקתי שם איזה כמה מילים שקשורים לאיך לייצר מוטיבציה אצל עובדים. נכון. וכאילו, נעמי הגיבה לי כזה ואמרה שאלה הדברים שהאחי הייתה רוצה לקבל בשיחות מנהלים. ואני לקחתי את זה כזה צעד קדימה, אמרתי, וואלה, מעניין, אני אנסה כזה לחשוב מה אני יכול לתת כערך מוסף מהסוג הזה למנהלים שלי.
והכנתי בעצם איזושהי, נקרא לזה איזושהי משבצת, ליום ראשון הקרוב לשיחת המנהלים שלנו, שבעצם המשבצת הזאת תסביר על איך אני בעצם יכול להאציל סמכות, להוריד משימה לעובד שלי, ולעשות את זה בצורה מושלמת, בצורה שאני אשכרה יכול לסמוך על זה שהוא יעשה את זה בצורה הכי טובה, ושזה לא יהיה תלוי ב… נקרא לזה, בגחמות שלו, או אם יש לו כוח או אין לו כוח, ממש שיטה מובנית.
עכשיו, השיטה הזאת בסוף היא פותחה על ידי בחור בשם סטיבן קובי, ככה אני תרגמתי את השם שלו לעברית, בסוף זה סטיפן, אבל נראה לי בעברית אומרים סטיבן, אז זה סטיבן קובי, שיש לו בעצם ספר שנקרא שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד, או באנגלית, The Seven Habits of Highly Effective People. וקובי בעצם, הוא קורא לגישה הזו של איך להוריד משימות, ואיך להאציל את המשימות, ואיך להוריד סמכויות, וכל זה, הוא בעצם קורא לגישה הזאת, האצלת סמכויות של מנהיג, זאת אומרת, בדרך של מנהיגות, מה שנקרא, ולא בדרך של, הוא קורא לזה, כאילו, סלייב, לא כמו משרת, בדיוק, לא כמו משרת, כאילו, אני לא מוריד את המשימה למישהו שהוא העבד שלי ותעשה כך וכך, אלא אני גורם לבן אדם שמקבל את המשימה, לקבל אותה ממקום של אחריות, ממקום של תנהיג את המשימה, תוביל את המשימה, תבחר איך אתה רוצה לעשות אותה.
יובל: אני חושבת אבל שזאת כן נקודה, כאילו, הדרך בכללי, אני מרגישה שזה כן אבל משהו שאנחנו מאוד מנסים לעשות, וגם כן דיברנו בפרקים קודמים, גם עם ים וכזה, אני זוכרת שדיברנו על ניהול מתוך דוגמה אישית ודברים כאלה שזה באמת מאוד מתקדם.
עשהאל: נכון, זה מתחבר, זה מתחבר, חד-משמעית. עכשיו, איפה זה פוגש אותי? אני, יש לי קבוצת וואטסאפ עם עצמי, שאני רושם לעצמי כל הזמן דברים שאני צריך לזכור, שאני צריך לעשות. זה משהו שאני גם ממליץ בחום לכל אחד מהמאזינים שלנו, אם עדיין אין לו, לעשות, יחד עם כמובן עוד רשימות בקיפ ועוד כל מיני טכניקות כאלו ואחרות, אבל כאילו בסוף אני מוצא את עצמי המון המון פעמים מסתכל על המשימות שרשומות אצלי בוואטסאפ, ואני נגיד רואה משימה ואני אומר, היי, הורדתי את זה השבוע נגיד ליובל, לצורך העניין, אבל מה את אומרת, אני כבר צריך לסמן לייק כאילו המשימה כבר בוצעה, או לפחות יצאה ממנו, או לא, או… כל הזמן יש לי את ההתלבטות הזו, האם לסמן לייק על ההודעה, או לא.
והסיבה שבסוף אני הרבה פעמים לא מסמן לייק, זה כי כאילו מבחינתי, אם אני לא יודע בוודאות שזה באמת בוצע, אז אני לא מסמן לייק. עכשיו, לא אכנס לאם זה טוב או רע, אני כן רק אגיד שבסוף זה התסמין, שאתה בעצם מוריד משימות לאנשים, ואתה לא באמת בטוח או משוכנע שהמשימות יתבצעו בצורה מספיק טובה, בטח ובטח אם לא תעשה איזושהי בקרה וכל זה. והמטרה בעצם של הפרק הזה היא לפרק את השיטה של סטיבן קובי, של איך הוא בעצם ממליץ לעשות את זה באמצעות פירוק של הדבר הזה לחמישה שלבים, וככה למעשה להצליח להוריד את המשימות ולייצר ארגון שהוא אשכרה מצליח לתת לך לנהל את הדברים החשובים בעסק, ולא להתעסק כל שנייה ברגע מה הוא עשה, איך הוא עשה, למה הוא עשה, בוא נחשוב ביחד, בוא נעשה ביחד.
אז זו כאילו בגדול המטרה של הפרק הזה. אז בעצם, אם נסכם רגע את השיטה במשפט אחד, אז הסוד הוא שאני לא רוצה להאציל סמכות, אלא אני רוצה להאציל אחריות. אתה לא, זה לא שאני אומר לך, אתה צריך לעשות את זה, אלא זה יותר אתה אחראי שהדבר הזה יקרה. ואיך בעצם הדבר הזה קורה? אז יש לנו בעצם חמישה שלבים. השלב הראשון זה בעצם להגדיר את התוצאה שאני רוצה שתקרה. עכשיו, אני לא מגדיר אותה באמצעות כל מיני דברים כאלה אמורפיים, כאלה כלליים, כזה, נגיד, ההגדרה לא תהיה שהחברה תרוויח יותר כסף, כי זה לא אומר כלום, אלא זה חייב להיות מאוד מאוד הגדרה ספציפית ומדידה, וגם תחומה בזמן, של מה בעצם אנחנו רוצים להשיג, מהי הגדרת המשימה.
עכשיו, אני חוזר ואומר, לכל משימה כזו שאנחנו מורידים, יש דדליין. זה לא, היי, תעשה 1, 2, 3 ותעדכן אותי שזה בוצע, אלא תעשה 1, 2, 3, ואני גם אגדיר מתי הדדליין של המשימה. עכשיו, אם אני רוצה להיות ממש טוב בשיטה הזו, אז אני לא יכול להגדיר לעובד או לבן אדם שאני מוריד לו את המשימה איך לעשות אותה, אלא אני רק אומר לו מה צריך לקרות. אני לא אומר לו תעשה את זה ככה, או תעשה את זה ככה, כי אז זה בעצם מעקר את ה… זה בעצם עוד פעם. זה הופך להיות גם סוג של אחריות שלך. אתה רוצה שהוא ייקח על זה אחריות ברמת הביצוע, ברמת התפעול, וכן. הוא בסוף צריך למצוא את הדרך של איך וכמה ולמה.
עכשיו, אנשים כמוני, אני חייב להגיד, אנחנו מאוד אוהבים שנותנים לנו את האפשרות לבחור איך לעשות. כאילו, אל תציק לי. זה כמו באקדמיה, שהם לוקחים את כל הסמכות הזאת, נגיד, להגיד מי יש לו תואר בככה ואין לו תואר בככה, אז כאילו, אני תמיד אומר, וואי, כאילו, למה אני צריך את זה דרך האקדמיה? תן לי להיבחן, אני אשלם על הבחינה כמה שצריך, תן לי ללמוד את זה איך שאני רוצה. מי אמר שצריך ללמוד את זה בצורה של מורה וכיתה וכל זה? אז כאילו, אותו דבר גם פה. אני אישית, נגיד, מאוד מתחבר למישהו שאומר לי, תקשיב, המשימה היא שכל זה יגיע לאילת, זה צריך לקרות בעשר שעות הקרובות, בהצלחה.
אני שונא שמישהו בא ואומר לי, תקשיב, יש פה שלוש פחיות, תקשיב, אתה לוקח שקית, אתה מכניס אותה לתוך השקית, אתה אחרי זה הולך לכך וכך, עולה על אוטובוס כזה, מחפש את ה… מה זה החרא הזה? תן לי, תגדיר לי מה צריך לקרות, מתי צריך לקרות, ואני כבר אדאג לה איך. אז ברגע שאנחנו מתחילים כל הזמן להגדיר את האיך, זה אומר משהו, זה יכול להגיד או משהו עלינו כמנהלים, או שזה יכול פשוט להגיד שאנחנו עובדים עם האנשים הלא נכונים. כי יכול להיות שאני אומר לבן אדם מה צריך לקרות ומתי צריך לקרות, וזה פשוט לא קורה. ואם זה לא קורה, אז צריך לחשוב עם עצמי למה אני אז בעצם עובד עם אותו בן אדם אם זה לא, אם בפועל זה לא באמת קורס, או זה נשמע כאילו הוא לא מוריד ממני עבודה, אלא רק גורם לי לעשות יותר עבודה. וצריך לחשוב טוב טוב אם באמת זה מתאים לי הסיפור הזה.
השלב השני בשיטה של קובי, זה בעצם אומר, צריך להגדיר מסגרת של עבודה. מה הכוונה? אם עכשיו למשל אני בא ואומר לך, תקשיבי יובל, שלושת הפחיות האלה צריכות להגיע לאילת בעשר שעות הקרובות. את אומרת לי, אחלה. לא אמרתי לך, איך לא אמרתי לך כלום? את לוקחת את השלוש פחיות האלה, מעלה את זה עם נהג של גט טקסיס, סע לאילת בהצלחה. אז יכול להיות שעמדת במשימה, אבל הדבר הזה עלה לחברה 1,500 שקל לצורך העניין. וזאת לא הייתה המטרה, כי אם הייתי יודע שזה עולה 1,500 שקל, אז הייתי אומר, אז אל תשלחי את זה לאילת, ובואי שיקנה את זה פשוט שמה או משהו כזה. קיצר, אז צריך לתת בעצם את המסגרת של העבודה. זאת אומרת, מה אסור לעשות כדי שבואי, כאילו בסוף אנחנו רוצים מצד אחד את היצירתיות, אבל מצד שני אנחנו גם רוצים לוודא שזה קורה בדרך שהיא הגיונית.
עכשיו, זה לא תמיד יהיה רק בגלל שהיא הוצאת יותר מדי כסף, יכול להיות שזה גם יהיה, כי אנחנו לא מתנהלים בצורה הזו בחברה. לצורך העניין, יכול להיות שזה משהו שנוגד את התרבות הארגונית של החברה, יכול להיות שזה משהו שפוגע במישהו אחר, יכול להיות שזה פוגע בפעילות אחרת, זה יכול להיות משהו שהוא… יש עוד הרבה סיבות ללמה אנחנו לא נבצע את הדברים בצורה מסוימת, ואנחנו נגדיר אותם, אבל כבר בשלב שילוח המשימה. הדבר הזה גם כן חשוב, ולא בכל משימה יש קווים אדומים. זאת אומרת, כן כדאי להפעיל את הראש ולהגיד לעצמנו, רגע, יש קווים אדומים במשימה הזו, אבל לא בכל משימה יש מסגרת של מה מותר, או יותר נכון, מה אסור. אז כאילו, לחשוב האם יש משהו שאסור. האם אני יכול לחשוב על משהו, כדאי להציף את זה מלכתחילה, ולא רק אחרי שהבן אדם עשה, אז כאילו קצת לעקר לו את המחשבה ואת ה… היה עדיף להגיד את זה לפני, מה שנקרא.

 

הדבר השלישי שאני צריך לעשות, השלב השלישי כשאני מוריד משימה או מה שאני רוצה שיקרה לאחד העובדים שלי, זה אני צריך להגיד לו מה בעצם אני יכול, איך אני יכול לעזור לו, זאת אומרת איזה משאבים אני יכול להעמיד לרשותו. לצורך העניין, אם עכשיו אני בא ואני אומר לך, תקשיב יובל, אני רוצה שנעשה פה, או לא, תפאורה חדשה לפודקאסט, אז אני צריך להגיד לך מה המשאבים שיש לך לרשותך, נגיד סתם, אם עכשיו אני יודע שיש לנו פה איזה שיפוצניק שאנחנו נעזרים בו, אז אני אומר לך, תקשיבי, יש את שי השיפוצניק, את יכולה לדבר איתו, מבחינתי את יכולה גם להביא הצעת מחיר, נראה שהיא הגיונית, נאשר אותה ותודה רבה.
זה מסוג הדברים שאני צריך בסוף לתת לך אותם, כי בסוף המטרה המשותפת היא להגיע לתוצאה רצויה, ולא לעשות פה איזה משחק של כמה את מוכשרת או לא מוכשרת, אלא אני עוזר לך, אני בעצם אומר לך איזה משאבים עומדים לרשותך, או לצורך העניין אני יכול גם לדעת מול עצמי, שלא יודע, שהדסה היא מאוד, יש לה צד אומנותי, אז אני יכול להגיד לך קחי את הדסה, אני מאשר לך יומיים עבודה להשתמש בה, שתעזור לך במשימה, או שאני יכול להגיד לך, תראי יש את הטל המוביל שלנו, את יכולה גם להיעזר בו לטובת הובלה של הציוד, או לבוא ולתת לך בעצם את מסגרת המשאבים שעומדים לרשותך כדי באמת להצליח במשימה. עכשיו זה יכול להיות, כמו שאמרתי, זה יכול להיות גם תוכנות שיש לחברה, החברה, זה יכול להיות אנשים שגם ככה כבר עובדים איתנו, זה יכול להיות אנשים שמכירים את המשימה ויכולים לעזור, יכול להיות שזה איזה חבר שלי בחברה אחרת שכבר עשה את זה ותריםי טלפון, תגידי לו שזה מטעם אסאל והוא יעזור לך. קיצר, להגדיר בעצם איזה משאבים עומדים לרשות העובד שהוא יכול בעצם להצליח את המשימה.
השלב הרביעי זה בעצם כל מה שקשור לאחריות ודיווח, אבל הכי חשוב זה שאם אני רוצה להיות מנהל טוב, אני צריך לעשות אחריות ודיווח ללא מיקרו-מנג'מנט. מה הכוונה? נניח שעכשיו אני באתי ואמרתי לך, תקשיבי, זה צריך לקרות עד יום חמישי בשעה 4. אם אני ביום שלישי בשעה 2, בודק איתך, תגידי, יובל, כבר עשינו את זה, או איפה זה עומד, או כאלה, אז אני לא כזה מנהל טוב. זאת אומרת, אני לא כזה סומך אולי, או שאולי יש לי סיבה, לא יודע, אבל בגדול זה לא איפה שהייתי רוצה שזה יהיה, כשרוצים להוביל משהו ממקום של מנהיגות. אנחנו אמורים לעבוד עם אנשים כאלה, שאני יכול להגיד לו, מה זאת אומרת? אמרנו שזה יקרה עד יום חמישי, זה יקרה עד יום חמישי, מה אתה בודק איתי ביום שלישי, כאילו? זו תשובה טובה שהייתי רוצה לשמוע מעובד שלי.
אז אנחנו רוצים בעצם לעשות את ה… לתת בעצם לעובד להיות אחראי, אבל באמת עם אחריות מלאה, בין אם הוא עכשיו יצליח במשימה ובין אם הוא עכשיו ייכשל במשימה. ואני מלכתחילה גם רוצה להגיד לו מה המדד של ההצלחה. זאת אומרת, נגיד מבחינתי המדד של ההצלחה זה שהקיר של הפודקאסט פה לצורך העניין יהיה מעוצב וואו ויהיה אפשר לצלם לצורך העניין. זאת אומרת, אני ממש צריך להגדיר את מה אני רוצה שיקרה ומה ייחשב כהצלחה. וכמובן שאני רוצה גם שמנגנון הדיווח הוא לא יהיה כזה שהוא תלוי בי, אלא אני בא ואני אומר נגיד יום חמישי בשעה ארבע, אני רוצה שבדיסקורד ואחרי הפגישת סיכום שבוע, שאני ואתה נשארים רגע ואתה מעדכן אותי בהתקדמות של הפרויקט, נגיד כל שבוע. וככה למעשה אני לא רודף אחרי רגע איפה זה עומד, איפה זה עומד, אלא אני מגדיר איזשהו דדליין ואני בודק כל שבוע נגיד באיזשהו יום מוגדר, אני מבקש שזה יהיה אחריות של העובד לבוא אליי ולעדכן אותי במה היה ותוציא זימון וכל זה. ככה למעשה ברגע שיש את השלבים האלו מובנים ואני יודע שהבן אדם כאילו כל יום חמישי צריך לעדכן אותי מה מומי, אז אני כבר לא צריך להיות כל היום על הדבר הזה אלא אני יודע שזה פשוט יקרה.
והשלב החמישי והאחרון זה בעצם להסביר לעובד מה הן ההשלכות. עכשיו ההשלכות זה גם במקרה שהצלחנו וגם במקרה שנכשלנו. לצורך העניין, חשוב מאוד לוודא שאני מוריד משימות שהן הגיוניות, שיש סיכוי אשכרה שהעובד יצליח לעמוד בהן. עכשיו, חשוב להגיד, כל עובד הוא אחר. יש אחד שאני אגיד לו אני מצפה לעשרה כאלה וכאלה עד עוד חודש מהיום, ויש מישהו אחר שאני אגיד לו כל המאה האלה צריכים להיות עד עוד חודש, כי אני יודע שהמסוגלות של הבן אדם הראשון היא יותר נמוכה והשני היא יותר גדולה, יותר גבוהה. אז חשוב גם להתאים בעצם את המשימות ואת מה אני מצפה מהעובד בהתאם למי הוא ומה הוא בעצם יודע לעשות. עכשיו, השלכות חיוביות לצורך העניין יכולות להיות. תקשיבי, יובל, אם החדר הזה ייראה וואו, אני נותן לך בונוס של 500 שקל. או שזה יכול להיות, תקשיבי, אני הולך בעצם לספר ביום חמישי הקרוב איזה מדהימת ואיזה דבר מדהים עשית פה בחברה. זה יכול להיות כאילו גם בקטע של פרגון, או שאני יכול להגיד לך, אם הקיר הזה ייראה ממש טוב, אני אתן לך פרויקט יותר גדול, אני אתן לך עכשיו את הסלון שתעצבי אותו מחדש, לצורך העניין.
יובל: זה לדעתי ממש מחזק מוטיבציה פנימית להגיד, אני אביא לך פרויקט יותר גדול.
עשהאל: מדהים.
יובל: כי אם זה נתלה בסוף ואני אתן לך בונוס, זה סוג של מוטיבציה חיצונית כזאת שסבבה יכול להיות שזה יעבוד אבל אני חושבת שתחושת האחריות וההצלחה האישית היא יותר חזקה כשבסוף זה לא תלוי תמיד בבונוס או במילה הטובה לצורך העניין בסיכום שבוע שתמיד זה נחמד אני לא אומרת אבל אלא הדבר הזה של וואו עשית את זה כל כך טוב בוא נעשה את זה גם פעם הבאה לצורך העניין.
עשהאל: מנהיגות כאילו ממש במקום של מחוברות למשימה של רצון שדברים יקרו לחלוטין עכשיו אם לצורך העניין עכשיו אני יודע שגם יש סיכוי שזה לא יצליח אז אני מנסה לבוא ומה שנקרא להסביר מה יקרה אם לא נצליח אני יכול להסביר אז תקשיבי אם לא נצליח זה אומר שגם הפרק הבא יצולם והוא לא ייראה כמו שאנחנו רוצים ושגם כמות הצפיות שלנו לא תהיה מספיק גדולה ואז אולי לא יעשה לנו את השיווק בצורה מספיק טובה וכאילו באמת להסביר גם את ההשלכות של מים לא וגם את ההשלכות של מים כן. עכשיו אני אתן איזושהי דוגמה מאפס כזה ממש, ונעבור על חמשת השלבים, נגיד לאיזושהי משימה שהייתי רוצה שתקרה, ואז בעצם איך אני עובד לפי השיטה.

 

אז ככה, בוא נניח שאני רוצה שיהיה לי נגיד איזשהו עובד שיפתח תוסף, שיתקן את כל השגיאות 404 בכל האתרים של הלקוחות שלנו בלחיצת כפתור, בסדר? אז איך אני בעצם עושה את זה? אז אני אומר לו, תקשיב, עכשיו אני בשלב הראשון בעצם של הגדרת התוצאה, אז אני אומר לו את הדבר הבא, אני אומר לו, אני רוצה שאתה תפתח כלי שהוא כלי שיהיה עצמאי, שהוא לא יהיה תלוי באיזה משהו אחר, שבעצם ידע לרוץ ברקע, להיות מותקן באתר וורדפרס, לזהות שגיאות של 404, לייצר אוטומטית הפניות 301 לעמודים הרלוונטיים והדומים ביותר, או לחלופין שיאפשר לי לנתק פשוט את הקישור, וזו בעצם הגדרת המשימה.
מתי אני צריך שזה יקרה? אז אני צריך לצורך העניין גרסת MVP, כאילו גרסה ראשונית כזאת שאפשר באמת להסתכל ולראות, עד ה-15 לחודש, והגרסה הסופית, כולל הכול, צריכה לעלות עד ה-30 לחודש. מבחינת איך לעשות את זה, לא יודע. אני לא אומר לו באיזה שפה לכתוב את זה, אני לא אומר לו באיזה כיוון, אני לא אומר לו כלום. אני נותן לו חופש פעולה מלא, ואומר לו, זו הגדרת המשימה. עכשיו אני צריך גם להגדיר לו מה אסור לעשות, או מה הקווים האדומים, כי תאורטית הוא יכול להגיד לי אין בעיה, ואז הוא יכול, נגיד, ללכת לחבר שלו, מפתח אחר, להגיד לו, תפתח לי את זה, כמה זה עולה? חצי מיליון דולר? אין בעיה. אסייל, תשלם לו חצי מיליון דולר? סיימתי. וזה כזה, וואו, לא, כאילו, לא התכוונתי עכשיו להוציא על זה כל כך הרבה כסף, כאילו.
אז צריך גם לתת קווים אדומים. אז אני אתן דוגמה לקווים אדומים, אז אני יכול לבוא ולהגיד, תקשיב, הקו האדום הראשון שלי זה שכשאתה עובד על ההפניות, אז שלא יהיה מצב שזה מייצר, מה שנקרא, שרשרת הפניות. זה משהו טכני, לא כזה קריטי, אבל שלא יקרה, כי אז זה בעצם יכול ממש להרוס ולשבור. אני יכול להגיד לו שאני לא מוכן שהפתרון יהיה תלוי באם האתר בנוי באלמנטור, או לא באלמנטור, או בוויזואל קומפוזר, או בכל מיני טכניקות כאלו ואחרות. זאת אומרת, זה צריך לעבוד בכל ממשק של וורדפרס. לאו דווקא אם יש בו אלמנטור, לא מעלים את ה -MVP הזה או את הפיתוח הזה לאתר אמיתי, עד שאנחנו לא עושים סביבת פיתוח ומוודאים אלף פעם שהדבר הזה באמת עובד. ואני גם יכול להגיד לו שיש לו עד 50 דולר, לצורך העניין, לא לעבור את ה-50 דולר בחודש של כל מה שקשור, נגיד, להתחברות ל-APIים חיצוניים ודברים שיכולים בעצם לעזור לו במשימה הזו. אז הנה דוגמה בעצם לקווים אדומים שנתתי.
עכשיו, מבחינת המשאבים שאני מעניק לבן אדם, אז אני יכול להגיד לו לצורך העניין, קודם כל, זאת המשימה שלך, זאת אומרת, שאם יש לך משימות אחרות שהיית אמור לעשות, מבחינתי כרגע הן ב-hold, אז כאילו כל הזמן שלך כרגע מוקדש לטובת העניין הזה. אני יכול להגיד לו, תשמע, יש לנו גם Analytics בחברה של האתר הזה והזה שעליו תעבוד לצורך העניין, אני נותן לך גישה שתוכל לראות את הלוגים, או הנה, קח גם גישה ל-Cloudflare, שתוכל לראות את ה-AI crowdbots, וככה תוכל לראות איך גוגל קורא את הדברים, או איך השרשראות לאיזה סטטוסים הם מפנים, וכל מיני כאלה. אני יכול להגיד לו, יש לנו גם search console, בואו אני אתן לך גישה ל-search console, שתוכל גם לראות שם את החיוויים ואת העניינים. אני יכול להגיד לו, תקשיב, יש את יובל, תיעזר בה. מבחינתי, כל שבוע יכולה להקדיש שעתיים לטובת העניין, בעצם לבוא ולעזור לך בעניין הזה, וכן הלאה. בקיצור, לבוא ולתת לו את כל המשאבים שיש לו כדי לעמוד במשימה.
עכשיו, מבחינת השלב הרביעי של אחריות ודיווח, אז אני אומר לו, מהרגע הזה, האחריות שהכלי יעבוד לא יקרוס ויחסוך לנו את העבודה הידנית שאנחנו עושים, היא שלך. אני גם לא הולך לשאול אותך באמצע היום איך מתקדם, או מה, או מו או מי, אלא אני מצפה לקבל כל יום בשעה 16 הודעה מסודרת ומנומקת בדיסקורד, לצורך העניין, של איפה הפרויקט עומד כל יום חמישי, וב-15 צריך להעלות ה-MVP לאוויר, וב-30 צריכה להיות גרסה מוכנה באוויר. זה הסיפור של שלב מספר 4, שאני מסביר לו כמה הוא אחראי על המשימה, ואת הנושא הזה של הדיווח.
והשלב החמישי זה הקטע של ההשלכות, של בעצם מה יקרה אם זה יצליח ומה אם זה לא יצליח. אז לצורך העניין, אם הכלי הזה באמת יעבוד בזמן, אתה הולך לחסוך לצוות מלא שעות עבודה בחודש, וזה הולך להיות מאוד מאוד חיובי, ובמקום שנעבוד על עבודה שחורה אנחנו בעצם נצליח לעבוד על דברים הרבה יותר איכותיים, וזה לגמרי ישפר לנו את הדירוגים בגוגל. ואם באמת נראה שהדבר הזה עובד, אז הפרויקט הבא של היצירת כלי שמנקה את הקוד באופן אוטומטי, אז גם את זה אתה תפתח ותקבל את האחריות גם על זה. וכמובן שביום חמישי אחרי ה-30 לחודש, אז גם נעשה תצוגת תכלית כזה לכולם, וגם בשיווק נגיד שאתה פיתחת את זה, וכל מיני דברים כאלה. אז זה נגיד ההשלכות החיוביות.
ואני גם יכול להגיד לו שאם הכלי בסופו של יום לא יעמוד בזמן, אז הדבר הזה יגרום לנו לאובדן הכנסה משמעותי, כי אני ציפיתי בעצם שנצליח להגיע להספק שהוא גבוה יותר לאורך השנה מהרגע הזה, ולכן כרגע זה כאילו בגלל שזה לא עומד באוויר, אז אנחנו סתם ממשיכים לשלם עוד כספים ולהתעסק במשימות שחורות ושאין באמת עניין לעשות אותן באופן ידני. ולכן אני סומך עליך ב-100% שאתה תעמוד בכל המשימה מקצה לקצה. זה הכול. ככה אני בעצם עושה את זה. אז זו באמת דוגמה מעולה לאיך אני לוקח משימה ומוריד אותה בשיטה של סטיבן קובי של איך בעצם להוריד את המשימות ומה שנקרא בתור מנהל, להצליח להאציל את הדברים בצורה נכונה ולהיעזר בצוות שמסביבי. שאלות, תוספות, כל דבר.
יובל: יש הבדל בין להוציא משימה, להאציל משימה לעובד שלך, לבין להוציא משימה לצורך העניין למנהל מבחינתך?
עשהאל: לא. זאת אומרת אני יכול, נגיד דיברנו על הקטע של מה אני מצפה ממנו. אז יכול להיות שבמנהל אני אצפה קצת יותר. אבל ברמת ההורדה של המשימה זה פשוט יותר עניין שעם המנהלים שלי אני יותר אתייחס ברצינות שאשכרה הם יכולים גם לעמוד בזה, וכאילו אני כזה יכול להוריד משימות שהן יותר כלליות עם פחות פירוט. להרבה פעמים לעובדים, אני ארצה לעשות כל מיני דברים בדרך, להצמיד מנהל אחר שיראה לו את ההתחלה, או כל מיני דברים כאלה שהם לא באמת הולכים לפי השיטה ברמה של פיקסל פרפקט. א', כי אני לא מנהל מושלם, אני יכול להשתפר בזה, גם של עם מי אתה עובד.
זאת אומרת, מצד אחד צריך לדאוג לעבוד עם אנשים מוכשרים, מצד שני גם צריך לראות שאנחנו לא מעקרים אותם, כי לפעמים כשאתה כל כך רוצה להיות בקונטרול ואתה רוצה שהכול יעבור באיזושהי צורה, אז העובד בצד השני כאילו אומר, טוב, אני לא מצליח, אבל זה בגלל שהבן אדם הסתום הזה מולי רק מכריח אותי לעשות את זה בשיטה שהיא לא נכונה לי, היא לא עובדת לי, היא פשוט לא בשבילי. יש המון את הקטע הזה של, שכאילו כל אחד עובד בשיטה אחרת שהיא נכונה לו. יש נגיד בן אדם שבבוקר זה השעות הכי טובות שלו, מישהו אחר היה מת להתחיל את היום ב-11 בבוקר, ובשבילו זה יהיה הרבה יותר טוב, כי בשמונה בערב זה השעות הפרודקטיביות שלו. אז אני לא רוצה להגדיר לבן אדם איך לעשות את זה, וככל שאני מצליח להוריד את המשימה עם כמה שפחות פרטים וכמה שפחות הרחבות, ככה כנראה שאני סומך על הבן אדם יותר. אז למנהלים אני אוריד את זה באיזה מייל קצר, לעובד שלי אני לפעמים גם אשלח אשכרה סרטון שלם שמסביר עוד כמה דברים מסביב.
יובל: זהו, אני שאלתי רק כי אני, זה קצת שונה, כי מבחינתי זה קולגה בכל זאת, אבל לצורך העניין, אם ביקשתי מאחד מהחבר'ה לסתם, לצלם אפילו איזה קורס או משהו, אז זה יותר קשה לי, כי בסוף אני, קודם כל אני לא מנהלת שאלות, אני לא יודעת מה הוא עושה ומה הוא לא עושה, אבל גם תחום האחריות שלו הוא יותר רחב ויש לו יותר משימות, ובסוף אם הוא אומר, תקשיבי, אני עמוס ב-1, 2, 3, קשה, אני לא יכולה להתווכח עם זה, אני לא יכולה להגיד, סטופ, תעצור את כל מה שאתה עושה. אז סתם עניין אותי, כאילו, מה היחס לדבר הזה.
עשהאל: תראה, אני חושב שאת כן יכולה. אני חושב שאת כן יכולה. את כן יכולה להגיד לו מה צריך לעשות ומה צריך לקרות, ואת כאילו יכולה להשתמש באמת בכל חמשת השלבים האלו בצורה מלאה.
יובל: כן.
עשהאל: אני פשוט חושב שזה עניין של לנסות. ברגע שתנסי לעבוד בשיטה הזו, כן,
יובל: אני הולכת לנסות את זה.
עשהאל: כן, פתאום את תגידי לעצמך כזה, וואלה, אשכרה כאילו. עכשיו, תזכרי גם שאת צריכה לייצר מוטיבציות יפות. כאילו, בסוף הסיפור הוא כאילו, תן וקח, מה שנקרא, זאת אומרת, אם את יודעת להגיד לבן אדם, תקשיב, אני צריכה שהדבר הזה יקרה כך וכך, אבל תזכור מה אני אומרת לך. אם תעמוד בזמן ובמשימה שביקשתי ממך, אני דואגת לך, מה אכפת לך? אתה לא יודע כלום, אתה סמוך עליי, אני דואגת לך. ופתאום מגיעים לסיכום שבוע, ואת מתחילה פתאום לדבר על זה, ופתאום את אומרת שההוא דאבל מצטיין שלך, למשל, שלא פעם אחת, אלא שיש לי שני מצטיינים השבוע, יוסי ויוסי.
יובל: כן.
עשהאל: ופתאום זה מרים לו, וזה עושה את האפקט. אז כאילו, זה עניין פשוט של לדעת לרתום את האנשים ואת המוטיבציה שנכונה לכל אחד, וכמו שאמרת, גם הרבה פעמים זה לא יהיה חומרי, זה יהיה משהו שהוא קצת יותר כזה מורלי ועניין כזה שבפורומים שכולם נמצאים בהם, תנסי. אני חושב שאף אחד בחברה, כאילו כולה, תחשבי, גם העובד, מאוד נעים לו לקבל את המשימה בצורה הזו. הוא היה רוצה שככה ידברו אליו, שהוא היה רוצה לקבל את האחריות ושעשו את זה בדרך שלו והכול. ואם באמת עובד מפשל ולא מצליח, ואתה רואה שהוא לא עומד ב-deadline, אז השאלה הנשאלת היא, אז למה הוא פה? זה האמת, כאילו, למה הוא פה? למה אני צריך עובד שאם אני מוריד לו משימה בסוף זה חוזר אליי ויש לי יותר עבודה מלפני שנתתי לו אותה, אז למה הוא פה בעצם? מה זה עוזר? אז כאילו, המודל הזה גם עוזר לי מאוד לסנן ולהבין עם מי אני רוצה לעבוד ועם מי לא, שזה לא פחות חשוב. מה עוד?
יובל: מה עוד? אני האמת, כאילו, מרגישה, למשל, על שלב חמש של העניין הזה של הפידבק והעניין הזה של התגמול, אני כאילו מרגישה שאני טיפה חלוקה עליו, כי אני אומרת לעצמי, אם אני, המטרה של המודל שלי פה, זה להוריד את המשימה בקטע של מעכשיו זו אחריות שלך, אז מצד אחד אני מרגישה שאני לא צריכה לתגמל אותו, כי כאילו, מה זה לא צריכה לתגמל אותו? ברור שזה תמיד נחמד לקבל איזה צ'ופר או להגיד איזה מילה טובה, אבל אני אומרת, האם זה צריך להיות חלק מהסיסטם? כי בסוף זו אחריות שלך, אם אתה, כאילו, עצם זה שאתה מצליח, זה הדרבון שלך, ועצם זה שאתה נכשל, זה גם דרבון שלך.
עשהאל: בוא ניקח את זה מהעולם של דבש, כי זה יותר פשוט.
יובל: כן.
עשהאל: בר ועני קבוע, אם אנחנו רוצים, נגיד, שדבש תעלה לעגלה ונצא לטיול, נגיד, לשרונה וחזור, שלא נעשה את זה ברגל, כי אפשר לעשות את זה ברגל, אבל זה ייקח המון זמן ואין לנו את הזמן וכל מיני כאלה, אז אנחנו אומרים לדבש, דבש תעלה לעגלה, ואז את יודעת מה היא אומרת?
יובל: שהיא לא רוצה.
עשהאל: לא רוצה. אז אתה אומר לה, נו, יאללה, תעלי לעגלה, מה אכפת לך, אבא סוחב, יהיה כיף, יהיה נחמד, נשים לך שירים וזה, היא אומרת לך, לא רוצה. ואז אתה אומר לה, טוב, אם תעלי לעגלה, אני אתן לך ארטיק, ואז היא עולה.
יובל: כן.
עשהאל: ואז אתה קושר אותה ומביא לה את הארטיק. והשאלה היא, למה לא? הרי החיים בתכלס עובדים ככה, הם לא עובדים בשיטת, לא יודע, אני הולך ברחוב ואני אומר למישהו, גבר, אתה יכול להביא לי 200 שקל? הוא לא אומר לי כן, אבל הוא אומר לי, אם תביא לי עכשיו אייפון 16, אז אני אתן לך 200 שקל. כאילו, יש איזה מין תן וקח כזה שהוא טבעי, אז אני אישית לא רואה משהו, זה לא שאתה רוצה עובדים… פעם אחת היה לי ויכוח עם בר גם על הנושא הזה, ואז היא אמרה לי, רגע, אז עם דבש עכשיו תגיד לה לסדר את החדר למשל, אז מה, תגיד לה כל דבר, פה זה חמש שקל, פה זה חמישה שקלים, פה זה פה זה… אמרתי לה, לא, לא, לא, יש גם את מה מצופה ממנה לעשות, על בסיס זה שהיא גרה בבית, שהיא מקבלת את כל מה שהיא מקבלת פה, כאילו, היא דיירת בבית, אז זה לא רק זכויות, יש גם חובות על עצם זה שאתה בכלל גר בבית הזה, אותו דבר.
יש גם חובות ודברים שאתה צריך לעשות רק בעצם זה שאתה עובד בחברה הזו, כי אתה גם בסוף מקבל משכורת ואתה מקבל פה שייכות ואתה מקבל פה מיליון ואחת דברים ומקצועיות ובלה בלה בלה. אז ברור שיש גם את מה שמצופה ממנו לעשות, גם אם לא תיתני לו שום דבר או שום הוקרה, אבל תדעי שבסוף מנכ״ל שבעיניי, שמצטיין במה שהוא עושה או מנהל שמצטיין במה שהוא עושה, הוא בעיקר עסוק בבני אדם, ולא במשימות. הוא בעיקר עסוק בבני אדם. לא, זה לא שאני נגד, אני רק כאילו מרגישה שזה חלק מתחושת האחריות, באיזשהו מקום. זה נכון. אבל כן, כאילו זה… אנחנו רוצים גם את היציבות הזו של בן אדם, שאתה יודע שאתה כל פעם מבקש ממנו משהו והוא עושה את זה, וזה לא כאילו תגלית המאה שהפעם סוף סוף הוא החליט לעמוד בה. ברור לי, אני מסכים איתך במאה אחוז. הוא פשוט אומר שגם הסיפור הזה של לצפות מבן אדם לעשות משהו ולא יקבל איזה משהו קיצוני, בסוף הוא כן מקבל משהו. הוא כן חלק, הוא לא מגיע לפה בהתנדבות, הוא לא מגיע לפה בזמנו הפנוי, אלא הוא חלק מהחברה, לטוב ולרע, מה שנקרא. צריך למצוא בסך הכל את האיזון הזה. יובל, אני שמח מאוד שהצטרפת אליי לפרק, ואנחנו נתראה בפרק הבא. יאללה ביי!

ידע שיווקי, עדכוני SEO ו-GEO, ומגמות דיגיטל - ישירות אליכם

ניתן להסיר בכל עת. ללא ספאם, מובטח.